קל וחומר מצפרדעים

הודעת פתיחה של הרב

קל וחומר מצפרדעים

נשלח ב-16/1/2010

| |

קל וחומר מצפרדעים

קל וחומר מצפרדעים הגמרא בפסחים נג ע"ב מביאה קו"ח תמוה: תא שמע, עוד זו דרש תודוס איש רומי: מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו [עצמן] על קדושת השם לכבשן האש – נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו +שמות ז+ ובאו [ועלו] בביתך [וגו'] ובתנוריך ובמשארותיך. אימתי משארות מצויות אצל תנור – הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קדושת השם – על אחת כמה וכמה: מה פשר הקו"ח הזה? וכי לצפרדעים יש בחירה? והראשונים על אתר מתחילים לדון מה היתה ההו"א של חנניה מישאל ועזריה, שהיו צריכים לשלול מהצפרדעים? רש"י כותב שהם שקלו לדרוש 'וחי בהם' – ולא שימות בהם. ותוס' דוחים את זה שכן מדובר בע"ז, ובפרהסיא (ראה תוס' על אתר), אז ברור שיש למסור את הנפש, ואין 'וחי בהם' (אלא לרי"ש, שאין הלכה כמותו). ומהרש"א שם פורך את הקו"ח שלצפרדעים אין 'וחי בהם', אז הקו"ח פריכא הוא. והנה ראיתי בתורי"ד כאן (ואחריו להקת אחרונים, ראה צל"ח, שפ"א, חת"ס, שכולם לא מביאים אותו) שכתב שהם למדו קו"ח שאם הצפרדעים ניצלו מהתנורים על אף שאינן מצוות (האם הן 'ניצלו' או ניצלו? מנין להם זאת?), הם ודאי שיצטנן הכבשן עבורם (כמו שאכן קרה). זה כמובן קשה בפשט הגמרא. אגב, השיקול הזה מובא בגמרא כאינדיקציה לכך שתודוס היה איש גדול (=ת"ח), ולכן לא נידו אותו על אף שהורה הוראה שגויה (לאכול גדי מקולס בער"פ). אך מייד לאחר מכן מובאת דעה שהוא זכה בגלל היותו תומך בת"ח ולא בגלל היותו איש גדול. וקשה להימנע מהמחשבה שהאמירה הזו מתעלמת מהראיה הקודמת בגלל שהיא מזלזלת בקו"ח המוזר הזה. אז מה באמת רצו חז"ל והראשונים כאן? וכי דרושים אינם מחוייבים לאיזו לוגיקה אלמנטרית? מה באמת זה בא ללמדנו? כיצד ייתכן שלהתייחס ברצינות לשיקול הזה, לפרש אותו הלכתית, להביא פירכות עליו וכדו'. יש לי הסבר אפשרי, אבל אחכה קודם לשמוע מה דעת הציבור.

מקור (פורום "עצור כאן חושבים"): http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2746181