על התשובה

לא. אלא מה זה? זה עשה חיובי מותנה. זאת אומרת החיוב להטיל ציצית מותנה בהתקיים נסיבות מסוימות, בזה שאני לובש בגד של ארבע כנפות. אבל אחרי שאני לובש את הבגד הזה, אז זה כמובן עשה חיובי, אז אני חייב לשים את הציצית, ואם לא שמתי את הציצית, אז זה ביטול עשה, כמו ברכת המזון. ברכת המזון גם כן, מי שלא אכל כדי שביעה אז לא צריך לברך ברכת המזון. אז מה זה אומר? שזה מצווה קיומית ברכת המזון? לא. זאת מצווה חיובית מותנית. היא מותנית בזה שהתקיימו הנסיבות, זאת אומרת שאכלת כדי שביעה, אבל אם אכלת ולא ברכת, אז ביטלת את העשה של ברכת המזון. חיובית כלומר חייבים לעשות? כן. אולי הייתי צריך להקדים, זאת אומרת מצווה חיובית זאת מצווה שחייבים לעשות אותה, זאת אומרת שאם אתה מקיים אותה יש לך מצוות עשה, ואם אתה לא מקיים אותה אז ביטלת עשה, זאת עבירה. בסדר? זה המשמעות של חייבים לקיים. לעומת זאת בדרך כלל רגילים להגדיר מצווה קיומית כמצווה שאם קיימת אותה יש לך מצוות עשה, אבל אם לא קיים לא קרה כלום. זאת לא מצווה שאפשר לבטל אותה אלא רק אם קיימת אז הרווחת. מה ההבדל בין אפס למינוס אחד לאפס ואחד? כן, אוקיי. יש, למרות שפה צריך להכניס גם את הלאווין, אז לכן המפה היא קצת יותר מסובכת. ביטול עשה ולאו זה לא אותו דבר. השאלה מי זה המינוס אחד. אבל הרב אמר שביטול עשה זאת עבירה. כן, אבל זאת עבירה שהיא לא עבירת לאו. לא בפשטות בדרך כלל כשאתה משווה את האחד ומינוס אחד זה עשה מול לאו. עשה מול ביטול עשה זה לא אפס, אבל זה גם לא מינוס אחד, אלא זה מן משהו אחר, אבל זה כבר לא ניכנס לזה כאן. לא. כשיש לך עשה ולאו, נניח בחמץ, יש נניח עברת, יש לך תשביתו ולא יאכל, לא יראה, לא ימצא. אתה עובר גם על הלאווין וגם על העשה, אז זה כבר נהיה מינוס שתיים. אתה צודק. לא לא, אבל בהגדרה, לא של כמה אני צובר, אלא אם זה נקרא… אני אתן לך דוגמה. במצוות עשה לשמור שבת ויש לאו לחלל שבת, בסדר? לא תעשה כל מלאכה זה לאו לעשות מלאכה בשבת, ושמירת שבת, כן תשבות, זה מצוות עשה. אז מה זה אומר? שלשבות בשבת זאת מצוות עשה, זה אחד נגיד באנלוגיה הזאת, ולא לשבות אם לא היה לאו. אז מה זה היה לא לשבות? לא לקיים את העשה? זה כאילו אפס. כאילו, תכף אני אגיד, לא בדיוק. אבל זה לא לקיים את העשה. כשיש לאו על עשיית מלאכה בשבת, זה מינוס אחד. הבעיה הגדולה שזה לא האפס, כי הרי אם לא שבתתי בשבת גם אם לא היה לאו יש פה עבירה, רק זאת לא עבירת לאו, זאת עבירה של ביטול עשה. לכן אמרתי שזה מינוס חצי. לא חשוב, זה מודל קצת יותר מסובך. כתבתי ספר כזה פעם על הלוגיקה הזאת. אז… אבל בסדר, התמונה יותר מורכבת כשלוקחים בחשבון גם את הלאווין. אז נחזור לענייננו, אז שאל ריקי על מה זה מה זה מצוות עשה קיומית, אז פה יש גם כן כמה אפשרויות. המצוות עשה הקיומיות הקלאסיות זה בעצם מצוות שיש להם רף קיומי. זאת אומרת שבעצם יש חובה לקיים, חובה גמורה, מצווה חיובית, אבל על פלאג מסוים, יש רף מסוים ומעליו זה רק התנדבות. לדוגמה מצוות צדקה, אז לא יפחות אדם משליש השקל בשנה, ככה הרמב"ם כותב, וזה אומר שבעצם עד שליש השקל אתה חייב לתת, זאת מצווה חיובית. אם לא נתת ביטלת עשה של צדקה. אבל מעבר לשליש השקל בשנה, אז אם נתת יש לך מצווה. אבל אם לא נתת לא קרה כלום. בסדר? זה וולונטרי. ומעשר כספים מה זה? מעשר כספים זה שאלה מה הדין של מעשר כספים, אם זה רק מנהג או איזה דין דרבנן או מה זה בדיוק. אבל זה לא… זה בפשטות זה לא מצוות צדקה הרגילה. מצוות צדקה מעיקר הדין מן התורה זה שליש השקל בשנה. יש כאלו שתופסים את המעשר רק בתור ה… כמו תקנת אושא המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, אז יש כאלו שאומרים שזה מעשר דווקא, זאת אומרת אל תפחת ממעשר ואל תעלה יותר מחומש, אבל כל זה זה לא קשור למצוות צדקה. מי שמבזבז יותר מחומש זה לא ביטול עשה של מצוות צדקה, זה גדר אחר של אל תבזבז יותר מדי כסף, תקנת אושא או… אז זה המובן המקובל של עשה קיומי, שיש לו רף מסוים שממנו והלאה זאת מצוות עשה קיומית, אבל עד אליו זה חיובי. דוגמה נוספת, תלמוד תורה. חלק מהשיטות, קריאת שמע בבוקר וערב זה מצווה חיובית או פרק בבוקר פרק בערב, כל מה שמעבר לזה זה מצווה קיומית. אם למדת יש לך מצווה, אם לא למדת לא קרה כלום, לפחות מדאורייתא. יש חיובים נוספים, אבל לא לא חיוב של מצוות תלמוד תורה מדאורייתא. אז אלה מצוות קיומיות במובן הרגיל. יש מצוות קיומיות, זה זה הרף. יש יש מצווה קיומית ממש, אולי יש מצווה קיומית ממש, רב משה פיינשטיין מציע, מצוות יישוב ארץ ישראל. זה חידוש גדול של רב משה פיינשטיין. הוא רוצה לטעון שמצוות יישוב ארץ ישראל זאת מצווה קיומית. הנה ישבת בארץ ישראל קיימת מצווה, ואם לא אז לא קרה כלום. עכשיו זה חידוש בגלל שפה אין רף מינימלי שממנו והלאה זה וולונטרי, זה כל המצווה וולונטרית. ועל זה רב אברום שפירא כתב פעם, הוא לא קיבל את זה בשום אופן. הוא אמר שאין מצוות כאלה בתורה. אין דבר כזה מצווה שהיא כולה התנדבות. יש מצוות שיש רף שונה, אבל יש רף מסוים שעד אליו אתה חייב וממנו והלאה אם עשית יש לך מצווה ואם לא אז לא קרה כלום. אבל מצווה שהיא כולה התנדבותית, וולונטרית, זה אין דבר כזה. כך אומר רב אברום שפירא. זה ויכוח האם יש האם יש מצווה כזאת. אז זה מצוות קיומיות. אבל מה הנימוק של הרב פיינשטיין? מה הוא מנמק? אני לא זוכר אפילו. יש שם אני חושב, אולי זה קשור להשגות של הרמב"ן על הרמב"ם, כאילו הוא מסביר את שיטת הרמב"ם. יכול להיות, אני לא זוכר. המצוות קיומיות גם נמנות. יש שהרמב"ם לא מנה את זה, זה לא מסביר למה הרמב"ם לא מונה את מצוות יישוב ארץ ישראל. אם יש מצווה קיומית אז מה? מצווה קיומית גם צריך למנות. זו מצווה. איך אני יודע שאם אני עושה אז יש לי מצווה? התורה צריכה להסביר לי שיש מצווה כזאת, מצווה קיומית. יש כאלו שרוצים להגיד שמצוות עשה שהזמן גרמא שנשים מקיימות למשל, זה מצווה קיומית. הן לא חייבות, אבל אם הן עושות את זה אז יש להן מצווה. יש שיטות שאפילו יכולות לברך על זה, כמו הרמ"א והשולחן ערוך נחלקו בעניין הזה, שאפילו יכולות לברך על זה. אז גם שמה יש כאלה שרוצים לטעון שזו מצווה קיומית. הנטייה שלי לחשוב שזה לא נכון. אני חושב שזה לא מצווה קיומית, זה עניין. זה לא מצווה קיומית כי מצווה קיומית היא מצווה לכל דבר, זה חלק מההלכה הפורמלית. רק ההגדרה שלה זה שהיא קיומית. נשים פטורות מהמצווה הזאת, אז המצווה הזאת לא שייכת שמה. אם הן עשו בסדר, אז הן הרוויחו משהו, עניין חיובי, אבל אני חושב שלא נכון להגדיר את זה כמצווה קיומית. לא יודע, זה קשה קצת להגדיר מה ההבדל בין שני הדברים האלה אבל למשל הראב"ד טוען שמצוות עשה קיומית דוחה לאו. מה הדוגמה שלו שמה? סמיכה ביום טוב. סמיכה שנשים פטורות מסמיכה ביום טוב, אז שמה הוא רוצה לטעון שעשה קיומית דוחה גם הוא לאו. זה הראב"ד בתחילת הספרא, הפירוש שלו בתחילת הספרא. אז זה משמעות אולי של זה שמדובר פה כן במצוות עשה. זה שהיא מוגדרת כקיומית בסדר, אבל מבחינה הלכתית זה מוגדר כמצוות עשה. סתם עניין חיובי לא ידחה לאו אני מניח. אוקיי? אז זה יכול להיות אולי השלכה. טוב. זה לגבי מצוות עשה קיומית. סתם כאנקדוטה, אני חושב שפעם דיברתי על זה, אני חושב שיש בעצם ארבעה או חמישה סוגים של מצוות עשה. מצוות עשה חיובית זו מצוות עשה שאם עשיתי אותה אז קיימתי מצווה ואם לא עשיתי אותה אז ביטלתי עשה. מצוות עשה קיומית זו מצווה שאם קיימתי אותה אז יש לי מצווה, אם ביטלתי אותה לא קרה כלום. עכשיו יש מצוות עשה שאם קיימתי אותה לא קרה כלום אבל אם ביטלתי יש לי ביטול עשה. זה הסוג השלישי. מה זה ומה זה? מצוות עשה שאם קיימתי לא קרה כלום אבל אם ביטלתי אז יש לי ביטול עשה. אולי תשבות ביום יום שבת? לא, זה מצווה חיובית. לא תוכל להתעלם? לא תוכל להתעלם זה לאו. לאו הבא מכלל עשה. לאו הבא מכלל עשה זאת ההגדרה שלו. הגמרא אומרת להלכה שלאו הבא מכלל עשה זה עשה, זה לא לאו. למשל על פירות שביעית אז כתוב והיה לכם פירות הארץ לאוכלה. וחז"ל דורשים לאוכלה ולא לסחורה. כשאני סוחר בפירות שביעית, אז עברתי איסור. מה האיסור? אין לאו, זה עשה. והיה לכם פירות הארץ לאוכלה. אין פה איזה לא תעשה כך וכך אלא הניסוח הוא ניסוח חיובי, מצוות עשה. אז אם סחרתי בפירות ביטלתי את מצוות ה. חוץ משיטת הרמב"ם וגם שמה אני לא בטוח שהאנשים צודקים כשמפרשים כך ת'רמב"ם, שהוא רוצה לטעון שיש ממש מצוות עשה לאכול פירות עם קדושת שביעית. אבל התפיסה המקובלת היא, ואולי גם הרמב"ם זה