הגותו של הרב גדליה נדל – הסברה בהלכה – שיעור 6

[הרב מיכאל אברהם] סעיף או פרק לא יודע איך לקרוא לזה על המקרא והתחלנו כבר את העניין של הסברה אבל נחזור אליו כדי קצת יותר להיכנס לעניין. אוקיי, אז בוא נראה בעמוד ט"ז בספר. אמרנו ששני המקורות הראשיים של ההלכה הם המקרא והסברה. באומרנו סברה אין אנו מתכוונים למה שקוראים הפילוסופים בשם מושכלות ראשונים. מושכל ראשון הוא מה שאמיתותו ברורה לחלוטין לאדם מבלי צורך בהוכחה. דבר שהאדם מכיר בו ושהוא אינו יכול לחשוב אחרת. זה כבר מינוח קצת שונה. "אינו יכול לחשוב אחרת" זה נשמע כמו משהו סובייקטיבי. אז זה לא באמת בהכרח אמיתי, אבל אני

[Speaker B] נאלץ

[הרב מיכאל אברהם] לחשוב כך, זאת אומרת אני לא יכול לחשוב אחרת. בוא נראה, עוד נחזור לנקודה הזאת. כיום אמנם מתווכחים במדע האם המושכלות הראשונים, האקסיומות, הן מערכות הנחות שרירותיות שהאדם הניח, ובאותה מידה הוא יכול גם להניח הנחות אחרות ולהוליד מהן תוצאות, ואין לאלו עדיפות על אלו. או שבמושכלות הראשונים אכן יש אמת ראשונית בלתי מעורערת. דף מה? ט"ז. אך לוויכוח זה אין שום טעם. ברור שבתור תרגיל מחשבתי אפשר להניח כאקסיומות גם סתם שתי הנחות שרירותיות, אפילו מגוחכות. ואם הן בלתי תלויות זו בזו, כלומר שאי אפשר להוכיח אחת מתוך השנייה ולא ממקום אחר, ניתן לבנות מהן טוב פה יש קצת אי דיוקים אבל לא ניכנס לזה ניתן לבנות מהן בעזרת חוק הסתירה מערכת של משפטים. זאת אומרת אתה יכול להניח הנחות אחרות אפילו אבסורדיות ולגזור מהן, כל עוד אתה עקבי אתה יכול לגזור מהן כל מיני משפטים. אך זהו רק תרגיל בהיגיון. באמת, המושכלות הראשונים הן האמיתות שהקדוש ברוך הוא נטע באדם, שכל אדם משוכנע באמיתותן. למשל, האקסיומה המפורסמת של אוקלידס לפיה מכל קו ישר ונקודה שמחוץ לו אפשר ליצור שני קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו. זהו מושכל ראשון הנובע מעצם תפיסת המרחב שהקדוש ברוך הוא נטע באדם. האדם אינו יכול לחשוב אחרת. מי שאומר שהוא יניח הנחה אחרת וגם היא יכולה להיות תקפה מדבר על משהו אחר, לא על המרחב. למשל, לא המרחב הישר. למשל, הוא יכול לדבר על המעגלים שעל הכדור שהרדיוס שלהם כרדיוס הכדור, ולומר שכל שני קווים כאלה חייבים להיפגש, שאין אפשרות ליצור שני קווים מקבילים. זוהי הגיאומטריה הלא-אוקלידית שאינה יכולה לבוא במקום המושכלות הראשונים של הגיאומטריה הרגילה, אלא שאפשר למצוא לה יישום במקום מסוים ששם היא כן תתאים עם המושכלות הראשונים. טוב, בעצם האמת שהיה צריך לקרוא את הכל אבל זה ארוך מדי, אז אני אעשה את זה בכל זאת פסקה-פסקה. כאן הוא בעצם מסביר למה הוא לא מתכוון כשהוא אומר סברה. זאת אומרת הפסקה הזאת מוקדשת למה שהוא לא מתכוון, אבל אני רוצה דווקא לדון בעניין הזה שאליו הוא לא מתכוון, כי גם עליו הוא אומר כל מיני דברים. אחרי זה נעבור למה שהוא כן מתכוון. אז מה שהוא לא מתכוון זה מה שנקרא בדרך כלל מושכלות ראשונים או אקסיומות. ושם הוא טוען שיש איזשהו ויכוח במדע, אני לא יודע בדיוק איפה, אפשר להתווכח בפילוסופיה, אפשר להתווכח האם ההנחות האלה הן שרירותיות או שהנחות האלה הן אמיתיות, אמיתיות בהכרח. לכולם ברור שלאקסיומות אין הוכחה, אחרת זו לא הייתה אקסיומה, זאת אומרת אקסיומה זה דבר שאין לו הוכחה. אז על סמך מה אני מניח אותן? זאת אומרת אם אין לזה הוכחה, אז מי אמר שזה נכון? שתי אפשרויות. אפשרות אחת, לכאורה שתי אפשרויות, על פניו. אפשרות אחת, שזה באמת שרירותי. זאת אומרת, זה לא טוען איזושהי טענה שכך באמת המציאות האמיתית, כך באמת העולם בנוי, אלא אני מניח איזושהי הנחה באופן שרירותי וכל עוד אני עקבי איתה אז אני בסדר. ומה שעומד מאחורי זה בעצם זו התפיסה שאומרת שהמציאות האמיתית עצמה לא נגישה לנו בכלל, ואולי במקרים מסוימים אפילו לא קיימת, תלוי באיזה תחום מדובר. ולכן כל מה שיש לי זה רק להניח איזשהן הנחות שרירותיות כרצוני ולהישאר עקבי איתן. עכשיו כאן די ברור שאם תופסים את הנחות היסוד באופן. במובן הזה, אז הן מאבדות לחלוטין ממשמעותן, זאת אומרת זה בסך הכל נשאר שעשוע אינטלקטואלי. אומר זה בסדר, תעשה הנחות ותגזור מהן מסקנות, וזה יכול להיות מאוד משעשע ומאוד חכם ומאוד מעניין, אבל ככלי לתפוס את העולם או לטעון משהו על העולם, זה כמובן אין לזה שום משמעות. כל המשפטים שיוצאים מהאקסיומות שהונחו באופן שרירותי, גם הם שרירותיים באותה מידה. אין שום משמעות לכל העניין הזה, הן בתחום העובדתי, שבתחום העובדתי בדרך כלל ההנחה שיש איזושהי אמת, רק אולי היא לא נגישה לנו ולכן אנחנו עושים מניחים הנחות באופן שרירותי. אבל בתחומים לא עובדתיים, למשל כמו בתחום המוסרי או בתחום האסתטי, אז בתחומים האלה כשאנחנו עושים שיפוטים אתיים או אסתטיים, שם אם אתה אומר שהדבר הוא שרירותי, אז זה יכול לנבוע לא מזה שהאמת לא נגישה לנו, אלא מזה שאין אמת. מה זה אמת? זאת אומרת בדרך כלל כשאנחנו מדברים על אמת במישור העובדתי, פירושו התאמה בין טענה לבין איזשהו מצב עניינים בעולם. כן, פשוט מה שתוכן הטענה נמצא בהתאמה כלשהי למציאות שאותה הוא מתאר. אם זה בהתאמה זה טענה אמיתית. אם אין התאמה זו טענה שקרית. אז יש הגדרה מובנת, סבירה, למה נקרא אמת או שקר בהקשר של טענות עובדה. אבל בהקשר של טענות שיפוט, או אתי או אסתטי זה לא משנה, טענות שהן לא טענות עובדה, מעבר לשאלה איך בכלל אפשר להגיע לאמת, השאלה יותר עמוקה היא האם בכלל יש אמת? כיוון שאמת, לפחות בהקשר העובדתי, פירושו קריטריון של התאמה. וכאן, כשאנחנו נרצה לשאול את עצנו האם זה מתאים או לא, השאלה היא מתאים למה? כשאנחנו אומרים קובעים איזשהו שיפוט אתי, אנחנו אומרים אסור לגנוב. בסדר? מה פירוש הדבר להגיד שזה נכון? או להגיד שמותר לגנוב זה לא נכון. באיזה מובן זה נכון או לא נכון? זה מתאים לאיזושהי עובדה אי שם בחוץ או לא מתאים? זאת אומרת, זה המשמעות של נכון או לא נכון? איזה סוג עובדה זה אמור להתאים? יש פה ברקע הדברים יש את מה שקרוי הכשל הנטורליסטי, שאומר שאי אפשר לגזור נורמות או שיפוטים בכלל מעובדות. כן, זאת אומרת נגיד אם אני רואה שהקיר הזה הוא לבן, אני לא יכול להסיק מזה שהקיר הזה הוא יפה. כי אני צריך להוסיף טענה שהנחה שלבן הוא יפה. אוקיי, זאת אומרת בלי הנחה נוספת, אם יש לי רק עובדות, הקיר הזה הוא לבן. אוקיי, זאת עובדה. איך אני קופץ מכאן לקביעה שהקיר הזה הוא יפה? אין איזשהו זה תלוי בדעתי אם לבן הוא יפה או לבן הוא לא יפה. אי אפשר לגזור את השיפוט מטענת עובדה. יש איזשהו פער בלתי ניתן לגישור בין הספירה העובדתית לבין הספירה השיפוטית או הנורמטיבית.

[Speaker D] זה בעצם ההבחנה בין האובייקטיבי והסובייקטיבי? מה? זה בעצם ההבחנה בין האובייקטיבי והסובייקטיבי?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, זה לא בטוח. כי יכול לבוא מישהו ולהגיד, זאת שאלה גדולה איך, אבל ברמה המושגית לפחות, יש אנשים שטוענים שהמשפטים האתיים יש לגביהם נכון ולא נכון. מי שאומר שמותר לרצוח טועה. הרבה אנשים יגידו את זה. וגם הם יצטרכו אבל להסכים שהטענה שאסור לרצוח לא נגזרת משום עובדה, כי זה ברור, זאת עובדה לוגית. זאת אומרת, זה לא נגזר מזה. אז לכן הכשל הנטורליסטי לא אומר אוטומטית שהטענה האתית היא סובייקטיבית. זה רק אומר שזה לא נגזר מעובדות. עכשיו כמובן מתבקש השלב הבא, זה ניתוח קצת פילוסופיה, אבל מתבקש לומר טוב, אם זה לא נגזר מעובדות, זה סובייקטיבי. אבל כאן זאת נקודה עדינה ואני בדיוק אליה אני מכוון, כי את הקפיצה הזאת אני למשל לא מוכן לקבל. זאת אומרת אני לא חושב שזה נכון. אז עוד פעם, אז הטענה שהנחות יסוד הן שרירותיות יכולה לנבוע או מזה שהאמת לא נגישה לנו, אין לנו הוכחה או שהאמת לא נגישה אין לנו יכולת לצפות בדבר או לא משנה בכל צורה שלא תהיה, או מזה שאין אמת בכלל. בהקשר העובדתי בדרך כלל מקובל להניח, נדמה לי שזה נשמע נורא מוזר להניח שאין בכלל אמת במישור העובדתי. בדרך כלל ההנחה שיש אמת, או ששני קווים מקבילים כן נפגשים או שהם לא נפגשים. אין פה זה לא יכול להיות שאין אמת. יכול להיות שהאמת הזאת לא נגישה לנו. אין לנו דרך לדעת. לך תדע אם תלך עם שני הקווים המקבילים עד אינסוף, לא כן זה סתם מילים, אבל נגיד שאתה הולך עם זה עד הסוף, האם זה בסוף נפגש שם או לא נפגש שם? אף אחד לא יכול ללכת ולראות. אז כיוון שכך, האמת פה לא נגישה. אבל זה לא אומר שאין אמת. בסדר? זה משהו אחר. כי זה מדבר על עובדות. כשאני מדבר על שני קווים, אני מדבר על קווים ממש בעולם שלנו, לא קווים במובן המתמטי ההיפותטי. הסיבה שהאמת לא נגישה. זה בהקשר העובדתי. נגיד שבהקשר העובדתי אין בכלל אמת, לא יודע, זה מין איזה נונסנס שאני אף פעם לא הבנתי אותו. יש כאלה שרוצים להגיד את זה, אני לא מבין מה זה אומר. אבל בהקשרים השיפוטיים, ערכיים, אתיקה ואסתטיקה זה בדרך כלל התחומים האלה, שם כשאתה אומר שהנחות היסוד הן שרירותיות, זה לא בגלל שהם לא בהכרח בגלל שהאמת היא לא נגישה, אלא אולי בגלל שבכלל אין דבר כזה אמת ושקר בהקשר הזה. לא רק שזה לא נגיש. ושם זאת כבר טענה יותר חזקה בניגוד להקשר העובדתי. כיוון ששם, כמו שאמרתי קודם, אין קריטריון אימות באימות באל"ף, כן? זאת אומרת, אתה לא איך מגדירים בכלל אמת, לא איך יודעים אם זה אמת. אלא איך מוגדרת בכלל האמת, אפילו אם אי אפשר לדעת, אבל תסביר לי מה ההגדרה. מה ההגדרה של אמת בהקשר של טענה אתית או אסתטית? התמונה הזאת יפה. מה זאת אומרת? מול מה אני אמור להשוות את הטענה הזאת כדי לראות אם היא טענה אמיתית או שקרית? אין שום דבר איפשהו שם בחוץ או לא יודע באיזשהו מקום אחר שהוא הקנדידט להשוואה הזאת. וכיוון שככה, זה לא רק שהאמת בהקשרים האלה לא נגישה לנו, אלא אין בכלל אמת בהקשרים האלה. ככה אני אומר יש כאלה שיטענו. וכיוון שככה הנחות היסוד בתחומים הלא עובדתיים הן הרבה יותר יש נטייה הרבה יותר חזקה שם לומר שהנחות היסוד הן שרירותיות פשוט בגלל שאין אמת, לא רק שהאמת לא נגישה. אוקיי, אז זה אני עוד אחזור לזה, אבל זה בעצם מה שהוא אומר כאן, שהנחות הן שרירותיות. אז הוא אומר שהוויכוח, זו אפשרות אחת. אפשרות שנייה זה שהנחות האלה הן אמיתיות באופן טריוויאלי, מובן מאליו. לא צריך הוכחה להנחות האלה. וכיוון שכך, למרות שאין להן הוכחה, מה אכפת לי? אני צריך הוכחה לדברים שבלי ההוכחה אני לא יודע אם הם נכונים או לא, אז בשביל זה נועדו הוכחות. אבל אם יש דברים שלגביהם ברור לי מאליו שהם נכונים, או לא נכונים, לא משנה, אבל אני יודע מה טיבם גם בלי הוכחה, אז מה אכפת לי שאין הוכחה? הוכחה זה קביים למי שלא יכול ללכת, צריך הוכחות. אבל למי שמסתדר גם בלי הוכחות הוא יודע שזה אמיתי, אז הוא לא צריך הוכחה. רק זה כמובן מעורר שאלה סובייקטיבית. מה? איפה סובייקטיבי? למה סובייקטיבי?

