לנבוכי הדור – שיעור 22
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- שתי משמעויות הניתוק מן הדת: חכמה וחיים נורמליים
- קירקגור ושלבי האדם כדרך של עקידות
- מקור הכפירה: דתיות ירודה ו“חסרי מדע בתורה”
- הרב קוק: שמיים קודרים, אמונה ככפירה וכפירה כאמונה
- משל הפיל של הרמב"ם ומושג “אלוקים הלא נכון”
- ירון ידען, דעת אמת, וטעויות מדעיות של חז"ל
- דוגמאות לטענות מדעיות ומתמטיות שגויות במסורת הפרשנית
- השלכות הלכתיות ותפיסות “הזויות” סביב שינוי הלכה
- הכפירה נשארת “בני ברקית” והקושי לשנות תמונת עולם
- נועזות הרב קוק: הפרדת רכיבים במסורת ותיקון מבפנים
- התאמת מושגי האמונה לערך ההשכלה והביקורת על “אמונת גן”
- ישראל סלנטר, הפלפול, וסינון של ישרים אינטלקטואלית
- הרב קוק: אמונה וחכמה אינן סותרות
- מעבר לרובד הלאומי: ציונות, מלחמה, והחשד ב“השלכת יהב על השם”
- אמונה טהורה אינה מיעוט השתדלות אלא מקור לעוז ותקווה
- “כוחי ועוצם ידי”, דרשות הר"ן, ותיקון תפיסת ההשגחה
- דוגמת “ולדק/זאב”: גאונות לצד קצר אמוני
- סינתזה: אמונה והשתדלות יחד ותפקיד ספרי ההיגיון וחקר הדת
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציג תפיסה רווחת שלפיה עיסוק בחוכמות כלליות או שאיפה לחיים “נורמליים” מחייבים התרחקות מן האמונה, ומעמיד מולה עמדה שלפיה הסתירה נוצרת בעיקר מתוך דתיות ירודה ומושגים מוטעים בתוך העולם הדתי עצמו. הוא מציב את קירקגור כמודל כפול של “עקידה” של הטבעי ושל ההיגיון, ואז טוען בשם הרב קוק שהבעיה איננה בתורה אלא ב“אוויר גס” של חסרי מדע בתורה שמייצר אלוקים מצומצם וקודר, עד שכפירה בו יכולה להיות מוצדקת ואף קרובה לאמונה. מתוך כך הוא דורש התאמה בין מושגי האמונה לבין ערך ההשכלה, ויישוב הסתירה בין אמונה להשתדלות לאומית וחיים מעשיים, כך שהאמונה תוסיף עוז ותקווה ולא תוליד רפיון, באמצעות ספרי הגיון וחקר דת ותורת הדעות.
שתי משמעויות הניתוק מן הדת: חכמה וחיים נורמליים
הטקסט מניח שיש תפיסה של סתירה בין חוכמה לבין אמונה, ושיש תפיסה נוספת של סתירה בין חיים נורמליים לבין אמונה. הוא מתאר אינטואיציה דתית רווחת של “איטס טו גוד טו בי קושר” שלפיה מה שמתיישב עם הרצונות הטבעיים נראה חשוד דתית. הוא מצייר דתיות ככזו שנתפסת כמנוגדת גם למה שנחמד וטבעי וגם למה שנכון, חכם ומדעי.
קירקגור ושלבי האדם כדרך של עקידות
הטקסט מביא את קירקגור המתאר שלושה שלבים: האדם האסתטי שחי את חייו הטבעיים, האדם האתי שכופף את הטבע לעקרונות מוסר, והאדם הדתי שעוקד גם את המוסר, ההיגיון וחוכמת המדע בפני האמונה. הוא מגדיר את הדרך כדרך של עקידות שבה בשלב השני עוקדים את החיים הטבעיים ובשלב הבא עוקדים גם את המנגנונים העוקדים עצמם. הוא קושר זאת לכפל המשמעות של “נורמליות” המתנגשת עם הדת, הן ברובד הטבעי והן ברובד החכם והנכון.
מקור הכפירה: דתיות ירודה ו“חסרי מדע בתורה”
הטקסט קובע שהרעיון על הסתירה הוא טעות “נלקט מן האוויר הגס של השפעת הדת של חסרי מדע בתורה” ושאלו אנשים מבפנים, לא מבחוץ. הוא מתאר מצב שבו יש ציור של אלוקים כה ירוד עד שכפירה בו היא שבח לאדם, ומנסח זאת בנוסח “באלוקים כזה גם אני לא מאמין”. הוא טוען שהאשמה לבעיות מתחילה בעולם הדתי ושזו נטייה אופיינית לרב קוק להפנות את הזרקור פנימה, ומביא גם בשם הרב מבריסק שהמשיח לא מגיע בגלל הדתיים ולא בגלל החילוניים.
הרב קוק: שמיים קודרים, אמונה ככפירה וכפירה כאמונה
הטקסט מספר על אמירת הרב קוק בירושלים שיש שם “המון יראת שמיים, אבל איזה שמיים קודרים ומצומצמים וחשוכים”. הוא מביא את ניסוחו שיש “אמונה שהיא ככפירה ויש כפירה שהיא כאמונה”, כך שמי שמאמין באלוקים ירוד הוא בעצם כופר, ומי שכופר באלוקים כזה יכול להיות מאמין גדול. הוא קובע שהתמונה הדתית הלא הגיונית והלא מתאימה לחיים דוחפת אנשים לכפירה, ולכן תיקון נדרש בתפיסת העולם הדתית ולא נטישה של הדת.
משל הפיל של הרמב"ם ומושג “אלוקים הלא נכון”
הטקסט משתמש במשל הפיל של הרמב"ם במורה נבוכים כדי לומר שמי שמייחס לפיל כנפיים אינו טועה בפרטים אלא אינו מדבר על פיל כלל. הוא מיישם זאת על אמונה באלוקים עם מאפיינים לא נכונים, וטוען שאדם כזה “פשוט לא מאמין כי הוא מאמין באלוקים הלא נכון”. הוא מתאר מצב שבו קוראים לדבר “אלוקים” אך למעשה זה “עמוד חשמל”, והשם אינו הופך זאת לאמונה.
ירון ידען, דעת אמת, וטעויות מדעיות של חז"ל
הטקסט מתאר את ירון ידען ואת חוברות דעת אמת, ומדגיש שחלק גדול מטענותיו חזקות והוא “צודק” ביחס לדת המצומצמת שעליה התחנך. הוא טוען שהמשבר נובע מחינוך עקום כאילו חז"ל אינם טועים מדעית, בעוד שהרמב"ם ורבי אברהם בן הרמב"ם כותבים שאין לחז"ל סמכות מדעית ושהם יכולים לטעות. הוא מפנה לאיגרת רבי אברהם בן הרמב"ם הנדפסת בתחילת הכרך הראשון של עין יעקב ולמאמרים שם, ומדגיש שהרמב"ם דחה שדים ועניינים מיסטיים וטען שזו טעות ולא “השתנו הטבעים”.
דוגמאות לטענות מדעיות ומתמטיות שגויות במסורת הפרשנית
הטקסט מביא דוגמה מהלכה בבבא בתרא על “להכריע טפח” במאזניים, וטוען שעל פניו אין לכך משמעות במאזניים רגילים ושהסבר הרשב"ם בעייתי. הוא מביא מחלוקת על מדידות קברים בבבא בתרא ועל האלכסון של שש על ארבע מול חמש על חמש, ומתאר טעות בתוספות המנסה לתקן אך מגיע למסקנה שגויה. הוא מביא משנה במקוואות על אמת מים העוברת במקווה ומדבר על חישוב שהיה דורש משוואה דיפרנציאלית, בעוד שהראשונים עשו חשבונות אריתמטיים ויצאו טעויות עצומות. הוא מציג את המסקנה שטעויות כאלה אינן ממוטטות תורה, אלא ממוטטות תפיסה דמיונית שחז"ל “חלטרה של אלוהים” שיודעים הכל.
השלכות הלכתיות ותפיסות “הזויות” סביב שינוי הלכה
הטקסט טוען שיש הלכות שנבעות מפיזיקה לא נכונה ולכן “אין שום סיבה לקיים אותם” והן “פשוט טעות”. הוא מביא כדוגמה את סוגיית הריגת כינה בשבת שנומקה בכך שאינה פרה ורבה ונוצרת מן העיפוש, ומציג את הדיונים על שינוי ההלכה ככאלה שמולידים תופעות כמו דעת אמת. הוא קושר זאת לחינוך שטוען שחז"ל ידעו גם את תורת היחסות ורק לא בנו מטוס, וטוען שמי שגדל כך כמעט מוכרח לכפור.
הכפירה נשארת “בני ברקית” והקושי לשנות תמונת עולם
הטקסט מתאר שכאשר אדם עוזב דת מסוימת הוא נשאר כבול לתמונה הדתית שעליה גדל, ולכן אינו מקבל אלטרנטיבה דתית אחרת. הוא מספר בדיחות על מי שטוען שהוא גוי כדי להסביר שכופר שומר את דמות הדת שכנגדה הוא כופר, ועל אישה שמגינה על “האלוקים שאני לא מאמינה בו” כרחום וחנון. הוא מתאר ויכוחים שבהם היוצאים בשאלה מכנים את מי שמציע תפיסה אחרת “אפיקורס”, משום שבעיניהם אין דת אחרת מלבד זו שעזבו.
נועזות הרב קוק: הפרדת רכיבים במסורת ותיקון מבפנים
הטקסט טוען בשם הרב קוק שחלק מן המסורת כוללת תוספות שאין להחזיק בהן, ושמי שכופר בהן “צודק”. הוא מצייר מצב שבו תוספות הופכות לפתע לעיקרי אמונה וכל מי שאינו מקבלן נדחק לבחור בין “שטויות” לבין כפירה, ואז בוחר בכפירה בצדק. הוא מציג זאת כאמירה נועזת במיוחד בהקשר הישן של המאבק נגד ההשכלה, ומסכם בנוסח הרב קוק ש“אין תורתנו הטהורה והתמימה אשמה בזה חלילה וחלילה”.
התאמת מושגי האמונה לערך ההשכלה והביקורת על “אמונת גן”
הטקסט מצטט שהאדם המשכיל צריך “מושגי אמונה צרופים לפי ערך השכלתו”, וטוען שאצל רבים מושגי האמונה נשארים ברמת ילד בן חמש בעוד היכולת האנליטית מתפתחת מאוד. הוא מתאר חוויות מבני ברק של אברכים “אריות” בלימוד עם ביקורת חריפה, אך בהשקפה ואגדה קבלה מוחלטת של “וורטים” ירודים בלי ביקורת. הוא מסביר שמי שמפעיל את אותה יכולת אנליטית על ההשקפה מסיק שהחינוך קשקוש, ואז או מדכא זאת כעצת היצר או עוזב.
ישראל סלנטר, הפלפול, וסינון של ישרים אינטלקטואלית
הטקסט טוען שישראל סלנטר נתן רהביליטציה לפלפול כדי להתחרות בהשכלה ולמשוך את הנוער, תוך השארת תחומי האמונה ברמה נמוכה. הוא מתאר תהליך שבו הישרים והביקורתיים יוצאים, ונשארים מי שמוכנים ללכת “בתלם כצאן לטבח”, וכך נוצרת “אבולוציה הפוכה”. הוא מביא גם טענה שנשמעה בבני ברק ש“כל מי שמתגייס הרי הוא הופך לחילוני”, ומפרש שהרבה פעמים מי שמתגייס כבר עזב קודם ולכן הצבא רק חושף זאת.
הרב קוק: אמונה וחכמה אינן סותרות
הטקסט מצטט שתורתנו ראויה להיות “דת מקובלת וקרובה אל הלב גם לחכם היותר נאור” וש“כל אשר תרבה חכמתו באמת, תרבה אמונתו ואהבתו לתורה ומצוותיה”. הוא מסיק שהסתירה איננה בין חכמה לתורה אלא בין טיפשות לתורה. הוא חוזר לרעיון שצריך ללמד את צעירנו המשכילים את עיקרי התורה באופן המתאים לרוחות הגדלת החוכמה, ולעקור מהם את “הטעויות הגסות” בהשקפות על הדת והאמונה.
מעבר לרובד הלאומי: ציונות, מלחמה, והחשד ב“השלכת יהב על השם”
הטקסט עובר לרובד שבו צעירים מרגישים ש“חפץ החיים” יושג בימינו “על ידי מלחמה כבדה” ובבניין לאומי הדורש מאגדים ועוסקים בשכלול הקיום. הוא מציג תפיסה שלפיה הציונות היא משאת נפש העם, ולעומתה מחשבה שמושג האמונה גורם ריפיון משום שהוא מלמד “השלכת היהב על השם” ולכן האדם אינו עומד על נפשו. הוא מתאר מסקנה אפשרית של התרחקות מן האמונה כדי ליצור “דור של לוחמים” המאמינים שחיי העם תלויים בהשתדלותם.
אמונה טהורה אינה מיעוט השתדלות אלא מקור לעוז ותקווה
הטקסט שואל אם הבנת הדת והאמונה האמיתית גורמת מעצור להשתדלות לבנות את הריסות העם ולהחיות את גופו ורוחו, ומשיב שהמעצור בא ממושגים מטעים של צעירים מחוסר ידיעת התורה ומחוסר מלמדים. הוא קובע שעם ישראל מעולם לא הסתפק באמונה כמחליפה חריצות, אלא הכיר ש“השם אלוקינו הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל” אך “הדבר תלוי לעולם בהשתדלות ובחריצות מצדנו”. הוא טוען שהאמונה הטהורה מוסיפה אומץ לב ותקווה ומרחיקה ייאוש, ומוסיפה יסוד מוסרי ורוחני לבניין הלאומי מעבר לכוחות חומריים בלבד.
“כוחי ועוצם ידי”, דרשות הר"ן, ותיקון תפיסת ההשגחה
הטקסט מפרש את “כוחי ועוצם ידי” ברוח דרשות הר"ן כסימן קריאה המכיר שהאדם פועל, תוך הכרה שHashem נותן את הכוח לעשות חיל. הוא מתאר עיוות שבו אנשים מסיקים שאם Hashem עושה הכל אין צורך בפעולה, ומייחס זאת לחיים אידיאולוגיים מודרניים שבהם מנסים לחיות את הדוגמות בלי בירור מבוגר. הוא מציג דוגמה של פרשנות דתית לבעיות מעשיות בצורה מנותקת, כמו ייחוס ביקורות על מרמה ל“לשון הרע ובין אדם לחברו” במקום לקשרן לרמאות עצמה, ומצייר זאת כניתוק שמחליף הסבר פשוט בהסבר דתי מאולץ.
דוגמת “ולדק/זאב”: גאונות לצד קצר אמוני
הטקסט מביא סיפור על עולה מרוסיה שהיה עילוי מתמטי והגיע לישיבה, שסיים תארים אקדמיים במהירות קיצונית מתוך כפיפות להוראות רבניות. הוא מתאר שמצד אחד מדובר ביכולות אינטלקטואליות חריגות, ומצד שני הוא חי תפיסה דתית שמובילה לאי־הליכה לרופאים, העדר פרנסה וחיים מעוותים. הוא משתמש בדוגמה כדי להמחיש פער בין תפיסת אמונה ילדותית לבין שכל חד, היוצר “עיוותים מופרעים” שמתחפרים בהם באמצעות כישרון לוגי.
סינתזה: אמונה והשתדלות יחד ותפקיד ספרי ההיגיון וחקר הדת
הטקסט טוען שהדיכוטומיה “או אמונה בלי השתדלות או השתדלות בלי אמונה” היא טעות משותפת לדתיים ולחילונים, וששני הדברים הולכים יחד ואף טובים יותר יחד. הוא מדגיש שכמו שצריך לדאוג למכשירים לאומיים כך “ועוד ביתר שאת” צריך להשתדל שהאמונה תהיה מקובלת ועמוקה אצל צעירי בניין האומה, עד שידעו שאין האמונה ושמירתה מעצור בדרך החיים. הוא מציב דרך מעשית של ביאור גבולות המעצור, והקמת שפע של “ספרי הגיון וחקר דת” ותורת הדעות וחוכמת המוסר הפנימי שבתורה כדי לגלות את המאור שבתורה באופן “הלוקח את הלב”. הוא חותם בזיהוי מגמת הספר כולו כסינתזה נגד ההסכמה השגויה של שני הצדדים על אי־אפשרות החיבור, ומסיים: עד כאן שיעורו של הרב מיכאל אברהם באורחי הדור, יום חמישי ד' אדר ב' תשע"א, עשרה למרץ אלפיים ואחת עשרה.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] אלה שיש להם חלק בחכמות הכלליות, אז אמורים באיזושהי צורה להתנתק מהדת. זה בשתי משמעויות, כמו שנראה אולי בהמשך. משמעות אחת זה במשמעות האינטלקטואלית, זאת אומרת, יש איזושהי סתירה בין חכמה לבין אמונה. זו ההנחה פה של אלה שהוא מדבר עליהם. והמשמעות השנייה היא שיש סתירה בין חיים נורמליים לבין אמונה. זאת אומרת, לא בגלל שהסתירה היא בתכנים, שמשהו לא מתיישב, אלא יש איזושהי אינטואיציה דתית רווחת שאומרת איטס טו גוד טו בי כושר. זאת אומרת, יש משהו שנעים, משהו שמסתדר לי עם הרצונות הטבעיים שלי, אז משהו פה מסריח, זאת אומרת, כנראה הוא לא בסדר מבחינה דתית. זה אמור איכשהו לא להתיישב החיים הנורמליים הרגילים עם החיים של האמונה. הזכרתי באחת הפעמים הקודמות את קירקגור, כן, בתפיסה הנוצרית שעוקדת את זה פעמיים. הוא מדבר על שלושה שלבים של אדם בדרך להגיע להיות איש מאמין באמת. הוא מדבר על האדם האסתטי, האדם האתי והאדם הדתי. שהאסתטי זה אדם שחי חיים טבעיים, אולי הדוניסט לפעמים יקראו לו, אבל לא בהכרח במובן השלילי, אלא הוא חי מה שנחמד לו, לא עושה יותר מדי חשבונות. האתי זה מי שכופף את החיים הטבעיים שלו לעקרונות המוסר, האדם הקנטיאני, כן, מין כזה, אדם שכל הזמן חי בעצירה, בביקורת, לבדוק האם מה שהוא רוצה זה באמת נכון או לא נכון, לא נותן לעצמו לזרום באופן טבעי. וזה האדם שבעצם עוקד את התחושות הטבעיות שלו בפני עקרונות המוסר או הנורמות, הערכים. והאדם הדתי זה האדם שעוקד גם את זה, זאת אומרת גם את עקרונות המוסר, גם את ההיגיון, גם את החכמה, הוא עוקד בפני האמונה. האמונה בעצם גוברת גם על העניין הזה וזה מוביל אותו לחיים בפרדוקס וכל מיני דברים שעליהם דיברתי, שזה בעצם ראיית הדתיות כחיים בפרדוקס. אבל כרגע אני מתעניין דווקא בדרך ולא בשלב הסופי. הדרך היא תמיד דרך של עקדות. זאת אומרת, אנחנו עוקדים את החיים הטבעיים, בשלב השני אנחנו עוקדים את המנגנונים העוקדים עצמם, זאת אומרת, את עקרונות המוסר ואת עקרונות ההיגיון כי דתיות זה משהו שאמור ללכת נגד שני השלבים הקודמים. וזה מה שדיברתי בשתי המשמעויות. דתיות זה נגד החיים הטבעיים, נגד סתם מה שנחמד לי ומה שאני רוצה ומה שבא לי לעשות, נקרא לזה כך, ודתיות זה גם נגד ההיגיון הפשוט או החכמה או המדעים או כל מיני דברים מהסוג הזה שזה בעצם שייך לרובד השני. ובאמת אני חושב שקירקגור הוא סימון טוב לכפל המשמעות הזאת שרואים בהתנגשות בין החיים הדתיים לבין החיים הנורמליים. הנורמליים בשני המובנים, גם במובן של הטבעי וגם במובן של הנכון או החכם. אומנם הדבר הוא טעות, נקלט מן האוויר הגס של השפעת הדת של חסרי מדע בתורה. זאת אומרת, יש בעצם, הוא בעצם טוען כבר פה וגם בהמשך יחזור על זה, שישנו סוג של דתיות שהוא יוצר את הבעיות. חסרי מדע בתורה זה אותם אנשים, זה לא מדובר על אנשים מבחוץ שלא יודעים תורה, מדובר על אנשים מבפנים. מדובר על צורת אמונה שהיא כל כך ירודה כמו שהרבה פעמים אומרים באלוקים כזה גם אני לא מאמין. זאת אומרת, יש סוג מסוים של אמונה או סוג מסוים של ציור של אלוקים שהוא כל כך ירוד שזה רק שבח לבן אדם אם הוא כופר בו. והרבה פעמים זה, יש קטע מפורסם של הרב קוק, סיפרתי את זה אני חושב פעם, כשהייתי בבני ברק הייתה שם איזו בדיחה רווחת שבמרכז הרב יש המון יראת שמיים, רק לא ברור איזה שמיים יראים שם. לא ברור. ואז כשהגעתי לירוחם וסיפרתי. אז הוא אומר לי המקור הוא הרב קוק. שהרב קוק הגיע לירושלים והוא ראה את היישוב הישן, אז הוא אמר יש שמה המון יראת שמיים, אבל איזה שמיים קודרים ומצומצמים וחשוכים. זאת אומרת זה לא זה יראת שמיים קודרת, ממוכה, ירודה. ואז על רקע זה גם יש את המשפט המפורסם שלו, את הקטע המפורסם שלו על זה שיש אמונה שהיא ככפירה ויש כפירה שהיא כאמונה. כן, זאת אומרת מי שמי שמאמין באלוקים כל כך ירוד הוא בעצם כופר. זה לא האלוקים הנכון, פשוט מאמין לא באלוקים הנכון. כמו משל הפיל של הרמב"ם במורה נבוכים. הרמב"ם אומר מי שיחשוב שהפיל יש לו כנפיים וכל מיני דברים מן הסוג הזה, אז לא שיש לו שם טעויות לגבי הפיל, הוא פשוט לא מדבר על פיל. הוא מדבר על משהו אחר. אז גם פה אותו דבר, מי שמאמין, הרמב"ם זה גם הנמשל שלו. מי שמאמין באלוקים שיש לו מאפיינים לא נכונים, הוא לא טועה באמונתו, פשוט לא מאמין. כי הוא מאמין באלוקים הלא נכון. הוא קורא לזה אולי אלוקים אבל זה בעצם אני יודע עמוד חשמל. זה שזה שהוא קורא לו אלוקים זה לא הופך אותו למאמין רק טועה. הוא לא מאמין. עכשיו גם במובנים קצת יותר עמוקים, אבל גם באותו כיוון, זה מה שהרב קוק בעצם אומר. שישנם שמיים שהם כל כך קודרים, חשוכים, מציירים את האמונה בצורה כל כך לא הגיונית, לא מתאימה לחיים, לא מדברת לבן אדם, אולי פשוט סותרת את כל מה שכל מה שאנחנו מרגישים, שבאלוקים כזה מי שמאמין הוא כופר בגלל שהוא מאמין באלוקים הלא נכון. ומי שכופר באלוקים כזה אין לך מאמין גדול ממנו. זאת אומרת כי הוא כופר באלוקים כזה שבאמת לא ראוי להאמין בו. באלוקים כזה גם אני הייתי כופר, אומר הרב קוק. זאת אומרת אתם לפעמים מציירים את האמונה או את התפיסת עולם הדתית בצורה כזאת שרק מתבקש לכפור בה. זאת אומרת זה ולכן הוא מתחיל בניתוח של המצב הוא בעצם טוען שהאשמה מתחילה בעולם הדתי. זה מה שהרבה פעמים מאפיין את הרב קוק לעומת תפיסות תפיסות הרווחות בדרך כלל, שכולם מאשימים את כל היקום. זאת אומרת אלה אשמים כי הם כופרים והם רשעים והם עושים ככה והם עושים ככה והם לא בסדר, רק אנחנו נפלאים. והרב קוק תמיד מפנה את הזרקור פנימה. הוא אומר אם יש הרבה בעיות מסביב, זה אומר שמשהו בפנים לא בסדר. כן, הרב מבריסק אמר אגב פעם, דווקא לא שייך למחנה של הרב קוק בדיוק, הוא אמר פעם שהמשיח לא מגיע בגלל הדתיים, לא בגלל החילונים. זאת אומרת אנחנו רגילים לתלות את כל בעיות הדור באחרים, אבל הבעיות האלה תמיד מתחילות מבפנים. אין בעיות שמתחילות מבחוץ. אם הפנים לא בסדר, זה מקרין החוצה או שאפילו לא רק שזה מקרין החוצה אלא נוצר החוצה, כן, נוצר חוץ בגלל שבפנים יש משהו פגום. יש איזושהי תמונה או תפיסת עולם אלוקית שבה באמת לא מן הראוי להאמין. אז לא פלא שיש הרבה מאוד אנשים שלא מאמינים. לכן הוא אומר הכל מתחיל מחסרי מדע בתורה. ויש פה איזשהו אוויר גס והשפעת הדת הזאת, הדת מהטיפוס הזה, היא בעצם כזו שנוצרים כופרים אבל הכופרים האלה כמו שהרב קוק כל הזמן מבין, זאת איזושהי כפירה שדווקא באה מגדלות. זאת כפירה שבאה מזה שהם לא מוכנים לקבל את הלוקשים שאכלו אבותינו במשך כל המסורת. יש דברים שהם לא מוכנים לקבל אותם. אז מה אם אמרו? אני לא מוכן לקבל, אז מה אם אמרו? וכיוון שכך הם כופרים, כשהרב קוק בעצם טוען שההנחה שלהם נכונה המסקנה שלהם שגויה. זאת אומרת הביקורת שלהם על התפיסה המסורתית היא ביקורת נכונה. מה שצריך לעשות זה פשוט לתקן את תפיסת העולם הדתית, לא לעזוב את הדת. ולכן הוא אומר שזאת תוצאה של האוויר הגס של השפעת הדת של חסרי מדע בתורה. אין תורתנו הטהורה והתמימה אשמה בזה, חלילה וחלילה. זה בדיוק הנקודה. הבעיה היא לא בתורה עצמה או באמונה עצמה, אלא בפרשנויות גסות כמו שהוא מתאר למעלה אוויר הגס, כן, שנותנים לה. הרבה פעמים אני מרגיש שכשאנשים נפגשתי עם לא מעט אנשים שבאו אליי עם כל מיני וידויים כן חושפניים שהם לא מאמינים בשום דבר, שגם את זה סיפרתי. כל מיני יכולים להיות אנשים עם מעיל ארוך ועם פאות כאלה שנראים כמו האבא של החזון איש לא הבן שלו ובעצם אומרים תשמע זה הכל תחפושות, אנחנו לא מאמינים בשום דבר. ואז כשאתה מנסה להבין מה בעצם הבעיה, אז מתברר. האלוקים שבו הם לא מאמינים גם אני לא מאמין בו. זאת אומרת ציירו להם איזושהי תמונת עולם כל כך לא הגיונית, כל כך לא סבירה, כל כך לא מתיישבת על השכל הישר שאומרים אוקיי, אני בזה לא מאמין. אז אני מנסה להגיד שגם אני בזה לא מאמין, אבל השאלה היא למה אני צריך לאכול את התמונה הזאת? יש איזה אתר מאוד ידוע, בן אדם ככה מאוד פעיל בענייני החזרה בשאלה, ירון ידען. יש לו אתר והוא הוציא חוברות עוד לפני עידן האינטרנט, דעת אמת, כן, בדיוק. זה היה אחד שהיה ראש כולל חרדי, איזה חוזר בשאלה שהיה ראש כולל חרדי, ובאיזשהו שלב החליט לחזור חזרה ואמר שזה הכל שטויות והתחיל לפרסם חוברות והוא מכיר הרי את השפה והוא כנראה ידע קצת ללמוד אם הוא היה ראש כולל, והוא מפרסם חוברות והן היו ככה מאוד מציסות נגיד בעולם שבו אסור היה לקרוא אותם, קראו אותם מתחת לשולחנות כמובן, עוד שיטה של אותו עולם גס ונמוך. בכל אופן, די כואב הלב לקרוא את הדברים האלה, ויש הרבה מאוד מהטענות הנורא חזקות שלו שהוא כל כך שש אליהם ואומר הנה תראו איזה שטויות, הוא צודק. הוא פשוט צודק. זאת אומרת, יש הדת שבה הוא כופר היא אותה דת מצומצמת שבה גם אני הייתי כופר. זאת אומרת הוא כל המרידות הנורא גדולות שלו הוא מניח שכל זה בתפיסה המקובלת ירד מסיני, זאת הדת היהודית, אז אם זאת הדת היהודית אני לא שם. ואני יודע מה, הוא הוכיח סתם לדוגמה, הוא מוכיח יחס לאישה, יום האישה הבינלאומי אפרופו, או אני יודע מה, טעויות מדעיות של חז"ל. אז הוא שש על זה, יש לו חוברות שלמות על זה איך שחז"ל טעו בזה וטעו שם וטעו פה וזה כאילו שובר את כל עולמו הדתי של המתחנך בחור הישיבה הרגיל. אבל למה זה שובר את זה? כי חינכו אותו באופן עקום שחז"ל לא טועים בטעויות מדעיות. הוא לא למד מעודו שהרמב"ם והבן של הרמב"ם כבר כותבים שאין להם שום סמכות מדעית, הם לא ידעו מדע יותר מאנשים אחרים, הם השתמשו במדע שהם הכירו מסביבם בדיוק כמו שהפוסקים היום עושים את זה. איך פוסק היום יודע בדיוק לפסוק בהלכות שבת בשביל להיזקק לאיזה ידע מדעי כלשהו או רפואי?
