ספק והסתברות – בהלכה, במחשבה ובכלל – שיעור 50 ואחרון – הרב מיכאל אברהם

טוב,

[הרב מיכאל אברהם] בואו נתחיל. אני מתכנן לגמור היום את הסדרה. מספר עגול, שיעור מספר חמישים, זה זמן טוב לסיים את הסדרה. אבל אני אפתח אולי בצורה טיפה חריגה בפינת עברית ששמעתי היום בנסיעה ברדיו. חיפשתי אותה עכשיו ברשת, מצאתי אותה, זה שלוש דקות ארבע דקות, תקשיבו רגע איתי. זה בדיוק נפל לי מהשמיים הדבר הזה. מה

[Speaker B] לעשות למען העברית?

[הרב מיכאל אברהם] שומעים את זה? כן, שומעים.

[Speaker C] אוקיי.

[Speaker B] נניח שיש לנו שלושים עצים ושבעה עשר מתוכם הם עצי פרי. האם אני יכולה לומר שרוב העצים שלנו הם עצי פרי? שבעה עשר מתוך שלושים. כן. נניח שתשעה מתוך שבעה עשר העצים שלנו הם עצי מנגו.

[Speaker D] האם אני יכולה לומר שרוב

[Speaker B] עצי הפרי שלנו הם עצי מנגו?

[Speaker D] כן, נכון, תשעה מתוך שבעה עשר. אני אוהב את הפינה הזאת, כן. האם אני יכולה לומר שמכיוון שרוב העצים שלנו הם עצי פרי ורוב עצי הפרי שלנו הם עצי מנגו,

[Speaker B] הרוב של הרוב של

[Speaker D] העצים שלנו הם עצי מנגו?

[Speaker B] בשום פנים ואופן.

[Speaker D] במילים אחרות, רוב רובם של

[Speaker B] העצים שלנו, תשעה מתוך שלושים הם עצי מנגו.

[Speaker D] הוכחתי לך הרגע, הסכמת איתי. כן, עד השלב הזה הסכמתי איתך. אז איפה הבעיה? אני לא יודע, לא נראה לי שמתוך שלושים תשעה זה הרוב. לא סתם רוב אלא רוב רובם, נכון? רוב רובם. כן, אני לא אמרתי הרוב אלא הרוב של הרוב, רוב רובם. כן, אני נוטה להסכים איתך. מילולית זה נכון. נכון. אבל לשונית זה נשמע לנו מוזר, נכון?

[Speaker B] כשאומרים לך שרוב רובם של האנשים סברו כך וכך, על מה אתה חושב?

[Speaker D] שרוב האנשים סברו כך וכך.

[Speaker B] נכון, שהרוב

[Speaker D] ולא סתם

[Speaker B] רוב אלא הרוב המכריע, הרוב הגדול, רוב שהוא קרוב יותר אל הכל. אבל הרגע ראינו שזה לא נכון. נכון. אז מה קורה כאן? למה כשאנחנו אומרים רוב רובו זה נשמע לנו כמו רוב מכריע בניגוד להיגיון? אני חושבת שיש כאן שני הסברים. ההסבר הראשון הוא הסבר פשוט מאוד. כשאנחנו אומרים למשל כל כולו, אני יכולה להסתפק במילה כולו, היא כבר כוללת את הכל. למה אני אומרת כל כולו? מתי אני משתמשת בזה? להדגיש. להדגיש, בדיוק. ואותו דבר אם אני אומרת תוך תוכו כדי להדגיש שזה ממש בפנים. נכון. לב ליבו. לפי זה, כשאנחנו אומרים רוב רובו אנחנו מרגישים כאן שזה הרוב, שזה הרוב הגדול. אנחנו מרגישים שיש כאן הדגשה. כלומר אנחנו רגילים לזה שהכפלה יוצרת הדגשה, הפלגה, מראה שזה ממש הדבר הזה. גם בעברית הספרותית צדק צדק תרדוף, לא סתם צדק. נכון. גם בעברית היומיומית גבר גבר, משהו משהו, יש כאן הדגשה. אז זה הסבר אחד. הסבר שני שמשתלב בזה של חוקר הלשון גד בן עמי צרפתי, הוא התחקה על מקור הביטוי הזה והוא הגיע למסקנה שהביטוי רוב רובו שנוצר בעברית החדשה נוצר בעקבות ביטוי ארמי, רובא דרובא. מילולית הרוב של הרוב. הביטוי הארמי הזה גם כן מציין רוב מכריע. אבל הוא נוצר בעקבות ביטוי ארמי אחר, מיעוטא דמיעוטא.

[Speaker D] כלומר המיעוט שבמיעוט.

[Speaker B] עכשיו מיעוט של מיעוט הוא באמת מיעוט קטן יותר, הוא ממש מיעוט. אז לכן זה מסביר, זה נוצר בהשראת מיעוטא דמיעוטא אבל אין כאן סימטריה אמיתית.

[Speaker D] אז את למעשה יכולה להמליץ לא להשתמש דווקא בביטוי הזה כדי להדגיש רוב.

[Speaker B] זו שאלה טובה. השאלה היא האם אנחנו מתעקשים שהלשון תמיד תלך עם ההיגיון. אני מכירה אנשים שמתעקשים על זה מאוד. לעומתם יש אנשים שיגידו בסדר, יש ללשון היגיון פנימי משלה. למשל כאן ההיגיון הצלילי אולי גובר על ההיגיון הלוגי, החשבוני, המתמטי שבו התחלנו.

[Speaker D] עוד משהו לפני שנסיים כי הגענו לרוב רובה של התוכנית עכשיו.

[Speaker B] הגענו לרוב רובה של התוכנית. אולי אני רק אציין שלעומת ההכפלה שיוצרת הדגשה יש גם הכפלה שיוצרת דווקא את ההיפך. למשל לחתול מאיים וגדול במיוחד היינו אמורים לפי העיקרון הזה לקרוא חתלתול? נכון. וכלב גדול יהיה כלבלב. אבל איש הלשון זאב יעבץ חידש בעקבות פרשנות מסוימת לאדמדם וירקרק שבמקרא, ירוק בהיר אדום בהיר, את השימוש הזה דווקא להקטנה. לעומת זאת הפרשנות הקלאסית היא אדום כהה ירוק כהה.

[Speaker D] תמר קציר, האקדמיה ללשון העברית, תודה רבה לך.

[Speaker B] תודה רבה.

[הרב מיכאל אברהם] עד כאן פינת העברית שלנו. בדיוק היום בנסיעה היום בצהריים שידרו את זה וזה ככה תפס אותי כי זה בדיוק הנושא שלנו. אז מה אתם אומרים על הביטוי הזה של רובא דרובא? זה הנושא שעסקנו בו רובא דרובא. מה המשמעות של הביטוי? זה באמת לכאורה לא הגיוני. רובא דרובא יכול לצאת מיעוט, תשעה מתוך שלושים. שלושים בדוגמה שהיא הביאה קודם. אז למה רובא דרובא נתפס כרוב חזק יותר ולא,

[Speaker F] אז בעצם זאת תת קבוצה של הרוב זה רוב רובו. כאילו זאת אומרת רוב של הרוב כאילו.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, אז זה בעצם מיעוט, זה מה שהיא אומרת. אז רובא דרובא זה לא רוב חזק יותר זה רוב חלש יותר אם בכלל זה רוב. איתי? שומעים אותי? כן. אוקיי, הייתה פה איזה הפסקה לא הבנתי מה זה. אז מה אתם אומרים למה באמת מה המשמעות של רובא דרובא בהקשר הזה? זה ביטוי לא מוצלח. זה כאילו רוב מתוך הרוב אבל זה לא, אם כבר זה מיעוט מתוך המיעוט הצד השני. לדעתי, אומרת הגמרא רובא דרובא, לרובא דרובא הכוונה תפעיל פעמיים את כלל הרוב, זה יותר חזק מאשר להפעיל אותו פעם אחת. למה? משום שבעצם אתה אומר נגיד רוב נשים, נגיד שיש רוב נשים שנבעלות לפני הקידושין, רק סתם בשביל הדוגמה. וזה רוב אחד, אבל הרוב הזה לבדו לא היה מספיק להתיר את האישה, אני רוצה רובא דרובא. אז מה אני אומר? גם מבין הנשים שנבעלו אחרי הקידושין, שזה המיעוט בעצם, יש רוב שנבעלו באונס ולא ברצון. זאת אומרת שאני מפעיל את כלל הרוב פעמיים. זה מצב חזק יותר מאשר להפעיל את כלל הרוב פעם אחת ולכן רובא דרובא…

[Speaker F] אבל היא הסבירה את ההיגיון של הלמה זה דווקא נותן לך קבוצה קטנה יותר, היא אומרת מתייחסים לזה כמו מכפלה, ואז אם אתה מכפיל מספר

[הרב מיכאל אברהם] קטן מאחד

[Speaker F] אז אתה מקבל כאילו מספר עוד יותר קטן.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל זאת טעות. בגלל שהיא מתייחסת לזה כאילו שאני לוקח את הרוב מתוך הרוב, אבל זה לא נכון. רובא דרובא הכוונה להפעיל את כלל הרוב פעמיים, לא שהרוב מתוך הרוב, אלא להפעיל את כלל הרוב פעמיים הכוונה לדרוש דרישה חזקה יותר, לא רק רוב אחד אלא אני רוצה רוב על גבי עוד רוב. עכשיו מה זה בעצם… אבל מילולית זה לא נכון. שנייה אחת. זה למעשה מיעוטא דמיעוטא, נכון? אני בעצם רוצה שהמיעוט יהיה לא מיעוט אחד אלא מיעוטא דמיעוטא. אני רוצה יש לי רוב לאיסור ומיעוט… סליחה רוב להיתר ומיעוט לאיסור ברמה העקרונית זה רוב בודד וזה מספיק כי יש רוב להיתר. אם אתה רוצה משהו חזק יותר כמו שראינו בהיתר עגונות, אז מבין המיעוט לאיסור עדיין יש רוב להיתר ומיעוט לאיסור. אז כשאני מגיע לפה אני בעצם רואה שהסיבה להתיר הרבה יותר חזקה, באמת הרוב יותר חזק במצב כזה. זה באמת רוב יותר חזק, אבל זה לא… זה רוב יותר חזק לא בגלל שזה רוב מתוך רוב אלא זה רוב על גבי רוב. רוב על גבי רוב הכוונה להפעיל את כלל הרוב פעמיים, שהוא יילך פעמיים לטובתך. שכלל המיעוט שהולך לאיסור יצטמצם עוד יותר. למעשה זה בעצם מיעוטא דמיעוטא מה שהיא אמרה. אבל הביטוי הלשוני רובא דרובא, הטעות שלה זה שהביטוי הלשוני רובא דרובא זה לא רוב מתוך רוב, זה פשוט לא נכון. אלא זה רוב על גבי רוב. זאת אומרת להפעיל את כלל הרוב פעמיים.

[Speaker G] אבל מילולית רובא דרובא זה הרוב של הרוב ולא שני רובים.

[הרב מיכאל אברהם] לא נכון. זה אם אתה מסתכל על הרוב כמילה בעברית שמדברת על הסטטיסטיקה שמונים אחוז, שמונים אחוז משמונים אחוז זה שישים וארבעה אחוז אבל זה לא. אני טוען שהמילה רוב פה זה הכלל של הליכה אחר הרוב, זה לא הרוב עצמו. כלל של הליכה אחר הרוב שמופעל פעמיים זה נקרא רובא דרובא.