[Speaker E] כי אם אני חושב שזה… אם אני מצליח לראות את זה ואני לא צריך הוכחה ומישהו אחר כן צריך הוכחה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא אומר סובייקטיבי, זה אומר שיש על זה ויכוחים. זה הרבה דקויות, אבל זה דקויות מאוד חשובות כי עליהן יושבים כל הבלבולים בתחום הזה. זאת אומרת, סובייקטיבי פירושו שאתה מקבל את הטענה, אתה מקבל את זה שזה שרירותי בעצם שכל אחד והנחות שלו, אבל פה אני מתקן קצת, או לפחות יכול להיות שזה לא סובייקטיבי, אתה יכול להחליט מה אתה חושב, אבל אם יש שתי אפשרויות, אפשרות שנייה אומרת נכון, זה לא דבר מוסכם, יש על זה ויכוחים, אבל זה שיש ויכוח לא אומר ששני הצדדים צודקים או שאין אמת. אחד צודק ואחד טועה. גם בפיזיקה יכול להיות ויכוחים, למה? כי אנחנו לא יודעים מי צודק בינתיים, אולי בהמשך כשנדע אז יתברר מי צדק ומי טעה. העובדה שיש ויכוח כשלעצמה לא אומרת שאין אמת, היא אפילו לא אומרת שהאמת לא נגישה לנו, אפילו זה לא. בינתיים אנחנו לא יודעים.

[Speaker F] באסתטיקה מאוד קשה לקבל את זה, באתיקה, את הטענה שזה אמיתי.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, לכן עשיתי את ההבחנה, תכף אני אגיע לכל זה, אבל אני אומר האפשרות השנייה, אז האפשרות הראשונה אומרת הטענות הן שרירותיות, אמרתי בעובדות זה בגלל שהאמת לא נגישה, אני חושב שזה יותר סביר. בהקשרים לא עובדתיים זה בגלל שאולי האמת לא קיימת, אין דבר כזה אמת בהקשר ההוא, או אולי שזה לא נגיש.

[Speaker E] יש טענה

[הרב מיכאל אברהם] למשל איקס בריבוע שווה ארבע.

[Speaker E] אני רואה, זו לא טענה, איקס בריבוע שווה ארבע זו משוואה.

[הרב מיכאל אברהם] כשתציב שם את שתיים זה יהפוך לטענה.

[Speaker E] אז אני רואה, אני יכול לראות את זה שזה נכון, ומישהו אחר ירצה הוכחה כי הוא לא רואה את זה.

[הרב מיכאל אברהם] מה? שתיים בריבוע שווה ארבע. איקס בריבוע שווה ארבע לא טוען שום טענה, זו משוואה. זה חידה, תגיד לי מיהו האיקס שמקיים את איקס בריבוע שווה ארבע. שתיים בריבוע שווה ארבע, נו אז מה השאלה שם? אז אם מישהו יגיד שזה לא נכון, אתה תסכים שיש פה שאין פה אמת?

[Speaker E] יש פה עניין, יש כאלו שיצטרכו לזה הוכחה ויש כאלו שרואים את זה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק, זה מה שאני אומר. אז הוכחה זה קביים בעצם, אבל אם אתה ברור לך שזה נכון, אז מה אכפת לך שאין הוכחה? זה שאין הוכחה לא בהכרח צריך להטריד אותך. הוכחה זה אמצעי כדי להיווכח במשהו, להיווכח, זה בדיוק הוכחה, כדי להיווכח במשהו שבלי הוכחה אני לא יודע אם הוא נכון או לא, אבל אם יש משהו שאותו אני יודע, בשביל מה אני צריך הוכחות? זה כמו לשאול מה. אני לא צריך הוכחה לזה. לי ברור שאם אני רואה זה שם. בסדר? זה טיעון פגום, יכול מישהו לא לקבל אותו. אני לא אומר שזה הכרחי. אבל אני לא חושב שזה טיעון פגום. בסדר, זה טיעון סביר. אז זאת אומרת שאני יכול לקבל טענות שהן הנחות יסוד שאין להן הוכחה ועדיין לא להגיד שהן שרירותיות. אני יכול להגיד שאין להן הוכחה אבל אני מקבל אותן בכל זאת כי זה טענות שהן כל כך ברורות לי שלא צריך הוכחה. בסדר? זה בתחום העובדתי. אוקיי? עכשיו מה קורה בתחום האתי? זה כבר יותר או האסתטי. לא משנה. בתחומים שהם לא עובדתיים. בתחומים האלה זה כבר יותר קשה, כיוון ששמה באמת הערעור הוא נובע מזה שאתה לא יכול להגיד תראה אני רואה, כמו שאני לגבי הקיר, כן? אני פשוט רואה שיש פה קיר. אני לא צריך הוכחות, אני רואה וזהו, אז סימן שיש פה קיר. אבל בהקשר האתי או האסתטי מה זה אתה רואה? אתה לא רואה כלום. אתה רואה את התמונה אבל איך אתה רואה שהיא יפה?

[Speaker G] גם את שני הקווים אתה לא רואה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אני אגיע גם לזה עוד רגע.

[Speaker G] אולי יש דברים שכולם מסכימים שזה יפה.

[הרב מיכאל אברהם] אז מה אם הם מסכימים? כולם טועים.

[Speaker H] כולם טועים?

[Speaker G] כן, למה לא?

[הרב מיכאל אברהם] מה זה? זה שכולנו בנויים באיזושהי צורה מסוימת זה אומר שזה גם נכון?

[Speaker H] לא כולם טועים אלא כולם אלא זה סובייקטיבי.

[הרב מיכאל אברהם] אה? לא הבנתי. או שכולם טועים או שכולם זה סובייקטיבי, לא משנה. בסדר, אבל זה שכולם מסכימים זה לא הוכחה לזה שזה נכון.

[Speaker B] אלא אם כן זה אומר שקיים משהו שיש לו השפעה.

[Speaker C] משהו שאנחנו חושבים. אתה אומר למישהו סוחר תשמע, מתוך השלוש תמונות האלה תיקח את זאת כי זאת יפה. והוא ככה עובד איתך הרבה פעמים התיאוריות שלו והוא רואה שהוא עושה ביזנס זאת אומרת כל

[הרב מיכאל אברהם] תמונה יפה בבית והוא לא מתחרט בסוף. אז פה אתה בסך הכל אומר שיש פה אמירה כלכלית, אני מכיר, זה בכלל לא סטייטמנט על התמונה. זה סטייטמנט על האנשים. זה סוג תמונה שאנשים ירצו לקנות במחיר טוב. אה?

[Speaker C] מה זה יפה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אז אם ככה הפכת את יפה לטענת עובדה. כי מה שאתה טוען עכשיו זה טענת עובדה. טענת עובדה, את התמונה הזאת הרבה אנשים יקנו במחיר מסוים. בדיוק, זאת טענת עובדה, זו לא טענה אסתטית. אני מדבר על שיפוט. אתה הופך את השיפוט לעובדה, זה בדיוק הנקודה. זה בעצם להגיד שאין דבר כזה שיפוט, השיפוט הוא סובייקטיבי או שרירותי או לא משנה מה. בעצם למה מתכוונים? מתכוונים פה לטענת עובדה על אנשים. זו לא טענת שיפוט על התמונה. זו טענת עובדה על אנשים.

[Speaker C] איך תגיד אחרת שזה יפה מה המשמעות?

[הרב מיכאל אברהם] אז הנה אתה שומע. אז הנה בדיוק שומע את הגישה הזאת שאומרת שטענות שהן שיפוטיות אין להן משמעות, הן שרירותיות, אין פה אמת ושקר, זה בדיוק לשם אני מכוון.

[Speaker C] לא שרירותיות, הן באמת עובדתיות. כן, בסדר. מי שאומר שהתמונה יפה

[הרב מיכאל אברהם] זה הכוונה שכל האנשים חיים באשליה הזאת שזה יפה ויקנו את זה. כן בדיוק. זה טענה במדעי המוח.

[Speaker B] לעבור לאתי זה יותר קשה. אה? לעבור לאתי.

[הרב מיכאל אברהם] לא גם בטענה אתית אותו דבר. למה? כל האנשים שתשאל אותם יגידו לך שלרצוח זה רע. מה הבעיה? זו טענת עובדה על אנשים.

[Speaker G] המוח

[Speaker B] שלנו מתוכנת, אבל זה ברור לנו, לי לפחות ברור, אני חושב שכל אחד ברור, שהטענה הזאת היא טענה שלא קשורה לזה אם כל האנשים.

[הרב מיכאל אברהם] או, לא, זה מה שאמרתי ליוסי. אתה הפכת את השיפוט לעובדה.

[Speaker B] לא, אבל אני אומר באסתטי, באסתטי זה יותר קל להפוך את זה.

[הרב מיכאל אברהם] אפשר להתווכח. באתי, בסדר, אז אתה אומר באתי אתה מקבל, באסתטי בסדר אבל ברמה הלוגית זו אותה לוגיקה. אתה יכול להגיד שפה אתה מקבל ושם אתה לא מקבל. אבל אני אומר כשאנחנו מדברים על שיפוט כשאני לפחות בהקשר הזה מדבר על שיפוט אני לא מתכוון לטענות עובדה על בני אדם. בסדר? יכול לבוא מישהו לומר טוב אם אתה לא מתכוון לזה אתה סתם אומר דברים שרירותיים. בסדר אבל אני לא מתכוון לטענת עובדה. קודם כל מבחינת מה משמעות המשפט. משמעות המשפט התמונה הזאת היא יפה היא לא שהרבה אנשים יקנו אותה במחיר טוב. זה לא מה שאני מתכוון עוד פעם נסנכרן את המילון אני לא מתכוון לזה. אוקיי? אוקיי. עכשיו כשאני אומר את המשפט הזה עכשיו יבוא יוסי ויגיד טוב אם אתה לא מתכוון לטענת עובדה אז זה סתם עניין סובייקטיבי. אתה בעצם מדווח לי על רגשות שלך. זה הכל אין לך פה אתה לא טוען איזושהי טענה על העולם אין פה אמת ושקר. כן אז זה מה שהוא אומר. עכשיו אני אומר ובאתיקה ששמואל שאל קודם לגבי רצח למשל כשאני אומר שאסור לרצוח איך נתרגם את זה לטענת עובדה שכל בן אדם שתשאל אותו האם מותר לרצוח יגיד לך לא? גם את זה אתה מתרגם לטענת עובדה? שאסור לרצוח?

[Speaker C] כן. כי יש דברים שמותר לרצוח.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא נדבר על בני אדם שאסור לרצוח אותם לא נידונים למוות. סתם אתה הולך ברחוב אסור לרצוח. לא יודע אני שואל אותך מה אתה חושב.

[Speaker C] יש כאלה שמותר לרצוח.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא עזוב יש כאלה אני מדבר סתם אדם תמים הולך ברחוב

[Speaker B] ללכת לרצוח בן אדם כי

[Speaker C] אתה רוצה יש

[הרב מיכאל אברהם] לו משהו ואתה רוצה להוריד אותו בשביל זה. בגלל שההסתברות של אחד לעשרת אלפים לא צריך לרצוח. אבל מה זה לא צריך לרצוח? אני מדבר על עזוב את ההסתברות.

[Speaker I] אז תתחיל מזה שיש אלוקים ואלוקים ציווה.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, אני רוצה לשמוע את יוסי מה הוא אומר, הרי גם שם יכפו אותך בסוף. אז סתם אז עוד פעם

[Speaker C] הפכת

[הרב מיכאל אברהם] את זה עוד פעם לתועלת אז אין בעיה אני הכי בריון בעולם. אני הכי בריון בעולם אותי אף אחד לא ירצח. כי אני הכי בריון, הכי בריון עם חומות ברזל ובריונים ששומרים עליי וטנקים אף אחד לא ירצח אותי.