[Speaker B] מה שהרמב"ם אמר על, הבן של הרמב"ם אמר באיזשהו מקום שרבי יהודה הנשיא נקרא רבנו הקדוש בגלל אותו עניין שבו הוא אמר נראים דבריהם מדברינו. היכולת של אדם במעמדו להודות שבעניין מדעי שאני כנראה טועה, זה מה שהופך אותו לקדוש.
[הרב מיכאל אברהם] וזה רבי אברהם בן הרמב"ם אמר, אני לא יודע אם, זה באיגרת שלו שנדפסת גם בתחילת הכרך הראשון של עין יעקב. יש שמה רשימה שלמה של, יש שמה כמה סתם מאמרים מעניינים, כדאי לקרוא. בתחילת הכרך הראשון של עין יעקב, פירוש על אגדות הש"ס, יש חמישה כרכים כאלה, ובתחילת הכרך הראשון יש שמה מאמרים על האגדה, יש של המהר"ץ חיות, יש של הרמח"ל, יש של רבי אברהם בן הרמב"ם, מאמרים מאוד מעניינים. יש שם דברים מרתקים, והמאמר של רבי אברהם בן הרמב"ם זה בכלל אסור להגיד לאף אחד, שם יש את כל דברי הכפירה שהזכרתי קודם, זאת אומרת שהוא מביא את זה בשם אבא שלו כמובן שאין לו דעת כופרים, שאומר שחז"ל אין להם סמכות בתחום המדע, ובוודאי שהם יכולים לטעות. הרמב"ם כידוע זרק המון דברים, שדים וכל מיני עניינים מיסטיים כאלה ואחרים, אין דבר כזה, ומסבירים שהשתנו הטבעים וכל מיני דברים מסוג הזה. הרמב"ם אומר שהם טעו, לא השתנו הטבעים ולא שום דבר, פשוט אנחנו היום יודעים את מה שלא ידעו פעם, זה הכל. עכשיו לא משנה כרגע אולי דווקא שדים או לא דווקא שדים, אבל ברור שיש טעויות מדעיות אצל חז"ל, ואת זה אני יכול להביא לו עוד כמה חוץ ממה שהוא כתב בחוברות. כשהייתי בבני ברק אז הייתי הכתובת תמיד לשאלות של איך זה מתיישב עם פיזיקה, איך זה מתיישב כל מיני מצאו כל מיני דוגמאות כאלה, אז אספתי כמה דוגמאות כאלה. נגיד יש גמרא בבבא בתרא למשל שאומרת שכשמוכרים בשוק, אז הלכה, זה לא מחשבה, לא אגדה, כאילו כשמוכרים בשוק, אז צריך להכריע טפח לטובת הקונה, זאת אומרת הסחורה צריכה להיות טפח מתחת למשקל כדי שיהיה בטוח שאתה לא נותן פחות מהמשקל המבוקש. הא?
[Speaker B] תלוי איך בנויות המאזניים.
[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל זהו, יש מחלוקת ראשונים איך בנויות המאזניים, אני באמת בדקתי את זה, כי על פניו כמובן אין דבר כזה להכריע טפח. אין חיה כזאת, זאת אומרת אם הצד הזה יותר כבד מהצד הזה אז הוא יירד עד למטה, הוא לא יעצור כאן. למה?
[Speaker C] בחיכוך.
[Speaker B] לא, מה פתאום?
[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל החיכוך של המאזניים אם הוא עצר אותה במקרה פה זה לא מעיד שום דבר על המשקל.
[Speaker B] לא לא לא, אני אביא
[הרב מיכאל אברהם] לרב, זה תלוי איך המאזניים בנויות.
[Speaker B] בדיוק, זה תלוי איך המאזניים בנויות. לא, הן בנויות, יש להם אקסצנטריות למאזניים.
[הרב מיכאל אברהם] מחלוקת ראשונים, הרשב"ם לא למד ככה.
[Speaker B] למה שאמרתי, מעניין מה אומר הרלב"ג, מעניין מה אומרים פרשנים שיש להם ידע מדעי. צריך לעבור את
[Speaker C] החיכוך.
[הרב מיכאל אברהם] אבל לעבור את החיכוך אבל לכל מאזניים יש חיכוך אחר, אז מה זה נקרא להכריע טפח? זה לא שיעור בכלל, ואם הוא קטן מאוד. מה? זה במקרה יש לו חיכוך בנקודה הזאת אז הוא נעצר פה. כנראה שככה היו בנויים מאזניים באותה תקופה. ככה? אין לזה שום קשר למשקל, שום קשר למשקל.
[Speaker C] מרווחים קטנים מאוד שהם ספציפיים שהם לא,
[הרב מיכאל אברהם] אמרתי, אז יש מחלוקת ראשונים, הזכרתי קודם. יש ראשונים שמסבירים שהמאזניים היו בנויות בצורה של חית כזאת. יש פה כזה עם שתי ירידות כאלו ואז זה בסדר, כי ברגע שזה עולה אז זה מתרחק, כשהוא עולה וזה יורד אז הוא מתקרב, ומבחינת המומנט אז איך שהוא חית קשיח. כן, בדיוק. לא לא, מדבר חית קשיח, ואז ברור שמבחינת המומנט אז אם אתה עוצר בטפח אז הכרעת במשהו. אבל הרשב"ם למשל כותב שלא, זה פשוט מקל שבקצה הוא קשור בשני חוטים. אז מה נקרא להכריע טפח במקל כזה? בבני ברק היו כולם סוערים אחרי שמישהו שאל אותי את השאלה הזאת. אמרתי לו זה טעות. זה ברור שזה או טעות של הרשב"ם אגב כי אצל חז"ל לא היה צריך לדעת פיזיקה בשביל זה, פשוט עשו את זה בשוק. אז לא יתכן שהם לא הבינו שזה פשוט לא ישיים. אלא מה? אלא שהיו מאזניים שכנראה באמת היה אפשר לעצור את זה בטפח. אז זה או אני יודע מה, יש מחלוקת בין רשב"ם לבין תוספות בבבא בתרא על משפט פיתגורס. אתם יודעים שיש שם מדידות קברים בבבא בתרא צ"ח ק' שמה בסוגיות של מדידות קברים, ושמה הרשב"ם טוען שהאלכסון של שש על ארבע הוא כמו האלכסון של חמש על חמש. כי שש ועוד ארבע זה עשר וגם חמש ועוד חמש זה עשר, זאת אומרת ההיקף הוא אותו היקף. וזה לא נורא אגב כי ההבדל הוא קטן, והרשב"ם אומר בסדר, אז זה שורש חמישים או שורש חמישים ושתיים, זה לא, זה פחות או יותר אותו דבר. אז יכול להיות שלא דק. לא נורא. אבל התוספות אומר לא יכול להיות. האלכסון של חמש על חמש ודאי יותר גדול בגלל שחמש על חמש השטח הוא עשרים וחמש ושש על ארבע השטח הוא עשרים וארבע. לכן ברור שהאלכסון של חמש על חמש יותר גדול. והאמת היא כמובן שהאלכסון של שש על ארבע יותר גדול. נכון? אז ברשב"ם אפשר להגיד לא דק כי בסדר, זו טעות קטנה, אז הוא אומר זה אותו דבר מבחינתנו. אבל התוספות מדבר על הטעות הקטנה הזאת והוא אומר ומנסה לתקן אותה והוא אומר החמש על חמש הוא יותר מאשר שש על ארבע, ופה זה ודאי טעות. מה אין מה להגיד על זה. הם פשוט לא ידעו משפט פיתגורס. עכשיו אני לא מדבר על מדע של המאה העשרים, לא מדבר על תורת היחסות. אני מדבר על פיתגורס שהיה עוד הרבה לפני וכל ילד יכול לדעת את זה. אז מה? הם לא ידעו. אז מה קרה? אתם רואים את החשבונות של תוספות שמה איך הם עושים בסוכה, מגלגלים פירמידות וכל מיני זה כדי לחשב שטחים במקום להכפיל בפאי או לעשות משהו פשוט שכבר ידעו גם בזמנם.
[Speaker C] מה שהם עושים זה מה שנקרא קאט אנד פייסט. כן, בדיוק.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אני אומר, יש שמה לפעמים כישרון מאוד מרשים, הם מוכיחים כל מיני משפטים, זה כמו החזון איש. החזון איש משתמש בלוגריתמים בלי לקרוא לזה כך, הוא פשוט בונה את הלוג. הוא פשוט בונה את הלוג ומשתמש בו בסוגיה של קידוש החודש. בסדר, וזה כמובן, מה היה לי פעם סוגיה במקוואות, היה שמה בעיה למישהו פעם, הוא נפטר בינתיים, עשה דוקטורט על בעיות מתמטיות בתלמוד. הוא סטודנט של הרשקוביץ היה של השר. והוא שאל אותי כל מיני בעיות וזה ובדיוק נתקלתי שמה באיזה משנה במקוואות. והוא היה נורא מזועזע כי אני הראיתי לו את המשנה הזאת במקוואות. אמרתי יש אמת מים שעוברת דרך מקווה. מקווה של ארבעים סאה מים שאובים, מים שאובים, ודרכו עוברת אמת מים בקצב נתון. והשאלה היא אחרי כמה זמן אמת המים אפשר להתייחס אליה כמים לא שאובים שכבר אפשר המקווה סליחה, אפשר להתייחס אליו כמים לא שאובים שכבר אפשר לטבול בהם. כי צריך שלא יהיו שלושה לוגים מים שאובים. בסדר? אז בסדר, אפשר לעשות את החשבון בהנחה נגיד שהמים מתפזרים אחיד והקצב נתון, יש משוואה דיפרנציאלית פשוטה סדר ראשון, אפשר לעשות את זה ויוצאת איזושהי תוצאה. כשבודקים בראשונים זה טעויות לא ב-20%, זה טעויות ב-10,000% בדוגמאות שהם מדברים עליהם. כי הם עשו חשבונות אריתמטיים במקום דיפרנציאליים. זאת אומרת הם ניסו לבדוק איזה נפח לעשות להכפיל בממוצע. אבל בסך הכל זה עדיין לא נכון. אז מה זה אומר? הם לא ידעו את מה שלא ידעו בזמנם. מה קרה? לפעמים גם את מה שכן ידעו בזמנם הם לא ידעו. אז מה זה אומר? אז עכשיו הוא כותב חוברת והוא מראה לנו שהכל שטויות כי חז"ל טעו בעניינים מדעיים. ואז אתה אומר לעצמך באיזה, על איזה חז"ל הוא מערער? הוא מערער על חז"ל דמיוניים.
