אמונה ומשמעותה – שיעור 11
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- מיקום הראיה הפיזיקו-תאולוגית מול האונטולוגית והקוסמולוגית
- מורכבות כתכונה אובייקטיבית והטענה נגד “בעיני המתבונן”
- אנטרופיה, החוק השני, ומכניקה סטטיסטית כהגדרה לסדר
- גז במיכל, אסימטריה בזמן, וחיזוק האובייקטיביות של סדר
- החוק השני אינו הוכחה מדעית לאלוקים והוויכוח בריאתנים–נאו-דרוויניסטים
- יד מכוונת כטענה פילוסופית בתוך החסם התרמודינמי
- דימויי שדים: “שאיה יוקת שער”, השדון של מקסוול, ומערכת כוללת
- ערעורים על הטיעון: מפלצת הספגטי המעופפת והיקף המסקנה
- ערעור “חוקי הטבע יצרו” והבחנה בין חוק כתיאור לבין כוח/ישות
- עיקרון הסיבתיות, מי שלא מקבל אותו, והטיעון כטיעון מותנה הנחות
- קדמות העולם, עיקרון הטעם המספיק, והשלמה לטיעון הקוסמולוגי
- קוונטים והיווצרות “מהוואקום” כמבחן להנחת “לא נוצרים דברים מעצמם”
- דיכוטומיה לוגית, חוק השלישי הנמנע, וטענות הסתברות נגד “אלוקים פחות סביר”
- “אלוהים אינו הסבר”, עקבות פו הדב, והבחנת הוכחה מהסבר
- אליעזר ליבוביץ’ נגד “מתכנן תבוני” והתגובה דרך סוגי הסבר ופרדיגמות
סיכום
סקירה כללית
הטקסט ממקם את הדיון בתוך שלוש ראיות לקיום אלוקים ומציג את הראיה הפיזיקו-תאולוגית כטענה שמורכבות וסדר הם עובדות אובייקטיביות שמחייבות גורם מתכנן. הוא מגדיר מורכבות דרך מושגי תרמודינמיקה ומכניקה סטטיסטית, מדגיש שהחוק השני הוא חסם ולא הוכחה מדעית לאלוקים, וטוען שגם כשהמדע נכון עדיין סביר יותר להניח יד מכוונת מאשר מקריות. בהמשך הוא דוחה ערעורים כמו “מורכבות בעיני המתבונן”, “מפלצת הספגטי המעופפת”, “חוקי הטבע יצרו”, וטענות הסתברותיות, ומציע אבחנה בין חוק כתיאור לבין כוח/ישות כמחולל. לבסוף הוא מתמודד עם ביקורת בסגנון אליעזר ליבוביץ’ על “מתכנן תבוני” דרך הבחנה בין הסבר כהעמדה על המוכר לבין הסבר כהעמדה על הלא-מוכר, בדומה להופעת פרדיגמות מדעיות אצל תומס קון.
מיקום הראיה הפיזיקו-תאולוגית מול האונטולוגית והקוסמולוגית
הראיה האונטולוגית מתיימרת להגיע למסקנה שיש אלוקים מתוך ניתוח מושגי וללא הנחות, והראיה הקוסמולוגית מניחה שקיים משהו ומכאן מסיקה שיש מי שגרם לקיומו. הראיה הפיזיקו-תאולוגית מניחה הנחת עובדה מורכבת יותר, שקיים דבר בעל מאפיינים מיוחדים של מורכבות, תיאום ותכנון, ומכאן מסיקה שדבר מורכב כזה לא נוצר מעצמו ונדרש גורם שיצר אותו. הראיה האונטולוגית מגדירה אלוקים כ”היש המושלם”, הראיה הקוסמולוגית מגדירה אותו כישות האחראית לקיום היקום, והראיה הפיזיקו-תאולוגית מגדירה אותו כ”המהנדס” האחראי למורכבות ולסדר.
מורכבות כתכונה אובייקטיבית והטענה נגד “בעיני המתבונן”
הטענה הנגדית אומרת שמורכבות היא עניין סובייקטיבי ולכן אי אפשר לבנות טיעון אובייקטיבי על התרשמות של מורכבות. הטקסט טוען שמורכבות היא תכונה אובייקטיבית, ושאי-זיהוי מורכבות הוא כשל יכולת ולא “הגדרה אחרת”, בדומה למי שאומר “אין פה שולחן” ונחשב עיוור. הוא מציב גם “בן דוד” של הטענה, שלפיו בכל עולם יהיו יצורים מורכבים ולכן אין משהו מיוחד בעולם שלנו שמצריך הסבר, ומסמן שיחזור לכך בהמשך דרך הגדרת מורכבות.
אנטרופיה, החוק השני, ומכניקה סטטיסטית כהגדרה לסדר
הטקסט משתמש בחוק השני של התרמודינמיקה בניסוח “בעל-בתי” שלפיו במערכת סגורה אנטרופיה לא יכולה לרדת והסדר לא יכול לעלות מעצמו, ומדגים זאת בעציץ שנופל ומתפורר שאינו מתאחה ללא גורם חיצוני. הוא מסביר שמכניקה סטטיסטית מבארת תכונות מקרוסקופיות מתוך מיקרו, מציג אמרגנטיות חלשה כתכונות קולקטיביות הנגזרות מחישוב תכונות הפרטים, ומדגים תכונות קולקטיביות כמו נוזליות ודמוקרטיה. הוא מגדיר סדר כמצב עם מעט מצבים מיקרוסקופיים שקולים לעומת אי-סדר כמצב עם הרבה מצבים מיקרוסקופיים שקולים, וממחיש זאת באמצעות שלושה כדורים בעשרה תאים, כך שמצב “כולם בתא אחד” הוא מסודר יותר ממצב מפוזר כי יש לו פחות צירופים שקולים. הוא מחבר זאת להסתברות וטוען שמצבים מסודרים הם בלתי סבירים בהגרלה אקראית, ובקנה מידה גדול הסיכוי למצב מסודר הוא “מגוחך”.
גז במיכל, אסימטריה בזמן, וחיזוק האובייקטיביות של סדר
הטקסט מדגים גז שמרוכז בפינה ומתפזר לאחר פתיחת שקית, וטוען שממצב מפוזר לא מגיעים למצב מרוכז כמצב יציב, ומכאן שיש אסימטריה בזמן שמעלה חידה פילוסופית ביחס לסימטריות הזמן בחוקי הפיזיקה הבסיסיים. הוא משתמש בדוגמה כדי לטעון שאם סדר היה סובייקטיבי לא היה יכול להיות חוק פיזיקלי שמתאר מעבר מסודר ללא-מסודר, משום שחוקי הפיזיקה זהים לכל המתבוננים. הוא מוסיף שיש חישובים שלפיהם חיים הם בעלי אנטרופיה נמוכה ולכן “מסודרים מאוד”, ומיישם זאת על חדר עם אנשים ושולחנות וטוען שערבוב חלקיקים לא היה מייצר כיתה מסודרת.
החוק השני אינו הוכחה מדעית לאלוקים והוויכוח בריאתנים–נאו-דרוויניסטים
הטקסט מציג עמדה רווחת שמזהה את החוק השני עם “הוכחה מדעית” לאלוקים וממנה מסיקה שהעולם לא יכול להיווצר טבעית ולכן המדע שגוי, ומציב מנגד נאו-דרוויניסטים שמסיקים מהצלחת המדע שאין אלוקים או שאין ראיה לו. הוא טוען ששני הצדדים שוגים כי המדע עובד והיווצרות העולם אינה שוברת את החוק השני, ואם הייתה שוברת אותו היה משתמע שהחוק אינו נכון למרות השימושים ההנדסיים בו. הוא מסביר שהחוק מאפשר היווצרות “איים” של אנטרופיה נמוכה על חשבון עליית אנטרופיה בסביבה כך שסך האנטרופיה נשמר, ומדגים זאת בבניית בניין ובניקוי חדר שמתרחשים באמצעות צריכת אנרגיה ויצירת אי-סדר במקום אחר.
יד מכוונת כטענה פילוסופית בתוך החסם התרמודינמי
הטקסט מדגיש שהחוק השני הוא חסם ולא קובע, ושבתוך תחום האפשרויות שהוא משאיר עדיין אפשר לשאול מה סביר יותר ומה פחות סביר. הוא טוען שגם אם היווצרות סדר מקומי אינה סותרת את החוק, עדיין לא סביר פילוסופית שייווצרו “גרדיאנטים מאוד חזקים של סדר” ואיים של סדר “מטורף” בלי יד מכוונת, ולכן הטיעון אינו מדעי אלא פילוסופי. הוא מזהיר מפני “גוד אוף גאפס” במובן של הסתמכות על חורים זמניים במדע, ומציג את העמדה שהאפשרות “המדע נכון וגם יש אלוקים” קיימת ואף עתידה לקבל חיזוק, תוך הדגשה שכאן החוק השני משמש להגדרה אובייקטיבית של סדר ולא להוכחת אלוקים.
דימויי שדים: “שאיה יוקת שער”, השדון של מקסוול, ומערכת כוללת
הטקסט מביא את הגמרא בבבא קמא על “שאיה יוקת שער” כשעשוע שמדמה שד להתפוררות בבתים נטושים, וטוען שהפיזיקה מתארת התפוררות בלי להניח שדים בעוד שבנייה וניקיון אינם מתרחשים בלי גורם. הוא מציג את “השדון של מקסוול” כמכשיר/שד שממיין מולקולות לפי מהירות ויוצר הפרש טמפרטורה שנראה כהורדת אנטרופיה במערכת סגורה, ואז מסביר שהמכונה והפעלתה נושאות “מחיר אנטרופי” בהקשר של המערכת הכוללת, כך שבמצב יציב האנטרופיה הכוללת אינה יורדת. הוא חוזר מכאן לנקודה שהחוק השני הוא חסם ושיש לבחון סבירות של תסריטים בתוך גבולותיו.
ערעורים על הטיעון: מפלצת הספגטי המעופפת והיקף המסקנה
הטקסט מציג את טענת “מפלצת הספגטי המעופפת” כטענה אתאיסטית שמנסה לומר שהטיעון מוכיח לכל היותר “משהו” ולא “אלוהים” המחייב דת. הוא עונה שהטיעון נועד להוכיח קיומה של ישות שאינה חלק מן העולם ושאחראית למורכבות, ולא להסיק בשלב זה על מצוות, קשר, או תיאיזם דתי, וששאלת המעבר למחויבות דתית תידון לקראת סוף השנה. הוא טוען שבמסגרת זו אין אכפתיות לשם הישות או לאופייה מעבר להיותה מחוללת המורכבות.
ערעור “חוקי הטבע יצרו” והבחנה בין חוק כתיאור לבין כוח/ישות
הטקסט דן באפשרות שחוקי הטבע עצמם “יצרו” את העולם וטוען שהדבר תלוי בשאלה אם חוקים הם ישים. הוא אומר שאם החוקים הם ישים אז זה למעשה אלוהים במובן הנדרש לטיעון, ואם החוקים הם רק תיאורים של דפוסי פעולה הם אינם עונים לשאלת “מי גורם” אלא רק לשאלת “מה קורה”. הוא מדגים זאת דרך חוק הגרביטציה כתיאור לעומת כוח/שדה גרביטציה כגורם, ומציין שרוב הפיזיקאים מניחים שיש משהו מחולל אף אם לא נמדד ישירות כמו גרביטונים. הוא קושר זאת לעיקרון הסיבתיות ולדחיית “פעולה ממרחק” כעמדה מדעית שמחפשת ישות מתווכת, ומסיק שהפנייה לחוקים כאלטרנטיבה אינה פותרת את שאלת המחולל אלא אם כן היא מכנה את המחולל עצמו “חוק”.
עיקרון הסיבתיות, מי שלא מקבל אותו, והטיעון כטיעון מותנה הנחות
הטקסט קובע שמי ששואל “למה אני חייב תשובה” אינו חייב תשובה אך חייב להאמין שיש תשובה כדי שהטיעון ישכנע אותו, ומי שלא מקבל את עיקרון הסיבתיות הטיעון אינו רלוונטי עבורו. הוא טוען שאנשי מדע בדרך כלל מקבלים סיבתיות ורק בוויכוח על אלוהים נוטים לעזוב אותה. הוא מנסח זאת כחלק מן העיקרון שכל טיעון מניח הנחות יסוד ומי שלא מקבל אותן אין טעם לפנות אליו בטיעון.
קדמות העולם, עיקרון הטעם המספיק, והשלמה לטיעון הקוסמולוגי
הטקסט מעלה את האפשרות האריסטוטלית שהעולם תמיד היה וטוען שפיזיקלית העולם בן “ארבעה עשר ומשהו מיליארד שנה”. הוא מוסיף שגם אם העולם היה קדמון עדיין נדרש “טעם” לפי עיקרון הטעם המספיק לשאלה למה העולם הוא כפי שהוא ולא אחרת כאשר הוא מיוחד, גם אם אין “סיבה” במובן של יצירה בזמן. הוא מסיק שבמובן זה הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי משלים את הטיעון הקוסמולוגי כי טענת הקדמות אינה מסירה את הצורך בטעם לסדר ולחוקים מיוחדים שמאפשרים חיים.
קוונטים והיווצרות “מהוואקום” כמבחן להנחת “לא נוצרים דברים מעצמם”
הטקסט מתמודד עם טענה שתורת הקוונטים מראה שדברים נוצרים בלי יד מכוונת, ומדגיש שחלקיקים “פורצים” לפי דפוסים משמרים כמו יצירה בזוגות ושמירה על מטענים, ולכן אין מדובר באקראיות חסרת מבנה. הוא טוען ש”הוואקום” הוא מונח למצב תחתון ולא ריק מוחלט, ושעצם העובדה שההיווצרויות נשלטות בחוקים מעידה על מבנה שמכוון את האפשרויות. הוא מסיק שזה אינו ערעור על הצורך במחולל אלא רק שינוי שפת התיאור.
דיכוטומיה לוגית, חוק השלישי הנמנע, וטענות הסתברות נגד “אלוקים פחות סביר”
הטקסט טוען שיש שתי אפשרויות בלבד: או שיש הסבר לעולם או שאין, ומכנה זאת דיכוטומיה לוגית של חוק השלישי הנמנע. הוא דוחה טענות מסוג “אולי יש אפשרות שלישית שלא חשבנו עליה” כטעות לוגית, וטוען שטענות “הסיכוי לאלוקים נמוך מהסיכוי למקריות” אינן יכולות להינתן באופן בלתי תלוי כי סכום ההסתברויות של שתי האפשרויות הוא אחד. הוא מציג ניסוח שבו אם ההסתברות למקריות היא זעירה, ההסתברות להסבר/אלוקים היא “אחד פחות” אותה זעירות, ומזה מסיק שהעדפה להישאר ב”צריך עיון” או “תמיהה” אינה אפשרות שלישית אלא ניסוח שמבחינתו שקול לבחירה שיש הסבר.
