ניתוח מושגי – שיעור 16 (קובץ מצורף למטה)
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- הבניה מושגית לעומת צד שווה
- דוגמת שבת: רוקק כהתכת זורק וזורע
- התכת שבועות: עשר גפנים טעונות ושבועת השומרים
- צד שווה מול הבניה מושגית בשבועות והשלכות ההרחבה
- סוגיית קידושין ז׳ ע״א: דין ערב, דין עבד כנעני ודין שניהם
- הבניה מושגית מפורשת בגמרא והתכת תכונות בעייתיות
- הקצנת המהלך: הילך מנה ואקדש אני לך והדיון באדם חשוב
- ייצוג גרפי וחבורה: הזזת ראש החץ והזזת זנב החץ
- שיטת בה״ג בבית יוסף והבנת הסוגיה
- תשובת הסיום: למה לא כל פעולה היא קידושין
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציג כלי לוגי שנקרא הבניה מושגית, המובחן מלימוד של צד שווה בכך שהוא יוצר דין חדש מתוך התכה של רכיבים שונים משני מלמדים ולא מתוך מאפיין משותף. הכותב מדגים זאת תחילה בשבת ובשבועות, ואז עובר לסוגיית קידושין דף ז׳ עמוד א׳ בדיני ערב, עבד כנעני ו״דין שניהם״, ומראה כיצד הגמרא עצמה מציגה שם שילוב מפורש של שני דינים. בהמשך הוא מציע ניתוח פורמלי-גרפי של הסוגיה, מתאר את ההרכבות כפעולות של הזזת ״ראש החץ״ ו״זנב החץ״, וטוען שהמבנה הוא חבורתי ולכן הרכבות נוספות אמורות להפיק צורות קידושין תקפות, כולל צורות שאינן מופיעות בגמרא. הוא מבסס זאת גם על שיטת בה״ג שמובאת בבית יוסף, ומסיים בכך שהקריאה המבנית מסבירה למה לא כל פעולה מקרית יכולה להיחשב קידושין, אלא רק פעולה הנבנית מן המודל הבסיסי באמצעות הטרנספורמציות הרלוונטיות.
הבניה מושגית לעומת צד שווה
הבניה מושגית דומה בניסוח ללימוד של צד שווה אך אינה מסתיימת ב״הצד השווה לשניהם״, משום שהיא נלמדת משילוב של צדדים שונים ולא ממכנה משותף. בצד שווה הדין נובע מן התכונות המשותפות לשני המלמדים, ואילו בהבניה מושגית הדין נוצר מהתכה של תרומות נפרדות שכל אחת באה ממלמד אחר. הכותב מגדיר את ההבדל המעשי בכך שבצד שווה אפשר להרחיב לכל מקרה שעומד בכלל המשותף, ואילו בהבניה מושגית ההרחבה מוגבלת רק למה שדומה בהרכבו לשני האבות.
דוגמת שבת: רוקק כהתכת זורק וזורע
הכותב מביא את דין רוקק בשבת ד׳ אמות ברשות הרבים לפי הירושלמי שנפסק ברמ״א, ומציג בשם רבי נחמן מאיליא שהאיסור נבנה משילוב של זורק ושל זורע אף שאין ביניהם מכנה משותף בהקשר זה. הוא מתאר שלוקחים מזורע את סיוע הרוח, ומזורק את העברת ד׳ אמות ברשות הרבים, ומחברים אותם למנגנון אחד של ״מעביר ד׳ אמות בעזרת הרוח״ שהוא רוקק. הדוגמה משמשת כתבנית לכך שההתכה נעשית דווקא של תכונות שנראות בעייתיות לדין, אך מתברר מאחד האבות שכל אחת מהן אינה מפקיעה את החיוב.
התכת שבועות: עשר גפנים טעונות ושבועת השומרים
הכותב מנתח משנה בשבועות על תובע שטוען שהפקיד עשרה גפנים טעונות אצל שומר והשומר מודה בחמש וכופר בחמש, ומציג שמניסוח המשנה נראה שזה שבועת מודה במקצת, אך מהרמב״ם והר״י מיגאש עולה בבירור שזו שבועת השומרים. הוא מסביר ששבועת השומרים שייכת ל״חוזה השמירה״ ולכן כשנתבע כופר בעצם קיום השמירה אין בסיס להשביעו שבועת שומרים, אלא אם כן יש הודאה שיוצרת רקע של עסקה קיימת. הוא מציע שמנגנון מודה במקצת יוצר את התשתית לחייב שבועת שומרים, משום שההודאה בחלק מראה שהיה חוזה והוויכוח הוא על היקפו, אף שמצד מודה במקצת יש בעיית הילך בגפנים המחוברות לקרקע ולכן השבועה אינה חלה באופן רגיל.
צד שווה מול הבניה מושגית בשבועות והשלכות ההרחבה
הכותב מציע שתי הבנות: אפשר לראות את המקרה כצד שווה שבו המכנה המשותף הוא ״שבועת המתגוננים״, וכל נתבע שנמצא בעמדת מגננה יישבע, משום ״הצד השווה לכל שבועות התורה שבכולן הנשבע, הנתבע, הוא מתגונן וצריך להישבע״. אפשר לראות זאת כהבניה מושגית שבה מחדירים את היגיון מודה במקצת לתוך עולם שבועת השומרים ומייצרים תולדה נקודתית למקרה המשנה. הוא תולה בכך מחלוקת ראש והגדולים בשאלה אם בתולדה מצויים כל מאפייני שני האבות, ומציג נפקא מינה האם ניתן להשביע נתבע מתגונן שאינו דומה לא למודה במקצת ולא לשבועת השומרים.
סוגיית קידושין ז׳ ע״א: דין ערב, דין עבד כנעני ודין שניהם
הגמרא מביאה בשם רבא ש״תן מנה לפלוני ואקדש לך״ מקודשת מדין ערב, ומוסבר שהערב משתעבד אף על גב דלא מטי הנאה לידיה משום הנאת האמון שהמלווה מראה בו, והדמיון הוא שהאישה מקבלת הנאה מכך שהאיש מחשיב את בקשתה ונותן לאחר על פיה. הגמרא מביאה גם ש״הילך מנה והתקדשי לפלוני״ מקודשת מדין עבד כנעני, כשם שעבד כנעני קונה את עצמו אף על גב דלא קחסר ולא מידי כי אחר נותן את הכסף לאדון. לאחר מכן מובא ״תן מנה לפלוני ואקדש אני לו״ כמקודשת מדין שניהם, והכותב מציג שזה מצב שבו לא הבעל נותן ולא האישה מקבלת, והגמרא מנסחת זאת כשילוב של שני הדינים תוך דיון של ״ערב יוכיח״ ו״עבד כנעני יוכיח״.
הבניה מושגית מפורשת בגמרא והתכת תכונות בעייתיות
הכותב טוען שדין שניהם הוא המקום היחיד שמצא הבניה מושגית מפורשת על השולחן בגמרא, משום שהוא מוגדר כ״מדין שניהם״ ומבוסס על חיבור תכונות משני מלמדים. הוא מתאר שבדין ערב נלמד שלמרות שהאישה לא קיבלה כסף זה לא מפריע לקידושין, ובדין עבד כנעני נלמד שלמרות שהבעל לא נתן כסף זה לא מפריע, ודין שניהם מתיך את שתי התכונות יחד. הוא מדגיש שההתכה עוסקת בתכונות שהיו אמורות למנוע את הדין, בדומה לסיוע הרוח בזורע, ובכל זאת מתברר מכל אב בנפרד שהתכונה אינה פוסלת.
הקצנת המהלך: הילך מנה ואקדש אני לך והדיון באדם חשוב
הגמרא מביאה בעי רבא על ״הילך מנה ואקדש אני לך״, והכותב מתאר זאת כשלב שנראה כהפיכת מושג הקידושין משום שהאישה היא הנותנת. מר זוטרא משמיה דרב פפא אומר ״מקודשת״, ורב אשי מקשה מצד דיני קניינים של נכסים שיש להם אחריות ונכסים שאין להם אחריות, כאילו האיש קונה את הכסף ואגב הכסף קונה את האישה בניגוד לכלל ״נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות״. התשובה היא שאינה עסקת אגב אלא ״באדם חשוב עסקינן דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה גמרה ומקניא ליה נפשה״, כלומר ההנאה מהקבלה על ידי אדם חשוב הופכת את המעשה לקידושי הנאה.
ייצוג גרפי וחבורה: הזזת ראש החץ והזזת זנב החץ
הכותב מציג קומיקס/ייצוג גרפי שבו בקידושין רגילים הבעל מעביר כסף לאישה והאישה מקנה את עצמה לבעל, ומבדיל זאת מקידושין על ידי שליח שבהם יש מינוי שליחות וכסף המשלח. הוא מגדיר שדין ערב הוא הזזת ראש החץ כך שהכסף מגיע לצד שלישי אך הקידושין נשארים מול נותן הכסף, ודין עבד כנעני הוא הזזת זנב החץ כך שהכסף יוצא מאדם אחר אך הקידושין הם למקדש. הוא טוען שהרכבת שתי הפעולות בסדרים שונים אינה קומוטטיבית ולכן מתקבלות תוצאות שונות, ומדבר על תורת החבורות, סגירות החבורה, והרכבות שמייצרות דינים נוספים כולל ״דין שניהם ההפוך״ שאינו מופיע בגמרא.
שיטת בה״ג בבית יוסף והבנת הסוגיה
הכותב מביא מבית יוסף דיון על ״נתנה היא ואמר הוא״ ומציג שהר״ן קובע שכיוון שאינו חשוב אין ספק שאינם קידושין משום ״כי יקח״, ואילו בה״ג כתב שזה ספק קידושין, והבית יוסף אומר ״ולא נראו דבריו״. הוא טוען שבה״ג הוא פשט הגמרא, ומפרש את הספק כבעיה מדרבנן בעוד שמדאורייתא הקידושין חלים, משום שרב פפא אמר ״מקודשת״ והקושיה בגמרא מוצגת כבעיה בהלכות קניינים ולא כהפרכה עקרונית בהלכות קידושין. הוא מוסיף שיש המשך של דוגמאות, כולל מקרה של ארבעה אנשים, וטוען שהסתכלות חבורתית מיישבת קושיות של ראשונים ואחרונים ומסבירה את גבולות ההרחבה.
