עצם העניין עם שרה ב_ק 21-04-16 שעה שנייה – Galey Israel – גלי ישראל – SoundLoadMate.com

אתר האינטרנט של רדיו גלי ישראל, דאבליו דאבליו דאבליו נקודה ג'י אל וואי נקודה סי או נקודה איי אל. שומעים שזה ישראלי, גלי ישראל. עצם העניין, שעתיים של אקטואליה עם שרה ב"ק. עצם העניין, אנחנו בשעה השנייה שלנו, עורך אותנו שלום מנדל, על ההפקה ועל הרשתות החברתיות מופקד מתן דימינסקי, הראל דוידוביץ' על הביצוע הטכני, ואנחנו, אם אתם שומעים אותנו ככה תוך כדי ניקיונות וכל פעם מישהו אומר לשני אבק זה לא חמץ כדי להימנע מלהמשיך ולנקות ולשבת ולשתות קפה, אנחנו רוצים לשאול האם קטניות הן חמץ וכל הכשר לפסח ללא חשש קטניות. אולי הגיע הזמן להסיר את החשש הגדול מהקטניות. איתנו שניים, שני רבנים, הרב דוקטור מיכאל אברהם, שלום לך. שלום. ושלום לרב חיים נבון. בוקר טוב. בוקר טוב. אז הרב נבון, אולי אתה תסביר לנו קודם מה מקור האיסור לאכול קטניות בפסח? קודם כל קטניות הם ודאי לא חמץ, אבל לעדות אשכנז יש מנהג עתיק מאוד מאוד לאסור על אכילת קטניות. אף אחד לא יודע באמת מה מקורו של המנהג הזה. יש לנו מקורות מימי הביניים המאוחרים, המאה השתים עשרה, המאה השלוש עשרה, שמדברים על זה, אבל כבר הם מדברים על זה כמנהג עתיק שהם לא בדיוק יודעים מה מקורו והם מנסים להציע כל מיני טעמים ונימוקים, אבל הם מתייחסים אליו כמציאות קיימת, כלומר זה מנהג עתיק כחלק מהרבה מאוד מנהגים אחרים שיש בעולם היהודי שלנו שאנחנו לא בדיוק יודעים לאתר את המקום שלהם ואנחנו מכבדים ואפילו מחבבים אותם. הרב מיכאל אברהם, אתה יודע להגיד מה מקור המנהג הזה? למה בכלל הוחלט? הרי חמץ בל יראה ובל ימצא לא דיברו על עדשים. כן, אני גם לא יודע בדיוק מה מקורו של המנהג הזה. השערה רווחת, אני חושב שהיא הסבירה ביותר בעיניי לפחות, זה שהתערבבו להם גרעינים של חיטה או של תבואה בתוך בתוך קטניות בתקופות מסוימות באירופה כנראה, ובגלל זה אנשים החמירו ונמנעו מלאכול את הקטניות. אבל צריך להבחין פה קטגוריאלית לדעתי בין שני דברים שונים, יש מנהג ויש חשש שהתעורר בעקבות נסיבות מסוימות. את הבדיחה החבוטה על הרבי מגור, כן, שליד החנוכייה שלו עמדה עמד מטאטא, והוא אמר למשמש שלו לסלק את המטאטא לפני שמדליקים את הנרות כדי שבשנה הבאה החסידים לא ישימו מטאטא תמיד לפני שמדליקים נרות. אוקיי, לא הכרתי, זה כל כך מוכר שאני לא הכרתי, כן. לא לא, עוד לא גמרתי, אז השמש סילק את המטאטא. מה קרה בשנה הבאה? בשנה הבאה כל החסידים שמו מטאטא, סילקו אותו והדליקו נרות. וזה בעצם מה שקורה לנו עם הקטניות, ויש המחמירים וקוראים לו גזירת קטניות או תקנת קטניות, אלו דברים שאין להם שחר. זה היה כנראה איזשהו חשש מחמץ, אני לא רואה שום סיבה אחרת לאסור משהו שהגמרא מתירה אותו במפורש, שהתורה לא אסרה אותו, אין סיבה לזה. אוקיי, והמסקנה שלך בפועל היא מה שצריך? המסקנה שלי היא שאנחנו מגיבים בצורה היסטרית לרוחות השינוי, והגיע זמן להפסיק להיכנע להם, להיכנע להם במובן הזה שאנחנו מגיבים בריאקציה קיצונית מדי. אז אתה עצמך אוכל, אתה אשכנזי? אני אשכנזי. אוכל קטניות בפסח? אני הולך ומחפף עם השנים, כי גם הבטן