“אלוהים אינו הסבר”, עקבות פו הדב, והבחנת הוכחה מהסבר
הטקסט חוזר לטענה ש”אלוהים אינו הסבר” ומבדיל בין מתן הבנה לבין הוכחה לקיומה של ישות מחוללת. הוא מדגים זאת באמצעות עקבות שפו הדב רואה בחול שמצדיקות הסקה שמישהו עבר שם גם בלי לדעת עליו דבר. הוא טוען שהטיעון הפיזיקו-תיאולוגי מבקש להוכיח קיום מחולל למורכבות ולא בהכרח להוסיף מנגנון מובן לאופן היצירה.
אליעזר ליבוביץ’ נגד “מתכנן תבוני” והתגובה דרך סוגי הסבר ופרדיגמות
הטקסט מצטט את אליעזר ליבוביץ’ שטוען שרעיון המתכנן התבוני אינו מסביר משום שבמקרים כמו מיכלאנג’לו או אף-16 יש ידיעה בלתי תלויה על קיום ציירים ומהנדסים, ואילו לגבי היקום אין ידיעה מוקדמת על תבונה שיכולה לתכנן ולממשו וההסקה היא “תוצאה פסיכולוגית”. הוא משיב שהטיעון אינו חייב להיות “העמדה על המוכר” ושגם ללא ידיעה מוקדמת על ציירים עצם הציור מעיד על קיום מחולל מתאים. הוא מציג הבחנה בין הסבר כהעמדה על המוכר בתוך פרדיגמה לבין הסבר כהעמדה על הלא-מוכר במצבי “משבר פרדיגמטי”, ומסביר זאת דרך תומס קון והאופן שבו קהילה מדעית מחזיקה תיאוריה למרות אנומליות עד שמצטברות בעיות. הוא משתמש בניוטון כדוגמה להסבר שמציע עיקרון חדש ולא מוכר, כוח הגרביטציה, שמאחד תופעות מוכרות כמו נפילה, מסלולי כוכבים וגאות ושפל, וטוען שזה מראה שהסברים יכולים להיות גם מעבר מן המוכר אל הלא-מוכר כאשר אין הסבר אחר.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] טוב, קודם כל נתמקם איפה אנחנו נמצאים. טוב, כפי שאמרתי אני רוצה רק למקם את עצמנו במהלך. ראינו את הראיה האונטולוגית שמבוססת על ניתוח מושגי ובעצם מתיימרת להציג טיעון ללא הנחות, כן טיעון שמגיע למסקנה שיש אלוקים ללא התבססות על שום הנחה. הראיה הקוסמולוגית מתבססת על הנחה פשוטה, בסיסית, שקיים משהו, קיים יקום, לא משנה, קיים משהו ומכוח זה היא מגיעה למסקנה שצריך להיות משהו או מישהו שיצר את הדבר הזה שקיים. והסוג השלישי של הראיות שבו אנחנו נמצאים עכשיו זו ראיה פיזיקו-תאולוגית. היא גם מניחה הנחה, הנחת עובדה. ההנחה היא יותר מורכבת, פחות בסיסית מהראיה הקוסמולוגית, זאת הראיה שקיים משהו בעל מאפיינים מיוחדים, מורכב, מתואם, מתוכנן. יש כל מיני ניסוחים לראיה הזאת, אבל בגדול, במיון של קאנט, כל אלה זה הראיה הפיזיקו-תאולוגית כי הם מתחילים מתוך הנחה שקיים דבר מורכב. ודבר מורכב, כן, דורש הסבר או עילה, כן, שיצרה אותו, זה בעצם הטענה. אוקיי, אז בסופו של דבר אנחנו מגיעים לניסוח הבא: קיים דבר מורכב מיוחד, דבר כזה לא נוצר מעצמו, לא נוצר באופן ספונטני, צריך איזושהי יד מכוונת שתיצור אותו, ולכן המסקנה היא שהיה מישהו או משהו שיצר את המורכבות הזאת. דיברתי על זה שהאלוקים צריך להיות מוגדר פר טיעון, זאת אומרת כל טיעון מדבר על אלוקים שמוגדר באופן אחר. הראיה האונטולוגית מדברת על אלוקים בתור היש המושלם. הראיה הקוסמולוגית בתור היש שאחראי לקיומו של מה שקיים, כן, של היקום. הראיה הפיזיקו-תאולוגית מדברת על המהנדס. זאת אומרת, על מי שתכנן את העניין ושיהיה אחראי למורכבות שלו, לא לעצם קיומו, אולי גם, אבל פה זה מתמקד באחריות של אלוקים למורכבות של הדבר. ולכן אם הראיה הקוסמולוגית מדברת על אלוקים כול יכול, שיכול ליצור יש מאין, או לא יודע כול יכול, אבל שיכול ליצור יש מאין, הראיה הפיזיקו-תאולוגית מדברת על אלוקים חכם, כן, אלוקים חכם או בעל יכולות שיכול לייצר דברים מורכבים ומיוחדים. טוב, פה אני דיברתי על סדרת פירכות שמקבילות לפירכות שעלו ביחס לראיה הקוסמולוגית, ואמרתי שהן בסך הכול נדחות בצורות די דומות, ולכן אני לא אחזור לזה כאן, כן, אז מי יצר את אלוקים, ואלוקים זה לא הסבר, וכל מיני דברים מן הסוג הזה. אני רוצה אבל כן להיכנס לנקודה חשובה שהיא דווקא ייחודית לראיה הזאת. ישנה איזושהי טענה שעולה בכל מיני ניסוחים נגד הטיעון הזה ויסודה הוא בעצם בזה שמורכבות היא בעיני המתבונן. זאת אומרת אתה חושב שחיים או שהיקום שאנחנו חיים בו הוא דבר מורכב. ייחודי. כיוון שכך זה טעון הסבר, אז מי יצר אותו? אז אומרים אנשים מורכבות זה בעיני המתבונן, לך זה נראה מורכב, למישהו אחר זה לא נראה מורכב. זה עניין סובייקטיבי. אתה לא יכול לבנות טיעונים אובייקטיביים, טיעונים שטוענים משהו על העולם על בסיס התרשמויות סובייקטיביות שלך, או מושגים סובייקטיביים שלך. ולכן הטענה היא שאי אפשר בעצם לומר, זה מערער על ההנחה שהעולם הוא באמת דבר מורכב. וזה עולה גם בניסוחים אחרים, למשל יש טענה שאומרת, זה הבן דוד של הטענה הזאת, יש טענה שאומרת שכל עולם מכל סוג שהוא תמיד יהיו בו יצורים מורכבים. אין שום דבר מיוחד בעולם הזה, אלא פשוט היצורים המורכבים של העולם הזה הם מהטיפוס שאנחנו מכירים, כמו יצורים חיים. בעולמות אחרים, יקומים אחרים עם חוקים אחרים, אז גם שם יהיו יצורים מורכבים, רק יצורים מורכבים מסוגים אחרים. ולכן אין באמת משהו מיוחד פה למרות המורכבות, אין פה באמת משהו מיוחד שדורש הסבר. זה בן דוד של הטענה הזאת, נגיע אליו בהמשך. יש עוד שימוש בצורת החשיבה הזאת, אבל לכן כל זה מבחינתי כרגע, רק הסבר למה אני רוצה להקדיש זמן מסוים להגדרת מורכבות. זאת אומרת מה זה מורכבות. אז כאן הטענה הבסיסית שאני רוצה לטעון זה שמורכבות היא לא בעיני המתבונן. מורכבות זו תכונה אובייקטיבית. ואם עיני המתבונן מבחינות במורכבות או לא מבחינות במורכבות, זו לא שאלה של חוות דעת סובייקטיבית אלא של יכולות. זאת אומרת אם מישהו לא רואה שיש פה מורכבות הוא פשוט עיוור, לא שהוא מגדיר מורכבות אחרת. פשוט עיוור. זה כמו מישהו שאומר אין פה שולחן, אני לא אגיד טוב זה שיש פה שולחן זה בעיני המתבונן. מי שרואה שולחן אז יש לו שולחן, מי שלא רואה לא, מי שלא רואה שולחן הוא עיוור. יש פה שולחן. אוקיי? אז אני טוען שהטענה לגבי המורכבות היא בעצם אותו דבר. עכשיו כדי להראות את הדבר הזה אני צריך להגדיר את המושג מורכבות. אני אשתמש כדי להגדיר את המושג הזה, אני אשתמש קצת בפיזיקה, בטרמודינמיקה, מכניקה סטטיסטית אם תרצו, לא ברמה המקצועית, רק כדי להבין את המושג. החוק השני של הטרמודינמיקה בעצם אומר שמערכת סגורה לא יכולה להפוך למסודרת יותר, אני משתמש בניסוחים בעל-בתיים. אוקיי? האנטרופיה לא יכולה לרדת. אנטרופיה זה מדד לסדר, ואנטרופיה קטנה זה סדר גבוה. אנטרופיה קטנה זה יותר מסודר, אנטרופיה גבוהה זה פחות מסודר. הטענה היא שמערכת סגורה, זאת אומרת שאין איזשהו גורם חיצוני שמעורב בה, הסדר לא יכול לעלות. כי הסדר לא עולה מעצמו. אם הסדר עולה, צריך מישהו שיסדר. נכון? זאת אומרת אם עציץ נופל מגג, כן זה הדוגמה שקיבלתי בתואר ראשון מהמרצה שלנו לטרמודינמיקה. זאת אומרת אם עציץ נופל מהגג הוא מתרסק לרסיסים. אוקיי? אנחנו לא מכירים תהליך בטבע שהעציץ מרוסק לרסיסים עובר איזשהו תהליך והופך להיות עציץ שלם. זה לא קורה. זאת אומרת מערכת אלא אם כן מישהו יושב על החלקים האלה ומדביק אותם. זאת אומרת אם יש גורם חיצוני שמעורב במערכת ומסדר אותה, הוא יכול להגדיל את כמות הסדר במערכת, או להקטין את האנטרופיה. אבל אם אין גורם חיצוני כזה, אם מדובר בחוקי הטבע, בדברים שקורים באופן ספונטני, אז רמת הסדר יכולה רק לרדת, או להישאר אותו דבר או לרדת. לעולם לא לעלות. לכן העולם אם אף אחד לא יטפל בו יהפוך להיות יותר ויותר מבולגן. אוקיי? עד שבסוף נגיע למין איזשהו עולם שאין בו כלום, זאת אומרת שום דבר פשוט סמטוחה אחת גדולה. אוקיי? זה בעצם מה שאמור לקרות אם אין מעורבות חיצונית. עכשיו מאיפה הדבר הזה מגיע? אז כדי להבין את זה, זה חוק בטרמודינמיקה. ויש תחום שנקרא מכניקה סטטיסטית שבעצם נותן פשר לטרמודינמיקה. זאת אומרת הוא מראה או נותן תיאוריה מיקרוסקופית שממנה אפשר לגזור את חוקי הטרמודינמיקה. אני כשמדתי את הקורס הזה פשוט עמדתי שם עם פה פעור, כי זה לא ייאמן הדבר הזה. איך שפשוט על הלוח הראו לי כל מיני חוקי טרמודינמיקה שאתה לא יודע מאיפה הם יוצאים ומה הם אומרים, ומה זה אנטרופיה ואנטלפיה, וכל מיני דברים אף אחד לא יודע מה זה אומר, אני לא ידעתי מה זה אומר, פתאום מראה לך על הלוח. ללמוד את זה. טוב, בכל אופן מה מה מה קורה שם בעצם? הטענה היא, הטענה הבסיסית היא שחוקי התרמודינמיקה עוסקים בכל מיני גדלים שהם גדלים שנקראים גדלים מקרוסקופיים. תכונות של המערכת הכוללת. אוקיי? מכניקה סטטיסטית מנסה לבנות את התכונות המקרוסקופיות האלו מתוך מה שקורה לפרטים המיקרוסקופיים שמרכיבים את המערכת הגדולה. אם אני יודע מה קורה לכל חלקיק בתוך הגז, מה המהירות שלו, מה המקום שלו וכולי, אני יכול לתת איזושהי תכונה לגז עצמו. מה קורה לגז עצמו? בסך הכל זה צירוף של התכונות של החלקיקים הבודדים שמרכיבים את הגז. זאת בעצם הטענה. עכשיו זאת נקודה לא טריוויאלית, אני חושב שדיברתי עליה אפילו בשיעור הקודם או לפני הקודם. דיברתי על הנוזליות וג'ון סרל, לא? דיברתי על התכונה של הנוזליות שהיא תכונה אמרגנטית? לא דיברתי על זה? כבר מתערבבים לי קורסים אני לא זוכר. כן? אוקיי. אז הטענה היא בעצם שישנן תכונות שהן תכונות של המקרו, של הקולקטיב, שקיימות רק במישור של הקולקטיב, לא במישור של הפרטים. אוקיי? למשל, כשאתה מדבר על נוזליות, תכונת הנוזליות היא תכונה שמאפיינת צבר של מולקולות. מים למשל. אוקיי? אבל מולקולה בודדת היא לא נוזלית. אין דבר כזה, לא שהיא לא נוזלית כי היא מוצקה. כל מצבי הצבירה לא רלוונטיים לגבי מולקולה בודדת. מצב צבירה מתאר יחסים בין מולקולות כשיש צבר של מולקולות. לכן יש תכונות מסוימות שהן תכונות של עצמים קולקטיביים, של ישויות קולקטיביות, והם לא מאפיינות, הן לא תכונות של הפרטים שיוצרים את המאפיינים האלו. כן, דמוקרטיה זו תכונה של מדינה. אדם פרטי שיוצר את החברה במדינה הוא לא דמוקרטי. אין דמוקרטיה במישור של אדם בודד. נכון? אבל מדינה יכולה להיות דמוקרטית, היא יכולה להיות לא דמוקרטית. זו תכונה שקיימת למכלול. אבל ההנחה המקובלת היא, ועל זה דיברתי בשיעור הקודם, שאת התכונה הכוללת הזאת אפשר להסביר או להעמיד על תכונות של הפרטים שמרכיבים את המערכת. נכון שהפרטים אין להם את התכונה הכוללת, אבל מהתכונות שיש להם אני יכול להראות את קיומה של התכונה הכוללת. למשל, מהתכונות של מולקולת מים בודדת אני יכול להראות למה אוסף של מולקולות בלחץ ובטמפרטורה מסוימת יהיה נוזל. או גז או מוצק. אוקיי? למרות שהנוזל, הגז והמוצק הם לא תכונות של המולקולה הבודדת. הם תכונות של הצבר. אבל את התכונה של הצבר אפשר להעמיד על התכונות של הפרטים שמרכיבים אותו. והטענה שדיברתי עליה פעם קודמת הייתה בשאלה האם יכולה