כך, שאין מצווה לאכול, יש ביטול עשה אם עשית משהו אחר במקום לאכול, כמו סחורה או ביזיון או דברים כאלה. לאכול בסוכה לא בלילה הראשון? לאכול מחוץ לסוכה. לאכול מחוץ לסוכה בלילה הראשון? נכון, זה איסור עשה, כן. זה איסור עשה. למרות ששם, לא לגמרי, טוב, זה תלוי, יש, זה מחלוקת בין האחרונים. יש אחרונים שתופסים שזה ממש מצווה קיומית ולא חיובית. אם אכלת, אז יש לך מצווה, רק אתה לא חייב. בלילה הראשון אתה חייב לאכול כזית פת בסוכה. ויש כאלה שרוצים לטעון שזה רק איסור עשה, החינוך למשל רוצה לטעון שזה רק איסור עשה. זאת אומרת שאם אכלת מחוץ לסוכה, ביטלת את העשה של תשבו בסוכות, ואם תאכל בתוך הסוכה, אז לא קיימת מצווה. ואז זה באמת נכון, ולכן נדמה לי שזה לא נכון התפיסה הזאת. כי זה רק לאו הבא מכלל עשה ככה. ובמצוות עשה אנחנו לא מוצאים הגדרה כזאת. אם אכלת מחוץ לסוכה לא עברת על הלאו? אין לאו לאכול מחוץ לסוכה, יש מצוות עשה לאכול בסוכה. אז אם אכלת מחוץ לסוכה, ביטלת את העשה, אבל לא עברת על הלאו, אין לאו של לא תשבו בסוכות. אז אמרנו שיש לנו מצווה שאפשר לקיים ולבטל, זה מצוות עשה חיובית. יש מצווה שאפשר לקיים אבל לא לבטל, זה מצוות עשה קיומית. יש מצווה שאפשר לבטל אבל לא לקיים, שזה לאו הבא מכלל עשה. ויש כמובן גם מצווה שאי אפשר לא לבטל ולא לקיים. לא ייאמן כי יסופר. הרמב"ם במצוות עשה צ"ה וצ"ו, אז הרמב"ם כותב במצוות עשה צ"ה זה מצוות הפרת נדרים. אז הרמב"ם מסביר שם שהבעל יכול להפר את נדרי אשתו ביום שומעו, נדרים שיש בהם עינוי נפש, לא משנה, בנדרים מסוימים ביום שומעו הוא יכול להפר אותם. אומר הרמב"ם והבן כשתשמע ממני דבר זה, שאין הכוונה שיש מצווה על הבעל להפר וגם לא איסור עליו אם הוא לא יפר. הוא יכול להפר ויכול שלא להפר. זאת אומרת זו לא מצווה שאפשר לקיים, וזו לא מצווה שאפשר לבטל. היא לא מצווה עלי כלום, והיא לא אוסרת עלי כלום. למה אתה בכלל מכניס אותה להגדרה של מצווה? או! אז מה זה כן? קודם כל לפני מה שמכניסים, מה זה בכלל אומר? זה פרוצדורה. קובע כלל למצוות אחרות. זו פרוצדורה שאומרת אם אתה רוצה להפר נדרים, איך עושים את זה? או שאפשר להפר נדרים. הגדרה הלכתית. גם גט ככה? יכול להיות שגם גט ככה, שפעם דיברתי על זה שבחינוך כתוב שמי שגירש את אשתו, לפני שבועיים פרשת כי תצא, כותב שם שמי שגירש את אשתו לא לפי הכללים ההלכתיים ביטל את העשה הזה ועונשו גדול. העשה החשוב של גירושי אשתו בגט. אז נראה מהחינוך שיש מצווה ממש, זאת אומרת שאתה יכול לבטל את העשה הזה. אולי מבחינה לגבי נדרים, לא? הרמב"ם אומר שלא. הוא אומר במפורש לא, התכוונתי במפורש לא, התכוונתי לאותו עיקרון. אם הבעל מפר לה לא בצורה שהיא מועילה כהפרה. יכול להיות, למרות שאני לא מכיר, אז היא ממשיכה להיות חייבת בנדר, זה הכל. לפי אותו עיקרון זה גם גט אמור להיות ככה. טוב, הפשט ברמב"ם, ברמב"ם לא כתוב דבר כזה. בחינוך כתוב את זה על גירושין וגם זה חידוש. ברמב"ם לא כתוב דבר כזה. בפשטות ככה הוא מסביר, הוא מסביר שזה לא אומר כלום. אם זה היה הוא היה צריך להגיד את זה. כי אז יש לזה השלכה הלכתית רגילה, אז אין בעיה למה זה נמנה. אבל הרמב"ם בא להגיד פה לא, יש סוג אחר של מצוות שהן מצוות שלא מחייבות אותך כלום ולא אוסרות עליך כלום. אגב מצווה אחת אחרי זה, מצווה צ"ה וצ"ו. מצוות עשה צ"ו אותו דבר על טומאת מת, או שאר שאר הטומאות, וזה נכון לכל הטומאות. הרמב"ם אומר אין איסור להיטמא, אין מצווה להיטמא, זאת הגדרה. אם נגעת במת אתה טמא, לא נגעת במת אתה לא טמא. אז למה למנות את זה כמצווה? עכשיו השאלה למה למנות את זה, מה ששאלת קודם, למה למנות את זה כמצווה. נדמה לי שמצווה בז'רגון של הרמב"ם זה התרגום לשפה ההלכתית של חוק. ספר המצוות זה ספר החוקים. עכשיו בספר החוקים יש חוקים שהם חוקים מגדירים, חוקים מבארים. נגיד קטן לעניין זה הוא כל מי שהגיע לגיל, לא הגיע לגיל זה וזה. ועכשיו אומרים מה דינו של קטן, ומה, אבל יש איזשהו חוק שמגדיר. ומושגים שבהם עוסק ספר החוקים. וגם זה סעיף בספר החוקים, סעיף מגדיר. אוקיי? גם בהלכה יש סעיפים מגדירים או סעיפי פרוצדורה שהם נקראים מצוות כיוון שהמונח מצווה הוא רק תרגום של המונח חוק. זה לא באמת מצווה עלי משהו, אלא במקום לקרוא לזה ספר החוקים, קוראים לזה ספר המצוות. אבל בתוך ספר החוקים יש גם חוקים מגדירים. מה? אבל אז הוא צריך למנות עוד פרוצדורות שהוא כנראה לא מונה שם, לא? למה? מי אמר? איזה פרוצדורה? כי אם יש פרוצדורה של קטן, אז הוא צריך למנות אותו, לא? לא פרוצדורה, קטן הוא הגדרה, הוא משהו הגדרתי. טוב, אבל זה אין פסוק בתורה שקובע את זה, אז לא מונה את זה, זה דברים כאלה לא נכנסים למניין המצוות, מה שאין לו פסוק. אז אמרנו זה הסוג הרביעי, כן? מצוות שאי אפשר לא לקיים ולא לבטל, מצוות פרוצדורה, ויש את המצוות החיוביות המותנות. בסדר? זה סוג של מצוות חיוביות, שיש מצוות שבהינתן נסיבות מסוימות, אתה חייב לעשות אותן. אבל זה לא סוג אחר, זה אפשר לקרוא לזה חלק מהמצוות החיוביות. נחזור אלינו. אז מצווה לעשות תשובה, מצוות הווידוי ברמב"ם, שכשישוב החוטא מחטאו שיתוודה, מצווה ע"ג. איך תגדירו את זה? לכאורה פרוצדורה. מה מצוות התשובה ומה מצוות הווידוי? לכאורה זה חיוב מותנה, כלומר, אם חזרת בתשובה, אז תתוודה. ולחזור בתשובה בעצמו? זה לא מצווה לכאורה. לא המצווה, נכון? כמו שלגרש אישה זה לא מצווה, אם אתה מגרש תעשה כך. או להפר נדרים זה לא מצווה, אלא אם אתה מפר, תפר כך ולא אחרת. אז גם לעשות תשובה לפי הניסוח הזה, זה לא מצווה לעשות תשובה. רק אם אתה עושה תשובה, אז אתה צריך לעשות את זה באופן הזה עם וידוי בפה וכל מה ש… אבל לא נראה שהווידוי עצמו הוא גם מצווה. הווידוי עצמו הוא חלק מהפרוצדורה. אתה אומר שחזרה בתשובה היא לא מצווה, אלא זה תהליך, והתהליך הזה אומרים לך תעשה אותו לפי הכלל הזה, אבל לא כמצווה. פה אני חושב שעזרא צודק ולא אריק, ואני אגיד לכם למה. המנחת חינוך במפורש מעיר את זה, אני חושב אם אני זוכר נכון. תחשבו על מישהו שעשה תשובה ולא התוודה. בסדר? הוא עשה תשובה ולא התוודה. אם אריק צודק, אז הוא ביטל עשה של וידוי, כי בהתקיים הנסיבות שהוא עושה תשובה הוא חייב להתוודות, נכון? וזה שהוא לא עשה את זה, כמו מי שלובש בגד של ארבע כנפות ולא שם על זה ציצית. אבל אז יוצא שמי שעשה תשובה ולא התוודה הוא במצב יותר גרוע ממי שלא עשה תשובה בכלל, שזה קצת משונה. ולכן נדמה לי שהניסוח של עזרא הוא נכון יותר, שהכוונה שזאת ההגדרה הפרוצדורלית איך עושים תשובה. מי שרוצה לעשות תשובה זאת הדרך לעשות את זה. אם לא עשית את זה כך, אז התשובה שלך היא לא טובה או לא מלאה באיזשהו… זה בעל ערך אבל זה לא… לא התשובה המלאה. אוקיי? אז לכן נדמה לי שיותר נכון לקרוא לזה פרוצדורה לווידוי. אבל זה לא משנה, לעניין התשובה זה ברור שאין מצווה בכלל. התשובה. הווידוי, זאת השאלה שעליה דיברנו כאן. בהינתן שאתה עושה תשובה צריך להתוודות. אז הווידוי הוא קיומי? הוא שייך לקיומיים, לא לחיוביים. הוא אפילו לא קיומי, הוא פרוצדורה. פרוצדורה. כן. אולי קיומי, למרות שאני לא חושב, זה נשמע יותר סביר בהגדרה… לא, בהינתן התנאי הוא לא קיומי. אני לא חושב, לא חושב. זאת אומרת, אפשר להגדיר את זה כמצווה קיומית מותנית, כמעט אין דבר כזה קיומית מותנית. ידענו חיובית מותנית וידענו קיומית. אתה אומר זה קיומית מותנית. אני חושב שההגדרה היותר פשוטה זה שזה פרוצדורה. כך עושים תשובה, אם לא עשית את זה כך, לא עשית תשובה או לא תשובה מלאה. זה גם מסתדר בלשון הרמב"ם, אם אני זוכר שם נכון, כי הרי הוא אומר כי אם זה פרוצדורה, הרי יש חלק, יש פרוצדורה מלאה: עזיבת החטא, הווידוי, קבלה לעתיד, כשיבוא לידו מעשה כזה… זה לא מצווה, המצווה מן התורה זה רק הווידוי. שאר שלושת הדברים הם לא מצווה מן התורה. אבל זה הפרוצדורה. בסדר, אבל זה לא מן התורה. לא, אבל הגדרת את הווידוי כחלק מהפרוצדורה. לא חלק, זאת הפרוצדורה, לא חלק מהפרוצדורה. זאת ואין בלתי. מדאורייתא זה, אחרי זה אפשר לדון. למרות שיכול להיות שאתה יכול להכניס את זה גם בתוך הווידוי, כי מה זה הווידוי? הווידוי זה לעשות את החרטה ואת הקבלה להבא בפה. אתה יכול להגיד שחרטה וקבלה להבא נכללים במצוות וידוי. ואת המצוות הווידוי לעשות חרטה וקבלה להבא בפה. וזה אפילו לא… אבל זה גם שייך לפרוצדורה. כן. ומה במצוות האחרות? נגיד אם בהתרת נדרים הוא לא עשה כמו הפרוצדורה. לא קרה כלום, הנדר לא הופר. לא, אבל משהו הוא עשה, הוא עשה