שלי קצת כבדה בעקבות עתיקותו של המנהג הזה, אבל אני הולך ומידרדר עם השנים בשמחה. הבנתי, אוקיי, אז המלצתו של הפסק של הרב מיכאל אברהם זה לחפף בעניין של קטניות. בוא נשמע את הרב חיים נבון. אני ממש לא מצליח להבין את הרב מיכאל, שהוא בדרך כלל אדם מאוד רציונלי, ומשפט שלו לא התחבר לשני. הוא הודה בעצמו שאין לו מושג מה המקור של מנהג הקטניות. הוא הודה בעצמו שההשערה הזאת שקטניות התערבבו בחמץ רק השערה ספקולטיבית של אנשים שאמרו את זה בלשון שמא. יש מחקר של פרופסור תא-שמע שדוחה את זה מכל וכל ואומר מה פתאום, היסוד של המנהג הוא במקום אחר לגמרי. שמה הוא? הוא אומר שזה לחשוש לשיטת רבי יוחנן בן נורי שגם אורז יכול להחמיץ בנסיבות מסוימות, אבל את יודעת, יש פה הרבה אפשרויות מה מקור המנהג. אחרי זה הוא משווה את זה למין בדיחה על הרבי מגור שהזיז מטאטא, לא מדובר פה על בן אדם אחד שהחמיר חומרה שעה אישית לכל הקבוצה, מדובר על מנהג שהמקורות הכי עתיקים שלנו מעידים שכבר בימי הביניים. עתיק. כלומר, לא רק הפסח שלנו, לפחות כל יוצאי אשכנז, נראה ככה מאז שנולדנו, אלא גם של סבא של סבא של סבא של סבא של סבא שלי. ולהגיד יש פה איזה ריאקציה וחומרה של הדורות האחרונים? אבל אולי אבל אולי כן ניתן לבחון את המציאות ולומר בימים שבהם הכל תעשייתי, אין שום חיבור והכל מופרד לגמרי, ואם יהיה חשש של רגע שנייה אני רק אשלים את המשפט, אם יש חשש לנניח גלוטן בתוך מוצר אז יהיה כתוב, כלומר הכל ממש ממש ברור. אז אולי אולי כשאנחנו מדברים על חמץ בפסח צריך לחזור למה שהיום אנחנו יכולים לעשות שזה לשמור על חמץ מבלי החשש הזה של הקטניות? אבל אין שום סיבה להניח שזה היה הטעם של האיסור. זאת ספקולציה. אני לא חושב שהטעם של האיסור היה שזה יתערבב. באופן כללי החיים שלנו הדתיים מורכבים מהרבה מאוד מנהגים. גם להגיד כל נדרי זה מנהג, זה מנהג הרבה יותר מאוחר מאשר קטניות. מישהו מאיתנו מדמיין את יום כיפור שלו בלי כל נדרי? כלומר הניסיון להגיד בוא ננער את כל המנהגים, אם נמחוק את כל המנהגים שלנו נישאר עם יהדות רזה מאוד בלי הטעמים ובלי הריחות ובלי הסגנונות שהם מעצבים בשבילנו את פסח. הלאה, מי שגדל בעדות ספרד ומנהגו לאכול קטניות ימשיך במנהגו הטוב, מי שגדל בעדות אשכנז ומילדותו פסח שלו יש צביון מסוים שלא אוכלים בו אורז אז שלא יאכל. אפשר לחשוב. או ששמים סמרטוט על הברז כדי שחלילה לא ייכנסו פירורי לחם דרך המים. זה סתם המצאה אין סיבה. אני אבל יש כאלה שזה מה שמקובלנו מבית הורנו לשים סמרטוט על הברז. אני לא מכיר מנהג עתיק כזה. אם יש מישהו כזה זה איזה אבא ספציפי ודור ספציפי. אין מנהג עתיק לשים סמרטוט על הברז זה ודאי המצאה. הרב מיכאל אברהם כן. אני חושב שהמנהג לשים סמרטוט על הברז קודם כל הוא הרבה יותר רווח ממה שמתאר הרב חיים נבון. אני הכרתי רבים כאלה כשגרתי בבני ברק ואין לי ספק שכבר היום ואם לא אז עוד מאה שנה הוא גם יהפוך למנהג עתיק. זה רק שאלה של זמן. עתיקות זה עניין של ציר זמן יחסי. בכל מקרה אני חושב שההשוואה לכל נדרי היא ממש לא במקום. כל נדרי זה דבר שזה מנהג שבהחלט יש לו טעם ברור והוא נשמע הגיוני, ונכון שאפשר היה גם בלעדיו