[Speaker G] אבל בעברית היה צריך לנסח את זה אחרת, מי שניסח את זה בארמית רובא דרובא לא ניסח את זה נכון.

[הרב מיכאל אברהם] למה? ניסח את זה מצוין.

[Speaker G] כי רובא דרובא זה הרוב של הרוב.

[הרב מיכאל אברהם] הרוב של הרוב בעברית יש

[Speaker G] לך רוב אתה

[הרב מיכאל אברהם] לוקח את הרוב של הרוב. לא, אתה מניח שהרוב זה הרוב הסטטיסטי ואני אומר לא, הרוב זה הכלל המשפטי של הולכים אחר הרוב. אני רוצה להפעיל את הכלל המשפטי הזה. פעמיים לאותו כיוון. זאת אומרת שהוא יוביל פעמיים לצד המותר, ואז זה הרבה יותר חזק מאשר כשיש לי רוב אחד לצד המותר.

[Speaker G] היו צריכים לחשוב על ניסוח אחר. הניסוח לא מוצלח, האקדמיה לא הייתה אם

[הרב מיכאל אברהם] היא הייתה מבינה את זה היא לא הייתה מנסחת ככה. הניסוח בסדר גמור לדעתי. היא פשוט לא מבינה את ההקשר התלמודי. בהקשר התלמודי כשאתה מדבר על רוב, אתה בכלל לא מדבר על העובדה שיש רוב, אתה מדבר על הכלל של הליכה אחר הרוב.

[Speaker G] זה כלל משפטי. בהקשר התלמודי המילה רוב פשוט מסמנת את הכלל של הליכה אחר הרוב. אז המילה ד' פה הקישור של ד' זה של, הרוב של הרוב.

[הרב מיכאל אברהם] הרוב של הרוב

[Speaker G] ולא רוב של המיעוט שנוסף על הרוב השני.

[הרב מיכאל אברהם] אתה מפעיל את כלל הרוב פעמיים, רובא דרובא, פעמיים אתה מפעיל את הכלל.

[Speaker G] אבל הרב אומר פעמיים, אבל ד' זה לא פלוס, זה של. זה קישור, זה מילת יחס של. הרוב של הרוב. זה ניסוח לא נכון של הארמית.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא מסכים. רוב על גבי רוב זה גם ד', זה בסדר גמור. כי בסוף בסוף אתה בעצם אומר הם פועלים פעמיים ולכן למעשה אתה מקבל תוצאה טובה יותר. אני לא רואה שום בעיה בזה. זה בעצם ההיגיון הוא היגיון של מיעוטא דמיעוטא. ובמובן הזה ההסבר השני זה בעצם ההסבר הזה. רק אני טוען שברמה הלשונית זה באמת נכון שרובא דרובא זה לא סתם השלכה של מיעוט כמו שהיא אמרה, שכמו שאומרים מיעוטא דמיעוטא אז נגיד רובא דרובא, זה פשוט שגרא דלישנא למרות שזה באמת לא הגיוני. אני טוען לא, זה לא סתם השלכה ממיעוטא דמיעוטא, אלא זה אני לא מדבר על הסטטיסטיקה של הרוב אלא על הכלל המשפטי של הליכה אחר הרוב. ויש לך שני מנופים להיתר שאתה מפעיל אותם אחד אחרי השני.

[Speaker G] כשאני אומר מיעוט של המיעוט מה אני מתכוון? מיעוט של המיעוט.

[הרב מיכאל אברהם] מיעוט של המיעוט אתה מדבר על סטטיסטיקה.

[Speaker G] ופתאום כשאני משנה את זה לרוב של רוב אני כבר מתכוון למשהו אחר?

[הרב מיכאל אברהם] נכון, כי הרי אין כלל של ללכת אחר המיעוט.

[Speaker G] לא, אבל מבחינה הלשונית אני פתאום מפרש את ד' אחרת.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, כי במיעוטא דמיעוטא המיעוט פירושו האחוז שהוא מיעוט. אז שמה הד' זה האחוז מתוך האחוז, אבל ברוב הרי יש כלל של ללכת אחר הרוב, אין כלל של ללכת אחר המיעוט. אז רוב הטענה שלי זה שהמילה רוב לא מקבילה למילה מיעוט. המילה מיעוט זה המספר, המילה רוב זה הכלל המשפטי של הליכה אחר הרוב.

[Speaker G] הרי הרבה יותר הגיוני הרב להבין שהיא דווקא צודקת, שהתחושה זה התחיל ממיעוט של המיעוט, ואז אנחנו מרגישים שזה לא רק כל כך מעט זה מעט שבמעט, ואז כשבאו להגיד את מה שהרב התכוון אז כבר נסחפו עם הלשון ואמרו רוב של הרוב למרות שבעצם זה לא מדויק לשונית.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא חושב ככה אבל עוד פעם, קשה להוכיח.

[Speaker F] אני מסכים אני חושב שהרב כאילו אני חושב שזה נכון מה שהרב אומר כי זה גם ככה אנחנו משתמשים בזה ביום יום. כשאתה אומר רוב רובו כמו שהתחלת את הדבר הזה, אתה מדבר על החלק הגדול יותר, אני לא רואה מספיק ל-51 אחוז, אני רוצה 90.

[הרב מיכאל אברהם] זה מוסכם על כולם, זה לא קשור. זה ברור.

[Speaker F] כן, אבל זה גם מתיישב עם מה שאתה אומר

[הרב מיכאל אברהם] שרוב רובו זה בעצם הרוב חזק יותר. נכון. זה מוסכם על כולם שכשאתה אומר רוב רובו אתה מתכוון לרוב גדול, רוב מוחץ. כל השאלה זה למה, הוויכוח הוא למה, אין ויכוח על זה שזאת המשמעות. שמואל רוצה לטעון כמוה שזה רק השאלה, כמו שאומרים מיעוטא דמיעוטא אז בהשאלה אומרים רובא דרובא כרוב גדול.

[Speaker F] לא, אבל היא טוענת שהשימוש היומיומי הזה של רוב רובו הוא טעות, צריך להתייחס לזה הפוך. זה בדיוק העניין.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. וזה מה ששמואל גם טוען אבל בהשאלה אנחנו משתמשים ברוב רובו, היא לא אומרת שזה טעות, ככה משתמשים, זה עברית נכונה. היא רק טוענת שזה לא מתאים לוגית. אז היא אומרת טוב, זה השאלה מהביטוי מיעוטא דמיעוטא. זה הטענה שלה וזה בסדר, אין לה ביקורת על מי שאומר את זה כי כולם מסכימים שרובא דרובא הכוונה רוב חזק. אני טוען שלא, זה לא השאלה ממיעוטא דמיעוטא, זה הפעלת כלל הרוב פעמיים. לא רוב מתוך רוב אלא זה רוב אחרי רוב, רוב על גבי רוב. זה רובא דרובא, זה כן, זה עוד יותר רוב מאשר רוב, כאילו אתה מפעיל פעמיים את הרוב לא פעם אחת. טוב, אוקיי, אז זה רק אנקדוטה אבל אנחנו מגיעים בדיוק לדבר הזה מצדו השני של המטבע. מה זאת אומרת? אני רוצה להביא פה שתי סוגיות

[Speaker G] בפרט במיוחד שבעצם בשפה להגיד מיעוט שבמיעוט אנחנו כל הזמן משתמשים, נכון? גם בעברית של היום. מיעוט שבמיעוט חושבים שעסקת החטופים אני יודע משהו כזה. אבל להגיד רובא דרובא אנשים לא אומרים כי הם אומרים תגיד רוב, בשביל מה אתה אומר פעמיים. תגיד רוב מכריע, רוב מוחץ, רוב גורף. מה פתאום? רוב רובו אתה אומר.

[הרב מיכאל אברהם] לא נכון, מאוד משתמשים בזה. בהחלט. כשאומרים הרי ממה היא התחילה? התחילה מהביטוי העברי לא מרובא דרובא, רוב רובו של הציבור. הביטוי העברי זה רוב רובו.

[Speaker G] נכון, נכון.

[הרב מיכאל אברהם] נו, כשאתה אומר רוב רובו זה ביטוי שמשתמשים בו.

[Speaker G] נכון, נכון.

[הרב מיכאל אברהם] אני טוען שמקורו של הביטוי הזה הוא בביטוי הארמי, ובביטוי הארמי זה לא שיבוש ולא השאלה אלא זה יש פה משמעות אמיתית. ככה אני, זאת הטענה שלי. טוב, אבל זה אוקיי. זה רק אנקדוטה. אבל תראו את הצד השני של האנקדוטה הזאת.

[Speaker F] אני רוצה שנסתכל על שתי סוגיות.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז תסתכלו. דוגמה ראשונה, יש משנה ביבמות. המשנה אומרת ככה: ספק בן תשעה לראשון, ספק בן שבעה לאחרון, יוציא והוולד כשר וחייבין באשם תלוי. אוקיי? זאת אומרת אישה מת בעלה ללא בנים והיא התחתנה עם אחיו ביבום. אחיו ייבם אותה. אחרי שבעה חודשים נולד להם ילד. עכשיו זה מעורר לנו ספק. למה? ההנחה בגמרא זה שילדים נולדים או אחרי שבעה חודשים בהריון או אחרי תשעה חודשים בהריון. יש שתי אפשרויות. הריון קצר והריון ארוך. אוקיי? זה לא רציף. או שבע או תשע. אין שמונה. זה ככה תפסו אז. לא ברור לי. עוד פעם, זה לא טכנולוגיה, כך שאם הם אמרו את זה אולי באמת זה אז היה המצב. אין לי מושג. בכל אופן, אבל זה ההנחה בגמרא. עכשיו, ברגע שנולד תינוק שבעה חודשים אחרי העיבום, אז יש ספק האם הוא נולד הוא הבן של היבם שנולד לשבעה, או שהוא הבן של האח המת שנולד לתשעה. נניח שהוא ייבם אותה חודשיים אחרי שאחיו מת. אוקיי? אז עכשיו השאלה האם הילד הזה הוא הילד של האח המת והוא נולד אחרי תשעה חודשי הריון? זאת אומרת היא כבר היתה בהריון כשהיא התייבמה. או שלא? היא לא היתה בהריון, היא נכנסה להריון מהיבם והילד שנולד הוא אחרי שבעה חודשים והוא הבן של השני, לא הבן של הראשון. עכשיו איפה הנפקא מינה? אולי קודם אני אקדים עוד משהו. הכלל הוא שצריך לחכות שלושה חודשי אבחנה באופן כללי. כל אישה שמתחתנת צריכה לחכות שלושה חודשי אבחנה. מה זאת אומרת? כשהיא מתחתנת עם מישהו אחרי שהיא נפרדה או שמת בעלה הקודם או שהיא נפרדה ממנו, צריך לחכות שלושה חודשים. למה? כי אם מחכים שלושה חודשים כשיולד לה ילד, הוא יולד לכל היותר בשבעה חודשים אחרי החתונה שזה כבר עשרה חודשים אחרי שהיא נפרדה מהבעל הקודם. אז אין סיכוי שהילד הזה הוא בן של הבעל הקודם ולא יתעוררו ספקות. אז לכן חכמים תיקנו לחכות שלושה חודשי אבחנה. אוקיי? יש מקום לדון האם היום זה רלוונטי, אפשר לעשות בדיקות גנטיות ולזהות של מי הבן אם אנחנו מאוד מוטרדים. אבל בסדר, לא משנה כרגע. זה הכלל.

