חדשנות שמרנות ומסורת – שיעור 2 חלק ב'

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אז אני חוזר. הסדרה שלוש, חמש, שבע, ראינו שתי אפשרויות להמשיך אותה. או תשע אם זה ההנחה היא שזה אי-זוגיים, או אחת-עשרה ההנחה היא שזה ראשוניים. אוקיי? מי יותר צודק? בוא נשאל מי זה השמרן הפשטתי ומי זה השמרן המדרשי כאן. מי שממשיך תשע או מי שממשיך אחת-עשרה? מה זה ההמשך הפשוט ומה זה ההמשך שדורש מדרש?

[Speaker B] תשע הפשוט.

[הרב מיכאל אברהם] לא, למה? יש איזה שהיא נטייה כזו, אבל האמת שאני לא רואה בסיס אמיתי.

[Speaker C] לא, זה שניהם מדרשים, אבל איזה מדרש אתה מייחס לזה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. אין המשך, אף אחד מהם הוא לא המשך פשוט. הוא תמיד כרוך באיזשהו סוג של פרשנות. עוד פעם, עוד פעם יש פה אקו. אתם יודעים מה? יכול להיות באמת שזה מיוט. נעשה מיוט לכולם. אוקיי. כן, עכשיו באמת אין אקו. אז הטענה בעצם של ויטגנשטיין זה שאין דרך להמשיך כלל באופן פשוט בלי פרשנות. כל כלל שאתה פועל על פיו, שאתה מנסה לעקוב אחריו, זה תמיד כרוך באיזשהו סוג של פרשנות. כן, אם תרצו אפשר להמשיך להתעלל בזה אפילו יותר.

[Speaker E] אתם רואים את ה…

[הרב מיכאל אברהם] לא. הא? לא,

[Speaker E] לא רואים.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אני לא אעשה את השיתוף הזה כי אני מאבד את ההקלטה הקודמת

[Speaker F] שפועלת לי פה על המסך.

[הרב מיכאל אברהם] אגב מיוט. מי שמדבר אני מציע, רגע, אני מציע שמי שמדבר ילחץ על הרווח. בסדר? עשיתי מיוט לכולם. מי שמדבר ילחץ על הרווח, כשאתה עוזב את הרווח אז הדיבור מפסיק. עוד פעם. מישהו פה פתח.

[Speaker B] גולן, גולן, אין לך עם מיוט.

[Speaker G] לא לא, זה לא אני, זה ישראל סוריסא נראה לי.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בסדר, עכשיו כבר הכל בסדר. אז תשתמשו ברווח, אוקיי? כי הרווח מחזיר את זה חזרה למיוט אחרי שאתם מדברים. טוב, בכל אופן אז הטענה של ויטגנשטיין יותר גדולה. בעצם אני כותב לכם את הסדרה שלוש, חמש, שבע, המספר הבא יכול להיות מה שאתם רוצים. לא רק תשע או אחת-עשרה, זה יכול להיות גם מינוס שליש, או מספר מורכב אם תרצו. כל דבר שאתם רק רוצים. וקל מאוד להראות שיש פרשנות שמאפשרת כל המשך שתרצו. אוקיי?

[Speaker G] מה זה פוסטמודרניות? הכל אפשרי?

