למהותן של הלכות תשובה ברמבם – שיעור 1 – הרב מיכאל אברהם

[Speaker A] שלום לכולם,

[הרב מיכאל אברהם] מי שחדש פה במכון אז עוד יותר. באופן כללי בחודש הזה אני מבין שאתם עוד אמורים לסדר מערכת גם במכון וגם באוניברסיטה, אז תרגישו חופשי לפנות אם יש משהו שאפשר לעזור, רוצים להתייעץ, לא יודע, מה שלא יהיה, אז אפשר לפנות לכל אחד, אבל כמובן מוזמנים גם אליי לפנות, בטח בנושאי השיעור עצמו, אבל גם באופן כללי, גם לקראת השנה בכלל, אם לא מבינים פה משהו מהפרוצדורה, בטח גם אני לא אבין אבל לפחות אני יכול לנסות לברר ולעזור לכם למי לפנות. בענייני טכנולוגיה אני בכלל לא השטח שלי. זהו, באופן כללי תרגישו חופשי לפנות בכל נושא שאתם רוצים. אנחנו בתוכנית של אלול בעצם מתכננים לעשות סדרה שהולכת פעמיים בשבוע, לא פעם אחת, אבל זה פעמיים בשבוע באופן שהוא די בערבון מוגבל. זאת אומרת שיש לנו בעצם שני ימי ראשון ושלושה ימי שלישי. זאת אומרת שגם עם הפעמיים בשבוע יש לנו חמש פגישות. השיעור של יום שלישי יש עוד שיעור שהוא פעם בשבוע והוא יהיה שלוש פעמים. כל הזמן אלול הוא לא באמת משהו שאפשר להספיק עניין מאוד מפורט, אז חשבתי לעסוק קצת בהלכות תשובה, במהותן של הלכות תשובה. זה נוגע לכל מיני אספקטים בתפיסת ההלכה בכלל ומה שמחוצה לה, ויש איזשהו ערך לסדרתיות של השיעורים. זאת אומרת זה לא רק סתם אוסף של נושאים, ולכן כדאי לעשות את זה יותר ברצף. טוב, אז אני רוצה אולי להתחיל לפני שאנחנו ניגשים להבין את הלכות תשובה ואת משמעותן, כשאני מדבר על הלכות תשובה אני מדבר על הלכות תשובה ברמב\"ם, כי אפשר לדבר על הלכות תשובה ומשמעותן של הלכות תשובה בכלל, אבל הרמב\"ם בתוך הלכות תשובה שלו הכניס עוד הרבה מאוד דברים שהם לא באופן ישיר נראים קשורים להלכות תשובה. עכשיו אני ארצה להבין מה משמעותן של הלכות תשובה ברמב\"ם, שכמובן זה גם ידרוש מאיתנו להיכנס למשמעותן של הלכות תשובה באופן כללי ואז למה הרמב\"ם הכניס גם דברים נוספים, למה הוא חושב שיש קשר בין הדברים, אוקיי? אבל לצורך העניין הזה אני אתחיל אולי עם בעיה בדברי הרמב\"ם. הרמב\"ם כותב, רגע. נחזור לטכנולוגיה.

[Speaker A] אני משתף בזום וגם פה על המסך.

[Speaker C] כן,

[Speaker A] בזום זה להקלטה. רואים משהו? תכף, מנסה להשתושש. לא מתאושש. אולי תנסה אף חמש או משהו כזה שמעביר את

[Speaker C] התצוגה לספרים, יכול להיות שהוא לא משתף את המסך.

[הרב מיכאל אברהם] לא, עברתי למסך כפול והוא עדיין לא משדר. טוב, אז אני אקריא לכם את זה. על פה. עוד נקודה אחת, ההקלטות של השיעורים האלה יעלו לקבוצת הוואטסאפ שלא קשורה למכון דווקא, אבל אם מישהו רוצה, פספס משהו, רוצה לראות משהו אחרי השיעור או משהו כזה, אז אפשר לראות את זה שמה. יש קבוצת וואטסאפ של השיעורים שלי, אפשר לראות את זה דרך האתר שלי או מה שרוצים. בעצם גם באתר עצמו זה עולה. הנה, נראה לי שהוא משדר. טוב, אז הרמב\"ם כותב ככה מצוות עשה ע\"ג: מצווה ע\"ג היא שציוונו להתוודות על החטאים והעוונות שחטאנו לפני האל יתעלה ולומר אותם עם התשובה. וזהו הווידוי. וכוונתו שיאמר \"אנא השם חטאתי עוויתי פשעתי ועשיתי כך וכך\", ויאריך המאמר ויבקש מחילה בזה העניין לפי צחות לשונו. אז הוא מוסיף גם לגבי קורבנות וכל מיני דברים כאלה \"ובני ישראל יתוודו חטאתם אשר חטאו\", והביא את המקורות מהתורה וכדומה. מבחינת ההגדרה, אתם רואים למשל פה הוא כותב: הנה כבר התבאר לך כי על כל מיני העוונות הגדולים והקטנים ואפילו מצוות עשה חייבים להתוודות עליהם. ובעבור שבא זה הציווי שהוא \"והתוודו\" עם חיוב הקורבן, שהיה עולה במחשבה שאין הווידוי לבדו מצווה בפני עצמה אבל הוא מן הדברים הנגררים אחר הקורבן, והוצרכו שיבארו זה במכילתא בזה הלשון: יכול בזמן שהם מביאים מתוודים ומניין אף בזמן שאין מביאים? תלמוד לומר \"דבר אל בני ישראל והתוודו\". ועדיין אין משמע וידוי אלא בארץ, מניין אף בגלות? תלמוד לומר \"והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם\", וכן דניאל אומר: \"לך השם הצדקה ולנו בושת הפנים\" וכולי. והנה התבאר לך כל מה שזכרנו שהווידוי מצווה בפני עצמה, וחובה לחוטא על איזה חטא שחטא בין בארץ בין בחוץ לארץ, בין הביא קורבן בין לא הביא קורבן הוא חייב להתוודות, כמו שאמר יתעלה \"והתוודו את חטאתם אשר עשו\". לשון ספרי, \"והתוודו\" זה וידוי דברים וכולי. מה ההגדרה שלו בעצם? קודם כל הוא אומר שהווידוי הוא מצווה בפני עצמה. אבל בהגדרה הבסיסית ראו את השורה הראשונה, הוא אומר: נצטווינו להתוודות על החטאים והעוונות שחטאנו לפני האל יתעלה ולומר אותם עם התשובה. זה ההגדרה הבסיסית של המצווה. מה אתם מבינים מתוך זה? האם לעשות תשובה זאת מצווה? מצווה דבר נפרד מהווידוי? מצווה דבר נפרד, זאת שתי מצוות, מצוות תשובה ומצוות וידוי. אין מצווה אחרת ברמב\"ם. על פניו נראה שלא, נכון? אם אתה עושה תשובה המצווה היא שתתוודה יחד עם התשובה. אבל אם לא, אז לא. כמו אוקיי אם תלבש בגד של ארבע כנפות תשים בו ציצית, אם אתם לא לובשים בגד של ארבע כנפות אז לא. נכון? זאת אומרת ככה זה נראה. על פניו נראה שזאת מצוות עשה מותנית. מצוות עשה מותנית זאת אומרת כן יש הרבה אנשים שמתבלבלים בין זה לבין לבין מצווה קיומית. מכירים את האבחנה בין מצווה חיובית ומצווה קיומית? מצווה חיובית שחייבים לעשות אותה, מצווה קיומית זה שאם עשית את המצווה יש לך מצווה אבל אם לא אז לא קרה כלום. אוקיי? עכשיו מצוות ציצית למשל, אז הרבה אפילו באחרונים אפשר לראות שמתבטאים על זה שזאת מצווה קיומית. אבל זאת טעות, לא מצווה קיומית זה מצווה חיובית גמורה. רק היא מצווה חיובית מותנית. מה זאת אומרת מצווה חיובית מותנית? אם אתה לובש בגד של ארבע כנפות אתה חייב להטיל עליו ציצית. לא לובש בגד של ארבע כנפות אז לא. אבל וואנס לבשת בגד של ארבע כנפות אתה חייב לשים ציצית. זה לא שאם שמת ציצית יש לך מצווה ואם לא אז לא קרה כלום. אלא שהחיוב מותנה בהתקיימות נסיבות מסוימות, שאתה לובש בגד של ארבע כנפות. זה לא חיוב בלתי מותנה זה חיוב מותנה. אבל אחרי שהתניה התקיימה, הנסיבות נוצרו, המצווה היא מצווה מוחלטת. היא לא מצווה קיומית היא מצווה חיובית. אוקיי? בכל אופן אז נראה שגם פה מדובר במצווה חיובית מותנית. מצווה חיובית מותנית הכוונה אם עשית מצווה, האופן לעשות את זה זה עם וידוי. לא עשית וידוי, אם לא עשית תשובה, סליחה, אתה לא חייב לעשות וידוי. אוקיי? אלא שמה הבעיה בהגדרה הזאת? כמו שהמנחת חינוך אומר, אולי נראה אותו עוד מעט, הוא בעצם אומר ככה: מה יקרה אם עשיתי תשובה ולא עשיתי וידוי? כך ליטווקים מטפלים בסוגיית התשובה, כן? אנחנו לא שרים על התשובה, אנחנו מבררים את גדרי המצווה. אז מה קורה אם מישהו עשה תשובה ולא עשה יחד עם זה וידוי? אז התשובה לא שלמה ולכן מה? זאת אומרת, אז לא התכפר לו? ויש לו ביטול עשה?

[Speaker E] לא נראה לי שיש ביטול עשה. הא? לא נראה לי שזה מעכב את התשובה.

[הרב מיכאל אברהם] הו! נכון, זאת אומרת, אם זה מעכב או לא מעכב את התשובה לא כתוב פה. אולי כן ואולי לא. אבל דבר אחד נראה די ברור, זה ביטול עשה. נכון? זאת אומרת, אם זה כמו לבשת בגד של ארבע כנפות ולא הטלת בו ציצית. נכון? אז גם פה, עשית תשובה ולא התוודית, אז התקיימו הנסיבות שמחייבות אותך ובכל זאת לא קיימת את מה שאתה חייב, אז יש לך ביטול עשה. אלא שזה יוצר דבר מאוד מוזר, אומר המנחת חינוך. אומר אז מה, בוא נשווה שני בני אדם. אחד מהם עשה תשובה ולא התוודה, והשני לא עשה תשובה בכלל. מצבו של מי יותר טוב? מי שלא עשה תשובה בכלל, נכון? אז החטא לא התכפר לו, אבל גם אין לו ביטול עשה. לעומת זאת, מי שעשה תשובה ולא התוודה יש לו עוד חוץ מהחטא המקורי יש לו גם ביטול עשה. עכשיו לגבי החטא המקורי זה הרס לך קודם, אולי הוא בכל זאת התכפר, אבל כל עוד אני לא יודע את זה, יכול להיות שמצבו אפילו יותר גרוע ממי שלא עשה תשובה בכלל. שזה מאוד לא סביר. נכון? המנחת חינוך בעצם אומר מה זאת אומרת, מי שלא עשה תשובה בכלל יותר טוב ממי שעשה תשובה לא מושלמת? מאוד לא סביר. אוקיי. זה בעצם אומר לנו שני דברים. אולי באמת זה אומר שהווידוי לא מעכב את הכפרה. זאת אומרת מצוות התשובה זה היה מעכב אילו הייתה מצווה. לא נראה ברמב\"ם שיש מצווה. אבל את הכפרה זה לא מעכב. אז לכן אם עשית תשובה בלי וידוי, מצבך לא יותר גרוע ממי שלא עשה תשובה בכלל, כי סוף סוף התכפר לך החטא. מי שלא עשה תשובה לא התכפר לו החטא. לגבי הביטול עשה, אומר המנחת חינוך, לא סביר שיש פה ביטול עשה. לא, לא יכול להיות שמצבך יותר גרוע ממי שלא עשה תשובה בכלל, אפילו במובן של הווידוי. עזבו את כרגע את כפרת החטא המקורי. סתם תשוו את מצבו של אותו אחד שעשה תשובה ובלי וידוי לאחד שלא עשה תשובה בכלל. לא סביר שמי שעשה תשובה בלי וידוי מצבו גרוע יותר. אז איך בכל זאת להגדיר את העניין הזה?

[Speaker C] גם אם תעשה מצוות תשובה אז כאילו בנאדם מחויב לחטוא. כדי לקיים מצוות תשובה…

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, כמו בגד ארבע כנפות, אתה לא חייב. רק אם חטאת יש לך מצווה. לא חטאת, מצבך בסדר, הכל טוב. אז הכיוון אחד.

[Speaker F] עכשיו, איך לומר שאין ביטול עשה במי שלא התוודה?

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא אומר כזה דבר פשוט, להיפך, בפשטות שיש ביטול עשה. הוא רק אומר זה לא סביר. לא סביר שמי שעשה תשובה בלי וידוי יותר גרוע ממי שלא עשה תשובה בכלל. ולכן משהו פה בהגדרה לא הגיוני. עוד הוא מוסיף, הרמב\"ם בתחילת הלכות תשובה מנסח את זה קצת אחרת.

[Speaker A] עזב אותנו הבחור? עזב אותנו אינפוט והבחור מזלזל בי?