פרוצדורה אם הוא עשה כך? הוא לא עשה כמו שצריך. אם הוא עשה כמו שצריך, אם הוא עשה כמו שצריך אז אין מצווה. הנדר הופר. רק הוא השיג את התוצאה, הנדר הופר. אז למה כל העסק הוא מצווה? אמרתי, כי זה חוק. זה רק תרגום של המילה חוק, אין פה מצווה במובן שקיימת פה מצווה אם עשית את זה. אז כשאני חוזר כן עם תחת ארבעת ההגדרות האלה, ארבעת סוגי מצוות העשה האלה, כשאני שואל את עצמי אז מה זאת המצווה לשוב ולהתוודות? אז לשוב זה בכלל לא מצווה, ולהתוודות זאת כנראה הגדרה פרוצדורלית של איך שבים. אוקיי. אז זה מצד אחד. מצד שני, הרמב"ם אולי לפני הצד השני. למה באמת אין מצווה לעשות תשובה לפי הרמב"ם? אז יש במשך חכמה מציע שבעצם מצוות התשובה היא מיותרת. למה? כי מה זה מצוות התשובה? מי שעשה חטא צריך לעזוב את החטא. לא רק לעזוב את החטא אלא להתחרט על החטא. אז זה כבר השלב הבא, עוד רגע. הוא אומר, אז בעצם העובדה שזה חטא מספיקה בשביל להגיד לי שצריך לעזוב את החטא ולא לחטוא יותר מכאן ולהבא. למה צריך להגדיר לי עוד מצווה שהיא מצוות תשובה? עצם העובדה שזה מוגדר כחטא כבר אומרת שאסור לי לעשות את זה, שצריך לעזוב את זה ולא לעשות את זה להבא. למה צריך פה עוד מצווה שהיא מצוות תשובה? לכן הוא אומר שלפי הרמב"ם זאת לא מצווה. זה לא יכול להיות הסבר נכון מכמה סיבות, אבל קודם כל ברמה הטכנית יש הרי הלכות תשובה ברמב"ם. לפי הגדרתו, לא רק שזה לא נמנה במניין המצוות, אין דבר כזה תשובה. יש פשוט צריך לקיים את ההלכה. זה הכל. אז מה זה הלכות תשובה? אם יש הלכות תשובה פירוש הדבר שיש דבר כזה תשובה. תשובה זה לא רק פשוט אוקיי תקיים את המצוות. איך שהוא מציג את זה ככה זה נראה. אין דבר כזה תשובה, רק צריך לקיים את המצוות, זה הכל. ואם לא קיימת, אז תעזוב את זה ותתחיל לקיים. אז אין בעצם דבר כזה בכלל תשובה, זה לא רק שאלה של מניין המצוות, אם למנות את זה כמצווה או לא למנות את זה, אלא אין דבר כזה בכלל. לכן זה לא סביר. מעבר לזה, כמו שראינו קודם, הרי יש כל מיני שלבים בתשובה. מהרב סעדיה גאון מחלקים את זה לארבעה שלבים, מה שהזכירו קודם, זה עזיבת החטא, חרטה, קבלה להבא ווידוי. אז ארבעת השלבים האלה בתשובה, אם ננסה לנתח אותם, עזיבת החטא היא באמת מיותרת. ברור, עזיבת החטא זה פשוט אל תעשה את החטא. מעצם ההגדרה שזה חטא, אז ברור שצריך לא לעשות את זה. פה לא צריך את מצוות תשובה כדי לומר לי שאני צריך לעזוב את החטא. אבל החרטה למשל? להתחרט על זה שחטאתי. זה לא נגזר מהעובדה שזה חטא. אני צריך לא לעשות את זה. וואנס עשיתי את זה, אכלתי אותה. בסדר, איפה כתוב שצריך להתחרט? זה החידוש של מצוות התשובה. על זה שצריך לעשות תשובה זה אומר שלא מספיק רק לא לעשות את החטאים, צריך להתחרט על חטאים שאותם עשית. אותו דבר לגבי קבלה להבא, שאני מקבל על עצמי להבא לא לשוב אל החטא הזה. אוקיי. מה זה אומר? גם את זה אם לא הייתה מצוות תשובה ורק היה איסור הלכתי, לא הייתי אמור לקבל על עצמי להבא לא לחטוא. הייתי צריך פשוט לא לחטוא, זה הכל. אבל האקט הזה של קבלה להבא לא לחטוא, זה עניין שהוא חלק מהתשובה. זה לא נגזר מזה שזה חטא. אוקיי? וידוי דברים בפה, כמובן כל הדברים האלה הם דברים שהם חידוש של עניין התשובה, שהוא חידוש שמעבר לזה שסתם אסור לעשות את זה כי זה חטא עם חטאים. אלא זה שיש מצוות תשובה זה מה שמחייב אותי לעשות את הדברים האלה. אז יש חידוש בעניין התשובה, זה לא דבר מיותר. אז המשך חכמה הוא מסביר מה החידוש במצוות התשובה. וזה מה שהמשך חכמה מסביר מה החידוש? לא, המשך חכמה רוצה להסביר את הרמב"ם למה אין מצוות תשובה, הוא טוען כי אין חידוש. אני אומר זה קשה מאוד להגיד דבר כזה. אבל עובדה על פניו שברמב"ם אין מצווה. נכון, אבל לא זה ההסבר. אז נשארת השאלה אז באמת למה אין למה אין מצווה לעשות תשובה ברמב"ם? אז זאת שאלה אחת. שאלה שנייה, יש בתחילת הקובץ הלכות, הלכות תשובה ברמב"ם ביד החזקה, שמה הניסוח שמופיע הוא קצת שונה. שם כתוב שמצוות עשה אחת, הוא מונה תמיד את המצוות בתחילת כל קובץ הלכות, ובתחילת הלכות תשובה הוא כותב מצוות עשה אחת והיא שישוב החוטא מחטאו ויתוודה. לא כשישוב שיתוודה כמו בספר המצוות, אלא שישוב ויתוודה. אז הוא אומר שיש מצווה לעשות תשובה ולהתוודות, זאת מצוות עשה אחת עם שני פרטים. זה, יש הרבה, ארבעת המינים זה גם כן מצוות עשה אחת שיש בה ארבעה פרטים, לולב, אתרוג, הדס וערבה. אוקיי, ויש מצוות שמורכבות מכמה פרטים, אז מצוות עשה אחת אבל בתוכה יש שני פרטים, לשוב ולהתוודות. משמע שיש חובה לשוב ויש חובה להתוודות, זה שתי חובות, בניגוד לניסוח שלו בספר המצוות ששם נראה שכשישוב שיתוודה. אין חובה לשוב, אם אתה שב תתוודה. פה כתוב ישוב ויתוודה, שתי חובות. אז המנחת חינוך שואל, יש סתירה בניסוח של הרמב"ם, האם יש או אין מצווה לעשות תשובה? אני לא מכיר תשובה טובה לסתירה הזאת חוץ ממה שאני אגיד לכם עכשיו, נדמה לי שזה חייב להיות ההסבר. הרמב"ם בכמה מקומות כותב ש, או כמעט כותב בפירוש, שאם אין ציווי בתורה אז המצווה לא נמנית במניין המצוות. למשל בשורש התשיעי הרמב"ם כותב מצד אחד, אם מצווה חוזרת כמה פעמים בתורה אז היא נמנית פעם אחת, למשל 12 פעמים מצווה לשמור שבת, אז בספר, במניין המצוות מופיעה מצווה אחת, מצוות עשה אחת של שמירת שבת ולא 12 מצוות, למרות שהתורה מצווה על זה 12 פעמים. למה? בגלל שהתוכן הוא אחד, זה שחוזרים על זה הרבה פעמים אז מה, אבל מה שקובע זה התוכן. בחלק השני של השורש התשיעי הרמב"ם כותב שלאוו שבכללות, ודיברנו על זה לא מזמן, מתי? לפני 10 שנים? איזה פעם זה לפני כמה זמן דיברתי על זה? בשיעור אחר כנראה, לא זוכר בדיוק. בלאוו שבכללות אז זה גם נמנה כמצווה אחת. אז מה זה לאוו שבכללות? למשל לא תאכלו על הדם. לא תאכלו על הדם לומדים מזה כמה איסורים שונים מפסוק אחד, כמו בית דין שגוזר מיתה על אדם אסור לו לאכול באותו היום, לא תאכלו על הדם, צריכים לצום, הבית דין צריך לצום. או זאת אזהרה לבן סורר ומורה, לא תאכלו על הדם. או לאכול לפני התפילה, שמשמע לפי הרמב"ם שזה איסור תורה, זה מאוד משונה הרמב"ם הזה, אני לא ראיתי מישהו שמעיר על זה אבל ממש מוזר, נראה ממנו שזה איסור דאורייתא, שנלמד מלא תאכלו על הדם כשאתם מבקשים על דמכם אז אל תאכלו לפני כן. בכל אופן יש על זה כמה איסורים שנלמדים מהפסוק הזה. אז אומר הרמב"ם בחלק השני של השורש התשיעי שאנחנו מונים רק לאוו אחד במניין המצוות. והבירוחם פרלא בהקדמה שמה לספר המצוות של רס"ג אומר שזה הרמב"ם סותר את דבריו, מהחלק הראשון של השורש התשיעי לחלק השני יש סתירה. בחלק הראשון הרמב"ם אומר לנו שאנחנו לא הולכים אחרי מספר הציוויים אלא הולכים אחרי התכנים. אם יש תוכן אחד שחוזר 12 פעמים מונים פעם אחת. למה? כי מה שקובע זה לא הציוויים אלא התכנים. מה קורה בחלק השני של השורש התשיעי? שם יש כמה תכנים שיוצאים מפסוק אחד כמו לא תאכלו על הדם, כמעין לאוו שבכללות, ומונים מצווה אחת, זאת אומרת שהולכים אחרי מספר הציוויים לא אחרי התכנים. אז תחליט, הולכים אחרי התכנים או אחרי הציוויים? בסדר? זה מה שהוא שואל. מה אתם אומרים? מה זה מכל פסוק דורשים כל מיני דברים? אז היה צריך למנות פעם אחת. דרשות בכלל אצל הרמב"ם לא נמנות אז זה בכלל. מה? אצל אחרים נמנות. בסדר, אז אם הם מקבלים את העיקרון הזה אז הם מנו רק לא, דרש דרש, אבל זה עוד לא אומר שזה נמנה במניין המצוות. הרי הרמב"ם מקבל את הדרשות של רבי עקיבא, הוא לא חולק על רבי עקיבא, הוא פשוט לא מונה את זה במניין המצוות. מה אתם אומרים? אז יש סתירה. הקושיה ברורה לכם בכלל? הרמב"ם מתכוון לומר שבשביל שמצווה תימנה צריך ציווי וצריך תוכן ייחודי, שני הדברים נצרכים. אם יש תוכן ייחודי אבל אין ציווי, או אם יש ציווי אבל אין תוכן ייחודי, זה לא נמנה. זאת אומרת ששני התנאים נצרכים כדי שזה יימנה. אוקיי? מה רואים מכאן אבל? שרק דבר שיש לו ציווי בתורה ותוכן ייחודי משלו נכנס למניין המצוות. האור שמח, המשך חכמה, ניסה להסביר שבמצוות תשובה לא נכנסת למניין המצוות בגלל שאין לה תוכן ייחודי, כי זה בסך הכל זה חופף עם עצם זה שזה חטא, זה לא מחדש שום דבר מעבר לזה. אז אמרתי זה לא נכון, זה כן מחדש. זה מחדש את הפרוצדורה של עשיית התשובה, לא רק לא לעשות את החטא, זה לא נקרא תשובה, אלא פרוצדורת עשיית התשובה היא הקיום של התשובה. עכשיו אני רוצה להגיד את הדבר השני, הרמב"ם לא מונה את זה כמצווה בגלל ש. אין פסוק שמצווה לעשות תשובה. לכן הוא לא מונה את זה. ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו בפרשת ניצבים הפרשה שבוע שעבר שקראנו, ושבת עד ה' אלוקיך, נכון? יש פרשה שלמה על התשובה. והיה כי יבואו אליך כל הדברים האלה והשיגוך ושבת עד ה' אלוקיך. הרמב"ן כותב על זה שכאן ציוותה תורה לעשות תשובה. יש כאלה שמסבירים שכל האחר כך כן, כי המצווה הזאת לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, יש כאלה שמסבירים שזה מצוות התשובה, המשך של אותה פרשה, ויכוחים בין המפרשים שמה. אבל הרמב"ם באמת בפרק ז' מהלכות תשובה, הרמב"ם כותב וכבר הבטיחה תורה שעתידים ישראל לעשות תשובה שנאמר והיה כי יבואו אליך כל הדברים האלה והשיגוך ושבת עד ה' אלוקיך. זאת אומרת שהרמב"ם מסביר את הפסוק הזה כהבטחה, לא ציווי. הבטחה שלעתיד לבוא עתידים ישראל לעשות תשובה. אז רואים שכשהוא קרא את הפסוק הזה, הוא לא ראה פה ציווי. הוא לא תפס אותו כציווי לעשות תשובה. זאת אומרת שלפי הרמב"ם אין פסוק שמצווה לעשות תשובה, לכן הרמב"ם לא מונה מצווה לעשות תשובה. ואיפה הפסוק של הווידוי שהרמב"ם? והתוודו את חטאתם אשר חטאו, אז יש פסוק מפורש. אבל מה, גם זה לכאורה נאמר לגבי הקשר מסוים, לא? של קורבן אשם, או משהו כזה אם אני זוכר נכון. לכאורה אפשר לומר שזה רק על דברים שחייבים בהם אשם, קורבן בכלל, לאו דווקא אשם גם חטאת. אוקיי, ועל זה מצוות הווידוי. ומה עם שאר המצוות? לא יודע, יש מקום לדון, אני לא זוכר כרגע איך הוא אומר את זה על כל, הוא מרחיב את הווידוי על כל העבירות, לא בטוח, אני חושב שכן אבל לפחות לכך זה נראה לי, אבל לא משנה, לומדים את זה מתוך מה שכתוב בפסוק אז לומדים את העניין הכללי הזה אבל זה עדיין יש עוד פסוק. אז כאן אפשר להבין למה אין מצווה לעשות תשובה, למה זה לא נמנה במניין המצוות של הרמב"ם. למה ביד החזקה כתוב שצריך לעשות תשובה גם ולהתוודות? שמה כן כתוב. כי היד החזקה לא מכיל רק את המצוות דאורייתא. היד החזקה מכיל את כל מה שצריך לעשות. כשיש צריך לעשות תשובה, ודאי שצריך. אין פסוק שמצווה על זה, אז אי אפשר למנות את זה במניין המצוות. אבל האם יש חובה לעשות תשובה? ברור. אז ביד החזקה שהוא ספר הלכתי, אז שמה הוא כותב את כל מה שצריך לעשות. לדוגמה, מצוות דרבנן יופיעו במניין המצוות? לא. אבל ביד החזקה ודאי שהם יופיעו, נכון? מצוות שיוצאות מדרשות במניין המצוות לא יופיעו, זה השורש השני של הרמב"ם, דבר שנלמד מדרשות אצלו זה דברי סופרים, זה לא מופיע במניין המצוות. אבל ביד החזקה ודאי שזה יופיע, היד החזקה מכיל את כל מה שצריך לעשות. לכן בספר המצוות אין מצווה לעשות תשובה, אבל ביד החזקה כשהוא מונה את כל מה שצריך לעשות אז צריך לשוב ולהתוודות כי באמת צריך לשוב, אין מצווה מן התורה אבל צריך לשוב. רגע למה אי אפשר להסתכל על וידוי בתור מצווה לא סתם בתור פרוצדורה, זאת אומרת לא יודע יש לי אולי איזה אנלוגיה כאילו מי שלא עושה ספורט יש לעשות ספורט ויש פרוצדורה איך עושים ספורט, ואם אתה לא עושה ספורט לפי הפרוצדורה אז במובן מסוים אתה פחות טוב ממי שלא יודע. אם אתה עושה ספורט בצורה לא אופטימלית זה יותר טוב מאשר לא לעשות ספורט בכלל אבל יכול להיות שאם תעשה את זה לא נכון זה יפגע בך. בדיוק. כן. השאלה, אני מסכים שזה לא אנלוגיה לגמרי מושלמת אבל יש עניין כאילו כשמישהו מתוודה כאילו אם התורה אמרה שיש כזאת פרוצדורה, זה התשובה השלמה. לא רק התשובה השלמה, זה כי זה באמת מועיל לא רק בגלל שזה משהו פרוצדורלי. אבל לעשות תשובה בלי וידוי זה מזיק? למה? מה הרעיון? עשית תשובה לא מלאה. אני לא אומר מזיק, בסדר, אבל זה יותר טוב מאשר לא לעשות תשובה בכלל. זה לא הגיוני, אפשר להגדיר את זה פורמלית אבל בנפש זה לא נשמע, לא מייקס סנס, לא נשמע לי. לא, אני על הצד השני אני מסכים שזה לא עושה סנס לגמרי אבל בכיוון הזה של הפרוצדורה שתתוודה זה כן יועיל וזה יעשה את מה שצריך. הבעיה היא אם לא התוודית אז אתה לא יותר גרוע ממי שלא עשה תשובה בכלל? לא סביר. אוקיי, זה בסדר אבל זה לא יוצא לגמרי. אז זה אומר שאין פה חובה לעשות וידוי אפילו אם אתה עושה תשובה, זו הטענה. אולי אתה יכול להגיד אמר כמו שמישהו הציע פה קודם, מצוות עידו, מצווה קיומית מותנית. אוקיי, אולי, שבהנחה שאתה עושה תשובה אז אם עשית את זה עם וידוי הרווחת מצווה. אם לא אז אתה לא יותר גרוע אבל מצווה לא הרווחת. אולי. זה חידוש מעניין בפני עצמו שיש דבר כזה מצווה קיומית מותנית, כי חיובית מותנית אני מכיר אבל קיומית מותנית צריך לחשוב. אבל אם יש מצווה תשובה בעצם כל מי שעבר איזושהי עבירה על כל. עבירה שהיא, הוא עכשיו צריך, יש לו עוד מצווה אחת שעכשיו הוא מבצע את התשובה על אותה עבירה. בעצם מהבוקר עד הלילה כל אחד יתחיל לעשות תשובה על איזושהי עבירה שהוא עשה. אם הוא עשה הרבה עבירות, אז כן. כן, אבל לכן אני אומר זאת לא מצווה, זה מחייב אותנו לומר שזאת לא מצווה לעשות תשובה, אלא מה, אומרים לך זה לא מספיק שתפסיק לעבור את העבירה, אלא אתה עושה עוד פרוצדורה מסוימת, לפני הפסקת העבירה אתה גם מתוודה עליה ואתה אומר אני לא אעשה את זה יותר. כי כי הרי לכאורה נגיד מי שחילל שבת אז מחר הוא לא יחלל שבת ובזה נגמר העניין, אומרים לך זה לא מספיק, אתה תחשוב על מה שעשית, תתוודה, לכן זה לא מצווה. למה? זאת מצווה. נו, למה שזאת לא תהיה מצווה? כי אז זה מוזר שעל כל לאו שאתה עושה אתה גם מיד יש לך הזדמנות לעוד מצווה אחת. כמו בהשבת גזלה מה היית אומר? ומי שלא עובר עבירות הוא מפסיד את המצוות הללו? מה בהשבת גזלה? מה? השבת גזלה. גזלתי, יש מצווה להשיבת הגזלה, מצווה לגמרי מנויה על יד כל מוני המצוות. כי אני בא ואני אומר לא מספיק שתחליט לא לגזול יותר, נו, מה שעשית אתה צריך גם לבצע פעולה מסוימת. נו, אז הנה, אז הוא הרוויח עוד מצווה, מצוות השבת גזלה, בדיוק אותה שאלה. או אונס, לא תהיה לאישה, לא יוכל שלחה כל ימיו. אחרי שהוא אנס, יש עליו מצווה לשאת אותה, וזו מצווה מנויה, כל מוני המצוות מנו אותה, יש מצוות כאלו. שכחתי ביטוי של, אבל בעל תשובה מה אנחנו מגדירים בעצם בעל תשובה? זה לא אחד שהפסיק לעשות איזושהי עבירה מסוימת. לא, ברור. בעל תשובה זה אחד שחי בצורה מסוימת. זה אני לגמרי מסכים, רק מה שאתה אמרת כתוצאה מזה שלא הגיוני להגדיר את זה כמצווה, וזה מה משנה? כי נראה לי שבעצם מהבוקר עד הלילה אנשים פה יעשו תשובות. אבל כמו חובה, אם זה לא מוגדר כמצווה עדיין צריך לעשות את זה, אז מה הרווחת? הרי עדיין אתה אומר שצריך לעשות את זה, אז מה זה משנה אם זה מוגדר כמצווה או לא? אם תכלס צריך לעשות את זה אז עדיין מהבוקר עד הלילה יעשו את זה, וטוב שיעשו אני חושב, אבל בין טוב או לא טוב, זה לא אני לא חושב שזה משנה אם זו מוגדרת כמצווה או לא. ממנו הסקנו כבר שזה הכל הקטע הוא פרוצדורלי, הוא פרוצדורה. נו, ועדיין את הפרוצדורה צריך לעשות? כן, בסדר. אז אם צריך לעשות, אז אני שואל אותך עכשיו את מה שאתה שאלת אותי, זאת אומרת מהבוקר עד הלילה הוא יעשה כל הזמן את פרוצדורת התשובה? אז מה מה זה משנה אם זה מוגדר כמצווה או לא? תקרא לזה חוק, הסדר הזה אני מסכים. אבל אז במילא הוא יעשה את זה כל הזמן, אני לא מבין מה זה משנה אם זה מוגדר כמצווה או לא מוגדר כמצווה. כי באיזשהו מקום קודם כל אני כבר מזמן עברתי את תרי"ג מצוות, אז לא, אני לא מבין, אינסוף מצוות, על כל עבירה אני מכפיל במצווה? מה פתאום? אין מצווה שונה לעשות תשובה על כל עבירה, זאת מצווה אחת לעשות תשובה על עבירות. זה לא תרי"ג מצוות, זאת אומרת תרי"ב מצוות נוספות. זה כמו חצי שיעור, אז דנים, יש איסור חצי שיעור, מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש אם חצי, להלכה אנחנו פוסקים כמו רבי יוחנן שחצי שיעור אסור מן התורה. ומי שאוכל חצי זית או שליש זית חזיר, עבר איסור דאורייתא, הוא לא לוקה כי צריך כזית כדי ללקות אבל זה איסור תורה. ועל זה דנים האם בכל עבירה ועבירה זה איסור חצי שיעור אחר או שזה עוד יש איסור חצי שיעור אחד על כל העבירות כולן זה אותו איסור. אבל גם כשגם כשתגיד שזה איסור אחר, האיסור, נגיד אם מישהו אומר שחצי זית חזיר וחצי זית חלב נגיד זה איסורים שונים, הוא לא מונה עוד שני איסורים במניין המצוות, אלא זה חלק מאיסור חזיר ואיסור חלב עצמם שבחצי זית יש איסור בלי מלקות, וזה לא עוד איסורים. זה כמו לעשות נדר. מה? זה כמו לעשות נדר. כן. לא כל נדר לחוד ייחשב כנדר אחר. נכון. אבל זה עוד איסורים שונים לכאורה. אז זה בעצם ההסבר למה למה אין סתירה ברמב"ם שבספר המצוות זה לא נמנה כמצווה