אמונה – שיעור 38

[הרב מיכאל אברהם] בפעם קודמת עסקנו בביקורת של יום על טיעון העד שמאומצת בדור האחרון בצורה מאוד נלהבת הייתי אומר, והטענה היא בעצם יום כן העמיד שתי אלטרנטיבות זו מול זו. אלטרנטיבה אחת זה שנגיד ניישם את זה על מעמד הר סיני, אבל נדבר על כל דיווח על נס, שהמעמד היה והדיווח הוא אמין והכל בסדר. אפשרות שנייה שהמעמד לא היה והדיווח הוא איזה שהוא מיתוס שנוצר לאורך הדורות. והוא אומר שבאופן עקרוני כשאנחנו רוצים לקבל החלטה אנחנו צריכים תמיד להשוות את שתי האלטרנטיבות זו מול זו, כן כמו שרלוק הולמס, כשאתה שולל את הבלתי אפשרי אז מה שנשאר גם אם הוא לא סביר זה כנראה האופציה הנכונה, כי האופציה השנייה היא עוד פחות סבירה. אז לכן בהקשר הזה נכון, אפשר לטעון אולי שהמצאה והטמעה של מיתוס כזה בתוך הציבור הרחב ולהשאיר אותו לאורך זמן אלפי שנים וכולי זה סנאריו לא סביר, אבל האלטרנטיבה היא שקרה פה נס שהוא נגד חוקי הטבע, שזה בלתי אפשרי או כן בלתי סביר בעליל. ולכן כשמשווים את שתי האופציות האלה, אז למרות שהאופציה הראשונה היא בלתי סבירה היא יותר היא פחות בלתי סבירה מהאופציה השנייה ולכן צריך לקבל אותה. ואמרתי על זה בקצרה שני דברים, דבר ראשון זאת אומרת הקדמתי ואמרתי שכן יום אומר יום מסיים את המשפטים שלו בזה ששבו בנפשכם שמגיע אליכם טיעון כזה על על אירועים שחורגים מחוקי הטבע, האם באמת הייתם מקבלים את זה? הרי לא ראיתם מימיכם אירוע שחורג מחוקי הטבע, אז למה למה שתקבלו את הדיווח הזה? ופה אמרתי שנדירות של אירוע לא אומרת שהוא לא סביר או שאני לא אקבל דיווח על התרחשותו. כן ליקויים, חמה, לבנה וכולי הם אירועים נדירים, אבל אבל זה אירוע טבעי ואנחנו מקבלים בהחלט דיווחים על כך שאירועים כאלו קרו. זה שאירוע הוא נדיר זה לא אומר שהוא חריג, זאת אומרת שהוא לא סביר, שני דברים שונים. עכשיו גם התגלות של הקדוש ברוך הוא יכול להיות שהיא נדירה, הייתה פעם אחת לפחות בפומבי כן בפני ציבור שלם, אבל זה שהיא נדירה זה לא אומר שהיא בלתי סבירה. איך צריכים להחליט לגביה אם היא סבירה או לא? זה באמת עמדה אפריורית. ואמרתי אני כל הזמן חוזר לנקודה הזאת שאם אני יוצא מנקודת מוצא שיש לי טיעונים פילוסופיים טובים לקיומו של אלוקים, אז אין לי שום מניעה עקרונית או שום התנגדות עקרונית לדיווח על זה שהוא גם התגלה ואמר כל מיני דברים. מי שכמובן לא מקבל את הטיעונים הפילוסופיים האלה מתייחס ביתר ספקטיביות לדיווחים מהסוג הזה, ואז יכול להיות שהוא יגיד תראו זה בלתי אפשרי אני לא אקבל את זה. לכן הרבה פעמים נקודת המוצא קובעת את המסקנה, המסקנה הסופית שלנו, גם ההתייחסות לטיעונים נקבעת מתוך נקודות המוצא השונות. וכיוון שעברנו את כל הראיות לקיומו של אלוקים, אז גם אם הדיווח על ההתגלות הוא נדיר, זאת אומרת זה קרה פעם אחת וכולי, בסדר אבל אלוקים קיים אז אומרים לי פעם אחת שהוא התגלה אז הוא פעם אחת התגלה כי הוא החליט להתגלות פעם אחת. אבל מנקודת המוצא שאני מגיע למסקנה שהוא היה בלי קשר להתגלות אין לי בעיה עקרונית עם דיווחים על התגלות. מי שלא מקבל את הטיעונים הפילוסופיים אז הוא יכול לומר תראה האירוע על ההתגלות לחלוטין לא סביר בעיניי. איפה אז אז אז בשביל מה הטיעונים האלה? מה מה שווים הטיעונים האלה? זאת אומרת אז בעצם זה אומר שכל אחד נשאר בעמדת המוצא שלו, זאת אומרת אם הנחת שיש אלוקים אתה נשאר עם המסקנה שיש, אם הנחת שאין אתה נשאר עם המסקנה שאין, בשביל מה בשביל מה טובים הטיעונים האלה. כן זה כמו ההוכחות מהשואה, יש כאלה שאומרים שהשואה מוכיחה שהציונות זאת עבירה חמורה וקיבלנו עונש על זה שעלינו לארץ והקמנו פה כן התנועה הציונית הביאה לשואה, וכמובן האנשים שדוגלים בציונות אומרים שלהפך השואה היא עונש על ההתנגדות לציונות על אלה שלא שיתפו פעולה עם המהלך הזה, כך שהשואה מוכיחה לכל אחד את מה שהוא חשב קודם וזה נכון בדרך כלל אני חושב. רוב הטיעונים שמוכיחים דברים מההיסטוריה. אז לכאורה גם בהקשר שלנו, כל הטיעון הזה, טיעון העד או הביקורת על טיעון העד בעצם זה חסר משמעות. כל השאלה זה מה חשבת מראש. פה אני רוצה קצת לסייג את זה. זה לא מדויק. יש ערך לטיעון כזה בגלל שמה שהטיעון הזה בעצם מראה או משלים זה שאחרי שעברנו טיעונים לטובת קיומו של אלוהים במובן הפילוסופי, עכשיו מגיע לנו איזשהו דיווח שהוא גם התגלה. עכשיו אני אתייחס לדיווח כזה בכבוד אם אני מניח שיש אלוהים, ואני אדחה אותו אם אני מניח שאין אלוהים. אבל על הצד שיש אלוהים, אז הדיווח הזה זה לא נכון שהוא לא מוסיף לי כלום. על הצד שיש אלוהים עדיין לא הייתי יודע שהוא התגלה ולא הייתי יודע שאני צריך לקיים מצוות. זאת אומרת צריך את הדיווח הזה או את ההתגלות ואת הדיווח עליה כדי שמי שמאמין יאמץ גם את הממד הדתי, מהדאיזם לעבור לתאיזם, כך שיש חשיבות להתגלות. אלו שמתנגדים להתגלות הם אכן בסופו של דבר הטיעונים שלהם רק משאירים את מה שהם חשבו מראש, אבל אלה שמצדדים באמונה באלוהים ואחר כך בהתגלות, ההתגלות מוסיפה להם עוד נדבך על המסקנה שהייתה להם במישור הפילוסופי. אחרי שיש אלוהים פילוסופי עכשיו זה מתורגם להתגלות ולציוויים דתיים, הלכתיים, דתיים וכולי. לכן זה לא נכון שהטיעון הזה הוא טיעון חסר משמעות. בקיצור, אם אני מאמין באלוהים במובן הפילוסופי, אז פה יש טיעון שגם אומר לי מן הראוי להפוך גם להיות דתי, לא רק מאמין פילוסופי. מי שלא מאמין באלוהים פילוסופי כמובן לא יתייחס לטיעון הזה ולא יראה בו שום חשיבות, כך שהעובדה שהמסקנה שלנו לגבי הטיעון הזה תלויה בהנחות היסוד לא אומרת שהטיעון הזה הוא חסר משמעות או חסר חשיבות. זה לא נכון. הטיעון הזה נכון שהוא יהיה לו חשיבות רק אם אני מניח ברקע איזושהי הנחה מסוימת. אם אני לא מניח אותה אז לא, אבל אם אני מניח את ההנחה הזאת אז הטיעון הזה מוסיף. ולכן יש לו משמעות. עכשיו דיברתי כשאמרתי בעצם הטענות שלי כלפי הביקורת של יום היו כפולות, הייתה טענה כפולה. טענה אחת שזה מדבר על שמרנות מחשבתית, מה שחשבתי עד עכשיו זה כנראה מה שנכון, אין סיבה לקבל עדויות שקרה משהו שלא מתאים למה שאני חושב עכשיו. ואז אמרתי שלפי זה שום ממצא מדעי חריג, שום תופעה חדשה בעצם אני לא אקבל דיווח על ההתרחשות שלה בגלל שהיא לא מתאימה למה שחשבתי עד עכשיו, ואז זה בעצם מרשם לשמרנות מחשבתית. זאת אומרת אי אפשר יהיה לספר לי על שום דבר שסותר את מה שאני חושב עכשיו. מה שלצערי קורה אצל הרבה אנשים, זאת אומרת אנחנו מתבצרים בעמדות שקיימות אצלנו עכשיו ולא נוטים לשנות אותן. אבל זה לא אמור להיות ככה. אנחנו צריכים לבדוק את איכותו של הדיווח או של הטיעון ולהיות מוכנים לשנות את העמדות שלנו. הטיעון השני היה שמדובר בעצם בהנחת המבוקש. כמו שאמרתי קודם, כי מי שמניח שאין אלוהים אז כמובן גם מניח שהתגלות כזאת לא יכולה להיות. ויותר מזה, כאשר מגיע דיווח על התגלות כזאת הרי הוא דוחה אותו. מין נס או התגלות, לא משנה, כל אירוע חריג, אז הוא דוחה אותו בגלל שהוא אומר לא סביר שדבר כזה קרה, יותר סביר שמדובר במיתוס שנוצר לאורך ההיסטוריה. אלא שאם זה כך, אז יכול להיות שההיסטוריה מלאה באירועים חריגים שחורגים מחוקי הטבע, אלא שאני לעולם לא אקבל דיווח על התרחשות של אחד מהם כי אני מניח אפריורי שזה לא ייתכן. וממילא לא שמעתי אף פעם דיווח על אירוע שחורג מחוקי הטבע, אז לכן ברור שזה לא ייתכן וממילא אני ממשיך לא לקבל דיווחים מהסוג הזה. שזאת הנחת המבוקש. אז אני בעצם מתבצר בתוך עמדה שמניחה את המבוקש. אני בעצם אומר אירוע על-טבעי לא יכול להיות, ממילא כל דיווח שמגיע עליו אני לא מקבל, אבל אם לא קיבלתי שום דיווח על אירוע על-טבעי אז אירועים על-טבעיים לא יכולים להיות. עובדה אף פעם לא שמענו על אירוע כזה, ממילא זה לא יכול להיות ושוב פעם אני לא אקבל דיווח על זה והכל מצוין. שאת כל העסק הזה אתה מעלה בתור טיעון מדעי כנגד החשיבה המיתית, הדתית, הפרימיטיבית. כשהטיעון המדעי הדרישה הכי בסיסית לגביו, גם אם היא לא מלאה אבל היא הדרישה הכי בסיסית, זה שהוא יהיה ניתן להפרכה. אבל הטיעון שלך לא ניתן להפרכה. כיוון שגם אם יגיעו דיווחים באלפיהם על אירועים שחורגים מחוקי הטבע, אתה לא תקבל אותם. אתה לא תקבל, כי זה לא יכול להיות, אז אלפי אנשים המציאו, זה עדיין יותר טוב מאשר משהו שפשוט לא ייתכן. ולכן התיאוריה האתאיסטית במקרה הזה, או האתאיסטית, לא הדאיסטית, תיאוריה אתאיסטית הזאתי, תיאוריה שלא ניתנת להפרכה. מניחה את המבוקש ולכן לא ניתנת להפרכה, ואין אי אפשר, אי אפשר להתמודד עם תיאוריה מהסוג הזה. מי שזה כל פעם מזכיר לי סיפור, אספר לכם סיפור. היה פעם אותו בחור חבר שלי שסיפרתי לכם עליו, שהוא נתן איזה פרו בונו שמה במידווסט האמריקאי, כן? סיפרתי את הסיפור הזה פעם קודמת. אז אותו חבר צלצל אליי לפני הרבה שנים כבר, כשהעוד הייתי בבר אילן או במכון ויצמן, לא זוכר כבר, כבר לפני לפחות שלושים שנה, יותר אפילו. צלצל אליי אומר לי: תשמע, יש מישהו שאני מכיר שהקים, שייסד כתב עת או עיתון סטודנטים כזה. הוא נקרא בשם היומרני אינטלקט, לא פחות. בכל