חדשנות, שמרנות ומסורת – שיעור 15

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אנחנו בעצם בתוך הסדרה של שמרנות, חדשנות ומסורת. טיפלנו במושג הזה של חדשנות, מה זה שינוי הלכתי מול שמרנות. הגדרתי כמה סוגי שמרנות: שמרנות מדרשית, שמרנות פשטית. ניסיתי להראות שגם בתוך מסגרת שמרנית יש מקום לשינויים בהלכה. לא רק שיש מקום, אלא בעצם כדי להיות שמרן באמת אתה חייב לעשות שינויים בהלכה, כי הרצון שלך לשמר את ההוראה המקורית בנסיבות שונות מחייב פעולה שונה כדי שתקיים את אותה הוראה. אחר כך, אני ממש בתמצית רק מסכם, אחרי שניסיתי להראות ששינויים כאלה אפשריים, ואמרתי שאני לא מוטרד משאלת המדרון החלקלק שבעצם אפשר את כל ההלכה לשנות או לבטל באופן כזה. אני לא מוטרד, לא כי זה לא יכול לקרות, זה יכול לקרות, אבל קודם כל השאלה אם זאת האמת. לחששות כמו מדרון חלקלק צריך לדון, צריך לטפל בחששות האלה, צריך לטפל בנפרד ולא לערבב אותם בתוך הדיון המהותי. מעבר לזה, גם אמרתי שהחשש כשלעצמו הוא יותר חשש פסיכולוגי מאשר חשש לוגי. כי גם אם אני מקבל מדרש שמרני שמשנה את ההלכה, מה שלכאורה פותח פתח לעשות כל מיני שינויים בהרבה הלכות, זה לא אומר שהכל הולך. זה לא אומר שכל הצעה וכל הזיה שמישהו מעלה יכולה לבטל הלכות, לשנות הלכות ולעשות מה שרוצים. כמובן, כל אחד יכול להגיד את זה, הלשון סובלת הכל, אבל יש איזשהו סוג של שכל ישר, איזשהו היגיון שאתה מצפה שמי שמעלה את ההצעה לשינוי יעמוד בו, בקריטריון ההגיוני הזה. ואם לא, אז לא, הוא רוצה לעשות את זה בלי היגיון, שיעשה מה שהוא רוצה, הוא יכול גם סתם לחלל שבת. אבל אני לא חושב שהעובדה שאין איזשהם קריטריונים קשיחים אמורה להרתיע אותנו, כי עדיין יש שכל ישר. וגם בלי כל ההצעות שלי, אפילו מי שלא מקבל את המסגרת המושגית של שינויים במסגרת שמרנות, עדיין צאו וראו כמה מחלוקות יש בהלכה וכמה שינויים עושים, והכל תלוי בסברות. ומי שחושב כך פוסק כך, ומי שחושב אחרת פוסק אחרת. את זה לא אני המצאתי. זאת אומרת, זה המצב ההלכתי הרגיל. כל מה שאני רק אומר זה שצריך ואפשר וצריך להכיר בזה. לכן בסופו של דבר יש בהחלט מקום לעשות שינויים בהלכה, כולל שינויים רדיקליים. הוספתי תוך כדי זה שהמדרש השמרני, אמרתי ששינוי במסגרת שמרנית תמיד מתבסס על איזשהו מדרש שמרני. אני אזכיר שוב פעם את הדוגמה שליוותה אותנו, נגיד להכשיר נשים לעדות היום. אז הטענה היא שנשים פעם נפסלו בגלל שהן לא היו משכילות, משהו כזה. ההנחה שהפסול הוא בגלל היותן לא משכילות ולא בגלל עצם היותן נשים. היום הן לא כאלה, ממילא אפשר להכשיר אותן לעדות. זה טיעון לטובת הכשרת נשים לעדות. אני שוב פעם אומר, אני לא מאה אחוז עומד מאחורי זה, אני לא בטוח, אני מעלה את זה רק כדוגמה כדי להראות את הלוגיקה של העניין. אז זה טיעון להכשיר נשים לעדות. אם מישהו אומר "תשמע, זה פאסה ולכן צריך להכשיר נשים לעדות", זה באופן עקרוני רפורמה. אבל אם מישהו מעלה טיעון מהסוג שאמרתי קודם, שהוא מבוסס על מדרש שמרני, אז לא, זאת שמרנות. אפשר להתווכח, אפשר להסכים, אבל הטיעון כשלעצמו הוא טיעון הלכתי קביל ולגיטימי. הבאתי את הדוגמה של המאירי לגבי גויים שעושה ממש טיעון מהסוג הזה. כך שזה טיעון לחלוטין לגיטימי. איך מבססים את המדרש השמרני עצמו? איך אני יודע שבאמת פסול נשים מתבסס על היותן לא משכילות או לא מכירות את השוק, את הרחוב, את איך שעניינים מתנהלים? את הטענה הזאת, היא טענה אולי אפשרית, אבל לא צריך להביא לה ראיות? זאת אומרת, אני יכול לתלות דברים בהמון, לתלות כל דין כזה בהמון. הסברים אפשריים. מה, איזה בסיס אני יכול להציע דווקא לעניין הזה של חוסר ההשכלה? אז בדרך כלל ההיגיון אומר, אתה רוצה לשנות, נטל הראיה הוא עליך. כל המשנה ידו על התחתונה, מה שנקרא, במובן במשמעות מושאלת. אז הטענה היא שבעצם אתה צריך להביא ראיות למדרש השמרני שלך, ואני רציתי לטעון שלא. מספיק שהמדרש השמרני מייקס סנס. זאת אומרת, מספיק שהוא נשמע הגיוני בשביל שאני אלך איתו. ולמה? בגלל שאם אני צודק במדרש השמרני הזה אז מי שיפסול נשים לעדות בעצם פועל נגד ההלכה. אין לו יתרון עליי בזה שהוא פוסל נשים לעדות. השאלה מי צודק. אין פה, זה שעד עכשיו נשים נפסלו לעדות זה לא אומר כלום. אבל בסופו של דבר השאלה מי צודק. אם הוא צודק, אז אני עבריין, אם אני צודק אז הוא עבריין. אין פה אפשרות של ללכת על בטוח. וכיוון שכך, צריך פשוט לדון איזה מהאפשרויות נכונה. עכשיו, אם יש לי ראיות זה הכי טוב, אבל גם אם אין לי ראיות, ההשוואה בין שתי האפשרויות האלה תיעשה לפי סברא, שכל ישר. האם לדעתך סביר שהפסול של נשים נבע מחוסר השכלה או משהו כזה? אם כן, אז זה הכל. זה בסיס מספיק כדי לעשות מדרש שמרני. אם לא, אז אתה לא מסכים, אבל ברמה העקרונית מספיק שכל ישר, לא צריך מקורות או ראיות למדרש השמרני הזה כדי להשתמש בו. אז זה הביא אותנו לשלב שבו לכאורה הכל פתוח. זאת אומרת, אפשר לעשות מה שרוצים ונתת תורת כל אדם בידו, וזה כמובן מטבע הדברים מעורר חששות ובהחלט אפשר להבין את החששות שזה מעורר. ואז עברתי לדיון בספר של הלכה שפויה של משה זמר, כן, של הרב הרפורמי, ששמה הוא מציע בעצם שינויים בהלכה, וניסיתי להדגים דרך ההצעות שלו וקריאה ביקורתית של ההצעות שלו שני דברים. א, שבאמת חלק מההצעות שלו, למרות שהן באות ממישהו שמוגדר כרב רפורמי, צריך לדון בהן. זה הצעות לגיטימיות לחלוטין בהלכה, אפשר להסכים או לא להסכים, אבל הן בהחלט במסגרת הלגיטימית, וזה טיעון לגיטימי שצריך לדון אם אני כן מסכים איתו או לא מסכים איתו. העובדה שהצעה מסוימת יוצאת מפיו של רב רפורמי לא פוסלת אותה. אני דן לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. זאת, זה לקח ראשון שעשיתי להפיק מהדיון בספר שלו, אבל הלקח העיקרי שרציתי להפיק זה דווקא הלקח ההפוך. שרוב ההצעות שם, למרות שהן לכאורה יכולות להיכנס למסגרת של שמרנות מדרשית, הן לא באמת נמצאות שם. וניסיתי להראות דרך זה שזה לא נכון שהכל פתוח וחששות למדרונות חלקלקים ואת כל השולחן ערוך אפשר למחוק באופן כזה, כל הטענות ההיסטריות האלה כנגד הגישה הזאת לא נכונות. הנה, תראה מישהו שבאמת מנסה לעשות כל מיני שינויים, אבל זה לא עובר באמת את הרף של שמרנות מדרשית. והסברתי שמה למה זה לא עובר. אז הוא בעצם לא מביא מדרש שמרני בכלל, גם לא מסברא, אלא הוא אומר שהוא לא מחויב בכלל למסקנה שמנוגדת להערכתו. במילים אחרות הגדרתי את זה כך, שמבחינתו המוטיבציה לעשות שינוי היא טיעון לשינוי. בעוד שבשמרנות מדרשית המוטיבציה היא רק מוטיבציה, זאת אומרת, זה יגרום לי להפוך כל אבן ולחפש כל מיני טיעונים כדי להצליח לעשות שינוי או למצוא מדרש שמרני שיאפשר לי שינוי. אבל אם לא מצאתי את זה, אז גם אם יש לי מוטיבציה, לא יעזור. נגיד שאני נורא רוצה בגלל שוויון האישה, אני נורא רוצה להכשיר נשים לעדות. אבל אין לי מדרש שמרני שיגבה את זה, כמו שאמרתי קודם, לא משכילות, כן משכילות, נגיד שלא מצאתי מדרש שמרני, אז המוטיבציה עדיין קיימת, אני מאמין בערך השוויון. אני רוצה מאוד להכשיר נשים לעדות ברובד ההלכתי, אבל אם לא מצאתי מדרש שמרני, אני לא יכול לעשות את זה. אצל משה זמר זה לא מונע. ברגע שיש לך מוטיבציה זה מספיק. אוקיי? אז זה למשל אינדיקציה מאוד חזקה לזה שהשינוי הוא לא אינסופי. לא כל דבר שמציעים הולך, ולא צריך כל כך לפחד מהתפיסה הזאת. הליברלית הזאת אפשר לקרוא לה, מהתפיסה הגמישה הזאת של ההלכה. נקודה נוספת שראינו שמה, זה אני מסיים את הסיכום, זה ההיבט של הסמכות. גם אם יש שינוי שהוא לגיטימי ואפשר לעגן אותו במדרש שמרני, לא תמיד אפשר לבצע אותו, לפעמים המניעה היא מניעה טכנית. פשוט יש משהו שנקבע בסנהדרין, וצריך בשביל לשנות אותו סנהדרין אחרת, או אפילו בית דין גדול בחכמה ובמניין אם זה דין דרבנן, אם זה דין דאורייתא ראינו את הרמב"ם הזה. אז זה אומר שבעצם יש גם מניעות טכניות שעומדות בפני השינויים, ולא רק ההיגיון הפרשני כשלעצמו, המדרשי כשלעצמו. עכשיו בהקשר של מוישה זמר, אז הראיתי שמה שבהלכות דרבנן באמת לכאורה המוטיבציה היא כל המשחק. כי בהלכות דרבנן אם יש לי מוטיבציה לאסור או להתיר משהו, אז זה מה שאני עושה ואני לא צריך למצוא מדרש או פרשנות שתגבה את זה. אם הייתי מוצא מדרש או פרשנות שמגבה את זה זה היה דין דאורייתא, לא דין דרבנן. כי הייתי עושה את זה כפרשנות לתורה. כל המשמעות של