וביד החזקה הוא כותב שצריך לעשות את זה. וזה גם אומר שהאור שמח לא צודק. כי זה אומר שיש בעניין התשובה משהו מעבר לסתם לשמור את ההלכה, נכון? אחרת לא היה צריך לכתוב את הלכות תשובה, לא זה לא היה צריך להופיע גם ביד החזקה לא רק בספר המצוות, אין דבר כזה תשובה רק צריך לקיים את ההלכה, מה יש בתשובה מעבר לזה? ברור שיש בתשובה מעבר לזה. מה שיש זאת הפרוצדורה, וזו עצמה, זה עצמו העניין של התשובה שיש חובה לעשות אותו אבל אין ציווי. בסדר. עכשיו פה אני רוצה קצת למקד את העניין על פרוצדורת התשובה, על המשמעות שלה. היה, יש מקום לדון מה הערך של תשובה? למה באמת יש עניין לעשות תשובה? האם זה רק מכשיר או אמצעי כדי להיות צדיק? זאת אומרת אחרי שעשית תשובה אז אתה צדיק, בעצם אתה צריך להיות צדיק. והעשיית התשובה זה הדרך להפוך לצדיק או שיש ערך בעשיית התשובה עצמה? מה המצווה הזאת אם יש מצווה או החובה הזאת? אמרנו שזה לא נמנה במניין המצוות אבל יש חובה כזאת. לרמב"ן זה ממש מצווה. אוקיי? אז מה זה החובה או המצווה הזאת? זה חובה או מצווה להיות צדיק או זה חובה או מצווה לעשות תהליך של תשובה? המצווה היא בתהליך או בתוצאה של התהליך? אז די ברור שהמצווה היא בתהליך. קודם כל בגלל שהתוצאה של התהליך לכל היותר זה להיות צדיק, זאת אומרת לעשות מצוות ולא לעשות עבירות, אז זה בדיוק המשך חכמה שאומר, אז בשביל מה אני צריך את מצוות התשובה? בסדר, צריך לעשות מצוות ולא לעשות את העבירות. מה יש בתשובה מעבר לזה? בסדר? אתה יכול להגיד שהתוצאה זה להיות צדיק לא במובן של לעשות מצוות ולא לעשות עבירות אלא לנקות את החטאים שלי. זה התוצאה שהיא מטרת התשובה. זה מה שרצית להגיד, שהיא מטרת התשובה. אז יכול להיות שזה עניין תוצאתי, אבל בוא אני אראה לכם שגם זה אני חושב שלא נכון. אולי, טוב, זאת אומרת צריך לבדוק את זה בעצם. יש הרמב"ם כותב איזהו בעל תשובה שכן שהוא מתוודה ושב וצריך להגיע למצב שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם. אז מעירים כמה מהמפרשים שלו מה פירוש? איך יכול להיות מצב שאדם יהיה במצב שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו שיותר הוא לא יחטא? אין בחירה. מה? אין בחירה. אפילו אם יש בחירה ונגיד הוא יודע את זה מראש, הבנאדם יבחר בטוב או לא יודע אם להחזיר אותנו קצת לשאלות של האם אפשר לדעת מראש כשיש בחירה. אם הקדוש ברוך הוא יודע שהוא לא יחטא, אז אין בחירה. אני מסכים, אבל לא כולם מסכימים לזה, אני מסכים. אז מעירים את זה כבר, איך זה יכול להיות? הרי גם בפועל, עזוב את הבעיות התאולוגיות והמטאפיזיות, תכלס זה לא קורה. בעלי תשובה אחרי זה נופלים, אנחנו בני אדם. כמו שנפלנו קודם אנחנו כנראה יכולים ליפול אחר כך. אם אדם חוטא במשהו, חוטא במשהו אבל לא ישוב לזה החטא לעולם זה כמעט לא קורה. אז הנושאי כלים במפרשים של הרמב"ם רוצים לומר שהכוונה שיעיד עליו יודע תעלומות שהוא כרגע נמצא במצב שלא ישוב לזה החטא לעולם. אחרי זה הוא יכול ליפול, אבל כרגע הוא רציני, הוא נחוש, הוא עשה תשובה אמיתית, הוא מתכוון ברצינות לא לשוב לזה החטא לעולם. אחר כך הוא ייפול, יידרדר, יש לו יצרים, כל אחד יש לו עליות וירידות, בסדר, זה אחר כך אבל כרגע הוא לא ישוב לזה החטא לעולם. קצת מתו לשעתו. מה? כמו קבלת מצוות בגיור. נכון, בדיוק. מועיל לעניין דיין, מתו לשעתו. מתו לשעתו כן, מתו ג'נין ג'נין שמה, כן. אולי אולי עוד דוגמה נזכר עכשיו במשה רבנו שדיברנו על זה פעם אני חושב. משה רבנו כתוב ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול. כן? שהוא ראה איש מצרי מכה איש עברי, אז רש"י מביא שם שני פירושים. אחד זה ויפן כה וכה שהוא ראה באמת שאף אחד לא רואה כפשוטו. והשני זה שהוא ראה שלא עתיד לצאת ממנו מי שיתגייר. בסדר? אז אני ככה תמיד תמה על הרש"י הזה, את הנבואה הזאת גם אני יכולתי לעשות. בשביל זה לא צריך להיות משה רבנו. אתה הורג אותו עוד רגע, אז בטח שלא יצא ממנו אף אחד שיתגייר. זאת אומרת אתה קבעת את העתיד, אתה לא חזית את העתיד. אתה חוללת אותו במו ידיך. זאת אומרת ברגע שהרגת אותו אז גרמת לזה שלא יצא ממנו אף אחד שיתגייר. היה אפשר לומר לאפוקי שלא יצאו ממנו זרע לאחר מותו. כן בדיוק. זה איזה נחמני, היה פה עכשיו איזה משפט הבנתי. אולי יכול להיות אבל היו גם דברים בעבר. אז הכוונה של רש"י שם זה שהוא הסתכל לא על העתיד, הוא הסתכל על ההווה. זה לא הסתכלות על העתיד. על העתיד זה באמת שטויות, ברור שלא יצא ממנו אחד שיתגייר, אתה הורג אותו. אגב יצא ממנו מישהו שיתגייר, אתם יודעים? מי? מהאיש מצרי הזה? כן, בטח, שלומית בת דברי הרי המקלל. לא אבל יצא ממנו הלאה אחרי. זה לא יכול להיות כי הוא מת, אז רק מחדד, אתה מבין? זאת אומרת יצא ממנו מישהו שיתגייר, אלא מה תגיד בסדר הוא יצא קודם, נו בטח שיצא קודם כי אם אתה הורג אותו איך יצא אחר כך? אתה ראית בנבואה שלא יצא ממנו אף אחד שיתגייר. לא למה הוא ראה את הפוטנציאל? הו! אז לכן אני אומר הוא הסתכל על ההווה לא על העתיד. כשהוא כתוב ויפן כה וכה וירא כי אין איש, הוא ראה מה מצבו בהווה, לא מה מצבו בעתיד. הוא ראה שאחד כזה הוא במצב כזה שאם זה המצב שלו לא צפוי ממנו שום דבר טוב. ברור מדובר בבני אדם הם יכולים לחזור בתשובה ולבחור בטוב ולבחור ברע, העתיד פתוח, זה לא… הוא גם לא דן את האדם על פי העתיד הוא דן את האדם על פי ההווה. לא רק שהוא יחזור בתשובה לגמרי ויהיה צדיק גמור. למה לא יכול? מה לא יכול? בן אדם יכול לחזור בתשובה. כמו פרעה, שהכביד את ליבו, וגם שמה לא כולם מסכימים שהוא לא יכול. אבל האיש מצרי הזה, למה הוא לא יכול? מה, יעשה תשובה, יחזור חזרה. מה, לא ננעלו שערי תשובה. אפילו אחר, שאמר כן, ששמע מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר. אז אמרו, הוא שמע לא נכון, זה היה ניסיון, הוא כן היה צריך לשוב. כל אחד יכול לשוב. לא, אלא יכול אולי תיאורטית, אבל יכול להיות שמבחינת המצב הנפשי שלו כבר כזה שזה בלתי אפשרי, שזה לא יקרה. לא, אני חושב שזה לא יקרה, אז הוא לא יכול. מה זאת אומרת? טוב, בקיצור, אני חושב שהנקודה היא שמסתכלים על ההווה, לא מסתכלים על העתיד. וזה גם שיעיד עליו יודע תעלומות. עד שיעיד עליו יודע תעלומות הכוונה שבמצבו העכשווי הוא לא ישוב לזה החטא לעולם. אחר כך יקרה, כל מה שיכול לקרות. בני אדם, בני אדם עולים ויורדים, נופלים וקמים, אבל זה אחר כך. עכשיו אני מדבר על המצב העכשווי, כי זה מה שקובע. באשר הוא שם. באשר הוא שם, בדיוק. אז זה נקודה אחת. אז מה רואים בעצם? אם המטרה של התשובה הייתה להגיע למצב שאני לא אעשה עבירות או שאני כן אעשה את המצוות, אז בעצם יוצא שהיא קצת ריקה מתוכן, כי זה רק מצב רגעי, הרי שאחר כך הוא ישתנה. אם כל הערך של התשובה זה רק זה שבסוף אני לא אעשה עבירות או כן אעשה את המצוות מה שלא עשיתי עד עכשיו, אז זה לא קורה. אפילו כשמעיד עליו יודע תעלומות זה לא באמת קורה, זה רק ברגע הזה קיים. אז מה הערך של התשובה? ברור שהערך של התשובה הוא עשיית התשובה, הוא לא הזה שאני לא אעשה בסוף עבירות או כן אעשה את המצוות. אותו דבר אפשר לראות אולי, הגמרא אומרת, יש מחלוקת בגמרא, מחלוקת אמוראים, מי עדיף, בעל תשובה או צדיק גמור. אחת הדעות, בעל תשובה עדיף מצדיק גמור. עכשיו, אם תהליך התשובה מטרתו הייתה בסך הכל לנקות אותי ולטהר אותי ולהפוך אותי לצדיק גמור, אז בעל תשובה יכול להיות לכל היותר כמו צדיק גמור. איך יכול להיות שבעל תשובה יהיה יותר מצדיק גמור? השאלה יכולה להיות רק על פי הדעה שבעל תשובה הוא פחות מצדיק גמור. ברגע שבעל תשובה הוא יותר מצדיק גמור, אז ברור שזה באמת התשובה היא מעבר לרק תיקון החטאים שהיו. כן, אני מדבר על המן דאמר הזה. לא, אבל אפשר לומר למן דאמר השני. למן דאמר הזה זה וודאי ככה. אז למן דאמר הזה שבעל תשובה עדיף מצדיק גמור, אז ברור שבתהליך התשובה עצמו יש ערך לא רק בגלל שהוא מביא אותי למצב שלם. כי אם הערך היה רק שמביא אותי למצב שלם, אז אני לכל היותר צדיק גמור אחרי התשובה. וגם זה חידוש, כי בסך הכל אני סוחב אחריי קופת שרצים. אבל בסדר, נגיד שהתשובה מנקה אותי, וזה חידוש, הפכתי להיות לבן צח כשלג. אוקיי, אז עכשיו אני צדיק גמור. אבל איך אני יותר מצדיק גמור? אני יותר מצדיק גמור רק אם מבינים שהתהליך של התשובה יש לו ערך לא רק בגלל שהוא מביא אותי למצב שלם, אלא התהליך עצמו הוא בעל ערך. וזה בדיוק מקביל למה שאמרתי קודם נגד המשך חכמה. שהתשובה אין מטרתה להגיע למצב שאני עושה מצוות ולא