[Speaker H] עכשיו פה רגע כאן צריך לעשות בדיקה סטטיסטית, מה יותר אפשרי? לא הבנתי. מבחינה סטטיסטית, זה שתינוק יולד בשבעה חודשים או שמישהו שלא יכול להיכנס להריון כל השאר?

[הרב מיכאל אברהם] עוד רגע אנחנו נראה את זה. יש רוב שנולדים לתשעה. הגמרא אומרת. עוד רגע נראה. הגמרא עוד ממשיכה. רק אני רוצה לומר שמדובר פה במישהו שלא קיים את הדין, לא חיכה שלושה חודשים, הוא ייבם אותה אחרי חודשיים. ואז הגמרא אומרת טוב ואז קרה בדיוק מה שצפינו שיקרה. אחרי שבעה חודשים היא ילדה. ואז מתעוררת השאלה אם זה בן תשעה לראשון או בן שבעה לשני. עכשיו לגבי הילד עצמו זה לא משנה, נכון? כי אם הוא בן תשעה לראשון אז הוא הבן של הראשון והכל בסדר, הוא כשר לגמרי. אם הוא הבן של השני אז הוא גם כשר לגמרי, הכל בסדר. הבעיה מתעוררת לגבי הביאה של השני על האישה. למה? כי אם האישה באמת היתה בהריון מהראשון, אז היא בעצם לא חייבת יבום כי יש לה ילד מהראשון. ואם היא לא חייבת יבום, אז כשאח שלו מייבם אותה זה בעצם אשת אחיו. זה איסור ערווה. אשת אחיו. אם הוא מת בלי בנים אז יש חובת יבום, אבל אם יש בנים, אם היא בהריון, אז חוזר איסור ערווה ואסור להם להינשא. אז הנפקא מינה היא לגבי השאלה אם היא צריכה לצאת מהיבם והאם הם עברו איסור. הגמרא אומרת, כן, יוציא והוולד כשר. הוולד כמובן כשר זה ברור אבל הוא צריך לצאת, הם צריכים להיפרד. וחייבים באשם תלוי. זאת אומרת יש ספק האם הוא בא עליה ועבר איסור ערווה כי אולי היא הייתה בהריון או לא. ובגלל שיש ספק, כל דבר שוודאו חטאת בשגגה אז ספקו באשם תלוי. אם אנחנו בספק אז אשם תלוי.

[Speaker C] הרב, שהוולד כשר הכוונה שהוא לא מה?

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא חלל?

[Speaker C] שהוא לא ממזר.

[הרב מיכאל אברהם] אז עכשיו הגמרא שם בדף ל\"ז אומרת ככה: ספק בן תשעה וכולי, זה היה המשנה. אומרת הגמרא: אמר ליה רבא לרב נחמן, לימא, הלוך אחר רוב נשים, ורוב נשים לתשעה ילדן. הרי יש רוב של נשים שיולדות לתשעה חודשים. בוא נלך אחר רוב הנשים. זה לא ספק שקול, יש פה רוב. אומרת הגמרא: אמר ליה, הכי קאמינא, אני מדלג קצת, לא משנה לי לענייננו זה הקטע החשוב או התחלת הקטע החשוב, אמר ליה הכי קאמינא: רוב נשים ילדן לתשעה ומיעוט לשבעה. אתה צודק, יש רוב נשים שיולדות לתשע וכל היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה. זאת אומרת אישה שיולדת לתשעה חודשים, אחרי שלושה חודשים, שליש מההריון, כבר רואים שהיא בהריון. בסדר? לעומת זאת זאת שיולדת לשבעה אז זה דיון אחר. עכשיו, כיוון שהיולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה וזו הואיל ולא הוכר עוברה לשליש ימיה, איתרע לרובא. יש אמנם רוב שיולדות לתשעה, לכן למעשה הרוב אומר שזה הבן של הראשון ובאמת היא צריכה לצאת, הם עברו איסור ערווה. אבל יש כלל כזה שאם היא יולדת לתשעה אז העובר ניכר לשליש ימיה. זאת אומרת אנחנו יכולים לראות חודש אחרי ההריון. הסתכלנו ואנחנו רואים יש ניכרת עליה הבטן או לא. אם ניכרת עליה הבטן אחרי חודש אז אנחנו יודעים שזה בן של הראשון כי עברו שלושה חודשים מהראשון והעובר ניכר. אם הוא לא ניכר אז זה הבן של השני. אז כיוון שזו אם הוכר עוברה לשליש ימיה אז הדיון לא היה מתעורר, נכון? הספק פה מתעורר בגלל שלא ראינו את הבטן שלה אחרי חודש. אז כיוון שככה אנחנו מתלבטים. אז הוא אומר כיוון שלא הוכר עוברה לשליש ימיה איתרע לרובא. אז הרובא איתרע, הרוב התרועע ולכן בעצם מביא אשם תלוי. אומרת הגמרא מה פתאום? אי כל היולדת לתשעה עוברא ניכר לשליש ימיה, הא מדלא הוכר לשליש ימיה עוברא ודאי בר שבעה לבתרא הוא. מה אתה אומר לי? שכל אישה שיולדת לתשעה חודשים אחרי שלושה חודשים רואים לה בטן. עכשיו זאת לא ראו לה בטן. אז זה מאה אחוז שהילד הזה הוא בנו של השני. זה לא ספק, זה לא אשם תלוי. לא צריך להביא שום אשם תלוי. הוא כשר לגמרי והיא לא צריכה לצאת והוא בנו של השני כי הרי אתה אומר לי שכל הנשים שיולדות לתשעה מוכר עוברן בשליש ימיהן. ואם עוברא לא הוכר אז לא. אז לא שייך איתרע לרובא. הרוב נעלם. אין רוב. היא ודאי ובודאי בנו של השני. עונה על זה הגמרא: אלא אימא: רוב היולדת לתשעה עוברא ניכר לשליש ימיה. לא כל היולדת לתשעה, רוב היולדת לתשעה עוברא ניכר לשליש ימיה. והאי מדלא הוכר לשליש ימיה איתרע לרובא. מה הוא אומר? הוא אומר זה לא שיש כלל כזה שכל מי שיולדת לתשעה בשליש ההריון רואים ת'עובר. לא, זה רק רוב. זה לא וודאי. רוב אלה שהם בהריון תשעה חודשים אחרי שליש ההריון העובר ניכר. אז זה רק רוב. עכשיו מה קורה במצב כזה? במצב כזה איתרע הרוב המקורי, נכון? זה לא ודאי בנו של השני אבל זה גם כבר אין רוב ברור לטובת זה שהוא בנו של הראשון בגלל שאם היה בנו של הראשון רוב הסיכויים שהבטן שלה הייתה ניכרת. אם הבטן שלה לא ניכרת זה מערער קצת את הרוב הזה של נשים שיולדות לתשעה ולכן הגמרא אומרת זה איתרע לרובא, זה ספק והוא מביא אשם תלוי. זאת הדוגמה הראשונה. בואו תראו סוגיה לגמרי מקבילה. גמרא בכתובות. אמר אבינא. מדובר על אישה שנמצאת לפנינו ואנחנו דנים בשאלה האם היא הייתה בתולה כשהיא נישאה או לא. אוקיי? עכשיו ההנחה היא שאין, לא הגיע אלינו קול על זה שהיא נישאה בתולה. אבל מצד שני, רוב אלה שנישאות הן בתולות. בסדר? רוב החתונות זה עם נשים שהן בתולות, אבל יש הנחה שקול על זה שהיא נישאת בתולה, בדרך כלל יוצא קול, אבל קול לא הגיע אלינו. אז הגמרא אומרת ככה. אמר רבינא: משום דאיכא למימר רוב נשים בתולות נישאות ומיעוט אלמנות, אז אם ככה, אז רוב הסיכויים שהיא נישאת בתולה, נקודה. וכל הנישאת בתולה יש לה קול. אבל מצד שני, זה הרוב, אבל מצד שני, אם היא באמת נישאת בתולה, למה לא הגיע אלינו קול? הרי כל מי שנישאת בתולה יוצא קול על זה שהיא נישאת בתולה, וזו הואיל ואין לה קול, איתרע לרובא. שואלת הגמרא: אי כל הנישאת בתולה יש לה קול, כי אתו עדים מאי הוה? הנך סהדי שקרי נינהו. בדיוק כמו הסוגיה הקודמת. מה אתה אומר לי? שכל מי שנישאת בתולה יש לה קול? נו, אז אם לא היה לה קול, אז ברור שהיא לא נישאת בתולה. זה לא שאיתרע לרובא, אלא זה וודאי לא. זה לא שעכשיו אנחנו בספק כי הרוב איתרע לו. לא לא, התברר שהרוב הזה פה לא רלוונטי. ברור שהיא לא נישאת בתולה, כי אחרת היה יוצא קול. מה עונה הגמרא? בדיוק כמו בסוגיה הקודמת. אלא אמר רבינא: רוב הנישאת בתולה יש לה קול. לא כולן. רוב אלה שנישאות בתולות יש להן קול. וזו הואיל ואין לה קול, איתרע לרובא. אוקיי? בעצם מה הוא אומר? זה לא שכל מי שנישאת בתולה יש לה קול, אבל יש רוב מבין אלו שנישאות בתולה לרוב יוצא קול. אז מצד אחד יש רוב שנישאות בתולה, מצד שני אם היא נישאת בתולה, הייתי מצפה שיצא קול ופה לא יצא קול. אז זה מרועע את הרוב. עכשיו רב שמואל רוזובסקי שואל ככה בשיעורים שלו על יבמות: והנה בפשטות מאי חזי, והנה בפשטות מאי חזי דהרוב השני הוא באותו יחס של הרוב הראשון. בדרך משל אם הרוב הראשון דרוב נשים ילדן לתשעה הוי ביחס של ד' לה', וכגון דמתוך מאה נשים יולדות שמונים לתשעה, אם כן הרוב השני דרוב הילדות לתשעה הוא עוברן ניכר הוי נמי ביחס של ד' לה', דהיינו שישים וארבע מתוך השמונים שיולדות לתשעה. כן, שישים וארבע מתוך השמונים שיולדות לתשעה הוא עוברן ניכר. אני מניח שאותו, זה אותו שיעור של רוב, אם זה שמונים אחוז גם זה שמונים אחוז. ולפי זה נמצא דמתוך ק' נשים, מאה נשים, יש עשרים נשים שיולדות לשבע ועוד שש עשרה נשים שאין עוברן ניכר. אוקיי? ואם כן, ואם כן צריך עיון

[Speaker E] דהא אישה זו

[הרב מיכאל אברהם] הויא בוודאי מאחד מהנך מיעוטי ואינה משאר נשים היולדות לתשע ועוברן ניכר.