[Speaker C] מה? אתה מקיים את ההלכות שנבעו מזה?
[הרב מיכאל אברהם] מה פתאום? אולי אתה מקיים, אני לא מקיים. מה זה כל יורה דעה? תלוי, יש הלכות שנבעו מפיזיקה לא נכונה, אין שום סיבה לקיים אותם. אתה יודע, לא, לא צריך לקיים אותם. זה פשוט לא נכון, זה פשוט טעות. זה הכל. עכשיו עוד פעם, ברור לפעמים ביורה דעה ובתערובות יש שם באמת בעיות מאוד קשות, זה לא כל כך פשוט מבחינת הטעויות בפיזיקה.
[Speaker C] תן לי דוגמה. למה? למשהו שכתוב שצריך לקיים ולא מקיימים.
[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת לא מקיימים? אולי כן מקיימים. אני חושב שלא צריך לקיים.
[Speaker C] מה זאת אומרת לא צריך לקיים?
[הרב מיכאל אברהם] אני לא יודע, להרוג כינה בשבת או כל העניינים מהסוג הזה. מותר להרוג? הדברים שמותר להרוג, אם אסור, זה גם לחומרה לפעמים יכול להיות. כי לא פרה ורבה, כאילו זה לא באמת בעל חיים, זה נוצר מן העיפוש, פשוט צד שלו, אז אסור. זה הכל. כולם נורא מתלבטים אם זה כן או לא ואם אפשר לשנות את ההלכה, אלו דיונים הזויים. אבל הדיונים ההזויים האלה בדרך כלל הם אלה שמולידים חוברות כמו של דעת אמת, לכן אני מביא פה את הדוגמאות האלה. כי בעצם מי שמחנכים אותו על זה שאין שום טעויות אצל חז"ל כי הם היו שרפי מעלה והם בעצם ידעו את תורת היחסות, הם רק לא בנו את האירופלן בגלל שזה לא הסתדר עם התוכניות המטפיזיות שלהם, יש כל מיני חוברות מצחיקות כאלה שיוצאות בירושלים. אז בסדר, אז מי שגדל על דבר כזה בטח שהוא כופר, איך הוא לא יכפור?
[Speaker C] הרב זמיר כהן.
[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק. אז איך הוא לא יכפור אחרי שמחנכים אותו על שטות כזאת? באלוקים הזה גם אני הייתי כופר. והנקודה היא שהאנשים האלה גם אחרי שהם יוצאים הם נלחמים בשצף קצף כנגד דתיות שהיא דתיות דמיונית, אני הייתי נלחם איתם בדתיות הזאת. הבעיה היא שאתה לא תצליח לשכנע אותו, זה כמו, אתם מכירים את הבדיחה על יש שני חבר'ה שהיו חברותא בפוניבז'. לא פוניבז', מספרים את זה על פוניבז' כבדיחה אבל זה לא. ואחד מהם התחתן ומזמין את השני להיות עד בחתונה. אז השני אומר לו אני לא יכול להיות עד, אני גוי. הוא היה בהלם, מה זאת אומרת גוי? אז הוא אמר אבל אנחנו פה יושבים ולומדים, אמר כן, הבנתי תורה, אמר מה, אתה הרי שמרת שבת? וזה, איך זה? תמיד ששמרתי שבת היה לי אבן בכיס שתהיה מוקצה או טלטול שאני אחלל שבת שאני לא אשמור שבת לגמרי כי אסור לגוי לשמור שבת. מה זאת אומרת אבל יש עירוב? תגיד לי מה אתה גוי אתה סומך על העירוב? גם כשאתה כופר בדת מסוימת אתה שומר את התמונה הדתית שעליה התחנכת, הרי בזה אתה כופר. כמו הבעל והאישה, שהבעל מחרף ומגדף כלפי שמיא. אז אשתו אומרת לו בערל, איך אתה מדבר לקדוש ברוך הוא? הרי הוא רחום וחנון. אמר לה יאנטל, את יודעת שאנחנו לא מאמינים בו, כאילו מזמן הפסקנו. אומרת כן, אבל האלוקים שאני לא מאמינה בו הוא רחום וחנון, איך אתה מדבר אליו? יש איזושהי תמונה שבן אדם לוקח איתו גם החוצה. כשבן אדם עוזב את המערכת הוא נגד איזה דת הוא עזב? הוא עזב את אותה דת שאותה הוא למד. עכשיו אם בא מישהו ואומר לו תשמע אבל התמונה הדתית שנגדה אתה נלחם היא לא נכונה, אז מה הוא יגיד? אתה סתם אפיקורס, אני לא מתייחס אליך. זה באמת, הוא לא יגיד את זה במילים האלה אבל זה באמת מה שהוא מרגיש. הוא ממשיך להיות בני-ברקי גם בתור חילוני, זה לא משנה. אם אתה, היה לי איזה עשרות ויכוחים עם אנשים, הם מסבירים שאני אפיקורס כשהם בחוץ. אני עונה להם לשאלות, הם שואלים שאלות, הם עזבו את הכל ואני מנסה להסביר להם חברים, מה שאתם עזבתם זה עזוב ועומד, זאת אומרת אין מה להיות שם, גם אני לא שם. אני מנסה לצייר להם תמונה אלטרנטיבית, אז הם מסבירים לי שאני אפיקורס ואל תתייחס לדבריי. זה בדיוק אותה תופעה. אתה לא מצליח להתנתק מתמונת עולם הדתית שעליה גדלת גם כשעזבת אותה, כי כשעזבת אותה, עזבת אותה. אין דת אחרת. אתה נשאר בני-ברקי, אין אפשרות לדתיות אחרת. כל מה שאפשר זה פשוט לעזוב את זה או למרוד נגד זה, אבל מי שהוא לא כזה אז הוא סתם אפיקורס. נגד זה הרב קוק מדבר ואני חושב שזה אולי נשמע נורא נאיבי ופשוט, אבל כשיוצאים, כשמפרקים לפרטים. דתיים יש פה משהו די נועז. זאת אומרת הרב קוק בעצם אומר חברים חלק מהמסורת שלנו זה מין איזה שהן תוספות שלא נכון להחזיק בהן. מי שכופר בהן זה הוא צודק. זאת אומרת זה איזה שהם תופעות שנספחו אל המסורת, הפכו להיות פתאום אחד מי"ג העיקרים, ועכשיו כבר כל מי שלא מסכים עם זה הוא אפיקוירס. אז בן אדם אומר אז עכשיו אני צריך להחליט, או שאני מסכים עם השטויות האלה או שאני אפיקורס. אז הוא מחליט שהוא אפיקורס והוא צודק. הוא צודק כי זה שטויות. את השטויות האלה באמת צריך לעזוב. אז המוכנות הזאת להפריד בין רכיבים שונים של המסורת, ואני לא חושב שהוא מדבר רק על שטויות שמסתובבות ברחוב הרב קוק, הוא מדבר גם על דברים שנמצאים בהארדקור התורני נקרא לו ככה. יש תפיסות תורניות שהן תפיסות ירודות. כשהוא דיבר על השמיים הקודרים בירושלים ביישוב הישן בירושלים שהוא פגש כשהוא הגיע לארץ הוא לא מדבר על חילונים, הוא מדבר על או על עמך, הוא מדבר על תפיסת עולם דתית כולל ההנהגה, זה ברור. הוא לא כותב אבל זה ברור לגמרי. התפיסת עולם הזאת מתחילה מלמעלה היא לא מתחילה אצל האנשים המבולבלים ברחוב. האנשים ברחוב מקבלים את זה כחינוך מרבותיהם. יש פה איזה תפיסת עולם שהיא לוקחת את המסורת למקומות שלא מאפשרת אלא לכפור בתפיסה הזאת. ויש פה אמירה שהיא מאוד נועזת ביחס לרב שיוצא מהעולם הישן וודאי. היום אנחנו כבר קצת יותר רגועים עם הדברים האלה אבל בעולם שבו ההשכלה נושפת בעורפינו וכולם נלחמים בה כנגד זה ומחפשים משכילים כמו מקארתי, אז כשהרב קוק אומר דברים מן הסוג הזה יש פה משהו מאוד מאוד נועז. בעצם הטענה היא שהאשמה היא בנו, ואין תורתנו הטהורה והתמימה אשמה בזה חלילה וחלילה. תורתנו ראויה להיות דת מקובלת וקרובה אל הלב גם לחכם היותר נאור וביותר לחכם שבחכמים. וכל אשר תלבה חוכמתו באמת תרבה אמונתו ואהבתו לתורה ומצוותיה. זאת אומרת בקיצור, בניגוד למה שאנשים האלה חושבים שיש איזה סתירה בין חוכמה לבין תורה, אומר הפוך, ככל שיהיה… יש סתירה בין טיפשות לבין תורה. אז ככל שאתה תרבה את החוכמה שלך, ככל שיהיה חכם יותר גדול בתורה, תבין שזה גם מתלכד עם החוכמה הכללית. דיברנו על זה בהקשר של העקידה, שגם שם השאלה הייתה אם הלקח היה שצריך להקריב את יצחק או הלקח היה שאל תשלח ידך אל הנער. הלקח היה שלא ייתכן שיש סתירה בין הציווי האלוקי לבין המוסר הנורמלי והטבעי שבן אדם מרגיש. אז גם פה הוא אומר אותו דבר ביחס לחוכמה. אמנם צריך שיהיו לו מושגי אמונה צרופים לפי ערך השכלתו. זאת אומרת אם הוא הרבה פעמים וזה מה שקורה, הרבה פעמים מושגי האמונה של אנשים זה מושגי אמונה של ילד בן חמש. פעם אחרונה שהוא עסק בענייני אמונה זה היה בגן, הגננת סיפרה לו מה בדיוק קרה ומה צריך לעשות ומה לא צריך לעשות, משם והלאה הוא מחשבן את קצות החושן. זאת אומרת הוא לא התעסק בכלל עם הדברים האלה של אמונה, אז הוא נשאר תקוע בתפיסות המחשבתיות והאמוניות שלו בגיל חמש, והיכולת השכלית שלו מתפתחת, ובסך הכל יש שם אנשים לפעמים מאוד מאוד מוכשרים עם יכולת אנליטית מאוד מרשימה, אבל התפיסות האמוניות שאמורות ללוות את היכולת האנליטית הזאת הן ירודות ביותר. אני חושב שסיפרתי שבבני ברק הייתה לי חוויה מאוד קשה בשנים שחייתי בבני ברק, אנשים אריות בבית הכנסת שהתפללתי שמה, אברכים באמת תענוג לדבר איתם בלימוד. אין מקום שאתה לא יכול להרשות לדבר לשאול לשמוע מה אנשים אומרים, לחפש תירוצים, יש שמה לוח אפילו, אחד מהדברים היפים בבני ברק יש הרבה פעמים בבתי כנסת של אברכים על הלוח יש כל מיני פתקים עם קושיות ומי שיש לו קושיה הוא תולה אותה על הפתק וכותבים לו שם תשובות, זה תענוג לקרוא את זה לפעמים, אתה יודע אתה רואה שם דברים נורא יפים. נכון? בדיוק, בלוג לפני עידן האינטרנט. וכשהם עוברים לעסוק בשאלות של אגדה או של השקפת עולם או דברים מן הסוג הזה אתה רואה שם דברים אתה מת. זאת אומרת היו שם באותו בית כנסת של האריות האלה הגיעו מדי פעם היה בא למישהו להחזיר אותנו בתשובה, אז היה מגיע איזה משגיח מאיזו ישיבה ומתחיל לספר לנו סיפורים על אגדות חז"ל פשטים אני לא יודע מאיפה הם צנחו עליו הפשטים האלה, דברים איזה וורטים כאלה שמעיינה של תורה זה פסגה אינטלקטואלית מול מה ששמענו שם. ואנשים שמה יושבים ואף אחד לא מצייץ מילה. זה מתן תורה מסיני. כשיש שיעור הוא לא היה עובר משפט. זאת אומרת במשפט הראשון שהוא היה אומר היו רוצחים אותו במקום וקורעים אותו לחתיכות ומשאירים אותו בצד. זאת אומרת בלימוד מדברים, בלימוד יש ביקורת, בלימוד לא מוכנים לאכול שום דבר. הבעיה שכשאתה מגיע ליראת שמיים ולהשקפה טהורה ולכל מיני דברים מן הסוג הזה יכולת הביקורת נעלמת, הלגיטימציה לביקורת נעלמת וכתוצאה מזה גם היכולת של הביקורת נעלמת. ובשני המישורים זה קורה. כשאתה רגיל לא לבקר, אז אתה באמת כבר מאבד את היכולת לבקר, את הביקורתיות שלך. ואנשים חיים שמה באמת בעולם, בעולם דתי של ילדים בגן. באמת, זאת אומרת אתם שומעים דברים, אני לילד שלי לא הייתי רוצה שיספרו כל מיני כאלה שטויות. ויושבים שמה אנשים מבוגרים שמחזיקים חצאי ש"סים, זאת אומרת עם ראשונים ואחרונים, באמת אריות בלימוד, אנשים עם יכולת אנליטית מדהימה. ויש איזושהי דיכוטומיה נורא נורא ברורה. בלימוד מותר לעשות הכל, לשאול הכל, וזה ויורדים על מישהו שמדבר שטויות, אפילו מישהו חשוב. אין חשבונות. בלימוד זה עד הסוף. אין, כל היראת שמיים זה בסדר מוסר. כשלומדים זה אם אתה מדבר שטויות אז יורידו אותך באמצע. זאת אומרת אתה בכלל לא, אין נימוסים והליכות. אבל, אבל כשמגיע משגיח כזה אז פתאום כולם נאלמים דום, ואני ככה מסתכל הצידה לראות מסביב אם האנשים עדיין בינינו, או שהם ישנים אולי, יכול להיות שהם נרדמו. אני לא יודע. שאלתי לפעמים איזה מישהו שתגיד, זה בסדר? אתה מסכים עם מה שהוא אומר? זה נשמע לך… אומר כן, דברים יפים דווקא. וזה מדהים, זה ממש מדהים המידור הזה שאנשים עושים. יש לך איזשהו אגף מסוים שבו אתה לא חושב. זאת אומרת שמה זה, וזה מה שהוא מדבר עליו. זאת אומרת ככל, צריך שיהיה לך מושגי האמונה צרופים לפי ערך השכלתו. מה קורה עם מישהו שמתחיל לחשוב? מישהו כזה כמו הראש כולל ההוא שמתחיל לחשוב, שהוא מתחיל להפעיל את אותה יכולת אנליטית שיש לו בתחומים ההם, הוא מבין שכל החבורה הזאת זה חבורת קשקשנים. אתה לא מוכן לקבל מהם מילה. אז מה הוא עושה?