אופן, אז יצא באוניברסיטת תל אביב וחולק לסטודנטים וכולי. הוא אומר: תשמע, הם כתבו מאמר שעושה השוואה בין בחורי ישיבה לבין סטודנטים. שבחורי ישיבה הם פרזיטים וסטודנטים עובדים קשה וכולי וכולי, ומשלמים להם המון כסף לבחורי ישיבה וכולי. והוא ריאיין שם איזה שני יושבי ברזלים באיזה ישיבה ירושלמית והראו איזה בטלנים בחורי הישיבה. אז חבר שלי, שהוא כזכור חילוני לחלוטין, אמר לבחור הזה מהעיתון, עיתון הסטודנטים: תשמע, אתה רוצה להיות ישר? יש לי חבר דתי, תבקש ממנו חוות דעת, תשמע מה הוא אומר על הטיעונים שלך. כן, אני, הוא התכוון אליי. טוב, הבחור גילה יושר אינטלקטואלי ראוי לציון, הוא פונה אליי, אומר לי: בוא, אני אשלח לך את הכתבה ונפרסם את התגובה שלך על יד הכתבה. טוב, קראתי את הכתבה, שאלתי אותו פחות או יותר באיזה היקף אני יכול לכתוב, כמה מילים, כנהוג בעיתונים, וכתבתי לו תגובה שלא השאירה אבן על אבן מהכתבה הדמגוגית הזאת. טוב, ושכחתי מכל הסיפור. אחרי איזה לא יודע כמה וכמה חודשים הגיע אליי מישהו אומר: תשמע, ראיתי איזה כמה משפטים שלך באיזה שהוא עיתון סטודנטים, לא הבנתי מה אמרת שמה בכלל, לא מה פשר העניין, מה התכוונת לומר. בהתחלה לא הבנתי על מה הוא מדבר, עד שהבנתי שמדובר על הסיפור ההוא. אז אמרתי לו: יש לך את העיתון? תן לי רגע את העיתון לקרוא. מתברר שמהתגובה שלי הוא השאיר איזה שלושה משפטים שלא היה שום קשר ביניהם, הדביק אותם אחד לשני, וזאת הייתה התגובה. טוב, אז אני מאוד כעסתי, אז שאלתי את החבר שלי, אמרתי לו: תשמע, דבר עם הבחור ההוא, תשאל אותו מה פשר העניין, איזה מין התנהלות זאת. אז טוב, אומר לי: אני אבדוק. אז הוא מדבר עם הבחור ההוא, אז הוא אומר לו: תשמע, זה היה לא כוחות. זה היה לא פייר. זאת אומרת, הכתב שלי הוא סטודנט, בחור צעיר, כתב איזה שהיא כתבה, נכון, לא העיפרון המחודד ביותר בקלמר, אבל כתב איזה שהיא כתבה על העניין הזה. עכשיו מגיע הבחור ההוא, שהוא יותר מבוגר ממנו, והוא פשוט מרסק אותו לרסיסים. זה היה לא כוחות. אז כיוון שכך החלטתי בכל זאת להשאיר את זה בצורה יותר שוויונית. עכשיו זה הרי הזוי. זאת אומרת, מה זאת אומרת לא כוחות? לא כוחות אז תן את הדברים האלה למישהו שמסכים לדעה המנוגדת אבל שיהיה כן כוחות. אבל אתה לא יכול לקחת טיעונים מטופשים שמישהו עושה מהם קציצות ולהגיד: טוב, ההוא שעשה מהם קציצות הוא הרבה יותר ברמה מההוא שכתב את הטיעונים האלה, אז אני לא אביא את הטיעונים המתנגדים. ואת הטיעונים הטובים יותר אותם אני לא אביא, אני אשאיר את הטיעונים הגרועים כי אחרת זה לא שוויוני. זה באמת גישה מוזרה, שזה בעצם, כן, זה האופן שבו אנשים ולא רק אגב באגף ההוא, בכל האגפים, ניזונים ממידע שמסונן לפי העמדות האפריוריות שלהם. כן, הרי זה אחת הבעיות הקשות בעידן הזה של עידן המידע מה שקוראים היום, או הדיס-מידע, שבעצם האלגוריתמים, כן, של פייסבוק וגוגל וכל החבר'ה האלה, האלגוריתמים מסננים את המידע שמגיע אלינו לפי התפיסות שלנו ומה שאנחנו רוצים, אוהבים, מסכימים וכדומה. ואז מה שקורה, שמי שאיש ימין בטוח שכל העובדות לטובתו וכל האחרים הם פשוט חיים בסרט, ומי שאיש שמאל. ומי שאיש שמאל כמובן אותו דבר בדיוק, זה מה שהארץ עשה עוד לפני האינטרנט. ואז מה שקורה בעצם זה שכל אחד חי בתוך בועה שבנויה לפי מידותיו. זאת אומרת, אם הוא חושב באופן מסוים יסננו את כל המידע ואת הטיעונים ואת כל מה שצריך בהתאם למה שהוא חושב, וזה רק הולך ומחזק, זה פידבק חיובי, כן, הולך ומחזק עוד יותר ועוד יותר את זה שאני צודק ויוצר פה בועות חברתיות בציבור, בועות של עמדות כאלה שכל הזמן מתדלקות את עצמן. ואז כולם בטוחים לגמרי שהם צודקים ושכל האחרים חיים בסרט, ולכאורה עובדות תומכות במה שהם אומרים, כי כל העובדות שמגלים בגוגל זה בעצם עובדות שמתאימות למה שהם חושבים, כי גוגל כמובן עושה את הסינון. ואז הדבר הזה בעצם כמובן מביא לקיטובים וכולי, אבל הקיטובים זה השלכות. אני מדבר, הוא מביא לתמונת עולם לא נכונה אצל כולנו. זאת אומרת האלגוריתם בעצם יוצר אצל כל אחד מאיתנו תמונת עולם לא נכונה, וזה טענה שאני חושב שמאוד חשוב, רובנו מודעים לה, אבל אני לא בטוח עד כמה אנחנו באמת מודעים לה ביומיום, מודעים לה באיך שאנחנו צורכים את המידע שמגיע אלינו. המידע הזה מסונן גם על ידינו אבל לא רק על ידינו, באופן שהוא מאוד מאוד מגמתי. וכל דבר מתפרש כאן, כמו עם השואה, מה מוכיחה השואה? אותו דבר. זאת אומרת כל אירוע מוכיח בדיוק את מה שחשבתי. זה נכון, אנחנו רואים את זה בחדשות כל יום, לא צריך להגיע רחוק. כל מה שקורה מוכיח שאני תמיד צדקתי. כשאני פירושו ימין, שמאל, מרכז, לא יודע מה, קומוניזם, קפיטליזם, מה שלא יקרה זה לא משנה, כל מה שקורה מוכיח את מה שאני חשבתי. זאת אומרת זה העיקרון. ואגב, בכל מה שקורה באמת כנראה ישנם צדדים כאלה וצדדים כאלה, כל השאלה זה איזה צדדים אתה מסנן ולאיזה צדדים אתה שם לב. והסינון הזה של המידע הוא סינון שהוא מאוד מסוכן, כי הוא מחזק את הביטחון שיש לך במה שאתה חושב, עכשיו כבר גם כל העובדות לטובתך. כן, אז נחזור לדיוויד יום, אבי הרשתות החברתיות. זאת אומרת דיוויד יום בעצם מסנן את כל המידע שמגיע אלינו, כי הוא לא מוכן לקבל מידע על אירועים על-טבעיים, ואז הוא אומר: טוב נו, אז הנה, עמדתי שאין דבר כזה אירועים על-טבעיים רק מתחזקת, עובדה, אני לא מקבל שום דיווח אחר. גוגל סינן לו כבר את כל המידעים האחרים, וזהו, הכל בסדר. אז הגישה הזאת של הנחת המבוקש ושל דברים לא עומדים למבחן הפרכה היא גישה מאוד בעייתית. עכשיו, לא כל טענה עומדת למבחן הפרכה, דיברנו על זה שהטענה על קיומו של אלוהים גם לא עומדת למבחן הפרכה. זה שטענה לא עומדת למבחן הפרכה זה לא פוסל אותה, אבל זה כן צריך לעורר חשד. כאשר אתה מספר לי שמעולם לא שמענו על דיווח של אירוע שחורג מחוקי הטבע, זה בובע מייסעס. הנה הגיע אליך דיווח כזה ואתה דוחה אותו כי מעולם לא שמענו. אני מניח שגם דיווחים אחרים שהיו מגיעים אליך היית דוחה באותה צורה, אז אל תגיד לי מעולם לא שמענו, מעולם לא הסכמנו לשמוע, לא מעולם לא שמענו. יש פה משהו שהוא טענה שהיא מאוד בעייתית, היא חסינה מפני הפרכה, אי אפשר לתקוף אותה. וטענה שאי אפשר לתקוף אותה היא טענה חשודה מכל הצדדים אגב. גם הטענה של האמונה, אם באמת בן אדם מציג טענה באופן שלא ניתן לתקוף אותו, על כל דבר יש לו פלפולים למה בכל זאת הוא צודק, אז אין טעם לדיון. זאת אומרת אז הטענות לא שוות כלום וגם טענות הנגד לא שוות כלום. כן, זה כמו מי שהזכרתי את הספרות אפולוגטיקה הקומוניסטית ששמה, כן, היה לי פעם ספר לנין והפיזיקה המודרנית, זה בהוצאת פועלים במאבק בשנות החמישים או הארבעים, אפילו לפני קום המדינה. ספריית הפועלים היה לה אגף קומוניסטי כזה ובספריית הפועלים במאבק הופיעו שם ספרי מופת מספרות העולם ובין היתר ספרי המופת האלה זה היה של אחד אומלניצקי נדמה לי קראו לו, לא זוכר כבר מה, איזה חוברת כזאת שפשוט לא יכולתי להניח אותה מהיד, זה היה מרתק העניין הזה, שהוא הוכיח איך לנין תמיד צדק ואיך הוא חזה את כל הפיזיקה המודרנית וכל מה שהוא לא חזה הוא פשוט לא נכון, זה קונספירציה של אנטי-קומוניסטים, קונטרה-רבולוציונרים. אז ולכן הכל התאים לתיאוריה והכל ויש פלפולים והסברים למה הכל מתאים, כן, תלכו להר המור, לתורה לישיבות הקו זה הכל אותו דבר. זאת אומרת כל אלה שיש להם תיאוריות גלובליות שתמיד תמיד מסתדרות עם הכל ואם הם לא מסתדרות אז זו דרכה של גאולה שככה לפעמים עולה לפעמים יורדת, כן, בבקעת ארבל שמה וכולי יש לנו גם תירוצים רוחניים לזה. אז הגישה הדוגמטית הזאת היא גישה מאוד בעייתית, צריך להיזהר מדוגמטיות. והדוגמטיות קיימת הן אצל המאמינים והן אצל האתאיסטים. והדוגמטיות הזאת מחסנת אותך או מסרסת את האפשרות לנהל דיון. ואני חושב שבמידה רבה יום וכל אלה שששים ושמחים מהטיעון המוחץ של יום, הם בסך הכל אנשים שחיים בסרט. הם אנשים שחיים בתוך בועה שהם בנו לעצמם והם נורא שמחים כי כל העובדות שחודרות לתוך הבועה מאשרות את מה שהם חשבו מאז ומעולם. כמו שאומרים, כן הרי תמיד הביקורת על אנסלם או על כל אלה שמביאים טיעונים לקיומו של אלוקים, שאף אחד מהם לא התחיל להאמין בעקבות הטיעונים. הם תמיד היו מאמינים ואז מצאו את הטיעונים. משום מה אנשים לא שמים לב שגם אצל האתאיסטים זה ככה. זאת אומרת כל הטיעונים שמעלים נגד האמונה, זה לא מה שגרם להם או לא להם, לרובם, לנטוש את האמונה, הם אף פעם לא האמינו. אחרי שהם לא האמינו הם גם מצאו טיעונים למה הם לא מאמינים. במילים אחרות כל אחד כן רואה לא את נגעי עצמו אלא את נגעי האחרים. אבל המחלות האלה קיימות בכל הצדדים של המשחק ולכן הלקח הוא לא שהאתאיסטים טיפשים ולא שהמאמינים טיפשים. הלקח הוא שאנחנו אמורים להשתדל להיות חכמים. ולא אכפת לי כרגע אם אני אתאיסט או מאמין, אבל צריך לראות את התמונה באופן מאוזן ולא לסנן מידע בהתאם למה שאני חושב מראש. כן לסנן אותו, אבל לסנן אותו במידתיות סבירה, כי מה שצברתי, מה שאני חושב עכשיו זה באמת מיטב

