על גירסה מחודשת להצעת 'שלטון הפילוסופים'

הודעת פתיחה של הרב

על גירסה מחודשת להצעת 'שלטון הפילוסופים'

נשלח ב-26/1/2009

| |

על גירסה מחודשת להצעת 'שלטון הפילוסופים'

כידוע, בפורומנו אין לעסוק בפוליטיקה ובאקטואליה, אלא מההיבטים העקרוניים שלהם. על כן, לקראת הבחירות המתקרבות, וכחלק ממילוי חובתי האזרחית (במקום להצביע, צעד שכעת אני קרוב לחשוב שחובתי האזרחית הבסיסית היא להימנע ממנו) חשבתי להעלות סוגיא לדיון.

דוד פרנקל במאמרו, 'לדחות את הבחירות בגלל הטוקבקיסטים', שהוא כרגיל משעשע להפליא (ושכרגיל אני מזדהה כמעט עם כל מילה בו, אלא שהפעם זה אמור על הכל פרט למסקנה), מעלה שוב את השאלה כיצד אנחנו נותנים זכות הצבעה לאנשים טיפשים וחסרי יכולת מינימלית של חשיבה, כאלה שכלל אינם יודעים על מה מדובר. בלשונו: טוקבקיסטים.

http://news.walla.co.il/?w=/4128/1411508

(וואו, הצלחתי לעשות לינק!).

וכך הוא פותח את המאמר, בלשונו הזהב:

שוו בנפשכם מרפאה שבמרתפה מוחזקים עשרים בבונים. כל אימת שמגיע למקום חולה, יורדים הרופאים אל המרתף ועורכים משאל בין יושביו, כדי לקבוע באיזה טיפול לבחור. מובן מאליו שאף אדם שפוי לא ירצה להיות מטופל במקום כזה, שבו שיקול הדעת מסור בידי חבורת חיות שלא זו בלבד שאין להן מושג ברפואה, אלא שאפילו שיקול דעת הגיוני הוא מהן והלאה. אותם דברים אמורים, כמובן, גם במוסך, במעבדה או בכל עסק מקצועי אחר. הרעיון שעדר קופים מסוגל להפיק פתרון סביר לשאלה מסובכת הוא אבסורדי כל כך, עד שלא היה טעם להשחית עליו מילים, אלמלא עובדה אחת: מדובר בשיקוף כמעט מדויק של השיטה הדמוקרטית, זו שנחשבת למשטר המוצלח ביותר שנוסה עד היום.

מסקנתו היא שיש ליצור מחסומים בפני המצביעים שיסננו אותם על פי יכולות והבנה. עוד הוא מציע לשקלל את הקול של המצביע לפי היכולות וההבנה, כך שלפעמים (כמו במקרה של חברי מרכז של מפלגה גדולה) אלף מצביעים ייצרו קול כשר אחד.

אינני נכנס לשאלה מה מדבריו הוא אירוניה ופרודיה ומה הצעות ממשיות, זה לא חשוב לענייננו. ברצוני להעלות את השאלה העקרונית: מדוע לא? זוהי גירסא מודרנית ורציונלית יותר (שחשבתי עליה בעצמי כבר מזמן) של שלטון הפילוספים של אפלטון.

אני אשמח אם לא ניכנס לשאלות טכניות כמו מי יקבע את השאלות המסננות, וכיצד נוודא שהן לא תהיינה מוטות וכדו'.

התשובות לשאלות אלו בד"כ נסובות סביב שלילת האלטרנטיבות, או הצבעה על כוחה המיסטי של האינטליגנציה הקולקטיבית של הפופולום.

אך אותי זה ממש לא משכנע. אני בד"כ חש שהאינטליגנציה הנ"ל מתקרבת (מלמטה) לזו של 1 ק"ג קרפיון טחון. וכפי שכבר אמר מכר ממש טוב שלי (תשאלו את נדב מיהו): ציבור אינו אוסף של פרטים אלא אוסף של בהמות.

אבל רק לצורך הדיון, בואו נשווה את הדמוקרטיה לשלטון של מלך נאור וחכם. מדוע היא טובה יותר, אם בכלל?

