משנה למלך בלפני עיור (עיקרון החסד)

בטור 618 – הלכות עקורות האחרון הבאת מנחת חינוך שהבין שהמשנה למלך אומר שלפני עיור כולל רק הטעיה באיסור (ועצה רעה) ואינו כולל הכשלה פיזית, והוא המנחת חינוך מתפלא איך הפסוק יוצא לגמרי מפשוטו. ואם לפני עיור אינו כולל הכשלה פיזית נמצא שההלכה שנלמדת מפשט הפסוק היא הלכה עקורה.
 
אני מבקש לנצל את ההזדמנות ללמוד משהו צדדי לגבי פרשנות (כשהמטרה להבין דעת הכותב). בעבר טענתי לפניך שהמשנה למלך כלל לא חשב לומר שלפני עיור אינו כולל הכשלה פיזית, והמנחת חינוך לא הבין אותו נכון. ואתה (אחרי שאמרת שדנת בשיטה עצמה גם אם לא זו כוונת המל"מ) הבאת לשון המל"מ במלואו שההבנה הפשוטה בו היא כמנ"ח שהמל"מ מוציא את לשון הפסוק מפשוטו לגמרי וההלכה כפשוטה נעקרת. ואילו אני הסתמכתי על שיקולים פרשניים נוספים כדי להוציא את לשון המל"מ מפשוטה (בלי לעקור).
אני לא שואל בטור שם כי זה עניין צדדי לטור, וגם כי לעניין הפרשנות עצמה כבר השבת לי בעבר (וזה נשאר אצלי מאז כקצה שלא נתפר כהלכה ומגרד לי), וכעת אני מבקש ברשותך להציע את העניין הקצר במל"מ ולשאול את דעתך מבחינה פרשנית בדבריו.
 
העניין במל"מ (הלכות מלוה פרק ד הלכה ו ד"ה כתב הרב בעל כנסת הגדולה) הוא כך https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14279&st=&pgnum=75&hilite= . מהרי"ט אומר שהעובר על ארור מקלה אביו נפסל לעדות (מדין עובר על חרם) ובמקום אחר אומר שהעובר על לפני עיור לא נפסל לעדות. מקשה המל"מ הרי יש ארור משגה עיור. והוא מתרץ אליבא דמהרי"ט:
"ואפשר לומר דסבירא ליה דקרא דמשגה עיור מיירי כפשוטו ולא במטעה את חבירו לאיסור, ושאני קרא דלפני עיור משום היקשא דחרש אי נמי משום דכתיב ויראת מאלוהיך וכמו שכתבו המפרשים משהום הכי לא דרשינן ליה כפשטיה אלא במטעה את חבירו לאיסור".
כלומר הכשלה פיזית אכן פוסלת לעדות מדין משגה עיור, אבל הכשלה באיסור שהיא לפני עיור בלבד אינה פוסלת לעדות.
 
המנ"ח מפרש את לשון המל"מ (וכאמור בעבר הסכמת לפירושו) שלפני עיור לא דרשינן ליה כפשטיה [בכלל] אלא [רק] במטעה את חבירו לאיסור (ובמשיא עצה רעה). ואני הצעתי לפרש שלפני עיור לא דרשינן ליה [רק] כפשטיה כמו משגה עיור אלא [גם] במטעה את חבירו לאיסור, ולעולם גם בהכשלה פיזית יש לפני עיור.
 
ברור שהפירוש היותר פשוט בלשון המל"מ הוא כפירוש המנ"ח. אבל יש שני שיקולים לא לדרוש את לשון המל"מ כפשוטה.
א' לצורך התירוץ אין למל"מ שום סיבה ושום תועלת להגיד שלפני עיור אינו כולל הכשלה פיזית, המל"מ רק צריך להגיד שיש משהו (הכשלה באיסור) בלפני עיור שאינו כלול במשגה עיור, אז למה למל"מ להשחיל אוביטר כזה.
ב' הנה הרעיון הזה שלפני עיור יצא לגמרי מפשוטו הוא בוודאי רעיון שטעון הסבר כמו שהתפלא המנ"ח, והמל"מ בעצמו מודה שפשוטו עוסק בהכשלה פיזית ורק בגלל מעין-דרשה "היקשא דחרש" מפרשים על הטעיה באיסור, אז לא מסתבר שהמל"מ יחדש שלא דרשינן ליה כפשטיה בכלל ולא יטרח בכלל להתייחס לבעיה הזאת של עקירת הפשט.
 
השאלה היא מה דעתך הפרשנית בדברי המל"מ.