[Speaker B] השיקול דעת שלי.

[הרב מיכאל אברהם] אז בהחלט סביר לבחון לאור שיקול הדעת הזה מידעים שמגיעים אליי. אבל צריך להיזהר עם סינון דוגמטי מדי שלא מאפשר לי לערער על מה שאני חושב. זה גישה מסוכנת והיא קיימת בשני הצדדים של הוויכוח. אז

[Speaker C] אם באמת הקדוש ברוך הוא רצה להתגבר על הטיעונים האלה של יום או על גוגל וכולי. מי אמר שהוא רצה? היה חשוב, אם אלוקים רצה, אני אומר אם הוא רצה ולכן הוא התגלה, בכל אופן הוא התגלה, הוא מצא לנכון להתגלות כדי או להוכיח שהאמונה נכונה או.

[הרב מיכאל אברהם] הוא התגלה כדי להעביר לנו את המצוות שהוא רוצה מאיתנו, לא כדי להתגבר על יום.

[Speaker C] בסדר, אז אוקיי, אבל הוא ידע שיהיה טיעון של יום ודומיו וגוגל ודומיו, אז למה הוא לא הציף אותנו בהתגלויות? למה הוא עשה את זה חד פעמי? מה אכפת לו? להציף אותנו שלא נוכל, בסוף זה יכריע.

[הרב מיכאל אברהם] אין לי מושג למה הוא לא עשה את זה, לא יודע. זה צריך לשאול אותו. השאלה אבל עם ההתגלות האחת הזאת שהוא כן עשה, יש לי מספיק עוצמה כדי לדחות אותה ולהגיד שהיא לא קרתה או לא. זה כמו הטיעון של השען של פיילי, הזכרתי פעם, יש לי כל מיני קושיות למה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם באמצעות אבולוציה. כן, זאת אומרת הרי בסך הכל יש בדרך המון שבבים נפלו, המון יצורים נכחדו בדרך, שיברא ישר את התוצר הסופי. למה צריך את כל הדרך מלאת הייסורים הזאת והישרדות המאבקי הישרדות הקשה? אז אמרתי, דיברנו על זה כשדיברנו על ההוכחות הפיזיקו-תיאולוגיות. אז אמרתי בוא נחזור לטיעון של פיילי. אתה מוצא שעון על חוף הים, סתם ברחוב, לא משנה, מוטל שמה, ויש לך שתי אפשרויות. או שהוא נוצר במקרה או שמישהו יצר אותו, איזשהו שען. אומר פיילי הרי שעון הוא דבר מורכב להפליא. לכן ברור שהוא לא נוצר מעצמו גם לא בתהליך ארוך שנים אלא מישהו יצר אותו. אותו דבר העולם. עכשיו בא מישהו ואומר, אתה יודע, השעון הזה מפגר בשעתיים. טוב, איזה מן שען מטומטם זה, אם הוא כבר מייצר שעון שייצר שעון שעובד, למה לייצר שעון שמפגר בשעתיים? השאלה טענה נהדרת, לא יודע, הראש של השען הזה לא ברור לי. האם זה אומר שאין שען? לא. אם השעון הזה הוא מורכב אז עדיין נכון שלא נוצר לבד אלא היה שען שיצר אותו. זה שאני לא מבין איך הראש של השען הזה עובד זה משהו אחר. אבל השאלה אם יש או אין שען נקבעת לפי השאלה אם הדבר הזה הוא מספיק מורכב או העדות לקיומו של שען היא מספיק מוצקה. אם כן אז יש שען. וזה שיש לי קושיות על השען זה רק אומר שהראש שלו בנוי אחרת משלי. אולי הוא טעה, אולי אני טועה, אולי אני לא מבין, לא משנה כרגע, אבל זה לא אומר שום דבר על קיומו של השען. עכשיו זה שאני לא מבין למה הקדוש ברוך הוא לא דואג לטפל בטיעונים של יום ונותן, מציף אותנו בהתגלויות, למרות שאני לא יודע, גם אם הוא יציף אותנו בהתגלויות יכול להיות שיום לא יקבל אף אחת מהן, אבל נניח שכן, זה קושיה עליו. אז אני לא מבין איך הראש של השען הזה עובד. אבל עדיין הטיעון לטובת ההתגלות אם הוא משכנע אז הוא משכנע. זה שיש לי קושיה על איך הראש שלו עובד זה קושיה שצריך להשאיר אותה בצד בדיון הזה. לכן זה שני מישורי דיון בלתי תלויים.

[Speaker C] אגב לגבי הטיעון של פיילי. מה שהרב אמר עכשיו, הקושייה היא קשה, הרי אנחנו לא רק מאמינים באלוקים, אנחנו מאמינים באלוקים כתכלית הטוב, ולברוא עולם עם מאבקי מלחמות קיום כאלה עם סבל בלתי נתפס לאורך מיליארדי שנים, קושייה קשה ביותר.

