אמונה ומשמעותה – שיעור 12

[הרב מיכאל אברהם] טוב, היינו בדיון על הראיה הפיזיקו-תיאולוגית, שזה בעצם מבנה מקביל או דומה למבנה של הראיה הקוסמולוגית, רק שכאן נקודת המוצא היא לא עצם זה שקיים משהו, אלא שקיים משהו מורכב, מתוכנן, מתואם, משהו כזה. דיברנו קצת על הניסוח של הראיה, על הערעורים השונים לגביה, האם זה מהווה הסבר, לא מהווה הסבר, מה זאת מורכבות, האם זה דבר סובייקטיבי או אובייקטיבי. אני רוצה היום להתחיל קצת בערעור מהאבולוציה. ההכנסה של האבולוציה לדיון על אמונה באלוקים נראית לאנשים מובנת מאליה. כן, איכשהו ברור שיש פה איזשהו עימות בין שתי תפיסות, האם אלוקים ברא, מנהל פה את העניינים או האבולוציה, הטבע, או מה שלא יהיה. ולכן התחושה שמשותפת לשני הצדדים זה שצריך לבחור. זאת אומרת המאמינים בוחרים באלוקים ואז הם דוחים את האבולוציה. הנאו-דרוויניסטים, הבריאתנים זה נקרא, הנאו-דרוויניסטים בוחרים באבולוציה ולכן דוחים את האמונה בקיומו של אלוקים. מה?

[Speaker B] חוץ מהרב?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא חוץ ממני, יש עוד, אבל אני אומר יש שתי תפיסות נקרא להם קיצוניות שכמו שקורה הרבה פעמים ששתי תפיסות הקיצוניות בעצם מתחברות מאיזושהי זווית אחרת באותה נקודה. הם משותפות לאיזושהי תפיסה ששתיהן מסכימות לה. באופן כללי אני אגיד שזאת אומרת בדרך כלל כשאני רואה מחלוקת בין שני צדדים אני מהר מאוד מגיע למסקנה שאני לא מסכים עם אף אחד משניהם. וכאשר אתה שואל את עצמך איך זה יכול להיות, זאת אומרת הרי יש את חוק השלישי הנמנע, זאת אומרת או שאתה פה או שאתה שם, איך יכול להיות אפשרות שלישית? אז יש ארגז כלים שלם, כן, יש לי ארגז כלים שלם שמיועד לפצח דיכוטומיות, זאת אומרת איכשהו לפרק דיכוטומיות. דיכוטומיה זה מצב שבו מציגים לפניך שתי אפשרויות שלכאורה מכסות את כל מרחב האפשרויות, או שזה או שזה, אין אפשרות שלישית, עכשיו אתה יכול להחליט או שאתה פה או שאתה שם. אם אתה יכול להוכיח שא' לא נכון, זאת ההוכחה שב' כן נכון. זה מה שנקרא הוכחה בדרך השלילה. אוקיי? אז זה טיבה של דיכוטומיה. והרבה פעמים בגלל שהתחושה שלי שאני לא מסכים עם שני הצדדים, אז יצא לי לשאול את עצמי לא פעם איך זה יכול להיות, זאת אומרת הרי אין אפשרות שלישית, חוק השלישי הנמנע. וזה אומר שכנראה דיכוטומיות זה משהו שהרבה פעמים יכול להטעות. לא תמיד מדובר בדיכוטומיה אמיתית. בקצרה אני אגיד לפעמים ישנה אפשרות ללכת בדרך ביניים בין שתי האפשרויות הקיצוניות. זאת אומרת כן הדוגמה לטיעוני דילמה בלוגיקה, כן אין טעם לעשות מבחנים. למה? כי מי שחרוץ לומד גם בלי המבחן, מי שעצלן לא ילמד גם עם המבחן. אז ממה נפשך אין טעם לעשות מבחנים, המבחן לא משנה שום דבר. מה הטעות פה? הטעות פה שחרוץ ועצלן זה לא מכסה את מכלול האפשרויות. זו דיכוטומיה מדומה. למה? כי יש רמות שונות של חריצות ושל עצלנות. זאת אומרת אין משהו שהוא, זאת אומרת תלמיד יכול להיות או חרוץ או עצלן, אין לכאורה מושג שלישי, אבל יש רמות שונות של לא חריצות פתולוגית ולא עצלות פתולוגית. כן יש ספקטרום. וכיוון שכך, אז אם יש מישהו שיש לו הוא חרוץ ברמה מסוימת, בלי מבחן הוא לא ילמד, אבל עם מבחן הוא ילמד. יש כאלה. בשבילם שווה לעשות מבחנים. נכון שבשביל שני הקצוות לא שווה לעשות מבחנים, אבל יש מנעד שלם באמצע. זה דרך אחת לפצח דיכוטומיות, זאת אומרת להגיד שיש עוד מדרגות באמצע. דרך שנייה לפצח דיכוטומיות זה להבין שכאשר מציבים לפנינו שתי אפשרויות ומנוגדות זו לזו, נכון לכן עובד פה חוק השלישי הנמנע, או איקס או לא איקס, אין אפשרות שלישית. ברגע שאתה… מציג שתי אפשרויות מנוגדות, חייב להיות משהו משותף להן, אחרת הן לא היו מנוגדות. נכון? ציפור זה לא ניגוד של שולחן. נכון, אין שום דבר משותף ביניהם. למה שזה יהיה ניגוד? שני דברים שהם ניגוד, אור וחושך, שניהם זה איזושהי צורת הופעה של לא יודע מה בה, של מראה בהכרה. יש משהו משותף לשניהם, אז או שזה אור או שזה חושך. אוקיי, זה אתה יכול להגיד. כל מלח וסוכר, שניהם זה טעמים. אז זה יכול להיות או מלח, או מלוח או, סליחה, לא מלח וסוכר אלא מלוח ומתוק. כן? אז שניהם טעמים, אז או שזה מלוח או שזה מתוק. תגידו, יש באמצע כמובן, אבל אני מדבר כרגע. מה? כן, אבל אני אומר, שמלוח ומתוק נחשבים הפכים. הם נחשבים הפכים למה? כי שניהם טעמים. צודק שבתחום הטעמים, למרות ששני אלה נחשבים הפכים, בעצם יש עוד טעמים על צירים אחרים. הנה עכשיו לא מזמן מצאו עוד אחד. איך קראו לו? קוראים לו אוממי. אוממי, כן, משהו כזה, שזה טעם חדש. אמרו שיש מלוח, מתוק, מר, חריף, חמוץ ואוממי. אז אלה הטעמים שיש. טוב, לא יודע. בכל אופן, אז תמיד בין שני הפכים צריך להיות משהו משותף. אם הם הפוכים, הם הפוכים על אותה סקאלה. זאת אומרת, זה פלוס אחד וזה מינוס אחד, אבל האחד שם הוא מודד את אותו דבר. נכון? אחרת הם לא היו הפכים אחד של השני. יש משהו שהוא גם מלוח וגם מתוק. כן, בסדר, זה אומר שיש דרגות ביניים. זה הסעיף הקודם שדיברתי עליו. אבל אני מדבר עכשיו לא על דרגות ביניים אלא על מושג שלישי, אופציה שלישית. אז בקיצור מה שאני רוצה לומר, שכשמציגים בפניכם דיכוטומיה, תנסו לחשוב מה משותף לשני הצדדים. ברגע שאתם מבינים מה משותף לשני הצדדים, תחשבו אם אפשר לתקוף את זה. אם תתקפו את מה שמשותף לשני הצדדים, אתם מיד תמצאו את עצמכם באפשרות שלישית. וכיוון שתמיד יש משותף בין שני הצדדים, כי אחרת הם לא היו הפכים, נכון? תמיד יש משותף בין שני הצדדים, אז זה אומר שבעצם כמעט תמיד דיכוטומיות הן חלקיות או מדומות ולכן אפשר הרבה פעמים לפצח אותן, להתיר אותן, לנטרל אותן, לא יודע איך שתקראו לזה. גם בהקשר שלנו, טוב, או שאתה מאמין באלוקים, או שהטבע מנהל את עצמו ואין אלוקים, נכון? שתי אפשרויות, אין שלישית. זה דיכוטומיה. ולכן באמת גם הבריאתנים וגם הניאו-דרוויניסטים על זה מסכימים. זה מה שמשותף לשני הצדדים, שיש פה דיכוטומיה. עכשיו אתה צריך להחליט אם אתה בצד הזה ואתה מוותר על זה או שאתה בצד הזה ואתה מוותר על ההוא. אוקיי? השאלה אם באמת הדבר המשותף הזה הוא נכון. האם אפשר לתקוף את הדבר שמשותף לשני הצדדים? תזכיר לי ת'שם?

[Speaker B] נבו. איך? נבו.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. אז פה במקרה שלנו, אני רוצה לומר שאתה לא חייב לבחור. אתה לא חייב לבחור מכל מיני סיבות. ואני אתחיל אולי מהסיבות הלוגיות הפשוטות.

[Speaker E] אבל לפני שנפתור את הסתירה כביכול שיש ביניהם, יש שתי פרכות כאילו שיכולות לבוא על האמונה בגלל הגילוי של דרווין. הפרכה הראשונה זה בעצם זה שכתוב בתורה שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם, ואז האבולוציה וכולי, אז זה קושיה. הפרכה השנייה זה בעצם הפיזיקו-תאולוגית, שבעצם דבר, יצור מורכב.

[הרב מיכאל אברהם] אני מדבר על השנייה. הראשונה זה לא הפרכה על קיומו של אלוקים אלא על התיאור התנ"כי של הבריאה. ואני מדבר על הפרכה הזאת על קיומו של אלוקים. אז תראו, באופן עקרוני, כמו שאמרתי במסגרת של כל הדיון שלנו, שיש כל מיני דרכים להגיע לאמונה, נדמה לי שחילקתי אותן לשבע, אני לא זוכר כבר משהו כזה, שכל אחת מהן יש גם וריאציות שונות או גוונים שונים של טיעונים בתוך המסגרת הזאת. למשל בפיזיקו-תאולוגי יכול להיות טיעון מן התכנון, מן התואם, מן המורכבות, מן התכליתיות, לא משנה, יש כל מיני ניסוחים. עכשיו, נניח שאני מקבל את האבולוציה, בסדר? באיזה מובן זה מתנגש עם האמונה בקיומו של אלוקים? על פניו, כמו שאמרתי. על פניו זה בעצם תוקף את הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. למה? משום שהטיעון הפיזיקו-תיאולוגי מניח שדברים מורכבים לא נוצרים לבד, בלי יד מכוונת, בלי שמישהו הרכיב אותם. אוקיי. אומרת האבולוציה, לא נכון, הנה, יש לנו ממצאים ותאוריה שמסבירה אותם, שמראה לך שדברים מורכבים יכולים להיווצר באופן ספונטני, בלי יד מכוונת. אז זה תוקף את ההנחה של הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. אוקיי. עכשיו נגיד שזה נכון. כן, דברים מורכבים, לא צדקתי, דברים מורכבים יכולים להיווצר באופן ספונטני. האם זה אומר שאין אלוקים? לא. למה לא? קודם כל, כיוון שגם אם הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי נפל, המסקנה שלו יכולה להיות עדיין נכונה. זה רק אומר שהטיעון הזה מתבסס על הנחה שהיא לא נכונה. אוקיי. זה כמו, אני אביא לך הוכחה למשפט שסכום הזוויות במשולש הוא מאה שמונים מעלות. מצאת לי טעות בהוכחה. האם זה אומר שסכום הזוויות במשולש הוא לא מאה שמונים מעלות? לא. זה אומר שההוכחה הזאת לא מוכיחה את זה. אוקיי. לגבי המסקנה, פתוח, יכול להיות שזה נכון, יכול להיות שזה לא נכון. זה לא הופרך המסקנה, זה רק נשאר פתוח לכל היותר. ויותר מזה, זה אפילו לא נשאר פתוח. למה? בגלל שהרי יש דרכים נוספות להגיע לקיומו של אלוקים. עכשיו, גם אם הפרכת את הראיה הפיזיקו-תיאולוגית, אולי הראיה הקוסמולוגית, האונטולוגית, הראיות הבאות שאנחנו נדבר עליהן, יכול להיות שיש ראיות אחרות לקיומו של אלוקים. ואז לא רק שהטענה שאלוקים קיים נותרת פתוחה, לא הוכח שכן אבל גם לא הוכח שלא, לא, יש הוכחות טובות שכן. ההוכחה הזאת לא הוכחה טובה. אוקיי. אז מה? זאת אומרת, הפרכת את הגרסה שבע עשרה של סוג הראיה הראיה מסוג ג'. אז מה? למה זה משנה כל כך? לכן אני אומר בכלל כל האמוציות שמתלוות לדיון הזה בין מאמינים לבין נאו-דרוויניסטים הן אמוציות מופרזות. בסוף בסוף הדיון הזה לא מאוד מאוד משמעותי. אבל אם זה