אבל זה מנהג שיש בו טעם. יש דבר כזה יש טעם ברור לאמירת כל נדרי שזו התפילה הכי חגיגית שפותחת את יום כיפור? זה לא קשור. האם זה חייב להיות הכי חגיגי זה החלטתו של כל אחד. אבל עצם העניין שאומרים את זה זה דבר שהוא די ברור. לעומת זאת קטניות כולנו עושים דברים שכולנו מבינים שהם חסרי שחר. והעובדה החשש הזה שאולי היה שם איזשהו טעם קדום שנעלם מכולנו לא יכול להיות אגב טעם כזה בגלל שזה או חמץ ואנחנו יודעים שזה לא, או שזה בל תוסיף. זאת אומרת אין שם משהו אחר. אין בפסח שום דבר חוץ מאיסור חמץ ואם לא היה פה חשש חמץ אז היה פה איזה משהו אחר. אז אני אשאל אז רגע אבל אולי בכל זאת גם לך יש הערכה לעצם שמירת המסורת מבלי לבדוק בדיוק למה, כי העובדה היא שאתה לא אומר לי אני אוכל חמץ, אוכל במבה בפרהסיה. אז אני אגיד לך שני דברים. א, אני רואה בזה ערך מסוים אם כי אני חושב שמגזימים בו. אני הניחוחות של החג לא אומרים לי הרבה כמו שתיאר הרב נבון קודם. מבחינתי ההלכה היא המוקד וכל שאר הניחוחות זה עניין יחסי, כל אחד וניחוחותיו, אני לא חושב שאפשר לכפות על אנשים ניחוחות. ודבר שני נדמה לי שהמנהגים האלה צריך לבחון אותם בעין יותר ביקורתית כאשר הם מביאים לנזק. והנזק הוא ויש לא מעט מנהגים כאלה, יש נזק חמור במובן הזה לא במובן שאני לא יכול להסתדר בלי לאכול במבה, אלא בגלל שאנשים הולכים ותופסים את המערכת הזאת כמערכת אנכרוניסטית. מערכת שהיא לא רלוונטית, מערכת שעוסקת בדברים שברור לכולם כמעט שהם חסרי שחר חוץ מספקולציות על כל מיני טעמים עלומים שאף אחד לא יודע להצביע מהם. וכיוון שכך כשאחוז ניכר מהמערכת ומהמאמצים שלנו בפסח אגב אחוז ניכר מהם מוקדש לקטניות כי חמץ זה באמת משהו שקשה להניח עליו את היד אפילו אם רוצים, אז זה אומר שבעצם חג הפסח שלנו הפך לניחוחות וחג הפסח הוא עניין הלכתי קודם כל הניחוחות באים אחר כך. אני יכולה לספר לך מביתי וממטבחי שאוקיי מנקים את החמץ, אבל מה שנורא חשוב לי לפסח זה לשים נייר כסף על השיש. עכשיו אני יודעת שאין לזה בדיוק זה לא בדיוק מנהג עתיק וקדום. טוב דווקא דווקא בעניין הזה אני כן חושב שיש היגיון בזה. לי זה עושה את האווירה של החג אני לא יודעת. אוקיי את עושה את זה מבחינת האווירה אבל במקור זה באמת דבר שיש בו טעם. כן. אני רוצה רגע לשאול על שרויה והאם אתה עושה הבחנה. כן, בהחלט, בהחלט אני עושה הבחנה. אני אוכל שרויה דרך אגב, כך מנהגי גם מהבית, אבל אני בהחלט עושה הבחנה. שרויה זה איזשהו חשש, קטן או גדול לא משנה, יש כאלה שחוששים לו, שנוצר שם, שנשאר שם איזשהו קמח שיכול להחמיץ על ידי ההשריה. בסדר, יכול להיות שיש דבר כזה, יכול להיות שלא, חשש די רחוק, אבל יכול להיות. אבל קטניות זה חסר שחר. הרב חיים נבון, אולי נעשה רגע בזום אאוט, בעצם מדובר באולי בשני דרכים להסתכל על מנהגים באופן כללי ואולי לפעמים על ההלכה, האם אנחנו צריכים לבחון אותה לגופה של לגופו של עניין או לגופו של משמירת המסורת? את צודקת מאוד, ואני חושב שאם הרב אברהם אומר שהוא לא מתרשם מניחוחות החג והולך רק אחרי ההלכה היבשה, לפי ההלכה אפשר לסיים את ליל הסדר בשעה, כולל האוכל, כל מי שאמר משפט אחד שרבן גמליאל