״קריינא דאיגרתא איהו להווי פרוונקא״ – הסבר פילוסופי
שלום וברכה לכבוד הרב הגאון שליט״א
ברצוני לשאול לגבי היסוד הפילוסופי וההיגיון העומד מאחורי מימרת חז"ל "קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא" (קורא האיגרת הוא שיהיה השליח/המבצע).
על פניו, הכלל הזה נתפס ברמה הסוציולוגית או הפרקטית כסוג של מנגנון ייעול ("מי שמציע/מעלה בעיה – שלוקח אחריות"), או לחלופין כעיקרון נורמטיבי/פסיכולוגי.
אשמח לדעת:
- האם לדעת הרב יש לכלל הזה עומק או צידוק פילוסופי-אנליטי (למשל בהקשרים של אחריות מוסרית, יחס בין הכרה/ידיעה לבין חובה, או אתיקה של יצירת המחויבות)?
- כיצד נכון למסגר את הכלל הזה מבחינה מושגית – האם מדובר בעיקרון סברתי פשוט, בתוצר של מחויבות מכללא, או רק בהדרכה מעשית-פרגמטית שאין לה משמעות פילוסופית עצמאית?
נ.ב אם יורשה לי לשאול, מדוע לאחרונה לא עולים שיעורים חדשים?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
Please login or Register to submit your answer