תשובת הסיום: למה לא כל פעולה היא קידושין
הכותב חוזר לשאלה למה לא ניתן לקדש בכל פעולה כמו זמזום או שריקה, ומשיב שהפעולה חייבת להיבנות מתוך פעולת הקידושין הבסיסית באמצעות הטרנספורמציות של ערב ועבד כנעני. הוא קובע שתמיד תישאר העברת כסף ממישהו למישהו בתוך המבנה, גם אם זה אינו בהכרח מהבעל לאישה, ולכן רק ההרכבות שניתנות להפקה בדרך זו הן קידושין כשרים. הוא מסיים בהצעה להעלות לקבוצה קובץ ארוך עם הניתוח המלא, המקורות, והמתמטיקה, ובסגירת השיעור הוא נפרד ב״שבת שלום״.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] אנחנו בענייני ניתוח מושגי ובשיעורים האחרונים דיברתי על מה שאני מכנה הבניה מושגית. הבניה מושגית זה מבנה שדומה על פניו ללימוד שנקרא צד שווה ואפשר לנסח אותם כמעט באותה צורה חוץ מהמשפט המסכם: הצד השווה לשניהם שהם כך וכך ולכן גם התולדה יש עליה את אותו דין. זה לא יופיע בלימוד של הבניה מושגית והסיבה לכך היא שבצד שווה אנחנו לומדים מהמאפיינים המשותפים לשני המלמדים ולכן זה מסתיים בהצד השווה לשניהם כי יש צד שווה לשניהם. בהבניה מושגית אנחנו לומדים משילוב או התכה של הצדדים השונים של שני המלמדים. הבאתי למשל את רוקק לפי הירושלמי שנפסק ברמ"א. רוקק בשבת ד' אמות ברשות הרבים, רבי נחמן מאיליא מסביר שזה בעצם שילוב של זורק וזורע, כאשר ברור שזורק וזורע אין להם שום דבר משותף בהקשר הזה. הם שני דברים לחלוטין שונים, אלא שכל אחד מהם תורם משהו והתרומות של שני הדברים האלה מותכות, מותכות בת"ף כ"ף, ביחד כדי לייצר את האיסור של רוקק. את העזרה של הרוח לוקחים מזורע, את מעביר ד' אמות ברשות הרבים לוקחים מזורק, השילוב של שני הדברים האלה זה מעביר ד' אמות בעזרת הרוח שזה רוקק. אז זה הדוגמה להבניה מושגית. ראינו גם את הרא"ש לגבי אבנו סכינו ומשאו שנפלו מראש הגג. בשיעור הקודם, זה היה לפני הקודם, בשיעור הקודם דיברתי על התכה של שבועות וניסיתי להראות שבעצם הלוגיקה הזאת עומדת בבסיס המשנה במסכת שבועות שמדברת על מי שטוען שהפקיד עשרה גפנים טעונות אצל השומר שלו והשומר מכחיש, הוא טוען שהיו רק חמש. והדיון שם היה האם זה שבועת מודה במקצת או שבועת השומרים. מניסוח המשנה נראה שזה שבועת מודה במקצת, מהרמב"ם והר"י מיגאש רואים בבירור שזאת שבועת השומרים. ואמרתי שבעצם מה שיש מאחורי המשנה הזאת זה הבניה מושגית של או צד שווה, הראיתי שם שתי אפשרויות, של שבועת השומרים ושבועת מודה במקצת. כי אמרתי שאם אני תובע שומר שהפקדתי אצלו משהו והשומר כופר בזה אז ודאי שהוא לא צריך להישבע לי שבועת השומרים. שבועת השומרים זה חלק מדיני, חלק מהסעיפים של חוזה השמירה. אבל אם הוא כופר בעצם קיומו של חוזה שמירה אז אין לי שום בסיס להשביע אותו. שבועת השומרים זה רק אחרי שברור שיש בינינו חוזה שמירה ואתה טוען שזה נגנב או נאבד, שומר חינם שנפטר, אבל אם אתה טוען בכלל לא הייתי שומר, לא מכיר אותך, אז ברור שאני לא יכול להשביע אותו רק בגלל שאני טוען שהוא שומר. אני צריך להראות שהיה בינינו חוזה שומרים. ומה שניסיתי להראות זה מהמנגנון של שבועת מודה במקצת מצליח לייצר שבועת השומרים במצב שתיארתי קודם. אם הפקדתי אצלו עשרה גפנים טעונות והוא אומר לא הפקדת אלא חמש, הוויכוח שלנו זה בחמש הנוספות. ולגבי החמש הנוספות הוא מכחיש. אם הוא מכחיש אז לגביהם הוא בכלל לא שומר, איך אני יכול לחייב אותו שבועה על זה? התשובה היא בגלל שהוא הודה במקצת בחמש גפנים האחרות שלגביהם הוא הודה והטענה הייתה שאם אתה מודה בחלק אז זה בעצם אומר שיש, קודם כל היה עסק בינינו, יש לנו רק ויכוח מה היה היקפו של העסק הזה. אתה טוען חמש גפנים, אני טוען עשרה גפנים. אז זה אומר שכן יש פה ברקע חוזה ולכן בעצם מכוח ההיגיון של שבועת מודה במקצת אני מחייב אותך את שבועת השומרים. והטענה שלי הייתה שאפשר להבין את זה בשתי צורות, או שזה צד שווה ובעצם הנקודה היא מה משותף לשבועת מודה במקצת ולשבועת השומרים ששתיהן זה שבועת המתגוננים. זה פשוט סיטואציות שונות שבהן הנתבע למרות שהוא נתבע ולכאורה נטל הראיה הוא על התובע אבל בכל זאת יש פה איזשהו משהו שגורם לכך שהוא צריך להתגונן ובמקום שהנתבע צריך להתגונן מוטלת עליו שבועה. ולכן בעצם מה שאני רוצה לומר, אפשרות אחת זה להגיד ששבועת השומרים ושבועת מודה במקצת שתיהן זה שבועת. שבועת המתגוננים, וכל אחד שנמצא במצב של מגננה, למרות שהוא נתבע, יצטרך להישבע, כי הצד השווה לכל שבועות התורה שבכולן הנשבע, הנתבע, הוא מתגונן וצריך להישבע. זה אפשרות אחת. אפשרות שנייה זה לראות את זה כאבניה מושגית, ואמרתי שבעצם, זה מה שתיארתי קודם, שבעצם אני מבנה את הרעיון של שבועת מודה במקצת לתוך העולם של שבועת השומרים. וזה מה שתיארתי קודם, אמרתי שאם אתה הודית בחמישה גפנים, אז על החמש הנוספים אי אפשר להגיד שזה סתם אני נטפל אליך, כי הרי היה חוזה בינינו. אני טוען על עשר, אתה טוען על חמש, אבל אתה לא אומר מי אתה בכלל לא מכיר אותך. אלא ברור שהיה חוזה בינינו והוויכוח שלנו הוא רק על היקפו. וכיוון שכך, אז בעצם אני יכול לבוא אליך בטענה מכוח חוזה השמירה שהיה בינינו. כי יש בינינו בעצם חוזה שמירה, ואתה טוען החוזה הזה היה רק על חמש ולא על עשר. ואתה נמצא בעמדת מגננה, ולכן אתה צריך להישבע שבועת השומרים בגלל הלוגיקה של מודה במקצת. אז מבחינת שבועת השומרים, נגיד אם הייתי מנסח את זה בתור לימוד משני מלמדים, כן על המקרה הזה של עשר גפנים וחמש, בוא נעשה את זה כלימוד משני מלמדים. יש לי מלמד אחד שהוא שבועת השומרים, מלמד שני שהוא מודה במקצת. המלמד של שבועת השומרים לא יכול ללמד, כי לגבי החמש שאני השומר, כן אני הנתבע, לגבי החמש שאני כופר, אני טוען שבכלל לא הייתי שומר עליהם, לא שקרה להם משהו ואני פטור. אז מבחינת דיני שבועת השומרים אני לא חייב שבועה בכלל. מבחינת דיני מודה במקצת אני כן חייב שבועה על השאר, אבל יש מבחינת דיני מודה במקצת יש בעיה אחרת שלא נכנסנו אליה. אני לא יכול להשביע פה את שבועת מודה במקצת, יש פה בעיה של הילך. מי שמכיר, אני אגיד בקצרה, בהילך, במצב הגפנים האלה הרי מחוברות לקרקע. אז כשאני אומר תראה, חמש האלה אני מודה לך, חמש האחרים בכלל לא הפקדת אותם אצלי. אז בחמש שהודיתי לך הם נמצאים פה, אני לא צריך להחזיר לך אותם, הרי הגפנים האלה נמצאות במקום שבו הן נמצאות. זה לא חפץ מיטלטל שאני צריך לקחת אותו ממני ולהעביר אותו אליך. אז לכן ברגע שאמרתי על החמש האלה אני מודה, הדיון על החמש האלה הסתיים. ועכשיו מה שנשאר זה הדיון על החמש האחרים. ולכן מבחינת שבועת מודה במקצת במקום שיש הילך אני לא חייב שבועה על השאר. כי החלק שבו הודיתי וכבר נתתי לך אותו הוא כבר לא בדיון, ועל החלק הנשאר אני כופר לגמרי. אז אני לא חייב שבועת מודה במקצת. לכן שבועת מודה במקצת גם אי אפשר להשביע פה. וחזר הדין, שבועת השומרים פלוס שבועת מודה במקצת את זה כן אפשר להשביע פה. זה בעצם הנקודה. אז זה מנגנון, זה אחד משני מנגנונים, או הצד השווה או אבניה מושגית שאני מייצר משני האבות, כן, שבועת השומרים ושבועת מודה במקצת, את הדין של התולדה, שזה שבועה מה שכתוב פה במשנה על עשר גפנים והוא מודה על חמש. ההבדל אם זה צד שווה או אבניה מושגית זה בשאלה האם בתולדה יש את כל המאפיינים של שני האבות, מה שראינו בראש ובגדולים, מחלוקת הראש והגדולים. השלכה נוספת זה מה קורה אם יהיה לי איזשהו נתבע שנמצא בעמדת התגוננות אבל הוא לא דומה למודה במקצת או לשבועת השומרים, הוא איזשהו משהו אחר, לא יודע, צריך לחשוב על משהו, אבל משהו אחר שלא דומה לשניהם. אם זה צד שווה אפשר להשביע גם פה. כי בעצם יצא לי הכלל, הצד השווה הוא בעצם שכל נתבע שנמצא בעמדת התגוננות צריך להישבע. עכשיו אני כבר לא צריך לחפש דמיון לשבועת מודה במקצת או לשבועת השומרים או מה שלא יהיה. מבחינתי עכשיו זה בעצם כלל שאומר שכל נתבע שנמצא בעמדת מגננה צריך להישבע. אם זה המצב אצלי, אז אני צריך להישבע. לעומת זאת אם זה אבניה מושגית, אז ברור שאני מדבר רק על המקרה של המשנה פה עם עשר גפנים וחמש. כי הבניתי את מודה במקצת יחד עם שבועת השומרים ויצרתי את הדבר הזה, כן, כמו זורה וזורק, אז אני יכול ללמוד מזה את רוקק, כי רוקק דומה קצת לזורה וקצת לזורק. אני לא יכול ללמוד מזה משהו אחר שלא קשור לזורה וזורק. אוקיי, אז זה הבדל בין אם זה צד שווה או אבניה מושגית. מה שאני רוצה לעשות היום זה להראות עוד דוגמה ובזה אני אסיים את העניין הזה של אבניה מושגית. אני רוצה להראות עוד דוגמה, היא דוגמה מעניינת, היא דורשת, זאת אומרת אני לא אכנס לזה, אבל יש גם היבטים מתמטיים, תורת החבורות, אבל בסך הכל נדמה לי שאני יכול להראות שגם פה יש איזושהי אבניה מושגית, איזשהו התכה של מושגים ויצירת מושגים מורכבים מתוכם וזה אפילו יכול להסביר