דין דרבנן זה שאני לא יכול להוציא אותו מהתורה באמצעים פרשניים או מדרשיים. אז איך רבנן קובעים את הדין הזה? כי כך נראה להם נכון. אז הם קובעים את הדין הזה כדין דרבנן, לא כפרשנות שיוצאת מהתורה כן כדין דאורייתא. הם משמשים פה כמחוקקים ולא כפרשנים. זה אומר שבניגוד לדיני דאורייתא ששמה בעצם מה שקובע זה המהות והמוטיבציה היא בסך הכל רק מניעה אותנו לחפש טיעונים לגופו של עניין אבל אין לה מעמד למוטיבציה כשלעצמה, בהלכות דרבנן המצב הוא הפוך. יש מעמד רק למוטיבציה. טיעונים מהותיים לא יהיו שם, כי אם הם היו זה היה דין דאורייתא. טיעונים מהותיים לא היו שם. עכשיו אצל מוישה זמר שהוא בא לשנות את ההלכה כשמדובר בהלכות דרבנן, לכאורה העובדה שהוא מעלה מוטיבציה ומסתפק במוטיבציה לבדה לגבי הלכות דרבנן זה בסדר גמור. כי בהלכות דרבנן כל הרעיון הוא רק המוטיבציה. אבל כאן הביקורת שלי עליו הייתה שהוא מתעלם משיקולי סמכות. כי גם אם מספיקה לי מוטיבציה כדי לתקן הלכה דרבנן או לשנות הלכה דרבנן, לתקן תקנה כן לא במובן של לתקן to repair אלא לתקן תקנה או לשנות תקנה דרבנן, אז נכון שהמוטיבציה לבדה מספיקה. המוטיבציה של מי? מוטיבציה של בית דין הגדול. ואם מדובר בהלכה דרבנן שמחייבת את כולם זה בית דין הגדול. אם מדובר בשינוי של הלכה דרבנן שנקבעה בעצמה בבית דין הגדול, אז גם השינוי צריך להיעשות בבית דין הגדול. אז כאן הוויכוח הוא לא לגופו של עניין, אני יכול להסכים עם מוישה זמר שהמוטיבציה הזאת כבר לא רלוונטית היום, והיה מן הראוי לשנות את ההלכה הזאת. אבל מה לעשות, יש פה בעיות סמכות. לכן בהלכה דרבנן המונע העיקרי משינויים זה בעיית הסמכות. בהלכה דאורייתא בעיית הסמכות היא קלה יותר כמו שראינו ברמב"ם, לא צריך בית דין גדול בחכמה ובמניין, אבל עדיין צריך בית דין, ושאלת המוטיבציה אבל לא רלוונטית. היא רלוונטית כהקשר הגילוי לא כהקשר הצידוק, כן השוואתי את זה להבחנה הזאת בפילוסופיה של המדע בין הקשר הגילוי להקשר הצידוק. אז לכן מה שאני מנסה להראות דרך הביקורת על הספר של מוישה זמר זה שבאמת לא נכון גם בתפיסה הזאת של שמרנות מדרשית, שמרנות גמישה, גם בתפיסה הזאת לא הכל הולך. יש כללים, יש צורות התנהלות, לא הכל פתוח. לא צריך להיבהל מהתפיסה הזאת, היא לא פותחת הכל. אוקיי, זה פחות או יותר הסיכום של מה שעשינו עד עכשיו, באמת רק בראשי פרקים. מה שאני רוצה לעשות היום זה לעבור בפירוט על סוגיה אחת שדרכה אני אנסה להדגים את כל מה שראינו עד היום. את כל מה שראינו ובפרט מה שסיכמתי עכשיו בסיכום אני אנסה להראות לכם דרך הסוגיה הזאת. ואתם תראו איך העסק הזה עובד בפועל. זאת סוגיה שעוסקת במעמדו של גר. שאלות שהן בסך הכל לא מאוד מסעירות את דעת הקהל היום, זה לא כמו מעמד האישה, לא כמו יחס לגויים. מעמד של גר בהלכה. אבל בהחלט יש בזה גם פוטנציאל נפיץ. כי המעמד של גר, אני עכשיו נכנס לדוגמה הזאת, המעמד של גר בהלכה הוא מורכב ובמידה מסוימת אולי אפילו סתירתית. מצד אחד התורה מזהירה כל הזמן על כבוד הגרים, על אהבת הגרים, לא להזכיר לגר את עברו, כן? לתת לו יחס כמו יהודי. גר שהתגייר כקטן שנולד דמי, מבחינתנו הוא כאילו נולד יהודי, הוא נולד מחדש, רבורן מה שנקרא אצל נדודנו. אז הטענה הזאת לכאורה, או התפיסה הזאת לכאורה אומרת, הגר אחרי שהתגייר שכחתי את העבר שלו, מחקתי את העבר שלו, כרגע הוא יהודי לכל דבר ועניין. ובאמת בדרך כלל בהלכה אין הבדל בין גר לבין יהודי ולהפך, במקום שבו אנחנו לא מתייחסים כראוי לגר התורה מזהירה על זה בהרבה הרבה הרבה מאוד מקומות, והיא רואה את זה בחומרה רבה את המתן יחס לא שווה לגר, זה צד אחד של המשוואה. מצד שני יש כמה הלכות שמאוד מפתיע לגלות אותן שחד משמעית מפלות גרים. למשל לגיורת אסור להינשא לכהן. למה לא? יהודייה לכל דבר, למה שמצב של הגיורת יהיה שונה? דבר נוסף לגר מותר אגב להינשא לכהנת, כי בכהנת אין פסולי נישואין, כן? רק על כהן שעובד במקדש יש פסולי נישואין, אז לכן אני מדבר על גיורת לכהן ולא על גר לכהנת או לבת כהן. בכל אופן אז זה נקודה ראשונה. נקודה שנייה זה היתר להינשא לממזר, גיורת מותרת בממזר או גר בממזררת, מה שכל ישראל אסור להם. ועוד פעם מבחינה מסוימת זה דווקא מחמירים על עם ישראל ומקלים על הגרים, אבל זאת קולא כזאת שבעצם נובעת לכאורה מאיזשהו מעמד נמוך יותר, זאת אומרת ממך לא דורשים, אתה יכול גם להתחתן עם ממזר או ממזרת. אוקיי, זה לא כמו יהודי מרחם, כן? יהודי מיוחס יהודי מלידה שהוא אסור בממזר או בממזרת. אז גם זה למרות שזה לכאורה הליכה לקראת הגר, כן? אנחנו מתירים לו דברים שליהודי אסורים, עדיין יש פה בסאבטקסט איזה שהיא סוג של ראיית הגר כמעמד נמוך יותר. והדבר הכי מפתיע זה האיסור למנות גר לשררות. אסור למנות גר להיות מלך אבל הוא הדין לכל השררות שבישראל, זאת אומרת אסור למנות אותו להיות מחלק מים, גבאי צדקה, לא יודע מה פקיד בעירייה, כל אחד שיש לו סמכות על אנשים אסור למנות גר לתפקיד הזה. כך נפסק להלכה ברמב"ם, שולחן ערוך, בכל הפוסקים. עכשיו זה דבר מדהים, אגב אף אחד היום לא מעלה בדעתו ליישם את זה בפועל, אבל זה כך כתוב בהלכה. עכשיו זה כבר אפליה בוטה, זאת אומרת פה אתה בעצם אומר הגר הוא במעמד נמוך יותר מאשר יהודי, אני לא מוכן שלגר תהיה שררה ביחס ליהודים. זאת ממש אפליה, אם בכל שאר הדברים עוד יכולנו להגיד טוב לא יודע גזירות הכתוב אי אפשר לדעת פה שם, מה יש פה? אני אגיד יותר מזה, כל הסיפור הזה הוא סיפור נורא מוזר, כי הרי אין באמת פסולים להיות מחלקי מים. מחלקי מים הכוונה מי שנותן קצבה בעיר לכל אחד כמה מים הוא יקבל נגיד לשדה שלו או משהו כזה, צריך לחלק את מי המעיין או מי הנחל שעובר שמה, אז זה תפקיד שיש בו שררה, כן? אתה בעצם מחלק קצבת מים לכל אחד. אז את התפקיד הזה לא נותנים לגרים. עכשיו מה זאת אומרת מחלקי המים אם אני אעשה את זה עם תוכנה את חלוקת המים זה מותר? לא חושב שמישהו יגיד שזה אסור. אבל אם אני עושה את זה עם תוכנה או סתם קוף, כן? התמנון של מינכן של המונדיאל, כן? הוא יחלק את המים בין אנשים, מה הבעיה? זה מעשה מה שנקרא בז'רגון ההלכתי מעשה קוף. זאת אומרת משהו שאין שום דרישה על מי שמבצע אותו רק שזה יתבצע בהוגנות, זה הכל. אז מאיפה צמחה בכלל ההלכה הזאת שפוסלת גרים מלהיות מחלקי מים או פקידים בעירייה או שר בממשלה או לא משנה כל אחד שיש לו סמכות או שררה על יהודים? מאיפה זה בא? א' זה אפליה כלפי הגר אבל גם ההלכה הזאת מצד עצמה היא מאוד מאוד תמוהה, כי זאת הלכה שפוסלת אנשים לתפקידים שאנחנו לא מכירים בכלל. פסולים לתפקידים האלה. זה לא תפקידים פורמליים. לדיינות יש פסול, יש כאלה שפסולים להיות דיינים. לעדים יש כאלה שפסולים להיות עדים. אולי אפילו למלך, נגיד לצורך הדיון, אלו תפקידים פורמליים. אבל כל שאר התפקידים, אלו תפקידים שהציבור החליט שהוא צריך מחלקי מים, או גבאי צדקה, או פקיד בעירייה, או ראש עיר, או שר, או לא משנה, כל תפקיד שלא יהיה. למה, מאיפה פתאום ההלכה מתחילה לפסול כל מיני אישים או סוגי אישים לכהן בתפקידים האלה? זה מעבר לאפליה שיש בדבר, לבעיה מוסרית שיש בדבר, יש פה גם בעיה לא מובנת ברמה הסברתית, ההלכתית הפשוטה. איך פוסלים מישהו לכהן בתפקיד, שהתפקיד הזה הוא בכלל לא מוגדר כתפקיד הלכתי? תעשה מה שאתה רוצה, כמו לפסול גר להיות שוער בכדורגל. מה יש להלכה עם שוערים בכדורגל? שוער בכדורגל שיהיה מי שאתם רוצים, מה אכפת לי מי יהיה השוער שם? אלא מה, יש להלכה איזשהו עניין שגרים לא תהיה להם סמכות על יהודים. טוב, אז זאת ממש אפליה בוטה. אז בעצם אנחנו לא פוסלים אף אחד להיות מחלק מים, אבל גרים כן. למה? הבעיה היא לא בחלוקת המים, הבעיה שאני לא רוצה לתת לגר סמכות על יהודי, כי הוא נחות. זה כבר ממש אפליה בוטה. עכשיו, מה היה עושה עם זה מוישה זמר? מתחיל עם הדגמות. כמובן היה אומר לא יעלה על הדעת ולכן ברור שכל ההלכות האלה בטלות. למה? כי המוטיבציה שלו היא להכשיר, להשוות את המעמד של גר למעמד של יהודי. לא יכול להיות שיהיה כזה אי שוויון, ולכן ברור שההלכות האלה בטלות. אבל זאת תפיסה רפורמית. כי זאת תפיסה שאומרת בגלל המוטיבציה שלי לבטל את ההלכה, המוטיבציה כשלעצמה מספיקה. אני לא צריך להביא טיעון או מדרש שמרני שיבסס את הצעד ההלכתי הזה. לא צריך להיכנס לשאלות של פרשנות, ברגע שהמוטיבציה קיימת, ההלכה בטלה או משתנה. זה מה שזמר היה עושה עם זה, זמר שכזה.