[Speaker E] וכיוון שכן, רגע חברה

[הרב מיכאל אברהם] אני מבקש לעשות מיוט, תשתקו לפחות אם מדברים, כן. אולי הורידו אותך למטה? לא הבנתי. בוא נעשה בסדר. כן, אז בעצם אנחנו אומרים ככה. נגיד שיש מאה נשים שילדו. מתוכן, מאה נשים שנישאו. מתוכם שמונים בתולות, כי רוב הנשים הנישאות הן בתולות. אוקיי? עשרים הן לא בתולות. עכשיו מתוך אלה שנישאו בתולות יש שמונים אחוז שיצא עליהם קול, כי בדרך כלל יוצא קול על נשים בתולות. אז כמה זה? שישים וארבע, נכון? שמונים אחוז מתוך שמונים. זאת אומרת יש שש עשרה נשים שנישאו בתולות ולא יצא עליהן קול. וכמה נשים שלא יצא עליהן קול שהן בעולות שנישאו? עשרים, נכון? אז כמה נשים סך הכל שלא יצא עליהן קול יש? שלושים ושש. נכון? שש עשרה שנישאו בתולות ולא יצא קול ועשרים שנישאו בעולות ולא יצא קול. שלושים ושש. מתוך השלושים ושש האלה יש שש עשרה בתולות ועשרים בעולות. אז עכשיו אם ההנחה היא שהאישה הזאת לא יצא עליה קול שהיא נישאת בתולה, אני עושה חשבון עכשיו, עכשיו אני דן בשאלה האם היא נישאת בתולה או נישאת בעולה. שימו לב אנחנו נמצאים פה באזור של הסתברות מותנה, נכון? מה ההסתברות שהאישה נישאת בתולה בהינתן העובדה שלא יצא עליה קול? אם ההסתברות הייתה א-פריור, כן, ההסתברות הכללית, נאמר שמונים אחוז מהנשים נישאות בתולות, אז רוב הסיכויים שהיא נישאת בתולה. אבל אם ידוע לי שלא יצא קול, זה משנה את כל הסיפור, כי מתוך הנשים שעליהן לא יצא קול, יש שש עשרה בתולות, מתוך השמונים לא יצא עליהן קול על שש עשרה, ויש עשרים בעולות. אז שש עשרה מול עשרים, דווקא העשרים הם הרוב, נכון? אז רוב הסיכויים שהיא נישאת בעולה, לא בתולה. למרות שרוב הנשים שנישאות הן בתולות, אבל מתוך הקבוצה שלא יוצא עליה קול, המצב מתהפך. יש רוב כאלה שנישאו בעולות. זה בדיוק המנגנון של הסתברות מותנית שדיברנו עליה. אני לא שואל מה הסיכוי שהאישה נישאת בתולה, אלא מה הסיכוי שהאישה נישאת בתולה בהינתן העובדה שלא יצא עליה קול? זה P של A בתנאי B. זה לא P של A. הסיכוי הזה הוא עשרים חלקי שלושים ושש, שזה יותר מחמישים אחוז. ולכן המסקנה היא שאם באמת לא יצא עליה קול, אז היא כנראה נישאת בעולה. זה הטענה. ואז שואל, ובאותו דבר לגבי הלידה. יש רוב נשים שיולדות לתשע, אבל מתוכן יש רוב שעוברה ניכר. עכשיו אם נתון לי שהאישה הזאת עוברה לא היה ניכר אחרי שלושה חודשים, אז אני לא שואל עכשיו את ההסתברות הלא מותנית, מה הסיכוי שהבן נולד לתשע, כי לזה יש רוב, שמונים אחוז. אני שואל את השאלה של ההסתברות המותנית, בהינתן העובדה שעוברה לא ניכר, מה הסיכוי שהילד הזה הוא ילד של הבעל הראשון ולא השני? פה זה הסתברות מותנית. מתוך הקבוצה הזאת, רוב הסיכויים שהוא הבעל של השני. עשרים מתוך שלושים ושש, אותו חשבון. זה בדיוק אותו דבר, באותו מבנה בשתי הסוגיות. ברור מה שאני אומר? בסדר, עוקבים או שזה…

[Speaker F] כן, כן. אוקיי. תראו,

[הרב מיכאל אברהם] אני אראה את זה אולי בסרטוט שדומה לסרטוטים שראינו בפעם הקודמת. תסתכלו על האליפסה הזאת. בסדר? אז יש לנו ככה, הצד השמאלי של האליפסה זה כל אחת מאלה זה אישה. כל עיגול כזה, כן, עיגול, אליפסה, לא יודע איך שתקראו לזה, הקטן. אז כל אחד מאלה זה אישה. החלק הקטן של האליפסה זה המיעוט של לא נישאות בתולות. פה יש את הרוב שנישאות בתולות, אוקיי? עכשיו מתוך אלה שנישאות בתולות יש רוב, סליחה, שנישאו בתולות שיוצא עליהן קול, שיוצא עליהן קול. הרוב יוצא עליהן קול וזה מיעוט שנישאו בתולות אבל בכל זאת לא יצא עליהן קול. עכשיו אם נתון לי שלא יצא קול, אז ברור שהאישה שייכת או לקבוצה הלבנה הזאת או לקבוצה הלבנה הזאת. פה היא ודאי לא נמצאת, נכון? כי אלה נשים שיצא עליהן קול. אם לא יצא עליה קול, אז היא או שייכת לקבוצה הזאת או לקבוצה הזאת. אתם רואים עכשיו איך מתפלג הרוב? אתם מבינים שזה עכשיו פתאום נהיה הרוב, לא זה? אבל אם אנחנו מצמצמים את הדיון רק לקבוצה הלבנה, מורידים את הקבוצה המושחרת, אז נכון שהצד הזה של האליפסה היה הרוב בפריור, אבל בפוסטריור, אם אנחנו כבר יודעים שלא יצא קול, אז דווקא זה הרוב, הצד הזה, השמאלי. אוקיי? בסדר? כן, כן. הבנתי. עכשיו אז בעצם בשני המקרים האלה, שימו לב, שני המקרים האלה זה באמת רובא דרובא במשמעות שלה, של תמר קציר, כזאת שדיברה בפינת העברית הזאת. זה בדיוק רובא דרובא שהיא מדברת עליו, נכון? כי בעצם שימו לב לציור עוד פעם. כן, כי זה רוב מתוך רוב. רוב נשים שנישאות בתולות ורוב מתוכן שיוצא עליהן קול. נכון? עכשיו הרוב מתוך הרוב הזה הוא בסך הכל יכול להיות מיעוט. אולי לא, אולי כן, זה תלוי ביחס בין הרובים, אוקיי? אבל הוא בסך הכל יכול להיות מיעוט. לכן רובא דרובא זה יותר חלש מאשר רוב בודד. זה הרובא דרובא במשמעות שלה. הרובא דרובא במשמעות שלי זה באמת להסתכל על שתי החתיכות הלבנות, על היחס בין שתי החתיכות הלבנות, אוקיי? זה הרובא דרובא המילולי, זה שתי הסוגיות האלה, וזה באמת מצב שבו איתרע לרובא, הרוב יותר חלש נהיה, לא יותר חזק. כשאנחנו… כשמדברים על רובא דרובא, זה לא במשמעות המילולית, שם הרוב הוא יותר חזק. אוקיי? ולכן זה מה שאני אמרתי קודם, זה הפעלת הרוב פעמיים. ואם היה לי מצב, הציור ברובא דרובא במובן שלי, זה אם היה מצב, תחשבו על זה, יש לי פה מיעוט, מתוך המיעוט הזה היה רוב שיצא עליו קול. אוקיי? אלה נגיד כולם יצא קול, ועל אלה יש מיעוט שיצא, יש רוב שיצא קול, אז מה שנשאר זה אלה שלא יצא עליהם קול. זה באמת הרובא דרובא במשמעות שלי, כי זה רוב יותר חזק מהרוב הקודם. אבל פה, מה שמצוייר פה, זה הרובא דרובא במשמעות שלה. אוקיי? וכאן באמת הגמרא אומרת שזה רוב יותר חלש, לא יותר חזק. איתרע לרובא. ועכשיו עולה השאלה המעניינת. רב שמואל הרי שואל, אנחנו מניחים, נניח רק לצורך הדיון, אנחנו לא יודעים, נניח לצורך הדיון ששני הרובים האלה הם באותו שיעור. נגיד שמונים אחוז. זה שמונים אחוז שנישאות בתולות, ומתוכן שמונים אחוז יוצא עליהן קול, ועשרים אחוז לא יוצא קול. אוקיי? אז עכשיו כשאני צריך להחליט האם היא נישאת בתולה או נישאת בעולה, מה התשובה? עשרים חלקי שלושים ושש שהיא נישאת בעולה. שש עשרה חלקי שלושים ושש שהיא נישאת בתולה, נכון? אז יש רוב לטובת האפשרות שהיא נישאת בעולה. אז למה הגמרא אומרת שאיתרע לרובא ומביאה אשם תלוי? שזה ספק? זה לא ספק, הפוך. הרוב התהפך. עכשיו אתה יכול להכריע שהיא נישאת בתולה, שהיא נישאת בעולה, סליחה. למה אתה אומר שזה ספק? בין לתשעה ובין לשבעה, כן, אותו דבר. למה אתה אומר שיש ספק האם היא נבעלה לאיסור, האם היה שם איסור ערווה או לא? לא נכון, רוב הסיכויים שלא היה איסור ערווה. נכון שרוב הילדים נולדים לתשעה, אבל יש נולדים לתשעה ובן בר ניכר, פה הוא לא היה ניכר, זה הופך את התמונה. אז רוב הסיכויים שהיא כנראה הבן של השני והכל בסדר. אז זה לא ספק, היה צריך להיות להיפך, יש פה רוב לטובת הצד השני. אז למה הגמרא אומרת שזה ספק? כך שואל רב שמואל ונשאר בצריך עיון.

[Speaker I] מה, איך יכול להיות? מה, אין לו תשובה על זה? אה? אבל סטטיסטית זה די ברור.

[הרב מיכאל אברהם] למה זה ברור?

[Speaker I] לא, כי לכאורה, לפי מה החשבון שעשינו עכשיו, זה ברור שהרוב התהפך.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק! אבל הגמרא אומרת שאנחנו נשארים בספק, לא שהרוב התהפך. הוא אומר למה? הרי הרוב התהפך, זה צריך להיות וודאי לכיוון השני, נלך אחר הרוב. למה הגמרא אומרת שזה ספק, מביאה אשם תלוי? כשיש רוב לא מביאים אשם תלוי. נכון. מה אתם אומרים? אגב, תעשו את החשבונות שבעים אחוז.

[Speaker F] שבעים אחוז, אוקיי?