[Speaker C] יכול להיות שזה התפקיד של הלימוד,
[הרב מיכאל אברהם] להיות מעין כליא ברק שמרכז אליו את כל ה… רבי ישראל סלנטר עשה מזה אידיאולוגיה. הוא עשה מזה אידיאולוגיה. הוא היה מוכן, הוא נתן רהביליטציה לשיטת הפלפול כי הוא רצה להתחרות עם החוכמות, עם ההשכלה. אז אנחנו רוצים גם שיהיה לנו משהו שככה ימשוך את הנוער. וזה בדיוק הנקודה, במקום להתמודד עם הדברים עצמם אתה נותן להם איזושהי אלטרנטיבה שמפתחת איזושהי יכולת אנליטית מנותקת בתחום המסוים הזה, ובשאר התחומים אתה לא נוגע בהם, אתה לא מתמודד איתם ואתה נשאר שם ברמה של ילד בן שלוש. זה, ואז אנשים באיזשהו שלב, החלק הישר אינטלקטואלית מתוך הקבוצה הזאת הולך ונהיה חילוני.
[Speaker C] כל אותו עורך דין דניאלי הזה.
[הרב מיכאל אברהם] לא מכיר אותו, אני רק… אבל אני אומר, אני לא יודע, זה מה שהיה קורה לי.
[Speaker C] הוא גם קיבל נזיפות מבית משפט.
[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות, אני לא יודע, אבל אני לא עכשיו… לא, בסדר, עוד פעם, אני לא באתי לדבר עליו, הוא רק דוגמה מבחינתי. אבל הנקודה היא שאם בן אדם רוצה להיות ישר אינטלקטואלית כשהוא גדל על תמונה כזאת, אז הוא באמת עוזב אותה. מי יישאר בתוך תמונה כזאת? רק מישהו שלא ישר אינטלקטואלית. וזה איזושהי אבולוציה הפוכה. זאת אומרת נוצר, יש פה איזשהו סינון של כל אלה שהם ביקורתיים וישרים אינטלקטואלים, וזה משאיר רק את אלה שמוכנים ללכת בתלם כצאן לטבח, זאת אומרת בלי שום ביקורתיות. ואז הכל בסדר והכל מתיישב, ואף אחד לא חושב ואף אחד לא מבקר והכל ממשיך כמו שצריך כי כל מי שביקורתי הוא אפיקורוס. אז או שאתה בחוץ או שאתה בפנים ושותק.
[Speaker C] ויש גם סד כלכלי. מה? יש סד כלכלי שמהלך עליו.
[הרב מיכאל אברהם] לא, ברור, עוד פעם, יש המון, אני לא הולך לעשות פה סוציולוגיה של חרדי, של חרדים, אבל יש המון אמצעים שאיתם הם משתמשים. אבל בגדול הגישה היא הגישה הזאת. זאת אומרת יש איזושהי גישה שאומרת שאם אתה כופר באוסף השטויות שאספנו לאורך ההיסטוריה, אז אתה כופר. אתה לא מאמין במעמד הר סיני, אתה לא מאמין בקדוש ברוך הוא, אתה לא מאמין בכלום. אם אתה חושב שרבי עקיבא או הרמב"ם יכלו לטעות במשפט פיתגורס או באיזה משהו כזה, אז אתה פשוט לא מאמין בשום דבר, אז תלך הביתה. וגם את זה אני חושב שהזכרתי פעם, שגם כן כשהייתי בבני ברק אז אמרו לי תראה, כל מי שמתגייס הרי הוא הופך לחילוני. תמיד אמרו לי. אמרתי ברור שאסור להתגייס, הרי מי שמתגייס הופך להיות חילוני. אני אמרתי אני לא יודע, אני לא מספיק מכיר מקרוב, אבל בחורים ממרכז הרב שמתגייסים, כל אחד לתקופות שלו, לא משנה, כל אחד בלחוד, לא בישיבות הסדר וזה באופן עטוף, הם חוזרים לא פחות חזקים ממה שהם יצאו. החבר'ה מבני ברק שמתגייסים הם נכנסים חילוניים ויוצאים חילוניים. איך הם הגיעו לצבא? הם הגיעו לצבא כי כבר לפני זה הם עזבו הכל, כי אחרת אסור היה להם להגיע לשם. זאת אומרת מה הפלא שמי שמתגייס יוצא חילוני? הוא נכנס חילוני. וזה לא הצבא שעשה את זה. הצבא בסך הכל גילה את מה שכבר היה קודם. ויש הרבה מאוד אנשים שלא יהיו מספיק אמיצים וזה נשאר מחובא בתוך פראק והם לא יתגייסו. אז הם יישארו חילוניים בתוך פראק. וזה הכל. וזה מה שאומר, וזה מה שהוא אומר פה, שמושגי האמונה צריכים להיות צרופים לפי ערך השכלתו. אתה צריך לתת לזה איזשהו מענה אמיתי. האמונה צריכה להתאים בעוצמתה לכלים האינטלקטואליים שלך. אי אפשר לעשות את זה, ואם יהיה פער מהסוג הזה, אז אתה תועה מדרך התורה והאמונה. וזה בדיוק איזושהי ביקורת על המסורת החרדית הרגילה נדמה לי הפסקה הזאת. בוודאי אם מושגי האמונה שלו יהיו פראיים ומוטעים, ולפי מצב השכלתו יהיה בן דורנו ההוגה דעות וחוקר לכל תכלית, אי אפשר שתתקיים האמונה בידו. יש איזשהו פער בלתי נסבל בין הרמה של התפיסת עולם שאתה מנסה לחנך אותו לבין הרמה האינטלקטואלית שלו. זה לא יעבוד, הוא לא יכול לקנות את זה. אז או שהוא משתיק את זה והוא רואה את זה כעצת היצר והוא מנקה את זה כל הזמן, או שהוא אומר חברים, אני את זה לא קונה. תביאו אלטרנטיבות אחרות. על כן אין לנו תקנה אחרת כי אם ללמדם את צעירינו המשכילים את עיקרי התורה באופן המתאים ומתקבל לפי כל הרוחות שבעולם שבאות ונושבות מצד הגדלת החכמה בעולם. זאת אומרת צריך להשתמש בחכמות כדי לשפץ ולשכלל את התפיסה של האמונה ולא ליצור איזשהו קונפליקט בין האמונה לבין החכמות. אנו צריכים לעקור מהם את הטעויות הגסות שיש להם בהשקפותיהם על הדת והאמונה. שימו לב, ממה צריך לעקור? לא את הטעויות שיש להם במדעים או בפילוסופיה או מה שזה לא יהיה. לעקור את הטעויות שיש להם בדת ואמונה. כי הכל מתחיל משם. זאת אומרת אם אתה תתקן את זה, גם הדברים האחרים יתיישבו עם מה שצריך. כי מה שנכון אז הוא נכון. מה זה משנה אם הוא כפירה או לא כפירה, אם הוא סותר את הדוגמות או לא סותר את הדוגמות. אם הוא נכון אז הוא נכון, אז תבנה את הדוגמה שלך מחדש. ואז אין ספק כי יראו ונהרו, הקרעים שבליבם יתרפאו ויכירו שאין צורך כמו שאין אפשרות להמצאת מושג רוחני אחר המאגד את כלל אומנו כי אם המושג הקדוש והטהור מושג האמונה הטהורה שהיא כוללת הכל. אגב זה אותו דבר ביחס לציונות. גם ביחס לציונות אותם אמירות שהיו מקודם, על זה הוא מדבר וזו התקופה שבה הוא מדבר. היחס לציונות גם הוא היה כזה. הנה תראה, כל באיה לא ישובון. כל מי שנמצא שם הוא חילוני, לכן אסור לשתף פעולה איתם. שכמובן ברגע שאתה הטלת איסור, כל מי שנמצא שם נכנס לשם חילוני, לא יצא חילוני. כי אם הוא לא היה חילוני, הוא לא היה מגיע להיות ציוני. בדיוק אותה תפיסה. אתה בונה את המסקנה שעליה אתה מצביע אחרי זה בתור ראיה לשיטתך. השיטה שלך יצרה את המסקנה הזאת, זה לא מסקנה שתומכת בשיטתך. למשל צעירינו מרגישים, וכאן הוא עבר לרובד השני. את הרובד הראשון היה באמת ההתאמה במישור האינטלקטואלי. אבל אמרתי שיש עוד רובד, יש את האסתטי ויש את האתי, כן, של קירקגור. למשל צעירינו מרגישים שחפץ החיים של כל חי יהיה מושג לו בימינו בייחוד על ידי מלחמה כבדה. זאת אומרת אם אדם עושה דברים כי נעים לו, כי נוח לו, כי הוא מתחבר אליהם מה שקוראים היום, אז משהו פה משהו פה טרף. זאת אומרת זה לא יכול להיות שזה יתאים לעקרונות ההלכתיים או התורניים. זה תמיד צריך לבוא על ידי מלחמה כבדה. זאת אומרת לכפות מה שדיברתי קודם עם קירקגור, לכפות את האסתטי, את התחושה הטבעית שככה טוב לי לחיות אז מה הבעיה? זאת אומרת למה לא? לא, אם זה טוב אז כנראה משהו פה לא בסדר, זאת אומרת יש בטח איזה סעיף במשנה ברורה שאוסר את זה. כי לא יכול להיות.
[Speaker C] פה הוא מדבר על חפץ חיים של כל חי.
[הרב מיכאל אברהם] למה הוא מתכוון?
[Speaker C] מתכוון שאלה שפונים להשכלה מאשימים את העולם ההלכתי בזה ש…
[הרב מיכאל אברהם] לא, הטענה היא שלא ציונות, כן, הוא אומר
[Speaker C] אתה צריך אתה צריך בעצם הדברים הנורמליים, החיים שאתה רוצה להקים אמורים לבוא על ידי איזושהי מלחמה. בסדר? שאתה… זה לא בטון ביקורתי, זה בטון ניחותא כהנחה לקראת המשך הפסקה.
[הרב מיכאל אברהם] לא, מה זאת אומרת לא בטון ביקורתי?
[Speaker C] הרב קוק מסכים עם הדבר הזה? עם מה? שחפץ החיים של כל חי מושג על ידי מלחמה כבדה? לא יודע. כן או לא? כן. בסדר. לא, יש פה שני…
[הרב מיכאל אברהם] לא, יש בשני מישורים באמת. יש מישור אחד…
[Speaker C] זה דבר שמושג על ידי מלחמה כבדה יש לו גם ערך, זה לא דבר שנעשה בקלות.