כל מיני קשיים שהראשונים והאחרונים מעלים ביחס לסוגיה הזאת כמו שראינו גם ביחס לסוגיה של התכת השבועות. ועוד פעם גם שמה לא הראיתי לכם את כל הקשיים שנפתרים כי זה דורש להיכנס לפרטים של הסוגיה. מי שרוצה יש לי את זה במאמרים אני יכול לשלוח. אותו דבר אני אנסה להראות כאן, אומנם אני כן אנסה לעמוד על קצת קשיים. אני מתכוון לסוגיה לא פשוטה במסכת קידושין בדף ז' עמוד א', וזה הסוגיה של דין ערב, דין עבד כנעני ודין שניהם. אז בואו ניכנס קודם כל לגמרא. אז אני קורא למטה בדף ו' עמוד ב', זה סוף ו' עמוד ב' מתחיל. אמר רבא, רואים פה השורה שמתחבאת פה למטה, אמר רבא: תן מנה לפלוני ואקדש לך, מקודשת מדין ערב. זאת אומרת אני, באה רחל ואומרת ליעקב: תן מנה לעשיו, ואני בך במנה הזה שאתה נותן לעשיו אני אהיה אשתך. בדרך כלל פעולת קידושין נעשית באופן שהמקדש, כן, הבעל, נותן מנה או פרוטה, לא משנה, נותן את הכסף לאישה. ובזה הוא מקדש אותה, אישה נקנית בכסף בשטר ובביאה. אז כסף זה מצב שבו המקדש נותן כסף לאישה ובזה הוא קידש אותה. אוקיי? עכשיו פה קורה דבר מוזר. האישה אומרת לו: אל תיתן לי את הכסף, תיתן את הכסף למישהו אחר, ובנתינה הזאת שאתה נותן למישהו אחר אני אהפוך לאשתך. מה פתאום שזה יעבוד? איך זה יעבוד? הרי הכלל בקידושין זה שהיא צריכה לקבל כסף ממנו. מה זה עוזר לה שהוא נותן כסף למישהו אחר? אומנם היא רוצה את זה אבל אז מה? איפה נעשתה פה פעולת קידושין? אז הגמרא אומרת שלומדים את זה מדין ערב. מקודשת מדין ערב. ערב לאו אף על גב דלא מטי הנאה לידיה קמשעבד נפשיה, האי איתתא נמי אף על גב דלא מטי הנאה לידה קמשעבדה ומקניא נפשה. מה זאת אומרת? מה זה דין ערב? נגיד שמעון מבקש הלוואה מראובן. אז ראובן אומר לו: תראה אני אתן לך, אני אתן לך את ההלוואה אם תביא לי ערב. אז שמעון מבקש מלוי להיות ערב. לוי מסכים. שמעון מלווה את הכסף ל… סליחה, ראובן מלווה את הכסף לשמעון, ובכך לוי משתעבד להיות ערב להלוואה הזאת. הפעולה שהכילה את המחויבות של לוי, הפעולה הקניינית שהכילה את הערבות, כן, את חוזה הערבות בין לוי לבין ראובן, ראובן זה המלווה ולוי זה הערב, זה בעצם מתן הכסף, ההלוואה לשמעון. איך זה עובד? אז הגמרא בבבא בתרא מסבירה, ועוד פעם אני באמת עושה את זה פה מלמעלה כי זה סוגיות מסובכות, אבל הגמרא בבבא בתרא מסבירה שהערבות נקנתה בגלל שהערב קיבל הנאה מהמלווה ובזה הוא התחייב למלווה להיות ערב. מה היא ההנאה שהוא קיבל? המלווה, ראובן, נתן כסף לשמעון ובכך הוא הראה שהוא סומך על לוי בתור ערב. כי הרי בלי ערב הוא לא הסכים לתת. אם על סמך הערבות של לוי הוא נותן את הכסף, הוא מלווה את הכסף לשמעון, זה אומר שהוא מראה ללוי: אני סומך עליך, אתה איש אמין בעיניי, כן? אני יודע שאם שמעון יבריז לי, אתה תיתן לי את הכסף. זה בעצם, העובדה שהוא סומך עליי, זה איזשהו סוג של הנאה. הוא נותן לי כבוד, הוא מראה שהוא סומך עליי. ההנאה הזאת היא בעצם ההנאה שהכילה את חוזה הערבות. אוקיי? קיבלתי ממנו משהו, הנאה בקידושין רואים בכמה מקומות, הנאה היא שוות כסף. אם אני מקבל… אפשר לקדש אישה, למשל אני אומר לאישה, האישה אומרת לי: רקוד לפניי. וברגע שאני רוקד לפניה, נתתי לה הנאה, בהנחה שיש לה טעם עד כדי כך פגום שהיא נהנית מהריקודים שלי. אבל אני רקדתי לפניה ובכך היא נהנתה. ההנאה הזאת, כן, כמו משלמים כסף על הופעת מחול, נכון? זאת אומרת ההנאה שאתה מקבל בהופעה היא שוות כסף. וכיוון שאני נתתי לה הנאה, ההנאה הזאת נחשבת ככסף קידושין. עכשיו האישה מקודשת לי כי היא קיבלה ממני הנאה. כעין זה אנחנו רואים בדיני ערב. בדיני ערב הערב קיבל הנאה מהמלווה בזה שהמלווה הראה לו שהוא סומך על עליו, שהוא אדם אמין בעיניו, ובהנאה הזאת שהוא קיבל מהמלווה הוא השתעבד ונכרת חוזה הערבות. אוקיי, ככה אומרת הגמרא. אומרת הגמרא, הדין של הערב מלמד אותי גם על המקרה הזה של קידושין. מה קורה בקידושין? האישה אומרת לראובן: תן כסף לשמעון ואני אתקדש לך. אז ראובן נותן כסף לשמעון. איך האישה נהייתה מקודשת לראובן? פשוט. הרי הראובן נתן כסף לשמעון למה? בגלל שהאישה ביקשה ממנו. זה אומר שהוא הראה לאישה עד כמה הבקשה שלה משמעותית מבחינתו. האישה ביקשה והוא היה מוכן להוציא כסף בגלל הבקשה הזאת. זאת אומרת שהוא בעצם נתן לאישה את תחושת החשיבות, את התחושה הזאת שהוא מחשיב את רצונה, כמו בדין ערב שנתתי לו את התחושה שהוא חשוב בעיניי, הוא אמין בעיניי. ההנאה הזאת או התחושה הזאת שנתתי לאישה בעצם היא סוג של כסף קידושין. ולכן למרות שלא נתתי את הכסף לאישה אלא נתתי את הכסף לשמעון, ראובן נתן את הכסף לשמעון, ובנתינת הכסף הזאת לשמעון מתקדשת לו האישה. אוקיי? אז בפשטות זה בעצם סוג של קידושי כסף.
[Speaker C] למה, למה צריך כל כך לסבך את העניין? אולי האישה חייבת כסף לאותו אדם שלישי?
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא חייבת. מדובר בכל מצב, בלי קשר לשאלה אם היא חייבת או לא. האישה אומרת לו תן כסף להוא וזה הכל, ובזה היא מתקדשת. לא כתוב פה שהיא חייבת להוא, לא כתוב כלום.
[Speaker D] הרב, סליחה, הרב, אני לא מבין מה הרב אומר, אבל בגמרא כתוב אף על גב דלא מטי הנאה לידה. נכון. הפוך ממה שהבנתי מהרב. לא כתוב…
[הרב מיכאל אברהם] בגמרא כן, לא מטי הנאה לידיה בערב ולידה באישה. נכון?
[Speaker D] שאין הנאה, הגמרא אומרת שאין הנאה.
[הרב מיכאל אברהם] מה זה אין הנאה? כסף שהוא נתן זה לא היה לידה של האישה. אז איך היא משתעבדת? באותה הנאה, באותה הנאה שהוא סומך עליה או שהוא מחשיב את בקשתה ומוכן על סמך זה להוציא כסף.
[Speaker D] אבל מהגמרא רואים שלא הייתה הנאה אבל, לא?
[הרב מיכאל אברהם] ההנאה של הכסף לא הגיעה לידה. הגמרא מדברת על ההנאה של הכסף, זה לא הגיע לידה. אבל ההנאה הזאת שסומכים עליה, שמחשיבים את בקשתה, אולי זאת ההנאה שמהווה כסף קידושין. לכאורה זה ההסבר מבחינת ההשוואה לדין ערב. אני אעיר על זה בהמשך, לא כולם מסכימים על זה, אבל זה התפיסה הפשוטה בגמרא. זה דוגמה ראשונה. דוגמה שנייה, הילך מנה, זה היה דין ערב. השני זה דין עבד כנעני. הילך מנה והתקדשי לפלוני, מקודשת מדין עבד כנעני. מה קורה עכשיו? בעצם בא שמעון ונותן כסף לאישה, בסדר? לרחל. והוא אומר לה בכסף הזה תתקדשי לראובן. זאת אומרת, עכשיו עוד פעם, בדרך כלל ראובן המקדש צריך לתת לה את הכסף. ראובן לא נתן לה את הכסף, שמעון נתן לה כסף. שמעון נתן לה כסף ורוצה שבזה היא תתקדש לראובן. אומרת הגמרא, מקודשת מדין עבד כנעני. מה זאת אומרת? אומרת הגמרא, עבד כנעני לאו אף על גב דלא קחסר ולא מידי קקני נפשיה, האי גברא נמי אף על גב דלא קחסר ולא מידי קקני לה להאי איתתא. מה קורה בעבד כנעני? נגיד יש לראובן, יש לו עבד כלשהו. עכשיו אני בא לראובן ואני רוצה לפדות את העבד, אוקיי? אני נותן לו כסף ובזה בעצם אני יכול, העבד קונה את עצמו מידי רבו. אז אני נותן כסף לאדון, סליחה, ובכסף הזה נקנה העבד הכנעני. עכשיו העבד הכנעני רוצה לקנות את עצמו מאדונו. מי אמור לשלם בעסקה כזאת? העבד אמור לשלם לאדון. אבל לא העבד משלם, אני משלם. אני משלם לאדון ובכך העבד יוצא, זאת אומרת כבר לא שייך לו, הוא כבר לא רכושו. אומרת הגמרא, זה בדיוק דומה למקרה שלנו. זאת אומרת, האישה מקבלת כסף, האישה זה כאילו האדון, כי רוצה להקנות את עצמה למישהו, נכון? זה כמו שהאדון רוצה להקנות את העבד לעצמו. האישה רוצה להקנות את עצמה למישהו, אז האישה היא כאילו האדון פה, היא גם האדון וגם העבד. האישה היא מקבלת את הכסף ובכך היא מקנה את עצמה למי? לא לנותן הכסף, למישהו אחר. אז מדין עבד כנעני מקודשת, כך אומרת הגמרא. דין שלישי, כן, הרב, הרב, לפי הגמרא הזאת האישה.
[Speaker D] הורי חתן יכולים לתת את הטבעת לכלה בשביל שתתקדש לבנם?
[הרב מיכאל אברהם] לא רק הורי חתן, גם מישהו זר.
[Speaker D] אוקיי, כן.
[הרב מיכאל אברהם] שים לב, זה הכל נפסק להלכה אגב, זה תקף להלכה. תן מנה לפלוני ואקדש אני לו, מקודשת מדין שניהם. הנה הנקודה שלנו, אני עוד אפרט, אבל כבר אתם יכולים לראות פה. מה קורה כאן? תן מנה לפלוני ואקדש אני לו, למקבל. זה כבר ממש פתולוגי. הרי בשני המקרים הקודמים, מקרה אחד האישה קיבלה את הכסף אבל לא הבעל נתן לה. במקרה השני, הבעל נותן את הכסף אבל לא לאישה, אלא למישהו אחר. פה לא הבעל נותן את הכסף ולא האישה מקבלת כסף. כלום אין, לא נשאר זכר מפעולת הקידושין. פעולת הקידושין הרגילה היא שהבעל נותן והאישה מקבלת. דין ערב ודין עבד כנעני, כל אחד מהם מוותר על אחד האספקטים. או שהבעל לא נותן, או שהאישה לא מקבלת. דין שניהם לא הבעל נותן ולא האישה מקבלת.
[Speaker B] אבל אין פה טובת הנאה? אבל אין פה טובת הנאה שהאישה, ובטובת הנאה זו היא מתקדשת?
[הרב מיכאל אברהם] אין כלום, שום דבר.