להיות הגחה, אמרג'נס, של תכונות קולקטיביות שלא ניתן להעמיד אותן על התכונות של הפרטים שמרכיבים את הקולקטיב. בסדר? על זה דיברתי שם. עכשיו אני חוזר חזרה לאמרגנטיות חלשה. אמרגנטיות חלשה זאת אמרגנטיות שאומרת שישנה תכונה שמאפיינת את הקולקטיב, אבל אני יכול לחשב אותן או לגזור אותן מתוך התכונות של הפרטים שיוצרים את הקולקטיב. אוקיי? זו תופעת האמרגנטיות. זה בעצם הבסיס לכל המכניקה הסטטיסטית. המכניקה הסטטיסטית מנסה להראות שהתכונות המקרוסקופיות מגיחות מתוך תכונות של המיקרו. עכשיו אחת התכונות המקרוסקופיות זאת אנטרופיה. אנטרופיה בעצם כמו שאמרתי היא מדד לסדר. עכשיו חלקיק אחד בודד הוא לא מסודר ולא לא מסודר. הוא אחד. כן? סדר יכול להיות כאשר יש לנו כל מיני אלמנטים והשאלה מה היחסים ביניהם. אם הם כולם מסודרים במעגל זה נראה לנו מסודר. אם הם מפוזרים במרחב באופן אקראי אז זה לא מסודר. זאת אומרת הסדר גם הוא תכונה קולקטיבית, הוא לא תכונה פרטית. אבל את הסדר הזה אפשר לנסות ולבנות מתוך תכונות פרטיות בצורה מסוימת. לדוגמה, תחשבו על מצב שבו יש לכם שלושה כדורים זהים, נגיד. ויש לכם שרשרת של עשרה תאים. שרשרת ישרה של עשרה תאים, נסמן אותם מאחד עד עשר. עכשיו אני מתאר מצבים של השרשרת כולה שיש בתוך התאים האלה מפוזרים שלושת הכדורים. תחשבו על מצב אחד לדוגמה ששלושת הכדורים נמצאים בתא מספר אחת. אוקיי? מצב אחד. מצב שני… שלושת הכדורים נמצאים בתא מספר אחד, שתיים ושלוש. מצב נוסף, שלושת הכדורים נמצאים בתא שתיים, שלוש ותשע. וכן הלאה, אוקיי? או כולם בתא עשר, או שניים הם בתא שמונה ואחד בתא חמש. אוקיי, התפלגויות שונות של הכדורים במרחב. אני יכול להגדיר את הסדר של המערכת כולה, עוד פעם לא של חלקיק בודד, במונחי המיקומים של החלקיק הבודד. זה רק דוגמה פשוטה כדי להסביר את המושגים. אם כל הכדורים מסודרים בתא, כולם נמצאים בתא מספר אחד, זה מצב מסודר. לעומת זאת, אם הם נמצאים בתא אחד, שתיים ושבע, זה מצב פחות מסודר. איך אני מגדיר את הסדר במקרה הזה? אני שואל את עצמי כמה סידורים שונים יכולים להתאים לאותו מצב מאקרוסקופי. כמה סידורים שונים יכולים להתאים למצב של אחד שתיים שבע. שישה. את חלקיק מספר אחד אני יכול לשים בכל אחד משלושת התאים, חלקיק מספר שתיים באחד משני התאים הנותרים, ואת החלקיק השלישי בתא שנותר. שישה מצבים שונים שברמה המאקרוסקופית ייראו לי אותו דבר בדיוק. נכון? כי אני לא מבחין, הכדורים זהים. אני לא מבחין בין הכדורים השונים, אז בעצם יש לי שישה מצבים מיקרוסקופיים שהם כולם שקולים למצב מאקרוסקופי אחד מוגדר. לעומת זאת, כאשר שלושת הכדורים נמצאים בתא מספר אחד, אז יש לי רק מצב מיקרוסקופי אחד ששקול לזה, נכון? אין לי שום מצב אחר שנראה אותו דבר ברמה המאקרוסקופית, לכן זה מצב יותר מסודר. מה זה אומר בעצם? שאם אני הייתי מגריל את המיקום של הכדורים בתאים, מה הסיכוי שלי לקבל מצב מסודר מול הסיכוי לקבל מצב לא מסודר? נגיד שאני מגריל אקראית, אוקיי? כולם נופלים בצורה בלתי תלויה בכל אחד מעשרת התאים, וגם לתוך אותו תא שכבר מאוכלס, כן? כל אחד יכול ליפול באופן שווה בעשרת התאים ואין קשר בין הכדורים. אז ברור שהסיכוי לקבל מצב לא מסודר הוא גבוה יותר, נכון? כיוון שיש לי שישה סידורים כאלה. לעומת זאת, לקבל מצב מסודר הסיכוי הוא קטן. אוקיי? לכן זה בעצם אומר שאם אני פועל באופן רנדומלי, התוצאה תהיה מצב לא מסודר. בשביל לייצר מצב מסודר, צריך להיות שכנראה לא עשיתי הגרלה, אלא כיוונתי את הדברים כך שכל הכדורים ייפלו לתוך תא מספר אחד. אחרת לא סביר שזה היה קורה. עכשיו עוד פעם, אחד מול שש זה עוד לא נורא. אבל כשדברו על עשרת אלפים כדורים בתוך שרשרת של מאה אלף מקומות, אין שום סיכוי בעולם לקבל את עשרת אלפים הכדורים בתא מספר אחד. שום סיכוי שבעולם. הסיכוי הוא פשוט מגוחך, אין שום סיכוי שזה יקרה. עכשיו אנחנו מדברים על סיטואציה שבה המורכבות היא הרבה יותר מעשרת אלפים כדורים בתוך מיליון תאים. אנחנו מדברים על מורכבות שבכלל, היא בכלל לא רואה את הבעיה המגוחכת הזאת מולה, בעולם שלנו, מדבר על הסדר של העולם שלנו. ולכן הטענה שהסדר בעולם שלנו הוא ברמה כזאת שלא יכול להיות שהוא נוצר באופן ספונטני, זו בעצם הטענה. אני אתן לכם אולי דוגמה מהחיים כדי שתראו איך זה מתקשר המודל הזה שתיארתי קודם עם התאים והכדורים. תחשבו על מיכל שיש בתוכו גז. בסדר? אם הגז כולו מרוכז בתוך שקית ניילון בפינה הימנית העליונה של המיכל. בסדר? עכשיו אני פותח את השקית, מה יקרה לגז? הוא יתפזר בכל המרחב, נכון? לעומת זאת, אם אני אתחיל מגז שמפוזר בכל החלל של המיכל, האם יגיע זמן כלשהו שבו כל הגז יהיה מרוכז בפינה ימנית עליונה? לא. אולי זה יקרה ברגע אחד, זה לא המצב אליו אתה תגיע, נכון? שאתה תעבור תוך כדי כל הבלאגנים גם במצב כזה לאיזה חלקיק שנייה אחת. אבל המצב שבו הגז מפוזר במיכל הוא מצב סטציונרי, מצב קבוע. זה לא קורה רגע ואז מתפזר חזרה, זה המצב שבו זה יישאר. אז יש פה בעצם אסימטריה בזמן וזו אחת החידות הפילוסופיות הגדולות בתרמודינמיקה, איך מפיזיקה שחוקי הפיזיקה הבסיסיים הם כולם סימטריים בזמן, אין הבדל בין ללכת קדימה לבין ללכת אחורה, מגיעים לתרמודינמיקה שיש כיוון לציר הזמן והתהליך הזה הוא לא הפיך. מגז שמרוכז אנחנו נקבל גז מפוזר, מגז מפוזר לא נקבל גז מרוכז. למרות שכל מולקולה של הגז או כל חלקיק בתוך הגז הזה פועל על פי חוקי פיזיקה שהם הפיכים לחלוטין. אם הוא כמו שהוא יכול לזרום מפה לשם הוא יכול לזרום משם לפה. אין שום הבדל בכיוונים. אוקיי? אז זה פחות חשוב לענייננו. מה שאני רוצה להדגים דרך זה, זה שהטענות האלה שהגז עובר ממצב מרוכז למצב מפוזר אבל לא ההפך, הם בעצם טענות שמשקפות יחס בין שני המצבים האלה. הטענה שכשהגז מפוזר במכל זה מצב לא מסודר, וכשהגז נמצא בפינה מסוימת זה מצב מסודר. והמערכת באופן ספונטני, אם אין משהו שמסדר אותה, עוברת ממצב מסודר למצב לא מסודר, ולא ההפך. אם אני רוצה שהמערכת תהיה במצב מסודר ותישאר במצב הזה, אני צריך להכניס את כל הגז לתוך שקית, ושוב פעם, אני גורם חיצוני, זה לא קורה באופן טבעי. אני עושה את זה במו ידיי. שם את זה בתוך שקית, שם את השקית בפינה הימנית העליונה של המכל, ועכשיו זה מצב מסודר. איך הוא קרה? הוא לא קרה ספונטנית. הוא קרה בגלל שאני יצרתי את המצב הזה במו ידיי. זאת אומרת, אני גורם חיצוני למערכת של הגז במכל, והייתי צריך להיות מעורב כדי שיווצר מצב מסודר. אם אני לא מעורב והעסק מתנהל לבד, הוא יגיע למצב הכי פחות מסודר. בסוף בסוף הוא יימצא במצב הכי פחות מסודר.
[Speaker D] לא תלוי
[הרב מיכאל אברהם] בשום גיאומטריה של הכלי.
[Speaker D] אם יש לי איזשהו נגיד עיקול למעלה והגז הוא דחוס, לא קורה,
[הרב מיכאל אברהם] לא תלוי בגיאומטריה של הכלי. הוא יהיה מפוזר בכל החלל של הכלי. לא, הוא לא יצטבר בשום מקום. אלא אם כן יש מקום שחסום שאתה לא נותן לו להגיע, זה משהו אחר. אבל בחלל שנגיש אליו הוא יתפזר לגמרי באופן אחיד. לא תלוי בגיאומטריה של הכלי. אז מה זה אומר? בטווח הארוך, כן? תן לו מספיק זמן. מה זה אומר בעצם? תבינו שאם מורכבות הייתה בעיני המתבונן, אז לא יכול להיות שהיה חוק בפיזיקה שאומר שאתה עובר ממצב מסודר למצב פחות מסודר ולא להפך. כי זה בעיני המתבונן. אתם מבינים? אם מישהו יכול, מתבונן אחר היה אומר המצב שבו הגז מפוזר בכל המכל זה דווקא בעיניי מצב הרבה יותר מסודר מאשר המצב של הגז בפינה. אז מה? אז מבחינתו חוקי הפיזיקה ייראו אחרת? חוקי הפיזיקה נראים אותו דבר לכולנו. חוקי הפיזיקה הם כן אובייקטיביים, נכון? אז אם חוקי הפיזיקה מניחים מושג מסוים של סדר, זה אומר שהמושג הזה הוא לא מושג סובייקטיבי. הוא לא בעיני המתבונן. יש לו הגדרה אובייקטיבית. המדד שלו זה אנטרופיה. אנטרופיה זה המדד שמודד את רמת הסדר, והמדד הזה הוא אובייקטיבי. מי שלא רואה את זה הוא עיוור, או שהוא עיוור אינטלקטואלי, או שהוא לא מבין מה זה נקרא סדר. זה לא שהוא חושב משהו אחר להיות מסודר, הוא פשוט לא מבין. ומי שחושב שחיים זה לא דבר מסודר, זה בדיוק אותו דבר. זה כמו להגיד אני חושב שכל החלקיקים שנמצאים בתא מספר אחד זה לא מצב מסודר, דווקא זה שמפוזרים זה המצב המסודר. פשוט עיוורון. יש חישובים שאומרים שחיים זה דבר עם אנטרופיה מאוד מאוד נמוכה. זאת אומרת חיים זה דבר מאוד מסודר, מאוד מיוחד. אוקיי, מסודר, מיוחד, יש פה מושגים קצת משיקים. למה כל זה חשוב? בגלל שעכשיו כשאני מסתכל על העולם כולו ואני שואל את עצמי, האם העולם הזה הוא מיוחד, מורכב, מסודר? בוודאי שכן. נכון? יש פה משהו שהוא לא סתם כאוס. יש פה אנשים, יש שיעור, יש שולחנות. הסיפור פה מאוד מאוד מסודר. אם הייתם לוקחים את כל החלקיקים בחדר הזה, מערבבים אותם ונותנים להם להתנהל איך שהם רוצים, אין שום סיכוי בעולם שהייתם מקבלים פה כיתה עם אנשים ושולחנות, מזגן, מנורות וכדומה. הייתם מקבלים אוסף של חלקיקים שנעים פה במרחב באופן רנדומלי. אוקיי? לכן בעצם הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי יושב על הנחה על הגדרה אובייקטיבית של המושג סדר. וטועה מי שאומר שהסדר הוא בעיני המתבונן. לא נכון. אוקיי? פשוט לא נכון. פשוט לא מבין. זה קצת מזכיר, הזכרתי בפעם הקודמת נדמה לי את הטיעון של פיילי, כן? הכומר, שהוא אומר שאם היינו מוצאים שעון על הרצפה והיינו שואלים את עצמנו איך נוצר השעון, אז נגיד סתם מהחלקיקים הצטברו להם באיזשהו אופן מקרי ונוצר השעון. אדם סביר מה היה אומר? שכנראה היה מישהו שיצר את השעון הזה. למה? עכשיו אני מתרגם את זה, כי שעון זה דבר עם אנטרופיה נמוכה, מערכת שעובדת כמו. או כמו מכונה, שעון, כן? מערכת מכנית, לא חשוב. זאת מערכת שהיא מסודרת, ניכרת בה יד מכוונת. זה לא קורה סתם ככה בתהליך ספונטני, תהליך טבעי. אוקיי? לכן זה בעצם תרגום הטיעון של פיילי, הוא בעצם תרגום למה שתיארתי כאן. אוקיי. שעון זה בסך הכל דוגמה למערכת מסודרת. זהו. והעולם שלנו הרבה יותר מסודר משעון ולכן הטענה שהוא לא יכול היה להיווצר באופן ספונטני היא טענה הרבה יותר חזקה מהשעון, מהשעון של הטענה של השעון. עכשיו אני רוצה להבהיר אולי עוד עוד נקודה. יש אנשים שמציגים את הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי על בסיס החוק השני של התרמודינמיקה. החוק השני של התרמודינמיקה אומר שיש אלוהים בתרגום פשוט. כן, זה בעצם הטענה. כיוון שדבר מסודר חייב להיות שיש משהו חיצוני שיצר אותו. צריך להיות מעורבות חיצונית. זאת לא מערכת סגורה. מערכת סגורה לא מתארגנת להיות במצב מסודר. פה יש נקודה עדינה וחשוב