[הרב מיכאל אברהם] אתה צודק. יש פה שתי משמעויות אולי מנוגדות. משמעות אחת זו המלחמה שצריך לוחמים וצריך זה, ועם זה הוא כמובן יסכים. ויש את המשמעות השנייה של המלחמה, הכוונה לעצור את הנטייה הטבעית שלי, שעם זה הוא לא מסכים. שהדת לא אמורה להיות תמיד במלחמה של האדם מול עצמו. מה שנראה פה בהמשך עוד מעט נראה זה הקדמתי קצת את המאוחר. חפץ החיים של כל חי יהיה מושג לו בימינו בייחוד על ידי מלחמה כבדה. חפץ החיים של עם שלם המתנועע לכל רוח. ודאי צריך לוחמים, ולאו דווקא לוחמים בחרב ובחנית, על כל פנים משתדלים, מאגדים, עוסקים בשכלולו ובהשגתו את אופני קיומו. ובזה הם רואים בציונות משאת נפש העם. לעומת זה הם חושבים שסיבת הריפיון היא מושג האמונה, השלכת היהב על השם, על כן אין האדם עומד על נפשו. על כן עולה להם המשפט להתרחק מאלה המושגים המחלישים את כוח החיים העממי, ויהיה בא לנו דור של לוחמים היודעים שחיי העם תלויים בהשתדלותם הם, והם יעשו ויצליחו. אז פה במובן המהותי שלך. זאת אומרת שצריך פה איזושהי מלחמה עם החוץ, לא עם הפנים. איזושהי מלחמה, אתה צריך להתגבר על משהו כדי לממש את הרצונות הפנימיים שלך, וזה דורש התעסקות בעוד דברים חוץ מאשר בתפילות ובמעשים דתיים. אומנם נראה נא אם מושג הדת והאמונה והבנתם האמיתית גורמים מעצור להשתדלות מלאה חיים מצדנו לבנות הריסות עמנו, להחיות גוו ורוחו. זה פה המשמעות השנייה. אז האם באמת העובדה שזה הרצון של האנשים בעצם אומר שזה יצר הרע? כי זה בעצם אומר שאתה הולך עם מה שאתה מרגיש שאתה רוצה להקים. אבל התורה אמורה לגרום לזה שאתה תילחם עם הרצונות הטבעיים שלך. אז הוא אומר לא. מושג הדת של אלה הצעירים שמחסרון ידיעתם את התורה, מחסרון מלמדים שיעמידו אותם על עיקריה של תורה והבנה פשוטה וברורה גם עמוקה, קנו להם מושגים מטעים, יוכל באמת לעמם את כוח החיים והתנועה העממית. אבל לא מושג הדת המובן כהלכתו. זאת אומרת הדת כפי שהיא הצטיירה בשלב שהוא כותב, בשלב שבו הוא עומד, זה באמת איזושהי דת שבפועל באמת עוצרת את האפשרות הזאת. היא באמת, זאת אומרת כן, כמו שאמרו תמיד, דתיים לא יוכלו להקים את המדינה. זאת אומרת, אם לא היו חילונים לא הייתה מדינה. כי יש פה משהו בתפיסה הדתית שנוצרה, ועל זה הוא מבקר כאן, שבעצם עוצר את התנועות, את הרצונות הטבעיים של האנשים, את התנועות הטבעיות של עם או של אדם פרטי. אתה בעצם צריך איכשהו להתגבר על זה, לראות בזה את עצת היצר ולהמשיך להתפלל. והוא טוען שהדבר הזה זה דוגמה למה שהוא אמר למעלה, שזה איזשהו עיוות של המסורת, איזשהו עיוות שנובע מהדתיים, לא מהדת. זה לא תכונה של הדת, זו תכונה של הדתיים. זה הטענה שלו. אומר, קנו להם מושגים מטעים, אז הוא יוכל באמת לעמם את כוח החיים והתנועה העממית. אבל לא מושג הדת המובן כהלכתו. זאת אומרת, תפיסת העולם הדתית ששררה בזמנו באמת עושה את זה, אבל זה לא הדת באמת, לא הדת כשלעצמה. לעולם לא היה לעמנו בהיותו עם חי וגם בתחילת התפתחותו שום ספק בדבר, שדרך התפתחות חייו והשגת קיומו תלוי באופן חריצותו והשתדלותו. היחס המוסרי אל ערך ההשתדלות היה תמיד רק להכיר כי השם אלוקינו הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל. אבל הדבר תלוי לעולם בהשתדלות ובחריצות מצדנו. כאן הוא קובע את הקביעה העקרונית, אחר כך דוגמאות. זאת אומרת הטענה, יש פה כמה נקודות שחשוב לשים אליהם לב. הטענה שלו בעצם אנחנו כן, עוד חלק מאותן התקפות של משגיחים זה כוחי ועוצם ידי. זאת אומרת כן, בן אדם שחושב שהצבא ניצח במלחמה או שהרופא ריפא אותו או שאני לא יודע מה, כל מיני דברים, מנסים להגיד שזה כוחי ועוצם ידי, צריך לשרש את התפיסה המעוותת והכפרנית הזאת, שלא מבינה שהקדוש ברוך הוא בעצם עשה את זה. כי זה כוחי ועוצם ידי. ואז הרב קוק כמובן כותב פה, הוא מפנה פה למטה לדרשות הר"ן, די ברור שזה מה שבאמת הוא מתכוון, דרשות הר"ן מפורסם, שהוא מסביר שמה שכוחי ועוצם ידי המשמעות היא כמובן הפוכה. כוחי ועוצם ידי זה סימן קריאה, נכון, כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. זאת אומרת זה נכון באמת, זה בדיוק מה שקורה. רק מה? אז צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא, זה המשך הפסוק, הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. זאת אומרת ברור שהקדוש ברוך הוא הוא זה שנותן לנו את הכוח לפעול, אבל מי שמשיג את התוצאות זה הפעולה שלנו, לא הקדוש ברוך הוא.
[Speaker C] מי שעושה את החיל זה הבנאדם.
[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק. הוא נותן לי את הכוח, בלעדיו לא יכולתי לחיות. אבל עכשיו אחרי שיש לי את הכוח ממנו, בסופו של דבר את הפעולות אני עושה. אם אני לא אעשה הם לא יהיו. זה לא שמי שהולך למלחמה הוא סתם עושה שטויות, הוא יכול להתפלל בכולל והכל יהיה בסדר, כי הקדוש ברוך הוא בין כה וכה עושה את זה, אז מה משנה אם תצא למלחמה או לא. זו תפיסה מעוותת. זאת אומרת אתה צריך להתפלל כדי לקבל את הכוח לעשות את הניצחון במלחמה, אבל את הניצחון במלחמה אם אתה לא נלחם לא יהיה.
[Speaker C] מתי התחיל העיוות הזה בציבור כלפי…
[הרב מיכאל אברהם] אני חושב שדווקא העיוות הזה הוא עיוות ישן נושן. ההבדל הגדול הוא, וזה דווקא השפעה מודרנית אני חושב, יש כאן אצל חז"ל אצל ראשונים אמירות כאלה. הרמב"ן ידוע הרי בכל מיני מקומות שאין לאדם חלק בתורת משה עד סוף פרשת בא, עד שיאמין שכל מקרינו אינם אלא נסים. ויש עוד כל שורשה של התפיסה הזאת הם קדומים. רק מה? רק פעם אנשים היו יודעים לעשות את ההפרדה בין האידיאולוגיה לבין איך שאנחנו מתנהגים בפרקטיקה. ובעולם מודרני, גם החיים חייבו אותם.
[Speaker C] מה? כן, החיים חייבו.
[הרב מיכאל אברהם] בעולם המודרני, גם היום קצת החיים מחייבים, קשה בסך הכל לחיות ללא כסף לקנות במכולת. אבל היום דווקא התפיסות האידיאולוגיות שסביבנו חדרו פנימה והפכנו להיות נורא אידיאולוגים. אנחנו חיים לפי הדוגמות שאותם אנחנו מדקלמים. עכשיו כל עוד זה היה דקלום, עוד פעם זה קונוטציה שלילית, כל עוד הייתה איזושהי אמירה כללית שבאה לחנך את העם ולא שמו לב לניואנס הזה, האם הוא נותן לי כוח לעשות חיל או שהוא בעצם עושה את זה ואני סתם מריונטה, כן, אז בסדר, זה לא משנה, בחיים כל אחד ידע מה צריך לעשות, ללכת לעבוד כדי שיהיה כסף. זה סיפרתי פעם, זה מה שאבא שלי היה אומר לקרובי משפחה שלי בבני ברק כשהיו מחפשים כל הזמן סגולות לפרנסה, אז הוא אמר להם שהוא מכיר סגולה בדוקה לפרנסה, זה ללכת לעבוד. ויש איזושהי דרך חיים נורמלית שבן אדם מרגיש והוא יודע והוא עושה את זה. אז באידיאולוגיה ובשיחה בירחי כלה או בשבת הוא שומע חיזוקים שהקדוש ברוך הוא, והוא לא נכנס לניואנסים האם בדיוק הקדוש ברוך הוא עושה את זה במקומי או לא, הוא יודע איך לחיות. אבל היום אנחנו על כל דבר מבררים. אנחנו חיים היום כבר רק אצל הדתיים ככה, אצל החילונים זה כבר הרבה פחות, אבל אצל הדתיים יש איזושהי אינרציה של עולם מודרניסטי שהוא בודק את עצמו לפי האידיאולוגיה. זאת אומרת, אתה צריך לחיות לפי האידיאולוגיה, בוא נראה אם זה נכון או לא, אז מברר. ברגע שאתה מתחיל לברר את זה ברצינות, טוב, אם הקדוש ברוך הוא עושה הכל אז עכשיו בוא נוריד את זה לפרקטיקה. אם הוא עושה הכל ואנחנו אמורים לחיות את מה שאנחנו מאמינים בו, ברגע שאנחנו חיים את מה שאנחנו מאמינים בו, בסדר, אם הקדוש ברוך הוא עושה הכל אז בשביל מה אני צריך להפריע לו? שיעשה, ואני רק אתפלל שהכל יהיה בסדר וזהו. וזה באיזשהו מובן זה כאילו יותר יפה, בן אדם חי את האידיאולוגיה שלו, הוא לא רק מדקלם את זה ובעצם עושה משהו אחר. אבל יש פה משהו שאם אתה כבר באמת חי את האידיאולוגיה שלך אז אתה חייב לברר אותה בצורה הרבה יותר מדויקת. זאת אומרת, אם היא נשארת בבית המדרש ואתה סומך על האינטואיציות הפשוטות שלך, אז אתה תעשה את מה שנכון, לבן אדם יש שכל ישר, הוא יודע מה צריך לעשות ומה לא צריך לעשות. אף בן אדם לא מחכה בבית כשהוא מאוד חולה, הוא הולך לרופא. אבל ברגע שהוא שומע פתאום שיש רמב"ן כזה ושכל הקדוש ברוך הוא בעצם וזה סתם השתדלות מיותרת וביטול תורה, אז מה הוא אומר? טוב, אז אם אני למדתי את זה, בוא נהיה עובד השם אמיתי, אני צריך לחיות את מה שאני מאמין בו, את מה שלמדתי. עכשיו את הבירור האמוני הוא ממשיך לעשות ברמה של הגן, אבל עכשיו יש איזושהי תפיסה אידיאולוגית שצריך לחיות את האמונה שלי, לא סתם לשלם איזה מס שפתיים. והוא חי את השטויות שהוא למד בגיל חמש. זאת אומרת, הוא לא עושה לעצמו את הליבון האידיאולוגי שנדרש אם אתה באמת רוצה לחיות, וזאת שאיפה נכונה אמיתית ויפה שבן אדם רוצה לא סתם לדקלם כללי אמונה, הוא רוצה לחיות אותם, הוא רוצה שהם יבואו לידי ביטוי, לא מוכן סתם להגיד איזה מצוות אנשים מלומדה. אבל זה דורש משהו. זאת אומרת, אז אם ככה אז תטפל בהם בכלים של בן אדם מבוגר. תבין שמה שהיה טוב לגן, בגן אף אחד לא צריך ללכת לעבוד, ואפשר לחנך את הילד שהכל בא מהשם, הוא לא צריך ללכת לעבוד, זה לא יזיק, זה בסדר. בונים על זה שהשכל הישר שלו בנו על זה פעם, היום כבר גם המבוגרים פלשו לשם, אבל שבסדר, כשהוא יגיע למצב שהוא צריך הוא ידע מה שצריך לעשות. אז זה טוב לחזק אותו בזה שהשם עושה הכל ושלא יתייאש ושהכל יהיה בסדר. אבל כשאנשים מתחילים לחיות את התפיסות האלה של גיל חמש בלי הבירור שנדרש לשם כך, הבירור המבוגר יותר, אז זה מה שיוצא. אז ההתקדמות כאילו של הדור, שהוא הופך להיות יותר אידיאולוגי, פחות מוכן לדקלם לחוד ולחיות אחרת, היא