[Speaker B] למה? יש לה טובת הנאה שהיא רצתה שיתנו למישהו, נתנו, עכשיו לאישה יש טובת הנאה שנתנו למישהו, וזה…
[הרב מיכאל אברהם] נו, אבל ממי היא קיבלה את הטובת הנאה הזאת? ממי שנתן, אבל היא לא מתקדשת למי שנתן, היא מתקדשת למישהו אחר. כן, אוקיי. אז זה מקודשת מדין שניהם. מה הכוונה שניהם? שניהם זה ערב ועבד כנעני, זה שילוב, עוד פעם אני כבר אומר הבניה מושגית של ערב, זה חיבור של דין ערב עם דין עבד כנעני. פה זה המקום היחידי שמצאתי הבניה מושגית על השולחן מפורש בגמרא. עוד מעט אני אפרט את זה יותר, אני אנתח את זה ותראו את זה יותר טוב. איך מסבירים? אז אומרת הגמרא כך: ערב, לאו אף על גב, אני קורא פה, ערב לאו אף על גב דלא קמטי הנאה לידיה, קמשעבד נפשיה, האי איתתא נמי אף על גב דלא קמטי הנאה לידה, קמקניא נפשה. כן, האישה לא קיבלה פה כסף ובכל זאת היא משתעבדת, אז כמו בערב, ערב לא קיבל כסף ובכל זאת הוא משתעבד, אז לומדים מדין ערב. אומרת הגמרא: מי דמי? זה לא דומה לדין ערב. ערב האי דקקני ליה, קחסיד ממונא. בדיוק מה שעניתי לך שלמה. ערב האי דקקני ליה קחסיד ממונא. האי גברא קקני לה להאי איתתא ולא קחסיד ולא מידי. בדין ערב בסופו של דבר הכסף מגיע באמת, זאת אומרת, למרות שההנאה לא הגיעה לידו, זאת אומרת, הערב סליחה, מי שחיסר את הממון הוא זה שקנה. זאת אומרת, מי קנה את מחויבותו של הערב? זה הבנאדם שהלווה את הכסף, אז הוא שילם כסף בשביל לקנות את זה. אבל אצלנו, האדם שקנה את האישה לא הוציא אגורה. איך אפשר ללמוד את זה מדין ערב? לא קחסיד ולא מידי. אומרת הגמרא: עבד כנעני יוכיח דלא קחסיד ממונא וקקני נפשיה. בעבד כנעני הוא לא חיסר שום דבר ובכל זאת הוא קנה. אומרת הגמרא: מי דמי? גם לעבד כנעני אי אפשר לדמות את זה. למה? התם האי דקמקני קקני, הכא האי איתתא קמקניא נפשה ולא קקני איהו ולא מידי. ערב יוכיח, אף על גב דלא קמטי הנאה לידיה משעבד נפשיה. עד כאן. בקיצור, בלי להסתבך בלשון הגמרא, הנקודה היא כזאת. בדין ערב אנחנו לומדים שהאישה למרות שהיא לא מקבלת כסף, "תן מנה לפלוני ואקדש אני לך", אז האישה לא קיבלה כסף ובכל זאת היא יכולה להשתעבד. מדין עבד כנעני לומדים שהבעל לא נתן כסף ובכל זאת הוא יכול לקדש את האישה. דין שניהם אומר גם הבעל לא נתן כסף, גם האישה לא קיבלה כסף, ובכל זאת היא מתקדשת לו. אתם רואים את ההתכה המושגית? זה ממש הבניה מושגית. בדין ערב אני לומד, כן, שהאישה יכולה להיקנות למרות שהיא לא קיבלה כלום. בדין עבד כנעני אני לומד שהבעל יכול לקנות למרות שהוא לא שילם כלום. דין שניהם זה כאשר הבעל לא משלם והאישה לא מקבלת. מי מתיך את שני המלמדים שלי ואני יוצר דין שניהם. אם תזכרו מה זה התכה התכה היא תמיד של תכונות שמפריעות לעניין. זוכרים את המעורבות של הרוח? נגיד בזורה וזורה. מה למדתי מזורה? מזורה למדתי שלמרות שיש מעורבות של רוח והיה מקום להגיד שלא יהיו חייבים פה, מזורה אני לומד שמעורבות של רוח לא פוטרת. נכון? תמיד כשאני מתיך תכונות אני תמיד מתיך תכונות שהן תכונות בעייתיות מבחינת התוצאה. ואני מראה שלמרות שהתכונה הזאת יכלה להיות בעייתית. רואים באחד האבות שלא בעייתית. נחזור אלינו. בדין ערב מה אנחנו לומדים? למרות שהאישה לא קיבלה שום דבר, תן מנה לפלוני ואקדש אני לך. האישה לא קיבלה שום דבר, ומישהו אחר קיבל. היה מקום להגיד שזה מפריע לקידושין, הרי בקידושין צריך שהאישה תקבל משהו. בדין ערב לומדים שזה שהאישה לא מקבלת, זה לא מפריע. ממש כמו המעורבות של הרוח. למרות שיש מעורבות של רוח, זה לא מפריע. אז גם פה אותו דבר. אומרת הגמרא, בדין עבד כנעני לומדים שלמרות שהבעל לא נתן, זה לא מפריע, זה עדיין יכול להיות קידושין. דין שניהם מחבר את שניהם. אני לוקח את המאפיין של ערב שהאישה לא קיבלה, ואת המאפיין של עבד כנעני שהבעל לא נתן, ועכשיו אני יוצר מנגנון שבו הבעל לא נותן והאישה לא מקבלת ובכל זאת היא תהיה מקודשת. פלאי פלאים, הרי זה לרוקן את מושג הקידושין, את ההגדרה הכי בסיסית של קידושין מכל תוכן. בקידושין מה נדרש? שהבעל יתן ושהאישה תקבל. זו הגדרה של פעולת קידושין. כל ילד לומד את זה בתחילת מסכת קידושין, נכון? קידושי כסף פירושו שהבעל יתן והאישה תקבל. מה לומדים מכאן? אנחנו מפרקים את זה מכל התכנים הרלוונטיים. זה שהאישה מקבלת לא נורא, אם היא לא מקבלת לא נורא. זה שהבעל לא נותן גם לא נורא. אז מה נשאר? כלום. אז לא נשאר כלום. לא הבעל נותן, לא האישה מקבלת, נשארנו בלי כלום. אז עכשיו אולי אפשר גם לקדש אישה על ידי זה שאני עומד על רגל אחת או לא יודע מה, שאני שורק לעצמי את שיר שני חברים יצאו לדרך. גם שם האישה לא קיבלה כלום, אני לא נתתי כלום, ואין שום בעיה, אישה מקודשת. בעצם לא צריך כלום בשביל לקדש אישה, תעשה מה שאתה רוצה. זה הרי אבסורד גמור, נכון? איך העסק הזה עובד? עכשיו תראו את ההמשך. ההמשך הוא בכלל מופרך. בעי רבא, מקרה רביעי. ראינו את דין ערב שבו האישה לא מקבלת, את דין עבד כנעני שבו הבעל לא נותן, את דין שניהם שבו לא האישה מקבלת ולא הבעל נותן. זה המקרה השלישי היה. מקרה רביעי. בעי רבא, הילך מנה ואקדש אני לך. זה כבר ממש מפיל אותי לרצפה. זאת אומרת, באה האישה ואומרת לבעל: קח כסף ממני ובזה אני אהיה מקודשת לך. זה כבר ההפך הגמור מכל הדרישות הבסיסיות בהלכות קידושין. סוגיה זו היא ממש סוגיה מופרכת. זה נראה שמי שכתב אותה היה על סמים. פשוט יש הגדרה בסיסית של קידושין, אנחנו מפרקים את ההגדרה הזאת, מרוקנים אותה לחלוטין מתוכן, ואחרי שרוקנו את זה לגמרי מתוכן הכל נשאר בסדר, יש קידושין.
[Speaker B] לפי זה יוצא שמה שעושים היום שהאישה נותנת טבעת לבעל תחת החופה, זה עובד?
[הרב מיכאל אברהם] נכון, לכאורה כן. נגיע לזה בסוף, אבל לכאורה כן. כל מה שכולם רבים היום, מה זאת אומרת הרי הבעל צריך לקדש את האישה, לא האישה לוקחת את הבעל, אחרת זה לא קידושין. אם האישה נותנת טבעת לבעל זה פוסל את הקידושין, פוסל הכוונה מבטל, לא פוסל מדרבנן. זה בכלל לא קידושין. הנה, תראו בגמרא כתוב לא כך. הילך מנה, קח מנה, ובזה אני אהיה אשתך. נגד כל הקונספט של קידושין. עכשיו פה זה לא רק שהאישה לא מקבלת והבעל לא נותן, פה האישה היא הנותנת. זה כבר הפוך מקידושין. לא שאין פה קידושין, זה הפוך מקידושין. זה אימת כל רב מקדש, כן? תמיד כל רב מקדש הולך לזוגות ככה לא מחויבים להלכה או יותר מדי פמיניסטים, הוא תמיד לא יודע מה לעשות עכשיו, הוא הרי יודע שעוד רגע תנחת עליו הבקשה של האישה לתת הטבעת לבעל. מה עושים עם זה? כי מבחינת הקידושין צריך לתמרן איכשהו לעשות את זה באופן שזה לא יהרוס את הקידושין. הנה אין שום בעיה, הגמרא פה אומרת זה בסדר גמור. פמיניזם מן התורה מניין? קידושין דף ז עמוד א. אוקיי, האישה עכשיו זה לא שניהם מחליפים טבעות, רק האישה נותנת טבעת. רק האישה. טוב, אז זה לא כל כך פשוט. אז רבא אומר אם ככה לכאורה צריך להיות, שימו לב איך זה מוצג פה, פה זה לא מוצג כמימרא, נכון? בעי רבא. מה זה? זה קושיא, תוצאה ממה שהיה
[Speaker B] מקודם.
[הרב מיכאל אברהם] בעצם רבא מה שהוא עושה, הוא מביא את זה עד אבסורד. הוא בעצם אומר: תראה, אתה רוקנת לגמרי את מושג הקידושין מתוכן, נכון? הלכת איתי שלב אחרי שלב. ויתרת על זה שהאישה תקבל כסף, אחרי זה ויתרת על זה שהבעל יתן, אחרי זה ויתרת על שניהם ביחד, השארת עם משהו שלא הבעל נותן, לא האישה מקבלת. אומר רבא טוב, אז הויתור הבא צריך להיות שבכלל האישה גם יכולה לתת לבעל, מה הבעיה? עכשיו איך זה קשור למה שהיה למעלה? האם אפשר לראות בזה המשך של מה שהיה למעלה? אני אטען שכן. כרגע בינתיים נראה שהוא סתם צוחק עליהם. ובסוף זה לא איזושהי השלכה של מה שקרה שם, הוא רק אומר להם, שמעו הצעד הבא יהיה שבכלל האישה תיתן לבעל והיא גם תהיה מקודשת.
[Speaker E] כל דבר שיוצר הנאה. אה? כל דבר שיוצר הנאה מצד האישה.
[הרב מיכאל אברהם] לא, איזה הנאה זה יוצר? אני נותן לה, היא נותנת לי את הכסף. איזה הנאה היא קיבלה?
[Speaker E] היא, לפעמים אתה נותן לאנשים דבר ואתה מתרגש מזה שהם מקבלים את הדבר הזה כי אתה נותן להם את הדבר…
[הרב מיכאל אברהם] מה אתה מתרגש מזה שהם מקבלים? מה יש לי להתרגש מזה שאני מקבל מתנה? בטח שאני אקבל מתנה, למה שאני לא אקבל?
[Speaker E] אם אני נותן לרב נורא גדול משהו…
[הרב מיכאל אברהם] לא, רב נורא גדול זה משהו אחר. רב נורא גדול עוד רגע נגיע זה השורה הבאה בגמרא. מדובר על אדם רגיל. עוד מעט נראה. אומרת הגמרא, אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא מקודשת. הדין. רב פפא שאל שאלה שנראית כמו איזושהי התרסה, הבאה אל האבסורד. הוא שואל את זה כאילו בתמימות. נגיד מה יהיה הדין בזה כשהסאבטקסט אני הייתי חושב שהסאבטקסט זה שהוא צוחק עליהם. כאילו מה אתם רוצים? רוקנתם את זה מתוכן. בא מר זוטרא משמיה דרב פפא אומר מה אתה רוצה? מקודשת, אתה צודק. הריקון הגיע עד הסוף המר. לא נשאר כלום מהלכות קידושין. זה כבר מדהים. אמר ליה רב… כן.
[Speaker D] אבל כל הלימודים עד עכשיו הביאו הוכחות. מה? כאילו אני אומר כל השאלות עד עכשיו הגמרא הביאה הוכחות. נכון. פה זה בלי הוכחה. שאלה מצוינת.