[הרב מיכאל אברהם] ומתוך השבעים אחוז יש שבעים, נגיד שבעים אחוז נישאות בתולות ומתוך השבעים אחוז האלה שבעים אחוז יצא עליהן קול. אוקיי, אז זה ארבעים ותשע מתוך השבעים. יש עשרים ואחד בתולות שלא יצא עליהן קול ושלושים בעולות. זה עדיין משמר את זה, נכון? וזה שלושים חלקי חמישים ואחד. אבל ישנם מצבים שבהם זה לא יקרה. נגיד אם, אם הרוב הנישאות בתולה הוא תשעים אחוז והרוב מתוכן שיוצא עליהן קול זה לא יודע מה שישים אחוז, בסדר? אז ארבעים אחוז מתוך תשעים זה שלושים ושש. שלושים ושש עדיין נשאר רוב מול העשר. אז הוא לא הופך את הרוב, זה משאיר את הרוב כמו שהוא. אז רב שמואל הביא דוגמא שהרובים הם שמונים אחוז, אבל בדוגמאות אחרות זה לא יצא נכון. בדוגמה של רוב של תשעים אחוז, שני רובים של תשעים אחוז זה כבר לא יצא נכון. הרוב בכלל לא מתהפך, הרוב נשאר. הקושיה שלו היא עדיין קושיה, כי הרוב נשאר, אז זה גם לא צריך להיות ספק, אלא הרוב נשאר כמו שהיה. ואם זה שמונים אחוז אז הרוב מתהפך. משמונים אחוז ומטה הרוב מתהפך. הגבול הוא כנראה איפשהו בשמונים וחמישה אחוז, משהו כזה. אבל משמונים אחוז ומטה הרוב מתהפך. כך או כך, זה לא אשם תלוי, או שמחליטים לכיוון הזה או שמחליטים לכיוון הזה. למה זה אשם תלוי? מה אתם אומרים? אתם צריכים כבר לשרוק את התשובה בעיניים עצומות. הרובים שמדובר עליהם כאן זה רובים נגטיביים. אף אחד לא יודע את המספרים. נכון? אף אחד לא יודע מה שיעור הרוב. הוא נתן דוגמה שמונים אחוז זה רב שמואל, זה יכול להיות גם שבעים או גם תשעים. אני לא יודע, נכון? זה רוב נגטיבי. עכשיו, ברגע שזה רוב נגטיבי, אתה באמת בספק.

[Speaker F] יכול להיות מצב שהרוב נשאר,

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות מצב שהרוב התהפך, ואתה לא יודע איזה משתי האפשרויות נכונה. אז אתה בספק. ולכן, דווקא ב… ואמרתי כבר שתמיד הסיפור של רובא דרובא וכל המכפלות ההסתברותיות, זה תמיד מדבר כאשר הרוב הוא רוב נגטיבי. כי ברוב הוא רוב פוזיטיבי תעשה את החשבון כמו שרב שמואל עשה והתוצאה תקבע מה יהיה הדין. לא צריך פה להכפיל ולעשות כל מיני דברים. מה אכפת לי? תן לי את השורה התחתונה. מה הסיכוי? זה הכל. כל הדיונים על רובא דרובא ועל ספק ספיקא ועל כל הדברים האלה זה רק כאשר הרוב והספק הם נגטיביים. אך ורק שם. עכשיו ברגע שהם נגטיביים, אז זה באמת ספק. לכן זה אשם תלוי. למה? כי בספקות נגטיביים, אז יכול להיות רוב של תשעים אחוז, יכול להיות רוב של שבעים אחוז, אתה לא יודע. אז יש אפשרות שהרוב של הבתולות נשאר, אבל יש אפשרות שהוא התהפך והרוב עכשיו הוא רוב של בעולות. וכיוון שאתה לא יודע את שיעור הרוב, אתה לא יודע מה תהיה התוצאה. כיוון שכך, אתה בספק. אם אתה בספק, אתה מביא אשם תלוי. והרי לכם עוד ראיה או עוד השלכה של העובדה שכל הדיונים האלה מדברים אך ורק על רוב נגטיבי. ורב שמואל זה בדיוק הדוגמה, כי אמרתי לכם, אם יש לי את המספרים, כל הסוגיות האלה לא רלוונטיות. תעשה את ההכפלות, תגיע לסטטיסטיקה, תראה אם יש לך רוב, תלך עם הרוב. מה אכפת לי אם הרוב הזה נוצר ממכפלה של שני רובים, מרוב אחד, מספק ספיקא? זה לא רלוונטי. תעשה את המכפלה, יש לך את המספר, אתה יכול לדעת אם יש לך רוב או אין לך רוב. זה הכל. כל הכללים האלה שאני צריך רובא דרובא או ספק ספיקא או מכפלות הסתברותיות, מה שקראתי, זה כל השיעורים האחרונים עוסקים במכפלות הסתברותיות. כל הדברים האלה זה תמיד כשההסתברות לא ידועה. הספק נגטיבי או שהרוב נגטיבי, כמו שראינו בהתרת עגונה. אוקיי? ולכן ברור שהוא, ברור שהגמרא צודקת. זה רוב נגטיבי. ורוב נגטיבי זה באמת אשם תלוי. כן.

[Speaker F] יצחק, רצית לשאול?

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. אז זה לגבי הרובא דרובא והאנקדוטה מהפינה הזאת. כי מה שהיא מתארת זה בדיוק זה. זה מקרה שרוב אחד מקזז את הרוב השני ואז זה באמת יוצא רוב יותר חלש אם בכלל. יכול להיות שהוא אפילו יוצא מיעוט. בחשבון שלה זה תשע משלושים. תשע משלושים זה אפילו מיעוט, לא רק שזה לא רוב. בסדר? אבל בכל מקרה, אבל זה רוב יותר חלש גם אם נשאר הרוב. אבל הרובא דרובא בהלכה זה לא ככה. הרובא דרובא בהלכה זה כמובן שהרובים פועלים לאותו כיוון. עכשיו אני רוצה לסיים את הסדרה שלנו בתשובה די ידועה של החוות יאיר. הזכרתי אותה כבר פעם כשדיברנו על

[Speaker E] ההגרלות בהלכה.

[הרב מיכאל אברהם] בחבורה לומדים אצלי ומקשיבים לקולי. סעדו יחד י\"ב בעלי בתים בטוב ליבם ביין. בימי פורים הטילו גורל על כוס כסף גדול מוזהב, ונתן כל אחד רייכסטיילר אחד, רייכסטיילר אחד, זה המטבע שהיה שמה. וזה מעשה הגורל. זאת אומרת מה קורה? הם ישבו בסעודת פורים, בטוב ליבם ביין, החליטו לעשות הגרלה. כל אחד נתן מטבע רייכסטיילר אחד, לקחו 12 בעלי בתים, לקחו 12 רייכסטיילר קנו כוס זהב גדול, בסדר? כוס כסף מוזהב, לא יודע מה זה אומר, כוס זהב גדול שעולה 12 רייכסטיילר. ועכשיו הם רצו לעשות הגרלה שאחד מהם יזכה בכוס. כן, כולם בעצם יתנו לו רייכסטיילר אחד, אז זה האופן שלהם לעשות את ההגרלה. וזה מעשה הגורל. מביאים שתי קלפי או שני כלים, כן, שתי קערות, ומטילים י\"ב פתקים, כתוב על כל אחד שם אחד מהם לקלפי אחת. ומטילים לקלפי שנייה גם כן י\"ב פתקים, על אחד מהם כתוב מזל טוב וי\"א יישארו חלקים. זאת אומרת יש את שתי קערות, בכל קערה יש 12 פתקים. באחת הקערות יש 12 פתקים עם השמות של 12 האנשים. בקערה השנייה יש גם כן 12 פתקים שעל אחד מהם כתוב מזל טוב ו-11 הם חלקים. אוקיי? עכשיו הטענה היא שיבוא תינוק ותינוקת, לוקחים פתק אחד מכלי זה ואחד מכלי זה, ומי שיצא מזל טוב זכה בכוס. מי שקיבל את הפתק מזל טוב עם השם שלו, אז הוא הוא זכה בגביע הזה. והנה אירע בגורל הנ\"ל שיצא מזל טוב בהעלאה שנייה. והיה פלא בעיני הרואים שעלה פתק המזל טוב מהר. כן, איך כבר בהרמה של הפתק השני יצא פתק המזל טוב. ואחד מהם בדק וראה כי היו רק פתקים חלקים עשרה. כמה צריכים היו להיות? 11. פתק אחד מזל טוב ועוד 11 פתקים חלקים, אבל היו רק עשרה, והיה ראוי להיות י\"א. ועל שניים היה כתוב מזל טוב. זאת אומרת היו שם 12 פתקים, עשרה חלקים ושניים שהיה כתוב מזל טוב. וביקש זה שזכה בו לומר, אחר שאיך שנעשו שני טעויות אלו בזדון או בשגגה או דרך התול ושחוק, אין בו שום גירעון או היפוי כוח לאחד יותר מחברו. ואם מזלו גרם לו, הוא הדין אם היה כן נכון וראוי, עמדה לו שעה. מה הוא אומר בעצם? אותו אחד שזכה, אומרים לו תשמע הגורל פה לא בסדר, היה פה שני פתקים עם מזל טוב ורק עשרה חלקים. אז הוא אומר אני לא מבין מה אתם רוצים. עדיין הסיכוי של כולנו לזכות הוא אותו סיכוי, נכון? הסיכוי של כולנו לזכות הוא אותו סיכוי. מה זה ששניים היו שני פתקים שהיה כתוב עליהם מזל טוב או אחד? זה סך הכל אומר שהסיכוי להעלות את פתק המזל טוב גדל, אבל במקביל לאיזה שם הוא עולה, זה הסיכוי נשאר אותו דבר, 1 חלקי 12, נכון? כי אני הרי מרים פתק אחד מתוך קערת השמות ואני מרים פתק אחד מתוך קערת המזל טובים, אוקיי? אז הפתק של קערת המזל טובים בעצם הסיכוי להעלות פתק הוא לא 1 ל-12 אלא 1 ל-6. אבל פה יש לי אפשרות של 1 חלקי 12 שיצא כל אחד מהשמות שלהם, נכון? אז למעשה הסיכוי של כל אחד מהם לזכות נשאר אותו סיכוי. אז אומר הבן אדם איזה טענות יש לכם כלפיי? אני זכיתי, הייתי זוכה גם ככה. מה זה משנה? הסיכוי שלנו לזכות הוא אותו דבר. למה הוא מניח שהוא היה זוכה גם ככה? כי הוא מניח שהתוצאה של הגורל זה מהקדוש ברוך הוא. אם הקדוש ברוך הוא רצה שאני אזכה, אז הוא היה נותן לי לזכות גם ככה. אבל עדיין הוא אומר להם הסיכויים שלכם לא השתנו. נכון שהיה פה שיבוש בהגרלה, משהו לא מתוכנן, אבל זה לא פגע בסיכויים שלכם, אז לא אמורה להיות לכם שום טענה כנגד התוצאה של ההגרלה.

[Speaker K] הכוונה שזה פשוט שינה את הסיכויים אבל זה שינה לכולם באותה מידה?

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. זה שינה את הסיכויים להעלות פתק מזל טוב, אבל זה עדיין לא מעדיף אף אחד מ-12 שיזכה. הם כולם עדיין באותו סיכוי לזכות. אז מה אכפת לי? גם אם זה היה שמה 11 פתקים של מזל טוב, או אפילו אתם יודעים מה? 12 פתקים של מזל טוב. אם היו שם 12 פתקים שעל כולם כתוב מזל טוב, מה הסיכוי של כל אחד לזכות? 1 ל-12. 1 ל-12, זה לא משנה. אני מרים פתק, בטוח יצא מזל טוב, נכון? אבל יש לי 1 ל-12 על כל אחד שיצא לי הפתק עם השם שלו. אז זה עדיין 1 ל-12. זאת אומרת הסיכוי שלך לזכות לא תלוי בשאלה מה הסיכוי להרים פתק עם מזל טוב. אין שום קשר. ולכן באמת ההגרלה הזאת נעשתה בצורה נכונה. הקערה השנייה לא רלוונטית. נכון, יש פה הסתברות מותנה, אבל ההסתברות המותנה שווה להאפריו. זאת אומרת מה הסיכוי שלי לזכות בהינתן שהגרלה משובשת, זה שווה לסיכוי שלי לזכות בלי קשר לשיבוש של ההגרלה. זאת אומרת אין תלות בין הסיכוי שלי לזכות לבין השיבושים בהגרלה. השיבושים בהגרלה לא שינו את הסיכויים לזכות, זה אומר שאין תלות ביניהם, ההסתברות המותנה שווה להסתברות המוחלטת. ולכן אין שום בעיה עם ההגרלה הזאת, לא אמורה להיות לכם שום טענה. זה מה שאמר להם הזוכה למתלוננים שמה. אוקיי. אומר החוות יאיר: ואמרתי בפשיטות שבטלה הגורל. בכל זאת הוא טוען הגורל בטל. למה? אבל לא נפגם הסיכויים של אף אחד, הגורל עדיין היה הגון. אז הוא אומר: דקיימא לן כרב דאמר בטלה מחלוקת בבא להם אח ממדינת הים בפרק בית כור. זה בבבא בתרא בדף ק\"ו. הגמרא מדברת שם על מצב שבו יש שני אחים שחלקו ירושה של אבא שלהם. עשו הגרלה, נגיד היו שני שדות אצל אבא שלהם, הם עשו הגרלה, זה קיבל שדה א', זה קיבל שדה ב'. עכשיו מגיע אח שלישי.