[הרב מיכאל אברהם] אז קודם כל יכול להיות שהוא לא תכלית הטוב, ב', יכול להיות שאתה לא מבין והוא בכל זאת תכלית הטוב, ועדיין כמו שאני אומר, כל הקושיות האלה הן קושיות טובות, אבל עדיין אני חושב שיש להן תשובות, אגב גם כתבתי אותן, אבל אני חושב שעדיין את הטיעונים צריך לבדוק לגופם. הקושיות באות אחר כך, אז אני לא מבין את הראש של השען, אבל השאלה אם הטיעונים על קיומו של השען הם טיעונים טובים. עולם מורכב יכול להיווצר במקרה? אני חושב שלא. אז לכן ברור שיש מי שבנה אותו. עכשיו, האם המישהו שבנה אותו הוא טוב לב או לא טוב לב, האם הראש שלו בנוי כך או בנוי אחרת, לא יודע, יכול להיות שאני לא מבין, אבל זה לא פותר את הטיעונים או זה לא מבטל את הטיעונים שמראים את קיומו, אז זה שני דברים שונים. לגבי האמונות שלנו לגבי מהו ומיהו, בסדר, זה צריך לדון, יכול להיות שהאמונות שלנו לא מדויקות, זה אולי כן, אולי לא, אבל זה טיעון נוסף. אני רוצה רק עוד להעיר עוד הערה מעניינת אחת, זה כמעט אנקדוטה. דייוויד יום שהזכרתי באחת השיחות על הראיות הקודמות, דייוויד יום אחת הבעיות הקשות שהוא העלה הייתה בעיית האינדוקציה. והוא בעצם טען, הוא זה שהוא הראשון שניסח אותה ושם אותה ככה על השולחן בצורה ברורה, למרות שהרגישו בה גם לפניו, אבל הוא אמר, זה שראיתי התנהלות מסוימת במקרים מסוימים, זה עוד לא אומר שזהו החוק הכללי. זאת אומרת, השאלה אם המקרים האלה הם מדגם מייצג, ואז מה שקרה בהם כנראה קורה בכל המקרים, בכל הסיטואציות האלה, או שזה מדגם לא מייצג. אתה לא יכול לדעת, וכיוון שכך, אתה לא יכול להסיק מסקנה כללית מתוך סט מסוים של מקרים שבהם צפית. כן, זו בעיית האינדוקציה. על מה אתה מבסס את ההכללה שלך? ההכללה שלך מבוססת על כמה תצפיות, אבל התצפיות הן במקרים מסוימים, וההכללה מעבירה את זה להיות חוק שעוסק בכל המקרים, כל המקרים מהטיפוס הרלוונטי. אז איך, איך אתה יכול להצדיק דבר כזה? זו בעיית האינדוקציה. אז דייוויד יום באמת אמר שסיבתיות, אינדוקציה וכל הבעיות שהוא העלה שמה, הוא בעצם הציע להם פתרון על ידי צמצום הטענות שבהן אנחנו מאמינים. זאת אומרת, הוא באמת נגיד בשפה מודרנית יותר אני אנסח את זה, חוקי הטבע אי אפשר להגיד שהם נכונים. אפשר להגיד שזה הצורה המתבקשת מבחינתנו לפרש את המקרים שבהם צפינו. זה הכל. וכל עוד זה לא הופרך, נגיד על פי פופר, כל עוד זה לא הופרך אני ממשיך להשתמש בזה, אבל אי אפשר להגיד שחוקי הטבע הם טענה על העולם, כי לטענה הזאת אין שום הצדקה. אותו דבר עם הסיבתיות, אז דייוויד יום אומר, הסיבתיות כל מה שאתה רואה בעיניים זה שהסיבה קודמת למסובב ותמיד המסובב בא אחרי הסיבה. אוקיי? אבל אין לך דרך לראות בעיניים שהמסובב חולל את הסיבה, גרם לסיבה. את היחס הזה ביניהם לא ראית. אז אומר דייוויד יום בסדר, אז כנראה שבאמת מושג הגרימה זה אשליה שלנו. זה רק צורת מחשבה שלנו. מה שיש בעולם זו זיקה, קורלציה, כן, או קדימה זמנית של הסיבה למסובב וקורלציה ביניהם. זהו. אז דייוויד יום בסופו של דבר בגלל הקושיות שלו הפך להיות ספקן, דיברנו על זה, הפך להיות ספקן, כי כל מה שלא יוצא מתצפית ישירה הוא כאמפיריציסט לא יכול לקבל כטענה על העולם. אז הוא ימשיך להשתמש בסיבתיות ובאינדוקציה ובהכללות וכל מיני דברים כאלה, אבל הוא ישתמש בזה באופן שהוא בסך הכל מתודולוגי. הוא לא טוען שזה באמת מה שקורה בעולם, אלא כך החשיבה שלנו בנויה ולכן אנחנו נמשיך לחשוב כך עד שזה יופרך. עכשיו, שימו לב מה קורה בטיעון שלו פה נגד הטיעון העד, כן, נגד הניסים. אז שמה פתאום בעיית האינדוקציה הופכת להיות המכשיר הטוב ביותר לומר לי מה קורה בעולם. נגד תפיסת האינדוקציה שהוא דיבר עליה בהקשר הקודם. כי פתאום הוא אומר, תראה, כיוון שעד עכשיו לא ראינו אירועים שחרגו מחוקי הטבע או ראינו שחוקי הטבע הם כאלה וכאלה, לכן ברור שזאת המציאות וכל אירוע אחר שקרה אחרת הוא כנראה לא קרה, זה כנראה לא נכון. פתאום יש אמון מופלג בתוצאותיה של האינדוקציה, של ההכללה. הרי עד עכשיו הסברת לי דייוויד יום שהאינדוקציה זה משהו שאנחנו מביאים איתנו מהבית, להכללה אין באמת תוקף. אנחנו רגילים לחשוב כך וזה בסדר, כל עוד זה לא הופרך, בוא נשתמש בזה. אבל עכשיו תראו מה קורה. ועכשיו זה כן מופרך, והוא עדיין ממשיך להשתמש בזה. להיפך, הוא דוחה את ההפרכה. זאת אומרת מגיע אליו בעצם עדות או ממצא שאומר לך, חוקי הטבע שבהם האמנת הם לא נכונים או שהם לא תמיד מתקיימים, לא משנה כרגע, אז אתה אומר זה לא יכול להיות, לכן ברור שהדיווח הזה לא נכון. לא הבנתי, אתה עצמך לימדת אותנו שהאינדוקציה זה רק כלי מתודולוגי. אתה לא יכול לקחת את התוצאה של ההכללה ולהתייחס אליה כטענה על העולם. זה בסך הכל האופן שבו נוח לנו לחשוב, זה הכל. אבל אם התברר שהוא לא מתאים אז בסדר, נמצא, כן, כמו גראוצ'ו מרקס, יש לי המון עקרונות ואם העקרונות האלו לא מוצאים חן בעיניכם יש לי גם אחרים. זאת אומרת אני יכול, אני יכול להחליף את הטענה הזאת אם יש ממצאים שסותרים אותה. אבל פה פתאום הוא מתבצר באיזושהי תפיסה דוגמטית של האינדוקציה, והוא אבי בעיית האינדוקציה. כך שזה ממש, זאת כבר מגמתיות ממש מדהימה. זאת אומרת שמצד אחד זה לא רק שהוא מתייחס להכללות שלו באופן שלא ניתן להפרכה, שכל טיעון שמנסה להפריך את ההכללה הוא פשוט דוחה אותו, הוא לא מקבל אותו. ואז כמובן הוא תמיד נשאר צודק. אלא שהוא אבי השיטה שאוסרת עלינו לעשות את זה. הוא לא סתם בן אדם, הוא האיש שאמר לנו תשמעו, ההכללות שלכם מופקפקות מאוד. מה שראיתם בעבר זה לא אומר בשום צורה שזה חוק כללי, שזה יקרה תמיד. אנחנו רגילים לחשוב כך וזה בסדר, ככה אנחנו בנויים, אבל אל תהיו פזיזים ואל תאמרו שזה באמת מתאר את מה שקורה בעולם, אלא זה רק האופן שבו בינתיים אנחנו מסדרים לעצמנו את העובדות. עכשיו פתאום יש איזו תפיסה שרק ככה העולם מתנהג וכל דיווח אחר צריך לזרוק אותו, צריך לדחות אותו. זה כבר ממש נדמה לי מצביע על איזושהי מגמתיות מאוד בעייתית. זאת אומרת זה לא רק שהוא מתבצר בתיאוריה שלא ניתנת להפרכה, אלא הוא אבי השיטה שעומדת על החשיבות של ההפרכות, על המשמעות של ההפרכות, על זה שאסור להתבצר כנגד הפרכות. אז יש פה באמת בקיצור, הטענה הזאת שנגד, הטענה הזאת שנגד טיעון העד בעיניי, למרות שאנשים כל כך מתלהבים ממנה, היא טענה מאוד מאוד בעייתית. יש אולי אני אגיד עוד משפט אחד שקשור לנקודה הזאת. אנחנו באמת רואים שבדרך כלל העולם מתנהג על פי חוקי הטבע. עכשיו אני עוזב את יום, אני מדבר עכשיו על עצמי, לא על יום. אני לא חושב שהאינדוקציה היא כלי מופקפק. אני חושב שההכללות שלנו הן כלי טוב, לא מושלם, לא תמיד נכון, צריך לבדוק אותו, כבדהו וחשדהו, אבל זה לא ירייה באפלה כמו שהציג איזה יום או כמו שפופר המשיך את זה. זה כלי עבודה. זאת אומרת זה משהו, זה כלי שבאמצעותו אנחנו יכולים לומר דברים על העולם. עכשיו האם אני, שלא דייוויד יום, אני מאמין להכללות שלי, אז אולי מבחינתי הטיעון של יום כן יכול להיות יותר חזק. יום עצמו זה סתירה פנימית במשנתו. אבל אני, הרי אני מעניין אותי מה המסקנות שלי, לא מה המסקנות של יום. הרי בסופו של דבר באמת אירוע שהוא נגד חוקי הטבע הוא אירוע לא סביר. אז למה שאני אקבל את העדות על זה שהוא קרה? בסך הכל אני מאמין להכללות שלי שהעולם מתנהג על פי חוקי הטבע. כאן יש שתי נקודות חשובות. נקודה אחת זה שיש כאשר אני בעצם מה שאומרים לי זה ללכת אחרי הניסיון שלי, אם ראית הרבה מקרים שהם כאלה אז כנראה שכל המקרים הם כאלה. עכשיו זה כחצי משל אני אומר, יש סיפור על רבי יהונתן אייבשיץ שבא אליו הכומר, כן, כל הסיפורים הטובים זה רבי יהונתן אייבשיץ, בא אליו הכומר ואומר לו, למה אתם היהודים לא מאמצים את הנצרות? הרי אנחנו הרוב ובתורה כתוב אחרי רבים להטות. אז אומר לו רבי יהונתן אייבשיץ, אני הולך אחר הרוב במקום שאני מסופק, אבל אם אני יודע מהי האמת לא מעניין אותי מה אומר הרוב. אז הרוב טועה. עכשיו שוב פעם יש פה איזושהי אמירה, אתם רואים את הקשר אלינו. זאת אומרת יש פה איזשהו טיעון נגד העמדה שלך, הרוב הרי חושב אחרת, ואתה אומר כן אבל אני בטוח שאני צודק אז אני לא מקבל טיעוני נגד. קצת דומה למה שתיארתי קודם. אבל זה לא ככה כי תחשבו למשל, יש ההלכה אומרת שאם אם אני מוצא חתיכת בשר זרוקה ברחוב, אז הדין שלה נקבע לפי רוב החנויות בסביבה. נגיד שזה בא מאותה עיר, דלתות העיר נעולות, אין חתיכות בשר שבאות מבחוץ, אז אני בודק את החנויות בעיר. אם רוב החנויות כשרות אז מעיקר הדין מותר לי לאכול את החתיכה הזאת, אם רוב החנויות טרפות אז אסור לי. יש דין בשר שנתעלם מן העין, זה להלכה, אבל מבחינת מעיקר הדין זה הולך על פי הרוב. עכשיו, מה קורה אם רוב החנויות בעיר הן טרפה, אבל בחתיכת הבשר שמצאתי ברחוב יש פלומבה של כשרות מהודרת. האם אני עדיין אלך אחר הרוב? רוב החנויות הן טרפה ואני אומר החתיכה הזאת היא טרפה. ברור שלא. למה לא? כי באמת ובתמים וזה לא בדיחה, זה הכלל ההלכתי. הכלל ההלכתי אומר שאני הולך אחר הרוב במקום שבו אני מסופק. שתי האפשרויות קיימות, אני הולך אחר הרוב כי זה יותר סביר מאשר האפשרות השנייה. אבל במקום שבו ברור לי איזה משתי האפשרויות נכונה, אז מה אכפת לי שהרוב נגדי? אני יודע מה היא האמת. הרוב הוא כלי להכרעה במצבי ספק. אם אני לא במצב של ספק, אין שום משמעות לשאלה של הליכה אחר הרוב. עכשיו כמובן אם הרוב אומר אחרת, אז יכול להיות שיבוא מישהו ויגיד תשקול עוד פעם את עמדתך, האם אתה חושב, אתה עדיין חושב שהאמת היא כזאת או לא? יכול להיות שיש משקל לזה שהרוב חושב אחרת, אבל אם שקלתי עוד פעם את עמדתי והגעתי למסקנה שברור לי שחתיכה עם פלומבה של כשרות מהודרת היא כנראה כשרה, אז זה שיש רוב נגדי אז מה? אז יש רוב שרוב החנויות הן טרפות אבל החתיכה הזאת באה מהחנות הכשרה לא מהחנות הטרפה. כן, זה מזכיר לי, רב שמעון שקופ מסביר, יש הרי הכלל בגמרא, סתם אסוציאציות הלכתיות אבל זה בדיוק צורת החשיבה הזאת. יש מחלוקת רב ושמואל האם הולכים בממון אחר הרוב, ולהלכה אנחנו פוסקים שלא הולכים בממון אחר הרוב. עכשיו מה זה אומר? למשל במקרה שבו מדובר בגמרא, אחד המקרים שזה מדובר זה מישהו, ראובן מכר שור לחברו לשמעון. שמעון לקח את השור לחרישה והבחור התפגר לו במקום. הוא תובע את ראובן, הוא אומר אתה מכרת לי שור קקמייקה אי אפשר לחרוש איתו. אז אומר לו ראובן אני מכרתי לך שור לשחיטה לא לחרישה, לשחיטה תשחט אותו הוא לא צריך להחזיק מעמד במאמצים. לא לשם כך קנית אותו. מה פתאום אני קניתי לחרישה לא לשחיטה. מגיעים לבית דין. עכשיו מתברר שרוב השוורים נמכרים לחרישה. זה היה המצב בשוק, רוב השוורים נמכרים לחרישה ולא לשחיטה. אז לכאורה צריך ללכת אחר הרוב, ומי שאומר שזה נמכר לחרישה, הקונה במקרה הזה הוא צודק. עכשיו הטענה של הגמרא, להלכה, זה מחלוקת רב ושמואל, להלכה לא הולכים בממון אחר הרוב. עכשיו יש מקומות אחרים ולכן ההנחה היא שהטענה שהשור נמכר לשחיטה היא טענה שמחזיקה מים. זאת אומרת אפשר לסמוך עליה למרות שרוב השוורים נמכרים לחרישה. עכשיו יש מקומות אחרים בגמרא שבהם רואים שכן הולכים בממון אחר הרוב. למשל בבית דין בדיני ממונות הולכים אחרי רוב הדיינים. אז תוספות בסנהדרין בהתחלה ותוספות בבבא קמא בדף כ"ז ועוד כמה וכמה ראשונים שואלים איך זה מסתדר. אז רב שמעון שקופ מציע את ההסבר הבא. הוא אומר באופן עקרוני הולכים בממון אחר הרוב. רוב זה ראיה טובה למה שלא נלך בממון אחר הרוב. אבל הרוב הזה בשור שנמכר לחרישה או לשחיטה הוא רוב מיוחד. למה הוא רוב מיוחד? כי זה רוב שתלוי בהחלטות של בני אדם, זה לא אירוע סטטיסטי. בני אדם מחליטים מה הם רוצים, שור לחרישה או שור לשחיטה. זה לא שאני מטיל מטבע ואני מחליט. כל אחד לפי הצרכים שלו. היה צריך לשחיטה אז הוא קונה לשחיטה, מי שהיה צריך לחרישה קונה לחרישה. תכלס כשאתה סופר סך הכל אז בדרך כלל רוב השוורים נמכרים לחרישה. אבל לא שאני מטיל פה קובייה כשאני קונה שור ואני מחליט אם אני קונה אותו לשחיטה או לחרישה. עכשיו בא בן אדם ואומר לי תראה אני מכרתי את השור הזה לשחיטה. נכון, רוב האנשים בוחרים לחרישה אתה צודק, אבל אני שייך למיעוט. הרי כל בן אדם מחליט למה הוא רוצה לקנות או למכור שור. אז הוא אומר מה אתם נגיד יטענו כנגדי לא יכול להיות שאתה בגובה מטר תשעים וחמש כי רוב העולם הוא עד גובה מטר שמונים. בסדר, אז לא יכול להיות שאתה בגובה? מה לעשות אני שייך למיעוט ואני מטר תשעים וחמש. זה שיש רוב נגדי אז מה? אם העובדה היא כזאת אז יש רוב נגדי. אז פה במקום שבו אני לא יודע נגיד מגרילים גובה באופן אקראי ועכשיו השאלה היא האם סביר שיצא לי גובה מטר תשעים וחמש? התשובה היא לא, כי רוב האנשים, רוב התוצאות יהיו סביב המטר שמונים. אוקיי? אז אם אני אטען שיצא לי באופן מקרי גובה של מטר תשעים. תשעים וחמש אז זה נכון, אז באמת אולי זאת טענה פחות סבירה מאשר הטענה שיצא לי מטר שמונים, כי יש יותר אנשים שמטר שמונים. אבל זה הכל אם בוחרים אותי באופן מקרי. אבל אם אני שייך למיעוט הגבוה, כולם מסכימים שיש מיעוט גבוה. אני שייך למיעוט ההוא, מה אתה רוצה? אז מה אכפת לי אם רוב האנשים הם לא כאלו? אז כשבן אדם בוחר אם למכור או לקנות שור לשחיטה או לחרישה, זאת החלטה שלו, הוא יכול להחליט שתי החלטות סבירות, הרי גם זה קורה וגם זה קורה. נכון שהשור לחרישה קורה יותר. אז בגלל זה בן אדם שאומר אני בחרתי לקנות או למכור שור לשחיטה אנחנו לא מקבלים את הטענה שלו?

[Speaker D] לא, זה לא דומה.

[הרב מיכאל אברהם] זה אומר שאף בן אדם לא, כן, אני חוזר ליום, זה אומר שאף בן אדם לא קונה שור לשחיטה, כי כל אחד שיגיד שהוא קנה שור לשחיטה הוא לא נאמן, כי רוב השוורים הם לחרישה, והנה הראיה שתמיד קונים שוורים רק לחרישה ולא לשחיטה. כי כל אחד שיגיד שהוא קנה לשחיטה פשוט לא נאמין לו.

[Speaker D] אבל זה לא דומה, כי פה אם הרי אני מוכר משהו נדיר, אז מן הראוי שאני אגיד לקונה תשמע, דע לך שזה טריפה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה שאלה אחרת, אני לא נכנס כרגע לפרטי הסוגייה, יש שם שאלה אם באמת היה צריך להודיע או לא צריך להודיע, המפרשים דנים בזה. האם הדמים מודיעים, יש הבדל גם במחיר של שור לשחיטה ולחרישה. אולי דרך זה אפשר לראות. לא נכנס לזה כרגע כי אני מביא רק את הדוגמה כדי להבהיר את הרעיון. מה שבעצם מה שאני אומר בעצם, זה שהטיעונים הסטטיסטיים הם טיעונים טובים במקום שבו אפריורי שתי האפשרויות שקולות. אבל אם יש לי טיעונים טובים לטובת אחת מן האפשרויות, אז זה שהאפשרות השנייה יותר סבירה סטטיסטית זה לא אמור לשנות את העמדה שלי בשום צורה. אם הגעתי למסקנה פילוסופית שיש אלוקים, וממילא אין שום מניעה שהוא גם יתגלה, אז העובדה הסטטיסטית שהוא בדרך כלל לא מתגלה ושחוקי הטבע אוסרים התגלות שלו כביכול, או מה שלא תרצו, היא עובדה נכונה. אבל החתיכה הזאת היא פלומבה. זאת אומרת, מה אכפת לי מהסטטיסטיקה שלך? כשאני כשהאפשרות הזאת היא נכונה בעיניי, אז הסטטיסטיקה לא רלוונטית. אם אני מגיע טבולה ראסה ואני לא יודע שום דבר, יכול להיות שלטיעון הסטטיסטי תהיה יהיה משקל או תהיה חשיבות. אבל המידע או ההנחות שאיתן אני מגיע מראש לדיון הם מאוד חשובים גם אחרי הסטטיסטיקה. יש לנו איזושהי נטייה וזה נטייה מחלה מודרנית, אחרי שהכלים הסטטיסטיים פותחו ובאמת נעשה בהם שימוש קצת יותר מושכל ממה שעשו בעבר, אז זה בומרנג. זה הופך את השימוש בסטטיסטיקה למשהו שהוא הרבה יותר בעייתי כלפי מי שלא מיומן ולפעמים גם מי שכן מיומן.

[Speaker E] אני לא הבנתי למה המיעוט אם זה תלוי בדעת בן אדם יותר חזק אם זה מיעוט שתלוי במשהו אחר.

[הרב מיכאל אברהם] כי כשאני עושה נגיד שאני יודע שהקובייה היא קובייה הוגנת ואני מטיל אותה ויצא לי מאה פעמים שש. אז משהו פה לא הגיוני, זה מאוד לא סביר שזה קורה. אבל זה בגלל שאני יודע מראש הקובייה היא קובייה הוגנת. אם אני יודע שהקובייה היא קובייה לא הוגנת אז אין לי בעיה עם זה, יכול להיות שיש לה נטייה ליפול על שש.

[Speaker E] ואם אני אומר אני ידעתי שזה לא היה בהמה טריפה, שאני בדקתי אותו או משהו כזה, אפילו שזה מיעוט, לא הולכים אחרי ה… אני אומר אני יודע… אני לא הבנתי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הטענה שאתה בדקת זה לא אותה טענה כמו שאתה החלטת. כי זה שאתה בדקת זה כבר נכנס לדיני ראיות והשאלה אם הבדיקה הזאת מתגברת על הרוב או לא מתגברת על הרוב, כי הרי יש לך גם אינטרס לשקר. אז לכן צריך לבדוק את זה. אבל פה הרי מדברים על ההתנהגות שלי. עכשיו אל תגידו לי איך אני מתנהג, אני מספר לכם איך אני מתנהג. אתם לא יכולים להגיד לי טוב אתה שייך לרוב, הרי אתם יודעים שיש מיעוט ואני אומר לכם אני שייך למיעוט, מה אתם רוצים? אני סוחר בבשר, לא בפרות לחרישה. אתם אומרים לי אין דבר כזה אנחנו לא נקבל את מה שאתה אומר? אז אין אנשים לשחיטה? הרי כל מי שיגיד שהוא לשחיטה פשוט לא נאמין לו? כי הרוב אומר לחרישה. יש אנשים שהם מיעוט והמיעוט שמתנהג באופן כזה הוא אומר אני, הרי זה החלטה שלי, אני החלטתי לקנות שור לשחיטה, מה הבעיה בזה? זה טענה סבירה לחלוטין. אני חושב שבזה זה שונה מהמצב שאומר אני בדקתי. כשאני אומר אני בדקתי אז אני מביא ראיה לזה שהבהמה היא לא טריפה. אז זה נמדד במישור הראיות, אבל פה כל הדיון הוא לא במישור הראיות הדיון הוא באמת על מה אני עשיתי. אני אומר לכם מה עשיתי, מה אתם דנים על מה עשיתי? זה לא בדיני ראיות. אני שייך למיעוט, יש מיעוט כזה.

[Speaker E] הבנתי, אוקיי.

[Speaker F] הרב אי אפשר להגיד שבענייני דעות למשל, השקפות ודברים מהסוג הזה אז להיפך, דווקא כשאתה מהמיעוט זה אומר שאתה יותר חשבת לבד, כשאתה…

[הרב מיכאל אברהם] אני מדבר פה כרגע על העיקרון, מדבר הרי יום לא מדבר על רוב האנשים, מדבר על רוב המקרים. אומר יש לי הרבה מקרים שאני רואה שחוקי הטבע הם כאלה, עכשיו השאלה אם לקבל עדות על מקרה אחר שלא התנהל על פי חוקי הטבע. אומר שבמקומות מהסוג יש מעבר לטיעון הסטטיסטי, יש לנו עוד אילושהם טיעונים פילוסופיים, יש לנו הנחות אפריוריות, אינטואיציות כאלה ואחרות, וצריך לזכור שצריך לשקלל את כולם. בדיונים האלה הרבה פעמים, בעיקר אגב זה בעיקר מחלה של הצד האתאיסטי, שאומרים רגע, בוא עזוב, בוא נגיע טבולה ראסה ובוא נראה אם סטטיסטית אתה צודק או אני צודק. לא, אני לא מגיע טבולה ראסה. יש לי טיעונים מצוינים לטובת העניין הזה, ולכן אני לא מוכן. אם הייתי טבולה ראסה הייתי אתאיסט, נכון? אבל אני לא, כי יש לי עדויות שהקדוש ברוך הוא התגלה, יש לי טיעונים פילוסופיים שהוא קיים, ולכן אני, זאת חתיכת בשר עם פלומבה. אל תגיד לי תתעלם מהפלומבה, הרי רוב החנויות פה הן חנויות טרפות. אני לא מתעלם מהפלומבה כי יש פלומבה. זאת אומרת, יש איזשהו קסם לטיעונים סטטיסטיים בדור שלנו, שכאילו זה מוחק את כל הדברים האחרים, כל הדברים האחרים הם אמונות טפלות. ואנשים שוכחים שהסטטיסטיקה אין לה שום מעמד מצד עצמה. סטטיסטיקה זה כלי להכריע בין אפשרויות שאין לי דרך אחרת להכריע ביניהן. אם יש לי אפשרויות שקולות, או אפשרויות שאני לא יודע להכריע ביניהן, הסטטיסטיקה תגיד לי מי מהן עדיפה יותר או סבירה יותר. אבל זה אחרי שהחלטתי שכל האפשרויות האלה הן שוות משקל, או כל האפשרויות האלה אני לא יודע להכריע ביניהן. אם יש לי דרך להכריע ביניהן, למה שאני אשתמש בסטטיסטיקה? סטטיסטיקה היא לא הכלי הרלוונטי. למרות שכאילו סטטיסטיקה זה מתמטיקה, מי יכול להתווכח על מתמטיקה? יש ערבוב בין מושגים של סבירות למושגים של הסתברות. זה לא אותו דבר. ההסתברות היא אחד הכלים שעוזרים לנו להכריע לגבי סבירות, אבל יש עוד כלים חוץ מההסתברות. במקום שבו אני לא יכול לעשות חישוב הסתברותי, אין לי מרחב מאורעות, מרחב מדגם, אז אני לא יכול לעשות חישוב הסתברותי, אז מה, אז אני לא יכול לקבל החלטות מושכלות? אני כן יכול. אני מקבל החלטות באמצעות האינטואיציה שלי, החלטות על פי סבירות לא לפי הסתברות. יש איזושהי קדושה להסתברות כי יש שם חישובים, יש נוסחאות, מתמטיקה, אז זה עושה רושם נורא גדול על אנשים, בעיקר כאלה שלא מבינים בזה, ולכן הם גם עושים בזה שימוש מוטעה, אבל הם גם נורא בטוחים שהתוצאה היא נכונה כי הרי יש סטטיסטיקה. אתם יכולים, אני חושב שלא נתקלתי עד היום כמעט אף פעם בדיווח בחדשות על או ביומנים, לא משנה, בטיעונים בתקשורת, טיעונים שמבוססים על נתונים שלא הייתה בהם שגיאה בפרשנות הנתונים. עוד לא נתקלתי כמעט עד היום במקרה אחד כזה. ויש עשרה טיעונים כאלה ביום. הרי ידוע שתמיד כשעושים ככה אז קורה ככה, כן? זה טיעונים של כל יום. עכשיו, אין טיעון אחד כזה שמחזיק מים. זה לא ייאמן כשאתם מסתכלים ביקורתית ואנשים כאילו מביאים מומחים ומדברים במספרים, כי זה דיבור נורא רציני, אז יש מספרים ונתונים. אל תגיד סתם דברים מליבך הקודח, זאת אומרת, משתמש בנתונים כמותיים, וזה נורא משכנע. אבל זה שטויות, הנתונים הכמותיים בגלל שהם כמותיים לוקחים אותנו בשבי. יש לנו איזושהי נטייה להאמין להם כי הם כמותיים ואנחנו שוכחים לשים לב להקשר, למשמעות של הכמויות ושל החישובים האלה וללהנחות היסוד או לאפשרויות, לדעתנו האפריורית על האפשרויות. וזה לא פחות חשוב, אולי יותר חשוב מהסטטיסטיקה. הסטטיסטיקה זה הכלי האחרון. אחרי שאין לי דרך, זה כמו התער של אוקאם, כן? התער של אוקאם בעצם הרבה פעמים מופעל לטובת התיאוריה הפשוטה יותר. בוא נבחר את התיאוריה הפשוטה יותר כי זה התער של אוקאם. אז לכן בעצם לפי ההיגיון הזה, המכניקה של ניוטון יותר נכונה מתורת היחסות של איינשטיין כי היא יותר פשוטה. למה זה לא נכון? כי מה לעשות יש ניסויים שמראים שזה לא נכון, שהתיאוריה של איינשטיין נכונה. רגע, אבל התיאוריה הזאת יותר פשוטה של ניוטון. אז מה? התער של אוקאם הוא תמיד העיקרון האחרון בשרשרת ההכרעה. זאת אומרת, אני בודק את כל הנתונים, כל התיאוריות שלא מסבירות את הנתונים אני זורק אותן הצידה, נשאר עם התיאוריות שכל אחת מהן מסבירה את כל הנתונים, עכשיו מי ביניהן אם אני צריך להכריע אני לוקח את הפשוטה ביותר. אבל אני לא אקח תיאוריה פשוטה ביותר כשיש נתונים נגדה רק בגלל שהיא פשוטה. הפשטות היא העיקרון האחרון. אחרי שנשארתי עם כמה תיאוריות שאני לא יודע להכריע ביניהן אני אבחר את הפשוטה יותר. גם סטטיסטיקה זה ככה, סטטיסטיקה היא המכריע האחרון אחרי שאין לי הכרעה בין כמה אפשרויות ונשארתי עם כמה אופציות ואני צריך להכריע ביניהן אני עושה חישוב סטטיסטי. אם יש אחת יותר מסתברת, אני אבחר בה. אבל זה לא באמת אומר, זאת אומרת, אני לא אשתמש בסטטיסטיקה כדי להכריע לטובת תיאוריה שיש לי סיבות טובות לומר שהיא לא נכונה. יש אפילו בהלכה הבדל בין ספק של איקבע איסורא וספק של לא איקבע איסורא. חתיכה משתי חתיכות וחתיכה אחת. יש לי חתיכת בשר אחת ויש ספק האם היא כשרה או טרפה, חמישים-חמישים. אז זה ספק מסוג אחד, זה נקרא לא איקבע איסורא. ויש לך ספק שני, יש לפניי שתי חתיכות בשר, אחת אני יודע שהיא כשרה ואחת טרפה, אני רק לא יודע מי היא מי. גם זה חמישים-חמישים, כל חתיכה שאני אקח זה חמישים-חמישים. אבל ההלכה מתייחסת לספק השני כספק חשוב יותר, מביאים עליו אשם תלוי, לספק של לא איקבע איסורא לא מביאים אשם תלוי. למרות שזה חמישים-חמישים וזה חמישים-חמישים, מה ההבדל? ההבדל הוא שבספק של חתיכה אחת זה חמישים-חמישים נגטיבי, זה חמישים-חמישים כי פשוט אין לי שום מידע, אז לאור האין-מידע שבידיי, או שזה טרפה או שזה לא טרפה, חמישים-חמישים. אני לא באמת אומר פוזיטיבית שזה חמישים-חמישים, פשוט אני לא יודע כלום, אז ההנחה היא שכנראה שתי האפשרויות מבחינתי שוות משקל. אבל אם אני אומר לא, אני יודע את כל המידע, יש פה שתי חתיכות, אחת כשרה ואחת טרפה, כאן כשאני לוקח אחת מהן, זה באמת חמישים אחוז שהיא כשרה או טרפה, זה לא ספק שלילי, זה ספק פוזיטיבי. יש לי סיבות להניח שחמישים אחוז שהחתיכה הזאת טרפה וכשרה, אני לא ממציא את הספק, זה לא ספק שנוצר מהעדר מידע, זה ספק שנוצר ממידע. אז יש פה, כאשר אין לי מידע, אז אני גם כן מיישם סטטיסטיקה, חמישים-חמישים, אין לי מידע. אבל במקום שיש לי מידע, אז הסטטיסטיקה לא עובדת נגד המידע, היא עובדת במסגרת המידע. אז אם יש לי מידע לא מלא, חתיכה אחת כשרה וחתיכה אחת טרפה, אני עושה חישוב סטטיסטי ואומר חמישים אחוז שזה כשר וחמישים אחוז שלא. אבל אני לא יכול להגיד שנגיד שיש לי שלוש חתיכות ומהן שתיים טרפות ואחת כשרה, עכשיו אני אומר בעולם יש חמישים אחוז כשרות וחמישים אחוז טרפות, או לא בעולם אלא כיוון שאני לא יודע מה החתיכה הזאת אז חמישים-חמישים, כי או שהיא כשרה או שהיא טרפה. זה שימוש עקום בסטטיסטיקה. למה? כי הוא מתעלם ממידע שיש בידיי. אם היו לי פה שלוש חתיכות ולא הייתי יודע עליהן כלום, כל אחת שהייתי מרים זה היה נכון להניח לגביה שזה חמישים-חמישים. זה היה נכון נגטיבית, זאת אומרת, כיוון שאין לי מידע אחר אז אני אומר טוב, אז אני אניח חמישים-חמישים, זאת ברירת המחדל. אבל אם יש לי מידע, אני אומר מתוך השלוש חתיכות האלה שתיים טרפות ואחת כשרה, אז מה זה רלוונטי להגיד שיכול להיות או כשר או טרף ולכן זה חמישים-חמישים? שימוש כזה בסטטיסטיקה זה שימוש שמתעלם משיקולים לא סטטיסטיים, מהשיקולים האחרים, המקדמיים, הא-פריוריים. זה שימוש עקום בסטטיסטיקה. אוקיי, אז זאת בעצם הטענה כנגד הביקורת של יום. אני רוצה רק עוד נקודה אחת, אני חייב תשובה כי התחייבתי בשיעור הקודם, אז לא שכחתי. מישהו שאל אותי בשיעור הקודם ואני רוצה באמת להתייחס לזה כאן. שאל אותי בעצם, אני הרי אם מגיעים אליי דיווחים על ניסים אני בדרך כלל שולל אותם. אני אישית, מדבר עכשיו עליי, גישתית שלי. עכשיו הוא אומר, איך זה מתיישב עם כל הטענות שלך נגד יום, הרי זה בדיוק מה שיום אמר. מגיע לו דיווח שנראה מפקפק על ניסים אז הוא שלל אותו. גם אתה בעצם בא מישהו ואומר התגלה לי אליהו, רחל אמנו בעזה התגלתה לחיילים שם או כל הבולשיט הזה, אז אתה אומר זה הכל שטויות, אתה לא מקבל את זה. למה לא? מה אתה שולל את זה על הסף? ברור, אתה שולל על הסף כי אף פעם רחל לא התגלתה. למה? כי כל פעם שיש דיווח שרחל התגלתה אתה לא מקבל אותו. ממש הכשל שבו אני מאשים את יום, אז בעצם אני עצמי נופל בו. מישהו שאל אותי בשיעור הקודם איך אתה עצמך תתייחס לדיווח על ניסים לאור הפלורליזם המרשים שאתה מגלה כאן? הרי אני גם נוטה לא לקבל דיווחים כאלה. אז פה באמת אני חוזר למה שאמרתי עכשיו. אני באמת מסכים עם יום בנקודת המוצא. זאת אומרת, אם אין לי סיבות טובות, אני אניח שהנס לא קרה, ולכן כל דבר אני בודק לגופו. אם יש לי סיבות טובות, נגיד כמו במעמד הר סיני, אז כנראה שזה קרה, והדיווח בעינו עומד והסטטיסטיקה גם היא כבודה במקומה מונח. אבל אם אין לי סיבות טובות להניח שהנס קרה, אז אני חוזר לסטטיסטיקה, אז צודק יום. אוקיי. אם מגיע אליי מישהו ואומר שהתגלה לי אליהו הנביא, והוא לא נשמע לי הדמות האמינה במיוחד, וסך הכל יש הרבה מאוד כאלה, ובדרך כלל אחרי שמגלים, אחרי שנוברים קצת בעדויות האלה אז מגלים את הבעיות שיש בהם, אז א-פריורי אני לא נותן בזה אמון. אגב, אני לא שולל את זה קטגורית. אם הוא יביא לי ראיות טובות, אז בסדר, אני אקבל את זה. אבל הגישה הא-פריורית שלי היא שבדרך כלל זה שטויות. בדרך כלל זה הזיות או אמונות טפלות או מה שלא יהיה. אבל זה לא בגלל שאני לא מוכן עקרונית לקבל דיווחים כאלה, אלא בגלל שכשיגיע דיווח כזה, אני ארצה לראות טיעונים שמצדיקים אותו. ואז אני אהיה מוכן לקבל. אבל בלי זה, אז הסטטיסטיקה בעינה עומדת. אחד הטיעונים ועל זה דיברתי בפעם הקודמת או לפני הקודמת אני כבר לא זוכר, אחד מהם זה באמת אמינותו של מי שמוסר לי את הדיווח. אם הדיווח או שרשרת המסירה לדיווח נשמעת לי אמינה, אז אני אקבל את זה, כמו עם הצהבת כפי שדיברנו. אז אני אקבל את זה. ואם הבנאדם הזה הוא לא אמין בעיניי, אז אני לא אקבל את זה וזאת התרשמות. תראו, יש כשאתם מגיעים לבית משפט, אז בבית משפט הרי אפשר לטעון את אותו טיעון של יום. מגיע עד ואומר ראובן רצח את שמעון. עכשיו יש לי שתי אפשרויות. או להניח שבאמת ראובן רצח את שמעון, העד דובר אמת ולהרשיע את ראובן ברצח. אפשרות שנייה להגיד ראובן לא רצח את שמעון והעד שקרן. עכשיו תגידו לי מה יותר סביר, רצח או שקר? רצח זאת עבירה הרבה יותר חמורה ומרחיקת לכת. הרבה יותר קל לחשוד בבנאדם שמשקר מאשר לחשוד בבנאדם שהוא רוצח. אז בעצם האלטרנטיבה היותר הגיונית היא להגיד שהעד שקרן וראובן לא רצח. למה להניח שמישהו רצח? בוא נניח שמישהו שיקר, זאת הנחה סבירה יותר. למה בבית המשפט מקבלים את זה? את העדות על הרצח? פה לפעמים מנסים להצליב וכולי, אבל עקרונית מקבלים את העדות הזאת בגלל שהעד עומד לפניהם והוא נשמע להם אמין. מה עם החשבון הסטטיסטי של יום? שרצח פחות סביר משקר? עם כל הכבוד לסטטיסטיקה, יש לי איזושהי התרשמות בלתי אמצעית מהעד, והעד הזה נשמע לי אמין. ולכן אני מקבל את העדות שלו. כמובן יש פה עוד משהו, בדרך כלל ברוב המקרים, בדיוק, ברוב המקרים יש את המת כמו שכותב פה, היה רצח. זאת אומרת עובדתית היה רצח, אז לחשוב שמישהו רצח זה לא חשד מופרך כי ודאי שמישהו רצח כי היה פה רצח. טוב, אפשר להגיד שלא, אולי זה מישהו מת כדרכו, אולי מישהו נעלם ולא נרצח ועכשיו בא עד ואומר שהוא נרצח, אפשר לתאר סיטואציות שבהן אין גופה, שבהן אין גופה. ועדיין אם העדות נשמעת לי אמינה אז כן. אגב, כשמגיע ערעור לבית המשפט העליון, אז הנוהג המקובל, זה לא תמיד ככה אבל זה הכלל הבסיסי שאיתו הולכים, זה שבית המשפט לא נכנס לבחון מחדש את העדויות. בית המשפט העליון. הוא בודק את השיקולים המשפטיים. אבל ההתרשמות מהעדים, זה הוא משאיר לערכאה הראשונה, הנמוכה יותר. למה? בגלל שהם ראו את העד מול העיניים. ומי שראה את העד מול העיניים יש לו איזושהי התרשמות בלתי אמצעית האם העד הזה הוא אמין או לא. כמובן זה יכול להטעות, אף אחד לא אומר שזה בטוח נכון, אבל יש לזה איזשהו משקל ואתה מסתמך על העד הזה, אתה מתרשם האם העד הזה הוא אמין או שהוא לא אמין. בית המשפט שלא פגש אותו, כל מה שהוא יכול לעשות זה חשבונות סטטיסטיים. אז מבחינת בית המשפט העליון שלא פגש את העד, הוא בעצם היה אמור להגיד עזוב, יותר סביר שהעד שיקר מאשר שהנאשם רצח. כי הוא לא פגש את העד. אבל בית המשפט בערכאה הראשונה, הנמוכה יותר, הוא פגש את העד. ברגע שהוא פגש את העד הוא מתרשם שמדובר באדם אמין. ברגע שמתרשם שמדובר באדם אמין, עדיין החשבון הסטטיסטי אומר שיותר סביר שהיה שקר מאשר שהיה רצח, עם כל הכבוד לחשבון הסטטיסטי הוא נשאר בצד. ובית המשפט העליון מכבד גם הוא את ההבחנה הזאת, ולכן הוא לא ייכנס לבחינה של העדויות. כי הוא לא פגש את העד. והוא לא יגיד שזה יותר סביר שהיה שקר מאשר שהיה רצח ויבטל את פסק הדין של בית המשפט הראשון. לא. בגלל שבית המשפט הראשון פגש את העד. אותו דבר פה דיברנו על הסיפור עם המידווסט, מה שדיברתי עם אמנון עם החבר שלי, והבאתי לזה עוד הרבה דוגמאות שהרבה פעמים אנחנו מוכנים לקבל עדויות גם על דברים שנראים לנו מוזרים מאוד אם העדות היא אמינה, אם אנחנו מתרשמים באופן בלתי אמצעי שהבנאדם הוא איש אמין, הוא מדבר אמת, הוא לא הוזה הזיות. גם אם העדות היא עדות מופרכת ולכאורה הזיה זו אופציה יותר סבירה מאשר להגיד שהעדות המופרכת היא נכונה. זאת התקיימה באמת. לא, אבל אם אני מאמין לבן אדם אז אני אקבל את העדות שלו. ולכן השימוש בסטטיסטיקה זה שימוש שצריך לעשות בזהירות רבה. יש לנו איזשהו יש איזשהו קסם למספרים. ברגע שיש מספרים אז ברור שזה מוכיח הכל וזה צודק וכל השאר מסביב נמחק. לא. שימוש בסטטיסטיקה נעשה בתוך מסגרת מחשבתית מסוימת. צריך למצות את כל הטיעונים שמסביב ורק בסוף בסוף הצעד האחרון זה החישוב הסטטיסטי. טוב, אז עד כאן סיימנו עם טיעוני עד של יום. הערות או שאלות אז אפשר.