[Speaker C] צודק, ג'וק אתה רוצה?

[הרב מיכאל אברהם] מותר או אסור? לא לא בני אדם, בני אדם. בג'וק כן, בני אדם.

[Speaker C] טל, מותר לרצוח?

[הרב מיכאל אברהם] לא אני שואל בני אדם יוסי אל תיקח אותי לטל.

[Speaker C] אל תהיה רוצח טל, אמרנו מותר לרצוח.

[הרב מיכאל אברהם] למה זה טעות? זו לא טעות. אחרי שהוא הרג את הבל בכלל אותו אף אחד לא ירצח כי אף אחד לא נשאר יותר. אז הכל בסדר, לשיטתך זו לא טעות אפילו.

[Speaker C] והאלוקים עם כל המוצאו.

[הרב מיכאל אברהם] או נו אז אני שואל אותך אתה הרי אומר שכל העניין הוא תועלתי. שכל מה שאני לא רוצח אותו זה רק בשביל שהוא לא ירצח אותי. אז מה הבעיה אם אנחנו שנינו על אי בודד אני ארצח אותו אני אשאר לבד אף אחד לא ירצח אותי. מה הבעיה? כי יהיה בודד. לא לא לזה מתכוונים כי אני אהיה בודד מדי לא לזה מתכוונים כשאומרים אסור לרצוח. רק אתה יכול להגיד וכאן אני חושב שיהיה יותר קשה להגיד אולי אתה גם אומר את זה שגם על טענות אתיות בעצם אין נכון ולא נכון לא רק באסתטיקה גם באתיקה אין נכון ולא נכון.

[Speaker J] לא ברצח למשל אני הייתי מגדיר את זה כאינטואיציה טבעית אנושית.

[הרב מיכאל אברהם] כן מה זה אינטואיציה טבעית? אני שואל מה זה? אתה עוד פעם טענה עובדתית זה פשוט רוב האנשים חושבים. נכון אבל אתה עדיין משאיר את זה באופן של רוב האנשים בנויים באופן כזה שהם חשים גועל נפש מרצח.

[Speaker G] אינטואיציה או אינסטינקט? אינטואיציה.

[הרב מיכאל אברהם] כן בדיוק. או שאתה טוען שזה אמיתי זה לא אותו דבר אתה מבין? זה אם אתה אם זו טענה על בני אדם עוד פעם הפכת את זה לטענה עובדתית. אז אחד לא בנוי ככה הוא בנוי אחרת והוא בעיניו אין בעיה לרצוח אתה מגנה אותו? לא. אני אומר לא לזה מתכוונים כשאומרים אסור לרצוח. אבל אז באמת עולה שאלה קשה על מה זה מבוסס הרי עדיין גם באתיקה ששם יותר קשה לי נדמה לי לרוקן מתוכן שיפוטית את הטענה הזאת להפוך אותה לטענה עובדתית אבל הבעיה הלוגית קיימת גם שם בדיוק כמו באסתטיקה מול מה אני משווה את המשפט אסור לרצוח כדי לקבוע אם הוא נכון או לא נכון באיזה מובן אפשר לדבר על זה כאמיתי או לא אמיתי? גם פה במובן הזה אתיקה ואסתטיקה זאת אותה בעיה למרות שאני אומר כשאני חושב שרובנו כשנבחן את עצמנו נרגיש הבדל. אני אגב גם באסתטיקה לא מסכים אבל גם מי שמסכים לאסתטיקה באתיקה אני חושב שרבים לא יסכימו. ואז שוב פעם חוזרת אלינו השאלה טוב אז מה המשמעות של הטענה שאסור שהטענה אסור לרצוח היא אמיתית? באיזה מובן אמיתית? מה זה אמיתית? אתה רוצה עוד פעם לתרגם את זה לזה שאנחנו בנויים באופן כזה שאנחנו חשים גועל נפש מול רצח? בסדר יש אחד שבנוי אחרת והוא אין לו בעיה עם רצח אני לא אין סיבה לגנות אותו אלא אם כן אני בנוי באופן שמגנה אנשים שבנויים אחרת. בסדר אבל אז רוקנו לגמרי את כל העניין.

[Speaker C] זה שאסור לרצוח בטוח לא אינסטינקט. לא הוא נובע מ… תן לי ילד מהיום שהוא נולד תגדל אותו איך שאתה רוצה אין לו בעיה.

[הרב מיכאל אברהם] אין אינסטינקט לא לרצוח. נגיד נניח אני לא בטוח בזה אבל נגיד.

[Speaker C] זה דבר שלומדים.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אני שואל אם זה אמת או לא.

[Speaker C] מה ההגדרה של אמת?

[הרב מיכאל אברהם] אמת אם זה נכון אם מישהו חושב אחרת טועה?

[Speaker C] אם אתה אומר לי האם יש לבן אדם אינסטינקט שלא…

[הרב מיכאל אברהם] לא לא אינסטינקט אני מדבר על טענה שיפוטית לא על טענה עובדתית. האם יש לבן אדם אינסטינקט אתה עוד פעם מתרגם את זה לטענה עובדתית. זאת טענה מדעית השאלה אם אדם נולד עם אינסטינקט לרצח או נגד רצח או לא טענה מדעית מעניינת לא יודע. אני מדבר על טענה שיפוטית האם אסור לרצוח זאת טענה נכונה? האם אסור לרצוח? האם מי שאומר מותר לרצוח טועה?

[Speaker C] זה נכון זה לא שאלה נכונה בכלל. אני שואל אם זה כדאי…

[הרב מיכאל אברהם] לא לא כדאי לא לא כדאי אני שואל האם זה נכון לא לרצוח מה?

[Speaker C] בני אדם. איזה כל דבר… מה ההגדרה?

[הרב מיכאל אברהם] בני אדם חפים מפשע לא עזוב אל תכניס אותי עכשיו לתכנים של… לא יודע אבל יש אחד שלא מבקש לרצוח. יוסי זה לא רלוונטי.

[Speaker C] כואב לי נורא מותר לרצוח?

[הרב מיכאל אברהם] אבל זה לא רלוונטי. אתה לוקח אותי למקומות שבהם אולי התשובה אם מותר או אסור לרצוח לא ברורה בוא נדבר על המקומות שבהם זה כן ברור הרי השאלה קיימת שם. השאלה קיימת על בן אדם רגיל הוא לא אומר לך אל תרצח אותי הוא אומר אל תרצח אותי לא רוצה אני אוהב את החיים הוא לא עשה לא חטא לא פשע לא כלום אתה לוקח אקדח יורה לו בראש. עשית משהו שהוא לא בסדר? אולי. לא יודע מה זה אולי? כן או לא מה אתה חושב? אוקיי אני אגיד לך. לא אין להוכיח הוא לא יכול להוכיח את זה שזה לא בסדר. זה בדיוק הנקודה. אני אומר הוכחה אין גם פה. השאלה האם בגלל שאין הוכחה אני אוטומטית נגזר עליי להתייחס לטענות כאלה כטענות שרירותיות סובייקטיביות? זאת השאלה שאני מציב פה על השולחן. עכשיו באמת מתבקש לכאורה. להגיד מה שיוסי אומר, הוכחה אין לך, אז באיזה מובן אתה יכול לדבר על זה כאמת ושקר. אבל תשימו לב להשלכות, ועוד פעם, אפשר ללכת עם זה עד הסוף, זה עקבי. אבל תשימו לב להשלכות וכל אחד שיבדוק את עצמו אם הוא מסכים.

[Speaker B] איך קראו לו, הפרופסור הזה שהיה באוניברסיטת תל אביב שאחר כך עבר לאוסטרליה? משה קרוי. נו? משה קרוי. הוא טען, הוא היה גם אגואיסט, גם איין ראנד באותה מידה. כן, האגואיסטים. כן, האגואיסטים.

[הרב מיכאל אברהם] אז הטענה ש, הטענה שאסור לרצוח, מה שהיא מתכוונת לטעון זאת לא טענת עובדה מצד אחד. מצד שני אין לה הוכחה כמובן, היא גם לא תוצאה של תצפית ולא שום דבר. עכשיו השאלה היא איך אני מתייחס לטענה כזאת? אז עוד פעם, אם אני מתרגם אותה לעובדות, אז עזבו, אז עוד פעם רוקנתי אותה מתוכנה, אני לא מתרגם אותה לעובדות. נסכם על משמעות הטענה לפני שאנחנו מדברים איך מתייחסים אליה, קודם כל מה היא אומרת? המשמעות שלה זה שאסור לרצוח, לא שיש אצל בני אדם עובדות או נטיות, אני לא מוכן לקבל שום תרגום עובדתי. עכשיו אני טוען את הטענה הזאת. עכשיו היא לא יוצאת מתצפית, אין לי הוכחה עבורה ולא שום דבר.

[Speaker B] האם בגלל, לא רק שאין, אי אפשר.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אין מול מה להשוות וכל מה שאמרתי קודם. אז עכשיו השאלה, איך אני מתייחס לסוג כזה של טענות? האם בגלל שאין הוכחה וזה לא תוצאה של תצפית וכולי, באמת מדובר במשהו שרירותי? ואז אין ברירה אלא להגיד טוב, זה נטוע בנפש, עוד פעם נתרגם את זה לעובדות כי אין משמעות לאמירה שיפוטית. אבל תשימו לב שהמחיר של הדבר הזה, המחיר המוסרי, זאת אומרת בן אדם יכול להגיד בסדר אבל מה לעשות זאת המציאות. המחיר המוסרי הוא שאם בן אדם בנוי אחרת ואין לו שום בעיה עם לרצוח, אז הוא בסדר כמוני. זאת אומרת אין פה בסדר ולא בסדר, השאלה איך אתה בנוי, זה הכל. כן, כי אין מושג בסדר, זה הנקודה.

[Speaker E] דאעש על רקע כבוד המשפחה?

[הרב מיכאל אברהם] כן, או בלי כבוד משפחה, סתם רצח. עזוב כבוד משפחה, סתם רצח.

[Speaker E] סתם דוגמה, הוא חושב שזה המוסר שלו או שזה דבר נכון.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אפילו אם הוא לא חושב שזה דבר נכון, אז מה? הוא סתם בנוי, הוא לא חושב, הוא בנוי ככה. לא מוסר ולא טהרה. הוא בנוי כך, הוא לא חושב, זה בדיוק הנקודה. כמו שאין משמעות למה שאני חושב, גם אין משמעות למה שהוא חושב. מה אכפת לי מה שהוא חושב? הוא עושה את מה שהוא לא חושב, אז מה? ככה הוא בנוי וזה הכל. ברגע שאני מתרגם את הטענות האתיות לטענות עובדה, הן מתרוקנות מתוכן, מהתוכן האתי שלהן. הן הופכות להיות טענות מדעיות, טענות עובדתיות. שאלה איך בני אדם בנויים, טוב, אפשר להתווכח אם הם כן בנויים כך או לא בנויים כך, שאלה לאנשי מדע לבדוק את זה. אבל השאלה אם יש פה משהו מעבר לזה, זה בעצם מה שאני טוען או שואל. אוקיי? עכשיו כאן זה באמת הרבה יותר קשה, זאת אומרת לאמץ את הדרך השנייה להתייחס להנחות יסוד. זאת אומרת שהן לא שרירותיות אלא שהן מובנות מאליהן ולכן לא צריך הוכחה. אני מקבל אותן למרות שאין הוכחה כי זה ברור לי, ההוכחה זה רק קביים. מה שאמרתי קודם בהקשר העובדתי ניחא, אבל בהקשר הלא עובדתי, אתי ואסתטי וכדומה, זה הרבה יותר בעייתי. אבל כדי להבין את העניין הזה בוא נחזור רגע חזרה להקשר העובדתי. כמו ששמואל העיר קודם, גם בהקשר העובדתי המצב לא פשוט, כי כשאני מדבר על שני קווים מקבילים שלא נפגשים, איך אני יודע את זה? אז אפשר להגיד הוכחה אין, זה אקסיומה, אוקיי? תצפית זה לא תוצאה של תצפית כי אף אחד לא הלך שמה עד הסוף כדי לראות אם זה נפגש או לא נפגש. אז גם שם אין תצפית ואין, אף אחד לא הלך, לא יכול. כן, אז גם שם אין הוכחה ואין תצפית. גם בהקשר העובדתי, לא צריך להגיע למוסר ולאסתטיקה, אלא גם בהקשר העובדתי יש לנו הנחות יסוד שאנחנו מקבלים אותן למרות שאין לנו הוכחה עבורן והן לא תוצאה של תצפית.