יצא ידי חובת הגדה של פסח ועל השאר אפשר לדלג. מבחינה הלכתית, זה ניחוחות החג, מבחינת ההלכה המינימליסטית, אף אחד מאיתנו לא באמת חי כך. הטענה שאנשים מזלזלים ביהדות בגלל שיש בה מנהגים היא עצמה חסרת שחר, אנחנו חיים את המנהגים שלנו. רב האי גאון אמר זה לא שאנחנו מצייתים למנהגי אבותינו כי כך כתוב בהלכה אלא להיפך, אנחנו מצייתים בהלכה כי אבא שלנו אמר לנו שכך קיבלנו מהר סיני, וזה אמר רב האי גאון לא אני, וכך אנחנו חיים חיי דתיים שלנו, סיכמתי את המחלוקת בינינו היטב. הרב מיכאל אברהם, משפט אחרון שלך. אני חושב שאת ההלכה אני שומר כי קיבלנו אותה מהר סיני, המנהגים האלה לא התקרבו להר סיני אפילו כמלוא נימה, כת"ק פרסה, וחבל שעושים את העירוב בין מנהגים חסרי מקור וחסרי טעם לבין הלכה, זה בדיוק מה שחששתי ממנו, שזה לא אומר שאני מקיים רק את ההלכה ולא מקיים מנהגים. כמו שאמרתי קודם יש הרבה מנהגים שיש בהם ערך, אני א' מקפיד להבחין ביניהם לבין הלכה אבל אני מקיים אותם, ויש מנהגים שבהם אין ערך והגיע הזמן ופוק חזי תצא לרחוב ותראה מה אנשים חושבים על העניין הזה ותראה אם יש בזה נזק או אין בזה נזק, אם אנשים כן נהנים מניחוחות החג, מאי ניחוחות החג של הקטניות, או מתחילים להשמיץ את ההלכה ולראות בה דבר אנכרוניסטי ובעיניי זה נזק משמעותי. חכמים לאורך הדורות ביטלו אפילו הלכות שנקבעו בבית דין בגלל שהטעם כבר סר או בגלל שהיה איזשהו נזק כזה או אחר, למרות שעל פי ההלכה אי אפשר לבטל אלא אם כן יש מנין אחר או בית דין גדול תלוי באיזה סוג הלכות. תם ולא נשלם חברים, אני מאוד מודה לשניכם, הרב דוקטור מיכאל אברהם, הרב חיים נבון, שיהיה לכם חג כשר מאוד ושמח. תודה, גם לכם, להתראות. והיא שעמדה לאבותינו ולנו, והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, עמד עלינו לכלותנו, והיא שעמדה לאבותינו ולנו, והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, עמד עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, מצילנו מידם, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, מצילנו מידם, והיא שעמדה לאבותינו ולנו, והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, עמד עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, מצילנו מידם, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, מצילנו מידם. והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו, הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, והקדוש ברוך הוא מצילנו, מצילנו מידם, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו, הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. אח, איזה יופי. אם יש לכם הרבה אורחים לסדר, אנחנו מיד נהיה עם מישהו שעושה סדר לארבע מאות שמונים איש. תישארו איתנו. גלי ישראל. אם נדמה לכם שיש לכם הרבה אורחים לסדר, לליאור בן חיים יש ארבע מאות שמונים איש בסדר. שלום ליאור. בוקר טוב פזית. בוקר טוב. מנהל כפר הנופש של האגודה למען החייל וקרן ליבי, ומתוך ששת אלפים ושלוש מאות החיילים הבודדים שיש בצה"ל, ארבע מאות ושמונים מהם הולכים להגיע אליך. אכן כך. איך מתארגנים? זה