[הרב מיכאל אברהם] זה בדיוק מה שאני הערתי קודם. שעל פניו נראה שמה שרבא שואל לא באמת ממשיך את מה שקרה שם. האם הוא יכול לבנות את הציור שלו מתוך האבן, קטנית, שניהם ודינר? לא נראה זה, לפחות הגמרא לא בונה את זה. אלא מה? הוא אומר אתם סתם רוקנתם את הקידושין מתוכן אז בוא נלך כבר עד הסוף שהאישה תיתן טבעת לבעל. נכון, זה לכאורה הוא סתם צוחק עליהם.
[Speaker B] אבל אם לא צריך, הרב, אם לא צריך שהאישה תיתן ואם לא צריך שהבעל ייתן, אז למה לא?
[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, אז מה קורה אם שריקה, שני חברים יצאו לדרך, גם זה קידושין? לא צריך שהבעל ייתן, לא צריך שהאישה תקבל, הכל בסדר. האם אני לא יודע מה, זאת אומרת לזמזם לעצמי בבית. אולי בזה אני יכול לקדש אישה באוסטרליה כי אני מזמזם לעצמי בבית.
[Speaker B] אבל לא, אבל פה האישה אומרת איזשהו… היא אומרת בוא תיקח את זה ואתקדש בזה. מה אם היא אומרת?
[הרב מיכאל אברהם] אז היא יכולה להגיד עד מחר. ואם היא תגיד לי לזמזם אז מה?
[Speaker B] לא, אבל יש קשר, זה לא סתם זמזום באוויר. יש…
[הרב מיכאל אברהם] היא אמרה לי תזמזם. היא אמרה לי תזמזם או שאני אומר שאני מזמזם ומקדש אותה בזה? אז מה? מה מאי תיתי? אז יש פעולה שהיא לא קידושין? תגיד לי פעולה אחת שהיא לא קידושין. בשביל מה צריך את מסכת קידושין? כל מסכת קידושין עוסקת בשאלה איך מקדשים אישה ואיך לא מקדשים אישה. זרוק את המסכת הזאת לפח. כל פעולה שאתה עושה היא קידושין. כי הרי לא צריך שהבעל ייתן, לא צריך שהאישה תקבל, הכל בסדר. רק אם יגידו אחד לשני שבפעולה הזאת אנחנו מתקדשים, בסדר יגידו. אבל לא צריך לעשות שום דבר. אין שום כלל שמגביל את עשיית הקידושין. כל דבר שתעשה זה קידושין. זה לא יעלה על הדעת דבר כזה. לכאורה… רגע אחד אחד, כן.
[Speaker B] צריך תמיד שיהיה מתן כסף אפילו מכאן לשם ומשם לכאן.
[הרב מיכאל אברהם] למה שיהיה מתן כסף? למה שיהיה מתן כסף?
[Speaker B] כי בקידושין לומדים שביקיחה צריך שיהיה כסף.
[הרב מיכאל אברהם] בקידושין גם לומדים שהבעל ייתן את הכסף. אז מה? כמו שאתה מוותר על מה שלומדים בקידושין אז תוותר עד הסוף. לכאורה זה מה שרבא אומר. אבל אני הייתי מצפה שיגידו לרבא אל תבלבל את המוח, אנחנו לא מגיעים כל כך רחוק. עונה לו מר זוטרא משמיה דרב פפא מקודשת. לא, זה אפילו לא ספק, מקודשת. הכל בסדר. במילים אחרות רוקנת הכל והנה הכי נמי. עכשיו תראו זה לא נגמר, זה ממשיך. אמר ליה רב אשי למר זוטרא אם כן הוו להו נכסים שיש להם אחריות נקנים עם נכסים שאין להם אחריות ואנן איפכא תנן נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה. זאת אומרת איך אפשר לקנות אישה ביחד עם קניית כסף? הרי הבעל בעצם קונה את הכסף ואגב הכסף הוא קונה את האישה. עכשיו האישה נחשבת כמו קרקע כמו נכסים שיש להם אחריות והכסף הוא נכסים שאין להם אחריות. כשאני במקח וממכר כשאני מוכר מטלטלין ושדה אני צריך… הקונה צריך לקנות את השדה ואגב השדה הוא קונה. הוא לא יכול לקנות את המטלטלין ואגב המטלטלין לקנות את השדה. אז אומר רב אשי למר זוטרא אם אתה היית צודק שהאישה יכולה לתת כסף לבעל ובכך היא תתקדש לו, יוצא שהיא נתנה לו את המטלטלין, את הכסף, ואגב הכסף, או את הטבעת, ואגב הטבעת היא עצמה שהיא נכסים שיש בהם אחריות נקנית לבעל. את זה לא שמענו. בדיני קניינים צריך לקנות את הנכסים שיש להם אחריות ואגבם את המטלטלין, ופה זה עובד הפוך. עכשיו שימו לב מה קשה לו. הוא לא מתרגש מזה שלא מתקיים פה שום בדל מהלכות קידושין. אתם מבינים? לא מפריע לו. מה שמפריע לו זה לא מסתדר לי עם הלכות קניינים. זה הכל, בעיה טכנית לגמרי. זאת אומרת אין לו בעיה בהלכות קידושין, יש לו בעיה בהלכות קניינים. אז תשימו לב גם הקושיה היא לא מה שהיינו מצפים. אני הייתי מצפה שהקושיה תגיד תגיד נפלת על השכל? לא נשאר כלום מהלכות קידושין. לא, הוא לא מוטרד מהלכות קידושין בכלל, הוא אומר דע לך בהלכות קניינים, בשדות וזה, הרי אישה הוקשה לשדה, קונים אישה כמו שקונים שדה, בשדה זה לא עובד ככה, כיוון שבשדה צריך לקנות את השדה ואגבו לקנות את המטלטלין ולא הפוך, ופה אתה עושה הפוך. תיאורטית אם הייתי קונה את האישה ואגב האישה הייתי קונה את הכסף או את הטבעת זה היה בסדר. עובד.
[Speaker B] אז אומר
[הרב מיכאל אברהם] לו עכשיו הוא עונה לו, אמר ליה מי סברת דאמרה ליה אגב? לא מדובר פה בקניין אגב. הכא באדם חשוב עסקינן דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה גמרה ומקניא ליה נפשה. עכשיו הגענו לרבא הגדול ששאלתם קודם. מה זאת אומרת? עכשיו עושים אוקימתא. הגמרא אומרת מדובר במצב שהאישה באה ורוצה להתקדש לאדם חשוב. מה ההבדל מה קורה באדם חשוב? כשאדם חשוב נותן לי מתנה, כן, או אני סליחה כשאני נותן מתנה לאדם החשוב, זה אני קיבלתי מזה משהו. הראיתי שהוא כאילו חבר שלי, כן, אני הולך ונותן מתנה לנשיא ארצות הברית, אז כמובן שאני אעשה איתו מיד סלפי ואני אצלם את זה שנתתי לו מתנה ואני אתגאה בעיני כל החברים שלי. למה? יש פה איזשהו אדם חשוב שהראה יחס אליי הוא חבר שלי אז אני קיבלתי ממנו משהו. בהנאה הזאת היא מתקדשת. או במילים אחרות הילך מנה והתקדש אני לך היא לא מקודשת. וברור זה פשוט זה שטות היא לא יכולה להיות מקודשת. רק אם הוא אדם חשוב כי באדם חשוב שהיא נותנת לו את המתנה בעצם בזה היא מקבלת ממנו הכרה או החשבה ובהנאה הזאת היא מקודשת. בסדר אז זה הנאה של איזה קידושי הנאה רגילים הוא בעצם נתן לה הנאה ובזה היא קדשה הוא קידש אותה. איזה הנאה הוא נתן לה? ההנאה הזאת שאדם חשוב קיבל ממנה מתנה זה לא משנה זה כמו ריקוד לפניי או כמו כל הנאה אחרת. ואז בעצם זה הופך להיות משהו שאין בו הרבה חידוש לא קשור לסוגיה שלנו בכל מקרה. אוקיי? אז זה בעצם לא באמת רבא רוקן לגמרי דיני קידושין. זה לא שבדיני קידושין העסק הזה עובד. ככה לכאורה וככה לומדים בדרך כלל ככה כל הפוסקים לומדים ככה תשאלו כל אחד שתשאלו אותו היום זה מה שהוא יגיד לכם ואני טוען שכולם טועים. ומתוך המבנה של הסוגיה אני אראה לכם את זה. ולא רק שאני אראה לכם אלא אני אראה לכם גם בשיטת ראשונים שזה מופיע. אבל בשביל לעשות את הדבר הזה אני רוצה לעבור שוב על הסוגיה אבל הפעם עם איורים. נעשה קומיקס על הסוגיה אבל קומיקס לפי יכולותיי הדלות אל תצפו להרבה. אז בואו נתחיל. אני עכשיו הולך לעשות ייצוג גרפי של כל הפעולות האלה. בסדר? בקידושין הרגילים הדבר הראשון זה קידושין רגילים כן קידושין רגילים א הבעל נותן כסף לאישה זה החץ הרציף אתם רואים? הבעל נותן כסף לאישה החץ הבדיד הקטוע זה שהאישה מתקדשת או מוסרת את עצמה לבעל. זה כמו קניין רגיל כשאני קונה שדה אני משלם לבעל השדה ובעל השדה נותן לי את השדה. אז החץ הרציף החץ הזה זה העברת הכסף והחץ המקווקו זה החזרת הסחורה תמורת הכסף. במקרה של קידושין הסחורה זה האישה. ושוב פעם אל תלמדו מזה שלקנות אישה זה קניין של סחורה לא נכון כתבתי על זה מאמר מפוצץ אבל טעות גדולה לא נכון. אבל מבחינת המנגנון זה עובד ככה. אני נותן לה כסף והיא מקנה את עצמה אליי הכוונה מתקדשת אליי. שאומרים מקנה את עצמה הכוונה מתקדשת. אוקיי? אז זה הסימול של קידושין רגילים, זה דיני קידושין הרגילים. עכשיו מה קורה כשאני עושה קידושין על ידי שליח? אז בא האישה רוצה, זאת אומרת הפלוני הזה הוא שלוחו של אלמוני, והוא נותן כסף לאישה. אתם רואים החץ הרציף זה העברת הכסף. אז פלוני נותן כסף לאישה והאישה מתקדשת לאלמוני. אתם רואים? זאת אומרת הכסף שהיא מקבלת זה מפלוני והיא מתקדשת לאלמוני. עכשיו תשימו לב, זה לא דין ערב, זה לא דיני עבד כנעני, זה לא דין שני עבדים וזה לא כלום. זה פשוט קידושין על ידי שליח. נכון יש דין שליחות בקידושין, תחילת פרק שני של קידושין, האיש מקדש בו ובשלוחו, האישה מתקדשת בה ובשלוחה. אוקיי? אז פה מדובר בשלוחו של הבעל, הבעל זה אלמוני, פלוני מתמנה להיות שליח, אתם רואים את החץ השמן הזה, זה מינוי של שליח, אלמוני ממנה את פלוני להיות שליח. פלוני נותן את הכסף לאישה ובכך האישה מתקדשת למשלח, לאלמוני. בזה אין חידוש מעבר לדיני שליחות. למה לא? כי דיני שליחות אומרים לי שברגע שמיניתי את פלוני להיות שליח, פלוני הוא בעצם אני, הוא ידי הארוכה, ולכן הכסף שפלוני נותן זה כאילו שאני נתתי. אז אתם רואים שבעצם הציור שקורה פה, הציור של קידושין זה בעצם הציור שקורה פה. זה הציור הרגיל. בסדר? זה הציור הרגיל, ציור של קידושין. בקידושין על ידי שליח זה בעצם אותו ציור. רק עכשיו תכניסו לתוכו איזשהו עיגול קטן של שליח שנותן את הכסף. עכשיו השליח מזוהה עם הבעל כי הוא מינה אותו כשליח. אז זה לא, ובזה אין חידוש. אוקיי?