חשוב חשוב לחדד אותה. זאת לא הטענה שאני טענתי. אני לא טוען שיש הוכחה מדעית לזה שיש אלוהים. כי אם הייתה הוכחה מדעית לזה שיש אלוהים בהקשר הזה לפחות, זה אומר שבעצם המדע לא עובד. נכון? כי זה בעצם אומר שנוצר פה עולם ואני לא יכול להסביר אותו על בסיס חוקי הטבע. כי היווצרות ספונטנית של עולם כזה סותרת את חוקי הטבע ולכן צריך מישהו מבחוץ שיתערב בטבע וייצר את העולם. אוקיי? זה בעצם הטענה. ולכן הרבה פעמים הוויכוח בין בריאתנים, כן אלו שמאמינים בבריאה, לבין נאו-דרוויניסטים, אנשים שמאמינים במדע, גם כן מאמינים בו במובן הדתי אני מתכוון, הוויכוח הזה הרבה פעמים נסוב סביב השאלה אם המדע צודק או לא. ובריאתנים נוטים לטעון שהאבולוציה לא נכונה, המפץ הגדול לא נכון, הם מכחישים את חוקי הטבע. למה? כי תחושתם היא שאם יש הסבר טבעי אז אין ראיה פיזיקו-תיאולוגית. זאת אומרת, החוק השני של התרמודינמיקה מוכיח את קיומו של אלוהים והווה אומר ההתנהלות הטבעית לא הייתה יכולה לייצר עולם כזה. היווצרותו של העולם היא נס. אין לה הסבר על פי חוקי הטבע. ולכן אנשים שטוענים שיש לנו הסבר טבעי איך העולם נוצר, מפץ גדול, אבולוציה וכדומה, בעצם לא צודקים. המדע לא יכול להיות נכון. זאת בעצם הטענה שעולה מכאן. וכנ"ל הפוך. הנאו-דרוויניסטים שטוענים שהמדע כן נכון, בעצם טוענים כנגד הבריאתנים, הם בעצם אומרים לא יכול להיות שיש אלוהים כי המדע כן נכון. כי יש לי הסבר, לא יכול להיות שיש אלוהים או אין ראיה לקיומו של אלוהים כי יש לי הסבר מדעי שפותר את הבעיה. החוק השני של התרמודינמיקה יכול להסביר לי איך העולם נוצר בלי מעורבות של יד מכוונת. זה הוויכוח בקליפת אגוז. עכשיו למה הוויכוח הזה הוא שגיאה של שני הצדדים? בגלל שאני למשל חושב שהמדע עובד ואני חושב שאני יכול, היווצרות של העולם לא סותרת את החוק השני של התרמודינמיקה. אם היא הייתה סותרת אותו זה אומר שחוק השני של התרמודינמיקה לא נכון. יש עובדות מדעיות שסותרות אותו. העולם הוא עובדה מדעית. אוקיי. אז בעצם החוק לא עובד. אז איך אני יכול להשתמש בו? הרי אני משתמש בו על כל צעד ושעל. אני בונה ממנו מקררים מהחוק השני של התרמודינמיקה. או מזגנים. איך אני יכול להשתמש בו אם זה חוק לא נכון, הוא נסתר כל הזמן מעובדות, מקיומו של העולם, מהשתכללותו של העולם אם תרצו, האבולוציה וכדומה. לכן אני טוען שהחוק השני של התרמודינמיקה נכון, ואני יכול, זאת אומרת היווצרותו של העולם לא סותרת את חוקי הטבע. הוא לא שובר את החוק השני של התרמודינמיקה. איך? למה זה לא שובר? הרי איך נוצר באופן ספונטני דבר מורכב ומיוחד? אז כאן יש על זה נשפך הרבה דיו. אגיד בקצרה, בעצם מה שהחוק הזה רק אומר זה שהסך כל האנטרופיה במערכת נשמר. אבל זה לא אומר שלא יכולים להיווצר בתוך המערכת איים עם אנטרופיה נמוכה על חשבון שאר החלל שבו האנטרופיה תהיה גבוהה יותר כך שסך הכל זה נשמר. כן? תחשבו על האנטרופיה כאיזשהו גודל שמפוזר גם הוא במרחב, אז אפשר להגיד אוקיי פה יש איזשהו אי עם אנטרופיה נמוכה יותר מסודר. ככה בדרך כלל מסבירים את ההיווצרות של חיים, את ההיווצרות של דברים. כשאני בונה בניין, אני יוצר פה דברים מאוד מיוחדים, נכון? איך אני יוצר דברים מאוד מיוחדים? קודם היה בלאגן ועכשיו פתאום נוצר פה איזשהו מבנה או מכונה אם אני יוצר או משהו כזה. התשובה היא שזה נוצר על חשבון אי סדר בסביבה. אני כורה במכרות את האבנים, אני כורת עצים, אני עושה בלאגן בכל מיני מקומות ומרכז את הסדר למקום אחד. אז אני לוקח את האי הזה ואני יוצר ממנו משהו מסודר עם אנטרופיה נמוכה על חשבון הרס בסביבה שבהכרח מעלה את רמת האנטרופיה של הסביבה. הסך הכל האנטרופיה ביקום לא עלה, לא ירד, סליחה. זאת בעצם הטענה. זה לא מדויק, כי אתם צריכים לקחת גם אותי, לא רק את היקום. אני והיקום ביחד זה המערכת כולה, אבל לא חשוב, קחו גם אותי בפנים. אוקיי? אז גם אני חלק מהבלאגן?
[Speaker E] ניקיתי אותו. איפה האנטרופיה ירדה?
[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם?
[Speaker E] איפה היא ירדה? היה לי חדר מבולגן וניקיתי אותו, סידרתי אותו.
[הרב מיכאל אברהם] כן, במאמץ שלך אתה אכלת משהו, למשל, אכלת משהו, ייצרו את המטאטא בשביל שאתה תוכל לנקות, אכלת כדי שיהיה לך כוח לנקות, ישנת, שרפת המון דברים תוך כדי הסיפור הזה. אתה נושם כל הזמן. המון דברים נשרפים בשביל שאתה תעשה את העבודה הזאת. אתה מוציא שם אנרגיה. וברגע שאתה מוציא אנרגיה, האנרגיה הזאת צריכה לבוא מאיפשהו. מאיפה שהיא באה, שמה אתה זרעת הרס. זאת אומרת, כל מה שאתה יכול לעשות זה להעביר את אי הסדר, לטאטא את האבק מתחת לשטיח, אתה לא יכול להעלים את האבק. אתה מבין?
[Speaker F] זאת אומרת שבסוף אני רק רוצה לייצר בלאגן על גבי בלאגן?
[הרב מיכאל אברהם] לא, בלאגן יכול להיווצר באופן ספונטני, סדר לא יכול. עכשיו שימו לב, כל אלה זה חסמים. הבלאגן יכול להיווצר באופן ספונטני, זה לא אומר שבלאגן תמיד ייווצר. אוקיי? אבל היווצרותו של בלאגן לא סותרת את החוק השני של התרמודינמיקה, היווצרותו של סדר כן. וזה נקודה מאוד חשובה, כי החוק השני של התרמודינמיקה הוא חסם, הוא לא קובע. למה זה חשוב? כי לכאורה לפי מה שתיארתי עד כאן, אז בעצם הטיעון נפל. אז יש לנו הסבר טבעי להיווצרות חיים או להיווצרות הסדר שיש לנו פה בעולם. אז מה הבעיה? זה על חשבון בלאגן במקומות אחרים. אז מה הבעיה? אז למה צריך הנחה של מעורבות של יד מכוונת? אני רוצה לטעון שבאמת החוק השני של התרמודינמיקה הוא לא הבסיס לטיעון. החוק השני לא בהכרח נשבר. והחוק השני הוא רק חסם. הוא אומר סדר לא יכול לעלות באופן ספונטני. אבל הוא כן… סדר כן יכול להתארגן באזורים מסוימים על חשבון בלאגן באזורים אחרים. עכשיו אני שואל, לא בגלל החוק השני של התרמודינמיקה, האם סביר שייוצר איזשהו אי של סדר מטורף שמנקז אליו המון המון סדר מהסביבה ומשאיר את כל הסביבה בבלאגן? האם סביר שייוצרו גרדיאנטים מאוד חזקים של סדר, כן, פערים מאוד חזקים של סדר בין אזורים שונים בחלל? והתשובה שלי היא לא, למרות שזה לא סותר את החוק השני של התרמודינמיקה. אבל התשובה הזאת היא תשובה פילוסופית. אני אומר לא סביר שהדבר הזה יקרה ברמה הפילוסופית. אני לא מכיר חוק טבע שהדבר הזה, כמו שהצגתי אותו קודם, סותר. ולכן אני לא בונה את הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי על החוק השני של התרמודינמיקה. אבל מצד שני החוק השני של התרמודינמיקה הוא רק חסם. הוא אומר לי מה לא יכול להיות. אבל מבין מה שכן יכול להיות, עדיין אתה יכול לשאול את עצמך מה יותר סביר ומה פחות סביר. ואני אומר שנכון שהחוק השני של התרמודינמיקה לא נשבר כשנוצרו חיים, כי החיים נוצרים על בסיס על חשבון חורבן גדול שאנחנו זורעים מסביבנו, אבל לא סביר, גם דבר כזה לא סביר שקרה במקרה, בלי יד מכוונת. כי אחרת הבלאגן היה נשאר מפוזר איכשהו במרחב. ומה פתאום שייוצרו איים עם המון המון המון בלאגן… המון המון סדר, סליחה, על חשבון בלאגן שמסביב? למה שהסדר כולו יתנקז למקומות מאוד מסוימים על חשבון דברים אחרים? פה אני רואה יד מכוונת, אבל זה לא טיעון מדעי. אני לא טוען שאחרת נשבר פה החוק השני של התרמודינמיקה. אני לא מוכיח את קיומו של אלוקים על בסיס חוקי המדע. בסדר? זו נקודה חשובה. כי מי שכן עושה את זה, זה בעצם מחזיר אותנו לרעיון שכבר דיברנו עליו, זה נקרא גוד אוף גאפס. זאת אומרת, כן, ההוכחה לקיומו של אלוקים על בסיס זה שהמדע לא מדויק, לא נכון, יש בו חורים, יש גאפס, יש דברים שאני לא יודע או שהמדע לא מסביר או משהו כזה ולכן יש אלוקים. לא בכדי ביתד נאמן תמיד צוהלים כשהחזאי טעה. אם החזאי טעה הוא אמר יירד גשם ולא ירד גשם או להיפך, ביתד נאמן קובעים יום טוב על זה, אומרים הלל. בדרך כלל. אוקיי. החידוש היותר גדול הוא שלמרות שהמדע צודק יש אלוקים, ואז לא צריך להגיע למסקנה שאין. אוקיי. זאת אומרת, והתפיסה הלעומתית הזאת שאני עוד אגיע אליה בהמשך, התפיסה הלעומתית הזאת שיוצרת את כל הוויכוחים המדממים בין מאמיני האבולוציה והמדע לבין המאמינים באלוקים נובעת מהעובדה שאנשים חושבים שזאת שאלה מדעית. המדע מוכיח שיש אלוקים או שהמדע לא נכון, אלה שתי האפשרויות. אוקיי? אז אלה אומרים המדע נכון ואלה אומרים המדע לא נכון, אבל בעצם יש אופציה שלישית שאותה הרבה פעמים שני הצדדים לא לוקחים בחשבון. יש כאלה שכן. אני מדבר על המיליטנטים בשני הצדדים, אותה הם לא לוקחים בחשבון וזאת האופציה שהמדע נכון וגם יש אלוקים. שני דברים. אני בא יותר מזה, לא רק שהמדע נכון וגם יש אלוקים, נכונותו של המדע היא הראיה לקיומו של אלוקים. היא ראיה, לא רק שהיא לא סותרת. אבל זה אנחנו נדבר, נדבר בהמשך. אז בעצם הנקודה שרציתי להפיק מכאן זה א', להגדיר באופן אובייקטיבי את מושג הסדר, ובשביל זה השתמשתי בחוק השני של התרמודינמיקה ובמושג האנטרופיה. אבל אל תטעו, אני לא משתמש בחוק השני של התרמודינמיקה כדי להוכיח את קיומו של אלוקים, רק כדי להסביר איך מגדירים את המושג סדר באופן אובייקטיבי. זה הכל. אני משתמש במושג האנטרופיה. אני לא משתמש בהנחה של החוק השני שדבר מסודר לא יכול להיווצר באופן ספונטני, לא נכון, הוא כן יכול להיווצר. אם זה קורה על חשבון הסביבה שבה רמת הסדר יורדת. אוקיי? לכן בזה אני לא משתמש. אני כן טוען שאיים כאלה של סדר מאוד מאוד גבוה על חשבון הסביבה, הם בעצמם מצביעים על קיומה של יד מכוונת. כשאני רואה בניין שעומד פה לתלפיות, הוא זרה המון בלאגן מסביב, נכון? האנשים אכלו כשבנו אותו והם הרסו דברים וקרו אבנים וכרתו עצים ומכונות וזיהום אוויר ודלק, אל תשאלו איזה בלאגן זורעת הקמתו של בניין אחד בעולם. זה לא יאומן כמות הבלאגן שהדבר הזה יוצר. אוקיי? אז מה זה אומר? שבעצם לא צריך להניח שיש פה אנשים שתכננו את הבניין, שבנו את הבניין, כי בסך הכל הסדר של הבניין הוא על חשבון הבלאגן מסביב. אז רמת הסדר הכוללת לא עלתה. אין בעיה, הכל בסדר. החוק השני של התרמודינמיקה לא נשבר. לא נכון, התשובה היא לא נכון. החוק השני אמנם לא נשבר ועדיין הקמה של בניין אומרת שהיה פה מישהו שריכז את כל הסדר אל הבניין על חשבון הבלאגן שהוא זרה מסביב. סך הכל הסדר לא גדל. החוק השני לא נשבר. זה לא טענה מדעית, אבל בתוך החסם של החוק השני, שזה רק חסם, שמה שמחוצה לזה לא אפשרי מדעית. מה שבתוך זה עדיין יש כל מיני אופציות. ובין האופציות האלה אני טוען קיומה של יד מכוונת היא הרבה יותר סבירה. אוקיי? זה ברור? כי זאת נקודה עדינה, הרבה מאוד אנשים מפספסים אותה בוויכוחים סביב הטיעון הזה. גם הרס זה יד מכוונת?
[Speaker G] אה?
