קול הנבואה

1. מקור המושג של תצפית שכלית וייחודו לעם ישראל:

   הפתרון לבעיית האינדוקציה של יום והצדקת המשפטים הסינתטיים-אפריוריים, המבוסס על שילוב של חשיבה והכרה, נשען אצלי על שלושה "בתי אב": הרמב"ם שטבע את המונח האוקסימורוני "עיני השכל", אדמונד הוסרל שדיבר על "ראייה אידיתית", והרב הנזיר שטבע את המושג "היגיון שמעי". המושג של הרב הנזיר משלב "שמיעה" (כלי הכרתי-חושי) ו"היגיון" (חשיבה), ובכך מתאר בדיוק את היכולת של החשיבה המכירה, קרי האינטואיציה.

עם זאת, אינני מקבל כלל את הגישה שהיגיון זה ייחודי לעם ישראל. אין דבר כזה "לוגיקה יהודית" או "מוסר יהודי" – אם משהו נכון, הוא נכון לכולם. אמנם ייתכן שצורת ההסתכלות או התבנית התרבותית שבה החכמה מתבטאת היא "עברית", אך הכושר האינטואיטיבי והשכלי עצמו הוא אוניברסלי לחלוטין וקיים אצל כל אדם כחלק מההכרה האנושית.

1. קבלה, מטאפיזיקה והדרך לרוח הקודש:

   אינני מפרש את ה"היגיון השמעי" של הרב הנזיר כמיסטיקה, אלא כהכרה שכלית עמוקה, שהיא גם הבסיס לחשיבה הרציונלית וללמדנות ההלכתית. אינני מקבל את הטענה שהתעמקות בקבלה היא הטכניקה להשגת נבואה או רוח הקודש. בעיניי, תורת הקבלה עצמה מורכבת מאינטואיציות רוחניות של אנשים בעלי רגישות רוחנית עמוקה שצפו באמיתות מסוימות (בעיני השכל שלהם), ולאו דווקא ממסרים שירדו ישירות מהשמיים.

   הדרך להידבקות ולהשגות גבוהות, לתפיסתי, עוברת במסלול השכלי והמידותי של עבודה עצמית (כפי שמתאר ה"מסילת ישרים"), ולא בפרקטיקות מיסטיות. יתרה מזאת, במובנים רבים המושג "רוח הקודש" בימינו משמש כשם מיסטי לאינטואיציה בריאה ומחודדת, ולא כתופעה פאראפסיכולוגית. לגבי הדרך לנבואה, קטונתי.

2. רוח הקודש אצל גויים ו"תורה בגויים אל תאמין":

   אכן, לשיטתי לאומות העולם יכולה להיות "רוח הקודש" במובן של אינטואיציה רוחנית גבוהה. האינטואיציות הללו קיימות אצל סופרים ומשוררים גדולים מכל העמים, ופעמים רבות תורות מיסטיות בעולם (כמו במזרח) קולעות לאמיתות דומות לאלו שבקבלה, מה שמעיד על כך שהם תופסים משהו אמיתי במציאות הרוחנית.

   באשר לאמירה "תורה בגויים אל תאמין" – ראשית, זוהי מימרה חז"לית אגדית ולא הלכה פסוקה או נורמטיבית שאני מחויב אליה. שנית, ההגדרה של "תורה" בהקשר זה היא רצון ה' ההלכתי, החוקי, שניתן לעם ישראל; את זה אכן אין לחפש אצל הגויים. אך חכמה, פילוסופיה, אמיתות רוחניות ומוסר אוניברסלי – ודאי שניתן למצוא אצלם, ואם גוי מלמד אותי משהו נכון, אני מקבל את האמת ממי שאמרה.

3. השפעת "קול הנבואה" על השקפת עולמי:

   הספר "קול הנבואה" לא רק אישר דברים שחשבתי קודם, אלא ממש עיצב חלקים מהותיים בעולמי וגילה לי עולמות שלמים, במיוחד כ שלימדתי אותו בישיבת ירוחם. התובנה היסודית על הסינתזה בין חשיבה דדוקטיבית (יוונית) לחשיבה אנלוגית-אינדוקטיבית (שמעית), וההבנה שמידות הדרש הן בסיס ללוגיקה סינתטית, נשאבו במידה רבה משם והיוו תשתית רעיונית לספריי (ובפרט ל"שתי עגלות וכדור פורח").

   עם זאת, אינני נמנה על בית מדרשו של הרב הנזיר או של הרב קוק. נטלתי את המושגים של הרב הנזיר, חילצתי אותם מההקשר הלאומני והמיסטי שבו הם ניתנו לעיתים, ויישמתי אותם במסגרת פילוסופית, אנליטית ואוניברסלית. כמנהגי, אני בוחן את הדברים לגופם – מה שסביר ומשכנע בעיניי אני מאמץ, ומה שלא, אינני מקבל.