אומר שכבר הכל מוכן, כבר השולחנות אפילו ערוכים? אנחנו נמצאים כמעט בסיום ההכנות. אנחנו למעלה משבוע כבר נערכים עם כל נושא הלוגיסטיקה, מקבלת הסחורות והעיצוב והזמנת המתנות, השי שכל חייל וחייל מקבל. המטבח עובד בשטף קצף ובמלוא הקיטור בהכנות, עם כמויות גדולות מאוד של בשרים, ירקות, משאית של מצות וכל טוב שהחיילים יקבלו. ומבחינת התוכן, אתה יודע, צריך מישהו אחד שינהל את הסדר, אני מניחה שזה יהיה בלי מיקרופון ורמקול, איך מנהלים סדר לכל כך הרבה אנשים? איך כולם ביחד יכולים לעקוב אחרי ההגדה? הו, בחדווה ענקית ובמקצועיות. מנהל את הסדר ביד רמה, רב אק"א, עומדים לרשותו צוות של בני ישיבות שעשו למעלה מעשרה מפגשים בהכנות קוליות. ממש חוויה, חוויה. מה זה הכנות קוליות? חזרות, חזרות, מה נשתנה ישירו כולם יחדיו, אבל לא רק את מה נשתנה, את כל סדר, את כל השירים בהגדה ישירו. כן, זה יכול היה להיות מביך לנסות לחפש את החייל הכי צעיר שמה שיעמוד על כיסא. אני מבינה למה צריך לשיר ביחד. אנחנו אנחנו לא מדקדקים בגילאי של החיילים, מבחינתנו כולם עדיין הם ילדי ישראל גם בהיותם חיילים. אכן כך. ואיך מתנהל? ראיתי שהולכים להיות שישה אפיקומנים שיוחבאו. טוב, ל-480 צריך להתחלק בהרבה מאוד חיילים ואיך זה יתנהל? אי אפשר לחפש אפיקומן ככה לפי פקודות צה"ליות בזחילה ו… אני אני צר לי שאינני יכול לגלות את הסוד כיצד אנחנו מחביאים את האפיקומנים על מנת שהדבר יהיה אכן אכן הפתעתי לחלוטין. אבל חוץ מאותם שישה אפיקומנים באמת מאוד מכובדים, כל חייל וחייל מ-480 חיילים שיתארחו אצלנו בסדר הגדול ביותר יקבל שי בשווי של למעלה מ-500 ש"ח. הם יקבלו מתנות לאורך כל הזה. אני רק רוצה לבוא ולהודות באמת אותם אנשים שתרמו את הסדר שזה בראש האגודה והקרן ליבי, יש לנו את יהדות קנדה שתרמה לנו את כל הכסף לקיום ליל הסדר הנפלא הזה. יפה, אז מצטרפת אלינו עכשיו מיכל אנדרייבה, לוחמת במשמר הגבול משטרת ישראל, שלום לך. בוקר טוב לכולם. בוקר טוב, מאיפה את? תספרי קצת על עצמך. כמו שאמרת אני מיכל אנדרייבה בת 21, כרגע אני גרה בחיפה. עליתי מרוסיה לפני שלוש שנים וכרגע אני משרתת במשמר הגבול כלוחמת מפקדת בפלוגה שנמצאת בחברון באזור מערת המכפלה. אז כמה זמן את כבר נמצאת בחברון? בחברון אני נמצאת שנתיים. ותספרי על החוויה שלך, הגעת בתקופה לא קלה. נכון, אני גם השתתפתי בצוק איתן וביומיום אנחנו מתמודדים עם דברים לא קלים בשביל שהאזרחים ימשיכו בדרך שלהם. אם אתם מכירים ציר המתפללים שאנשים באים למערת המכפלה, והמטרה שלנו זה שהם ירגישו הכי בנוח כי זה הבית שלהם ולהגן. את ממש נמצאת בפועל על הציר? אני כמעט, אני נמצאת במחסום, אחד המחסומים שמתחבר ציר המתפללים למערת המכפלה. ואת לא פוחדת? אין לי פחד, יש לי רק אהבה למדינה שלי ואני מאוד מרוצה ממה שאני עושה כי אם אני לא אעשה אז מי יעשה? מה אומרים בבית? ברוסיה? תראי ההורים שלי הם כן ברוסיה והם יודעים שזה חשוב בשבילי מה שאני עושה וכי תמיד רציתי לעשות את זה למרות שעליתי בגיל 18 המחשבה הזאת בראש היא הייתה לי תמיד לעלות לארץ והם איתי, למרות שהם לא פה הם איתי ו… הם יודעים שאת נמצאת בחברון? שאת נמצאת באזור