[Speaker D] הרב, אבל השליח, אתה שומע? בשליח הכסף לא צריך לבוא מהמשלח? בכלל אין קשר?
[הרב מיכאל אברהם] יש, כן. המשלח נותן כסף לשליח, השליח נותן את הכסף לאישה ובזה האישה מתקדשת למשלח.
[Speaker D] אה, אז זה תמיד בשליח תמיד מכספו של המשלח? כן.
[הרב מיכאל אברהם] אה, הבנתי. בסדר? אז זה דין שליח רגיל, ובזה אין הרבה חידוש. דין ערב: תן מנה לפלוני, אלמוני נותן מנה לפלוני ואקדש אני לך. אתם רואים? החץ המקווקו, האישה מתקדשת לנותן הכסף. אלמוני נותן כסף לפלוני והאישה מתקדשת לאלמוני. זה דין ערב. איך זה מתייחס לדין קידושין הרגיל? אז בואו נעשה תרגיל קטן. דין קידושין הרגיל בעצם זה כאשר החץ הזה פונה לאישה, נכון? שים את פלוני בצד. דין קידושין הרגיל זה כשהחץ הזה פונה מאלמוני אל האישה, ואז האישה מתקדשת אליו. מה מלמד אותי דין ערב? אני עובר לפורמליזם. מה מלמד אותי דין ערב? שאני יכול לקחת את ראש החץ ולהזיז אותו בכיוון של אדם אחר. אוקיי? תחשבו על ציור שפה יש חץ, פה יש חץ שהולך מאלמוני לאישה, ואני עכשיו לוקח את ראש החץ ומעביר אותו לכיוון של פלוני. דין ערב מלמד שמותר לי להזיז את ראש החץ כלפי אדם אחר. אוקיי? זה דין ערב. בשפה, בייצוג הגרפי, דין ערב פירושו הזזה של ראש החץ, לא של זנבו, של ראש החץ. אוקיי?
[Speaker B] זה לא טובת הנאה פה?
[הרב מיכאל אברהם] מה? לא, אני לא נכנס עכשיו למכניזם. בלי הסברים. אני אומר מה זה עושה, מה הציור, מה קורה שם, מה המכניזם. המכניזם הוא להזיז את ראש החץ מהאישה אל פלוני, למישהו אחר. בסדר? כאן קיבלנו את דין ערב. מה זה דין עבד כנעני? מה עושים כאן? הילך מנה והתקדשי לפלוני, כן? לאלמוני במקרה הזה. אצלי אלמוני זה תמיד הבעל לכן הסינכרון הוא שאלמוני הוא תמיד הבעל. אוקיי. בסדר. עכשיו תני מנה, הילך מנה והתקדשי לפלוני, אצלי פלוני זה אלמוני לא משנה, אז הוא נותן לה מנה, הילך מנה והתקדשי. לאלמוני. זה דין עבד כנעני. בשפה הגרפית, מה קורה כאן?
[Speaker B] הפוך מערב, לא?
[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת הפוך? מה אנחנו עושים? תחשבו על קידושין רגילים, עזבו את ערב. תחשבו על קידושין רגילים. בקידושין רגילים מה קורה? החץ הזה יוצא מאלמוני אל האישה, נכון? מה עושה דין עבד כנעני? מזיז את זנב החץ. מסכימים? זאת אומרת, אם דין ערב הזיז את ראש החץ, דין עבד כנעני מזיז את זנב החץ. מסכימים? זאת אומרת, החץ הזה עבר מאלמוני לאישה. כאשר אני אומר מקידושין רגילים אני עובר לדין עבד כנעני, פירוש הדבר אני לוקח את זנב החץ ומעביר אותו למישהו אחר. הוא יצא עכשיו ממישהו אחר, לא מהבעל. מסכימים? יפה. עכשיו תסתכלו על הקשר בין זה לבין שליח. הציור של שליח נראה בדיוק אותו דבר, נכון? חוץ מדבר אחד, שפה הופיע חץ שמן מאלמוני לפלוני, זוכרים? מינוי השליחות. כי פה הוא לא מינה אותו כשליח. אוקיי. האמת שיש ראשונים שרוצים לטעון שכן היה פה מינוי שליחות, זה מחלוקות, אבל כרגע אני לא נכנס לזה. נגיד שהוא לא מינה אותו לשליח. מה עוד הבדל, כמו שהעירו קודם? שהכסף שניתן פה הוא כסף של פלוני, לא של אלמוני. בשליחות, הכסף הרי הוא כסף של אלמוני. הוא מוסר את הכסף לפלוני השליח, ופלוני השליח נותן את הכסף לאישה. אבל זה לא כסף של פלוני, זה כסף של הבעל. פה, הקידושין נעשים על ידי כספו של פלוני. מהבעל לא יצא כלום. מהבעל לא יצא כסף בכלל, זה כסף של פלוני. אוקיי? זה החידוש של דין עבד כנעני. אפילו אם היה פה מינוי שליחות, אמרתי, יש ראשונים שטוענים שהיה פה מינוי שליחות, אז תשאלו, אז מה החידוש בדין עבד כנעני? אנחנו יודעים, יש שליחות בתורה. אם אתה ממנה מישהו כשליח, הוא יכול לפעול בשמך. איזה חידוש יש בדין עבד כנעני אם אנחנו יודעים כבר את דין שליחות? התשובה, החידוש הוא שזה יכול להיעשות מכספו של השליח. בדין שליחות הרגיל, השליח לוקח את הכסף של המשלח ומקדש את האישה עבורו. דין עבד כנעני מלמד שזה יכול להיעשות מכספו של השליח. או במילים אחרות, מי שעושה פה את פעולת הקידושין זה השליח, זה לא המשלח.
[Speaker B] ועבד כנעני לא יכול להיות כסף? לעבד בכלל לא יכול להיות כסף.
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק בגלל זה יש חידוש בדין עבד כנעני. כי אי אפשר אחרת, לעבד כנעני אין כסף. הדרך היחידה לשחרר את העבד כנעני זה שמישהו אחר ישלם עבורו. רק שאם זה מועיל בדין עבד כנעני, לומדים מזה שזה גם יועיל בקידושין.
[Speaker B] זה חידוש גדול מאוד.
[הרב מיכאל אברהם] חידוש גדול מאוד, אבל זה החידוש של הגמרא. אוקיי. בסדר? אז בעצם הזזת הזנב של החץ משמעותה שהפלוני עושה את הפעולה במקום אלמוני. הוא נותן כסף, וזה כסף שלו. זאת המשמעות האמיתית של הזזת זנב החץ. במקרה של השליחות אין שום בעיה. ברגע שמיניתי שליח, רואים פה, זה הציור של השליח, אז פה אין חידוש. הכסף עובר מאלמוני לפלוני, מיניתי אותו כשליח, אז בעצם אני עכשיו עומד פה, אני זה אלמוני, אני עומד פה עם הכסף שלי ונותן לאישה כסף. אז מה הבעיה? זה קידושין רגילים. אחרי שאני יודע את דין שליחות, זה סתם קידושין רגילים. ובזה אין חידוש. פה יש חידוש גדול, הזזתי את זנב החץ. אוקיי? זנב החץ עכשיו הוא במקום מאלמוני, עובר לפלוני. הלאה. דין שניהם, מה קורה בדין שניהם? שימו לב מה אני עושה. אני מתחיל ממצב של קידושין רגילים, נכון? אז החץ הזה הולך מאלמוני לאישה. מסכימים? החץ הזה הולך מאלמוני לאישה. מה הדבר הראשון שאני עושה? לוקח את הזנב שלו, מעלה אותו לפה, ואז קיבלתי את דין עבד כנעני. אחרי זה אני לוקח את הראש של החץ ומעביר אותו לפה. בזכות מה אני יכול לעשות את זה? בזכות דין ערב. דין ערב משמעותו הזזת ראש החץ. נכון? וכך קיבלתי את דין שניהם. אגב, שימו לב זה לא קומוטטיבי. זה לא חבורה אבלית, מי שמכיר במתמטיקה. אם הייתי עושה הפוך, תחשבו על החץ הוא נמצא פה. בסדר? עכשיו אני מתחיל עם הזזת ראש החץ, לא המתחיל עם הזנב, מתחיל עם הראש. אז אני מגיע לחץ שיוצא מאלמוני לפלוני, נכון? עכשיו אני מזיז את הזנב. אז אני אקבל פה חץ שהולך מהאישה לפלוני. מבינים? אני לא אקבל את התמונה הזאת, אני אקבל תמונה רביעית שעליה הגמרא בכלל לא מדברת. חץ שהולך מהאישה לפלוני היא נותנת כסף לפלוני ובזה היא מתקדשת לאלמוני. מסכימים?
[Speaker B] כן, זה עוד אופציה על השלוש אופציות האלה. בדיוק.
[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת, אם אני לוקח עכשיו, אני רואה את זה כהבניה מושגית, ואני לוקח שני אבני הבניין היסודיות שלי זה דין ערב ודין עבד כנעני. עכשיו אני יכול להרכיב אותם בשתי צורות שונות. אני יכול להגיד שאני עושה קודם את דין ערב ואחרי זה דין עבד כנעני, אני יכול להגיד שאני קודם עושה את דין עבד כנעני ואחרי זה את דין ערב. התוצאות תהיינה שונות. מה שהגמרא קוראת דין שניהם זה כאשר הפעלתי את דין עבד כנעני קודם, ואחרי זה הפעלתי את דין ערב. אם הייתי עושה קודם את דין ערב ואחרי זה דין עבד כנעני, הייתי מקבל תמונה של חץ שהולך מהאישה אל פלוני.
[Speaker B] ולמה זה לא יכול לעבוד?