[הרב מיכאל אברהם] הסתבך קצת מהמקום שלו, כן. מה הרמב\"ם כותב בתחילת הלכות תשובה? בהקדמה הרי, בהקדמה של כל קובץ הלכות הרמב\"ם מונה את המצוות שקשורות לאותו קובץ הלכות, נכון? בתוך מניין המצוות. מכירים את זה, הרמב\"ם בעצם עשה איזושהי עבודה מאוד מאוד שיטתית בדרך ליד החזקה. הוא עצמו מתאר את זה. זאת אומרת קודם כל הוא היה צריך למנות את כל המצוות, כיוון שזה הקורפוס אותו הוא מחלק, ואז הוא יוצר את השלד של היד החזקה. זאת אומרת הוא מסתכל על כל המצוות, מחלק אותן לקטגוריות שונות, זרעים, הפלאה, נשים, כן? כל מה שיש לו ביד החזקה. פשוט מסתכל על המצוות, ואחרי זה הוא לוקח את המצוות ומחלק אותן לכל הקטגוריות האלה. אז יש ארבעה עשר ספרים ובכל ספר יש הרבה קובצי הלכות, בתחילת כל קובץ הלכות הוא מונה את המצוות שמפורטות באותו קובץ הלכות. שסך כל המצוות זה בעצם תרי\"ג המצוות שהוא מנה בספר המצוות. לכן ספר המצוות הוא הצעד שלפני. היד החזקה. ובשביל לבנות את ספר המצוות הוא בנה את השורשים, ואלו העקרונות שלפיהם הוא בנה, הוא מנה, סליחה, את המצוות. זאת אומרת הוא עשה את הכל בצורה מאוד מאוד מתודולוגית ורפלקסיבית, זאת אומרת הוא היה מודע לגמרי לצעדים המתודולוגיים שלו. אוקיי? בכל אופן אז פה הנה המצוות שהוא מונה ששייכות להלכות תשובה. הלכות תשובה, מצוות עשה אחת, והוא, שישוב החוטא מחטאו לפני השם ויתוודה. ובביאור מצווה זו והעיקרים הנגררים עמה בגללה בפרקים אלו. אז כן מצווה לעשות תשובה או לא מצווה לעשות תשובה? ודאי. כתוב והוא שישוב החוטא מחטאו לפני השם ויתוודה. עכשיו העובדה שיש פה שני פרטים לא צריכה להפריע לנו בזה שזאת מצווה אחת. מצוות ארבעת המינים יש ארבעה פרטים. ודאי זאת מצווה אחת. יש מצוות שמורכבות מפרטים. זה לא משנה. לכן לא אכפת לי כמה מצוות יש פה מבחינת מניין המצוות. מה שכן חשוב, שבלשונו נראה שיש פה שני פרטים מחייבים, כל אחד מהם מחייב במצווה הזאת. אחד זה לשוב, והשני זה להתוודות. זה שונה מהניסוח שלו בספר המצוות. בספר המצוות הוא אומר שיגיד את הווידוי עם התשובה. אוקיי? אז אם אתה עושה תשובה תגיד וידוי. לא זה, זה לא מוצג כשני פרטים נפרדים, שכל אחד מהם אתה חייב לעשות אותו. אם היה כתוב מצוות עשה אחת והוא, כשישוב החוטא מחטאו לפני השם שיתוודה, אז היה בסדר. זה היה תואם למה שכתוב שמה. אם הוא מוסיף כ', אוקיי? כשישוב מחטאו וירצה לשוב שיתוודה. אז החובה היא להתוודות, מתי? כשהוא רוצה לשוב. שזה ממש מה שכתוב בספר המצוות. אבל לא, פה אין את הכ' הזאת, וזה גם לא, גם בדפוסים אחרים, אין, זה לא טעות הדפסה. אז המנחת חינוך באמת שואל איך ליישב את שני הביטויים האלה, והוא באמת מתחבט קצת בשאלה הזאת, הוא מדבר על השאלה, אצל הרמב\"ם כתוב במפורש שהווידוי גם מעכב את הכפרה. הווידוי גם מעכב את הכפרה. מה שמחמיר את הקושי. למה? כי אם הווידוי מעכב את הכפרה, אז זה אומר שמי ששב בלי וידוי זה כמו מי שלא שב בכלל מבחינת החטא המקורי. הוא לא התכפר. חוץ מזה גם יש את הביטול עשה של הווידוי. אוקיי? אז פה כבר אפילו אין את הקיזוז שהעליתי קודם, אמרתי טוב, אבל עדיין מצבו יותר טוב כי החטא התכפר. יש לו בעיה עם הביטול עשה של הווידוי, אבל החטא התכפר. במובן הזה הוא יותר טוב ממי שלא עשה תשובה בכלל. הרמב\"ם אומר לא, הווידוי מעכב את התשובה. אז אם הוא מעכב את הכפרה, אז מצבו רק יותר גרוע. אז השאלה של המנחת חינוך מתעצמת, כן? איך זה יכול להיות שמי שעשה תשובה בלי וידוי, מצבו יותר גרוע מאשר מי שלא עשה תשובה בכלל. אז פה, טוב, המנחת חינוך דן שם באריכות, אולי אני לא אכנס לכל הפרטים האלה. אין שם תשובה טובה, לא תמצאו שם תשובה טובה לסתירה הזאת ברמב\"ם. אני גם לא מכיר…

[Speaker C] אולי שיש משמעות שפשוט הוא כתב את זה וזהו, הוא לא חשב על זה יותר מדי. מי? הרמב\"ם? לא, סתם, זהו, הוא פה ושם…

[הרב מיכאל אברהם] אחד הכללים ברמב\"ם…

[Speaker C] הרמב\"ם עושה סתירה בין פה לשם.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, זו השאלה. אני מוכן לקבל אמירות מהסוג הזה, אני גם חושב שהן נכונות לגבי הרבה ראשונים. להרבה ראשונים הדיוקים הלשוניים הם פלפולים בעלמא כי הם לא דייקו בלשונם. כתבו מה שנראה להם בשפה די חופשית. אבל ברמב\"ם אחד הכללים הוא שהרמב\"ם מדקדק בלשונו. זאת אומרת, אתה יכול לדייק מלשונו של הרמב\"ם וזה… הוא עצמו כותב את זה, לכן זה לא סתם המצאה מאוחרת, כן? כתבתי לא מזמן באתר שלי על הסתירות בשולחן ערוך. יש מאמר של אליאב שוחטמן. אז זה שאין מה ליישב סתירות בשולחן ערוך, הוא בכלל לא התכוון להיות קוהרנטי. זאת אומרת, הוא לא… זה לא התכוון להיות ספר הלכה. זה התכוון להיות איזה שהוא סיכום סכמתי של הבית יוסף, פחות או יותר של הדעות הרווחות שעולות בבית יוסף, ואין שם שום מחויבות לפסוק פה כמו שהוא פסק שם. לפעמים הוא הביא רק דעה אחת מבין כמה דעות שמופיעות בבית יוסף ולא את הדעה שהוא הכריע כמותה. בבית יוסף הוא התכוון להכריע. שולחן ערוך זה רק איזה שהוא סיכום. יש בניהו, יש פרופסור בניהו שמתווכח איתו, השאלה אם זה כן נכון או לא נכון, לא משנה, אבל ברמב\"ם זה ודאי לא כך. הרמב\"ם התכוון להכריע, הוא כותב על זה בהקדמה חד משמעית. לכן גם ברמב\"ם לא תמצאו כשהוא מביא כמה דעות כמו בשולחן ערוך. אין דבר כזה. מאוד נדיר, וכשהוא אומר את זה אז אולי יראה לי וזה פה ושם, אבל הוא לא… אין דרכו להביא יותר מדעה אחת. הוא מטרתו להכריע. וברמב\"ם זה ודאי ספר הלכה. כן? שולחן ערוך שאלה לא פשוטה מה בדיוק טיבו של החיבור הזה. טוב, בכל אופן יש פה סתירה ברמב\"ם. גם המיקום של ההלכות ברמב\"ם נגיד הוא מאוד משמעותי, אפשר לדייק הרבה מאוד דברים. לגבי מה אומרת הלכה מסוימת מתוך איפה שהרמב\"ם ממקם אותה. זה שאלה מאוד חשובה. יש כמה דוגמאות מאוד מעניינות לעניין הזה. היה לי פעם איזה דיבייט עם ירון ידען. אתם מכירים את ירון ידען? זה היה איזה ראש כולל חרדי ואחרי זה נטש ומאז הוא עוסק בהטפה נגד המערכת התורנית הלכתית האורתודוקסית, התורה וכל מיני דברים כאלה. אז בין היתר הוא אומר אדם עושה באשתו כל מה שהוא רוצה, בועל מקדימה ומאחורה, בקיצור נשמע רע מאוד לאוזן, הכפשת נשים חמורה. אז אמרתי לו שהוא קורא את הרמב\"ם כמו עם הארץ, כי ברמב\"ם הדבר הזה מופיע בהלכות איסורי ביאה, לא בהלכות אישות. הלכות אישות מסמנות את הזכויות ההדדיות ואת היחסים בין בני הזוג. מה זכותך לתבוע מאשתך, מה זכותה לקבל ממך, נכון? אם זה היה מופיע שם אז באמת היית מפרש טוב, אז הבעל יכול להחליט מה שהוא רוצה והוא כופה את זה על אשתו, אין לה מה להגיד בעניין. אגב, הרמב\"ם אומר במפורש במקום אחר שזה רק ברצון האישה, וזה לא משנה, אבל אפילו אם זה לא היה במקום אחר. אבל זה מופיע בהלכות איסורי ביאה. מה זה אומר שזה מופיע בהלכות איסורי ביאה? שאין איסור הלכתי לעשות כל סוג ביאה שאתה רוצה. אף אחד לא דיבר שם על השאלה אם זה באונסה של האישה, מה זה קשור? מי דיבר על זה בכלל? לא מדובר על השאלה של מה היחסים בין הבעל לאישה, מה הזכויות שלו מולה ושלה מולו, זה בהלכות אישות נידון. בהלכות איסורי ביאה אנחנו דנים בשאלה איזה ביאות הן אסורות או איזה ביאות הן מותרות, לא בגלל שאתה כופה על האישה. בהסכמה שלכם, יש דברים שהתורה לא מסכימה, לנאוף עם אשת איש, זה בהסכמה של שניכם, התורה אוסרת, או עם אחותך או אני לא יודע מה, כל מיני דברים כאלה. זה הלכות איסורי ביאה. הלכות איסורי ביאה מדברות מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממך, לא מה זכותה של אשתך לבקש ממך. סתם קריאה פשוטה. אז הנה דוגמה ליישום של הכלל הבסיסי הזה ברמב\"ם שהמקום שבו מופיעה הלכה הוא כלי פרשני מאוד חשוב בהבנת מהותה של ההלכה המדוברת. יש לזה עוד כל מיני השלכות. טוב, בכל אופן אז לענייננו, אז מה קורה פה עם הסתירה הזאת ברמב\"ם? אני אגיד לכם מה לדעתי היישוב הנכון. הרמב\"ם בספר המצוות שלו כותב את זה בהמון מקומות, הוא מונה את כל המצוות שהתורה ציוותה אותנו. כל המצוות שהתורה ציוותה אותנו. מה זה מצווה שהתורה ציוותה אותנו? מצווה שיש לה מקור בתורה. אגב, לפי הרמב\"ם זה צריך להיות מקור מפורש, אפילו לא מקור מדרשה. הרמב\"ם בשורש השני אומר שאם המקור הוא מדרשה אז המצווה שיוצאת משם היא מדברי סופרים. המקור לפי הרמב\"ם צריך להיות מפורש בתורה. עכשיו איפה יש מקור מפורש בתורה למצוות תשובה? הרמב\"ן חולק עליו ומביא ושבת עד ה' אלוהיך, נכון? עוד מעט אנחנו קוראים את זה, בשבוע הקרוב או אחד אחריו. אבל הרמב\"ם על הפסוק הזה, כן, תראו את הלכה ה'. כל הנביאים כולם ציוו על התשובה, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. איפה התורה? מה זה כל הנביאים כולם? זה לא בתורה, ושבת עד ה' אלוהיך? לא, זה נביאים. וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר \"והיה כי יבואו אליך כל הדברים האלה ושבת עד ה' אלוהיך ושב ה' אלוהיך את שבותך וריחמך\" וכולי. אז איך הוא מפרש את ושבת עד ה' אלוהיך? נבואה, נכון? הבטחה, זה מה שיקרה לעתיד לבוא ושבת עד ה' אלוהיך. התורה מנבאת או מבטיחה לנו מה יקרה, זה לא ציווי. הרמב\"ן על הפסוק הזה באמת מערער על העניין והוא אומר לא, זה ציווי, יש מצווה לעשות תשובה. אבל הרמב\"ם במפורש אומר שלא. עכשיו שיטת הרמב\"ם היא שאם אין פסוק אין מצווה. אין פסוק אחר. לא רק בגלל הפירוש שלו על ושבת, אלא בגלל זה שהוא אומר פה רק ציוו הנביאים, זאת אומרת הוא לא מוצא מקור בתורה שמצווה על מצוות תשובה. אז אין מצוות תשובה לפי הרמב\"ם. נכון? גם ההמשך, גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה. שנאמר שובה ישראל עד ה' אלוקיך וכולי. וזה הכל הבטחות, פיוטים, נבואות ודברים אין ציווי לעשות תשובה לפי הרמב\"ם. אוקיי? לכן, אם אין ציווי, אז זה לא יכול להופיע בתור מצווה בספר המצוות. כי כללי הרמב\"ם הם שמצווה מנויה זאת רק מצווה שיש לה מקור שמצווה עליה בתורה. גם במצוות עשה כמובן. במצוות לא תעשה זה הישמר פן ואל, יש דרישות איך התורה אמורה להתנסח כדי שהדבר הזה יהיה לאו. וגם במצוות עשה, אתה חייב שיהיה מקור בתורה אחרת זה לא מצווה, זו לא נמנה כמצווה. אז במובן הזה אני מאוד מבין למה בעשה ע\"ג הרמב\"ם לא מתייחס לתשובה כמצווה אלא רק לווידוי. והתוודו את חטאתם אשר חטאו. זה מצווה, זה כתוב בתורה כמצווה, אבל על התשובה אין ציווי. אז לא יכול להיות מצווה מנויה. מה קורה ביד החזקה? היד החזקה מונה את כל מה שאנחנו צריכים לעשות. מה קורה אם יש משהו שאנחנו צריכים לעשות אבל אין עליו מצווה בתורה? דוגמה, הלכות דרבנן למשל, נכון? הלכות דרבנן, נגיד חנוכה ופורים. אצל הרמב\"ם יש קובץ הלכות בספר זמנים, קובץ הלכות שנקרא הלכות חנוכה ופורים, קריאת מגילה, נכון? בהתחלה שם מה כתוב? שתי מצוות, מצוות עשה אחת קריאת מגילה מדברי סופרים והשנייה פורים, סליחה והשנייה נר חנוכה. אוקיי? אבל זה לא תרי\"ג מצוות. זה לא חלק מתרי\"ג מצוות, זה מצוות דרבנן. הרי הרמב\"ם בשורש הראשון צועק על בה\"ג שמונה את חנוכה ופורים בתרי\"ג המצוות שלו, אומר מה מצוות דרבנן, איך עשית מזה מצווה דאורייתא? אוקיי? אז הרמב\"ם ברור שאומר זה מצוות דרבנן, אבל ביד החזקה הוא מקדיש לזה קובץ הלכות שלם. למה? כי היד החזקה זה לא ספר המצוות. ספר המצוות מונה את כל המצוות שהצטווינו עליהם. מה זה נקרא הצטווינו? שמופיע בתורה ציווי. לא מופיע בתורה ציווי זאת לא תהיה מצווה בספר המצוות. אבל ביד החזקה הוא כותב את כל מה שצריך לעשות, לאו דווקא אם זו מצווה מנויה מדאורייתא שיש עליה ציווי מהתורה. עכשיו אני שואל, צריך לעשות תשובה? ודאי שצריך לעשות תשובה, אז לכן ביד החזקה זה יופיע. ביד החזקה מופיע כל מה שצריך לעשות, גם מצוות דרבנן, מצוות שיוצאות מסברא, חובות אחרות שלא כתובות בתורה מאיזושהי סיבה ובכל זאת צריך לעשות אותן. אז שמה ודאי שתופיע גם מצווה לעשות תשובה. בספר המצוות זה לא יכול להופיע, כי שמה הוא מונה רק את מה שהצטווינו, זה הכל. ולכן החילוק הוא פשוט. זאת אומרת, בספר המצוות כתוב שאם הוא יעשה תשובה, שבמהלך התשובה שיתוודה, כי אין מצווה לעשות תשובה כי לא הצטווינו על זה בתורה. כאן, בתחילת הלכות תשובה, הרמב\"ם מדבר על השאלה מה צריך לעשות. אז צריך לעשות תשובה וצריך להתוודות, שני הדברים צריך לעשות. לכן הוא מונה את שניהם. כי היד החזקה מונה את כל מה שאנחנו צריכים לעשות. ומה זה כולל מה שאנחנו צריכים לעשות? כמובן קודם כל את המצוות שהתורה מצווה אותנו, מצוות עשה ולא תעשה. חוץ מזה נגיד דברים שיוצאים מסברא, חוץ מזה דברים שהם גזירות דרבנן, מה שאתם רוצים, דברים שיוצאים מדרשות שזה דברי סופרים אצל הרמב\"ם, זו עוד קטגוריה, הלכה למשה מסיני, כל מיני דברים. גם הלכה למשה מסיני לא נמנית במניין המצוות אצל הרמב\"ם. זה גם באמת דברי סופרים לשיטתו הלכה למשה מסיני. אבל ודאי שצריך לעשות את זה. ביד החזקה ודאי יופיעו הלכות למשה מסיני. בספר המצוות זה לא יופיע, כי בכללי המנייה של תרי\"ג המצוות, את הלכה למשה מסיני הרמב\"ם לא מונה. בסדר? לכן ספר המצוות, כשאנחנו משווים אותו ליד החזקה, צריך לעשות את זה מאוד בזהירות. זה ספרים עם מגמה שונה. בספר המצוות אתה מונה את כל מה שהצטווינו. ביד החזקה אתה עוסק בכל מה שאנחנו צריכים לעשות. והצטווינו וצריכים לעשות זה לא אותו דבר. יש דברים שלא הצטווינו ובכל זאת צריכים לעשות.