עושה עבירות. התהליך של התשובה בעצמו הוא העניין של התשובה, ההשתפרות. לא המצב המשופר אליו אני מגיע, אלא תהליך ההשתפרות הוא עצמו הדבר בעל הערך. זה מה שאנחנו מצווים בעניין התשובה, מצווים או מצופים, כן, לפי הרמב"ם או הרמב"ן, יש מצווה או רק חובה. אז בעצם שמה רואים שהתהליך עצמו בעצם יש לו ערך ולא רק המצב שאליו הוא מביא. יש בעניין הזה, הרב קוק באורות הקודש בחלק שני, אז הוא מביא שמה משהו שנראה קצת התחכמות, אבל אני חושב שהוא מתכוון להגיד מה שאמרתי כאן אבל בצורה מאוד נחרצת. הוא שואל שם, הוא אומר שאחת השלמויות האנושיות זה ההשתלמות. זה שהבן אדם משתלם זו אחת השלמויות שלו, זה שהוא משתפר. בדיוק כמו שאמרתי קודם, שהתהליך עצמו הוא עצמו דבר בעל ערך לא רק בגלל שהוא מביא אותי להיות שלם יותר, אלא זה שאני משתלם זו עצמה שלמות. התהליך בעצמו יש לו ערך, לא רק התוצאה של התהליך. ואז הוא שואל, הרי אצל הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא אמור להיות מושלם, נכון? כל שלמות אנושית שיש בנו בצורה חלקית יש בו בצורה מלאה. איך יכול להיות שיש בו את השלמות הזאת של ההשתלמות? הרי הקדוש ברוך הוא מושלם, הוא לא יכול להשתלם. נו, אז חסרה לו השלמות של להיות משתלם. אז הוא לא מושלם. אם החוזר בתשובה הוא יותר מצדיק גמור, כן. מה? משמעות המוסלמי. הקוראן אומר שהמוסלמי הוא אדם מושלם. מוסלמי זה פירוש המילים, מושלם. אוקיי. טוב. זאת אומרת הם לא מקבלים את… מוחמד לא מקבל את הרב קוק. יכול להיות. או שהוא אומר שהאדם המוסלמי הוא אדם משתפר ולכן הוא באמת מושלם. תמיד זה לסדר את זה. אבל השאלה היא איך הוא יכול להשתפר אם הוא מושלם? טוב, זה נושא מעניין, אבל בכל אופן הרב קוק שואל אז איפה השלמות, איך השלמות הזאת מופיעה אצל הקדוש ברוך הוא? אז הוא אומר שם איזה תשובה שלא לגמרי ברורה. הוא טוען שהקדוש ברוך הוא משתלם דרכנו, שזהו ברא עולם, בריות חסרות שהדרישה מהם זה להשתלם כי דרך זה בעצם זה משלים אותו. זאת אומרת במובנים מסוימים אנחנו עושים עבורו איזה שהיא עבודה שהוא לא יכול לעשות. תנו עוז לאלוקים. כן, אנחנו בעצם נותנים כוח לקדוש ברוך הוא. יש דברים שאנחנו עושים עבורו שהוא לא יכול לעשות, זה מה שנקרא בלשון הראשונים סוד העבודה צורך גבוה. אולי בגלל זה הוא ברא את האדם? כן, זה מה שהוא אומר, בגלל זה הוא ברא את האדם כדי שיהיה אפשר, שיהיה מושג של השתלמות. כי אם הוא לא היה בורא בריאה חסרה אז אי אפשר היה להשתלם, אפשר היה רק להיות מושלם, אבל להיות מושלם זה חסר. צריך השתלמות בשביל שהמציאות באמת תהיה שלמה. אז הצדיק הגמור גם כן לא משתלם? בדיוק. במובן מסוים לפי זה יוצא שצדיק גמור זה דמות היפותטית, אין דבר כזה. כי אדם במהותו, זה שהאדם הוא חסר זה לא חיסרון, זה במהות. אדם חייב להיות חסר כדי שהוא יוכל להשתלם. אולי אפשר לפתור את זה באותה צורה, לומר שהצדיק הגמור יהיה לו את ההשתלמות על ידי זה שהוא יחזיר בתשובה אחרים. אוקיי. אז זה שהוא מחזיר בתשובה אחרים זה החלק מהצדקות הגמורה שלו, אין בעיה. כל עוד הוא לא החזיר אותם בתשובה אבל בזה יהיה לו גם את השלמות של ההשתלמות כי זה יחזיר אותי בתשובה. לא, אני אומר, אבל זה שהוא החזיר אותם בתשובה זה גם פעולה שהוא עשה והוא שיפר את מצבו. נכון. כן. אז הוא משתלם גם בלי קשר אליי. אבל אז השאלה למה בעל תשובה יותר ממנו. מה לא הבנתי? הוא החזיר אותי בתשובה, הצדיק הגמור? כן. יפה, אז הוא עשה פעולה שהשלימה אותו לפני שאני חזרתי בתשובה. עצם זה שהוא עשה פעולה טובה זו עצמה משלים אותו. אתה אומר בעצם בלי כאילו גם בלי שהוא יחזור הוא צדיק גמור עד עכשיו, אבל בשביל להמשיך להיות צדיק גמור גם ברגע הזה הוא צריך כל הזמן להשתלם בזה שיחזיר בתשובה. אז זה לא חייב להיות דמות היפותטית אם כך, זה יכול להיות דמות קיימת. יכול להיות. אבל פשוט היא בוראת את עצמה כל רגע מחדש, וזה ההשתלמות. בסדר, אבל אז אין סיבה שהבעל תשובה יהיה יותר ממנו. מה? אין סיבה שהבעל תשובה יהיה יותר ממנו. לא, הוא מתחזק והבעל תשובה משתדרג. כן, אוקיי. באמת הרבה פעמים חושבים שהבעל תשובה יותר גדול מצדיק גמור כי הבעל תשובה עושה עבודה ונאבק ונלחם והצדיק הגמור לא. וזאת טעות גדולה, זאת טעות גדולה. מה, אבל מי אמר שהצדיק הגמור לא נלחם? לדעתי להיות צדיק גמור זאת מלחמה קשה מאוד. הוא נלחם בכל רגע ורגע ולא נכשל. תשמעו איזה מאבק אינסופי. אני זוכר ששמעתי פעם, שמעתי פעם ממישהו נדמה לי שממש שמע את זה במו אוזניו, אני חושב שיש סיכוי מסוים שזה אפילו נכון. שרב חצקל אברמסקי, בעל החזון יחזקאל על התוספתא, הוא אמר, הוא דיבר בישיבת סלבודקה פעם בשבוע, הוא היה בישיבת סלבודקה נותן שיעורים, מדבר איתם שם. אז הוא עמד שם פעם בעשרת ימי תשובה נדמה לי, הוא אמר תראו רבותיי, אני יכול להגיד לכם אני מעיד על עצמי, את השמיים ואת הארץ, שמגיל עשרים לא ביטלתי תורה שנייה אחת. שנייה אחת לא ביטלתי תורה. זאת אומרת, אני חשבתי בזמן האוכל, בזמן שהלכתי, כל הזמן עסקתי בתורה, לא הפסקתי לשנייה. ואני אומר לכם את זה מגיל עשרים כי לפני כן אני לא זוכר. עכשיו, בעיניי זה מדהים. זאת אומרת אם בן אדם מעיד את זה על עצמו אפילו אם הוא שכח וזה לא נכון לגמרי, זה מדהים. נס. זה לא ייאמן, זאת אומרת זה מופת הרבה יותר גדול מאשר כל הניסים הגלויים שהחסידים מספרים על האדמו"רים שלהם שלא היו ולא נבראו. אולי גם זה לא היה ולא נברא, לא משנה, אז אני משווה בין שני דברים שלא היו ולא נבראו ועדיין זה נס יותר גדול. זה מדהים הדבר הזה. זאת אומרת יש משהו שלהיות צדיק גמור זה מאבק רציני. זה לא שהצדיק הגמור נולד ככה והוא פשוט נולד מושלם והכול בסדר. הוא רק צריך להישאר כמו שהוא. צדיק גמור זה מאבק כל הזמן. ובניגוד לבעל תשובה הוא לא נפל, הוא כל הזמן הצליח. נו, אז זה לא מאבק? על זה לא מגיע לו בונוס? אבל אני חושב שהצדיק הגמור הוא אוטופיה שאנחנו כולנו, גם הצדיקים צריכים לשאוף. יכול להיות שזאת דמות היפותטית, רק מודל לשאוף. כי אין אדם בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אפילו משה רבנו חטא. זה נכון. אבל אני אומר ברמה העקרונית אפילו המודל. אפילו בדמות היפותטית הזאת, עדיין כשאני מצייר מול העיניים דמות כזאת, זה עדיין, זו דמות שכרוכה בהרבה עבודה. זו לא דמות ש… נכון, ככל שאתה מתקרב לזה, אז המאבק נחלש. ולכן אני לא חושב שנכון לתלות את זה בזה שבעל תשובה נאבק וצדיק גמור לא נאבק. נדמה לי שהניסוח היותר נכון זה שבעל תשובה משתפר וצדיק גמור לא משתפר, למעט מה שדיברנו קודם אולי, שהוא רואה את עצמו ברגע הבא כל הזמן. אבל הבעל תשובה עובר דרך, עובר שינוי. והשינוי הזה בעצמו זה סוג של שלמות. ובמובן הזה למשל מה שהגמרא אומרת, האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אז החסידים אומרים, לפעמים החסידים גם אומרים דברי טעם, הם אומרים מה הווא אמינא של אחטא ואשוב? בן אדם רוצה להיות בעל תשובה שהוא יותר גדול מצדיק גמור, אז הוא אומר בוא אני אחטא כדי שאני אוכל להיות בעל תשובה. כי אם אני אשאר צדיק גמור כל הזמן, אז תהיה חסרה לי השלמות של העשיית התשובה. אז לכן הוא רוצה לחטוא ולשוב, כדי שיהיה לו גם את השלמות של הבעל תשובה. רק אומרים אל תעשה את זה כי לא יספיקו בידך לעשות תשובה. זה לא מומלץ. תוותר על השלמות הזאת, זאת אומרת את העבודה הזאת אל תעשה. אם נפלת נפלת, תעשה תשובה, אבל אל תיפול בכוונה רק כדי לעשות תשובה. זה לא נדרש או להפך, נדרש מבנאדם לא לעשות את זה, אבל הווא אמינא כזאת יש. ותהיה הווא אמינא כזאת, הווא אמינא רצינית, אחטא ואשוב. בכל אופן, מה בעצם זה אומר? זה בעצם אומר שהערך של עשיית תשובה, אני חוזר בעצם לנקודת המוצא, אמרתי שהערך של עשיית התשובה זה לא שאני מגיע למצב שאני עושה את המצוות ולא עושה עבירות. זה להיות צדיק גמור. אבל אם יש בבעל תשובה משהו מעבר לצדיק גמור, זה אומר שיש ערך בתהליך התשובה, לא רק בתוצר כשאני מגיע להיות צדיק גמור. תהליך התשובה בעצמו וזו מצוות התשובה. כי להיות צדיק גמור לא צריך מצווה, להיות צדיק גמור זה פשוט לעשות את כל המצוות ולא לעשות עבירות. זה המצוות והעבירות עצמן אומרות לי לא לעשות את העבירות וכן לעשות המצוות. בשביל להיות צדיק גמור אין מצווה. המצווה היא פשוט לעשות את המצוות, זה הכל. בסטה, צדיק גמור, אם אתה לא נופל בשום דבר אתה צדיק גמור. למה לבעל תשובה יש מצווה? כי פה זה משהו שהוא מעבר למצוות שבהן אנחנו מחויבים מעצם מערכת תרי"ג מצוות, אלא המצווה היא בעצם התהליך