[הרב מיכאל אברהם] לא, הרס זה שאיה יוקת שער, אתה יודע, מכיר את הגמרא בבבא קמא 'שאיה יוקת שער', שד שקוראים לו שאיה, ש-א-י-ה, שהוא שוכן בבתים לא מיושבים, איפה שלא גרים בהם ומפורר אותם וככה אתה מגלה אבק בבית נטוש. אוקיי? ככה הגמרא אומרת. כן, זה השד שאחראי על החוק השני של התרמודינמיקה, שדברים מתפוררים. הם מתפוררים מעצמם, לא צריך שמה יד מכוונת שתפורר את הבית, לא צריך שדים. אולי יש שדים, אני לא יודע. אבל הפיזיקה מתארת את ההתפוררות הזאת בלי להניח את קיומם של שדים. סתם דברים מתפוררים עם הזמן. אבל בניין לא נבנה, הוא לא יתנקה עם הזמן בלי שיהיה שם מישהו שיגור וינקה אותו. אוקיי? אז המישהו שגר שמה גורם לזה שאין אבק לא כי הוא מסלק את השד אלא כי הוא מסלק את האבק, פשוט מנקה את האבק, זה הכל. אוקיי? אז טוב. יש לו שם אפילו לשד הזה של החוק השני.
[Speaker H] השדון של מקסוול? מה? יש משהו 'השדון של מקסוול' בה… כן כן.
[הרב מיכאל אברהם] השדון של מקסוול זה חידה שמקסוול הציב בפני החוק השני של התרמודינמיקה. אומר, תחשבו על מיכל, מיכל שבתוכו מולקולות גז, אוקיי? ויש באמצע המיכל אני שם מחיצה, ובמחיצה שמה יושב שד, והשד… השד הזה מאפשר לכל החלקיקים שבאים מעל מהירות מסוימת לעבור לצד השני של המחיצה, כן, לעבור מצד ימין של המיכל לצד שמאל. חלקיקים שבאים במהירות נמוכה הוא לא נותן להם לעבור. בסדר? אחרי זמן מסוים כל החלקיקים במהירות הגבוהה או הרבה מהם יהיו מרוכזים בצד שמאל והאיטיים יהיו מרוכזים בצד ימין. אז הטמפרטורה מצד שמאל לא תהיה שווה לטמפרטורה מצד ימין. עכשיו תחשבו על המערכת של השד פלוס המיכל פלוס הגז, איך זה יכול להיות שהסדר שם עלה, כן, סדר עלה כי יש פה חם ופה קר, לא הכל מעורבב. אז זה כמו עם החלקיקים בצד של המיכל, כן? הסדר עלה למרות שאין פה המערכת היא סגורה. השד הזה כמובן יכול להיות גם מכונה. זה לא חייב להיות שד במובן מיסטי. איזו מכונה, דלת חצי חדירה כזאת שאם מישהו מגיע במהירות גבוהה אז הוא פורץ אותה. אם הוא לא מגיע במהירות גבוהה, קרום חצי חדיר או משהו כזה, אז הוא לא יכול לפרוץ אותה. אוקיי? אז אתם רואים שהאנטרופיה ירדה, כן זה הפרדוקס של השדון של מקסוול. כן, אנחנו רואים מערכת סגורה שהסדר בה עולה. אבל ההסבר המקובל לעניין הזה זה שיצירת המכונה הזאת בעצמה הייתה יצירה של אנשים שהשקיעו בה אנטרופיה. גם התוכנית, גם הבנייה, כן אתה יצרת את המכונה הזאת, זה לא קרה שם לבד. והיצירה הזאת זה המחיר האנטרופי של הרווח שהיה לי בתוך המערכת של המיכל.
[Speaker I] יש פה קשר הוא מאוד לא חד-חד-ערכי. ככל שיש שדון קטן שבנית אותו בחמש דקות ועכשיו עושה לי מיכל של אלף ליטר גז, או שדון אחר שעושה לי מיכל של מיליארד ליטר גז וזה אותו…
[הרב מיכאל אברהם] אבל אם הוא יעבוד כל כך הרבה זמן כנראה שהוא יצרוך באיזשהו מובן משהו מהסביבה כי באיזשהו מקום כל מערכת בסוף קורסת, אבל נכון, יכול להיות יותר זמן ופחות זמן. כמה זמן זה כבר מגבלות של המערכת. כן. בסוף בסוף אני אומר החוק השני הוא רק חסם, זה בדיוק הנקודה. וזה ימשיך וימשיך וימשיך וייצור עוד ועוד סדר עד המקום שבו זה יהיה פחות או יותר שווה להרס שזרעת כשייצרת את השדון. זה כנראה מה שיקרה פה. זאת אומרת בסך הכל במצב הסטטי שנוצר בסוף, במצב היציב שייווצר בסוף, רמת האנטרופיה לא ירדה. בסדר? זה הטענה. אם המערכת היא סגורה באמת. המערכת שהיא אני פלוס השד פלוס המיכל פלוס כן פלוס הכל. אז זה זה בעצם ה… זו בעצם ההגדרה של המורכבות וחידוד של האופי של הטיעון. עכשיו בואו נדבר על כמה עירורים על הטיעון הזה. נתחיל עם אחד היצורים החביבים על בני דודינו האתאיסטים וזה מפלצת הספגטי המעופפת. כן, מפלצת הספגטי המעופפת זה בעצם האלוהים של האתאיסטים. אז מה הם אומרים? אתה אומר אוקיי, יש לך טיעון נהדר, העולם הוא מורכב, דבר מורכב לא נוצר באופן ספונטני, היה מישהו מחוץ למערכת שהיה מעורב והוא בעצם זה שיצר את הסדר, את המורכבות שאנחנו מוצאים בעולם שלנו, במערכת שלנו. אבל מי אמר שזה אלוהים? אולי זאת מפלצת הספגטי המעופפת? יש משהו, אוקיי, ואתה טוען, אתה רוצה להוכיח את קיומו של אלוהים, לא את קיומו של משהו. אולי המשהו הזה הוא לא אלוהים אלא הוא מפלצת ספגטי.
[Speaker J] מה לי כה מה לי כה. הא? מה לי כה מה לי כה.
[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אז מפלצת הספגטי אתה לא עובד אותה והיא לא מצווה עליך לשמור שבת ולא לאכול חזיר. יכולה לצוות עליך כן לאכול חזיר למשל. הא? שכחת. או. נכון יש פה טעות בהבנת המטרה של הטיעון, לא בהבנת הטיעון. מה הטיעון בא להוכיח? הטיעון בא להוכיח את קיומה של ישות כלשהי שהיא לא חלק מהעולם המורכב שבו אנחנו פוגשים. זה הכל. מה טיבה של אותה ישות, מה מאפיינים שלה, האם היא יוצרת איתנו קשר, האם היא רוצה מאיתנו משהו, לא רוצה מאיתנו משהו, שתהיה מפלצת הספגטי המעופפת, מה אכפת לי.
[Speaker J] גם מאמינים בישות שמשהו… הא? האתאיסטים…
[הרב מיכאל אברהם] הם לא מאמינים, הם אומרים לשיטתך שצריך להיות איזשהו משהו חיצוני, מי אמר שזה אלוהים אולי זה מפלצת הספגטי המעופפת? הם כשלעצמם לא מאמינים לא בזה ולא בזה. כן זה הרי טענה, טענה של הבאה לאבסורד, זה לא טענה, זה לא אלטרנטיבה אמיתית שמציגים פה כי הם רוצים לעבוד את מפלצת הספגטי. אבל זה כמו שאמרתי קודם זה אי הבנה, זה דיברתי על זה קודם, שאתה צריך להבין מה הטיעון בעצם בא להוכיח. אל תיקח אותי למעמד הר סיני והנחת תפילין. הטיעון הזה בסך הכל בא להוכיח את קיומה של ישות כלשהי שאחראית למורכבות שאנחנו פוגשים פה בעולם. זה הכל. איך קוראים לה, ואיך היא נראית, ומה היא רוצה, ואם היא רוצה בכלל משהו, זה לא קשור לפה, זה דיון אחר לחלוטין. איך עוברים מזה למחויבות דתית ולאלוהים במובן התיאיסטי, על זה אנחנו נדבר בסוף ה לקראת סוף השנה. אוקיי, עוד הרהור נוסף, יש אנשים שרוצים לטעון, טוב, אז צריך שתהיה ישות שיצרה את העולם. אבל אולי זה חוקי הטבע עצמם? חוקי הטבע, אמרנו שיווצרו העולם הרי לא סותר את חוקי הטבע, אז אולי חוקי הטבע עצמם הם אלה שיצרו את העולם? לא צריך להניח את קיומה של עוד ישות חיצונית לעולם אלא חוקי הטבע שמנהלים פה בכל זאת את כל האירועים שקורים, אז הם גם הם עשו את זה תמיד, הם בעצם יצרו את הדבר הזה. אז כאן יש נקודה עדינה. למה הסיפור הזה, טוב, עוד רגע. השאלה היא כזאת, אם חוקי הטבע הם ישים, אין לי בעיה, אז זה אלוהים. זה כמו מפלצת הספגטי המעופפת. אני בסך הכל טוען שקיימת ישות או ישים, לא משנה, שיצרו את מה שאני רואה פה. יכול להיות שהישות הזאת זה חוקי הטבע, אם הם ישים. אבל בדרך כלל כשאנחנו מדברים על חוקי הטבע, אנחנו לא מדברים על ישים. אנחנו מדברים על תיאורים של אופני פעולה. חוק הגרביטציה. חוק הגרביטציה הוא לא ישות. חוק הגרביטציה אומר שאם יש שתי מסות הן נמשכות זו לזו באיזושהי תאוצה מסוימת. אוקיי? אבל מי גורם לזה? השאלה מי גורם לזה, חוק הגרביטציה לא עונה לשאלה הזאת בכלל, לא שהוא עונה לה לא נכון, הוא בכלל לא עונה לשאלה הזאת. חוק הגרביטציה מתאר מה קורה פה, וכשאני שואל את שאלת הלמה, לא את שאלת המה, מה קורה פה, חוק הגרביטציה לא רלוונטי. מה שאולי יכול להיות רלוונטי זה כוח הגרביטציה, לא חוק הגרביטציה. כוח הגרביטציה זה סוג של ישות. יש בעולם איזה שהוא סוג של ישות, כוח הגרביטציה, שהיא מושכת את המסות הללו והיא זו שגורמת לתנועה שלהן. כאן זה כבר באמת הסבר, זה גרימה. זה לא רק תיאור. חוק הגרביטציה רק מתאר. כוח הגרביטציה זה הסבר. אוקיי? נקודה חשובה. באופן עקרוני יכולתי להגיד את חוק הגרביטציה בלי להניח את קיומו של כוח גרביטציה. למשל אם אני לא חושב שלכל דבר צריכה להיות סיבה. יש חוק גרביטציה שמתאר לי את איך שגופים מתנהלים בעולם. הוא מתאר את זה נכון. הוא לא בא להסביר למה זה קורה, אולי בכלל שאלת הלמה היא לא לגיטימית כי אני לא מקבל את עיקרון הסיבתיות, אז למה שיהיה למה כזה? אין למה. ככה. אוקיי? לכן אני יכול להניח את קיומו של חוק הגרביטציה בלי להניח את קיומו של כוח גרביטציה. נגיד עוד שני, אולי עוד הערה. כמעט כל מדען שתשאלו אותו, פיזיקאי, יגיד לכם שלא רק שחוק הגרביטציה נכון אלא גם יש כוח גרביטציה. למה הוא אומר את זה? אף אחד לא ראה אף פעם את כוח הגרביטציה. אגב יש ניסיונות לראות אותו. בינתיים אי אפשר. יש ניסיונות לראות אותו. כשעושים קוונטיזציה של הכוח הזה אז יש גרביטונים מה שנקרא. גרביטונים זה החלקיקים שנושאים את כוח הגרביטציה, כמו שפוטונים נושאים את השדה האלקטרומגנטי. אוקיי? אבל בינתיים לפחות במכשירי המדידה שלנו חלשים מדי ולא מצליחים למדוד גרביטונים. צריך מכשירים עם רזולוציות שאין לנו עדיין, ולכן אין באמת כרגע מדידה שמראה את קיומם של גרביטונים. אני לא חושב שיש פיזיקאי עלי אדמות שחולק על זה שגרביטונים קיימים. אף אחד לא ראה אותם. למה? כי לכולם ברור שאם יש משיכה בין שני גופים יש משהו שגורם לזה. אם יש חוק גרביטציה כנראה גם יש כוח גרביטציה. כי חוק הגרביטציה הוא לא הסבר, הוא לא סיבה למה שקורה, הוא מתאר את מה שקורה. אבל אם אני מניח את עיקרון הסיבתיות שלכל דבר כזה צריכה להיות סיבה, אז אני גם מניח את קיומו של כוח הגרביטציה, לא רק של חוק הגרביטציה. עוד פעם, נעשה לו קוונטיזציה או לא ויהיו גרביטונים או משהו אחר, אפשר להתווכח על זה, אבל ברור שיש שם משהו. אגב זה עוד הנחה שהמדע מאמץ אותה למרות שכמובן אין שום סיבה אמפירית לעשות את זה, זה ששוללים פעולה ממרחק, אקשן את א דיסטנס. אם שני גופים שנמצאים מרוחקים אחד מהשני מפעילים כוח, כמו בגרביטציה או בכוח חשמלי כי עם שני גופים טעונים חשמלית, אז הם מפעילים כוח אחד על השני או כוח גרביטציה על בסיס המסות שלהם. ההנחה היא שהכוחות לא פועלים ממרחק. זאת אומרת אם הגוף הזה מושך את הגוף ההוא. אז משהו צריך לעבור מהגוף הזה לגוף ההוא ולהודיע לו הופ, טה, אתה צריך להימשך אליי. הכוח הזה נקרא, הדבר הזה נקרא כוח הגרביטציה או שדה הגרביטציה אם תרצו בשפה יותר מודרנית. אוקיי, אבל צריך להיות שם משהו בדרך. וזה עוד פעם בעצם ביטוי לעובדה שאנחנו מאמינים מאוד גדולים בעיקרון הסיבתיות. ברור לנו שאם משהו מתרחש יש סיבה לזה שהוא התרחש. הוא לא מתרחש בלי סיבה. ולכן אף אחד לא מקבל את קיומו של חוק גרביטציה בלי לקבל את קיומו של כוח גרביטציה. זה שעשוע של פילוסופים של המדע. אין מדען עלי אדמות שחושב כך. אני לא אומר, אבל אני חושב שהאינטואיציה של מי שעוסק בתחומים האלה היא אינטואיציה מאוד חזקה. ואם אני חוזר אלינו, כשאתה אומר לי שחוק הגרביטציה גרם למשיכה זה בערך כמו להגיד שחוקי הטבע יצרו את העולם. חוקי הטבע מתארים את היווצרות העולם לכל היותר, בהנחה שהחוקים נכונים והכול בסדר. אבל מי זאת הישות שביצעה את מה שהחוקים האלה מתארים? מי זה כוח הגרביטציה, לא מי זה חוק הגרביטציה. מי זאת הישות שגרמה או שפועלת באופן הזה שהחוקים מתארים? זה אלוהים. אז אם אתה אומר לי שהחוקים הם ישות, אז הם אלוהים. הם לא מתארים, אז הם עצמם הישות. אז חוק הגרביטציה זה בעצם כוח הגרביטציה. קראת לזה כוח הגרביטציה? בסדר, זה אלוהים. אם אתה אומר לי שהחוקים הם לא ישות, כי אתה הרי רוצה לא להניח קיומה של ישות נוספת, אלא להסתפק רק בישויות שאנחנו מכירים פה, בעולם הפיזיקלי, אז בעצם מבחינתך החוקים הם לא ישויות. הם רק תיאורים. אז לא פתרת את השאלה אז מי מחולל את כל זה? רק תיארת את התהליך. אבל כשאני שואל מי מחולל את התהליך הזה, על זה לא ענית. לכן חוקי הטבע הם לא אלטרנטיבה לטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. חוקי הטבע זאת לא אופציה אלטרנטיבית. אלא אם כן הם ישים, ואז היא לא אופציה אלטרנטיבית אלא היא היא, זה הדבר עליו אני מדבר. אוקיי? כן.