[Speaker G] אתה רוצה להבין קצת יותר איפה איזה מקום יש לה בעולם אם התשובה היא לא מצווה דאורייתא, אם מנתקים את זה מזה?

[הרב מיכאל אברהם] לא שלא מנותקים, אלא שאין חובה לעשות תשובה.

[Speaker G] אבל כאילו וידוי יהיה קיים בתור מצווה דאורייתא, אבל תשובה עצמה זה…?

[הרב מיכאל אברהם] זו מצווה מותנית. אם עשית תשובה, אז אתה צריך להתוודות. מצווה מותנית. אבל עשיית התשובה כשלעצמה היא לא חובה. כמו בגד של ארבע כנפות, אם לבשת בגד של ארבע כנפות תטיל בו ציצית, לא לבשת לא קרה כלום.

[Speaker C] באמת מה המשמעות של התשובה? אם אתה מצווה כל הזמן לא ליסוע באדום, נסעת פעם אחת באדום, אוקיי, אל תיסע עוד פעם.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה שאלה מעניינת, המשך חכמה שואל את זה על הפסוק הזה ושבת עד ה' אלוקיך, הוא מסביר. למה הרמב\"ם לא מונה את מצוות התשובה? זו מצווה מיותרת. מה אומרת מצוות התשובה? לא לחטוא ולהמשיך לקיים את התורה. נו, בסדר, זה כתוב בעצם הציווי. תגיד אכלת חזיר. בסדר, אז כתוב שאסור לאכול חזיר. נו, אז כבר כתוב שאל תאכל חזיר. מה, למה צריך לצוות עליך לשוב? והמשך חכמה טועה. כיוון שהמצווה לשוב היא לא מצווה להמשיך לא לאכול חזיר. יש פרוצדורה שבה אתה אמור לשוב מחטא שאותו עשית. בין היתר וידוי, אבל זה לא רק. יש ארבעה חלקים במצוות תשובה לפי החלוקה המקובלת של רס\"ג. כן, יש עזיבת החטא, חרטה, קבלה לעתיד לבוא ווידוי. כל הדברים האלה, עזיבת החטא זה מיותר. זאת אומרת, אם תשובה הייתה עזיבת החטא, אז ברור שצריך לעזוב את החטא מעצם היותו חטא, נכון? קבלה לעתיד לבוא זה לא מיותר. אתה לא צריך לקבל קבלה, אתה צריך לא לעשות, זה הכל. אוקיי? חרטה גם לא. זאת אומרת, סביר שאתה ראוי שתתחרט, אבל זה לא נכלל במצווה לא לאכול חזיר, שאם אכלת אתה צריך להתחרט, נכון? ובודאי ובודאי לא וידוי דברים. אז על הוידוי יש מצווה בפני עצמה, אז אין שאלה. אבל יש פה עוד שני חלקים שגם הם לא טריוויאליים. המשך חכמה איכשהו מניח שמטרת התשובה היא בסך הכל להגיע למצב שבו לא נחטא הלאה. ואז הוא אומר, אז זה מיותר, מעצם העובדה שזה מוגדר כחטא. זה מספיק בשביל להורות לך שאל תחטא הלאה. אתה לא צריך עוד מצווה למנות שזאת מצוות תשובה. אבל זה לא נכון, זה לא המהות של מצוות תשובה. אז למה באמת הרמב\"ם לא מונה את זה? אז נדמה לי שמה שהרמב\"ם בעצם ממאן למנות את זה, ו\"ושבת עד ה' אלוקיך\" הוא מפרש את זה כהבטחה או נבואה או משהו כזה, זה בגלל שהרמב\"ם מבין שיש סברה פשוטה שצריך לעשות תשובה. למה? כי אם באמת התחדש הכלל הזה, שאם עשית תשובה אז מתכפר לך החטא שאותו חטאת. נו, רק עובדה. התחדש הכלל שאם עשית תשובה נתכפר לך החטא, אף אחד לא אמר לך לעשות תשובה. רק אמרו לך, אם תעשה תשובה החטא מתכפר. תבינו שכל אחד שמחויב להלכה, שכן, שעובד את השם, וודאי שצריך לעשות תשובה, זו סברה פשוטה, נכון? החידוש של התורה שאנחנו צריכים הוא חידוש עובדתי, לא חידוש נורמטיבי. הוא חידוש שאומר שאם עשית תשובה החטא מתכפר. אבל החובה לעשות תשובה, אותה לא צריך לחדש. זו סברה פשוטה. ברגע שאתה אומר שאם עשית תשובה מתכפר חטא, אז ברור שצריך לעשות תשובה, כמו שברור שצריך לא לחטוא. עכשיו אפשר להתפלפל על זה קצת, כן? אתן לכם דוגמה דברים שיצא לי בכמה מקומות לעסוק בהם. אם נגיד בירכתי על תפוח בורא פרי העץ, אוקיי? עכשיו לא בא לי לאכול אותו אחרי שבירכתי. אני צריך לאכול כדי להציל את המצווה? את הברכה, סליחה? כולם חושבים שצריך לאכול, זו התפיסה המקובלת, נכון? הרי יש מצווה לברך לפני שאוכלים, אין מצווה להציל ברכות. או יש ריטב\"א שעוסק בזה אגב בחולין, בק\"ה בערך משהו כזה. הריטב\"א מדבר על זה שלא, אם בירכת והתכוונת לאכול אז הברכה היא לא ברכה לבטלה. לכן אם לא בא לך לאכול אל תאכל. רק שאצלו יש ניסוח מעניין. הוא אומר פשוט כי הברכה היא לא לבטלה, אבל אם הברכה במצב כזה כן הייתה נחשבת לבטלה אז נראה ממנו שכן היה צריך לאכול כדי להציל את הברכה. זה ניסוח הוא קצת לא חד משמעי. יש גמרא בנדרים בדף י\"ד, הגמרא מדברת שם, נגיד ש, נעזוב את הגמרא שם אני אביא לכם דוגמה משלי כי זה מסובך שמה. אני אביא לכם דוגמה משלי, אישה קיבלה גט על מנת שלא תשתה יין חמש שנים. אוקיי? לעולם זה לא גט כי זה לא כריתות, אבל אם על מנת שלא תשתה יין חמש שנים, בסדר? אז היא עכשיו הולכת ומתחתנת עם מישהו ונולדים ילדים ועכשיו עברו ארבע שנים ועכשיו בא לה לשתות יין. אוקיי? עכשיו מה יקרה אם היא תשתה יין? אז הגירושין יתבטלו למפרע כי היא עברה על התנאי. ואז הקידושין שלה לשני בטלים כי היא אשת איש של הראשון, היא כבר לא גרושה ממנו. הילדים שלה מהשני הופכים להיות ממזרים, נכון? והכל בסדר או הכל לא בסדר. עכשיו השאלה אם אסור לה לשתות יין. אז בין אדם לחברו ברור שאסור לה לשתות יין. היא דופקת את הילדים שלה, הם הופכים להיות ממזרים ודופקת להם את החיים. אבל אני לא מדבר בין אדם לחברו, אני מדבר במובן של האם זה איסור של בעילה אסורה של ניאוף? אם היא תשתה יין כל הבעילות עם הבעל השני הופכים להיות בעילות אסורות. נכון? זנות? של אשת איש, לא זנות סתם. אני חושב שאין איסור, חוץ מסוגיה של בין אדם לחברו. אין איסור להפוך בעילות שנעשו בהיתר לבעילות אסורות. יש איסור לבעול בעילות אסורות או להיבעל בבעילות אסורות. אין איסור לשנות את הסיטואציה שכבר הייתה לגריעותא. אסור לעשות בעילות אסורות, אבל ברגע שעשיתי את הבעילה היא לא הייתה אסורה. עכשיו אני יכול להפוך אותה לבעילה אסורה. איפה יש איסור להפוך בעילה לבעילה אסורה? לשם אני חותר. לשם אני חותר. למה הילדים ממזרים? למה הילדים ממזרים? כי מי שבא על בעילות

[Speaker C] אסורות, אז הילדים שיוצאים מזה הם ממזרים.

[הרב מיכאל אברהם] ברגע שהיא שתתה את היין אחרי שהילדים נולדו מהגבר החדש? היא מבטלת את הגירושין שלה למפרע.

[Speaker C] זה אשת איש של הראשון.