[Speaker F] לא ידעו על קיומו בכלל, מתברר שגם הוא אח.

[הרב מיכאל אברהם] הופה, מהתחלה, משחק מהתחלה. רב אומר: בטלה מחלוקת, עושים הגרלה מחדש. שמואל אומר: מצמצמין. מה הכוונה? כל אחד ייתן לו שליש משלו. תן לו שליש שדה, אתה תיתן לו שליש שדה, יהיה לו שני שליש, לכל אחד מאיתנו גם יישאר שני שליש והכל בסדר. אבל רב אומר: בטלה מחלוקת. לכן אומר החוות יאיר: אז רואים שאם ההגרלה נעשתה בצורה משובשת צריך לבטל את ההגרלה. מה?

[Speaker I] למה שהוא יסכים לזה? מי יסכים? האח השלישי.

[הרב מיכאל אברהם] למה הוא יסכים?

[Speaker I] לקבל שליש מזה ושליש מזה.

[הרב מיכאל אברהם] אמר לו לא, זה מה שהוא אומר, בטלה מחלוקת. לא, צריך לבטל את הכל.

[Speaker I] לא, אבל הדעה של שמואל שלא בטלה, למה שלא בטלה? הרי זכותו נפגעה.

[הרב מיכאל אברהם] למה שמואל אמר שלא בטלה מחלוקת?

[Speaker I] אולי נדמה לי שפיצו אותו שניהם, כלומר הוא הסכים.

[הרב מיכאל אברהם] הגמרא תולה שם בקם דינא והדר דינא. ברגע שכבר נקבע הדין אז הוא נקבע. זאת אומרת כל עוד היה לך סיכוי לזכות, יש לך, אתה מקבל את השליש שלך, אז קם דינא. אנחנו לא, אולי משום זילותא דבי דינא או משהו כזה. אבל רב אומר בטלה מחלוקת, ואנחנו פוסקים הלכה כרב. אגב, זה הערה מעניינת כי רב ושמואל בדיני ממונות פוסקים כמו שמואל. זה ויכוח בדיני ממונות פה. לכאורה כן, לא? לא בדיני ממונות, אז למה פוסקים כמו רב ולא כמו שמואל? שאלה אם זה שאלה בדיני ממונות, זאת שאלה מעניינת. לא משנה, בכל אופן לענייננו, אז החוות יאיר אומר רואים שבטלה מחלוקת אם היה שיבוש בהגרלה, בטלה המחלוקת, לכן גם פה בטלה המחלוקת. מה אתם אומרים על הטיעון הזה?

[Speaker F] טיעון מוזר מאוד.

[הרב מיכאל אברהם] למה? מה שבטלה המחלוקת שם זה באמת בגלל שכל אחד יכול לבוא ולטעון: אם הייתה הגרלה אחרת הייתי זוכה בנתח טוב יותר. אני רוצה את ההגרלה מחדש. זכותי נפגעה. אוקיי? אתה מקבל, הרי האח השלישי שהגיע הוא מקבל לפי שמואל הוא מקבל שליש ממני ושליש מהאח השני. נכון? אבל אולי הוא היה יכול לזכות בשני שליש שנשארו אצלי? למה אתה מאלץ אותו לקחת שליש מפה ושליש מפה? אולי הוא רוצה שני שליש מאותו שדה?

[Speaker I] לא, אבל מדובר נניח שכן יפצו אותו. לא הבנתי? זה שדורש לחזור על ה… זה שקיבל את החצי הפחות טוב יגיד אני אפצה אותו משלי. אל תדאג, הוא יסכים, השלישי הסכים. הוא קיבל, הוא קיבל על בטוח חצי…

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא לא מקבל. מה זאת אומרת? אם הוא הסכים אז הכל בסדר אולי, אבל הוא לא מסכים. עכשיו יש לו זכות לדרוש שתתבטל המחלוקת.

[Speaker I] לא, אבל כנראה ששמואל החידוש בשמואל זה גם אם השלישי הסכים עדיין האחד יכול להגיד בוא נבטל הכל.

[הרב מיכאל אברהם] לא הפוך, שמואל אמר שלא בטלה מחלוקת. רב אומר…

[Speaker I] לא, אני אומר רב שיכול להגיד, רב שאומר שהלכה כמותו, אומר בטלה מחלוקת גם אם השלישי הסכים. למה? הרי האחד שקיבל את החצי הפחות טוב יכול לבטל את הכל וזה מה… ולכן אני עושה את האנלוגיה.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, אבל אם הוא הסכים אז מה הבעיה? לא הבנתי.

[Speaker I] לא, כי המפסיד, הרי אחד קיבל חצי כנראה טוב יותר מהשני.

[הרב מיכאל אברהם] נכון.

[Speaker I] הוא רוצה לחזור על הכל.

[הרב מיכאל אברהם] למה? כי

[Speaker I] הוא רוצה אולי לזכות בחצי…

[הרב מיכאל אברהם] היה לך סיכוי, היה לך סיכוי הוגן לקבל את הרע או את הטוב. אז מה הבעיה? להפך, היה לך אפילו סיכוי יותר טוב, כי כשהיינו שניים היה לך… הרי בסוף אתה תקבל כל אחד יקבל שני שליש, נכון? נגיד שאני זכיתי בשדה היותר טובה, שליש. נכון? נגיד שאני זכיתי בשדה היותר טובה. לא, שני שליש, שני שדות יש פה. אז כל אחד מקבל שני שליש שדה. אוקיי. נגיד שאני זכיתי בשדה היותר טובה ואתה האח השני. אז הסיכוי שלך לזכות בשדה הטובה היה חצי, כי אנחנו עשינו הגרלה בין שני אחים, תגיד תודה. אתה עכשיו רוצה לעשות הגרלה מחדש? יש לך סיכוי של שליש לזכות בזה, אתה רק מפסיד מהגרלה חדשה.

[Speaker I] זה נכון, ובכל זאת הוא רוצה לחזור, כי מה יש לו להפסיד? עדיף לו לחזור, מקסימום הוא יחזור לאותו מקום שהוא נשאר איתו.

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי.

[Speaker I] רב שהלכה כמותו שהוא אומר שביטלה, אז הוא אומר למרות הטיעון של הרב, אותו אחד שהפסיד יכול להביא את זה שכל ההגרלה תתנהל מחדש, וזה הבסיס לאנלוגיה שעושה החוות יאיר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני אומר, הבסיס, על פניו אתה צריך בשביל לבטל את המחלוקת, אתה צריך שיהיה איזשהו שיקול לרעתך, נכון? אז אם יש פה באמת שיקול לרעתו, מישהו פה אומר אני נדפקתי, אז זה לא ראיה לדיון שלנו כי אצלנו באמת אף אחד לא נדפק, במקרה של החוות יאיר. אבל אם באמת כמו שאמרנו עכשיו, יכול להיות שאחד משני האחים הראשונים רוצה לבטל את המחלוקת, לא השלישי, אחד משני האחים הראשונים רוצה לבטל את המחלוקת, הוא באמת יכול לטעון שזכותו נפגעה כי נכון שהיה לו, עוד פעם זה שאלה לא פשוטה, יכול להיות שיכול לטעון שזכותו נפגעה כי הוא בעצם אומר: אם היינו עושים את ההגרלה בשווה יכול להיות שהייתי זוכה בשדה היותר טובה. אבל זו טענה בעייתית, זו טענה בעייתית כיוון שסטטיסטית, לא זה לא נכון, סטטיסטית הסיכוי שלך פחת. הסיכוי, להפך, הסיכוי בדיוק, הסיכוי שלך פחת ובכל זאת אתה רוצה

[Speaker I] לבטל, אבל עובדה שרב ביטל.

[הרב מיכאל אברהם] לא בסדר, אני אומר, אבל באמת יש פה בעיה להבין כך כשאתה אומר לי שהסיכויים שלו לא פחתו ובכל זאת רב מבטל. אז אומר החוות יאיר: אה, אז אם אפילו כשהסיכויים שלי השתפרו אני יכול לבטל, אז ברור וברור שאם לא קרה שום דבר אני יכול לבטל. נכון, אוקיי, זו הטענה. אז אם זה מצד האח השלישי אין פה שום ראיה, אבל אם זה מצד אחד משני האחים הראשונים אז באמת ראיה של קל וחומר. אתה אפילו במקום שזכותי השתפרה אני יכול לטעון שאני רוצה לבטל. ולמה? כי בסוף בסוף אם היינו עושים את ההגרלה ההיא, יכול להיות שהייתי זוכה, הרי בפועל לא זכיתי, נכון שהיו לי הגרלה יותר טובה, בפועל לא זכיתי. תבינו שהשיקול הזה קיים גם אצל החוות יאיר, כי מה אומר כל אחד שרוצה לבטל? נכון הסיכויים שלי לא נפגעו אבל תכלס לא זכיתי, בוא נעשה את ההגרלה מחדש אולי בחדש אני כן אזכה. בסדר? זאת אומרת אני רוצה לבטל את ההגרלה לא כי הסיכויים שלי נדפקו אלא כי התוצאה לא נראית לי. ברגע שאני יכול לבטל את ההגרלה למרות שהסיכוי שלי לא היה פחות, אז יש לי סיבה טובה לבטל אותה כי תכלס הרי לא זכיתי, אם נעשה את ההגרלה מחדש אולי אני כן אזכה.

[Speaker I] אז למה רב מבטל את ההגרלה?

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי. זהו, רב מבטל את ההגרלה… אני אומר עוד פעם, אם הוא מבטל את ההגרלה בגלל האח השלישי זה, לא

[Speaker I] בגלל האח השלישי.

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר אם זה בגלל האח השלישי אז הוא מבטל את ההגרלה כי באמת הסיכויים פחתו, הוא טוען טענה בסדר דפקתם אותי אני רוצה הגרלה מחדש. אבל אם זה אחד משני האחים הראשונים אז אולי יש מקום לתפיסה של החוות יאיר. אבל אז לא ברור למה אתה רוצה לבטל את ההגרלה, הרי קיבלת סיכוי הוגן, מה הבעיה? כמו אצל החוות יאיר. אז בהמשך החוות יאיר באמת אומר שבהגרלה שהשתבשה הקדוש ברוך הוא לא מעורב. זאת אומרת ככה הקדוש ברוך הוא דואג למי שיזכה ולכן הכל בסדר, מי שקיבל את זה באמת היה מגיע לו. אבל במקום שההגרלה נעשתה באופן משובש שם הקדוש ברוך הוא לא מעורב. וזאת הטענה שלי, בוא נעשה את ההגרלה מחדש ואז הקדוש ברוך הוא יהיה מעורב. אוקיי?