[Speaker G] אז יבוא מישהו ויגיד: אין הוכחה זה לא, אין דבר כזה שאין הוכחה בלי הדבר,

[הרב מיכאל אברהם] כי אין הוכחה בלי הנחות יסוד, תמיד צריך הנחות יסוד, כן, ברור. אז זה פשוט. אז מה זה אומר? שבעצם גם בהקשר העובדתי אין שתי אופציות באמת להתייחס להנחות יסוד לכאורה, רק האופציה שהן שרירותיות. נכון? מה שיוסי אמר קודם, הרי לא רואים, איך תוכיח את זה? אז באמת איך אתה מתייחס לאקסיומה ששני מקבילים לא נפגשים? אז גם זה שרירותי. למרות שזה ב, טענה, אני מדבר על משפט מקבילים בעולם שלנו, לא מקבילים מתמטיים, כן? אז זאת טענת עובדה. אבל מי אמר שהיא נכונה? אף אחד לא יכול לבדוק את זה, זה לא נגיש, לא ראיתי את זה, אי אפשר להוכיח את זה, אז זה שרירותי. אני חושב שפה רבים מאיתנו לא יסכימו כבר להגיד שזה שרירותי, נכון? אני מוכן לשים את הראש שלי שאם מישהו ילך עד הסוף הם אף פעם לא ייפגשו הקווים האלה, למרות שלא עשיתי את זה אף פעם כמובן. אני אחרי מאה מטר מתמוטט, אז ללכת אינסוף זה קצת.

[Speaker B] אינדוקציה מתמטית זה לא הוכחה? מה פתאום?

[הרב מיכאל אברהם] אינדוקציה מתמטית כן, אבל אינדוקציה לא מתמטית לא. באינדוקציה מתמטית אי אפשר להוכיח את זה, אינדוקציה מתמטית זה דדוקציה. אינדוקציה, צריך

[Speaker B] להתחיל מהנחת יסוד,

[הרב מיכאל אברהם] רק נקרא אינדוקציה כי קוראים לזה. אינדוקציה מדעית אתה מתכוון, הכללה. אינדוקציה כמו ב… כן, אתה רואה שני סוסים ארבע רגליים, אתה אומר על כל סוסים יש ארבע רגליים. זה אינדוקציה, אינדוקציה מדעית. אינדוקציה מתמטית זה הוכחה דדוקטיבית, זה לא אינדוקציה. אז פה אין פה הכללה, אני לא חושב שאני יכול לעשות פה איזושהי הכללה. אני מסתכל על זה ואומר וואלה זה בטוח שאם אני אלך עד הסוף גם כן זה לא ייפגש. איך אני יודע את זה? אז מה תגידו גם זה שרירותי?

[Speaker B] לא, אבל פה זה מדבר על מציאות, זאת אומרת ברור שיש משהו או שזה נכון במציאות או שזה לא.

[הרב מיכאל אברהם] כן, הגדרת האמת לא בעייתית פה. אבל אני שואל, אבל אנחנו חושבים שזה אמיתי באמת.

[Speaker G] אבל שם הגדרת האמת היא גם בעייתית, כי באותה מידה אני מניח פה שיש איזושהי אמת ואני מניח פה על המשיב שלי, כן מציאות זה גם כולל אולי.

[הרב מיכאל אברהם] לא בסדר אז אתה כבר מגיע לספקנות

[Speaker G] ממש, לא לא רוצה להיכנס לספקנות. לא, אבל זה על אותו משקל, גם האמת היא אינטואיציה שיש לי על הקיום,

[הרב מיכאל אברהם] כמו שזאת אותה פילוסופיה שאני לא רוצה להיכנס אליה. זאת אומרת אפשר כמו שאמרתי קודם, אפשר גם לערער על זה שזה

[Speaker G] אותו עיקרון, זה אותו מנגנון.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, בוא נראה אם זה אותו עיקרון, על זה אני מדבר.

[Speaker E] חלק במה שאתה רואה אתה רואה שהם לא נפגשים.

[הרב מיכאל אברהם] זה כמו שני קווים לא מקבילים, במה שאתה רואה לא נפגשים, והם יכולים להיפגש נורא רחוק עם הזווית קטנה ביניהם. זה לא אומר כלום, אז מה? גם קווים שיש ביניהם זווית קטנה והם נפגשים אחרי מאה אלף קילומטר. אתה בחיים לא תראה שהם נפגשים, אבל אתה כבר אומר שהם נפגשים למרות שפער

[Speaker C] אם אתה מתקרב עם כלי מדויק

[הרב מיכאל אברהם] פה, הפער הוא קטן.

[Speaker C] זה ניתן להוכחה. אלו כן, נכון.

[הרב מיכאל אברהם] לא אבל מי אמר שהם לא נפגשים המקבילים?

[Speaker C] זה ניתן להוכחה. מי אמר שהם לא נפגשים?

[Speaker B] זה ברור לך.

[הרב מיכאל אברהם] ניתן להוכחה על בסיס האקסיומות.

[Speaker C] זה כמו עם הארבע רגליים. לא, ברור. ויש לי מה שראיתי עד עכשיו, אז הם לא

[Speaker B] ייפגשו גם עוד חצי מטר. אז גם אלה שיש להם זווית קטנטנה ונפגשים רק אחרי שלוש מאות אלף קילומטר אז הם לא נפגשים.

[הרב מיכאל אברהם] אתה יכול לחשב, אבל מי אמר שזה נכון? שמה? שהם נפגשו. לא ראית לא בדקת.

[Speaker C] אתה יכול לעשות קנה מידה, אתה מקטין את זה ורואה.

[הרב מיכאל אברהם] זה הכל בנוי על האקסיומות של הגיאומטריה. בלי האקסיומות של הגיאומטריה לא יעזור לך כל המדידות וכל החישובים. הכל מתחיל מהאקסיומות. האקסיומות בונות את כל הטריגונומטריה שאתה משתמש בה, הכל בנוי על הגיאומטריה והגיאומטריה בנויה על האקסיומות שלה. אי אפשר לברוח מזה. אז בסופו של דבר, שימו לב שאותה בעיה שהייתה קיימת בהקשרים האתיים והאסתטיים קיימת גם בהקשרים העובדתיים.

[Speaker C] בדיוק אותה. פה רואים ממש שזה נורא ברור כאילו.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אז יגיד לך בן אדם לי נורא ברור שאסור לרצוח. ולך נורא ברור, לרוב האנשים זה ברור להם

[Speaker G] לא פחות מאשר ששני קווים מקבילים.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אפילו ידיים אני יכול גם פה.

[Speaker G] לרוב האנשים מה שהוא כותב פה על הנחות היסוד, זה נשמע קצת בינארי איך שהוא כותב את זה. או שזה ברור לך או שזה… זה ממש לא ככה. יש רמת ברירות שונה. זאת אומרת זה מאוד…

[הרב מיכאל אברהם] לא חשוב כרגע אני לא נכנס לשאלה אם זה חייב להיות ודאי.

[Speaker G] גם בהנחות יסוד יש דברים שקצת יותר ודאיים וקצת פחות ודאיים.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אני לא חושב שהוא מתכוון דווקא לדבר על ודאות. זה אולי נראה בהמשך. אני מתכוון רק לומר לא משנה אפילו אם זה לא ודאי, אבל אם אני חושב שזה נכון אני יכול לחשוב שזה נכון גם בלי תצפית ובלי הוכחה ועדיין לחשוב שזה נכון, אולי לא בוודאות, בסדר. אגב לגבי העולם למשל זה באמת לא ודאי. העולם יכול להיות שיש בו איזושהי עקמומיות קטנה שאני לא מרגיש אותה בטווח שסביבי. כמו שאנחנו יודעים שזה באמת נכון בתורת היחסות הכללית. אז הבעיה שקיימת בהקשרים השיפוטיים קיימת גם בהקשרים העובדתיים וזה דווקא טוב. למה זה טוב? כי זה אומר שמי שבכל זאת רוצה לטעון שיש הנחות יסוד בתחום העובדתי שהן נכונות למרות שהן לא הוכחה והן לא תוצאה של תצפית וכולי, יצטרך להסביר למה. על בסיס מה הוא אומר את זה. פה יש שתי אפשרויות. אז זה מתפצל נורא פה כל האפשרויות. יש פה שתי אפשרויות, אולי רק אחת אני לא יודע אבל זה… אפשרות אחת, הקדוש ברוך הוא נטע בנו את ההבנה מה נכון ומה לא נכון. כמו שהוא אומר פה בחמש שורות מלמטה, המושכלות הראשונים הן האמיתות שהקדוש ברוך הוא נטע באדם שכל אדם משוכנע באמיתותן. בסדר? אפשרות אחרת ועוד פעם אני לא חושב שזה שונה מהותית, זה להגיד שיש לנו יכולת לצפות בזה. מה שהוסרל קרא צפייה באידאות. ראייה אידטית. זאת אומרת אתה יכול לצפות לא בדבר המוחשי שנמצא לפניך אלא באידאות שעומדות מאחוריו. שכשאתה מתבונן על סוס אז דרכו הסוס הוא כביכול שקוף, הסוס הקונקרטי הוא שקוף ודרכו אתה רואה בעצם את אידיאת הסוסיות. איך אנחנו עושים את ההפשטה של הסוסיות מתוך הסוסים הרי האידיאה של הסוס לא דומה לגמרי לאף אחד מהסוסים. הסוסים שאותם ראינו. נכון? אבל לפחות הנחה מקובלת היא שאצל כולנו אידאת הסוסיות בערך היא אותו דבר. זה אומר שזה לא תוצאה של תצפית פשוטה, אידאת הסוסיות, אלא זה איזושהי יכולת לראות מה עומד מאחורי הסוס הקונקרטי, איזה איזו אידאה מופשטת תיאורטית עומדת בעצם מאחורי זה או מתגלמת בסוס הזה. אוקיי? עכשיו באותה צורה כנראה יש לנו איזושהי יכולת להסתכל על שני קווים מקבילים ולראות, לא בעיניים, זה בעיני השכל בשפה של הרמב"ם במורה נבוכים, לראות באיזשהו מובן שהם לא ייפגשו. אני פשוט רואה. אני מסתכל על שני קווים מקבילים, אני רואה שהם לעולם לא ייפגשו. מה זה רואה? הרי לא הלכתי אף פעם, אני לא באמת רואה את שני הקווים האלה מאינסוף לאינסוף. לא רואה בעיניים. כן.

[Speaker C] אז זה כשאני מדבר אם אני יכול לשים לך שני צמדי קווים ורק אחד מהם מקביל ואתה לא תוכל להבחין. לא בסדר, לא בסדר, אחד מקביל, או

[הרב מיכאל אברהם] ברור, אני אומר נתון לי שהם מקבילים. אני מעביר שני קווים ובאותה,

[Speaker C] בדרגה שמדדו בכלי מאוד מדויק, בדיוק,

[הרב מיכאל אברהם] ששני המרחקים הם אותו מרחק, בשני המקומות זה אותו מרחק. כן. עכשיו אני אומר עכשיו ברור לי מתוך זה ברור לי שהם לא ייפגשו, ברור לי שהם לא ייפגשו. מה זה אומר ברור לי? אז או שהקדוש ברוך הוא נטע בי את זה כי הרי בעיניים לא רואים את זה והוכחה אין לזה, או שהקדוש ברוך הוא נטע בי את זה, או שיכול להיות שיש לנו איזשהו חוש שישי, איזושהי יכולת שהיא לא ראייה עם עיניים אלא עיני השכל, מה שהרמב"ם קורא בתחילת מורה נבוכים, או הראייה האידיתית, או כל אחד קורא לזה באופן אחר. יש לזה כמה שמות בתולדות הפילוסופיה, שיש לנו איזושהי יכולת להשיג את זה בתצפית. עכשיו למה למה זה חשוב להבין את הנקודה הזאת? כי זה בעצם אומר שכשאני אומר ששני הקווים האלה לא נפגשים זה לא תוצאה של חשיבה. אם זה היה תוצאה של חשיבה אז היה אפשר להגיד בסדר, כי ככה החשיבה נעשית בתוכנו פנימה, בניגוד לתצפית שזה הסתכלות על משהו שהוא מחוץ לנו. בסדר? עכשיו אם הדבר הזה הוא תוצאה של חשיבה, זה שהשני קווים מקבילים לא נפגשים, אז אפשר להגיד בסדר, ככה אתה בנוי אבל העולם לא חייב לך כלום. מי אמר שהעולם גם הוא מתנהג כך? זה שאתה בנוי כך זה יפה מאוד שאתה חושב כך, אבל זה שאתה חושב זה לא אומר שככה זה באמת ותצפית אין לך והוכחה גם אין לך. הפתרון היחידי שיכול להיות לזה, אלא אם כן אתם מסכימים שזה שרירותי, אבל אם אתם לא מאמצים את העמדה שהדבר הזה הוא לא שרירותי אלא הוא נכון ומובן באופן מאליו, לכן אני מאמץ אותו גם בלי הוכחות, זה רק בגלל שיש לנו איזושהי יכולת להוציא את הטענה שהם לא ייפגשו מתצפית, לא מחשיבה. עכשיו זה לא תצפית עם העיניים כי בעיניים אי אפשר לראות את זה. זה איזשהו סוג תפיסה אחרת של המציאות, תפיסה עם השכל, לא תפיסה עם העיניים, אבל זו תפיסה של המציאות, זה לא חשיבה שנעשית בתוכנו, זה חייב להיות איזושהי אינטראקציה עם המציאות, הכרה בעצם ולא חשיבה.

[Speaker C] אבל זה לא, אני אגיד לך שני מוטות ישרים באורך עשרים מטר או עשרה מטר, בחיים אתה לא תעמיד אותם בצורה כזאת שהם לא ייפגשו.

