אפלטוניזם – שיעור 36
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- [0:03] הקדמה: דיון על לדון לכף זכות
- [1:09] הטעויות של משוואת הלדון והאוקם
- [3:09] הבנת עיקרון אוקאם
- [9:30] וודאות מול אמת בפוסט-מודרניזם
- [13:08] האפלטוניזם המדעי
- [17:44] הבדלים בין אינדוקציה לאבדוקציה
- [28:17] הבדלים בין אקטואליזם לאינפורמטיביזם
- [30:14] עיקרון הפופר והאסימטריה של הוכחה והפרכה
- [32:31] ההבחנה בין תאוריה מדעית ללא מדעית
- [33:58] ביקורת על פופר: חשיבות האישוש
- [39:16] פרדוקס העורבים והאישוש
- [47:01] הקבלה בין מדע ללימוד תורה
סיכום
סקירה כללית
הטקסט טוען שלדון לכף זכות ותער של אוקם שייכים לאמת עובדתית ולא ל“אמת קיומית” או לכלל מתודולוגי גרידא, ומציג את מתן בנימין כמי שטעה בשני הצדדים כשהקיש ביניהם. הוא מסביר שתער של אוקם פועל כעיקרון הסתברותי שמקרב לאמת גם בלי ודאות, ומזהה את הבלבול בין אמת לוודאות כשורש טעות פוסט-מודרנית. בהמשך הוא עובר למבוא לאפלטוניזם מדעי דרך פילוסופיה של המדע, מציג את המחלוקת בין אקטואליזם לאינפורמטיביזם ואת הקשר שלה לאמפיריציזם מול רציונליזם, ומסיים בטענה שהמחלוקת אינה רק פילוסופית אלא ניתנת להכרעה אמפירית, דבר שיוצג במפגש הבא.
לדון לכף זכות והמאמר של מתן בנימין
הטקסט פותח בכך שהשיעור הקודם עסק בלימוד זכות ובדין לכף זכות על רקע מאמר של מתן בנימין שהתפרסם ב“בדד”, שטען שיש הצדקה לדון לכף זכות גם כשהדבר לא מסתדר עובדתית מכוח תער של אוקם, משום שלדבריו העיקרון אינו מכוון לאמת עובדתית אלא ל“אמת קיומית” ול“מה שראוי לחשוב”. הכותב טוען שמתן בנימין טועה גם ביחס לדין לכף זכות וגם ביחס לתער של אוקם, ומעמיד את דין לכף זכות כשיקול הגיוני שמכוון לאמת עובדתית: כאשר אדם צדיק עושה מעשה שנראה מרושע, הפרשנות שמוציאה אותו לטוב היא לרוב הסבירה יותר משום שהחלופה אינה סבירה ביחס לאדם ולנסיבות. הוא מייחס כיוון זה למפרשי המשנה ובהם הרמב"ם, רבינו יונה והברטנורא, ומדגיש שדין לכף זכות אינו “שכל עקום” אלא “שכל ישר” שבו האפשרויות אינן דחוקות בהינתן זהות האדם והקשר המעשה.
תער של אוקם, סימני שוטה, והקשר בין אמת לוודאות
הטקסט מסביר מדוע יש החושבים שתער של אוקם הוא רק עיקרון מתודולוגי: הפשטות היא תכונה של החשיבה האנושית ואין סיבה א-פריורית שהעולם עצמו יתנהג לפי הפשוט. הוא מביא דוגמה מרב חיים בתחילת מסכת חגיגה על שלושה סימני שוטה, והגמרא דנה אם צריך את כולם יחד או שכל אחד מספיק, ומבאר שהסיבה לצירוף היא שלכל סימן לבדו יש הסבר חלופי הגיוני. הוא מציג את שאלת רב חיים מדוע שלושה סימנים יחד מכריעים אם אפשר להסביר כל אחד בנפרד, ומנסח את תשובת רב חיים כתער של אוקם: הסבר אחד שמאחד שלוש תופעות עדיף על שלושה הסברים נפרדים, ולכן מאמצים את ההנחה האחת.
הטקסט דוחה את הטענה שזה רק “מתודולוגיה” ומטעין שהמסקנה “הוא שוטה” נתפסת בפועל כהכרעה על המציאות ולא כבחירת נוחות, משום שלא מכריזים על אדם כשוטה ופוטרים אותו ממצוות רק מטעמי יעילות. הוא מנסח את ההכרעה כטענה הסתברותית-עובדתית: גם אם קיימת אפשרות חלופית, ההסתברות שהוא שוטה גבוהה יותר, ולכן זו אמת עובדתית לא ודאית. הוא מזהה את הבלבול בין ודאות לבין אמת כשורש הטעות הפוסט-מודרנית של “כל אחד והאמת שלו”, וטוען שחוסר ודאות אינו מחייב חלוקה של חמישים-חמישים אלא יכול להיות תשעים-עשר או שמונים-עשרים, ולכן “קומון סנס” והיגיון יכולים להכריע גם בלי מאה אחוז.
ביקורת על שימוש במדע כהילה מסבירה לתורה
הטקסט מעיר על נטייה של כותבים בתחום תורה ומדע להסביר קושי תורני באמצעות דוגמה מדעית לא מובנת, כאילו “המדע קדוש”, ובמקרה זה להביא את תער של אוקם כדי להצדיק תפיסה לא-עובדתית של לדון לכף זכות. הוא טוען שגם אם היה מקבל שתער של אוקם הוא עיקרון מתודולוגי בלבד, הדבר לא היה פותר את הקושי אלא משאיר “צריך עיון” גם בזה וגם בזה. הוא מוסיף שלשיטתו אין צורך בהישענות כזו משום שגם בעולם המדעי תער של אוקם מתפקד ככלי שמקרב לאמת עובדתית בהסתברות גבוהה.
מעבר לאפלטוניזם מדעי ותיאוריות בפילוסופיה של המדע
הטקסט מצהיר שהמשך הסדרה יעסוק באפלטוניזם מדעי ואפלטוניזם מתמטי, ומתחיל באפלטוניזם המדעי דרך דיון בפילוסופיה של המדע. הוא מציג את המינוחים של זאב בכלר, פילוסוף של המדע מאוניברסיטת תל אביב לשעבר, מתוך ספרו “שלוש מהפכות קופרניקניות”, ומבחין בין שתי גישות לתיאוריות מדעיות: אקטואליזם ואינפורמטיביזם. הוא מתאר אקטואליזם כתפיסה שלפיה המדע עוסק רק בעובדות אקטואליות נצפות, ולכן ישויות תיאורטיות כמו “כוח גרביטציה” אינן ישויות במציאות אלא צורות תיאור נוחות; לכל היותר ניתן לומר שחוקיות התופעה היא שגופים נמשכים זה לזה, אך לא להתחייב לישות אונטית בלתי נצפית. הוא מציג אינפורמטיביזם כתפיסה שלפיה תיאוריה מכילה אינפורמציה על העולם והיא טענה עובדתית על המציאות, ולכן קביעה על “כוח” או “שדה” מוסיפה מידע מעבר לתיאור התופעות.
אינדוקציה, אבדוקציה, אמפיריציזם ורציונליזם
הטקסט מבדיל בין אינדוקציה כאסטרטגיית הכללה מן הפרט אל הכלל לבין אבדוקציה כמעבר מן העובדות או מן החוקיות הכללית לתיאוריה מסבירה. הוא מתאר את התהליך המדעי כמעבר משלב אינדוקטיבי שבו מסיקים חוקיות כללית מתוך דוגמאות, לשלב אבדוקטיבי שבו מציעים הסבר תיאורטי כמו כוח משיכה שמסביר את החוקיות. הוא טוען שהמחלוקת בין אקטואליזם לאינפורמטיביזם נסובה סביב מעמד האבדוקציה: האקטואליסט רואה בה כלי מתודולוגי לסידור יעיל של עובדות, בעוד האינפורמטיביסט רואה בה גילוי של עובדה על העולם.
הטקסט משייך אקטואליזם לאמפיריציזם קיצוני שמוכן להתחייב רק למה שנצפה ישירות, ומשייך אינפורמטיביזם לרציונליזם שמוכן לראות גם מסקנות שכליות מתוך תצפיות כטענות עובדתיות. הוא ממקם זאת גם כמחלוקת אריסטוטלית-אפלטונית, כאשר האינפורמטיביזם נתפס כאפלטוניזם מדעי שמייחס קיום ממשי למבנים מופשטים, חוקים, שדות וחלקיקים שלא נצפים ישירות, בעוד האקטואליסט מתייחס אליהם כפיקטיביים-שימושיים בלבד. הוא מדגים זאת באלקטרון ובקווארק כישויות שמוכרות דרך אינדיקציות ותופעות ולא דרך ראייה ישירה, ומציג את האקטואליסט כמי שמוכן גם לוותר על רעיון “גורם” ולתאר סיבתיות כקטגוריה מחשבתית ולא כתכונה של העולם.
ניסויים, הפרכה, פופר, ואישוש
הטקסט קובע ששתי הגישות פועלות בפועל באותו פרוצס מדעי: בונים תיאוריה, מפיקים ניבויים, מעמידים לניסוי שמאתגר ומנסה להפריך, ואם יש כישלון מחליפים תיאוריה. הוא מתאר את ההבדל כפרשנות: האקטואליסט אומר שניסוי מפריך רק במובן שהתיאוריה אינה יעילה לסידור העובדות, ואילו האינפורמטיביסט אומר שהניסוי מראה שהתיאוריה לא נכונה.
הטקסט מציג את עקרון פופר בדבר אסימטריה בין הוכחה להפרכה, מדגים זאת בטענה “כל העורבים הם שחורים”, ומגדיר תאוריה מדעית כתאוריה שניתנת להפרכה ולא כתאוריה שניתנת להוכחה. הוא מביא ביקורת על פופר שלפיה בפועל האמון בתיאוריה גדל ככל שהיא עומדת במבחני הפרכה רבים ומגוונים, ומציג את מושג “אישוש” כעמדה חלופית שאומרת שכל עמידה חוזרת במבחנים מחזקת את סבירות התיאוריה. הוא מסביר שאצל פופר אין מקום לאישוש כי כל שניתן לומר הוא “טרם הופרכה”, בעוד אישוש מניח שהתיאוריה היא טענה על העולם ולכן מתחזקת בהסתברות.
פרדוקס העורבים של קרל המפל ותשובת הטקסט
הטקסט מביא את התקפת קרל המפל על אישוש דרך “פרדוקס העורבים”: הטענה “כל העורבים שחורים” שקולה לוגית ל“כל מה שאינו שחור אינו עורב”, ולכן לכאורה צפייה בעצם לבן שאינו עורב מאששת את הטענה על העורבים, דבר שנשמע אבסורדי. הוא מציג תגובה שלפיה הפרדוקס מדומה משום שאישוש תלוי בתוכן התיאוריה ובנסיבות ובמשקל סטטיסטי של המדגם; צפייה בקלינקס לבן מעניקה אישוש אפסי וזניח, בעוד מדגם מייצג רחב של דברים לא שחורים שאינם עורבים יכול להוות אישוש משמעותי. הוא מסיק שמושג האישוש אינו פרדוקסלי ושניתן להצדיק את האינטואיציה שכישלון מתמשך להפריך תיאוריה מחזק את האמון בה.
האנלוגיה ללימוד תורה: הרב עובדיה מול הלמדנות הבריסקאית
הטקסט מקביל בין המחלוקת בפילוסופיה של המדע למחלוקת על לימוד תורה, ומציב את הרב עובדיה יוסף וממשיכיו כמי שתופסים את לימוד התורה כאמצעי לידיעת ההלכה כך שהתיאוריה הלמדנית היא לכל היותר כלי ארגוני. הוא מתאר מנגד את הלמדנות הבריסקאית כתפיסה שבה ההלכות הן “עובדות” שמובילות לאבדוקציה של תיאוריה מטא-הלכתית, והתיאוריה הלמדנית היא עצם התורה ולכן היא טענה על המציאות התורנית. הוא מוסיף שמעשית ניתוח למדני יכול לשנות מסקנות הלכתיות ושיש “אין ספור” מקרים שבהם היעדר חקירה מוביל להכרעה שונה, אך מדגיש שהנקודה העקרונית היא שאלת הערך והאונטולוגיה של המבנה התיאורטי גם כאשר אינו משנה פסיקה.
סיכום המפגש והטענה להכרעה אמפירית באפלטוניזם המדעי
הטקסט מסכם שהמחלוקת בין אקטואליזם לאינפורמטיביזם אינה משנה את אופן ההתנהלות של המדע אלא רק את האינטרפרטציה של משמעותו, ומציג את עמדת העולם האקדמי שלפיה מדובר במחלוקת פילוסופית שאינה ניתנת להכרעה אמפירית. הוא טוען כנגד זאת שיש דרך להכריע אמפירית את המחלוקת, ומנסח זאת כ”תופסים את השור האפלטוניסטי בקרניו” וכהוכחה לאפלטוניזם שתוצג במפגש הבא. הוא מסיים בשאלות הבהרה של המשתתפים על קשר לדיוויד יום, על משמעות המונחים אקטואליזם ואינפורמטיביזם, ועל הזיהוי של אקטואליזם עם אמפיריציזם, ומאשר שאמפיריציזם “כשלוקחים אותו ברצינות” הוא אקטואליזם.
תמלול מלא
אוקיי, אז אנחנו התחלנו בפעם הקודמת לדבר על לימוד זכות, כן, על לדון לכף זכות. והבאתי את זה בתור רקע בגלל מאמר של איזה בחור בשם מתן בנימין, מאמר שהתפרסם בבדד, ושמה הוא רוצה לטעון שיש הצדקה לדון מישהו לכף זכות למרות שזה לא מייק סנס ברמה העובדתית מכוח העיקרון תער של אוקם. כן, בסגנון שלו הוא אומר, עיקרון תער של אוקם לא מחפש את האמת העובדתית אלא את האמת הקיומית, האקזיסטנציאלית, האקזיסטנציאליסטית אולי. ובגלל זה, אז גם בלדון לכף זכות בעצם אתה לא חייב להיצמד לאמת העובדתית אלא אתה הולך לפי האמת הקיומית, מה שראוי לחשוב ולא מה שנכון לחשוב, כן, זה סוג של פרגמטיזם. עכשיו, הטענה שלי הייתה זה שהוא טועה בשני הצדדים של המשוואה. זאת אומרת, גם לדון לכף זכות זה מדובר על אמת עובדתית וגם תער של אוקם הוא לא אמת קיומית אלא אמת עובדתית. זאת אומרת, בשני הצדדים של המשוואה הוא טעה. אז לגבי הלדון לכף זכות דיברתי בפעם הקודמת וניסיתי להראות גם במפרשים וגם את ההיגיון שמאחורי הדברים שבעצם מדובר על שיקול הגיוני. זאת אומרת, כשאתה רואה אדם צדיק עושה מעשה שעל פניו נראה ממש מרשע, אז גם אם יש לך פרשנות דחוקה שמוציאה אותו טוב, זאת כנראה הפרשנות הנכונה יותר בגלל שלהגיד שהוא עשה איזה שהם מעשים שלא ייעשו ועוד בפומבי, זה פשוט לא סביר. זה לא, אני לא עושה את זה כי אני צדיק ואני רוצה לפרגן לו. אני עושה את זה כי זאת הפרשנות הסבירה יותר למעשים שלו. והבאתי שהמפרשים של המשנה, הרמב"ם ורבינו יונה והברטנורא ועוד, כולם הולכים בכיוון הזה. אף אחד מהם לא אומר שצריך להשתמש בשכל עקום כמו שהבאתי מרב חיים, כן, שהוא אמר למה ברוא שכל עקום כדי לדון לכף זכות. לא, לדון לכף זכות זה לא שכל עקום, זה שכל ישר. זה אופציות דחוקות אם הייתי מתעלם מהאדם שבו מדובר או מהנסיבות. אבל בהינתן האדם והנסיבות האופציות האלה הן לא דחוקות, אלה האופציות היותר סבירות. זה לגבי הלדון לכף זכות. עכשיו אני עובר לצד השני וזה התער של אוקם. גם שם אני רוצה עוד שני משפטים על מה שכבר אמרתי ואז אני אעבור הלאה. משפט אחד זה למה באמת אנשים חושבים שהתער של אוקם הוא אמת קיומית ולא אמת אמיתית? כי הטענה היא שאין שום סיבה לחשוב שהפשוט הוא גם הנכון. פשוט זה סטייטמנט עלינו. אם אנחנו בנויים, המחשבה שלנו בנויה בצורה מסוימת ומשהו נראה לנו פשוט, זה נראה לנו פשוט כי אנחנו המחשבה שלנו בנויה כך. למה זה אומר שזה באמת מה שקורה בעולם? זאת אומרת, בעולם עצמו אם יש שתי אפשרויות אין סיבה להניח שקורה דווקא הדבר הפשוט. לכן זאת טענה א-פריורית, כן? לכן בעצם הטענה היא שהתער של אוקם הוא עיקרון מתודולוגי, הוא לא עיקרון לחשיפת האמת, אלא שאם יש לך שתי אפשרויות לפרש את המציאות ואחת מהן יותר פשוטה ואין הבדל ביניהן, שתיהן מפרשות טוב את המציאות, תשתמש בפשוטה כי למה להשתמש במסובכת אם אפשר להשתמש בפשוטה? זה פשוט יעיל. אבל זה לא אומר שום דבר על המציאות עצמה, זה לא אומר שזה הדבר הנכון. זה לגבי התער של אוקם. אבל, כמו שהערתי, תחשבו למשל כן על הדוגמה שגם רב חיים מביא בתחילת מסכת חגיגה על סימני שוטה, הזכרתי את זה אני חושב, על סימני שוטה. הוא אומר שהגמרא שמה מביאה שיש שלושה סימנים לשוטה: מי שלן בבית הקברות בלילה, מקרע את בגדיו ולא יודע מה ועוד משהו, מדבר אל עצמו, משהו כזה. אז הגמרא אומרת, הגמרא דנה שמה בשאלה אם צריך את שלושת הסימנים כדי לקבוע שהוא שוטה או כל אחד מהם לחוד מספיק. הגמרא דנה לפי השיטה, לפי הדעה שצריך את שלושת הסימנים, למה? אז היא אומרת כי אם הוא לן בבית הקברות בלילה או יוצא בלילה לבית הקברות, אז אולי הוא סתם שכח שם משהו ביום והוא הולך לאסוף אותו. אז יש איזה הסבר הגיוני, זה לא חייב להיות מישהו שהוא השתטה. ואם הוא מקרע את בגדיו יכול להיות שהוא אחוז בשרעפים הוא שקוע במשהו אחר כמו רבא עם אותו מין שראה אותו כן מוציא דם מתוך כדי שהוא חושב על איזה שהיא סוגיה. אז לכל דבר כזה יש הסבר ולכן צריך בעצם את שלושת האינדיקציות ביחד כדי לקבוע שהוא שוטה. ועל זה שואל רב חיים, אם לכל אחת מן האינדיקציות יש הסבר אפשרי אחר, זאת אומרת שהוא לא שוטה אלא הייתה לו סיבה טובה למה הוא עשה את זה, אז למה שלושתם ביחד כן עושות את העבודה? שלושת האינדיקציות ביחד אתה יכול לדחות אותם באותה צורה ולהגיד "טוב, זה שהוא הלך לבית הקברות זה כי הוא שכח שם משהו, זה שהוא קרא את בגדיו זה כי הוא היה מרוכז במשהו אחר" וזהו, תסביר כל אחד מהמאפיינים בהסבר שלו. מה יש לך בשלושה יותר ממה שיש בכל אחד מהם לחוד? הרי כל אחד מהם לחוד אתה אומר זה לא ראיה כי יש הסבר אחר. למה השלושה כן מספיקים כדי לקבוע שהוא שוטה? כך שאל רב חיים. ואז רב חיים אומר, זה בעצם התער של אוקאם בשפה של רב חיים, כן? הוא בעצם אומר, אם יש לך שלושה סימנים של הבן אדם הזה ויש לך שתי אפשרויות להסביר את זה. אפשרות אחת שהוא שוטה, זה מסביר את שלושת הסימנים. אפשרות שנייה, לא, זה שהוא הלך לבית הקברות בלילה זה כי הוא שכח משהו, זה שהוא קורע את בגדיו זה בגלל שהוא היה מרוכז במשהו אחר, והמשהו השלישי בגלל עוד משהו אחר. אז לתת שלושה הסברים שונים לשלוש התופעות, אם יש לי הסבר אחד ששוזר את שלושת התופעות הוא ודאי עדיף, הוא יותר פשוט, ולכן אני מאמץ את ההסבר האחד. לכן אם יש לי תופעה אחת יש לי שני הסברים, או שהוא שוטה או שהוא שכח משהו בבית הקברות, אין עדיפות לאחד על השני, אז למה לאמץ את ההסבר שהוא שוטה? אבל אם יש לי שלוש תופעות ויש לי שתי אפשרויות, או להסביר את שלושתם על בסיס הנחה אחת שהוא שוטה, או להסביר כל אחת מהן לחוד על בסיס הנחה משלה, שלושה הסברים שונים. אז ברור שההסבר הראשון הוא יותר פשוט, יותר יעיל, ולכן אני מאמץ אותו. זה בעצם התער של אוקאם. עכשיו אני שואל, אלה שאומרים בעצם שהתער של אוקאם הוא רק עיקרון מתודולוגי, הוא לא חושף את האמת. אז מה הם בעצם אומרים? הם בעצם אומרים, תראה, הרי גם על שלושת המאפיינים עדיין הרי יכול להיות שהוא באמת לא שוטה, וזה שהוא הלך לבית הקברות זה כי הוא שכח והוא קרא את בגדיו כי הוא היה מרוכז. זאת אומרת יש אפשרות כזאת, אז אתה לא באמת יכול לדעת שהוא שוטה. למה אתה מחליט שהוא שוטה? מתודולוגיה. כי זה יותר פשוט, אז אני בוחר לאמץ את זה, אבל זה לא באמת שזאת האמת. כן? זה בדיוק כמו לדון לכף זכות. ובדיוק כמו לדון לכף זכות אני אומר זה שטויות. זה ברור שזה לא נכון. למה? א', סתם אני שואל אתכם, תגידו לי אתם כשאתם רואים בן אדם שיש לו כמה וכמה סימני שוטה, מה תגידו? הוא לא שוטה אלא לכל סימן כזה יש הסבר בפני עצמו? אתם תגידו שהוא שוטה. עכשיו אני שואל אתכם, אתם באמת מאמינים שהוא שוטה? זאת אומרת זאת האמת או שאתם רק בוחרים את האופציה הזאת כי היא נראית לכם פשוטה יותר, אבל אין לה קשר לאמת העובדתית? אני מניח שכולכם תסכימו שאתם גם אומרים שזאת האמת העובדתית, הוא כנראה באמת שוטה. יותר מזה, מה פתאום אני יכול לקבוע עליו קביעה שהוא שוטה כשבעצם במציאות אין לי באמת אמירה שהוא שוטה, זה רק עניין מתודולוגי? שוטה או לא שוטה, אתה לא מכריז על בן אדם שהוא שוטה ופוטר אותו ממצוות בגלל עניינים מתודולוגיים. אתה צריך להגיע למסקנה שהוא באמת שוטה. ולכן זה גם לא סביר להסתכל על זה ככה. זה לא עניין סטטיסטי? כן, בדיוק, ולכן הטענה היא שבעצם כל אלה זה רק אינדיקציות, אבל מהו ההסבר ולא האינדיקציות? למה באמת זה לא עיקרון מתודולוגי אלא עיקרון עובדתי? פשוט סטטיסטית. מה הכוונה? ברור שגם אם יש את שלושת הסימנים יש איזשהו סיכוי שהוא לא שוטה ולכל אחד מהם יש הסבר בפני עצמו. אז יש איזשהו סיכוי, נגיד עשרה אחוז, אבל יש תשעים אחוז שהוא כן שוטה. אז עכשיו נכון שזה לא בטוח, צודקים אלה שאומרים שאתה לא יכול להיות בטוח, אבל זה שזה לא בטוח זה לא אומר שאני עדיין בספק חצי חצי וזה רק עיקרון מתודולוגי. אני חושב שזה נכון ברמת ודאות של תשעים אחוז. זה הכל, זאת אומרת דיברנו פעם על מודל ההתבגרות התלת שלבי ואמרתי שמה שאין לנו ודאות בשום דבר. הטעות של הפוסט-מודרניים זה לומר שאם אין לי ודאות אז זה סתם עניין שרירותי וסובייקטיבי. לא, כשאין לי ודאות זה לא חמישים חמישים בהכרח, זה גם יכול להיות תשעים-עשר או שמונים-עשרים או לא משנה. זאת אומרת זה שאין ודאות זה רק אומר זה לא מאה אחוז, אבל זה לא אומר שזה חמישים חמישים. ולכן כשיש שלושה סימני שוטה אתה צודק שאני לא יכול לקבוע בוודאות שהוא שוטה, אבל אני יכול לקבוע ברמת סבירות גבוהה שהוא שוטה. זו לא אמת קיומית, זו אמת עובדתית, רק זו אמת עובדתית לא ודאית. זה הכל, והזיהוי הזה בין ודאות לבין אמת הוא השורש של הטעות הפוסט-מודרנית. כי למה הם אומרים שכל אחד והאמת שלו? זה שלאף אחד זה באמת אין ודאות. אז זה נכון שלאף אחד אין ודאות, אבל זה שאין ודאות זה לא אומר שזה חמישים חמישים בכל מחלוקת. יכול להיות שזה תשעים-עשר. לכן אפשר לבחור מה שהקומון סנס אומרת, מה שההיגיון אומר למרות שזה לא מאה אחוז. אז אני הולך על זה עם תשעים אחוז, עם שמונים אחוז. וזה אני חושב עיקרון התער של אוקאם. הוויכוח על עיקרון התער של אוקאם משקף את אותה טעות של הפוסט-מודרניות. זאת אומרת זה משקף בדיוק את הנקודה הזאת שהגענו לפוסט-מודרניות גם בשיעור אתמול בערב. אז הטענה שאמת לא צריכה להיות ודאית, לא יכולה להיות ודאית, אין לנו ודאות בכלום. מה שאנחנו יכולים זה לנסות ולהבין מה יותר סביר. ואם יש לי שלושה סימנים, אז יותר סביר שהוא שוטה. עכשיו זה ברמת התער של אוקאם. לכן עד כאן הסברתי למה אני חושב שמתן בנימין טועה גם ביחס ללדון לכף זכות, שזה לא עניין של אמת קיומית, זאת אמת עובדתית. ובמקום שזה לא האמת העובדתית, אז לא נכון לדון לכף זכות. ולגבי התער של אוקאם, גם שם זה לא עיקרון מתודולוגי, זה עיקרון שמקרב אותנו לאמת. נכון, הוא לא מביא אותנו לאמת, זה לא מאה אחוז, הוא מקרב אותנו לאמת. זאת אומרת יש סיכוי גבוה שזאת האמת, ולכן זה עיקרון עובדתי ולא עיקרון מתודולוגי. זאת בעצם הטענה. עכשיו הערתי עוד הערה על הנטייה המוזרה של אנשים, וזה הרבה פעמים אנשים שכותבים על תורה ומדע, הרבה פעמים יש להם איזה נטייה להסביר משהו שלא מובן בהקשר התורני על ידי משהו שלא מובן בהקשר המדעי. זאת אומרת אם אתה לא מבין משהו בהקשר התורני, יש את תורת הקוונטים והכל מצוין. מה יש בתורת הקוונטים? גם תורת הקוונטים אתה לא מבין. אז מה זה עוזר ההסבר במירכאות, כן, על ידי הבאת דוגמה מדעית? גם פה אותו דבר. נגיד שאתה רוצה להראות לי שלדון לכף זכות זה לא באמת אמת עובדתית אלא זה אמת קיומית או מתודולוגית או איך שלא תקראו לזה. עכשיו על פניו זה נראה לנו מוזר, נכון? כי אתה קובע טענת עובדה על המציאות, אז בוא נראה האם זאת באמת המציאות להערכתך? לא, זה לא שייך למציאות, זאת מתודולוגיה. עכשיו אתה רוצה להסביר לי או לענות על המצוקה שלי, הרי זה לא הגיוני? לא לא, יש גם דוגמה מדעית לזה, התער של אוקאם. עכשיו מה הועלת? אם נניח שהתער של אוקאם היה באמת רק עיקרון מתודולוגי ולא עיקרון עובדתי, נו אז יש לי קושיה גם עליו. מה זה עוזר לי שאתה מביא לי אותו בתור הסבר לדרישה לדון לכף זכות? זאת אומרת יש איזושהי הילת קדושה למדע שברגע שאתה מביא לי משהו מוזר מהעולם המדעי, אז פתרת לי את הבעיה בהקשר התורני, כאילו המדע הוא קדוש. בתורה זה בסדר, אם זה הגיוני נקבל, אם זה לא הגיוני לא נקבל. אני לא מבין את הלוגיקה הזאת בכלל. אני אומר, לא צריך להזדקק לזה כי גם בעולם המדעי זה אמת עובדתית. אבל לו יצויר שהוא היה צודק שהתער של אוקאם זה רק עיקרון מתודולוגי ולא אמת עובדתית, עדיין לא הייתי מביא מזה ראיה ללדון לכף זכות, הייתי נשאר בצריך עיון גם על לדון לכף זכות וגם על התער של אוקאם. זה ההערות שהיו לי עד עכשיו. עכשיו אני רוצה באמת להיכנס למה שבשבילו עשיתי את כל המבוא הזה, וזה האפלטוניזם בתחום המדעי. מה שנשאר לנו בעצם עד סוף הסדרה זה אפלטוניזם מדעי ואפלטוניזם מתמטי, ובזה אני מסיים את הסדרה. אז היום אני אדבר על האפלטוניזם המדעי. אני אתחיל אולי עם דיון בפילוסופיה של המדע, ואני אשתמש בו כדי לדון באפלטוניזם. יש בפילוסופיה של המדע מקובלות שתי התייחסויות לתיאוריות מדעיות. התייחסות אחת, אני משתמש במינוח של זאב בכלר, פילוסוף של המדע אוניברסיטת תל אביב לשעבר, שיש לו כמה ספרים, יש לו טרילוגיה בעצם, ואחד מהם זה שלוש מהפכות קופרניקניות, זה הספר המרכזי, שמה הוא מציג את העניין. אז הוא מדבר על שתי התייחסויות לתיאוריות מדעיות, התייחסות אקטואליסטית והתייחסות אינפורמטיביסטית. זה מינוח שלו אני חושב. אקטואליזם זאת תפיסה שבעצם אומרת שהמדע עוסק אך ורק בעובדות שנוכחות באופן אקטואלי מול העיניים שלי. זאת אומרת כשאני מדבר על חוק הגרביטציה למשל, אז אי אפשר להגיד באמת שיש חוק גרביטציה ואי אפשר להגיד באמת שיש אפילו כוח גרביטציה. גם את כוח הגרביטציה אני לא רואה. מה שאתה יכול להגיד זה שהעצמים נמשכים אחד לשני. את זה אני רואה בעיניים. כל שני עצמים בעלי מסה נמשכים אחד לשני. אבל אתה לא יכול לקבוע שיש שם כוח, כישות אונטית, שיש במציאות משהו שקוראים לו כוח גרביטציה, אלא יש רק חוק גרביטציה. וחוק גרביטציה זה אומר ששני העצמים בעלי מסה נמשכים אחד לשני. אבל כוח הגרביטציה זה כבר איזשהו סוג של ישות שגורמת למשיכה הזאת. את הישות הזאת אף אחד לא ראה. אנחנו רואים את ההשלכות שלה, אנחנו רואים את תופעת ההימשכות. אבל את הכוח המושך אנחנו לא רואים. אנחנו קוראים לזה שיש לזה כוח משיכה, אבל האקטואליסטים אומרים אין באמת כוח משיכה. זה רק צורה שלנו לתאר את המציאות. מה כן מדעי? מה שמדעי זה רק העובדות האקטואליות שנוכחות לנו מול העיניים. זאת אומרת, ההימשכות של הגופים עצמם, לא הישים התאורטיים שיצרתי כדי להסביר את התופעות האקטואליות. תיאוריה תמיד יוצרת, ועל זה עם זה התחלנו בתחילת הסדרה, תיאוריה תמיד יוצרת אוסף של מושגים ועקרונות שאני משתמש בהם כדי להסביר את התופעות. מה שנוכח לי מול העיניים זה רק התופעות. העקרונות והמושגים זה איזשהו מבנה, מין קונסטרוקציה תיאורטית כזאת, שבאמצעותה אני מציע הסבר לעובדות. האקטואליסט טוען שהקונסטרוקציה התיאורטית היא לא טענה על העולם. זה בסך הכל מבנה שנוח לי להשתמש בו, אמת קיומית. זה מבנה שנוח לי להשתמש בו כי הוא מסדר לי באופן יעיל ואלגנטי את העובדות, אבל אין שום סיבה להניח שזה באמת אומר משהו על העולם. מה שיש בעולם זה רק העובדות. העובדות זה שהעצמים נמשכים אחד לשני. אתה אומר טוב, אבל יש כוח שכנראה גורם להימשכות הזאת. זה רק צורת מחשבה שלי, כי לי יותר נוח לחשוב שאם יש הימשכות כנראה יש כוח שגורם להימשכות הזאת. אבל זה רק סטייטמנט עלי. אני לא יכול לטעון שבעולם עצמו יש כוח גרביטציה. אני כן יכול להגיד שיש חוק גרביטציה, זאת אומרת שעצמים בעלי מסה נמשכים. זה בעצם התפיסה האקטואליסטית. אולי אני אבהיר, אולי כנגד זה אני אומר, התפיסה האינפורמטיביסטית אומרת לא, התיאוריה מכילה אינפורמציה על העולם. התיאוריה היא טענה על העולם. כשהגעתי לתיאוריה למדתי איזשהו סוג של מידע נוסף על העולם חוץ מהעובדות האקטואליות. וכשאני קובע שיש כוח גרביטציה, אמרתי עוד משהו מעבר לאמירה שיש חוק גרביטציה. זה הוויכוח שלו עם האקטואליסט. האינפורמטיביסט טוען שהתיאוריה מכילה אינפורמציה, היא טענה על העולם. זה לא רק כלי מתודולוגי שלי לסדר את העובדות במציאות. זה הוויכוח בין אינפורמטיביזם לאקטואליזם. כדי להבהיר את זה יותר, אני רוצה להבחין בין שתי צורות הסק. צורה אחת זה אינדוקציה וצורה שנייה זה אבדוקציה. אינדוקציה זה הכללה מן הפרט אל הכלל. נגיד אני אומר העצם הזה נופל לכדור הארץ וגם העצם הזה נופל לכדור הארץ, אז כנראה כל העצמים בעלי המסה נופלים לכדור הארץ. זה אינדוקציה. מה זאת אומרת? ראיתי כמה דוגמאות, מתוך הדוגמאות האלה אני מניח או מכליל לקבוצה כללית שכוללת את כל העצמים מאותו סוג, ואני אומר שכנראה התכונה הזאת היא לא רק למקרים המסוימים שבהם צפיתי אלא לכל הקבוצה כולה. וההנחה היא שהמקרים שבהם צפיתי הם מדגם מייצג של הקבוצה. אם הם לא מדגם מייצג, פה יש לי טעות באינדוקציה שלי. אבל האינדוקציה מניחה שזה מדגם מייצג, ולכן מה שמתקיים במקרים הפרטיים מתקיים בכל הקבוצה כולה. אבדוקציה זה משהו שהרבה פעמים נוטים לקרוא לו אינדוקציה, אבל זה לא באמת אינדוקציה. אבדוקציה זה המעבר לא מפרטים לחוק כללי אלא מפרטים לתיאוריה. זה לא אותו דבר. זאת אומרת כאשר אני רוצה להסביר את אוסף הפרטים באמצעות תיאוריה, אז זה לא רק הכללה. אני לא רק טוען שהפרטים שבהם צפיתי הם מקרים פרטיים אבל זה נכון לכל קבוצת הפרטים, נגיד כל העצמים בעלי המסה יפלו לכדור הארץ, זה הכללה של אינדוקציה. אני ראיתי רק כמה עצמים מסוימים ואני מסיק מכאן שכל העצמים בעלי המסה יפלו לכדור הארץ. זאת אינדוקציה. אבדוקציה אומרת שיש איזושהי סיבה שגורמת לכל העצמים בעלי המסה ליפול לכדור הארץ וזה כוח המשיכה. יש כוח שכל שתי מסות מפעילות אחת על השנייה. זה לא הכללה. זה מעבר מפרטים לא לחוק כללי, זה מעבר מפרטים לתיאוריה שמסבירה אותם וכמובן גם עומדת ביסוד החוק הכללי. זאת אומרת התהליך המדעי הרבה פעמים, אגב זה נעשה בשני שלבים. שלב ראשון אתה אומר אני ראיתי כמה עצמים בעלי מסה שנופלים לכדור הארץ, מכאן אני עושה אינדוקציה ואני אומר כל העצמים בעלי המסה נופלים לכדור הארץ, ועכשיו אני עושה אבדוקציה, אני שואל את עצמי למה כל העצמים בעלי המסה נופלים לכדור הארץ? כנראה בגלל שמסות יוצרות כוח שמושך אותן אחת לשנייה. אז זה כבר אבדוקציה. אבדוקציה, כי אני עברתי לא מהפרטים אל החוק הכללי, אלא מהחוק הכללי או מהעובדות האקטואליות אל התיאוריה. והוויכוח בין אקטואליזם לאינפורמטיביזם הוא בנקודה הזאת. גם האקטואליסט של בכנר לפחות עושה אינדוקציה. הוא עושה הכללות, כל איש מדע עושה הכללות. השאלה היא רק איך אתה מתייחס להכללה. זאת אומרת, נגיד, אחרי שעשיתי את ההכללה, נגיד הגעתי להכללה שכל העצמים בעלי המסה נופלים לכדור הארץ, עכשיו עשיתי אבדוקציה ואמרתי טוב, כנראה שיש כוח גרביטציה או שדה גרביטציה שגורם לעניין הזה. זה כבר אבדוקציה. עכשיו, האקטואליסט רואה את האבדוקציה כהליך מתודולוגי. זאת אומרת, ההכללה היא אומרת אוסף עובדות בעולם, עצמים בעלי מסה נופלים לכדור הארץ. זה עובדות אקטואליות, זה עובדות שהולכות מול העיניים. אז את זה האקטואליסט מקבל כטענה על העולם, למרות שזה נגיד יש מאחורי זה גם הכללה, אינדוקציה. אבל את המעבר מהאינדוקציה לאבדוקציה, זאת אומרת את המעבר מהחוק הכללי אל התיאוריה שמסבירה אותו, את זה האקטואליסט רואה כמעבר מתודולוגי. התיאוריה זה סטייטמנט עליי, לא על העולם. זה פשוט הצורה היעילה ביותר מבחינתי לסדר את העובדות, זה הכל. אבל זה שזה יעיל, אתם רואים את התער של אוקאם, העובדה שזה יעיל או שזה פשוט לא אומר שזה נכון. זה רק עיקרון מתודולוגי, זה לא עיקרון אמיתי. ולכן בעצם אקטואליזם ואינפורמטיביזם אלה השמות בפילוסופיה של המדע לשתי הגישות שהצגתי מול מתן בנימין קודם. האם התער של אוקאם הוא כלי מתודולוגי, כך טוען האקטואליסט, או שזה כלי לחשיפת האמת וכך יטען האינפורמטיביסט. אז האינפורמטיביסט כנגד האקטואליסט בעצם אומר שכאשר אני מגיע מהחוק הכללי אל התיאוריה, אני גיליתי משהו על העולם. גיליתי שיש בעולם כוח משיכה, לא רק חוק משיכה. יש כוח משיכה. אני גיליתי את זה, איך גיליתי את זה? בהליך האבדוקציה המדעי. מתוך העובדות אני איכשהו הסקתי את העובדה שיש כנראה כוח גרביטציה. אקטואליסט כמובן יגיד מי אמר לך? זה שאתה בנוי בצורה כזאת שכשעצמים נמשכים נוח לך לחשוב על זה כאילו שיש שם כוח שמחולל את זה, זה בגלל שככה אתה בנוי. אם מישהו אחר היה בנוי אחרת, הרי אתה לא ראית את זה בעיניים את הכוח. הכוח הוא לא נוכח אקטואלית מול העיניים, הוא לא משהו אקטואלי. הוא משהו מופשט, משהו אפלטוני עכשיו אפילו אני אגיד. מי אמר שהוא קיים? בעצם האקטואליזם זה הביטוי לתפיסה האריסטוטלית, הביטוי המודרני לתפיסה האריסטוטלית, והאינפורמטיביזם זו תפיסה אפלטונית. כי האינפורמטיביזם בעצם אומר שהחוקים הכלליים, המושגים הכלליים, הם ישים קיימים. כשאני מחליט שיש שדה, פונקציית גל קוונטית, שדה אלקטרומגנטי, כל מיני דברים כאלה שהם תיאוריה שמסבירה את העובדות, האינפורמטיביסט טוען שהדברים האלה הם מציאות, הם טענות עובדתיות, זה לא רק צורת סידור נוחה מבחינתי לעובדות האקטואליות. אז בעצם יש פה אפלטוניזם, כי הוא בעצם אומר שהמושגים המופשטים שמארגנים את התופעות האקטואליות הם ישים קיימים, הם עובדות קיימות. ובמובן הזה זה בעצם ביטוי לאפלטוניות, זה האפלטוניות המדעית. האפלטוניסט המדעי בעצם אומר המדע מגלה את האידאות האפלטוניות שעומדות מאחורי התופעות המעשיות. את החוקים הכלליים, את התיאוריות, את השדות, את החלקיקים שאף אחד לא רואה אותם ישירות, אנחנו רואים רק אינדיקציות שלהם. אז לכן מבחינת האקטואליסט קיומו של אלקטרון למשל, מבחינת האקטואליסט זאת לא עובדה. זה סתם היפותזה מתודולוגית. אין אלקטרון. כל מה שיש זה כל מיני תופעות שאנחנו מייחסים אותן לאלקטרון. אף אחד לא ראה אף פעם אלקטרון, בטח לא קווארק. אוקיי? אז לכן חלקיקים אלמנטריים אלה מבחינת האקטואליסט לא באמת ישים קיימים. זה פשוט מבנה, קונסטרוקציה תיאורטית שמאוד נוח לי לסדר את העובדות במסגרתה. זה הכל. אתם רואים את האריסטוטליות בהקשר הזה או את האמת הקיומית שמתן בנימין… אבל בהבדל מאריסטו, אריסטו הרי שולל את קיומו של אותה אידאה, אבל פה האקטואליסט לא שולל שיש איזושהי תיאוריה שתסביר. הוא אומר אני לא יכול להתחייב לזה שיש אלקטרון. לא לא, הוא שולל את זה. הוא אומר אין לך שום סיבה להניח שזה קיים. אני משתמש בזה פשוט כי נוח לי לסדר כך את העובדות. אבל אם זה לא קיים, נניח שאתה צודק, אני אומר לאקטואליסט, אתה צודק, זה לא קיים, אבל מה גורם לכוח המשיכה? אז זה לא אין כוח משיכה, אבל מה גורם לכל החפצים ליפול? יש איזשהו גורם, אני לא יודע אותו. לא, אין אין גורם. המושג של הסיבתיות הוא המצאה שלנו. למה צריך להיות גורם? צורה סיבתית. אני רגיל לחשוב שלכל הדברים יש הסבר תאורטי. בסדר, אין בעיה, אקטואליסט זורם עם זה. הוא רק אומר, דע לך אבל, שזה רק עניין של מבנה המחשבה שלך, זה לא טענה על העולם. זה הטענה, אני מציג כרגע כמובן עמדה קיצונית, אבל אני רוצה לחדד את ההבדל, אז לכן אני מציג אותה ככה. אז זה הוויכוח בין האקטואליזם לבין האינפורמטיביזם, ומה שעומד בבסיס האקטואליזם זה בעצם אמפיריציזם קיצוני. אמפיריציזם קיצוני פירוש הדבר, אתה בעצם מוכן לקבל אך ורק דברים שהגעת אליהם באמצעות תצפית תחושתית ישירה. זה הדבר היחיד שאתה מוכן להתחייב שהוא טענת עובדה אמיתית. כל מה שמעבר לזה, היפותזות שאתה מאמץ אותן כי נוח לך, זאת אמת קיומית או מתודולוגית, זה לא באמת טענה על העולם. זה האקטואליסט. האינפורמטיביסט אומר לא, אני גם דברים שאני לא צופה בהם באופן ישיר, אלא הם מסקנה של השכל שלי, אני עדיין מוכן לראות בהם טענות על העולם. התאוריה, למרות שבאמת לא צפיתי בה באופן ישיר, השגתי אותה בכלים של ניתוח שכלי מתוך העובדות שבהן צפיתי, ועדיין למרות שזה הליך של השכל ולא של ההכרה של התצפית, אני רואה בתוצר של ההליך הזה, התאוריה, טענה על העולם. וזה בעצם תפיסה רציונליסטית כנגד התפיסה האמפיריציסטית. אז זה בעצם הוויכוח. עכשיו, הטענה שעומדת מאחורי הדברים, זאת אומרת, מה שעומד מאחורי הוויכוח בין אקטואליזם לאינפורמטיביזם זה בעצם השאלה איך אתה מתייחס לדברים שהם לא תצפית ישירה. זה בעצם הדיון. מי שמקבל רק תצפיות ישירות הוא אקטואליסט. מי שאומר אני מוכן לקבל גם מסקנות שהשכל שלי מסיק מתוך התצפיות כטענות על העולם, לא ככלי מתודולוגי, אז הוא אינפורמטיביסט. עכשיו מה יקרה, נגיד שהם יעשו ניסוי. מעמידים, הרי מה עושים במדע? בדרך כלל במדע, אחרי שיש לך תאוריה, אתה מנסה לייצר ניסוי שיאתגר את התאוריה, שיעמיד אותה למבחן הפרכה. אז אתה בונה ניסוי כלשהו, שהתאוריה יש לה איזשהו ניבוי מה אמור להתרחש בניסוי הזה, ואתה בודק. אם מה שהתרחש זה מה שהתאוריה ציפתה אז אין בעיה, אז היא נשארת בסדר. אם התרחש משהו אחר, התאוריה הופרכה. התברר שהיא לא נכונה. זה נכון בין לאקטואליסט ובין לאינפורמטיביסט. שניהם מתנהלים בדיוק אותו דבר. הם לוקחים עובדות, בונים מהן הכללה, מההכללה הם עושים אבדוקציה ובונים תאוריה, את התאוריה מעמידים למבחני הפרכה אמפיריים, וכל פעם בודקים. אם זה עובר את מבחני ההפרכה מצוין, ואם זה לא עובר את מבחני ההפרכה צריך לבחור תאוריה אחרת. רק מה? ההבדל ביניהם זה בפרשנות לתהליך. האקטואליסט יגיד צריך לבחור תאוריה אחרת כי התברר שהתאוריה הזאת לא נוחה להסביר את העובדות. לא נוח לי לארגן את העובדות במסגרתה כי יש עובדות שלא מתארגנות במסגרתה, אז אני צריך להחליף פיקציה בפיקציה אחרת יותר נוחה. לא שהתברר לי שמשהו מסוים שחשבתי שהוא נכון התברר שהוא לא נכון, לא קודם חשבתי שהוא נכון ולא התברר שהוא לא נכון. אין נכון ולא נכון. תאוריה זה רק סטייטמנט עלי, אבל ברור שאם זה לא מתאים לעובדות אין טעם להשתמש בתאוריה כי היא לא יעילה. הרי מה שבודק תאוריה, מה שבוחן תאוריה זה היעילות שלה לא הנכונות שלה. אז מבחינת האקטואליסט היא לא יעילה, כי יש עובדות שהיא לא מסבירה, העובדות שהופרכו בניסוי. האינפורמטיביסט טוען, כיוון שהתאוריה היא טענה על העולם, אז אם התאוריה לא עמדה במבחן של ניסוי אמפירי, אז התברר שהתאוריה לא נכונה, לכן צריך להחליף אותה בתאוריה אחרת. לא שהיא לא נוחה או לא אופטימלית, אלא היא לא נכונה. ולכן אני צריך להחליף אותה בתאוריה אחרת. אז שימו לב, הם עושים בדיוק את אותו דבר. בדיוק את אותו דבר. הם רק נותנים פרשנות שונה למה. אז שימו לב, הם עושים בדיוק את אותו דבר, בדיוק את אותו דבר. האקטואליסט נותן לזה תמיד פרשנות מתודולוגית והאינפורמטיביסט נותן לזה פרשנות עובדתית. אבל אבל הם עושים בדיוק אותו דבר. אוקיי? זה ההבדל הוא רק בפרשנות. אני אקשור לזה עוד משהו, כן, מן המפורסמות הוא שהעיקרון של פופר שאומר שיש אסימטריה בין הוכחה לבין הפרכה של תאוריה מדעית. הוא אומר שתאוריה מדעית לא ניתנת להוכחה, אבל היא כן ניתנת להפרכה. לדוגמה, אם אני אומר שכל העורבים הם שחורים, אז התאוריה הזאת אי אפשר להוכיח אותה. תבדוק עורב אחד, תבדוק שני עורבים, תבדוק שלושה עורבים, אתה לא יכול לדעת אף פעם בוודאות שכל העורבים הם שחורים. אתה לא יכול להוכיח את התאוריה שכל העורבים הם שחורים. זה הזכרתי, לא זוכר בשבוע האחרון מתישהו. נגיד שעברתי על כל העורבים בעולם, עשיתי שמתי רשת גדולה מסביב לכל היקום, אספתי את כל העורבים, עברתי עליהם אחד אחרי השני, וראיתי שכולם שחורים. אז הוכחתי את התאוריה? הנה הראיתי שכל העורבים הם שחורים. זה לא זה לא נכון, כי מה שהוכחתי הוא לא תאוריה, עכשיו זה כבר לא תאוריה, זה אוסף של עובדות. אין תאוריה שכל העורבים הם שחורים, פשוט אספתי את כל המידע שבידיי, והמידע הזה אומר שכל העורבים הם שחורים. תאוריה זה תמיד משהו שמדבר על מקרים שבהם לא צפיתי. התפקיד של תאוריה מדעית זה לא רק לארגן את העובדות הידועות לי, אלא לארגן את כלל העובדות הנכונות לדעתי. אוקיי? ולכן אם ראיתי שלושה עורבים והם היו שחורים והסקתי מזה שכל העורבים הם שחורים, אז הטענה שכל העורבים הם שחורים היא תאוריה. אבל ואת התאוריה אי אפשר להוכיח. למה? כי גם אם אני אאסוף את כל העורבים ואני אראה שהם שחורים, אז אמנם הוכחתי את התאוריה אבל היא הפסיקה להיות תאוריה, אז עכשיו סתם אוסף של עובדות. זה לא חוק כללי. אוקיי? אז לכן אי אפשר להוכיח תאוריה מדעית. מה כן אפשר לעשות? אפשר להפריך אותה. אם אני מוצא עורב אחד שהוא ורוד, אז הפרכתי את התאוריה שכל העורבים הם שחורים. נכון? להוכיח אי אפשר אבל להפריך אפשר. זאת האסימטריה בין הוכחה לבין הפרכה. כך טוען פופר, ולכן הוא אומר שאם אנחנו רוצים להבחין בין תאוריה מדעית לבין טענה שהיא לא מדעית, ההבחנה היא לא שהתאוריה המדעית הוכחה או ניתנת להוכחה, אלא שהתאוריה המדעית ניתנת להפרכה. זה ההבחנה הנכונה בין תאוריה מדעית לתאוריה לא מדעית. נגיד התאוריה שלכל השדים יש שלוש כנפיים היא לא מדעית. למה היא לא מדעית? לא כי אף אחד לא הוכיח אותה או כי אי אפשר להוכיח אותה, אלא כי אי אפשר להפריך אותה. כי איזה ניסוי תעשה שיפרוך את התאוריה שלכל השדים יש שלוש כנפיים? אבל התאוריה כל הגופים בעלי מסה נמשכים לכדור הארץ היא כן מדעית. למה? כי אפשר להוכיח אותה? גם אותה אי אפשר להוכיח. ראית את כל העצמים? לך תדע אולי עצמים שלא ראית הם לא? היא מדעית בגלל שאפשר להפריך אותה. אתה יכול לעשות ניסוי לשים פה איזשהו עצם, לעזוב אותו ולראות, אם הוא לא ייפול לכדור הארץ התאוריה הופרכה. אוקיי? אז לכן אומר פופר מה שמגדיר תאוריה מדעית זה הנתנות להפרכה, האפשרות להעמיד אותה למבחן הפרכה. שימו לב, התאוריה יכולה להיות אחרי זה מופרכת, היא עדיין תהיה תאוריה מדעית. היא תהיה תאוריה מדעית שהופרכה. למה היא מדעית? כי היא ניתנת להפרכה. לא אומר שתאוריה מדעית זו תאוריה שתמיד הופרכה, זה וודאי לא נכון. מצד שני זה גם לא נכון שתאוריה מדעית היא תאוריה שלעולם לא הופרכה. תאוריה מדעית היא תאוריה שניתנת ניתן להעמיד אותה למבחן הפרכה. אם היא עמדה בו או לא עמדה בו זה רק יקבע אם תאוריה מדעית נכונה או לא נכונה. אבל היותה מדעית זה רק בגלל שהיא ניתנת להפרכה, אפשר להעמיד אותה למבחני הפרכה. אוקיי? זה הגדרה של תאוריה מדעית. עכשיו אחת הביקורות על פופר זה שבעצם לשיטתו יוצא, והוא כותב את זה, לשיטתו יוצא שנגיד שיש תאוריה שעמדה נגיד כל הגופים בעלי מסה נמשכים לכדור הארץ, זאת התאוריה שלי, כמו כל העורבים הם שחורים, לא משנה, עכשיו בדקתי פעם ועוד פעם ועוד פעם וזה תמיד אושש. זה לא הופרך בשום בדיקה ועשיתי הרבה בדיקות מכל מיני סוגים, מכל מיני עצמים, בכל מיני מקומות בעולם, זה העיקרון של גיוון בראיות. כן, אתה צריך לבדוק את התאוריה שלך בכמה מקרים הכי מספר זאת אומרת הגיוון הכי גדול של המקרים, מקומות שונים, סוגי עצמים שונים, אז זה הכי טוב. אוקיי? עכשיו נגיד שבדקתי את הכל וזה אושש לגמרי. מה אתה יכול להגיד לי? אומר פופר, אתה לא יכול להגיד כלום. אתה לא יכול להגיד שכל העורבים הם שחורים, זאת תאוריה, לא הוכחת אותה, אתה לא יכול להגיד. אתה יכול להגיד שבינתיים התאוריה לא הופרכה. מה זה אומר? אני אשתמש בתאוריה הזאת אומר פופר, אבל אני אשתמש בה במובן אקטואליסטי. זאת אומרת התיאוריה הזאת היא תיאוריה שטרם הופרכה. אז מה זה אומר? כיוון שהיא מבחינתי נראית לי הכי מתבקשת והכי פשוטה, אני אשתמש בה. אבל אני אשתמש בה לא כי היא נכונה, אלא כי היא יעילה והיא בינתיים לא הופרכה אז אין סיבה לוותר עליה. זה הכל. זאת אומרת מה שעומד מאחורי התפיסה של פופר זה אקטואליזם. עכשיו כנגד זה המבקרים שלו אומרים רגע, שנייה יש פה איזושהי בעיה. למה? כי הרי לכולנו ברור אינטואיטיבית שאם התיאוריה עומדת בהרבה מאוד מבחני הפרכה והיא לא מופרכת באף אחד מהם, זאת אומרת היא עוברת בהצלחה את כל מבחני ההפרכה, אז ברור שהאמון שלנו בתיאוריה גדל. נכון? עובדתית קודם כל, לפני השאלה של ההצדקה, עובדתית האמון שלנו גדל. ככל שיש לנו יותר ראיות לטובת תיאוריה מסוימת, אנחנו יותר נוטים לחשוב שהיא נכונה. לפי פופר אין לזה שום בסיס. היא בסך הכל כל מה שאתה יכול להגיד זה שהיא טרם הופרכה. זה הכל. והטענה של המבקרים שלו אומרת כנראה אתה קיצוני מדי. אתה הלכת על קריטריונים מדי מינימליסטיים. אתה דורש בשביל שתטען טענה על העולם אתה דורש הוכחה, אתה דורש ודאות. ודאות באמת אין בזה שכל העורבים הם שחורים או שכל העצמים בעלי המסה נופלים לכדור הארץ. אבל אנחנו אומרים המבקרים מבחינתנו יש גם משהו שנקרא אישוש. לא אישור אלא אישוש. מה זה אומר? כל ניסוי שהעמדתי את התיאוריה והתיאוריה לא הופרכה, זאת אומרת היא עמדה בו, מאושש את התיאוריה, מאשש את התיאוריה. מישהו פעם העיר לי שצריך להגיד מאשש לא מאושש. להתאושש זה כאילו לצאת מהעייפות או משהו כזה. אז זה מאשש את התיאוריה. מה זאת אומרת? זה אומר שהתיאוריה נהיית יותר סבירה מבחינתי. אני יותר נוטה לחשוב שהיא נכונה. וככל שהיא תעמוד ביותר מבחנים, יותר מגוונים בכל מיני סוגים, אז היא נהיית יותר ויותר מאוששת. זאת הטענה האלטרנטיבית לפופר. ומה עומד מאחורי הטענה הזאת? מה שעומד מאחורי הטענה הזאת זה שבעצם אני כשאני מאמץ תיאוריה אני לא מאמץ אותה רק ככלי מתודולוגי כמו האקטואליזם של פופר, אלא אני מאמץ אותה כי אני חושב שזה מה שנכון לגבי העולם. טוב איך אני יודע את זה? לא יודע, אבל העסק המדעי מבחינתי זה לא עניין מתודולוגי. זה כלי להכרת העולם. ולכן העמידה בניסויים, העמידה החוזרת ונשנית בעוד ועוד ניסויים מחזקת יותר את האמון שלי בתיאוריה. אתם מבינים שאם התיאוריה היא רק אקטואליסטית אז אין דבר כזה לחזק את האמון שלי בתיאוריה כי אין לי אמון בתיאוריה. אני לא מאמץ את התיאוריה כי היא נכונה בעיניי, אני מאמץ את התיאוריה כי זה הכלי הכי יעיל מבחינתי לטפל בעובדות, אז כל עוד היא לא הופרכה זה כלי יעיל לטפל בעובדות. מה אכפת לי כמה פעמים היא לא הופרכה? אבל אם אתה מבין שהתיאוריה זו טענה על העולם אז ברור, או לפחות אז אפשר להבין למה כל תצפית שבה התיאוריה מתאששת או לא מופרכת מחזקת את האמון שלי בתיאוריה, כי אני טוען שיש לי אמון בתיאוריה. זה לא רק כלי מתודולוגי. איך אני מגיע לאמון הזה? מזה שהתיאוריה כל פעם מחדש עומדת במבחן ולא מופרכת. היא מתאששת בכל אחד מהניסויים, זה מחזק את האמון שלי בתיאוריה. אגב מושג האישוש יש עליו התקפה מעניינת, זה אני אומר בסוגריים, יש עליו התקפה מעניינת של קרל המפל, גם פילוסוף של המדע. והוא טוען את זה, נקרא פרדוקס העורבים. הוא אומר בעצם מה אומרים האששנים? כן אלה שחולקים על פופר, הם בעצם רוצים לטעון נגיד שיש לי תיאוריה שכל העורבים הם שחורים. אוקיי? אז בעצם כל פעם שצפיתי בעורב והתברר שהוא שחור, זאת אומרת שהוא לא צבע אחר שלא שחור, התיאוריה לא הופרכה, אז האמון שלי בתיאוריה שכל העורבים הם שחורים מתחזק. נכון? זאת התזה של בעלי גישת האישוש. נקרא להם האינפורמטיביסטים עכשיו. עכשיו הוא אומר, אתם מבינים שיש אם אני לוקח את הטענה כל העורבים הם שחורים, הטענה כל מה שאינו שחור אינו עורב היא שקולה לוגית, נכון? כל עורב הוא שחור שקול לוגית לטענה כל מה שלא שחור אינו עורב. כי אם הוא היה עורב אז היה עורב לא שחור. נכון? אם כל העורבים שחורים לא יכול להיות משהו שהוא לא שחור והוא עורב, כי כל העורבים הם שחורים והוא לא שחור. אוקיי? אז לכן זה נקרא כלל של שלילת הסיפא. אם איי גוררת בי אז לא בי גוררת לא איי. אם להיות עורב גורר להיות שחור, אז להיות לא שחור גורר. גורר להיות לא עורב. אוקיי? זאת אומרת, שוללים את הסיפא. הגרירה היא מהרישא לסיפא, הגרירה ההפוכה זה שלילת הסיפא גוררת את שלילת הרישא. אוקיי? זאת שקילות לוגית. אז עכשיו, בעצם טוען קרל המפל, אז אם כל ניסוי שבו אני צופה בעורב שחור מאשש את הטענה שכל העורבים הם שחורים, אז אם ככה, אני באותה מידה, באותה צורה, אני יכול גם לאשש את הטענה הזאת דרך הסתכלות על הטענה השקולה, שכל מה שאינו שחור אינו עורב. נכון? אם אני אאשש את הטענה ההפוכה, אז אוששתי גם את הטענה הזאת, כי הן שקולות לוגית. עכשיו איך מאששים את הטענה שכל מה שאינו שחור אינו עורב? לוקחים דברים שהם לא שחורים ובודקים האם הם עורבים או לא. אם הם לא עורבים, אז אוששנו את הטענה, נכון? אז יוצא שלראות קלינקס לבן זה מאשש את הטענה שכל העורבים הם שחורים. אתם מבינים שזה אבסורד. ברגע שאני רואה, לא יודע מה, מאוורר אפור, אז זה ראיה לזה שכל העורבים הם שחורים. אישוש, לא ראיה. זה אישוש לזה שכל העורבים הם שחורים. אז אומר קרל המפל, זאת פירכה על מושג האישוש. זה ראיה לזה שזה לא נכון. אם משהו לא עומד במבחן, לא נפרך במבחן, אלא מתאשש במבחן אמפירי, זה לא מאשש אותו. אבל טיפת אישוש יש פה, נכון? מה? לראות קלינקס לבן זה מאשש את הטענה שכל העורבים שחורים? לשלילת עבודה זרה כבסיס לאמונה, כאילו להגיד שכל דבר אחר הוא לא אלוהים, אז זה גם כן… קלינקס זה לא אלוהים, הדם זה לא אלוהים. תישאר עם הקלינקס והעורבים, שמה זה משהו קצת שונה. אתה מבין שזה נשמע אבסורדי? לראות קלינקס לבן זה מאשש את הטענה שכל ה… אתה לא צריך להסתכל על עורבים בכלל בשביל לאשש את הטענה שכל העורבים הם שחורים. תסתכל על כל מיני עצמים אחרים בצבעים אחרים, רק תוודא שהם לא עורבים. רגע, אם הייתי עובר על כל העצמים האחרים, לאט לאט, יש לי סבלנות אינסוף, ואני עובר מיליארדי שנים על כל הישויות בעולם שהן לא… ואני רואה שהן לא עורבים, כשהן לא שחורות ואני רואה שהן לא עורבים, אז לא אוששתי? בוודאי שכן. אוקיי, אז אני מסכים. ובאמת הפרדוקס הזה של המפל הוא פרדוקס מדומה. למה? כי ברור שמושג האישוש הוא פונקציה של תוכן התיאוריה ושל הנסיבות. נגיד תיאוריה שאומרת כל העורבים הם שחורים, מדברת על כל העורבים. עכשיו יש עורבים שונים במקומות שונים, מסוגים שונים, אז כדאי לבדוק סוגים שונים ומקומות שונים, ולאט לאט אם בדקת מכל מיני סוגים והכל יוצא שחור, אז אוששת את הטענה שכל העורבים הם שחורים. מה הכוונה אוששת? אם ראית איזשהו מדגם מייצג של כלל העורבים, אז אתה יכול להניח שזה נכון לכל העורבים. אוקיי? עכשיו באותה מידה באמת אפשר לאשש את הטענה שכל מה שאינו שחור אינו עורב. אבל בשביל זה אתה כמובן צריך לקחת מדגם מייצג של הדברים, של כל הדברים שהם לא שחורים, או לחילופין לעבור על כל הדברים שהם לא שחורים. אבל אם אתה לא רוצה לעבור על הכל, כי אנחנו מדברים על אישוש, קח מדגם מייצג. עכשיו אם אתה לוקח מדגם מייצג שמייצג באמת את כל האוכלוסייה של הדברים הלא שחורים ובכולם אתה רואה שזה לא עורב, אז באמת אוששת את הטענה שכל העורבים הם שחורים. למה זה נראה לנו אבסורד? זה נראה לנו אבסורד כי לראות קלינקס אחד לבן זה אישוש אפסי. בסדר, זה מאשש בטיפה את הטענה שכל מה שאינו שחור אינו עורב, אבל זה אישוש שהוא זניח לחלוטין. כי אין לזה שום משקל סטטיסטי ביחס לכל כך הרבה צבעים וכל כך הרבה סוגי עצמים שיש להם את הצבעים האלה, שאם ראית סוג אחד של עצם בצבע אחד, אין לזה שום משקל סטטיסטי, כלום. זה אולי מילימטר קטן. אין לזה שום משמעות. אבל זה רק עניין כמותי. אם תיקח מדגם מייצג של הרבה צבעים והרבה עצמים, אז אי הכי נמי, זה באמת ייצג באותה צורה. ולכן פרדוקס העורבים הוא מוטעה. מה זה אומר לענייננו? זה בעצם אומר שמושג האישוש הוא לא מושג פרדוקסלי, נכון? והאינטואיציה שלנו שאומרת שכאשר אנחנו רואים שוב פעם ושוב פעם שהתיאוריה עומדת במבחני הפרכה, לא מופרכת במבחנים האלה, אנחנו יכולים להתחזק באמוננו בתיאוריה הזאת. אוקיי? זה… האישוש הוא כלי נכון. זה בעצם… לא הבנתי במה האישוש פותר את פופר. מה? לא הבנתי במה האישוש פותר את פופר. הוא לא פותר את פופר, הוא חולק על פופר. במה הוא סותר? בזה שפופר טוען אין דבר כזה אישוש. כל מה שאתה יכול זה או להפריך. או להגיד שזה טרם הופרך. אבל זה שזה טרם הופרך זה לא אומר שזה נכון. זה רק אומר שבינתיים אני יכול להשתמש בזה מתודולוגית כי זה מתאים לעובדות שאני יודע. אז למה לא להשתמש בזה? אבל אני לא טוען שזה נכון. אני רק טוען שזה לא הופרך. אז אין מה לדבר על אישוש בתמונת עולם כזאת, כי אישוש אומר לי שאני יותר ויותר מאמין שזה נכון ככל שזה עומד ביותר מבחנים אמפיריים. אבל אצל פופר אין בכלל דבר כזה להאמין שתיאוריה היא נכונה. כל מה שאתה יכול רק להגיד זה שהיא טרם הופרכה. בסדר. יש שפופר בתקופה מאוחרת יותר קצת אולי חזר בו, יש לא משנה אני לא חוקר של פופר, אבל יש לזה כל מיני ויכוחים של אלה שמתעסקים בארכיאולוגיה פילוסופית. אבל לענייננו לא חשוב, מבחינתי אני אקרא לזה הגישה של פופר כי אני צריך את הכותרת, אני אדבר עליה במונח הזה. אז עד כאן הצעתי את הוויכוח בין אקטואליזם לבין אינפורמטיביזם. והנקודה החשובה שצריך לשים אליה לב זה ששתי התמונות הללו הן בעצם שייכות למישור הפילוסופי לא למישור המדעי. המישור המדעי מתנהל בדיוק אותו דבר בין אם אתה אקטואליסט ובין אם אתה אינפורמטיביסט, או בין אם אתה פופריאני ובין אם אתה מהששנים. זה סמכוני באשישות מה שנקרא. אז הטענה שהכל נעשה אותו דבר. אתה לוקח אוסף של עובדות, אתה מניח שזה מדגם מייצג, אתה עושה הכללה לכלל העובדות, אתה עובר לאבדוקציה אתה יוצר את התיאוריה, את התיאוריה אתה מעמיד למבחני הפרכה, אם היא לא עברה את המבחנים זורקים אותה מחפשים אחרת, אם היא עברה את המבחנים אז היא נשארת בידינו או מתאוששת לפי הגרסה ההיא, או אצל פופר היא טרם הופרכה אז אפשר להמשיך להשתמש בה. אוקיי? וכל הדברים שתיארתי עד עכשיו מוסכמים לחלוטין על האקטואליסט והאינפורמטיביסט. אין להם שום ויכוח. שניהם מסכימים שהפרוסס המדעי, התהליך המדעי צריך להתנהל בדיוק בצורה הזאת. הוויכוח שלהם הוא בסך הכל איזה פרשנות אני נותן לתהליך שמתנהל כך. האם זה התקרבות לאמת או שזה בסך הכל רק בירור של כלים מתודולוגיים שבהם אני אשתמש כדי לטפל בעובדות. זה הכל, אבל זה לא מתקרב לאמת בשום צורה. התיאוריה היא לא טענה על העולם. הטענות המדעיות על העולם זה רק אוסף העובדות האקטואליות. קצת מזכיר, דיברתי על זה לא פעם, זה קצת מזכיר את הוויכוח על לימוד תורה. נגיד הרב עובדיה ובניו וממשיכיו חושבים שלימוד תורה הוא אמצעי כדי להגיע לידיעת ההלכה. אוקיי? מבחינתם בעצם התורה זה אוסף ההלכות. המבנים הלמדניים, מה שבישיבות עושים הפלפולים, מה שהרב עובדיה היה קורא, בישיבות מה שעושים חפצא וגברא וכל מיני תיאוריות שזה בעצם אבדוקציות, מבחינת הרב עובדיה זה לא אין לזה ערך אמיתי. זה יכול לעזור לך לחשוב על העובדות ההלכתיות, אז בסדר תשתמש בזה ברמה המתודולוגית, אבל העיסוק בדברים האלה הוא לא לימוד תורה. לימוד תורה זה רק עיסוק בהלכות. הלכות זה גופי תורה. הכלים האלה הם לכל היותר אולי כלים אם זה עוזר לך לארגן את ההלכות בקטגוריות כאלה או אחרות אין בעיה תארגן אותם. אתם רואים את אריסטו? לארגן את זה בקטגוריות שונות, בסדר, אבל הקטגוריות הן לא טענות על העולם, זה פשוט בשביל הנוחיות שלך. זה כלי מתודולוגי. אז מבחינת הרב עובדיה גם הוא לא כל כך עסק בלמדנות, אבל מי שגם מי שעסק בלמדנות הוא היה יכול אולי לקבל את הלגיטימיות של העניין פשוט כי אתה צריך את זה, כי מבחינתך אתה בנוי בצורה כזאת שהתיאוריה הלמדנית היא הכלי היעיל ביותר מבחינתך לטפל באוסף ההלכות. זה הכל. לעומת זאת הלמדן הבריסקאי הישיבתי הוא רואה את זה הפוך לגמרי. מבחינתו ההלכות הן בכלל לא העניין. ההלכות הן כלי שבאמצעותו אני יכול לנסות ולעשות אבדוקציה ולבנות את התיאוריה המטא-הלכתית. ולימוד תורה זה להגיע לתיאוריה המטא-הלכתית, כאשר כמובן איך אני מגיע אליה? על ידי ההלכות. אני בודק מה ההלכה אומרת על כל מיני מקרים ומזה אני מנסה לבנות מבנה תיאורטי שיסביר את המקרים, ממש כמו במדע. ולכן הלמדן הוא בעצם אינפורמטיביסט. הלמדן תופס שהתיאוריה הלמדנית היא טענה על התורה, זה חלק מהתורה. התורה זו התיאוריה הלמדנית. ההלכות הן העובדות האקטואליות שהתיאוריה מסבירה אותן, הן השלכות של התיאוריה, אבל התורה באמת זו התיאוריה. לעומת זאת הרב עובדיה הוא אקטואליסט. הוא בעצם אומר מה זה תורה? תורה זה אוסף ההלכות. התיאוריה אם זה מועיל לך תשתמש בה, אבל אתה משתמש בה רק בגלל שזה כלי שעוזר לך לארגן את העובדות. הלכתיות, זה הכל. אל תחשוב שזה באמת דין בחפצא או דין בגברא, יש משהו במציאות באמירות האלה. האמירות האלה הן לא אמירות על התורה, הן אמירות עליך. האמירות על התורה זה מה אסור ומה מותר, זה הכל. ומה חובה. אתה מארגן את זה בקטגוריות של חפצא וגברא, וסימן וסיבה, ודין בזה ודין בהוא, וכל מיני דברים מהסוג הזה, זה צורת הארגון שלך, שיהיה לך לבריאות. אבל זה רק עניין מתודולוגי, לא אמת קיומית. אתם רואים שזה חוזר כל הזמן. הרב, הרב, לא הבנתי עדיין, הגישה שאומרת, דייוויד יום, לא יודע, אמפיריציסט קיצוני, שולל את הסיבתיות או שהוא אומר שאנחנו לא יודעים בוודאות שיש סיבתיות? איך הוא יכול לשלול דבר, איך הוא יכול לדעת? הוא לא שולל את זה באופן פוזיטיבי, הוא רק אומר שאין שום סיבה להניח שיש סיבתיות. אין שום סיבה? כן. אין שום סיבה להניח שיש, אין שום טעם להניח שיש סיבתיות, אין שום היגיון, כי מה פתאום להניח שמה שאני בנוי זה באמת האמת? אתה לא יכול להגיד שזה לא נכון באופן פוזיטיבי, ברור, כמו שאתה לא יכול להגיד שזה נכון באופן פוזיטיבי, אבל זה סוג של הטרמה של הפוסטמודרניות, הטרמה בט'. זאת אומרת, הוא בעצם אומר עזוב, אין לך, זה לא נגיש אליך, אין שום סיבה לדבר על זה במונחים של נכון ולא נכון. אז זה שונה קצת מאריסטוטלי? אריסטוטלי אומר אתה ממש ממציא המצאות, המצאת לך אידיאה שלא הייתה ולא נבראה. האמפיריציסט אומר אני לא יודע מאיפה אולי לחשוב שמה שאני בנוי… זה הבדל לדעתי בניואנס, בניסוח. זה לא, גם אריסטו, אם היית שואל אותו, הוא היה אומר תראה, אני לא יודע אם הקטגוריות האלה… הרי הן לא קיימות במציאות, הוא חולק על אפלטון. אלא מה, לנו נוח לחשוב בצורה כזאת. עכשיו השאלה אם זה נכון או לא נכון, הוא יכול היה גם לענות לך תראה, אני לא יודע, אבל זה גם לא שאלה שהיא נגישה אליי, אז למה להתעסק איתה? אני לא אפלטוניסט. אני עדיין לא מבין את האמפיריציסט בקטע הסטטיסטי, הרי הוא רואה שהסיבתיות עובדת באינסוף מקרים. אינסוף מקרים הסיבתיות עובדת. יש זיקה, קורלציה. כן, אבל אם היא תיאוריה נכונה אז היא תמיד… אם היא נכונה, אנחנו לא בטוחים, אבל אם היא נכונה… יש אינסוף תיאוריות נכונות. זאת הפשוטה ביותר, אז מה? כן, אבל היא התממשה באינסוף פעמים… כולן התממשו! ומעולם לא קרסה אף תיאוריה אחרת… ומעולם לא קרסה אף אחת מהן! יש לי אינסוף תיאוריות שכולן כל הזמן מתממשות ומעולם לא הופרכו, ואני בוחר את הפשוטה מביניהן. אבל כולן עומדות בקריטריון שלך. איזה תיאוריה חלופית לסיבתיות יש לדייוויד יום? מה זאת אומרת? יש זיקות שנגרמות מכל מיני מנגנונים אחרים, לא מנגנונים סיבתיים. שפועלים, שעד היום התממשו והיו נכונות בכל המקרים שפגשנו? כן. אני אביא בהמשך דוגמאות קונקרטיות יותר לתיאור הזה, אבל כן, כל אוסף של עובדות ניתן לתאר באינסוף תיאוריות. אינסוף תיאוריות. אלא מה, אנחנו בדיוק… נס בכל מקרה למשל, כמו השלושה סימני שוטי של ר' חיים. מה הוא אמר? זאת אומרת… אבל סטטיסטית עוד פעם הוא יצטרך להמציא תיאוריה לכל מקרה ומקרה… נו, אבל סטטיסטית אז אמרנו על אוקאם, חוק התער של אוקאם שזה גם עניין סטטיסטי. עוד פעם, אתה מניח את המבוקש. אני מסכים, אני רק רוצה להראות את זה. כרגע אני מציג את שתי התפיסות, בסוף בסוף אני ארצה להראות למה אני באמת חושב שיש פה סטטיסטיקה וזה נכון, זה לא רק עניין מתודולוגי. אני מנסה להבין את דייוויד יום, מה הביא אותו לשטות הזו? אין, אני לא אסביר אותו כי אני לא מסכים איתו. אני בסך הכל מנסה להציג את המחלוקת הזאת כדי להראות למה הוא טועה. אני פשוט מנסה להראות את זה בצורה יותר שיטתית. לגבי ההבדלים בין הרב עובדיה לבין ר' חיים למשל, אני רוצה להבין, זאת אומרת כל החקירות שמבצע ר' חיים בכל הסוגים והמינים, האם זה גורם גם לשינוי בהלכה? כלומר שיכול להיות שהרב עובדיה לא נתן הלכה נכונה כי הוא לא חקר את זה כמו שצריך? תראה, עובדתית ודאי שכן. אבל הטענה ששמתי בפיו של הרב עובדיה היא טענה עקרונית. נגיד שלא היה שום הבדל מבחינה הלכתית, בסדר? נגיד לצורך הדיון, מצאת איזשהו ניסוח למדני שמארגן את אוסף כל ההלכות נגיד של הרמב"ם, והרב עובדיה יודע את ההלכות של הרמב"ם ומסביר אותם אחרת, לא באופן למדני, או סתם יודע את אוסף ההלכות. עכשיו השאלה האם יש ערך לתיאוריה שאתה מחזיק בה? האם זאת תורה? הרב עובדיה יגיד שלא. זו רק צורה לארגן את ההלכות. הרב עובדיה אומר אני לא צריך את הדרך הזאת לארגן את ההלכות, יש לי את ספר היד החזקה, מבחינתי זה ארגון טוב של ההלכות גם כן. אז לכן אם נוח לך תשתמש בזה, אבל זה לא תורה. ר' חיים יגיד גם אם זה לא גורם לשום הלכה להשתנות, אבל עדיין אם השתכנעתי שזה ההסבר הפשוט ולכן גם הנכון ביותר מאחורי העובדות ההלכתיות. מבחינתי למדתי עוד פיסת תורה. זה חלק מהמציאות, זה סטייטמנט על המציאות במקרה הזה זו התורה, כן? וזו טענה על התורה, זה לא רק איזה כלי ארגוני שלי. באגב. אבל מבחינה מבחינה מעשית, מבחינה מעשית אתה נתקלת בדברים שבהם למשל הרב עובדיה יוסף לא חקר את ההלכה עד הסוף ובעצם אם אתה תיקח את רב חיים או מישהו כזה ואתה תראה שההלכה היא אחרת? ברור, אין ספור. מה זאת אומרת? באמת? אהה. ניתוח למדני כל הזמן מביא, הרי אפילו שני ניתוחים למדניים שונים מביאים מסקנות שונות. אז ברור שהיעדר ניתוח יביא להרבה פעמים, לא תמיד, אבל הרבה פעמים יביא למסקנות שונות, זה ברור. אוקיי. מה? בסדר. מה? אז בקיצור, מה שאני רוצה לומר, אני אסכם אולי כי אנחנו כבר הגענו לסוף, אז אני רק מסכם עד איפה הגענו עד עכשיו. מה שאני בעצם רוצה לומר שיש שתי צורות לראות את הפרוצס המדעי. הצורה האקטואליסטית והצורה האינפורמטיביסטית. שתי הצורות האלה לא נבדלות בשום מובן מעשי בשאלה איך מתנהל מדע. הן מתארות בדיוק באותה צורה איך מתנהל ואיך צריך להתנהל המדע. הוויכוח הוא רק בשאלה של האינטרפרטציה. מה זה אומר ההתנהלות הזאת? האם זה בעצם הניסיון למצוא את הכלי האופטימלי מבחינתי לארגן את העובדות, כך טוען האקטואליסט, ואם יש ניסוי שפרך את התיאוריה, אז הוא לא פרך את התיאוריה במובן שהוא הראה שהיא לא נכונה, אני מעולם לא חשבתי שהיא כן נכונה, אלא מה, הוא הראה לי שזו לא תיאוריה יעילה כי היא לא תסביר את כל העובדות, אז לכן אין טעם להשתמש בה. לעומת זאת אצל האינפורמטיביסט, אם פרכת את התיאוריה אז הראית שהיא לא נכונה. כי הוא חושב שהתיאוריה נכונה. אז אם יש עובדה שפורכת אותה, אז הוא אומר טוב, אז כנראה שהעובדה לא נכונה צריך למצוא תיאוריה אחרת שהיא תהיה נכונה. אז ההבדל הוא רק הבדל בפרשנות אבל הם עושים בדיוק את אותו דבר. כך לכאורה. ולכן בעצם בכלר, למרות שבספר שלו לכל אורך הדרך הוא כל הספר נועד כדי להשמיץ את האקטואליזם, אין בכל הספר כולו טענה אחת לטובת האינפורמטיביזם חוץ מאשר השתלחות באקטואליסטים. זאת אומרת הוא לא הוא לא יכול. ולמה לא? משום שבכלר בעצמו הוא אמפיריציסט. ואמפיריציסט לא יכול להביא ראיה נגד האקטואליזם כי ההבדל בין אקטואליזם לבין אמפיריציזם, לבין אינפורמטיביזם, סליחה, ההבדל הזה הוא לא יהיה הבדל עובדתי. בעובדות הרי הם הם מסכימים לגמרי. שניהם מסכימים שהמדע צריך להתנהל בדיוק באותה צורה. אז אתה לא תוכל להביא ראיה מדעית נגד האקטואליזם או נגד האינפורמטיביזם. זה שאלה איך אתה מפרש פילוסופית את התהליך המדעי. ולכן בסופו של דבר התפיסה המקובלת בעולם זה שהמחלוקת בין אקטואליזם לאינפורמטיביזם היא מחלוקת פילוסופית. היא לא ניתנת להכרעה אמפירית, כן? אם נטייתך הפילוסופית היא אקטואליסטית אז אתה אקטואליסט, אם אתה אינפורמטיביסט אתה אינפורמטיביסט, אבל לא תהיה דרך להכריע מדעית את המחלוקת הזאת או אמפירית את המחלוקת הזאת. עכשיו אני טוען שיש דרך כזאת. יש דרך להכריע, זאת לא מחלוקת פילוסופית. יש דרך להכריע אמפירית את המחלוקת הזאת. וכאן אנחנו תופסים את השור האפלטוניסטי בקרניו. כי כי אני מוכיח את האפלטוניזם עכשיו בעצם. אבל זה אני אעשה במפגש הבא. עד כאן. אם יש הערות או שאלות. רק מה שאמרת לגבי הערעור של הסיבתיות, זה זה גם נופל בעצם בעניין הזה של תיאוריית האישוש? כלומר שדייוויד יום מערער על סיבתיות אבל בעצם הטענה היא הסיבתיות זאת התיאוריה. אז מבחינת דייוויד יום הוא אומר הסיבתיות היא לא טענה על העולם, בעולם אין סיבתיות. בעולם יש קורלציות. לנו נוח להשתמש במונח סיבתיות כי זה עוזר לנו לחשוב על המציאות, לארגן את העובדות במציאות. והטיעון נגד זה מה שאמרנו על האישוש שבעצם כן יש לנו איזה שהיא נטייה להאמין בתיאוריה זה לא נגד. זאת העמדה שחולקת על יום ועל פופר. אבל השאלה אם העמדה הזאת צודקת. נחפש איזה ראיות. העמדה החולקת טוענת שככל שזה עומד ביותר מבחני הפרכה אז זה התאושש. פופר אומר זה טרם הופרך. לא בינתיים זה מחלוקת פילוסופית איך לנסח, זה לא אין פה דרך להוכיח לטובת אחד הצדדים. ועוד משהו קטן, מה כשאתה אומר אינפורמטיביזם ואקטואליזם אני מנסה להטמיע את המושגים אבל לא מבין כאילו למה המילים האלה. אקטואליזם זה הכוונה שמדע זה אוסף העובדות שנוכחות באופן אקטואלי מול העיניים שלי. תיאוריה לא מונחת באופן אקטואלי מול העיניים שלי, היא לא היא לא דבר שאותו אני רואה, הוא לא משהו אקטואלי, זה קונספטים, זה דברים מופשטים. אז לכן האקטואליסט אומר המדע זה רק הדברים האקטואליים, רק מה ש… נוכח לי באופן אקטואלי מול העיניים או העובדות. תיאוריה היא לא חלק מהמדע. אקטואליזם זה כמו אמפיריציזם? הפרדיקטיביזם אומר שהתיאוריה מכילה מידע על העולם, אינפורמציה, אחרי זה נקרא אינפורמטיביזם. זאת אומרת היחס שלי לתיאוריה הוא יחס אינפורמטיבי, שמבחינתי התיאוריה מכילה מידע על העולם, לא רק כלי לסדר את המידע. והאקטואליזם זה בעצם כמו אמפיריציזם? כן. אמפיריציזם כשלוקחים אותו ברצינות זה אקטואליזם. הבנתי. תודה. אוקיי. אז להתראות. שבת שלום. שבת שלום.