[הרב מיכאל אברהם] זה לא פוסטמודרניות, זה עובדת חיים. פוסטמודרניות זה שגיאה. פה זה עובדת חיים, אף אחד לא יכול להתווכח על זה. הטענה בסופו של דבר, תנסו לחשוב, נגיד שאני רוצה שלוש, חמש, שבע ואני רוצה שהמספר הבא יהיה עשר. שזה פשוט. אפשר גם מה שאתם רוצים כמו שאמרנו, נגיד עשר. איך אני בונה את הרציונל, את הפרשנות שתיתן לי את ההמשך הרצוי? מאוד פשוט. אני בונה פונקציה של אן. נגיד איי ועוד בי אן ועוד סי אן בריבוע ועוד די אן בשלישית עם ארבעה מקדמים איי, בי, סי ודי. אוקיי? אני רוצה שב-אן שווה אחת זה ייתן שלוש, ב-אן שווה שתיים זה ייתן חמש, ב-אן שווה שלוש זה ייתן שבע וב-אן שווה ארבע, כי האן זה המספר, אן זה המספר. במקום הראשון בסדרה זה ייתן שלוש, במקום השני בסדרה זה ייתן חמש, שבע ועשר. אין בעיה למצוא ארבעה מקדמים איי, בי, סי ודי, כך שזה מה שיתקבל. זה ארבע משוואות עם ארבעה נעלמים. אפשר לפתור את זה בלי הרבה בעיות ואנחנו יכולים לארגן רציונל לכל המשך שתרצו. מי שירצה לשים שמה מינוס שליש, מי שירצה ישים שם עשר, מי שירצה ישים שמה מינוס מאה שבע-עשרה נקודה ארבע או אי פלוס אחת, מורכבים. מה שאתם רוצים. אפשר להציע פרשנות לכל המשך. וזה בעצם אומר שאין בעולם כלל. שאתה יכול לעקוב אחריו ללא פרשנות. עקיבה אחרי כלל תמיד כרוכה בפרשנות. אם נחזור לבגדי הים, מי שממשיך עם בגד הים גם באזור קר, גם הוא בעצם עושה פרשנות. הפרשנות שלו זה הפרשנות מה שאולי היינו קוראים הפרשנות הטריוויאלית, שההוראה זה ללכת עם בגד ים בכל מצב, אבל זאת גם פרשנות. זה לא שהוא לא צריך פרשנות והשני עושה פרשנויות, גם הוא עושה פרשנות. גם פרשנות של שמרנות פשטית זה סוג של פרשנות. כך שבאופן פורמלי לפחות אין באמת הבדל אמיתי בין פרשנות בין שמרנות מדרשית לשמרנות פשטית. ההבדל בין שני אלה הוא פונקציה של הייתי אומר תרבות או הקשר או מה שלא יהיה. יש הקשרים מסוימים שאיכשהו כולנו נוטים להבין שזה הפירוש הפשט והפירוש ההוא זה פירוש מדרשי. בסדר? זה בתרבות שלנו זה נראה הפירוש היותר פשוט, אבל זה בכלל לא משהו אובייקטיבי. ברמה האובייקטיבית כל אחת מהאופציות האלה היא פרשנות והפרשנויות יכולות להיות כל מה שתירצו. זה המעגל ההרמנויטי שבעצם בהרמנויטיקה תמיד הבעיה היא שכשאתה עושה אתה מציע פרשנות לספר או ליצירה יצירה אומנותית יצירה ספרותית לא משנה מה שלא יהיה הרי מה שיש לפניך זה את הספר עצמו. ברגע שאתה לוקח את העובדות שיש בספר עצמו ומציע להם פרשנות איך תדע שהפרשנות נכונה? אתה צריך איזשהו פידבק שהוא לא קשור לספר בשביל לבדוק האם הפרשנות שהצעת היא פרשנות נכונה או לא, אבל אין לך. הנתונים שיש לך זה רק הספר. אז לכן אתה כלוא בתוך איזשהו מעגל הרמנויטי אתה לא יכול לצאת ממנו בגלל שאתה לא הבסיס שאותו אתה מפרש הוא גם הדבר היחיד שיכול לתת לך פידבק לפרשנות שלך. לכן למשל אנשי אקדמיה מנסים לעקוף את המעגל הפרשני ולטעון שאני כשאני מפרש סוגיה תלמודית או מפרש רמב"ם אני צריך לראות את ההקשר. צריך להכיר את הרמב"ם האיש, את ההקשר שבו הוא פעל, מה השפיע עליו, כתבי יד אחרים, כי אז יש לי מקורות בלתי תלויים שנותנים לי פידבק לפרשנות שאותה אני מציע לטקסט. לעומת זאת הלומד המסורתי הוא מפרש את הטקסט מתוכו הוא לא נזקק לקונטקסט הוא לא נזקק להשוואת נוסחאות לביוגרפיה של הרמב"ם אלה לא כלים שמשמשים את הפרשן המסורתי. אוקיי. אז עוד פעם זאת הבעיה הבעיה היא שגם הפרשנות שנראית לנו פשטית היא בעצם סוג של פרשנות גם היא פרשנות ולכן גם ההבחנה בין פשט לבין דרש בהקשר הזה היא מאוד לא ברורה כן כמו שאומרים תמיד בבדיחה שהפשט זה הפירוש שלי והדרש זה הפירוש שלך. בסדר זאת אומרת מה ההבדל בין פשט ודרש פשט זה מה שאני אומר ודרש זה מה שאתה אומר זאת אומרת כי פשט מה שאני אומר זה הדבר הפשוט הנכון ביותר וכמובן גם השני אומר אותו דבר שהפשט זה מה שהוא אומר והדרש זה מה שאני אומר זאת אומרת קשה להחליט באופן אובייקטיבית מה זה פירוש פשטני ומה זה פירוש מדרשי אבל אם אני מתעלם מהעניין הפילוסופי הכללי הזה ואני כן מוכן להיכנס לתוך קונטקסט אז אני מוכן לקבל שבקונטקסט נתון ללכת להמשיך ללכת עם בגדי ים זה