הפשטות שיעור 2

[הרב מיכאל אברהם] הפשטה, הפשטות. אז דיברתי בפעם הקודמת קצת נתתי כמה דוגמאות למושגים של הפשטה, למרחב וירטואלי שהיום בעידן שלנו נדמה לי שזה הרבה יותר טבעי להתייחס להפשטה עד כדי כך שלפעמים אנשים יכולים אפילו לא להרגיש שעשינו בעצם הפשטה. זה בעצם לא הדבר הזה עצמו. דיברנו על הילדים קודם, מבחינתי נגיד הטלפון הזה זה סוג של הפשטה של הטלפון הישן. זאת אומרת, זה כאילו עושה את אותה עבודה רק בצורה אחרת. הוא לא יראה קשר בין שני הדברים האלה. ההוא זה דינוזאור שבכלל לא ברור מה עושים איתו, וזה טלפון. זאת אומרת, יש אתה חי בתוך העולם הזה אז אתה מאבד את היכולת בכלל להבין שמדובר פה בהפשטה. זה העולם. יש אנשים שהעולם הווירטואלי מבחינתם זה האמיתי, העולם האמיתי זה סתם איזה אנלוגיה מוזרה. כן, אם מגזימים קצת. אבל ההפשטות האלה כשאנחנו חוזרים לשאלה הלוגית מה זאת הפשטה, איך עושים הפשטה, אז דיברתי על שתי צורות להגדיר מושגים. אפשר להגדיר אותם דרך ההיקף ודרך התוכן. הגדרה דרך אקסטנסיבי ואינטנסיבי. הגדרה דרך ההיקף זה לנסות ולמנות אובייקטים שהם מימוש של המושגים האלה. למה אני מדבר על מדינה דמוקרטית, אז אני יכול להגדיר את זה דרך מה התכונות של מדינה דמוקרטית, זאת הגדרה דרך התוכן. ואני יכול להגדיר דרך ההיקף פשוט למנות את המדינות הדמוקרטיות שיש בעולם וזה גם איזשהו סוג של הגדרה. שתי ההגדרות האלה בעצם מה הן נותנות לי? הן נותנות לי אפשרות להחליט על מדינה כלשהי האם היא שייכת לקטגוריה של מדינה דמוקרטית או לא. בשתי ההגדרות האלה אפשר לעשות את זה. אם אני הולך דרך התוכן אז אני מנסה להשוות את המאפיינים של המדינה הזאת מול המאפיינים של המושג. אם אני הולך דרך ההיקף אז פשוט מחפש את המדינה הזאת אם היא מופיעה ברשימה או לא מופיעה ברשימה. זאת אומרת הפעולה שאותה אני עושה היא פעולה שונה לגמרי. אבל יש עקרונית אמורה להיות שקילות בין שתי הפעולות האלה. כן, זה מזכיר לי את דוגמאות שבאות לתרגם את הפעולות שעושה אדם באופן כזה שגם מכונה תוכל לעשות אותם. אבל למשל, כן, דוגמת החדר הסיני של ג'ון סרל. שהוא אומר שנגיד שאתה מושיב בחדר סגור, מושיב בן אדם דובר עברית רהוטה, אין לו מושג מה עושים עם סינית. יש לו חבית ענקית של אותיות סיניות. אוקיי? ויש לו חוברת וכל פעם שואלים אותו שאלה בסינית, אין לו מושג מה זה אומר. הוא צריך להרכיב מהחבית מהאותיות שבחבית איזושהי תשובה. אוקיי? אם הוא מרכיב תשובה לא נכונה הוא מקבל זץ חשמלי. אוקיי? נגיד שיש לנו אינסוף זמן, אין מגבלת זמן. אוקיי, אז בסוף הטענה היא שיכול להיות שהוא יוכל לענות על כל שאלה שמקבל עונה תשובה.

[Speaker B] ויש לו כושר למידה אינסופי לזץ. כן, בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] אז הטענה שיכול להיות שבסוף הוא יכול להגיע למצב שהוא מתקשר איתך בסינית. והשאלה שג'ון סרל שואל זה האם האיש הזה באמת מבין סינית. עכשיו לכל אדם נורמלי ברור שלא, אבל איש של אינטליגנציה מלאכותית הוא יענה לכם שכן. כי מבחינתו להבין סינית פירושו לתקשר בסינית. זאת אומרת הפעולות הנפשיות שאותן אני עושה ביסוד הקלט-פלט זה לא מעניין אותו. זאת אומרת את זה כמובן המחשב לא מחקה, אבל זה לא משנה מבחינתו המחשב, לכן הוא מדבר למשל, זה גם נקודה מאוד מעניינת אגב של הפשטה, לא חשבתי על זה, הוא מדבר למשל על אינטליגנציה של מחשב או על אינטליגנציה של ציפור או של לא יודע מה של בעל חיים אחר. ומדרגים, יש דירוגים של איזה אינטליגנציה יש לבעלי חיים שונים ומה איפה הם ממוקמים ביחס לאדם, כמה איי-קיו יש לקוף וכמה איי-קיו יש ליונה או לדולפין. שבעיניי זה מופרך, כי לאף אחד מהיצורים האלה אין איי-קיו. השימוש במושג אינטליגנציה בהקשרים האלה הוא שימוש מאוד טכני שלא באמת לוכד את המשמעות האמיתית שלו.

[Speaker B] אז זאת אומרת מה שאתה אומר שאינטליגנציה מלאכותית זה מושג ללא פשר?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה מושג עם פשר אבל הוא לא אינטליגנציה. זאת אומרת לא משנה זה רק מינוח. אינטליגנציה מלאכותית. כן, אני אומר זה מינוח בגלל שיש ערך לעסוק בתחום הזה. אני לא טוען שהתחום הזה הוא חסר ערך, יש לו משמעויות, יש לו השלכות. אבל אני רק אומר שהרבה פעמים מי שעוסק בתחום הזה לוקח את המושג שהוא כמובן מושג מועיל ויעיל וטוב לעבוד איתו, אבל הוא לוקח את המושג כאילו שהוא מבטא מהות. ואז הוא בעצם אומר גם הבן אדם זה איזשהו סוג של. זאת אומרת זה לא זה זה יצור שונה לחלוטין, ובצורה קיצונית אפשר לדבר על אינטליגנציה של מים. דיברתי על זה, כן, של אינטליגנציה של מים, הם פותרות משוואות ששום פיזיקאי לא יודע לפתור, משוואות נאוויר סטוקס. אלו משוואות מאוד מסובכות של זרימה רציפה, שום פיזיקאי לא יודע לפתור את זה למעט מקרים לחלוטין טריוויאליים. זאת אומרת חוץ מזה אף אחד לא יודע לפתור את זה. גם סימולציות במחשב לא פשוט לעשות על המשוואות האלה, אבל המחשב אולי יכול, והמים עצמם הם פותרים את כל הבעיות. כל סיטואציה שתשים את המים הם יזרמו איכשהו. אז כשהם זורמים איכשהו הם בעצם פותרים כביכול את משוואת נאוויר סטוקס, הנה עובדה, הם יודעים איך לזרום. עכשיו ברור לכולנו שזה שטויות, פה גם אנשים של אינטליגנציה מלאכותית לא יגידו שיש שם אינטליגנציה למים, אבל בעצם באופן מהותי אין הבדל בין זה לבין מחשב. המחשב גם לא חושב, המחשב פשוט הוא מכונה כמו מים שעשויה באופן שמסמלת את החשיבה שלנו, כי אנחנו בנינו אותו. את המים לא אנחנו בנינו, או את חוקי הגרביטציה או מה ששולט על המים לא אנחנו בנינו. פה אנחנו בונים את זה אז לכן קל לנו לדבר או טבעי לנו לדבר במונחים של אינטליגנציה. ואז פה למשל זאת דוגמה להפשטה שהיא מאוד מועילה, אבל ברמה הפילוסופית זה בכלל לא הפשטה, זה המחשה. זאת אומרת לכן ברמה הטכנית זאת הפשטה מאוד מועילה, זאת אומרת עובדה שאפשר לייצר מכונות דרך ניתוח של איזה אינטליגנציה אתה רוצה וכמה אינטליגנציה ומה דרוש בשביל רמה כזאת של אינטליגנציה. יש כל מיני משפטים בחישוביות, מה צריך, איזה רשת יודעת לעשות סוג כזה של פעולות, כזה או אחר של פעולות. זאת אומרת זה דברים שהם מאוד מועילים, אבל הם מועילים רק בגלל שהצלחנו לעשות איזושהי הפשטה למושג אינטליגנציה. אבל במקרה הזה בעיניי זה לא הפשטה, זה המחשה. זאת אומרת המושג אינטליגנציה בעצמו הוא הפשטה שאנחנו עושים לו המחשה, אנחנו מנסים לתרגם אותו למשהו יותר קונקרטי, אנחנו בעצם הרבה פעמים מסתכלים על זה כהפשטה. זה מחזיר אותי גם כן להיבט שדיברתי עליו בפעם הקודמת שהרבה פעמים, או כמעט תמיד, ההפשטה והמחשה זה שני דברים שמשחקים על המגרש כל הזמן אחד כנגד השני, אבל אנחנו כשאנחנו מתייחסים לזה הרבה פעמים להמחשה אנחנו נקרא הפשטה. למה? כי ביסוד ההמחשה יושבת הפשטה שאנחנו לא שמים אותה על השולחן בכלל. כשאנחנו בונים מחשב, המחשב הוא המחשה של המושג המופשט אינטליגנציה, אנחנו מנסים לעשות לזה ביטוי קונקרטי. אבל כדי לעשות את זה היינו צריכים לקחת אופן פעולה של אדם, שזה גם משהו קונקרטי, ולנסות להפשיט ממנו את אופני הפעולה, את האינטליגנציה, את המושג, במנותק מבן אדם קונקרטי בסיטואציה קונקרטית, לנסות להבין איך צורות החשיבה שמופיעות במוח שלנו או בשכל שלנו. אחרי שעשינו את ההפשטה הזאת אפשר לעשות לזה המחשה אחרת ואז לבנות מחשב. לכן הרבה פעמים המחשות זה בעצם רק החלק השני, החלק האחרון של העבודה. קודם כל אתה צריך לעשות איזושהי הפשטה, ודיברתי על אריסטו עם הלוגיקה, שעשה הפשטה לצורות חשיבה של בני אדם מה שאיפשר לנו אחרי זה לעשות המחשה על ידי מחשב או מימוש, קוראים לזה בטכנולוגיה מימוש על ידי מחשב של המכניזמים המופשטים שאריסטו הגיע אליהם על ידי ההפשטה שלו. לכן הפשטה והמחשה זה מושגים שהם הפוכים מצד אחד אבל הם מאוד מבלבלים, והרבה פעמים כשאנחנו נתקלים בהמחשה אנחנו קוראים לזה הפשטה כי זה תוצאה של הפשטה. זאת אומרת אתה לא יכול לעשות המחשה אחרת אם לא עשית ברקע הפשטה. כי אז אחרי שעשית הפשטה גילית איזשהו מושג כללי יותר ואז אתה מבין שהמושג שממנו יצאת הוא בעצם רק המחשה אחת לאותו מושג מופשט ואפשר לעשות לו גם המחשה אחרת, אבל בשביל זה היית צריך להגיע למושג המופשט. דיברתי על תיאוריה ומודל במתמטיקה, כן, יש תיאוריה, תורת החבורות או תורת הקבוצות או מרחבים כאלה ואחרים שהם כל אלה תיאוריות, ויש מודלים מסוימים שכל אחד מהם הוא מודל לתיאוריה. זאת אומרת כל המשפטים של התיאוריה מתקיימים לגביו. נגיד מספרים למשל, המספרים שאותם אנחנו מכירים זה מודל, זה לא תיאוריה. תורת המספרים היא תיאוריה, היא לא עוסקת במספרים. היא יכולה לעסוק גם ביצורים אחרים, כל עוד הם מקיימים איזה שהם כללים בסיסיים. המספרים הם מודל לדבר הזה, אז גם המספרים הם יכולים להיות מתוארים על ידי תורת המספרים.

