חדשנות שמרנות ומסורת – שיעור 2 חלק א'

[הרב מיכאל אברהם] טוב, בפעם הקודמת התחלנו את העניין של שמרנות, חדשנות ומסורת, ואחרי המבוא שהשתמשתי באחד הפרקים של הנסיך הקטן עם מדליק הפנסים, ניסיתי להדגים דרכו כל מיני מאפיינים של שמרנים או של שמרנות, ונתתי קצת הסתייגויות, אמרתי שאני מדבר לא על האופי השמרני או על הפסיכולוגיה השמרנית אלא על הפילוסופיה השמרנית. זאת אומרת מהם הטיעונים השמרניים ולא מה תכונות האופי השמרניות. מבחינתי אדם שמרן זה לא תיאור של נטייה נפשית אלא זה תפיסה, זאת אומרת אידיאולוגיה או תפיסה או משהו כזה. יכול להיות שבנפשו הוא חדשן עליז אבל אידיאולוגית הוא מצדד בשמרנות. ומי שבאופן טבעי נוטה לשמרנות זה עניין לפסיכולוגיה לא לפילוסופיה, זה לא מעניין. צריך לבדוק את הטיעונים ולא את הטוענים. לכן אמרתי שאני בעצם עוסק בפילוסופיה ולא בפסיכולוגיה, אני גם אומר שאני עוסק בטיעונים ולא בטוענים, זאת אומרת במקום לאפיין בן אדם אני מאפיין טיעונים.

[Speaker B] מוטי, שים מיוט, מיוט.