[Speaker G] הגרעין של האבוקדו יוצא עץ אבוקדו. אז אני יכול להגיד שאוקיי, פועלים פה חוקי סיבתיות, חוקי תכלית. מי יצר? אין תשובה לשאלה הזאת, ואני יכול להישאר בהרגשה שאני לא יודע. למה אני חייב תשובה לשאלה הזאת?
[הרב מיכאל אברהם] אתה לא חייב לתת תשובה, אתה חייב להאמין שיש תשובה. אם לא, אז הטיעון הזה לא ישכנע אותך. אתה לא חייב כלום, אבל אם אתה לא מקבל את עיקרון הסיבתיות, אז הטיעון הזה לא רלוונטי אליך. הטיעון הזה רלוונטי למי שמקבל את עיקרון הסיבתיות. הטענה שלי זה שאני חושב שבדרך כלל אנשים רציונליים בעולם, בטח אנשי מדע, מקבלים את עיקרון הסיבתיות. חוץ מאשר כשהם נכנסים לוויכוח על אלוהים, שם פתאום מפסיקים לקבל את זה. אוקיי? אבל בדרך כלל מקבלים את זה. ומי שלא מקבל, בסדר, אני לא יכול להגיד לו כלום, אז אוקיי, הטיעון הזה באמת לא רלוונטי לגביו. אוקיי? אמרתי כבר שכל טיעון, לא רק לקיומו של אלוהים אלא כל טיעון בכלל, מניח הנחות יסוד. מי שלא מקבל את הנחות היסוד, אין טעם לפנות אליו עם הטיעון הזה. אוקיי, זה ברור. נקודה נוספת שאני חושב שעליה דיברתי בפעם הקודמת, אולי העולם תמיד היה? אז לכן לא צריך להניח מישהו שיצר אותו. העולם הקדמון של אריסטו. על זה דיברתי אני חושב, נכון? אמרתי שקודם כל אנחנו יודעים פיזיקלית שזה לא נכון. העולם הוא בן ארבעה עשר ומשהו מיליארד שנה, אז הוא לא תמיד היה. זאת אומרת, הוא כן נוצר מתישהו. דבר נוסף, אמרתי שיש את עיקרון הטעם המספיק, להבדיל מעיקרון הסיבתיות, שאומר שגם אם דבר תמיד היה, אם הוא מיוחד, עדיין זה טעון הסבר או טעם, למה הוא כפי שהוא? למה הוא דווקא כזה ולא אחר? נכון, הוא לא נוצר אף פעם, הוא תמיד היה, תמיד פוטנציאלית, כן? לא תמיד קונקרטית. תמיד פוטנציאלית. אבל עדיין, למה הוא כפי שהוא ולא אחרת? אם הוא מיוחד אני אומר. אם הוא לא מיוחד, אז כלום. לכן, לכן לגבי הטיעון הקוסמולוגי, אם מישהו היה אומר העולם הוא קדמון ולא צריך סיבה, אז נסתתמו טענותיי. אני רק יודע שזה לא נכון. העולם הוא לא קדמון. אבל, אבל אם האלטרנטיבה הזאת הייתה עומדת, אז באמת הטיעון הקוסמולוגי נפל. ולכן אמרתי שהטיעון הפיזיקו-תיאולוגי משלים במובן מסוים את הטיעון הקוסמולוגי. כי בטיעון הפיזיקו-תיאולוגי, אתה לא יכול לצאת מזה בטענה שהעולם תמיד היה. גם אם הוא תמיד היה, אם יש לו חוקים מאוד מיוחדים שמייצרים חיים, אופי מאוד מיוחד, אתה עדיין שואל את עצמך אז למה האופי של העולם הוא דווקא כזה ולא משהו פשוט יותר או משהו רגיל? ולכן עדיין זה טעון טעם, גם אם לא סיבה. כי לא סיבה כי הסיבה יצרה את הדבר הזה, אבל זה דורש טעם. למה זה תמיד היה?
[Speaker D] זה תוצאה שמישהו צריך ליצור אותו, אבל מה?
[הרב מיכאל אברהם] כן, נכון, אותו דבר. זה אותה טענה מה שאמרתי קודם. זאת אומרת, אם החוקים הם ישים, אז הכל בסדר. אם החוקים מתארים התרחשויות, אז אתה שואל את עצמך: אוקיי, ומי מחולל את ההתרחשויות האלה? כן, לכן אני אומר שהערעור הזה לא מפיל את הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. אוקיי. אולי אתה מתכוון למשהו קצת שונה. אתה רוצה לומר גם אם החוק הזה רק מתאר את מה שישות כלשהי עושה, עדיין צריך להיות מחוקק שחוקק את החוק. צריך להיות מחוקק שחוקק את החוק, לא רק מישהו שמבצע את הפעולות שהחוק מתאר. לחוק בעצמו הוא תוצאה של מחוקק, אז זה זאת טענה אני חושב שהיא נכונה, ונגיע אליה בהמשך. ישנם, ישנן טענות נוספות, אני חושב שגם זה עלה בהקשר הקוסמולוגי. נגיד תורת הקוונטים מראה לנו שדברים יכולים להיווצר גם בלי יד מכוונת, כן, גם בלי מעורבות חיצונית. חלקיקים פורצים להם מהוואקום ובלי שיש בעצם משהו שיצר את התהליך הזה או שמחולל את התהליך הזה. ואז השאלה אם ההנחה הזאת שדברים לא נוצרים מעצמם בלי יד מכוונת עדיין מחזיקה מים, שזאת ההנחה שאנחנו מניחים בבסיס הטיעון. אז כאן אני חושב שגם על זה דיברתי. אני אגיד שני דברים. א, גם כאשר חלקיקים פורצים מהוואקום, משום מה הם תמיד פורצים בזוגות שמאזנים אחד את השני. זה חלק מחוקי הפיזיקה. זאת אומרת, אם פרץ אלקטרון, יהיה כנגדו אנטי-אלקטרון שיש לו מסה שלילית, יש לו מטען חיובי, זאת אומרת כל המטענים יישמרו. לא נשבר חוק שימור המטען. אוקיי, מי מוודא את זה? אם זה פורץ סתם מהוואקום ושום דבר לא דואג, אז למה זה תמיד קורה לפי דפוסים קבועים? זה אומר שזה לא קורה סתם. דבר יכול להיווצר, אבל העובדה שיש חוקים ששולטים על איך הוא נוצר ומה יכול להיווצר, אומרת שכן יש פה משהו שבעצם אחראי או מכוון, מבקר את ההיווצרות הזאת. וזה לא באמת יוצא מהוואקום, הוואקום זה מילה. בתורת הקוונטים מצב הוואקום זה המצב התחתון שממנו פורצים החלקיקים, זה מילה. אבל בסוף בסוף הוואקום הזה כנראה לא באמת ריק, כי אם הוא היה ריק ובעצם יכול היה לצאת כל דבר, אז למה שייצאו דברים דווקא לפי חוקים מאוד מסוימים ומשמרים את הגדלים המשתמרים? אוקיי. לכן, לכן הטענה היא שקיים, קיים משהו בעולם שדואג לזה. מה זה המשהו הזה? במקרה הזה זה למשל חוקי הפיזיקה או חוקי תורת הקוונטים. זה שהם מאפשרים לחלקיקים לפרוץ החוצה זה לא אומר, בגלל שיש פה מערכת חוקים. העולם שלנו הוא עולם בעל טבע קוונטי. היה יכול להיות עולם עם טבע אחר. בעולם עם טבע אחר לא היה נוצר שום דבר סתם ככה ובטח לא לפי חוקי שימור מסוימים. לכן יש משהו בעולם, העולם לא ריק. יש משהו בטבע העולם, משהו במבנה של העולם שהוא זה שאחראי להיווצרויות האלה. למרות שבמינוח המקובל קוראים לזה היווצרות מהוואקום, האמת היא שזה לא באמת נוצר מתוך ריק. זה נוצר מתוך משהו שיש בו איזשהו מבנה, איזשהו משהו, לא יודע בדיוק מה, שאחראי להיווצרויות האלה. ולכן אני חושב שגם מכאן אין באמת, אין באמת ערעור. גם אותו דבר כשאומרים כן אולי קיים משהו אחר, לא אלוהים שיצר את זה, אז זה כמו מפלצת הספגטי המעופפת, נכון? זאת אומרת הטענה שלי היא שקיים. אם אומרים טוב אולי יש הסבר אחר, לא קיים, אולי יש הסבר אחר שאנחנו לא חושבים עליו, זה גם אי הבנה. כי יש שתי אפשרויות, או שיש הסבר או שאין, נכון? אין יותר אפשרויות. אם יש הסבר, אז ההסבר זה מה שאני קורא לו אלוהים. כל מה שאתה תקרא לו הסבר, לא חשוב, מפלצת הספגטי, מה שאתה לא רוצה. ואם אין הסבר, אז אין הסבר. עכשיו תחליט, יש רק שתי אפשרויות, אין משהו אחר. זה דיכוטומי, חוק השלישי הנמנע. או שיש הסבר או שאין. אם יש הסבר אז יש אלוהים, אם אין הסבר אז אין. עכשיו תחליט איזו משתי האפשרויות האלה. אל תגיד לי אבל אולי יש אפשרות שלישית שלא חשבנו עליה. זה לוגיקה, זה לא פיזיקה. או שיש הסבר או שאין הסבר, אין אפשרות שלישית שלא חשבנו עליה. נכון? זה חוק השלישי הנמנע בלוגיקה. ולכן כל הטיעונים האלה הם טיעונים מוזרים. יש כאלה שרוצים לטעון, כן, אבל ההסתברות שיש אלוקים היא כל כך נמוכה שאני כבר מעדיף את ההסתברות של עולם שנוצר מעצמו. אוקיי? זה טענה רווחת מאוד בוויכוחים כאלה, יש לי לא מעט ניסיון. טענה רווחת מאוד בוויכוחים כאלה. הרי תמיד, זה תמיד כשאתה בוחן שתי אלטרנטיבות, אתם יודעים, שרלוק הולמס בחותם הארבעה, אומר אחרי שאתה שולל את הבלתי אפשרי, מה שנשאר עד כמה שהוא בלתי סביר, זה כנראה הדבר הנכון. כי אם אלטרנטיבה היא בלתי אפשרית, אז כנראה שזה הדבר הנכון. לכן הרבה פעמים זה טיעון נכון. זאת אומרת הרבה פעמים כשאתה מראה שאופציה מסוימת היא בלתי סבירה, זה עוד לא אומר שהאופציה השנייה נכונה. יכול להיות שהאופציה השנייה היא עוד פחות סבירה. ובעצם הרבה אתאיסטים יגידו לכם, אוקיי, זה באמת בלתי סביר שהעולם הזה נוצר במקרה, אבל עוד פחות סביר שיש אלוקים. ולכן מבין שתי האפשרויות האלה אני עדיין מעדיף את הטענה שאין אלוקים ושהעולם נוצר במקרה. אוקיי? מה אתם אומרים על זה? אה? זאת אומרת אותו דבר, בדיוק. זאת אומרת הרי אין לך דרך לחשב מה ההסתברות לזה שיש אלוקים, נכון? אתה אומר זה מאוד לא סביר. ההסתברות לזה, אמרתי שיש שתי אפשרויות. או שהעולם נוצר במקרה או שהעולם נוצר על ידי משהו, נכון? אלה שתי האפשרויות, אין יותר. זה לוגיקה. סכום ההסתברויות בשני המקרים האלה הוא אחד. נכון? עכשיו את הדרך לחשב מה הסיכוי שהעולם נוצר במקרה יש לי, לפחות חסמים. ההסתברות היא פצפונת. אוקיי? אז ההסתברות שיש אלוקים שיצר את העולם זה אחד פחות ההסתברות הפצפונת הזאת. אין לך דרך בלתי תלויה להציג חישוב להסתברות לזה שיש אלוקים, שאתה אומר לי זה כל כך לא סביר, זה פחות סביר מההוא. אין לך דרך כזאת, זה סתם הנחת המבוקש. הדרך היחידה לחשב את זה זה אחד מינוס ההסתברות השנייה, שאותה גם כן אנחנו לא יכולים ממש לחשב, אבל יש לנו חסמים. מה?
[Speaker D] שואל את האפשרות השנייה, אחד פחות השנייה.