[הרב מיכאל אברהם] אבל הבעילות בזמן הבעילה היא לא הייתה בעילה אסורה. אז שאחרי זה הפכתי אותה לסטטוס של בעילה אסורה, איפה יש איסור להפוך בעילה שנעשתה לבעילת איסור? אם הבעילה מוגדרת כאיסור, אסור לי לבעול או להיבעל. בסדר? זה כמו הריטב\"א על הברכה, זה אותו רעיון. והשאלה האם כשאתה הופך מעשה מסוים למפרע לסטטוס שהוא איסור, האם זה נחשב שעשית איסור או שלא? יש איסור לעשות איסור, אבל אם עשית את הפעולה בהיתר ואחרי זה פתאום אתה עושה משהו שבעקיפין הופך את הפעולה ההיא לאיסור, השאלה אם עברת פה איסור. מה איזה איסור עברת פה? את הבעילה לא עשיתי עכשיו, את הבעילה כבר עשיתי ואז זה היה בהיתר. אז מה איזה איסור עברתי? אני חושב שזה מחלוקת אמוראים בנדרים דף י\"א. אבל אני אומר, לכן היה מקום, אני חוזר עכשיו למה שאתה אמרת, היה מקום להתלבט קצת לגבי אותה סברה שאמרתי קודם, הסברה הזאת שאומרת שאם התורה חידשה שעשיית תשובה מהווה כפרה על החטא שאותו עשיתי, אז לא צריך לצוות על תשובה. זה סברה פשוטה שצריך לעשות תשובה כדי לכפר על החטא. לאור מה שאמרתי כאן, יש קצת מקום להתפלפל. אם עשיתי את… אז זה שאני מתקן אותו אחרי זה אז מה? זה לא אותו דבר. לא אותו דבר בתרתי, כי ברגע שיש לי חטא ואני עכשיו יכול למחוק את החטא, יכול להיות שבאמת זה סברה פשוטה שצריך למחוק את החטא. אני שואל האם יש איסור להפוך מעשה שאותו עשיתי בעבר לחטא? זאת לא אותה שאלה. או שאין איסור. עכשיו יותר מזה, יכול להיות שיש עניין לעשות את התשובה אבל זו לא מצווה. כשאני שואל את השאלה האם האישה עושה איסור כשהיא שותה את היין, אני שואל שאלה הלכתית פורמלית. האם הדבר הזה הוא איסור של בעילה אסורה? מה היא עושה? היא שותה יין. מה זה קשור? היא לא באה עליו ולא שום דבר. איך זה נהיה איסור של בעילה אסורה? מתי היא עשתה את האיסור הזה? היא עכשיו שותה יין. אז כשאני שואל פורמלית האם יש פה איסור של בעילה אסורה, התשובה היא לא. ואתה שואל אותי האם דעת המקום נוחה ממישהי שהופכת את הבעילות שלה לאסורות? זה לא בכלל בגדר האיסור הפורמלי. בהחלט יש מקום גדול לומר שהסברה היא בוודאי שלא, אל תעשי את זה. רק הדיון הפורמלי הוא לא אותו דבר כמו הדיון מה ראוי לעשות. זאת אבחנה מאוד חשובה לענייננו, אנחנו נראה את זה בהמשך. לכן פה בכל מקרה נדמה לי שאם אתה שואל אותי אם יש סברה שצריך לעשות תשובה, ברור שיש סברה. האם זה נכלל בגדר המצווה לא לאכול חזיר? נגיד אכלתי חזיר. עכשיו אני שואל את עצמי האם יש מצווה לעשות על זה תשובה? אם אני אעשה על זה תשובה זה יתכפר. אז איבדתי את ה… זאת אומרת מחקתי את העבירה. אז מצוות או איסור אכילת חזיר מורה לי עכשיו לעשות תשובה? התשובה היא לא. נגיד לפי הצד שאמרתי קודם. אבל זה לא אומר שאין עניין מסברה לעשות תשובה. עדיין אתה מוחק את איסור החזיר. זאת אומרת הסברה בוודאי קיימת. השאלה אם זה נכנס בהגדרה הפורמלית של החיוב ההלכתי של איסור חזיר? זאת לא אותה שאלה כמו האם מסברה הייתי מבין לבד שצריך לעשות תשובה.

[Speaker D] המקור רשות נתונה לו לעשות תשובה.