[Speaker D] פוגע ביסודות האמונה שאלוקים פועל על פני העולם הדתי, אז נוצרת איזושהי…

[הרב מיכאל אברהם] מה זה מיסודות האמונה? בראשית? לא, זה הוא אמר קודם. אני אומר, אני מדבר על קיומו של אלוקים. לא על התנ"ך, לא על כן. לא. עצם קיומו של אלוקים. תנסו נגיד לקרוא את הספרים של דוקינס, דוקינס לא מביא את האבולוציה כפירכא על התנ"ך. הוא לא נוגע בתנ"ך, בכל אופן בספר שאני טיפלתי, לא נוגע בתנ"ך. הוא מדבר על קיומו של אלוקים. כן. סטיבן הוקינג

[Speaker B] גם כתב על זה. סטיבן הוקינג הפרופסור גם הוא ככה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, הוא לא מתעסק כל כך באבולוציה, הוא יותר מתעסק בפיזיקה, הוא פיזיקאי. בסדר. נדמה לי שהוא פילוסוף אפילו יותר גרוע מדוקינס, נדמה לי. שניהם לא פילוסופים מצטיינים, אני חייב לומר. אנשים מוכשרים, בתחומיהם אני חושב שהם אנשים מוצלחים, אבל פילוסופים חלשים. בכל אופן, אז אני אומר קודם כל האמוציות שמתלוות לוויכוח הזה הן אמוציות מופרזות. אתה בסך הכל בודק האם איזשהו טיעון אחד מתוך, יכול להיות אפילו עשרות טיעונים, תקף או לא תקף, היה מחזיק מים או לא מחזיק מים. אוקיי, אז מה? סו ביג דיל, זאת אומרת מה זה משנה? אם אני מאמין באלוקים כי יש לי מסורת ממעמד הר סיני, אז אכפת לי עכשיו אם האבולוציה כן נכונה או לא נכונה? מה אכפת לי.

[Speaker E] אבל זה נראה לי שזו ההוכחה שהאנשים הכי מרגישים שהיא הכי חזקה. נכון, בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת, אני חושב שהאמוציות האלה מעידות שהטיעון הפיזיקו-תיאולוגי, לכן אני מביא את זה פה, הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי נתפס הרבה פעמים אצל אנשים, גם מאמינים וכמובן ממילא גם אצל מתנגדיהם, כהטיעון המוחץ. זאת אומרת זה הטיעון המרכזי בעצם, כל השאר אפשר להתווכח פה אפשר להתווכח שם, אבל זה הג'וקר. עם זה אי אפשר להתווכח. ולכן כל האנרגיות מושקעות בדיון הזה בבין לנסות ולפרוך את העניין הזה. אני רוצה לומר יותר מזה, זאת אומרת אמרתי קודם שגם כאשר גם אם אני אקבל את זה שהאבולוציה פורכת את הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי, זה לא אומר הרבה. זה הוריד טיעון אחד מתוך הרבה, ואפילו אם הוא היה מוריד את כל הטיעונים, עדיין אני יכול להאמין באלוקים לא מכוח טיעון אלא מסיבות אחרות, לא משנה מה. אבל… עכשיו אני ארצה לטעון שזה לא עושה אפילו את העבודה המינורית הזאת, זאת אומרת האבולוציה גם לא פורכת את הטיעון הפיזיקו-טלאולוגי. כך שגם אם היא הייתה פורכת, זה לא כל כך משנה, אמרתי, אבל גם את זה היא לא עושה. וזה, זאת בעצם הטענה שאני ארצה להראות כאן. ובשביל להבין את העניין הזה, אני רוצה להסביר רגע את שתי האלטרנטיבות. האלטרנטיבה המקובלת בין מאמינים היא כמובן עם זיקה לתנ"ך, אבל עוד פעם, בלי הפרטים שמופיעים בתנ"ך, זה שאלוקים ברא את העולם על חוקיו וכל אשר בו, ויש מאין, כן, "הארץ הייתה תוהו ובוהו" ומשם והלאה זה הקדוש ברוך הוא ברא את זה. כנגד זה עומדת תפיסה מדעית שמבוססת בעיקר על שתי חוליות. חוליה אחת זה המפץ הגדול, שזה שייך לפיזיקה, זה היווצרות של היקום עצמו. והחוליה השנייה זה האבולוציה, שזה מדעי החיים, כן, ביולוגיה. עכשיו כמובן שהתיאור המדעי הזה של היווצרות העולם שאותו אנחנו מכירים הוא לא שלם. למה הוא לא שלם? כי קודם כל אתה לא מסביר לי איך התפוצץ המפץ, איך נוצר המפץ עצמו, מי אחראי לזה? דבר שני, גם אם קיבלתי את זה שהיה מפץ והוא התפוצץ והכל בסדר, איך נוצרה השרשרת החלבונית הראשונה? השרשרת, החיה הראשונה. כי בלי זה אין אבולוציה. האבולוציה מניחה את קיומן של שרשראות חיות, ועוד מעט אני אסביר את זה קצת יותר, ומשם והלאה יש את התהליך האבולוציוני, איך העסק הזה מתפתח, איך הוא משתכלל וכדומה.

[Speaker F] אבל איך עברנו מהשלב הראשון של החומר, החומר בעצם, איך נוצר החומר?

[הרב מיכאל אברהם] מהמפץ הגדול.

[Speaker F] לא, אני אומר מאיפה התחיל, איפה, איך נוצר החומר זה?

[הרב מיכאל אברהם] שבירת סימטריה עם בוזון היגס, יש תאוריות בפיזיקה. היה לא מזמן, קראו לזה "החלקיק האלוקי", זה קיבל נורא רייטינג כי זה "החלקיק האלוקי", וזה שטויות. אבל זה התיאור של איך נוצר החומר שלנו. בסדר? ככה, בהתחלה לא היה חומר, הייתה אנרגיה, והחומר כמו שאנחנו מכירים אותו היום נוצר באיזשהו תהליך שפיזיקאים היום יודעים לתאר אותו. אז זה

[Speaker B] המפץ הגדול.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אז אתה שואל המפץ, זה המפץ הגדול. עכשיו השאלה איך נוצרה הנקודה הסינגולרית שהתפוצצה ומי פוצץ אותה, זה מה שאמרתי קודם. זה החוסר שיש שם.

[Speaker F] מאיפה הגיע הקטע הפיזי, האנרגיה או החומר בעצם?

[הרב מיכאל אברהם] נו אז אמרנו, זה נוצר במפץ. מה השאלה?

[Speaker F] לא, איפה זה התחיל?

[הרב מיכאל אברהם] מי פוצץ את המפץ ומי יצר את הנקודה הסינגולרית? אמרתי, אלה שתי השאלות שקיימות ביחס לפיזיקה. ביחס לביולוגיה יש איזשהו מעבר, גם אחרי שנוצר החומר והמפץ והכל, אל השרשרת החלבונית הראשונה שמתחילה את התהליך האבולוציוני, השרשרת הראשונה, לא משנה, אבל תחילת התהליך האבולוציוני. זה מה שנקרא אביוגנזה. אביוגנזה זה תחום מחקר שעוסקים בו לא מעט היום ומנסים להראות איך יכול להיווצר חומר חי מחומר דומם. זאת אומרת איך יכולה להיווצר שרשרת חלבונית חיה מתוך חומר דומם, איך זה יכול להיות? אז כרגע אין עוד תשובה מלאה, אבל יש כבר כל מיני סימנים, יש כבר ניצנים. אני לא מעורה בפרטים, אבל אני רק מכיר באופן כללי שבהחלט יש כבר תוצאות גם במחקרים על אביוגנזה. זאת אומרת יש שם ניסיונות לצפות בהיווצרות ספונטנית של חיים מתוך חומר דומם. אחרי שנוצרה השרשרת החלבונית הראשונה, עכשיו מתחיל תהליך האבולוציה. תהליך האבולוציה כמובן לא מייצר את העולם אלא הוא מייצר את היצורים החיים. הוא מפתח, משכלל את היצורים החיים. תהליך האבולוציה מורכב בצורה מאוד סכמטית, כל חוליה שבו מורכבת משלושה רכיבים: רכיב אחד זה היווצרות של מוטציות, הרכיב השני זה ברירה טבעית והרכיב השלישי זה תורשה. מה זאת אומרת? היווצרות של מוטציות, מה זאת אומרת? יש איזושהי שרשרת, עוד פעם, שרשרת חלבונית, הכוונה איזושהי שרשרת, לא משנה מה, הדי-אן-איי, לא משנה כרגע, איזושהי מולקולה בסיסית שהיא מכילה את התכונות של החיים, היא הבסיס לחיים. אוקיי? אז בשביל שיהיו חיים צריך שרשרת חלבונית כזאת, צריך מולקולה כזאת, מולקולות כאלה. טוב, בהנחה שיש מולקולות כאלה, כל מולקולה כזאת, זה הגנום או הגנוטיפ של היצור, באה לידי ביטוי ומתממשת בצורה של פנוטיפ. אוקיי? נגיד לכלב שנראה בצורה מסוימת יש מבנה גנטי מסוים, אז הגנום שלו זה משהו אחד, והמימוש של הגנום הזה זה מה שנקרא הפנוטיפ. הפנוטיפ זה הצורה של היצור החי, כן? היצור שמממש את התכונות שטמונות בגנום פלוס עוד כל מיני, אבל בסיסית בגנום. אז זה היצור החי הבסיסי. עכשיו מהיצור הזה, מהשרשרת החלבונית של היצור הזה, יכולה לעבור כל מיני שינויים עקב לא יודע מה, כל מיני דברים, מקרים כאלה ואחרים, טמפרטורות, כל מיני דברים. לא משנה מה, יכולים להיווצר כל מיני דפקטים, כל מיני שינויים בשרשרת החלבונית. ברגע שהשרשרת חלבונית משתנה, היצור שנוצר ממנה, המימוש שלה, כן? הפנוטיפ הוא שונה. בדרך כלל שונה בקצת מהשרשרת המקורית. לא לגמרי ברור לי למה, אבל ככה זה מה שיוצא בביולוגיה שבדרך כלל זה שינוי קטן. אוקיי? אז ההיווצרות של המוטציות פירושו איזשהם עיוותים או שינויים בשרשרת החלבונית שיוצרים יצורים שונים. זה היווצרות המוטציות. אחרי שיש היווצרות של מוטציות יש ברירה טבעית. מה זה אומר ברירה טבעית? כל היצורים האלה עכשיו צריכים להילחם בתנאי הסביבה שלהם, לשרוד את כל הבעיות והאתגרים שמציבה בפניהם הסביבה שלהם. ומי שישרוד את זה יישאר, כן? ישרוד. ומי שלא, לא. השריד שורד מה שנקרא באבולוציה. אז זה הברירה הטבעית. אבל היווצרות של מוטציות וברירה טבעית זה לא מספיק בשביל לייצר תהליך אבולוציוני. תחשבו למשל על מצב שבו יש אוסף של בתים על חוף הים, כל מיני בתים מכל מיני סוגים, מכל מיני חומרים, גדלים וכולי. מגיע איזה צונאמי, הורס את כל הבתים חוץ מאחד, שהוא היה הכי עמיד, כן? הכי חזק. והוא עמד בצונאמי, הוא שרד. למה זה לא תהליך אבולוציוני? יש פה מוטציות, אוסף של הרבה מאוד סוגי בתים. יש פה ברירה טבעית, הסביבה חיסלה את כל אלה שלא עמידים והשאירה את הבית העמיד. מה חסר פה? מה שחסר פה זה הגנום, התורשה. לא הגנום, התורשה, כן? מה זה אומר? אם הבית הזה מייצר את הבתים מהדור הבא שיהיו בצלמו כדמותו, אז אפשר לדבר על אבולוציה. למה? כי הבתים הבאים שיהיו על החוף הזה יהיו כולם עמידים בפני צונאמי. ולכן בסוף בסוף, אם תשאל אותי מה יהיו הבתים על החוף הזה, הם כולם יהיו בדמותו של הבית החזק הזה. אבל בשביל זה צריך שהוא יעביר את התכונות שלו לדורות הבאים, לצאצאים שלו, זה מה שנקרא תורשה. ברגע שיהיו הבתים החדשים האלה שהם כולם כבר חזקים מהחומרים הנכונים, אוקיי, נגמרה החוליה הזאת של האבולוציה. עכשיו יתחיל השלב הבא. נניח שבשלב הבא תפרוץ אש באותו מקום. כשתפרוץ אש, אז ישרדו אותם בתים שעמידים בפני שרפה. כל השאר יישרפו. אם הם יורישו את תכונותיהם לצאצאים, אז בדור הבא יהיו פה בתים שהם גם עמידים בפני אש וגם עמידים בפני צונאמי. לפעמים אגב זה לא יקרה, לפעמים העמידות בפני האש תחסל גם את התכונות שעמידות בפני הצונאמי ואז אנחנו נחזור חזרה לבעיה של צונאמי. אבל בגדול זה תהליך שיכול גם להצטבר. זאת אומרת, ההשתכללות יכולה להצטבר לאורך הזמן וכן הלאה. זאת אומרת, כל חוליה בשרשרת האבולוציונית יש בה שלושה רכיבים: היווצרות של מוטציות, ברירה טבעית ותורשה. אוקיי? ואז עוד פעם חוזרים, אחרי התורשה מוטציות, ברירה טבעית ועוד פעם תורשה, מוטציות, ברירה טבעית, עוד פעם תורשה וכן הלאה. זה התהליך האבולוציוני. עכשיו מה זה אומר בעצם? שגם אם נגיד בהתחלה, נגיד שפתרנו את בעיית האביוגנזה ונוצרה השרשרת החלבונית הראשונה מהחומר הדומם שנוצר במפץ, כן? אחרי הבום. אז עדיין אני צריך להבין איך מהשרשרת ההיא נוצר כל הבלגן שאנחנו מכירים סביבנו היום: בני אדם בצורה מגוונת, הרבה סוגי בני אדם, פילים, חתולים, עכברים, יתושים, צמחים שונים, לא משנה, כל המגוון שאנחנו מכירים אותו היום. איך הוא נוצר? אז האבולוציה מציעה לדבר הזה הסבר. זאת אומרת, יש כל מיני תהליכים אבולוציוניים וכל הסביבה כמובן מכתיבה. מי ישרוד ומי לא ישרוד, והמוטציות. מה שלפעמים לא נוצר מה ששורד, אז הכל יכחד. אבל אם נוצרו כל מיני דברים ואחד מהם כן עם תכונות שיכול לשרוד בסביבה הזאת, אז הוא ישרוד, ואז הוא יעביר את זה לצאצאים שלו, ובסוף כולם יהיו כמוהו. הוא בעצם משתלט על התמונה. אוקיי, זה התהליך האבולוציוני, וככה זה הולך ומשתכלל ואנחנו מקבלים עוד יכולות ועוד עמידויות וכן הלאה, שבדרך יש המון נשורת כמובן והמון זבל בתהליך הזה, המון דברים נכחדים, אבל איכשהו יש איזשהו מסלול אחד באמצע שהוא או כמה מסלולים בודדים באמצע שהם הולכים ומשתכללים והולכים ומשתפרים. כן זה מזכיר לי, יש ספר של מחבר מוצא לבנוני בשם נסים טאלב, נקרא ברבור השחור. והוא נדמה לי שהוא משקיע בבורסה בעיסוקו, הוא כותב כל מיני ספרים בענייני חשיבה, סוגיות חשיבה. אז בין היתר הוא אומר שם שאנשים חושבים שוורן באפט, לא יודע אם זה הדוגמה שלו, אבל משהו כזה, שוורן באפט הוא גאון כלכלי, גאון בהשקעות, גאון פיננסי. למה? כי עובדה שהוא משקיע והוא מרוויח ומרוויח ומרוויח כל הזמן, זאת אומרת כן הרבה יותר באופן הרבה יותר מוצלח מאשר כל המשקיעים האחרים נגיד לצורך הדיון. אז הוא כנראה גאון פיננסי. אז אומר נסים טאלב, לא בהכרח. זאת אומרת תחשבו על מצב שבו נגיד מיליון משקיעים נכנסים לשוק. אוקיי? כולם מטומטמים באותה מידה. אין שם אחד יותר מוכשר מהאחרים. בסדר? כולם באותן יכולות. אבל השוק הוא רנדומלי, נכון? לפעמים עולה, לפעמים יורד, אתה לא יודע לצפות, יש כאלה שיצליח להם ויש כאלה שלא יצליח להם. אחרי שבוע חצי מיליון מהם יפסידו ויצאו מהשוק, חצי מיליון יישארו. נכון? אחרי עוד חודש יישארו איזה שלוש מאות אלף, מאתיים אלף יצאו החוצה. אחרי שנה יישארו מאה אלף. אחרי עשר שנים יישארו אלף. בסדר? אחרי חמישים שנה יישארו עשרה, אחרי מאה שנה יישאר אחד. עכשיו האחד הזה לא יותר מוכשר מכל המיליון האחרים. הסטטיסטיקה אומרת שאחד יישאר, כל אחד מגריל את ההשקעות שלו כמו שהוא מגריל, סתם, הוא לא מבין כלום. כולם לא מבינים באותה מידה. אוקיי? אז הם מגרילים, באופן כללי הם במה להשקיע. באופן סטטיסטי יהיה אחד שיישאר הכי רחוק, נכון? אז כיוון שכך, זה שוורן באפט נשאר כל כך רחוק זה לא אומר שהוא בהכרח יותר מוכשר מהאחרים. הסטטיסטיקה אומרת שתמיד יהיו כאלה שיישאר. אוקיי? וזה בעצם כעין תהליך אבולוציוני. זה בעצם אומר הוא שרד שמה, אבל לא דווקא בגלל היכולות שלו או בגלל שיש משהו מכוון בעניין הזה, הסטטיסטיקה עושה את זה. אוקיי? כן, זה לא משנה מה הוא יגיד, השאלה מה העובדות אומרות. אבל עוד פעם, למה אני חושב שגם אתם אבל גם אני לא חושב שזה נכון? סתם בסוגריים בנידון.