[הרב מיכאל אברהם] טוב. בכל אופן אז אחרי ההקדמה הזאת התחלתי עם הדוגמה של בגדי הים, שאנשים הולכים עם בגד ים, אבותיהם הלכו עם בגד ים במדבר, באיזשהו שלב מגיעים לאזור קר, יש חלק שממשיכים ללכת עם בגד ים כי מסורת אבותיהם בידיהם, הם ודאי שמרנים, ואלה שרוצים להחליף לבגד חם יותר הם לכאורה לא שמרנים אלא חדשנים, רפורמים או מה שלא יהיה. אבל במבט נוסף טענתי שגם תלוי מה הטיעון שהשניים מעלים. אם הטיעון שהם מעלים זה שבעצם אבותיהם הלכו עם בגד ים בגלל שהם פעלו באזור חם, וכיוון שאנחנו עכשיו מגיעים לאזור קר, אז צריך ללכת עם בגד חם, עם בגד שמתאים למזג האוויר, והטיעון הזה יכול בהחלט להתפרש ובצדק אני חושב כטיעון שמרני. אנחנו בעצם שומרים את מסורת אבותינו בידינו, אלא שהמסורת שאותה אנחנו שומרים לא אומרת יש ללכת עם בגדי ים אלא יש ללכת עם בגד שמתאים למזג האוויר. ואת המסורת הזאת אנחנו שומרים בקפדנות ובקנאות אולי. ויותר מזה אני גם אומר, או אמרתי, שאם באמת אני שמרן, קראתי לזה שמרן מדרשי מול שמרן פשטי, אז אם אני שמרן מדרשי אז השמרן הפשטי הוא בעצם לא שמרן. הוא עבריין. הוא עובר על הכללים כי הכלל אומר שצריך ללכת עם בגד שמתאים למזג האוויר, לא עם בגד ים דווקא. אז זה שהוא ממשיך ללכת עם בגד ים זה בעצם עבירה, הוא סוטה מהמסורת. לכן התחושה האינטואיטיבית הזאת שהחדשן עלול לשלם מחיר אבל השמרן הולך על בטוח, או השמרן הפשטי הולך על בטוח והשמרן המדרשי יכול לשלם מחיר, אין לה שחר. זאת אומרת לפי השמרן המדרשי השמרן הפשטי משלם מחיר ולהיפך. זה סימטרי לגמרי. כל השאלה זה מהו העיקרון שעליו אנחנו שומרים. האם זה עיקרון שמעתיק את מה שעשו אבותינו אז איז, כן זה מה שקראתי שמרנות פשטית, אני הולך על פי הפשט, הם הלכו עם בגד ים גם אני הולך עם בגד ים, או שהעיקרון שאותו אני משמר זה לא העיקרון הפשטי אלא זה משהו שעשיתי לו מדרש. אני אומר הם לא הלכו סתם עם בגד ים אלא הם הלכו עם בגד שמתאים למזג האוויר. אז אם ככה לפי המדרש שלי אז העיקרון שאותו צריך לשמר זה לא העיקרון של ללכת עם בגדי ים אלא העיקרון ללכת עם בגד שמתאים למזג האוויר. ממילא המסקנות לגבי חיים באזור קר משתנות. זאת בעצם הייתה הטענה ולכן זה שני טיפוסי שמרנות, אחד שמרן פשטי ואחד שמרן מדרשי. הערתי קצת שבכל זאת יש איזה שהוא סוג של אסימטריה. כי השמרן המדרשי, לפחות בדוגמה שהבאתי כאן, השמרן המדרשי הוא במקרים רבים בוחר בדרך שהיא יותר נוחה. פשוט אינטרסנטית, יותר נוחה לו. אז זה שהוא טוען שזה גם מה שהמסורת דורשת מאיתנו יכול לעורר חשד שהוא בעצם הוא מתכסה באצטלה של מסורת אבל הוא בעצם עושה את מה שבא לו. לעומתו, השמרן הפשטי הוא הולך באופן שלא נוח לו. זאת אומרת אצלו אין את החשד הזה שאולי הוא רק משתמש במינוח מסורתי או שמרני בעצם כדי להגיד את מה לעשות את מה שבא לו, כי הוא לא עושה את מה שבא לו. אבל אמרתי זה לא נכון, או לא תמיד נכון, כי באותה מידה יכול להיות גם ויכוח שהולך לכיוון שלא נוח. זאת אומרת השמרן המדרשי יכול לדרוש תיקון בהתנהגות באופן שלא נוח לו, אלא הוא חושב שזה מה שמתאים בנסיבות הקיימות. בדוגמה של הבגדי ים היא מבלבלת בגלל ששם הדיון הוא על הנוחיות. למה אני אומר שבאזור קר צריך ללכת עם בגד חם? כי ההנחה שלי זה שמה שאבותינו ציוו לנו זה ללכת באופן הכי מתאים למזג אוויר, הכי נוח. לכן שם הפרשנות שלי למסורת גם מתיישבת עם הנוחיות האישית שלי. אבל זה כמובן משל. בנמשל כשאנחנו מדברים על שינוי של הלכה, זה לא בהכרח ככה. כשאני רוצה אני לא יודע מה לשנות את ההלכה בהתאם לנסיבות שקורות היום, יש מצבים שזה יהיה שינוי לחומרא יש מצבים שזה יהיה שינוי לקולא, לא תמיד השינויים האלה יהיו שינויים שיותר נוחים לי אינטרסנטית. ולכן הזיהוי הזה שתמיד עושים בין שמרנות מדרשית לבין חתירה לנוחיות הוא לא נכון, או לא בהכרח נכון. יש מצבים שזה זה בכלל לא מתיישב, יש מצבים זה מתיישב ואז זה עדיין לא נכון, אני באמת עושה את זה כי ככה אני חושב, לא כי זה נוח לי. זה כן הראש החשדני של הפרשן, זה בעיה שלו. אבל זה שזה נוח לי, כן, טו גוד טו בי כושר מה שאמרתי, גם אם זה נוח לי זה לא אומר שזה לא נכון. כן, זה כמו מזכיר לי את הקל וחומר של יונה עם הקיקיון. כן, שבסוף ספר יונה אז הקדוש ברוך הוא כן מעביר את יונה סדנה. הוא מגדל לו את הקיקיון ואז שולח תולעת ורוח קדימה עזה והקיקיון מתייבש ומת. אז הקדוש ברוך הוא שואל את יונה: הטב חרה לך? אומר: הטב חרה לי עד מוות. אז הקדוש ברוך הוא אומר לו: אתה חסת על הקיקיון שלא עמלת בו ולא גידלתו, ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה של אלפי אנשים ובהמה רבה וכולי? הקל וחומר הזה הוא קל וחומר תמוה ביותר. איזה מין קל וחומר זה? יונה לא חס על הקיקיון. יונה חס על עצמו. זאת אומרת הוא השתמש בקיקיון כי הוא הצל עליו, הוא עזר לו. אז זה שהוא הצטער כשהקיקיון מת, זה לא בגלל שהוא נקשר לקיקיון נפשית, אלא בגלל שהוא היה צריך אותו. זה פגע לו באינטרס. אז לכן איזה מין קל וחומר זה? הקדוש ברוך הוא לא צריך את נינוה. אז מה זה קל וחומר אתה חסת על הקיקיון אז אני לא אחוס על נינוה? אני לא חסתי על הקיקיון, ואתה מה זה קשור לאם אתה חס על נינוה או לא חס על נינוה? אז כן זו הקושיה, הקושיה המתבקשת. אחת התשובות, אני תמיד נותן לזה שתי תשובות בשני כיוונים, אבל אחת התשובות זה שהפרשנות הזאת של יונה היא הראש החשדני של הפרשן. זה נכון שליונה הקיקיון היה נוח. האם זה אומר בהכרח שיונה לא חס על הקיקיון? למה? זה נכון, גם היה נוח לו שיהיה קיקיון, אבל חוץ מזה גם באמת יכול להיות שהיה אכפת לו מהקיקיון. מי אמר שלא?