הזה של להשתלם ולהגיע להיות בעל תשובה. נפל פה החשמל או שנפל פה? אוקיי. אז זה בעצם מחזיר אותנו למושג של מצוות התשובה. מצוות התשובה במהותה, או חובת התשובה לפי הרמב"ם שזו לא מצווה, זאת מצווה על התהליך. וכאן היא נבדלת מכל שאר המצוות בתורה. כל שאר המצוות בתורה הן מצוות שדורשות ממני לעשות משהו או לא לעשות משהו. מצוות התשובה גם דורשת ממני לעשות, כן? עזיבת החטא, חרטה, וידוי, קבלה לעתיד, אבל הרעיון של מצוות התשובה זה לא לצוות על מצב כלשהו אלא לצוות על התהליך. והתהליך בעצמו הוא סוג של שלמות. רק במאמר מוסגר, נגיד את זה בקצרה, כתבתי על זה פעם איזה מאמר פילוסופי. יש, מכירים את הפרדוקס של החץ במעופו של זינון? זינון ערער, היה פילוסוף יווני, אליאטי, מהאסכולה האליאטית, והוא ערער על המושג תנועה. חשב שתנועה זה פיקציה, זה בדיה. אין תנועה בעולם. הפוך מהרקליטוס שאומר שהכל זורם, אצל זינון הכל עומד. אמר אין תנועה. למה? כי מושג התנועה כרוך בכל מיני פרדוקסים, בין היתר זה אכילס והצב ועוד כל מיני פרדוקסים שהוא יצר כדי לערער על מושג התנועה. אחד הפרדוקסים זה החץ במעופו. אז הוא אומר, נסתכל על חץ שעף. אז הוא אומר בכל רגע ורגע החץ עומד בנקודה אחרת. עכשיו הוא עומד פה ואחר רגע הוא עומד פה ואחר רגע הוא עומד פה. אז מתי הוא זז בין המקומות? בכל רגע הוא עומד באיזשהו מקום אחר, אז מתי הוא עובר ממקום למקום? אז לכן הוא אומר אין דבר כזה תנועה, זה סתם אחיזת עיניים, לא יודע מה זה, לא יודע מה הוא חשב שזה, אבל זה לא, זה פיקציה. אין בעצם דבר כזה. זה היה אחד הפרדוקסים שלו. עכשיו בדרך כלל הטיפולים שאני ראיתי לפני שכתבתי את המאמר, הטיפולים שראיתי בעניין הזה נזקקו לאינפי, שבעצם אנחנו מדברים. על קטע של זמן לא כמורכב מנקודות אלא כמורכב מאינפיניטסימלי, מקטעים קצרים כרצוננו, לא מנקודות. ולכן אי אפשר בעצם לדבר על נקודת זמן, אפשר לדבר על קטע קצר של זמן. אין נקודת זמן, יש קטעים קצרים של זמן, קצרים כרצונכם. מה ההבדל בין אינפיניטסימל לנקודה? יודעים מה ההבדל? אינפיניטסימל גם כן אורכו אפס או שואף לאפס. אבל אינפיניטסימל מימדו אחד, כי זה קטע. נקודה מימדה אפס. זה ההבדל הגדול בין אינפיניטסימל לבין נקודה, כי האינפיניטסימל הוא קטע, הוא לא נקודה. קטע קצר כרצונכם. אוקיי? אז בעצם הטענה היא שקו או רצף לא מורכב מנקודות, לפחות לא באופן פשוט, אלא מקטעים קצרים. אני מנסח את זה בצורה מאוד פשטנית ולא מדויקת. קיבלו את ההגדרה הזו? לא קיבלו אותה. מה, איזה הגדרה? של הכל לא בתנועה אלא הכל עומד? לא, ברור שלא. אני חושב שגם זנון עצמו הבין שלא. הפרדוקס הוא אומר כן, אבל אני לא מבין איך זה יכול להיות. אני מבין שיש תנועה, הרי אנחנו רואים משהו, אבל משהו פה לא הגיוני, זה כרוך בכל מיני סתירות ולכן הוא אומר משהו פה, יש פה איזושהי בעיה עם העניין הזה. אני כתבתי מאמר על העניין הזה, אני חושב שזה לא קשור לאינפי בכלל. לדעתי הפתרון הוא במקום אחר. הוספתי שם עוד משהו, אתם יודעים שבתורת הקוונטים אז אי אפשר לדבר על מיקום ומהירות של גוף בו זמנית. מיקום מדויק ומהירות מדויקת של גוף באותו רגע. אם יש לו מיקום מדויק אז אין לו מהירות, אם יש לו מהירות מדויקת אין לו מיקום. זה עיקרון אי הוודאות בתורת הקוונטים. כי אנחנו לא יודעים. הפרשנות המקובלת היא שאין לו. למרות שיש כאלה שרוצים לטעון שזה רק שאנחנו לא יודעים, שיש כל מיני ניסיונות ומגבלות, זה סיפור מסובך. זה כבר תלוי קצת בפרשנויות. אבל באופן מהותי אנחנו לא יכולים למדוד. זה לא שיש לנו כרגע בעיה טכנולוגית או משהו כזה. זאת אומרת יש פה בעיה מהותית בכל מקרה. ואז בעצם לכאורה זה מיישב את הפרדוקס של זנון, כי זה בעצם אומר שאתה לא יכול להסתכל על גוף נע ולשאול מה מיקומו בנקודת זמן. אם יש לו מיקום אין לו מהירות, אם יש לו מהירות אין לו מיקום. אז לכן אתה לא יכול לדבר על המיקום ועל המהירות שלו. אבל אני טענתי שההסבר הזה הוא בגדר של מילון אנגלי אנגלי. מילון אנגלי אנגלי, אתם יודעים מה ההבדל? זה הסיוט שלי מהתיכון. יש לך מילה אחת שאתה לא מבין, מסבירים לך אותה עם עשר אחרות שאתה עוד פחות מבין. זאת הגדולה של מילון אנגלי אנגלי, אף פעם לא הבנתי את הדביליות הזאת של לחייב את האנשים להשתמש במילון אנגלי אנגלי. אתה רוצה להבין מילה אז אתה צריך עכשיו לחשוב על אחת עשרה מילים במקום על אחת. פשוט משהו הזוי. רק משרד החינוך יכול לעשות דברים כאלה. נראה לי זה בכל זאת עוזר לפעמים. לדעתי זה ממש לא עוזר. בטח לא עוזר יותר מאשר מילון אנגלי עברי. אולי זה עוזר משהו, נותן לך רעיון לגבי מילה שאתה לא מבין, אולי. אם תמשיך את הלופ, תחפש עכשיו את כל המילים האחרות שמופיעות בערך הזה ותחפש גם אותן, בסוף אולי תסגור איכשהו את הלופ ותבין מה הולך שם. אבל בסוף הגעת לפירוש הנכון. אבל עזוב, תן מילון אנגלי עברי וזהו. בתור דובר עברית אתה משתמש במילון עברי עברי? כמו אבן שושן? כמעט ולא יוצא לי. סתם עצלות אולי, אני לא יודע. יכול להיות שגם אותו נצטרך. לא, אבל עברי עברי זה הרעיון שאת המילים בעברית אני כן מבין. ואם יש מילה אחת שאני לא מבין יסבירו לי אותה עם עשר אחרות, את העשר האחרות סביר להניח שאני אבין כי זה נדיר מילה בעברית שאני לא מבין. אבל באנגלית שמדובר על מישהו, אני מדבר לא לגבי אנגלים, אני מדבר לגבי ישראלים שלא יודעים אנגלית. אז אתה מסביר לי מילה… זו חוויה של כל יום, כל תלמיד תיכון יגיד לכם מה זה הסיוט הכי גדול זה לפתוח מילון. סינית, צרפתית. כל מה שלמדתי בקורס באוניברסיטה באנגלית זה היה איך לקרוא את הטקסט באנגלית בלי לפתוח מילון. עד היום אני מודה למרצה שלנו. המילון היחיד שפתחתי השבוע תרגם לי סקפטי עם סקפטי מאנגלית, פשוט מדהים, יעיל יותר. אגב לפעמים זה עוזר. כשאתה קורא את זה באנגלית אתה לא קושר את זה למושג סקפטי בעברית. מה? זה מקטין את ההסתברות שלא תדע את המילה? זה מקטין את ההסתברות? זה מגדיל. מילון אנגלי אנגלי מגדיל. למה? עכשיו במקום מילה אחת עכשיו אתה לא יודע עשר. לא, אבל מילה אחת… אם חיפשת זה אומר שאת המילה אתה כבר לא יודע, זה מאה אחוז שאתה לא יודע. נו, אבל מבין האחרות אז יש תשע מתוך עשר שאני לא יודע אבל אחת כן. עכשיו אני צריך לחפש עוד תשע. מה זה עוזר לי? למה? הרי את הרוב את רוב המילים אתה כבר יודע. טוב, טוב, בואו לא ניכנס עכשיו לבדיחה הזאת. זו לא בדיחה, זו אמת, לא בדיחה בכלל. אני חושב שזה נכון אבל לא משנה, לא נבזבז זמן על העניין הזה. צריך להשתמש באנגלית-עברית וזהו ולא לבלבל את המוח לאנשים. אין בזה שום בעיה, להיפך זה טוב מאוד ככה לעשות את זה. בכל אופן, אז גם פה אותו דבר אני אומר, העקרון אי-ודאות, להשתמש בעקרון אי-ודאות כדי להסביר את הפרדוקס של החץ של זנון, זה מילון אנגלי-אנגלי. זאת אומרת, אתה מסביר תופעה לא מובנת אחת באמצעות תופעה שהיא עוד פחות מובנת. אז זה לא כל כך עוזר. ולכן אני הצעתי שם, בוא נסביר את הפרדוקס של החץ במעופו ובאמצעותו ננסה גם להבין את עקרון אי-הודאות, ולא להשתמש בעקרון אי-ודאות כדי להסביר את פרדוקס החץ. אז ההסבר לדעתי של פרדוקס החץ הוא מאוד פשוט. איפה זנון טעה? הוא טעה פשוט בפירוש של מילים. החץ, לא נכון לומר שהחץ בכל רגע עומד בנקודה אחרת. החץ בכל רגע נמצא בנקודה אחרת. יש הבדל בין להגיד שהוא נמצא בנקודה לבין להגיד שהוא עומד בנקודה. עומד בנקודה זה להימצא בה במהירות אפס. נעצר, כן. להימצא בנקודה אתה יכול גם כשיש לך מהירות. בכל רגע אתה נמצא בנקודה אחרת. המיקום שלך הוא ב-איקס שווה שלוש, אבל זה לא אומר שאתה עומד ב-איקס שווה שלוש. זה אומר שאתה נמצא ב-איקס שווה שלוש. מה הוביל לבלבול הזה? אני אומר, עד המאמר הזה אף אחד לא כתב, הפרדוקס לדעתי לא נפתר עד המאמר שכתבתי, אני חושב, לפחות מה שחיפשתי ומה שה-רפרי אישר. מה הוביל לבלבול הזה? מה שמוביל לבלבול הזה שפיזיקאים קל להם נורא לפספס את זה. כפיזיקאים חושבים שמהירות לא קיימת בנקודת זמן, היא קיימת רק בקטע. קטן כרצוננו, אבל בקטע. על קטע זמן יש מהירות ואין מהירות בנקודת זמן, זאת פיקציה. כשאנחנו מסתכלים על מהירות בנקודת זמן, אז אם תשאלו פיזיקאי הוא יגיד לכם, הכוונה בקטע זמן קטן מאוד סביב הנקודה הזאת. נגזרת עם איקס, איקס פלוס די טי, פחות איקס, חלקי די טי. בדיוק. אז אתה מסתכל על קטע קטן מאוד סביב הנקודה שבה מדובר. אבל זה לא מהירות בנקודה, זה מהירות בקטע קטן סביב הנקודה. זה לא נכון. לגוף יש מהירות בנקודה. הנגזרת שאומרת אני עושה הפרש של