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. זאת אומרת האפשרות ששוללת את האפשרות השנייה, ההסתברות שלה זה אחד פחות ההסתברות של האפשרות השנייה. אוקיי? לכן אתה לא יכול להניח שההסתברות לקיומו של אלוקים היא נמוכה ולכן אין אלוקים. יכול להגיד שאין אלוקים ולכן אין אלוקים, זה להגיד אותו דבר. סתם הנחת המבוקש. אבל אם אתה אומר לי תראה בוא נבדוק בצורה בלתי תלויה, אני לא יודע אם יש או אין אלוקים, נעשה חישוב הסתברותי ונראה. כיוון שיש שתי אפשרויות, אחת ההסתברות שלה לא יודע מה זה, עשר במינוס אלף. סתם. זה עוד פחות, אבל נניח. אוקיי? והשנייה זה אחד פחות זה. עכשיו זהו, אז מה, אין פה אפשרות שלישית. לכן הטענה עוד פעם, כשאני מדבר על אלוקים רק במובן הזה של משהו שאחראי על היווצרות המורכבות פה, לא אלוקים בשום מובן ספציפי של דת כזאת או אחרת או תפיסה פילוסופית כזאת או אחרת, אלא עצם העובדה שקיים משהו שאחראי לברדק הזה. אוקיי? זה הכל. ובמובן הזה זה פשוט טיעון שטותי. כן, הרבה אנשים אומרים אני מעדיף להישאר בתמיהה איך נוצר העולם. זה אותו דבר, זה הכל ניסוחים של אותו דבר, אבל אתם אני שמעתי את כולם הרבה פעמים. אני מעדיף להישאר בתמיהה, נכון, מאוד לא סביר שנוצר לבד, צריך עיון, כמו רבי עקיבא איגר, אתם מכירים את הבדיחה. זאת אומרת שמישהו בא לרב ושואל אותו קושיה עצומה. אומר לו תסתכל ברבי עקיבא איגר במסכת זאת בדף זה וזה. הולך לשם, הוא לא רואה שום קשר. מה הקשר בין מה שרבי עקיבא איגר מעיר שמה לבין השאלה ששאלתי את הרב? חוזר לרב, אומר לו לא ראית רבי עקיבא איגר? יש שם רבי עקיבא איגר על התוספות הזה ורבי עקיבא איגר על התוספות הבא. הוא נשאר בצריך עיון על התוספות הזה ועבר לתוספות הבא. אז בסדר, גם לפעמים נשארים בצריך עיון אפשר לעבור הלאה. זאת אומרת הטענה, זאת בעצם הטענה שעולה כאן, אוקיי אני נשאר בצריך עיון. באמת לא סביר שהעולם הזה נוצר במקרה, אבל אני לא צריך עיון, אז אולי אני לא מבין, אבל אני לא מגיע למסקנה שיש אלוקים. זה אותו דבר כמו שאמרתי קודם. ברגע שנשארת בצריך עיון הגעת למסקנה שיש אלוקים. אין אפשרות שלישית. זאת אומרת אם זה לא קרה במקרה, אז יש אלוקים. זה הכל ניסוחים, זה ניסוחים של אותו דבר, של אותה אי הבנה, אותה טעות.
[Speaker M] למה הטיעון של גוד אוף דה גאפס פה לא יעבוד? מה? הטיעון של גוד אוף דה גאפס פה, הרי תחכה אני בצריך עיון, עוד שנתיים שלוש יגידו תגלית שזה מה שאני אומר.
[הרב מיכאל אברהם] מה תהיה התגלית הזאת? לא, לא, מה היא יכולה להיות, לא מה היא תהיה. מה היא יכולה להיות? היא לא יכולה להיות. יש לי משפט שמוכיח שלא יכולה להיות תגלית כזאת, כי ממה נפשך, אם אתה תגלה שם משהו שיצר את העולם, אז גילית את אלוקים. אם לא תגלה את המשהו, אז נו. כן, אתה לא יכול. לכן בניגוד, אני עוד אגיע לזה למה זה לא גוד אוף גאפס, אבל במקרה הזה זה גאפ מהותי. זאת אומרת, זה גאפ שלא יכול להיסגר. להוכיח את קיומו של אלוקים מגאפ שלא יכול להיסגר, זו פשוט ראיה על דרך השלילה. אין שום בעיה, זאת אומרת, זה הבעיה של גוד אוף גאפס זה כאשר אתה מוכיח את קיומו של אלוקים על בסיס אי הבנה זמנית שיכולה להיסגר בהמשך. ואם אני מראה לך שזו אי הבנה מהותית שלעולם לא תיסגר, אז אין שום בעיה בגוד אוף גאפס.
[Speaker N] כמה זה צריך להפריע לומר שטוב, אז זה אלוקים. חוקי הטבע כאילו סבבה. קאנט לא? מה? חוקי הטבע זה אלוקים, סבבה.
[הרב מיכאל אברהם] מה זה חוקי הטבע? חוקי הטבע הם ישים. בסדר, אז קיימת ישות שבעצם היא זו שעשתה הכל.
[Speaker N] לא תבונית, לא זה.
[הרב מיכאל אברהם] זה שיעור אחר. אמרתי, כל הדברים האלה אחר כך. אבל לגבי זה אני אומר, זה טיעון חזק. עכשיו, מה אתה תסיק ממנו, נראה אחרי זה הלאה. אולי לא תסיק ממנו כלום, אולי כן. כאן אני עובד בפעימות, כן, שלב שלב. והם מבינים את זה, לכן הם מתווכחים כבר כאן. אוקיי, יש כל מיני ערעורים מוזרים שאני אחסוך לכם אפילו. הנה טיעון למשל, דיברתי עליו גם בהקשר של הראיה הפיזיקו-תיאולוגית, הקוסמולוגית, זה שאלוהים הוא לא הסבר. אתה מסביר משהו שלא מובן באמצעות משהו אחר שעוד פחות מובן, כן, מילון אנגלי-אנגלי. אז אתה רוצה להבין מילה אחת, מסבירים לך את זה עם עשר מילים אחרות שאתה עוד פחות מבין אותן. אז מה זה עוזר לי? אז הטענה פה זה שאלוהים הוא לא הסבר. יש לך עולם שאתה לא מבין איך הוא נוצר, אה, יש אלוהים והוא יצר את העולם. ואלוהים אתה לא יודע להגיד עליו כלום, הוא לא מובן, למה זה הסבר? אז הטענה שאני טענתי זה שאלוהים לא בא להוות הסבר. אלוהים, אני מוכיח את קיומו של אלוהים, אני לא מסביר שום דבר. אני אומר שאם העולם הזה נוצר, כנראה יש משהו שיצר אותו. זאת טענה, זה לא הסבר. אני מוכיח את קיומו. זה כמו העקבות שפו הדב כן רואה בחול. זה הדוגמה שהבאתי, העקבות שפו הדב רואה בחול, אז הוא אומר טוב, כנראה עבר פה מישהו שהטביע את העקבות האלה. אני לא יודע להגיד כלום על אותו מישהו. אבל ברור לי שהיה פה מישהו כזה, כי אחרת לא היו העקבות. אז זה מפריע שאני לא יודע להגיד כלום על אותו מישהו? זה אומר שבגלל זה אני לא יכול להסיק שעבר פה מישהו כי יש עקבות? סתם חוסר הבנה, אוקיי? עכשיו תראו ניואנס קצת שונה במאמר של אליעזר ליבוביץ', כן, הבן של הדוד ישעיהו השלישי. אז הוא אומר ככה: החולשה העיקרית של רעיון המתכנן התבוני הינה בכך שאי אפשר לראות בו הסבר כלשהו לתופעה שאותה הוא מתיימר לבאר. את הטיעון המרכזי העומד בבסיסו אפשר להציגו כדלקמן. אף אדם בר דעת לא יחשוב שהציורים המופלאים שצייר מיכלאנג'לו על תקרת הקפלה הסיסטינית נוצרו כתוצאה מתהליכים מקריים. כן, זוכרים את הכומר פיילי והשעון שלו? אותו דבר. ללא כוונה וללא אינטליגנציה. וכיוצא בזה לגבי מטוס האף-16. כן, זה פרד הויל, כן, שאומר שסופת טייפון שעוברת מעל מגרש גרוטאות לא מייצרת מטוס אף-16. נכון, המקרה, החלקים איכשהו מתקבצים ונוצר מטוס אף-16. על אחת כמה וכמה שהסבר כזה מתחייב למערכות ביולוגיות בעולם, שמורכבותן גדולה לאין שיעור. בסדר, זה בעצם הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. ואולם הישג זה מבוסס על קל וחומר של שטות. הסברה שיצור תבוני תכנן את האף-16 מהווה אמנם הסבר מניח את הדעת לקיומה של מערכת מורכבת זו, משום שאנו יודעים על קיומם של מהנדסי אוירונאוטיקה באופן בלתי תלוי בהכרתנו את המטוס עצמו. כי אנחנו יודעים שקיימים מהנדסי אוירונאוטיקה בעולם, אוקיי? המחשבה שיד אדם תבונית ציירה את הקפלה הסיסטינית יש בה כדי להסביר את הציורים רק משום שיש בידינו ידיעה מוקדמת על קיומם של יצורים שיכולים לתכנן ולבצע ציורים כאלה. לגבי עולם הטבע והיקום אין לנו כל ידיעה מוקדמת על קיומה של תבונה שמסוגלת לתכננו וגם לממשו. הסקה מקיומו של העולם המורכב והמופלא על מציאותו של מתכנן תבוני איננה ביאור של התופעה אלא תוצאה פסיכולוגית שלה. לכן זה לא הסבר, כן, הוא מציג את זה בצורה יותר חדה, אבל זה בעצם הטענה, כן, הטענה שזה לא הסבר.
[Speaker D] אבל במתכנן תבוני המושג, אף
[הרב מיכאל אברהם] שבתאילנד יש פיל, פילים, שמציירים ציורים מדהימים. הוא עושה שלוש מאות דולר מכל תנועה של החדק שלו. הלוואי שהייתה לי תבונה כזאת. לא, למה? זה יפה, למה לא? טוב, בכל אופן, הטענה היא שאני עוד אגיע לזה. אני אגיע לזה, כי השאלה היא, השאלה היא מה, יש משהו שגרם לציורים האלה. אז זה לא הפיל, זה המבנה של הפיל, או צורת החשיבה או הפעולה של הפיל. ואז צריך לשאול את עצמנו, אוקיי, ומי יצר את זה? בסדר, אבל זה אני עוד אגיע. עכשיו פה אני רוצה להעיר כמה הערות על הניסוח, על הניסוח שלו. קודם כל, כמו שאמרתי קודם, הדבר הזה לא מתיימר להיות הסבר לקיומו של העולם. זה לא הסבר במובן של להוסיף לי הבנה. לא, זה לא מוסיף לי הבנה. זו הוכחה לקיומו של אלוהים. הוכחה לקיומו של משהו זה לא הסבר, זה לא אותו דבר, זה לא ממלא את אותה פונקציה. לכן, אם אני רואה מטוס ואני אומר יש מהנדס אווירונאוטיקה שיצר אותו, זה באמת גם הסבר. למה? כי אני מכיר מהנדסי אווירונאוטיקה, אני יודע שיש תחום כזה שלמדו אותו, הם יודעים לייצר מטוסים. אז אני גם מבין עכשיו איך נוצר המטוס, זאת אומרת זה גם מוסיף לי הבנה. בעולם, להגיד שיש אלוקים שיצר אותו לא מוסיף לי הבנה, כי אני לא מבין את אלוקים, אז מה זה עדיף לי על ההבנה של העולם? אוקיי, אבל זה עדיין לא אומר שאין לי ראיה טובה לקיומו, כמו עם פו הדב. אני לא מנסה לחפש הסבר, אני מנסה לחפש ראיה לקיומו. מה תגיד? לא, אין ראיה לקיומו, אולי הוא לא קיים וזה נוצר סתם ככה. אבל סתם ככה לא סביר שזה נוצר, נכון? דברים מופלאים כאלה לא נוצרים מעצמם. אז מה כן? אז אולי זה מישהו אחר, לא קוראים לו זה לא אלוהים, זה בן דוד שלו שגם לא קוראים אלוהים. בסדר, אז מה, מה אתה עוד יכול להגיד? ובסופו של דבר, אתם רואים שיש פה המון המון ניסוחים, כל אחד מהם יש לו סוד קסם משלו ואנשים חוזרים עליהם באלפיהם ובהמוניהם, והמאמינים עומדים עם פנים פעורות ולא יודעים מה לענות, כשכל הסיפורים האלה הם בסך הכל מחזורים של אותה טעות, זה הכל. עכשיו מה מבלבלת אליה ליבוביץ' בהקשר הזה? יש, גם כשאני מדבר על הסברים, אפשר לדבר על שני סוגים של הסבר. בדרך כלל אנחנו רגילים שהסבר זה העמדה על המוכר. רדוקציה לדבר מוכר, זה נקרא הסבר. למשל, כשאני חוקר תאונת מטוס, מטוס התרסק, הולכת ועדה של מומחים ומנסה לבדוק למה המטוס התרסק. מה ייחשב ממצא מספק של הוועדה? אם הם ימצאו איזושהי תקלה. היה סדק בכנף המטוס, המנוע משהו היה, לא יודע, חסר בורג, משהו כזה, אז הם מצאו את הסיבה והם הסבירו למה המטוס התרסק, נכון? זאת אומרת, מה זה אומר? שלקחנו אירוע שאנחנו לא מבינים, התרסקות המטוס, והסברנו אותו במונחי עקרונות שאותם אנחנו מבינים או אנחנו יודעים. זה נקרא העמדה על המוכר. אוקיי? למשל, אם אני רוצה להסביר תנועה גירוסקופית, התייצבות של גוף מסתובב, גוף מסתובב שנוטה קצת, חוזר חזרה למרכז, ממשיך להסתובב ככה. אני יכול להסביר את זה על בסיס חוקי ניוטון. למרות שזו תופעה מפתיעה במבט ראשון, למה הוא לא נופל? נוטה הצידה, למה שלא ייפול? אבל לא, אפשר להסביר את זה על בסיס חוקי ניוטון. אוקיי? מה זה אומר? שלקחתי תופעה לא מוכרת והעמדתי אותה על עקרונות שהם כן ידועים ומוכרים לי. זה נקרא הסברים של העמדה על המוכר. עכשיו בואו ננסה לחשוב על משהו אחר, או אולי אני אקדים. יש פילוסוף ידוע של המדע בשם תומס קון, סוציולוג של המדע, פילוסוף של המדע. סוציולוגיה של המדע זה מונח מרתק, כי הרבה פעמים אנשי מדע מרגישים שהם חוקרים את כל מה שסביבם, לא לוקחים בחשבון שגם הם אובייקט למחקר, זאת אומרת גם אותם אפשר לחקור. כי החברה המערבית עד לפני לא הרבה זמן לא הבינה שאפשר להפעיל מתודות אנתרופולוגיות כדי לחקור אותה. תמיד החברה המערבית חקרה כל מיני חברות פריפריאליות, שבטים פה, שבטים שם, אף אחד לא העלה