[Speaker B] רגע, יש לי שאלה, הוא לא מדבר על סתם מוטיבציה, הוא מדבר על מוטיבציה מסוג מסוים לבטל הלכה. מה

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת?

[Speaker B] זאת אומרת, אם יש לי מוטיבציה לבטל הלכה כי בא לי, הוא לא יקבל את המוטיבציה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, כי זה לא מוסרי, זה לא מתאים לנורמות המקובלות היום בעולם, או לא משנה מה שלא יהיה. אוקיי. אבל זה עדיין אתה צריך טיעון שמראה למה ההלכה הזאת בטלה. דיברנו קצת על שיקולי פאסט נישט בשוליים, אולי יש להם איזשהו סוג של מקום, אבל באופן בסיסי אתה צריך מדרש שמרני כדי לשנות את ההלכה. בלי זה זה מה שנקרא טענה רפורמית, אוקיי? עכשיו, זה אומר שמצד אחד המוטיבציה שלו היא מוטיבציה שאני מאוד מזדהה, לא שלו, כאילו לא דן בזה, אבל המוטיבציה הזאת אני מאוד מזדהה איתה. המוטיבציה היא לא רפורמית. הרפורמה היא בהסתכלות על המוטיבציה כסיבה מספיקה לשינוי. זאת אומרת, ברגע שיש לי מוטיבציה זה מספיק כדי לעשות את השינוי. זה רפורמי. כי אני עם המוטיבציה הזאת עכשיו אלך ואחפש מדרש שמרני ואז אני באמת אעשה את השינוי. המוטיבציה היא רק מה שגורם לי לחפש את המדרש השמרני. אבל המוטיבציה כשלעצמה היא לא מכשיר שהוא מספיק, או לא בסיס מספיק כדי לעשות את השינוי הזה. אני אעיר עוד הערה בהקשר הזה. במקרה הזה של גר, המוטיבציה היא אפילו יותר חזקה מאשר סתם מוטיבציה מוסרית. אתה אומר מוטיבציה מוסרית, היום העולם מאמין בשוויון, גם אני כחלק ממנו מאמין בשוויון, ויש לי מוטיבציה מוסרית להשוות את המעמד של גר למעמד של יהודי. כאן זה הרבה יותר חזק, כי התורה עצמה אומרת לנו להשוות את המעמד של גר למעמד של יהודי. זה לא סתם איזה עיקרון מוסרי ששאוב מהסביבה, מהתרבות העכשווית שבתוכה אנחנו פועלים, שעוד פעם אני לא פוסל את הדברים האלה בכלל, כבר דיברתי על זה. אבל פה זה עוד הרבה יותר חזק, זו מוטיבציה שלקוחה מתוך התורה עצמה, זאת לא מוטיבציה חיצונית. התורה עצמה אומרת להשוות גר ליהודי. מצד שני אבל התורה גם אומרת שהוא כשר לממזרת, אסור לכהן, ואסור למנות אותו לשררות. גם את זה התורה אומרת. אז לכן העובדה שהתורה אומרת להשוות גר ליהודי גם היא אפילו שזו מוטיבציה פנים-תורנית. היא לא מספיקה כדי לבצע את השינוי הזה. צריך, זה לכל היותר מהווה מוטיבציה לחפש מדרש שמרני שיאפשר לי לעשות את השינוי. אם אני אמצא, מצאתי, ואם אני לא אמצא, אז לא, אז אני לא יכול לעשות את השינוי למרות המוטיבציה. עכשיו אני אנסה להראות לכם, אחרי שאני קצת אכנס למקורות כדי שתראו על מה מדובר, אני אנסה להראות לכם מדרש שמרני לדוגמה, שאותו הצעתי כדי לשנות את המעמד של גר, ובעצם להגיד שהיום האיסורים למנות אותו ואולי אפילו איסורי החתנות של גר, לא קיימים. ואני לא רק שאני מציע מדרש שמרני, אלא אני גם מביא לו ראיות. אמרתי בסיכום שאם יש לי מדרש שמרני שהוא מתיישב על הסברה שלי, אני אפעל על פיו גם בלי ראיות. אבל כאן המדרש הזה הוא יותר חזק, אני יכול להביא אפילו ראיות למדרש הזה. אז זה מאוד יפה. אבל אנקדוטה שתמחיש קצת את הצורך בכל הדיון שלנו. שלחתי את המאמר הזה פעם לתחומין, לפני הרבה שנים. ובתחומין, אחרי שככה ישבו הרבה זמן על המדוכה ולא קיבלתי תשובה, צלצלתי שמה לשאול מה קורה. אז אמרו לי: תראה, המערכת לא יכולה לפרסם את המאמר הזה. שאלתי למה לא? אתם לא מסכימים? אמרו לא, לא בגלל טענות על הטיעונים שלך, אלא בגלל שאתה מעורר שאלה, מציף שאלה שיכולה להביא לכל מיני ביקורות וקטילות על ההלכה וחילול השם וכל מיני דברים כאלה, כי אתה בעצם שם על השולחן את האפליה שההלכה עושה כלפי גרים. אז אמרתי להם: ואז כולם כמובן ייתלו בזה, לא יקראו את התשובה, ויגידו הנה אתם רואים איזה תפיסה מיושנת, תפיסה לא מוסרית שהיא מפלה את הגרים לעומת יהודי, תפיסה גזענית אם תרצו, ויהיו על זה כל מיני ביקורות. אז אמרתי להם שלדעתי, אפילו אם אני מוכן לשמוע סוג כזה של שיקול, אני חחשב שהם טועים ברמה הטקטית. מעבר לוויכוח העקרוני שאני חושב שצריך הכל לשים על השולחן, אבל גם אם לא, גם ברמה הטקטית אתם טועים. למה? כי הרי אני כשאני מעלה את השאלה זה שטר ושוברו בצדו. אני גם מסביר למה באמת ההלכה לא מפלה גרים, ולכן היום כבר אפשר לשנות את זה. לא משנה, עוד מעט אני אסביר לכם למה אני מתכוון, אבל כרגע אני מדבר רק על הסכימה. אם לא נפרסם את המאמר, ובעולם שלנו עם האינטרנט ועם הפתיחות ומאגרי המידע הפתוחים, מישהו יעלה על זה די מהר, על האפליה בין יהודי לבין גרים, והשאלה תעלה, ועכשיו לא יהיה פרסום נגיש של תשובה מספקת לשאלה הזאת. אז יהיה מצב יותר טוב? הביקורת תעלה ולא תהיה אפשרות להתגונן מפניה. הרבה יותר הגיוני גם ברמה הטקטית לשים את הדברים ביושר על השולחן, לדון בביקורת, לשים גם את הביקורת, כי בסך הכל גם אני שותף לביקורת הזאת. כשאתה לא משווה כשאתה עושה אפליה בין יהודי לבין גר, זה באמת לא בסדר. זו לא טענה אנטישמית, זו טענה שגם יהודי צריך להרגיש כלפיה בעיה. ויחד עם זה אני כותב או מציע ביחד עם השאלה או עם הביקורת אני מציע את ההסבר שמיישב את העניין. אז בעיניי הרבה יותר הגיוני לעשות את זה, בטח בדור האינטרנט שהכל בסוף בסוף זה יעלה. אז להציף את השאלה ביושר ולשים בצדה את התשובה הרבה יותר הגיוני מאשר להסתיר את השאלה ולבנות על זה שאף אחד לא יגלה את הבעייתיות של העניין, מעבר לחוסר היושר שבדבר כמובן וכדומה, שאני לא מסכים גם לזה. אבל אפילו ברמה הטקטית נדמה לי שזה לא. הם לא השתכנעו, המאמר לא פורסם. בסוף אגב הוא פורסם באסיף, כתב העת של ישיבות ההסדר, בגיליון א', שביקשו ממני מאמר אז הפלתי עליהם את המאמר הזה שהיה לי כבר מוכן. טוב, בכל אופן, אז זו המסגרת של הדיון.

[Speaker C] אני מנסה רק להראות שצורת

[הרב מיכאל אברהם] החשיבה הזאת היא באמת צורת חשיבה שיכולה להיראות לאנשים מסוכנת. כי אני דווקא הופתעתי לטובה מההתייחסות של תחומין, כי אני ציפיתי שהם יתנגדו לטיעונים שלי. כי הטיעונים שלי הם בעצם טיעונים של שמרנות מדרשית, אני משנה הלכה בגלל איזה מדרש כזה או אחר, הלכה דאורייתא שמוסכמת על כל הפוסקים אני אומר היום היא. זה לא טיעון רפורמי. שמרנות מדרשית היא שמרנות. במובן הזה הם דווקא בהחלט נקטו בגישה, נקרא לה מתקדמת. כי אני מניח שאם הייתי שולח את זה לרוב הבמות האחרות, היו זורקים את זה מכל המדרגות לא בגלל החששות שאולי יהיו ביקורות, אלא כי לא היו מקבלים בכלל סוג כזה של מחשבה. כמו עם המאירי, שהגויים של פעם, כל ההלכות נאמרו על הגויים של פעם, הגויים של היום לא. הרי זה מה שאני אומר גם. כל ההלכות האלה נאמרו על הגרים של פעם, לא על הגרים של היום. עוד פעם, אני אסביר את זה בהמשך, אבל זה ממש מהלך רפורמי. ודווקא במובן הזה תחומין לא דחו את זה בעילת רפורמיות, אלא הם דחו את זה בגלל החששות שלהם מביקורות. עוד פעם, לא אהבתי את זה, לא הסכמתי עם זה, לא מהותית ולא טקטית. אבל עדיין, נגיד את השיעורים שנתתי עד עכשיו הם לא היו צריכים. זאת אומרת את השיעור שנתתי עד עכשיו, שמנסים להסביר למה המהלך כזה הוא לא רפורמי אלא הוא שמרני, רק שמרני מדרשי. זה מהלך שצריך להסביר אותו למערכת שהייתה דוחה את המאמר כמאמר רפורמי. אז שמה הייתי צריך להסביר להם לא לא, זה שמרני מדרשי, זה לא רפורמי. אבל בתחומין דחו את זה בגלל בעיה טקטית, אבל לא הייתה להם בעיה עקרונית עם הטיעון. במובן הזה דווקא אני דורש את זה לשבח על המערכת הזאת, מערכת תחומין. טוב, אז בואו נתחיל. אני אביא דוגמה. בקורבן פסח כתוב ככה: "וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה', המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו והיה כאזרח הארץ, וכל ערל לא יאכל בו. תורה אחת תהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם". מה זה אזרח לעומת גר שגר בתוככם? עכשיו התורה בעצם אומרת שגר גם הוא עושה פסח, בדיוק כמו יהודי מלידה. במובן הזה התורה דווקא משווה את הגר ליהודי. אבל שימו לב באיזה צורה היא משווה. הצורה שבה היא משווה את הגר ליהודי היא צורה מטרידה. כי בעצם היא משתמשת לגבי היהודי הרגיל במונח אזרח, והגר זה מישהו שהוא לא אזרח. אבל הפסוק אומר: לא נורא, גם גר צריך להשוות אותו לאזרח לעניין קורבן פסח. אז הוא לא אזרח בעצם, הוא יהודי סוג ב', נקרא לזה כך, אבל לעניין קורבן פסח צריך להשוות אותו. אז מהפסוקים האלה אפשר להבין את שני הצדדים, את שני צדי המתח שיש כאן. מצד אחד יש פה איזשהו סוג של התייחסות שונה לגר וליהודי, מצד שני בכל זאת יש איזשהו רצון להשוות אותם שלא תהיה אפליה. אז זה ממש שני הצדדים של המשוואה. וזה במכילתא של רבי ישמעאל על הפסוק הזה אומר: "תורה אחת תהיה לאזרח", למה נאמר? והלא כבר נאמר "והיה כאזרח הארץ"? ומה תלמוד לומר "תורה אחת תהיה לאזרח"? לפי שהוא אומר "וכי יגור אתך גר ועשה פסח", אין לי אלא פסח שישווה בו את הגר לאזרח. שאר כל מצוות שבתורה מנין? תלמוד לומר "תורה אחת תהיה לאזרח ולגר". בא הכתוב והשווה את הגר לאזרח בכל מצוות שבתורה. אז פה כבר חז"ל לוקחים את המהלך שעושה התורה להשוות אזרח לגר ומחילים אותו על כל ההלכה, לא רק על קורבן פסח. אז זה כבר עוד יותר לכיוון השוויוני. אבל משהו ברקע עדיין נשאר. הגר הוא לא אזרח. גר ואזרח זה שני דברים. אזרח זה רק יהודי מלידה. אלא מה? התורה וההלכה אומרים כן, אבל את היחס אתה צריך לתת לגר כמו לאזרח. אז עדיין יש פה איזשהו מימד… אני הייתי מצפה שאחרי שהגר התגייר הוא ייחשב אזרח, הכל בסדר. הוא יהודי כקטן שנולד דמי. למה צריך לרבות את הגר שהוא כמו אזרח? מה, הגר הוא לא אזרח? הוא גם אזרח, הוא יהודי. עוד פעם, לא אזרחות במובן הפוליטי שמדובר עליו היום, אזרח הכוונה יהודי, הוא בן העם הזה. אוקיי? אז יש פה עדיין איזשהו הסתכלות עליו כקסטה אחרת, אבל אנחנו משווים אותו במישורים ההלכתיים. זה מה שהרמב"ם בהלכות איסורי ביאה אומר: כל הגויים כולם כשיתגיירו ויקבלו עליהם כל המצוות שבתורה, והעבדים כשישתחררו, הרי הן כישראל לכל דבר, שנאמר "הקהל חוקה אחת יהיה לכם", ומותרים להיכנס בקהל ה', להתחתן עם יהודים ויהודיות, מיד. והוא שישא הגר או המשוחרר בת ישראל, וישא ישראלי גיורת ומשוחררת. אוקיי, אז בעצם מותר להם להינשא, הם כישראל לכל דבר. וכאן אפילו הרמב"ם אפילו לא כותב את הביטוי אזרח מול גר. איך שהוא נראה שאין, הם מושווים לגמרי. גם במקומות אחרים בתורה כשהתורה אומרת "דבר אל בני ישראל" או כשכתוב המונח בני ישראל, יש ריבוי מיוחד על גרים בכמה וכמה מקומות. אוקיי? אז נכון שמצד אחד מרבים את הגרים כמו בני ישראל, אבל מצד שני לא רואים בגרים חלק אינטגרלי מהמונח בני ישראל. אז יש פה עוד פעם את המתח הזה שבפועל בסופו של דבר זה באמת הם מושווים, אבל עדיין אין פה זהות. הם לא בני ישראל, הם לא אזרחים. יש מקומות, אבל עוד פעם הלכתית הם שווים ליהודי לכל דבר ועניין כמו שהרמב"ם אומר, כמו שהגמרא אומרת. יש דעות מסוימות בגמרא שמדברות על הבדלי נוסח שהגר אומר, למשל לגבי מקרא ביכורים, בתפילה, ברכת המזון, בזימון, בכל המקומות שכתוב מדובר על אבותינו. אז הגר לא יכול לדבר על אבותיו כי אבותיו לא היו אברהם, יצחק ויעקב, לא היו יהודים, אז שמה יש דעות בגמרא שהוא לא יכול להגיד את הנוסח הרגיל שאומר יהודי. אבל שמה זאת לא אפליה, אלא הוא פשוט לא יכול להגיד "אלוהינו ואלוהי אבותינו" כי זה לא אבותיו. הוא כקטן שנולד דמי אבל אין לו אבות יהודים. אז שמה זה לא אפליה אלא רק אמירת אמת שהנוסח שהוא יאמר יהיה באמת נוסח אמיתי. אגב להלכה אנחנו באמת לא פוסקים את זה, להלכה הגר אומר את הנוסחים האלה בכל ההקשרים, אומר אותו נוסח שיהודי אומר. אבל יש דעה בגמרא, יש דעות בגמרא שלא. אוקיי? ואני אומר זה לא כל כך משנה כי גם הדעות שלא זה לא בגלל אפליה, אלא בגלל שהטענה היא שהוא לא אומר אמת. הדעות שכן טוענות שזה כן אמת וצריך לא משנה, מפרשים את זה באופן המתאים. אבל עד כאן התמונה יחסית סבירה. נכון שהגר לא נחשב מבני ישראל והוא לא נחשב אזרח, אבל בפועל הוא מושווה לבני ישראל ולאזרחים לכל דבר ועניין בכל ההלכה. אבל כמו שהזכרתי בהקדמה, זה לא לגמרי מדויק. יש שלושה חריגים עיקריים כמו שאמרתי קודם. חריג אחד זה איסור ההתמנות, שאי אפשר למנות גר לשררה וזה נשאר גם להלכה למעשה. האיסור השני זה שגר או גיורת לא יכולה להינשא לכהן. והיוצא דופן השלישי זה לגבי היתר בממזר, שגיורת יכולה להינשא לממזר וגר יכול להינשא לממזרת. אז במובן הזה יש בעיקר שלושת הדברים האלה הם הבדלים שנשארים גם בשורה התחתונה גם להלכה בין גר לבין יהודי. ולכן אני רוצה להתמקד בשלושת ההקשרים האלה, כי הם אלה שבעצם מעוררים את עיקר הבעיה. אז הרמב"ם, הרמב"ם הלכות איסורי ביאה כותב: ממזר מותר לישא גיורת וכן הממזרת מותרת לגר והבנים משניהם ממזרים. זאת אומרת מותר להם להתחתן אבל הבן נחשב ממזר. שהוולד הולך אחר הפגום, שנאמר "בקהל השם" וקהל גרים אינו קרוי קהל. אוקיי? אז זה אומר שקהל גרים לא קרוי קהל גם להלכה. גר הוא לא קהל. וכאן זה כבר לא רק איזה שהוא הבדל מושגי שאין לו משמעות מעשית, כאן יש איזה משמעות מעשית. והבן גם יוצא ממזר, הבן משניהם. עכשיו וכמובן זה גם ממשיך, גיורת… גיורת שנישאת לגר והולידו בן אף על פי שהורתו ולידתו בקדושה הרי זה מותר בממזרת. וכן בן בן בנו עד שישתקע שם גירותו ממנו ולא יוודע שהוא גר. ואחר כך יאסר בממזרת ואחד הגרים ואחד העבדים המשוחררים דין אחד לכולם. אז בעצם הגזענות הזאת עוברת גם לילדים, זה לא נעצר אצל הגר עצמו. גם הילדים שלו וילדי הילדים שלו כולם יש להם סטטוס של גרים עד שישתקע שם גירותו ממנו. עד שנאבד את החשבון שהבן אדם שלפנינו הוא בן גרים. זה גם בעצמו גדר מוזר, מה זאת אומרת נאבד את החשבון? נאבד את החשבון אז יש דיני ספקות, צריך לעשות רישום כדי שנדע למה להיכשל באיסור. משתמע שאנחנו גם לא עושים רישום, אנחנו קצת עוזרים לחשבון הזה להשתקע. אוקיי. השאלה היא איך זה איך זה עובד? למה זה ככה? מה פשר ההלכה הזאת? האמת שיש ויכוח בעניין הזה, ויכוח מחלוקת תנאים אם זה עד עשרה דורות או לעולם, אבל הוויכוח הוא לא מהותי כי השאלה פשוט מתי משתקע השם הגירות, האם אחרי עשרה דורות או בסוף או לעולם. אוקיי, אז הוויכוח הוא לא משנה לענייננו, אבל פה באמת רואים שממזר מותר, זאת אומרת שגר מותר בממזרת או ממזרת בגר. דבר זה הבדל אחד, הבדל שני אמרנו זה לגבי לגבי כהן. וכן כהן הבא על גיורת ומשוחררת חיללה וזרעו ממנה חללים. חיללה סליחה וזרעו ממנה חללים. כהן בעצם אסור לו להינשא לגיורת או לבוא עליה. אז זה גם העניין של הכהן. ולגבי התמנות אז זה הרמב"ם הלכות מלכים. אין מעמידים מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא. רואים? איש נוכרי שלא אחיך הוא, מדובר על גר שהתגייר, גר צדק שקיבל עליו מצוות, צדיק שאסור להפלות אותו. הוא נקרא איש נוכרי ולא שמים אותו להיות מלך והוא לא אחיך. ולא למלכות בלבד אומר הרמב"ם אלא לכל שררות שבישראל. לא שר צבא, אסור לו להיות קצין בצבא. לא שר חמישים או שר עשרה, אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות. ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהיה אלא מישראל שנאמר מקרב אחיך תשים עליך מלך, כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך. אז הגר הוא לא מקרב אחיך, איש נוכרי. ולכן אסור לתת לו שום סמכות על ישראל בכל תחום שלא יהיה. כל שררות שבישראל. ממונה על אמת המים זה החלוקת מים שדיברנו, מפקד בצבא, כל דבר, פקיד בעירייה, פקיד שיש לו איזושהי סמכות, לא פקיד שמתעד דברים. למי שיש לו סמכות על יהודים אסור לשים גר שתהיה לו סמכות על יהודים. העסק הזה ממש מפתיע ומקומם. עכשיו כמו שאמרתי קודם הפסול הזה של מחלקי אמת המים הוא פסול תמוה מצד עצמו מעבר לבעיה המוסרית והאנושית. איפה מצאנו שפוסלים אדם לכהן כמחלק מים? מה יש להלכה לדבר על מי שלא יודע מה מ"כ בצבא או קצין בצבא? גם מ"כ אסור, כל אחד שיש לו סמכות על חיילים. מה יש להלכה להגיד לגבי מי יהיה המ"כ? אולי רק כהנים יהיו מ"כים? מה? להלכה אין מה להגיד שום דבר על סוג התפקידים הזה. זה מה שאני קראתי קודם מעשה קוף. אם יש לכם מ"כ מוצלח שהוא גוי לא תשימו אותו בתור מ"כ? למה לא? אם הוא מוצלח אז הוא מוצלח, מה הבעיה? השיקול צריך להיות לגופו של התפקיד לא לגופו של האדם. זה לא כמו עד, דיין, אולי אפילו מלך ונשיא שאלה תפקידים שההלכה מגדירה אותם ובהלכה אנחנו מוצאים הרבה פסולים כן? רשע לא יכול להיות עד, קרוב לא יכול להיות עד, כל מיני גוי לא יכול להיות עד, אישה לא יכולה להיות עדה. אז אז לגבי התפקידים האלה אנחנו באמת מוצאים בהלכה שההלכה רואה אותם כתפקידים שבאמת יש אישים מסוימים שפסולים לגביהם. אבל באמת מים לא תמצאו שום פסול חוץ מגר. אז מאיפה בא הפסול הזה? למה, איך זה מגיע? וכאן זה עוד פעם, זה לא הבעיה המוסרית שאנחנו מפלים גר מיהודי, אלא יש פה איזושהי בעיה פרשנית, זה לא ברור מסברה. מאיפה צנח הפסול הזה של גרים לכהן בשררות? יש בגמרא, במשנה בקידושין, כתוב ככה: וכל שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים וגבאי צדקה, כן שוטרים או גבאי צדקה, זאת אומרת אנשים שיש להם סמכות, משיאין לכהונה. זאת אומרת אם יש אישה שאבא שלה היה גבאי צדקה, לא חוששים שהיא בת גרים ומשיאים אותה לכהונה ואין צריך לבדוק אחריהן. לכאורה מה היינו מסבירים למה לא? כי אם הוא היה גר אי אפשר היה למנות אותו כגבאי צדקה, נכון? אז אם הוא מונה כגבאי צדקה כנראה שהוא לא גר, אין בעיה, הכל בסדר, אפשר להשיא את הבת הזאת לכהן. אבל הגמרא מסבירה לא כך, לכאורה. הגמרא מסבירה שם ככה: וגבאי צדקה משיאין, מאי טעמא? כיוון דמינצו בהדי אינשי דאמר מר ממשכנים על הצדקה ואפילו בערב שבת, ואי איתא דאיכא אית ליה קלא. מה זאת אומרת? שכל גבאי צדקה או שוטרי הרבים הרי תמיד מעוררים מהומות, תמיד רבים איתם. הם מנסים להטיל עליי איזושהי סמכות, לתת לי הוראות, בדרך כלל אנשים יריבו איתם. עכשיו, אם היה להם, אם הם היו מבית של גרים, אם היו בני גרים, אז מי שרב איתם היה צוחק עליו: טוב אתה בן גרים, איזה אפס כמוך, או משהו כזה. ולכן דווקא שוטרי הרבים וגבאי צדקה אם לא שמענו שרבו איתם וקראו להם אתם בני גרים, אז כנראה שהם לא בני גרים, ולכן הבת שלו יכולה להינשא לכהן בלי בדיקה. אבל תשימו לב, זה הבדל קצת דק אבל זה הסבר אחר לגמרי ממה שאמרתי קודם. כי אני הייתי מסביר את זה לגמרי אחרת, מה זה קשור למריבות? אם מינו אותו לגבאי צדקה אז הוא לא גר, למה? כי אסור למנות גר לגבאי צדקה. מה זה קשור למריבות ושיזכירו לו וזה? סתם, כי אסור למנות. ובאמת יש כמה אחרונים: אור ליעקב, גיליון המהרש"א וכולי, הם כתבו שאין למנות גר לגבאי צדקה ומזכירים את הגמרא הזאת. אבל בפשט הגמרא הזאת כתוב הפוך. בפשט הגמרא הזאת כתוב להפך, שמותר למנות גר לגבאי צדקה. אז למה אתה לא חושש על הבת שלו שהיא בת גרים ואתה משיא אותה לכהן? כי אני יודע שאם הוא גבאי צדקה בטח רבו איתו כבר הרבה אנשים והייתי שומע אם הוא בן גרים כי כשרבים איתו אז היו ישר שולפים את הקלף הזה, כן אתה בן גרים. ואם לא שמעתי את זה אז כנראה שהוא לא בן גרים. אבל מעצם העובדה שהוא התמנה להיות גבאי צדקה זה לא השיקול שאומר לי שהוא לא גר. זאת אומרת רואים שבגמרא אין מניעה שהגר יהיה גבאי צדקה, רק שאם הוא יהיה גר אנחנו נשמע על זה. זה הכל. אבל לא עצם המינוי מוכיח שהוא לא גר. אז מהגמרא הזאת דווקא מוכח שאין בעיה למנות גר לגבאי צדקה. ורק ככה כותבים כמה פוסקים שיש איסור. תראו בהמשך הגמרא שם בקידושין מביאה את הסיפור הבא: אושפיזיכניה דרב אדא בר אהבה גיורא הוה. כן המארח של רב אדא בר אהבה היה גר. מחלוקת ראשונים אם הוא היה בן גרים או היה גר בעצמו, לא חשוב. והוה קמינצו איהו ורב ביבי. כן המארח הזה, הגר, היה בסכסוך עם רב ביבי. מר אמר אנא עבידנא שררותא דמתא ומר אמר אנא עבידנא שררותא דמתא. כל אחד רצה לקבל את תפקיד השררה שם באותו מקום דמתא, כן של אותו המקום. אתו לקמיה דרב יוסף. אז הם באו לרב יוסף שיכריע למי יינתן התפקיד. אמר להו תנינא, שנינו בברייתא, שום תשים עליך מלך מקרב אחיך, כל משימות שאתה משים לא יהיה אלא מקרב אחיך. זאת אומרת אתה המארח של רב אדא בר אהבה, אתה גר, אז אתה לא יכול להיות בשררה על ישראל. זה המקור לדין של הרמב"ם. אמר ליה רב אדא בר אהבה האורח שלו, כן, בא להגן על המארח: ואפילו אמו מישראל? זאת אומרת, אם אמא שלו מישראל, אז באיזה מובן הוא גר? הרי הוא יהודי אם אמא שלו מישראל. כי אבא שלו גר. אבא שלו גר ואמו מישראל, אז הילד הוא בן גרים. האם גם מי שאמו מישראל יש לו סטטוס של בן גרים שאסור למנות אותו למשימות? אמר ליה: אמו מישראל, מקרב אחיך קרינא ביה. לא, אם אמו מישראל זה בסדר. הילכך רב ביבי דגברא רבא הוא, לעיין במילי דשמיא, ומר לעיין במילי דמתא. בסדר, לא חשוב, מצאו איזושהי פשרה, נתנו תפקיד לכל אחד מהם. הדבר הזה הוא מאוד מוזר, כי הכלל בדיני יוחסין זה שאם יש עבירה, אז הולכים אחרי הפסול. נגיד, מה היחס של הילד? אז אם יש עבירה, נגיד כהן שנשא גרושה, יש פה עבירה, אוקיי? אז אם יש עבירה, הולכים אחרי הפגום. אם אין עבירה, אז הולכים אחרי האבא, אחרי הזכר. עכשיו בגר שנושא בת ישראל, יש עבירה? לא. אם היתה פה עבירה, אז הבן היה הולך אחרי הפגום, שזה הגר, אז גם הבן היה גר. אבל פה אין עבירה, נכון? אז אם אין עבירה, אז זה צריך ללכת אחרי הזכר. במקרה הזה האבא הוא גר, אז גם הבן יהיה גר. מה קורה עם בן של גיורת ויהודי? מותר להם להתחתן, אז עבירה אין כאן. אז לא הולכים אחרי הפגום אלא אחרי הזכר. אז הבן אמור להיות לא גר אלא יהודי, הוא מקבל את הייחוס של אבא שלו ולא של אמא שלו, נכון? אז לא רק אם אמו מישראל, כי אם אמו מישראל, אז להיפך, הוא אמור להיות עדיין גר. הרי שמה המארח היה אמו מישראל. אמו מישראל ואביו גר, מה היה צריך להיות הסטטוס שלו? כמו אבא, נכון? גר. נו אז למה מותר למנות אותו אם אמו מישראל? הוא נחשב גר מבחינת היחס שלו. רק אם אביו היה מישראל ואמו גיורת, אז אפשר להגיד שהבן יש לו סטטוס של יהודי ואז אפשר למנות אותו. אבל אם אמו מישראל, לא מתאים לכללי הייחוס ההלכתיים. מה שאני רוצה לטעון, אני ככה כבר עובר קדימה כי אין לי זמן להאריך בזה יותר מדי. מה שאני אולי עוד משפט אחד בהמשך הסוגיה, שבכל זאת חשוב לענייננו. רבי זירא מטפל בהו, רבה בר אבוה מטפל בהו. במערבא אפילו ריש כורי לא מוקמי מנייהו, בנהרדעא אפילו ריש גרגותא לא מוקמי מנייהו. זאת אומרת, רבי זירא ורבה בר אבוה היו ממנים גרים למשימות, לשררות. במערבא, בארץ ישראל, אפילו אחראים על כלי המדידה, המפקחים של השוק, לא היו ממנים גרים. בנהרדעא שזה בבבל, אפילו ריש גרגותא, מחלק המים. זה המקור לרמב"ם, וככה הרמב"ם פוסק. אבל אנחנו רואים פה שזה היה תלוי במנהג. מה זאת אומרת תלוי במנהג? אם הדין, אז זה הדין. מה, מישהו פה חולק על הדין? שיביא מקור. זה לא מוצג כמחלוקת. זה נראה איכשהו פה נהגו ופה לא נהגו. כן, כל מקום ומנהגו. האם זה מנהג? אז זה לא דין? מה פשר העניין? בקיצור, יש פה המון תעלומות ואני רוצה להיות יודע תעלומות, ברשותכם. ואני רוצה לטעון שבעצם הפסול של גר הוא פסול ענייני, הוא לא פסול יחס. מה זאת אומרת? ראינו בגמרא שאם רבים עם מישהו והמישהו הזה הוא גר, אז מזכירים לו: אה, טוב, אתה בן גרים, אתה בכלל ממעמד נחות. זאת אומרת, היחס המקובל בעם ישראל, לבושתנו, לגרים, היה יחס גרוע. לגלגו עליהם, הם היו במעמד נמוך, הזכירו להם את המוצא שלהם. ככה ככה נהגו. למה התורה כל כך מזהירה כל כך הרבה פעמים על זה שצריך להיות לנו יחס נאות לגרים? כי בפועל זה לא היה המצב, כי אנשים לא התייחסו כראוי לגרים. כן, זה ברור. כששלחתי את זה לאסיף לפרסום, אז העורך הרב שמואל אריאל הביא לי ראיה לדבר הזה מרש"י בבבא קמא בדף מ"ט עמוד א', מדובר שם הייתה שפחה ונשתחררה, כלומר הייתה משוחררת או גיורת שנשואה לגר או לעבד משוחרר, והוא הדין לישראלית שנשואה לגר וכולי. אז רש"י אומר, והאי דנקט שפחה וגיורת משום דסתם שפחה משוחררת נשואה למשוחרר וסתם גיורת לגר. זאת אומרת, היה מקובל שיהודי לא מתחתן עם גר. מותר, אין שום איסור הלכתי, אבל לא, זה היה מעמד נמוך, לא היו מתחתנים איתו. אין לו ייחוס. אני אגב, אחד התלמידים שלי בירוחם נפגש עם בחורה בת גרים, אולי אפילו הייתה גיורת בעצמה אני לא זוכר, והוא הלך לאיזה בבא, לא משנה לא אגיד את שמו מחשש לשון הרע, והבבא הזה אמר מה פתאום תתרחק, היא בת גרים, יש לה טומאת גויים, ההורים שלה גויים או כל מיני, להתרחק לא לגעת בשידוך הזה. וההורים שלו שהיו מאוד מקורבים לאותו בבא לחצו עליו מאוד לבטל השידוך, אני צעקתי עליו אמרתי לו בשום אופן לא. בשום אופן לא, מה זאת אומרת? אתה עובר איסור אם אתה עושה דבר כזה. אתה עובר איסור של הונאת הגר, מה זאת אומרת? זה איסור גמור, איסור כמה וכמה איסורי דאורייתא.

[Speaker D] משה רבינו התחתן עם גיורת לא?

[הרב מיכאל אברהם] כן. טוב הוא כנראה לא היה עם ייחוס מי יודע מה. כן. אז הגישה אצל הרבה מאוד אנשים לא, כן אנחנו לא מתחתנים עם גרים. עכשיו לפעמים אתם יודעים לפעמים זה רק חשש ממנטליות שונה, זה לאו דווקא סוג של אפליה. אז פה יש מקום לדון אבל אפשר אולי להבין, אבל יש מקומות שבהם זה באופן ברור איזה ראייה של הגר כמשהו נחות, שהוא סוג של אפליה. ובעבר זה וודאי היה כך. היחס לגרים היה כזה, והטענה שאני רוצה לטעון ויש לה המון ראיות, מהגמרא ומרש"י שראינו ועוד הרבה מאוד מקומות, זה ברור, מהתורה עצמה בזה שהיא מזהירה כל כך הרבה לתת יחס ראוי לגרים. אני רוצה לטעון שהיחס שניתן לגרים הוא היה הסיבה שהתורה אוסרת למנות אותם לתפקידי שררה. והסיבה היא סיבה עניינית, זה לא אפליה. פשוט יהיו מהומות, לא ישמעו בקולו. ברגע שהוא ייתן הוראה הוא יקבל איזושהי החלטה, ההחלטה לא תתקבל על הציבור. אז התורה בעצם פה מכירה דה פקטו במצב חברתי בעייתי, לא מוסרי, ביחס שעם ישראל נותן לגרים שהוא לא יחס ראוי. הוא נגד מה שהתורה רוצה, אבל התורה אומרת בפועל זה המצב, אני לא יכולה להתעלם מהמצב, ולכן אני אומרת אל תמנה גרים לתפקידי שררה. עכשיו ברור שאם זה ככה אז כל הקושיות שלי נופלות. שימו לב, אני לא מציע את הדבר הזה רק כי זה יעשה לי ייתן לי פתרון, כי היום אם אני מתייחס לגרים כמו שצריך אז כמובן אין שום סיבה לא למנות אותם לשררה. הרי זה בעצם לשם אני חותר. תבינו זה המדרש השמרני שאני מציע. כל מה שנפסלו גרים להתמינות לשררה זה בגלל שהיחס כלפי הגרים היה יחס כן כאילו הם נחותים, יחס לא ראוי. אבל זה היה היחס, זאת הייתה העובדה. אז ההלכה אומרת אתה לא יכול למנות אחד כזה לשררה כי הוא פשוט לא יצליח למלא תפקידו. זה קריטריון ענייני, זה לא בגלל אפליה. אבל כמובן שאם אנחנו חברה מתוקנת שמתייחסת לגרים כמו שצריך להתייחס, כמו שהתורה רוצה שנתייחס, אז במצב כזה אין שום בעיה, אפשר למנות גר לכל תפקיד שרוצים. לגבי מלך זה מחלוקת ראשונים אולי, אני טוען שגם מלך. ברמב"ם לפחות משתמע שזה גם מלך. אבל יש ראשונים שאומרים שלגבי מלך לא. בכל אופן, ולכן מה? אני רוצה, עכשיו תראו כל הקושיות מתיישבות. ולכן ברגע שכל הקושיות מתיישבות זה אומר שהמדרש הזה יש לו ראיות, כי הוא פותר קושיות. זה לא רק מדרש שמאפשר לי להוציא לפועל את המוטיבציה המוסרית שלי. אלא אמרתי שמעבר למוישה זמר צריך להציע מדרש שמרני שיאפשר את השינוי הזה. אז הצעתי מדרש. מה המדרש? שהיחס שההלכה קובעת כלפי גרים נובע ממצב של חברה שלא מתנהלת. באופן מתוקן. אבל אם יש חברה שמתנהלת ביחס מתייחסת לגרים באופן מתוקן, אז ההלכות האלה בטלות. זה המדרש השמרני. בזה אני כבר אורתודוקסי. כבר אני לא רפורמי. אבל עכשיו אני אהיה אולטרה אורתודוקסי, אורתודוקסיה שמרנות פשטית, לא מדרשית. מה זאת אומרת? אני טוען שיש לי ראיות מהגמרא ומהרמב"ם למדרש הזה. לא שאני רק מציע את זה כהצעה מסברה. יש לי ראיות לזה. אז מה התקדמנו? מה הראיות? הרבה ראיות. ראיה ראשונה, כמו שאמרתי קודם, למה יש פסולים במחלקי מים? איפה מצאנו פסולים? לפי איך שאני אומר עכשיו באמת אין פסולים. רק אומרים לך שעניינית לא כדאי למנות גר לזה, כי הוא לא יצליח לתפקד. אבל לא שבאמת יש פה פסול, כמו שאנחנו פוסלים קרוב לעדות, או לדיינות, או רשע, או גוי, או אשה, או מה שלא יהיה. לא. זה פשוט טענה עניינית, כמו שאני רוצה שהחלוקה תיעשה באופן הוגן. אני רוצה שהחלוקה תיעשה באופן מסודר, שהעסק יתנהל כמו שצריך. אז אל תשים שם גרים. אז לכן אין לי בעיה עם זה שיש פסול על מינוי גרים לשררות. זה לא בגלל שהשררות, כן, אם תעשה תוכנה זה בסדר גמור. גר זה לא בסדר, כי עם התוכנה לא יתווכחו עם הגר כן. אבל אם יש חברה שבה לא יתווכחו עם הגר ויקבלו את המרות שלו כמו שמקבלים מרות של כל אחד שהתמנה, אין שום בעיה תשים שם גר. אז זה פותר את הבעיה איך מצאנו פסול לגבי חלוקת מים, או פיקוח על כלי המדידה בשוק, ריש גרגותא או כל הדברים האלה. הקושיה השנייה הייתה, איך יכול להיות שאם אמו מישראל אז זה בסדר? הרי הבן הוא היחס שלו נקבע לפי האבא אם אין עבירה. הוא צריך להיות ביחס של גר. מה התשובה? פשוט מאוד. ברגע שהגר הזה התחתן עם יהודייה, זה אומר שהציבור קיבל אותו כאחד ממנו. אז עכשיו היחס אליו הוא כבר לא יחס כמישהו נחות. אז הבן שלו יש לו מעמד כמו יהודי רגיל, אפשר למנות אותו לשררות. ולא אכפת לי שהייחוס של הבן הוא נחשב גר מבחינת ייחוסו. הוא נחשב גר, כי הולכים אחרי האבא. אבל לא הייחוס קובע את הפסול אלא היחס אליו. ואם היחס הציבורי אליו הוא יחס ראוי, אז לא אכפת לי שהייחוס שלו הוא ייחוס של גר. זה פותר את הבעיה השנייה. בעיה שלישית, איך יכול להיות שהכל תלוי במנהג? רבי זירא וזה מינו אותם, בנהרדעא לא מינו אותם אפילו לזה, במערבא לא מינו אותם אפילו לזה. מה זאת אומרת? זאת הלכה. מה זה נקרא במקום זה קיימו את ההלכה מקום אחר לא קיימו את ההלכה? תשובה היא לא. יש מקומות שבהם הייתה חברה מתוקנת והיחס לגרים היה יחס כראוי, כמו כל אחד אחר בחברה. שמה מינו גרים לשררות. למה לא? אין שום איסור. באותם מקומות שלא היו מתוקנים שהיחס לגר היה בעייתי, שם לא מינו את הגר לשררות כי מסיבה עניינית הוא לא היה יכול לנהל את העניין. אז זה גם מסביר איך יכול להיות שיש תלות במנהגים. קושיה רביעית, מה קורה אחרי ששמו השתקע? ראינו שאחרי עשרה דורות או אחרי ששמו משתקע יכול כבר להתמנות לשררות. למה? פשוט מאוד. כי גם אם הוא באמת גר ולכאורה יש פה דין ספקות, אבל אם אנחנו לא יודעים שהוא גר, אז אין שום בעיה הוא מקבל יחס כמו כל אחד אחר. אז למה שלא נמנה אותו? הכל תלוי בהתייחסות שלנו אליו לא בייחוס שלו, לא בסטטוס ההלכתי שלו. עכשיו יש עוד דברים שאני יכול להראות כראיה לתזה הזאת. אבל אתם רואים שיש פה מדרש שמרני שלדעתי מאוד מאוד מבוסס, מבוסס חזק מאוד. ולכן בהקשר הזה אין לי הרבה ספקות, אני אומר את זה הלכה למעשה. כל ההלכות האלה לגבי גרים בטלות היום. בטלות לגמרי. בחברות שלא מתייחסות כראוי לגרים אז אולי לא, אבל שמה צריך תיקון חברתי. בחברות שמתייחסות כמו שצריך לגרים אין שום מקום להלכות האלה. ומשה פיינשטיין כותב ששאלו אותו את השאלה הזאת והוא כותב שבגלל שאנחנו מצווים על אהבת הגר וקרבתו וכמובן להתייחס אליו כאחד מאיתנו, אז צריך לפרש בכל ספק שיש לנו צריך ללכת לקולא. להסתמך על דעות מקילות וכולי. אז תשימו לב גם הוא הולך עם המוטיבציה, אבל הוא לא מסתפק במוטיבציה לבדה. כמובן זה צריך להיות שיש פה איזושהי דעה עם נימוק הלכתי שמאפשר. זה לא קיים, ההלכה הזאת לא קיימת היום, לא רלוונטית היום, הכל בטל ומבוטל. אוקיי, זה ממש מדרש, דוגמה למדרש שמרני, מהסוג שדיברתי עליו קודם. הראיתי מה היה עושה עם זה מוישה זמר. אמרתי שאני מביא לזה מדרש, ולכן זה לא טענה רפורמית, אלא שמרנות מדרשית. אחרי זה הראיתי שלמדרש הזה בעצם אפשר להביא ראיות מהמקורות, מהתורה, מהגמרא, מהרמב"ם, מהפוסקים, ולכן בעצם זה אפילו לא שמרנות מדרשית אלא במובן מסוים שמרנות פשטית. ועדיין אני חושב שברוב המקומות שהייתי שולח את המאמר הזה או מציע את ההצעה הזאת היו זורקים אותי מכל המדרגות. אומרים לי אתה רפורמי. לא מוכנים לקבל סוג כזה של פרשנות שמשנה את ההלכה. אמרתי לשבחו של תחומין, שבחה של מערכת תחומין ייאמר שאצלם זה לא היה ככה. אוקיי? תראו למשל ברמב"ם הלכות מלכים פרק א' הלכה ו': ואין מעמידין מלך ולא כהן גדול לא קצב ולא ספר ולא בלן ולא בורסי, לא מפני שהם פסולים אלא הואיל ואומנותן נקלה העם מזלזלים בהן לעולם. ומי שיעשה במלאכה מאלו יום אחד נפסל. מי שהיה בורסקי יום אחד או בלן או ספר או קצב הוא פסול לעולם להיות מלך או כהן גדול. אבל לא בגלל שבאמת הוא פסול, אלא בגלל שאומנותם נקלה והעם מזלזלים בהם. שזה ממש מה שאמרתי. אז זה כבר לא ראיה למה שאני אומר, פשוט כתוב ברמב"ם מה שאני אומר. זה כתוב. רק שזה לא כתוב על גר. זה כתוב על קצב, ספר, בלן ובורסקי. אני טוען את זה על גר, אבל אחרי שמצאנו פסולים כאלה לגבי מלך וכהן גדול שהם לא פסולים מהותיים אלא רק בגלל היחס של הציבור אליהם, אז אין לי שום בעיה להגיד שגם גר שייך לקטגוריה הזאת. כמובן מחזק את הטענה לגבי גר. עכשיו תשימו לב שפה הרמב"ם מדבר גם על מלך וכהן גדול לא רק על מחלק מים וכולי. זאת אומרת שגם במלך אפשר אולי לומר שזה שלא מעמידים גר כמלך, גם זה עוד פעם, אני לא נכנס כרגע לשאלה של מבית דוד או לא מבית דוד. זה דיון אחר. אבל מצד הלא לשים גרים לשררות, גם על מלך באופן עקרוני לדעתי אפשר לשים גר במקום בחברה מתוקנת. עכשיו הרמב"ם כתב שאם אמו מישראל זה בסדר. הכסף משנה כאן כותב: ומשמע לי דלרבותא נקט אמו וכל שכן אם היה אביו מישראל אף על פי שאין אמו מישראל. למה? למה זה כל שכן? ובהכי ניחא איך מלך רחבעם שלא היתה אמו מישראל, אבל אביו היה מישראל. מה, למה זה כל שכן? כי אם אביו מישראל אז היחס של הבן זה לא כמו גר, הוא יהודי, הולכים אחר הזכר. אבל אם אמו מישראל אז לבן יש יחס של גר ולכן אומר הכסף משנה אם הרמב"ם אומר שאם אמו מישראל זה בסדר, אז כל שכן אם אביו מישראל, כי זה בסך הכל אומר שזה בכלל לא תלוי בשאלת הייחוס שלו, אלא ברגע שיש בן זוג יהודי, לא משנה אם זה אבא או אמא, זה אומר שבן הזוג השני, הגר או הגיורת, עברו רהביליטציה. הציבור הכיר בהם כמישהו שמתקבל ציבורית. ממילא אין מניעה למנות את הבן שלהם למשימות, לשררות בישראל. יכול להיות שככה אפשר גם להבין את הפסול של גר לדון, גר פסול לדון כדיין. עכשיו בדיינים כמובן יש גם פסולים שהם פסולים מהותיים לא בגלל החוסר כשירות עקרוני, זאת אומרת ענייני, אלא יש פסולים מהותיים, רשע פסול לדון, גוי, אישה, כל מיני דברים מהסוג הזה. אבל הפסול של גר לדון יכול להיות שאפילו בפסולים לדון ששם עקרונית יש פסולים מהותיים, פסולי… הפסול של גר אפילו בדיינות הוא פסול מהסוג שאני מדבר עליו. תסתכלו תוספות ביבמות, שם על הגמרא שהבאתי קודם ביבמות שלא שמים גר למשימות, כל משימות שבישראל. ואם תאמר דהכא משמע דגר שאין אמו מישראל אינו כשר לדון, אם אמו מישראל הוא כשר לדון. שימו לב, אביו הוא גר אז הוא בעצם בסטטוס של גר. בסדר? אם הוא בסטטוס של גר אז הוא כשר לדון, ובכל זאת הוא כשר לדון. רק אם אין אמו מישראל, שני ההורים שלו גרים, אז הוא לא כשר לדון. זאת אומרת שאם אמו מישראל זה מכשיר אותו גם לדון, לא רק להיות מחלק מים. זה אומר שפסול הדיון גם הוא לא באמת בגלל שאתה גר. זה בשל איך שהציבור מתייחס אליך. ואם הציבור מתייחס אליך כמו שצריך, אין בעיה למנות אותך כדיין.

[Speaker D] כמו מלך.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק. אבל בדיינות זה יותר מאשר מלך כי בדיינות יש סוגיות שלמות על פסולי גוף בדיינות. ואני טוען שגם בדיינות גר זה לא פסול גוף. ומה קורה אם אין אמו מישראל? אז הוא פסול, אבל שוב פעם לא במהות אלא רק בגלל שלא מתייחסים אליו כמו שצריך. תראו את התוספות מקשה בפרק אחד דיני ממונות בסנהדרין, תנן: הכל כשרים לדון. כתוב שכולם כשרים לדון, כל היהודים. ופריך: תנינא? שנינו את זה כבר. ומשני ועונים: חדא לאיתויי גר וחדא לאיתויי ממזר. משמע דגר אף על פי שאין אמו מישראל אלא שנתגייר בעצמו דכשר לדון. אז איך זה מסתדר עם הגמרא ביבמות שגר שאין אמו מישראל לא כשר לדון? אז תראו מה הוא ענה, תשובה מדהימה: ויש לומר דהתם מיירי לדון גר חברו. עוד פעם זה חוזר לחברתי. זאת

[Speaker D] אומרת

[הרב מיכאל אברהם] גר דן את חברו דבר תורה. ואם הייתה אמו מישראל… זאת אומרת גר ששני ההורים שלו לא מישראל או שהוא עצמו התגייר לא יכול לדון יהודים אבל הוא יכול לדון גרים. זאת אומרת מה זאת אומרת? אם הוא פסול מהותית לדון, קרוב לא יכול לדון גרים. רשע, אישה, גוי לא יכולים לדון גרים. כי כל מי שפסול הגוף לא יכול לשבת על כס הדיין. אבל גר יכול לדון גרים, רק יהודים הוא לא יכול לדון. למה? איפה מצאנו פסול כזה בדיינות? לפי איך שאני אומר זה מאוד ברור. כי אם הוא דן גרים, הגרים לא יצחקו עליו בגלל שהוא גר, גם הם גרים. בעיניהם הוא לא נחות. אז אין שום מניעה שהגר ידון גרים. כל מה שהוא לא יכול לדון ישראל זה בשביל שישראל רואה אותו כנחות ולא יקבל את מרותו, יזלזל בו, לא יציית לפסק שלו. לכן גר לא יכול לדון ישראל. אני מדבר על גר גמור בלי אף אחד מההורים יהודי. אבל לגבי גרים שאין את החשש של הזלזול, שמה הוא יכול לדון. זה ממש ראיה חזקה לזה שהפסול של גר גם כשאני מדבר על הפסול שלו לדון, שזה כבר ממש שאלה הלכתית מהותית, זה לא חלוקת מים, גם שם הפסול הוא רק בגלל הזלזול וזה לא פסול מהותי, זה לא פסול הגוף. זה חידוש יותר גדול. ולכן אם אמו מישראל אין שום בעיה גם לדון, לא רק לחלק מים. טוב, אני אעצור כאן למרות שיש פה עוד מה להמשיך. אולי פעם הבאה אני אמשיך עוד קצת, אני לא יודע, נחליט בהמשך. לענייננו אבל ניסיתי להדגים לכם דרך זה איך עובד שינוי הלכתי שמתבסס על מוטיבציה לחפש. כמובן אני התחלתי מוטיבציה, הייתה לי מוטיבציה לעיין בסוגיה כדי לראות איך זה יכול להיות שמפלים בצורה כזאת גר. זאת הייתה המוטיבציה ובמובן הזה זה כמו הרפורמים. המוטיבציה היא מוטיבציה ראויה ונכונה בעיניי. אבל המוטיבציה כשלעצמה לא מספיקה. אני צריך למצוא מדרש שמרני שיאפשר לי לעשות את השינוי הזה בפועל. ואז אני יכול באמת לפסוק ככה גם הלכה למעשה. וכאן גם ראינו שהמדרש הזה הוא אפילו לא ממש מדרש שמרני של שמרנות מדרשית אלא כיוון שיש לי ראיות למדרש הזה אז זה סך הכל פרשנות למקורות קדומים, זה שמרנות פשטית. עד כאן לגבי הדוגמה הזאת. הערות, שאלות אם יש? תודה רבה הרב. להתראות, שבת שלום.

[Speaker B] תודה רבה, לילה טוב.

[הרב מיכאל אברהם] אולי עוד הערה, היה בסדרה שנתתי על בסדרה הזאת סליחה על שמרנות וחדשנות, בסדרה הזאת אחרי שיעור מספר 10, שיעור מספר 10 היה קצת על… על הפוליטיקה ועל חרד"לים, ואם אתם זוכרים את הניתוח הסמי-פוליטי הזה שעשיתי, שחרדיות מתנגדת לציונות ומתנגדת למודרנה. ומי שלא חרדי יכול להיות או כזה או כזה, אבל אצלנו על המפה אין את הסוג השני, רק את הסוג הראשון. אז אמרו לי אחרי זה אפילו שניים-שלושה משומעי השיעור שזה דבר חשוב שכדאי לסכם אותו ולהפיץ אותו, שיעורר דיון. וגם אחרי זה גם קיבלתי פניות ממקומות אחרים. בשבוע הבא זה יופץ, יש מאמר שכתבתי שיוחלק בבתי הכנסת וגם מצורף למקור ראשון וגם יעלה כטור לאתר בשבוע הבא. זה סיכום השיעור ההוא, סיכום מעובד של השיעור ההוא. ואני מקווה שזה יעורר דיון. אני אשמח אם מישהו, כל מי שפה מוצא לנכון שישתף את זה גם הלאה, את העניין הזה, כי אני באמת חושב שזה דיון חשוב, חשוב בימים האלה במיוחד. וזה לא עם השלכות פוליטיות ישירות, יש לזה גם השלכות פוליטיות, אז זה לא עם השלכות פוליטיות ובטח לא עם השלכות מפלגתיות. אבל זה כן מאוד חשוב אני חושב. חשוב לבן אדם בשביל שהוא יוכל לגבש לעצמו את עמדתו שלו. טוב, זהו, רק הקדמתי כי בשבוע הבא זה כבר יתחיל עוד לפני השיעור. אז זהו, עד כאן.

[Speaker C] יישר כח. להתראות. יהיה שיעור באמונה שבוע הבא? מה? שיעור באמונה שבוע הבא?

[הרב מיכאל אברהם] כן, כנראה. תבוא הודעה.