[Speaker I] אז אולי אפשר להסביר את זה שאם אנחנו מבינים שההגרלה זה באמת… הרי אנחנו מבינים כולנו שההגרלה זה לא אקראי, אין פה שום אקראיות אמיתית. אוקיי. פשוט אנחנו לא יודעים את הנתונים אבל אין פה שום אקראיות אמיתית. ואנחנו סיכמנו על הגרלה מסוימת שמראש בורא עולם ידע בדיוק מי ייצא בהגרלה הזאת, זה דטרמיניסטי. אוקיי. אבל זה לא ההגרלה שקבענו, זה לא ההגרלה שעליה החלטנו, אנחנו החלטנו על הגרלה הוגנת.

[הרב מיכאל אברהם] בורא עולם גם ידע מה כתוב על הפתקים אז הוא גם ידע מראש את זה.

[Speaker I] בסדר, אני אומר,

[הרב מיכאל אברהם] כיוון שפורמלית זה לא מה שסיכמנו… הוא לא רק ידע הוא גם

[Speaker J] גרם לזה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא אומר לי שהוא גרם לזה. כי דיברנו על ההגרלות בהלכה הזכרתי את החוות יאיר הזה, כשדיברנו על ההגרלות בהלכה אז אמרתי שדווקא התפיסה של מעורבות אלוקית שהקדוש ברוך הוא קובע את תוצאות ההגרלה זאת תפיסה שדווקא אומרת שאין שום חשיבות שההגרלה תהיה הוגנת.

[Speaker I] נכון, אבל בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] גם אם ההגרלה תהיה תשעים עשר לטובתך. גם אם ההגרלה תהיה תשעים עשר לטובתך, הקדוש ברוך הוא יכול לדאוג לזה שאני עם העשרה אחוז שלי אזכה.

[Speaker I] אז זו הוכחה שזה לא.

[הרב מיכאל אברהם] הציפייה להגרלה הוגנת היא דווקא נובעת מזה שהקדוש ברוך הוא לא מעורב. נכון. אבל החוות יאיר טוען לא ככה. החוות יאיר טוען שהקדוש ברוך הוא מעורב רק בהגרלה הוגנת.

[Speaker I] אבל רב לא חושב ככה. רב כנראה חושב שאין פה שום מעורבות ואין פה גם שום אחריות, פשוט לסמוך על זה. החוות יאיר הולך עם רב.

[הרב מיכאל אברהם] החוות יאיר הולך עם רב.

[Speaker I] כן, אבל הוא לא מבין את רב נכון.

[הרב מיכאל אברהם] אולי כן אולי לא, אבל הוא הולך עם רב והוא טוען שזה הבסיס למה שרב אמר. אוקיי, נכון, ברור שאפשר להתווכח עם זה. אוקיי, עכשיו.

[Speaker F] רב, אבל בהגרלה, בשאלה רק, בהגרלה ושאלה שתים עשרה, בעצם, אבל אנחנו זה לא באמת שהיא לא הוגנת, היא לא, אז איך אתה יכול, כן,

[הרב מיכאל אברהם] אז איך אתה יכול להגיד שיש

[Speaker F] בה שהיא משובשת, אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] ברגע שהגרלה משובשת, לא שהיא לא הוגנת,

[Speaker F] אוקיי,

[הרב מיכאל אברהם] ברגע שהגרלה משובשת, הקדוש ברוך הוא כבר לא מעורב. זה הטענה שלו בעצם. בואו, אני עוד שנייה נגיע לזה. תראו, המשך הסיפור, בואו אנחנו כבר צריכים לסיים עוד מעט אז אני רוצה לסיים כבר את הסדרה היום. וחזרו להטיל פתקים חדשים באופן הנ\"ל לשני כלים. עשו עוד הגרלה. בסדר, ביטלו את המחלוקת. הוא אמר שבטל הגורל, החוות יאיר. אז הם ביטלו את הגורל, הרי הם תלמידים שלו. זה היה אצלו. הם שאלו אותו, הוא ביטל את הגורל. אז הם עשו עוד פעם. אוקיי? ועכשיו עוד פעם שני כלים, ואחד מהם זכה בהעלאה שישית. אז בהעלאה השנייה זה היה חשוד להם לכן הם בדקו את הפתקים איך זה יצא כל כך מהר. ובאמת גילו שהיו פעמיים, שני פתקים של מזל טוב. עכשיו זה יצא בהעלאה שישית שזה הממוצע, זה פחות או יותר בסדר. אוקיי? אבל אחד מן הנשארים בקלפי לפי תומו, הוא לא חשד, אבל סתם לפי תומו פתח פתקים הכרוכים הנשארים, הפתקים שלא פתחו אותם, ומתוך כך ראה שחסר שם אחד מנותני מעות שלא נזרקו לתוך הקלפי. רק י\"א פתקי בעלי בתים. החברה האלה היו כנראה שיכורים לגמרי. גם בהגרלה השנייה היה שיבוש. מתברר שהיו שמה רק אחת עשרה פתקים בשמות, לא שתים עשרה. היה חסר אחד מן הבעלי בתים.

[Speaker J] אז זה ברור שזה לא הוגן, השם שהיה חסר, הוא לא הוגן.

[הרב מיכאל אברהם] רגע. ואמרו בני חבורה לבטל גם פייס זה וזה, וזה שזכה טען נגדם דאין טעם לתלונתם לקלקל הגורל. אדרבה, על ידי גרעון שם אחד מהם היו קרובים לשכר. הרי אתם כל אחד מכם שמתלונן, לכם ודאי אין מה להתלונן. הרי היה לכם סיכוי של אחד לאחת עשרה לזכות ולא של אחד לשתים עשרה. רק הרווחתם מזה. והאור הוא טוב, רגע, רגע. ואותו אחד שהשם שלו בכלל לא היה כתוב, אז פה הוא ממשיך. ועל דבר זה שהיה חסר, כי אותו אחד שהשם שלו בכלל לא היה כתוב הוא ודאי הפסיד, ביקש הזוכה לפשר וליתן לו ד' רייכסטאלר. והיה מרוצה. אמר עזוב, אני מתוך השתים עשרה נותן לך ארבעה רייכסטאלר בשביל לפצות אותך. אתה מרוצה? זה מעבר לתוחלת הרווח שלך, נכון? תוחלת הרווח שלך היא רייכסטאלר אחד. אחד חלקי שתים עשרה מתוך שתים עשרה רייכסטאלר. אתה מקבל ארבע. אז אתה מרוצה. אני נשאר עם שמונה, אתה עם ארבע, לאחרים אין טענה, הכל בסדר, ההגרלה נשארת. עכשיו תראו מה מוזר. ובאמת לפום ריהטא היה הדבר מעוין אצלי בלי הכרעה. פה דווקא החוות יאיר מתלבט, למרות שלמעלה הוא אמר ודאי זה בטל. מוזר מאוד. מוזר. אחר עיון מעט זמן, כמניין מלת תגנא, פסקתי שגם כן בטל הגורל. שהרי חזינא גבי שני אחים שחלקו ואחר כך בא להם אח ממדינת הים, שאפילו היו להם ג' שדות שוות בערך ונטל אחד מהם שדה ומחצה, ואחר שבא להם אח ניסה, ניסו, וכתבו ג' פתקים ורשמו עליהם ג' שדות ולקח האח הנוכרי פתק אחד ועלה בידו השדה שחלקו. ונתרצה האח השלישי בו. מכל מקום יכול כל אחד משני האחים לבטל גורל הראשון לגמרי. והם דברי ריב\"א בתוספות שם. וכן פסק שולחן ערוך. אף על פי שאין טעם ושום סברה ומקום לערער שום אחד מהם מצד השכל. מה הוא אומר? הוא אומר ככה, זה המקרה שמובא בתוספות. היו שם שלושה שדות. עכשיו אנחנו חשבנו שאנחנו שני אחים, אז עשינו גורל, כל אחד קיבל שדה ועוד חצי מהשדה השלישי. זה קיבל שדה א' וחצי מג', זה קיבל שדה ב' וחצי מג'. עכשיו הגיע אח שלישי. הם עשו גורל מחדש, בסדר? כתבו שלושה פתקים. האח החדש קיבל את השדה שנחצה בין שני הראשונים. בסדר? אז האח הזה אומר אתם יודעים מה? אני בסדר גמור מבחינתי, אני לוקח את השדה הזה. אוקיי? עכשיו כל אחד משני האחים יכול לבטל את הגורל לגמרי. למה? הרי הסיכוי שלהם היה רק יותר גדול כשעוד לא היה אח, נכון? אז למה הוא יכול לבטל את הגורל לגמרי? הרי אח השלישי שהיה יכול לטעון טענות הוא התרצה. הכל בסדר, הוא לקח את השדה שלו והלך. אתם נשארתם כל אחד עם שדה שהסיכוי שלכם לא קטן. למה אתם יכולים לבטל את זה? זה אומר, רואים מכאן שאף על פי שאין טעם ושום סברא ומקום לערער שום אחד מהם מצד השכל, מכל מקום גורל הנעשה שלא כהוגן בטל. מכל שכן אם הטעות במעשה הגורל בעצמו, כן? פה מדובר באחים, הגורל היה בסדר, רק הם לא ידעו שיש אח שלישי. במקרים שהיו אצל החוות יאיר, הפעולה של הגורל בעצמה היתה משובשת. שמה זה וודאי אומר מתבטל הגורל. ואז הוא אומר, אז הוא אומר עיין שו\"ת, אף על פי שאין שום טעם ושום סברא, עיין שו\"ת שערי תשובה, מכל מקום גורל שאני דבלאו הכי נמי מסוגל להשגחה. הוא מערב את הקדוש ברוך הוא, ועיין שו\"ת גאוני קדמאי שאין הגורל אלא מפי שמיים, שנאמר \"על פי הגורל תחלק הארץ\", והעובר על הגורל כעובר על עשרת הדיברות, כן זה ציטוט. כי ראינו מן התורה מן הנביאים והכתובים שסמכו על הגורל. את זה ראינו כשדיברתי על הגורלות בהלכה. אז לכן בעצם הכל, כן, גם יונה הוא מביא פה והכל הכל על פי הדיבור, מפני שקרוב הדבר שאם הגורל כהוגן ידבק בו השגחה עליונה, כמו שנאמר \"הבה תמים\". מה שאין כן אם הגורל מקולקל, אין מבוא לומר שמי שזכה מאת השם היתה זאת, הן שהקלקול על ידי תחבולת אנוש או בשגגה. לא אכפת אם זה במזיד או בשוגג. על כל פנים הגורל מקולקל, ומצי כל אחד למימר אילו נעשה הגורל כהוגן היה קיימא לי שעתא על פי מזלי או על פי תפילתי שייתן לי הצלחה בכל עסקיי.

[Speaker J] ואז הוא מביא את הגמרא בבבא מציעא וכולי.