מאוד נפיץ? הם כן יודעים אבל לא בדיוק כמו שהולך שם, כל הפיגועים כל האירועים כל החיים האמיתיים שיש שם, הם לא בדיוק יודעים את זה כי הם גם אף פעם לא היו בחברון, רק לפי מה שאני מספרת ובגלל שזה ההורים שלי אני לא תמיד מספרת להם הכל שלא ידאגו לי יותר מדי. יכול להיות שהם מאזינים לגלי ישראל ועכשיו הם ידעו. איך הולך לך בדרך כלל ביומיום ובחגים כשבעצם המשפחה נמצאת בחוץ לארץ? את ממש חיילת בודדה כמו שנהוג לומר או את לא כל כך בודדה? אני כן, אני עליתי לארץ ואין לי שום משפחה פה וגם כשעשיתי את הטירונות שלי הכל חברים שיש לי עכשיו שלפעמים אני עושה את החגים אצלם או שכמו שאני אעשה מחר את ליל הסדר עם החיילים הבודדים בגבעת אולגה. זה משהו בעצם במקום משפחה, זה לא מחליף את המשפחה לגמרי אבל זה חלק מאוד חשוב. אני אני כן על הדף אני כן חיילת בודדה אבל בלב שלי אני לא מרגישה שאני חיילת בודדה כי המפקדים שלי דואגים שלא יחסר כלום, תמיד שואלים תמיד וכמו שאמרתי אני מפקדת ולי בעצמי יש לי חיילים. יפה, טוב, כיף ונעים לשמוע אותך. ליאור, אתה רוצה להגיד משהו למיכל שצפויה להגיע אליכם מחר? בוודאי, בוודאי. אלף אנחנו מחכים, משתוקקים לארח את לוחמי מג"ב. הם עושים עבודה נפלאה כל השנה ואנחנו גם מלווים אותם במהלך כל שירותם הצבאי ומחכים עם הרבה הפתעות יפות מאוד כאן אצלנו. אין לי ספק שתחזרי עם המון חוויות. יפה, אז מיכל אמרו שמה נשתנה שרים כולם ביחד, את יכולה להתחיל להתכונן. מיכל אנדרייבה לוחמת משמר הגבול, ליאור בן חיים מנהל כפר הנופש של האגודה למען החייל וקרן ליבי, תודה רבה לשניכם ושיהיה חג כשר ושמח. חג שמח לכל עם ישראל. תודה רבה. דיווחי תנועה אנחנו ומיד אחר כך פרסומות ואז חוזרים, לא, יש בעיה, אוקיי, הנה. אז אנחנו עכשיו לעוד משהו שאפשר לעשות בפסח. איתנו אתי קוריאט אהרון, מנהלת תחום קהל וקהילה ברשות הטבע והגנים של מחוז צפון. שלום לך. שלום וברכה וחג שמח לכולם. חג שמח. אז באמת חול המועד יצא ארוך כזה שמאפשר לטייל הרבה, מה מציעים ברשות הטבע והגנים? אז ראשית חשוב לי לספר לכם שממש ברגעים האלה עכשיו אני מדברת איתכם משמורת היהודיה מאותו ציר רחב שעולה מצומת היהודיה מרכז פנימה לתוך הגולן עם הנוף היפה של הכנרת והנה אתם רואים כבר את התנועה שחולפת פה על פני. שומעים בעיקר. כן, ואנחנו באמת בימים ירוקים כשפגשתי הבוקר את החברים של השמורה אמרתי להם שאני לא זוכרת הרבה זמן, אתי איתנו? רגע, כן, אל תנסי לא לזוז ממקומך כדי שתהיה לנו קליטה. בכל פנים בגלל הגשמים האחרונים אנחנו נהנים פשוט מנוף מאוד מאוד ירוק, עדיין מאוד מאוד ירוק וזה מאוד משמח לא זוכרת הרבה פסחים כאלה שעם ישראל יצא לטייל והכל עדיין היה כל כך ירוק. על כל פנים אנחנו באמת מברכים אתכם ורוצים שתבואו ותטיילו איתנו גם במקומות הזורמים מים לשכשך רגליים במים וגם להתרענן אבל הכנו לכבודכם החג הזה באמת כמה אירועים מאוד מיוחדים שהייתי רוצה שכל עם ישראל יבוא ויבקר. אירוע אחד מיוחד במינו ביום ראשון ושני בגן הלאומי בית שאן, הוא יהיה בלילה, זה אירוע לילי. הוא יתחיל בשש בערב ויסתיים לקראת אחת עשרה שתיים עשרה בלילה ולכל מי שעשה דרכו לארצות