חשיבותה של האינטראקציה בין ההלכה למציאות

הודעת פתיחה של הרב

חשיבותה של האינטראקציה בין ההלכה למציאות

נשלח ב-20/9/2011

| |

חשיבותה של האינטראקציה בין ההלכה למציאות

אני לא בטוח שיש כאן נושא לדיון, אבל יש כאן תובנה שאולי יהיה מי שימצא בה עניין.

בזמן האחרון צלצל אליי בעל תשובה שנמצא עמי בקשר. הוא חי כיום בקהילה חרדית פרומית למדיי, וכל יום נוחתות עליו גזירות חדשות: מדוע אתה שם תיק גב (כמו ברחוב)? מדוע שמך הוא פלוני, זה פס נישט (לא מתאים לבן תיירע)? הוא מספר לי שיש שמקפידים להרחיק את מיטותיהם מנשותיהם כל הימים מחשש לעינא בישא ועוד ועוד דברים לא שערום אבותינו. הלחץ עליו גדול, כאילו היו כאן דברים פשוטים ללא חידוש. מנהג אבותינו מאז ומעולם.

הוא שאל אותי מה לעשות עם כל ההנחיות הללו שנוחתות עליו, ועל כך אמרתי לו להתעלם. אבל הוא גם שאל מדוע בכלל זה מתפתח בצורה כ"כ פרועה? כיצד העולם התורני נעשה כה מנותק מהחיים, וכה משונה בחשיבתו? כשחשבתי על הדברים, גיליתי פתאום איזה כשל מבני יסודי, והרי הוא לפניכם.

קראתי לא מזמן במאמר של הרב בני לאו אבחנה מעניינת. הוא כתב שבדורות עברו המנהיגות הדתית היתה של רבני קהילות, שנמצאו בקשר עם בעלי הבתים, ועם הרחוב. הם הכירו את המציאות והנחו את האנשים בהתאם. בדורות האחרונים המנהיגות עברה לראשי ישיבות, שכידוע רבים מהם חושבים בצורה קצת מנותקת (וי"א ילדותית, ואכ"מ). הפידבק שהם מקבלים הוא מתלמידים צעירים, שבד"כ מבקרים את הלוגיקה ואת לכידותו של המבנה האינטלקטואלי, והרבה פחות את השכל הישר וההתאמה לחיים. גם המנהיגים שאינם ראשי ישיבות כיום, כמו ר"ח קנייבסקי ורי"ש אלישיב, ככל הידוע לי ספונים בחדרם ולא ממש נמצאים בקשר ישיר עם הרחוב (אלא דרך מתווכים/משמשים).

למעשה חוסר הקשר עם הרחוב הוא לא מצב שבדיעבד, אלא חלק מהאידיאולוגיה החרדית. גדול התורה אמור לשבת ספון בחדרו, ועיניו צופיות למרחוק. הוא יודע יותר טוב ממני מה קורה שם ומה לעשות ביחס לכל דבר. העולם החרדי מצדד בהקמת חומות שיחצצו בינו לרחוב (גם הרחוב החרדי, שסופג כל העת קיטונות ביקורת). העולם החרדי כולו אמור להיות בבחינת ישיבה אחת גדולה, לפי המיתוס של תיבת נוח שתגן על היושבים בתוכה מהמבול שבחוץ.

למעשה, החשיבות של הקשר בין ההלכה לחיים נמצאת כבר במקורות ההלכה. אם תקנה או גזירה לא פושטות ברוב ישראל הן בטלות. כלומר יש לרחוב מה לומר על חקיקה של חכמים. המצב הבריא הוא שהחקיקה של חכמים נתונה לביקורת של הרחוב ושל המציאות והשכל הבעלביתי. כך נוצרת הלכה נכונה ואמיתית יותר. הקונסטרוקציות המנותקות של בית המדרש אמורות לעבור בכור הביקורת של השכל הישר של הרחוב. אמנם הסמ"ע כתב שדעת בעל בתים היפך דעת תורה, אבל זהו מצב טוב, ודעת תורה מרוחקת מההלכה כמו דעת בלי בתים. ההלכה הנכונה היא במיצוע דיאלקטי בין שני אלו.

מה קורה כיום? נוצרות כל מיני חומרות הלכתיות או סתם הזיות מטורפות, ואין שום פידבק מהרחוב, או מהמציאות, שמאזן אותן. אם יש מעגלים בחברה החרדית שלא קיבלו את החומרא הזו, הם לא שייכים לעוילם אלא רק לעולם, ולכן הם לא נחשבים. רק אלו שמקבלים את כל השטויות הללו נחשבים ל'רחוב' היר"ש, וממילא לעולם אין בדיקה של ההמצאות החדשות מול ביקורת של הציבור/הרחוב. זהו מנגנון שסוגר את עצמו מביקורת, וכך נוצרים גידולי הפרא שאת חלקם הזכרתי למעלה.

דוגמא נוספת, איסורים על רדיו, מחשב ואינטרנט, לא התקבלו בכלל הציבור הרחב (גם החרדי), אבל הם עדיין נחשבים איסורים גמורים. כי מי שלא קיבל אותם אינו נחשב כחלק מהרחוב. אבל אם זה כך, אז יש כאן מנגנון שעוקר את האפשרות לביקורת ציבורית. אם כל מי שאינו מקבל תקנה או גזירה אינו נחשב כמי שיש להתחשב בו, אז כיצד יהיה מצב של תקנה או גזירה שלא יתפשטו בציבור?

לסיכום, האידיאל שמנסה להפוך את כל החברה לישיבה אחת גדולה (תיבת נוח), בעצם חוצץ בין ביהמ"ד לרחוב, ובכך מסרס את ההלכה המקורית. היא הופכת להגות של מנזר סגור, וחסרה את האינטראקציה החשובה כל כך בין ההלכה התיאורטית לבין המציאות. כך נוצרים גידולי הפרא שצומחים אצלנו כל יום ויום. חשוב להבין שמי שמפסיד מהניתוק הזה הוא לא הרחוב אלא ביהמ"ד וההלכה בכלל.

[רק אבהיר שאין כוונתי להכניס לכלל הציבור שבו יש להתחשב בהתפשטות ההלכות החדשות את מי שאינו מחוייב להלכה ברמה העקרונית. זו שטות. כוונתי להתחשב בכל מעגלי החברה שכן נאמנים להלכה באופן עקרוני]

מקור (פורום "עצור כאן חושבים"): http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2916260&forum_id=1364