[הרב מיכאל אברהם] לא אמרתי שזה לא יכול לעבוד, אני טוען שזה כן יכול לעבוד. אני טוען להלכה שאם עושים את זה האישה מקודשת. למה? כי אני טוען שבעצם מה שעומד מאחורי הגמרא הזאת לא מאחוריה, זה כתוב בה זאת הבניה מושגית. הבניה מושגית פירוש הדבר וכאן אני צריך… זאת אומרת אני לא יכול להיכנס לפרטים, אבל מי שירצה יוכל לקרוא את זה הטענה שלי זה שיש פה בעצם חבורה של ייצוגים. ואני טוען את הטענה הבאה: אנחנו מתחילים מהציור של קידושין רגילים. זה הציור, זה הציור הבסיסי. בסדר? ובצד עומד לו איזשהו פלוני שהוא לא משחק במגרש בינתיים. ועכשיו אנחנו מתחילים לעשות הזזות. אתם יודעים מה? אני בעצם יכול להגיע לזה. זה פשוט קובץ מהספר שכתבנו על… על סינתזה של מושגים, חשיבה סינתטית. אז העתקתי לפה את החלק הרלוונטי. עוד שנייה אחת, אני פשוט רוצה להגיע לשרטוטים. הנה זה דין שניהם, אוקיי? תן מנה לפלוני והתקדש אני לו. רואים? פלוני פה זה האלמוני, כן? זאת אומרת תן מנה לזה ואני אתקדש למי שקיבל את המנה. זה דין שניהם. ופה אני מראה שזה בעצם הבניה מושגית. אם תיקחו את דין ערב ודין עבד כנעני, ותיקחו את המאפיין אלפא 1 שנמצא בו ואת אלפא 2 שנמצא פה, ותוסיפו את שניהם לפה. כן, אלפא 1 לא נמצא פה וכן נמצא פה, אלפא 2 לא נמצא פה וכן נמצא פה. לוקחים את שני המאפיינים, את זה שלא נמצא בזה ואת זה שלא נמצא בזה ומתיכים אותם למושג שלישי. זה בעצם הבניה מושגית. זו הבניה סימטרית, אגב, אבל לזה אני כבר לא נכנס, יש הבניות לא סימטריות. עכשיו… הנה, זה תורת החבורות. אנחנו מתחילים מזה. רואים את הציור? זה הציור של קידושין רגילים. הכסף הולך מאלמוני לאישה והאישה מתקדשת תמורת הכסף. פה בצד עומד איזה פלוני שאני רק מצייר אותו בשביל שלמות התמונה. איך אני מקבל את דין ערב? על ידי הזזת ראש החץ. תן מנה לפלוני והתקדש אני לך. דין עבד כנעני… אז עכשיו אני יכול לתאר את הפעולות של הקידושין כחבורה, מה שאני קורא חבורה מתמטית. חבורה מתמטית פירוש הדבר, יש אלמנט בסיס וזה האלמנט הזה, ויש פעולות יסודיות, פעולות סימטריה זה נקרא, יש פעולות יסודיות שאני מפעיל על אבר הבסיס. הפעולות היסודיות הן הזזת הזנב של החץ והזזת הראש של החץ. והטענה שלי שזאת חבורה. המאפיין של חבורה זה שכל הרכבה של הפעולות תהיה שייכת לחבורה. חבורה צריכה להיות סגורה, זו אחת התכונות של חבורה מתמטית. זה אומר שכל הרכבה של הפעולות בכל צורה שאני אעשה, היא תהיה שייכת לחבורה, פירוש הדבר היא תהיה קידושין תקפים, כי זה חבורת הייצוגים של פעולות קידושין. ואז הטענה שלי היא הטענה הבאה, שאם זאת פעולת הקידושין הבסיסית, דין ערב אומר לי שכל דבר שאם אני אזיז את הזנב של החץ, סליחה, דין ערב זה להזיז את הראש של החץ, הזזת ראש החץ לא משנה את הדין. אם הפעולה היסודית הייתה פעולה תקפה בקידושין, אם תזיז את ראש החץ לכיוון אחר, נשארת עדיין עם פעולה תקפה בקידושין. עבד כנעני מלמד אותי שאם התחלתי עם פעולה תקפה בקידושין ואני מזיז את זנב החץ, מה שקיבלתי הוא עדיין פעולה תקפה בקידושין. ועכשיו אני אומר כל ההרכבות, להזיז את הזנב, להזיז את הראש, אחרי זה להזיז עוד פעם את הראש, להזיז עוד פעם את הזנב, עוד פעם את הזנב, עוד פעם את הזנב, עוד פעם את הראש בכל סדר שלא תרצו, כל תוצאה שתתקבל כאן תהיה פעולה תקפה של קידושין. זאת הטענה שלי. עכשיו תראו דבר יפה. דין שניהם זה כבר הסברתי. זה דין עבד כנעני, הראיתי את דין ערב, ועכשיו אני מראה לכם את דין שניהם. איך דין שניהם עובד? אני מתחיל מקידושין רגילים, מפעיל טרנספורמציה של עבד כנעני, מקבל את דין עבד כנעני, הזזת הזנב, רואים? הזזתי את הזנב. על הדבר הזה אני מזיז טרנספורמציה של ערב. ומה שקיבלתי זה זה. הזזת ראש החץ, קיבלתי את דין שניהם. זה הפעלת עבד כנעני ואחרי זה הפעלת ערב. הרב?
[Speaker D] כן. יש משהו בסיסי שאני לא מבין בסוגיה. כן. כל הלימודים האלו זה מה זה, גזירת הכתוב או שזה סברה?
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה מה שאני אומר. זה לוגיקה שהיא לוגיקה של התלמוד, הבניה מושגית היא כלי לוגי שאפשר להשתמש בו בכל מקום. לא צריך גזירת הכתוב בשביל זה. אם יש לך שני אבני בניין, כל הרכבה שלהם בכל צורה, זאת המתמטיקה של כל התחום הזה של הבניה מושגית. התחום של הבניה מושגית הוא בעצם תורת החבורות. זה הכל, תורת החבורות בהלכה. ואני עשיתי פה הוכחה לכל מיני משפטים בתורת החבורות והראיתי איך שזה מיישב, זה מבנה פנטסטי. זה מיישב מלא קושיות. זה לא ייאמן איך העסק הזה עובד. עצם ההנחה שמדובר פה בהבניה מושגית ושזאת חבורה. אז תראו דוגמה ראשונה, זה דין שניהם. הפעלתי טרנספורמציה של דין ערב על דין, זאת אומרת, התחלתי עם טרנספורמציה של דין עבד כנעני, התחלתי מזה. אתם רואים את החץ השחור שיורד למטה? החץ השחור שיורד למטה פירושו לקחתי את המקרה הזה, הזזתי את הזנב של החץ, קיבלתי את זה. נכון? זה דין עבד כנעני. עכשיו אני על זה מפעיל את דין ערב, לא על המקרה הבסיסי אלא על המקרה הזה, שזה כבר מקרה מורכב. אני מפעיל עליו את דין ערב, שזה אומר להזיז את הראש של החץ לפה. קיבלת את זה. רואים? טרנספורמציה עוברת, זה דין שניהם. לפי טענתי, אם הייתי עושה את זה בסדר הפוך, הייתי מקבל בעצם אישה שמתקדשת לאלמוני כשהיא נותנת כסף לפלוני. זה אם הייתי מתחיל מהערב וממשיך בעבד כנעני, לא מתחיל עם עבד כנעני וממשיך עם ערב. זאת חבורה לא קומוטטיבית. הפעולות שנעשות בסדר שונה לא מובילות לאותה תוצאה. חבורה קומוטטיבית נקראת חבורה אבלית על שם אבל, המתמטיקאי אבל. אז זאת חבורה לא אבלית אבל היא עדיין חבורה וכל הפעולות הן פעולות תקפות. ועכשיו תראו את הדבר המדהים הבא. פה אני מוכיח כל מיני משפטים. עכשיו זה דין שניהם ההפוך. אני מתחיל מהמקרה הבסיסי, מפעיל טרנספורמציה ראשונה של ערב, לא של עבד כנעני. הזזתי את הראש של החץ, רואים? קיבלתי את דין ערב. על דין ערב אני מפעיל טרנספורמציה של עבד כנעני, זה הכלי, החץ השחור הבא. מה קיבלתי? דין שניהם ההפוך, לא מופיע בגמרא. אני טוען להלכה שהאישה מקודשת. בגלל שזאת חבורה. ואם זאת חבורה לגיטימית בחבורה, אז זה פעולת קידושין תקפה.
[Speaker B] זה הדוגמה הרביעית.
[הרב מיכאל אברהם] זאת הדוגמה… לא, זאת דוגמה רביעית שלא מופיעה בגמרא. כן, כן, עוד רגע.
[Speaker D] הרב, בדוגמה הזאת, מי אומר מה פה בעצם? בדוגמה הזאת?
[הרב מיכאל אברהם] האישה אומר, אומרת לאלמוני, אני נותנת מנה לפלוני ואתקדש לך. בסדר? הלאה. עכשיו תראו…
[Speaker D] רגע, שנייה, שנייה, רגע, הרב, אז לפי זה, אז כל שכן אם היא תיתן לו, לא? לפי המקרה הזה של ה… תיתן למי? לבעל? לאלמוני?
[הרב מיכאל אברהם] עכשיו, אני מגיע, מגיע, עכשיו מגיע. אני מדלג על כל מיני מקרים אחרים. הנה, קידושין מהופכים. שימו לב. טוב, אני מתמטית זה עם אופרטורים למעלה, לא משנה, אבל אני מתאר את הכל גרפית, בלי מתמטיקה. אוקיי? שימו לב, אנחנו מתחילים עם קידושין רגילים, אז החץ הזה הוא הפוך, נכון? החץ הולך מאלמוני לאישה. אוקיי? שימו לב מה אני עושה עכשיו. לוקח את הראש של החץ לפה פעולה של דין ערב. אוקיי? עכשיו לוקח את הזנב של החץ מעביר אותו לפה זה פעולה של עבד כנעני. ועכשיו לוקח את הראש של החץ עוד פעם בפעולה של ערב, מעביר אותו לפה. פה אני צריך שלוש הפעלות של ערב, עבד כנעני, ערב, אתם רואים? זה ABA. לא משנה, פה אתם רואים את כל… בדקתי את כל האפשרויות, כל הקומבינציות. זאת חבורה סגורה. ובעצם הפעלה של דין ערב ואחריו עבד כנעני ואחריו דין ערב נותנת לי קידושין מהופכים. מה זה המקרה הזה? מוכר לכם? הילך מנה ואקדש אני
[Speaker B] לך.
[הרב מיכאל אברהם] הילך מנה ואקדש אני לך. כן. עכשיו אתם מבינים למה רבא שואל מה הדין במקרה כזה? הוא לא שואל את זה בשביל לצחוק עליהם. הוא אומר זאת חבורה. אם זאת חבורה, אז גם הדבר הזה יוצא מדין עבד כנעני. ושאלתי קודם איך זה יוצא משני המקרים הקודמים. מה, הוא סתם רוצה לצחוק עליהם? תשובה לא. זה המשך של אותה צורת חשיבה. הרי זה יוצא משני המקרים הקודמים. תפעיל את דין ערב, אחרי זה עבד כנעני ואחרי זה עוד פעם ערב, זה מה שתקבל. שואל רבא: וזאת תהיה מקודשת? זה כבר ממש הפוך מדיני קידושין הרגילים. אומר לו רב פפא… למה?
[Speaker B] למה הגמרא אומרת שזה בגלל שיש לו…
[הרב מיכאל אברהם] רגע, רגע, נגיע, נגיע. אומר לו רב פפא: מקודשת. כן, אתה צודק, כי זה חבורה. עכשיו תראו איך הגמרא ממשיכה. הרי קראתי את זה קודם ורמזתי על זה קודם. הרי הגמרא, והצגות מטריציאליות של החבורה, מי שמתעניין, זה ממש יפה. כל תורת החבורות פה נכנסת. אפשר להוכיח פה משפטים, זה נהדר. ויש לכל דבר כזה נפקא מינה לדינא. עכשיו, תראו, נלמד את הגמרא עוד פעם. בעי רבא: הילך מנה ואקדש אני לך, מהו? כן? זה הציור. וכפי שראינו, זה חלק מהחבורה. באופן עקרוני זה אמור להיות תקין. אז זה לא שאלה קנטרנית של רבא, רבא שואל את זה ברצינות, כי הוא מבין שיש פה חבורה. אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא: אתה צודק, מקודשת. אלא מה? יש לנו בעיה. מה הבעיה? הבעיה היא כמו שציינתי כבר. היא לא בהלכות קידושין. בהלכות קידושין אתה צודק. אבל בהלכות קניינים זה בעיה, נכון? למה הגמרא לא מתרגשת מזה שזה לא מתאים להלכות קידושין? כי זה כן מתאים להלכות קידושין. כיוון שאם זה יוצא על ידי אוסף הפעולות הבסיסיות מתוך הקידושין הרגילים, זה מתאים להלכות קידושין. זה שייך לחבורה. אין לי בעיה עם הלכות קידושין. עכשיו, רק יש לי בעיה בהלכות קניינים. אז מה הוא עונה? אדם חשוב. נכון? מדובר פה באדם חשוב. אז עכשיו אני נפלתי. כי לשיטתי זה היה צריך להיות קידושין תקפים. והגמרא אומרת לא, קידושין כאלה הם לא תקפים. אם הוא אדם חשוב, אז יש פה הנאה, זה לא מעניין. אבל מבחינתי הרי זה היה צריך להיות תקף בכל אדם, לא רק באדם חשוב, נכון? אבל מה…
[Speaker B] אבל מה זה עושה? זה עושה שבעצם הקידושין שכל הזמן אנחנו אומרים שזה לא ממש קניין, אתה לא ממש קונה, הופך את זה פתאום לכן קונה, לכן קניין.