[Speaker C] מה זה קיקיון? אבל זה צמח, זה לא ישות, כן, מכל

[הרב מיכאל אברהם] מקום אנחנו מדברים פה על משל. המשל אומר אני חס על הקיקיון, זה כמו הכרת הטוב של משה רבנו שהוא הכה על היאור או על החול, כן? גם שם מה זה הכרת הטוב למים או לחול? ברור שזה איזה שהוא משל חינוכי, אז אני משתמש במשל כמובן במישור החינוכי. אז הטענה היא שזה שליונה היה אינטרס בקיומו של הקיקיון לא אומר בהכרח שיונה פעל על פי האינטרס. זה הפרשנים הפוליטיים שלנו. ברגע שאתה מצביע על אינטרס שיש לאיזשהו פוליטיקאי מיד זה אומר שהמעשה שלו לא כשר. מי אמר? יכול להיות שהוא באמת חושב שכך ראוי להתנהג, זה נכון שזה גם מתאים לאינטרס שלו. העובדה, כן, זה שאתה פרנואיד לא אומר ש… שלא רודפים אחריך. וזה שיש לך אינטרס זה לא אומר שאתה לא נוהג באופן ישר. זה יכול לעורר חשד, אוקיי, חשד אני מבין, אבל אתה לא יכול לחרוץ משפט בגלל שמצאת שם אינטרס. העובדה שיש אינטרס, כן, כמו שאפילו במשפט הפלילי, כן, אתם יודעים, תמיד ה, כן, נכון, מזכיר את אגלי טל. במשפט הפלילי תמיד אומרים שאתה מחפש אצל נאשם, אתה מחפש את ההזדמנות, איך זה הולך? את המניע, המוטיווציה, ההזדמנות וה, והאפשרות, כן, הכלים, אם היה לו אופציה לבצע את זה. אם היה לו הזדמנות לבצע את זה, אם הוא יכול היה לבצע את זה, ואם היה לו מוטיווציה לבצע את זה. אבל תבינו שאם אני מצאתי מישהו שהיתה לו מוטיווציה, היתה לו הזדמנות והיתה לו יכולת, אי אפשר להרשיע אותו. בלי אחד משלושת אלה, אז זה לא מתחיל. אבל כששלושת אלה מתקיימים, זה עדיין לא אומר שאפשר להרשיע אותו. מה, זה שהיתה לי הזדמנות, יכולת ומוטיווציה זה אומר שאני עשיתי את זה? נגיד שמישהו נרצח, היתה לי מוטיווציה לרצוח אותו, היתה לי הזדמנות לרצוח אותו והיתה לי אפשרות לרצוח אותו, אני בעל אקדח. האם זה אומר שאני רצחתי אותו? שופט שישפוט בן אדם על בסיס השלשה הזאת, הוא צריך להכניס אותו לכלא. ברור שאלה תנאים מקדימים, זה תנאים שמעוררים חשד. זה בסדר. חשד כן, עכשיו תחקור. אבל אי אפשר להרשיע על בסיס השלושת התנאים האלה. כן, אז גם פה אני אומר אותו דבר, זה שיש למישהו אינטרס זה לא אומר שהוא פעל על פי האינטרס. זה אומר שיש מקום לחשד. אז גם אצלנו, אני חוזר לבגדי הים, זה שקבוצה מסוימת נוהגת באופן שנוח לה, זה יכול בהחלט לעורר חשד. יכול להיות שהיא משקרת, היא לא באמת חושבת שכך ראוי לנהוג, אבל זה נוח לה, לכן היא עושה את זה, וכל השאר זה רק כסות כזאת לבעצם לחיפוש של נוחיות. הולכים אחרי מה שנוח, כמו שאומרים.

[Speaker D] סליחה שנייה, בנושא שאמרת עכשיו ששלושת האופציות אם הם קיימות אי אפשר להאשים, כשאתה נכנס למטווח לפי החוק הישראלי אם מישהו מרגיש מאוים, אתה לא צריך לעשות שום דבר, הוא מרגיש מאוים, אתה כבר מורשע ולוקחים לך את האקדח.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא הבנתי.

[Speaker D] כשיש לך את היכולת, את המוטיווציה ואת ההזדמנות ומישהו אחר בצד השני מרגיש מאוים בלי שעשית שום דבר, הוא מרגיש מאוים,

[הרב מיכאל אברהם] כבר

[Speaker D] לוקחים לך את הכלי נשק.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אז מה זה אומר?

[Speaker D] שלא עשית שום דבר. אתה כרגע אומר אי אפשר להרשיע. לקחת נשק זה לא עונש.

[הרב מיכאל אברהם] לקחת את הנשק זה מניעה.

[Speaker D] לא, אבל זה בהחלט עונש. מה פתאום? זה מניעה. נכון להיום ההנחיות במטווחים אומרים אסור לך ללכת עם הנשק גלוי כי אנשים יכולים להרגיש, לא עשית שום דבר, ברגע שיש לך כמו שאמרת כרגע את שלושתם.

[הרב מיכאל אברהם] אבל זה לא עונש, זה מניעה, עוד פעם אני חוזר. אתה לא יכול להעניש על בסיס זה. מה, אם מישהו מרגיש מאוים הכניסו אותי לכלא?

[Speaker D] לא, אבל יקחו לך את האקדח.

[הרב מיכאל אברהם] יקחו לי את האקדח כי זה מניעה. אמרתי, חשד, מקום לחשד יש, כמו למיחש ביה בלשון הרע. ברור שיש מקום לחשד, אבל להרשיע על בסיס זה? מה פתאום? כשיש מקום לחשד אני יכול להבין שאומרים אוקיי, בשביל להיות בטוח, און דה סייף סייד לוקחים לו את האקדח, אני לא יודע בדיוק מה. בסדר, לא מכיר את הכלל הזה, אבל בסדר, אבל ודאי שאי אפשר להרשיע על בסיס הדבר הזה. טוב, בכל אופן, הפלגתי קצת, נחזור לענייננו. הטענה שלמישהו יש אינטרס זה עוד לא אומר שהוא פעל על פי האינטרס. לכן העובדה, לכן גם במקרים שהשינוי שבו אני דוגל הוא גם שינוי שיותר נוח לי, זה לא בהכרח אומר שאני עושה את זה בגלל הנוחיות, שאני לא אדם ישר, שאני לא מעלה את הטיעונים באופן ישר. לא, זה יכול להיות שזה נוח לי ועדיין אני באמת חושב שכך נכון. וחוץ מזה שיש מצבים שבהם זה לא באמת, השינוי הוא לא באמת נוח לי, אבל זה מה שאני חושב שנכון לעשות היום. אתה יכול

[Speaker E] לשאול שאלה רגע? שאלה לגבי שבוע שעבר דיברנו לגבי האישה פסולה לעדות, אמרת שהיית משנה את זה, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] אמרתי שיש מקום לטענה לטובת שינוי.

[Speaker E] אבל למה אתה מניח שחז"ל חשבו שהיא לא אמינה, אולי מסיבות אחרות רצו להגן עליה בכלל?

[הרב מיכאל אברהם] אולי, אני אגיע לזה, אני אגיע לזה בהמשך השיעור היום. על האולי הזה הוא אולי חשוב מאוד, אני אגיע לזה בהמשך.

[Speaker E] תצטרך להביא ראיות לזה, לחשד שלך, לאיך שהם חשבו.

[הרב מיכאל אברהם] זה השאלה הגדולה, מי צריך להביא פה את הראיה. אני אגיע לזה עוד מעט. אז זאת הטענה. הטענה בקיצור אם אני מסכם שיש לנו בינתיים שני סוגי שמרנים. שמרן. שמרן פשטני ושמרן מדרשי. אני אגיד אולי אפילו יותר מזה, יש בספר של ויטגנשטיין, ויטגנשטיין המאוחר, כן? איך זה נקרא? חקירות פילוסופיות. אז שמה יש קטע שעוסק ב-פולואינג א רול, כן? עקיבה אחר כללים, עקיבה אחר כלל. והטיעון שלו בעצם אומר ש… כן, זה בניגוד לוויטגנשטיין המוקדם. ויטגנשטיין המוקדם אומר, אני חושב שזה המוקדם, אני רואה את הכלל ופשוט עוקב אחריו בלי לעשות שום פרשנות נוספת, זה נקרא נאמנות לכלל. בטיעון של פולואינג א רול הוא בעצם כופר בזה, הוא אומר אין דבר כזה, אין אפשרות לנהוג על פי הכלל בלי לעשות לו פרשנות. כן, הדוגמה היפה שהוא מביא, קחו למשל, בואו נעשה פה הדגמה.

[Speaker B] שנייה אחת. אוקיי, רגע, אני משתף פה מסך. יש סדרת מספרים, כן? מבחן פסיכומטרי. סדרת מספרים: שלוש, חמש, שבע, מה המספר הבא?

[Speaker F] תשע.

[Speaker B] תשע, מסכימים

[Speaker F] כולנו?

[הרב מיכאל אברהם] אחת עשרה.

[Speaker F] או, או

[הרב מיכאל אברהם] שאתה מכיר או שזה על הנקודה.

[Speaker F] רגע, למה יש לי פה הד כזה?

[הרב מיכאל אברהם] אתם שומעים אותי כפול?

[Speaker F] כן.

[Speaker B] לא, נהיה פה

[Speaker F] איזשהו

[הרב מיכאל אברהם] הד, לא טוב.

[Speaker F] עכשיו יש הד?

[הרב מיכאל אברהם] כן, יש עדיין. טוב, לא יודע. טוב, אני אנסה להמשיך ככה. בכל אופן, ההמשך כמובן המתבקש, מה שבדרך כלל חושבים עליו, זה תשע.

[Speaker F] שלוש, חמש, שבע, תשע.

[הרב מיכאל אברהם] מה שאליהו אומר, זה גם יכול להיות אחת עשרה. ההנחה הראשונה הייתה שמדובר פה

[Speaker F] ב…

[הרב מיכאל אברהם] ההנחה השנייה היא שמדובר פה בראשוניים. הראשוניים זה שלוש, חמש, שבע, אחת עשרה.

[Speaker D] נכון? זה בלתי אפשרי, הוא נשבר כל הזמן. לא שומע? בעיה, הוא עדיין

[הרב מיכאל אברהם] נשבר פעמיים.

[Speaker E] כן,

[Speaker F] זה קשה ככה.

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע מה עושים עם ההד הזה. אתם יודעים מה?

[Speaker F] אני אפתח את הפגישה מחדש. טוב.

[Speaker B] טוב,

[הרב מיכאל אברהם] אז אני סוגר ופותח מחדש.