[Speaker E] א', אפשר להבין פשוט, אפשר פשוט להעתיק את השיטה שלו אם יש לו איזה אלגוריתם שהוא עשה ונראה אם זה מצליח יותר מהאדם הממוצע.

[הרב מיכאל אברהם] קודם כל זה לא פשוט כי הוא לא ייתן את האלגוריתם שלו, אז זה לא כל כך פשוט לעשות את הניסוי הזה. אבל אני אציע ניסוי יותר פשוט. אם באמת זה היה תהליך סטטיסטי פשוט, לא יודע, לא בדקתי, אני הייתי מצפה לאיזשהי התפלגות אחידה, לאו דווקא נורמלית, אבל אחידה באיזשהו מובן. צריך לראות איך התפלגות כזאת צריכה להיראות, לא יודע אם זה נורמלי דווקא. אבל מה זאת אומרת? אני מתכוון לומר שנגיד הסגנים של וורן באפט יהיו חמישה. זאת אומרת יהיו חמישה שהצליחו כמעט כמו וורן באפט ונפלו אחרי שמונים שנה, סתם אני אומר, אוקיי? ויהיו עשרה שהם הסגני סגנים, השלישיים שלו, שהם נפלו אחרי שישים שנה, ויהיו מאה שנפלו אחרי ארבעים שנה. אם ההתפלגות היא פחות או יותר כזאת, זאת אומרת הולכת ומתרחבת ובשפיץ יש אחד, אז זה באמת אני מוכן לקנות את התיאוריה הזאת שזה בסך הכל עניין מקרי. אבל אם יש לך מישהו אחד שממשיך לכל אורך הדרך מאה שנה, כל האחרים כבר נפלו לפני תשעים ותשע שנה, כולם, ורק הוא ממשיך מאה שנה, זה עדיין יכול להיות מקרי, אבל זה פחות סביר כבר.

[Speaker G] זה הנקודה הראשונה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, יש פה הרבה השפעות שיכולות עוד להיכנס בהחלט. לכן אני אומר, לכן אמרתי, ההתפלגות אתה יכול, גם אם יש השפעות של גודל והדינמיקה היא לא ליניארית ומה שאתה רק רוצה, אתה יכול עדיין לעשות איזשהו חישוב איך צריכה להיראות ההתפלגות ולראות האם זה מייצג את ההתפלגות הזאת או לא. אז אני תארתי משהו פשוט, אז זה באמת מניח בלי סיבוכים מיותרים, אוקיי? אבל גם כשיש סיבוכים ברמה העקרונית אתה יכול לבדוק האם המודל הזה באמת זה מה שאנחנו רואים או לא. בסדר.

[Speaker E] היה אפשר לומר שזה לא נכון בגלל שאין התפלגות כזאת?

[הרב מיכאל אברהם] כן, כי אני לא חושב שזאת ההתפלגות, מהתרשמות, לא בדקתי. אני לא חושב שזה נכון. אבל בסדר, לא יודע, זה אפשר לדעת. מי שנשאר עשר שנים בדרך כלל יישאר גם את העשר שנים הבאות. זה הטענה. וזה לא ימשיך לרדת באותה צורה. כל המטומטמים ירדו בעשר שנים הראשונות. מי שנשאר עשר שנים והרוויח הוא בדרך כלל ירוויח גם הלאה. בדרך כלל, או לפחות לא קורלציה אחד, אבל גם לא גם לא משהו מאוד קטן. אוקיי, מספיק טוב בשביל זה. טוב, בכל אופן, אז זה התהליך האבולוציוני. עכשיו הטענה היא שאנחנו רואים שיש תיאור תחליפי לתיאור של בריאה מכוונת, מה שנקרא בריאתנות, שלא מניח שום מעורבות של איזושהי יד מכוונת חיצונית. כן, מפץ גדול, אביוגנזה, אבולוציה. זהו, בסך הכל אנחנו יכולים לראות שחוקי הטבע לוקחים אותנו למצב הנוכחי ולא צריך להניח מעורבות של יד חיצונית. אוקיי, זאת בעצם הטענה הנאו-דרוויניסטית. ולכן בעצם הטענה הזאת אומרת שאם אתה רוצה להוכיח את קיומה של יד חיצונית מתוך העובדה שנוצרים פה יצורים משוכללים עם אנטרופיה נמוכה, כן, חיים, אז אין הוכחה, כי חוקי זאת אומרת יש גם תיאור טבעי לתהליך הזה. יש גם תיאור ספונטני לתהליך הזה. כן, זאת בעצם מה?

[Speaker H] כן, אבולוציה יש בה תבונה. למה, איזה תבונה יש שמה?

[הרב מיכאל אברהם] תבונה שמי שלא מצליח לברוח הנמר טורף אותו. מה, איזה תבונה יש בזה? זה אתה יודע, כששני אנשים כששני אנשים מסתובבים בסוואנה, פתאום מתנפל עליהם אריה. אז אחד מתחיל לברוח. אחד, סליחה, אחד שם, אחד נועל את הנעליים. השני אומר לו אתה משוגע? תתחיל לרוץ ואין לנו זמן לנעול נעליים. הוא אומר אם אני אנעל נעליים, יש להם זמן לדבר כנראה, אם אני אנעל נעליים אז אני ארוץ עוד חמישה קמ"ש יותר מהר מאשר בלי נעליים. הוא אומר כן, אבל הנמר זה בדיחה מבחינתו. הוא אומר אני לא צריך לרוץ יותר מהר מהנמר, אני צריך לרוץ יותר מהר ממך אז בשביל להינצל. אז זה ההיגיון של האבולוציה. טוב, בכל אופן, אז הטענה היא שהתפתחות של החיים, ההתפתחות של השכלול, של המורכבות של העולם, לא חייבת להוביל אותנו לקיומה של יד מכוונת, בסדר? כי יש לנו תיאור טבעי לתהליך הזה. כן, תראו, הבאתי פה קטע מבעל העיקרים, לא משנה, אני כבר לא אפתח את המקרן, אבל כאשר חיפשנו עניין הצורות הנמצאות בחומרים ובכל הנמצאים השפלים המתהווים נמצא אותם כולם הולכות מהלך השלמות קצתם לקצת, רוצה לומר שהצורה המתאחרת יותר נכבדת מן הקודמת לה. ממש אבולוציה, כן? וכאילו החומר מתנועע תמיד בקבלת הצורות ממדרגות החיסרון אל מדרגות השלמות, כי יקבל ראשונה הצורה היותר פחותה ואחר הצורה היותר נכבדת ויעלה מדרגה אחר מדרגה אל היותר שלם. בסדר וכן הלאה בקיצור.

[Speaker B] יוסף אלבו, ספר העיקרים, כן.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה ממש כן תיאור של האבולוציה. כן, זה השלב הבא זה להביא את זה לסמינר ערכים ולהראות שאצלנו פה ידענו את האבולוציה במאה השתים עשרה. קשקושים. למה זה קשקושים? כי זה כמו אלה שמוצאים את תורת היחסות בזוהר ובאני לא יודע מה אצל רבי צדוק. זאת אומרת, זה שאתה יכול למצוא איזושהי הערה שיש לה זיקה לרעיונות של תורת היחסות זה יפה מאוד. תורת היחסות זה משהו שיש לו ניבויים, הוא מגדיר קבועים עם ערכים מסוימים, זאת אומרת אתה מדבר על משהו מאוד מאוד ספציפי, לא איזשהו רעיון כללי שאתה יכול למצוא אותו במקום זה או אחר. טוב, בכל אופן, אז הטענה היא שהתיאור הטבעי מייתר את המסקנה בדבר קיומו של אלוקים, אוקיי? עכשיו זה פה אני רוצה להעיר עוד הערה. העובדה שהחיים נוצרים על ידי אבולוציה לא אומרת שהחיים לא נוצרו על ידי אלוקים. יכול שאלוקים יצר את החיים באמצעות האבולוציה. אוקיי? דיברנו על זה שחוקי הטבע הם מתארים את מה שקורה. אוקיי? חוקי הטבע הם לא הסבר למה ש… כי הם רק מתארים את מה שקורה. אמרתי, הבחנתי בין חוק הגרביטציה לבין כוח הגרביטציה. חוק הגרביטציה הוא לא סיבה למה גופים נמשכים זה לזה. הוא רק תיאור של העובדה שהם נמשכים זה לזה. כוח הגרביטציה הוא סיבה. כוח הגרביטציה זה הדבר, הישות שמחוללת את המשיכה הגרביטציונית. היא הסיבה, היא ההסבר למה זה קורה. חוק הגרביטציה רק מתאר את מה שקורה. לכן חוקי הטבע הם לא הסבר לשום דבר. הם רק מתארים את מה שקורה. מה שקורה קורה לפי החוקים האלה והאלה. עכשיו השאלה היא אבל מי אותו אחד שמחולל את הדברים האלה שהחוקים מתארים? זאת שאלה אחרת. לכן קודם כל עצם הנאודרוויניזם כשלעצמו לא סותר אמונה באלוקים ואפילו לא אמונה באלוקים בורא. אבל לכאורה זה כן תוקף, זה כן תוקף את הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. זה תוקף את הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי בגלל שהטיעון הפיזיקו-תיאולוגי מניח שדבר מורכב לא נוצר באופן ספונטני והאבולוציה מראה לנו שזה כן יכול לקרות. אז אין סתירה בין המסקנה שיש אלוקים לבין המסקנה שהאבולוציה נכונה, אבל יש סתירה לכאורה בין הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי לקיומו של אלוקים לבין האבולוציה. ההנחה של הטיעון לכאורה מנוגדת לאבולוציה, זאת אומרת האבולוציה מראה שההנחה הזאת לא נכונה. זה בעצם אם אני צריך למקד איפה ההתנגשות בין אמונה לבין אבולוציה, היא פה ורק פה. אני לא מדבר על התנ"ך, רק על קיומו של אלוקים. עכשיו אני חוזר לגוד אוף דה גאפס שדיברתי עליו גם בפעמים הקודמות. מקובל מאוד בין בריאתנים להצביע על זה, כי הרי הם צריכים לבחור. זאת אומרת אם יש אלוקים אז אין אבולוציה, אם יש אבולוציה אין אלוקים. שני הצדדים צריכים לבחור. אז הבריאתנים הרבה פעמים מצביעים על פערים בתיאוריית האבולוציה, דברים שהאבולוציה לא יכולה להסביר. ואם האבולוציה לא יכולה להסביר אז יש אלוקים, זו הטענה. הזכרתי כבר שתמיד כשהחזאי טעה אז קובעים יום טוב ביתד נאמן. אז הטענה היא שברגע שיש פערים בתיאוריית האבולוציה אז לא הצגת אלטרנטיבה ממשית לטענה של אלוקים. אתה אומר שיש לך אלטרנטיבה טבעית, יש לי הסבר טבעי לחלוטין איך העסק נוצר, אני לא צריך להגיע לאלוקים. לא, אין לך הסבר, כי יש פערים. אלה שהם המחמירים יותר או המהדרים יותר מדברים על שלבים שהם לא בני פירוק, לא פריקים. מה זאת אומרת? ישנם דילוגים אבולוציוניים שאין להם הסבר במונחים של שלבי ביניים. נגיד למשל הייתה טענה כזאת, אני חושב שהרבה כבר ענו עליה, אבל הייתה טענה כזאת לגבי היווצרות העין. עין זה דבר נורא מורכב, מנגנון סופר מורכב. עכשיו כדי להסביר את היווצרותו באופן אבולוציוני אתה צריך להסביר שקודם כל נוצרה רשתית ואז קשתית ואז זה והיה אבולוציה וזה נכחד וזה, ובסוף נוצרה עין. אבל איזה יתרון יש לקשתית בלי רשתית? נגיד שלא יודעים אפילו מה זה אומר, אבל נגיד שעם קשתית בלי רשתית לא רואים. אז למה שתיווצר קשתית בלי רשתית? אין לה שום יתרון. אבל זו בדיוק הנקודה, אם לשלב הזה אין יתרון בפני עצמו אז הוא היה נכחד ולא ממשיך לרשתית. הוא היה נכחד כי אין לו שום יתרון. ואם יש סדרה שלמה של שלבים שצריכה להיווצר עד שיופיע היתרון והיתרון מופיע רק עם העין השלמה וכל מרכיב של העין נוצר בשלב אבולוציוני נוסף, צריך להיות פה איזה נס מטורף בשביל שהדבר הזה יקרה. כי הרי כל שלב לחוד לא היה שורד כי אין לו שום יתרון. אז למה שהוא ייווצר או למה שהוא ישרוד? ואז צריך על גביו להיות עוד שלב ועוד שלב ועוד שלב וזה אלף שלבים עד שתיווצר עין. זה לא סביר. וכיוון שכך אומרים הבריאתנים, אז זה אומר שאם היה תהליך כזה זה אומר שאלוקים אחראי עליו. הוא דאג לזה שהקשתית תשרוד למרות שאין לה יתרונות ואחרי זה הרשתית ואחרי זה זה עד שנוצרה עין. ואז הכל בסדר. מכאן ואילך אנחנו כבר מסתדרים לבד, אומרים לקדוש ברוך הוא תודה, יש לנו כבר עיניים אנחנו מסודרים. אבל בכל שלבי הביניים הוא דאג לזה שאנחנו נגיע עד השלב הזה. זה נקרא הטיעון משלבים לא פריקים. ועל זה יש מלחמות עולם. למה יש מלחמות עולם? כי קודם כל אתה אף פעם לא יכול לדעת מה פריק ומה לא פריק. כי לך תדע, יכול להיות שלקשתית יש איזשהו יתרון לאו דווקא בתחום הראייה אלא באיזהשהו תחום אחר לגמרי. לא יודע בדיוק איזה תחום, משהו אחר. בסדר, יכול להיות שהקשתית הופכת אותך ליפה יותר, אז תמצא יותר בת זוג, אני לא יודע, למי שיש קשתית לעומת מי שיש לו איזה חור כזה אפל במקום עין. סתם אני זורק משהו. אוקיי? יש משהו שהוא אתה לא באמת יכול לקבוע שאין פירוק. צד שני, לכאורה אלה שמערערים הם נטל הראיה הוא עליהם. אתם צריכים להראות את הפירוק שמביא אותנו לעין שלמה. אז יש פה איזה ויכוח בעניין הזה.

[Speaker I] היה משהו באמצע בין הקוף לאדם? היה משהו באמצע בין הקוף…

[הרב מיכאל אברהם] לא, השלשלת היא, זאת אומרת אנחנו לא באנו מהקוף בניגוד למיתוס הרווח. הקוף ואנחנו באנו מאיזשהו אב משותף או אם משותפת. וזה לא… לא משנה בכל אופן אז השלבים הלא פריקים הם היה לפני עשרים שלושים שנה זה היה הלהיט האחרון אצל הבריאתנים. הנוצרים עושים את זה ברצינות, הם לא ליצנים כמונו. זאת אומרת שמה הם משיבים אוניברסיטה בשביל לחקור את הדברים האלה ולייצר טענות וממצאים ולבקר את האבולוציה. אצלנו אנחנו עושים את זה מי שיש לו זמן בהפסקת צהריים אז הוא קורא את הערך בוויקיפדיה וכותב הגיג על התחום הזה. את הנוצרים מה שהם שכחו אנחנו עוד לא נדע גם בעוד מאה שנה בעניינים האלה. בכל אופן, אז על זה יש הרבה מאמץ מחקרי על השלבים הלא פריקים. אבל ישנה פה איזושהי טענה בסיסית שאומרת, אתה לא דיברנו על זה בפעם הקודמת, אתה לא יכול להוכיח את קיומו של אלוהים על בסיס פערים. בסדר, יכול להיות שיש פה פער שאני לא יודע כרגע להסביר אותו. אתה לא יכול להוכיח את קיומו של אלוהים על בסיס פערים. למה לא? כי פערים פעם הם היו יותר גדולים. אנחנו נחכה יהיה עוד מחקר נבין יותר דברים נחשוב יותר. בסוף אנחנו נסגור גם את הפער הזה אולי לפחות. אז אתה לא יכול להביא לי ראיה לזה שיש אלוהים מקיומו של פער. קיומו של פער זה עניין שיכול להיות זמני. אולי עוד כמה זמן אנחנו נסגור אותו נבין אותו והכל יהיה בסדר. נבין איך התפתחה העין והכל יהיה בסדר. זה שאנחנו לא מבינים את זה כרגע אז מה? הרבה דברים לא הבנו. לפני מאה שנה הבנו עוד פחות, לפני מאתיים שנה עוד פחות. הידע המדעי מתקדם, זה הכל. אז לכן אתה לא יכול בעצם לטעון לקיומו של אלוהים מכוח קיומם של פערים.

[Speaker E] זה בכלל כל ה… אתה לא יודע שדברים יכולים להיווצר מעצמם? חכה עשרים שנה. אתה לא יודע שדברים מורכבים? חכה ארבעים שנה.

[הרב מיכאל אברהם] הכי נמי. עכשיו השאלה היא איזה סוגי טיעונים עמידים בפני הפרכה הזאת, שלא יהיו גוד אוף גאפס. אוקיי? זה שאלה טובה. ואני חושב שבאמת הטיעונים… אבל לפני שאני מגיע לזה, צריך להבין שזה לא סתם טענה 'טוב אם אנחנו נחקור יותר אז אולי נבין גם איך נוצרה עין'. צריך להבין שלפני מאה שנה, לא מאה שנה לפני מאתיים שנה, לפני שדרווין היה באלף שמונה מאות שבעים יצא הספר נדמה לי, נגיד לפני מאה שישים שנה, אף אחד לא העלה בדעתו שיכול להיות הסבר להיווצרות של חיים בלי יד מכוונת. האתאיסטים היו צריכים להיות קצת לא רציונליים בשביל להיות אתאיסטים אוקיי? עד אותו שלב. תגיד אוקיי צריך עיון אני לא יודע עוברים לתוספות הבא. זאת אומרת אבל אין להם תשובה. העובדה שהאבולוציה מתקדמת ושאנחנו כל הזמן מבינים יותר ויותר תהליכים טבעיים, היווצרות של יצורים בתהליכים טבעיים, גם נותנת לנו רמז לגבי העתיד. היא אומרת לנו שאם יש לנו חלק שאנחנו לא מבינים, למשל איך נוצרה העין, סיכוי לא רע שאנחנו נבין את זה בעוד כמה זמן. זאת אומרת זה לא רק תקווה, טוב אולי אנחנו נבין את זה… אנחנו רואים התקדמויות בכיוונים האלה עצמם. זאת אומרת אותם טיעונים עצמם שלפני מאה שישים שנה היום אף אחד לא מסתכל עליהם, לא מחזיקים מים בכלל. אז כשאנחנו מתקדמים בכיוון המסוים הזה וכבר עשינו התקדמות מאוד משמעותית כבר הרבה יותר קשה לטעון 'כן אבל אתה לא יודע איך העין התפתחה אז לכן יש אלוהים'. זאת אומרת זה לא סתם איזה תקווה כזאת שלא מבוססת, אולי המדע יסביר את זה בעתיד. לפני מאתיים שנה זאת באמת הייתה תקווה לא מבוססת. אבל עכשיו אחרי כבר מאה חמישים שנות מחקר באבולוציה, אז זה כבר תקווה הרבה יותר מבוססת כי בסך הכל המון דברים שלא הבנו והמון חידות מצאו את פתרונן. ולכן הטענה של אלוהי הפערים הופכת להיות יותר חזקה. טענת הנגד זאת אומרת. אל תביא ראיות לקיומו של אלוהים על בסיס פערים בידע המדעי. הטענה הזאת הופכת להיות יותר ויותר חזקה. אוקיי? אז לכן הטענה הזאת של אלוהי הפערים היא באמת טענה שהיום היא משמעותית. ועכשיו נקודה חשובה כי נגיד לפני מאתיים שנה אם הייתי מעלה את הטיעון הפיזיקו תאולוגי הייתי אומר תראו איך נוצרו חיים? בלי יד מכוונת? איך נוצרו חיים? לא יכול להיות, זה לא יכול להיווצר לבד. אז מי שיגיד לי: טוב, כשאנחנו נחקר ונחקור יותר, אז אנחנו נבין גם את זה, זה סתם תקווה שאין לה בסיס. כל דבר אתה יכול להגיד, בסדר. כל נס שקרה פה, אתה תמיד יכול להגיד: אוקיי, יכול להיות שיש איזשהו הסבר שאני לא מבין. לכן, זה נראה קצת התחמקות. המצב היום הוא לא כזה. זה בדיוק הנקודה. לכן האבולוציה משחקת פה תפקיד כן חשוב. זה לא סתם המאבק הגדול הזה סביב האבולוציה. כי אחרי שהאבולוציה הראתה לנו שהדבר הכל כך לא צפוי הזה קרה, ואנחנו באמת מבינים דברים שלא היה סיכוי בכלל שנוכל להבין אותם, אז עכשיו כבר להגיד שנבין גם את היווצרות העין, הבנו כבר איך נוצר קוף, איך נוצר בן אדם, איך נוצרו כל היצורים האלה, בסדר, אז אנחנו גם נבין איך נוצרה העין. גם את זה אנחנו נבין. זה כבר לא איזה תקווה כזאת שאתה סתם זורק אותה בלי שום בסיס. יש פה משהו הרבה יותר מבוסס, נקרא לזה ככה. ולכן הוויכוח מתחיל להיות יותר משמעותי. זה נקודה ראשונה. נקודה שנייה, בדרך כלל זה מאוד חשוב לטיעון של הניאו-דרוויניסטים להצביע על זה שיש באבולוציה מרכיבים מקריים, אקראיים. זה מהותי. מה זאת אומרת? איפה בתהליך שתיארתי קודם, תיארתי את התהליך האבולוציוני, איפה יש שם מרכיבים אקראיים? היווצרות המוטציות, אמרנו מין דברים כאלה נוצרים, צורה כזו או אחרת, כל מיני עיוותים או פגמים או שינויים בגנום. דבר שני זה הסביבה. זאת אומרת, אם במקרה פרצה פה שרפה, אז מי שישרוד זה מי ששורד שרפות. אם היה פה צונאמי, אז מי שישרוד זה מי ששורד שיטפונות או רוחות או משהו כזה. הנסיבות, אם עבר פה נמר, אז מי שישרוד זה מי שיודע לטפס על עצים, אם עבר פה אריה. אם עבר פה נמר, אז מי ששורד זה מי שרץ יותר מהר מהנמר. זאת אומרת, יכולות שונות ישרדו באופן שהוא תלוי בנסיבות שהן לגמרי מקריות. זאת אומרת, בנסיבות כאלו השרידות תיקבע על פי הפרמטרים האלה, בנסיבות אחרות השרידות תיקבע על פי פרמטרים אחרים. לכן זה גם מרכיב מקרי בתהליך האבולוציוני. זאת אומרת בעיקר זה מופיע בשני המקומות: היווצרות של המוטציות והברירה הטבעית. אלה תהליכים מקריים. הגנטיקה כבר פחות. ברגע שיש גנום נתון, יש חוקי טבע שאומרים איך הגנטיקה תעבוד הלאה. אוקיי? יש עוד פעם, גם שמה יש עניינים קצת מקריים, אבל כן, רצסיבי וזה, והסתברויות וכל מיני דברים מהסוג הזה. אבל, אבל שמה זה כבר יש חוקים די ברורים ששולטים על העניין. עכשיו פה אני רוצה להצביע על נקודה שיכולה להיות נקודה מאוד חשובה. בהסתכלות הפשוטה אין באמת שום דבר מקרי באבולוציה. זה פשוט לא נכון. אין שום מרכיב מקרי באבולוציה. ועוד פעם, אולי לפני כן, למה חשוב לדון האם יש מרכיבים מקריים באבולוציה? למה זה בכלל חשוב? כיוון שאם זה לא היה מרכיבים מקריים, אז זאת לא הייתה אלטרנטיבה אמיתית לקיומו של אלוקים. אתה בעצם אומר יש פה חוקי טבע שמייצרים את החיים בצורה דטרמיניסטית לחלוטין, אז מישהו מנהל את העניין. ואם אתה אומר לי לא, לא, בלי שום יד מכוונת, העסק מקרי לחלוטין, והופ, נוצרים בני אדם. אוקיי? אז אתה אומר, הנה, יש לך תהליך מקרי לגמרי, לא נשלט, לא מבוקר, בלי יד חיצונית שמעורבת פה, והוא מצליח לייצר יצורים או תוצרים מורכבים. זאת אומרת, האקראיות שיש באבולוציה היא דבר מאוד מהותי לדיון. ולכן אני רוצה כאן להעיר שהדבר המהותי הזה לדיון הוא בערבון מאוד מוגבל. על פניו אין באבולוציה דברים מקריים. פשוט לא נכון. למה? כי נגיד אם נהיה רדוקציוניסטים רגע, אז בעצם בבסיס, בסוף בסוף התהליכים הם כולם פיזיקה. הביולוגיה זה סך הכל פיזיקה מסובכת. פיזיקה של המון חלקיקים שקשורים ביניהם בכל מיני צורות, דרך הכימיה אל הביולוגיה בהצדעה. כן? אבל זה… אבל זה הכל בבסיס, בעצם הכל פיזיקה. בתפיסה לפחות הרווחת היום, שיש רדוקציוניזם כזה, שאפשר לעשות רדוקציה של הביולוגיה לכימיה ולפיזיקה. אוקיי? זה רק מורכבות, זה רק שאלה של אנחנו לא יכולים לחשב מה עושים כל כך הרבה חלקיקים, לכן אנחנו… הם בונים חוקים שהם חוקי כימיה או חוקי ביולוגיה כי חוקי הפיזיקה לא יובילו אותנו לשום מקום. אי אפשר לחשב כמות כזאת של חישובים. אוקיי? אבל ברמה העקרונית יכולנו לעשות חישובים על החלקיקים ויצא לנו בסוף, לא יודע מה, סונטה של שייקספיר. זאת אומרת כן, אם אנחנו יודעים את כל החלקיקים של שייקספיר, את כל ההיסטוריה שלהם ומה הם עושים בכל רגע נתון, אנחנו נדע מה בדיוק תהיה הסונטה שהוא יכתוב עכשיו. אוקיי? זאת הטענה. עכשיו, אז בעצם יוצא שאין, זאת אומרת, אז קודם כל יוצא שהאקראיות זה דבר חשוב. הדיון הזה האם יש אקראיות באבולוציה הוא דיון חשוב. הטענה השנייה שאני רוצה לטעון זה שעל פניו נראה שאין אקראיות באבולוציה. למה אין? כי בפיזיקה אנחנו יודעים, אם הכל פיזיקה, בפיזיקה אנחנו יודעים שאין אקראיות אמיתית. מה זאת אומרת? נעזוב כרגע את תורת הקוונטים, לקוונטים אני אגיע עוד רגע, אבל בפיזיקה שאנחנו מכירים, מכניקה של ניוטון, לא משנה, חשמל, אלקטרומגנטיות, התורות הפיזיקליות שאנחנו מכירים שמתארות את העולם שסביבנו, הן כולן דטרמיניסטיות, דטרמיניסטיות לחלוטין. לפני כמה זמן כתבתי באתר שלי על נורטון דום, כן? על הכיפה של נורטון. מכירים את זה? זה תופעה מרתקת. זה מראה מקרה שבו, מכניקה קלאסית, שבו יש פתרון שהוא לא דטרמיניסטי. זאת אומרת צורה מסוימת של כיפה, יש נוסחה שנותנת את הצורה של הכיפה, אתה שם כדורון למעלה ושואל את עצמך מה יקרה לכדורון. והתשובה היא שהוא יכול לבחור בכל רגע נתון להתחיל להתגלגל למטה, מתי שהוא רוצה. והכל פותר את המשוואה. זאת אומרת, כל אלה הם פתרונות של המשוואה. משוואת ניוטון, חוקי ניוטון. טוב, אז זה פרשיה בפני עצמה. זה רק מישהו שלח לי לאתר ורק עכשיו הכרתי את זה לפני שבוע שבועיים. הוא יכול לבחור? לא יודע, הוא יתחיל להתגלגל בזמן כלשהו. אני קורא לזה לבחור, לא חשוב איך תקרא לזה. הוא יכול להתגלגל בכל רגע כלשהו שלא יהיה וזה פתרון חוקי של משוואת התנועה. וכל אלה הם פתרונות. אתה לא יכול לדעת באיזה רגע זה יקרה. זאת אומרת כל רגע שזה יקרה זה פתרון של משוואות התנועה. אוקיי? בכל אופן, אבל לא משנה, לענייננו, זה לא יכול להיות כנראה בשום כיפה כזאת לא יכולה להיות לדעתי. אבל לא משנה, זה כיפה שאין לה נגזרת שנייה. זאת אומרת השאלה אם יש בטבע דבר כזה. בכל אופן, הטענה היא שחוקי הטבע הם דטרמיניסטיים. אז למה אנחנו מדברים על תהליכים אקראיים? כמו שדיברתי קודם על היווצרות המוטציות וכולי, זה לא אקראיות אמיתית. זה פשוט סיבוך. תחשבו למשל על קובייה או מטבע. כשאני מטיל קובייה, בסדר, באופן עקרוני זה בעיה ניוטונית של מכניקה ניוטונית. אין שום בעיה עקרונית לעשות חישוב ולהגיד לכם על איזה פאה תיפול הקובייה. אין שם שום דבר מקרי בהטלת קובייה. שימו לב. ולא בהטלת מטבע ולא בשום דבר שאתם מכירים. שום דבר מקרי. בסדר? זה אחת הבעיות של יצירת גנרטורים רנדומליים במחשב או משהו כזה, אתה צריך לעשות איזה פסאודו רנדום כי אין רנדום. אין באמת דבר שהוא רנדומי באמת. אז אתה מנסה לחקות רנדומיות באיזושהי צורה. אבל באמת כל התופעות שאנחנו מכירים אין בהם שום דבר מקרי. למה משתמשים בהסתברות? כי החישוב מסובך. זאת אומרת אני לא יודע לחשב מה יקרה לקובייה הזאת כי זה מאוד רגיש לתנאי ההתחלה. זאת אומרת באיזו זווית בדיוק שלחת אותה או באיזו עוצמה שלחת אותה, תנאי האוויר מסביב, כל דבר כזה יכול לשנות לגמרי את התוצאה. וכיוון שכך, אין לנו דרך אמיתית לעשות את החישוב הזה. אבל חישוב כזה קיים. זה מה שחשוב. אנחנו לא יכולים לעשות אותו, הוא מסובך מדי. אוקיי? אז מה אנחנו עושים? אנחנו משתמשים בכלים הסתברותיים. אומרים: טוב, אז יש סיכוי שישית לכל פאה ואנחנו יכולים לעבוד עם הכלים ההסתברותיים במקום לעשות את החישובים. עכשיו, מכאן ואילך כל הסיפור הזה מבחינתנו זה תהליך אקראי שאנחנו מתארים אותו עם הסתברות והכל בסדר. עם זה אנחנו עובדים. ככה עושים הגרלות, ככה עושים כל דבר וזה לגמרי הוגן. זה נחשב הגרלה הוגנת להטיל קובייה. אם הקובייה הוגנת כמובן. אז ההגרלה נחשבת הגרלה הוגנת. אוקיי? למרות שאין פה שום הגרלה. אין פה שום הגרלה, שום דבר לא מקרי, זה דטרמיניסטי לחלוטין. הייתי יכול באופן עקרוני להגיד לכם על איזה פאה תיפול הקובייה, אז מה הוגן פה? ההוגן הוא שאף אחד מאיתנו לא יודע להגיד את זה. זה מסובך להגיד את זה, אבל ברמה העקרונית יש חישוב כזה שיכול לתת לכם את התשובה. אוקיי? מה זה בעצם אומר? זה בעצם אומר שכל התופעות. שאנחנו מתייחסים אליהן כתופעות אקראיות הן לא באמת אקראיות, הן פשוט מסובכות. אנחנו משתמשים בהסתברות בגלל שאנחנו לא יודעים לעשות את החישוב הישיר, אז במקום זה אנחנו משתמשים בכלים הסתברותיים, בסיכויים. אבל זה סתם בסך הכל מתודולוגיה, זאת רק הצורה שלנו לטפל בעניין. אין פה שום דבר שהוא באמת ובתמים מקרי, שום דבר אקראי. ובזה נכון לכל הפיזיקה, אני אומר, פרט לתורת הקוונטים אולי, אבל עוד רגע אני אגיע גם לזה. אז זה נכון לכל הפיזיקה. אם זה נכון לכל הפיזיקה, אז גם גוף חי הוא בסך הכל אוסף של חלקיקים פיזיקליים, נכון? הגוף שלנו זה אוסף של חלקיקים, המון חלקיקים, אבל בסך הכל זה אוסף של חלקיקים. כל חלקיק כזה אני יודע בדיוק מה הוא יעשה, זה הכל דטרמיניסטי. אז אם זה דטרמיניסטי, אז אין שום דבר מקרי בביולוגיה ובאבולוציה. שום דבר. למה אנחנו קוראים לזה מקרי, להיווצרות המוטציות או לברירה טבעית או לדברים כאלה? למה אנחנו קוראים לזה תהליך מקרי? כי הוא מסובך לחישוב. אם האריה הגיע לפה או שהנמר הגיע לפה, יש לזה סיבה דטרמיניסטית ברורה. אנחנו לא יכולים לשחזר אותה, אז אנחנו לא יכולים לדעת את זה, מי יופיע פה. אבל ברמה העקרונית, אם הופיע פה אריה אז הוא היה צריך להופיע פה, זה דטרמיניסטי. אין פה שום דבר מקרי. דיברנו על זה קצת בשיעור על כללי המלאכות נדמה לי, על ספק פסיק רישא. בכל אופן, אז הטענה היא שכאשר אנחנו מדברים על תהליכים מקריים בביולוגיה, זה בעצם אמירה מתודולוגית, לא אמירה מהותית. ברמה המתודולוגית אנחנו מטפלים בזה כאילו שזה תהליך מקרי, כי זה מסובך, אנחנו לא יודעים לעשות את זה אחרת. וזה לא ביקורת על הביולוגים מה שאני אומר עכשיו, אני לא יודע לעשות ביולוגיה יותר טוב מהם, אבל כך נכון לטפל בביולוגיה. צריך לטפל בביולוגיה כי רק כך אפשר לטפל, אי אפשר לעשות חישוב פיזיקלי של כל החלקיקים. אי אפשר לעשות את זה. אבל שימו לב, כאשר אתה לוקח, וזו טעות נפוצה, אתה לוקח כלל מתודולוגי והופך אותו לכלל מהותי. מה זאת אומרת? אתה מניח מתודולוגית שהתהליך הוא מקרי, ועכשיו פתאום שכחת שזו רק מתודולוגיה ואתה אומר הנה יש פה אלמנטים מקריים בטבע. לא, אין פה אלמנטים מקריים בטבע. אתה מתודולוגית מניח שזה תהליך מקרי כי כך נוח לטפל בזה, וזה בסדר גמור ברמה המתודולוגית המדעית, אבל כשאתה עובר לפילוסופיה אתה בעצם הופך את הטענה המתודולוגית לטענה מהותית ואתה בעצם אומר יש פה דברים מקריים. לא נכון, אין פה דברים מקריים, שום דבר פה לא מקרי, הכל קבוע מששת ימי בראשית. אתן לכם אולי עוד דוגמה, נגיד המטריאליסטים מניחים שאין בגוף החי שום דבר חוץ מפיזיקה וכימיה וביולוגיה, לא משנה כן, עוד פעם הרדוקציוניזם, אבל חוץ מחומר. אין דבר כזה של רוח, נפש או דברים מן הסוג הזה. עכשיו שוב פעם, אולי הם צודקים ואולי לא, ברמה המתודולוגית הם ודאי צודקים. וברמה המתודולוגית הרבה יותר נכון להניח את ההנחה המטריאליסטית כדי להתקדם במחקר. למה? כי אם תניח שיש רוח אין לך דרך לטפל בזה. מה עושים עם רוח? איך מודדים אותה? איך יודעים איך היא משפיעה על הגוף ואיך לא? אז לכן לצורך המחקר אני אומר אוקיי, נתעלם מהשאלה של הרוח, נניח שמדובר פה בגוף חומרי לגמרי וננסה לראות עד איפה אנחנו יכולים להגיע עם ההנחה הזאת, כי זו הדרך המדעית להתקדם. האם זה אומר שאין לנו רוח? לא, זה רק אומר שמתודולוגית ברמה המדעית יותר נוח להתקדם אם אנחנו מניחים שאין רוח. אפילו תחשבו אפילו על ויטאליזם, כן? הטענה, זה לא בדיוק דואליזם, ויטאליזם זו גישה אפילו בביולוגיה שאומרת שיש דבר כזה שנקרא חומר חי שהוא שונה מהחומר הדומם. חומר חי הוא חומר אחר, יש בו עוד משהו, איזה שהוא מרכיב ויטאלי. ויטאליות זה חיים, יש פה איזה שהוא מרכיב ויטאלי. היום זו מילה גסה אצל ביולוגים, ויטאליזם זה אומר שאתה חשוך, אני לא יודע מאיפה אתה חי, במאה ה-12 לפני הספירה. אבל זה מילה גסה. עכשיו אפילו ברמה, אני לא מדבר על רוח, אני מדבר על סוג החומר שבו עוסקת הביולוגיה. אז זאת שאלה בביולוגיה, לא בפילוסופיה. שקיומה של רוח זה לא שאלה בביולוגיה, שאלה בפילוסופיה או במטאפיזיקה, לא יודע בדיוק במה. אבל ויטאליזם זו שאלה בביולוגיה, והאם הפיזיקה והכימיה יכולות להסביר את כל הביולוגיה? לא יודע, אולי כן, אולי לא, אבל זו שאלה בביולוגיה. עכשיו מתודולוגית בהחלט. אבל האם זה אומר שבאמת החומר הזה אין בו שום מרכיב נוסף ויטלי? לא יודע, אולי כן, אולי לא. זאת אומרת, אמירה מתודולוגית לא בהכרח צריכה לתאר את המציאות עצמה. לפעמים נוח מאוד לצמצם את עצמנו לצרכים מתודולוגיים ולטפל במציאות במודל מסוים שהוא אולי מצומצם יותר מהמציאות האמיתית, אבל בזה אנחנו יודעים לטפל. כמו שהבדיחות על פיזיקאים תמיד אומרות, אנחנו רוצים להבין איך פועל חמור. אז בואו נתחיל עם חמור נקודתי. חמור שהוא רק נקודת מסה אחת מתמטית, אוקיי? ככה הפיזיקאים עובדים. זאת אומרת, בשביל להבין איך פועל חמור אתה תתחיל עם חמור נקודתי. אחרי זה נוסיף לו גם זנב, רגליים, אוזניים, נפח, לא יודע מה, עוד דברים ועוד דברים ועוד דברים, ואולי אנחנו נצליח גם להבין, אבל שלב ראשון אנחנו מאוד מצמצמים את עצמנו כדי שנוכל להתקדם. אגב, אני חושב שכל ההתקדמות של המדע המודרני נובעת מזה שהמדע הפסיק לרצות להבין, בניגוד לאריסטו. אריסטו חיפש הסברים, הסברים מהותיים, ולכן הוא לא התקדם. והמדע המודרני אומר בוא נעשה תצפיות, נעשה הכללות על בסיס התצפיות, אני לא מתיימר להבין, אני מתאר. בלי טלאולוגיה, בלי הסברים למה, בלי הסברי מוטיבציה, בלי שום דבר. בוא ניצמד לעובדות. אוקיי? עכשיו ברגע שאתה נצמד רק לעובדות בלי שום דבר מסביב, אתה מצמצם את עצמך. אבל הצמצום הזה הוא זה שאיפשר למדע המודרני להתקדם. לכן הרבה פעמים החלטה מתודולוגית לצמצם את תחום העיסוק שלך, את ארגז הכלים שבו אתה משתמש וכולי, היא החלטה מאוד חכמה ברמה המתודולוגית. הבעיה היא שברגע שהיא מצליחה יותר מדי ברמה המתודולוגית, אנשים נוטים להפוך אותה לטענה מהותית. אומרים טוב, אם זה עבד מתודולוגית אז זה כנראה אמת גם. וכאן יכול להיות שזה נכון, אבל גם יכול להיות שלא. וכאן צריך מאוד להיזהר. אז לכן כהנחה מתודולוגית אני חושב שאפשר לדבר על מרכיבים אקראיים באבולוציה. האם זה אומר שבאמת יש מרכיבים אקראיים בעולם? תשאלו פיזיקאים, יגידו לכם שלא. בדרך כלל התשובה היא לא. אגב יש מחקרים איך בכל זאת במולקולה של הדי-אן-אי או מולקולות החיים, שהן מולקולות מאוד מאוד גדולות וברמה העקרונית לא אמורות להיות שם תופעות קוונטיות, אבל יש כאלה שרוצים לטעון ששמה בכל זאת יכולים להיות שינויים שהם באמת מקריים, כי זו תורת הקוונטים, זה בסקאלות קטנות וכולי. בדרך כלל, כאן אני מגיע אולי לעניין של תורת הקוונטים. בתורת הקוונטים כן, לפחות בפרשנויות המקובלות, כן יש מרכיב מקרי. המצב הנוכחי לא מגדיר בצורה חד-ערכית מה יקרה בשלב הבא. שלב הבא יכולות להיות כל מיני תוצאות ממצב עכשווי נתון אחד. זאת אומרת, הפרשנות המקובלת בתורת הקוונטים היא שתורת הקוונטים היא לא דטרמיניסטית. יש שמה מקריות, יש אקראיות. אבל אני חושב שזה לא משנה את התמונה העקרונית שדיברתי עליה, בגלל ש… א', בגלל שהמקריות הזאת קורה בסקאלה של חלקיקים בודדים, בסקאלות המאוד קטנות. זה לא קורה בסקאלות של מיקרון כבר או לא יודע מה, עשרה מיקרון. אני בדוקטורט שלי עסקתי במערכות מזוסקופיות. מערכות מזוסקופיות זה מערכות של גודל ביניים שבהן אפשר עוד לראות תופעות קוונטיות, אבל הן כבר מספיק גדולות כדי שזה יהיה תופעות גדולות קוונטיות. הגדלים שמדובר עליהם שם זה מיקרון, וגם את זה אתה צריך להכין בטמפרטורות מאוד נמוכות ובצורה מאוד מיוחדת בשביל שתהיה שם תופעה קוונטית. בכל הגדלים היותר גדולים או בטמפרטורות לא יודע מה של הרבה פחות מרמת טמפרטורת החדר, אבל טמפרטורות יותר גבוהות, אין תופעות קוונטיות. התופעות הקוונטיות נמחקות. זה קורה בגלל כמה סיבות, אחת מהן זה חוק המספרים הגדולים. דוגמת כדורגל, כן, אם יש לך חלקיק אז בתורת הקוונטים אנחנו יודעים שיש אפקט שנקרא טנלינג, מנהור. חלקיק יכול לעבור דרך מחסומים. כדורגל יכול לעבור דרך הקיר. פשוט לעבור. תראו אותו נעלם פה ומופיע שם. אוקיי? זה יכול לקרות מבחינת תורת הקוונטים. אבל זה לא יקרה אף פעם. למה זה לא יקרה אף פעם? כי תורת הקוונטים אומרת את זה לגבי אלקטרון, עם מחסום פוטנציאל של אלקטרון, אבל כדורגל… כדורגל זה אוסף של כל כך הרבה חלקיקים, שאם אתה רוצה לדעת מה יקרה לכדורגל כולו, אתה בעצם צריך לדבר על חוק המספרים הגדולים. וחוק המספרים הגדולים תמיד מתנהג כמו הממוצע, הממוצע זה הפיזיקה הקלאסית. ולכן הכדור לא יעבור את הקיר, אף פעם. בשביל שהכדור יעבור את הקיר, אז צריך שכל האלקטרונים שלו ביחד יעברו בדיוק את אותה, זאת אומרת ייכנסו בדיוק לאותה פאזה שחוצה את מחסום הפוטנציאל. עכשיו, זה לא קורה, כי הם כל אחד מהם הרי מתנהג בצורה אחרת, זה חוק המספרים הגדולים. לכן בגדול הכדורגל יישאר פה. אוקיי? לא. אולי חלקיק אחד שלו יכול להיות שכן יעבור, אבל זה לא משנה, בעולם המאקרוסקופי הכדורגל יישאר פה. בסדר? אז מה זה בעצם אומר? זה בעצם אומר שבעולם שלנו וביולוגיה עוסקת בעולם המאקרוסקופי ולא בעולם המיקרוסקופי, אין תופעות קוונטיות. שלא לדבר על זה שזה מדבר גם על טמפרטורות של העולם, טמפרטורת החדר, עשרים מעלות, אפס מעלות, בסדר, אבל לא מינוס מאתיים. אוקיי? שזה הטמפרטורות הרלוונטיות לתופעות קוונטיות זה כמעט האפס המוחלט. אוקיי? זאת אומרת אם זה טמפרטורות קצת יותר גבוהות ואם זה סקאלות יותר גדולות, אין תופעות קוונטיות. עכשיו אתה רוצה להגיד לי שכל האבולוציה על כל המרכיבים האקראיים שלה הם תורת הקוונטים? זה מטורף. הרי בשביל לראות אפקט קוונטי במאקרו צריך לעשות ניסוי שכמעט בלתי אפשרי לעשות אותו, כן? איזה ניסוי חתול של שרדינגר כזה או מין משהו כזה, איזשהו ניסוי שאתה צריך להכין אותו מראש ולקרר הכל ולארגן את הדברים באופן כזה שלא יהיה התפלגויות כאלה שיקזזו אחת את השנייה. צריך להכין את המערכת בצורה שהיא כולה עם קורלציות ארוכות, כן? עם סנכרון, שכל החלקיקים מתנהגים אותו דבר. נגיד אם הייתי יכול לארגן את הכדורגל הזה שכל החלקיקים יהיו עם קורלציות ביניהם, זאת אומרת שאם קורה משהו לאחד הוא קורה לכולם, אז יכול להיות שהכדורגל יעבור את הקיר. כי אם חלקיק אחד עובר את הקיר וכולם באותו מצב, אז כולם יעברו את הקיר. אבל זה לא קורה. בטמפרטורות גבוהות זה לא קורה, בגופים גדולים זה לא קורה. אוקיי? ולכן להניח שכל התופעות של האבולוציה, או התופעות בכלל של האבולוציה, הן תוצאה של אקראיות קוונטית, זה פשוט לא סביר לחלוטין. אין תופעות כאלה.

[Speaker K] אפשר לומר שהאקראיות בתורת הקוונטים היא לא אקראיות באמת אלא כמו שאמרת, אולי בגלל שאנחנו לא יודעים.

[הרב מיכאל אברהם] אפשר, לכן אמרתי שזה תלוי בפרשנויות. אבל הטענות שעוד מאה שנה נבין זה לא כל כך פשוט, כי יש ניסויים שבודקים את זה גופא, האם זאת אקראיות אמיתית או אקראיות לא אמיתית. זה מה שנקרא הידן וריאבלס, זאת אומרת משתנים חבויים. זאת אומרת יש כאלה שרוצים לטעון שבעצם הכל דטרמיניסטי, יש משתנים חבויים שאנחנו לא מצליחים למדוד אותם, אבל הם בעצם קובעים הכל, ואם אנחנו לא מצליחים למדוד אותם זה נראה לנו מקרי. עכשיו יש כל מיני תיאוריות של משתנים חבויים, כל מיני אנשים שמאמינים בהם, את רובם כבר הצליחו לפסול בניסוי. לא את כולם כנראה אם אני לא מעודכן אפ טו דייט, אבל את רובם הצליחו לפסול בניסוי. עשו ניסיונות כדי לשלול את קיומם של משתנים חבויים. אז זה לא כל כך פשוט הטענה הזאת שטוב בעתיד נדע, כי יש טענות, זאת אומרת יש ניסיונות להוכיח כבר היום שגם בעתיד לא נדע, זאת אומרת שאי אפשר, שזו אקראיות אמיתית. אוקיי? בכל אופן, איפה היינו? אז לכן אני אומר, אז גם נכון שבתורת הקוונטים יש אקראיות אמיתית, אבל אני לא חושב שזה ישנה משהו לגבי הדיון שלנו. אוקיי, אז אם זה ככה, אז בעצם יש לנו כרגע שתי טענות זו מול זו. או שאלוקים ברא את העולם, המורכבות הזאת לא נוצרת בלי מרכיב, הטיעון הפיזיקו-תאולוגי, או שיש לנו הנה המפץ הגדול, אביוגנזה, אבולוציה, ונכון יש עוד פערים אבל בעזרת השם מה שנקרא הם ייסגרו בעתיד. אוקיי? אם הוא יירדם רגע ויעזור לחבר'ה שהולכים נגדו, אז ייסגר בעתיד. עכשיו אם באמת אין מרכיבים מקריים בתהליך האבולוציוני, זה קצת משנה את התמונה, כמו שאחרי זה אני אגיד שזה אפילו אם יש מרכיבים מקריים זה לא כל כך משנה. והטענה בעצם היא הטענה, אני קורא לה הטענה מן החוקים. אוקיי? בואו נחשוב רגע, אני אתאר לכם דוגמה למאמר שהופיע נדמה לי פעם בנייצ'ר ומאז כולם מחזרים אותו ובכל אתר אתאיסטי ששים עליו כמוצאי שלל רב. והם עשו את הניסוי הבא, זאת אומרת נניח שקופים קופצים על המקלדת, אתם יודעים זה. תמיד הדוגמה שמביאים, קופים קופצים על המקלדת, מה הסיכוי שתצא סונטה של שייקספיר? אין סיכוי, נכון? סיכוי מאוד קטן. עכשיו בוא ניקח מקרה יותר פשוט. משפט כמו להיות או לא להיות. יש בו ארבע עשרה אותיות נדמה לי, אם מצמצם את הרווחים נכתוב ברצף. בסדר? אני מגריל אותיות, מגריל ארבע עשרה אותיות. מה הסיכוי שיצא בדיוק להיות או לא להיות? אפסי. נכון? אין כמעט סיכוי. אוקיי? עכשיו, וזה בעצם נגיד מבטא את הטענה שדבר מורכב לא קורה לבד, מישהו מרכיב אותו. עכשיו תראו את הניסוי שעשו בני דודנו האתאיסטים. מה זאת אומרת? הם נתנו למחשב להגריל אותיות, נגריל ארבע עשרה אותיות. ושאלו כמה הגרלות אנחנו נצטרך כדי להגיע ללהיות או לא להיות. לא הגיעו לזה אף פעם. זאת אומרת אתה לא יכול להגיע לזה. זה כמות עצומה של הגרלות. אוקיי, עשרים ושתיים בחזקת ארבע עשרה. זה מספר גדול. בכל אופן, בלי אותיות סופיות גם. עכשיו הם אומרים, כן, אבל עכשיו אנחנו נעשה ניסוי אחר. נגריל את האות הראשונה, כאשר יצא למד, נעצור נגריל את האות השנייה. כשיצא הא, נגריל, נעצור נגריל את האות השלישית, היוד. ואחרי זה ויו, ואחרי זה תיו, כן? וראה איזה פלא, זה כן יצא להם, ואפילו בזמן לא כל כך ארוך. אוקיי? אז זה יצא. זאת אומרת בקיצור, אם יש איזה שהם חוקים שמכוונים את התהליך, אז אפשר לקצר אותו משמעותית. עכשיו טוען דוקינס וכל כנופייתו שבעצם הטענה הזאת של הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי לא מתחשבת בזה שהאבולוציה בעצם מייצרת חוקים שממתנים את השיפוע של המדרון התלול, כן אם קוראים לזה מדרון הסתברויות תלול, הם ממתנים את השיפוע של המדרון. למה? כי הרי כל שלב ביניים הוא לא מחכה לשלבים הבאים, אם יש לו יתרון בפני עצמו הוא שורד. נכון דיברנו על זה קודם? ועכשיו אתה מתחיל את ההגרלה כבר מפה. עד שיגיע השלב הבא שיועיל לך ואז גם הוא ישרוד. אז זה ממש מקביל להקפאה הזאת של האותיות כל פעם, ולכן בעצם אתם רואים שלפני האבולוציה הטיעון הזה אולי היה מחזיק מים, אבל האבולוציה הראתה לנו שגם תהליך בלי יד מכוונת יכול בעצם להגיע לזה אם החוקים מכוונים את התהליך הזה, אז הוא יכול להגיע לתוצאה בסיכוי הרבה יותר גבוה או בקצב הרבה יותר גבוה. עכשיו מה, כשאני כשקראתי את הטיעון הזה פעם ראשונה אני רציתי לתלוש את שערותיי. זאת אומרת כי אני חשבתי שהם העתיקו את זה מאוניברסיטת נוטרדאם, זה הנוצרים, האקדמיה הנוצרית. כי זה טיעון שמוכיח את קיומו של אלוקים כמובן, הניסוי הזה. למה? כי מה הניסוי הזה בעצם אומר?

[Speaker E] הניסוי הזה בעצם אומר מי גרם לעצור אחרי הלמד?

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. הרי להיות או לא להיות לא יכול להיווצר לבד. זה בעצם מה שגילית, נכון? מתי זה יכול להיווצר? אם יש מתכנת שדאג לזה שזה יווצר. נכון? זה מה שהניסוי הזה מראה. לא שאני צריך את הניסוי בשביל זה, אבל כן, אני יכולתי לעשות ניסוי הרבה יותר טוב. תכתבו תוכנה שמורה למחשב לכתוב את המילים להיות או לא להיות. זה הכל, אני אומר לכם זה יקרה תוך שנייה. זאת אומרת, לא שנייה, מיליונית שנייה. אוקיי? זה ממש גאוני. נכון? זה פשוט הזוי. אני לא מצליח להבין את החברה האלה. מה? נדמה לי או בנייצ'ר או בסיינס, אני לא זוכר אחד משניהם. עוד פעם, לא קראתי את המקור, יכול להיות שהמקור היה קצת יותר אינטליגנטי. אבל הציטוטים שמביאים והשימוש שעושים בניסוי הזה הוא פשוט לא יאומן.

[Speaker C] שפה בעצם אומרים שדינמיקה לינארית אנחנו לא מקבלים, דינמיקה לא לינארית שאומרת שהסתברות היא לא חסרת זיכרון, אלא היא במקרה הזה זה זיכרון, אבל אני לא צריך דווקא זיכרון.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת אלא אני צריך שתהיה יד שיהיה לה מדיניות, שתכוון את המדיניות שלה. במקרה הזה זה זיכרון כי אתה רוצה לבנות משהו שיש לו קשר, כן מילה מאותיות. אבל לא משנה, זה יכול להיות גם משהו אחר. כל עוד יש מתכנת בעניין ולא המחשב סתם בוחר אותיות, ברור שאתה תגיע לתוצאה הרבה יותר מהר. נו אבל זה בדיוק מה שהטיעון הפיזיקו-תיאולוגי אומר, שכשייש לך דבר בלתי סביר, אם הוא קרה, כנראה שהייתה פה יד מכוונת שמתנה את השיפוע של המדרון התלול. נכון? זה הרי הטענה. עכשיו מה בעצם הדבר הזה אומר? בעצם מה שהדבר הזה אומר זה ככה. אני קורא לזה הטיעון מן החוקים. מה זאת אומרת הטיעון מן החוקים? אתם, הניאו-דרוויניסטים בעצם אומרים, תראה, במקום להניח שיש אלוהים שהוא ברא את העולם וכולי, אני אראה לך שזה יכול לקרות באופן ספונטני, טבעי לגמרי. קח את חוקי הטבע, אבולוציה, ביולוגיה, פיזיקה, כימיה, לא משנה מה, אני יכול להראות לך שדברים כאלה נוצרים בלי מעורבות של יד מכוונת. השאלה היא כמובן זה מי יצר או כתב את החוקים האלה. הרי זה קורה בתוך חוקים, מערכת חוקים מאוד מאוד קשיחה. מה שנקרא הטיעון הפיין-טיונינג, הכוונון העדין. זאת אומרת יש ערכים מסוימים של קבועי הפיזיקה שכל הקיום של חיים תלוי בהם בצורה מאוד חזקה. אם הערכים של חלק מהקבועים האלה ישתנו בקצת, אין ביולוגיה, אין חיים, וגם אין כימיה אולי, תלוי כבר כמה שינוי עשית. זאת אומרת זה תלוי בצורה מאוד רגישה בערכי הקבועים וביחסים ביניהם. אוקיי, בלי זה לא תהיה ביולוגיה, לא יהיו חיים, לא יהיה שום דבר. עכשיו השאלה בעצם, זה טיעון הפיין-טיונינג, אבל אני מדבר באופן כללי יותר, לאו דווקא על ערכי הקבועים. אבולוציה מתרחשת בתוך סט של חוקים קשיחים, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה וכן הלאה. עכשיו כשאתה אומר לי שמשהו קורה בתוך החוקים ולכן זה ספונטני ואין יד מכוונת, אז אתה אומר, אבל יש פה חוקים, מי קבע את החוקים? זה היד המכוונת. פשוט היד המכוונת עשתה את זה דרך זה שהיא קבעה פה סט כזה של חוקים שיאפשר לחיים להיווצר באופן ספונטני. האם הייתי מגריל מערכות חוקים, נגיד שהייתי מגריל מערכות חוקים, מה הסיכוי שהייתי מקבל מערכת, או ערכי קבועים אם תרצו, מה הסיכוי שהייתי מקבל מערכת חוקים שבסופה ייווצרו חיים? אפס. זאת אומרת שאני עכשיו עובר מהשאלה מי יצר את החיים לשאלה מי יצר את החוקים שיצרו את החיים. כן, כשאני נגיד הדוגמה שהבאתי לעניין הזה פעם, נגיד שאני הולך עם מישהו ומגיעים לאיזה ביקור במפעל. והמפעל הזה עובד בצורה מדהימה. זאת אומרת כל החלקים, כל בן אדם יודע תפקידו, יש תיאום מושלם בין כל האגפים ובעלי התפקידים וכדומה. אז אני אומר תראה, יש פה כנראה איזה מנהל גאוני למפעל הזה. הוא מסביר לכולם, מנהל אותם, מחלק את התפקידים, גאון. האתאיסט שהולך לידך אומר מה, אתה השתגעת? אין שום מנהל ושום בטיח. תסתכל על הקיר, פה על הקיר יש סדרה של הוראות שאומרת לכל אחד מה הוא צריך לעשות בכל שלב. זה הכל, לא צריך שום מנהל ושום דבר. מה הייתם עונים לאחד כזה? מי כתב ת'חוקים? מי כתב ת'חוקים שעל הקיר? למה החוקים זה תחליף לטענה שיש מנהל? מה זאת אומרת? את החוקים, הכוונה לקבוע שאלו החוקים, ליצור חוקי טבע. חוקי טבע, לקבוע שחוקי הטבע יהיו אלה ולא אחרים. הוא המחוקק, תקרא לזה נגיד בהשאלה. אוקיי, ואז השאלה במצב כזה זה מי יצר את החוקים. אתה מציע לי הסבר שאני קורא לו הסבר בתוך החוקים. הסבר בתוך החוקים פירושו, אם נתונים החוקים אתה יכול להראות לי שזה קורה באופן ספונטני, ונגיד אפילו עם מרכיבים אקראיים, לא חשוב. בסדר? אבל אני שואל איך המסגרת הזאת של החוקים נוצרה, הרי בלעדיה העניין הספונטני הזה לא היה מוביל לחיים. אתם יודעים, יש עוד דוגמה נדמה לי שסטיבן גולד מביא את הדוגמה הזאת באחד הספרים שלו, אומר תחשבו על שיכור שיוצא מבית מרזח, מתנדנד כולו, אין לו מושג לאן הוא הולך. מצד אחד הוא הולך על איזה מדרכה צרה, מצד אחד יש קיר, בצד השני יש תעלה. עכשיו אתם מבינים שלא משנה מה הוא יעשה בסוף הוא יהיה בתעלה. אז הנה אתם רואים שלא צריך להניח שהוא מכוון להגיע לתעלה בשביל להניח שבסוף הוא יהיה בתעלה. ועוד פעם, זאת דוגמה שמובאת כדי להראות למה האבולוציה מייתרת את אלוהים. פשוט, האנשים האלה זה לאשפז אותם. זאת אומרת, אם יש משהו שמוכיח את קיומו של אלוהים זה הדוגמאות האלה. מי בנה את הסיטואציה הזאת שבצד הזה יש תעלה ובצד הזה יש קיר? אחרי שהסיטואציה היא זאת, בתוכה יכול להיות שיכור שהולך בצורה לגמרי רנדומלית, כי החוקים או הנסיבות מכתיבים בסוף את התוצאה. זה לא תלוי בכל הרנדומיות הזאת. אז זה בדיוק השאלה, מי דאג לזה שהנסיבות האלה יכוונו את היווצרות החיים למרות שבאמצע יש המון דברים רנדומליים? ועכשיו אני טוען שאפילו אם יש מרכיבים רנדומליים באבולוציה זה רק מחזק את הראיה, לא מחליש אותה. כי זה אומר שנקבעו פה חוקי טבע כאלה שאפילו אם דברים בתוכם קורים בצורה רנדומלית התוצאה ידועה מראש או התוצאה מובנית מראש. ולכן זו הוכחה לקיומו של אלוהים.

[Speaker J] אולי חוקים אחרים יוצרים חיים אחרים? עוד פעם? אמרתי, אולי חוקים אחרים של

[הרב מיכאל אברהם] פיזיקה וכימיה יכולים ליצור חיים אחרים? אני אגיע לטענה הזאת.

[Speaker J] אני אגיע לטענה הזאת.

[הרב מיכאל אברהם] לאו דווקא חיים אחרים אלא יצורים מורכבים מסוג אחר. כן, זה אני, אני אגיע לזה. אולי לאו דווקא חיים אחרים אבל יצורים מורכבים מסוג אחר. כן, זה אני אגיע ליו, אני כבר לא בטוח שאני אגיע לזה בסמסטר הזה, אבל זה אחד הערעורים שאני מטפל בהם בהמשך.

[Speaker E] אבל עצם הטענה היא העובדה

[הרב מיכאל אברהם] שיש חוקים, לא איך הם נראים, העובדה שיש חוקים. לא, שיש חוקים והם חוקים שיוצרים יצורים מורכבים.

[Speaker E] אחרי זה זה לא, העובדה שיש חוקים בכלל יצר, לא העובדה שיש חוקים ישר חוקים זה כבר טענה קודמת. לא, אז אני אומר מי שיצר את

[הרב מיכאל אברהם] השאלה מי יצר את החוקים זה התרגום של הראיה הפיזיקו-תיאולוגית, רק שבמקום לשאול שאלה בתוך החוקים אני שואל שאלה מחוץ לחוקים. ואתה שואל מי יצר את החוקים ולא איך קרה שנוצרו חיים. איך קרה שנוצרו חיים יש לך הסבר, האבולוציה, הבנתי. אבל האבולוציה מניחה סט של חוקים ואני שואל מי יצר את החוקים. עכשיו אני כדי לסגור את המעגל, כי אנחנו יוצאים לחופשת סמסטר, אז אני רק אסביר למה הטיעון הזה מן החוקים הוא לא גוד אוף דה גאפס. אולי תגיד בסדר, אז יש לי קושיה מי יצר את החוקים, נחקור יותר, נבין אחר כך מי יצר את החוקים. למה זה לא טיעון מהסוג של גוד אוף דה גאפס? אוקיי? מה שאני רוצה לטעון זה ככה. אחת משתי אפשרויות. נגיד בוא נחשוב רגע מה יהיה ההסבר העתידי להיווצרות החוקים או ערכי הקבועים אם תרצו. הפיין טיונינג בדרך כלל מדבר על ערכי הקבועים. אבל זה לא משנה, זה לא מה יכול להיות ההסבר הזה? אחת משתיים. או שההסבר הזה יהיה איזושהי תיאוריה כללית שממנה ניתן לגזור את כל הקבועים ואת כל החוקים האחרים של הטבע, או חלומו של איינשטיין, כן, תורת השדה המאוחד. אבל אז בתיאוריה הזאת עצמה גם יהיו קבועים. גם תיאוריה מדעית יהיו בה קבועים ואני אשאל מי קבע את ערכי הקבועים האלה? מי קבע את התיאוריה ההיא? מה אכפת לי שמצאת תיאוריה שמסבירה את התיאוריות האלה? אני מדבר על התיאוריה האחרונה, אותה אחת שמצאת, בסדר? שם אני אשאל מי יצר אותה. זה לא יעזור לי שזה כמו צבים כל הדרך עד למטה. מה ההסבר לתיאוריה הזאת? התיאוריה ההיא. אוקיי, ובסוף בסוף אתה תישאר עם איזושהי תיאוריה שהיא הבסיסית ביותר. מה ההסבר לה? תמיד יכול לבוא מישהו ולומר שהתיאוריה האחרונה לא צריכה הסבר. היא תהיה מחויבות מתמטית אינהרנטית, כמו פאי. היחס בין קוטר לבין היקף במעגל זה פאי. מישהו יכול לבוא ולשאול רגע, איך הקדוש ברוך הוא קבע שזה יהיה בדיוק פאי? לא, כי בעיגול זה פאי, זה לא הקדוש ברוך הוא קבע, זה הטבע של העיגול. ככה זה עיגולים, אין עיגולים אחרים. אוקיי? זאת אומרת מספרים במתמטיקה להבדיל מקבועים בפיזיקה הם לא מספרים שדורשים הסבר, הם פשוט ככה. הגבול של אחד ועוד אחד חלקי אן בחזקת אן כש-אן הולך לאינסוף זה אי. אוקיי? זה אי לא כי הקדוש ברוך הוא קבע שזה יהיה אי, זה אי כי זה מה שהמספרים אומרים. זה לא חוק טבע, זה חוק במתמטיקה. אוקיי? לא הקדוש ברוך הוא קבע שדבר והיפוכו לא יכולים להיות נכונים. דבר והיפוכו לא יכולים להיות נכונים כי היפוכו זה ההיפך ממנו, הם לא יכולים להיות נכונים. זאת אומרת לוגיקה ומתמטיקה לא דורשות הסבר. אוקיי? והטענה שיכולה אולי להיות בתור אלטרנטיבה לטיעון הפיזיקו-תיאולוגי זה שהתיאוריה הסופית שאליה נגיע ממנה הכל יצא בדרך לוגית. לא יהיו בה קבועים שצריך לקבוע את הערכים שלהם, הכל יהיה לוגיקה. אבל תשימו לב שאם זה נכון, אם נגיע לתיאוריה כזאת, זה בעצם אומר שכל המדע האמפירי שלנו הוא ענף של המתמטיקה. לא צריך למדוד שום דבר, באופן עקרוני אפשר לגזור את הכל מיחסים לוגיים ומתמטיים בין דברים. זה הכל. אף אחד לא מאמין בזה היום.

[Speaker L] אבל זה מה שצריך להגיע לכל הפחות…

[הרב מיכאל אברהם] לא, הכל, לא להשאיר שום דבר. כל ערכי הקבועים ייגזרו מיחסים מתמטיים כמו פאי ו-אי. בשביל לדעת מה זה פאי ומה זה אי אתה לא צריך למדוד כלום. אוקיי, אותו דבר, הטענה שהקבועים הפיזיקליים הם כמו פאי ו-אי. לא צריך למדוד שום דבר, הם תוצאה של יחסים מתמטיים בין דברים. זה חייב להיות ככה, בכל עולם אפשרי זה חייב להיות ככה. ואז באמת אין שאלה מי יצר את זה ולמה זה כל כך מיוחד וכולי. אבל אז תשימו לב זה בעצם אומר שאם יש הסבר, אם ההסבר הסופי מכיל קבועים אז לא עשינו כלום. אם ההסבר הסופי לא מכיל קבועים אז הגענו לזה שכל הפיזיקה והביולוגיה והכימיה הם ענפים של המתמטיקה. זאת אומרת הכל ענף של המתמטיקה. אתה לא צריך למדוד כלום, זה רק יחסים בין דברים, זה מתמטיקה. לא צריך למדוד שום דבר. המדידות באות לתת לי את ערכי הקבועים, בשביל זה אני עושה מדידות. מדידות זה בשביל לדעת את ערכי הקבועים. בשביל פאי אני לא צריך מדידות, בשביל פאי עושים חישוב לא מדידה. אוקיי? גם בשביל אי. והטענה היא שמהירות האור, קבוע הגרביטציה וכל הדברים האלה זה כמו פאי. אני לא צריך מדידות בשביל זה, זה ענף של המתמטיקה. זאת הטענה. עכשיו זה כל כך בלתי סביר שאני חושב שדבר כזה הוא לא גוד אוף דה גאפס. זאת אומרת אם מישהו רוצה לטעון שאנחנו בעתיד נגיע. נגיע למצב כזה שכל המדע שלנו הוא בעצם ענף של המתמטיקה, אז יש לו אלטרנטיבה. כמובן שאנחנו נצטרך לשאול את עצמנו אז, אתם יודעים, גם בפאי או בסכום הזוויות במשולש הוא 180 מעלות, אבל זה הכל במרחב אוקלידי. במרחב לא אוקלידי הסכום הוא אחר. אז במתמטיקה אין סיבה למה סכום הזוויות במרחב אוקלידי במשולש הוא 180 מעלות. האם פה בעולם אני אמצא שסכום הזוויות במשולש הוא 180 מעלות? כאן עולה השאלה, מי קבע שהעולם הזה יהיה דווקא אוקלידי? כי זאת שאלה בפיזיקה, לא במתמטיקה. ולכן אפילו אם תמצא איזה שהוא מודל מתמטי שמתאר הכל, ברגע שתיישם אותו לעולם, זה תמיד יעורר את השאלה ומי עשה אותו? מי עשה את העולם להיות מתאים למודל הזה? ולכן אני טוען שהטיעון מן החוקים, או הפיין טיונינג, הוא לא טיעון של גוד אוף דה גאפס. זה לא טיעון מכוחו של פער שצפוי להיסגר בעתיד. אין. את הפער הזה קטגורית אי אפשר יהיה לסגור גם בעתיד. זאת הטענה. ולכן הטיעון מהסוג הזה לא סובל מהבעיה של גוד אוף דה גאפס. בסדר? זאת בעצם הטענה. טוב, נעצור כאן. בשבוע, בסמסטר הבא אני מתכוון להמשיך, אז אני אעשה הסברים ויהיו כאלה שלא היו בסמסטר הראשון, אבל בבקשה.