[הרב מיכאל אברהם] ברור שלא, לכן אני לא מדבר,

[Speaker C] אין במציאות, כי איזה כלי מדידה

[הרב מיכאל אברהם] שתביא, אני לא מדבר על שני

[Speaker C] מוטות קונקרטיים, הסטייה הכי קטנה הזאת זה מספיק

[הרב מיכאל אברהם] שעוד שלושים קילומטר, אני לא מדבר על שני מוטות קונקרטיים, אני מדבר על שני מוטות לא קונקרטיים, תיאורטיים, אוקיי, לא, וזה לא בראש כי זאת טענה על העולם, זאת טענה על העולם שאם באמת יהיו מוטות מקבילים באמת, לא משנה אם אני יכול לוודא את זה או לא, הם לא ייפגשו. עכשיו פיזיקאים פיזיקאים בדרך כלל מנסחים את זה כתהליך של גבול, לפחות ניסיונאיים, תיאורטיקנים אומרים את זה כמו שאני אמרתי את זה, והניסיונאיים אומרים שככל שזה או ברמת הדיוק שזה מקביל כך ראוי כך אחד חלקי זה המרחק שבו זה ייפגש. אם זה מתקיים פירוש הדבר שמקבילים לא נפגשים. לא משנה שכל דבר נפגש אבל אם

[Speaker C] אתה יכול לדייק עד אינסוף בדיוק,

[הרב מיכאל אברהם] אתה כבר אומר אתה כבר עושה את ההפשטה אחרי זה הלאה, אבל בעצם כך ניסיונאיים נגיד מסתכלים על זה. לא חשוב, אבל הקווים המקבילים ברמה התיאורטית, לא משנה אתה צודק שאני לא יכול אף פעם לדעת בדיוק האם הם מקבילים או לא, אני יכול לטעון שהם לא נפגשים אף פעם. אם מישהו אומר זה שרירותי, בסדר, אין מה להגיד לו, אולי הוא צודק, אין לי איך להתווכח עם זה, הוא טועה לדעתי אבל אין לי איך להתווכח איתו. אני רק מוכן להמר איתו על כל סכום שהוא ירצה שאפשר ללכת כל מרחק שהוא ירצה והוא לא ימצא פגישה, על זה אני מוכן להמר איתו אלף כנגד אפס.

[Speaker C] אין כזה דבר במציאות, אין שני קווים מקבילים בעולם.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת אין שני קווים

[Speaker C] שלא נפגשים אחר כך בארבעים קילומטר?

[הרב מיכאל אברהם] בארבעים קילומטר בטח שיש,

[Speaker C] בטח שיש, רק צריך לדייק

[הרב מיכאל אברהם] בצורה, תדייק עם מדידות מאוד מאוד מדויקות, בטח שיש, חוץ מזה כבישים, מה בטח? ואם הם רחוקים אז בכלל מה הבעיה? שים אותם במרחק של קילומטר אחד מהשני.

[Speaker C] יש פה המון כאלה, יש פה

[הרב מיכאל אברהם] המון כבישים, זה עניין של המרחק ביניהם נו מה אתה זה גיאומטריה פשוטה, תלוי במרחק ביניהם, מה זאת אומרת אתה יכול אתה יכול להביא. לא משנה. אני יכול לייצר לך שני קווים

[Speaker C] מקבילים שתלך כל חייך והם לא ייפגשו. אין שום בעיה לעשות את זה, אין שום בעיה לעשות את זה, אין שום בעיה לעשות את זה.

[Speaker B] עכשיו עכשיו, אני אומר לך שני קרני לייזר, מה זאת אומרת? אין שום בעיה. שני קרני לייזר. כמה ספרות אחרי הנקודה אתה צריך? לא משנה כמה. אם תעמיד אותם ישר. תקשיב, יוסי זה חשבון. לא, שני קרני לייזר. לא, אבל זה פונקציה לא רק של הדיוק של המדידה שלך, גם של המרחק ביניהם. תשים אותם במרחק של עשרים קילומטר אחד מהשני.

[Speaker C] לא משנה, מספיק לי שאחרי ארבעים קילומטר הם יהיו בתשע עשרה נקודה תשע תשע, הם לא מקבילים. מה זה אכפת לי המרחק? לא, אתה לא תמצא, תשים אותם אחד בתוך השני וזה לא נורא.

[הרב מיכאל אברהם] זה עניין טכני. אפשר לעשות דברים.

[Speaker C] המכשיר מדידה שלך יראה שם.

[Speaker J] אבל זה גם לא חשוב, אין לזה שום משמעות. טוב, יש כלל במשפטים סופיות הדיון בעניינים זמניים.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. אז בקיצור, מה שאני רוצה לטעון זה שאם אנחנו מאמצים את התפיסה השנייה ביחס להנחות יסוד, התפיסה שאומרת שהנחות היסוד הן לא שרירותיות, הן אמיתיות באופן מובן מאליו, לכן אני מקבל אותן גם בלי הוכחה, אז אפילו בתחום העובדתי כשאני אומר דבר כזה אני בעצם מניח שיש לי איזושהי יכולת

[Speaker K] לא

[הרב מיכאל אברהם] חושית לצפות.

[Speaker K] אבל גם אם אתה תהיה לבד אז יכול להיות שיהיה לך משהו שהוא ברור מאליו בלי שום הוכחה ורק כשתשאל עוד הרבה אחרים וזה יהיה ברור להם מאליו רק אז יהפוך להיות טענה של אמת. כי גם אז הוא לא

[הרב מיכאל אברהם] יהפוך להיות טענה של אמת ודאית, אבל בהרבה יותר.

[Speaker K] בעיני השכל זה לדעתי זה לא פותר את הבעיה עד הסוף כי מה זה עד הסוף?

[הרב מיכאל אברהם] אני לא מדבר על ודאות של אמת או לא.

[Speaker K] אמרתי קודם, אני לא מדבר על ודאות.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא ודאי. אני אומר שזה נכון, ברמת הוודאות לא חשובה, הטענה היא שזה לא שרירותי.

[Speaker K] הטענה היא שזה לא שרירותי, אני מסכים. אבל אמת או שקר זה לא. לא, אמת או שקר זה תלוי איך אתה מגדיר, עוד פעם אמת ברמה אחת. כן, לא יודע, לא, אולי זה לא. בסדר, לא חשוב.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא מדבר על איזה רמת ודאות אני דורש מטענה כזאת, אבל אני אומר השאלה אם אני נאלץ להגיד שזה שרירותי. לגמרי לא. זה מספיק לי, זה מה שנקרא בעיניי אמיתי, לא חשוב אני לא צריך שזה יהיה ודאי. עכשיו, אם אני מקבל את זה בהקשר העובדתי, אז עכשיו נחזור להקשר הלא עובדתי, השיפוטיים, האתיים והאסתטיים. אם זה כך, אז יש מקום להבין גם שם למה טענות כאלה יכולות להיות נכונות או לא נכונות, טענות אתיות ואסתטיות. אולי גם שם יש איזשהו סוג של תצפית שמניב טענות אתיות או טענות אסתטיות.

[Speaker B] תצפית של עיני השכל.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, תצפית לא בעיניים המוחשיות, אלא תצפית באיזשהם חושים אחרים. המצפון שלנו מה שאנחנו קוראים, אולי זה איזשהו סוג של תצפית. אלא שכאן כמובן צריך להוסיף עוד הנחה למטאפיזיקה המתפתחת שלנו ואתה צריך גם להוסיף שיש במה לצפות, לא רק שיש לנו אמצעי צפייה, אלא אתה צריך גם להניח במה הוא צופה האמצעי המעורפל הזה. יש משהו שם בעולם שבו צופים. עכשיו, מה זה הדבר הזה? הדבר הזה איזשהו סוג של אידיאת הטוב, כמו שיש אידיאת הסוסיות או אידיאת המקבילות, הרי גם בקווים מקבילים אני לא צופה בקווים, אני צופה במקבילות, ברעיון של מקבילות. נכון? גם שם אני צופה באידיאה. אז במובן הזה, אם אני מסתכל על אידיאת האתיקה, אידיאת המוסר, אידיאת הטוב, אני רואה שאסור לרצוח, זה מובן מאליו, זה ברור. אז מי שמקבל, מי שרוצה לאמץ מושכלות ראשונות בהקשרים הלא עובדתיים כמשהו שהוא נכון מובן מאליו ולכן לא צריך הוכחה, לא כמשהו שרירותי אלא כמשהו מובן מאליו, פשוט יצטרך להמשיך את מה שראינו בתחום העובדתי. יצטרך להניח שיש פה איזשהו סוג של תצפית. בסדר? עכשיו אמרתי שאפשרות אחרת היא להגיד שהקדוש ברוך הוא נטע בנו את העניין הזה באיזשהו מובן, אבל בהקשר האתי והאסתטי זה לא יעזור. כי בהקשר האתי והאסתטי מה זאת אומרת הקדוש ברוך הוא נטע בנו? הרי אין בכלל זה בכלל לא מוגדר להיות כן אמיתי או לא אמיתי, אז מה זה עוזר שהקדוש ברוך הוא נטע בנו? נטע בנו פיקציה. לכן דווקא פה נדמה לי שהמודל הזה שהקדוש ברוך הוא נטע בנו אין לו שום משמעות. מה זה יעזור שהקדוש ברוך הוא נטע בנו את זה שאסור לרצוח? זה לא הופך את זה לאמיתי, זה הופך את זה למולד, זה הכל. אבל מולד כבר אמרנו קודם שזאת עובדה. אדרבה, כשאני אומר שזה אמיתי אני מדבר שהשיפוט אמיתי.

[Speaker G] הוא לא נטע בנו כמו נטע בנו הראשון, זה פשוט פותר את הבעיה של הראייה, זה הכל, הוא

[הרב מיכאל אברהם] יצר מציאות.

[Speaker G] בדיוק,

[הרב מיכאל אברהם] אז לכן אני בעצם אומר שהקדוש ברוך הוא נטע בנו אין פירושו הפירוש הוא שאנחנו יכולים לראות, לראות עוד פעם בעיני השכל, להתבונן באידיאה כלשהי ולהסיק שזה נכון. וזה מה שהשם נטע בנו, זה לא משהו פיזיקלי. לכן אני אומר, אני אומר להפך, זה מה שאני אומר בדיוק, שהנטע בנו יכול להיות שזה פשוט משמעותו. ולכן אני אומר שלא בטוח שזה שתי אפשרויות. יש לנו את היכולת הזאת.

[Speaker C] זה המציאות שזה לא כך?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת?

[Speaker C] יש שבטים אוכלי אדם, יש לא חסר.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר הם לא רואים. הם לא רואים, הם עיוורים, יש גם אנשים עיוורים, אז בגלל זה הראייה שלי לא נכונה?

[Speaker C] אבל הוא לא מבין מה זה אומר עיוור? הוא רוצח ואוכל בן אדם.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, הוא עיוור לראייה המוסרית הזאת. הוא לא רואה.

[Speaker C] אם הוא עושה ככה, כולם, כל החיות עושות ככה.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, גם עיוורים לא רואים, אז זה אומר שזה בסדר לא לראות שאין דבר כזה לראות? אז מה? החיות עושות ככה, אבל החיות אוכלות חיות, אני מדבר על בני אדם.

[Speaker C] בני אדם החליטו לאט לאט שלא טוב

[הרב מיכאל אברהם] לרצוח

[Speaker C] לטובתם.

[הרב מיכאל אברהם] אז אתה אומר שאתה עוד פעם מתרגם את זה לטענת עובדה. אבל אני עכשיו שואל האם אפשר לטעון טענה אחרת.

[Speaker C] לא המציאות שאתה מגדל תינוק ורוצח.

[הרב מיכאל אברהם] המציאות, אבל הכשל הנטורליסטי אומר שהמציאות לא רלוונטית לשאלות.

[Speaker C] כשאתה רואה שזה לא נכון.

[Speaker B] אבל למה אתה מחנך אותו לא לרצוח?

[הרב מיכאל אברהם] למה אתה מחנך אותו לא לרצוח?

[Speaker B] כדי שלא ירצחו אותך.

[Speaker C] זה כדאיות, זה הכל. אבל לא שאלוהים באמת נטע בו לא לרצוח.

[Speaker B] יוסי, אבל אם תיווצר סיטואציה שזה

[Speaker C] כדאי, אבל אם

[Speaker B] תיווצר סיטואציה שזה כדאי לרצוח, אז לרצוח זה בסדר? יש סיטואציה שכדאי לרצוח.

[Speaker C] נניח אם אני ואתה באי בודד ולי אין מה לאכול.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא, חזרת, כן. יוסי, יוסי בוא נתקדם. החבר'ה במפגש רוצים לעשות תרגיל שבו מישהו יבוא ויהרוג אותך. זה רחוק קצת, בוא נמשיך. תינוק שנולד גם לא יכול לענות לך על השאלה מה סכום הזוויות במשולש. ואם אף אחד לא ילמד אותו אז גם כשהוא ימות הוא לא יוכל לענות לך על זה. עכשיו כשהוא לומד שסכום הזוויות במשולש הוא מאה שמונים מעלות, האם הוא לומד משהו שרירותי? רגע, תשמע מה שאני שואל לפני שאתה עונה. אני עכשיו שואל אותו אם סכום הזוויות במשולש הוא מאה שמונים מעלות, הוא אומר לא יודע. עכשיו אני מלמד אותו גיאומטריה. אחרי שאני אלמד אותו גיאומטריה אני אשאל אותו תגיד מה סכום הזוויות במשולש, הוא אומר לי מאה שמונים מעלות, מקבל מאה. עכשיו השאלה היא כשהוא אומר את המאה שמונים מעלות, כשהוא עונה את התשובה הזאת, זה רק בגלל שחינכתי אותו לזה או שאני פקחתי את עיניו? זאת אומרת קודם הוא לא ראה ואני עזרתי לו לראות, ועכשיו הוא כבר מבין שזה נכון.