[Speaker C] אוקיי, אבל גם הפשטה צריכה לנבוע ממושג מסוים. זאת אומרת הפשטה זה לא באוויר, זה בא ממשהו.

[הרב מיכאל אברהם] לזה אני אגיע עוד רגע, אם זה בא ממשהו או קולע למשהו, אבל תכף על זה אני

[Speaker C] אדבר היום.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני לא יודע אם שלוש דרגות, תכף אני צריך לחדד את זה קצת יותר. אז הטענה בעצם זה שיש לנו תהליכים הפוכים של הפשטה והמחשה, אבל בדרך כלל אנחנו עושים את שני הדברים. זאת אומרת, אנחנו לא מגיעים מאיזושהי איזהו דבר מופשט ומחפשים לו המחשות, הדברים שבעולם שלנו הם תמיד מוחשיים. בשביל לעשות אנלוגיה מדבר מוחשי אחד לדבר מוחשי אחר, צריך לעשות לדבר המוחשי הראשון הפשטה, ואז לדבר המופשט לעשות המחשה אחרת. ואז בין שני הדברים המוחשיים יש אנלוגיה, כי הם שניהם המחשות של אותו דבר מופשט. ניתן לכם דוגמה למשל לטריקיות שיש בעניין הזה. יש ברמב"ם לגבי הלכות בונה, סתם אני עכשיו נזכרתי בזה. בהלכות בונה הרמב"ם מדבר על מגבן למשל, כן? מי שיוצר גבינה, כתולדה של בונה. אוקיי? וגם עשיית אוהל, זו תולדה של בונה. עכשיו השאלה מה הקשר בין מגבן לבין עשיית אוהל? מה הדמיון בין שני הדברים האלה? מגבן זה לייצר גוש גבינה מחלב או מחלקיקי גבינה אם תרצו, ואוהל זה למתוח יריעת אוהל. איזה דמיון יש בין שתי הפעולות האלה? שום קשר. עכשיו רבי איסר זלמן במאמר, באבן האזל, הקהילות יעקב מביא אותו, מאמר של רבי איסר זלמן, שהוא טוען שהאב של בונה, זה מאוד אולי נדבר גם על זה בתור הפשטה, לא חשבתי על זה, על חשמל בשבת ובונה, זה גם הפשטות מעניינות. הבונה זה בעצם לבנות בית, מה שאנחנו מכירים. מה זה בית? אתה לוקח נגיד לבנים, מקבץ אותם ביחד לכלל מבנה, והמבנה הזה קולט בתוכו חלל. אתה מייצר חלל שהמבנה שמגדיר אותו הוא מבנה שבנוי מלבנים. זאת אומרת בעצם האב של מלאכת בונה זה קיבוץ חלקים באופן שיוצר חלל. התהליך הזה נקרא האב של בונה. אוקיי? עכשיו לדבר הזה יכולות להיות שתי תולדות. תולדה אחת זה כשאתה עושה קיבוץ חלקים באופן שלא יוצר חלל. אז זה לא האב, כי זה משהו שהוא לא לגמרי כמו האב, אבל הוא מספיק דומה בשביל להיאסר מן התורה, הוא נקרא תולדה. אוקיי? איך עושים את זה? מגבן זה כזה, אתה אוסף חלקים, זה לא יוצר חלל, אתה אוסף את החלקים ונוצר איזשהו מבנה, המבנה הזה הוא לא חלל, אתה לא משתמש בתוכו כמו בבית, אבל אתה לוקח חלקים, מקבץ אותם ביחד, יוצר מבנה, אז זו תולדה של בונה. עכשיו אוהל זה הפוך, אין קיבוץ חלקים באוהל, אבל יש יצירת חלל. השמיכה נגיד שאתה פורש למעלה, היא לא מקובצת מחלקים, אתה שם אותה למעלה והיא יוצרת, תוחמת איזשהו חלל. אז יצירת חלל בלי קיבוץ חלקים זה גם תולדה. עכשיו יוצא דבר מאוד מעניין, כל אחת מהתולדות דומה לאב, אבל אין שום דמיון בין שתי התולדות אחת לשנייה, כי לאב יש שני מאפיינים שהחיבור שלהם ביחד, לא דמיון ביניהם אלא החיבור שלהם ביחד יוצר את האב. עכשיו אם הדמיון של תולדה א' זה במאפיין א' והדמיון של תולדה ב' זה במאפיין ב', אז בין התולדות אין שום דמיון למרות ששתיהן תולדות של אותו אב.

[Speaker E] ולמה אי אפשר לבוא ולהגיד שזה מצטבר? ברגע שאתה אוסף חלקים ויצרת חלל זה מה שצריך להיות, אין דבר כזה שתיצור חלל בלי חלקים ואין דבר כזה,

[הרב מיכאל אברהם] אפשר היה להגיד, אבל הגמרא מניחה לא כך, הגמרא טוענת שיש אבות ויש תולדות שיכולים רק להיות דומים לאבות ולא זהים. מה שזהה לאב זה אב. יש הרמב"ם מבחין בין, יש כלכלת שבת בהתחלה של המשנה של תפארת ישראל, יש לו חיבור כזה על אבות ותולדות בשבת, כללי מלאכות שבת, ביניהם על אבות ותולדות. אז שמה הוא קצת מדבר על השאלה איך מגדירים אב ותולדה, עד כמה זה צריך להיות דומה, אבל מדברים כבר ברמב"ם עצמו זה מופיע, יש דברים שהם מעין אב ויש דברים שהם תולדה במלאכות שבת, שהם לא ממש המלאכה שהייתה במשכן אבל הדמיון הוא מספיק חזק בשביל שהדבר הזה לא ייחשב בכלל תולדה אלא זה

[Speaker G] אב, זה מעין אב.

[הרב מיכאל אברהם] כי זה כל המאפיינים. למרות שזו לא אותה מלאכה אבל כל המאפיינים המהותיים מופיעים שם, אז זה מעין אב. לכן תולדה זה תמיד כשהדמיון חסר מאפיין מהותי, לא מאפיין לא מהותי, ועדיין אבל כמובן מספיק, יש מספיק מאפיינים מהותיים כדי שייחשב איסור תורה, ולא איסור דרבנן או משהו שמותר לגמרי, מה שנקרא בלשון משפטית "ו/או".

[Speaker E] מה זאת אומרת? זאת אומרת או שכל החלקים ביחד

[Speaker H] או אחד מהם.

[הרב מיכאל אברהם] אחרי שאתה מוסיף את התולדות זה ו-או. ה-ו' זה האב וה-או זה התולדות. כן, בדיוק.

[Speaker I] מאי בינייהו? מה בהגדרה הזאת זה איסוף חלקים? חיבור של חלקים?

[הרב מיכאל אברהם] ככה, זאת הטענה של רבי יצחק זאב הלוי. הוא אומר שזה בעצם ההגדרה של המלאכות. מה?

[Speaker I] לא משהו מקרי זה שצריך לקבץ חלקים כדי שיהיה חלל?

[הרב מיכאל אברהם] מה זה נקרא מקרי? זאת המלאכה שנקראת לבנות בית, משם באנו. נכון שהמשכן לא נבנה מלבנים, לא חשוב, אז קיבצו שם חלקים אחרת. קיבצו את האדנים עם המסכים ועם, לא משנה, אבל זה גם קיבצו חלקים באופן שתוחם חלל, אוקיי?

[Speaker J] אז כאילו עשיית האוהל היא הייתה המלאכה, לא היו לומדים את זה מגבן?

[הרב מיכאל אברהם] לא, ברור שלא. התפיסה הזאת אין שום קשר. לכן המושג דמיון שהרבה פעמים נתפס אצלנו כמושג טרנזיטיבי, זאת אומרת אם א' דומה לב' וב' דומה לג', אז א' דומה לג'. לא נכון. יכול להיות שא' דומה לב' בפרמטר X וב' דומה לג' בפרמטר Y, ולכן אתה לא יכול להסיק שא' דומה לג'. המושג דמיון הוא לא טרנזיטיבי, אוקיי? אפילו דמיון מלא מבחינת אחד הפרמטרים, לא, דמיון מלא לגמרי הוא כן טרנזיטיבי, אבל יכול להיות דומה לגמרי באחד המאפיינים וחסר מאפיין אחר. עכשיו פה, כן?

