'צו פיוס': האם נאמנות למעגלי זהות מותנה בערכים?

הודעת פתיחה של הרב

'צו פיוס': האם נאמנות למעגלי זהות מותנה בערכים?

נשלח ב-23/4/2006

| |

'צו פיוס': האם נאמנות למעגלי זהות מותנה בערכים?

בשבת האחרונה הזמינו אותי לשהות ולשוחח עם הקבוצה 'נפגשים בשביל ישראל'. זוהי קבוצה שמטיילת כבר מה כחודשיים מאילת עד שאר ישוב (המארגנים הם הורים שכולים מאסון המסוקים, שמטיילים ושוהים עם הקבוצה לכל אורך הדרך). הקבוצה מאורגנת מטעם 'צו פיוס', עמותת אסון המסוקים וגופים נוספים. החבר'ה היו חמודים מאד, מתעניינים, ובהחלט נראו חיוביים וערכיים.*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />*:namespace prefix = o />

אחרי השבת שוחחתי עם מי מבנות משפחתי, המשתייכת לאגף השמאלי מאד (לטעמי) של המפה הפוליטית, והיא אמרה לי שיש להם (=הקולקטיב השמאלני) ביקורת קשה על 'צו פיוס', שמחבקים את המתנחלים ה'רשעים', ובכך נותנים להם גיבוי. מדוע יש לקרב את אותם 'רשעים', ולא את הערבים האומללים שסובלים מהם? היא שאלה. למה היחס אליהם לא מותנה בטיב ואופי מעשיהם? מדוע מגיעים להם חיבוקים?

במהלך השיחה עמה חשבתי על הבחנה מסויימת שנראתה לי מעניינת, אף כי לאחר העיון אולי היא נראית טריביאלית משהו, והייתי שמח לשמוע את דעת הציבור לגביה.

במהלך השיחה אמרתי לה שלדעתי גורמים כמו 'צו פיוס', על אף הדביקות היתירה שם שמפריעה למדיי גם לי, מתייחסים למעגלי הזהות במנותק ממעגלי הערכים וההשקפות, ואפילו המוסר. משל לדבר הוא בן שסרח ומתנהג באופן מחפיר. האם עלינו לנתק אותו מהמשפחה, או שמא 'לחבק' אותו כבן, תוך ניסיון לשנות את התנהגותו? לשון אחר: אצל רובנו מעגל הזהות, לפחות במשפחה הגרעינית, אינו מותנה בהתנהגות. בן שסרח הוא עדיין בן. אנו נחבק אותו וננסה לשנות את התנהגותו. לעומת זאת, הקשר עם זרים יכול להיות מותנה גם באופיים ובערכיהם והתנהגותם.

אנשי 'צו פיוס' מתייחסים כנראה למעגל הלאומי כסוג של משפחה (=מעגל זהות רחב יותר). לכן גם 'בנים סוררים' ראויים לחיבוק, על אף ההבדלים בהשקפה, ועל אף הביקורת הקשה על ההתנהגות. סיפרתי לה שבשיחות שם עלו ביקורות קשות מאד על המתנחלים ה'רשעים', לא פחות מהביקורות שלה, מתוך הקבוצה כלפי חבריהם (או כלפי מה שהם מייצגים שם).

אם כן, בגישה זו, בדיוק כמו במשפחה הגרעינית, גם במעגל הזהות הלאומי הזהות אינה תלויה באופי ובהתנהגות.

הסכמנו בשיחה שאנו חלוקים בנקודה זו, שכן לדעתה מעבר למעגל הגרעיני (או המשפחתי ממש, פחות או יותר) אין זהות שהיא בלתי תלויה בהתנהגות ובערכים.

לאחר מכן חשבתי שהביקורת שלה על אנשי 'צו פיוס' (לא על המתנחבלים), על אף שהיא היתה מוצגת כביקורת מוסרית, אינה באמת כזו. מהדברים הללו יוצא שבעצם זוהי מחלוקת פילוסופית בשאלה של מעגלי זהות ותלותם בערכים. כאמור, היחס להתנהגותם של המתנחלים דומה אצלה ואצל אנשי 'צו פיוס' ששותפים להשקפתה. ההבדל הוא פילוסופי/פסיכולוגי.

לעומת זאת, הביקורת ההפוכה, זו של אנשי 'צו פיוס' עליה, נראית לי דווקא בעלת גוון מוסרי יותר. לדוגמא, אדם שיתנתק מבנו עקב התנהגותו, האם לא נגנה אותו מבחינה מוסרית? אם כן, זניחת קשר זהות בגלל ערכים היא עצמה בעייה מוסרית. לשיטתה אמנם כנראה שאין בעיה כזו, שהרי היא איננה מכירה בקשר הזהות הזה, אבל אני לכלל לא בטוח שזו אינה תוצאה של ערבוב בין שני המישורים. לדעתי היא מתנתקת מהקשר הזה בגלל הבעייתיות הערכית, ולא שמלכתחילה היא אינה מכירה בקיומו.

בכל מקרה, לדעת אנשי 'צו פיוס' (ובעניין זה אני איתם) היא פועלת באופן מגונה מבחינה מוסרית, בדומה למי שזונח את בנו וכנ"ל.

השאלה העיקרית שעולה בהקשר זה היא מה טיבו של קשר הזהות? מדוע באמת הקשר בין הורים לילדיהם הוא בעל גוון מוסרי. נתעלם לצורך הדיון מן העובדה שאני הבאתי אותם לעולם ולכן יש לי אחריות עליהם. נניח שאין לי מה לעשות, ואין לי כל השפעה, והבן הוא כבר מבוגר ועמד על דעתו. מה רע בלנתק כל קשר אתו בגלל התנהגותו? האם זה באמת רע?

ואם יש בזה בעייה מוסרית, האם נכון לראות זאת באותה צורה גם במישור הלאומי?

לשון אחר: האם הנאמנות השבטית (למעגלי הזהות השונים) זוהי פסיכולוגיה, מולדת או נרכשת, שהיא עובדה נייטרלית גרידא, או שמא יש כאן עיקרון מוסרי? הנחתי היא שיש הבדל בין השנים, והייתי שמח לא להיכנס לדיון בזה, לפחות לא בשלב הראשוני.

(פונט,קל"מ) מיכי

מקור (פורום "עצור כאן חושבים"): http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1892998&forum_id=1364