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו עוד נגיע לזה, אתה צודק. זאת אומרת כל הפרק הזה בעצם אומר אותו דבר, וזה בא אחרי שני פרקים, פרק ה' ופרק ו' שעוסקים בבחירה. ואז בפרק ז' הוא אומר הואיל ורשות כל אדם נתונה לו שיעשה תשובה. למה בהלכות ברכת המזון הוא לא כותב הואיל ורשות כל אדם נתונה לו לברך או לא לברך שיברך ברכת המזון? או שיכבד הורים או שישמור שבת או אני יודע מה. למה דווקא פה הוא מציין את זה? למה שני הפרקים על ענייני בחירה ממוקמים בהלכות תשובה? בסדר? כל אלה שאלות שנגיע אליהם והם נוגעות בטבורן לנקודה שאני מדבר עליה כאן. זאת אומרת בעצם מה שאני רוצה לומר זה שלפי הרמב\"ם מצוות התשובה היא לא מצווה, אבל ברור שיש סברה שמכוחה אנחנו צריכים לעשות תשובה. ביד החזקה כשהוא מונה את מה שאנחנו צריכים לעשות, בוודאי שיכניס גם את תשובה. בספר… בספר המצוות כשהוא שואל על מה הצטווינו, שמה לא יופיע תשובה בתור מצווה, רק הוידוי. אוקיי? ואני חושב שהדבר הזה מאיר באור מעט שונה, באור כללי יותר, את כל המהלך של הלכות תשובה. זה לא סתם איזה דיון בגדר מצוות תשובה. כל הרעיון של הלכות תשובה נסוב סביב הנקודה הזאת. זאת אומרת, מה שאני רוצה לטעון זה שהלכות תשובה באות להגיד לי את מה שאני צריך לעשות בלי שיש ציווי. זה המהותן של הלכות תשובה ברמב\"ם. כל מה שאני אמור לעשות למרות שאין לי ציווי על זה. לכן יש למשל חזרות בהלכות תשובה, הרמב\"ם כותב על אהבת השם ויראת השם בתחילת פרק י' בהלכות תשובה. עוד נדבר על זה, אבל הוא חוזר על זה בעוד מקומות. אפילו תלמוד תורה לשמה, כל מיני דברים כאלה ועשיית מצוות לשמה וכולי. כל זה מופיע בהלכות תשובה. למה לא בהלכות יסודי התורה? הוא גם כותב על אהבת ויראת השם. שמה זה ההלכות שנוגעות באהבת ויראת השם. למה הוא חוזר על זה בהלכות תשובה? בהלכות תשובה הוא מדבר לא על החלק שאנחנו מחויבים. החלק שאנחנו מחויבים מופיע בהלכות יסודי התורה. בהלכות תשובה הוא מדבר למה צריך לעשות את זה לא בגלל החיוב, אלא מה צריך לעשות מסברא. לכן אני טוען שהלכות תשובה זה בעצם ההלכות שמחייבות אותנו מסברא, זה נקרא הלכות תשובה אצל הרמב\"ם. כל הדברים, אנחנו נראה את זה באופן שיטתי. זה בעצם הרעיון ששוזר את כל הלכות תשובה ברמב\"ם. ואגב זאת אחת הסיבות, כמו שאמרתי קודם, שבגללן פרק ה' ופרק ו', שני פרקים שעוסקים בעניין הבחירה שיש לנו, מופיעים דווקא כאן. בכל מצווה או עבירה יש את הממד של הבחירה, נכון? יש לנו בחירה אם לעשות את המצווה או לא, לעשות את העבירה או לא לעשות את העבירה. למה בשיבוץ כמו ברכת המזון שאמרתי קודם, כן? למה הרמב\"ם לא מקדים, הואיל ורשות כל אדם נתונה לו והוא יכול לברך או לא לברך, לכן שיברך ברכת המזון, שישמור שבת, שלא יאכל מאכלות אסורות, לא יודע כל מה שאתם רוצים. למה דווקא פה הוא כותב את זה? למה שני הפרקים פרק ה' ופרק ו' מופיעים בהלכות תשובה ולא בהלכות ברכת המזון? אני טוען בגלל שבהלכות תשובה, בואו נעבור צעד אחד הלאה, בהלכות תשובה בעצם מה שאנחנו מצווים זה להיות בוחרים. כשאנחנו חטאנו במובן מסוים לא בחרנו. שמטנו את המושכות, את השליטה שלנו ואת ההחלטות שלנו, לכן חטאנו. זה נקרא סוגיה בפילוסופיה שאולי עוד ניגע בה, סוגיה של חולשת הרצון, וויקנס אוף דה וויל. אוקיי? אז כשאדם חוטא, אדם שמחויב לתורה ומצוות, כשהוא חוטא זה איזשהו סוג של אובדן בחירה, אובדן שליטה. הוא אחראי על זה כי הוא אשם בזה, אני עוד אכנס לפרטים בעניין הזה, אבל אני רק אומר באופן כללי. ולכן מצוות התשובה זה בעצם מצווה לחזור להיות בוחר. ולכן במהותה, מושג הבחירה במהותו יופיע דווקא בהלכות תשובה. כי בהלכות ברכת המזון זה תנאי. כיוון שיש לך בחירה אתה מצווה לברך ברכת המזון. למי שאין לו בחירה אין מה לצוות אותו, נכון? אבל בהלכות תשובה המצווה היא לחזור להיות בוחר, זה המצווה. זה לא תנאי למצווה, המצווה היא להיות בוחר. לכן הדיון על נושא הבחירה מופיע בהלכות תשובה. אוקיי? פה זה ממהות המצווה, זה לא תנאי לקיום המצווה כמו בכל המצוות האחרות. מהות המצווה היא לחזור להיות בוחר, זה מה שנקרא לעשות תשובה. לכן גם ברור למה אנחנו לא מצווים על זה. איך אפשר לצוות עליי להיות בוחר? אי אפשר לצוות עליי להיות בוחר. אם אני בוחר אז אני כבר בוחר. אם אני לא בוחר מה יעזור שיצוו עליי? ממה נפשך? נכון? זה אתם מכירים את רב חיים ויטאל בשערי קדושה, הוא שואל שמה למה התורה לא מצווה על תיקון המידות. כן? שואל למה תורה לא מצווה תיקון המידות. אז קודם כל סתם הערה בסוגריים, היא כן מצווה. אין תוספת כזאת כמו הסיפור הידוע על רב חיים. היא כן מצווה, כתוב כל מונה מצוות מונים את זה. להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון. בלי קנא ונוקם, תשמיטו כמה דברים שאותם אנחנו לא צריכים כנראה לאמץ ממנו, אבל שמה זה המצווה להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא. אני חושב שזה לא רב חיים ויטאל לא טועה, נדמה לי. כי את הנקודה, להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא הכוונה להתנהג כמו שהוא מתנהג. תיקון המידות לא מדבר על התנהגות, מדבר על הנפש. תיקון מידות הנפש זה השאלה איך פועלות הנטיות הנפשיות שלי. זאת אומרת, מה שאני עושה בפועל זה מצווה מנויה. אני צריך להיות רחמן, אני צריך להתנהג ברחמנות זאת אומרת כמו שהקדוש ברוך הוא מתנהג ברחמנות. אבל מי אמר שאני צריך לתקן את מידותיי כדי שאני אחוש רחמים ולא להיות אכזרי בנפש? אם אדם הוא אכזרי בכל רמ\"ח איבריו אבל יש מצווה לתת צדקה, לעזור לזולת, אז הוא עוזר לזולת. אז הוא קיים את המצווה של להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא, כי הוא מתנהג כמוהו. אבל הוא לא תיקן את מידותיו. אתה מדבר על מידות, זה תכונות של הנפש, זה לא צורת התנהגות. אוקיי? לכן אני חושב שרבי חיים ויטאל צודק שהוא שואל למה אין מצווה לתקן את המידות, כי אין מצווה כזאת. יש מצווה להתנהג כמו הקדוש ברוך הוא, לא לתקן את המידות. ולמה זה ככה? שגם אצל הקדוש ברוך הוא אנחנו לא מדברים על מידותיו של הקדוש ברוך הוא, אני לא יודע מה זה מידותיו של הקדוש ברוך הוא. מה שאני יודע זה איך הוא פועל בעולם. לכן להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא זה לפעול כמו שהוא פועל בעולם, גם אתה תפעל בעולם. אבל לתקן את מידות הנפש, לא יודע מה זה נקרא לדבר על מידות הנפש של הקדוש ברוך הוא. זה לא משהו שיש לו באמת משמעות, משמעות ברורה. ולכן נדמה שזה גם הסבר פשוט, זה לא סתם תירוץ על רבי חיים ויטאל, זה באמת פשוט שזה ככה. להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא זה להתנהג באופן שהוא מתנהג. אבל לתקן מידות, על זה לא נצטווינו. אבל רבי חיים ויטאל מניח כדבר פשוט שאנחנו כן צריכים לעשות את זה. למה? כי סברה אומרת שצריך לעשות את זה. רבי חיים ויטאל אומר: למה אנחנו לא מצווים על תיקון המידות? כי התורה מדברת לבני אדם. מי שלא בן אדם, אין מה לדבר איתו. מה יש לדבר עם אחד עם מידות מקולקלות? אין מה לדבר איתו, אין את התשתית. אוקיי? ויש דברים שאתה לא יכול לצוות כי הם תנאי להיותך מצווה. בלי זה, מה זה יעזור לצוות חתול? זה יעזור לצוות חתול? מה אתה רוצה ממנו? הוא עושה מה שטבעו אומר לו לעשות. אתה יכול לצוות מישהו בשני תנאים: א', שיש לו בחירה, שהוא יצור בעל בחירה, לא חתול. וב', שיש לו מידות מתוקנות, שהוא באמת מבין שצריך לפעול נכון, ואם הוא לא פועל נכון אז הוא עושה תשובה, הוא חוזר, הוא דואג לזה שהוא יתנהל כן נכון הלאה. זה אחד שהוא בר ציווי. נכון? הרב קוק באגרות שלו ממשיך את רבי חיים ויטאל צעד אחד הלאה, והוא אומר שמה שאנחנו לא מצווים, מה שהתורה לא מצווה על תיקון המידות, כי רבי חיים ויטאל אמר שהתורה מדברת לבני אדם. מי שלא בן אדם לא מדברים איתו. אבל הרב קוק אומר צעד אחד הלאה: הוא אומר שאם היו מצווים על תיקון המידות זה היה הורס. רבי חיים ויטאל רק אומר אי אפשר לצוות, אין את מי לצוות, לא עומד מולך מישהו שהוא בר ציווי. הרב קוק אומר לא, אם היו מצווים זה היה הורס. למה זה היה הורס? כי אז היית מתקן את המידות כי כתוב בתורה שצריך לתקן את המידות. אבל יש דברים שבהם גדול מי שאינו מצווה ועושה. הרב קוק אומר על זה, הוא אומר שמה שחז\"ל אומרים \"גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה\" זה חידוש. נכון? בדרך הפשוטה כשתשאל בני אדם, יגידו לך גדול מי שאינו מצווה ועושה. הוא אומר יש דברים שבהם הסברה הפשוטה נשארה על כנה: גדול מי שאינו מצווה ועושה. למשל בתיקון המידות. ברגע שהתורה הייתה מצווה עליך לתקן את המידות, היא פשוט הורסת לך את האפשרות להיות עם מידות מתוקנות, כי אתה תתקן את זה רק כי יש ציווי בתורה בשביל לצאת ידי חובת מצווה קט\"ז, אז זה לא נקרא לתקן את המידות. כן, זה הבדיחה הישיבתית הידועה, מכירים את זה על הישיבה בוחר שמגיע לפרק האיש מקדש, כן, ומתחיל להיפגש עם בנות. והוא רוצה לעשות שידוך, הוא דוחה את כולן אחת אחרי השנייה. בא אליו המשגיח, אומר לו תגיד לי, מה אתה רשכבה\"ג? זאת אומרת אף אחת לא מתאימה לך? אתה גדול הגדולים. תעבוד על המידות שנה בהתפעלות הרבה, ואחרי שנה תחזור חזרה להיפגש. טוב, הבחור עובד על המידות בהתפעלות עצומה, מתקן את כל מידותיו, נובר בכל פינה בנפשו. אחרי שנה חוזר להיפגש עם כל הבנות ועוד פעם דוחה את כולן. אז אומר לו המשגיח: תגיד, מה עשית בשנה האחרונה? נשארת אותו בעל גאווה שהיית. אז הוא אומר לו: למה כבוד המשגיח? כשהייתי בעל גאווה לפני שתיקנתי את מידותיי אף אחת לא התאימה לי. עכשיו שאני גם ענוותן, אז קל וחומר שאף אחת לא מתאימה לי. כך נראה מי שמתקן את מידותיו כי המשגיח שלח אותו לתקן את המידות. מבינים? זאת אומרת שזה עושה משל מאוד יפה למה אי אפשר לצוות לתקן את המידות. כי אם ציוו אותנו לתקן את המידות, לא רק שאין את מי לצוות כמו שאומר רבי חיים ויטאל, זה עוד יותר מזה, אם היו מצווים זה היה הורס. כי התורה בעצם רוצה שאנחנו נעשה את זה בגלל שאנחנו מבינים שאדם זה אדם עם מידות מתוקנות. אבל אם אנחנו נעשה את זה כדי לסמן וי לצאת ידי חובת מצווה קט\"ז, אז לא תיקנו את המידות. כן, זה כמו יש סיפור ידוע על המשכיל הידוע, אד\"ם הכהן. הרחוב בתל אביב, הוא היה פעם בן אדם הרחוב הזה, ומסופר שם שאד\"ם הכהן הוא רצה לעשות תשובה על ערש דווי כדי להפריך את מאמר חז\"ל שרשעים אפילו על פתחו של גיהינום לא עושים תשובה. כן. עכשיו השאלה אם אפשר לעשות תשובה במצב כזה? זה נקרא שעשית תשובה? אתה לא יכול להפריך את המאמר חז\"ל, כי אם עשית תשובה כזאת לא באמת עשית תשובה. יש מצבים שאי אפשר לעשות תשובה. אז גם פה אי אפשר לתקן את המידות אם אתה עושה את זה כי יש ציווי ואתה צריך לצאת ידי חובה. זה לא תיקנת את המידות. אוקיי? אז הטענה היא בעצם ש-א', תהיה עם מידות מתוקנות כדי שתהיה בר ציווי, אבל יותר מזה, ברור שאתה גם צריך להיות יצור בעל בחירה. זה תנאי להיותך מצווה, בר ציווי. נכון? אם אתה, אם אין לך בחירה או אם אתה לא אדם שמשתמש בכוח הבחירה שיש לו, אז מה יש לצוות אותך? לכן הרמב\"ם מבין שמצד אחד ברור שצריך לעשות תשובה מסברא, מצד שני גם ברור שהפסוק \"ושבת עד ה' אלוהיך\" לא יכול להיות ציווי, כי לא יכול להיות ציווי שאומר לי לעשות תשובה. ציווי שאומר לי להיות בר בחירה, בעל בחירה, אדם שבוחר. לא יכול להיות ציווי כזה. לכן אומר הרמב\"ם זה לא ציווי, ולכן במניין המצוות זה לא נכנס, אבל ביד החזקה זה ייכנס כי ודאי שיש חובה לעשות תשובה. זה ברור. לכן יש סברא, אבל הסברא הזאת לא מאפשרת לי להיכנס למערכת הציוויים, כי אם זה היה נכנס למערכת הציוויים, זה היה פשוט חסר תוכן. יש דוגמה דומה לזה ברמב\"ן הידוע בתחילת פרשת קדושים, כן? קדושים תהיו, שלא להיות נבל ברשות התורה, אוקיי? השאלה אם הרמב\"ן רואה קדושים תהיו כמצווה? והתשובה היא לא. איך אני יודע שלא? כי בשני מקומות רואים את זה. מקום אחד, במניין המצוות שהרמב\"ן מוסיף על המצוות של הרמב\"ם, הרי הוא סוקל חלק מהמצוות, כן? מסקל לשון מוציא חלק מהמצוות, הוא צריך להשלים למניין תרי\"ג. אז הוא משלים במקומן מצוות אחרות. בכל המהדורות הרגילות של ספר המצוות בסוף מופיעות תוספות והשמטות של הרמב\"ן מספר המצוות. אוקיי? יש גם השגות שלו לספר המצוות, אבל בסוף הוא מסכם כדי שייכנס לתרי\"ג. יש פה גם דיון מעניין למה בכלל, אם בכלל, זה צריך להיות תרי\"ג. אבל המסקנה שלו היא שכן, ואז הוא מוסיף את המצוות. לא תמצאו שם את קדושים תהיו. אין במצוות עשה שהוא מוסיף אין קדושים תהיו. כן? כולם מכירים את מצוות כיבוש הארץ או יישוב הארץ, זה עשה ד' של הרמב\"ן, של ההוספות שלו. באותם הוספות לא תמצאו את קדושים תהיו. ועוד מקום רואים את זה, בשורש הרביעי של הרמב\"ם. בשורשים