לפני כמה שנים, כאשר למדתי את סוגיית הליכה אחר הרוב, עלתה בראשי תשובה מוחצת לשאלה זו, שאינה נזקקת לכל טיעוני האיוולת הנ"ל.

בסביבות המאה ה-11 למניינם והלאה החלה לעלות על שולחנם של הפוסקים שאלת ההליכה אחר הרוב במוסדות הקהילות (ראו שו"ת כמקור היסטורי של פרופ' סולובייצ'יק, וכן 'המשפט העברי' של מנחם אלון בח"ב כמדומני). זהו בעצם הרוב הדמוקרטי-פוליטי. רבים מהם מביאים כמקור לכך את הפסוק אחרי רבים להטות, אבל באופן עקבי הם תמיד מוסיפים הנמקות נוספות, כמו: אי אפשר לחיות בלי זה (=לא שבקת חיים לכל בריה) וכדו'. השאלה מדוע הם לא מסתפקים בקביעה שיש דין תורה ללכת אחר הרוב?

כשמתבוננים שוב רואים שאכן יש כאן קפיצה פרשנית אדירה: דין הליכה אחר הרוב בבי"ד הוא שימוש ברוב כמנגנון חושף. הרוב חושף את ההלכה הנכונה. בין אם נבין כחינוך שמסביר שמסברא הרוב בד"כ קולע לאמת (ובודאי לפי ר' האי גאון שסובר שהולכים אחר רוב חכמה. אגב, זה ממש כהצעתו של פרנקל, אלא שהיא נדחתה מההלכה), ובין אם נבין אחרת. לעומת זאת, הרוב הדמוקרטי-פוליטי הוא רוב שונה לגמרי. כאן הרוב אמור לבטא את דעת הציבור. זהו רוב יוצר ולא רוב חושף. לשון אחר: השיטה הדמוקרטית אינה אמצעי להגיע לפתרון ה'נכון' או האופטימלי, שלא כמו בבי"ד, אלא להגיע להחלטה שבה רוצה הציבור. ההצבעה מגלה מה הציבור רוצה, ולא מה נכון לו לרצות.

ומכאן, שמה שאנחנו נותנים לכל אחד זכות הצבעה זה לא מפני שהוא חכם, או שההחלטה תהיה טובה יותר, אלא מפני שיש לכל אזרח זכות להביע דעה ולהשתתף בעיצוב החברה בה הוא חי. זכותו גם לטעות וגם לקבל החלטות שיובילו לטעויות. האפשרות להצביע אינה מכניזם לקבלת החלטות נכונות, אלא זכות בסיסית.

כמובן אם מישהו רואה שהוא מוקף בשוטים, יש לו אפשרות לנטוש את החברה בה הוא חי, ולא להשתתף במשחק. אבל אם הוא חלק מזה, עליו לקבל שיש לאחרים זכות להשפיע. ולכן נקיי הדעת שבירושלים היו בודקים עם הם מסבים לסעודה.

נמצאנו למדים ששאלת שלטון הפילוסופים מבוססת על טעות, ולכן אין צורך לשום תשובות מגוחכות מהסוגים הנ"ל. הדמוקרטיה אכן אינה מכניזם שמניב את ההחלטות הכי טובות. ממש לא. הוא מניב את ההחלטות הכי צודקות. לפחות במובן שהן משקפות את דעת הציבור שאמור לנהוג לפיהן.

אם בכלל אפשר להביא מקור לדין רוב הדמוקרטי זה לא מדין הליכה אחר הרוב, אלא מדין 'רובו ככולו' (שלא ברור האם הוא נלמד מ'אחרי רבים להטות'. ודומני שנחלקו על כך המפרשים). דין רובו ככולו משמעותו היא שהרוב צובע את המכלול כולו. זוהי הדרך להחליט מהו האופי של המכלול הזה. זה אינו מכניזם מברר, כמו הליכה אחר הרוב, אלא מכניזם יוצר.

אתם מוזמנים להגיב.

מקור (פורום "עצור כאן חושבים"): http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2566147