מעמד אונטולוגי של הכלל
בשתי עגלות הרב רואה בשימת הפרט במרכז כתפיסה אנליטית המבטאת ייאוש מן היכולת להגיע לאמת בעלת תוקף אובייקטיבי וישר אחרי זה דן בשאלת מעמדו האונטולוגי של הציבור ומעמיד את התפיסה השוללת את קיומו כנובעת מן התפיסה הקונוונציונליסטית ומביא לצורך כך את הדוגמא של נוזליות. האם הרב יוכל להסביר יותר מדוע לדעתו סביר לראות בכלל כישות בעלת קיום ממשי ולא כאמרגנטיות שניתנת לניסוח ברמה המיקרוסקופית כמו בדוגמא של הנוזליות (מכלול השיקולים העומדים לפני כל פרט)?
יש לי סדרת שיעורים על פרט וכלל או יחיד וציבור. תוכל לשמוע שם.
האזנתי לסדרה והיא בהחלט הייתה מעניינת אך לא זכור לי שם טיעונים פוזיטיבים לטובת מעמדו האונטולוגי של הכלל (אלא בעיקר תיאור פנומנולוגי ויישומים הלכתיים). האם יש לרב טענות פוזיטביות להאמנה בעמדה כזאת (שהרי לכאורה אם מניחים את קיומה של הבחירה החופשית איזו סיבה יש שלא לגזור את התנהלות של הציבור באופן חד חד ערכי מבחירותיו החופשיות של כל פרט)?
אני לא רואה איך ייתכנו טיעונים ישירים בעד או נגד. טענתי היא שתחושתנו כולנו שיש קיום לכלל הזה, ואין מניעה כלשהי שמחייבת אותנו לשלול זאת. כך גם טענתי לטובת בחירה חופשית. בסוף בסוף, ההכרעה היא על פי האינטואיציה שלנו. אלא שלדעתי ברוב הוויכוחים החשובים האינטואיציות הבסיסיות משותפות לכולנו, והוויכוח נוצר מפני שחלק מאיתנו זונח את האינטואיציה מפני שלדעתו השכל מחייב שזו אשלייה וטעות. מטרתי להראות שלא כך הוא, ולכן אין הכרח לנטוש את האינטואיציה. לכן אני מתמקד בלהראות שאכן יש אינטואיציה כזאת ולא להוכיח שהיא נכונה (מה שכנראה לא ניתן).
האם האמונה בבחירה חופשית לא מחייבת תפיסה אמרגנטית?
בהחלט לא. להיפך, לדעתי הא כמעט מחייבת את ההיפך. אבל למה זה קשור לדיון? אם היא כן הייתה מחייבת, אז מה?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer