הגדרת מושגים 1
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- קושי להגדיר ימין ושמאל, אמנות ושירה
- ביקורת על פוסט-מודרניזם והבחנה בין כשל טכני לכשל מהותי
- הגדרה כמיפוי מהעולם למערכת מושגית ובעיית השוליים
- הגדרות מצרפיות ונייר לקמוס: דתיים-לאומיים וחרדים, פסיכיאטריה ורפואה
- מחלה כהגדרה אידיאולוגית, הדי.אס.אם והומוסקסואליות
- בין-סובייקטיביות, צבעים, וטרינריה ורצון המטופל
- הגדרה מתייחסת למושגים ולא לעצמים, והגדרה משתמשת במושגים
- רשת מושגים מעגלית: קויין, מוח כרשת נוירונים ואנלוגיות מפיזיקה
- הגדרה אריסטוטלית: סוג ומין, משמעותיות וייחודיות, ומלאכות שבת
- בורחס, טלן, קונבנציונליזם ומהותנות
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציג ניסיון לברר מהי הגדרה, למה חשוב להגדיר, ומדוע קשה להגדיר מושגים כמו ימין ושמאל, אמנות ושירה, תוך ביקורת על מהלך פוסט-מודרני שמסיק מקושי ההגדרה שאין למושג תוכן אמיתי. הדובר מציע להבחין בין כשל טכני בהעמדת הגדרה חדה לבין טענה חזקה יותר שלפיה “אין דבר כזה” המושג, וטוען שבחלק מן המקרים יש משמעות אובייקטיבית שאפשר לשאוף ללכוד בהגדרה גם אם היא מורכבת. במקביל הוא מעלה אפשרות שיש מושגים מסוג אחר, כמו “מחלה”, שהם בעיקר קטגוריות אידיאולוגיות שתלויות במטרות וברצונות, ולא תיאור מקצועי גרידא של מציאות. הוא מציע לחשוב על הגדרה כהטלה של ריבוי עצמים ומאפיינים בעולם לתוך מערכת מושגית מצומצמת, כפעולה שמחייבת הכרעה בין עיקר לטפל, וכתהליך שפועל בתוך רשת מושגים מעגלית ולא בתוך שרשרת ליניארית של הגדרות.
קושי להגדיר ימין ושמאל, אמנות ושירה
הדובר מתאר את ימין ושמאל כדוגמה קשה במיוחד להגדרה בגלל היפוכים היסטוריים ושימושים משתנים, ומייחס לזיסר ועוד חוקר שאינו זוכר את שמו טענה שהמושגים הללו נעשו “די ריקים מתוכן” ונשארו כשאריות היסטוריות. הדובר משווה זאת לספר של גדעון עפרת על הגדרת אמנות, שבו מוצעות הגדרות ונשללות באמצעות דוגמאות של יצירות שמוסכם שהן אמנות אך אינן עומדות בהגדרות, עד למסקנה שאמנות היא “מה שמוצג במוזיאון”. הדובר מוסיף שגם המושג שירה סובל מעמימות, ומביא כדוגמה את כעסו על כך שלא מצא ערך “שירה” באנציקלופדיה העברית ואת תחושתו שמדעי הרוח נמנעים מעבודה של הגדרה.
ביקורת על פוסט-מודרניזם והבחנה בין כשל טכני לכשל מהותי
הדובר מציג את הטענה הפוסט-מודרנית הקיצונית כאמירה שלא רק שאין לנו יכולת להגדיר אלא שהמושג עצמו אינו קיים והוא “סתם הזיה סובייקטיבית”. הדובר מציע עמדה מתונה יותר שלפיה ייתכן שיש משמעות שמובנת לדוברים אך קשה לתרגם אותה למספר קטן של משפטים חדים, והוא קושר זאת לתחושה שיש אנשים שטובים בהגדרות ושכאשר הם מציעים הגדרה למושג קשה אחרים מזהים שהיא “עשו את זה טוב”. הדובר טוען שאין לו הוכחה ליכולת להבחין מה עיקר ומה טפל, אך הוא רואה בהצלחתן של הגדרות טובות אינדיקציה לכך שבמקרים רבים הבעיה טכנית יותר מאשר מהותית.
הגדרה כמיפוי מהעולם למערכת מושגית ובעיית השוליים
הדובר מתאר הגדרה כהטלה של קבוצה גדולה של אובייקטים בעולם לתוך מערכת מושגית מצומצמת, ומדגים זאת במושג “כיסא” שבו יש ליבה ברורה ושוליים רחבים של מקרים גבוליים שמעוררים מחלוקת. הדובר מציין שעמימות בשוליים אינה מחייבת שאין הגדרה, ומבחין בין מקרים של מטמורפוזות מושגיות שבהם יש בסיס ברור שניתן להרחיב או לרכך, לבין מושגים רב-ממדיים שבהם הקושי הוא בשאלה מהו בכלל “המושג הבסיסי” ולא רק איך לטפל בקצוות. הדובר מציע שהטיפול במושגים מורכבים מחייב “תצפית” שמבדילה בין עיקר לטפל, גם אם קשה להצדיק באופן פורמלי מדוע הבחירה אינה שרירותית.
הגדרות מצרפיות ונייר לקמוס: דתיים-לאומיים וחרדים, פסיכיאטריה ורפואה
הדובר מדגים קושי דומה באמצעות הבחנה בין ציוני דתי לחרדי, וטוען שכמעט כל מאפיין שמציעים אינו מחייב לבדו, בעוד שהמכלול עשוי להגדיר בצורה חדה יותר. הדובר מציג אפשרות של הגדרה מורכבת שבה לא כל פרט הכרחי אך האוסף מייצר אבחנה, ומביא אנלוגיה לשיטות אבחון בפסיכיאטריה שבהן נדרשים “שלושה מתוך חמישה” מאפיינים כדי לקבוע אבחנה לפי תקנים של אגודות מקצועיות. הדובר טוען שהדבר מעורר חשד לגבי השאלה האם מדובר במושג אמיתי או בהגדרה שנועדה לצרכים פרקטיים, משפטיים ומוסדיים, והוא מבדיל בין הצורך בהגדרה לבין הצידוק לכך שהיא משקפת משהו אמיתי.
מחלה כהגדרה אידיאולוגית, הדי.אס.אם והומוסקסואליות
הדובר טוען שאין דרך מקצועית לקבוע מהי מחלת נפש ומה לא, ומציג את הוצאת ההומוסקסואליות מן הדי.אס.אם בשנות השבעים כתהליך חברתי-ערכי ולא כממצא מדעי חדש. הדובר טוען שההכרעה אם הומוסקסואליות היא “מחלה” תלויה בעמדה אידיאולוגית של לגיטימיות או פסלות, ושזה פועל “הפוך” מן הנרטיב שלפיו המדע גילה שאינה מחלה. הדובר משווה זאת לקלפטומניה שנשארת מסווגת כמחלה משום שגניבה נתפסת כרע, ומרחיב את הטענה לכך שגם “מחלה” בכלל, כולל בתחום הפיזי, תלויה ברצון לחיות, לא לסבול, ולהאריך תוחלת חיים, כאשר הרופא פועל כמומחה רק לאחר שהמטופל מגדיר מטרות.
בין-סובייקטיביות, צבעים, וטרינריה ורצון המטופל
הדובר משתמש בדוגמת הצבע האדום כדי להציג הבחנה בין אובייקטיבי לבין בין-סובייקטיבי, וטוען שמושגים מסוימים אינם קיימים בעולם עצמו אלא בהכרה משותפת של בני אדם. הדובר מסביר שהמושג “מחלה” נראה אובייקטיבי משום שרוב בני האדם רוצים לחיות ולכן מדלגים על השאלה הסובייקטיבית, אך מבחינתו הרצון נמצא תמיד ברקע. הדובר מדגים זאת דרך טיפול בבעלי חיים שבו הווטרינר למעשה משרת את צרכי האדם שמגדיר מה הוא רוצה מן הסוס, ומחזק את הטענה שמי שמגדיר את “המחלה” הוא מי שמציב מטרה ולא האובייקט כשלעצמו.
הגדרה מתייחסת למושגים ולא לעצמים, והגדרה משתמשת במושגים
הדובר קובע שלא ניתן להגדיר עצם אלא רק מושג, וכאשר אומרים שעצם הוא כיסא פירוש הדבר שהוא מימוש מוחשי של המושג כיסא. הדובר מבקר הגדרות מתמטיות נוסח ראסל שמגדירות מספר כאוסף כל הקבוצות בעלות מספר איברים נתון, וטוען שזו אינה הגדרה פילוסופית של המושג אלא מנגנון פורמלי שנוח לבנייה מתמטית. הדובר מדגיש שהגדרה תמיד משתמשת במילים ובמושגים אחרים ולכן נוצרת בעיית אינסוף או מעגליות, והוא קובע שבסופו של דבר חייבים להישען על מושגים שאינם בני הגדרה.
רשת מושגים מעגלית: קויין, מוח כרשת נוירונים ואנלוגיות מפיזיקה
הדובר מייחס לקויין את הרעיון שהבנה והגדרה פועלות לא ליניארית אלא כרשת מושגים שבה מושגים מגדירים זה את זה במסלולים שונים, כך שהפוקוס עובר מנקודה לנקודה עד שמתקבלת הבנה של המארג. הדובר טוען שהמטרה של הגדרה היא מטרה אינטלקטואלית של בהירות והבחנה ולא מטרה לוגית טהורה, ומביא אנלוגיות של פתרון בעיות במעגלים לא ליניאריים באמצעות הנחה ובדיקת עקביות, ושל שיטות איטרטיביות. הדובר מספר על קורס דיאגרמות עם בוריס שפירו ומתאר גישה פיזיקלית שמחליפה סדרי חישוב גם כשאין הצדקה מתמטית מלאה, תוך הסתמכות על כך שבמציאות אין אינסופים, ומקביל זאת לרעיון שהבנה יכולה להתייצב דרך עקביות ברשת אף אם הדרך אינה “ליניארית נקייה”.
הגדרה אריסטוטלית: סוג ומין, משמעותיות וייחודיות, ומלאכות שבת
הדובר מייחס לאריסטו תפיסה של הגדרה כצירוף של “סוג ומין”, כגון אדם כ“חי מדבר”, ומפרש זאת כצורך להראות לאיזה סוג שייך הדבר ובמה הוא נבדל ממינים אחרים באותו סוג. הדובר טוען שהגדרה כרוכה בהכרעה אילו תכונות הן מהותיות, ומציע הבחנה בין משמעותיות של שינוי לבין ייחודיות מול קטגוריות אחרות. הדובר מביא דוגמה ממלאכות שבת, עם ציטוט הגמרא בתחילת בבא קמא “הך דהוה במשכן חשיבא קרי ליה אב, הך דלא הוה במשכן חשיבא קרי ליה תולדה” ומסביר ש“חשיבות” יכולה להתפרש הן כמשמעותיות והן כייחודיות, באופן שמקביל למבנה הסוג-מין.
בורחס, טלן, קונבנציונליזם ומהותנות
הדובר מביא את סיפורו של בורחס “טלן, אוקבר, טרציוס” ומתאר עולם אידיאליסטי שבו אין שמות עצם אלא פעלים כמו “התיירח” ו“ההזדרחות”, ובדיאלקט אחר שבו נוצרים “אובייקטים” כמקבצים שרירותיים כגון “הענן שעף בשמיים עם צריחת הציפור במרחב”. הדובר משתמש בכך כדי לשאול מדוע אוסף מסוים של מאפיינים יוצר מושג כמו דמוקרטיה ולא אוספים אחרים, ומנסח שתי גישות: קונבנציונליזם שלפיו מושגים הם פיקציות מועילות שמוטבעות שרירותית, ומהותנות/אפלטוניות שלפיה הגדרה מנסה לחשוף אידיאה אמיתית ולצלוף למהות קיימת. הדובר מציג את קריפקה כמנסח רעיון ההטבלה בהגדרה, כמו קריאת שם לתינוק, ומקשר את הפוסט-מודרניזם לעמדה אנטי-מהותנית שטוענת שאין מהויות ולכן אין טעם להתווכח על הגדרות, בעוד שהוא עצמו טוען שיש הגדרות טובות ורעות ושיש מקום למחלוקת על נכונות ההגדרה.
תמלול מלא
אנחנו בעצם בסוף הפעם הקודמת ניסיתי קצת להגדיר שמאל וימין או ללכת לקראת הגדרה של שמאל וימין. ובתוך כדי זה חשבתי שאולי נדבר בכלל על הגדרות, חשיבות של הגדרה, מה זאת הגדרה? בעיות להגדיר דברים, כששמאל וימין זאת הדוגמה הראשונה שאפשר אולי לטפל בה, אבל היא דוגמה קשה. היא דוגמה קשה ולכן אם הייתי מתחיל סדרה על הגדרות לא הייתי מתחיל ממנה, כי זה מאתגר באופן מאוד לא פשוט את היכולת להגדיר את המושגים האלה באופן חד. הזכרתי אני חושב את הספר של זיסר ועוד מישהו, אני כבר לא זוכר, על שמאל וימין, אולי איש מדע המדינה מבר-אילן, אולי אלינגר? לא זוכר כבר, זיסר ועוד מישהו שמנסים לתאר את התופעות האלה של שמאל וימין לאורך ההיסטוריה הקצרה שהם קיימות ומתברר שזה עבר כל כך הרבה שינויים והיפוכים שבעצם הטענה שלהם זה שהמושגים האלה די ריקים מתוכן. הם שאריות היסטוריות של מושגים שפעם היו אולי יותר מובחנים אבל היום זה כבר לגמרי מעורבב. בעיניי הספר הזה הוא דוגמה, אולי פעם אני אביא אותו כדי קצת לעקוב אחריו, כי הוא דוגמה לדעתי לכשל של מדעי הרוח והחברה. זאת אומרת, לא עושים עבודה רצינית. והזכרתי גם עוד ספר בעבר, אני לא זוכר אם הפעם הזכרתי ספר של גדעון עפרת שמנסה להגדיר מה זאת אמנות, וגם שמה הוא מראה שבעצם זה מושג לא ניתן להגדרה, הוא עשיר, מורכב מדי, לא ברור. הוא אומר בסופו של דבר הוא מציע הגדרה אחרי הגדרה, כל פרק מוקדש להצעה אחרת, הוא שולל את ההגדרות השונות פשוט דרך דוגמאות. הוא מנסה להביא דוגמאות מתולדות האמנות של יצירות שאף אחד לא מתווכח עליהן שהן אמנות, אבל הן לא עומדות בהגדרה המוצעת. ואז בדרך האלמינציה בסופו של דבר הוא עושה אלמינציה לכל ההצעות והוא נשאר עם כלום. וזה ביטוי נהדר לדרך החשיבה הפוסט-מודרנית שהפרק האחרון של הספר בעצם המסקנה שלו היא שאמנות זה מה שמוצג במוזיאון. במילים אחרות אין הגדרה, אוקיי? וזה במובן מסוים זה מאוד מקביל למהלך שעושים זיסר והשני, אני לא זוכר מי, בספר שלהם על ימין ושמאל. גם שם הם מנסים להציע כל מיני אפיונים שבכל מקום זה פתאום מתהפך ומשתנה ומתערבב ואין, אז בעצם המסקנה היא שאין דבר כזה שמאל וימין. מושגים שיש להם שימושים משתנים ולא מוגדרים ועמומים ובקיצור לא באמת מושגים שמותר להשתמש בהם אם אתה רוצה להיות זהיר. והזכרתי דוגמה שלישית שקשורה קצת לעניין של האמנות, אבל זה דוגמה של שירה. המושג שירה בעצמו גם סובל מאותה מורכבות ועמימות, ולכן כמו שהזכרתי פעם שהייתי צריך לדבר על שירה וחיפשתי את הערך שירה באנציקלופדיה העברית כדי לראות על מה מדובר והתברר לי שאין ערך כזה. ואז ככה נורא התרגזתי, או עוד יותר התרגזתי, כבר בלאו הכי הייתי מרוגז על מדעי הרוח, הבטלנים האלה מה הם עושים? זאת אומרת הגיע הזמן שיעשו גם משהו על המשכורת שהם מקבלים, לפחות שיגדירו את התחום שבו הם לא יודעים לעסוק. יש ערך? יש כן, אבל בתוכו יש איזושהי הגדרה אבל יש איזשהו ניסיון להתייחס קצת לשירה. אני ניסיתי להגדיר כן בצורה יותר סיסטמטית. זאת אחת הדוגמאות שאני אנסה לדבר עליהן. זה לא בעיה להגדיר בכלל כמו שהגמרא שאז הרב הביא, ברגע שאתה רוצה להגדיר זה כמו לעשות כלל ובמציאות אין כללים. ואם אין כללים אז אין הגדרות. אוקיי, אותה חשיבה, זאת אומרת אותה חשיבה. יש הזכרתי אולי גם פעם, זה בהזדמנויות שונות נדמה לי, את הספר של פירסיג 'זן ואמנות אחזקת האופנוע', היה ספר פולחן לפני לא יודע כשהייתי בצבא. אז שמה יש איזה מרצה לרטוריקה בשם פיידרוס שהוא עושה מסע אופנוע לאורך ארצות הברית עם הבן שלו ובעצם זה איזשהו מרדף אחרי הגדרת המושג איכות. מנסה להגדיר איך לשפוט חיבורים של סטודנטים שלו, לפי מה הוא קובע שזה חיבור טוב וזה חיבור בינוני וזה חיבור גרוע, איך משקללים ערך של חיבור? אז בשביל זה צריך להגדיר את המושג איכות בהקשר של חיבור אבל באופן כללי יותר. ויש לו שמה כל מיני מסות פילוסופיות תוך כדי זה, ספר מאוד מעניין ובאיזשהו שלב בספר. דפדפתי וניסיתי לחפש איפה זה כי אני משתמש בזה מדי פעם כדוגמה ולא מצאתי, אני צריך פעם אחת לעשות את זה בצורה קצת יותר מסודרת. הוא מגיע לאיזושהי תובנה שהיוונים הרשעים דפקו לנו את המוח. למה? כי הם הרגילו אותנו לחשוב שאם דבר מסוים אין לו הגדרה אז הוא לא קיים, או לכל דבר שקיים צריכה להיות הגדרה. וזה לא נכון. עוד פעם, אני מציג את המהלך, אני פשוט מביא את זה מכל מיני מקומות, וזה לא נכון. בעצם אין הגדרה למושג איכות. אבל זה כמובן מעורר את השאלה, אז גם אין לו משמעות? או שזאת רק בעיה טכנית שאי אפשר להגדיר את זה? זה חוסר יכולת שלנו? או שיש משהו במושג עצמו שהוא באמת לא מושג אחד, לא שאנחנו לא מצליחים ללכוד את המהות שלו, אלא באמת אין דבר כזה, זה סתם שימושים מתחלפים כמו הצבע החום? זה לפי ההקשר. זאת אומרת, זה בכלל אין לו משמעות, לא שאנחנו במרדף אבוד כי אנחנו לא מצליחים כי אין לנו את היכולות לעשות את זה, אלא אין יכולות כאלה, אי אפשר לעשות את זה, אין הגדרה. את זה קשה לקבל. הפוסט מודרניים רוצים לטעון את הטענה הזאת, או הפלג הקיצוני שבהם, המחבלים. הטענה הזאת בעצם אומרת שאנחנו משתמשים פה במושג שלא קיים, לא שאנחנו לא יודעים להגדיר אותו. זה שונה לגמרי. אז יש מצב שבו אני אומר, תראו, יש לי תחושה מה זה המושג הזה, לא יודע לרוקן אותה או להוריק אותה לתוך כלים מאורגנים שיטתיים, לא יודע להציג את זה בצורה סגורה, ברורה, על פני מספר סופי של משפטים, מספר קטן של משפטים. בסדר, זה חוסר יכולת טכני, אבל המושג בעצמו יש לו משמעות. כשאני משתמש בו, אני מבין על מה אני מדבר וגם השומעים כתקוותי מבינים על מה אני מדבר. זו טענה יותר מתונה. זאת אומרת, הטענה הפוסט מודרנית אומרת, לא שיש לי תחושה רק אני לא יודע לתרגם אותה למילים, אלא אין דבר כזה, זה סתם הזיה סובייקטיבית, אין דבר כזה. אוקיי? זו טענה הרבה יותר חזקה, וכל הדוגמאות האלה שהבאתי קודם, לפחות הריח שעולה מהן, אני לא בטוח אגב שתמיד המחברים מתכוונים לזה, אבל לפעמים כן, והפוסט מודרניים בכל מקרה הם תמיד לוקחים את זה עד הסוף, הופכים את זה לאידיאולוגיה, אין דבר כזה, לא שאנחנו לא יודעים לעשות, אין דבר כזה, סתם הזיות. אני חושב שלפני שאתה לוקח מושגים קשים להגדרה, כמו שמאל ימין ויצירה, עצם הניסיון להגדיר דברים, מה זה בעצם לעשות הגדרה? זה לבצע סוג של הטלה מקבוצה מאוד גדולה של אובייקטים שקיימים בעולם לתוך מערכת הרבה יותר מצומצמת שזה העולם המושגי שלנו. קח למשל את המושג כיסא, טריוויאלי לכאורה. לא. יש בעולם עשרות מיליונים של כיסאות, אביזרים המשמשים לישיבה, ועל חלקם תהיה מחלוקת אם זה כיסא או לא כיסא. כאלה עם זווית אחרת ושיפוע וצבע מוזר, כיסא? לא כיסא? איך תדע? אז בשוליים של הדברים יהיו מחלוקות. לא, אבל זה בדיוק, אני אגיע גם לבעיות האלה, לבעיות של העמימות. אולי זה פשוט מקרה שהשוליים מאוד רחבים. אוקיי. לא, אני אומר, זה דוגמה נוספת אבל שם בוא נגיד לגבי כיסא אני בספק אם מישהו יגיד שאין בכלל הגדרה. יגיד תראה, יש כמו שאתה אומר יש שוליים, אבל בבסיס אני יכול להגדיר מה זה כיסא, ארבע רגליים, אביזר שמשמש לישיבה של אדם בודד נגיד, מן משהו כזה. עכשיו בסדר, יש דברים שיאתגרו קצת את ההגדרה הזאת, אבל נדמה לי שיש ליבה די ברורה שכן מקיימת אותה, ומסביב יש תמיד, העולם שלנו מסובך, יש תמיד שוליים. זה עוד יחסית מקרה קל ואני אטפל גם, זאת אומרת אני אנסה לגעת גם בדוגמאות כאלה, זאת אומרת הדוגמאות של פרדוקס הערמה, איפה זה עוצר, מטמורפוזות מושגיות וכל מיני דברים כאלה. אבל אני מדבר עוד לפני מטמורפוזות, מטמורפוזות זה יחסית קל, כי יש הגדרה ברורה ויש לה לאט לאט אתה יכול לרכך קצת או להרחיב קצת את המשמעות, או ללכת בין שני קטבים ולעשות אינטרפולציה ביניהם ולהגדיר סכום, סכומים במשקלים שונים של שני הקטבים האלה. אפשר לייצר מטמורפוזות כאלה, אבל בבסיס יש הגדרות. פה, מושגים יותר מורכבים או יותר רב-ממדיים, זה לא סתם שניים שאתה רץ ביניהם אלא מן משהו שיותר מבוזר, אז שם זה מאתגר אותנו ברמה הרבה יותר עקרונית, זאת אומרת בשאלה האם בכלל באמת יש דבר כזה, לא רק השאלה האם אני יודע להגדיר והאם זה יתאים גם למושגי הקצה. פה אין מושג שהוא ליבה לפני הקצה, השאלה היא מה בכלל המושג הבסיסי. ואגב באמת, וזו אחת המטרות שלי, לנסות ולהדגים או להראות, שהדרך לטפל במושגים מורכבים כאלה כרוכה ב… בפעולה שהרבה התייחסו אליה כסוג של ספקולציה, ואני רואה אותה כסוג של תצפית, אובזרבציה מה שנקרא. זאת אומרת שזה לא ספקולציה אלא זה ניסיון להבחין בין עיקר לטפל. עכשיו אני לא יודע להגדיר למה זה עיקר וזה טפל. אני בחרתי לזרוק אלמנטים מסוימים כדי להישאר עם הגדרה חדה ואז להכניס אותם באיזשהי צורה, אני אראה את זה בדוגמאות, אבל אני מנסה רק להסביר את הנושא. והשאלה כולם ישאלו אותי רגע, למה החלטת שאלה הדברים העיקריים ואלה שוליים? יכולתי באותה מידה להחליט שמה שאתה קורא שוליים זאת הליבה והליבה זאת השוליים. מי קובע? אוקיי. עכשיו אין לי כל כך דרך להסביר את זה. אבל יש לי תחושה שמה שאני אומר פה הוא לא סובייקטיבי, אלא עליתי על נקודה שהיא נקודה אמיתית ועובדה היא שיש אנשים שהם טובים בהגדרות ויש אנשים שפחות טובים בהגדרות. וכשאנשים שטובים בהגדרות מציעים לך הגדרה למושג שהתקשית בו, אתה מבין שהם עשו את זה טוב. זאת אומרת, למרות שאתה לא, יבוא הספקטיקן ויגיד מי אמר? יכולתי להגדיר גם הגדרה אחרת והיא מתאימה לחלק אחר מהקבוצה של הכיסאות, נדבר על הכיסאות או השירה או לא משנה מה, ואני רואה את זה כליבה ואת השאר כפריפריה. אין לי דרך להגיד לו למה הוא טועה. אני לא יודע. במובן הזה זה חוסר, אני רוצה לטעון שלפעמים יש חוסר יכולת טכני. אני מוכן לקבל את זה שיש חוסר יכולת טכני. קשה לי לקבל את זה שאין בכלל הגדרה. זאת אומרת, ולכן אני אומר שאם מישהו יותר טוב ברמה הטכנית והוא יצליח לנסות ולהציע לי הגדרה, אני אמצא את עצמי מסכים הרבה פעמים. וזאת אינדיקציה מבחינתי לזה שהבעיה היא יותר בטכניקה מאשר במהות. עכשיו אני לא יודע איך להוכיח את זה, אני אנסה להדגים את זה פשוט על כל מיני דוגמאות. הדוגמאות שהזכרתי קודם, אני אנסה לעבוד עליהם ולנסות להציע הגדרה. ימין ושמאל זאת דוגמה טובה לעניין הזה. כי ימין ושמאל זה באמת איזשהו צמד מושגים שנבדלים זה מזה בהמון אספקטים ובמקומות שונים אולי לפעמים זה גם משתנה קצת. יש קשר מסוים, תחושה שיש קשר. אבל כשאתה מנסה לשים את זה על השחור לבן, להגדיר מה יהיה נייר הלקמוס שכשאתה עונה כן אתה ימני, כשאתה עונה שמאל אתה שמאלני. קשה מאוד. או מה יהיה ההבדל, כן דיברנו פעם על ציוני דתי מול חרדי. זה נראה לכאורה שני מושגים ברורים, יש הבדל, הכל בסדר. שתנסה להגדיר מה נייר הלקמוס יהיה מאוד קשה. אולי לא יודע, פרקי תהילים פעם בשנה שאומרים ביום העצמאות, אתה מבין זה הגדרות שלא באמת ממצות את המושג. זה אולי סימפטום, אבל זה לא באמת ממצה את המושג. וכשמנסים להגדיר את המושג עצמו אז כמעט כל מאפיין שתעלו פה, גם על זה דיברתי פעם, כמעט כל מאפיין שתעלו פה הוא לא באמת מאפיין מחייב. זאת אומרת, המאפיין הזה כמאפיין של דתיים יכול להופיע גם אצל חרדים או להפך, ועדיין הם יוגדרו כחרדים והם כציונים דתיים. האוסף המאפיינים מגדיר טוב יותר את הקבוצה, אבל כל אחד מהמאפיינים הוא לא, הוא לא דווקני. אז זה מבלבל. אז במקרים רבים אתה צריך, וזה כמה טכניקות איך להגיע להגדרה. אתה יכול להגיד שכל מאפיין לחוד הוא באמת לא הכרחי, אבל האוסף מגדיר חד ערכית. זאת גם הגדרה. מי שמקיים את הדרישות מא' עד ט' הוא ציוני דתי. עכשיו יכול להיות שא', ב', ג' ו-ז' יופיע גם אצל איזה חרדי אחד, אבל הוא לא מקיים את כל התשע, אז לכן הוא לא ציוני דתי. אפשר להציע גם הגדרה כזאת. זאת הגדרה מורכבת, אבל לא חייב להיות שזה קשור למה שדיברנו בסדרה הקודמת על דברים שמופיעים ברמה של הקולקטיב ולא מופיעים ברמה של הפרטים. זאת אומרת כל אחד מתשעת הפרטים האלה יכול להופיע גם אצל חרדי, אבל המכלול מגדיר את זה בצורה חדה או חד משמעית או כמעט חד משמעית. זה אפשרות אחת. זאת אומרת לנסות ולאסוף. אגב ברפואה או עוד יותר בפסיכיאטריה, אבל גם ברפואה פיזית משתמשים בסוג כזה של דברים, ושם עושים את זה בצורה עוד יותר מתוחכמת או להפך, או פחות מתוחכמת. מה? הרב נתן דוגמה, הלן בבית קברות ומקרע בגדו. אה, אוקיי, כן, אז בדיוק, זה הגמרא עושה אבל פסיכיאטרים מודרניים עושים אותו דבר. כשאתה רוצה לאפיין סימפטום פסיכיאטרי כלשהו שהוא מסובך, אז אתה צריך לקיים שלושה מתוך חמישה מאפיינים. לא משנה איזה שלושה. ואז ההגדרה היא שאתה חולה בלוידע מה פרנויה פרנויה סכיזואידית, אני יודע כל השמות שלהם. אז או לא יודע מה, שבעה מעשרה, לא משנה מה, יש איזשהו תקן של אגודת הפסיכיאטרים בדרך כלל האמריקאית שהם קובעים הכל הרי, יש איזשהו תקן כמה מתוך כמה אתה צריך לקיים. זה מעורר חשד כבד הדבר הזה. יש באמת מושג כזה או שזה סתם הגדרה לצורך הלא יודע מה, שיח, או לא יודע בדיוק מה. הטענה היא שאם אתה אמור לטפל בדבר הזה באיזשהי צורה זה אמור לשקף מושג שבאמת קיים, זאת אומרת אחרת זה סתם. אבל. מצד שני, לא הבנתי, אז אם המושג קיים, אז מה ההגדרה שלו? המושג הזה נועד לתת גושפנקא חוקית לאלפי מטפלים ולאפשר ולטפל. מסביר הסברים פסיכו-פוסט מודרניים. לא, יש כאן גם עניין משפטי. אותו בעל מקצוע בא לבית המשפט. לא, אני מבין, אתה מסביר את הצורך בדבר. צריכים להגדיר. אבל אני שואל את ההצדקה, לא את הצורך. פרקטי. יש בעולם המשפטים יש משהו הצדקת הצורך והצדקת הערך, הצידוק. לא יודע, יש הצדקת המשהו יש כל מיני כאלה. הגנת הצורך, הגנת הצורך. הגנה שאתה מוכרח, נגיד הגנה עצמית זה כאילו צורך. צידוק זה שאתה צודק שעשית את הדבר הזה. יש הבדל. לא, אז הנה, אז מה שעידו אמר כאן זה הגנת הצורך. הוא בעצם הסביר למה אגודה של פסיכיאטרים חייבת, היא צריכה להציע הגדרה, אחרת אגודה למה אתם? זאת אומרת, איזה מעמד יש לכם? איך אתם יכולים לתת רישיון להוא לעסוק או להוא לא לעסוק? אני שואל מה הצדקת הערך או איך זה נקרא השני? אני לא זוכר. הצדקת הצידוק, כן, לא מה הגנת הצורך, אלא מה הצידוק, האם באמת זה משקף משהו אמיתי? זאת השאלה הפילוסופית המעניינת. אני מבין למה צריכים, אבל מה אני אשם שהם צריכים? דיברנו קצת על ההומוסקסואליות גם כן פעם אני חושב, שמצטטים כל הזמן שאגודת הפסיכיאטרים בארצות הברית בשנות השבעים כבר הוציאה את ההומוסקסואליות מהדי.אס.אם. זה תמיד מצחיק אותי מחדש העניין הזה. מי שמם? בתור מה הם הוציאו את זה מהדי.אס.אם? לפי מה הם קבעו את זה? מה, זה איזה ממצאים מדעיים חדשים שהם גילו? ברור שזה תהליך חברתי, ערכי, אידיאולוגי. הם החליטו שזה לגיטימי. בסדר, זכותם, אבל בתור פסיכיאטרים אין להם שום ערך מוסף בעניין הזה לעומת הדיוט. הם יכולים בתור פסיכיאטרים להגיד מה השורש של הסימפטום הזה. לא שזה לגיטימי, שזה לא מחלת נפש. אי אפשר לקבוע שזה לא מחלת נפש. אין דרך מקצועית לקבוע אם משהו מחלת נפש או לא. אם פסיכיאטר המזוקן כזה יאשפז הומוסקסואל בכפייה, אתה חוזר לצורך. אז בדיוק, אתה חוזר לצורך. אני שואל על ההצדקה, על הצידוק. אבל בלי קשר לעניין המשפטי, די.אס.אם זה הגדרה של נגיד מחלות נפש. ברור, ואיך אתה מגדיר מה מחלה? איך אתה מגדיר מה זאת מחלה? סטייה מהנורמה? להיות גבוה זה מחלה? אני מודאג. יש הגדרת מחלה. בסדר, אבל אתה מאמין שיש הגדרה? לא, אני לא מאמין. מה הפירוש אתה לא מאמין? לא. אני טוען שהגדרה של מחלה זאת הגדרה אידיאולוגית, לא הגדרה מקצועית. אני טוען שכל עוד האמינו שהומוסקסואליות היא פסולה ערכית, אידיאולוגית, אז זה הוגדר כמחלה. עד היום זה ככה. אלה שאומרים שזאת מחלה, זה אלה שבעצם טוענים שהדבר הזה הוא לא בסדר. ואלה שאומרים שזה לא מחלה, אומרים שזה בסדר. אבל הם לא אומרים שזה בסדר כי זה לא מחלה, הם אומרים שזה לא מחלה כי הם חושבים שזה בסדר. זה עובד הפוך. אף אחד לא יודע מה שורשה של הומוסקסואליות. דיברתי עם אנשים שקצת מתמצאים, אמרו לי, אין היום הסכמה ברורה מה השורש של זה, מאיפה זה בא, בטח לא בטיפולים, אם בכלל אפשר, אם כי מתגבשת קצת הסכמה, אני חושב שגם היא אידיאולוגית קצת, אבל אין על זה הסכמה. אז מה זה שונה מקלפטומניה? כי ברור לנו שגניבה זה דבר רע. זה לכולם ברור, בינתיים על זה אף אחד עוד לא מערער. אז קלפטומניה זה כן בתוך הדי.אס.אם. אבל הומוסקסואליות לא. למה לא? כי בשנות השבעים גילו את הגן האחראי על הומוסקסואליות? לא גילו כלום. אלא בשנות השבעים התגבשה התפיסה האידיאולוגית שאומרת שהומוסקסואליות זה לגיטימי ברמה הערכית. זה לא קשור בכלל לשאלות מקצועיות. עכשיו, במובן הזה זה בסדר, חברה יכולה להגדיר את זה, אין לי שום בעיה עם זה. זה לא ביקורת. אני משאיל ספר בהשאלה ושוכח להחזיר אותו, לא נחשב ממש גנב חולה, קלפטומן, נכון? או שזאת הגדרה של מחלת נפש? לא נחשב מחלת נפש. לא יודע. לא יודע, אבל מה זה משנה? מה זה משנה? זאת הדוגמה שנתת על העניין. לא, אבל מה זה משנה? אז תן לי את השורש. מה השורש? טוב, תראה, אני יכול לומר למה דיכאון זה מחלה? סימפטומים, אבל אין ספק שיש דברים או תכונות שליליות ושונות מהרגיל שלא הופכות את האדם בגללם לחולה נפש. לא, אין ספק. אתה החלטת. למה אין ספק? מה הגדרה של מחלה? אני שואל, זה בדיוק לכן אני מביא את הדוגמה הזאת כאן. מה הגדרה של המושג מחלה? תן לי הגדרה מקצועית. אתה איש מקצוע? תגיד לי בבקשה לפי איזה קריטריון אתה קובע? לפי איזה קריטריון כתבת את הדי.אס.אם? היום עידו יגיד לי, מה הבעיה? לפי הדי.אס.אם אני קובע. אני שואל אבל איך כתבו את הדי.אס.אם? איך הם קבעו מה יהיה כתוב שם? זאת קביעה אידיאולוגית. אין לה שום קשר לעולם המקצועי. בעולם המקצועי אפשר להגיד מה נכנס ומה לא נכנס, איך מטפלים, מה גורם לזה. אלה שאלות מהותיות. אלה שאלות שהמנדט הוא מנדט מקצועי לענות עליהם. כי זאת שאלה פשוטה, אתה יכול להעמיד את זה למבחן. מה? אז אולי הטיפול הוא חלק מהמחלה? אבל הטיפול אני אומר, אם אני לא רוצה טיפול אז אני לא חולה. הסברה שבאמצעות טיפול אני יודע… אז אין בעיה, גם גבוה זה מחלה. באמצעות טיפול אפשר לקצץ את הרגליים בסדום. תגיד גם שתרופה זה הגדרה. לא, לתרופה יש הגדרה. זה בדיוק מה שאני אומר. תרופה זה משהו שמשנה את מצבך ממה שאתה לא אוהב למה שאתה כן אוהב. זה הכל, זאת תרופה. אין שום הגדרה למושג תרופה גם באותו מובן שאני מדבר עליו כאן. וודאי. יש הגדרה וזה כן מדעי, אני לא כופר במדעיותו של התחום, אני כופר חלקי בפסיכיאטריה, אבל אני אומר ברמה העקרונית יש שם חלקים מדעיים. חלק לא גדול כל כך אבל יש חלקים מדעיים. אבל החלקים האלה זה לא ההגדרה של מה זאת מחלה ומה לא. אלא זה השאלה מה מקורה של המחלה, איך מטפלים בה, זה חלקים מדעיים. זה כמובן שאלה של ידע, אתה יכול לבדוק, אתה יכול לעשות ניסוי, זה עומד למבחן אמפירי. אבל ההגדרה, תסביר לי לפי איזה קריטריון אתה קובע מה זאת מחלה ומה לא מחלה? מה, אם יש לזה שורש אורגני זה מחלה? אני שמעתי הרבה אנשים שאומרים להיפך, בגלל שיש שורש אורגני להומוסקסואליות לכן זה לא מחלה. כי זה טבעי, זה ככה הבן אדם, מה אתה רוצה? נו ואם יגלו שורש אורגני לקלפטומניה זה יישאר מחלה או לא מחלה? וודאי שכן, למה? כי אנחנו לא אוהבים קלפטומניה, גניבה זה רע. אתה מסכים שיש הבחנה בין מחלות נפש למחלות אחרות? או שזה גם לא? או שזה גם מחלה זה לא? בין תופעות נפשיות לתופעות. מחלות זה אי אפשר להגדיר בכלל. יש הבדל בין תופעות נפשיות למחלת לב? כן, גם לא מחלה. מה? זה גם לא מחלה. אי אפשר להגדיר מחלה גם בתחום הפיזי. זהו, הכל אתה לא רוצה למות. מי שלא רוצה למות לא רוצה להיות חולה לב. אתה מחליט ערכית שאתה רוצה לחיות. אז כל דבר שמפריע לך לחיות מוגדר אצלך כמחלה. אבל אם יש מישהו שירצה למות אז הוא לא חולה מבחינתו, מחלת לב זה בסדר הוא רוצה למות. רק כמובן בדרך כלל אנחנו רוצים לחיות אז פה אנחנו מדלגים על השלב הסובייקטיבי כי כולנו מסכימים עליו. אבל זה לא אומר שאין פה שהכל מקצועי. אתה צריך להציב בפני הרופא כדי שהוא יגדיר אם אתה חולה או לא, אתה צריך להציב בפניו מה אתה רוצה. הוא לא יכול להגדיר אותך כחולה לפני שאתה אומר לו מה אתה רוצה. אם אתה אומר לו תראה דוקטור אני רוצה לחיות, אני רוצה להרגיש טוב, לא רוצה שיכאב לי. בסדר גמור, עכשיו הוא נכנס לפעולה. כי עכשיו הוא איש מקצוע הוא יכול לקבוע מה מכאיב, מה לא מכאיב, איך מטפלים במה שמכאיב או איך מטפלים במה שמאיים עליי להמית אותי. יהיה קשה לי להגדיר דלקת ריאות. הריאות שלי לא במצב רגיל יש לי כתוצאה מזה חום. נגיד אם אני הולך… זאת שאלה מקצועית גרידא. זה בדיוק הנקודה. אבל להגדיר שדלקת ריאות זה מחלה זה השאלה. בדיוק. זה מה שאתה אומר זה קושי מקצועי. לא, יש קושי להגדיר רפואית דלקת ריאות. אבל אני אומר זה קושי מקצועי כיוון שהוא שואל את עצמו באמת מה זה המושג הזה שאם תיקח אנטיביוטיקה הוא יטפל בו. אתה מבין? זאת שאלה מקצועית לגמרי. ואת זה קשה להגדיר, זאת בעיה רפואית, עוד לא יודעים מספיק בשביל להגדיר. אני לא מדבר על הסוג הזה של הבעיות. אני מדבר על השאלה, אבחנת, זה מה שאנחנו קוראים דלקת ריאות. עכשיו אני שואל האם צריך להכניס את זה לרשימת המחלות? אני לא יודע, אם אני רוצה להיות עם דלקת ריאות אז זה לא מחלה אז טוב לי עם זה. כמו שההומוסקסואל זה היה מחלה עד שנות השבעים, אחרי שנות השבעים טוב לי עם זה, זה בסדר, אין לי בעיה עם זה, אז הפסיק להיות מחלה. ובצדק אגב, זו לא ביקורת מה שאני אומר עכשיו. הביקורת שלי ביקורת על הצד ההפוך, על אלה שמנסים להפוך את זה לטענה מקצועית. שים את זה על השולחן שזאת טענה אידיאולוגית ואז זה בסדר, אני מקבל את זה, לגיטימי שאתה חושב אחרת ממני או לא חושב אחרת ממני, לא משנה אולי גם אני חושב כך. נתקלתי במספר מאמרים שטוענים שעודף משקל קל דווקא זה מאריך תוחלת חיים. אוקיי. לפי זה זה לקחת את האנשים עם המשקל… אני חושב שהם התבססו עליך לא אתה עליהם. עודף משקל קל. הבנתי, הבנתי. לא זה קל. אל תעליב את שמואל זה קל. אגב הטענה הזאת נובעת מטעות וזה אגב דוגמה טובה, כי מה שקורה זה הרבה מאוד אנשים בשלב החולי הסופי שלהם מאבדים משקל, ולכן ההגדרה ושלכן יוצא שסטטיסטית מי שיש לו קצת עודף משקל הוא יותר בריא בגלל שלסטטיסטיקה נכנסו גם האלו של הסוף. אבל זה סימן זה לא סיבה. כן. אבל אז זה לא חוכמה זה כמו שהם שורדים יותר טוב את המחלות כי יש להם את הרזרבות האלה של האנרגיה. אה לא, זאת טענה אחרת כבר. אבל לצורך העניין זה לקחת את כל האנשים שנחשבים היום כמשקל תקין, הופך אותם לחולים כי הם סובלים ממחסור של כמה קילוגרם. כן, וזה ברור שכל ההגדרות האלה, גם ההגדרה של לחץ דם נמוך מהנורמה, של מה זה נורמה, שורדים יותר טוב ניתוחים. אוקיי, אז כעת מה שקורה זה משפיע לחיוב על תוחלת החיים. אז מי זה החולה ומי זה הבריא? וזאת השאלה מה זה לחץ דם נורמלי והתשובה היא שאם אתה רוצה לחיות… לחיות, אז יש הגדרה מה זאת מחלה. בוא נבדוק מה יביא לך לתוחלת החיים המקסימלית. בסדר, זה שאלה מדעית, ויכול להיות שבנסיבות חיים מסוימות דווקא זה עוזר לתוחלת החיים, אז זה אומר שזה מוגדר אבל מור… אין לי בעיה עם זה. אז מוגדר אבל מורכב. אני מדבר על בעיה מהותית. אני טוען שמחלה למשל זה לא מסוג האמנות, שירה, ימין ושמאל וכל הדברים האחרים. אני טוען שאין מושג כזה מחלה. ימין ושמאל אני טוען יש מושג כזה. ההגדרה היא קשה, מורכבת, נדבר. אבל מחלה הטענה שלי זה שאין מושג כזה. זה מושג אידיאולוגי, זה לא מושג מקצועי. מה רע עם הבוס שלי? אתם כל דבר שאתה רוצה לרפא. יש טווח של… בדיוק. מה שאתה רוצה, זה הגדרה. לא בסדר, אין בעיה. לא, זה הגדרה מקצועית. מה שאתה רוצה לרפא, בסדר. אז לא הגדרה. אתה תגיד לי מה אתה רוצה. כן, רגע. אז אין הגדרה. שלושים ושמונה… הגדרה אוניברסלית… בקצה כזה של הסקאלה… ימין… לא, אבל אני טוען שבימין ושמאל זה לא המצב. אני טוען שבימין ושמאל יש הגדרה אובייקטיבית. אחידה אחת, מורכבת, אבל אחת. לא יחסית. לא. זה בדיוק זה מה שאני רוצה לטעון. עוד פעם, ברמה העקרונית. אני מנסה לחדד על מה אנחנו מדברים, אתם מבינים? אני טוען יש הבדל, יש מורכבויות של מורכבויות טכניות. יש אולי מורכבויות של מורכבויות מהותיות, אבל עדיין מאחוריהם יושב איזה שהוא מושג שיש לו משמעות. אני טוען שמחלה זה מושג מסוג שלישי, קטגוריה שלישית. אין דבר כזה. שמה אני פוסט מודרני. אין מושג כזה מחלה. מחלה זה שאלה תשאל את הבנאדם אם הוא חולה או לא, לא את הרופא. כן, זה נרטיב. עכשיו עוד פעם, נרטיב לא במובן המזלזל. בנאדם שרוצה לחיות אני לא מזלזל גם אני רוצה לחיות. רק שיגדיר מה המטרות שלו והרופא יעזור לו. אגב במובן הזה זה בדיוק כמו פסיכיאטריה או כמו פסיכולוגיה. גם שמה בעצם הפסיכולוג אמור… זה כל הדילמה של פסיכולוגים שמטפלים בהומוסקסואליות. יש לי סטודנט, תלמיד שלי שגמר, כאילו הוא בא אליי ככה להתייעץ קצת בעניינים האלה. הרב שרלו הוציא איזה מאמר אתיקה למטפל וזה, מאמר מאוד יפה. בכל אופן יש שם דילמה לא פשוטה כיוון שההנחה הבסיסית היא שהפסיכולוג אמור לעזור לבנאדם לחיות עם מה שהוא. לא אמור לרפא אותו במובן הפטרנליסטי הישן. הפסיכולוג החדש זה פסיכולוג שאמור… ולכן ההומוסקסואליות בעצם לטפל בהומוסקסואליות זה מילה גסה אצל פסיכולוגים. כי זה אומר שאתה פטרנליסט, אתה אומר לו שזה לא בסדר ואתה רוצה לשנות את זה. התפיסה החדשה אומרת אם אתה הומוסקסואל זה בסדר גמור, רק אם זה מציק לך בוא אני אעזור לך לחיות עם זה. לא שאני ארפא את ההומוסקסואליות. אני לא דן כרגע על השאלה אם אפשר לרפא, אלא מה אתה מחפש. לא יעשו מחקר איך לרפא הומוסקסואליות כי לא צריך. האידיאולוגיה אומרת שלא צריך. אלא מה צריך לאפשר לך לחיות בשלום עם מי שאתה. אז זה בדיוק אתם רואים שזה בסך הכל מתן שירותים. אתה תגיד לי מה אתה רוצה או מי אתה, ואני אנסה לעזור לך לחיות בשלום עם מה שאתה. אני לא יכול להגדיר לך אם אתה חולה או לא. אתה צריך לבוא, כן דוקטור אני חולה כמו הגששים, כן… אתה צריך לבוא לרופא ואתה צריך להגיד לו אם אתה חולה או לא, לא הרופא. הרופא יכול עכשיו להגיד אה אתה מרגיש לא טוב, אז זה המיומנות המקצועית שלי, אני אנסה להגיד לך למה אתה מרגיש לא טוב בלי קשר… יתנו לו גם תרופה, תרופה לאחד יכול להיות סם לשני. נכון, תלוי מה אתה רוצה. נכון. יש דברים כאלה של נגיד יש לך סרטן כזה וכזה מגדירים אותו והטיפול… אין בעיה, אבל אם אני רוצה למות אז אני לא חולה. הסרטן זה הדרך שלי למות, מה הבעיה? אני לא רוצה… אם תיתן לי את זה אז אני אמשיך לחיות וזה בדיוק מה שאני לא רוצה. לא, אני חולה סרטן בין אם אני רוצה לחיות או לא רוצה לחיות יש לך מחלה… לא, לא. יש לך הגדרה של סרטן לא של מחלה. אם אני רוצה לחיות או לא רוצה לחיות אני ברור שיש לי סרטן. זאת עובדה מדעית. אבל השאלה אם הסרטן הזה הוא מחלה זאת זה כבר כן תלוי בשאלה אם רע לי עם זה או טוב לי עם זה. עכשיו לרובנו רע עם זה כמובן. אז לכן אנחנו מדלגים, עוד פעם, יש המון דברים שלמרות שהם סובייקטיביים כולנו מסכימים עליהם אז לכן זה נראה לנו שזה אובייקטיבי. אנחנו מדלגים על השלב של תגיד לי מה אתה רוצה כי כולנו רוצים אותו דבר. השאלה אם זה טוב או לא. הוא חולה או בריא? זה הגדרה של מצב. לא, מצב גם גבוה זה הגדרה של מצב. למה גבוה זה לא מחלה? זה גם סטייה מהנורמה וזה הגדרה של מצב כי אין לי בעיה עם זה שאני גבוה. זה הכל. האם יש מישהו שיש לו בעיה עם זה שהוא גבוה או שהולך לפסיכולוג או שהולך לסדום שקצצו לו את הרגליים לא יודע מה… ויטפלו במחלה שלו כי הוא הגדיר את זה כמחלה זה מפריע לו. ילד שקם בבוקר ואומר לאבא שלו… כל סטייה מהנורמה זה מחלה? כל מצב פיזיולוגי אחר מהנורמלי זה מחלה? מה פתאום. יש אחרות שהיא אחרות רגילה, אז מה אם אתה אחר? אתה יותר כהה עור מאחרים נגיד. אז זה מחלה? אם יש חריגות ויש את הבסיס האורגני אני מניח. אז מה? מישהו יגדיר את זה כמחלה? אם אתה מרגיש עם זה לא טוב אז זאת מחלה אז אתה תטפל בזה, בסדר אני לא יודע אבל אתם מבינים זה נושא פרדוקס אבל. מה זאת אומרת? כי ילד שקם בבוקר ואומר לאבא שלו שהוא לא מרגיש טוב והוא חולה והוא לא רוצה ללכת לבית ספר צריך לשלוח אותו כי הוא בריא. אהה. למה? כי הוא זה מה שהוא רוצה. הוא רוצה להרגיש לא טוב כי הוא לא רוצה ללכת לבית ספר. בסדר גמור, נו, אז הוא רוצה לא ללכת לבית ספר, למה לשלוח אותו? בדיוק בגלל זה, כי הוא בריא, רק ילד חולה שנו… לא שולחים לבית ספר. הוא לא בריא, הוא לא רוצה ללכת לבית ספר, אז מה? כן, אבל הוא לא מרגיש טוב. ילד בריא שולחים, ילד בריא הוא לא רוצה ללכת לבית ספר, אז מה? אם הוא רוצה ללכת לבית ספר אל תשלח אותו, כי הוא לא בריא בנפשו, אז צריך להשאיר אותו במיטה. כמו ה… גם מה זה פרדוקס? אז הוא בכלל חולה. זה כמו העבריינות בהלכה, שצריך להתרות בהם והם צריכים להגיד כן ועל מנת כן אני עושה. אז אחד כזה הוכיח שהוא בלתי שפוי לחלוטין, אז וודאי שהוא פטור מכל עונש. זאת אומרת, הוא מוסר את עצמו למיתה במו ידיו, מה הוא משוגע? אם הוא משוגע הוא פטור. אבל כנראה שזאת תשובה של בלתי שפוי. טוב, אז יש את התשובה של רב משה פיינשטיין, זאת תשובה מעניינת. דיברנו גם על זה פעם בשנה של השו"תים. טוב, בכל אופן אז אני אומר, זה דוגמה טובה, דוגמת המחלות, או למשל שאלה אחרת. סתם אני מביא עכשיו דוגמאות כדי שנתרשם מהתחום, או מהעושר של התחום, כי אני חושב שהוא לא זכה מספיק לטיפול התחום הזה. אני לא מכיר כמעט טיפולים בשוט של הגדרות ומה זה. יכול לפרנס שנה שלמה לפחות. מה? בקלות. אני חושב לכתוב על זה ספר פעם אגב, זה יפרנס אצלי איזה שנה אולי. לא, באמת, כי זה תחום שהוא פרוץ ובהמון מקומות יש התבלבלויות איתו ולדעתי מאוד חשוב להבהיר את הדברים האלה ואת הסוגים השונים ולהבין, לא לערבב את הכל. הפוסט-מודרנים נורא אוהבים לערבב הכל. אין, הכל שום דבר, הכל הזיות, הכל זה. הם מביאים דוגמאות שאולי בחלקן הן טובות, אבל מי אמר שכל הדוגמאות הן אותו דבר? יש מורכבויות מהסוג הזה, יש מורכבויות מהסוג הזה, יש מהותי, יש טכני, יש… צריך להגדיר דברים. זה לא… זה הרבה פעמים העצלות של מדעי הרוח, זה העצלות הפוסט-מודרנית. זה העצלות הזאת שאומרת יא זה מורכב אז כנראה אין דבר כזה, וזהו. ומביא כמה דוגמאות כדי להראות לך שזה מורכב או כדי להראות שאין דבר כזה וזהו. אבל זה לא מספיק. תעשה איזושהי עבודה יותר מסודרת. בכל זאת אנחנו מדברים פה על משהו, אתה לא יכול להגיד שאנחנו לא מדברים על כלום. תנסה לתת איזה שהם קווי מתאר כלשהם למה זאת שירה או מה זאת אומנות. אתה לא יכול להגיד לי מה שמוצג במוזיאון, זה להרים ידיים, זה בדיחה. בשביל זה אני לא מחזיק אותך מרצה לאומנות, בשביל שתגיד לי את זה. אגב, כל המהלך הוא מהלך מבריק. גדעון עפרת יש לו יכולת אנליטית מאוד מרשימה. זאת אומרת, המהלך הוא מהלך מבריק, איך הוא בוחן כל הגדרה, זה מהלך חכם, זה לא… הוא איש חכם, רק המסקנה בסופו של דבר היא כזאת אוקיי, אז נכנעתי. בעצם הוא הפך את סימן השאלה לסימן קריאה, כן? מה זאת אומנות? מה זאת אומנות. זאת אומרת אומנות זה זה, זה מה שאתה שואל עליו מה זאת אומנות. אז עם הכניעה הזאת אני מנסה להתמודד בסדרה הזאת. זאת אומרת אני חושב שלא צריך להיכנע. ובמורכבות צריך לטפל בזהירות, אבל צריך לטפל. יגידו לך שנכנעת גם בסיפור של המחלה. יגידו, למה אני לא מסכים? לא, אני כי זה מוביל, נגיד הקדוש ברוך הוא הבטיח לנו כל המחלה ששמתי במצרים לא אשים עליך. תודה רבה, מי צריך? אני דווקא כן רוצה מחלה, אני אראה שזה… אין בעיה, אין בעיה, הקדוש ברוך הוא ייתן לך את מה שאתה רוצה, זה המחלה. מחלה זה מה שאתה רוצה. הקדוש ברוך הוא הכתיב למצרים דברים שהם לא רצו, אז לכן הוא הכתיב להם מחלות. מחלה זה דבר שאתה לא רוצה, לכן הקדוש ברוך הוא מודיע לנו. ברור, אבל אם אתה רוצה לקצר חיים, אז אין לך בעיה עם זה, נכון? אני אומר עוד פעם, יש הבדל בין אובייקטיבי לבין בין-סובייקטיבי. בין-סובייקטיבי פירושו, נגיד עולם הצבעים, דיברנו קודם על הצבעים, כן, אם יש צבעים או אין צבעים. אז כולנו נגיד נהיה אופטימיים, נגיד שכולנו רואים פה צבע אדום, ונגיד שכולנו רואים את אותו צבע, מה שאני קורא אדום גם אתם קוראים אדום. שאין לנו דרך לוודא את זה, אבל נניח שזה נכון, אוקיי? אין לי דרך להגדיר את המושג אדום, והמושג אדום גם לא קיים במציאות, הוא קיים רק בהכרה שלי. אבל הוא קיים בהכרה של כולנו. אז זה אובייקטיבי או סובייקטיבי? אז אני… זה המושג בין-סובייקטיבי. זה לא אובייקטיבי, כי בעולם עצמו אין אדום, יש אורך גל. אבל זה בין-סובייקטיבי, זה קיים אצל כל הסובייקטים. במובן הזה יש פה מימד אובייקטיבי. אז אני אומר, כיוון שכל בני אדם רוצים לחיות, כמעט כולם רוצים לחיות, למעט אלה שחולים שלא רוצים לחיות, אז אני אומר, אז רוב בני אדם רוצים… סתם פה מדלגים על השאלה של הבן אדם, תגיד מה אתה רוצה? אתה רוצה לחיות? מי שבא לרופא רוצה לחיות כמובן, אחרת בשביל מה הוא בא? זאת אומרת והרופא אמור לעזור לו למה שהוא רוצה. אז יש לנו איזושהי תחושה שבכלל אין פה שאלה ברקע, כי זה ברור, זה אובייקטיבי. אבל זה לא נכון. יש שאלה ברקע רק ענינו עליה כבר. ברגע שבאנו לרופא ענינו על השאלה. אבל עדיין ברקע יש שאלה, תמיד. עכשיו יש מקומות שבהם זה יותר ברור. במקומות של הומוסקסואליות זה הרבה יותר ברור. שם ברור שזה שאלה אידיאולוגית ולא שאלה מדעית. בהקשר של שפעת או של סרטן להבדיל, זה שונה כמובן, כי שמה קשה להבחין בזה שיש פה משהו סובייקטיבי, כי כולנו רוצים לחיות. אבל זה סתם בגלל שהתכונה של כולנו זה שאנחנו רוצים לחיות. עדיין ברקע יש את הרצון לחיות ברקע ההגדרה של סרטן כמחלה. אי אפשר להתעלם מזה. קל להתעלם מזה אבל לא נכון להתעלם מזה. זה מה שסוס רוצה, אבל כשאני רואה שסוס בגיל כזה וכזה לא מסוגל לסחוב משקל כזה וכזה כמו רוב הסוסים בגילו ובמשקלו, אז זה אני הולך לווטרינר, והווטרינר לא שואל את הסוס מה הוא רוצה. אלא עושה לו בדיקת דם, אני לא יודע מה רופאים עושים וכדומה. למה? כי הווטרינר מטפל בך, לא בסוס. אתה רוצה סוס בשביל להשתמש בו, נכון? אתה צריך את הסוס הזה לגבי חלק מהאנשים… אתה צריך את הסוס, אתה צריך, לא, אני אומר באמת, זו לא בדיחה. דייג אוהב דגים, עוד פעם הגששים, כן? אתה הולך לווטרינר לא בשביל הסוס, אתה הולך לווטרינר בגלל שאתה צריך את הסוס. אתה רוצה סוס שיעבוד לך. אז ברור, האינטרס שלך זה שהסוס יחיה, לא שהוא לא יסבול. אתה לא הולך לווטרינר כדי שהסוס לא יסבול, אתה הולך לווטרינר כדי שיהיה לך סוס לעבוד איתו. אז בסדר, אז שמה הגדרת היטב מה אתה רוצה, הווטרינר לא מטפל בסוס, הוא מטפל בך. לא, אמיתית אני אומר, באמת. מי שהגדיר פה את הסוס כחולה זה אתה, לא הסוס. את הסוס אי אפשר לשאול, אז זה גם בעיה. זה כמו שיש תקלה מכנית באוטו, זה גם כן… לא, באוטו הוא לא יצור חי, האוטו לא סוחב בעלייה, הסוס לא סוחב בעלייה, לכן אתה מטפל בו. דייג אוהב דגים ולכן הוא אוכל אותם, כן? זה אותו דבר בדיוק. הוא אוהב נורא את הדגים, כן. אז כמו שסבא שלי אמר שהוא נורא אוהב בעלי חיים בסיר. טוב, אז המושגים האלה זה מושגים שאני אומר, אפשר יהיה להאשים אותי שגם אני נכנע לתחום המחלה. אבל בוא נגיד, עומדת לזכותי החזקה שבתחומים אחרים אני לא נכנע. למה בחרתי להיכנע דווקא כאן? כי כאן אני באמת חושב כך, זה לא כניעה. זה שהפוסט… אתם יודעים, גם אם אתם פרנואידים לפעמים רודפים אחריכם, נכון? זה כידוע. אז גם אני שמעתי פעם ייחסו את זה לקיסינג'ר, אני לא יודע מי המקור, זו שאלה מעניינת מי המקור של הפתגם הזה, אני ראיתי את זה פעם בשם קיסינג'ר. אבל אני אומר, גם פה אותו דבר, זה שאתה רודף את הפוסט-מודרניים לא אומר שהם לא צודקים לפעמים. זאת אומרת, זה שהם טועים בהרבה מקומות זה לא אומר… אתם יודעים, גם שעון עומד מראה את השעה נכון פעמיים ביממה. הוא היחיד שמראה, כן, בדיוק. אז כמעט לא, לא היחיד, גם שעון מפגר מראה, רק לא פעמיים ביממה, מראה פעם וחצי ביממה או משהו כזה. אתה עוקף, אתה יודע. שעון שממהר בקצב קבוע, זאת אומרת תמיד דקה לפני הזמן, הוא לא מראה אף פעם את השעה נכון, אתם מבינים? אבל שעון שהקצב שלו שונה יראה תמיד שעה נכונה, רק השאלה באיזה תדירות. אז אני אומר, בהקשרים האלה אני לגמרי מקבל את הטענות שלהם, אבל זה לא פוסט-מודרניות כי זה אמיתי, זה באמת שם. באמת אין דבר כזה מחלה. פוסט-מודרניות בעיניי זה לקחת משהו שבאמת יש משהו כזה ולהגיד שאין. זה נקרא פוסט-מודרניות. הם טוענים שבאמת אין גם שם, אבל פה זה כבר שאלה שאתה יכול לנסות להתמודד עליה. בוא אני אציע לך הגדרה ותגיד לי אם אתה מסכים או לא מסכים. בסדר? אז פה כבר אפשר להתמודד. אדרבה, אני גם מוכן להתמודד עם מחלה. מישהו שיציע לי הגדרה אובייקטיבית של מחלה אני אקבל. אני לא מכיר הגדרה כזו. שאלתי אנשים, גם פסיכולוגים, גם רופאים, מאלה שיצא לי לדבר איתם קצת על העניין הזה, רובם לא מבינים מה אני רוצה. אבל אלה שהבינו מה אני רוצה הסכימו איתי. כן, בדיוק. צריך להיזהר, אם זה פסיכיאטר מחוזי אז אסור לשאול אותו את השאלה הזאת. יש לו סמכות לאשפז בכפייה. אבל אלה שהבינו מה אני רוצה הסכימו איתי. יש להם חוסר יכולת בסיסי להבין דברים שתוקפים קצת את המקצוע שלהם לאנשים האלה, זו בעיה. אינסטינקט. כן, יש משהו שאולי לכולנו קצת. טוב, אז אלה שאלות ההגדרה. עכשיו, מה זה אומר כשאנחנו לוקחים את הפעולה הזאת של הגדרה, מה בעצם אנחנו עושים כאן? אז פה אני רוצה גם כן לתת כל מיני מאפיינים של פעולת ההגדרה. עכשיו עזבתי את המחלה. להגדיר הגדרה. כן, בדיוק, להגדיר את המושג הגדרה או לתאר את המושג הגדרה, אוקיי? אז פה באמת כשאנחנו רואים כיסא, ניקח את הדוגמה של עידו, אנחנו רואים כיסא, רוצים להגדיר כיסא. אנחנו לא מגדירים עצם, אי אפשר להגדיר עצם. עצם הוא פשוט פה כי הוא פה. אנחנו מגדירים מושג. תמיד. הגדרה מתייחסת למושגים, לא לעצמים. עכשיו כשהעצם הזה הוא כיסא, פירוש הדבר שהעצם הזה הוא ביטוי מוחשי של המושג כיסא. יש מושג מופשט שנקרא כיסא, בהנחה אופטימית שיש מושג מופשט כזה. משהו כמו צורה, לא? מה? קבוצת כל הכיסאות? קבוצה או אידיאה, כן, אני אגיע עוד מעט למושגים האלה. ולא, קבוצת כל הכיסאות, זה המתמטיקאים וזה הכשל של המתמטיקאים. מתמטיקאים מגדירים את המספר, נגיד אחרי ראסל שמגדירים את תורת הקבוצות בצורה מסודרת, אז מגדירים את המספר שלוש למשל בתור אוסף כל הקבוצות שיש להן שלושה איברים. זו הגדרה אבסורדית ברמה הפילוסופית, כי המושג מספר זה לא אוסף של קבוצות, איזה מין שטויות אלו? אוסף הקבוצות האלה זה אוסף דברים שמבטאים או ממשים את המושג מספר שלוש, אבל מה זה המספר שלוש? המספר שלוש זה לא אוסף של קבוצות, זה פשוט רק מתמטיקאים שיכולים להגדיר הגדרות כאלה, כי אלו הגדרות שעומדות במבחן מדויק לגמרי, ואתה יכול לבנות עליהן. זה בסדר, אני לא מאשים. זה לא באמת הגדרה פילוסופית של המושג מספר. אז אני אומר המושג כשאני מגדיר מושג אני אף פעם לא מגדיר אובייקט, אני מגדיר מושג. למה תמיד אנחנו חושבים שאנחנו מגדירים אובייקטים? כי אובייקט ממויין אצלנו תמיד דרך מושגים, מה שקראת הטלה קודם. כן, אנחנו בעצם מטילים אותו על עולם המושגים. יש לנו מושגים: אדום, גבוה, טוב לב, לא יודע בדיוק מה. עכשיו אני רואה בן אדם שהוא אדום, גבוה וטוב לב, אז אני אומר: טוב זה כנראה אינדיאני שמן או מין משהו כזה. אדום, גבוה… טוב השמנים הם תמיד טובי לב כידוע. אז לא משנה, אני לוקח אוסף של מושגים ואני אומר: האובייקט הזה הוא ביטוי מוחשי או התממשות של המושגים האלה. עכשיו אם אני בר מזל, או אם אני יודע להגדיר טוב, ולזה נגיע עוד מעט ואז זה לא בתור בר מזל אלא יותר בתור יכולת, אז אני יכול למצוא מושג אובייקט שמממש מושג אחד, לא אוסף של מושגים. כיסא נגיד, אם אני מגדיר את המושג כיסא אז הכיסא הזה מממש את המושג כיסא. האובייקט כיסא מממש את המושג כיסא. אם לא הגדרתי את המושג כיסא, אז אני אומר הוא מממש את המושג של להיות בעל ארבע רגליים וגם את המושג של להיות בעל משענת ולהיות משמש לישיבה ולהיות מחום ולהיות כמה דברים ואז גם הוא הוא מממש אוסף של מושגים. ההגדרה של מושג פשוט זה מושג פשוט, ההגדרה של מושג מורכב זה לנסות ולקחת את אוסף המושגים שמתממשים באובייקט אחד ומתברר שזה כנראה גנרי, זאת אומרת יש הרבה מושגים שבכולם מתממשים אוסף המושגים המיוחד הזה ואז אני מייצר מושג חדש דרך הגדרה. אז עכשיו אנחנו מגלים עוד משהו: שהגדרה תמיד כמובן משתמשת במילים ובמושגים. היא לא רק מגדירה מושגים היא גם משתמשת במושגים. ופה אנחנו בבעיה. כי שאז זה אומר דורוני? בדיוק. ואז זה אומר, השאלה היא איך אתה יכול להשתמש במושגים לפני שהגדרת אותם? מה תעשה? תגדיר גם את המושגים שבהם אתה משתמש. טוב ובהגדרות ההן באיזה מושגים תשתמש? צבים. צבים כל הדרך עד למטה. בסופו של דבר אתה צריך לעבוד עם אוסף של מושגים שהם לא בני הגדרה. עוד דבר שהמתמטיקאים לא מודים בו. יש הלכות שהצדוקים מודים בהם, אז יש הגדרות שהמתמטיקאים לא מודים בהם. לא, אקסיומות זה משהו אחר, אני מדבר על הגדרות לא על אקסיומות. המתמטיקאים מנסים באופן נואש להגדיר את כל המושגים. יש להם לחלקם לפחות, אלה שאין להם מספיק מודעות פילוסופית, יש איזושהי תחושה שהמתמטיקה מגדירה את כל המושגים שלה עד הסוף, אבל זה לא יכול להיות דבר כזה, כיוון שאין דבר כזה להגדיר מושגים עד הסוף כמתמטיקאי אתה צריך להבין את זה, בגלל שלהגדיר מושגים זה תמיד להשתמש במושגים אחרים אז ההגדרה האינסופית הזו היא אינסוף? בדיוק. או מעגל. או מעגל. ולכן באמת קויין רצה לטעון שאנחנו לא מגדירים באופן ליניארי אלא באופן מעגלי. יש רשת של מושגים וכל המושגים האלה יש להם קשרים מאוד מורכבים ביניהם וזה מעגלי. זאת אומרת אתה יכול ללכת במסלולים על הרשת הזאת, אתה תצא מהמושג הזה, אתה תשתמש בחמשת השכנים הקרובים שלו, בניירסט נייבור הגדרה של ניירסט נייבור כזו, כן? תשתמש במושגים הקרובים אליו אבל אותם אתה גם תגדיר באמצעותו. בסופו של דבר נוצרת אצלנו הבנה, כי האינטראקציה ההדדית הרצוא ושוב הזה יוצרת אצלנו הבנה של כל המושגים ביחד. זה לא בנוי באופן ליניארי: אני יודע את המושגים האלה ובאמצעותם אני מגדיר בדיוק מגדיר את המושג הזה ואז אני מגדיר באמצעותו את המושג הבא. זה ליצור יש מאין נכון. נכון. והטענה שלו שזה מה שאנחנו עושים ויש בזה מידה רבה של צדק. פרקטית זה נכון. אתה יכול לאהוב את זה או לא לאהוב את זה אבל פרקטית זה נכון. כשאני מגדיר לך מושג באמצעות מושגים אחרים זה תלוי בפוקוס. כשאני שם את הפנס על המושג הזה, אז כל שאר המושגים מבחינתי משמשים אותי בהגדרה שלו. כשאני אשים פוקוס על אחד המושגים ההם, אז אני אצטרך להגדיר אותו ואז יכול להיות שאני אשתמש בזה כדי להגדיר אותו. אבל בסופו של דבר זה יוצר איזושהי הבנה, זה תהליך בעל ערך למרות שהוא בעייתי ברמה הלוגית. אבל זה תהליך בעל ערך כי כך מבינים דברים. אתה שם פוקוס, במובן הזה אני חושב שהוא מתאר נכון איך אנחנו עובדים. אנחנו אוהבים את זה או לא אוהבים את זה אבל עוד פעם, אבל אני חושב שההבנה שלנו עובדת בצורה… היום אנחנו יודעים את זה אפילו פיזיולוגית. המוח שלנו בנוי בצורה של רשת נוירונים. אוקיי? רשת נוירונים אולי גם משקפת אני חושב שגם איך שהיא עובדת זה משקף הבנה שהיא באמת לא הבנה נקודתית, היא לא הבנה של מושג מושג, אלא היא הבנה של מארג של מושגים. כשאתה מבין טוב איך הם קשורים אחד לשני אז גם כל אחד מהם נהיה יוצא לך יותר מובן. עכשיו בשביל לעשות את זה אתה צריך ללכת על מסלול ליניארי לאורך הרשת. אתה בוחר לך מסלול, אתה הולך מהסייט הזה דרך הבונד… כן, זה רשת זה. בסדר, לא תמיד מסלול לינארי. לפעמים מסלול בעיגול שמקיף נקודה. לא משנה, אבל להתמקד במשהו ולשים פוקוס עליו. אחרי זה אתה תבוא ממקום אחר. בסופו של דבר אתה רוצה להבין את הרשת. אבל להבין את הרשת אתה הולך על המסלול הזה ואחרי זה על המסלול הזה והם לפעמים מצטלבים וחותכים וזה, בסוף אתה מבין את זה. אז צריך להיזהר גם בלא לצפות ליותר מדי מהגדרות. זאת אומרת, לא לצפות למשהו לוגי, לכיד ולינארי שמתחיל מאוסף של מושגים כאלה, כן, המתמטיקה, ובונה עליה את כל המושגים האחרים. זה אנחנו נחזור על עקבותינו וזה, אבל בסוף זה יצא יותר חד וברור. ובסופו של דבר המטרה של ההגדרה היא מטרה אינטלקטואלית, לא מטרה לוגית. אני רוצה להבין יותר טוב על מה אני מדבר, שיהיה יותר בהיר, יותר חד, אני יודע מתי זה כן ומתי זה לא. אם הדרך לעשות את זה היא מעגלית, אז בסדר. אגב, יש, אתם יודעים, במעגלים אלקטרוניים, בגלל שהם מעגלים לא לינאריים, אז במתמטיקה כדי למצוא את הזרם ואת המתח בכל חלק של המעגל, הרבה פעמים אתה צריך להניח הנחה ולבדוק עקביות. ולא לחשב כאילו להתחיל בהנחות ולעשות חישוב מלמטה למעלה או מצד אחד לצד שני, אלא אתה מניח הנחה ואתה בודק את עצמך. ואם זה לא עובד אז אתה מתקן קצת ואתה… וזה בדיוק הנקודה. אחרי שהגעת לפתרון והפתרון הוא קונסיסטנטי, זאת אומרת יוצא שזה מסתדר, כל הרשת מסתדרת, אז זה הפתרון הנכון. הבנתי. כמו שעושים איטרציות בתכנות. כן, בדיוק, אתה עושה איטרציות לפעמים. בסופו של דבר, עכשיו אצל מתמטיקאים זה עדיין מסודר כי מתמטיקאי תמיד לפני זה מוכיח שיש פתרון יחיד. אז ברגע שהוכחת שזה עקבי, אז זה פתרון, והם הוכיחו שיש פתרון יחיד לסוג כזה של בעיה, אז זה הפתרון. אבל אצל פיזיקאים לא מעניין אותם. אם זה עקבי אז זה הפתרון. פעם בא אלינו מישהו מהטכניון לתת לנו קורס על משהו שלא היה מישהו בבר אילן שייתן את זה. אתה זוכר? היית אז? בוריס שפירו מהטכניון בא לדבר על דיאגרמות. הוא נתן קורס על דיאגרמות. אז באיזשהו שלב, פיזיקאים עושים על כל צעד ושעל בדיאגרמות, אתה סוכם טור אינסופי. נגיד יש סכום ואז אינטגרל על איזושהי פונקציה. לא משנה, מי שלא… טוב, האינטגרל מתבדר או הסכום מתבדר, לא משנה. אז אתה מחליף את הסדר. אתה מוציא את האינטגרל החוצה, עושה את הסכום, הסכום נהדר, מתכנס, ואז אתה עושה את האינטגרל וגם הוא מתכנס, הכל נהדר. ואני כמי שלמד מתמטיקה אצל מתמטיקאים, באוניברסיטת תל אביב לומדים אצל מתמטיקאים בהנדסה. לא עם מתמטיקאים אבל המרצה היה מתמטיקאי, אז זה חצי. אז אמרתי לו "רגע, אבל אתה הוכחת שזה מתכנס בהחלט? כאילו אי אפשר להחליף סיכום עם אינטגרל אם זה לא מתכנס בהחלט". צריך להתכנס בערכים מוחלטים בשביל שאפשר יהיה לעשות את זה. הוא לא הבין מה אני רוצה בכלל. אם יש תשובה סימן שזאת התשובה הנכונה, לא? אני יכול הרי יש טורים שאני יכול להראות לכם, אחד פלוס אחד מינוס אחד פלוס אחד מינוס אחד וכולי, אני יכול להראות לכם שזה מתכנס לאפס או לאחד או לשתיים או לעשר, לכמה שתזמינו, כמה שאתם רוצים, גם מינוס שתיים ושליש או מינוס פאי בריבוע. לא חשוב, תגידו לי מה אתם רוצים, אני מארגן לכם את הטור הזה שהוא יוצא מינוס פאי בריבוע. והנה, יש תשובה. הנקודה היפה אצל… אני סוטה היום קצת, אבל לא משנה, זה עבודה מעגלית. אני מגדיר את ההגדרה באופן לא לינארי. אוקיי? מה שהוא רצה, הוא טען שם טענה מאוד מעניינת לשבחו ייאמר. הוא אמר "תראה, בפיזיקה קורה משהו אחד, לא קורה עוד משהו. עכשיו אם מצאת משהו שאתה יכול לחשב מתוך הדבר הזה, כנראה שזה מה שהפיזיקה עושה". עכשיו המתמטיקאים אחרי זה יבואו ויצטרכו להוכיח שזה באמת גם היה מוצדק וזה הפתרון הנכון, בסדר. אבל אני פיזיקאי, אני רוצה לדעת אם זה מתאר נכון את המציאות. אז אני אומר, מצאתי פתרון. האינסוף זה ודאי לא פתרון נכון כי במציאות הרי זה עובד, יש פה משהו שהוא לא אינסופי. אז אני אומר, האינסוף הוא לא פתרון נכון, אז החלפתי ומצאתי פתרון שהוא סופי, וסימן שזה הפתרון הנכון. זה הוכחה אמפירית. הוא צודק אגב. הוא צודק כי במציאות באמת אתה רואה, לא קורה פה שום דבר אינסופי, הכל סופי, זה בסדר. הוא לא צודק רק בגלל שיכולתי להראות לו עוד פתרונות סופיים אחרים. זה מה שרציתי להגיד. במערכות בקרה קריטריוני יציבות, רוט לוקוס, הכל אותו דבר. הם אין להם הוכחה מתמטית, אבל באמת הרבה פעמים שואלים "אז אתה עושה סימולציה או משהו?" ודבר נוסף זה התנהגות של לחצים, תגובה של הגאים כשאתה נמצא סביב מהירות הקול, לפי המשוואות המקוריות זה מתבדר לאינסוף. אגב, חושבים. לא יכול להיות דבר כזה, ובטח המטוסים והרבה מטוסים יתרסקו עד שמצאו את חוקי גלים. למרות שאני בטוח שהם אולי התרסקו אבל זה לא היה מגיע לאינסוף אם הם לא היו מתרסקים. כן, זה היה נעצר במיליון. לכן זה באמת לא מדויק. בפיזיקה שום דבר לא מגיע למיליון, אבל זה ההצדקה של הקירובים האלה שמה שהולך לאינסוף בתיאוריה יגיע למיליון בפיזיקה. וגם מיליון מתרסק. זאת אומרת, אתה מבין, אז לכן זה ההצדקה. למה מעברי פאזה? אין מעברי פאזה במציאות. כי במעברי פאזה תמיד מניחים אינסוף חלקיקים. אין מערכת עם אינסוף חלקיקים. אבל יש מעברי פאזה במציאות שהם רכים, הם לא שפיץ, הם לא חדים. מנוזל למוצק או ממצבים תרמודינמיים שונים. בתיאוריה המתמטית יש אינסוף חלקיקים והכול חד, זה נחתך עם נגזרת שנשברת. זה נראה ככה הפונקציה. בחיים זה נראה ככה. בסדר? כן, תמיד הפיזיקה תמיד מעגלת את הפינות של האינסופיים ושל האי-רציפויות וכדומה. כן, וגם אם אתה מסתכל נגיד בקומקומים מודרניים עם ללא גוף חימום בפנים, אתה שומע את הקולות האלה בפנים זה בגלל קריסה של הבועות. עכשיו אם אתה מתעלם מהדברים האלה אתה מקבל בעיות קורוזיה. בסדר, אוקיי. אתה אומר שהמודלים המתמטיים הם ישימים למרות שהם לא מדויקים. אני מסכים לגמרי. טוב, ההגדרה של המושג הגדרה מיוחסת לאריסטו. בוא נתחיל קצת בצורה טיפה יותר מסודרת. הוא אומר, כשאנחנו מגדירים משהו זה תמיד הולך עם סוג ומין. זאת אומרת, כשאתה רוצה להגדיר בן אדם אז אתה אומר זה חי מדבר. החי זה הסוג שהבן אדם זה אחד המינים שבתוך הסוג. כן, סוג זה משהו יותר רחב מאשר מין. הסוג מחולק למינים. אוקיי? אז כשאתה רוצה להגדיר משהו אתה צריך להסביר לאיזה סוג הוא שייך ובמה הוא נבדל מהמינים האחרים שבאותו סוג. זה המושג הגדרה לפי אריסטו. אוקיי? עכשיו אני לא יודע אם כל ההגדרות עומדות במבחן ההגדרה האריסטוטלית, אבל כך בדרך כלל מקובל להתייחס למושג הגדרה בסיסי. כשאנחנו נדבר על הגדרות מורכבות אז נצטרך לשאול את עצמנו האם זה זה. מושג שירה וימין ושמאל וכל מיני דברים כאלה או אמנות. מה אנחנו רואים פה? מה אריסטו עשה פה בעצם? כשאני רואה נגיד בן אדם ואני אומר זה חי מדבר, אז תבינו שמה שעשיתי פה בעצם זה איזה שהוא סוג של הפשטה בכמה מישורים. א', הבן אדם זה גם יצור עם שתי רגליים. אפשר גם להגדיר את זה: שתי רגליים, שתי ידיים ואף. אבל אני מחליט שזה שהוא חי ומדבר זה יותר מהותי, נכון? מאשר זה שיש לו שתי רגליים, למרות שגם זה שיש לו שתי רגליים זה נכון. אבל זה יותר מייחד, זה יותר משמעותי. זה אגב גם במלאכות שבת, אולי זה גם דוגמה ששווה לטפל בה, לא חשבתי על זה. נטפל גם במלאכות שבת. מלאכות שבת יש דיונים מאוד מרתקים על המושג הגדרה. איך אתה מגדיר מה זה אב מלאכה? איך אתה ממיין את המלאכות? ושמה הגמרא בתחילת בבא קמא אומרת: הך דהוה במשכן חשיבא קרי ליה אב, הך דלא הוה במשכן חשיבא קרי ליה תולדה. וחשיבא או בלי וחשיבא, זה גרסאות בתוספות שמה וכולי. עכשיו מה זה אומר החשיבות שם? אז אני פעם כשלימדתי את הנושא הזה אז יצא לי שחשיבות יש לה שתי משמעויות בהקשר הזה. חשיבות פירושו מיוחדות ומשמעותיות. שני דברים שונים. זאת אומרת, אם המלאכה היא משמעותית, היא עושה שינוי משמעותי של המצב. זה היה קודם ככה ועכשיו זה השתנה מהותי, לא סתם הזזתי את זה מפה לפה. זה לא שינוי מהותי. זה שינוי, אבל שינוי מהותי אז אני לא מגדיר את זה כמלאכה. זאת לא מלאכה משמעותית. אבל יש עוד נקודה – ייחודיות, לא משמעותיות. ייחודיות פירושו במה זה שונה ממלאכות אחרות. עכשיו יש מלאכות שהן מאוד ייחודיות אז אני מגדיר אותן כאב. מלאכות אחרות הן נורא משמעותיות אבל אני לא אגדיר אותן כאב נפרד כי הן דומות למלאכות משמעותיות אחרות. הן לא מספיק ייחודיות כדי להיחשב אב נפרד. אתם מבינים שמה שעומד מאחורי זה זה בדיוק הסוג והמין? נכון? כשאתה רוצה להגדיר את המושג מלאכה, מלאכת בורר, אתה רוצה לשאול את עצמך האם בורר זה אב מלאכה, אתה צריך לבדוק שני דברים: א', האם בורר יוצר שינוי משמעותי ששווה להגדיר אותו כמלאכה? ב', האם הוא מייחד קטגוריה לעצמה מול השינויים המשמעותיים האחרים, מול אבות המלאכה האחרים? אוקיי? שתי בחינות אני צריך לעשות שזה בדיוק הסוג והמין. רק להבין מה המשמעותי בו, לאיזה סוג הוא שייך. הוא חי, הבן אדם, זה הסוג. הוא גם שייך לקבוצת האובייקטים שנמצאים בין מטר וחצי או בין מטר עשרים לשניים וחצי. זה גם, אבל אף אחד לא יגדיר את זה כתכונה מהותית. למה לא? כי אנחנו החלטנו שזה לא מהותי. בסדר? יש פה איזה שהוא סוג של בחירה מה מהותי בעיניי ומה לא. ואחרי זה אני צריך אבל להבין גם, בסדר, אבל יש גם עוד יצורים חיים, בהמות, בעלי חיים אחרים וכולי. אז אתה צריך להגדיר, אז יש פה כמה מינים לסוג הזה של החי. אז אתה צריך להסביר מה מייחד את המין הזה מול שאר המינים של אותו סוג. ואז הגדרת את ההגדרה. בסדר? משמעותיות וייחודיות. ואז הגדרת את הדבר. זה בעצם הגדרה צריכה להכיל את המשמעויות של המושג ואת הייחודיות שלו. אוקיי? זה בעצם מה שאריסטו אמר. עכשיו צריך להבין מה זה אומר. זה בעצם אומר שכשאנחנו מסתכלים על, אנחנו הרי לא מסתכלים אף פעם על מושג, אנחנו מסתכלים על אובייקט. אם אני רוצה להגדיר מה זה חמור, אני לא מסתכל על אידאת החמורות, אני מסתכל על חמורים. אוקיי? עכשיו אני אומר לעצמי, אוקיי, אבל לחמור יש המון מאפיינים. וכל מאפיין כזה הוא הפשטה. החמור הזה הוא חום ויש לו ארבע רגליים ואולי הוא בהמת עבודה טובה או לא טובה. יש מאפיינים יותר מוחשיים, חום אז אני יכול לראות. דיברנו קודם על חום, אולי זו דוגמה טובה. יכול לראות, לא משנה, יש לו צבע מסוים, יש לו ארבע רגליים, זה משהו שאני יכול לראות. אבל יש מאפיינים יותר דקים, יש מאפיינים שהם הפשטות, שהם לא משהו שאני רואה אותם באופן פשוט. טוב לב או כל מיני דברים כאלה, אני חש בזה באופן עקיף. זה לא משהו שאני יודע לצפות בו באופן ישיר. אבל עדיין, זה גם הפשטה שאותה אני צריך לעשות. ואחרי שאני עושה את ההפשטות האלה בעצם על הרבה מאוד אובייקטים, אני עובד בשני כיוונים. אני עושה את ההפשטה, אני הולך מהאובייקטים אל המושגים. כי הרי את המושגים כשלעצמם קשה לי להכיר, אני רואה אותם דרך האובייקטים. אני רואה שיש דבר כזה צבע חום, איך אני רואה את זה? אף פעם לא ראיתי את הצבע החום כשלעצמו. אני רואה עצמים שהם חומים. בסדר? או עצמים שהם בעלי ארבע רגליים, אז אני מבין שיש תכונה כזאת של להיות בעל ארבע רגליים. אוקיי? אז זה הפשטה מהאובייקטים למאפיינים. אבל אחרי זה יש עוד צעד שאומר אני חוזר מהמאפיינים אל האובייקטים. וזה צעד מעניין. למה? כי הוא לא צעד טריוויאלי. הוא לא צעד טריוויאלי בגלל שתחשבו למשל על מדינה דמוקרטית. אני מסתכל על מדינה ואני צריך לעשות הפשטות כדי להחליט אם היא מדינה דמוקרטית או לא. בשביל זה אני צריך להגדיר את המושג דמוקרטיה. המושג דמוקרטיה מורכב מכל מיני מאפיינים: שלטון מתחלף אחת לכמה שנים, זכויות אזרח, האזרחים בוחרים, הפרדת רשויות, לא משנה כל ההגדרות שאנחנו נרצה להגדיר בדמוקרטיה. כל אלה זה מושגים מופשטים כמובן. אז אני עושה הפשטה. אחרי זה אני צריך להחליט איזה מהמושגים המופשטים הם מהותיים למושג מדינה דמוקרטית. כל מדינה דמוקרטית היא גם מדינה של יותר ממיליון תושבים. עובדה היא שככה זה נדמה לי, או לא משנה, תורידו אם אתם רוצים. לא חשוב. אבל אני יכול גם להגיד שזה לא מהותי לדמוקרטיות של המדינה הזאת, נכון? אז את זה אני לא מכניס. למרות שגם זה מאפיין קיים שם, זה לא מאפיין מהותי, אז הוא לא ייכנס להגדרה. אז אני צריך להחליט איזה מהמאפיינים הם מהותיים להגדרה, אבל יותר מזה, אני צריך גם להחליט איזה אוסף של מאפיינים מייצר מושג. זה כתבתי בספר. יש סיפור גאוני של בורחס שנקרא טלן, אוקבר, טרציוס, משהו כזה, או בסדר הפוך, אבל אלה שלושת המילים, כך נקרא הסיפור. והוא מספר שם על איזה כוכב שנקרא טלן. כמובן זה הכל המצאות בדיוניות מטורפות כדרכו של בורחס. הוא היה גאון, בורחס, הסופר היחיד שאני יכול להגיד בלב שלם שהוא פשוט גאון עם דיפלומה, לא סופר מוכשר, לא יודע, פשוט גאון, זה בורחס. אני לא מכיר עוד סופר שאפשר להגיד עליו את זה בצורה, אולי אני לא מכיר מספיק, אבל ממי שאני מכיר. אז הסיפור הזה הוא אחד הדוגמאות המדהימות לגאוניות שלו. באמת, אני ממליץ לקרוא אותו. איך קוראים לסיפור? טלן, אוקבר, טרציוס. זה בקובץ בדיונות שתרגם ברונובסקי ז"ל, יורם ברונובסקי. אז אחד הסיפורים הראשונים נדמה לי או אחד הסיפורים הראשונים בקובץ הזה נקרא טלן, אוקבר, טרציוס. ממליץ מאוד לקרוא את זה. מה זה סיפור? זה בדיון, זה לא סיפור. זה סוג של בדיון, לא קורה שם הרבה, זה מין איזה הוא מתאר משהו באיזה צורה מטורפת כזאת. אז הוא אומר בכוכב הזה זה כוכב של אידיאליסטים. אידיאליסטים פילוסופים אני מתכוון. אידיאליסטים פילוסופים זה אנשים שלא מאמינים בקיומם של ישים. הם טוענים שאין עולם אובייקטיבי, הכל זה רק תוצאות של מושגים בהגדרות שלנו. לא מכירים בעולם אובייקטיבי, סוליפסיסטים קוראים לזה לפעמים, כן? שלא מכירים בקיומו של עולם אובייקטיבי. בראשם עומד ברקלי, הבישוף ברקלי, כן, שהוא היה כזה, הוא היה אידיאליסט, אמפיריציסט אידיאליסט, צירוף מדהים. בכל אופן, ואז הוא מתחיל לתאר את שני חלקי הכוכב, הוא משתולל שם לחלוטין, לא משנה שני חלקי הכוכב ומצאו שם איזה כתבים שמתארים מה קורה בכוכב הזה, ויש מזימה שלו להשתלט על כדור הארץ של הכוכב הזה, שכמובן בעיני אנשי הכוכב הזה כדור הארץ לא קיים, כמו שגם הכוכב שלהם לא קיים, זה הכל רק מזימות שיהיה להם סרט בראש להשתלט וכולי, מבחינתם. הרי אין עולם באמת, אין יקום. בכל אופן אז הוא אומר במילון שלהם, וזה הכי גאוני בסיפור הזה, במילון שלהם אין שמות עצם. יש רק פעלים. כי הרי אין ירח, הירח לא קיים, יש רק תחושת ירח, יש הכרה של ירח. אז בשפה שלהם כשהם רוצים להגיד הירח עלה מעל הנהר הזורם, אז הם אומרים התיירח מעל הזרימה הנמשכת. הכרה יש? הכרה יש? לא, אל תתווכח עכשיו עם אידיאליסטים, גם אני לא מסכים איתם. הם אומרים שאין שום דבר, יש סרטים רצים לי בראש. סרטים רצים לי בראש, זה הכל. מה זה בראש? אני רואה סרטים. אין ראש, אני רואה סרטים, אני מתאר סרטים שאני רואה. מה זה אומר לראות? לא, זה הסרט, הסרט בהכרה. לא, אין בעיה, אין לא כלום אין, אין כלום. יש את הסרטים שעליהם אני מדבר, ושם אין את הזריחה אלא את ההזדרחות. מתי אנשים חווים הזדרחות? ואז מתי אתה חווה הזדרחות? בדיוק. אין זריחה באמת. אבל תבינו, היישום הלשוני הוא גאוני. זאת אומרת כשהוא אומר אין שמות עצם בשפה שלהם אלא רק פעלים. עכשיו הוא אומר יותר מזה, בחלק הדרומי של הכדור טלן, יש, מצאו מילון של השפה של החלק הדרומי, הדיאלקט של החלק הדרומי, ושם יש אובייקטים, לא הכל לא מובן, יש אובייקטים שאפשר להוסיף, עכשיו זה פתוח לזה נהדר, זה באמת פותח פתח נפלא להשתוללות. זה תרגיל נהדר לפורים, דרך אגב, זה אולי אני אעשה עם זה משהו לפורים. אז הוא אומר למשל יש אובייקט, בחלק הדרומי דווקא יש אובייקטים. אחד האובייקטים זה הענן שעף בשמיים עם צריחת הציפור במרחב. זה אובייקט אחד. איזה אובייקט זה כאילו? מה הבעיה? אני מחבר כמה מאפיינים ואני יוצר מזה מושג מורכב. עננות עם צריחת הציפור במרחב. זה בעצם אני אומר, למה להגדיר את אוסף, אנחנו נחזור למדינה דמוקרטית, הפרשנות שלי לסיפור אבל זה ברור שלזה הוא התכוון, למה להגדיר את המושג מדינה דמוקרטית דרך אוסף המאפיינים הזה? שלטון מתחלף, זכות בחירה של אזרחים, זכויות האזרח, הפרדת רשויות, לא יודע מי מה, תאספו כמה מאפיינים לא משנה וזהו. למה לא להגדיר מושג חדש: אוסף כל האובייקטים שהם חומים, הם מגודל שלושה מטר ומעלה, והם נמצאים בגובה של שמונה מאות רגל באוויר ומעלה והם נחמדים. אין בעיה, אוסף כל המאפיינים האלה נקרא להם לא יודע מה, צ'יזבטרונים. בסדר? וזהו, ואני רוצה להגדיר את המושג הזה. בסדר, אז מה? לדמוקרטיה יקראו צירוף אחר. או, אז עכשיו השאלה בעצם, האם המושג דמוקרטיה הוא פיקציה נוחה? וכאן אנחנו חוזרים לאותן שאלות דומות לשאלות שדיברנו בסדרה הקודמת. האם הוא פיקציה כמו שאתה מניח ואני לא מסכים איתך, שאתה מניח שזאת פיקציה נוחה, אנחנו אוספים אוסף של מאפיינים שמתקבצים הרבה פעמים ביחד ובוא ניתן להם שם אחד כדי שיהיה נוח לטפל בזה. או לחילופין, הצעה אלטרנטיבית שאנחנו בעצם טוענים יש מושג כזה שנקרא דמוקרטיה ואלה המאפיינים שלו, זה מושג מהותי. יש מושג כזה. אז קוראים לו הענן שטס בשמיים, לכל זה קוראים דמוקרטיה. בדיוק! לא, הענן שטס בשמיים אין מושג כזה, זה סתם אוסף של מאפיינים. אתה יכול לאסוף אותם, תעשה מה שאתה רוצה. זה מחלה. זה המושג מחלה. המושג מחלה זה אוסף של דברים שאין להם באמת הגדרה אמיתית, אבל לצורך הנוחות של השיחה כדאי להשתמש במושג הזה, אז נוח לי להשתמש בו, בלי זה קשה לדבר. אוקיי, אז זה בסדר, אלו מושגים פיקטיביים שאנחנו מגדירים אותם לצורך השיחה. כאן אני מסתכל על המושג הגדרה וכך מסתכלים על זה בקוטב הדרומי של טלן, או באגף הדרומי של טלן, שהגדרה זה בסך הכל קונסטרוקציה שרירותית, אוסף של מאפיינים שאני עושה להם הטבלה. במושגים של קריפקה, קריפקה טען שככה מייצרים, קריפקה יהודי אורתודוקסי אגב, השתמש במושג הטבלה, זה מאוד מעניין, בשביל להגדיר מושג. כשאנחנו מגדירים מושג שכולנו מבינים אותו, איך עושים את זה? עושים לו הטבלה. זה תהליך שרירותי, אתה אומר הנה התינוק הזה קוראים לו מוישה. ומעכשיו כולם יקראו לו מוישה. אין פה שום דבר מהותי בתינוק הזה שמחייב לקרוא לו מוישה, אפשר היה לקרוא לו גם שאול, כמו קריפקה, או משהו אחר. לא חשוב. בסדר? אבל אנחנו הטבלנו אותו וזהו. הוא מתייחס להגדרת המושגים כהטבלה, כאקט שרירותי. המושג לא מתאר משהו אמיתי. אין אידיאות, הוא לא אפלטוני במובן הזה. אין אידיאה אפלטונית של הסוסיות. אלא הסוסיות זה אוסף מאפיינים, נוח לנו לדבר על זה כי הרבה בעלי חיים יש להם את אוסף המאפיינים האלה, הסוסים מה שאנחנו קוראים, אז נוח לנו לדבר על סוסיות. אנחנו אומרים סוסיות אבל אין באמת מושג של סוסיות, יש אובייקטים, סוסים, אבל אין את המושג סוסיות. ובאותה מידה אין את המושג מדינה דמוקרטית, זה לא מושג אמיתי, זאת פיקציה מועילה. בסדר? זאת הטענה הקונבנציונליסטית בעצם, מה שאתה ביטאת קודם. זה קונבנציונליזם. אנחנו קונבנציה, אנחנו מסכימים בינינו וככה מטביעים מושגים. יש את ההגדרה ההתייחסות האסנציאליסטית, המהותנית, שאומרת לא, מושג מדינה דמוקרטית אם הוא לא היה, היה צריך להמציא אותו, כי יש אידיאה כזאת והיא רק לא התממשה עד לא יודע מתי, עד לפני מאתיים, שלוש מאות, חמש מאות שנה מתי שנולדה הדמוקרטיה, תחליטו לבד. אבל עד אז היא לא התממשה, אבל היא הייתה אי שם בעולם האידיאות, ובאיזשהו שלב היא גם התממשה. כמובן לפני שהתממשה אולי לא יכולנו לדעת עליה או להכיר אותה, בסדר, היה צריך איזה אינטואיציה טובה כדי להבין שיש פה משהו לממש. אבל זה לוכד משהו אמיתי. המושג דמוקרטיה זה לא צירוף, זה לא מקבץ אותם באופן שרירותי את אוסף המושגים האלה. יש איזשהו קשר מהותי בין שלטון מתחלף, זכויות אזרח, הפרדת רשויות. זה לא במקרה אספנו את אוסף המאפיינים האלה. למה לא נגיד אוסף כל המדינות שנמצאות במרכז יבשת שיש להם מעל שני מיליון תושבים ויש מעליהם עננים ורודים? בסדר, אנחנו נקרא לזה היפוקרטיה. בסדר, זהו. אפשר להגדיר גם את זה. ההגדרות סובלות הכל. אבל אלה הגדרות שהן הגדרות פיקטיביות, מועילות או לא מועילות, במקרה הזה זה כנראה לא מועיל, אז לא נשתמש בזה, לא נעשה דבר כזה. אם זה מועיל כן נעשה. יש כאלה שמבינים שכל ההגדרות הן כאלה והם אריסטוטליים, לא אפלטוניים, להפך מהאפלטוניים. האפלטוניסטים מאמינים שיש אידיאות, יש משמעות לדברים שאותם אנחנו מגדירים, יש דברים כאלה. ההגדרה מנסה לצלוף למשהו, לקלוע למשהו. היא לא משהו שאני יוצר אותו, היא משהו שאני חושף אותו. לעומת זאת אריסטו כשהוא התייחס להגדרה מבחינתו זאת הייתה קונסטרוקציה שלנו. זה לא חשיפה של משהו אמיתי. אוקיי? אז במובן הזה אצל אריסטו ההפשטה זה הפשטה שהיא הליך מחשבתי. ואצל אפלטון ההפשטה זה הליך הכרתי. שאני מנסה להבין מה עומד מולי, להכיר מה עומד מולי, לא שאני עושה עבודה פנימית בתוכי ועושה הפשטות, יוצר מושגים בתוכי. זו לא עבודה חשיבתית, זאת עבודה הכרתית. אוקיי? אז זה שתי צורות ההתייחסות וזה ילווה אותנו גם בהמשך כי גם זה קשור לפוסט-מודרניות. כי הפוסט-מודרניות בדרך כלל גם אומרת שאין מהויות. שזה בעצם אנחנו מגדירים מושגים לפי מה שנוח לנו, זה הגדרות יישומיות, יש להם ערך יישומי אבל הם לא לוכדות שום דבר מהותי. מישהו אחר יגדיר אחרת וזה בסדר גמור בדיוק כמו ההגדרות שלי. שם אין מה להתווכח על הגדרות. אני טוען שיש מה להתווכח על הגדרות. תמיד אומרים על הגדרות אין מה להתווכח. לא נכון, יש מה להתווכח על הגדרות. יש מי שמגדיר נכון ויש מי שמגדיר לא נכון. ומתמטיקאים יזדעזעו כשישמעו את זה כי מבחינתם הגדרה זה קונסטרוקציה. אבל לא נכון, הגדרה צריכה לקלוע למשהו וזה מחזיר אותי לנקודה שבה פתחתי שמי שטוב בהגדרות והוא מציע הגדרה לתופעה מסוימת אנחנו כולנו מבינים שהוא.