[הרב מיכאל אברהם] זה לא קונה, יש אנלוגיה. כמו בהלכות קניינים, כך צריך לעבוד הקידושין. זה לא שקידושין זה קניין. זה לא קניין.
[Speaker B] אבל הגמרא אומרת שזה
[הרב מיכאל אברהם] איך זה
[Speaker B] פועל אם זה לא עובד.
[הרב מיכאל אברהם] לא, הגמרא לא אומרת. הגמרא אומרת שזה מקביל לקניין של נכסים שיש להם אחריות אגב כאלה שאין להם. כי הקניין של האישה מקביל לקניין של שדה, זה כיחה כיחה משדה עפרון. אבל זה הקבלה, זה לא זיהוי.
[Speaker B] אז למה הגמרא לא עונה, למה הגמרא לא עונה בסדר, נכון שזה לא קניין?
[הרב מיכאל אברהם] הגמרא לא יכולה לענות כי יש גזירה שווה בין קניין של שדה לקידושי אישה. מה זה בסדר? לא בסדר, יש גזירה שווה, משם אתה לומד.
[Speaker B] אז הרב אומר שזה באמת לא קניין?
[הרב מיכאל אברהם] בוודאי שלא, יש לזה הרבה ראיות, כתבתי על זה מאמר, אבל אין טעם להיכנס לזה פה, זה לא הנושא שלנו. יש לזה מספיק ראיות, אם תרצה תסתכל יש לי מאמר על זה באתר. זה ברור שזה לא קניין. אז בקיצור, אז מה קורה פה? לכאורה בסוף נפלתי. רואים שזאת לא חבורה, הנה זה איבר לגיטימי בחבורה, הוא מתקבל מהפעולות הבסיסיות ובכל זאת זה לא קידושין. עכשיו תראו דבר מעניין, שיטת בה"ג שמובאת בבית יוסף.
[Speaker E] כל הניתוח הזה באתר של הרב?
[הרב מיכאל אברהם] כן, לא זה לא באתר שלי, זה בספר, בספר באיזה ספר? ספר התשיעי בסדרת לוגיקה תלמודית נדמה לי. טוב, אני יכול לדייק את זה גם מתוספות, אבל פה הדברים פשוטים. הבית יוסף תראו, הבית יוסף מביא הרי הדיון פה בגמרא זה בנתנה היא ואמר הוא. הרי צריך שהבעל יגיד וייתן את כסף הקידושין. מה קורה אם האישה אומרת? נחלקו בזה הראשונים. אומרת הגמרא כך: אבל נתנה היא ואמר הוא כיוון שאינו חשוב, מה קורה? נתנה היא ואמר הוא, היא נותנת לו כסף והוא אומר לה הרי את מקודשת לי בכסף שאת נותנת לי, זה המקרה שלנו, כן? כיוון שאינו חשוב ליכא למימר אי אפשר להגיד שזה קידושין, דקרינן ביה כי יקח, ומשום הכי ליכא לספוקי דלהוו קידושין. אין ספק זה לא קידושין כי זה נגד הלכות קידושין, אומר הבית יוסף, הר"ן כן בשם הר"ן. אני חולק עליו בעוונותיי. בגמרא לא כתוב שזה סותר הלכות קידושין, בגמרא כתוב שזה סותר הלכות קניינים. בהלכות קידושין זה בסדר גמור. תראו מה הוא מביא עכשיו: אבל בה"ג כתב דנתנה היא ואמר הוא הוי נמי ספיקא, ולא נראו דבריו. וכך גם מביאים עוד ראשונים בשם בה"ג שזה ספק קידושין. לא מוכר הבה"ג הזה, רוב האנשים יתלשו שערות כשישמעו אותו, אבל זה מה שהוא אומר. יש פה ספק קידושין, אגיד לכם יותר מזה, יש לי ראיות שכשבה"ג אומר פה ספק קידושין הכוונה היא זה דרבנן. מדאורייתא זה קידושין גמורים. מדרבנן חוששים לקידושין האלה, זה לא ספק במובן של ספקא דאורייתא. וזאת ההשלמה של מה שאמרתי קודם. למה זה קידושין? כי זה איבר בחבורה. ולכן אם היא נותנת לו את הכסף ומתקדשת לו בזה, אומר בה"ג מדאורייתא היא אשתו. מי שבא עליה חייב מיתה. מדרבנן אומרים שזה לא. אבל היא לא תצא בלי גט. מדרבנן הם צריכים לצאת, זה לא קידושין מדרבנן, אבל מדאורייתא כן. וזה לדעתי פשט הגמרא. כולם צועקים על בה"ג, בה"ג זה פשט הגמרא. כי הגמרא שלנו אומרת שזאת חבורה, והראיתי לכם שהמקרה הזה הוא איבר לגיטימי בחבורה, והגמרא כל הבעיה שהיא מוצאת פה זה רק בעיה בהלכות קניינים, לא בהלכות קידושין. ולכן היא מגיעה לאדם חשוב, ולכן אני טוען שגם באדם רגיל לפחות ספק קידושין ולדעתי זה רק בעיה דרבנן, אבל יש פה קידושין מדאורייתא. כך טוען בה"ג, בה"ג זה מה שהוא כותב. ולפחות בשיטת בה"ג זאת באמת חבורה שלמה. גם בשיטות האחרות דרך אגב כנראה שהם אומרים עד כאן, זאת אומרת כל החבורה הכל טוב, עד כאן, במקום שבו האישה מקדשת את הבעל זה פשוט כי יקח איש אישה ולא כי תיקח אישה איש, ולכן הם לא מוכנים בגלל הלכות קידושין הם אומרים האיבר הזה בחבורה הוא חריג.
[Speaker D] הרב אני לא מבין את בה"ג, הרי הגמרא אמרה שבגלל בעיית קניין אינה מקודשת, אם הבנתי נכון את הגמרא. הבנתי נכון את הגמרא? כן. אז איך הוא אומר שהיא מקודשת? אז איך הוא אומר?
[הרב מיכאל אברהם] איך הוא אומר? איך הוא אומר? כי הטענה שלו שהיא לא מקודשת רק מדרבנן. מדאורייתא היא כן מקודשת. למה? כי זה מה שרב פפא אמר. רב פפא אמר מקודשת, נקודה. למה? למה רבא בכלל שאל את השאלה? רבא לא שאל את השאלה סתם, כי זה איבר בחבורה. ורב פפא עונה לו נכון היא מקודשת. אומרת הגמרא רגע, אבל יש פה איזה בעיה כי זה נכסים שאין להם אחריות. אומרת הגמרא בסדר, זה אדם חשוב, אבל הבעיה אומר היא בעיה דרבנן. מדאורייתא גם באדם רגיל היא מקודשת.
[Speaker B] אז רבנן הפקיעו את הקידושין שלה? מה זה ספק? מה זה?
[הרב מיכאל אברהם] אפשר לדון אם רבנן הפקיעו את הקידושין, אז זה לא קידושין בכלל. אם רבנן אמרו זה לא קידושין מדרבנן, אז אומרים תקדש אותה עוד פעם, או תגרש אותה.
[Speaker B] עוד תגרש אותה? כן.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, עכשיו אפשר להאריך בזה, אני אין לי את הזמן להאריך בזה יותר. מי שרוצה יכול לקרוא את זה שם. אני אולי אעלה את הקובץ לקבוצה, נראה עוד איך אנחנו נעשה את זה. אבל בקובץ אתם תוכלו לראות את כל הניתוח עם כל המתמטיקה ועם המקורות ואת הבעיות שהדבר הזה פותר.
[Speaker B] יש עוד דוגמאות בקובץ הזה? לא הבנתי. הרב גם נתן שם עוד כמה דוגמאות לזה?
[הרב מיכאל אברהם] אני מביא יותר דוגמאות. מה קורה בדוגמה שיש ארבעה אנשים מעורבים, לא שלושה. תסתכלו פה, רק נראה את זה רק על קצה המזלג. אוקיי, מה קורה פה? האישה אומרת לפלוני אחד תן מנה לפלוני שתיים ואני אתקדש לאלמוני. לשלישי? לא, יש פה ארבעה אנשים. כל הדוגמאות שראינו עד עכשיו היו מעורבים רק שלושה אנשים.
[Speaker B] כן, אבל היא ועוד שני אנשים והיא תתקדש לשלישי. כן.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, יש פה שלושה גברים ואישה. גבר אחד נותן כסף לגבר השני והאישה מתקדשת לגבר שלישי שהוא לא אף אחד משניהם. זה המקרה היחיד דרך אגב שהוא מערב ארבעה אנשים. כי אם תחשבו על זה, כל מקרה אחר, כיוון אחר של חיצים ינטרל את אחד מהאנשים. אחד מהאנשים לא יהיה מעורב וחזרנו למקרה של שלושה אנשים, החבורה הקודמת. פה היא גם מקודשת? מה? לא שומע.
[Speaker D] פה היא גם מקודשת?
[הרב מיכאל אברהם] אני טוען שכן כי זה איבר בחבורה והראיתי פה מקורות שמראים את זה. הוכחתי את זה מפוסקים. וזה ממשיך הלאה הסיפור הזה, ובכל הדברים האלה תמיד מעוררים קושיות, אנשים לא מבינים מאיפה זה בא. אבל ברגע שמסתכלים על זה במבט המתמטי של תורת החבורות, רואים שיש פה הרכבה של מושגים, הרכבה במבנים של חבורה, הרכבות כולל הרכבות מסובכות, אז פתאום הכל נראה פשוט כשמלה, הכל ברור, אין קושיה על כלום.
[Speaker B] אז אולי באמת הרב יעלה את זה שנוכל להוריד את זה, להדפיס ולקרוא את זה כמו שצריך אם זה אפשרי.
[הרב מיכאל אברהם] זה די ארוך, מי שרוצה להדפיס זה שישים ולמה משהו עמודים נדמה לי, אבל בסדר, אני אנסה להעלות את זה לוואטסאפ או משהו כזה בתור קובץ. אוקיי, עד כאן.
[Speaker D] הרב, במילים פשוטות, קודם הרב שאל אז למה שלא תתקדש בסתם דבר? סתם זה, נכון הרב שאל את זה? כן. אז בעצם במילים פשוטות, מה התשובה בסוף לשאלה הזאת שהרב שאל קודם?
[הרב מיכאל אברהם] עכשיו התשובה ברורה. שמה? שאתה צריך לקחת את פעולת הקידושין הרגילה ולהזיז או זנב או ראש של חץ, אבל תמיד תהיה פה העברת כסף ממישהו למישהו, כי בלי זה אין קידושין. אתה צריך לבנות את הפעולה שעליה אתה מדבר מתוך פעולת הקידושין הבסיסית על ידי טרנספורמציות של עבד כנעני וערב. עכשיו לזמזם את שני חברים יצאו לדרך לא תצליח לבנות בצורה כזאת. זה העברת כסף מאדם לאדם באופן שיכול להיבנות בצורה שהראיתי כאן. כל הדברים שתגיע אליהם בצורה הזאת הם קידושין כשרים. בסדר?
[Speaker D] רגע, אז בסוף אם היא אומרת קח טבעת ותקדש אני לך, אז זה מה שדיברנו קודם בעצם, נכון הרב? נכון.
[הרב מיכאל אברהם] אין פה, אגב אין פה הרבה מקרים, אני עושה שם את החשבון ואני מראה את כל המקרים האפשריים. אין יותר מקרים ממה שהראיתי שם. מקרים בודדים. רק מקרה אחד שלא מצאתי בכלל מקור, זה הדוגמה של הפעלת הערב ואחרי זה עבד כנעני, הדין שניהם ההפוך. זה לא מצאתי מקור, אני טוען לאור הניתוח הזה שהיא מקודשת. ההרכבות האחרות אני מביא מקורות שהיא מקודשת. אומר, יש מחלוקות, אבל שיש מקורות, יש פוסקים שאומרים שהיא מקודשת. אוקיי, נעצור כאן. תודה רבה יצחק, שבת שלום.