[Speaker B] אז סוף סיפור כל אחד חושב מה שהם רוצים.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אמרתי את זה בהתחלה, אבל כמו שאמרתי, זה לא אומר שזה חסר משקל. כי אם הגעתי למסקנה פילוסופית שיש אלוקים, אז אני מבחינתי זאת המסקנה. עכשיו מגיעה לי עדות על התגלות שהייתה, החשבון הסטטיסטי הזה אני מתעלם ממנו, אבל ההתגלות הזאת יש לה משמעות מבחינתי. היא מגלה לי שאלוקים הוא לא רק פילוסופי אלא אכפתי ויש מצוות וכל מיני דברים מן הסוג הזה. עכשיו נכון שאם לא הייתי חושב שיש אלוקים גם לא הייתי מקבל את העדות הזאת. אבל אי אפשר להגיד שאני לא פועל בצורה רציונלית. אני פועל לגמרי בצורה רציונלית. כי זה שיש אלוקים, יש טיעונים רציונליים מצוינים לטובת העניין. ממילא אני גם מתעלם מהסטטיסטיקה שקורית אחר כך וזה גם התעלמות רציונלית.

[Speaker B] ואני חוזר עוד פעם למולטיוורס. אם זה סביר או לא כל אחד חושב אחד חושב מה שהם רוצים.

[הרב מיכאל אברהם] אבל על המולטיוורס עניתי לך בכמה צורות אחרות בלי קשר לסבירות. המולטיוורס לא פותר את הבעיה.