הוא כותב את כללי מניין המצוות שלו, בשורש הרביעי הוא אומר שלא מונים את המצוות שכוללות את התורה כולה. עכשיו יש גם אחרונים שלדעתי התבלבלו שם לגמרי, למשל בדיונים על למה לא מונים את מצוות יישוב ארץ ישראל. יש כמה אחרונים שכותבים שזה בגלל שהיא מצווה שכוללת את כל התורה כולה. אז זה חוסר הבנה ברמב\"ם וחוסר הבנה גם במצוות יישוב ארץ ישראל לדעתי. כן, יש איזה אתוס ציוני דתי כזה שאומר שמצוות יישוב ארץ ישראל כוללת את כל התורה כולה, אין לזה שחר לדעתי. אבל בלי קשר לזה אפשר להיות ציוני, אני רק אומר שלא צריך לעקם את ההלכה בשביל זה. הטענה היא שהרמב\"ם בשורש הרביעי כשהוא מדבר על מצוות שכוללות את כל התורה כולה, הוא מדבר על מצוות כמו ושמרתם את כל מצוותיי. זה הדוגמאות שהוא מביא שמה. מה זה המצוות האלה? למה לא מונים אותם? כי לא צריך, כבר כתוב, המצוות כבר כתובות, מה אתה צריך לצוות אותי לקיים את המצוות? הן כבר כתובות בתור מצוות. זה מה שהרמב\"ם אומר. השורש הזה הוא שורש של כפילות, וזה מיותר, לכן לא מונים. לא בגלל שזה כולל איזה כלל כזה שמצוות כוללות לא נמנו. אין כלל כזה ברמב\"ם. יש כלל שמצוות כפולות לא נמנו, מצוות שאין טעם למנות אותם לא נמנו. כבר נאמרו לנו המצוות, למה צריך למנות עוד מצווה שאומרת לשמור את כל המצוות? אגב, יש ראשונים שאומרים שהמצוות האלה אמנם לא נמנו אבל הן מצוות. לכן למשל הם אומרים, רב ניסים גאון נדמה לי בסוגיה של עשה דוחה לא תעשה, אז הוא אומר, מה הולך שמה? הוא אומר שיחד עם כל לאו יש מצווה כוללת, ושמרתם את כל מצוותיי. היא לא נמנית אבל היא מצווה כוללת, ואז יוצא שעשה לא עומד רק כנגד הלאו, אלא עומד כנגד לאו ועשה, ואז השאלה היא למה זה דוחה? זה סיפור אחר. לכן הוא אומר זה הותרא, זאת אומרת הוא תופס שהמצוות האלה הן מצוות. לא נמנות במניין המצוות אולי, לא יודע מה מניין המצוות שלו, אבל לפי הרמב\"ם זה לא נמנה במניין המצוות אבל זה לא אומר שזה לא מצווה. פשוט לא מונים את זה כי זה מיותר. טוב, בכל אופן לענייננו זה השורש הרביעי. עכשיו הרמב\"ם שם תוקף את הבה\"ג, כי הבה\"ג כן מונה את המצוות הכוללות. ומה הדוגמה שהבה\"ג מונה והרמב\"ם תוקף אותו עליה? קדושים תהיו. הבה\"ג אומר שמצוות קדושים תהיו זה מצווה לשמור את כל המצוות. בסדר? והרמב\"ם אומר שאנחנו לא מונים את המצוות הכוללות. ככה הרמב\"ם מפרש את קדושים תהיו. קדושים תהיו הכוונה תתקדשו במצוות, זאת אומרת תקימו את המצוות. זה כמו ושמרתם את כל מצוותיי. והוא אומר שמה שהמצווה של קדושים תהיו עוסקת רק בהתקדשות. זה לא כל המצוות כמו שהרמב\"ם מפרש, אלא זה התקדשות כמו שרש\"י כותב בתחילת פרשת קדושים, פרישות מהעריות וכל מיני דברים כאלה. אז לכן הבה\"ג מונה את זה, זה לא מצווה כוללת כל התורה כולה. זה מצווה ככל מצווה אחרת, לכן הוא מונה את זה. זה לא ההסבר שהוא נותן לקדושים תהיו. למה הוא לא מביא את ההסבר שלו עצמו בתור הגנה על הבה\"ג? הרמב\"ן, כן, כן. מאותה סיבה שהוא לא משתמש בהסבר שלו עצמו כדי למנות את זה כמצוות עשה. הרי אתם מבינים שאם הדבר הזה היה יכול להימנות כמצוות עשה, אז אפשר היה להציל את הבה\"ג עם ההסבר הזה. כי הבה\"ג מנה את זה כמצוות עשה, אז אומר אה, קדושים תהיו, אל תהיו נבל ברשות התורה, ולכן הבה\"ג מונה את זה במניין המצוות. נבל ברשות התורה זה לא כולל את כל התורה, זה משהו אחר. אוקיי? אבל הרמב\"ן מבין שאי אפשר למנות את הדבר הזה כמצוות עשה. עובדה שהוא עצמו לא הוסיף את המצווה הזאת כמצוות עשה. אז זה גם לא יכול להציל את הבה\"ג. אם הבה\"ג היה מפרש ככה, אז מה זה יעזור? עדיין אי אפשר למנות את זה כמצווה. איך אתה מסביר שהבה\"ג מנה את קדושים תהיו כמצווה? זה לא יכול להציל את הבה\"ג גם לפי הרמב\"ן עצמו. לכן הוא חייב למצוא הסבר אחר בבה\"ג שהוא לא מקבל אותו. בסדר, ובבה\"ג הוא מציל אותו מפני קושיית הרמב\"ם. אוקיי. עכשיו אני שואל למה באמת לא? למה באמת הרמב\"ן חושב שההסבר שלו לא מאפשר למנות את קדושים תהיו במניין המצוות? אנחנו רואים את זה גם אצלו וגם בהגנה שלו על הבה\"ג. למה לא באמת? תשובה, זה מה שאני קורא פרדוקס הנבל. לא בטוח שהמונח הוא שלי, אולי פעם שמעתי אותו, לא זוכר כבר. אבל אני משתמש בו הרבה. פרדוקס הנבל פירושו, נניח שהיינו מונים את זה במניין המצוות, אוקיי? אז בעצם עכשיו מישהו שהוא נבל ברשות התורה, הוא נבל לא ברשות התורה, הוא ביטל עשה של קדושים תהיו. הוא עבר על ההלכה, אז הוא כבר לא נבל ברשות התורה, סתם מבטל עשה. נבל ברשות התורה פירושו אין איסור הלכתי, נכון? אבל עדיין לא ראוי לעשות את זה, זה המשמעות של נבל ברשות התורה. אז אם קדושים תהיו במהותו בא להגיד לך אל תהיה נבל ברשות התורה, הוא לא יכול להיכנס למניין המצוות. אם הוא היה נכנס למניין המצוות, אז זה לא היה נבל ברשות התורה, זה היה נבל לא ברשות התורה, הוא סתם הוסיף עוד מצווה לא לאכול הרבה או לא להרבות במשגל או כל מה שהרמב\"ן מביא שמה. אוקיי? עכשיו למה באמת? מה הרעיון? בסדר, אז תכניס את זה כמצווה. למה יש עניין להגדיר את זה דווקא ברשות התורה, סליחה, ולהשאיר את זה ככה? תכניס את זה למניין המצוות וזה לא יהיה ברשות התורה עדיין, ואנחנו נבין היטב מה מוטל עלינו. מה הבעיה? לתורה יש עניין שאנחנו נעשה את זה וולונטרית. לא בגלל שאנחנו מצווים. שזה יהיה מותר ובכל זאת אנחנו מבינים שלא ראוי להתנהג ככה ולכן לא לעשות את זה. אז זה פלונטר. זאת אומרת, אתה לא יכול להכניס דבר כזה למניין המצוות אם אתה רוצה להשאיר את הסטייט אוף מיינד שלנו באופן הזה. נכון? הרי אם היו מכניסים את זה למניין המצוות, בסדר, אז הייתה לנו עוד מצווה. כמו תיקון המידות. זאת אומרת, יש דברים שאנחנו לא יכולים להכניס אותם למניין המצוות אבל לא בגלל שלא צריך להתנהג ככה. הפוך, ודאי שצריך להתנהג ככה. הסברה נותנת שצריך להתנהג ככה. להכניס את זה למניין המצוות היה הורס. וזה אותו דבר בתשובה. כמו שיש איך זה הולך ובחרת בחיים, נכון? למה זה לא מצוות עשה? ובחרת בחיים, ממש לשון ציווי. לא מכיר מישהו שמונה את זה כמצוות עשה. למה לא? כי אי אפשר לצוות על לבחור, נכון? דיברנו על זה קודם. אז הרמב\"ם אומר אבל מצוות תשובה כל עניינה זה לחזור להיות בוחר. אז אם זה עניינה של המצווה, איך אפשר לצוות על זה? אי אפשר לצוות, בדיוק מאותה סיבה שאני לא מונה את ובחרת בחיים, אני גם לא מונה את ושבת עד ה' אלוהיך, אלא אני מפרש את זה כנבואה ולא כציווי. אוקיי? מאותה סיבה. לכן, אם ככה, אני רגע מסכם את ההקדמה הזאת שנתתי, ואני בעצם אומר שמהותה של מצוות תשובה זה שהיא לא מצווה, זאת אומרת היא חובה שאינה מצווה. חובה שאינה מצווה, ולכן בהלכות תשובה מוקדש לזה קובץ הלכות, הלכות תשובה, כי חובה לעשות את זה וצריך להסביר איך כן ואיך לא. אבל בספר המצוות זה לא ייכנס. אין חובה לעשות תשובה, רק וידוי. עכשיו מה שבעצם הדבר הזה אומר, אז מה זה כל הפירוטים שאנחנו רואים פה להלכות תשובה? חלקם בכלל לא נוגעים לתשובה. מדבר על עולם הבא, עבודת השם לשמה, על יראה, אהבה, תלמוד תורה, עולם הבא הוא נכנס בכלל, גן עדן, כל מיני דברים כאלה. נו מה זה קשור להלכות תשובה בכלל? וגם בארבעת הפרקים הראשונים שעוסקים באמת בהלכות תשובה, גם שם מה הסטטוס שלהם? הסטטוס שלהם זה לא מצוות, אלא זה התיאור של האופן שבו מבצעים את התשובה, איך נכון לבצע את זה. אבל זה לא שאם לא עשית שמה משהו אז יש לך ביטול עשה. אין מצווה לעשות תשובה, אין לך ביטול עשה. אגב יותר מזה, גם בווידוי, אני חושב שדי ברור שמצוות הווידוי, אם אתה עשית תשובה ולא התוודית כמו שספר החינוך שואל, אם עשית תשובה ולא התוודית זה לא מצבך לא יותר גרוע ממי שלא עשה תשובה בכלל. עשית תשובה באופן שהוא לא שלם. אז יכול להיות שהכפרה שלך היא לא מלאה, דיברנו על זה, זה לא בינארי, כן כפרה או לא כפרה. יכול להיות שהכפרה היא לא מלאה. אבל ברור שאין לך ביטול עשה, כי לא לעשות תשובה בכלל זה לא ביטול עשה, אז לעשות תשובה בלי וידוי זה בטח לא ביטול עשה, לא יכול להיות. אפשר לדמות את זה אולי למה ש, אתם יודעים, זה אני אדבר אולי ביום שלישי בשיעור המקביל, יש כמה סוגים של מצוות עשה בהלכה. הזכרתי כבר מצווה חיובית וקיומית. מצווה חיובית זו מצווה שאם עשית אותה יש לך מצוות עשה ואם לא עשית אותה יש לך ביטול עשה. מצווה קיומית זו מצווה שאם עשית אותה יש לך מצוות עשה ואם לא עשית אותה לא קרה כלום. יש מצוות עשה חיובית מותנית, שהיא דומה לקיומית כמו ציצית, שאם מתקיימות הנסיבות זאת מצווה חיובית, שאם עשית אותה יש לך מצווה ואם לא עשית אותה יש לך ביטול עשה, אבל אם לא מתקיימות הנסיבות אז לא קרה שום דבר, פשוט לא התחייבת בכלל. חוץ מזה אבל יש עוד שני סוגים של מצוות. בוא נעשה קומבינטוריקה פשוטה. יש לנו את הקיום ואת הביטול, נכון? מצווה חיובית זו מצווה שיש לה קיום ויש לה ביטול. מצוות עשה קיומית זו מצווה שיש לה קיום אבל אין לה ביטול, אפשר לקיים אותה ואי אפשר לבטל אותה. מה נשאר? מצוות שאפשר לבטל אבל לא לקיים ומצוות שאי אפשר לא לבטל ולא לקיים, נכון? אלה שני הסוגים שנשארו. יש כאלה סוגים של מצוות עשה? התשובה היא כן, יש. מצווה שאפשר לבטל אבל אי אפשר לקיים, איך קוראים לזה, מצוות עשה? לאו הבא מכלל עשה. והיו לכם פירות הארץ לאוכלה, לאוכלה ולא לסחורה. בפירות שביעית. אז נעזוב את שיטת הרמב\"ן למרות שגם בו לדעתי הרבה טועים, לא חושב שיש מצווה באמת לפי הרמב\"ן לאכול, אבל ללא שיטת הרמב\"ן כולם מסכימים מי שאוכל פירות שביעית לא קיים מצווה. אבל מי שסוחר בפירות שביעית עשה עבירה. איזה עבירה? זה לא לאו, זו עבירה של ביטול עשה. כי הוא לא אכל את פירות השביעית אלא סחר בהם. אבל אם הוא היה אוכל הוא לא קיים מצוות עשה. אבל אם הוא לא אכל אז הוא ביטל. אז זה מצוות עשה שרק מורה לך מה לא לעשות. היא משתמשת בשפה פוזיטיבית כדי לשלול את כל הדברים האחרים, לא כדי להגיד לך שהדבר הפוזיטיבי הזה הוא מצווה. יש סדרה שלמה של מצוות כאלה, זה לאו הבא מכלל עשה. הדרך לקרוא אותם לדעתי, והיה לכם פירות הארץ רק לאוכלה, כך צריך לקרוא את זה. אם אתה כבר משתמש בהם אז רק לאוכלה, לא למטרות אחרות. אבל זה לא שאם אכלת אותם יש לך מצוות עשה. הרק פה הוא הדגש. זאת אומרת זה בא לשלול את כל השימושים האחרים שהם לא אכילה. זה לאו הבא מכלל עשה. ולהלכה הגמרא קובעת שלאו הבא מכלל עשה הוא עשה. זאת אומרת זה עשה שאפשר לעבור עליו, לבטל אותו אבל אי אפשר לקיים אותו. אז זה הסוג השלישי. מה ששאלנו זה הסוג הרביעי, עשה שאי אפשר לא לקיים ולא לבטל. אז גם יש עשה כזה. הרמב\"ם בעשה צ\"ה, בצ\"ו גם אחריה, כותב את זה במפורש. מצווה צ\"ה זה הפרת נדרים, שהבעל יכול להפר את נדרי אשתו ביום. אז הרמב\"ם אומר, ואל תעלה בדעתך, אל תעלה בדעתך שיש איזושהי חובה להפר נדרים או שיש איסור מי שלא הפר נדרים או לא, אין איסור, אין חובה, אין כלום, זאת רק הגדרה. אם הפרת כמו שהכללים אומרים אז הנדר מופר ואם לא אז הנדר לא מופר, זה הכל. זה לא מטיל עליך שום חובה ואין שום איסור ושום כלום. היינו קוראים לזה בשפה של היום מצווה הגדרתית. זו מצווה שמגדירה איך מפרים נדרים. אם עשית את זה הנדר מופר, לא עשית את זה הנדר לא מופר. לא עברת איסור, לא קיימת מצווה, אין, זה לא מצווה ולא איסור. ועדיין במניין המצוות של הרמב\"ם זאת מצוות עשה צ\"ה. זאת מצווה שאי אפשר לא לקיים ולא לבטל. זו מצווה מגדירה. יש כאלה שירצו להגיד את זה על מצוות גירושין למרות שלדעתי זה לא נכון. כי מצוות גירושין זה מצווה מגדירה. אם אתה עושה את זה ככה היא מגורשת, ואם לא, אז לא קרה כלום, אז היא לא מגורשת. החינוך כותב שאם לא עשית את זה, אז ביטלת את העשה של גירושין. אז יש ביטול, העשה של גירושין. כן? אז כל אחד צריך להקפיד לקיים את המצווה החשובה הזאת כדי שלא לעבור על הביטול עשה של גירושין, לגרש את אשתו. בכל אופן, אז זה… אבל יש, יש מצוות כאלה שהן מצוות הגדרתיות. גם על שחיטה יש כאלה שרוצים לומר, אבל זה לא נכון, כי שמה מברכים, וכנראה זה כן מצוות עשה חיובית. וגם במתנה. אז הן מצוות הגדרתיות. מצווה צ\"ו גם, בטומאה. הגדרה של טומאת שרץ או טומאת מת, זה מצווה הגדרתית. אין איסור להיטמא למת ואין מצווה להיטמא למת. אין כלום. אבל ההגדרה מתי אתה טמא מת היא מצוות עשה ברמב\"ם. מצוות עשה צ'… לא זוכר איזה… צ\"ו זה שרץ נדמה לי, ואחרי זה כל מצוות הטומאה. אז במצווה של שרץ, הרמב\"ם מפרט את זה עוד פעם, כמו שעשה במצווה צ\"ה. אל תחשוב שמה שאני אומר לך פה זה ציווי או איסור, לא, זה הגדרה. כל התוצאות ההלכתיות של ההגדרה הזאת, למשל אם אתה טמא אסור לך לאכול בתרומה, או אסור לך להיכנס למקדש, כל אלה זה מצוות שמנויות בפני עצמן. התוכן של המצווה הזאת זה רק ההגדרה מתי אתה טמא ומתי לא.