מיקומים חלקי הפרש של זמנים, זה הגדרה אופרציונלית של המהירות. זאת אומרת, זה האופן איך מחשבים את המהירות, אבל זה לא ההגדרה של המהירות. מהירות יש לגוף גם בנקודת זמן. גוף יכול להיות במהירות שמונה מטר לשנייה בנקודת זמן. זה המהירות שלו באותה נקודה. מה הבעיה? שינוי המקום שיופיע כתוצאה מזה שיש לו מהירות, כמובן בשביל שתראה שינוי מקום צריך קטע של זמן. גוף לא משנה מקום בנקודת זמן. צריך קטע קטן של זמן ואז תראה שינוי מקום. אבל מהירות זה לא שינוי מקום. מהירות יש בנקודה, שינוי המקום צריך קטע. מה זה בעצם אומר? זה בעצם אומר שאנחנו נוטים לערבב את התופעה עם ההשלכות שלה. זה שיש לגוף מהירות זה פוטנציאל לשינוי מקום, זה לא אומר שהוא משנה מקום. זה אומר שיש לו פוטנציאל לשינוי מקום. הפוטנציאל הזה קיים גם בנקודת זמן. זה ייצא אל הפועל, הפוטנציאל הזה, זאת אומרת איך הגוף ישנה מקום אם תחכה קצת זמן. זאת אומרת אז אתה תראה שהגוף משנה מקום, כי בנקודה אחת הוא לא יכול לשנות מקום. בסדר? אבל זה רק האינדיקציה, זאת הצורה לחשב את המהירות, זה לא הגדרה של המהירות. המהירות קיימת בנקודה. ולכן כשאני מסתכל על החץ במעופו, אז אני אומר בכל רגע של זמן החץ נמצא בנקודה אחרת, לא עומד אלא נמצא, ויש לו מהירות שמונה, עשר, מאה, לא יודע כמה. באותה נקודה יש לו מהירות. שואלים מתי הוא זז? באותה נקודה שאתה מסתכל עליו הוא זז. אתה שואל מתי הוא משנה מקום? לשנות מקום זה ודאי רק על קטע, לא על נקודה. אי אפשר לשנות מקום בנקודת זמן. נכון? אפס זמן כפול כמה שתרצו מהירות נותן לי אפס מקום. אי אפשר לשנות מקום בנקודת זמן. אבל זה רק אומר שההשלכות של זה שיש לו מהירות לא תראה אותם אלא רק אם תסתכל על קטע של זמן. אבל זה שיש לו מהירות זה נכון גם בנקודת זמן. ואני חושב שזה מה שמבלבל את האנשים כשמסתבכים עם הפרדוקס הזה של החץ והם נזקקים לאינפי. לא צריך להגיע לאינפי לפי מה שאני אומר פה. להיפך, האינפי רק מבלבל, כי האינפי גורם לכם לחשוב שהמהירות של הגוף בעצם נמצאת על קטע של זמן כי אינפי זה נגזרת, זה על קטע קטן של זמן. ואני אומר מה פתאום, האינפי רק מבלבל פה, המהירות קיימת בנקודה. הצורה לחשב את זה זה להתרחב לאיזשהו קטע סביב הנקודה ואז… נגזרת, זה היה שיעור קטן באינפי על מושג הלימס דלתא איקס כששואף לאפס. לא, לא, זה מה שאני אומר, כי הלימס… זה היה הלימס. לא, כי הלימס זה עדיין משאיר אותך בקטע קטן כרצונך. הגבול של קטעים הוא אף פעם לא מגיע לנקודה של מימד אפס, זה קטע קטן. קטע שאורכו אפס זה הלימס. אני מדבר על נקודה. אבל נגזרת אף פריים במקום איקס, היא מוגדרת. היא לא מוגדרת. במתמטיקה שבאה להגדיר נגזרת במקום מסוים, בנקודה. קודם כל זה הבדל בין לייבניץ וניוטון. התג… הוא ניסה אחרת אז זה בדיוק ההבדל הפילוסופי. כי ההגדרות עם הדיפרנציאלים זה הגדרות אופרציונליות. איך מחשבים את הנגזרת? אבל התוצאה היא נגזרת בנקודה. כן. נגזרת קיימת בנקודה, לא בקטע. רק בשביל לחשב אותה אני צריך להתרחב לקטע. זה ההבדל שאני מדבר עליו. כן, נכון. והנגזרת קיימת בנקודה. כן, יש הבדל בסימון מי שמכיר. ניוטון השתמש דווקא בצורה המתמטית ולייבניץ בצורה הפיזיקלית. לייבניץ השתמש בדיפרנציאלים די וואי לדי איקס וניוטון סימן את זה וואי תג, בנקודת זמן, בנקודת מקום. וניוטון פתר את התופעה. אה, כן. ומתמטיקאים באמת משתמשים בניסוח של ניוטון. יש ספר שאני מכיר, זה לוגיקן מאוד ידוע, שכתב ספר של אינפי בניסוח לייבניצי ועקבי. זה החידוש לפני עשרים שלושים שנה. עד אז לא היה ניסוח עקבי של לייבניץ של אינפי. ניסוחים עקביים היו רק של ניוטון. בכל אופן אז לענייננו מה שאני רק רוצה לסגור את המעגל, אני רואה שכבר לא נמשיך הלאה, רק לסגור את המעגל, מה זה בעצם אומר? כשאני מסתכל עכשיו על תהליך התשובה, תהליך התשובה ערכו הוא התהליך. העובדה שאני משפר את המצב שלי זה כמו היחס בין מהירות לשינוי מקום. העובדה שאני משפר את המצב שלי היא השלכה של העובדה שאני נמצא בתהליך של תשובה. זה לא מהותו של תהליך התשובה. תהליך התשובה זה התהליך הדינמי, זה שאני נמצא בתנועה, זה שיש לי מהירות. אני יכול להיות בעל תשובה כשאני נמצא במצב הגרוע ועוד לא התחלתי לזוז, כי יש לי מהירות בנקודת זמן. אני כבר נמצא בתהליך דינמי של תשובה. בשביל לראות את ההשלכות של התהליך הזה צריך לחכות רגע ואז רואים שאני גם משתפר, זאת אומרת אני נהיה יותר טוב. אוקיי? אבל כשאני מודד את הערך של תשובה, אני מודד את הערך של התהליך הדינמי עצמו, לא של שינויי המצב שבאים בעקבותיו, שהם השלכות של העובדה שיש לי את הפוטנציאל לשינוי הזה, את התהליך של התשובה. ולכן בעצם מושג התשובה הוא מושג שבמהותו הוא מושג דינמי. וזאת אולי אחת הסיבות למה אנחנו לא מצווים עליו, כי ההלכה בדרך כלל נוטה לצוות על מצבים. פשוט תעשה את זה, תהיה במצב כזה, אל תעשה את זה, זאת אומרת, זו הסתכלות על מצבים כמו שאנחנו מסתכלים גם בחיים. כשאנחנו מסתכלים על החץ אנחנו מסתכלים איפה הוא נמצא. ההסתכלות שלנו היא הסתכלות סטטית על מצבים. אנחנו לא רואים את התנועה. התנועה זה איזשהו סוג של אינטרפולציה שאנחנו עושים בין מצבים סטטיים שונים. כן? כשאנחנו בונים מסרטה. איך בנויה מסרטה? היא מצלמת בתדירות מאוד גבוהה וכשמשדרים את זה ברצף אז נוצרת איזושהי אשליה של תנועה. אבל אנחנו בונים את התנועה על ידי אוסף של צילומים סטטיים כי צורת החישה שלנו והחשיבה שלנו היא צורה סטטית. הדינמיקה נבנית אצלנו על ידי אינטרפולציה בין מצבים סטטיים שונים. אבל זה רק בגלל שככה אנחנו בנויים, ככה אנחנו תופסים. זה המגבלה שלנו. באופן עקרוני תאורטית יכול היה להיות יצור שיסתכל על גוף ויראה אותו שהוא נע והוא לא יראה את המיקום שלו בכלל. כי הוא בנוי אחרת מאיתנו, יש לו תפיסה דינמית. אז הוא יצטרך להגיע למיקום על ידי אינטגרל על המהירות. אנחנו מגיעים למהירות על ידי נגזרת של המיקום, כי אנחנו תופסים את המיקומים בתור התפיסה הבסיסית שלנו, ובשביל להגדיר את המהירות אנחנו צריכים לעשות נגזרת. יכול להיות יצור אחר, יצור היפותטי או לא היפותטי, לא יודע, אולי יש יצור כזה, שהוא מסתכל על הגוף הוא רואה את המהירות, הוא לא רואה את המיקום. המיקום מבחינתו זאת איזושהי פיקציה שהיא אינטגרל על המהירות. זה הכל, מבחינת הנדסת תנועה פרופסור מרחב בטכניון אדם מסוגל לנהל מערכת על ידי פיקוד על מהירות ועל ידי פיקוד על מקום. הבעיה שיש הרבה מאוד מערכות, נגיד מערכת היגוי של מטוס או רכב, וגם הגה של מכונית בעצם, כשאתה מזיז ימינה שמאלה אתה יוצר תאוצה. נכון? תאוצה צנטריפוגלית. זאת אומרת, אז לכן, קודם כל במערכות בקרה מכניסים ג'ירוסקופ שמודד מהירות זוויתית כי אחרת אתה לא מצליח לפקד בצורה יציבה על המערכת. אדם מסוגל לפקד בצורה יציבה על המערכת. כן, בסדר, אבל זה עוד פעם באמצעות מיכשור. זה כמו אפקט דופלר. אפקט דופלר אתה מודד מהירות לא דרך, כאילו כביכול, לא דרך הפרשי מיקום חלקי הפרשי זמן. לכאורה אפקט דופלר זה מדידה של מהירות בנקודת זמן. זה לא נכון, אבל ככה לכאורה. אפקט דופלר תאורטי היה צריך להיות כזה שאני מודד את המהירות לא דרך הפרשי זמנים, אלא אני רואה ישר את המהירות. אם היה דבר כזה שמודד את המהירות ישירות, אז הוא היה רואה מהירויות ולא היה רואה מיקומים. זה עקרון הוודאות למעשה. השאלה אם אתה לובש משקפיים שתופסות מצבים, זה תמונת המקום או תמונת התנע, כן? למי שמכיר, לא משנה. או שאתה לובש משקפיים שתופסות מהירויות ואז אתה לא תראה מיקומים. אבל אתה לא יכול ללבוש שני סוגי משקפיים. או שאתה עם המשקפיים האלה. אנחנו בדרך כלל עם משקפי מיקום. לכן כל מי שלמד פיזיקה יודע שתמונת התנע נורא מבלבלת, תמונת המקום היא יותר פשוטה, אינטואיטיבית. כי ככה אנחנו בנויים, אנחנו בנויים בתפיסה סטטית. למרות שברמה הלוגית זה שקול לגמרי. יכול להיות יצור שחי בתמונת התנע וזה בסדר מבחינתו. אז אני אומר נחזור לתהליך התשובה וכאן אני אסיים. אז בעצם מה שאני רק רוצה לומר זה שמושג התשובה הוא מושג שהוא במהותו דינמי. מצוות התשובה היא מצווה לנוע, היא מצווה להשתפר. זאת המצווה, לא להיות משופר, אלא להשתפר. ולכן נכון שהאינדיקציה של זה שאני בתנועה זה שאם תחכה רגע אז תראה שאתה במצב טוב יותר. אבל זאת לא הנקודה, זאת לא המטרה של התשובה. זאת רק אינדיקציה לזה שאתה בעל תשובה, זה שהשתפרת. אז גם צדיק גמור צריך לעשות את זה. אם יש דבר כזה, זה מחזיר אותנו לכל הדיונים שאמרנו קודם. סדר, שתהיה לכולנו גמר חתימה טובה.