[Speaker B] זה מה שחשוב כל אחד פיזיקאים אומרים.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל זה מה שאני אומר. זה לא משנה כלום. כי לגבי השאלה אם יש או אין מולטיוורס כל אחד מחזיק בעמדה שלו. אבל גם אם יש מולטיוורס השאלה אם זה פורך את הראיה הפיזיקו-תאולוגית אני טוען שלא. אז לכן אני חושב שזה לא קשור. זאת אומרת אפילו אם תקבל את האופציה הזאת בגלל שאתה אין לך בעיה איתה, עדיין לטענתי זה לא פורך את הטיעון הפיזיקו-תאולוגי. על זה עניתי שמה כשדיברנו על הטיעון. גם בספר יש את זה.

[Speaker D] כן, אבל אנחנו כל הדרך הארוכה הזאת והמעניינת אנחנו מסתמכים על הסבירות. הסבירות האישית של כל אחד, אחד מעמיק יותר, חריף יותר, פחות. אבל בסופו של דבר כשאנחנו מגיעים לשאלה שאין תשובה ההיגיון החריף שלנו כבר לא מעניין. אני לא מבין את זה. אז מה עשינו? אם אני מרים ידיים בחלק מהדרך הזאת שאני לא מבין ואז אין תשובה וזה לא מפריע לי אז אני ממשיך עם הסבירות, אז מה הסבירות?

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר עוד פעם. אם הדבר הזה שאותו אני לא מבין חוזר ומערים קשיים שגורמים לי לפקפק בטיעונים לטובת נגיד קיומו של אלוקים אז בהחלט אני לא צריך להתעלם מזה. אבל אם כל מה שהוא מראה לי זה ששעון זה עובד עם ראש אחר מהראש שלי, זה עוד לא אומר שאין שעון כי הטיעונים לטובת השעון הם טיעונים טובים.

[Speaker D] לא, זה לא רק. אנחנו במשך הזמן ואפשר כל אחד יכול לשים פה רשימה של מאה או אלף דוגמאות לכך שההיגיון שלנו בוא נגיד בלשון הכי עדינה אנחנו לא מבינים. נו מה לעשות? אבל זה כבר אמרנו לפני חצי שנה. לא, אבל לפני חצי שנה אמרנו. דבר אחד לא מובן בסדר, דבר אחד לא סביר בסדר. אבל הצטברות של עשרות מאות מקרים שהם לא שאנחנו לא מבינים בוא נקרא לזה, אז זה לא משפיע על ההסתברות? על הסבירות סליחה?

[הרב מיכאל אברהם] בהחלט משפיע. בהחלט משפיע. ברור. אמרתי את זה ואני חוזר ואומר גם עכשיו. אם יש כמות גדולה מאוד של קשיים במערכת זה מעלה סימן שאלה לגבי נכונותה וצריך לבדוק את הטיעונים לטובת נכונותם מחדש. אני מסכים. לכן אני אומר זה כמו הבאתי לזה את הדוגמה של תומאס קון. תומאס קון לגבי תיאוריות מדעיות או פרדיגמות מדעיות, אז הוא אומר ככה. הרי פופר אומר שתיאוריה אפשר להפריך אי אפשר להוכיח. נגיד התיאוריה כל העורבים הם שחורים. אז אני אומר הרי אפשר להפריך אותה, תביא עורב אחד שהוא ורוד, הפרכת את התיאוריה. אומר תומאס קון זה לא עובד ככה. גם אם יביאו חמישה עורבים שחורים התיאוריה לא תיפול. למה? כי אני אניח טוב פה אולי ראיתי זה בכלל לא היה עורב זה היה ציפור דרור. זה טעות בניסוי פה היה לי איזה בעיה. צריך כמות מינימלית של קשיים כדי להפיל את הפרדיגמה הקיימת אם הפרדיגמה הזאת יושבת על טיעונים טובים. ואם היא הוכיחה את עצמה בהרבה מאוד מקרים אני לא אפיל אותה עם ניסוי אחד שבו היא נכשלה או שלושה ניסויים שבו היא נכשלה. לכן ברור שיש פה שאלה של מינונים. אם יש הרבה מאוד קשיים בהחלט צריך לחזור ולבדוק את המערכת מחדש.

[Speaker D] אבל ברוב המקרים מאה, אלף, כמה דוגמאות אני צריך?

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע. לא יודע. זה שאלה של הערכה. אני לא יודע לתת קריטריון. אבל אנחנו… אני רק רוצה לומר שאם אין כמות מספקת, אז הקשיים האלה כל מה שהם אומרים זה שהראש של השעון שונה מהראש שלי, אבל זה עדיין לא אומר שאין שעון. זה הכל, ובאמת אתה צודק שהכמויות יכולות פה לשחק תפקיד, כמויות הקשיים בהחלט. אבל בסופו של דבר את המסקנה הסבירותית המוח שלי צריך לתת, כל אחד לפי ההבנה שלו. ברור, כל אחד צריך להחליט מה סביר ומה לא.

[Speaker D] ולכן אני אומר, אם יש רשימה ארוכה של דברים

[הרב מיכאל אברהם] שאנחנו אומרים לא מבינים את השעון אז זה בעיה. אם יש רשימה מספיק ארוכה לטעמך אז מבחינתך אתה צריך לבדוק את התיאוריה מחדש. כל אחד וטעמו מה זה נקרא כמות מספיקה של קשיים, אבל בסדר, כל אחד מקבל את ההחלטות שלו. לגמרי, אני לא, אני בהחלט אני רוצה להדגיש, אני ממש לא בעד הדוגמטיות של יום לכיוון הדתי. זאת אומרת, לא להתייחס לשום טיעון שמעלה קושי על עמדה דתית, כי הרי אני וודאי צודק. אני לא טוען נגד הדוגמטיות של האתאיסטים כדי להיות דוגמטי מהכיוון הדתי. אמרתי, אני נגד דוגמטיות באופן כללי, אבל מצד שני מה שהיה חשוב לי להדגיש זה שזה שאני נגד דוגמטיות לא אומר שאני נגד טיעונים והנחות יסוד. זה שהחשבון הסטטיסטי אומר משהו אני לא אתעלם ממה שנראה לי סביר ולא סביר. אני לא חושב שמה שנראה לי סביר הוא בהכרח נכון, אבל מצד שני הוא גם לא נטול משקל, יש איזה משקל, צריך לבדוק. נכון.

[Speaker D] בזה אנחנו מסכימים.

[Speaker G] מה עם מה אם אני סיני, עכשיו אני סיני שעברתי את כל התהליך הלוגי-פילוסופי והגעתי למסקנה שיש אלוהים שנטע בי מוסר ובחירה חופשית, עכשיו אני מצפה להתגלות כדי לדעת מה אני צריך לעשות אבל אין לי מסורת של הר סיני. אז מה מה אני צריך לעשות?

[הרב מיכאל אברהם] להתגייר? אתה מדבר על גוי.

[Speaker G] סיני סיני, כן.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, מה מה הוא יכול, אם הוא יכול להישאר סיני והכל בסדר. מה, התגלות לא מחייבת אותו, שיקיים את השבע מצוות בני נח שלו. הוא יכול להתגייר.

[Speaker G] לא, אבל גם הוא מגיע למסקנה הלוגית שאם הוא אדם שיש לו בחירה, שיש אלוהים ונטע בו בחירה חופשית, אז הוא גם הוא כמונו כמו היהודים מצפה שתהיה איזה שליחות של אלוהים אליו.

[הרב מיכאל אברהם] הוא מגיע למסקנה הזאת שיתגייר, אבל הוא לא בהכרח צריך להגיע למסקנה הזאת. הוא יכול להגיע למסקנה שאצל רוב העולם הבחירה החופשית ניתנה לו כדי להתנהג באופן מוסרי או שבע מצוות בני נח, ואצל עם ישראל הבחירה ניתנה גם בשביל המצוות, כמו שאצל הכהנים למשל זה ניתן גם בשביל המצוות היתרות של הכהנים שזה גם אצל שאר עם ישראל לא קיים. אז גם תפיסה היררכית כזאת יכולה להסביר את המדיניות של אלוקים, הוא לא חייב להתגייר בסוף. זה נכון שיש טיעון דומה של רב אלחנן וסרמן. רב אלחנן וסרמן שואל על השבע מצוות, לא על ההתגיירות. אם האסקימוסי אין לו מושג על שבע מצוות בני נח, למה שיחליט שיש שבע מצוות בני נח? אז הוא אומר שהוא צריך להסתכל מסביב לראות שהעולם הזה כנראה נברא ושיש אלוקים. אם יש אלוקים הוא כנראה רוצה מאיתנו משהו, ואז לצאת למסע חקר ברחבי העולם לגלות את היהדות, לשמוע מאיתנו את מעמד התגלות בהר סיני ולהבין שהוא כגוי צריך לקיים שבע מצוות בני נח. לא להתגייר, לקיים שבע מצוות בני נח. וכל זה בעצם נדרש מהאסקימוסי, אם הוא לא עושה את זה יש תביעה כלפיו. טוב, אני קצת בספק לגבי זה, אבל זה נכון שאם האסקימוסי עבר את כל השרשרת הזאת, אז בהחלט המסקנה היא שהוא יקיים את השבע מצוות שלו, לא בהכרח שיתגייר. זה כבר תלוי אם הוא רוצה להשתייך לליבה הזאת, כן, לאלה שמחויבים בכל המערכת, אז הוא גם יתגייר שזה בסדר גמור. ואם לא, זה גם בסדר גמור.

[Speaker D] לא יתנו לו. מה? לא יתנו לו.

[הרב מיכאל אברהם] למה שלא יתנו לו?

[Speaker D] כי אתם יודעים שמוציאים את הנשמה למי שרוצה להתגייר.

[הרב מיכאל אברהם] מה פתאום, לא אמורים להוציא את הנשמה, אמורים רק לוודא שזה רציני. וזה שלוודא שזה רציני בזמננו בעיניי זה מאוד נכון. ובזמננו יש סיבות מצוינות להתגייר גם בלי קשר ליהדות ולאלוקים. ולכן בהחלט יש היגיון לבדוק טוב טוב האם הבנאדם מתגייר מהסיבות שצריך להתגייר, או שהוא עושה את זה מסיבות אחרות. כן.

[Speaker D] טוב. טוב, שבת שלום,

[הרב מיכאל אברהם] להתראות.

[Speaker H] הרב הרב, אפשר רק לבקש, מחשבת ההלכה שוב, אם אפשר עם המיקרופון עוד פעם, ההקלטות יוצאות לא ברורות.

[הרב מיכאל אברהם] אני זוכר העירו לי על זה, אני לא זוכר אם יום ראשון האחרון עשיתי עם המיקרופון או שעוד לא, אבל אני עכשיו משתדל להקפיד לא לשכוח. המיקרופון תמיד איתי, אבל אני פשוט שוכח לחבר אותו.

[Speaker H] אולי כדאי לזכור זה הרבה יותר טוב, כן.

[Speaker F] טוב,

[Speaker C] שבת שלום וחודש טוב.

[הרב מיכאל אברהם] להתראות, שבת שלום, חודש טוב.