[Speaker C] ומכניס אותך למצב מסוים.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק. עכשיו, מה עושים עם המצב הזה? יש על זה מצוות שמטפלות בזה כבר, זה לא המצווה הזאת. זה משהו אחר. המצווה הזאת רק מגדירה מתי אתה טמא שרץ. זה הכל. זה מצוות שלא… לא מצוות ולא אוסרות. אוקיי?

[Speaker C] מה הקטע בזה בעצם?

[הרב מיכאל אברהם] אני חושב שזה דיון שצריך לעשות אותו לעצמו. אני חושב שאצל הרמב\"ם, מה זה ספר המצוות? ספר המצוות זה בעצם ספר החוקים ההלכתי. כל החוקים שחוקקו, נכון? עכשיו, בספר החוקים הישראלי, או כל ספר חוקים, יש גם סעיפים מגדירים. קטן לעניין חוק זה הוא רק מי שהגיע לגיל 16, ואני לא יודע מה, והתקיימו תנאים כאלו וכאלו, בר דעת, ואני לא יודע, משהו כזה. אוקיי? עכשיו, הסעיף הזה בחוק הוא גם חוק, למרות שהוא לא אומר לך כלום, לא איסור ולא חובה, לא לעשות שום דבר. אבל זה חלק מספר החוקים, אתה צריך גם סעיפים מבארים. מבחינת הרמב\"ם ספר המצוות הוא ספר החוקים, ויש בו גם סעיפים מגדירים, סעיפים מבארים. וגם הן מצוות, כל עוד זה מספיק עשיר ומספיק נחוץ, אז מוקדשת לזה מצווה.

[Speaker C] והוא סופר את זה בתרי\"ג. כן, גם את הטהרה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, כן.

[Speaker C] למרות שזה לא מצווה. לא.

[הרב מיכאל אברהם] הוא כותב את זה שמה. זה מצווה עשה צ\"ה וצ\"ו, הוא סופר אותם, וצ\"ז, וכן הלאה, כל מצוות הטומאה. אז לענייננו, מה בעצם… עכשיו אני חוזר לשאלה של המנחת חינוך. קודם כל, יישבנו את הסתירה שהמנחת חינוך מעלה בין לשון הרמב\"ם בספר המצוות לבין לשון הרמב\"ם ביד החזקה. ספר המצוות לא מופיעה מצוות תשובה כי התורה לא מצווה. ביד החזקה זה מופיע כי יש חובה לעשות תשובה ואתה צריך לפרט מה עושים שמה. מה הסטטוס של הפירוטים האלה, גם של הוידוי אגב, וגם של כל השאר? פה אני מגיע לקושיה השנייה של המנחת חינוך: איך זה יכול להיות שיש פה מצווה מותנית, שאם אתה לא קיימת אותה זה יותר גרוע ממי שלא עשה תשובה בכלל? אז לא, אתה באמת לא יותר גרוע. זו מצווה מגדירה. אם אתה עשית את התשובה בלי שהתוודית, לא עשית תשובה. זה לא איסור כי אין מצווה לעשות תשובה, אבל לא עשית תשובה, או לפחות לא באופן מלא. כן? לא תשובה מלאה. יש פה לדון עד כמה ומה זה אומר שזה חלקי, לא חשוב, אלו כבר שאלות יותר אמורפיות. אבל ברמה העקרונית, בהחלט ייתכן שזו פשוט מצווה מגדירה, וזה הכל. ואז לא צריך להגיע למה שהמנחת חינוך אומר, שאם עשית תשובה אבל לא התוודית אז יש לך ביטול עשה, ומצבך יותר גרוע ממי שלא עשה תשובה. לא, פשוט אין לך תשובה, זה הכל. כי המצווה הזאת מגדירה את תהליך התשובה. כמו שאם הפרת נדרים לא לפי הכללים אז הנדר לא מופר, ואם גירשת את האישה לא לפי הכללים של הלכות גירושין אז היא לא מגורשת. פשוט יש פה הגדרה הלכתית איך העסק עובד. אם לא עשית לפי ההגדרה, לא עשית שום איסור, אבל העסק לא עבד, מה שניסית לעשות לא צלח בידך. אוקיי? זאת בעצם הטענה. אז זה בעצם המשמעות במסגרת הדיון. הצבתי פה את מסגרת הדיון, ואמרתי שכמו שמצוות תשובה היא בעצם חובה שאינה מצווה, גם בהלכות תשובה, כל מה שנכלל זה בעצם חובות שאינן מצוות, שאנחנו לא מצווים עליהן. הבחירה בראש ובראשונה בפרק ה' ובפרק ו'. ה' ו-ו' זה הבחירה. אין מצווה להיות בוחר, אבל ברור שצריך להיות בוחר. וכל השאר מפרק ו', ז', ח', ט'. ז' זה פיוטים, כן? כמה גדולה מעלת התשובה ושמלפני זה היית כזה ואחרי זה אתה כזה, וכל מיני הרמב\"ם מפייט שמה על מעלתה של מצוות התשובה. למה הוא לא מפייט בהלכות ברכת המזון כמה מעלת ברכת המזון גדולה, שאתה מברך את הקדוש ברוך הוא ואתה דבוק בו וכולי וכולי? למה הוא לא מפרט שם? או בהלכות כיבוד הורים או בהלכות קורבן עולה. למה הוא לא מפייט? כי בהלכות תשובה הוא צריך לשכנע אותך לעשות אותם, כי אין מצווה. צריך להסביר לך למה הסברה אומרת שצריך לעשות תשובה, כי מצווה אין. הוא אומר לך תראה תראה איזה מעלה וזה מכפר לך על החטאים, אתה מבין שיש סברה שצריך לעשות תשובה. אנשים שלא מבינים אז הם לא יעשו תשובה כי אין מצווה, מה הבעיה? הכל בסדר. אוקיי, עכשיו אני אביא לכם, סתם נזכרתי בזה עכשיו, אולי זה משאיר לי קצת זמן אז אני אעשה את זה. יש גמרא במנחות, נדמה לי שגם מסבירה את זה מאוד יפה את החלוקות האלה שעשיתי כאן. מנחות צ\"ט. בואו איתנו… נראה שכבר לא, התעייף הבחור הזה. טוב, פשט נפלא בגמרא. אם את הדרך להגדה אתם מדלג…

[Speaker A] אני דווקא פה אני רוצה שתראו… הנה פה,

[הרב מיכאל אברהם] יפה. תראו, נעשה את זה בקצרה, אבל פה נדמה לי כל התורה כולה נמצאת פה. זה מדבר על הלכות… על מצוות תלמוד תורה, לא מצוות תשובה, אבל תראו את כל החילוקים שדיברנו עליהם. אמר רבי אמי, אני מתחיל כאן. גמרא ידועה אבל תראו עכשיו איך אני מסביר לכם שורה אחרי שורה. אמר רבי אמי: מדבריו של רבי יוסי נלמד, אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, קיים מצוות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. פרק בבוקר, פרק בערב. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש. ויש פה תחרות, איך לרוקן לגמרי מתוכן את מצוות תלמוד תורה. יש המתחרה הראשון זה רבי אמי, הוא אומר לנו תראה פרק בבוקר פרק בערב וכל השאר לך לים, הכל בסדר. אומר לו רשב\"י, מה אתה מדבר? זה ממש בזבוז זמן פרק בבוקר ופרק בערב. קריאת שמע אתה קורא בבוקר ובערב? זה מספיק, זה עצמו כבר יעשה לך גם את העבודה גם על תלמוד תורה. הכל בסדר, לא צריך לעשות שום דבר. מוזר קצת, נכון? בפי רבי שמעון בר יוחאי, כן? ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ. למה? אז הם באמת יעשו את זה. מצוין, אבל למה שלא יעשו את זה? מה הבעיה? באמת לא חייבים, לא? או, זאת אומרת אסור לאומרו בפני עמי הארץ, מה הכוונה? ברור לכולם שצריך ללמוד תורה, נכון? אבל עמי הארץ חושבים שאם אין ציווי אני פטור. אל תגיד להם את זה, הם לא מבינים שיש דברים שאותם צריך לעשות גם בלי ציווי. תלמוד תורה זה משהו שצריך לעשות אותו גם בלי ציווי. וכל התחרות שהתחילה שם רבי אמי ורבי שמעון בר יוחאי, התחרות הזאת באה לא למעט את ערכו של תלמוד תורה אלא להגדיל אותו. שאנחנו צריכים לעשות את זה לא בגלל הציווי. למה אנחנו לא מצווים על זה חוץ מקריאת שמע בבוקר ובערב? כיוון שאם היינו מצווים על זה היינו עושים את זה בגלל הציווי, בדיוק כמו בתיקון המידות של הרב קוק. אבל גדול מי שאינו מצווה ועושה בתלמוד תורה. אתה צריך ללמוד תורה כי אתה מבין מה זה, לא בגלל שיש מצווה קט\"ז ללמוד תורה, זה לא אחת מתרי\"ג המצוות. זה היה מקטין אותה אם היית מונה את המצווה הזאת. עזוב, אם אתה רוצה לצאת ידי חובה את המצוות, כלום, אתה לא צריך לעשות כלום. קרא קריאת שמע בבוקר ובערב אתה פטור, הכל בסדר. אבל זה לא בגלל שבאמת אין ערך, הפוך, זה ערך כל כך יסודי שאנחנו לא רוצים להכניס אותו לתרי\"ג המצוות. מבחינת המצווה הפורמלית, קריאת שמע בבוקר ובערב יצאת ידי חובה. אז מה עם ביטול תורה? מה עם זה? הרי כל הזמן אומרים לנו שצריך ללמוד תורה כמה שאפשר? ברור, אבל זה לא מצווה, זה החובה, לא המצווה. המצווה להיפך, המצווה אנחנו ממעטים אותה כמה שאפשר כדי להבין שצריך לעשות את זה בגלל החשיבות של זה ולא בגלל שזה מצווה ולתת ידי חובה. ולכן אסור לאומרו בפני עמי הארץ, אסור לאומרו בפני עמי הארץ כי עמי הארץ חושב שמה שצריך לעשות זה מה שמצווים. הוא לא מבין שיש דברים שאנחנו לא מצווים. כדי לגרום להם להפסיק להיות עמי הארץ, להתחיל ללמוד. תראו, זה אפילו לא מצווה, זה כל כך חשוב. זה כל כך דבר יסודי שהתורה לא רוצה לצוות על זה. אז ודאי שאתם צריכים לעשות את זה. עמי הארץ האלה שעושים רק את מה שהם מצווים, אז אתה יכול לזרום איתם, זה הדעה הראשונה, אז אל תגלה להם את זה. הדעה השנייה אומרת למה? תגרום להם להפסיק להיות עמי הארץ. תגיד להם את זה. תסביר להם את המעלה של תלמוד תורה, שאיפכא, התורה מגבירה את זה כלא חובה בגלל החשיבות של זה, לא בגלל אי החשיבות של זה. עכשיו תראו את ההמשך. שאל בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל את רבי ישמעאל: כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חוכמת יוונית? שאל אותי פעם מישהו בירוחם בישיבה בתיקון ליל שבועות, באתי שמה לאולם, אז מישהו שאל אותי: תגיד, אם הוא למד את כל התורה כולה, אז איך זה הוא לא יודע? אמרתי לו שהוא יודע את כל מה שהתורה מצווה. מה שהוא שואל פה זה לא שאלה הלכתית. ברור, הוא שואל אותו הערך של תלמוד תורה, לא מצוות תלמוד תורה. מצוות תלמוד תורה זה קריאת שמע בבוקר ובערב. אז אם למדת את כל התורה מה הבעיה, אל תלמד כלום, הכול בסדר, מה יש לשאול פה. אבל אני אומר לך לא, כל מה שמיעטתי את מצוות תלמוד תורה זה כדי להגדיל את חובת תלמוד תורה. ואז הוא אומר מצד חובת תלמוד תורה: כגון אני שלמדתי את כל התורה כולה, מהו ללמוד חוכמת יוונית? הוא יודע את כל התורה, את כל המצוות, את כל ההלכה, הוא יודע הכול, אבל זה לא שאלה הלכתית, זה שאלה מטא-הלכתית, שאלה חיצונית להלכה. אז הוא שואל אותו: אז מה? אני יכול או לא? אז מה הוא עונה לו? קרא עליו המקרא הזה, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמד בה חוכמת יוונית. מאה שמונים מעלות הפוך ממה שראינו למעלה, נכון? קריאת שמע בבוקר ובערב אתה יכול ללכת לים. עכשיו פתאום אומר לו לא, שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה, אתה צריך להיות היסטרי, אין שנייה שמותר לך לבטל. לא הבנתי, לפני רגע אמרת לי שקריאת שמע בבוקר ובערב יוצאים ידי חובה. תגידו לי טוב, אולי רבי ישמעאל חולק על רבי שמעון בר יוחאי, נכון? תראו את ההמשך של הגמרא, הוא אומר: ופליגא דרבי שמואל בר נחמני. מצאתי מישהו שרבי ישמעאל חולק עליו, אתם יודעים מי זה? לא כל החבר'ה שדיברו קודם שחזית נגדו. רבי שמואל בר נחמני, הוא חולק עליו. רגע, מה עם רבי שמעון בר יוחאי, רבי יוחנן, רבי יוסי, רבי אמי, כל היהודים שהבאת עכשיו במשפט הקודם, רבא, כל החבר'ה האלה. מה מצאת, מה הכנסת לי פתאום עכשיו את רבי שמואל בר נחמני? כי רבי ישמעאל לא חולק עליהם, אין שום מחלוקת, הוא חולק על רבי שמואל בר נחמני, לא עליהם, כי הם גם אומרים שצריך ללמוד יומם ולילה. הם רק דנים בגדר של מצוות תלמוד תורה, לא של חובת תלמוד תורה. זה הוויכוח, לא ויכוח אלא דיון. המצווה היא באמת מינימום שבמינימום, אבל החובה ברור, אנחנו מדברים על החובה, ובזה כולם מסכימים, מה זה קשור? למה על רבי שמואל בר נחמני הוא כן חולק? בואו תראו מה אומר רבי שמואל בר נחמני, תראו כל שורה מסתדרת פה. ופליגא דרבי שמואל בר נחמני, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: פסוק זה אינו לא חובה ולא מצווה אלא ברכה. לא הבנתי, מה ההבדל בין חובה לבין מצווה? איפה מצאנו דבר כזה, זה לא חובה ולא מצווה. זה לא מצווה, בסדר, הבנתי, אז אין חובה. מה זה הקטגוריה הזאת של חובה ומצווה? כמו שדיברנו, נכון? זה נושא הסוגיה. המצווה היא קריאת שמע בבוקר ובערב, החובה כל רגע ורגע. ועכשיו רבי ישמעאל לא חולק על הקודמים כי הקודמים מסכימים שהחובה היא כל רגע ורגע, רק את המצווה הם ממעטים. רבי ישמעאל אומר החובה היא כל רגע ורגע, זה ברור, הוא משלים רק את דבריהם, הוא לא חולק עליהם. על מי הוא כן חולק? על רבי שמואל בר נחמני הוא חולק, למה? כי רבי שמואל בר נחמני אומר שאין פה לא חובה ולא מצווה. טוב, זה כבר נגד רבי ישמעאל. לכן הוא חולק על רבי שמואל בר נחמני. אגב, רבי שמואל בר נחמני לא בהכרח אומר שאין חובה, הוא רק אומר שזה לא הפסוק הזה. הפסוק הזה הוא לא חובה ולא מצווה. יכול להיות שיש חובה כזאת וגם הוא מסכים, אבל הפסוק הזה הוא לא חובה ולא מצווה. ולכן הגמרא מוצאת מי שחולק על רבי ישמעאל זה רק רבי שמואל בר נחמני, זה לא כל החכמים שלפני כן.

