כוונה במצוות

שו"תקטגוריה: עיון תלמודיכוונה במצוות
י' שאל לפני 6 שנים

שלום הרב מיכאל אברהם!
 
בקשר להתדיינות בעניין ה'ספר מבני ברק', סביב השאלה האם יש חיוב או עניין לכווין בעת המנעות מדבר שאסור בלאו, משום מצוות צריכות כוונה. כזכור, הבאתי מקורות שונים מהאר"י לחייב כוונה, ואילו אתה טענת כי זה נונסנס.
 
לאחרונה יצא לאור ספר מקיף ונפלא בשם 'תורת המצווה' של הרב אהרן רובינפלד (מח"ס תורת הקנינים), שמהווה אינציקלופדיה מאלפת להיבטים שונים בקיום המצווה (עוסק במצווה פטור מן המצווה, כוונה במצווה, מצווה הבאה בעבירה, וכיוצ"ב). עיינתי בספרו,  ואף דיברתי עימו בנושא זה בע"פ.
 
בעיקר עניין מצוות כוונה הוא מביא כמה שני צדדים (עם המון מראי מקומות וציטוטים): האם חיוב הכוונה (למ"ד מצוות צריכות כוונה) הוא פרט נוסף על קיום המצווה, שכן רצון התורה שתהיה 'עבודת ה' " בקיומה, שיקיימה במחשבה ובמעשה. או שהכוונה היא חלק מהמצווה עצמה, שכן ללא כוונה מעשה המצווה מוגדר כ'מתעסק', אין לה ערך, אין שם 'פעולת מצווה' ונחשב כאילו לא קיים המצווה.
 
דבר נוסף, הוא מאריך להוכיח כי אף למ"ד שהכוונה אינה מעכבת, מכל מקום יש חיוב לכתחילה לכווין. מ"ד מצוות א"צ כוונה ס"ל כן  רק בדיעבד (רבינו יונה ברכות ב', ריטב"א ר"ה כ"ח, חרדים א' י"ז, ועוד). ובסברת חיוב זה כתבו הריטב"א בפסחים ז' החרדים ועוד, שהוא משום 'ולעבדו בכל לבבכם'.
 
יש שכתבו שיש חיוב לכתחילה לכווין מדאורייתא.   ונשאלת השאלה – אם החיוב הוא מדאורייתא  –  האיך אינו מעכב בדיעבד.   והתשובה היא – כי אם החיוב לכתחילה נובע רק מהפסוק 'ולעבדו בכל לבבכם', הרי זה פרט נוסף על קיום המצווה, ולכן אינו מעכבה.
 
מעתה, אם נאמר שהכוונה היא חלק מהמצווה, שבלעדיה נחשב המעשה כ'מתעסק', אמנם אין מובן למש"כ האר"י, שהרי בעת מניעה מאיסור לאו אין מעשה שיש לקיימו. אבל אם נבין כצד השני, שהכוונה היא פרט נוסף על המצווה משום 'ולעבדו בכל לבבכם', אפשר להבין מדוע גם בעת קיום לאו יש עניין לכווין. שכן גם בעת שהאדם פורש מדבר האסור מתבקש ממנו העניין של 'ולעבדו בכל לבבכם', במחשבה ובמעשה.
 
כלומר, אמנם יש מחלוקת האם הכוונה מעכבת, ומה סיבת הכוונה. אבל כיוון שמוסכם שלכתחילה יש לכווין לכו"ע (גם למ"ד מצוות אצ"כ), ומסתבר שהלכתחילה הזה נובע מסברת 'ולעבדו בכל לבבכם', מעתה יש מובן לחיוב לכווין בעת הימנעות מדבר האסור. זהו חיוב של מצ"כ (עכ"פ לכתחילה) משום 'ולעבדו'.  במילים אחרות – חיוב הכוונה בעת הזהירות מהסרת הפאות אינה תוצאה של הפסוק 'לא תקיפו', אלא תוצאה של 'ולעבדו'.
 
(אני יכול לשלוח צילומים מהספר).
 
אשמח מאוד לתגובה.
 
 
בעניין השיעורים בפתח תקווה, נכספה וגם כלתה נפשי להמשיך ולהשתתף, כרגע קשה לי גם בגלל הזמנים וגם בגלל התחבורה. מקווה לחדש את השתתפותי בהמשך. 
 
באילו סוגיות אתה עוסק בשיעור כרגע ובעתיד הקרוב?
 
 
תודה רבה!!!
 
 
 

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 6 שנים

שלום רב.
לגבי שתי התפיסות אכן הדברים עתיקים. אבל מה שתלית בזה את השאלה האם יש משמעות לכוונה בלאוין איני מסכים, וכבר עסקנו בזה. לדעתי גם אם מדובר בדין נוסף, זה לא אומר שהוא שייך בלאוין. מעבר לזה, אני גם לא מסכים שזה שצריך לכתחילה לכוין לכו"ע (זה דבר פשוט ומוסכם, ואין צורך לראיות ולציטוטים), לא אומר בהכרח שהמשמעות היא שזהו דין נוסף.
 
 
אנחנו מתחילים כעת לדון על קדושה וחולין. ההקלטות עולות באופן שוטף באתר.
 
כל טוב ולהתראות,

נתנאל שימל הגיב לפני 5 שנים

רציתי לדעת, תוס' בפסחים דף קט"ו. ד"ה "מתקיף לה ר"ח" שכתב לדעת ר"ח שמצוות צריכות כוונה, ולמרות דשלא יוצא בטיבול ראשון יד"ח מצות מרור, מברך על אכילת מרור בטיבול ראשון.
מעתה יש לדון האם יכול ללכת אם הצד שהכוונה היא חלק מהמצוה ואם לא כיוון, הרי הוא כמתעסק בעלמא.
אשמח לקבל תשובה.
תודה.

mikyab צוות הגיב לפני 5 שנים

לא הבנתי את השאלה.

השאר תגובה

Back to top button