[Speaker H] פעם דיברת על דוגמה הפוכה של זורה וזורק ורוקק, זה הלחמה של שני אבות לתולדה אחת.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, זה הלחמה, נכון. זה הלחמה, זה באמת מאוד מעניין. האמת שלא חשבתי אפילו לדבר על הדברים האלה אבל יכול להיות שכדאי לדבר עליהם יותר בהרחבה, כי שמה באמת זה מצב הפוך, כי מה שקורה שם זה הרי, הירושלמי מביא את זה. הרוקק ארבע אמות חייב, חייב משום זורה ויש כאלה שגורסים משום זורק. לא ברור אם זה זורה או זורק. עכשיו אין קשר לכאורה בין זורה לבין זורק, נכון? זורה זה אתה זורה את התבואה והרוח מעיפה את המוץ והגרגרים נופלים למטה, סוג של ברירה, כן? זה זורה, בורר ומרקד זה בעצם שלושה אופנים לברור. לכן הם נחשבים כשלושה אבות רק כי שלושתם היו במשכן, זה גמרא ב"כלל גדול". אז זה זורה. וזורק זה לקחת משהו ברשות הרבים ולזרוק אותו ארבע אמות, להבדיל ממי שמעביר ארבע אמות ברשות הרבים. זורק זה תולדה של מעביר. עכשיו ברוקק, מי שיורק בשבת, אז כתוב בירושלמי שחייב משום זורה או זורק, תלוי. אז המשנה ברורה מביא בביאור הלכה שהוא מביא מרבי מנשה מאליה, תלמיד הגר"א. אז הוא טוען שזאת הלחמה של זורה וזורק. זה לא שתי גרסאות, זה שניהם יחד. זאת הלחמה של זורה וזורק. ובעצם הטענה היא, אני, איך שמתי לב לנקודה הלוגית הזאת? יש פה נקודה לוגית מעניינת. זה אמת שבכלל צריך לדבר על אבות ותולדות בהקשר הזה, באמת אני צריך להוסיף את זה, אני אכתוב לי פה. מה שקורה זה באבות נזיקין למשל, או ברוב המקומות שיש אבות, יש להם תולדות. מכלל דאיכא תולדות, כמו שהגמרא בבבא קמא אומרת. עכשיו לפעמים יש תולדה של אב אחד, אבל לפעמים התולדה היא של שני אבות. הגמרא בבבא קמא בדף ו', הצד השווה שבהן, אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ועפו ברוח מצויה או מוציא זבל לרשות הרבים, שם יש כמה דוגמאות. והגמרא מראה שאי אפשר ללמוד את זה מאף אחד מהאבות לחוד, צריך לעשות הצד השווה. יש פה שני מלמדים, הצד השווה, גם שמה יש עסק מעניין לוגי, מאוד מעניין. הדבר המעניין הוא שהאבות בשבת אין שום תולדה שהיא תולדה של יותר מאב אחד. אני לא מכיר. בש"ס וודאי אין, ואני לא חושב שיש בראשונים או באחרונים גם דוגמה לזה. אני לפחות לא מצאתי אף פעם.

[Speaker K] אין תולדה של שניים

[הרב מיכאל אברהם] שצריך צד שווה בשביל ללמוד אותה, צריך שני אבות?

[Speaker L] אין.

[הרב מיכאל אברהם] בנזיקין יש, במקומות אחרים יש.

[Speaker L] למה בנזיקין הוא תמיד קורא לזה תולדה? את הצד שווה אתה לפעמים קורא לזה.

[הרב מיכאל אברהם] זה אולי צד שווה או תולדה.

[Speaker L] למה? זה תולדה של שני אבות.

[הרב מיכאל אברהם] שם אין נפקא מינה בין אב ותולדה, זה רק הצרורות שמה זה תולדה דאב כיוצא בו, אז שמה זה נפקא מינה אם זה אב או תולדה. אבל בשבת יש נפקא מינה, כי אב ותולדה דידיה אתה מתחייב אחד. בנזיקין זה לא רלוונטי. אז אבל בפשטות זה תולדה. מה שנלמד מאב הוא תולדה, מה שנלמד משתי אבות זה עוד יותר תולדה, כי אתה וודאי לא יכול להגדיר את זה כאחד האבות. לכל היותר אתה יכול להגדיר את זה כעוד אב, אבל אין עוד אב.

[Speaker L] יש ניסיון באחרונים להגדיר את זה כצד השווה שזה משהו מחייב. הצד השווה הוא מחייב.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אז זה מה שהזכרתי קודם, הרוזובסקי שמה, הבריסקער. בכל אופן אז הטענה שבשבת אין תולדה שהיא של שני אבות. סתם מעניין, דיברתי על זה עם איזה יהודי מאוד מעניין ולא שמעתי ממנו תשובה. ניסה כל מיני דברים, אבל לא בהצלחה. בכל אופן, דוגמה יחידה שמצאתי זה רב מנשה מאיליא שרוקק לפי הירושלמי, אם זה באמת מה שרב מנשה מאיליא טוען שזה שילוב של זורה וזורק. למה? כי בזורה אתה רואה, למה צריך את שניהם? זורק אתה לא יכול ללמוד ממנו את רוקק. למה לא? כי ההנחה שרוקק זה הרוח לוקחת את זה. זה לא הכוח של הרקיקה, אחרת זה היה כמו זורק, אלא אתה מוציא את זה מהפה והרוח לוקחת, לפחות את הארבע אמות אתה צריך את הרוח, כי בלי זה אין לך את הכוח לעשות את זה ארבע אמות. אז לכן זה עובד ככה, מזורק אתה לא יכול ללמוד את זה, כי בזורק הכוח שלך מעביר את הארבע אמות, פה הכוח שלך לא עושה את זה, זה הרוח עשתה את זה. מזורה אין שום דמיון לזורק ממש ללמוד את זה מזורה. אבל מזורה אתה יכול ללמוד שאם הרוח שותפה בפעולה זה לא מגרע, נכון? אתה לא צריך לעשות את הפעולה בעצמך אלא אתה יכול להפעיל את הרוח, כי זה מה שעושים בזורה, ועדיין הפעולה מיוחסת אליך. השילוב של שניהם ביחד יוצר את רוקק. בעצם הזורה מלמד… זה לא דומה לזורק, זה לא באמת, אם הייתי צריך להחליט זה תולדה של זורק, לא של זורה. זורה רק מלמד אותך שגם אם אתה זורק באופן שנעזר ברוח זה עדיין זורק.

[Speaker M] אולי זורה שימוש ברוח מצויה לא היה דבר שמוגדר ככוחו? לא. מה שאין כן בנזיקין שזה כן?

[הרב מיכאל אברהם] נכון. יש הגמרא ולהפך, בגמרא בהכונס, שמה הגמרא הרי אומרת זורה ורוח מסייעתו. רב אשי שמה שהוא אומר שזה גרמא וגרמא בשבת חייב כי מלאכת מחשבת אסרה תורה ובנזיקין לא. שמה זה לכיוון ההפוך. מה? תוספות שמה בהמורקטא בבבא בתרא התוספות מדבר שם, או הירושלמי, אני לא זוכר ירושלמי.

[Speaker L] התוספות על זורה ועל…

[הרב מיכאל אברהם] זה הגמרא עושה את האבחנה הזאת. הגמרא מביאה שם ארבעה תירוצים ורב אשי האחרון אומר שיש חילוק בין שבת לנזיקין. בשבת זה מלאכת מחשבת אסרה תורה, ושמה מלאכת מחשבת תורה זה לחומרא, לא כמו שבדרך כלל זה הולך לקולא שאתה פטור אינו מתכוון או מלאכה שאינה צריכה לגופה. שמה זה לחומרא שגרמא חייב. כרש"י, שם הראש ורש"י. ובשבת פטור גרמא, כמו בכל התורה. אז זה לא דבר טריוויאלי שכאשר אתה עושה משהו עם הרוח אתה חייב. בפשטות זה גרמא. בסדר? עכשיו מזורה אתה לומד שכן. וזו מחלוקת רש"י וראש שם האם מזורה אפשר ללמוד על כל הדברים. רש"י טוען שמשם לומדים שגרמא חייב כי מלאכת מחשבת אסרה תורה בשבת. לפי הראש זה רק בזורה כי זה הדרך הרגילה לעשות את הזריעה, אז אתה לא יכול ללמוד מזה דבר כללי. אבל הרב מנשה מאיליא הזה הוא הולך כנראה עם רש"י ולא עם הראש. ואז הטענה היא בעצם שמשורה אתה רק לומד שהעזרה של הרוח לא פוטרת. אומר שזה עדיין מלאכה שלך. אבל בעצם המלאכה שאותה אתה עושה זה מלאכת זורק, לא מלאכת זורה. בסדר? כי אתה מעביר את הארבע אמות ברשות הרבים, רק הכוח שלך לא עושה את זה אלא בעזרת הרוח, אז זורה מראה שזה בסדר. אז פה רואים הלחמה של שני דברים, אבל זאת לא הלחמה שקולה כמו בבונה, שזה הלחמה של יצירת חלל וקיבוץ חלקים. פה זה בעצם זורק. הזורה רק בא להוריד פירכא, מה לרוקק שכן הרוח מסייעתו, זורה יוכיח שזה לא מפריע, זאת אומרת גם אם הרוח מסייעתו. אבל באופן עקרוני זה תולדה של זורק. נגיד אם אני חוזר ל… הנה אני כבר מפליג קצת, אבל אם אני חוזר לגמרא בדף ו' שמה בבבא קמא על התולדה של שני דברים, הרי שמה בראש מובאות שם, יש כאלה שאומרים שתי שיטות, אני טוען שזה שלוש שיטות, איך להתייחס לאבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש הגג ועפו ברוח מצויה והזיקו. אז תולדה של אש ובור. נכון שהזיקו אחר מנוחתם. זה תולדה של אש ובור ביחד. אז יש הראש שמה מביא, יש מהגדולים שאמרו שזה תולדה של שניהם, ולכן יש פה גם את הפטורים של אש וגם את הפטורים של בור. זאת אומרת פטור על כלים ופטור על טמון. אוקיי? והוא טוען שכל דין בור לו. זאת אומרת זה תולדה של בור. אז מה האש? האש זה בדיוק אותה עבודה כמו פה. האש בסך הכל אומרת שזה שהגיע לפה על ידי הרוח, לא אתה חפרת את הבור, אתה שמת את זה למעלה, הרוח הורידה את זה למטה. זה שהרוח נטלה פה חלק זה לא מפריע. אבל כשאתה שואל אותי תולדה של איזה אב נזק זה. זה בור, כי זה הזיק אחרי שהוא נח, זה לא הזיק תוך כדי הילוכו. אז האש פה רק מסלקת פירכא או ריעותא, אבל בעצם זה דומה לבור, אוקיי? בדיוק אותו דבר זה הזורה.

[Speaker I] מי אמר שגם בטמון, מה? מי אמר שהפירכא הזאת מסתלקת גם בטמון אם יש פטור של אש? לא הבנתי. אם יש פטור של אש בטמון,

[הרב מיכאל אברהם] אז הרא"ש טוען שלא יהיה פטור של אש בדין הזה.