הפירוש הפשטי וללכת עם בגד שמתאים למזג האוויר זה פירוש מדרשי. אוקיי אני חושב שאינטואיטיבית אנחנו יכולים להסכים על זה למרות שפילוסופית אפשר לתקוף את ההבחנה הזאת אבל אינטואיטיבית אנחנו יכולים להסכים אני חושב שזאת הקונוטציה הראשונית שעולה אצלנו כשאנחנו רואים את שתי הפרשנויות האלה אז לכן ההבדל הזה הוא אם מסתכלים עליו פילוסופית הוא עוד הרבה פחות דיכוטומי הרבה פחות חד ממה שהצגתי קודם. אוקיי בכל אופן עדיין אבל אני מניח שההבדל הזה כן קיים עכשיו אני רוצה אני בעצם רוצה לחדד קצת יותר את אתם יודעים מה לפני שאני אחדד קצת יותר אני רוצה להמשיך ולחפש את להמשיך ולחפש את ההגדרה לחדשן כן אני חוזר לדוגמת בגדי הים ואני רוצה לשאול מה איך אני אאתר את החדשן אז ההצעה הראשונה שלי הייתה אלה שרוצים להחליף לבגד חם הם החדשנים אלה שנשארים עם בגד ים הם השמרנים אבל דחיתי את זה. אמרתי ששניהם שמרנים. כל השאלה היא את מה משמרים. אז מי יהיה הרפורמי בסיטואציה הזאת? ממה, איזה מודל או איזה טענה שמישהו יעלה זכאית להיקרא טענה רפורמית? שתי הטענות הראשונות שתיהן שמרניות, שמרנות פשטית, שמרנות מדרשית. מה זה טענה רפורמית? אז זה המקום אולי להגיד: אני, אני רוצה ללכת עם בגד חם כי קר לי. לא כי זה מה שאמרו אבותינו ולא, לא מעניין, לא עושה רציונליזציות. קר לי וזה הכל, עזוב אותי באמא שלך מה שנקרא. זהו, אני לא נותן לך רציונליזציה. יש אולי הרבה שיתייחסו לדבר כזה כטענה רפורמית, אבל האמת שזה לא נכון. זה כופר, זה לא רפורמי. זאת אומרת, זה מישהו שלא מחויב למסורת אבותיו. הוא לא, הוא לא צריך לחפש הסברים האם זה כן מתאים או איך זה מתאים למסורת, כי הוא לא נאמן למסורת. מי שלא נאמן למסורת זה לא רפורמי, זה כופר. הוא פשוט לא מכיר ב-, הוא לא מחויב למערכת הכללים. שני המודלים הראשונים זה אנשים שמחויבים למערכת הכללים, רק אחד מפרש אותה פשטית, אחד מפרש אותה מדרשית, אבל שניהם מחויבים לה. המודל השלישי שהצעתי כאן זה לא מודל של רפורמי, זה מודל של כופר. מישהו שלא מחויב למערכת הכללים, הוא מחוץ למשחק. הרפורמי, התחושה הראשונית לפחות היא שהרפורמי נמצא בתוך המשחק. הוא נמצא בתוך המשחק, רק יש לו איזושהי טענה אחרת משני המודלים הראשונים. האם יש דבר כזה? איך שהוא נראה, שאו שאתה לובש בגד חם בגלל שקר לך ואז אתה כופר, או שאתה לובש בגד חם כי הכלל שעליו אתה שומר זה ללכת עם בגד שמתאים למזג האוויר ואז אתה שמרן מדרשי. או שאתה ממשיך ללכת עם בגד ים ואז אתה שמרן פשטי. האם יש עוד אופציה? מה, מה עוד יכול להיות בשביל להגדיר את הנישה של רפורמי? זאת שאלה שהטרידה אותי די הרבה כשהתחלתי לעסוק בלוגיקה הזאת של שמרנות וחידוש. איך מגדירים את הרפורמי ברמה התיאורטית? זאת אומרת, מה ההגדרה התיאורטית של טענה רפורמית? איפה הוא נמצא בין הכופר לבין שני סוגי השמרנים? אם אף אחד משלושת המודלים עד עכשיו הוא לא רפורמי, אז מה זה כן רפורמי? מה, מה עוד יכול להיות? זה לא מכסה את כל האפשרויות שלושת המודלים האלה? מה עוד יכול להיות? אז חשבתי אולי רפורמי זה מי שמקבל חלק מהכללים אבל לא את כולם. המודל שהצעתי זה מודל של כלל בודד, צריך ללכת עם בגד ים או בגד שמתאים למזג האוויר. אבל יש מערכת של תרי"ג מצוות או הרבה כללים, אז רפורמי בוחר לעצמו חלק מהכללים, חלק הוא שומר, חלק לא שומר. אולי זה רפורמי. גם זה לא נראה נכון, כי זה בעצם אומר שהוא בסך הכל כופר ביחס לחלק מהכללים ושמרן ביחס לחלק מהכללים האחרים, שמרן מדרשי או שמרן פשטי. זה רק שילוב של שמרנות וכפירה, זה לא רפורמה. התחושה היא שרפורמה זה מודל אחר, זה לא שילוב של שני הראשונים אלא זה משהו רביעי. לא שמרן מדרשי, לא שמרן פשטי ולא כופר. אז מה כן? מה נשאר? זה ששומר חלק מהמערכת וחלק לא זה לא ההגדרה לרפורמי. אז מה כן?

[Speaker G] כמו שקרה ברפורמים באמת, לקחו מהסביבה האירופאית והתאימו את עצמם כאילו, איך שהם מתלבשים ככה אנחנו נתלבש, אבל בתוך היהדות, כאילו עשו את זה מין מיקס כזה.

[הרב מיכאל אברהם] במילים, תגיד לי במודל שלנו. במה, האם זה לא… איפה זה לא שמרן מדרשי, לא שמרן פשטי ולא כופר? מה סוג הטענה? דבר על הבגדי ים.

[Speaker G] לא יודע. ראו פשוט ציבור אחר באותו אזור ואיכשהו לקחו ממנו, לא יודע, קשה להגדיר את זה.

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה מאיפה הם לקחו, אני שואל מה הם טוענים. מה אכפת לי מאיפה הם לקחו. מה הם טוענים עכשיו? הם לקחו, אוקיי, הגויים לובשים בגד חם, לא בגד ים, באזור הזה. אז עכשיו הם רוצים ללבוש בגד, בגד חם. אבל הטענה היא לא שהגויים לובשים כך. הגויים לובשים כך זה מקור השראה. אבל כשהם טוענים טענה, אז הם צריכים לטעון בתוך המערכת. מה אתה טוען? למה אני צריך להחליף מבגד ים לבגד חם? כי המסורת לא מחייבת אותי? אז אתה כופר. כי יש לך פרשנות אחרת? אז אתה שמרן מדרשי. איזה עוד מודל יכול להיות?

[Speaker H] שזה למרות המסורת.

[הרב מיכאל אברהם] לא שומע?

[Speaker H] הוא יכול לטעון שזה למרות המסורת. זאת אומרת, בגלל שחם לו, אבל למרות המסורת. כמו מי?

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא כופר כי הוא מחויב למסורת.

[Speaker H] הוא כן מחויב, הוא פשוט מכריע נגדה. יש הבדל בין מחויבות.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אני לא בטוח שאני מתכוון לאותו דבר, אולי, אולי זה אותו דבר. אני אנסה להגדיר את זה בצורה שלי, תגיד לי אם אנחנו מסכימים או לא. אולי הקדמה מתודולוגית, כן, שתמיד שנתקעים בתוך פלונטר מהסוג הזה, אז…

[Speaker H] זה פרדוקס הרמ"א בעצם.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. לא יודע אם פרדוקס הרמ"א, אלא אלא יש את הדרך מה שנקרא הדרך השלישית. כן, כשאתה נמצא בתוך, אתה נמצא באיזושהי מסגרת מחשבתית שבה התחושה שלך היא שיש אופציה נוספת שהיא לא אף אחת מהאופציות שמונחות לפניי. אבל מצד שני בתיאור שאני רואה מולי נראה שזה מכסה את כל האפשרויות, אין עוד נישה שבה אפשר להכניס תפיסה נוספת. זה בעצם סוג הפלונטר שתיארתי כאן. ואני כבר נתקלנו בהרבה דוגמאות לזה בהיסטוריה של השיעור הזה, כי אצלי בדרך כלל בכמעט בכל ויכוח שאני נכנס אליו אני מרגיש את התחושה הזאת, ששני הצדדים שנמצאים בוויכוח הזה טועים. עכשיו השאלה היא אבל איך, מה יש עוד חוץ משני הצדדים האלה? או שאתה מסכים או שאתה לא מסכים, כן, או שאתה ציוני דתי או שאתה לא ציוני, חרדי. כן, מה עוד יכול להיות? או שאתה כן ציוני או שאתה לא ציוני. או כל מיני דברים מן הסוג הזה, כן? אבל התחושה שלי כל הזמן, כמעט בכל ויכוח זה קורה, שלא. למרות שזה לכאורה מכסה את כל האפשרויות, זה לא, יש אופציה נוספת, ואז פיתחתי סט שלם של כלים איך לנפץ דיכוטומיות. זאת אומרת, איך איך להראות שתמונה שמציגים בפניי כאילו שהיא תמונה מלאה היא בעצם לא תמונה מלאה. הדבר הכי הכי יסודי בעניין הזה, הכלי הכי בסיסי בעניין, יש לי כמה ארגז כלים, אבל הכלי הכי יסודי בעניין הזה הוא בעצם מבוסס על עיקרון שהמהר"ל מאוד אוהב אותו. בדרך כלל כשאתם רואים שני שתי עמדות מנוגדות, יש להן תמיד משהו במשותף. אחרת הן לא היו מנוגדות. זאת אומרת, לא יודע מה, עורב זה ההפך מיונה, כי העורב הוא שחור והיונה היא לבנה. אבל כיסא זה לא הפוך מיונה. למה? כי העורב והיונה שתיהן עופות, רק זה עוף שחור וזה עוף לבן. אוקיי? כיסא הוא לא במשחק. זאת אומרת, כשאתם רואים שני דברים מנוגדים, זה תמיד ניגוד שבא על בסיס של משהו משותף. כשיש שני דברים מנוגדים הם שייכים לאותו ציר. זה באותה סקאלה, זה מודד אחד וזה מודד מינוס אחד, אבל הם שייכים לאותה סקאלה. אבל משהו שהוא לא בסקאלה הוא לא מנוגד לאף אחד מהם. זה אומר שכאשר אתם רואים שתי עמדות שמתנצחות או שתי עמדות שהפוכות אחת לשנייה, שמתנצחות אחת עם השנייה, בדרך כלל או אולי תמיד, יהיה משהו שמשותף לשניהם. ואז מה? זה אומר שאפשר לתקוף את המשהו המשותף הזה. אם תתקפו את המשהו המשותף הזה, אז פתאום תגלו שצצות או מבצבצות לכם עוד אופציות חוץ מהשתיים שהציבו בפניכם. כן, למשל, ציונות דתית או חרדיות. אוקיי, אז מה יכול להיות? אני בן אדם דתי, או שאני כן ציוני או שאני לא ציוני, מה עוד יכול להיות? איזו עוד אופציה יש? אז התשובה היא שיש עוד אופציה. מה זאת אומרת? כי כשאתה מסתכל על ציונות דתית, אז אתה בעצם מה שמשותף לציונות דתית ולחרדיות זה תפיסה אימפריאליסטית של הדת, ולכן כל מה שנמצא בעולם או שהוא חלק מהדת או שהוא כפירה. זאת אומרת, אז אם הציונות היא חלק מהאמונה הדתית שלי אז אני ציוני דתי, אבל אם היא לא חלק מהאמונה הדתית שלי אז מי שציוני הוא כופר, אז אני חרדי. אבל יש אופציה שלישית. האופציה שלא רואה את התפיסה הדתית כבאופן אימפריאליסטית, שהיא אמורה לכסות את כל המרחב המציאות. יכול להיות שיש תחומים במציאות שהם אדישים לנושא הדתי. תחומי חולין, כן, תחומים שאתה יכול להגיד מה שאתה רוצה לגביהם, גם תחומים שיש להם ערך, לא לא רק סתם תחומים ניטרליים שבאמת לא חשובים, אלא גם תחומים בעלי ערך, לפעמים הם לאקונה בתוך החשיבה הדתית. בחשיבה הדתית אין מה להגיד על זה. אוקיי? ולכן אתה יכול להיות ציוני דתי אבל הציונות שלך היא לא חלק מהדתיות שלך. כמו הבדיחה המפורסמת. סיפרו לי את זה תמיד בגאווה רבה, איך שהרב מפוניבז', הרב כהנמן, הרב מפוניבז', זה שהקים את פוניבז', הוא תלה, הוא אמר, הוא לא אמר הלל ביום העצמאות אבל גם לא אמר תחנון. אז אמרו לו, מה אתה ציוני או לא ציוני? זאת אומרת, אם אתה ציוני אז אתה צריך להגיד גם הלל וגם לא להגיד תחנון. אם אתה לא ציוני אז גם תגיד תחנון וגם לא תגיד הלל. מה פירוש לא להגיד תחנון אבל גם לא להגיד הלל? אז הוא אומר אני ציוני כמו בן גוריון. גם בן גוריון לא אמר הלל ולא אמר תחנון ביום העצמאות. אז זה בדיחה שהבני ברקים נורא נהנים ממנה. מה שהם לא מבינים זה שזה לא בדיחה. זה אמירה אמיתית לגמרי. מה שהרב מפוניבז' התכוון לומר זה שהוא ציוני כמו בן גוריון. הוא ציוני חילוני. הציונות שלו היא חילונית. אבל הוא ציוני, הוא לא אנטי ציוני והוא לא ציוני דתי. הוא ציוני ודתי, אבל הציונות שלו היא לא דתית. לכן הוא שם דגל ביום העצמאות על גג הישיבה כל פעם. גנחובסקי העיתונאי סיפר לי פעם, הייתי איתו בשבת, אז הוא סיפר לי פעם שהוא ישב עם הרב מפוניבז' על הגג של הישיבה כדי לשמור נגד התלמידים שלא יגנבו, שיחקו שם את משחק הדגל. הם שמרו על הדגל כל היום כדי שהתלמידים לא יגנבו את הדגל ויורידו אותו. הוא תלה דגל ביום העצמאות על הישיבה, והרב שך המשיך את זה אגב. זאת הייתה המסורת בפוניבז', נדמה לי שהיום כבר הפסיקו את זה. הרב שך היה עוד מספיק חזק כדי להחזיק את המסורת הזאת, אחריו כבר אין דמויות כל כך חזקות נדמה לי. בכל אופן מה שבעצם הוא התכוון לומר זה שהתמונה הדיכוטומית שמציגים לפנינו, או שציונות היא חלק מהיהדות או שהיא נגד היהדות, אז זה לא נכון. היא יכולה להיות מחוץ ליהדות, לא חלק מהיהדות, אבל לא אנטי, אלא תחום ניטרלי. תהיה ציוני ויחד עם זה תהיה דתי והכל בסדר. זה אופציה שלישית שהיא מנוגדת לשני הצדדים, כי שני הצדדים דוגלים באימפריאליזם דתי. זאת אומרת, לא יכול להיות תחום שהדת אדישה אליו. או שהיא תומכת בו או שהיא מתנגדת לו. אין, לא יכול להיות תחום שהוא ניטרלי מבחינה דתית. אתה יכול להכריע בו כמיטב הבנתך, אוקיי? ואני תוקף את המימד המוסכם הזה בין שני הצדדים הניצים ופתאום אני מגלה שיש גם אופציה שלישית. המפה לא מכוסה על ידי שתי האופציות שבדרך כלל מציגים לפנינו. וזה בניין אב להרבה תחומים. זה מה שנקרא במדע המדינה, זה נקרא הדרך השלישית. הדרך השלישית זה תמיד, יש ימין ויש שמאל. פעם הייתה פה מפלגה כזאת, אבל בעצם זה מושג במדע המדינה. הדרך השלישית זה תמיד מציגים לפניך שתי אופציות, או שאתה ימני או שאתה שמאלי. היום כבר יודעים, יש מרכז, אבל מרכז איך מגדירים אותו בדיוק לא ברור. הטענה שבדיכוטומיה בין ימין לבין שמאל יש משהו משותף שאני כופר בו, ואז יכולות להיפתח דרכים אחרות לגמרי. וכן הלאה, ויש ארגז שלם של כלים שאיתם אפשר לנפץ דיכוטומיות. ואחד מהכלים האלה זה מה שהזכיר פה מישהו קודם, זה פרדוקס הערמה. פרדוקס הערמה זה כלי לוגי לניפוץ דיכוטומיות. מה זאת אומרת?

[Speaker G] לפי זה ציוני נגיד בריטי הוא רפורמי בקטע? לא הבנתי. נגיד ציוני בריטי נגיד בלפור, הוא כאילו רפורמי בקטע של הטרמינולוגיה הזאתי? למה רפורמי?

[הרב מיכאל אברהם] לא אני עוד לא הגעתי להגדרה רפורמי. לא, הוא יהודי והוא לא דתי.

[Speaker G] לא הגדרתי, זה לא רפורמי.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא מגדיר את עצמי כרפורמי, אבל אני כן מגדיר את עצמי כציוני חילוני. לא אני לא מזהה את זה עם רפורמיות. אני רק הדגמתי דרך זה את הלוגיקה, עכשיו אני מגיע לרפורמיות. אוקיי? זה רק דוגמה ללוגיקה, זה לא. עכשיו אני איישם את הלוגיקה למקרה שלנו. מה קורה בפרדוקס הערמה? פרדוקס הערמה בעצם זה סדרה שלמה של פרדוקסים כאלה שאומרים אבן חצץ אחת היא לא ערמה. אם יש צבר אבנים שהוא לא ערמה ותוסיפו לו אבן אחת זה לא ישנה את הסטטוס שלו. אבל מיליון אבני חצץ הן ערמה. עכשיו שלושת הטענות האלה נראות סבירות, אבל שלושתן יחד הן פרדוקס, נכון? זאת אומרת אם אבן חצץ אחת היא לא ערמה ותוספת אבן לא משנה את הסטטוס, אז איך במיליון זה כן נהיה ערמה? מאחת תוסיפו עוד אבן זה עדיין לא ערמה כי הוספת אבן לא משנה. מה יש איזה שהוא מספר ב-701,342? משם והלאה זה ערימה? מה, זה אין לזה שחר. ברור שזה לא נכון. אז מה קורה פה? או כן, ממתי זה אחרי הצהריים? שאלת המיליון דולר של הילדים שלי. כן, אחרי הצהריים מותר לצאת לשחק בחצר, אבל בצהריים אסור, השכנים נחים, אסור לעשות רעש. אוקיי? ממתי זה אחרי הצהריים? אצל האמריקאים אחרי הצהריים זה שתים עשרה ושנייה. אבל אחרי הצהריים בארץ זה מושג אמורפי. למה? כי הרי ברור שאם תוסיף שנייה לצהריים זה לא הופך אותך לאחרי הצהריים. אבל מצד שני, חמש זה כבר אחרי הצהריים. שתים עשרה זה צהריים, חמש זה כבר אחרי הצהריים. הוספת שנייה לא משנה את הסטטוס, אז מתי זה נהיה אחרי הצהריים? או מתי צבע מסוים על הספקטרום הופך להיות מצבע כזה לצבע כזה? מאדום לצהוב. מתי עוברים מאדום לצהוב? זה איזשהו מעבר רציף. תוספת של חצי אנגסטרם לאורך הגל לא ישנה את הצבע. אז איך הצבע בכל זאת משתנה בסוף? וכן על זה הדרך, אפשר על כל מושג שתרצו, אני יכול לנסח פרדוקס ערימה. ממתי זה קירח? כמה שערות זה קירח או לא קירח? בסדר? בן אדם עם שערה אחת הוא קירח. בן אדם קירח שתוסיפו לו שערה אחת זה לא משנה את הסטטוס שלו. אבל בן אדם עם מיליון שערות הוא לא קירח. לא יודע כמה יש, הרבה, כן. הוא לא קירח. אז מתי זה קורה? וכן הלאה. התשובה לעניין הזה היא שאוסף הפרדוקסים האלה בעצם מניח תפיסה דיכוטומית, שצבר אבנים הוא או ערימה או לא ערימה. אבל זה לא נכון. צבר אבנים הוא ערימה ברמה, ברמת ערימתיות רציפה. נגיד בין אפס לאחד. זה רמת הערימתיות שלו זה אפס, אפס נקודה אחת, אפס נקודה שתים עשרה, אפס נקודה שלוש, אפס נקודה ארבעים וארבע, אפס נקודה חמישים ושש ערימתיות ועד אחד, אחד זה ערימה לגמרי. זאת אומרת הערימתיות נמדדת בסולם רציף ולא בסולם של אפס או אחד, בינארי. ואז אני אומר פשוט מאוד, הוספת אבן חצץ אחת משנה את רמת הערימתיות. היא הופכת את זה לקצת יותר ערימה. זה הכל. ואז הכל בסדר, זה פותר את כל פרדוקסי הערימה. בעצם מה הם מניחים פרדוקסי הערימה? הם מניחים שהמערכת המושגית שלנו היא דיכוטומית. או שאתה בצהריים או שאתה באחרי הצהריים. או שזה קירח או שהוא שעיר, או שזה ערימה או שזה לא ערימה. אבל לא, מערכת המושגים שלנו היא מערכת שנמדדת על סקאלה רציפה. ולהניח את התמונה הבינארית זה כשל, כן? כל מיני טיעוני דילמה. אין טעם לעשות מבחנים. למה? כי מי שעצלן לא ילמד גם אם יהיה מבחן, ומי שחרוץ לומד גם בלי מבחן. אז מה הטעם לעשות מבחנים? זה לא מועיל לאף אחד. איפה הכשל פה? שיש בעולם אנשים שהם לא חרוצים פתולוגיים ולא עצלנים פתולוגיים. הם איפשהו על הרצף בין חריצות לעצלות ושם קיומו של מבחן ידרבן אותם ללמוד יותר מאשר היו לומדים בלי מבחן. נכון שברמה הקיצונית החרוצים המוחלטים לומדים גם בלי מבחן, והעצלנים המוחלטים לא לומדים גם עם מבחן. אבל יש רצף של רמות עצלות או חריצות בין אפס לאחד, ועל הרצף הזה המבחן בהחלט יכול לדרבן. וכן על זו הדרך, אפשר על כל מושג שתרצו, טיעוני דילמה שיש להם איזה קסם, הם תמיד נשמעים נורא משכנעים, אבל הם כולם נופלים בהנחה הדיכוטומית. ההנחה הדיכוטומית כנראה לא נכונה ברוב המקרים. למה אני אומר את זה? כי בהקשר, זה כלי לפיצוח דיכוטומיות, כן? זה עוד כלי מארגז הכלים שדיברתי עליו קודם. הטענה שלי זה שכשאנחנו הסתכלנו על התמונה של שמרן מדרשי, שמרן פשטי או כופר, בעצם הנחנו לוגיקה דיכוטומית, בינארי. או שאתה מקבל את המערכת או שאתה לא מקבל את המערכת. אבל אם יבוא מישהו ויגיד תראה, אני מחויב לכלל של אבותינו, לא משנה כרגע אם בצורתו המדרשית או הפשטנית, אתם יודעים מה? בצורתו הפשטנית. אני שמרן פשטי. אני אומר שהמסורת של אבותינו זה ללכת עם בגד ים בכל מזג אוויר. אבל מבחינתי יש. עוד שיקולים או אינטרסים או ערכים, לא חשוב, אבל עוד סוג של שיקולים. ולפעמים השיקולים האלה יגברו על המחויבות שלי למסורת, כי המחויבות שלי למסורת היא לא מוחלטת. אני לא כופר. כופר זה אחד שהמסורת לא מעניינת אותו, לא מחויב לה וזה לא מעניין. הוא לא שמרן במובן הזה שאין לו בעולמו רק מסורת. הוא מחויב למסורת, זה אחד הערכים שלו, אבל יש לו עוד ערכים. הוא לא מחויב לגמרי למסורת, לא בכל מחיר, או מחיר ערכי או מחיר של נוחות או לא משנה מה שלא יהיה. כל אחד לפי ההגדרות שלו, המחויבות שלו למסורת היא לא מלאה. זה הרפורמי. הרפורמי זה מישהו שהמחויבות שלו למסורת היא לא אפס ולא אחד. אם זה אפס זה כופר, אם זה אחד זה שמרן, פשטי או מדרשי.

[Speaker C] אז כולנו רפורמים?

[הרב מיכאל אברהם] לפעמים יש, אם זה משהו באמצע אז הוא רפורמי.

[Speaker C] לא, אבל אם זה כך אז כולנו רפורמים. יש לפעמים קונפליקטים, כמו שאתה מדבר הרבה על הלכה ומוסר ועל בין הלכה למוסר, ואנחנו מקבלים ערכים חוץ מסורתיים.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אין דבר כזה ערכים חוץ מסורתיים.

[Speaker C] אין רק היהדות בעולם? בעולם שלי לפחות יש את היהדות ויש את החיים ויש את המוסר ויש את…

[הרב מיכאל אברהם] לא, אצלי לא.

[Speaker C] מה זה אומר?

[הרב מיכאל אברהם] אצלי כל ערך שקיים פה הוא חלק מהיהדות שלי. אין לי ערכים לא יהודיים. יש ערכים לא הלכתיים, אבל לא ערכים לא יהודיים. כן, דברים שמקורם בקדוש ברוך הוא, כן, כמו שמאיר פה מישהו. המוסר אין לו תוקף אם לא מקורו מהקדוש ברוך הוא. אז המוסר הוא גם רצונו של הקדוש ברוך הוא. הוא לא חלק מההלכה, אבל הוא מבחינתי חלק מעבודת השם.

[Speaker C] אוקיי, ולרפורמי יש משהו חוץ יהודי ולא רק חוץ הלכתי?

[הרב מיכאל אברהם] כן, או חוץ הלכתי או עוד פעם, יכול להיות שאפילו נוחות. המחויבות שלו… אני המחויבות שלי למסורת היא מלאה. אלא מה? יכול להיות שזה יידחה בפני ערכים אחרים שגם אליהם אני מחויב באופן מלא. אצל הרפורמי המחויבות למערכת מראש היא לא מלאה. ולכן אני חושב שבאמת במקום שבו זה מנוגד לערכים, אז זה באמת הרבה יותר קשה להגדיר רפורמי. במקום שזה מנוגד לאינטרסים או לנוחות, יותר קל. כי שם ברור שהמחויבות היא לא מלאה. האורתודוקס גם יכול ליפול כשזה לא נוח, אבל הוא לא הופך את זה לאידיאולוגיה, אוקיי? הטענה היא שמחויבות לא מלאה זה בעצם אני חושב המודל לרפורמי.

[Speaker C] זאת אומרת מחויבות לכתחילה לא מלאה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. לא מוחלטת, לא אחד אלא אפס נקודה

[Speaker G] שבע או אפס נקודה שמונה. הם יגידו שזה לא נכון כמובן.

[הרב מיכאל אברהם] מה? לא שמעתי.

[Speaker G] הם יגידו שזה לא נכון, שהם כן מחויבים.

[הרב מיכאל אברהם] אם הם יגידו אז הם לא רפורמים במיון שלי.

[Speaker G] אז מי רפורמי באמת כאילו?

[הרב מיכאל אברהם] מה זה באמת? במיון שלי אז הצבתי את המיון שלי. הטענה בעצם בסופו של דבר, זה אני יכול נגיד לקחת את המיון הסוציולוגי המקובל, רפורמים, אורתודוקסים, חרדים, דתיים לאומיים או מודרן אורתודוקס, כל הקבוצות הסוציולוגיות האלה ולנסות למפות אותם על המפה הלוגית שסרטטתי כאן. אז חלק מהם קל למפות. הכופרים הם כופרים לא מחויבים למערכת, זה קל למפות. השמרן הפשטי לכאורה זה החרדי. הוא הולך עם הבגדים שהלכו אבותיו, הוא ממשיך את מסורת אבותיו ולא משנה את זה גם עם שינוי הנסיבות. השמרן המדרשי זה המודרן אורתודוקס. מודרן אורתודוקס בעצם אומר הנסיבות השתנו, ההמשך האמיתי של המסורת זה ללבוש בגד חם, לא בגד ים. זה ההמשך האמיתי. החרדי הוא פושע, כי הוא לא מקיים את המסורת למרות שהוא עושה בדיוק את מה שעשו אבותינו. אבל בנסיבות ששוררות עכשיו, מה שמסורת אבותינו אומרת זה להתנהג אחרת, ללבוש בגד חם, לא ללבוש בגד ים. אוקיי, אז המודרן אורתודוקס זה השמרן המדרשי. הרפורמים זה אלה שכנראה לא מחויבים למערכת באופן מוחלט. אבל הם לא כופרים. המסורת חשובה להם, היא מדברת אליהם, בסדר, חשובה אבל. לא בכל מחיר. זה לא מחוייבות מלאה. עכשיו תראו, הזיהוי הזה, ולזה אני אגיע עוד בהמשך בהרחבה, אבל הזיהוי הזה הוא זיהוי שצריך מאוד להיזהר איתו. כי אני מזהה פה לא אנשים אלא טיעונים. עכשיו עשיתי קפיצה אל הסוציולוגיה. הסוציולוגיה כבר עוסקת באנשים או בקבוצות. אבל זה צריך מאוד להיזהר. אני אקח בהמשך הסדרה הזאת, אנחנו ניכנס לכל מיני טיעונים של רפורמים למשל בהלכה, ואני אנסה להראות לכם שחלק מהטיעונים האלה הם טיעונים אורתודוקסיים למהדרין. זה שזה מופיע בספר של רפורמי זה לא אומר כלום. הטיעון באופי הלוגי שלו זה טיעון אורתודוקסי, זה טיעון של שמרן מדרשי. ויש טיעונים שהם טיעונים רפורמיים.

[Speaker I] אבל רגע, לפי מה שאתה מסביר זה לא מסביר את המאפיינים של הרפורמי. למשל, אם יש לך מצווה שהיא לא מנוגדת לערכים אחרים לא הלכתיים, למשל איזה ערך נוגד את החובה ליטול ידיים לפני הלחם? ועדיין אתה רואה שהם לא עושים את זה.

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שאני אומר, לכן הם רפורמיים. אם היה ערך שנוגד את זה ולכן הם לא היו עושים את זה הם היו אורתודוקסיים. כי זה קונפליקט בין ערכים. קונפליקט בין ערכים יש גם אצל אורתודוקסים, רק אצל אורתודוקסים בעצם. זה בדיוק הנקודה, אבל הם לא עושים את זה כי הם לא מחוייבים באופן מלא, לא בכל מחיר. לא בגלל שיש ערך אחר שגובר על הערך הזה.

[Speaker B] אני חושב שאין הבדל בערכים בין האורתודוקסים לבין החרדים, לבין הדתיים לאומיים לבין החרדים. הם מחוייבים לכל המצוות, לכל הערכים, הם לא אומרים רק חלק.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה שמרנות פשטית וזה שמרנות מדרשית. זה בדיוק הנקודה. שניהם שמרניים, שניהם מחוייבים למערכת. כל השאלה היא מי זאת המערכת שלה אנחנו מחוייבים.

[Speaker B] לא, אני אומר הרפורמים בניגוד לא מחוייבים לכל המערכת.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, זה מה שאני אומר. אז יש שמרנים פשטיים ושמרנים מדרשיים ששניהם מחוייבים למערכת לגמרי.

[Speaker B] אז שים את כולם על אותו קו במאזניים. החרדים, האורתודוקסים, כן, הציונים הדתיים, כולם על כף אחד והרפורמים בצד השני.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, זה לא שאלה של כף אחת או לא כף אחת. הצבתי כמה מודלים. יש שמרן פשטי, יש שמרן מדרשי, שניהם שמרנים אבל זה עדיין תפיסות שונות.

[Speaker B] אבל שניהם מסבירים את כל הערכים. הרפורמים אומרים לא, לא, אנחנו יודעים שיש את הערכים האלה לא מקבלים אותם. נכון. הרפורמים גם המדרשיים או הפשטיים מקבלים את כל הערכים.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, מסכים, זה בדיוק איך שהגדרתי בדיוק את המודלים, נכון. עכשיו שימו לב לשתי הערות על המפה הזאת. עוד פעם אני לפני שתי הערות, אני רוצה להדגיש, מה שאפיינתי פה זה טיפוסים של טיעונים, לא אנשים וקבוצות. יכולים להיות אנשים ששייכים סוציולוגית לרפורמים ומעלים טיעונים אורתודוקסיים. יכולים להיות אנשים שסוציולוגית שייכים לאורתודוקסיה ומעלים טיעונים רפורמיים. כי אנשים הם לא תמיד קוהרנטיים. לכן אני חושב שצריך לדון בטיעונים לא באנשים. את האפיון הסוציולוגי עשיתי רק כדי שנבין למה הדברים מכוונים. אני בהמשך אכנס לדוגמאות. בינתיים אני רוצה פשוט את המפה התיאורטית הזאת שסרטטתי פה קצת להוריד לקרקע. לכן עשיתי את הזיהוי הזה. אבל צריך להקפיד, זה לא מדבר על אנשים, זה מדבר על טיעונים. אם אדם רפורמי יעלה טיעון שהוא של שמרנות מדרשית, זה טיעון לגיטימי לגמרי, צריך לדון בו. מה אכפת לי שמי שהעלה אותו הוא רפורמי? צריך לדון בו. כן נכון, לא נכון. טיעון רפורמי אני לא מסכים איתו אז אין לי מה לדון. אז לא אכפת לי מי האדם שמעלה את הטיעון, אכפת לי מה הוא הטיעון. זה נקודה מאוד חושבה. עכשיו שתי הערות על המפה הזאת. הערה ראשונה זה שאין באמת שמרנים פשטיים, כהמשך לוויטגנשטיין שהסברתי קודם. השמרנות הפשטית זה האתוס החרדי, זה לא החרדיות. חרדיות מוכרת לעצמה ולאחרים את הלוקש שהם שמרנים פשטיים, שהם עושים בדיוק את מה שעשו אבותינו, וכל דבר שתלמיד צעיר אפילו עתיד לחדש הראה הקדוש ברוך הוא למשה בסיני. כן, הדוד שלי, הדוגמה שתמיד אני מביא מהדוד שלי, שהוא אומר שהאביי ורבא וודאי למדו ביידיש. העיראקים, כן? וודאי למדו ביידיש. למה? כי הם ידעו ללמוד. מי שיודע ללמוד לומד ביידיש, כן, זה ברור. עכשיו הוא. הוא יודע שלא נכון, אבל זה בהחלט האתוס שלו. האתוס שלו זה שהם הלכו עם שטריימל וגארטל ולמדו ביידיש. הוא יודע שלא נכון היסטורית, לכן אני אומר, זה לא אדם מפוקס, אבל האתוס החרדי זה חיים בשניות. האנשים המפוקסים ביניהם יודעים שזה שטויות, אבל הם ממשיכים לחיות בתוך התודעה הזאת. האנשים שפחות מפוקסים גם חושבים שזה נכון, שמשה רבנו הלך עם שטריימל וגארטל. שכל ההלכות שאנחנו מקיימים עכשיו זה מה שהקדוש ברוך הוא נתן למשה בסיני. על זה יחתמו הרבה יותר אנשים מאשר על השטריימל והגארטל. זה גם שטויות במיץ עגבניות כמובן. אבל זה האתוס החרדי. האתוס החרדי שאנחנו לא משנים כלום. לכן אנחנו הולכים עם בגדים שנהגו בפולין לפני מאתיים שנה. נכון, חם פה בארץ, זה לא מתאים למזג האוויר פה, אז מה? אנחנו ממשיכים עם בגד ים שלנו, הקפוט. להמשיך עם בגד ים באזור קר זה כמו להמשיך עם בגד חם באזור חם. אתה הולך באופן לא נוח כי אתה נאמן למסורת אבותיך. עכשיו למה אני הולך בלי שטריימל וגארטל? אני גם נאמן למסורת אבותיי, רק אני אומר, אני הולך עם בגד שמתאים למזג האוויר. פה כבר הנמשל ממש קרוב למשל. יש כמובן, הבגדים לא חשובים, אבל פה כבר יש איזשהם ביטויים ממש למשל בתוך הנמשל. אבל האתוס, זאת אומרת האתוס החרדי הוא אתוס של שמרנות פשטית. הם לא באמת שמרנים פשטיים, הם משנים כל הזמן וכמובן שונים לחלוטין ממה שהיה בדורות הקודמים החרדים. הם לא מודעים לזה ולא מודים בזה. אז האתוס שלהם הוא אתוס של שמרנות פשטית, אבל הם עצמם שמרנים מדרשיים. וההבדל בינם לבין המודרן אורתודוקס זה הבדל שבמינון.

[Speaker C] זה לא הבדל של האסטרטגיה.

[הרב מיכאל אברהם] כמה מדרשים אתה עושה וכמה מרחיקי לכת המדרשים האלה, זה הכל. הרב?

[Speaker C] כן. מתנצל, אבל לא הבנתי את הניואנס.

[הרב מיכאל אברהם] מה לא הבנת?

[Speaker C] לא הבנתי את ההבחנה שאתה עושה, את ההערה הראשונה הזאת לא הבנתי מה אתה מוסיף על השיעור כאילו.

[הרב מיכאל אברהם] אני טוען שהחרדים, אין בעצם בעולם שמרנים פשטיים.

[Speaker C] כן, זה בעקבות ויטגנשטיין. אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] זה השלכה של מה שהיה אצל ויטגנשטיין, ועכשיו אני טוען את זה עובדתית, אמפירית. אין. אתם לא מכירים טיפוס שהוא שמרן פשטי, כי אין כזה. הם תמיד משנים. אין מי שלא משנה ומפרש את המסורת שהוא קיבל. אין מי שמתנהג באמת כמו שהתנהגו אבותינו. יש אתוס של שמרנות פשטית. האתוס החרדי הוא של שמרנות פשטית. זה כמו שאתם יודעים, פעם ראיתי מישהו כתב, איזה תלמיד בשבי חברון, בחור צעיר, כתב איזה כתב פלסתר מתלהם כנגד הרב שרלו, זה היה לפני הרבה שנים. מי זה הרבנים ששימשת? אין בכלל גדולי הדור, אתה לא שימשת את גדולי הדור, מה אתה? זה, אני הלכתי למות מצחוק כשקראתי את השטות הזאת, כי הדרך שעליה הוא מגן זו דרך כל כך חדשנית שהרבה יותר חדשנית מהדרך של הרב שרלו. הדרך של הקו, כן? ישיבות הקו. אבל הם כל הזמן מדברים בשם המסורת ומי שימש תלמידי חכמים, והאחרים הם בעצם רפורמים. זה כמו שכן, הרי אצלם המסורת מתחילה ונגמרת אצל הרב קוק. משה קיבל תורה מסיני ומסרה לרב קוק. ומבחינתם לכן זה ישר ממשה רבנו הגיעה המשנה הזאת של הקו, אמונת עתינו מה שנקרא, ניתנה למשה בסיני. והם לא מבינים שזה כל כך שונה מכל מה שעשו בדורות הקודמים, שכשהם מדברים בשם המשך המסורת, בשימוש תלמידי חכמים וכולי, אתה לא יודע אם לצחוק או לבכות. אגב, הבריסקרים אותו דבר. כן, בדיוק. הבריסקרים אותו דבר. הבריסקרים מדברים כל הזמן בשם המסורת, זו המילה הכי נפוצה בפובליציסטיקה הבריסקרית. מסורת, מסורת, אנחנו הולכים רק עם המסורת. המסורת שלהם התחילה לפני מאה שנה אצל רבי חיים, שעשה מהפכה מטורפת מול מה שהיה נהוג לפניו. גם בחשיבה הלמדנית אבל גם באופן הפסיקה. אבל הם כל הזמן מדברים בשם המסורת. התחושה שלי שזה איזשהו סוג של השלכה, אולי אפילו השלכה פסיכולוגית. כן? זאת אומרת בן אדם מבין שהוא הרי הולך על דרך חדשה לחלוטין והוא מוכר לעצמו לוקש שהוא כאילו ממשיך. את המסורת, הוא חי באתוס של שמרנות פשטנית, ואז הוא תוקף את כל האחרים, שבעצם הרבה יותר קרובים למסורת ממנו, שהם סוטים מהמסורת, כי המסורת זה הרב קוק או רב חיים. מי שלא מתנהג כמותם הוא סוטה מהמסורת. למה? הוא הרבה יותר קרוב למשה רבנו אשר הרב קוק או רב חיים. כן, אבל הוא לא הרב קוק ורב חיים. זאת אומרת, יש הרבה פעמים איזשהו דיסוננס נורא גדול. אתה חי בתוך אתוס שאתה השמרן הפשטני האולטימטיבי, אתה עושה בדיוק, אתה מתנהג בדיוק כמו שהתנהג משה רבנו. שבעצם אתה החדשן הכי גדול. מה שיעקב כץ כן כתב לא מעט על זה שהאורתודוקסיה זאת המצאה מודרנית. התפיסה האורתודוקסית זו המצאה מודרנית. זה לא היה פעם תפיסה אורתודוקסית. הייתה יהדות, זה היה מן משהו טבעי כזה. אורתודוקסיה זה אידאולוגיה, זאת מפלגה, זה כללים מנוסחים. פעם אצל יהודים לא היו כללים מנוסחים. כן, הרמב"ם ניסה לעשות שלוש עשרה עיקרים, גם כן איזשהו ניסיון מפוקפק. אבל לא עבדו עם, זה החיים שלנו, החיים שלנו היו חיים יהודיים. זה לא היה מניפסט, זה לא היה אידאולוגיה. בעידן שלנו זה עידן אידאולוגי. אז יש אידאולוגיה רפורמית, אז כנגדה נוצרה אידאולוגיה אורתודוקסית. שתי התופעות הן חדשות.

[Speaker F] בשיעור אנחנו כל הזמן מדברים על מסורת, בהקשר הזה מסורת והלכה אתה מתכוון לאותו דבר?

[הרב מיכאל אברהם] לא, יש מסורת הלכתית, יש מסורות שונות. בהלכה יש את המסורת ההלכתית. כמובן אני חותר להגיע בסוף בסוף לשמרנות וחדשנות הלכתית, אבל אני כרגע עוד עוסק במושגים, זה הניתוח המושגי. הערה נוספת שאני עוד רוצה להספיק אותה היום, לקח לי הרבה יותר זמן משחשבתי, זה איפה למקם את הקונסרבטיבים. לא דיברנו עליהם עדיין. מה אתם אומרים?

[Speaker G] תגיד מה הם עושים שונה כל כך, לא כל כך מכירים.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה קונסרבטיבים? קונסרבטיבים זה כן, זה כאילו הרפורמים המשודרגים. בין רפורמים לאורתודוקסים.

[Speaker I] הקונסרבטיבים שינו קצת את העמדה שלהם, הם זזו הרבה שמאלה בשנות השמונים. פעם הם היו כזה יותר מודרן אורתודוקס, היום הם רפורמים קצת יותר שמרנים.

[הרב מיכאל אברהם] לא רק שהם, לא רק שהם זזו, אלא אין דבר כזה הם. יש הרי המון גוונים. אבל בגדול כשאני רוצה להציג על המפה של הטיעונים, לא של האנשים, טיעון קונסרבטיבי, אין דבר כזה. זה שמרנות מדרשית. מודרן אורתודוקס וקונסרבטיבי זה אותו דבר. יש הבדל במינון, יש הבדל בכמה רחוק אתה הולך או איזה מקורות מבחינתך הם מחייבים או לא מחייבים, אבל מבחינת הלוגיקה של הטיעון, זה טיעון של שמרנות מדרשית, שניהם, זה אותו דבר. אין הבדל. אגב, רוב הטיעונים הקונסרבטיביים, לא כולם, אבל רוב הטיעונים הקונסרבטיביים יכולים בהחלט להימצא גם בספרות הלכתית של מודרן אורתודוקס.

[Speaker F] הטיעון למשל שיותר נכון לנסוע באוטו בשבת ובלבד שתגיע לבית הכנסת, שזה הרבה קונסרבטיבים אומרים. אוקיי. זה פרשנות מדרשית?

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות, כן. תלוי, אפשר להיכנס לפרטים ולראות. השאלה מה האיסור בזה, השאלה היא עד כמה אתה מתיר איסורים בשביל. מה זאת אומרת, היום רבנים אורתודוקסים, מה שלא היה אגב לפני עשרים שנה, הרבה רבנים אורתודוקסים יגידו לך היום את הטענה הזאת. הרב אבינר כתב אותה. הרב אבינר חזר מסיור בחוץ לארץ והוא כתב, למדתי שם שהם צודקים. זה לא כמו בארץ, בחוץ לארץ צריך לעודד את האנשים לבוא באוטו לבית כנסת. במו עיניי ראיתי. שלא לדבר על להזמין אדם חילוני שיבוא לבקר אותי באוטו בשבת. כמה וכמה פוסקים אורתודוקסים היום מתירים את זה.

[Speaker C] כי זה שיקול ערכי, זה לא שיקול הלכתי.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. לא, אבל שיבוא אליו באוטו בשבת, לפני עיוור.

[Speaker C] כן, הוא אומר שהלכתית זה היה אסור, זה אסור בעצם, אבל כיוון שיש ערך שהוא יבוא לבית הכנסת.

[הרב מיכאל אברהם] אתה מבין שכשפוסק אומר את זה, אז זה לא טיעון רפורמי? אז הפוסק עושה שיקול מטה-הלכתי, בסדר גמור. זאת אומרת, הקונסרב… אני רוצה לומר שעל מפת הטיעונים, להבדיל מהמפה הסוציולוגית שהיא תמיד יותר מורכבת, על מפת הטיעונים אין מקום לטיעון קונסרבטיבי, אין טיעון כזה. הקונסרבטיבים לפעמים מעלים טיעונים רפורמיים, לפעמים טיעונים של שמרנים מדרשיים. אגב, בדרך כלל של שמרנים מדרשיים. קונסרבטיביות זה מודרן אורתודוקס בקצה השמאלי, זה הכל, אבל ברמה העקרונית זה אותו דבר. מודרן אורתודוקס. אגב, הזכירו קודם ציונות דתית, ציונות דתית היא בכלל לא על המפה פה. מי שנמצא פה על המפה זה מודרן אורתודוקס, כי מודרן אורתודוקס זה דרך להתייחס לטיעונים ולפסיקות הלכתיות. ציונות דתית זה לא תפיסה שנוגעת לאיך אני רואה את ההלכה, ציונות דתית זו אידיאולוגיה שנוגעת לציונות, זה הכל. יש הרבה ציונים דתיים שהם גם מודרן אורתודוקס, אולי, בסדר, אז יכול להיות, אבל ציונות דתית היא בכלל לא על המפה הזאת. כמו שההבדל בין חסידות בעלז וחסידות ויז'ניץ הוא לא על המפה הזאת. זה לא, זה לא רלוונטי. אוקיי? זה ויכוח בתחום הלכתי מסוים, זה לא ויכוח על צורת הטענה ההלכתית. אני, המפה הזאת מתארת את סוגי הטיעונים בפרשנות ההלכתית או בהידיינות ההלכתית. אוקיי? ועל המפה הזאת אין, אני לא חושב שיש עוד מקום לעוד טיעון. יש את הכופר שהוא לא במשחק, יש את הרפורמי שהוא במשחק אבל לא לגמרי, יש את השמרן המדרשי והשמרן הפשטי. אני לא חושב שיש עוד סוג של טיעון. ואני אנסה לעבור על כל מיני טיעונים, אחד או שניים עלו פה אבל אני אביא עוד כאלה, יש ספר של רב רפורמי בשם משה זמר שנקרא הלכה שפויה. קראתי אותו פעם וראיתי שם הרבה מאוד טיעונים שזה הפיל לי את האסימון פעם ראשונה שבעצם חלק גדול מהם יכולתי לחתום עליהם ולכתוב אותם בדיון הלכתי אורתודוקסי. שאולי אחרים יגידו שאני גם לא אורתודוקסי, לא משנה, אבל זה יכול להופיע שם. ואני ארצה לעבור על כמה טיעונים שלו ולנסות להדגים את הדברים האלה בהמשך. אבל עד כאן שירטטתי את מפת הטיעונים ושוב פעם אני מדגיש, זו מפה של טיעונים. הסוציולוגיה כמובן מתחלקת עם איזושהי זיקה לטיעונים האלה, אבל הזיקה רחוקה מלהיות הרמטית. לכן כשמישהו מעלה טיעון אל תסתכלו מה צבע הגארטל שלו. תנסו לבחון את אופי הטיעון. זה לא משנה מי הוא, משנה מה הטיעון שהוא מעלה. ואנחנו עוד נגיע לזה בהמשך. אוקיי, אני עוצר כאן. הערות או שאלות?

[Speaker E] תודה רבה שבת שלום.

[Speaker F] למה לא שבת שלום? יש

[הרב מיכאל אברהם] פה

[Speaker F] תלמידה חדשה בת ארבע.

[הרב מיכאל אברהם] הו, יפה.

[Speaker G] שאלה קטנה, למה אמרת לחילוני כאילו לפני עיוור לא תיתן מכשול? הוא יודע שאסור ובכל זאת הוא רוצה לבוא.

[הרב מיכאל אברהם] לפני עיוור זה גם על מי שיודע, שאתה מושיט כוס יין לנזיר והוא יודע שאסור לו לשתות יין. אתה מושיט כוס יין לנזיר, זו הדוגמה בגמרא ללפני

[Speaker G] עיוור,

[הרב מיכאל אברהם] מדובר בנזיר שיודע שאסור לשתות יין.

[Speaker G] היצר פשוט התגבר עליו, שלא לתת לו?

[הרב מיכאל אברהם] היצר התגבר, מה זה משנה? בתכלס הוא יודע. אוקיי, תודה, להתראות, שבת שלום, תודה

[Speaker G] רבה.