[Speaker C] אותו דבר עלה, הוא פרופסור באוניברסיטה, הוא מלמד גיאומטריה והוא מוכיח לך שזה לא נכון.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא לא יכול

[Speaker C] להוכיח

[הרב מיכאל אברהם] את זה על מרחב ישר.

[Speaker C] זה המעבדה שלו, לא חינכת אותו מספיק.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת?

[Speaker C] כמו שאתה יודע שאמרו לך מאה שמונים, איך אתה יודע? הרי הוא יכול גם לבדוק.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא יודע, אני את כל הסטודנטים שאני מכיר והפרופסורים שאני מכיר אף אחד מהם עדיין לא אמר לי שזה לא נכון, שסכום הזוויות במשולש הוא מאה שמונים מעלות. לא עניין של הגדרה, במרחב אוקלידי זאת אמת, זה לא עניין של הגדרה.

[Speaker C] באמת באמת שבין קווים עוברים שני קווים מקבילים זה אמת או אקסיומה?

[הרב מיכאל אברהם] אקסיומה שהיא אמת. אקסיומה שהיא אמת. אני אומר זה שהתינוק נולד,

[Speaker B] אחרת אני מציע לך לא לטוס במטוס.

[הרב מיכאל אברהם] בוא נתקדם הלאה. תינוק שנולד ולא רואה משהו או לא מבין משהו יכול ללמוד אותו. עכשיו כשהוא לומד אותו אין פירוש הדבר שאנחנו מתכנתים אותו, לא בהכרח, לפעמים כן. לפעמים אנחנו פוקחים את עיניו, ואחרי שאנחנו עוזרים לו לפקוח עיניים עכשיו הוא כבר רואה וזה אמת. העובדה שתינוק לא ראה את זה כשהוא נולד לא אומרת שהדבר הזה הוא הבניה חברתית או שזה משהו שרירותי, לא בהכרח אומרת. יכול להיות, אבל זה לא בהכרח אומר. אתה יכול להגיד שאני פשוט עזרתי לו לפקוח עיניים. והאמת היא שכשאתה, זה תמיד הטענה נגד יחסיות מוסרית אם שפעם דיברתי על זה. תמיד אומרים תראה שבטים באפריקה אוכלי אדם וכל מיני דברים כאלה. האמת היא, אפילו עובדתית, למרות שאמרתי שעובדות לא קובעות שום דבר על מוסר, אבל אפילו עובדתית תשימו לב. כשחברה כזאת נפגשת עם תרבות מערבית כמעט תמיד היא הופכת להיות כמו המערבית ולא להפך.

[Speaker B] יש פה, מה?

[הרב מיכאל אברהם] לא לא

[Speaker C] לא, זה לא תמיד ככה.

[הרב מיכאל אברהם] כשבאים מיסיונרים, כשבאים מיסיונרים לאפריקה הם לא היו הרוב. את הראשונים אכלו. ואת האחרים הם הצליחו לשכנע אותם.

[Speaker G] תרבות המערב ותרבות המזרח, בוא

[הרב מיכאל אברהם] ניקח, איזה מזרח הרחוק?

[Speaker G] סין ו…

[הרב מיכאל אברהם] לא זה משהו אחר.

[Speaker G] הסינים הופכים להיות יותר כמו אמריקאים בהרבה מובנים.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל זה משהו אחר קצת מאפריקה. זה לא בדיוק בתחום המוסרי, זה יותר בתחום של תרבות, אולי גם

[Speaker G] מוסר ואני לא יודע מי מרוויח ממי.

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר כל הדברים האלה בואו נתקדם הלאה כי אנחנו קצת מתעכבים מדי.

[Speaker C] מה שאני בעצם, דג רקוב, זה מותר?

[הרב מיכאל אברהם] סינים אוכלים את זה חופשי. כן ודאי שמותר. גם אני אומר שזה מותר, זה רק לא טעים, זה הכל.

[Speaker C] זה דבר לא טוב, במבטא אמריקאי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא טוב, לא טוב לחך, לא לא טוב מוסרית. בכל אופן, הטענה שאני רוצה לומר, זה שיש שתי אפשרויות להתכ- כמו שהוא אומר, מה שהוא אומר בעצם, שתי אפשרויות להתייחס למושכלות ראשונים. או שזה שרירותי, או שיש לנו איזושהי יכולת לצפות בדברים האלה ולראות שהם נכונים. וזה חייב להיות כרוך באיזשהו סוג של תצפית. זאת אומרת, להניח שהדבר הזה מובנה בתוכי זה לא הסבר, כי אם זה מובנה בתוכי, וכאן אני חוזר לביטוי הראשון שלו, שאומר הוא אינו יכול לחשוב אחרת. אם זה מובנה בתוכי אתה יכול להגיד שאני לא יכול לחשוב אחרת, אבל אתה לא יכול להגיד שזה נכון. וזה משהו אחר. ואם אתה רוצה לומר זה נכון, לא יעזור שהקב"ה- זה כמו נגיד, נגיד פעם דיברנו לפני שנים כבר, דיברנו על סולם ערכים. איך לקבוע סולם ערכים? בעצם יש פה בעיה נורא קשה באתיקה, בגלל שצריך מידה משותפת של הערכים כדי לקבוע מי מעל מי. נגיד שמירת שבת ופיקוח נפש, אז הם מתנגשים. עכשיו השאלה מי גובר על מי? אז בשביל לקבוע מי גובר על מי, אתה צריך לקבוע איזשהו סולם משותף, ששניהם נמדדים עליו, ואז אתה רואה מי יותר בסולם הזה מאשר השני. אם אין סולם משותף, אם זה אינקומנסורבילי, כן, אם זה חסר מידה משותפת, אז אי אפשר להשוות אותם, אי אפשר לדרג אותם. כן, מה יש יותר? המים באוקיינוס או לא יודע מה, או מולקולות בשולחן? זה שאלה חסרת מובן. כי יותר מים באוקיינוס זה לא יותר עצמים, זה לא מספר. זה משהו אחר, משקל, נפח, לא יודע, תלוי למה אני מתכוון כשאני שואל. זה לא קשור- אי אפשר לשאול שאלה כזאת. זה לא נמדד באותה צורה. בסדר, זה חסר מידה משותפת. עכשיו, בהקשרים תורניים, למשל פיקוח נפש דוחה שבת. וזה שאלה שאני ככה, גם כשאני מלמד את הסוגיה הזאת, אז אני תמיד שואל את החברה: כשאתם נתקלים בקונפליקט מהסוג הזה, כיוון שיש בעיה של אינקומנסורביליות, של היעדר מידה משותפת, זה אומר שבאופן מהותי אי אפשר לדרג. לא שאני לא יודע איך לדרג, לא שהדירוג לא נגיש אליי, אלא אין משמעות לדירוג. אי אפשר לדרג דברים בלי מידות משותפות. עכשיו יהיה פסוק שיגיד שפיקוח נפש דוחה שבת. זה לא עוזר כלום. מה זה יעזור? הפסוק אומר שפיקוח נפש דוחה שבת, זה לא יעזור. הקב"ה גילה לי- זה יכול לפתור בעיה של אם האמת לא נגישה אליי. היא קיימת, אבל אני לא יכול להגיע אליה, אז הקב"ה מגלה לי אותה. אבל אם אין דבר כזה אמת, גם הקב"ה בכבודו ובעצמו לא יכול להגיד לי האם יש יותר מים באוקיינוס מאשר מולקולות בשולחן או לא.

[Speaker B] אין משמעות לשאלה.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, אין תשובה לשאלה הזאת. זו שאלה חסרת מובן. אז לכן זה לא יעזור להגיד שהקב"ה נטע בי או גילה לי. זה רק פותר בעיות שיש להן תשובה רק שהיא לא נגישה אליי. אז על זה אתה יכול להגיד גזירת הכתוב. אבל בעיות שבאופן מהותי אין להן תשובה, לא יעזור גזירת הכתוב האלה. זה לא יפתור את הבעיה. יכול להיות שאתה יכול להתייחס לזה כאיזשהו הוראה התנהגותית. סתם. זה לא באמת גובר ולא כלום. אני אומר לך, הקב"ה: אני רוצה תמיד שתחלל שבת בשביל להציל חיים. לא שבאמת יש פה איזושהי קביעת סולם. ואם אתה מתייחס לזה כקביעת סולם, חייב להיות שיש משמעות לשאלה. אחרת לא יעזור שהקב"ה גילה לי את התשובה. עכשיו גם פה אותו דבר. אם הקב"ה נטע בנו את האמיתות האתיות, בסדר? זה לא פותר שום בעיה. כי אם אין דבר כזה אמת אתית, אז מה זה עוזר שהקב"ה נטע בי? ברור שהקב"ה ברא אותי, אז ברור שהוא נטע בי את כל מה שאני חושב. זה טריוויאלי. ברור שהוא גם נטע בי את התחושה הזאת שאסור לרצוח, כמו שהוא נטע בי את כל מה שיש לי. הוא ברא אותי. נכון? מה זה אומר? זה שטויות, זה לא אומר כלום. אני עדיין שואל, בסדר, הוא נטע בי, הכל נכון. עכשיו השאלה אם זה נכון. אם אין משמעות לשאלה הזאת, זה לא יעזור גם להגיד שהוא נטע בי. אלא אתה חייב להגיד שיש משמעות לשאלה הזאת. איך יש? מול מה אתה משווה טענה אתית כדי לקבוע אם היא נכונה או לא? אתה חייב להניח את קיומה של איזושהי אידיאה שעליה אתה צופה ושל יכולת צפייה. זאת אומרת איזשהו חוש שישי כזה או צפייה לא חושית או לא משנה איך שתקראו לזה. בסדר? את כל זה צריך להניח. ברגע שהנחתי כבר את כל זה, אז לא צריך שהוא נטע בי. זהו, כמו שהוא נתן לי יכולת לראות קירות, הוא נתן לי יכולת לצפות באידיאות. בסדר, ברור, הכל הוא נטע בי, זה לא- אין לזה שום משמעות. הכוונה היא שיש לנו יכולת כזאת. אנחנו יכולים להבחין במה נכון ומה לא נכון. וזו המשמעות של הטענה שיש משפטים שהם נראים לנו מובנים מאליהם, אז אנחנו לא צריכים הוכחות. נראים לנו מובנים מאליהם, הכוונה אנחנו נוכחים לראות שזה נכון. זה הכל. אוקיי? אז זה המשמעות של הטענות האלו. עכשיו להגיד שזה שרירותי, זה בעצם להגיד בהקשר הלא עובדתי, זה בעצם להגיד שאין בהקשר הזה אמת בכלל. לא רק שהיא לא נגישה אלינו. כן? זה משהו אחר לחלוטיום. בתחום העובדתי זה כמו שאמרתי קודם. אוקיי, אז אלו שתי התפיסות שהוא מציב כאן, אבל הוא אומר: שבעצם הוא אומר הוויכוח, מה שהוא קורא לו הוויכוח המדעי הזה הוא משולל, אין לו שום טעם. למה אין לו שום טעם? כי ברור שבתור תרגיל מחשבתי אפשר להניח אקסיומות טענות שרירותיות ולגזור מהן מסקנות והכול. אבל ברור שמי שמניח ששני קווים מקבילים כן נפגשים, פשוט לא מדבר על מרחב אוקלידי, מדבר על מרחב אחר. זה הכול. אז מה הוא בעצם אומר? הוא בעצם מניח כמובן את האפשרות השנייה. זה לא מה שהוא, הוא מציב שתי אפשרויות. או שזה שרירותי, או שזה מובן מאליו, ולכן אני מאמץ את זה. אומר, אבל הדיון הזה הוא דיון היפותטי שאין לו טעם. למה? כי זה מובן מאליו. מה זה מין טיעון זה? לא, הרי אלה שתי האופציות לפרש.

[Speaker H] וזו האופציה הנכונה, הדיון הזה הוא סתם כי שכולנו יודעים שהתשובה הנכונה היא זאת.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, זה מה שאתה אומר, אני חושב כמו האופציה השנייה. זה מה שהוא אומר. לא רק שאתה חושב, כולנו חושבים. לא, לא בטוח שכולנו חושבים.

[Speaker H] אני לא יודע, אני

[הרב מיכאל אברהם] שמעתי מאנשים שאומרים לא כל כך הרבה אנשים. הנה, יוסי עכשיו אמר לנו בהקשרים האתיים והלא עובדתיים. לא, לא לעורר את… הנה יוסי עכשיו אמר לנו את בהקשרים הלא עובדתיים. בסדר, וגם בהקשרים האלו אותו דבר. הוא דיבר על הכול, על הכול, מה ההבדל? מושכלות ראשונים בכל תחום שלא יהיה. אוקיי, אז זה כל הפסקה הזאת זה מה שהוא לא מתכוון כשהוא אומר סברה. המושכלות הראשונים. אז למה כן? מה מה זו הסברה? נחזור לענייננו. הסברה שעליה אנו מדברים בהלכה איננה מושכל ראשון. בכל מקום שיש סברה, אפשר גם לחשוב אחרת. למשל, המוציא מחברו עליו הראיה. הגמרא אומרת שהמוציא מחברו עליו הראיה, סברה היא: דכאיב ליה כאיבא, אזיל לבי אסיא. המוציא מחברו עליו הראיה, כלל משפטי, אם אתה תובע אותי הממון אצלי, נטל הראיה הוא עליך. מאיפה יודעים את זה? מי בעל דברים יגש אליהם? או פסוק או סברה. והגמרא אומרת הסברה: מן דכאיב ליה כאיבא, ליזיל לבי אסיא. מי שכואב לו שילך לרופא. אתה רוצה להוציא ממני כסף? אני לא רוצה כלום. אצלי יש את הכסף, אני מרוצה מהמצב. אין לי שום בקשות מבית הדין. אתה רוצה להוציא ממני את הכסף? כואב לך משהו? לך לרופא. זאת אומרת אתה תדאג לזה שיהיה לבית דין סיבה לפעול. אתה רוצה שבית דין יפעלו? תדאג לזה שתביא להם סיבה שתניע אותם לפעול. אני לא רוצה שיפעלו. אני מבחינתי הולך הביתה כמו שהמצב הנוכחי. אז הסברה הזאת מה היא? זה מושכל ראשון? הוא רוצה לטעון שהדבר הזה הוא לא מושכל ראשון.

[Speaker G] ואולי הוא רוצה לציין חוסר ודאות?

[הרב מיכאל אברהם] אני אחזור לזה עוד רגע. אני אחזור לזה עוד רגע כי אני באמת בדיוק בנקודה הזאת אני חושב שאני לא מסכים איתו. ואת הטענה הזאת הוא אומר היא לא מושכל ראשון, וזה מה שמתכוונים כשאומרים סברה. מה זאת אומרת, למה זה לא מושכל ראשון? הוא אומר כי אפשר היה גם להגיד אחרת. זה לא הכרחי, זה לא מופרך. זאת אומרת, נכון שזה נשמע סביר, אבל יכול גם לבוא מישהו ולהגיד לא. אפשר להגיד אחרת, תמיד שיעשו הגרלה, אני יודע מה, לא יודע, יחלוקו תמיד שמישהו תובע את השני. אז מה זה אומר בעצם? שמושכלות ראשונים זה משהו שהוא ודאי והסברה פירושו משהו שהוא לא ודאי? זאת אומרת הרף שמבחין ביניהם זה השאלה מה רמת הוודאות? אם זה ככה, אז באמת אני חושב שהחלוקה הזאת היא לא חלוקה מהותית. מה זה משנה? זאת אומרת גם המושכלות, נגיד אם הייתם שואלים אותי האם שני קווים מקבילים לא נפגשים. אני די משוכנע שזה נכון. להגיד לכם שזה מאה אחוז שאני שם על זה את הראש שלי? לא יודע, אני על שום דבר לא שם את הראש שלי. זאת אומרת בן אדם תמיד יכול לטעות, גם דברים שנראים מובנים מאליהם יכול להיות שהם שגויים. כיוון שכך, אני די משוכנע שזה נכון. אני מוכן להמר אלף כנגד אחד. אבל להגיד לכם שזה פשוט ברור לחלוטין, זה שטויות, זה חייב להיות נכון, לא יודע, אני לא…

[Speaker G] הוא מחלק פה בין דברים שכנראה שרוב האנשים יסכימו עליהם לבין דברים ש…

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. אז בעצם יוצא שהחלוקה הזאת בין מושכלות ראשונים לבין סברה היא לא חלוקה מהותית. הוא אומר דברים שכולם מסכימים, או דברים שהם איכשהו מובנים מאליהם, נקרא לזה כך, לבין דברים שאפשר אולי להתווכח עליהם. למרות שעוד פעם, שימו לב שגם הטענה של המוציא מחברו עליו הראיה, אומנם סומכוס חולק עליה בהקשרים מסוימים, אבל נדמה לי שהיא טענה שמוסכמת, אני חושב שעל כל מערכת משפטית בעולם, נדמה לי, אני לא מומחה משפטי, אבל ככה נדמה לי. זה אומר שבעצם כל בני אדם פחות או יותר מסכימים לטענה הזאת בגדול, במקרים הרגילים.

[Speaker B] אבל איך הגמרא שם אומרת למה לי קרא סברה? אם זה דבר, למה לי קרא סברה?

[הרב מיכאל אברהם] הוא רוצה לטעון שאפילו דבר כזה אומרים למה לי קרא סברה.

[Speaker B] אפילו דבר שהוא לא ודאי. אבל אם הוא לא ודאי אז צריך קרא בשביל שיהיה ודאי כי אפשר להתווכח עליו.

[הרב מיכאל אברהם] גם אם זה שבעים אחוז זה לא… זה גוף טענתו. זה גוף טענתו הוא שכשהגמרא אומרת למה לי קרא סברה היא לא מדברת על מושכלות ראשונים שהם ודאיים, אלא על דברים

[Speaker B] שהם סבירים מסתבר לא צריך בשביל זה קרא. אבל צריך קרא.

[הרב מיכאל אברהם] כי אנחנו משתמשים בשכל שלנו. גם דברים מסתברים זה בסדר גמור מבחינתנו. לא צריך וודאות מלאה, כי בנאדם לא יכול להיות בוודאות מלאה. אפילו אם יהיה פסוק, אז זה לא וודאות מלאה, אולי לא הבנת אותו נכון. אז בנאדם אף פעם לא יכול להגיע לוודאות מלאה, אצל בני אדם תמיד הטעות רובצת לפתחם. אז לכן הטענה שלו בעצם מה שהוא רוצה לומר, שזה אפילו דברים כאלה, לא רק מושכלות ראשונים. מילא, אם אני מתרגם את זה כך, כי אני לא חושב שיש פה באמת חלוקה אמיתית בין שני הדברים האלה. עכשיו, איך באמת אני מגיע למסקנה? בואו נסתכל על הדוגמה שהוא הביא. מאן דכאיב ליה כאיבא, כן, המוציא מחברו עליו הראיה. מאיפה המקור של הסברא הזאת? אז גם פה יהיו כאלה שיגידו, יתרגמו את זה לתועלות, לתוצאות, טיעונים טלאולוגיים. זאת אומרת, בשביל הסדר החברתי, שלא כל אחד יתקוף את השני ברחוב ויתחיל להוציא ממנו, וזה, אנחנו נותנים עדיפות למי שאצלו הכסף. למרות שמי יודע, אולי דווקא הוא השקרן? אי אפשר לדעת. אבל הסדר או ההיגיון המשפטי אומר שעדיף לקבוע את כלל ברירת המחדל כך, שהשני יביא ראיות. בלי זה אנחנו נשאיר את הכספים תמיד אצל מי שהם נמצאים. זה אפשרות אחת להסתכל על זה. ואז זה אומר שהטענות מהסוג הזה, וכך בדרך כלל אגב רגילים לראות את זה, שהטענות מהסוג הזה הם בעצם טענות לא, זה לא נורמות. זה לא שבאמת נכון לנהוג באופן שהמוציא מחברו עליו הראיה, נכון ערכי, אלא זה מועיל לנהוג כך, פשוט כי אחרת יהיו תוצאות רעות. כן? בדיוק. דוגמת תרגומים המוסריים, לא לרצוח כי אחרת ירצחו אותי, או כל מיני דברים מהסוג הזה. לא בגלל שבאמת נכון לא לרצוח. אני עושה את האנלוגיה כדי שתראו שהדיון ממשיך גם לפה. בסדר? אני טענתי בפעם, כתבתי איזושהי חוברת על דין מיגו שבסוף היה נספח כזה על סברות משפטיות. מה? שם?

[Speaker E] בדין מיגו או במקום אחר שסומכוס חולק עליו.

[הרב מיכאל אברהם] סומכוס זה ממון המוטל בספק. ממון המוטל בספק. כן. חולקים. אז שמה בסוף כתבתי נספח על סברות משפטיות. והטענה שטענתי הייתה שהסברא הזאת של מאן דכאיב ליה כאיבא לא נובעת מתועלת או מסדר משפטי, לא רק. כמובן יש גם את זה. אבל לא רק. איכשהו ברור שכך נכון. ברור שכך נכון. זה יותר נכון להשאיר את החפץ בידי מי שמחזיק אותו. עכשיו אני לא חושב שאני יודע לתרגם את זה לדיני ראיות. זאת אומרת, אני לא חושב שאני מוכן לטעון שמי שמחזיק בחפץ יש סיכוי יותר קטן שהוא משקר מאשר מי שתובע את החפץ. לא נראה לי שאפשר להגיד דבר כזה, בטח לא תמיד. ולכן אני חושב שיש פה משהו שפשוט כל אחד שמסתכל רואה שהוא נכון. לא בגלל חשבון התוצאות. תשאלו אנשים שהם לא משפטנים והם לא חשבו על המשמעויות ועל התוצאות ועל הכל, אינטואיטיבית הם יגידו לכם את הדבר הזה אני חושב. זה נראה נכון. רק מה? רק אנשים, אז היה לי ויכוח מר עם הרב יוסל שרייבר. זה הוא מי שכתב את החוברת הזאת, הוא הביא את החוברת אליו והוא יצא חוצץ נגד זה והיה לנו ויכוחים שם איזה פינג פונג כזה. מודפס שם, ההערות שלו והתשובות שלי וכולי. אז הוא בעצם, מה זאת אומרת? בעצם מה זה נקרא נכון? מה זה נכון? נכון בעצם מה שהוא שאל בשפה פילוסופית אם אני אתרגם את זה, מול מה אתה משווה את זה כשאתה אומר שזה אמת? במה צופים? מול מה? מה צריך להתקיים כדי שאני אגיד שהדבר הזה נכון או לא נכון? אין במה לצפות. זאת לא עובדה. אז באיזה מובן אתה יכול לדבר על זה כנכון או לא נכון? הנה דוגמה קלאסית להסתכלות מהסוג שהוא שולל. התסתכלות מהסוג שאומר בעצם כל טענות הנורמה, טענות שהם לא עובדתיות, הם טענות עובדתיות מוסוות. זה בעצם עובדות מוסוות, זה הכל. אפשר לתרגם את הכל לעובדות. בסדר? לעומת זאת מה שאני הצגתי זה האפשרות השנייה, מה שרב גדליה נדל כותב פה. לא, יש איזושהי אמת נורמטיבית, לא רק במובן התוצאתי. זה לא נמדד רק במובן התוצאתי. אגב, אחת מה, אחת מה, אחת האינדיקציות לזה, כל אחד יחליט מה הוא חושב כי אי אפשר להביא לזה הוכחות, אבל אני יכול להביא טסט קייסס שיעזרו לכם לגבש עמדה. אז תסתכלו למשל, כן, הזכרתי את זה אני חושב פעם גם כן. יש לי כל מערכת בחירות יש לי ויכוח עם הבן שלי. הבן שלי טוען שאין טעם ללכת להצביע. למה? לא בגלל שכולם עושים אותו דבר, זה גם נכון אבל אני מדבר אפילו נגיד שזה לא היה ככה, ולמצביע אחד אין שום השפעה. הסיכוי שיהיה לך השפעה זה רק אם מספר המנדטים של המפלגה שאתה חפץ ביקרה חסר אחד. זאת אומרת, חסר מצביע אחד כדי להוסיף לה עוד מנדט.

[Speaker B] כל אחד. בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו מה הסיכוי כשצריך אני יודע שלושים אלף קולות למנדט, מה הסיכוי שיש להם בדיוק עשרים ותשע אלף תשע מאות תשעים ותשע? הסיכוי שאני אשפיע הוא אפס. זה לא שווה להשקיע בזה אפילו עשר אגורות. הסיכוי כל כך קטן. בחיים לא נשקיע בדברים שיש להם סיכוי כל כך קטן. ולכן אומר אין טעם ללכת להצביע, זה סתם בזבוז זמן. אז מה אומרים לו תמיד? יש לו ויכוחים תמיד עם כל העולם הזה, הוא וכחן ידוע. אז תמיד אומרים כן אבל מה קורה אם כולם יחשבו כך? אבל זאת טעות. זאת טעות. למה? בשביל שאם כולם יחשבו כך אז מה? כולם יחשבו כך ויעשו מה שהם עושים. אני ההשפעה שלי רק הקול שלי. נגיד שאני אחליט לא לעשות את זה, עדיין כולם יעשו את החשבונות שלהם ויעשו מה שהם יעשו. אז אחרי מה שכולם חושבים או לא חושבים וכן מקבלים את הטיעון הזה או לא מקבלים את הטיעון הזה, עכשיו אני מגיע לקבל את ההחלטות שלי. והחלטות שלי ואני לא מגלה, נכון, ועדיין זה לא חשוב, כי מה שהם מחליטים לא תלוי בי. אני מחליט באופן בלתי תלוי בהם.

[Speaker H] אם כולם יעשו כך אז הקול שלך כן ייחשב.

[הרב מיכאל אברהם] כי אף אחד לא ילך להצביע. בסדר אוקיי אבל עינינו הרואות בכל מערכת בחירות שזה לא נכון. יש די הרבה שהולכים להצביע, הקול שלי עדיין זניח. בסדר? לכן בעצם השיקול הזה של מה יהיה אם כולם יעשו כך הוא לא נכון. זאת טעות. כי אחרי שכולם נגיד גיליתי לכולם את השיקול הזה עכשיו כולם יעשו את החשבונות שלהם ואו שיחליטו להצביע או שלא, כל אחד והחלטות שלו. אחרי כל מה שהם יחליטו אני אשב לבד מחליט להצביע בלי לגלות לאף אחד האם ללכת להצביע או לא. ודאי שאין לי שום השפעה. זה לא משנה אם כולם יעשו כך הם יעשו מה לעשות. אני לא רוצה שהם יעשו לכן אני לא אגלה להם את החוכמה הזאת. אבל אני כשלעצמי יודע שחבל לי על הזמן לבזבז על זה חצי שעה או שעה.

[Speaker B] זה שיקול לא במישור דתי זה במישור ערכי.

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו בגלל זה אני מביא את זה. עכשיו בכל זאת ישנה איזושהי תחושה שזה לא נכון לנהוג כך. עכשיו זה לא רק פה זה אותו דבר בהעלמת מס הכנסה. בהעלמת מס הכנסה בסדר תעלים מאה שקל או אלף שקל מס הכנסה ביג דיל. באוצר המדינה לא ירגישו כלום שום דבר לא יהיה חסר כלום.

[Speaker G] היה לך דוגמה שמיטה נדמה לי כשדיברנו על זה בקטגוריות.

[הרב מיכאל אברהם] נכון במאמר הזה כתבתי מאמר על זה הוויכוח על שמיטה היה ויכוח

[Speaker B] אבל העלמת מס הכנסה זה לגנוב מהציבור. לגנוב מהציבור לגנוב אגורה ממיליונר לגנוב אגורה

[הרב מיכאל אברהם] ממיליונר אותה שאלה אסור לגנוב בסדר

[Speaker G] זה בדיוק הנקודה.

[הרב מיכאל אברהם] אז האסימון נפל לי כשראיתי ויכוח היה ויכוח בצהר על שנת שמיטה היה שמה מישהו שכתב מאמר שלא ייתכן שנגיד דיבר נגד אוצר הארץ הוא רב של יישוב והוא כתב שאוצר הארץ המדיניות שלהם הייתה בשמיטה קודמת זה היה המדיניות שלהם הייתה וגם היום זה ככה שהם לא לוקחים היתר מכירה אלא אם כן אין ברירה. מעדיפים אוצר בית דין או כל מיני דברים ערבה לא משנה כל מיני דברים כאלה אבל היתר מכירה זה רק מוצא אחרון בסדר והוא טען שלא ייתכן צריך לקחת היתר מכירה כי מה אנחנו בונים קיצור צריך לעשות היתר מכירה מה זאת אומרת צריך לעמוד מאחורי היתר המכירה. אז עונה לו הבחור מאוצר הארץ אומר לו מה אתה רוצה הרי ברור שהחברה של היתר המכירה לא ירגישו את זה אחוז האנשים שבאמת שומרים שמיטה ברמה הזאת הוא אפסי מספר המגדלים שמגדלים היתר מכירה כולם ימצאו קונים לסחורה שלהם הם לא ייפגעו חילונים יקנו אלה שקונים היתר מכירה יקנו הכל בסדר אנחנו רוצים להדר מה הבעיה אף אחד לא ייפגע מזה אנחנו רוצים להדר והם ימצאו פרנסה והכל בסדר אז מה רע בזה אז הוא אומר בסדר אבל מה אתה רוצה לבנות על חילונים הוא אומר לו כאילו מה זאת אומרת אתה מוצא פתרון הלכתי ואתה בונה על זה שיש עבריינים כאילו או חפפנים איך שהוא לא קרא לזה אבל לא ייתכן. עכשיו מה עומד מאחורי זה הוא לא אני חושב שהוא לא ביטא את עצמו עד הסוף במדויק מה שעומד מאחורי זה זה אותו עיקרון שעומד מאחורי שתי הדוגמאות שהבאתי קודם מה שנקרא הצו הקטגורי קטגוריאל אימפרטיב כן של קאנט הצו הקטגורי בעצם אומר שתעשה את מה היית רוצה שיהיה לחוק כללי קצת דומה להלל השאלה אם זה לא אותו דבר כן אותו דבר זה ויכוחים עתיקים מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך אבל הכלל הוא שאתה צריך לעשות את מה שהיית רוצה שיהיה לחוק כללי זה מה שמגדיר מעשה מוסרי לפי קאנט אוקיי עכשיו יש לו מהלך ארוך להוכיח את זה וזה לא מעניין כי ודאי שההוכחה הזאת לא נכונה אבל אבל אבל המסקנה אני חושב שהיא כן נכונה זה שההוכחה לא נכונה לא אומר שהמסקנה לא נכונה המסקנה אני חושב שהיא כן נכונה זאת יש אינטואיציה נורא חזקה שזה נכון עכשיו שימו לב הנקודה שהרבה אנשים מפספסים פה זה שהטענה הקאנטיאנית תעשה את מה שהיית רוצה שיהיה לחוק כללי היא לא טענה מהסוג שאמרנו קודם מה יקרה אם כולם יעשו כמוך. כי מה יקרה אם כולם יעשו כמוך הופך את זה חזרה לשיקול תוצאתי. קאנט יוצר חוצץ נגד שיקולים תוצאתיים במוסר. המוסר לא בא להשיג תוצאות טובות. יש מעשים מוסריים, המעשים לא מוסריים, זה מוסר של כוונות, לא של תוצאות. ולכן הטענה היא לא מה יקרה אם כולם יעשו כמוך, אלא בעולם היפותטי שבו כולם נוהגים נכון. בסדר? מה לדעתך צריך להיות, האם מעשה כזה ינהג שם או לא? אם כן זה מעשה מוסרי, אם לא אז לא. נכון שבעולם הריאלי שלנו זה לא משנה, נגיד נחזור לשאלת הבחירות. בשאלת הבחירות התשובה היחידה שאפשר לענות לאחד כזה זה להגיד תשמע, מה יקרה אם כולם יעשו כמוך אמרתי קודם זה טעות, זה לא נכון. אבל מה כן אפשר להגיד לו? אם זה אתה גם בעצמך לא היית רוצה שזה יהיה לחוק כללי, וכיוון שכך אסור לך לנהוג כך. עכשיו שימו לב, זה לא טענה פרקטית. זה לא אומר שאם הוא יעשה את זה אז זה באמת יהפוך לחוק כללי, כי זה לא. הוא צודק בזה, זה לא יהפוך לחוק כללי, האחרים ימשיכו להיות אידיוטים, זה לא משנה. אבל אם היפותטית כולם היו נוהגים כך, זה נראה לך עולם מתוקן? אם כן אז זה מעשה מוסרי, אם לא אז זה לא מעשה מוסרי. זאת הטענה של קאנט. עכשיו אני לא בא להתווכח אם היא נכונה או לא, אני רק בא להראות דוגמה לכלל מוסרי שהוא לא תוצאתי. אין לו תרגום תוצאתי, זאת אומרת כי כל התרגומים התוצאתיים נכשלים, זה בדיוק הנקודה, אי אפשר לעבוד איתם. ובכל זאת ישנה תחושה שכך נכון לנהוג. אז מה זה אומר? אפשר להגיד סתם שטויות, זה אשליה, זה תחושה בדיונית, תתעלם מזה. אבל מי שמתייחס ברצינות לתחושה הזאת, כמו היתר מכירה, כמו הבחירה, כל מיני דברים כאלה מהסוג הזה, הוא בעצם אומר שזה מה שעומד גם מאחורי זה שאנחנו נגיד חייל דתי לא ייתן לחייל חילוני לחלל שבת, למרות שההוא בין כה וכה מחלל שבת. אז מה אכפת לך? לפחות שאתה תשמור. ההנחיה ההלכתית בדרך כלל היא לא לעשות את זה. אני חושב שגם מאחורי זה עומד אותו עיקרון. אבל בכל אופן, הטענה שיש פה פעולה. לא, בסדר, תחשבו על זה, אני לא רוצה עכשיו להיכנס לזה. יש פה איזושהי פעולה שאי אפשר לתרגם אותה תרגום מעשי, לכן הבאתי את הדוגמה הזאת. ובכל זאת נדמה לי שלא מעט אנשים יגידו שכך נכון לנהוג מוסרית. זאת אומרת כיוון שאי אפשר לעשות לזה תרגום מעשי, אז זה אומר שהטענה המוסרית הזאת היא לא טענה מעשית סמויה, אלא היא טענה אתית. למה היא נכונה? כי המצפון שלי אומר שזה נכון. כי המצפון זה הצורה, התצפית שלי על ידיעת הטוב אומרת שזה נכון. לכן זה נכון. זה תוצאה של התצפית הזאת על ידיעת הטוב, התצפית המוסרית, כן, בעיני השכל. אז הנה דוגמה גם, מאן דקאיב ליה כאיבא, אני חוזר לדוגמה שבה התחלתי: המוציא מחברו עליו הראיה. הנטייה המיידית זה להגיד שזה תרגום של עקרונות, של טענות עובדה סמויות. בעצם אני עושה את החשבון מה יהיו התוצאות ולכן אני מעדיף לקבוע את הכלל הזה. אני פה מציע הצעה אחרת, אין לי דרך לשכנע אתכם בזה. כל אחד יצטרך להחליט או שהוא רואה את זה או שלא, זה לא עניין של לשכנע. אם היו לי הוכחות אז לא היה צריך שכנועים, אין לי. אבל אני אומר, לי, אני רואה את זה כך, אני חושב שזה נכון. אני חושב שהרבה אנשים שמסתכלים על זה אומרים כך נכון לנהוג, וזה נכון, למרות שאין לזה, בהקשר הזה אולי יש, אבל בהקשרים אחרים אין לזה תרגומים עובדתיים. אז זה אני חושב רק לחדד את האפשרות שבה באמת מצדד אבדילינאדל שיש מושכלות ראשונים, בין בתחום העובדתי כמו שני מקבילים, או ובוודאי בתחום הלא עובדתי, ועדיין אפשר להתייחס אליהם לא כשרירותיים אלא כנכונים. אין לי הוכחה, זה לא תוצאה של תצפית במובן הפיזיקלי הפשוט, כן, במובן החושי, ועדיין אפשר לראות את זה כנכון. יש פה נכון ולא נכון, ולא סתם עניין סובייקטיבי. וזהו, ואני חושב שגם הקטגוריה שהוא קורא לה סברה פה, הלא מוחלטת אלא הסבירה רק, לא ודאית, גם היא זה בדיוק אותה קטגוריה. התצפית הזאת בעיני השכל על ידיעת הטוב יכולה להניב גם משפטים לא ודאיים, ולומר בעיניי סביר שכך נכון. לא שמת ראש שלי, זה לא 100%, אבל אני חושב שזה נכון.

[Speaker I] יש הרבה יותר ספק.

[הרב מיכאל אברהם] תמיד יש ספק.

[Speaker I] כשהדורות משתכללים, המוסר מזוכך…

[הרב מיכאל אברהם] אין בעיה, תמיד יכול להיות שאני אטעה.

[Speaker I] נכון, ואתה רואה שיש אנשים שהם יותר…

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, תמיד יכול להיות שיש טעות, אבל זה שיש טעות לא יכול לסרס אותי, אני עדיין עובד עם מה שאני יודע. נכון, ואני לוקח בחשבון שאולי אני טועה. אבל גם דברים שהם לא ודאיים בעיניי ב-100%, זה לא אומר שאני לא מוציא אותם מאותה תצפית עליה אני מדבר. זאת אומרת יש הבדל בין התצפית בעיניים לבין התצפית האידיאית הזאת. תצפית בעיניים איך שהיא נראית לנו נורא נורא ודאית, גם כן אני לא שם על זה… זה לא 100%, אבל זה מאוד קרוב, וזה נורא ברור. אוקיי? התצפית בעיני השכל פחות חד משמעית. אולי בשני מקבילים לא, אבל בטענות מוסריות, ודאי בטענות משפטיות מהסוג הזה של המוציא מחברו עליו הראיה, זה פחות חד משמעי. ועדיין נדמה לי, אפשר להתייחס לזה כטענות שהן טענות אמת, לא סובייקטיביות, רק האמת שאותה מניבה התצפית הזאת היא אמת לא ודאית. תחשבו על מצב שאתם צופים על מקום מאוד מאוד רחוק, ואתם רואים שם סוס. עכשיו כיוון שזה רחוק, יכול להיות שזה חמור ולא סוס. אבל נדמה לכם שזה סוס. זאת תוצאה של תצפית. אבל כיוון שזה רחוק, אז התצפית לא ודאית. האם זה אומר שזה שרירותי? לא, זה לא שרירותי. זה רק לא ודאי. לא ודאי ושרירותי זה לא אותו דבר. לא ודאי זה אומר בסדר, אני לא מאה אחוז בטוח. שרירותי פירושו שזה סוס או לא סוס באותה רמת סבירות. אני לא יודע להגיד כלום על זה. בסדר? אז העובדה שמשהו הוא תוצאה של תצפית לא חייבת להגיד שהוא ודאי. זה לא נכון. לפעמים גם, ובעיני השכל בדרך כלל התצפיות אינן תצפיות ודאיות, להבדיל נגיד מהעיניים הרגילות שלנו. אוקיי, נעצור פה.