אחרות ורחוקות ולאתרים כמו אספנדוס או אפרודיסיאס בטורקיה זה הזמן לבוא ולראות איזה אתר נפלא יש לנו כאן אצלנו בארץ. עיר רומית ששרדה כמעט על כל חלקיה עם קפסולה של זמן של רעידת אדמה שאפשר לחוות ולראות עד היום ואת כל אלה אנחנו פשוט מנגישים לכם בעזרת מנגינות, בעזרת דוכנים יפהפיים צבעוניים, חיילים רומאיים, מי ששומע אותי עכשיו ויש לו ילדים קטנים, ניגוני נבל וכמובן הדרכות שתלווינה אתכם במהלך הסיור. יפה וזה בערב כשכבר נעים. נכון מאוד, אנחנו עשינו סיור הכנה השבוע ופשוט לראות את העיר העתיקה של בית שאן מוארת בלילה, כל העיר פשוט מוארת אני אומרת עיר כי זו עיר מאוד גדולה, עיר עתיקה גדולה שאתם מכירים אולי ממקומות אחרים בעולם. בואו ותראו איך זה קורה כאן בארץ. אז ראשון שני בלילה בבית שאן. משהו עוד אחד כי אנחנו כבר צריכים לסיים. עוד אחד, יש כל כך הרבה אבל אם זה עוד אחד אז באמת פעילות נהדרת לכל המשפחה עם כליזמרים וניגונים עתיקים, ביקור במערות תת קרקעיות ומפגש עם דמויות מן העבר בפעילות באמת מרתקת בגן הלאומי בית שערים, קודם התחלתי עם בית שאן עכשיו בית שערים וגם זה קורה לנו באמת בשעות הערב, שש ושמונה בערב. עוד שני מקומות שאני מאוד רוצה לקרב אתכם, האחד זה מעיין חרוד והשני הוא כוכב הירדן. חניונים נפלאים ללינה, במעיין חרוד זורמים המים אפשר לשכשך רגליים במים, בריכות שכשוך יפהפיות ובכוכב הירדן עם נוף באמת יפהפה להרי הגלעד ועמק הירדן. שני מקומות שהכשרנו, אנחנו מוכנים, רוצים שתבואו, ללא ספק לקהל משפחות צעירות עם ילדים צעירים וגם כמובן מבוגרים. יפה. עשית את זה כל כך טוב שאני כבר עם המפתחות באוטו. אתי קוריאת-אהרון, תודה רבה לך. תודה רבה, חג שמח, להתראות. הללי ישראל. שלום ירון רוזנטל, מנהל בית ספר שדה כפר עציון. בוקר טוב, בוקר טוב למאזינים. בוקר טוב. אז בשבוע שעבר המלצת לנו על טיול בחול המועד שבעצם הולכים בו מאזור מזרח גוש עציון לים המלח. והיום? והיום, זהו, קיבלתי הרבה תלונות שאין לאנשים כוח ללכת ברגל 17 קילומטר, אז אמרנו שהפעם ניתן את הצד השני, ניתן טיול קל מאוד, עם הרבה מים, עם זחילה מתחת לאדמה, זחילה קלה. זה בעצם כל מה שישראלים צריכים. צריכים להגיע למקום, אפשרות לעשות סיור קצר, לשבת על הדשא, לעשות מנגל, הילדים משתכשכים במים, נכנסים לנקבה, ואנחנו מדברים כמובן על אמת הביאר. חשוב לדעת שבעקבות בצפון יש אומנם שנת בצורת, הייתה שנת בצורת, אבל באזור המרכז ירד גשם כמו הכמות הממוצעת. ופה בגוש עציון ירד הרבה מאוד גשם וגם האזור פה גבוה, אז ככה עדיין ירוק. ומעיין הביאר אני כבר שנים לא זוכר אותו נובע בצורה כל כך מרשימה. זה אומר שלילד נניח בן עשר, עד לאן יגיעו המים? פחות או יותר לגובה 60 סנטימטר, זאת אומרת אין בעיה ללכת. ואנחנו שואבים את העודפי מים שיש. ובאמת כשאתה עומד שמה בתוך האדמה ומרגיש את המים הקרירים, ואתה רק יכול לדמיין כמה השקיעו בימי החשמונאים, בימי הורדוס, על מנת לקיים את המפעל הזה. והרלוונטיות דווקא בחג הפסח היא מאוד משמעותית, כי בעצם למה בונים כזה מפעל מים אדיר עם נקבה תת קרקעית באורך של 2.8 קילומטר? אנחנו לא הולכים את כולה היום, אבל הולכים חלק