נפש אלוקית ובהמית

שלום הרב, בתוך הסדרה על מוסר והלכה הרב לימד את פרק ט' בתניא.
הרב בעצם תיאר זאת כך שכל הרצונות האינסטנקטיביים שלנו, הן הטובים והן הרעים, בעצם נקראים "נפש בהמית". רק כאשר אנחנו פועלים מתוך "שיקול דעת" זו הנפש האלוקית שיכולה להחליט לטוב או לרע.
 
א. לכאורה הנפש האלוקית מצויירת כאן כמין משהו ריק – היא יכולה לבחור טוב ורע באותה מידה. האם זו ריקנות?! לכאורה התפיסה היא שה"אני"  של האדם הוא הטוב והבחירה היא לפעול על פי שיקול זה ולא להיגרר אחר הרע או אחרי הטוב האינסטקנטיבי בלא מחשבה.
 
ב. אם הנפש הבהמית היא "קליפת נגה" שיש בה גם טוב אינסטנקטיבי – כיצד זה מסתדר עם דברי התניא על הנפש של הגוי?
 
תודה מראש.