שכל
נשמע מהרמב"ם ששכל הוא המפתח להכל, זה הופך אותך להיות אדם טוב יותר, להתנהל בעולם נכון יותר (וכך להיות "מושגח") וגם נראה לי, לפחות משתמע, יציב יותר מבחינה נפשית ורגשית.
יש גם את מה שסוקרטס אומר שברגע שאתה מבין משהו עד הסוף בשכל אז אתה גם תנהג לפיו, ואם אתה פועל אחרת סימן שלא הבנת עד הסוף בשכל (אומנם אפלטון חולק עליו)
מצד שני יש את האמרה "יוסיף דעת יוסיף מכאוב"…
וגם בכללי אני לא בטוחה עד כמה זה עומד במבחן המציאות – האם בהכרח אנשים חכמים יותר (חכמים באמת ובמובן הרחב) הם טובים יותר גם במידות ויהיו עם נפש יותר בריאה?
תודה מראש!
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
קראתי, תודה! (בטור יש דגש על כך שעמי ארצות הם "יותר צדיקים" אבל דווקא זה מוסיף להם מכאוב בד"כ, כי הם מחמירים יותר).
אשמח אם תוכל להתייחס ולהגיד את דעתך בנוגע ל2 השאלות, האם חכמה ופיתוח של השכל מועילים לבריאות הנפשית, והאם זה הופך את האדם לטוב יותר.
עמי הארצות אינם יותר צדיקים אלא יותר טיפשים. לפעמים הם דבקים יותר בתורה ובמצוות כי אינם מודעים לאפשרויות לעקוף ולספיקות.
לגבי הבריאות הנפשית אין לי מושג. זו שאלה לפסיכולוג. זה הופך אותו לשלם יותר. טוב זה עניין מוסרי ולא אינטלקטואלי.
כן. לכן שמתי את היותר צדיקים במרכאות, אבל רק התכוונתי להגיד שבמקרה הזה המשפט מוסיף ידע מוסיף מכאוב לא נכון כי הידע מאפשר יותר גמישות בתורה וכך מאפשר הרבה פעמים פחות מכאוב…(אפשרויות לעקוף/להקל..)
מסכימה עם זה שטוב הוא עניין מוסרי, אבל עניין מוסרי הוא גם מערב פן אינטלקטואלי.
עובדה שמוסר זה תחום לא קטן בפילוסופיה – להבין מהו הגדרת הטוב, איזה ערכים מתעדפים במקרים שונים וכד'.
אם כי זו חכמה שמערבת גם רגש, בניגוד למדען למשל…
מוסר אינו קשור לרגש. אבל בד"כ הוא תוצאה של חשיבה שיטתית ואין בהכרח יתרון לאינטליגנציה גבוהה. לפעמים אולי כן, במקרים סבוכים ומבלבלים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer