למהותן של הלכות תשובה ברמבם – שיעור 2 – הרב מיכאל אברהם

[הרב מיכאל אברהם] את זה, כן. אוקיי, בסדר, לא, זה עוד אני עוד לא שם. אז בפעם הקודמת דיברתי על מצוות התשובה. אמרתי שיש לכאורה סתירה ברמב\"ם, המנחת חינוך שואל סתירה ברמב\"ם. מצד אחד בספר המצוות הרמב\"ם כותב שכשישוב שזאת אומרת שצריך להגיד וידוי עם התשובה. זה הכוח, ככה הגדרת המצווה בעשה ע\"ג. בתחילת הלכות תשובה הרמב\"ם כותב מצוות עשה אחת שישוב החוטא מחטאו ויתוודה. יש הבדל בין שני הניסוחים. בניסוח בספר המצוות נראה שהמצווה היא הוידוי. אין מצווה לעשות תשובה, אבל אם אתה עושה תשובה אתה צריך להתוודות עם התשובה. אולי בלי זה התשובה לא מועילה או לא לגמרי מועילה, אבל אין מצווה לעשות תשובה. דימינו את זה ל… כן, כמו ציצית. אם אתה לובש בגד של ארבע כנפות אתה צריך להטיל בו ציצית, אבל אתה לא חייב לשים בגד של ארבע כנפות. אז זאת מצווה מותנה. היא מותנה בהתקיימות נסיבות מסוימות. אז גם הוידוי היא מצווה מותנה. אם אתה עושה תשובה אתה צריך להתוודות עם התשובה. אבל התשובה כשלעצמה זה כמו לשים בגד של ארבע כנפות, אתה יכול לעשות אתה יכול שלא לעשות, אין מצווה. מצד שני, בתחילת הלכות תשובה הרמב\"ם כותב שיש מצוות עשה אחת שישוב החוטא מחטאו ויתוודה. אז נראה שיש שתי מצוות… שני פרטים בתוך המצווה הזאת. זה נמנה כמצווה אחת, אבל יש שני פרטים. פרט אחד זה לשוב, והפרט השני זה להתוודות. אוקיי? עכשיו, זה שיש כמה פרטים במצווה אחת זה לא צריך להפתיע אותנו, יש הרבה דוגמאות לדבר הזה. קריאת שמע בוקר וערב וארבעה מינים, זה גם כן פרטים שונים שמייצרים יחד מצווה אחת. אז גם פה יש מצווה לשוב ולהתוודות. אבל עדיין ברור מתוך הניסוח שיש מצווה גם לשוב וגם להתוודות. במובן הזה זה לא דומה למה שכתוב בספר המצוות. אם היה כתוב פה עם כ' \"כשישוב החוטא מחטאו שיתוודה\" זה היה מתאים, אבל כתוב בלי כ'. כתוב בלי כ' וגם בנוסחאות האחרות אין משהו אחר, זה מה שכתוב שם. אז המנחת חינוך שואל את זה והוא מנסה לתמרן ולנסות להציע כל מיני פתרונות. נדמה לי שאני לא מכיר פתרון מספק לסתירה הזאת. אני חושב שהפתרון הנכון הוא מה שהצעתי בפעם הקודמת, שזה תלוי בשאלה מה תפקידם של הספרים האלה. בספר המצוות תפקידו לאסוף את כל המצוות שהצטווינו בתורה. מבחינת הרמב\"ם מה שאין עליו פסוק בתורה לא נכנס למניין המצוות. בטח לא מצוות דרבנן, אפילו לא מצוות שיוצאות מדרשות. זאת אומרת רק דברים שיש עליהם פסוק מפורש שמצווה עליהם. הרמב\"ם חוזר על זה בהמון מקומות. אז לכן בספר המצוות לא יכולה להופיע מצוות תשובה כי אין פסוק שמצווה עליה. מה יכול להיות הפסוק שכן מצווה עליה? \"ושבת עד ה' אלוהיך\". אבל על זה הרמב\"ם כותב בפרק ז' מהלכות תשובה שהבטיחה תורה שעתידים ישראל לעשות תשובה. הוא רואה זה כהבטחה לא כציווי. נבואה, הבטחה, לא ציווי. אז אם אין פסוק שמצווה, אז בספר המצוות לא יכולה להופיע מצוות תשובה, כי ספר המצוות מונה את תרי\"ג מצוות דאורייתא, זה המצוות שמופיעות בתורה. לעומת זאת ביד החזקה הרמב\"ם מפרט את כל מה שצריך לעשות. לאו דווקא את מה שהצטווינו עליו בתורה. למשל, מצוות דרבנן וודאי גם נדונות ביד החזקה, נכון? הלכות חנוכה ופורים הם כולם הלכות דרבנן. ויש קובץ הלכות ביד החזקה שעוסק בהלכות חנוכה ופורים. וכנ\"ל גם בכל שאר הקבצים, או זה קובץ שמוקדש רק להלכות דרבנן. בשאר הקבצים יש הלכות דאורייתא שהם הגרעין, אבל סביבם הרמב\"ם מביא גם את ההלכות דרבנן כמובן, והלכות הלכה למשה מסיני, והלכות שיוצאות מדרשות, וכל המקור ההלכות שיוצאות מסברא, כל ההלכות מכל המקורות האפשריים מובאים ביד החזקה. למה? כי ליד החזקה יש מטרה שונה מאשר לספר המצוות. ספר המצוות הוא אוסף המצוות שהצטווינו, זה השלד של יד החזקה. ביד החזקה הוא אוסף את כל מה שצריך לעשות. עכשיו מתברר שמה שאנחנו צריכים לעשות יותר רחב ממה שהצטווינו.

[Speaker B] אבל הרמב\"ם מדבר שם על שורשים ויסודות, ורק מה שכתוב בתורה. מה עם כל השורשים שהוא מדבר עליהם?

[הרב מיכאל אברהם] השורשים שם זה מה שהוא כותב, שאנחנו מונים רק מה שכתוב בתורה, וזה מתפרט להרבה כללים. זה לא כל כך פשוט, צריך להחליט מה זה נקרא כתוב בתורה. דרשה זה כתוב בתורה או לא כתוב בתורה? מה שיוצא מדרשה? כל הראשונים חושבים שכן, הרמב\"ם אומר שלא. צריך איזה שורש. השורש השני. זאת אומרת השורשים שם מפרטים בעצם את העניין הזה, חלק גדול מהם מפרטים את העניין הזה, כן.

[Speaker D] לא מונה הלכה למשה מסיני, לא מונה מהתורה ומדרשות.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, זה הפרט בשורש השני. בשורש השני, לא ניכנס לזה עכשיו. אז כיוון שביד החזקה הרמב\"ם מונה את כל מה שצריך לעשות ולאו דווקא את המצוות שהצטווינו בתורה, אז שם הוא יכניס את כל מה שצריך לעשות. הלכות דרבנן, אמרתי לך, הלכה למשה מסיני, דרשות, הכול. אז לכן שם הוא מכניס גם את הלכות תשובה וגם שיש מצווה לעשות תשובה. מה זאת אומרת? כי יש חובה לעשות תשובה, למרות שהחובה הזאת היא לא מצווה שמופיעה בספר התורה. התורה לא מצווה. אז מאיפה באה החובה הזאת? החובה הזאת באה מסברא. העובדה שיש לנו מנגנון כזה שנקרא תשובה, שהוא יכול לכפר על עבירות שאותן עשינו, זה גילתה לנו התורה. \"ושבת עד ה' אלוהיך\" היא מגלה לנו שיש מנגנון כזה שנקרא תשובה. היא לא מטילה עלינו חובה לעשות את התשובה. אבל אם אנחנו מבינים שיש מנגנון כזה, אז הסברא אומרת שבוודאי צריך לעשות בו שימוש. פירטתי הרבה בשיעור הקודם, אני לא אכנס לכל הפרטים, אבל אני משרטט פה רק את השלד לטובת מי שלא היה. אז אפשר גם לשמוע אגב הקלטות. אמרתי, ההקלטות של השיעורים האלה מופיעות בקבוצת הווטסאפ וגם באתר שלי. זה לא עולה פה למודל כי אין עוד מודל באלול וזה, אז אפשר למצוא את זה שם. בכל אופן, אז לכן הרמב\"ם, כיוון שיש חובה לעשות תשובה למרות שאין מצווה במובן שאין פסוק שמצווה אותנו, אז ביד החזקה זה יופיע. שם הוא מפרט כל מה שאנחנו צריכים לעשות. בספר המצוות זה לא יופיע כי זה לא יכול להיות מצווה מנויה. וזה הכול. אני חושב שהסבר מאוד פשוט והוא הסבר מתבקש. ואז עברתי לדון בשאלה מה משמעות העניין שאנחנו צריכים לעשות את זה מסברא. הבאתי כל מיני דוגמאות לדברים שמחייבים אותנו מסברא, נגיד תיקון המידות, מוסר, הבאתי תלמוד תורה למשל. ובתלמוד תורה הבאתי את הגמרא במנחות שעושה שם הבחנה במפורש בין מצווה לבין חובה. ואותה הבחנה אני רוצה ליישם גם לגבי תשובה. יש הבדל בין מצווה לבין חובה. מצווה זה מה שהתורה מצווה. חובה זה משהו רחב יותר. זאת אומרת, יש הרבה דברים שאנחנו צריכים לעשות שהם לא תוצאה של ציווי בתורה. היו עוד דוגמאות, למשל \"קדושים תהיו\", שהרמב\"ן כותב בתחילת פרשת קדושים לא להיות נבל ברשות התורה. עכשיו, אבל הרמב\"ן עצמו, כמו שהראיתי, לא מוסיף את זה למניין המצוות שלו, את \"קדושים תהיו\". למה? אפילו בדעת בה\"ג שכן מונה את \"קדושים תהיו\", הוא לא מפרש את הפירוש שהוא מפרש בתחילת פרשת קדושים. זאת אומרת, מבחינתו מה שהוא פירש בתחילת פרשת קדושים לא יכול להיכנס למניין המצוות. למה לא? אז אמרתי שזה מה שקראתי \"פרדוקס הנבל\". מה הנבל בליבו אין אלוהים, כי זה נבל ברשות התורה. אם זה היה נכנס למניין המצוות, מה היה קורה? מי שהיה עושה את זה היה מבטל עשה, נכון? זה נכנס למניין המצוות. אבל הוא לא היה נבל ברשות התורה, הוא היה נבל שלא ברשות התורה. מבטל עשה. אז חייבים לעשות את זה, אבל התורה מתעקשת להשאיר את החיובים האלה כחיובים חוץ-הלכתיים. יש לה עניין שזה יהיה ברשות התורה. היא לא רוצה לאסור את זה בעצמה הלכתית, פורמלית. היא רוצה שאנחנו נעשה את זה כי אנחנו מבינים שזה לא בסדר. והבאתי מהרב קוק מהאיגרות שגם המוסר הוא תופס אותו, תיקון המידות, הוא גם מבין שזה בעצם סוג כזה של חובה. הוא אומר שאם התורה הייתה מצווה על זה, זה היה הורס. כי אז היינו עושים את זה כי צריך לצאת ידי חובת מצווה קי\"ג, אוקיי? ובמקום שאנחנו נעשה את זה כי אנחנו מבינים שכך בנאדם צריך להיראות. אז כיוון שכך, יש דברים שהתורה בכוונה מעדיפה לא לצוות עלינו. וזה לא אומר שלא צריך לעשות. צריך לעשות. צריך לעשות אבל מסיבות מסוימות שונות. יש כל מיני סיבות. התורה מתעקשת או לא רוצה להכניס את זה כציווי מפורש. ולכן גם מצוות התשובה אני רוצה לומר שהתורה לא רוצה לצוות על זה, לכן הרמב\"ם מפרש \"ושבת עד ה' אלוהיך\" כנבואה או כהבטחה. כי התורה לא מוכנה לצוות על זה, לא רוצה לצוות על זה, אבל זה לא אומר שאין חובה. יש חובה לעשות את זה, אך היא לא רוצה לצוות. למה לא? אז אמרתי שתשובה במהותה זה בעצם כש… בואו נתחיל קודם מהחטא. מה זה חטא? חטא זה משהו שבדרך כלל אדם עושה כשהוא לא בשליטה מלאה על דרכו. לא בשליטה מלאה אין הכוונה שהוא לא אחראי, אחרת זה אונס, הוא לא אחראי. חטא זה משהו שאתה כן אחראי עליו, אתה נותן את הדין עליו. אבל זה מצב שבו אתה עושה משהו שאתה עצמך מבין שהוא לא בסדר. זה אומר שלא היית לגמרי בוחר או מכריע לגבי הצעד הזה, נכון? כי אם היית מכריע והיית חושב שזה בסדר, זה מה שהיית עושה, לא? זאת אומרת, אם אתה עצמך חושב שזה לא בסדר ובכל זאת עשית את זה, זה אומר שלא היית לגמרי בוחר. על זה גופה האחריות שלך, כי היית צריך כן להתעקש. הייתי אומר שמיטת מושכות. אני שומט את המושכות ששולטים על הסוסים, כן, אני שומט אותם מהידיים ונותן לסוסים לקחת אותי. אולי בהמשך אני אכנס לזה יותר בפירוט. ולכן, בעצם, אז מה זה, זה החטא. אז מה זה נקרא לעשות תשובה? לעשות תשובה פירושו לחזור להיות בוחר. כי אתה מבין שזה לא בסדר. אם מישהו, אולי אני אקדים עוד משהו שלא אמרתי בפעם הקודמת. מה שקוראים היום בעל תשובה, חוזר בתשובה, ומה שקראו אצל חז\"ל בעל תשובה, זה לא אותו דבר. זה שני דברים הפוכים למעשה, לא רק שהם לא אותו דבר. אצל חז\"ל בעל תשובה זה מישהו שכל הזמן הבין שהוא לא בסדר, אבל הוא חטא. ובאיזשהו שלב הוא לקח את עצמו בידיים והפסיק לחטוא והתחיל לעשות את מה שהוא תמיד הבין שהיה בסדר, אוקיי? מה שקוראים היום חוזר בתשובה זה מישהו שלא היה מחויב, הוא באמת לא חשב שהוא מחויב, והגיע למסקנה שהוא טעה. הוא משנה תפיסה. לכן כשאתה מסתכל אחורה על חוזר בתשובה, נגיד נקרא לזה חוזר בתשובה בשפה שלנו, כשאתה מסתכל עליו אחורה, החטאים שלו לא באמת היו חטאים. הוא לא ידע שזה לא בסדר, הוא עוד לא אחז בתפיסה שהמעשים האלה הם לא בסדר. הוא שינה תפיסה. החוזר בתשובה זה מישהו שמשנה תפיסה. זה לא מישהו שמתקן את מידותיו או הופך להיות יותר בסדר או יותר מוסרי או יותר ישר עם עצמו או יותר בוחר או משהו כזה. לא, לא, הוא היה בוחר אז והוא גם בוחר היום, רק הוא בוחר שונה. הוא שינה את התפיסות שלו. תפיסות שלו היו פעם ככה ועכשיו הם ככה. זה חוזר בתשובה. בעל תשובה זה באמת תשובה. תשובה זה לשוב. לשוב לאיזשהו מקום שכבר היה בך גם קודם. זה לא מקום שנולד עכשיו. גם אז אתה הבנת שזה לא בסדר מה שעשית, אבל נפלת, עשית את זה, לא החזקת את המושכות כמו שצריך. מה קורה כשאתה בעל תשובה? אתה חוזר חזרה לנהוג כמו שמאז ומעולם חשבת שצריך לנהוג. אוקיי? אז זה לא רק שהם לא מושגים חופפים, הם במובנים מסוימים הפוכים. כי חוזר בתשובה בהגדרה בכלל לא צריך להיות בעל תשובה. אין לו על מה לשוב. חוזר בתשובה כשהוא עשה את מה שהוא עשה הוא באמת האמין שזה מה שנכון. אז על מה הוא ישוב? הוא משנה, הוא משנה את התנהגותו, תפיסתו, סליחה, לא את התנהגותו. אוקיי? בעל תשובה זה מישהו ששב, הוא שב למשהו שכבר היה בו מאז ומעולם, הוא רק לא התנהג על פיו, אז עכשיו הוא רוצה כן להתנהג על פיו, להיות בסדר. בעל תשובה מתנהל במישור הערכי, חוזר בתשובה מתנהל במישור הפילוסופי. מה אתה חושב? האם אתה חושב כך או אתה חושב כך? זה לא שייך למובן הערכי, עד כמה אתה בסדר או לא בסדר. של מה אתה חושב? האם אתה חושב כך או אתה חושב כך? תחשבו על ההבדל בין סובלנות לפלורליזם למשל. אנשים גם כן מערבבים את המושגים האלה, מושגים הפוכים. הפוכים בתכלית. פלורליסט לא יכול להיות סובלן ולהיפך. למה? כי סובלן זה מישהו שמקבל את ההתנהגות של מישהו אחר למרות שהוא לא מסכים איתה. נכון? פלורליסט זה מישהו שחושב שמה שהשני חושב ומה שהוא חושב צודקים באותה מידה. הוא מאמין בריבוי אמיתות. פלורל זה ריבוי, כן? הוא מאמין בריבוי אמיתות. מה ההבדל ביניהם? אז יש הרבה הבדלים ביניהם, אבל קודם כל ברמה הקטגוריאלית, סובלנות זה סוג של ערך. נכון? זה הספירה או השדה הסמנטי שבו אנחנו מדברים על סובלנות, זה השדה הסמנטי המוסרי. אדם סובלן הוא מוסרי, כך בדרך כלל מקובל לחשוב, ומי שלא סובלן הוא פחות מוסרי, אוקיי? פלורליזם לא קשור בכלל לשדה המוסרי. אתה חושב שיש אמת אחת או שאתה חושב שיש ריבוי אמיתות? שאלה של תפיסה פילוסופית. זה לא קשור בכלל למוסר. זה עוד דוגמה לשני מושגים שאנחנו רגילים לערבב ביניהם למרות שיש ביניהם הבדל קטגוריאלי מוחלט. זאת אומרת, להיפך, מי שפלורליסט לא יכול להיות סובלן. למה? כי אם אני חושב שאתה צודק כמוני, אז באיזה מובן אני סובלן בזה שאני מכיל את ההתנהגות שלך? אין לי מה להכיל, אתה צודק כמוני. בדיוק. זאת אומרת, אתה לא יכול ולכן גם לא יכול להיות סובלן. לא מגיע לך קרדיט מוסרי על הסובלנות שלך. איזה קרדיט? אתה חושב שהוא צודק כמוך. מה הבעיה? פשיטא שלא תלך להרביץ לו כדי שישנה את התנהגותו, נכון? מה הבעיה? הוא צודק כמוך.

[Speaker F] לא, אבל כי באופן תאורטי, בבסיס, אתה חושב תמיד בן אדם חושב תמיד שהוא צודק, אבל פה לא.

[הרב מיכאל אברהם] פלורליסט לא. הפלורליסט חושב שיש ריבוי אמיתות. לא שהוא צודק.

[Speaker F] בעל מחשבה פילוסופית לא או מישהו אחר, לא משנה. ברגע שהוא פלורליסט הוא נלחם ביצר שלו כביכול.

[הרב מיכאל אברהם] עבודת המידות שלך.

[Speaker F] בסדר. זה עדיין, זה עדיין משהו אחר לגמרי מאשר סובלנות.

[הרב מיכאל אברהם] לכן זה לא משנה, גם אם תכניס שמה איזשהו מרכיב ערכי בתוך הפלורליזם, זה לא המרכיב של סובלנות. זה משהו אחר לגמרי. אז בזה אפשר להתווכח לחוד, אבל זה עדיין לא משנה לענייננו.

[Speaker F] לא טבעי להיות פלורליסט.

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה. עזבנו. אז אני מוכן לצורך הדיון לפחות לקבל שיש פה גם מרכיב של עבודת המידות, או מרכיב ערכי. אבל זה לא המרכיב של סובלנות. המרכיב של סובלנות זה הכרה במשהו שאני חושב שהוא לא נכון, או החלה, לא הכרה, החלה, אבל אני חושב שהוא לא נכון. אני לא פלורליסט, ואני חושב שהוא טועה ואני צודק, אבל עדיין אני מתנהג בסובלנות כלפיו. טוב, אני לא נכנס לפרטים, זה רק דוגמה לשני מושגים שהם נראים כמו אחים, אבל הם אפילו לא בני דודים. הם אויבים. הם שני מושגים הפוכים ממש. אותו דבר החוזר בתשובה והבעל תשובה. אותו דבר. זה מושגים הפוכים. הבעל תשובה זה מישהו שתמיד חשב שזה מה שצריך לעשות. הוא חטא, ועכשיו הוא חוזר, הוא שב. הוא חוזר חזרה למה שהוא באמת חשב מאז ומעולם. עכשיו, אם אתה לא האמנת בזה, אתה לא יכול להיות בעל תשובה. לאן תשוב? אין לך לאן לשוב. אז לא חשבת ככה. זה לא לשוב. החוזר בתשובה זה דווקא, קוראים לזה חוזר בתשובה, אבל זה פנים קדימה, זה לא פנים אחורה. אתה פשוט מעכשיו והלאה חושב אחרת. זה הכל. אוקיי?

[Speaker E] ואז מפה והלאה

[הרב מיכאל אברהם] הוא יכול להיות, כן, זה מה שאומרים תמיד, ממתי אני יודע שהבעל תשובה נהיה בעל תשובה? מתי שמתחיל לדבר בתפילה. אז זה בסדר, אחרי זה הוא יכול להיות גם בעל תשובה. אבל התהליך הבסיסי הוא תהליך הפוך, תהליך שונה. אוקיי. כן, אז מה שאמרתי בעצם זה שלהיות בעל תשובה, במובן שאני מדבר עליו כאן, לא החוזר בתשובה של היום, זה לא מעניין אותי כרגע, אני מדבר על הבעל תשובה במובנים התורניים, החז\"ליים, זה לחזור חזרה למשהו שמאז ומעולם ידעת. אז למה לא עשית אותו? לא עשית אותו כי בעצם שמטת את המושכות. נכון? לא היית אדם בוחר. לא, לפחות לא באופן מלא. אוקיי? עוד פעם, אני לא מוריד ממנו את האחריות, יש לו אחריות כי הוא היה צריך להיות בוחר. אבל תכלס, הוא לא היה בוחר ולכן הוא עשה את החטא. אם הוא היה בוחר הוא לא היה עושה אותו. אוקיי? אז מה זה התשובה? אם זה החטא, אז מה התשובה עליו? לחזור להיות בוחר. נכון? עכשיו אני שואל אתכם, יש כתוב בתורה ובחרת בחיים. מישהו מונה את זה כמצוות עשה? למה לא?

[Speaker G] זה המלצה?

[Speaker H] לא, זה

[הרב מיכאל אברהם] לא המלצה. זו חובה גמורה. חובה גמורה, זה לא המלצה. אי אפשר לצוות על זה. כי מצווים רק מישהו שהוא יצור בוחר. אם הוא יצור בוחר אפשר לצוות עליו שיחליט לעשות ככה ושלא יעשה ככה. אבל אי אפשר לצוות על בן אדם להיות בוחר. היותך בוחר זה תנאי לכך שיצוו אותך. נכון? בלי זה אי אפשר לצוות אותך. חופש בחירה. והוא לא משתמש בו. זה בדיוק הבעיה של החטא, שאתה לא משתמש בו. ברור שיש לו את הפוטנציאל להיות בוחר, אחרת הוא אנוס, אין לו מה לעשות תשובה. אם אין לו אפשרות לבחור, אין לו מה לעשות תשובה. זה לא חטא, הוא אנוס. אנחנו מדברים על חטא. לכן אני אומר שלא שייך לצוות על מישהו להיות בוחר. לכן אף מונה מצוות לא מונה את ובחרת בחיים במניין המצוות. כי הבחירה היא תשתית שדרושה כתנאי לכך שתהיה מצווה. אין מה לצוות חתולים, נכון? אני מצווה בני אדם שיכולים להיענות או לא להיענות לציווי. יצורים אחרים אני מתכנת, לא מצווה. לצוות פירושו לצפות ממישהו לבחור לקיים את מה שאני מצווה אותו. אוקיי? ולא לבחור לסטות ממה שאני מצווה אותו. לכן זה תנאי להיותך מצווה. אז לא שייך שבמערכת המצוות תהיה מצווה להיות בוחר, לבחור. בדיוק כמו שלא יכול להיות שבספר החוקים יהיה חוק שכתוב שצריך לציית לחוקים. נכון? אם אני לא מציית לחוקים, אז לחוק הזה עצמו אני גם לא אציית. נכון? אין שום טעם למקם חוק כזה בספר החוקים. נכון? גם זה אחת הבעיות באנוכי השם אלוקיך שהרמב\"ם מונה כמצוות עשה א', מה שייך בכלל להגדיר את זה כמצווה? אם אתה לא מאמין באלוקים אתה לא בר ציווי. ואז שם יש בעיה עם המצווה הזאת. כן.

[Speaker B] מה לי קצת קשה שיש שם מצווה על אהבה שזה דבר שאי אפשר…

[הרב מיכאל אברהם] דווקא על זה אני לא מסכים, אבל זה דיון אחר. אני כן חושב שאפשר. כן. טוב, אבל זה באמת לוקח אותנו למחוזות אחרים. אז מה שאני רוצה לומר, כיוון שאי אפשר לצוות על בחירה, אז לכן גם הרמב\"ם אומר שאין מצווה לעשות תשובה, כי מה זה תשובה? תשובה זה לחזור להיות בוחר. ולכן אין מצוה לפי הרמב\"ם לעשות תשובה. אתם שואלים יש חובה לעשות תשובה? ברור שיש חובה. רק אי אפשר לצוות על זה, זה לא נכנס למנין המצוות. לכן ביד החזקה זה יופיע אבל בספר המצוות זה לא יופיע. נכון. עשית את זה באופן מוצלח. קיימת מצוות ובחרת אבל לא בחיים. בסדר. אגב אני לא צוחק. אני חושב שיש ערך בהיותך בוחר גם כשאתה בוחר ברע. יש ערך בזה כי אתה לפחות בוחר. זאת אומרת יש לך צלם אלוקים, אתה לא חתול או כבשה, אתה לפעמים בין שני שיקולים.

[Speaker F] אתה אומר אוקיי אני עכשיו חייב לנסוע בשבת, לא יודע אני צריך להיות עם האישה. אוקיי, אז אתה מבחירה אתה נוסע בשבת לצורך העניין. כן, אתה בוחר ברע. אבל אתה עושה שיקולים כאילו אתה לא אומר לא

[הרב מיכאל אברהם] אכפת לי, אבל תכלס בשורה התחתונה אתה בוחר ברע. אם אתה בוחר ברע אז קיימת את ובחרת אבל לא בחיים. ואני אומר יש לזה ערך. אליהו הנביא כותב רק בסוגריים אם כבר שאלתם, אליהו הנביא אומר לעם עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? אם ה' הוא האלוקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו. ובדרך כלל אנחנו מבינים את זה כאיזשהו סוג של תעלול רטורי, כן? אנחנו דוחקים את העם לפינה כי ברור שאנחנו לא נגיד להם ללכת אחרי הבעל, נכון? אבל הוא אומר להם תהיו רציניים. אני קורא את זה כפשוטו. אומר להם אתם סתם כלומניקים. ואם הייתם בוחרים בבעל הייתי מכבד את זה, זאת הבחירה שלכם. בחירה לא נכונה, אבל אתם בוחרים. זה מה שהחלטתם. אבל אתם לא בוחרים בבעל. כמו הגששניקים, כן, אני הולך עם אבא, הוא הולך עם אמא, הוא הולך עם החבר'ה. בסדר? הוא הולך לאיפה שהרוח לוקחת אותו. זאת אומרת הוא לא בוחר. זה סתם כלומניק. מי שבוחר ברע הוא לפחות אדם בוחר, יש לו צלם אלוקים. ולצערנו הוא עשה לזה שימוש לא טוב, בסדר. אבל זה עדיין איזשהו סוג של מעלה. סתם ברמה העקרונית בגלל שגם בקשר לחינוך ולמה שאנחנו מגדירים כהצלחה חינוכית. הרבה פעמים יש איזושהי נטייה בחברה דתית להסתכל על מישהו שעזב את המחויבות הדתית שלו ככישלון. ואני לא חושב שזה נכון. אם הוא באמת בחר כי הוא הרגיש שזה לא מדבר אליו הוא לא מאמין בזה, מאמין במשהו אחר. אז יש פה הצלחה, לא מלאה אבל הצלחה. זאת אומרת יש לך חניך שלך או בן שלך או תלמיד שלך לא משנה מה, הוא יצור בוחר. זאת אומרת הוא החליט על מה שהוא עושה והוא עשה. התקווה שהוא גם יבחר בטוב בסדר, זה ברור. אבל זה לעומת זאת מי שיישאר מחויב לתורה ומצוות הכל בלי שום בחירה סתם כי זה אזור הנוחות שלו. אוקיי? זה כישלון. כישלון חינוכי. אני מעדיף את הראשון. זה יותר

[Speaker H] מסוכן.

[Speaker F] יותר מסוכן. לא אבל מה מסוכן?

[הרב מיכאל אברהם] למה מסוכן? מה?

[Speaker F] יש בזה איזה יותר ערך בנאדם לא בחר הוא נניח הוא אדם שחוזר בתשובה. אז אחד שרק נסחף עם החבר'ה מה שנקרא או אחד שבחר לעשות את הרע. התשובה שלהם היא אותו דבר כאילו? הם חוזרים לאותה…

[הרב מיכאל אברהם] אם הוא חוזר בתשובה אז הוא לא חשב שזה רע בתקופה הקודמת או שאנחנו צריכים לסנכרן את המינוח.

[Speaker F] אחד נניח שניים גדלו דתיים לצורך העניין שומרי מצוות. ואחד נסחף עם החבר'ה ועזב את זה והשני לא הוא החליט.

[הרב מיכאל אברהם] אז אחד שנסחף עם החבר'ה ועזב אז הוקלה

[Speaker F] הפגימה לא הוקלה השלמות, כן?

[הרב מיכאל אברהם] הוא גם לא בוחר וגם עושה את הרע, זה הכי גרוע. אני מדבר על מישהו שבוחר לעשות רע. אז אני אומר אני מכבד אותו על זה שהוא בוחר, לצערי הוא בוחר לא טוב.

[Speaker F] ואם הוא יחזור בתשובה?

[הרב מיכאל אברהם] וההוא שבחר, אז

[Speaker F] ההוא שבחר אתה אומר לו בואנה אתה עשית את זה במזיד המצב שלך יותר גרוע.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה יותר גרוע? הוא בחר ברע. בסדר.

[Speaker F] בחר ברע. וההוא שנסחף אומר טוב יש לו איזה הקלה מסוימת?

[הרב מיכאל אברהם] סתם כלומניק, כן.

[Speaker F] בסדר? אז המצב שלו יותר טוב?

[הרב מיכאל אברהם] אז אני חושב שהכלומניק יותר גרוע מרשע. אבל כל אחד ו…

[Speaker F] לא כן מכירים את הבדיחה?

[הרב מיכאל אברהם] בבני ברק היו תמיד מספרים בדיחה על המנקה הערבי בבניין שבחודש הרמדאן פתאום ראו אותו מגיע לנקות את הבניין. שאלו אותו מה אתה לא דתי? אמר להם לא אני מזרחיסט. זאת אומרת הטענה היא כאילו ש… אני אין לי עמדה משלי. זה כן הביטוי מזרחיסט אני לא מדבר כרגע על כיפות סרוגות על תפיסת עולם אלא הביטוי מזרחיסט בעגה החרדית פירושו כלומניק. מה שקראתי קודם כלומניק. זאת אומרת אין לו עמדה משלו הוא עושה מה שנוח. כן סליחה? אין לזה נשמה. אם יש לך

[Speaker C] גולם ואתה מרקיד אותו, אתה נותן לו תנועה מסוימת.

[Speaker I] כן,

[הרב מיכאל אברהם] אבל פה זה משהו קצת שונה אני חושב, כי זאת החלטה לעשות טוב. זאת אומרת, זה נראה כמו רע אבל האמת היא שזה טוב. בדיוק. אז פה זה בכלל, זה לגמרי בסדר. זאת אומרת, אתה גם בחרת וגם בחרת טוב. נכון שיש כאלה שאולי יראו את זה לא טוב או יש הוה אמינא אחרת, אבל בסוף בסוף בשורה התחתונה נדמה לי שזו בחירה בטוב. זה לגמרי בסדר. כן. אז לכן, לכן גם מצוות תשובה לא מופיעה בספר המצוות כי אי אפשר לצוות עליה, אבל ברור שיש חובה גמורה לעשות אותה. זה שאי אפשר לצוות עליה זה בגלל שהיא כל כך בסיסית, לא בגלל שהיא לא חשובה, אלא שהיא כל כך בסיסית לכן היא לא מופיעה בספר המצוות. ונקודה אחרונה, פה אני אעצור את הסיכום כבר, הסיכום הזה לקח הרבה זמן, שבפרק ה', ו' בהלכות תשובה הרמב\"ם דן בנושא הבחירה. שני פרקים שמוקדשים לנושא הבחירה. עכשיו אני שואל, למה הוא ממקם את זה כאן ולא בהלכות ברכת המזון? טוב, יש לך בחירה, כן? למשל, לא משנה, כיבוד הורים, ברכת המזון, שמירת שבת. כיוון שיש לך בחירה אתה יכול לבחור בטוב או ברע, לך תעשה לברך ברכת המזון. למה דווקא בהלכות תשובה הוא ממקם את הדיון? בכל מעשה, בכל מעשה מצווה התשתית היא שאתה בוחר, נכון? אם אתה לא בוחר אין מה לדבר איתך על מצוות. אוקיי? למעשה אפשר היה למקם את זה בכל קובץ הלכות. למה דווקא בקובץ הלכות תשובה הרמב\"ם ממקם את זה?

[Speaker E] התשובה היא לרצות להיות בוחר.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. אז בכל שאר המצוות הבחירה היא תשתית. אם אתה בוחר, דורשים ממך לבחור בטוב. תברך ברכת המזון, תשמור שבת, תאכל כשר, תכבד הורים, משהו כזה. אבל הבחירה היא לא חלק ממהות העניין היא תשתית, שאם היא מתקיימת אפשר לעבור לתוכן עצמו. בתשובה הבחירה היא תוכן העניין עצמו. מה שנדרש ממך זה לחזור להיות בוחר. זאת תשובה. לחזור ולבחור בטוב. לא, קודם כל להיות בוחר. אם גם אחרי זה לבחור בטוב, אבל בראש ובראשונה זה להיות בוחר. ולכן, לכן הרמב\"ם, אני חושב שלכן הרמב\"ם בחר למקם את שני הפרקים שעוסקים בעניין הבחירה בהלכות תשובה. ואמרתי שכתוצאה מזה אפשר להבין בכלל את רוב הלכות תשובה. רוב הלכות תשובה זה בעצם ההלכות שמחייבות אותנו למרות שאין עליהן ציווי. זה הלכות תשובה ברמב\"ם. הלכות שמחייבות אותנו למרות שאין עליהן ציווי. בראש ובראשונה זה הלכות תשובה עצמן, שזה הפרקים הראשונים, ארבעת הפרקים הראשונים. פרק חמישי שישי זה הבחירה, כבר דיברנו על זה שזה מחייב אותנו להיות בוחרים אבל אין על זה ציווי. אחרי זה יש פיוטים בשבח התשובה פרק ז' ואחר כך הוא עובר כבר לעולם הבא, עבודה לשמה, תלמוד תורה לשמה וכל מיני דברים כאלה, אהבת השם, יראת השם, שכל אלה זה מצוות שכבר נדונות בהלכות יסודי התורה. למה הוא חוזר עליהם כאן? כי כאן הוא מדבר על אספקטים שלא כלולים בחיובים ההלכתיים שנדונים בהלכות יסודי התורה. כאן הוא מדבר על עבודת השם, עבודת השם במובן שהוא קדם הלכתי או חוץ הלכתי, זאת אומרת לא במובן של קיום המצוות ההלכה הפורמלית, אלא לעשות את מה שצריך לעשות. הרבה פעמים זה אפילו יותר יסודי מאשר קיום המצוות. זאת התשתית. אבל בכל זאת, זאת הטענה שלי לגבי כלל הלכות תשובה. אנחנו נחזור לזה אני מקווה בסוף, סוף הסדרה לא בסוף היום. מי שרצה להעיר קודם? כן.

[Speaker E] עכשיו, אמרת שאי אפשר לצוות לעשות תשובה, להיות בעל תשובה, אי אפשר לצוות על

[הרב מיכאל אברהם] זה,

[Speaker J] כי

[Speaker E] אי אפשר לצוות עליו לבחור. אבל אם הוא בעל תשובה, זאת אומרת זה מישהו שבוחר. הוא בוחר, בהרבה דברים אחרים הוא בוחר והוא בוחר נכון. פה הוא בוחר לא נכון.

[הרב מיכאל אברהם] אז

[Speaker E] מה שאתה מבקש ממנו זה לא תהיה בוחר, אלא תבחר נכון. אז פה איך לא יכולים לצוות? אז אני אגיד לך.

[הרב מיכאל אברהם] תשובתך בתרתי. זאת אומרת, דבר ראשון הבסיס של עשיית תשובה זה לחזור להיות בוחר. נכון שישנם אנשים שלמרות שהם בוחרים הם בחרו ברע, אבל עדיין אני אומר ברור שהבחירה היא חלק מהותי מתהליך התשובה באופן כללי, מתהליך התשובה. זה שיש אנשים מסוימים שלגביהם החלק הזה פחות חשוב כי הם כן בוחרים ורק צריכים לשנות את תוכן הבחירה, בסדר, יש אנשים כאלה, אבל זה עדיין לא אומר שאין קשר מהותי בין בחירה לבין תשובה. אבל מעבר לזה אני רוצה לטעון, אין כמעט מצבים כאלה. לזה נגיע בהמשך. אין כמעט מצבים כאלה. בן אדם שבאמת בוחר לא יעשה רע. בן אדם שעושה רע, אני אומר, בן אדם שהוא בעל תשובה, לא חוזר בשאלה. אם הוא לא מאמין, בסדר, הוא יעשה את זה כי הוא לא מאמין, הוא לא חושב שההלכה מחייבת אותו אז הוא יעבור על ההלכה, זה ברור. בעל תשובה זה מישהו שכן חושב שזה נכון, אז למה הוא לא עושה את זה? הוא לא עושה את זה ברוב המקרים כשאנחנו מדברים על בחירה ברע, זאת לא בחירה ברע. זה אי-בחירה. הוא פשוט אי-בחירה בכלל, לא אי-בחירה בטוב. אי-בחירה, הוא נותן לסוסים להוביל אותו. ברגע שהוא נותן לסוסים להוביל אותו, הם לוקחים אותו לפעמים לעשות רע, אבל הוא לא מחליט לעשות את הרע. אפיקורסים זה אנשים שמאמינים אחרת. זה בדיוק ה… מה? הוא מוותר על הערך הזה של שמירת

[Speaker F] שבת לטובת כיבוד לא יודע מה, חברים. אז הוא לוקח, הוא עושה פשרה. הוא אומר, מה זה פשרה? זה מה שהוא חושב?

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שהוא חושב? הוא חושב שבאותו רגע עדיף לו… בסדר גמור, אז הוא חוזר בתשובה ולא בעל תשובה.

[Speaker F] שלום בית… לא, בן אדם, לא, אנחנו מדברים על הבן אדם שיכול לעשות דברים גם בבחירה את הרע.

[הרב מיכאל אברהם] אבל הוא חוזר בתשובה ולא בעל תשובה. הוא מאמין…

[Speaker F] אני

[הרב מיכאל אברהם] אומר שהוא מאמין, ועדיין הוא חוזר בתשובה. בגלל שבן אדם יכול להאמין עד מחר, אבל אם הוא חושב שמותר לחלל שבת, לא יודע מה, כדי להביא פרח לשכן שלו… לא, מבחינתו זה ערך שדוחה את הערך השני…

[Speaker F] עוד פעם, יש פה ערך של שלום בית…

[הרב מיכאל אברהם] לא מעניין. בסוף בסוף הערך של שלום בית דוחה את הערך של שמירת שבת בעיניו? בשבתות מסוימות… ובשבתות מסוימות דוחה את הערך? כן. אז הוא בחר לפי מה שהוא חשב. ואם אחרי זה הוא מחליט שהוא חשב לא נכון, אז הוא חוזר בתשובה ולא בעל תשובה. אין דבר כזה, זאת אומרת, או כמעט אין דבר כזה, קשה לדמיין בן אדם שבוחר באופן מפוכח בדרכו והולך ועושה משהו שלדעתו חד-משמעית אסור לעשות. זה לא קורה. בדרך כלל זה קורה בתהליך יותר מורכב שנדבר עליו בהמשך. זה לא קורה. ולכן זאת התשובה אני חושב היותר מהותית למה שאמרת, שבעצם לעשות תשובה זה לחזור להיות בוחר, נקודה. זה תמיד ככה. לבחור ברע זה מושג שהוא קיים על המפה המושגית, אבל הוא כמעט לא מופיע באמת. אין דבר כזה לבחור ברע. תחשבו על בן אדם, הוא חושב שלרצוח זה רע, זה נורא, זה איום ונורא, והוא מחליט לרצוח. ככה הוא בחר. אז הוא לא בחר, הוא פשוט היצר שלו גבר עליו, העצבים, לא יודע למה הוא עשה את זה, מכל מיני סיבות כאלה ואחרות, אבל הוא לא באמת בחר. או לחילופין, הוא באמת חושב שזה טוב, כמו הנאצים האלה שחושבים שצריך להרוג יהודים או הומואים או אני לא יודע מה. אז הם כנראה חשבו שזה מה שנכון. בסדר, אז לכן הם עשו את זה. אבל לחשוב על מישהו שחושב שהדבר הזה הוא עוול מוסרי ובאופן מפוכח בוחר לעשות אותו, קשה לדמיין מצב כזה. הוא מוגדר ברמה המושגית, אבל קשה לדמיין מצב כזה. לכן אני חושב שבאופן מהותי תשובה באמת זה לחזור להיות בוחר. אבל אני אפרט את זה קצת יותר בהמשך.

[Speaker E] לא יכולים לבחור ברע באופן מודע?

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו יכולים, אבל זה לא קורה.

[Speaker E] זה לא קורה? כן, קשה לדמיין דבר כזה. אם יש בחירה, בחירה היא רק בטוב.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. אני אומר, אני לא יודע להתחייב לך שאין מצב כזה, אבל כמעט לא קורה. זה קשה לדמיין סיטואציה כזאת. אוקיי? אדם נולד עם כושר לבחור, הוא עכשיו צריך להחליט לעשות בו שימוש. כן, יש לו בחירה, הוא לא חתול. אבל יש בני אדם שבוחרים להתנהג כמו חתולים, זאת אומרת בוחרים לא להיות בוחרים. בסדר? טוב, בואו…

[Speaker K] מוח שליט על הלב? מוח שליט על הלב, כן, בדיוק אותו דבר.

[הרב מיכאל אברהם] מסכים לגמרי. ואולי נגיע לזה בהמשך, יש בספר התניא בפרק ט', בעצם מדבר על העניין הזה ואני חושב שזה הערה מצוינת. אני מקווה להגיע לזה בהמשך. מה שבעצם זה איזשהו מאבק בין מוח לבין הלב. השאלה מי שליט. בסדר? להיות בוחר פירושו להשליט את המוח על הלב. להיות חתול פירושו להשליט את הלב על המוח. אבל אני אגיע לזה בהמשך, כי אני חושב שזאת הערה שיש לה המון השלכות. אז אני רוצה להגיע לזה בהמשך.

[Speaker B] תניא כותב את זה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. כן. מקווה להיכנס לזה, נראה. טוב, אז בואו נתחיל רגע. עד כאן הסיכום פחות או יותר עם קצת הערות. בואו ניכנס עכשיו לפרטים יותר. אז אני רוצה להתחיל בניסיון לסדר קצת את ההסתכלות על סוגיית התשובה. כשאנחנו מסתכלים על הלכות תשובה, שזה הנושא שלנו כאן, כל אחד רואה שזה לא הלכות סטנדרטיות. זה לא קובץ הלכות סטנדרטי כמו כל קובצי ההלכות האחרים של הרמב\"ם. קובצי או קבצי, אני לא יודע. למה לא? זה מלא בכל מיני פיוטים ונבואות ושבחים למי שעושה תשובה וניסיונות להמריץ אותי לעשות תשובה וכל מיני דברים כאלה. בברכת המזון, כן עוד פעם, לא יודע למה התחלתי להתעלל בברכת המזון. בברכת המזון הרמב\"ם לא כותב בשום מקום תראה איזה כמה גדולה מעלתו של מי שמברך את הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא וכל הרקיעים מתוקנים, אני לא יודע מה, וכל הנביאים התנבאו בשבח ברכת המזון וכולי. לא כותב את זה בשום מקום. הוא כותב את זה רק בהלכות תשובה. ובהלכות תשובה זה לדעתי שבעים עד שמונים אחוז מקובץ ההלכות זה הפיוטים האלה. זאת אומרת, שום דבר כמעט מהלכות תשובה הוא לא הלכות. אז מה זה עושה פה? למה זה כתוב כך? עכשיו, בדרך כלל כשאנחנו רואים דברים כאלה, אנחנו רגילים להתייחס לזה כיחס בין הלכה לאגדה, מחשבה אם תרצו. יש את הפרטים ההלכתיים ויש את התשתית המחשבתית שעומדת בבסיסם. התרגום המעשי של התשתית המחשבתית זה הפרטים, הפרטים ההלכתיים, הנורמות המחייבות. אני רוצה לטעון שפה זה לא כך. כי אם זה היה מחשבה, זה לא היה נמצא ביד החזקה. היד החזקה לא מוקדשת למחשבה, בשביל זה יש את מורה נבוכים למי שרוצה מחשבה. ביד החזקה מובאות ההלכות. ובהלכות תשובה גם מה שנראה לנו בתור אגדה הוא לא אגדה. משהו אחר. היחס בין החלקים האגדיים לחלקים ההלכתיים בהלכות תשובה זה לא שני פנים של אותה מטבע, זאת המחשבה והתרגום המעשי שלה זה ההלכה, שזה שני צדדים של אותה מטבע. לא, בהלכות תשובה אני ארצה לטעון שהיחס הוא שונה. מדובר פה בשני מנגנוני תשובה שונים. יש את מנגנון התשובה המחשבתי, המופשט יותר, ויש מנגנון תשובה הלכתי עם הפרטים. אוקיי? זאת בעצם הטענה. עכשיו אני אנסה להראות אותה. אוקיי?

[Speaker E] הנאה לתשובה זה גם איזה תשובה. אותה… אותה הנאה לתשובה… עצם הרצון…

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה גם נכון אבל לא זה מה שאני אמרתי. מה שאני אמרתי זה שיש שני מנגנונים שונים של תשובה. יש מנגנון פורמלי של תשובה שאומר יש לנו כללים, מה עושים, מה לפני, מה אחרי, מה מעכב, כמו כל דבר בהלכה. אוקיי? ויש מנגנון תשובה שלא כפוף לפרטים האלה. זאת אומרת הוא עובד אחרת. וזה מה שנראה כמו אמירות מחשבתיות ברמב\"ם או אגדתיות או משהו כזה. זאת אומרת זה לא שני צדדים של אותה מטבע, זה שתי מטבעות. אוקיי? עכשיו אני אנסה להראות את זה. אז נתחיל. כל אחד ואחד מבני האדם, אני קורא ברמב\"ם בפרק ג', בתחילת פרק ג' מהלכות תשובה. כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכויות ועוונות. מי שזכויותיו יתרות על עוונותיו, אה, להגדיל… להגדיל תורה ולהאדירה נאמר על זה. כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכויות ועוונות. מי שזכויותיו יתרות על עוונותיו צדיק, ומי שעוונותיו יתרות על זכויותיו רשע, מחצה למחצה בינוני. וכן המדינה אם היו זכויות כל יושביה מרובות על עוונותיהם הרי זו צדקת ואם היו עוונותיהם מרובים הרי זו רשעה וכן כל העולם כולו. אז ההלכה הזאת היא קשה, כבר העירו על זה. טוב, אולי אני אמשיך הלאה ואז נחזור רגע. בהלכה ב', אדם שעוונותיו מרובים על זכויותיו. עכשיו הוא מפרט מה קורה עם הצדיק, עם הרשע, עם הבינוני. אדם שעוונותיו מרובים על זכויותיו מיד הוא מת ברשעו, שנאמר על רוב עוונך. כנראה שאין כאלה פחות או יותר. וכן מדינה שעוונותיה מרובים מיד היא אובדת, שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה. וכן כל העולם כולו אם היו עוונותיהם מרובים לזכויותיהם מיד הם נשחתים, שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם. ושיקול זה אינו לפי מניין הזכויות והעוונות אלא לפי גודלם. יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות, שנאמר יען נמצא בו דבר טוב, ויש עוון שהוא כנגד כמה זכויות, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכויות כנגד העוונות. אוקיי, אז פה הוא בעצם אומר, בהלכה א' הוא הבחין בין בינוני, צדיק ורשע בכל המעגלים: אדם פרטי, קהילה, עם, העולם וכן הלאה. בהלכה ב' הוא מסביר מה קורה לכל אחד כזה. בסדר? הרשע מיד מת בחטאו וגם המדינה וגם הכל אותו דבר. והבינוני והצדיק עוד מעט נראה מה קורה איתם הלאה. אבל זה הרשע וכנ\"ל בן אדם פרטי, מדינה, הכל אותו דבר. הלכה ג'. כל מי שניחם על המצוות שעשה ותהה על הזכויות ואמר בליבו ומה הועלתי בעשייתן הלוואי לא עשיתי אותן הרי זה איבד את כולן ואין מזכירין לו שום זכות בעולם, שנאמר וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו. אין זה אלא בתוהה על הראשונות. זה גמרא בקידושין, נגיע אליה בהמשך. מה שחשוב לענייננו יותר זה החלק הבא. וכשם ששוקלים זכויות אדם ועוונותיו בשעת מיתתו, כך בכל שנה ושנה שוקלים עוונות כל אחד ואחד מבאי עולם עם זכויותיו ביום טוב של ראש השנה. מי שנמצא צדיק נחתם לחיים, ומי שנמצא רשע נחתם למיתה, והבינוני תולים אותו עד יום הכיפורים. אם לא יצאה נשמתו… כן, אם עשה תשובה נחתם לחיים ואם לאו נחתם למיתה. אוקיי? אז פה בעצם. אוקיי? אז פה בעצם הוא ממשיך והוא אומר מה עושים, קודם הוא הסביר מה קורה לרשע. הרשע מיד מת זה הוא אמר כבר בהלכה ב', נכון? פה הוא אומר מה קורה עם הבינוני והצדיק, אז זה כבר מביא אותנו לעשרת ימי תשובה. ראש השנה דנים, כל אחד מקבל סטמפלר, צדיק, בינוני או רשע. הרשעים מחוסלים, אתם יודעים ביום כיפור בראש השנה יש תמותה המונית זה ידוע. הצדיקים נשארים והכל בסדר, נשארים לחיים, והבינונים תלויים ועומדים. בסדר, אם הם עשו תשובה נחתמים לחיים, ואם לאו אז נחתמים למיתה. ואז אומר אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם, שנתם תרתי משמע, בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל. הביטו לנפשותיכם והיטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. כאילו או באמת? לא יודע. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצווה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר וצדיק יסוד עולם, זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו. מפני עניין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה עד יום הכיפורים יתר מכל השנה, ולקום בלילה בעשרה ימים אלו להתפלל בדברי תחנונים וכיבושים וכולי. בוא ננסה רגע לראות מה ראינו בארבעת ההלכות האלו. יש פה כמה דברים בעייתיים. דבר ראשון, השאלה היא איך בכלל, מה הסיכוי בכלל שיש בינוניים ביקום? מי שעוונותיו וזכויותיו בדיוק זהים. אפס, נכון? אי אפשר לצמצם הגמרא אומרת. אפס, סיכוי אפס. מה אנחנו עושים עשרת ימי תשובה? הכל בסדר, מה שקרה בראש השנה כבר קרה. בינוניים זה קבוצה ריקה. אין, מה המשמעות של עשרת ימי תשובה שמיועדים רק לבינוניים כפי שאמרנו, נכון? דבר שני, זה מן נראה מוזר כזה שאתה סופר מצוות ועבירות וזה חצי חצי, עם זה קצת יותר קצת פחות, מה אם אני מצווה אחת פחות רשע, מצווה אחת יותר צדיק, בדיוק בינוני. זה נשמע קצת חשבונאי מדי, נכון? זאת אומרת משהו קצת לא קטנוני מדי.

[Speaker B] יכול להיות שזה לא לפי מספרים.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, או, אז את ההערה הזאת אני עוד אענה עליה באמת. אז הרמב\"ם לכאורה מנסה לענות על זה, אומר אף אחד לא יודע מה שיקול הדעת של הקדוש ברוך הוא מה שווה כל עבירה מה שווה כל מצווה. אבל גם זה לא עוזר כלום, כי אז מה שיוצא זה הסכום שאותנו אנחנו עושים הוא סכום משוקלל. הוא לא סכום רגיל, נכון? זה לא חיבור פשוט אלא זה חיבור משוקלל, קומבינציה לינארית. אוקיי? אז אם זה ככה, גם סכום משוקלל מה הסיכוי שיצא הרשע והצדיק בדיוק אותו דבר? עדיין אפס. לא משנה אם הסכום משוקלל או לא. בסוף התוצאה יוצאת שונה, אבל הסיכוי שהם יצאו זהים גם כשהסכומים הם משוקללים הסיכוי הוא אפס. זה לא משנה כלום ולכן זה לא הסבר מה שכותב שמה. ודבר אחרון שאני רוצה להעיר זה למה הרמב\"ם אומר אם עשה תשובה נחתם לחיים ואם לא נחתם למיתה בינוני? זה כבר הלחם משנה שואל. נגיד שהוא לא עשה תשובה, אז הוא נשאר בינוני. למה נחתם למיתה? מה, הקדוש ברוך הוא מטה כלפי חסד? זאת אומרת נכון? לא מטה כלפי רע. אז אם אתה שקול בדיוק, אז הוא לא יודע, משאירים אותך תלוי ועומד… אם כבר מטים אז מטים לחסד לא מטים לרע. למה רק אם הוא עשה תשובה? אם הוא… יותר מזה, יש עוד שאלה, מה קורה אם הוא עשה עוד מצווה? עשה עוד מצווה אז הוא הטה את הכף, נכון? זה הכל בסדר. לא, הרמב\"ם אומר אם עשה תשובה מוטב ואם לאו אז לא. מה עם שיעשה עוד מצוות? לא, מצוות זה רק עד ראש השנה. מעשרת ימי תשובה זה רק תשובה. לא מצוות. והרמב\"ם אומר ומפני עניין זה נהגו להרבות בצדקה ותפילה וכולי וצריך להבין מפני עניין זה. הוא לא מדבר על מצוות. זה לא בשביל לצבור מצוות, אלא זה דרכי התשובה, זאת אומרת אם אתה עושה את זה זה יעזור לך לעשות תשובה. זה הכל. אתה לא עושה את זה כדי להגדיל את מאגר המצוות שלך, כי אם זה היה ככה ומפני עניין זה נהגו כל ישראל לפדות פטר חמור בעשרת ימי תשובה כדי להוסיף עוד מצווה. למה דווקא צדקה או תחנונים או לא יודע מה. ברור שהרמב\"ם מבין שתשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה, הכוונה הם עוזרים לי לחזור בתשובה, אבל נדרש ממני לחזור בתשובה. זאת אומרת תוספת מצוות לא תעזור פה. שאר המצוות מסתיימות בראש השנה. משם והלאה זה רק תשובה יכולה להועיל. והשאלה למה? אז יש שתי תשובות… תשובות, שני מענים כי תשובות פה זה עניין מבלבל. יש פה שני מענים שמצאתי באחרונים לעניין. המענה הראשון, מענה מחודד קצת של בעל העמק ברכה, תלמיד של הרב מבריסק, נפטר צעיר, ר' אריה פומרנצ'יק נדמה לי קראו לו, ר' אריה פומרנצ'יק. הוא אומר ככה. הוא אומר בעצם בראש השנה אנחנו נידונים על המעשים שאותם עשינו במהלך השנה, מראש השנה עד ראש השנה. מה שיצא יצא, בינוני, צדיק, רשע, דהיינו שמת את המאזן בראש השנה, זה מה שיצא. עכשיו, מכאן ואילך מתחילה השנה הבאה. תעשה מצוות, מצוין, לדין של שנה הבאה זה יצטבר לך. אבל כשאתה נידון על השנה הקודמת, מה זה עוזר מצוות שאתה עושה בתשרי? תשרי שייך לשנה הבאה. מה אתה יכול כן לעשות כדי לשנות את דינך? לעשות תשובה. למה? כי התשובה מוחקת חטא שעשית בשנה שעברה, ואתה משנה את המאזן של ראש השנה עצמו. אתה לא יכול לעשות דברים עם הפנים קדימה, כל מה שאתה יכול זה לנסות לשנות את מצבך רטרואקטיבית. אוקיי, ולכן רק תשובה מועילה. זה מה שהוא טוען, ולא הוספת מצוות. טוב, זה כיוון אחד. הכיוון השני, ר' חיים פרידלנדר בשפתי חיים, היה המשגיח בפוניבז'. הוא אומר שבינוני, צדיק ורשע זה לא ספירה פשוטה של מצוות, גם לא ספירה משוכללת, אלא השאלה מה הכיוון הרוחני שלך בחיים. ואם אתה בכיוון החיובי, אז אתה צדיק. יכול להיות שיש לך המון עבירות, כולנו בני אדם, אנחנו נופלים, אין מה לעשות, אוקיי? יכול להיות שיש לך יותר עבירות ממצוות אפילו, לא בטוח שהוא כותב את זה אבל אני מרחיב את זה עוד יותר. יכול להיות שיש לך יותר עבירות ממצוות, אבל הכיוון הבסיסי שלך הוא שאתה באמת רוצה לעשות את הטוב, אתה נפלת, מה לעשות, אנשים נופלים, שבע יפול צדיק וקם. אוקיי, אז אתה צדיק. אם אתה בכיוון השלילי, אז אתה רשע. יכול להיות שעשית המון מצוות כי רצית לא יודע מה, לקבל פרסום, לא יודע בדיוק מה, למה עשית את זה. אבל זה לא קשור למספר המצוות, זה קשור מה הכיוון שלך בחיים. ובינוני זה מישהו שיושב על הגדר, עם החברה של הגששים. הוא הולך עם החברה, אין לו כיוון משלו, הוא לא צדיק, לא רשע, הוא עם החברה. אוקיי? אז זה בינוני. בסדר? עכשיו אם זה כך, אז קודם כל ברור למה רק תשובה מועילה. רק תשובה מועילה כי רק תשובה הופכת אותך מצדיק לרשע, מה יעזור שתעשה עוד מצווה? תעשה עוד מצווה אז מה, מספר המצוות הוא לא רלוונטי, אתה צריך לשנות את הכיוון שלך בחיים. אז לכן מכאן גם ברור איך יכול להיות שיש בינוני. אמרתי קודם איך זה יכול להיות, הרי אי אפשר לצמצם, איך יכול להיות שבדיוק מספר העבירות שווה למספר המצוות? הוא אומר זה לא, אנחנו לא סופרים מצוות ועבירות. אנחנו מסתכלים אם אתה באמת פחות או יותר עם שני הכיוונים בשווה אז אתה בינוני. אין לך איזה החלטה ברורה שאתה בכיוון החיובי או בכיוון השלילי, אז אתה כן כמו המדרש הזה על, גם בדיחה בני ברקית על המזרוחניקים. שיש שרבקה כן מרגישה שהיו תאומים בבטנה, אז רש\"י מביא שם את המדרש שמה כשהיא עוברת על בתי עבודה זרה הבחור רוצה לצאת, כשהיא עוברת על בתי מדרש גם רוצה לצאת. אמרה הבחור מבולבל לחלוטין, הלכה לבית המדרש של שם ועבר לשאול אותם מה פשרו של הברנש הזה. אז ענו לה אל תדאגי, יש שם שניים. יש אחד שרוצה לצאת לבתי מדרש ויש אחד שרוצה לצאת לבתי עבודה זרה. אוקיי, אגב לא יודע מי זה, יש מדרשים מחז\"ל שבכלל לא ברור מי זה, יכול להיות שזה יתהפך אחר כך וזה דיון אחר. אבל יש לך היום משהו? של כל השנה אנחנו עושים

[Speaker C] דברים אחרים, לקראת יום כיפור פתאום מתחילים לעשות כל מיני דברים. כן, בדיוק,

[הרב מיכאל אברהם] וזה בדיוק מה שלא עוזר, זה בדיוק מה שלא עוזר, נכון.

[Speaker H] בסדר?

[Speaker L] למה דווקא ביום כיפור זה הזמן לוידוי? כי לא, מה זה לוידוי,

[הרב מיכאל אברהם] כל עשרת ימי תשובה וזה מסתיים ביום כיפור. כל עשרת ימי תשובה כי אנחנו בדיוק זה הזמן שבו אנחנו יכולים לשנות סטטוס, דהיינו אנחנו עושים תשובה אנחנו הופכים מרשעים לצדיקים, אנחנו משנים כיוון רוחני. לפני כן באלול זה רק הכנות לקראת, בכל אופן אז מה זה העניין הזה? אז שואלים כן בבני ברק שואלים אז היא הלכה לשם ועבר. אחד צדיק ואחד רשע, יותר טוב מאשר אחד מזרחניק. בסדר, זאת אומרת, שניהם פה דורות החליטו. זה החליט שהוא צדיק, זה החליט שהוא רשע. אבל אחד שכל הזמן הוא פעם הולך לבית מדרש פעם הולך לבתי עבודה זרה, זה הכי גרוע שיש. זה ברוח ההלצה כמובן. בכל אופן, יכול היה להיות צדיק, רשע ומזרחניק. טוב, בכל אופן, רבי חיים פרידלנדר בעצם אומר שהדיון של צדיק בינוני ורשע הוא לא לפי מספר המצוות וגם לא סכום משוקלל, אלא לפי הכיוון הבסיסי שלך בחיים. זה פותר את רוב השאלות שאמרתי קודם. לכן יתכן מצב של בינוני, לכן מועילה רק תשובה ולא מצוות אחרות. ומה עוד היה שם? זה פחות או יותר. מה שאני רוצה רק לומר זה שרבי חיים פרידלנדר אולי נכנס פחות טוב בלשון הרמב\"ם. בינוני, צדיק, רשע, שקולים עוונותיהם מחצה עוונות ומחצה זכויות. ברור שבהיגיון הוא הרבה יותר הגיוני. הקדוש ברוך הוא לא מנהל חשבונות, סופר לך כמה יש לך, הופ עברת באחד, אבוד. אבל ברמב\"ם זה פחות נכנס. ההסבר של העמק ברכה ברמב\"ם נכנס מצוין, אבל בראש פחות. זו הדילמה הנצחית בישיבות אם עדיף לדחוק בלשון או לדחוק בסברא. העמק ברכה דוחק בסברא והספתי חיים דוחק בלשון. אני כמו הגששים, אני מעדיף את שניהם, אני הולך עם החבר'ה. עכשיו אני אנסה להסביר למה אין פה סתירה. מה שאני רוצה לטעון זה שיש פה שני מנגנוני בחירה שונים. שני מנגנונים שונים, זה לא שני תירוצים. כל אחד מדבר על מושג אחר של בחירה בכלל. ושני המושגים קיימים על המפה. זה לא ויכוח. כל אחד פשוט מדבר על מושג אחר של תשובה. אני אתחיל עם העמק ברכה. נגיד שבן אדם עשה המון מצוות בין ראש השנה ליום כיפור. הוא מגיע ליום כיפור, הוא לא עשה תשובה. הוא בינוני, לא עשה תשובה, עשה המון מצוות. מגיע ליום כיפור, אם הוא היה במצב הזה בראש השנה הוא היה צדיק גמור, עטרותיו בראשו וכל המלאכים רוקדים הורה סביבו. אבל מה לעשות, הוא איחר את שעות הקבלה. הוא עשה את זה יומיים אחר כך. אז הוא נדון למיתה מיד, מת ברשעו. מוזר קצת, לא? כשאתה הורג אותו הוא כבר צדיק. לא שהוא עתיד להיות צדיק, נדון על שם סופו, פרשיות אחרות. לא, הוא כבר צדיק. אתה הורג אותו למרות שהוא צדיק. למה? כי בראש השנה בשעות הקבלה הוא לא היה צדיק. אבל בשעות ההוצאה לפועל הוא כן צדיק. למה אתה הורג צדיקים? לא אכפת לי כרגע אם הורגים ממש או לא, אבל מה פשר השיפוטיות הנוקדנית הזאת, הנהלת חשבונות הזאת של 'איבדת את שעות הקבלה, יש לך מספר מצוות רגע כמה מה יצאת ידי חובה מה לא יצאת'. נשמע קצת קטנוניות כזאת.

[Speaker M] גם מי שנדון למות מחזירים אותו מהדרך לגרדום אם יש לו מה לומר.

[הרב מיכאל אברהם] אבל לא אם הוא עשה תשובה. תשובה לא מועילה. למרות שאני כתבתי, דיברתי על זה לא זוכר אם שנה שעברה או לפני שנתיים, דיברתי על זה שלדעתי תשובה תועיל גם שם. אבל זה לא מקובל, יש משנה במכות שיוצא ממנה לא כך, אבל אני חושב שאפשר להוכיח שזה כן נכון. אבל זה פרשיה אחרת, לא יודע אם נספיק להגיע לזה אולי בסוף הסדרה אני אעיר על זה גם. התפיסה המקובלת היא שתשובה לא מועילה לעונשי בית דין. זאת אומרת אם אתה חייב מלקות או חייב מיתה אתה תחטוף את זה אם עשית תשובה או לא עשית תשובה. אז אני רוצה לדבר רגע על השני המסלולים האלה שרואים בעמק ברכה ובספתי חיים. אני חושב שהעמק ברכה מדבר על התשובה ההלכתית הפורמלית. והספתי חיים מדבר על התשובה המהותית. ספתי חיים מדבר על המחשבה או אגדה, שזה לא מחשבה, אבל זה החלק הזה, והעמק ברכה מדבר על התשובה ההלכתית, על ההלכה. מה זאת אומרת? יש פרוצדורה של תשובה, בעקבות רס\"ג אנחנו יודעים, אנחנו מחלקים את זה לארבעה שלבים. שלב ראשון זה עזיבת החטא, חרטה, קבלה להבא ווידוי. וידוי זה לא עוד שלב, זה יכול להיות, קבלה לעתיד ווידוי. אלו ארבעת השלבים שאתה צריך לעשות בדרך. זאת הגדרה פורמלית ודנים שמה מה מעכב, מה לא מעכב, האם הסדר חשוב או לא חשוב. שמה הדיון הוא נראה לפחות, לפחות אצל הליטבקים, הוא נראה איזה דיון הלכתי. כמו כל דיון הלכתי במקום אחר, עם הפרטים, עם הכללים, מה מעכב, מה לא מעכב, הכל בסדר. זה התשובה של העמק ברכה. יש תשובה אחרת, וזה התשובה שבן אדם… תחשבו על מה בעצם אומר השפת חיים. השפת חיים כשהוא מדבר על תשובה, הוא לא מדבר על עזיבת החטא, חרטה, קבלה ל… הוא מדבר על היפוך נפשי, נכון? אתה היית בכיוון כזה או בכיוון המורכב, לא משנה, ואתה משנה את הכיוון הרוחני שלך. מדובר פה על איזושהי מהפכה נפשית, לא על איזשהו סימון וי על ארבעה שלבים ביחס לכל מצווה. בעצם מה שצריך לעשות לפי העמק ברכה, צריך לאסוף את רשימת העבירות שעשינו, על כל אחד מהם לבנות טבלה, שהשורות הן כמספר העבירות, ארבע עמודות: חרטה, עזיבת החטא, קבלה לעתיד ווידוי. לסמן את כל הוי בכל עבירה ולצאת ידי חובה. אוקיי? לא, זה לא ציני. זה מה שצריך לעשות. זה בדיוק מה שצריך לעשות.

[Speaker E] וגם להתחרט, זה לא רק התחרטתי.

[הרב מיכאל אברהם] לאט לאט, עכשיו אני מגיע בדיוק לזה. אני מגיע בדיוק לזה עכשיו. אבל זה לגמרי כך בתשובה הזאת. אבל ברור שיש גם תשובה מסוג אחר. התשובה שעליה מדבר השפת חיים. אני מתהפך. אני עכשיו הופך להיות אדם שהכיוון שלו הוא כיוון חיובי. לא חוזר בתשובה, זה בעל תשובה. אז בעל תשובה שמשנה את הכיוון הרוחני שלו, מה שהוא האמין, הוא האמין גם קודם שזה מה שצריך לעשות. אבל הוא משנה את הכיוון הרוחני שלו, של מה שהוא עושה, של מה הנטייה שלו לעשות, כן? זה עבודה נפשית. זה לא סימון ויים ברובריקות של טבלה. אוקיי? זה תשובה מסוג אחר לגמרי. עכשיו, מה ההבדל בין שני אלה? אם עשית את התשובה מהסוג הראשון… השני, סליחה, התשובה הגדולה נקרא לה, יש את התשובה ההלכתית הקטנה, הפנקסנית, ויש את התשובה הגדולה. אם עשית את התשובה הגדולה, באמת אין טעם להעניש אותך. מה זאת אומרת? אתה באמת אדם אחר. מה טעם להעניש אותך על משהו שהיית פעם, עכשיו אתה כבר לא, מה זה משנה. אוקיי? אבל אם עשית את התשובה הקטנה, אז בעצם לא באמת עשית תשובה. יש חידוש שהתורה חידשה שלמרות שאתה עושה את הפרוצדורה הזאת וזה לא שעשית מהפך נפשי, זה עולה לך, זה מוחק לך את העבירה שעברת. אוקיי? מכפר לך על העבירה שעברת. חידוש של התורה. אז גם זו דרך של תשובה. אוקיי? אז יש לנו בעצם שתי דרכי תשובה. דרך תשובה אחת זה התשובה הפנקסנית של העמק ברכה, ודרך התשובה השנייה זה העבודה הנפשית. עכשיו בואו אני אראה לכם את זה גם בהשלכות. יש במהר\"ל, הוא מביא יש גמרא בראש השנה י\"ז שמה מפרשת שמה את י\"ג מידות. מכירים את הסוף אגדה של בריסק… לא בסוף אגדה של בריסק, סליחה, לקראת הסוף שם בנרצה, כן? בפירוש על אחד מי יודע. שלושה עשר מי יודע, שלושה עשר מידיא. מה זה שלושה עשר מידיא?

[Speaker G] י\"ג מידות של הקדוש ברוך הוא, עד ונקה. מסכימים?

[הרב מיכאל אברהם] י\"ג מידות דרחמי. בבריסק באים אומרים: קל וחומר, בניין אב מכתוב אחד, בניין אב משני כתובים, י\"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. בסדר? זה י\"ג מידות. זאת השאלה אם אתה חסיד או ליטבק. זאת אומרת אצל הליטבק זה י\"ג מידות שהתורה נדרשת בהן ואצל החסיד זה י\"ג מידות של רחמים. אוקיי? והרמ\"ע מפאנו אפילו עושה הקבלה ביניהם. זאת אומרת הקל וחומר זה חכמה, ובניין אב זה בינה, וכן הלאה. הוא עושה ממש באריכות שמה בעשרה מאמרות, ספר עשרה מאמרות. מכל מקום, לענייננו, אז פה זה כמובן י\"ג מידות של רחמים, כן? לא י\"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. אז כתוב בגמרא: השם השם, אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. זאת אומרת המידה שמיוצגת על ידי שמות השם, השם השם בהתחלה שמה, זה בעצם מה שאחראי על התשובה, נכון? קבלת התשובה או התשובה. בשבועות ל\"ט הגמרא מבארת את מידת ונקה. היא כותבת ככה: והכתיב ונקה, לא ינקה? ההוא מיבעי ליה לכדרבי אלעזר, דתניא: רבי אלעזר אומר, אי אפשר לומר ונקה שכבר נאמר לא ינקה, ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר ונקה, הא כיצד? מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים. בסדר? עכשיו המהר\"ל בנתיבות עולם, בנתיב התשובה, הוא שואל: אז מה? יש שתיים, שתי מידות מתוך ה-13 אחראיות על תשובה? גם ונקה וגם השם השם? יש רחום, חנון, ארך אפיים, כולל איזה מידות הנהגה. הקדוש ברוך הוא. ולגבי תשובה יש שתי מידות: יש את השם השם, ויש את ונקה. אז למה צריך שני שמות שונים כדי לנהל את ענייני התשובה בעולם? אז תראו את התשובה המוזרה שלו, את המענה המוזר שלו. לא הבאתי פה את הציטוט, אז אני אגיד לכם את זה בעל פה. הוא אומר שתשובה של ונקה זה תשובה על חלק מהחטאים. תשובה של השם השם זה תשובה על כל החטאים. למה? למה אי אפשר לעשות עשר פעמים תשובה ונקה ויתכפר על כל החטאים? למה צריך פה מידה שונה? רחמנות קטנה ורחמנות גדולה? עשי גם שתי מידות, רחום ורחום ורחום וחנון? מה זה עניין כמותי, לא? זאת אומרת, תעשה עשר פעמים את התשובה של ונקה וכיפר לך על כל העבירות, מה הבעיה? תראו, בוא ננסה לחשוב רגע מה זה אומר מנקה לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים. כשאתה עושה פרוצדורה של תשובה, אז בין היתר יש לך עזיבת החטא, חרטה, קבלה להבא ווידוי. בוא נסתכל רגע על החרטה. נתמקד רגע בחרטה. האם ייתכן מצב של חרטה אמיתית, נוקבת עד הסוף, על חטא אחד? מכפר על

[Speaker J] כל שאר החטאים הוא לא מתחרט? כן. אדם נאמר לעבר אחד.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה כותרות. אני שואל אתכם נפשית, תחשבו רגע. האם יכול להיות שבן אדם יתחרט לחלוטין, באמת, אמיתי, אותנטי, עמוק, רק על חטא אחד, כל השאר לא אכפת לו? ברור שלא. פשוט לא יכול להיות. זה לא קשור לפרשנויות. חזרה בתשובה.

[Speaker J] להתחרט, מה על מה אתה מתחרט?

[הרב מיכאל אברהם] אתה מתחרט על זה שבררת בשבת? מה רע בלברור בשבת? זה שההלכה אוסרת, נכון? זאת אומרת, אתה מתחרט על זה שפעלת באופן שההלכה אוסרת. זה מהות החרטה. אבל אם אתה מתחרט על זה, אז בעצם חרטה על כל החטאים. זה לא חרטה על חטא אחד. לא תיתכן חרטה מהותית על חטא אחד. אין דבר כזה. זה אוקסימורון. כי אם אתה מתחרט רק על פעולת הברירה, לא על החטא שבה, אז זה לא חרטה בכלל, זה סתם לא שווה כלום. נכון? אז אתה מתחרט שבררת, יכולת באותו זמן לצוד, באותה שבת. לצוד יותר נחמד מאשר לברור. אוקיי? אתם מבינים שזה לא תשובה. אתה צריך להתחרט על החטא שבדבר, לא על הפעולה. אבל אם אתה מתחרט על החטא שבדבר, אז אתה מתחרט על כל העבירות, לא רק על אחת. כי זה כל מה שעומד בתשתית כל העבירות שאתה עברת על רצון השם. ועל זה אתה מתחרט. אוקיי, מה שאני רוצה לומר זה ככה. המהר\"ל מדבר על שני מהלכי התשובה שדיברתי עליהם קודם. התשובה הגדולה זה התשובה של השם השם. אני השם לפני שחטא, אני השם אחרי שיחטא וישוב, ששינה כבר בן אדם אחר. זה תשובה של השם השם. וזה כמובן כיוון שהוא עשה מהפך נפשי, זה על כל העבירות, נכון? זאת אומרת, אתה לא עובר עבירה עבירה. זה מה שהמהר\"ל מתכוון כשאומר תשובה על כל העבירות. על כל העבירות הכוונה תשובה שלא נכנסת לעבירה עבירה, תשובה על כל הסיפור, על העבריינות שלי. לא על כל העבירות אלא על העבריינות שלי אני עושה תשובה. אוקיי? זה על כולם ביחד, אין מה ללכת פה אחד אחד. התשובה של ונקה זה חידוש מיוחד של התורה. שגם אם אתה לא מתחרט באופן שתארתי קודם, אם תעשה את הפרוצדורה הפורמלית או כמעט פורמלית, כי חרטה בכל זאת יש פה איזה מימד שצריך להיות גם נפשי, אתה לא יכול לסמן וי על חרטה וזהו, אני לא חושב שאפשר להגדיר דבר כזה. אבל בסדר, אתה לא חרטה ממש עמוקה, אתה מצטער שנפלת פה, משהו כזה. אז פה אומרים לך אם עשית את ארבעת השלבים, קבלת להבא, וידוי והכל, נמחל. יתכפר לך. וזה גם חידוש. אבל מה יתכפר לך? רק החטא שעליו עשית את ארבעת השלבים. ולא הכללים. אוקיי? אז אם אתה בוחר בתשובה הקטנה, אז זה תשובה על חלק מהחטאים. על מה ששבת יתכפר לך, מה שלא שבת לא יתכפר לך. נכון? זה מה שהגמרא אומרת שמכפר למי ששב ולא מכפר למי שלא שב. אתה מתכפר רק על מה ששבת. בחלק של השם השם, אין מה לכפר אותך על מה ששבת. אם שבת שבת על הכל. ואז זה אין פה תשובה חלקית. אוקיי? לכן זה התשובה הגדולה, התשובה של השם השם. התשובה של ונקה זה התשובה הקטנה.

[Speaker J] אבל למה אם התשובה הקטנה לא מנקה את כל החטאים, אז היא חסד מיוחד?

[הרב מיכאל אברהם] כי חסד מיוחד שהתורה חידשה שלמרות שאנחנו לא עושים את המהפכה הנפשית הזאת, אלא עושים משהו שדי פרוצדורלי, גם אז הקדוש ברוך הוא הולך לקראתנו ומתכפר לנו. זה חסד מיוחד, כן.

[Speaker E] שתי רמות של תשובה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. התשובה הגדולה זה מה שנקרא מחשבת התשובה, זה מה שנקרא הדברים הלא הלכתיים, הלא פרטיים, תכף נראה את זה. אבל זה הנקודה. התשובה הקטנה יש לה כללים הלכתיים. שלבים, מעכבים, לא מעכבים, כל חטא שעברת נמחק, חטא שלא עברת לא נמחק. זה עובד לפי הכללים. לכן גם לפי הרב חיים פריד, לפי העמק ברכה, אם עשית את המצוות בעשרת ימי תשובה, כן? זה לא עוזר לך. למה לא עוזר לך? תראה, אתה עובד, אתה בחרת לעבוד במישור הפנקסני, נכון? אין בעיה, זה בסדר. התורה מכירה בזה, ותעבוד לפי הכללים. זאת אומרת, אם עשית תשובה עד ראש השנה, אז השנה הזאת יצאת בשלום. חסד מיוחד, אבל התורה מוכנה לקבל את זה. אם לא, לשנה הבאה מצוות שום דבר לא נאבד. בשנה הבאה מצוות יזקפו לזכותך, אבל את השנה הקודמת איבדת. אוקיי? אלא אם כן מחקת את אחד החטאים שם. יש כללים, הפנקסנות שם היא מהותו של התהליך, כי אתה בחרת במסלול הפנקסני. אתה בחרת לא לעשות את התשובה הנפשית העמוקה השורשית, אלא תשובה פנקסנית כזו. בסדר, אז אתה צריך לעבוד לפי הכללים. זה הלכות תשובה. הלכות תשובה זה הכללים איך עושים את התשובה הפנקסנית. אוקיי? אבל תשובה גדולה זה לא הלכות תשובה. אם אתה משהו אחר, אז ברור שיתכפר לך. לא צריך פה חידושים של התורה ולא כלום. אם אתה משהו אחר, אין שום סיבה להעניש אותך. אם מישהו חטא כלפיי והוא באמת באמת עשה תשובה, לא פייס אותי, אבל אני יודע שהוא עשה תשובה גמורה, ברור שאני צריך למחול לו. לא צריך את הקדוש ברוך הוא בשביל זה. זה פשוט. למה אני צריך לשטום לו כשהוא כבר משהו אחר לגמרי? אני שוטם למי שהוא היה, אבל אם הוא עכשיו משהו אחר, זה לא חסד וזה לא חידוש מיוחד, זה פשוט. למה להעניש מישהו שהוא צדיק? מה הרעיון? אוקיי? לכן זה שני מנגנונים שונים. עכשיו אני אראה לכם, שלא רק שאני סתם אומר שזה שני מנגנונים שונים, יש לזה השלכות. התשובה הגדולה לא דורשת בכלל את כל הפרטים של הלכות תשובה. אם עשית אותה, אתה מסודר. לא משנה וידוי, לא וידוי, חרטה, כל הפרטים לא חשובים. כלל לא חשוב בכלל. אם עשית את התשובה, התכפר לך. זהו. כל הדיונים בהלכות תשובה, גם בחלקים הפורמליים האלה, מה מעכב ומה לא מעכב, מה לפני ומה אחרי וזה וכולי, איזה שלבים יש, זה הכל בתשובה הקטנה בלבד. אביא לכם שתי ראיות. ראיה אחת מההלכה וראיה אחת מהאגדה.

[Speaker F] מה הפרוצדורה של התשובה הגדולה? מה? מה הפרוצדורה להגיד בלי…

[הרב מיכאל אברהם] רגע, שניה. אין פרוצדורה, פרוצדורה לא חשוב. פרוצדורה זה שייך לאגף הקטן.

[Speaker F] אבל מה אומרים?

[הרב מיכאל אברהם] עוד רגע.

[Speaker B] הנה,

[הרב מיכאל אברהם] הנה אני עכשיו עונה לכם. הגמרא עונה לכם. תראו. תראו את הגמרא בעבודה זרה. הגמרא אומרת: אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והייתה נוטלת כיס דינרין בשכרה. כן, יש עוד איזה עבירה אחת שהוא הצליח לא לעבור, הוא חייב להספיק גם את זה. נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה. אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, רבי אלעזר בן דורדיא, כן? אליעזר בן דורדיא, לא רבי אלעזר. כן. אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים! אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו, כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה. אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים! אמרו וכולי. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים! גם הם דחו. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים! אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו וכולי. אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצאה נשמתו. יצאה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. בסדר, ואז בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת. ואמר רבי: לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן, אלא שקורין אותן רבי. הוא התחיל בתור אלעזר בן דורדיא וסיים בתור רבי אלעזר בן דורדיא. אני עובד כל החיים, אומר רבי, הוא נקרא רבי רק רבי, כן זה הכי רבי שיש, נכון? אני עובד כל החיים שלי בשביל שיקראו לי רבי, לא בשביל אבל בזכות זה קוראים לי רבי. אוקיי? היהודי הזה שעה אחת מיילל ונהיה רבי וקנה את עולמו. מה לא פייר, איך זה יכול להיות? עכשיו אני שואל אתכם תגידו: אותו רבי אלעזר בן דורדיא בשעה הזאת שהוא בכה ועד שיצאה נשמתו, הוא גם ישב עם טבלה ועבר על כל העבירות שהוא עבר וסימן חרטה, עזיבת החטא, קבלה לעתיד, וידוי דברים בפה? צריך להגיד בפה את כל העבירות שעברת. אין שום סיכוי, נכון? ברור שלא. אז איך זה יכול להיות שהוא מזומן לחיי העולם הבא? הוא לא יצא ידי מצוות תשובה. זאת אומרת, הוא לא קיים את הפרטים המעכבים בהלכות תשובה. כי התשובה הזאת היא לא מהלכות תשובה בכלל. זאת תשובה, זה לא הלכות תשובה. הלכות תשובה זו התשובה הקטנה כשאתה רוצה לעבוד ברמה ההלכתית הפורמלית. אם עשית תשובה ואתה משהו אחר, אז ברור שיתכפר לך, אתה לא צריך לקיים. את כל הפרטים גם את אלה המעכבים? עשית תשובה? ברור שמתכפר. אין לך שאלה. תראו דוגמה נוספת, זה מהאגדה, מההלכה, גמרא בקידושין, על מנת שאני צדיק, כן, מי שמקדש אישה על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור מקודשת, שמא הרהר תשובה בלבו. אוקיי. שמא הרהר תשובה בלבו. עכשיו תגידו, הוא הרהר תשובה בדעתו תוך כדי שהוא אמר הרי את מקודשת לי, ובתוך כדי זה הוא גם פירט את כל החטאים, וידוי בפה, חרטה, עזיבת החטא, קבלה להבא על כל חטא וחטא? זאת אומרת, עבר עם מגילת סתרים וסימן הכל? איך זה יכול להיות שהוא נהיה צדיק? ברור, נכון? מבינים שאם מישהו באמת חזר בתשובה, אז אף אחד לא מתקטנן איתו בשאלה האם יצאת ידי חובה ואיזה תשובה, איזה שלבים עשית ואיזה שלבים לא עשית. ברור שלא. כל הדיונים שנקראים אצלנו הלכות תשובה מדברים על התשובה הקטנה, לא על התשובה הגדולה. אתה רוצה ללכת על המסלול הפורמלי, אתה לא באמת השתנית, אבל אתה עושה את זה על המסלול הפורמלי, בסדר, תעשה את הכללים האלה ויתכפר לך. אוקיי? אולי אני נשלט. אני רוצה רגע באמת אבל זה שאלה רצינית, אני רוצה לחדד קצת כי זה גם מתחבר לשאלה שלך קודם אבנר. תראו, אני מתאר את זה פה

[Speaker K] כשני מנגנונים קוטביים של תשובה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אתם מבינים שיש רצף באמצע. זאת אומרת, בוא נתחיל עם התשובה הקטנה, יש שם עזיבת החטא, חרטה, קבלה להבא ווידוי דברים. עוד פעם אני מתמקד בחרטה. אז איזושהי רמת חרטה צריכה להיות שם, לא מספיק להגיד אני מתחרט, זה צריך לבטא משהו, נכון? זה לא חרטה מהותית עמוקה, שינוי כיוון, אבל יש פה איזשהו מימד של חרטה. אוקיי? אז כבר יש פה משהו מהתשובה הגדולה, זה לא רק פרוצדורה, נכון? עכשיו בוא נניח שאני מתחרט קצת יותר עמוק, אז זה כבר יותר רחב, נכון? זה כבר מכסה אולי יותר חטאים או אחוז יותר גדול מכל חטא, לא יודע איך תקראו לזה, אבל זה יותר מתחיל להתקרב לכיוון החרטה המהותית. עכשיו, ככל שאני מעמיק יותר את החרטה שלי, אני נע על הציר שבין התשובה הקטנה לבין התשובה הגדולה. כן, תחשבו על זה כקומבינציה של פי כפול תשובה קטנה ועוד אחד מינוס פי כפול תשובה גדולה. עכשיו כשפי מתחיל מאפס, אתה בתשובה הגדולה, נכון? ותגדילו את פי מאפס לאחד, אתם מגיעים לתשובה הקטנה, זה מין טרנספוזה כזאת, אוקיי? זה בעצם הפי הזה זה החרטה, כן? זאת אומרת, השאלה היא מה עומק החרטה שלך. ועומק החרטה שלך נע בין אפס לאחד. כשהוא אפס אתה בתשובה הקטנה או אפסילון, אתה בתשובה הקטנה, בסדר? כשהוא מתחיל לגדול אתה מתחיל להעמיק יותר בתשובה, אתה מתחיל להבין שאתה לא רוצה להיות בכלל עבריין עד שאתה מגיע בסוף לחרטה מלאה, אתה בתשובה הגדולה. ולכן אני חושב שא' זה לא שלט, לא שלט דיסקרטי לפחות, צריך שלט של אפל כזה שרץ רציף, לא דיסקרטי. אבל מעבר לזה, זה גם שאלת איך עושים את זה. אני חושב שהדרך לעשות את זה זה להתחיל בתשובה הקטנה. ולהתחיל שם בפרוצדורה ולהעמיק קצת יותר ולחשוב קצת יותר ולנסות להבין משמעותו של חטא ואז לנסות לחזור בתשובה עוד יותר עד שתגיע כמה שיותר קרוב לתשובה הגדולה. אני לא חושב שמישהו יכול להימצא לגמרי בקטבים. רבי אלעזר בן דורדיא זה כאילו הקוטב של התשובה הגדולה, אבל זה מעשה, כן, זה לא באמת היה כנראה, אבל זה בא לתאר את המנגנון הזה של תשובה הגדולה. שהמסר אלינו הוא שצריך לשאוף להתקדם מהתשובה הקטנה לכיוון ההוא, לקנות את עולמנו בשעה אחת. אוקיי? אבל זה כיוון, זו קריאת כיוון, זה לא תיאור של מודל ישים או מודל אידיאלי, כן אידיאלי אבל לא ישים. אנחנו רוצים לשאוף לשם וככל שנתקרב לשם זה יותר טוב. עכשיו אני רוצה לעבור רגע לחלק הבא, נראה מה נספיק.

[Speaker N] דיברת על תשובה גדולה, הגמרא איפה שזה מתואר ובכלל זה הוא עשה תשובה, זה ברמה של שבסוף הגמרא היא אומרת שמא הרהר…

[הרב מיכאל אברהם] זה מחזיר, מה, אתה מדבר על הגמרא בקידושין או רבי אלעזר בן דורדיא? בקידושין שמקדש את האישה? למה הוא הרהר תשובה, למה לא… שמא ירהר… לא, שמא הרהר, לא שמא ירהר. ירהר זה לא מעניין. הוא צריך להיות צדיק ברגע שהוא מקדש אותה, כי הוא מקדש אותה בתנאי שהוא עכשיו צדיק, לא בתנאי שהוא יהיה צדיק. אז מדובר שהוא הרהר בתשובה תוך כדי הקידושין או רגע קודם, לא משנה.

[Speaker E] כן כן, הרמב\"ם גם

[הרב מיכאל אברהם] מביא את זה כספק מקודשת. מה זה ספק? אבל אני אומר, מה זה ספק מקודשת? יש ספק אם הוא עשה תשובה או לא. אבל על הצד שהוא עשה תשובה היא מקודשת. אז לא אכפת לי שזה ספק, זה ספק כי אני לא יודע את העובדות אם הוא עשה תשובה או לא. אבל אם הוא עשה תשובה, אז ודאי מקודשת. פה אני רוצה להיכנס, אני רואה שאני כבר לא כל כך מספיק, אז אני רק אגיד לכם, אני אעשה, איך קוראים לזה, לגלות את הסוף, ברח לי המושג, ספוילר, כן. אעשה לכם ספוילר להמשך. אני בעצם רוצה לדבר עכשיו על השאלה, האם התשובה עובדת מן הדין או שזה לפני משורת הדין. אנחנו רגילים בהרבה ספרים, מסילת ישרים פה הבאתי אבל יש עוד הרבה, שמדברים על זה כחסד מיוחד של הקדוש ברוך הוא שהוא עשה איתנו, שזה לפני משורת הדין. אני ארצה לטעון שהתשובה, זה נכון לגבי התשובה הקטנה, לגבי התשובה הגדולה זה מן הדין. זה לא לפני משורת הדין. ולכן, ולכן גם לא נדרשים כל הפרטים, כי זה לא דין בכלל, זה לא עובד לפי הכללים ההלכתיים. אם אתה מישהו אחר, למה שתענש על עבירותיו של מי שהיית קודם? כן, הרמב\"ם אומר \"איני אותו האיש\", זוכרים?

[Speaker E] המשפט של בני אדם, נכון.

[הרב מיכאל אברהם] בני אדם, יושבי חושך וצלמות אסירי עוני וברזל, כן, יושבי בקתות חומר. אבל הקדוש ברוך הוא דן אחרת. אני אמרתי קודם, לדעתי גם אצל בני אדם זה ככה, אבל בשביל זה אני צריך להוכיח, כי זאת לא הגישה המקובלת, להפך, אף אחד לא חושב ככה כמעט, אבל יש לי ראיות אני חושב טובות לזה. בכל אופן, אז מה שאני רוצה לומר זה שהחסד שעליו מדברים בזה שהקדוש ברוך הוא מקבל את התשובה, מדבר רק על התשובה הקטנה. התשובה הגדולה זה לא חסד, זה מן הדין. ועדיין יש שם איזשהו סוג של חסד, נמשיך את הפרומו, כן, הספוילר, ועדיין אני אטען שיש שם איזשהו חסד, והחסד הוא בעצם העובדה שאפשר לעשות את זה בכלל. כן, מה שאבנר שאל קודם \"רגע, אוקיי, אני רוצה לעשות תשובה, מה אני אמור לעשות עכשיו? איך לבצע את זה בפועל?\". עכשיו אני אסביר בהמשך, אני אסביר, זה לא סתם איזושהי תחושת חוסר אונים, יש פה בעיה לוגית. בעיה בלוגיקה, לא בפסיכולוגיה ולא בשום דבר אחר. זה בעיה בלוגיקה, התשובה הגדולה, היא לא מוגדרת לחלוטין מבחינה לוגית. ואני חושב שזאת הסיבה, אנחנו נחזור אחרי זה לרבי אלעזר בן דורדיא למה הוא פונה לכל גרמי השמיים ותובע מהם שיעשו עבורו תשובה. אתה רוצה לעשות תשובה? תעשה תשובה! מה אתה מבלבל להם את המוח? אין להם מוח, אבל מבלבל להם את מה שהיה יכול להיות להם. דטרמיניזם. כן, מה יבקשו רחמים עליך? תבקש רחמים על עצמך! מה הבעיה? לא, זו תחושת חוסר האונים שלו נבעה מהעובדה שבן אדם לא יכול לעשות מעשה כזה. הוא מחפש מישהו שיעזור לו, שיעשה עבורו. זה תיאור ספרותי כמובן, אבל הוא מתאר את אותה תחושת חוסר אונים שאומרת רגע אוקיי, מה שאבנר שאל קודם, אוקיי אני רוצה נורא לעשות תשובה גדולה, איך מתחילים? איך מריצים את זה? איך אני עושה היפוך נפשי ממה שאני עכשיו למה שאני רוצה להיות? אני ממה שאני עכשיו, איך אני אהפוך למה שאני רוצה להיות באופן יזום? טוב, את כל זה אני עוד אפרט בפעם הבאה. אוקיי? אז זה ימשיך איתנו העניין הזה של התשובה הקטנה והתשובה הגדולה ולכן הזכרתי את זה כדי שהמסגרת תהיה ברורה ואני לא אצטרך עוד פעם חצי שעה או משהו לעשות את הסיכום הקודם. טוב, עד כאן לשוני. אם יש שאלות או הערות אז…

[Speaker E] בתיאוריה במה שהצגת התשובה הגדולה היא לא עוברת דרך התשובה הקטנה, היא תשובה שהיא אינסטנט, היא נעשית בלי לעבור דרך תשובה קטנה.

[הרב מיכאל אברהם] למה? אולי היא נעשית דרך התשובה הקטנה, למה לא?

[Speaker E] אם זה קורה להוא שמקדש או לזה ששב שעה אחת…

[הרב מיכאל אברהם] הוא התחיל בתשובה קטנה והעמיקה חרטה והגיע לחרטה מלאה והכול התכפר לו. התחיל בחרטה על חטא אחד, ואתה מתחיל להבין מה זה נקרא חטא, מה זה נקרא לעבור על רצון השם, ופתאום אתה מבין את כל הסיפור. זה כמו מה היה אצל אלעזר בן דורדיא? ההפיכה הזאת, כן, יצאה שמה, היא אמרה שכמו שהפיכה לא חוזרת למקומה כך גם אלעזר בן דורדיא, פתאום זה ניער אותו, זאת אומרת, ופתאום הוא… ואז הוא עשה תשובה גמורה. זהו, הרצון לעשות תשובה הוא התשובה כבר. אני אומר ההליך הוא התשובה, לא, זה לא תוצאה, ההליך בעצמו הוא התשובה. אבל את זה אנחנו נפרט היטב בפעם הבאה, כי יש פה בעיה לוגית שצריך להסביר אותה.