בדעתו שגם אנחנו סוג של חברה שעובדת עם דפוסים אנתרופולוגיים ואפשר גם לחקור אותנו בדיוק אותו דבר. יש איזושהי התעלמות קצת מהמובן מאליו. אז בהקשר הזה, תומס קון בעצם הוא חוקר את ההתנהלות, את הסוציולוגיה של הקהילה המדעית עצמה. ואז הוא טוען, בניגוד לפופר שאומר שתיאוריה צריכה לעמוד למבחן הפרכה, ברגע שעשיתי ניסוי שפרך את התיאוריה אני זורק את התיאוריה מחפש תיאוריה אחרת. כך פופר טוען. להסביר את התהליך המדעי. זה תיאור נאיבי, אומר קון ובצדק, ברור שזה תיאור לא נכון. הרבה פעמים תיאוריה מדעית טובה יכולה לעמוד בכל מיני ניסיונות שלכאורה פורכים אותה, ואנחנו עדיין ממשיכים להשתמש בה ואנחנו לא זורקים אותה. לדוגמה, תורת הקוונטים ותורת היחסות נחשבות שתי תורות שמבוססות היטב, אבל הן לא מתיישבות אחת עם השנייה בינתיים. כל המיתרים וכל מה שמחפשים עכשיו בעולם זה בעצם איזשהו יישוב של תורת היחסות עם תורת הקוונטים. הן לא מתיישבות אחת עם השנייה, ועדיין אנחנו ממשיכים להשתמש גם בתורת היחסות וגם בתורת הקוונטים לבנות מכשירים ולהניח שהתורות האלה נכונות. למה? הרי לפי פופר היינו צריכים לזרוק לפחות אחת מהן. בגלל שיש איזושהי אינרציה בסוציולוגיה של המדע, יש איזושהי אינרציה שאומרת שאם יש תיאוריה שמבוססת היטב, שמסבירה הרבה מאוד עובדות, אז גם אם יש כמה עובדות שאותן היא לא מסבירה, שלכאורה קיומן פורך אותה, אני משהה רגע את השיפוט ואומר, טוב, זו תיאוריה חזקה מדי, לא סביר שהיא לא נכונה. בוא נחכה קצת, יכול להיות שאנחנו נמצא איזשהו פתרון שאנחנו לא חושבים עליו כרגע. אולי נצטרך לתקן קצת את התיאוריה, אבל עדיין היא נשארת נכונה רק שצריך תיקונים מסוימים. אגב, זה בדיוק מה שקורה במכניקה ניוטונית מול תורת הקוונטים או תורת היחסות. מכניקה ניוטונית היא עדיין נכונה, למרות שהיא לא באמת נכונה, אבל היא נכונה כי היא משמשת אותנו כמעט לכל צורך מעשי. אנחנו מוסיפים לה תיקונים קטנים במהירויות גבוהות, זו יחסות, בגדלים קטנים זה קוונטים, ששמה כבר התוספות האלה מתחילות להיות משמעותיות. במקרים הרגילים שאנחנו מכירים התוספות הן כל כך קטנות שעדיין המכניקה הניוטונית היא נכונה. אוקיי? אז זה בעצם אומר, תומס קון בעצם טוען שלא נכון שכל מקרה מנוגד פורך את התיאוריה, זורק את התיאוריה לפח. אז זה נקרא בעצם פרדיגמה, שיש לה מאתגרים אותה מכל מיני מקרים. מתי אנחנו מחליפים פרדיגמות? אנחנו מחליפים פרדיגמות בשלב שבו אנחנו מגיעים למסקנה שיש יותר מדי בעיות עם הפרדיגמה. זה כבר לא מקרה אחד, שניים או שלושה, כמות הבעיות שיש בפרדיגמה כבר לא מצדיקה להחזיק בה מול נגיד כמות המקרים שהיא כן מסבירה. יש פה יותר מדי בעיות, משהו פה לא יכול להיות נכון. זה מה שהוא קורא משבר פרדיגמטי. מה קרה? מה? אין קו חד. הקהילה המדעית, זה לכן הוא טוען זה סוציולוגי. אני טוען זה לא סוציולוגי, אבל אין קו חד. אוקיי? לא כל מה שהוא לא קו חד זה סוציולוגי, כאילו שרירותי. לא, זה לא שרירותי, אין לי תיאור חד אבל יש קו. יש משבר פרדיגמטי שאומר אוקיי, הגענו למסקנה, הקהילה המדעית מגיעה למסקנה, את התיאוריה הקיימת צריך לזרוק, צריך לחפש פרדיגמה תחליפית. ואז הולכים ומחפשים. ואיך מחפשים? לא יודע מה, יצירתיות, אין כל כך דרכים לתאר איך אנחנו מחפשים את הפרדיגמה התחליפית כי זה איזשהו סוג של יצירה כמעט יש מאין. איך איינשטיין עלה על תורת היחסות או על קוונטים או על כל הדברים האלה? אין לי מושג, זאת אומרת, אלה תיאוריות כל כך פרועות שקשה מאוד להבין את דרך המחשבה שהובילה אנשים לניסוחים האלה. אבל מגיעים לתיאוריה תחליפית ומתברר שלפעמים התיאוריה הזאת עובדת והיא מסבירה את המקרים שקודם לא יכולנו להסביר. ואחרי זה היא כנראה תיתקל גם בבעיות שלה ונצטרך אולי גם להחליף אותה או שלא, אבל התהליך הזה ממשיך כל הזמן. אוקיי? עכשיו אני רוצה להתמקד רגע במשבר הפרדיגמטי. הגעתי למסקנה שיש המון עובדות שסותרות את הפרדיגמה הקיימת וצריך להחליף פרדיגמה חדשה. דוגמה לדבר, לא בדיוק דוגמה לדבר אבל בערך, תחשבו על ניוטון. ניוטון הכיר כל מיני תופעות שכולם הכירו, נכון? שגופים בעלי מסה אם אתם עוזבים אותם הם נופלים לכדור הארץ. הוא הכיר את מסלולי הכוכבים, הכרנו את זה כבר הרבה לפניו, נכון? יש מסלולים, אליפטיים, מעגליים של הכוכבים זה מול זה. הוא הכיר את תופעת הגאות והשפל, נכון? כולם הכירו אותה. מה ניוטון חידש? שאת כל התופעות האלה אפשר להסביר על בסיס עיקרון אחד, שכל שתי מסות מושכות זו את זו בכוח גרביטציה שפרופורציונלי לאחד חלקי אר בריבוע, המרחק ביניהן. זה החידוש של ניוטון. וזה פתאום הראה שאם אני מניח את קיומו של כוח כזה, כל התופעות האלה ועוד אחרות מוסברות באמצעותו, הרבה מאוד תופעות. אוקיי? עכשיו אני שואל, באיזה מובן ניוטון עשה פה צעד שמסביר את התופעות שהוא בא להסביר? הוא מסביר? הרי לפניו לא ידענו שיש תיאוריית גרביטציה, כוח גרביטציה וכולי. הכרנו את התופעות, גאות ושפל, מסלולי הכוכבים, נפילה. לנפילה לארץ, כל זה מוכר היטב לכל אדם. מה חידש ניוטון? ניוטון לקח תופעות שאנחנו מכירים היטב ומבינים לכאורה מבינים, ויצר להם הסבר במונחי משהו שאותו לא הכרנו, כוח הגרביטציה וחוק הגרביטציה וכולי. הסבר מהסוג הזה אפשר לכנות אותו הסבר של העמדה על הלא מוכר. זה לא העמדה, אתה לוקח דבר מוכר ומובן ביומיום שלנו ומציע לו הסבר באמצעות עיקרון שהוא עיקרון חדש, לא הכרנו אותו אף פעם וגם עכשיו הוא לא אומר לי כלום, מה זה כוח גרביטציה, אני לא יכול לדמיין מה זה, מה באיזה מובן זה מסביר משהו. אתם רואים שזה כמו אלוקים. זה מסביר את היווצרות העולם. זה משהו מופשט שאף אחד אף פעם לא ראה, אבל יש מכלול של חידות כאלה שהדבר ההוא עצם זה שהדבר ההוא יכול לעמוד בבסיס כל החידות מבחינתנו נתפס כהסבר. מה זאת
[Speaker L] אומרת, אבל יש נוסחאות.
[הרב מיכאל אברהם] כן כן, נוסחאות, הכל נכון, אז מה? נוסחאות זה רק תיאור, אני שואל מה ההסבר. ההסבר הוא שיש כוח גרביטציה, זה ההסבר, והנוסחאות שלו זה הנוסחאות שניוטון נתן. עכשיו אני שואל באיזה מובן זה הסבר. אם הסבר זה העמדה על המוכר, פה לא העמדנו על המוכר, העמדנו על הלא מוכר. אז למה זה הסבר? והתחושה היא שיש פה הסבר.
[Speaker L] אפשר לחשב מתוכו.
[הרב מיכאל אברהם] לחשב אנחנו יכולים, זה נותן לנו כלי שימושי, אבל באיזה מובן זה הסבר. למה זה מוסיף לי הבנה שלוקח משהו שאני לא מבין ולא יודע לתאר ולא ראיתי אף פעם ואיתו אתה מסביר כל מיני דברים שאותם אני חווה יומיום ואני מבין אותם והכל בסדר. אני חי איתם כבר אלפי שנים. למה זה נקרא הסבר? אז אני אומר, יש שני סוגי הסבר במדע ובכלל. יש הסבר שהוא העמדה על המוכר, ויש הסבר שהוא העמדה על הלא מוכר. מה ההבדל ביניהם? אני חוזר לקון. הסבר של העמדה על המוכר זה תמיד הסבר בתוך פרדיגמה נתונה. אתה רוצה לדעת אם המטוס, איך המטוס התרסק או למה הוא התרסק, אתה יודע כבר אווירונאוטיקה, אתה מכיר את כל הכללים הרלוונטיים, ועכשיו אתה שואל איך אני יכול מתוך הכללים האלה להבין את התרסקות של המטוס. ברגע שמצאתי את הסדק בכנף או את התקלה במנוע, אז יש לי דרך להעמיד את הדבר הלא מוכר, את ההתרסקות, על העקרונות המוכרים. זה הסבר של העמדה על המוכר. מה קורה אם יהיו יותר מדי התרסקויות של מטוס שלא יוסברו על בסיס האווירודינמיקה הידועה לנו? אנחנו נצטרך להניח שהאווירודינמיקה הזאת כנראה לא נכונה. צריך להחליף אותה. נכון? זה יהיה משבר פרדיגמטי, ועכשיו אנחנו נחפש הסבר של העמדה על הלא מוכר. אנחנו נחפש משהו לא מוכר שייחשב על ידינו כהסבר כיוון שהוא יכול להוות בסיס לכל התופעות המוכרות שאנחנו פוגשים ועוצמתו היא בזה שהסבר אחד תופר את כל התופעות האלה. למרות שהוא הסבר לא מוכר ואני לא יודע להגיד עליו אפילו. זאת אומרת שכשוא מניח, ליבוביץ', שהסבר צריך להיות העמדה על המוכר, כן, כמו אווירונאוטיקה והקפלה הסיסטינית וכולי, הוא יודע שיש ציירים, לכן אם יש ציורים בקפלה הסיסטינית אני מניח שהיה צייר שצייר אותם, מיכלאנג'לו. למה? כי אני יודע שיש ציירים. זה העמדה על המוכר. אני שואל אותו תגיד, היית רואה את הציורים האלה ולא היית יודע שיש ציירים, מה היית אומר? אני הייתי אומר כנראה שיש ציירים. ואם אני לא יודע, למרות שלא שמעתי מעודי על ציירים. זה הסבר של העמדה על הלא מוכר, אבל אני אכן הייתי אומר אותו אם אין לי הסבר אחר. לכן זה לא נכון מה שהוא כותב פה שההסבר הזה אני מאמץ אותו רק בגלל שאני יודע שכבר יש צייר, אני כבר יודע שיש ציירים. לא. הציור מעיד על קיומו של צייר גם אם אני לא יודע שיש ציירים. עזוב את הפילים כרגע. אני אומר בהסתברות גבוהה יש פה צייר. נכון? לא יודע להגיד עליו כלום, אין לי מושג איך בכלל יש יצור שיש לו את היכולות האלה לצייר ציורים, כל זה לא מוכר לי, לא ידוע לי, אבל אני רואה שיש ציור ובני אדם או דברים אחרים לא מסבירים לי את קיומו של הציור, אז זאת הוכחה לזה שיש משהו שכנראה כן יכול לייצר ציורים כאלה. למרות שזה, שנייה אחת, למרות שזאת העמדה על הלא מוכר. כאן אני רוצה לטעון לא רק שזה הוכחה לקיומו של אותו משהו, אלא במובן מסוים אנחנו גם נראה את זה כהסבר. אני הולך צעד אחד הלאה. זה קודם אמרתי בסדר, זה לא הסבר, אבל עדיין ההוכחה לקיומו של אלוקים היא עדיין מוכיחה את קיומו, אז מה אם זה לא הסבר. עוא אני רוצה לטעון יותר מזה, יש פה גם מימד של הסבר. אם תופעה מאוד מאוד מוזרה קרתה, אז אני אומר היה מישהו שיש לו את היכולת לחולל תופעה כזאת והוא זה שיצר אותה. יש פה מימד של הסבר. למרות שאני לא יכול להגיד כלום על אותו מישהו, וגם לא פגשתי אותו אף פעם ואני לא יודע שקיים מישהו כזה, אני יודע את זה רק מתוך הטיעון הזה עצמו. ולכן זאת התממות, הטענה הזאת שאני אומר שהעולם המורכב. מורכב מעיד על קיומו של אלוהים, כי אני לא מכיר שום מנגנון אחר שיכול לייצר מורכבות כזאת, ודיברנו על זה קודם שמורכבות לא נוצרת לבד, זה עיקרון הגיוני. לכן ברור שקיים משהו שיצר את המורכבות הזאת. זה בדיוק כמו הציור של הקפלה הסיסטינית. אין שום הבדל.
[Speaker K] הוא לא בדיוק התממות, הוא בא לאותת. מה? הוא לא בדיוק התממות כמו שאתה אומר, אולי זה הוא בא לאותת.
[הרב מיכאל אברהם] לא יודע מה זה לאותת. לא, אני לא נכנס לפסיכולוגיה שלו. זאת התממות רק במובן הזה שאני אומר לא, ההסברים שלנו זה רק המודע למוכר. לא נכון, הסברים שלנו הרבה פעמים זה המודע ללא מוכר. מתי? כשאנחנו במשבר פרדיגמטי. וזה מה שקראתי קודם גאפ מהותי. כאשר יש פער מהותי לא יכול להיסגר. אני לא יכול להגיד אוקיי, בוא נחכה קצת עד שהפער ייסגר. זה גאפ לא מהותי. אבל כשיש גאפ שאני אומר לכם כבר עכשיו, יש שיקולים מצוינים להגיד לכם אין, הגאפ הזה לא יכול להיסגר. זה משבר פרדיגמטי. זה אומר שצריך להחליף פרדיגמה ולחפש פרדיגמה שבה אני אתן הסבר לגאפ הזה. אוקיי? ולכן גם הטיעון הזה הוא טיעון בטל. טוב, נעצור כאן.