מובילה לעיוותים נורא גדולים בגלל שאת הבירור האידיאולוגי אתה לא עושה כמו שצריך. אז תעשה את זה ואחרי זה באמת תחיה לפי מה שיצא לך בבירור. אבל בלי לברר לחיות את עקרונות האמונה שלך, אתה מדבר עם אנשים על שאלות של אמונה והשגחה וביטחון, ביטחון בקדוש ברוך הוא אני מתכוון, אתה רואה שהם חושבים על זה באמת ברמה של ילדים. הם לא באמת בדקו את הדברים. יש שם דברים שצריך לבדוק אותם ברמה הלוגית, זה לא דברים אזוטריים. אבל אם הוא מתנהג על פי זה ולא טורח לברר, אז הוא באמת עושה שטויות. אני מתכוון לומר שכשמדברים פה על השתדלות, תמיד ידעו להשתדל. תמיד ידעו להשתדל, אבל האידיאולוגיה שהשתדלות היא שקר היא אידיאולוגיה קדומה. יש לזה מקורות קדומים, זה לא המצאה חדשה. המצאה חדשה היא שאנשים חיים את זה. כן, שאנשים חיים את זה, זאת תפיסה מודרנית, שאנשים חיים את האידיאולוגיה שלהם. פעם אידיאולוגיה זה היה טוב בשביל ספרים. בעת החדשה, בתפיסה המודרניסטית, זה כל המודרניזם. כל המודרניזם זה לחיות את האידיאולוגיה שלך, לקדם אותה, לממש אותה, להביא לעולם טוב יותר. אבל זה אמור לבוא יחד עם איזשהו בירור. אז את הבירור שכחו ואת קידום האידיאולוגיה מקדמים. אני מתכוון כשאני אומר שזה כולל כל מיני סתירות, אני מתכוון כמובן איך אנחנו מתייחסים לאמירות מן הסוג הזה שהכול מהקדוש ברוך הוא, במובן הלגמרי לוגי, עוד לפני השאלה מה אנחנו עושים בחיים. האם זה באמת מחזיק מים? והאם באמת והיה אם בחוקותיי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם? אז הגשמים תלויים בזה שנקיים מצוות או שנתפלל כמו שצריך או משהו כזה, או שהגשמים בעצם הם תוצאה של תנאים מטאורולוגיים מסוימים? בסדר, אז תשאל יהודי רגיל מבני ברק, הוא יגיד ודאי זה לא שייך למטאורולוגיה בכלל, זה הזיות של חזאים. זאת אומרת, הכול מהקדוש ברוך הוא וכל המטאורולוגיה זה שטויות, וכל פעם כשהחזאי טועה, אז בני ברק שש ושמח. זאת אומרת, אני יודע, הייתי שם. יש שם תענוג אמיתי כל פעם שאיזשהו מומחה טעה בעננים. כי אז שוב פעם הוכח שזה הקדוש ברוך הוא והמדע שקר והכול בסדר. אבל זה שטויות כמובן. זה שטויות שנובעות מאותו חוסר חשיבה. מה, אתה לא באמת מאמין שאם כוח מספיק חזק פועל על המאוורר הזה ולא יהיה שום דבר שיחזיק אותו למעלה, אז הוא ייפול? הוא ייפול לא בגלל שהוא חטא, הוא ייפול בגלל שכוח הגרביטציה מושך אותו למטה. בסדר. עכשיו השאלה איך אתה משלב את הדבר הזה עם אמונה בקדוש ברוך הוא או בהשגחה? שאלה מאוד לא טריוויאלית, מאוד לא טריוויאלית. ועוצמות הבירור שנדרשות בשביל זה הם לא פחות מאשר בקצות החושן. לנסות להבין, למצוא איזושהי דרך, לפלס איזושהי דרך איך לא לעזוב את התפיסה של השגחה של הקדוש ברוך הוא, יחד עם האמונה הנורא פשוטה וברורה שיש לכולנו אם אנחנו לא מרמים את עצמנו, בזה שחוקי הטבע עובדים פה. איך שני הדברים האלה מתיישבים? עכשיו, לפני שאתה נותן לעצמך דין וחשבון לחיות את האידיאולוגיה הזאת לפני שאתה מברר מה בעצם היא אומרת, זאת ערובה לקטסטרופה. זה הרי מה שקורה בדיוק. חוסר המוכנות להכיר בזה שצריך להשתדל כדי להשיג משהו. סיפרתי לכם או לא זוכר על קראתי לא מזמן באינטרנט, אחד מגדולי הרבנים היום, שבאו אליו שאלו אותו על הביקורות האלה שעושים בכוללים בעקבות הרמאויות האלה של תעודות זהות. אמרו לו למה באות עלינו כל הצרות האלה? איפה חטאנו? צריך איזה עיון מטפיזי מאוד עמוק כדי להבין למה באות עלינו הצרות. טוב, אז הוא ישב ועיין, באמת אחד מגדולי הדור, תלמיד חכם, הוא ישב ועיין היטב כנראה בשאלה. והוא אמר תשמעו, זה לשון הרע ובין אדם לחברו. צריך להתחזק בבין אדם לחברו ובלשון הרע וכל זה. שאתה אומר ריבונו של עולם, אני לא יודע, הביקורות האלה באו בגלל שרימיתם, זה הכול. מה זה קשור ללשון הרע ולחיזוק האמונה והמצוות? אתם רימיתם ואחרי שגילו שרימיתם באים לבדוק שאתם לא מרמים, זה הכול. מישהו בא לרדוף אותך? וגם אם באים לרדוף אותך, זה הכי טבעי בעולם. באים לרדוף אותך בגלל שאתה דפקת אותם קודם, אז הנטייה האנושית הרגילה היא לדפוק אותך בחזרה. נכון ששם עושים דברים קשים מדי, אין לי מושג.
[Speaker C] אבל זה בין אדם לחברו, כי
[הרב מיכאל אברהם] הם רימו את בין אדם לחברו? כן, אז אני חשבתי אחרי זה על עוד איזה דוגמה בעניין הזה. לשון הרע לא כל כך הסתדר לי עם העניין. אחרי זה הייתה לו ראיה אפילו. אתם יודעים מה הייתה הראיה? הכול מהאינטרנט, לא שמעתי אותו כמובן. אבל אני גם לא אומר את השם שלו כי זה לשון הרע אמיתי להגיד את השם שלו. אז הוא אומר, יש לו ראיה, איך אתם מסבירים את העניות שיש בעולם החרדי אם זה לא בגלל לשון הרע ובין אדם לחברו? ראיה מוחצת. אז עוד פעם אני חוזר לאבא שלי, כן. העניות בעולם החרדי זה בגלל שלא הולכים לעבוד, אז עניים. זה הכול. אז הניתוק המוחלט הזה, המוכנות לא להכיר בכל מה שקורה סביבך כשאתה בעצמך יודע. פה הבנאדם מרמה את עצמו. אין מי שלא מבין את הדברים האלה, אם הוא לא מבין את זה אז באמת אז הוא באמת תקוע בכיתה ג'. ההסבר הוא כל כך פשוט ואתה מסביר לי זה לשון הרע. יש איזשהו עניין שאם אתה דתי אתה חייב להיות מנותק ממה שקורה. אתה חייב להציא תמיד הסברים אחרים כשהכל נורא ברור, הכל לגמרי ברור מה שקורה פה. לגמרי טבעי, לגמרי פשוט, אין פה שום קושיה. זה שהם באו לשאול זה כבר מראה על ניתוק. אבל זה שהוא עונה בצורה הזאת אני בהלם. אבל יש את הדברים שלו.
[Speaker B] יכול אדם להאמין שמחלות שנופלות עליו באמת קשורות להתנהגות הדתית שלו, ועדיין כשהוא בא לרופא והרופא נותן לו לא יודע, 15 כדורי אנטיביוטיקה, הוא לא ייקח 14 כי אם אני כזה דתי ומתפלל כל כך טוב אז מספיק 14. הוא לוקח את כל ה-15, עובדה שהוא מאמין. אבל בכל זאת עדיין הוא חושב שהבעיה היא דתית.
[הרב מיכאל אברהם] יש עוד איזושהי רמה של שפיות מסוימת שנשארה אצל האנשים, שכשהם הולכים לרופא א' הם מחפשים את הרופא הכי טוב, זה ידוע. למרות האידיאולוגיה הזאת של חוסר ההשתדלות והכל. וב' הם גם שומעים לו בדרך כלל. למרות שיש שם איזושהי נטייה נורא גדולה לרפואה אלטרנטיבית, אני לא יודע, זה יכול להיות שזה גם חלק מהעניין, אני לא יודע בדיוק. אולי גם אצל הציבור הדתי זה ככה.
[Speaker C] יש גם כאלה שלא הולכים לרופאים.
[הרב מיכאל אברהם] זהו. עכשיו אלה שחיים באמת, אבל האידיאולוגים האמיתיים, הם בעצם… היה לי פעם איזה חבר מנתיבות עולם, מישיבה שלמדתי בה של חוזרים בתשובה בבני ברק, שהוא היה גאון. הוא עולה מרוסיה, שברוסיה הוא היה שני באולימפיאדה למתמטיקה בברית המועצות, לא בכפר גלעדי. זאת אומרת יש שמה מדובר שמה בתותח כבד בקנה מידה עולמי. באיזשהו שלב הוא חזר בתשובה, יש לו שני הורים פרופסורים, ציפו ממנו כמובן לגדולות. הוא היה בשלב של תואר ראשון במתמטיקה, נכנס לישיבה ולא יצא משם. אז ההורים שלו התחננו 'תשמע, לך תעשה דוקטורט במתמטיקה באוניברסיטת תל אביב'. הוא התחיל נדמה לי אפילו בעצם תואר שני, הפסיק אותו באמצע כי הוא חזר בתשובה, זה הכל שטויות, הוא לומד תורה. טוב, ההורים נדנדו נדנדו, בסוף הגיעו לראש הישיבה. ראש הישיבה אמר לו 'אתה צריך כיבוד הורים, אתה צריך ללכת לעשות תואר שני'. טוב, הוא הלך עשה תואר שני בהפסקות צהריים. שנתיים בהפסקות צהריים, אני יודע, אני הייתי שם. שנתיים בהפסקות צהריים הוא עשה את התואר השני. הוא היה סדר בוקר, הוא היה סדר אחרי הצהריים בישיבה, ובהפסקות צהריים הוא עשה בשנתיים את התואר השני. הוא גמר אותו בכנראה עשה שם דברים יפים, אני לא בדקתי את זה. זה נגמר. המרצה שלו אומר לו 'תשמע, אבל אני לא יכול, זאת אומרת אתה צריך לעשות בכל זאת עוד משהו, אני לא יכול לדבר כזה לאשר לך את המאסטר'. אמר 'זהו, אני עשיתי את זה בשביל כיבוד הורים, אם זה לא מספיק זה בעיה שלכם, אני לא יודע'. אז בקיצור חזרו עוד פעם לראש הישיבה, וראש הישיבה אמר לו 'אתה צריך לגמור את זה ואתה צריך גם להמשיך לתואר שלישי'. ובהתייעצות עם הרב שך גם, הרב שך היה מאוד דווקא בעניין הזה, היה מאוד עם הרגליים על הקרקע, זאת אומרת הוא לא נתן לאנשים להתעופף. והוא היה צריך לעשות גם תואר שלישי נדמה לי באיזשהו שלב וזה נתקע, גם כן אחרי שלושה חודשים הוא גמר את התואר השלישי. עוד פעם אמרו לו 'תשמע, אי אפשר, שלושה חודשים, אף אחד לא ייתן לך תואר שלישי אחרי שלושה חודשים'. הוא כנראה הוכיח את מה שצריך להוכיח שם, אני לא יודע בדיוק מה. אבל הוא היה… מדובר בעילוי עולמי, זה לא… בנאדם כנראה מוטציה מוחלטת. עכשיו, לפני כמה זמן הגיע איזה חבר של ההורים שלי, שמתברר שהוא בכלל מכיר אותו. אמר 'שמעתי על ולדק' וזה… אני הכרתי אותו בתור זאב, אז לא ידעתי על מי הוא מדבר. אמר 'תשמע, יש שמה איזה ולדק, איזה בן של חברים שלנו, בן של חברים שלנו שהם משתגעים, שני פרופסורים'. הוא לא הולך לרופאים, לכן הזכרתי, הוא לא הולך לרופאים, הוא לא עושה שום דבר, הוא רק לומד תורה. אין להם פרנסה, הם חולים ולא הולכים לרופאים, הם לא יודעים מה יהיה שמה. החבר'ה אלה ימותו עם הילדים שלהם וכולם שמה והם לא עושים שום דבר. עכשיו מדובר בעילוי מטורף, זאת אומרת מדובר בבנאדם עם יכולות אינטלקטואליות כנראה מטורפות לחלוטין. אבל ההתאמה בין התפיסת עולם הדתית שהוא מחזיק בה לבין היכולות האינטלקטואליות שלו היא פשוט איזה קצר מטורף. והוא מגיע לעיוותים מופרעים. עכשיו לך תוכיח למישהו כזה שהוא טועה, לא תצליח בחיים. הרי הוא גאון יותר מכל המדינה הזאת ביחד, אף אחד לא יוכיח לו כלום. הרי עם טיעונים וקונסטרוקציות לוגיות אתה