קרוב ל-100 מטר ממנה. ולמה השקיעו כל כך הרבה מאמץ, כל כך הרבה אנרגיה, כל כך הרבה כסף בכזה מפעל מים? והתשובה היא כמובן ירושלים והמקדש. אם אתה רוצה לקיים עיר בירה גדולה, וירושלים הייתה אחת הערים היפות ביותר בעת העתיקה בתקופת בית שני, ואם אתה רוצה לקיים מקדש, שגם המקדש, בית המקדש היה מקדש מפואר מאוד, גם במונחים… ירון, אנחנו חייבים לסיים, אבל אולי נסכם את דבריך בכך שכאז כן היום גוש עציון, או האזור הזה היה בעצם המגן של ירושלים. אז הצגת לנו את אמת הביאר. תודה רבה ושיהיה חג שמח. חג שמח. חג שמח, ניפגש בשבילים. ושלום לרב אמיר משיח עם רעיון לפסח, להגדה. שלום וברכה לך ולכל המאזינים. פסח זה יום שבו אנחנו מעבירים את המסורת ואת הסיפור של יציאת מצרים מהימים ההם לזמן הזה. אבל יש כמובן גם כן איזושהי אתגר או משימה שעומדת לפתחנו, והזוהר קורא למצה לחם האמונה. זאת אומרת שכנראה צריך לברר את האמונה שלנו באותה מסורת עתיקת יומין. וזה נעשה לאורך כל ההגדה על ידי שאלת שאלות. זה מה נשתנה, וזה ארבעה בנים דיברה תורה, וכל אחד שואל שאלה עם סגנון שונה. לפעמים השאלות קשות ונוקבות, אבל המסר המרכזי הוא ששאלה מכוננת אמונה. אולי נאמר פה משפט של דייוויד יום, אחד מגדולי הפילוסופים הסקוטים מהמאה ה-17, ובספרו הדיאלוגים על הדת הטבעית הוא אומר את המשפט המכונן הבא: לגבי אדם מלומד, להיות ספקן פילוסופי משמעו הצעד הראשון והחיוני ביותר אל המאמין השלם. כלומר, אם אנחנו תמיד חושבים ששאלה זה דבר כפירה, הרי שהיא באה ללמד אותנו בליל הסדר לשאול כדי להעמיק את האמונה. ככה מחזקים את האמונה שלנו ומוסרים אותה לדור הבא. בהצלחה. יפה. הרב אמיר משיח, שיהיה חג שמח וכשר ושמח, ותודה רבה לך. נגיד תודה לכל העוסקים במלאכה: שלום מנדל, אורנית אור, מתן דמינסקי, הראל דוידוביץ'. אני שרה ב"ק, מאחלת לכם חג כשר ושמח. תצאו לטייל, תסתכלו על השמיים, תיהנו מהירוק. אנחנו נהיה כאן בעוד שבועיים, אחרי פסח. להתראות. שומעים שזה ישראלי, שומעים שזה ישראלי, גלי גלי גלי ישראל. שלום לכם, חג כשר ושמח לכל המאזינים והמאזינות. אנחנו נמצאים ממש בערב פסח, והיום אנחנו נדבר על המצווה המרכזית של הלילה הגדול הזה, מצוות והגדת לבנך. הרמב"ם כותב בהלכות חמץ ומצה, מצוות עשה של תורה לספר בניסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמישה עשר בניסן, שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים, כמו שנאמר זכור את יום השבת. ומניין שבליל חמישה עשר? תלמוד לומר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה, בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. על אף שכל השנה כולה אנחנו מצווים להזכיר יציאת מצרים, כמו שאנחנו אומרים בכל יום בקריאת שמע בפרשת ציצית, אני ה' אלוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, מכל מקום בלילה הזה יש מצווה מיוחדת של סיפור. לא רק זכירה אלא סיפור, בדרך של שאלה ותשובה, כדי לעורר את הילדים. לכן אנחנו משנים בלילה הזה כמה דברים, מחלקים קליות ואגוזים, כדי שישאלו הילדים ויבינו שזהו לילה שונה ומיוחד, לילה של אמונה שעוברת מאב לבן. שיהיה לכולנו חג פסח כשר ושמח.