[Speaker C] אבל אולי הוא התכוון שהחובה היא רק קריאת שמע בערב ובבוקר וכל השאר זה ברכה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא אומר כל הפסוק הזה הוא לא. לא חובה ולא מצווה. לא, גם קריאת שמע בוקר וערב.

[Speaker C] אבל הוא רוצה להדגיש שה…

[הרב מיכאל אברהם] אז תגיד שהוא מצווה אבל לא חובה.

[Speaker C] לא, המצווה היא רק קריאת שמע בערב.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אז תגיד קריאת שמע

[Speaker C] בוקר וערב והשאר רצוף הוא ברכה.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל הוא אומר את זה. הוא אומר, אז תגיד שקריאת שמע בוקר וערב זה מצווה והשאר זה לא חובה, משהו כזה. לא, הוא אומר זה לא חובה ולא מצווה. הכל. זה רק ברכה. \"והשבת אל השם אלוקיך\", זה רק נבואה, זה לא מצווה, נכון? זה לא אומר שאין עניין בזה. ודאי שיש עניין בזה, כי אחרת מה הברכה ליהושע שלא ימוש ספר התורה הזה מפיך? זה הפסוק שהוא מביא. אם אין עניין בזה אז מה… ברור שיש עניין בזה. רק אומר זה לא חובה ולא מצווה אלא ברכה. בסדר? ולכן רק הוא חולק על רבי ישמעאל, לא כל הקודמים. ופה אנחנו רואים בדיוק את המתח הזה בין מצווה לבין חובה. יש חובות שקיימות למרות שאין ציווי, אין מצווה. רב שמעון בר נחמני טוען שתלמוד תורה מהפסוק הזה הוא לא חובה ולא מצווה. כל קודמיו אמרו הוא לא מצווה אבל הוא כן חובה. אוקיי? רבי ישמעאל אומר שהוא כן חובה. כל קודמיו אמרו שהוא לא מצווה. ורבי שמעון בר נחמני אומר לא חובה ולא מצווה, לכן הוא חולק עליהם. אבל הם ביניהם לא חולקים בכלל, אלה מדברים על המצווה והוא מדבר על החובה, זה הכל. וזה בדיוק אותו דבר כמו שדיברתי בתשובה. בתשובה יש חובה אבל אין מצווה. אוקיי? זה בדיוק הקטגוריה שיש פה. וגם בתלמוד תורה זה בדיוק מאותה סיבה כמו שבתשובה, בבחירה, בעבודת המידות בכולם. כיוון שתלמוד תורה, התורה רוצה שאנחנו נעשה את זה כמי שאינו מצווה ועושה. בכוונה ממעטים את הגדר של החובה שלנו, של המצווה שלנו שבה אנחנו מצווים. לא לא, הכל בסדר, אם אתה רוצה לצאת ידי חובה קריאת שמע בוקר וערב ותמשיך הלאה. ואם אתה באמת מבין מה אתה צריך לעשות, אז \"והגית בו יומם ולילה\" אפילו שעה שלא מן היום ולא מן הלילה. אוקיי? זה מה שהוא מביא שזה ברכה ליהושע, כן, ש\"לא ימוש ספר התורה הזה מפיך\". עכשיו תראו תנא דבי רבי ישמעאל. אוקיי, תנא דבי רבי ישמעאל, דברי תורה לא יהיו לך חובה ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן. מה זה? קודם הוא אמר זה לא

[Speaker C] חובה.

[הרב מיכאל אברהם] כל רגע, נכון? רק כן, לא חובה ואתה לא רשאי לפטור עצמך מהן. המילה חובה פה לדעתי היא המשמעות של זה היא מצווה. היא לא מצווה ואתה לא רשאי לפטור עצמך מהן. זה מה שאני קראתי קודם חובה, זה המינוח לא חשוב, אבל זה מה שמתכוון לומר. אין מצווה אבל אתה לא רשאי לפטור עצמך מהן. זה מה שאמרתי ברבי ישמעאל פה מופיע. זה מה שאמרתי ברבי ישמעאל למעלה. למה רבי ישמעאל למעלה לא חולק על החכמים שלפניו? כי הוא דיבר על זה שאתה לא רשאי לפטור את עצמך ממנו. השאלה אם זאת מצווה, לא, גם הוא מסכים שזה לא מצווה. והנה הראיה, עוד כמה שורות רבי ישמעאל עצמו אומר את זה. אוקיי? אני אסיים אולי רק בסתירה שהרבה פעמים מקשים מהסוגיה הזאת מול סוגיה בברכות. גמרא בברכות אומרת שהם ממש הצרכה בין רבי ישמעאל לבין רבי שמעון בר יוחאי. פה רבי שמעון בר יוחאי אומר קריאת שמע בוקר וערב הכל בסדר. רבי ישמעאל אומר אתה לא רשאי לפטור את עצמך שעה שלא מן היום ולא מן הלילה. אוקיי? בברכות זה הולך הפוך. רבי שמעון בר יוחאי יצא מהמערה שמה, ואז הוא אומר שהוא ראה אנשים זורעים בשעת זריעה, חורשים בשעת חרישה, קוצרים בשעת קצירה. תורה מה תהא עליה? נתן בהם את עיניו והפכם לגל עצמות. אוקיי? מה זאת אומרת צריך ללמוד כל רגע. לא הבנתי, פה אמרת קריאת שמע בוקר וערב הכל בסדר. גם בעוד מקומות, רבי שמעון בר יוחאי בכמה וכמה מקומות מביא קריאת שמע בוקר וערב יצא ידי חובה, גם בנדרים בדף ח' ועוד. ורבי ישמעאל, מי חולק עליו שם בברכות? רבי ישמעאל. הוא אומר מה פתאום, רבים עשו כמותו ולא עלתה בידם, הנהג בהם מנהג דרך ארץ. ואיזי איזי הכל בסדר, אפשר גם לעבוד, אפשר לעשות כל מיני דברים, לא חייבים ללמוד כל הזמן בהיסטריה. פה הוא אומר צא וחפש לך שעה שלא מן היום ולא מן הלילה. הם ממש עושים הצרכה. זאת אומרת רבי שמעון בר יוחאי הוא המקל הגדול פה ורבי ישמעאל הוא המחמיר פה. ושם רבי שמעון בר יוחאי מחמיר היסטרי, אסור אפילו לעבוד לפרנסתך, צריך רק ללמוד. ורבי ישמעאל הוא המקל, אומר בסדר תעבוד, תעשה, תלמד כמה שאתה יכול.

[Speaker C] אבל זה שבר נחמני אומר להם שזה ברכה זה נראה לי הכי טוב. כאילו הוא אומר להם תעשו את זה יהיה לכם טוב. זה הוא נותן את ה…

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא שיהיה להם טוב, הברכה ליהושע שהוא יזכה ללמוד תורה. לא שאומרים שהתורה תברך אותו בדברים אחרים. הברכה היא שהוא יזכה ללמוד תורה. \"לא ימוש ספר התורה הזה מפיך\".

[Speaker C] נשמע כאילו שאם אתה תלמד תורה תשרה עליך ברכה.

[הרב מיכאל אברהם] מה הכי טוב אני לא שופט כאן, זה כל אחד ישפוט…

[Speaker C] לא, אני מסביר, כאילו הוא לוקח אותם לצד החיובי,

[הרב מיכאל אברהם] לא מצווה, הוא מביא להם את זה כברכה, זאת אומרת תעשה את זה מאינטרסנטיות לא בגלל… לא יודע אם זה יותר טוב או פחות טוב. בכל אופן, אבל לענייננו מה שאני רוצה לומר, הסתירה בין הסוגיות היא בוטה, הרבה אחרונים מדברים על זה. לפי מה שאני אומר כמובן אין שום סתירה. גם פה אין בכלל מחלוקת בסוגיה במנחות. רבי שמעון בר יוחאי, הגמרא עצמה אומרת שאין מחלוקת. כשהיא מביאה את רבי ישמעאל היא אומרת \"ופליגא דרבי שמעון בר יוחאי\" שהביאה בסורא קודם, \"ופליגא רב שמואל בר נחמני\". רבי שמעון בר יוחאי לא חולק עליו בכלל. למה? רבי שמעון בר יוחאי מדבר על גדר המצווה. רבי ישמעאל מדבר על גדר החובה, לא המצווה ההלכתית הפורמלית. אוקיי? עכשיו בברכות יש ויכוח עד כמה גדר החובה הלא פורמלי. האם אתה יכול לעבוד או שאפילו לעבוד לא? אז שם רבי שמעון בר יוחאי הרבה יותר מחמיר מרבי ישמעאל, אבל זה לא קשור למחלוקת שלהם פה כי אין מחלוקת פה. שם זה תת מחלוקת בתוך העניין של החובה לא של המצווה, עד איפה הוא מגיע. אז רבי שמעון בר יוחאי מאוד מחמיר בעניין הזה ורבי ישמעאל פחות. זה הכל. ועדיין כולם מסכימים שהחובה היא רק קריאת שמע בבוקר וערב. והמצווה, המצווה כן? החובה ההלכתית המצווה הפורמלית, ומעבר לזה אבל וודאי שאתה צריך ללמוד כמה שאתה יכול. רק מה זה נקרא כמה שאתה יכול? ללכת לעבוד זה בסדר. זה לא נקרא כמה שאתה יכול. אתה יכול כל מה שמעבר לשעות העבודה. אבל לעבוד אתה יכול. בסדר? ורבי שמעון בר יוחאי טוען שלא. בסדר? זה כבר ויכוח מה זה נקרא כמה שאתה יכול. אבל כל הוויכוח הוא רק בתוך ההגדרה של כמה שאתה יכול, זו לא הגדרה הלכתית פורמלית אלא רק… אתם מבינים? זה אני חושב שהסוגיה הזאת בתמצית נותנת לנו את כל המבנה שדיברתי עליו ביחס לתשובה. שמצוות התשובה היא אפילו לא מצומצמת כמו מצוות תלמוד תורה, פשוט לא קיימת לפי הרמב\"ם. אוקיי? ועדיין יש חובה גמורה לעשות את המצווה הזאת, הרמב\"ם נכנס לכל הפרטים, אבל החובה הזאת היא לא חובה הלכתית. זה לא שביטלת עשה אם לא עשית את זה, אחרת הקושיא של המנחת חינוך נשארת. נכון? אין חובה הלכתית. ועדיין וודאי שיבואו אליך בטענות שיש חובה מסברא, כל אחד שמבין שתשובה יכולה לתקן חטאים שהוא עשה והוא לא עושה תשובה, אז ברור שהיחס שלו למצוות הוא בעייתי. ולכן וודאי שיבואו אליו בטענות, אבל לא טענות פורמליות של ביטול עשה, אלא טענות של מטא-הלכתיות, איך אתה מתייחס למצוות? מה, לא אכפת לך שצברת פה עבירות? יש לך אפשרות לתקן אותן, מה אתה לא מתקן אותן? אוקיי? זאת אומרת הטענה היא טענה מסברא, וכל יסודה של תלמוד תורה בעצם זה הרעיון הזה של המשל של האסיר שלא נמלט. רבנו יונה, מגיע למשל הזה גם. רבנו יונה זה בדיוק המשל הזה. יש לך מחתרת, עובדתית, אין מצווה לברוח ממחתרת. אבל איזה אידיוט לא בורח אם יש לך מחתרת? זה בדיוק הסברא הזאת שהרמב\"ם מדבר עליה כאן. החידוש הוא החידוש העובדתי שהמחתרת קיימת. ואם אתה עושה מצווה אתה עושה תשובה, זה מוחק לך את החטא. חידוש עובדתי. אף אחד לא אמר לך אם לעשות תשובה או לא. אתה צריך להבין לבד אם יש מחתרת צריך לברוח. טוב. נעצור כאן. תודה רבה.

[Speaker D] אמן.