יכול להסביר הכל. בסדר? אין דרך לדבר איתו, ככל שהוא יותר מוכשר אתה פחות יכול לדבר איתו. אגב, זו תופעה רווחת אצל הרבה אנשים. ככל שהם יותר מחודדים בענייני גמרא והכל, הם מגינים על השטויות הכי גדולות בכישרון רב, זאת אומרת אתה לא יכול להראות להם שהם טועים כי יש להם איזה מבנה לוגי מאוד מתוחכם שמסביר את זה. על מה שהם יושבים קצות, וככה הם מתחפרים עוד יותר בתפיסות עולם השגויות האלה. זה בדיוק אותו פער שהרב קוק מדבר עליו בין היכולות של בנאדם לבין האמונה שבו. אז הוא אומר, אני ממשיך לקרוא, אבל הדבר תלוי לעולם בהשתדלות ובחריצות מצדנו, וכי מעט השתדלנו ונלחמנו על הארץ המובטחת מפי השם, להבטחה חלוטה ושבועת אבות? אמנם לא מיעוט השתדלות גורמת האמונה הטהורה, כי אם אומץ לב ותקווה שלמה שסוף סוף תבוא מטרת נפשנו. כן? התרומה של האמונה להשתדלות שלנו היא לא רפיון ידיים ולהגיד טוב מילא הכל מהקדוש ברוך הוא אז למה צריך להשתדל, אלא להפך. להגיד לנו שאפילו במצבים נואשים לעולם אל יתייאש אדם אפילו אם חרב חדה מונחת על צווארו, פה האמונה יכולה לעזור, להפך, להפוך אותך למשתדל יותר, יותר גדול, זאת אומרת יותר פחות מתייאש. מישהו שמוכן לנסות לעשות איזושהי השתדלות בכל מקרה אפילו במקרים אבודים כי הקדוש ברוך הוא יכול לעזור לנו ולך תדע אנחנו יכולים בכל זאת להצליח. אז זה דווקא איזושהי מוטיבציה להשתדל יותר. יש פה איזושהי נקודה מעניינת אגב, החזון איש בספר אמונה וביטחון מדבר על העניין, התפיסות המעוותות של ביטחון. ואחת מהן היא מה שהרב קוק כותב פה. הוא טוען שהאמונה, הביטחון בהשתדלות, תמיד יש את המתח בין שני הדברים האלה, הוא אומר שהאמונה שכיוון שהכל בידי הקדוש ברוך הוא אז בסוף מה שיצא זה הדבר הכי טוב, זאת אמונה שגויה. מה שיצא? כן. מה שיצא בסוף הוא הדבר הכי נכון. לא הכי טוב. אז לא בהכרח שתתרפא, אלא מה שיצא זה מה שבאמת צריך להיות. ובזה אתה יכול להאמין. אבל אנשים אומרים לא, הכל בידי שמיים ולכן ברור שהקדוש ברוך הוא ירפא אותי. לא, הכל בידי שמיים ולכן ברור שהקדוש ברוך הוא יעשה את מה שנכון לעשות. לפעמים נכון לרפא אותי ולפעמים לא נכון לרפא אותי. מה שהוא מחליט אני לא יודע. אני מדבר עדיין בתוך התפיסה שהקדוש ברוך הוא עושה הכל. כן? אז גם פה הוא אומר שנותן אומץ לב ותקווה שלמה שסוף סוף תבוא מטרת נפשנו. השאלה אם זה תקווה או ודאות. יש כאלה שאומרים זה ודאות, אנחנו בסוף נצליח כי זה הקדוש ברוך הוא. אז מה אם אנחנו קטנים ואנחנו דוד מול גוליית? אז הקדוש ברוך הוא איתנו אנחנו יכולים להצליח בהכל. לא לגמרי נכון. הקדוש ברוך הוא איתנו זה אומר שיקרה מה שצריך לקרות אבל עדיין לא בטוח שמה שיקרה אוטומטית זה שננצח. אם מישהו יצא למלחמה אבודה אז הוא יפסיד כי הוא לא היה צריך לעשות את זה. בסדר? זה לא משנה אם הקדוש ברוך הוא איתנו או לא. לפעמים אין ברירה אז אולי הקדוש ברוך הוא מתערב, עושה נס, אני לא יודע בדיוק מה. אבל העסק מתנהל כמו שהוא צריך להתנהל. זה לא נכון שיש איזו תקווה שלמה שסוף סוף תבוא מטרת נפשנו. לא בטוח שהיא תבוא. אם היא צריכה לבוא אז היא תבוא ואם היא לא צריכה לבוא אז היא לא תבוא. אני אומר אפילו בתוך התפיסה שהקדוש ברוך הוא מסובב הכל וזה לא תלוי במעשים. הפירוש הנכון של הביטוי 'היה לא תהיה' זה שלא יהיה מה שלא טוב. כן בדיוק. אותה טעות, זה אותו עניין היה שמה. על כן היא מוסיפה עוז וגבורה ומרחקת אותנו מכל ייאוש. מושג האמונה מביא אותנו רק לשלמות של הבנה כוללת ועצמית שלא רק בכוחות החומריות לבדם ניבנה, כי אם גם ובעיקר בכוחות המוסריים שישתלמו אצלנו עימהם. וזאת ודאי ברית כרותה ומובנת לכל מבין ומקשיב בדרכי עמנו מעולם וחייו הפנימיים. חייו הפנימיים הוא אומר לא בכדי. כמו שאמרתי קודם כי יש בהחלט מקורות קדומים, זה לא המצאה חדשה, שבעצם ההשתדלות שקר והאמונה אמת. מה שבפרפרזה על מה שהרב וולף כותב בפיזיקה שלו, לא קראתי את זה מחבר, לא היה לי חשק לקרוא, בתחילת הספר שלו הוא כותב שמה המדע שקר ותורתנו אמת. זה הרב וולף? מהסמינר? כן. מהייקס תמיד היו הגרועים ביותר. ומה שהוא אומר פה בעצם הרב קוק זה שזאת ברית כרותה ומובנת למי שמקשיב בדרכי עמנו מעולם וחייו הפנימיים. כי בחייו הפנימיים עם ישראל תמיד ידע שצריך להשתדל. בסיסמאות אני יכול להביא לכם הרבה מקורות שלא צריך, שזה באמת הכל שקר וכל מיני סיפורים שאתה צריך להישאר בבית ולא לעשות שום השתדלות אם אתה צדיק גדול. אבל כשאתה מקשיב באמת למה העסק הזה אומר, זה אני חושב הרב קוק מתכוון לומר עם החיים הפנימיים. עם ישראל תמיד הבין את זה, לא תמיד אמר את זה, זה לא תמיד היה סיסמה. יש כאלה שאומרים כך ויש כאלה שאומרים אחרת. גם הרמב"ן היה רופא אגב, זה מאוד מוזר, הרמב"ן אבי השיטה הזאת שהשתדלות היא… כן הוא היה רופא. אז זה כן, צריך להתפרנס. טוב, לא רק צריך להתפרנס, גם להתפרנס זה השתדלות. להתפרנס זה לא בעיה, שלא היה לו כסף אז הוא התפרנס.
[Speaker C] לא צריך,
[הרב מיכאל אברהם] שיתפלל ויהיו כספים ייחודיים מהכול.
[Speaker C] הוא רופא, לא צריך.
[הרב מיכאל אברהם] עמנו צריך להשתכלל על פי רוחו ורוחו צריך להיבנות בהוקרה שלמה מרגש, הבנה והכרה פנימית את כל העבר הגדול שלו ואת עתידו גם כן, מה שאי אפשר לכל בעל דעה שלמה להסתפק בדבר האפשרות הנפלאה הזאת על כל פנים ורוחו לא יוכל להתקיים בו על פי דרכו כי אם על ידי שמירתה של תורה. שכל ההשתדלויות והתחליפים והכל הם גורמים, בהפוך על הפוך, לזה שבסופו של דבר באמת לא נצליח במשימה. ואנשים בשביל להצליח במשימה, נגיד הציונית בהקשר שלו, אומרים טוב אז צריך לעזוב את הדת, כי את השטויות האלה אני לא מוכן לאכול וצריך כן להילחם וצריך להתקדם בכל מיני חזיתות, צריך לקדם את זה. אז מה שקורה כתוצאה מזה שהם גם לא יצליחו, כי ההשתדלות לבדה גם לא עובדת. זאת אומרת אתה צריך בכל זאת את הגיבוי הדתי כמו שהוא אמר למעלה, שזה ייתן לנו את הביטחון ואת המוטיבציה להשתדל אפילו במקומות שהסיכוי הוא קטן שזה יקרה וכולי. אז מה שקורה זה שבעצם אתה יוצר דיכוטומיה שלא יכולה לעבוד בשום מקרה, כי אמונה לבד לא עובדת והשתדלות לבד לא עובדת, אבל האנשים כולם מסכימים על דבר אחד, גם החילונים וגם הדתיים, ששני אלה ביחד לא יכולים ללכת. זאת אומרת או שאתה מאמין ואז ההשתדלות היא שקר, או שאתה משתדל ואז האמונה היא שקר. ולכן יש פה שתי כתות בציבור שבבאופן פרדוקסלי המטרה שלהם, הרצון שלהם להשיג את המטרה הוא זה שמונע מהם לעשות את זה. זאת אומרת אתה אומר אני לא יכול בלי השתדלות להשיג את המטרה, אבל האמונה אומרת לי לא להשתדל, אז אני עוזב את האמונה, אני הולך לעשות את זה כמו שצריך לעשות את זה, כמו שבני אדם. אבל זה לא עובד. זאת אומרת בלי האמונה זה לא באמת תצליח. צריך את הרוח הזאת. ולכן כל כך חשוב ליצור את הסינתזה הזאת בין התפיסה האמונית לבין לתת גיבוי לתפיסה הזאת שמבינה שצריך להשתדל, על ידי שמירתה של תורה. על כן כשם שאנו צריכים לדאוג בעד כל מכשירינו הלאומיים, כך וביתר שאת, כאן הוא עושה את הצד השני של המאמר, כן? אחרי שהוא דיבר בשבח ההשתדלות הוא חוזר חזרה ואומר כן, אבל לא השתדלות לבד. לא לעזוב את האמונה ולהתעסק בדברים אחרים אלא בנוסף. ולכן צריך לחזור חזרה, כמו שצריך לדאוג בעד מכשירינו הלאומיים כך וביתר שאת אנו צריכים להשתדל שתהיה האמונה מקובלת על ליבם של כל צעירינו החפצים בבניין האומה, וכל כך תהיה מקובלת ועמוקה בלב עד שידעו ויכירו שאין כל משא וכל מעצור בדרך החיים עם האמונה ושמירתה. כן, שזה לא אמור לעצור אותנו, להיפך, זה אמור לתת לנו כוח ומוטיבציה. ואם יפגשו איזה מעצור צריכים הם להבין עד כמה הוא מגיע. לפעמים האמונה כן מגבילה, יש דברים שמותר ויש דברים שאסור לעשות, אז צריך לדעת איפה כן ואיפה לא, לא להגזים. הרבה פעמים נראה שכל דבר שרוצים לעשות הוא בעצם אסור. אז זה לא, צריך לבדוק איפה כן ואיפה לא. ואנו מצדנו צריכים אנו לבאר להם איך הפסדו יצא בשכרו, איך שעל ידי מעצור קטן מדומה תבוא לנו הגנה ותשועה גדולה ונמשכת, ואיככה נוכל לבאר להם כל זה, רק על ידי ספרי הגיון וחקר דת שיוכלו להימצא בשפע רב באופן שימלאו את כל רגש שלם, עד היות רבים חכמים וגדולים נתונים לעבוד במקצוע הזה של תורת הדעות וחוכמת המוסר הפנימי שבתורה, ואז נוכל ונצליח באין ספק לגלות את המאור שבתורה ולהציגו לפני דורנו באופן הלוקח את הלב כמו שעשו אבותינו וכולי. זאת אומרת הדוגמה שהוא מדבר עליה בפרק הזה היא בעצם דוגמה למה שהוא מנסה לעשות בכל הספר. הוא מנסה לעשות סינתזה בין שני דברים שנתפסים על ידי שני הצדדים כמתנגשים, כמו שראינו בהקשר של תורה ומדע באחד הפרקים הקודמים, שגם שם ישנה איזושהי הסכמה בין שני הצדדים. המאמינים אומרים שהמדע שקר, המדענים אומרים שהאמונה היא שקר, אבל דבר אחד שניהם מסכימים, שמדע ואמונה לא יכולים ללכת ביחד. אז זה כולם מסכימים, עכשיו כל השאלה היא רק את מה אתה בוחר. ומה שהרב קוק בעצם מנסה להגיד, חברים, התפיסה היסודית שמאלצת אתכם לבחור בזה או בזה, פה הטעות שלכם. וגם פה אותו דבר, ההשתדלות היא שקר או האמונה היא שקר, הצד המשותף לשני הצדדים זה שהשתדלות ואמונה לא יכולים ללכת ביחד, וזאת עוד פעם טעות, זה לא נכון. ההשתדלות והאמונה הולכים ביחד, זה עוד יותר טוב מאשר לא ביחד אפילו. בסדר? אז אני עוד אדבר על זה אני חושב בפעם הבאה כדי בכל זאת לעשות את הבירור שאמרתי שצריך. עד כאן שיעורו
[Speaker B] של הרב מיכאל אברהם במוכחי הדור, יום חמישי ד' אדר ב' תשע"א, עשירי למרץ אלפיים ואחת עשרה.