[Speaker I] אה, הגיוני, יש את הפטורים של אש

[הרב מיכאל אברהם] ויש גם את הפטורים של בור. לא, הרא"ש טוען שאת הפטור של טמון לא יהיה.

[Speaker I] למה? למה הפירכא מסתלקת במקום שיש טמון, במקום שזה טמון?

[הרב מיכאל אברהם] זה השאלה על הרא"ש. התפיסה הלוגית הפשוטה זה כמו אש מן הגדולים. הרא"ש טוען שלא. במקום שאתה רק מסלק פירכא, אז בעצם זה חוזר להיות התולדה של הבור וכל דיני בור לו. זאת אומרת, זה יהיה חייב על טמון, למרות שלכאורה במקרה של טמון, אם תחזור חזרה ללמוד את זה, אז לא תוכל להוכיח, כי במקרה של טמון אש לא יכולה להוכיח. זה קשור לבריסקער רב שהזכירו קודם. הבריסקער רב טוען שלא לומדים את זה באמת משני הצדדים, אלא לומדים את זה מהצד השווה, ואז הפטורים זה להלכותיהן. בדף ה' מה שהגמרא אומרת שם, אתה צריך ללמוד את הפטורים, לא ללמוד את החיובים. ואז אם הצד השווה קיים פה, אז אתה חייב, אתה מחייב. עכשיו בוא נראה את הפטורים, ואת הפטורים אין פה.

[Speaker K] אוקיי, המעביר מרשות לרשות בתוך ד' אמות, זה ודאי לא על ידי הרוח. אז זה חייב להיות רק בכוחו.

[הרב מיכאל אברהם] אז אין ד' אמות, אז הוא לא חייב. אין זורק, זורק פחות מד' אה, מרשות לרשות? כן, אז מה? אז זה משום זורק. כלומר רק זורק זה רק ברשות הרבים. זורק זה רק ברשות הרבים. אם אתה זורק מרשות היחיד לרשות הרבים, אז פה השאלה איפה העקירה, איפה ההנחה. העקירה הייתה, ההנחה, קלוטה כמי שהונחה, אז פה צריך לדון פה בהרבה דברים אחרים. לא כל כך פשוט שיהיה שמה שזריקה שם באמת מחייבת.

[Speaker L] אם יש באמת תולדה של שני הדברים, אז יש פה בעיה של אין עונשין מן הדין.

[הרב מיכאל אברהם] זה שאלה גם בנזיקין. תוספות על המקום שואל את זה בדף ב' בבבא קמא.

[Speaker L] אבל לגבי חיוב מיתה, זה יותר בעיה.

[הרב מיכאל אברהם] תוספות טוען שגם אין עונשין מן הדין בממון. זו ההנחה של תוספות שם. יש בזה מחלוקות. ההנחה של תוספות שם, הוא שואל את זה הרי אין עונשין מן הדין, הוא אומר שמה, הוא רוצה לטעון שבממון כן עונשין מן הדין, אבל יש מחלוקת בעניין הזה אם בממון עונשין מן הדין או לא.

[Speaker L] כן, נגיד כמו התולדה הזאת אולי תהיה פה בעיה. זה מתלבש עם מה שהרב אמר קודם. למה בשבת לא לומדים מצד השווה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, שבת זה איסור, מה זה משנה? אז אל תעניש, אבל תלמד לאיסור. לאיסור ודאי אתה יכול ללמוד.

[Speaker L] אבל לגבי העבירות ואיפה שמחייבים, הגמרא שמחייבת הרי מחייבת בחיוב מיתה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, מה זה משנה? אז תלמד, אבל לאיסור אתה לפחות צריך, אתה צריך להגיד בשולחן ערוך שזה אסור. עזוב, לא תהרוג אותו, אבל צריך לכתוב שזה אסור. את האיסור ודאי לומדים, אחרת מה עושים עם המידות שהתורה נדרשת בהן? אתה לומד במידות דרש גם בצד השווה. בצד השווה השאלה אם זה גם שייך לאין עונשין מן הדין. זה רק שיטת הרמב"ם, שבכל המידות נאמר אין עונשין מן הדין. התפיסה הפשוטה היא שזה רק בקל וחומר. אז מה שקורה פה זה לא הלחמה של שני דברים בעצם, אלא זה משהו אחד והשני רק מסלק איזושהי פירכא. ועוד פעם, זה כל מיני דוגמאות של סוגי הפשטות מסוימים, וכל ההפשטות האלה נעשות על ידי הורדת מאפיינים. או הלחמת מאפיינים, אבל גם הלחמת המאפיינים בעצם כרוכה בהפשטה. כי אם אני עכשיו לוקח את זורה, למה, איך אני יכול ללמוד מזורה שגם רוקק חייב? כי אני לוקח את זורה ואני אומר עזוב עכשיו את מה עושים בזורה, אני מפשיט את כל הדברים הספציפיים ששייכים לזורה. מה אני כן רואה שם? שעזרת הרוח לא פוטרת. זה סוג של הפשטה. אני אומר בוא נפשיט מזורה את זה שאנחנו עושים פה ברירה והמטרה שלנו זה ככה ולהוציא את הפסולת ולהשאיר את האוכל, כל עזוב, בוא נתייחס רק לאלמנט אחד, למאפיין אחד של זורה, זה שהרוח נוטלת חלק בעניין. ועכשיו אני לוקח אותו ומלחים אותו לתוך משהו אחר. אז כל התהליכים, כל האנלוגיות שאנחנו עושים, הכללות שאנחנו עושים, הלחמות שאנחנו עושים, כל הדברים האלה כרוכים בתהליכים של הפשטה והמחשה. בעצם בסופו של דבר אני חושב שהפעולות היסודיות ביותר בהיסקים שאותם אנחנו עושים זה הפשטה והמחשה. כל האנלוגיות, אינדוקציות, דדוקציות, כל הדברים האלה שאנחנו עושים הם בעצם קומבינציות שונות של הפשטה והמחשה. דיברנו קצת על אנלוגיה, נכון? איך עושים אנלוגיה בין שני כיסאות או שני צפרדעים, שעושים בעצם איזושהי הפשטה למשהו ורואים את שניהם כמקרים פרטיים שלו. עוד פעם, זה הכל אותו דבר, אתם רואים את זה כשמסתכלים על זה במשקפת. משקפיים האלה, אז כל היסק שאותו אנחנו עושים בעצם זה איזושהי קומבינציה של הפשטות והמחשות. זה מעלה ומטה, עלייה מעלה ומטה. אולי פה המקום להוסיף עוד נקודה.

[Speaker K] יש לשאול, הרי המרקד היינו בורר היינו זורה היינו מרקד, למה לא למנות? רגע, זורה זה דרך הרוח. וזה לא התשובה שהגמרא נותנת.

[הרב מיכאל אברהם] ברור, כי הגמרא מבינה שהאב מלאכה המהותית זה לברור אוכל מהפסולת. זה הכל, זה שלושתם עושים. מה אכפת לי באיזה אופן אתה עושה את זה? לכן באמת הגמרא אומרת שעקרונית זה היה צריך להיות אב אחד.

[Speaker K] בסדר, אבל מה הבעיה להגיד, אם

[הרב מיכאל אברהם] אתה הולך עם הבדלים כל כך שוליים, אז אין ל"ט אבות, אז כל התולדות היו צריכים להיות אבות. כי זה בסדר, עם הבדלים שוליים, אז זה לא או יכולים להיות מלא אבות אחרים שלא הוגדרו בכלל. אבל אתה מניח שזה לא, אין עוד מלא אבות. מה שדומה לזה אז זה זה. אלא מה? שלושת אלה היו במשכן, אומרת הגמרא, זה נמנה כשלושה. ברור שזה לא יכול להיות לגמרי זהה כי אחרת גם אם זה היה במשכן לא הופכים את זה לשלושה אבות, נכון? גידלו סממנים, אבל גידלו סממן א', וסממן ב', וסממן ג'. אז אולי לזרוע חלבנה, לבונה ואני לא יודע מה, כל אחד מהם זה אב אחר. למה לא? כי ההבדל שמה הוא כנראה לחלוטין אפסי, אז לא אכפת שהכל היה במשכן. אז פה ברור שזה לא נכון שרק הפרדת האוכל מהפסולת היא רלוונטית. ברור שגם האופן שבו אנחנו עושים את זה יש לו איזושהי משמעות. אבל זה כנראה משמעות שולית, זאת אומרת, לולי זה היה במשכן היינו אומרים שזה אב אחד. אז כן, התחלתי לדבר, יש פילוסוף אמריקאי בשם פירס שהוא מגדיר, דיברנו על אנלוגיה, אינדוקציה ודדוקציה, הוא מדבר על אבדוקציה. אני לא זוכר אם הזכרתי את זה, אני לא בטוח, אני חושב שלא. שזה מאוד מבלבל. מה עוד יכול להיות? הרי אנלוגיה זה מפרט לפרט או מכלל לכלל, זאת אומרת באותו מישור. דדוקציה זה מכלל לפרט. כל הסוסים יש להם ארבע רגליים, הדבר הזה הוא סוס אז יש לו ארבע רגליים. זה פרט בתוך הכלל, אז אפשר לגזור את זה. אינדוקציה זה המעבר מהפרט אל הכלל. יש לי פרטים ואני יוצר מזה כלל. מה עוד יכול להיות? איזה עוד היסקים יכולים? לכאורה זה כל מה שיש. או מפרט לפרט, או מפרט לכלל, או מכלל לפרט. מה עוד?

[Speaker B] כלל פרט וכלל?

[Speaker K] לא,

[הרב מיכאל אברהם] כלל פרט וכלל זה לא מכלל לפרט, זה מופע לשוני. איך הפסוק כתוב בתור כלל פרט כלל, זה לא מעבר של היסקים מכלל לפרט ומפרט לכלל.

[Speaker B] כן, יכול להיות מכלל לכלל, אז זה גם אנלוגיה, אמרתי.

[הרב מיכאל אברהם] הפרט שעליו אתה מדבר הוא אנלוגיה, הוא כלל, זה לא חשוב. למה? כי הכלל ופרט זה תמיד הרי הגדרה יחסית. כשאתה עובר מפרט לכלל, הכוונה מפרט לכלל שהפרט הזה הוא פרט ממנו. אם אתה עובר לשני כללים, מכל הסוסים לכל החמורים, אם כל הסוסים בני תמותה, אז כל החמורים בני תמותה, זאת אנלוגיה מפרט לפרט כשהפרט הוא קבוצת הסוסים. כי ביחס לחמורים זה לא נכלל בהם, אין איזה יחס של הכלה ביניהם, אז זה לא יחס בין פרט לכלל אלא בין כלל לכלל או פרט לפרט, זה לא משנה. עכשיו מה זה אבדוקציה? אבדוקציה זה נקודה מעניינת כי כשאנחנו, תחשבו על איך מדע עובד, אגב זה בדיוק כמו הצד השווה. איך מדע עובד? אז אנחנו רואים דוגמאות נגיד של גופים שנופלים לכדור הארץ. העט הזה אני עוזב אותו הוא נופל לכדור הארץ. הכיסא הזה גם, והסטנדר הזה גם. אוקיי, עכשיו אני אומר טוב, מה גורם לכל החבר'ה אלה ליפול לכדור הארץ? אריסטו אמר כי הם כמובן רוצים לחזור לכור מחצבתם. אבל במחשבה המודרנית אז אנחנו אומרים שזה שיש להם מסה, נכון? גופים בעלי מסה נופלים לכדור הארץ. זה הכללה, ואתה ההכללה בעצם אומרת זה אינדוקציה. אתה לוקח פרטים, אומר כל אלה זה גופים בעלי מסה, אז אני יוצר מזה כלל, כל הגופים בעלי המסה נופלים לכדור הארץ.

[Speaker N] זה חוקי טבע כאלה, אינדוקציה.

[הרב מיכאל אברהם] תכף נראה, לא בדיוק, תכף נראה. כמובן אפשר לעשות הכללות בכל מיני צורות. מי אמר שזה מה שמשותף ביניהם, אולי מה שמשותף ביניהם זה שהם לבנים, נגיד זה זה וזה, שלושתם לבנים, אז אולי הדברים הלבנים נופלים לכדור הארץ. טוב, אפשר לנסות גם את זה ולראות שזה חום ובכל זאת הוא נופל. אני יכול למצוא מאפיין גם לארבעת אלה. תמיד יש איזשהו מאפיין שיהיה מאפיין לכל החפצים שתאספו. תמיד אפשר למצוא איזשהו מאפיין. אבל יש לנו איזושהי יכולת בכל זאת להבחין מה מהותי ומה לא מהותי. נס בפני עצמו, אולי גם על זה אני אדבר בהמשך. זאת אינדוקציה רגילה. מה זה אבדוקציה? אבדוקציה זה ניסיון לייצר תיאוריה מתוך העובדות האלה, כשאני אשאל את עצמי למה כל הגופים בעלי המסה נופלים לכדור הארץ. הקביעה שכל הגופים בעלי המסה נופלים לכדור הארץ זה פשוט מעבר מפרט לכלל. יש לי פרטים שעליהם אני יודע ואני מייצר חוק שעוסק בקבוצה כולה, בכלל. אז זה באמת פשוט הכללה, מעבר מפרטים לכלל. אבל כשאני שואל למה זה נופל לכדור הארץ, והרבה פעמים דרך זה אני מגיע להכללה, שאלת הלמה, המעבר מהפרטים אל התיאוריה הוא הרבה יותר מורכב מאשר המעבר מפרטים לכלל. איך תמציא תיאוריה? אתה אומר שיש כוח גרביטציה, ואם אתה נכנס לפרטים אז יש תיאורים שלו וגרביטונים ואתה יכול להיכנס לקרביים שלו ולראות איך הוא עובד, וכל זה אף אחד לא ראה את זה מעולם. אף אחד לא ראה את זה. זה הפשטה או אבדוקציה שאנחנו עושים מתוך המקרים שאותם רואים, המקרים הקונקרטיים. עושים ניסויים במעבדה ומתוך זה אנחנו מייצרים איזושהי תיאוריה שבתוכה יש ישים תיאורטיים מה שנקרא. ישים תיאורטיים הכוונה זה בעצם איזשהו סוג של ישים או מושגים שנוצרים רק בתיאוריה כדי להסביר את העובדות שבהן אנחנו צופים. אף אחד לא ראה את הישים האלה, אבל הם מסבירים את העובדות, ודרך זה אני משער שהם כנראה שם, קיימים.

[Speaker N] וזה לא ודאי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, שום דבר לא ודאי. גם הכללה לא ודאי. במובן הזה אין בעיה.

[Speaker B] גם חוק טבע הוא לא ודאי.

[הרב מיכאל אברהם] שום דבר הוא לא ודאי. אתה אומר, אני חושב שכל הגופים בעלי המסה נופלים. אתה בטוח? אולי יש איזה גוף בעל מסה שלא ייפול? אם לא ראיתי אותו? אף פעם אתה לא יכול להיות בטוח,

[Speaker B] בטח לא באופן מתמטי.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, המעבר מפרטים לכלל זה אינדוקציה. המעבר מפרטים לתיאוריה זה אבדוקציה. זה לא בדיוק ההגדרה שתמצאו בספרים אבל לדעתי זאת ההגדרה המהותית של אבדוקציה. זאת אומרת המעבר לתיאוריה. עכשיו ברור שברגע שעברת לתיאוריה אתה גם יכול לקבוע מהו הכלל שעליו חלה התיאוריה. אתה מבין שחוק הגרביטציה עובד על גופים בעלי מסה ואתה תוכל לגזור את ההכללה מתוך האבדוקציה, את האינדוקציה מתוך האבדוקציה. אבל ברור מצד שני שבאבדוקציה זה תהליך ישיר של הפשטה. אתה בעצם עושה הפשטה של הסיטואציה. אתה אומר, עזוב, זה נייר והוא גם מודפס והוא משני צבעים, כל האלמנטים האלה לא מעניינים אותי. אני מוריד את כל המאפיינים הלא רלוונטיים מהנייר, מהכיסא, מהסטנדר, אני נשאר עם זה שיש להם מסה. ואז אני אומר עשיתי הפשטה ואני אומר כל הגופים בעלי המסה נופלים לארץ. זו הפשטה שדיברתי עליה בפעם הקודמת, ההפשטה שעומדת ביסוד האינדוקציה. אבל יש פה הפשטה יותר גדולה וזה האבדוקציה שאומרת למה זה נופל לכדור הארץ? כי יש כוח כזה שאם שני גופים יש להם מסה והם נמצאים במרחק מסוים אז יש איזשהו מנגנון שגורם להם להימשך אחד לשני. ואת המנגנון הזה אני גם יודע לתאר אותו ולהגיד עליו כל מיני דברים, זאת אומרת כל מיני דברים שאף אחד לא ראה אף פעם, מין יצורים תיאורטיים כאלה, ישים תיאורטיים. שדה, פוטנציאל, אפשר לדבר על המון דברים שבאופן עקרוני הם לא דברים מדידים, לא דברים שאתה יכול לראות אותם, אבל הם מסבירים המון תופעות ולא רק זה, הם גם מנבאים תופעות שאחרי זה אני צופה בהן ואני מגלה שהן באמת שם. למרות שזה מנובא מהתיאוריה, לא מהפרטים שאותם ראיתי. זה אישוש לתיאוריה. זה מהווה אישוש לתיאוריה. אבל איך מגיעים מהפרטים אל התיאוריה? זה סוג אחר של הפשטה. לא ההפשטה שמהפרטים אל הכלל. הפשטה מהפרטים אל הכלל זה להוריד מאפיינים. אמרנו, דיברנו על זה פעם קודמת, כשאתה מוריד מאפיינים ככל שאתה מוריד יותר מאפיינים אתה מגיע לקבוצה רחבה יותר, נכון? ככל שיש יותר מאפיינים אז קבוצת העצמים שמתאימים להם היא מצומצמת יותר. דיברנו על תורת האינפורמציה. אבל בהפשטה שאתה הולך מהעובדות אל התיאוריה זה לא הורדת מאפיינים. זה בכלל מעבר למקום אחר, איזשהו ניסיון לחדור דרך הסיטואציה כדי לראות מה עומד מאחוריה, מה מפעיל אותה, מה מחולל אותה. ואז אתה מגלה כל מיני עצמים מופשטים, זאת איזושהי הסתכלות, לא יודע אפילו איך להגדיר את זה, איזושהי הסתכלות בתוך נבכי המציאות כדי להבין מה בעצם מתחבא מאחוריה. זה קשור לטור האחרון שכתבתי.

[Speaker F] זאת אומרת, מהכלל אל התיאוריה?

[הרב מיכאל אברהם] לא תמיד, זה לפעמים ככה ולפעמים לא ככה. וזה לפעמים נעשה באינדוקציה קודם, אתה מגיע לכלל ואז עכשיו זה המסה, בוא נחשוב באמת למה מסה עושה את זה ואז אתה מגיע לגרביטציה. לפעמים זה עובד הפוך, איך אתה יודע שהמסה זה הפרמטר הרלוונטי? למה לא להכליל שכל העצמים הלבנים או המרובעים או. בעלי צורה גיאומטרית, או מה שאתה רוצה? כי יש לי איזושהי אינטואיציה שחוק הגרביטציה מעורב פה, וגרביטציה קשורה למסה.

[Speaker O] ולמה זה לא יהיה המיקום? מה? למה עכשיו מה שהרב הסביר זה לא יהיה בכלל? זאת אומרת ראינו שדברים בעלי מסה, וממילא אנחנו מגיעים לחוק כללי.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אני לא יודע שזה רק דברים בעלי מסה, אולי זה רק דברים לבנים?

[Speaker O] אבל גם את זה הרב אמר שזה לא ודאי שזה רק.

[הרב מיכאל אברהם] שום דבר לא ודאי, אני רק אומר מאיפה אתה מתחיל ואיפה אתה ממשיך. אתה מניח שאנחנו קודם כל עושים את האינדוקציה ואז עוברים לאבדוקציה. אני לא בטוח. אני אתן לך אולי, כבר שואלים… אני אתן לך דוגמה. יש בשני מקומות שונים ראיתי תיאור… זה סימפטום נורא יפה להתפצלות המידע המודרני. יש היסטוריון בשם קאר, היסטוריון בריטי בשם קאר, שיש לו ספר שהוא נקרא "מהי היסטוריה". ושם הוא עוסק בשאלה איך נבנית תאוריה בהיסטוריה. אז הוא אומר הגישה הנאיבית של פרנסיס בייקון זה גישה שאומרת אנחנו אוספים עובדות ומתוך זה יוצרים תאוריה. אומרת נגיד אנחנו רוצים לדעת למה בליכר ניצח את נפוליאון בקרב ווטרלו. וולינגטון ובליכר, איך הם ניצחו את נפוליאון בקרב ווטרלו. הוא אומר אוספים מידע, מה היה מורל הצבא, כמה חיילים היו, איזה אסטרטגיה נקטו שם, איזה חימוש היה להם, כיפת ברזל דור שלוש דור חמש לא יודע, כל מיני דברים כאלה. ואנחנו מסיקים מתוך זה את המסקנה התאורטית שאומרת בקרבות אם יש לך תכונות כאלה וכאלה אז הסיכוי שלך לנצח גבוה יותר או משהו כזה. תאוריה בהיסטוריה צבאית או אפילו בסתם תאוריה צבאית, לא דווקא היסטוריה. אוקיי, אז מתוך העובדות אנחנו אוספים עובדות ומתוך זה מייצרים את התאוריה. אבל קאר טוען שזה נאיבי ההסתכלות של בייקון. למה? כי איך אתה יודע איזה עובדות לאסוף? אולי לאסוף את צבע הבגדים? לאסוף את שמות האמהות של השלישים של היחידות השונות? איך אתה יודע איזה עובדות הן רלוונטיות? יש אינסוף עובדות. מה הגובה הממוצע של החיילים, הגיל הממוצע, מאיפה הם באו, תושבי איזה אזור הם? לא יודע. אתה יכול לחשוב על אינסוף… איזה דת הם מאמינים? לא יודע מה, מה שאתם רוצים. התפללו בבוקר, לא התפללו בבוקר? כן, יש כאלה שיגידו שזה באמת פרמטר רלוונטי. אוקיי. כמה יהודים יש בתוך… כמה יהודים יש בכל צבא, כן המון דברים אתה יכול לאסוף כל מיני מידעים כאלה. איך אתה יודע איזה עובדות, באיזה עובדות להתמקד? יש אינסוף עובדות. איך יודעים באמת? למה ברור לנו שהמורל הוא חשוב, החימוש הוא חשוב, אבל השם של האמא של השליש לא ממש? כי בעצם יש לנו כבר רעיון איך תראה התאוריה. אנחנו יודעים פחות או יותר מה יכול לגרום לניצחון במלחמה או בקרב, נכון? אנחנו אין לנו עוד תאוריה ברורה, אנחנו צריכים לאסוף את העובדות, לנתח וזה, אבל יש לנו כיוון. זאת אומרת אנחנו מבינים פחות או יותר מה יכולה להיות התאוריה או ליתר דיוק מה היא לא יכולה להיות. האמא של השליש זה לא…

[Speaker G] לא תהיה שם… לא תהיה מן הסתם… איך מבינים? מתוך הניסיון שיש לכם.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, לא נכנס כרגע לשאלה מאיפה אנחנו מבינים, זאת שאלה כבר יותר מסובכת. אני מסכים שיש פה גם איזשהו ניסיון עקיף אבל זה לא חשוב לי כרגע. רק כרגע אני אומר מה שבעצם אומר קאר זה שאנחנו לא הולכים מהעובדות לתאוריה, כאן אני חוזר להערה שלך. אנחנו לא הולכים מהעובדות לתאוריה. התאוריה והעובדות באות ביחד, זה באים כאחד. זאת אומרת יש לך איזשהו רעיון מה יכולה להיות התאוריה ומה לא. אתה אוסף עובדות, עוד אין לך כיוון ברור, אבל אתה יודע כבר מה פחות או יותר מה יכול להיות ומה לא. אספת עובדות, הבנת מה כן מה לא, אתה מצמצם עוד יותר איך התאוריה תהיה. ואז אתה חוזר לעובדות אתה מנפה עוד עובדות שזה כנראה לא רלוונטי, חוזר לתאוריה ואומר וככה נבנית יותר ויותר תאוריה צבאית בצורה יותר ויותר טובה, ככל שאתה אוסף יותר עובדות, תשווה מול התאוריה, תחזור לעובדות, תנפה אותן, תחזור לתאוריה, ככה נבנית תאוריה צבאית בעצם. אז זה אומר שזה לא נכון שאנחנו קודם אוספים את העובדות, מה שאמרת קודם, עושים את ההכללה ואז מייצרים את התאוריה. התאוריה נוטלת חלק בשאלה איזה עובדות לאסוף או איזה הכללות לאסוף אם תרצו בדוגמאות הקודמות. אותו דבר יש בספר פילוסופיה של המדע של האוניברסיטה הפתוחה, מבוא לפילוסופיה של המדע, זה בעצם לקוח מהמפל שהוא מביא דוגמה לרופא יהודי אוסטרי הונגרי בשם זמלווייס. שהוא היה מנהל מחלקה בבית חולים, היו שם שתי מחלקות של יולדות. במחלקה שלו הייתה תמותה מאוד גבוהה מקדחת היולדות, אז עוד לא קראו לזה ככה, אבל הייתה תמותה מאוד גבוהה של יולדות. במחלקה השנייה לא, התמותה הייתה נמוכה. ניסו להבין מה ההבדל, זאת אומרת למה פה יש תמותה ופה אין. לא היה להם שמץ של מושג עוד לא ידעו שם על מיקרואורגניזמים. וחיפשו בכל כיוון, לא מצאו שום דבר. הגיעו לרמות מטורפות של ספקולציות. זאת אומרת, בדקו את כיוון הליכת הכומר כל בוקר, את כיוון החלונות, את הרעש של הפעמון של הכומר, כל מיני. הם לא ידעו במה לתלות, אתה לא יודע איפה. זה לדוגמה אתם רואים את קאר כמובן, נכון? זאת אומרת, אם אין לך תיאוריה, אתה לא יודע איזה עובדות לאסוף. התיאוריה מכתיבה איזה עובדות הן רלוונטיות ואיזה לא. אבל הרי לכאורה התיאוריה נבנית על סמך העובדות, אז איך זה עובד? יש פה איזשהו מעגל לוגי לא פשוט. עכשיו תחשבו שבעולם שבו לא יודעים מה זה מיקרואורגניזמים, להגיד למישהו שאצלך לא שוטפים ידיים ואצלו כן ולכן פה מתים ושם לא מתים, זה ממש כמו הכומר. מה זה משנה אם באו לי מים על הידיים או לא, זה מכשיר את הידיים לקבל טומאה? מה נפקא מינה לעניין הזה? אתם מבינים שבעולם שבו אתה לא יודע על מיקרואורגניזמים ועל זיהומים, זה אותו דבר כמו הכישופים של הכומר. אין שום הבדל. עכשיו זה מדהים כי באיזשהו שלב מישהו החליט שלמחלקה הזו הגיעו סטודנטים שעסקו בפתולוגיה ובניתוחי מתים ואז הגיעו לעבוד במחלקה. אחרי שהיה להם שיעור פתולוגיה, הם הלכו למחלקה שזמלווייס עבד בה, ובמחלקה השנייה לא, או הסטודנטים לא היו פתולוגיה, לא יודע, לא היה את העניין הזה. ואז הוא אומר, אתה יודע מה, בוא ננסה לקחת סטודנטים אחרים או שישטפו את הידיים. מאיזושהי סיבה אף אחד לא הבין למה, מה הרעיון, כמו הכומר, לא יותר גרוע מהכומר. אז שישטפו את הידיים. ומתברר שזה השווה את האחוזים של התמותה. ואז הם פתאום הבינו שיש משהו על הידיים כנראה שגורם לעסק כזה, ופתאום גילו שיש זיהומים ויש דברים מהסוג הזה. אתם מבינים, הסיכוי להגיע לזה הוא אפס. אין סיכוי. זאת אומרת, אם אין לך מושג לאיזה כיוון לחפש, אתה לא יודע איזה עובדות לאסוף. אתה לא יודע מה גיל המאושפזות החולות שמה או היולדות שמה, כן? מאיפה הן באו, מה המוצא שלהן, איזה שירים הן אוהבות.

[Speaker B] אולי לנסות להחליף את מנהלי המחלקה?

[הרב מיכאל אברהם] מנהלי המחלקות, האמת שזה בהחלט היה יכול להועיל יותר.

[Speaker B] או להעלות שכר. כן, בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] זהו, פה התזה פה שאם תעלה שכר המורים הכל יהיה בסדר, כן, זה בערך כמו הכומר נראה לי. בכל אופן, אז הטענה היא שבלי שאתה מצויד בתיאוריה, אתה לא יודע איזה עובדות לאסוף. וזה בדיוק אותו מנגנון כמו אצל קאר. שניהם כותבים באופן בלתי תלוי, המפל וקאר, כל אחד מגלה את אמריקה בכיוון שלו. הם כותבים אותו דבר, רק הוא היסטוריון והוא פילוסוף של המדע או לא משנה, בא מדיסציפלינה של מדעי הטבע.

[Speaker H] יש לי חבר שלומד ביולוגיה תואר שני, אז הוא אמר לי שהיום הכיוון של חקר הסרטן זה אומרים פשוט, בוא ניקח את כל הנתונים שיש לנו על החולים ופשוט בוא נעשה הצלבה של כל מיני נתונים הזויים ונראה מה תופס, איזו תיאוריה יכולה להיבנות מזה. ביג דאטה מה שנקרא. כן, ביג דאטה. הוא אומר שזה הכיוון היום של המחקר.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אבל אתה מבין לבד שגם כשמדברים על כל הנתונים, יש נתונים שלא ייכנסו. הם ייקחו נתונים רפואיים, הם לא ייקחו את השם של אמא שלו. זה גם מופיע בתיק שלו, למה הם לא לוקחים גם את זה? כי הם כן עושים סינון. אלא שאנחנו לא שמים לב לפעמים שאנחנו עושים סינון, כי אנחנו אומרים, אז הסינון יהיה יותר ספקולטיבי. זאת אומרת, אנחנו נוכל לקחת את כל תחומי הרפואה, למרות שאין לנו מושג אם יש קשר או אין קשר. אבל דבר שהוא לא קשור לרפואה לא ניקח גם ככה.

[Speaker H] כן, אבל הוא אומר בעצם התיאוריה היא תיולד מתוך איזשהם קשרים שאנחנו נראה בנתונים. כלומר, אין לנו מושג מה התיאוריה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא נכון שאין לנו מושג.

[Speaker H] ברור שזה משהו פיזיולוגי, כן, זה התיאוריה הכללית.

[הרב מיכאל אברהם] יפה. אז ככה זה מתחיל, ואז אתה תייצר תיאוריה פריים, והתיאוריה פריים תכתיב לך להוריד עוד חלק מהנתונים, ואז אתה תגלה עוד משהו, תיאוריה דאבל פריים, ואז תחזור, בדיוק אותו תהליך. כמו בהיסטוריה, באופן עקרוני זה אותו דבר. עוד פעם, אני מניח שבהיסטוריה יותר קשה להגיע למסקנות חד-משמעיות בסוף, כי זה אולי יותר מורכב, אבל זה בדיוק אותו תהליך. ואם אני חוזר לשאלה שהייתה פה קודם, לא נכון שאנחנו קודם עושים אינדוקציה ואז עושים אבדוקציה. זה איכשהו נעשה ברצוא ושוב. אתה עושה קצת מזה, ואז קצת מזה, ואז חוזר לשם ואז לפה, עד שאתה איכשהו מתכנס ואתה מבין שהגעת למשהו עקבי. ומה זה האבדוקציה?

[Speaker P] כלומר השלב הזה של הבנייה הוא החלק ה…

[הרב מיכאל אברהם] לא, אותו חלק שפונה מהפרטים אל התיאוריה זה האבדוקציה. החלק שפונה מהפרטים אל הכלל זה האינדוקציה. השלב של ההכללה בעצמו נעשה על ידי הליכה בשני המסלולים האלה במקביל. אין לו שם, זה ההגעה מהפרטים אל התיאוריה. היא מורכבת משני תהליכים שכל אחד מהם, יש איינשטיין. שהוא יצר תאוריה של גוף שחור, קרינה של גוף שחור. מקרה מאוד מפורסם גם אצל פילוסופים של המדע, כי הוא יצר תאוריה בלי להבין את המנגנון.

[Speaker N] דרך אגב אנשים לא יודעים, על זה הוא קיבל פרס נובל בסוף.

[הרב מיכאל אברהם] זה אותו כן, אותו עיקרון. אז הטענה שאיינשטיין בעצם יצר איזושהי תאוריה פנומנולוגית של, זאת אומרת הייתה תאוריה פנומנולוגית של גוף שחור, אמרו הקרינה מתפלגת ככה, אין לנו מושג למה זה קורה, לא יודעים. והוא הציע איזושהי הצעה היפותטית של טוב, אולי זה מורכב מחלקיקים ולא מאיזשהו רצף, וזה מסביר את כל זה. אין לו מושג מה זה החלקיקים, לא איך זה קשור, אבל אם זה חלקיקים אז זה מתפלג ככה. אוקיי וזה מין למה? כי הייתה לו תאוריה פנומנולוגית. התאוריה הזאת נוצרה כי פשוט ראינו שככה זה מתפלג. אין לנו מושג למה זה קרה. ואז אתה שואל את עצמך אבל למה זה יכול לקרות? מה זה? כנראה חלקיקים. חלקיקים? אתה חוזר לפה, מעדן עוד יותר את הגרף, ואז אתה שואל את עצמך רגע רגע, אבל מה? איזה חלקיקים? יש פה אור, או קרינה, לא משנה, מה זה קשור לחלקיקים? ואז פתאום מתחילה תורת הקוונטים שאומרת אה, אז באור יש חלקיקים, אז התאוריה נהיית יותר מדויקת. ואתה חוזר לעובדות ואתה מדייק אותן, או את ההכללות העובדתיות, ואתה חוזר חזרה לתאוריה. זה כל הזמן הולך ככה. זה כל הזמן הולך ככה, זאת אומרת שאין יחס פשוט בין אבדוקציה לאינדוקציה. זה אחד בונה את השני ואתה כל הזמן רץ בין שני המישורים האלה. הגאונים האלה, אלו שיש להם אינטואיציה גאונית, זה אלה שיודעים לדלג על כמה שלבים קדימה, זאת אומרת להגיע ישר לאיזושהי הכללה כבר מאוד מתקדמת. בדרך כלל זה לא עד הסוף, אבל לדלג על כמה שלבים כאלה, לראות כבר קדימה, לחסוך את כמה איטרציות כאלה. אוקיי. אז בעצם הטענה שגם כשאני מדבר על הכללה, הכללה יכולה להיעשות בשני אופנים בסיסיים. או הכללה במישור הפנומנולוגי, מהפרט אל הכלל, אבל יש כמובן המון כללים שאני יכול לנסח על בסיס אוסף של כל אוסף של פרטים, או הכללה לא מהפרטים אל הכלל אלא מהפרטים אל התאוריה שמסבירה אותם. עכשיו כמובן שני הצירים האלה הם צירים מקבילים. כל פעם שאתה בונה תאוריה יש קבוצה שמתאימה, היא תשקף את העובדה שזאת התאוריה ולהיפך. אוקיי? ההיפך בעצם לא, התאוריה מגדירה קבוצה, הקבוצה לא מגדירה תאוריה אחת, יכולות להיות הרבה תאוריות. אבל באופן עקרוני זה יש איזושהי הקבלה בין שני הדברים האלה ולכל אחד מהם אפשר להתייחס כהפשטה. למה? כי מאחורי, אבל עוד פעם, זה לא כל אחד משניהם, זה בגלל הקשר ביניהם. כי הדרך שלי לעשות את ההכללה היא כרוכה באיזושהי הפשטה. אני אומר מה הפרמטר הרלוונטי לכל הדברים שנופלים לכדור הארץ? זה שיש להם מסה. למה לא זה שהם לבנים? או זה שהם מרובעים? או זה שיש להם צורה כזו או אחרת? כי אני מבין כבר קצת מהתאוריה. זאת אומרת זה תמיד, ההפשטה זה איזושהי יכולת לראות משהו מופשט שעומד מאחורי הפרטים מצד אחד, ומצד שני יש איזה ביטוי, וזה הביטוי המילולי של הפשטה. הפשטה של מאפיינים מתוך המושג, זאת אומרת תוריד כמה מאפיינים ותישאר עם המושג העירום. אם תוריד את המאפיינים הלא רלוונטיים ותישאר עם המושג העירום. עכשיו, הטענה בעצם זה שיש לנו כמה צורות לעשות את ההפשטה הזאת, נכון? כל אוסף של פרטים אני יכול להגדיר בהמון צורות קבוצה שמכילה את כולו מבחינת הגדרה דרך ההיקף. הגדרה דרך התוכן זה האבדוקציה, זאת אומרת זה התאוריה שמסבירה את הפרטים האלה. הגדרה דרך ההיקף אומרת אלה הפרטים שמקיימים את החוק, וזה האינדוקציה וזה האבדוקציה. אוקיי? זה הכל הזוויות השונות של אותם שני צירים. עכשיו יש צורות שונות לעשות את ההכללה הזאת. השאלה איך להתייחס למעבר מהפרטים אל הכלל. יש כאלה שרואים את זה כמעבר סובייקטיבי. תלוי בצורת החשיבה שלך, איך אתה ממיין תופעות, איך אתה מתייחס למכנה המשותף. אתה שואל מישהו מה משותף לא' ב' וג'? אתה חושב על מכנה משותף אחד, מישהו אחר יכול לחשוב על מכנה משותף אחר. אין פה תשובה נכונה ולא נכונה. גם זה משותף וגם זה משותף, נכון? אז במובן הזה אתה יכול להתייחס להכללות כמשהו שכל כולו נעשה בתוך החשיבה שלנו. סך הכל אם היינו בנויים אחרת אז היינו עושים הכללות שונות. הכל תלוי איך אנחנו בנויים. ואז זה בעצם אומר שתהליך ההכללה לא חושף משהו במציאות, הוא רק מארגן אותה לפי הקטגוריות החשיבתיות שיש אצלנו. זה הכל. פשוט יותר נוח לנו לטפל ככה במציאות כי ככה אנחנו בנויים, אבל זה לא באמת חשיפה של המציאות עצמה. וזה מקרין אפשרות אחרת וזה להגיד לא, התהליך הזה הוא בעצם. איזה שהוא סוג של תצפית. אתה מבין שהחלק המהותי בפרטים האלה שבהם צפית, או מה המרכיבים החשובים לענייננו, זה דווקא המרכיבים האלה ולא אחרים. והמרכיבים הלא רלוונטיים אני מפשיט אותם, אני מוריד אותם מהגוף, לכן זה הפשטה. אני מפשיט אותם מהגוף שבו אני מתבונן ואז אני בעצם מזכך את המושג שעליו אני נגיד, אתה מסתכל על מדינות דמוקרטיות. אז אני אומר מה משותף למדינות הדמוקרטיות שכולן מוקפות בים, נגיד, סתם. נגיד שזה היה נכון. עדיין מישהו יגיד בסדר, אבל ברור שהזה שהן מוקפות בים זה לא פרמטר חשוב. זה שכולן יש להן מעל שני מיליון תושבים, גם לא משנה. מה זה משנה? לא חשוב. מי אמר שזה לא חשוב? אולי זה כן חשוב? מי אמר שלא? אז מישהו אחר יגיד כי הקונבנציה היא שלא, כי מה אנחנו מסתכלים במילון מה נקרא דמוקרטיה. אני שואל כשבנו את המילון, לא היום, למה החליטו דווקא על ההגדרה הזאת? למה אספו דווקא את המאפיינים האלה? דיברתי בפעם הקודמת נדמה לי, נכון? על בורחס עם הצריחה של הציפור ואיך בונים מושגים. אז השאלה היא האם הדבר הזה הוא באמת דבר הסכמי, קונבנציונלי, או שזה דבר שבאמת חושף משהו אמיתי. האם המושג מדינה דמוקרטית זה קונסטרוקט מחשבתי? שככה לנו נראה שנחמד יהיה לאסוף את כל המאפיינים האלה ביחד ולקרוא להם בשם מדינה דמוקרטית? מישהו אחר אומר לא מדבר אליי, אני אאסוף אוסף אחר של מאפיינים. כל המדינות שהן מספיק גדולות, יש להן ים, וגם ראש הממשלה שלהן השם שלו מתחיל באות ש'. למדינות האלה אנחנו נקרא מדינות פלוטופרכיות, או לא יודע תקרא לזה מה שאתה רוצה, בסדר? זה נשמע לנו אוסף חסר משמעות, אבל זה בגלל שככה אנחנו בנויים. מישהו אחר בנוי אחרת, יכול להיות שמבחינתו אולי זה יהיה המשמעות ושלנו לא. אז השאלה היא אם באמת הכל זה משחק שרירותי. למה זה חשוב? כי אז זה בעצם אומר שתהליך ההפשטה הוא תהליך שנעשה כולו בתוכנו. אין פה אמת ושקר. אתה לא מגלה משהו על ידי זה שאתה מפשיט, אתה יוצר משהו על ידי זה שאתה מפשיט. ואז כל קבוצה או כל אדם יצור משהו אחר, אין פה צודק ואין פה טועה. לעומת זאת, אם אתה חושב או תופס שהפשטה זה דרך לגלות דברים מופשטים, לא ליצור דברים מופשטים אלא לגלות איזה שהם דברים מופשטים, או במילים אחרות, זה אומר שיש אי שם דברים כאלה. הם מתגלים לעיניי דרך אובייקטים קונקרטיים, וכדי לתפוס אותם אני צריך לעשות תהליך של הפשטה של הדברים הקונקרטיים. אבל אז זה באמת אומר שתהליך ההפשטה הוא איזה שהוא סוג של תצפית. זאת אומרת, אני באמצעות ההפשטה תופס דברים, לא יוצר דברים באופן סובייקטיבי, אלא אני תופס דברים. נגיד שאני עושה הפשטה של מלאכות שבת או משהו כזה, אז יש כאלה שיגידו בסדר, אם חכמים היו חושבים אחרת היה יוצא שולחן ערוך אחר. זה רק שאלה של מה אפיין את החכמים שבאותו דור שבמקרה איתרע מזלם להיות חכמי הגמרא שיש להם סמכות, הם קובעים מה אסור ומה מותר. לעומת זאת, יכולה להיות תפיסה שאומרת לא, ויש תפיסה שאומרת לא, הם קלעו, או לפחות אנחנו מקווים שהם קלעו, למושג האמיתי של בונה, או של זורק, או רוקק, או כל מה שדיברנו בדוגמאות הקודמות. זאת אומרת שיש פה באמת איזושהי תשובה אמיתית, והשאלה אם אנחנו קולעים אליה או לא קולעים אליה, אף פעם ודאות כמובן אף פעם אין. אבל אנחנו מנסים לקלוע למשהו שבאמת נמצא שם. ואז אומר שתהליך ההפשטה הוא יכולת קוגניטיבית. הוא לא משחק. הוא לא איזה שהוא משחק שאתה יכול לשחק אותו, אתה יכול לשחק אותו אחרת. אלא זה איזה שהוא סוג של יכולת קוגניטיבית, ויש אנשים שמפשיטים נכון ויש אנשים שמפשיטים פחות נכון. אולי לא תמיד אפשר יהיה להוכיח את זה, אבל לפעמים אפשר גם להוכיח את זה. למשל, מי שיבנה תיאוריה על ידי הפשטה מסוג א', ומישהו אחר יבנה תיאוריה על ידי הפשטה מסוג ב', אפשר להעמיד את התיאוריות האלה למבחן של ניסוי, בהרבה מקרים לפחות. ואז לראות שהפשטה שלו יותר טובה. עכשיו, מישהו עכשיו אתה יכול להגיד זה מקרי. הוא הצליח, אבל מישהו אחת ההפשטות היא נכונה, אז במקרה זה היה הוא. אבל אם תראה באופן עקבי שיש מישהו שיש לו יכולת תמיד, או לא תמיד אבל באחוז גבוה יותר, שההפשטות שלו קולעות לתוצאה של הניסוי, אז זה אומר שהוא כנראה עם יכולת טובה יותר לעשות הפשטות. מה זה נקרא טובה יותר? טובה יותר פירושו של דבר שהפשטות זה לא משחק שכל אחד משחק אחרת, אין טובה יותר וטובה פחות, כל אחד מה שהוא רוצה. טובה יותר פירושו שיש הפשטה נכונה ולא נכונה. עוד פעם, אף פעם אין ודאות שאנחנו שם, אבל אנחנו כן מנסים לפחות לקלוע למשהו שהוא אמיתי. ואז זה אומר שהפשטה צריכה להיבחן במונחים של אמיתי ולא אמיתי, או אמיתי יותר ואמיתי פחות. ולא במונחים של אם זה מוצלח או לא מוצלח, או איך אנחנו בנויים ואיך אחרים בנויים, זאת אומרת משהו נרטיבי כזה, יש נרטיב לאלה ויש נרטיב לאלה ואין פה הבדל. יש אובייקט והדברים הקונקרטיים, וכשאני עושה לו הפשטה, מה שאני יוצר זה לא אובייקט, מה שאני יוצר זה מושג. כמו שאני מדבר על בעלי חיים, אז בעלי החיים הקונקרטיים זה אובייקטים, אבל המושג להיות בעל חיים זה מושג. בעל חיים זה לא אובייקט, בעל חיים מסוים הוא אובייקט, אבל הבעל חיים כשהוא, זה לא אובייקט, זה סוג של אובייקטים. מה זה הסוג הזה? אז אפלטון תפס שהאידאות האלה זה סוג של ישים קיימים בעולם האידאות באיזשהו מובן, זאת אומרת רוצה לומר, עזבו קיימים זה שאלה איך אתם מגדירים, הכוונה יש פה אמת ושקר, זאת אומרת הדברים האלה הם דברים באמת, זה לא קונסטרוקציות שאנחנו בונים כי ככה אנחנו בנויים, אלא יש דברים כאלה ויש אפשרות לקלוע ויש אפשרות לפספס כשאנחנו עושים את ההפשטה הזאת. לעומת זאת נגיד באריסטו תולים בדרך כלל, לא בטוח שזה נכון, אריסטו הוא לא היה אפלטוניסט, זאת אומרת הוא לא האמין בקיומן של אידאות, אז הוא אומר יש לנו קטגוריות והקטגוריות מאפיינות אותנו, פשוט ככה אנחנו חושבים, אז לכן אנחנו מסדרים את הדברים לפי קטגוריות שלנו. וזאת תפיסה שבעצם אומרת שההפשטה זה משחק. יש משחק שזה אוקיי בינינו, אם אנחנו חושבים באותה צורה אנחנו נסכים על הפשטות משותפות, אנחנו נעשה הפשטות דומות, אבל אין באמת צודק וטועה בהקשר הזה. אצל אפלטון יש צודק וטועה. בהקשר של מתמטיקה למשל יש ויכוחים מאוד גדולים סביב השאלה מה מעמדן של הפשטות מתמטיות. יש מושג כזה חבורה? מושג ודאי. מונח יש. מושג גם יש, מונח לשוני, כן. מושג שאותו המונח מבטא, המונח הלשוני מבטא, הדבר הזה, הרעיון הזה, הוא קיים באיזשהו מובן או שזה סתם יצירה שלנו? אם היינו בנויים אחרת היינו יוצרים הפשטות אחרות. אז יש ריאליסטים, אפלטוניסטים מתמטיקאים, שהם אומרים כן, ברור, זה צורות לחשוף אובייקטים מופשטים. אנחנו לא רואים אף פעם חבורה, אנחנו רואים מימוש ספציפי של חבורה, אנחנו לא רואים את המושג חבורה. אבל ברור לנו, כאפלטוניסטים, לאפלטוניסטים ברור שיש דבר כזה. הדרך להבחין בו זה דרך המימושים או ההמחשות השונות שלו. במילים אחרות הפשטה זה איזשהו סוג של תצפית. אתה לוקח דבר מוחשי, אתה מפשיט ממנו, מפשיט לא פיזית אלא מפשיט בניתוח הגיוני, שכלי, פילוסופי, מאפיינים מסוימים ואתה מייצר אובייקט מופשט, אפשר לקרוא לו אידאה או מושג או קטגוריה או מה שלא תרצו. אתה יוצר ממנו משהו, אתה לא יוצר ממנו משהו, סליחה, אתה חוסף, אתה מגלה בתוכו משהו שיש לו איזשהם תכונות ויש לגביו נכון ולא נכון. זאת אומרת זה סוג של תצפית באיזשהו מובן מופשט. הוסרל קרא לזה תצפית באידאות, תצפית אידטית, אידטית. זאת אומרת אתה רואה את האידאה דרך האובייקטים. ההתנגדויות להוסרל באות מהמקום שאומר אתה לא רואה כלום, אתה יוצר את ההפשטות האלה, אין שם משהו שאותו אתה רואה כי אין דרך לראות. הם תופסים שלראות זה רק בעיניים. המוח אין לו יכולת תצפיתית, המוח לא תופס משהו בעולם. המוח מתעלל בנתוני החושים. הדרך להכיר את העולם זה רק חושים, המוח לא יכול להכיר את העולם והחושים נותנים לנו את האובייקטים. לכן הפשטות בתפיסה הזאת אלו הליכים מחשבתיים, הם לא חושפים משהו בעולם, הם רק מסדרים את הדברים בקטגוריות שלנו. לעומת זאת בתפיסה השנייה הפשטה זה כלי במובן מסוים תצפיתי, חשיבה מכירה או משהו כזה קראתי לזה בספרים, הכוונה זה כלי תצפיתי שמשמש אותך כדי להכיר עוד ממדים מופשטים שיש בעולם עצמו, רק אתה לא רואה אותם עם החושים. בחושים אתה רואה אובייקטים. אתה צריך את התרומה של המוח כדי להבחין בהפשטות ולכן כשאתה מתווכח על הפשטה מסוימת האם היא נכונה או לא נכונה, אז זה לא סתם משחק. לקונבנציונליסטים זה משחק, אתה מתווכח פשוט איך לבנות את המילון. אבל בתפיסה השנייה, המהותנית, האסנציאליסטית, אתה בעצם אומר הוויכוח הוא ויכוח על מה האמת, האם ראית נכון את האידאה או לא ראית נכון את האידאה. אוקיי, זו תשובה אחת להכל? מה? אני יכול להניח שאין אידאה לכלי מכונית ויש אידאה למדינה? ברור. גם אם אתה לא קונבנציונליסט ברור שיש מושגים שהם רק קונסטרוקציה שלנו, אנחנו מייצרים אותם לנוחיותנו אבל הם לא משקפים משהו אמיתי. זה ודאי אפשרי, ודאי יש, אבל זה ודאי אפשרי שיהיו. זה לא מחויב לזה שתמיד זה ככה. הטענה של האסנציאליסטים זה שלא הכל קונבנציה. כי הקונבנציונליסטים בעצם טוענים שכל מה שלא בא אליך עם החושים זה בדיון, זו פיקציה, זה בסדר אתה. לעומת זאת האסנציאליסטים אומרים לא הכל הוא כזה. לא אומר שהכל הוא לא כזה. אוקיי? זה רק לא הכל הוא כזה. טוב, בגדול אני חושב שגמרנו פחות או יותר את ההקדמה.