רמאות כביכול

יש לי שאלה לגבי עצם המעשה. אתה עשית שימוש בשטרות הללו? קיבלו אותם ממך? איך אתה יודע שהם מזויפים? מניין הו אקיבל את השטרות הלו? האם גם הוא רומה? אם כן, עליך לסייע לו להחזיר את כספו מהרמאי שעבד עליו.

מעבר לזה, אני חושב שבמישור המוסרי רלוונטי לדעת כאן האם המלווה עשה זאת בשוגג או במזיד. אם בשוגג אז הוא עשה לך טובה, ויש לכך משמעות במישור המוסרי והערכי. אם במגיד אז כמובן הבחור רמאי ועבריין

אבל כל אלו שאלות צדדיות. עצם הדין אינו שונה בין המקרים.

קיבלת ממנו שטרות מזויפים, ולכן לא התקיימה כאן הלוואה בעלת ערך ממוני, ואינך חייב לו מאומה. זה פשוט. השאלה המורכבת יותר היא מה עליך לעשות אם הוא תובע אותך בבי"ד.

אפשר כפי שכתבת לכפור לחלוטין באירוע ההלוואה ולשקר במצח נחושה כדי להגיע לתוצאה הצודקת ולהינצל מנזק. בעבר דנתי בשאלה האם מותר לאדם לשכור עדי שקר כדי להוציא ממון שבאמת מגיע לו כדין, אך אין לו ראיות לכך. מסקנתי הייתה שהדבר אסור. יש הבדל תהומי בין שקר לבן מחוץ לבית הדין לבין שקר בתוך בית הדין. כשאתה משקר בבית הדין, גם אם כוונתך היא להגיע לתוצאת אמת ולהגן על ממונך, אתה משחית את המערכת המשפטית. שימוש בשקר במערכת המשפט הוא בבחינת "עץ מורעל גם אם הפרי שלו הוא פרי טוב". התורה מצווה "מדבר שקר תרחק", ואי אפשר להצדיק שימוש באמצעים משפטיים פסולים ושקריים כדי להשיג תוצאה נכונה.

אמנם אתה יכול לטעון שלא הייתה הלוואה וזה לא שקר. אבל הדיינים עשויים לשאול אותך האם קיבלת ממנו שטרות כסף, כלומר האם היה המעמד הזה. שם לא תוכל לשקר. כעת נוצר מצב שבו לכאורה חובת הראיה עליו כי הוא התובע והוא צריך להוכיח שהייתה הלוואה כלומר שהשטרות לא מזויפים. אבל אם אתה מסכים שהייתה הלוואה אלא שטוען שהשטרות היו מזויפים, כאן מצב המוחזקות פחות ברור.