[הרב מיכאל אברהם] הוא טוען שבעצם ברגע שהגורל היה מקולקל גם אם זה לא הנמיך את הסיכויים, בעצם אני יכול לטעון שפה הקדוש ברוך הוא לא היה מעורב, ואם היו עושים את הגורל כמו שצריך הקדוש ברוך הוא היה דואג לי, כי אני התפללתי לטובת זה שהוא יזכה אותי. אז יש לי טענה שאני יכול לטעון לבטל את הגורל בכל המקרים. תראו איך הוא מסיים: וגדולה מזו נראה לי, אם הערים אדם והטיל שני פתקים ששמו כתוב עליו לקלפי וזכה אחר בפתק מזל טוב, וגילה זה החוטא אחר כך ובדקו ומצאו כך, מכל מקום יכולים האחרים לבטל הגורל ואפילו הוא עצמו. גם הוא יכול לבטל את הגורל. ונראה לפי עניות דעתי כתבתי. מה הוא אומר? הוא אומר נגיד שאנחנו עושים גורל דומה. עכשיו אני שאני כותב את הפתקים אני מכניס שלושה עשר פתקים, לא שנים עשר, ששניים מתוכם עם השם שלי. זאת אומרת הגדלתי את הסיכויים שלי. עכשיו הרמנו את הפתק ומי שזכה זה מישהו אחר, לא אני. מישהו אחר זכה. עכשיו למי יכולה להיות טענה?

[Speaker K] מישהו אחר, לא לך.

[הרב מיכאל אברהם] לי לא יכולה להיות טענה, נכון? למישהו אחר יכולה להיות טענה. למה? כי מישהו אחר אומר הסיכוי שלי לזכות היה אחד לשלושה עשר, לא אחד לשנים עשר. סיכוי יותר קטן. נכון? אבל למעשה הסיכוי שלך אמנם היה אחד לשלושה עשר, אבל גם כל האחרים זה אחד לשלושה עשר חוץ ממני, ואני הרי במילא לא זכיתי. אז גם על זה מקום להתלבט. עכשיו חוץ מזה הוא אומר, אבל יותר מזה, לא רק שכל אחד מהאחרים יכול לבטל את הגורל, גם אני עצמי יכול לבטל את הגורל. אני זה שקילקלתי אותו, קיבלתי סיכוי יותר גדול לזכות, לא יותר קטן. אני בעצמי במו ידיי דאגתי לזה שהסיכוי שלי יהיה יותר גדול לזכות, ובכל זאת אני יכול לטעון הגורל היה מקולקל, אני דורש לבטל את הגורל. וזה ממש וזה נראה ממש מוזר. הטענה הזאת היא טענה מיסטית כזאת, שאם הגורל מתנהל בצורה משובשת לא משנה מה קרה, אז הוא בטל, עושים את הגורל מחדש, לא משנה מזיד או שוגג.

[Speaker I] למה מיסטי? למה מיסטי? זה לא מה שסוכם. אנחנו סיכמנו על הגרלה, עכשיו לא בוצעה הגרלה. קרה משהו אחר, שגם יש לו גם שם של הגרלה, אבל זה לא הגרלה שסוכם עליה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל מה שאמרתי הוא שלא פגע בסיכוייך, אז מה זה משנה?

[Speaker I] לא, בסדר, מה זה קשור? לא על זה סוכם.

[הרב מיכאל אברהם] מה משנה מה סוכם? רק הרווחת, הרווחת יותר ממה שסוכם.

[Speaker I] לא, אבל אנחנו סיכמנו על הגרלה, לא סיכמנו עלי.

[הרב מיכאל אברהם] הגרלה עם סיכוי יותר גדול.

[Speaker I] אבל זה לא אותה שם הגרלה שעליה סוכם.

[הרב מיכאל אברהם] למשל מישהו יכול לבטל את מפעל הפיס? מפעל הפיס מחליט לתת לזכות אותו עם שני פתקים למרות שהוא קנה רק אחד.

[Speaker I] עוד פעם, אם אנחנו מבינים שזה דטרמיניסטי ואין פה שום באמת כל המילה האחריות והגרלה הם מושג מילים ריקות, רק פשוט אנחנו לא יודעים. אנחנו פשוט נמצאים במציאות של חוסר ידיעה. אנחנו סיכמנו על הגרלה מסוימת. הגרלה מסוימת הזו אם היא היתה מתבצעת אז תוצאותיה נקבעו כבר מאז המפץ הגדול לפני ארבעה עשר מיליארד שנה. נכון, אבל הסיכוי יכול להיות. עכשיו אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו חושבים שזה משמעותי הפעולה שלנו, אבל זה בכלל לא משמעותי. עכשיו קרה משהו אחר בכלל, ביצוע היה אחר לחלוטין. אז לפני ארבעה עשר מיליארד. מלפני 14 מיליארד שנה נקבע כבר משהו אחר לחלוטין, אי אפשר לשנות אותו,

[הרב מיכאל אברהם] אז זה תוצאות אחרות לגמרי. מלפני 14 מיליארד שנה גם נקבע שהגרלה תהיה משובשת. בסדר, אבל זה תפיסה דטרמיניסטית.

[Speaker I] לא, אין בעיה, אבל אנחנו כרגע לא מדברים על… מדברים על הטענות. הטענה היא אנחנו סיכמנו על הגרלה.

[הרב מיכאל אברהם] אם אתה מניח דטרמיניזם, אז גם השיבוש של ההגרלה הוא תוצאה דטרמיניסטית.

[Speaker I] בסדר, אבל הטענה שלי היא לא על זכויות.

[הרב מיכאל אברהם] הקדוש ברוך הוא החליט שאני אזכה, זה הכל. בראש השנה נקבע.

[Speaker I] נכון, אבל הטענה היא לא על זכויות מה הקדוש ברוך הוא קבע, אלא מה אנחנו סיכמנו.

[הרב מיכאל אברהם] זה דיני חוזים. מצד אחד דטרמיניזם, מצד שני לא… אנחנו לא משחקים במגרש הדטרמיניסטי. זה לרקוד בשתי חתונות.

[Speaker I] לא, הוויכוח הוא לא… הוויכוח בינינו הוא לא על מה נקבע מלמעלה, הוויכוח מה סיכמנו בחוזה בינינו. חוזה היה על…

[הרב מיכאל אברהם] גם הסיכום היה דטרמיניסטי.

[Speaker I] מה זה חשוב? אנחנו… אנחנו לא מדברים על זכויות, אנחנו מדברים על חוזים, על דיני חוזים. ובדיני חוזים אנחנו… בוצע חוזה שלא סוכם בו. זה הכל.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אתה הרווחת יותר ממה שסוכם. הרווחתי?

[Speaker I] אנחנו נכנסים לשדה של האקראיות, אין אקראיות.

[הרב מיכאל אברהם] מה שנקבע נקבע. מה זה משנה אם זה אקראי או לא?

[Speaker I] הרווחת סיכוי יותר גדול.

[הרב מיכאל אברהם] לא רואה מה ההבדל, הרווחת סיכוי יותר גדול, מה זה משנה?

[Speaker I] אבל אני לא בא ל… התביעה שלי לא על זה שנפגעו… המילה סיכויים היא מיותרת, לא היה בכלל מושג של סיכוי. הכל נקבע מראש. השאלה היא מה קרה במציאות. האם מה שסוכם בוצע או לא? לא, לא בוצע מה שסוכם. בוצע תהליך אחר שגם הוא לא אקראי בכלל והוא נקבע מראש.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אני לא… אם זה לא אקראי אז כל הטענות האלה הן טענות מוזרות, כי אז הכל כבר קבוע מראש, כולל השיבוש בהגרלה. אז אני בכלל לא מבין את הדיון.

[Speaker I] עוד פעם, הרב חוזר כל הזמן לטענות של פגעו בזכויותיי. הוויכוח לא על פגעו בזכויותיי, הוויכוח הוא האם בוצע מה שסוכם בינינו. החוזה קוים או לא?

[Speaker K] לא, אולי זה יעזור מדין זכינו, אולי אפשר להגיד בסדר, אז ברור שהיית מסכים גם לדבר כזה וכזה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, זה בעצם הטענה, שהרי קיבלת סיכוי יותר גבוה, אז מה אתה רוצה?

[Speaker K] לא, אבל גם הרב מסכים שצריך את ההסכמה של הבנאדם בפועל כאילו לעשות את ההגרלה עצמה. בנאדם יכול להגיד עקרונית אני לא רוצה את ההגרלה.

[הרב מיכאל אברהם] אם צריך את ההסכמה שלו בפועל אז זה לא עוזר כלום, כי הוא וודאי לא יסכים, הוא הרי רוצה הגרלה חוזרת כדי שאולי הוא יזכה בה.

[Speaker K] לא, אני אומר ברור, לא, אני אומר אבל לפני שכאילו לפני שעשו את ההגרלה בוודאי שצריך את ההסכמה של כל המשתתפים בהגרלה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, די ברור.

[Speaker K] טוב, אוקיי, זאת

[הרב מיכאל אברהם] אנקדוטה, אפשר בהחלט לדבר, יש פה עוד הרבה מה לפלפל בתשובה הזאת. מכוח מה אפשר גם בלי החוות יאיר, נגיד שאנחנו לא מסכימים עם החוות יאיר. עדיין צריך להבין איך אנחנו מודדים את האפשרויות האלטרנטיביות. האם העובדה שהיה לי סיכוי יותר טוב לזכות מלכתחילה מונעת ממני לטעון טענה? יכול להיות באמת שהגיונית, סוף סוף בפועל לא זכיתי, ואם היינו עושים את ההגרלה כמו שצריך אולי כן הייתי זוכה. זה עצמו מספיק בשביל לטעון את הטענה, גם אם קיבלתי סיכוי יותר גבוה.

[Speaker E] יש פה מקום להתלבט ברמה הרעיונית בעניין הזה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אבל זה… אנחנו עוצרים כאן, זה סוף הסדרה. אפשר להרים כוסית לסיום. הדרן עלך ספק והסתברות והדרן עלן. לא תתנשי מינן ולא תתנשי מינך, לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי.

[Speaker I] אין שמחה כהתרת הספקות.

[הרב מיכאל אברהם] אין שמחה כהפגת הספקות, התרתן אני לא בטוח שאנחנו מתירים פה. אנו מתירים להתפלל עם העבריינים. טוב, הערות או שאלות?

[Speaker K] תודה רבה הרב.

[Speaker I] ממש תודה. תודה רבה. תודה תודה רבה. מה הסדרה הבאה? רגע רגע, מה הסדרה הבאה?

[הרב מיכאל אברהם] נראה עוד, אני צריך עוד לחשוב. אני חשבתי לדבר אולי על בינה מלאכותית.

[Speaker I] וואו, נהדר.

[Speaker F] נשמע מצוין.

[הרב מיכאל אברהם] נראה, אני עוד אחשוב על זה, אבל נראה לי שאני אלך על זה.

[Speaker I] מאיזה בחינה?

[הרב מיכאל אברהם] בירורים מכל מיני בחינות. טוב, אז אני עוד… תבוא הודעה. תודה.

[Speaker I] תודה. תודה לרב על כל ההשקעה באמת. כולנו מלאי הכרת הטוב, קצרה

[הרב מיכאל אברהם] ידנו מלהביע את

[Speaker I] תודתנו והוקרתנו.

[הרב מיכאל אברהם] להתראות.