פוזיטיביזם בהלכה ובכלל שיעור 2

[הרב מיכאל אברהם] תתפקד כבר לאיזה מפלגה. אני? שקד. שלחו לי עכשיו סמס בדיוק ממשהו הבית היהודי, לא יודע. אני מנסה להוסיף את זה למספרי דואר זבל, אומר לי מספר לא חוקי. תתפקד. לא הסתכלתי אבל מי יודע. אני רואה הולך להיות עכשיו ברבע כמה חודשים האלו הולכים לשגע אותנו.

[Speaker A] כל הסמסים וזה, תחטוף עוד מעט, אם

[הרב מיכאל אברהם] לא התחלת, תחטוף, מכולם יסבירו לך ככה.

[Speaker A] דתי לפי החוק אתה יכול להגיש תביעה נגד מי ששולח לך.

[הרב מיכאל אברהם] בהצלחה. זה הטרדה, רוץ עם זה.

[Speaker A] לא, היו כאלו שעשו את זה.

[Speaker C] לא, אבל היה, הגיע סמס עכשיו אלי לפחות אני לא יודע עם כל המפלגות, סקר הגדול. תגיד למי אתה תצביע.

[Speaker A] נבחרת להיות שותף בסקר. היום קיבלתי שניים.

[Speaker C] ברגע שלחצת, לא, עכשיו דיברו ברדיו על זה, ברגע שלחצת על זה, אלו שעשו את העניין הזה הם כבר מקבלים דרך הסיפור הזה את כל הפרטים עליך, והם מתכוונים עכשיו להעביר את זה ליועצים של איזושהי מפלגה שהם עוזרים לה מבחינת תקשורת והכל, ואז הם יתחילו להפציץ אותך, אבל איך? הם יפציצו אותך באמצע הלילה על ידי המפלגה שאמרת שאתה הולך לבחור אותה כדי שהיא תימאס עליך לגמרי. רשע. זה

[Speaker A] יפה.

[Speaker D] זה רק מצד מפלגות הימין, האופציה האחרונה זה לא מצביע ימין, יש שמונה אפשרויות.

[הרב מיכאל אברהם] בטח יש גם מאחרים, אי אפשר לדעת. אני לא יודע איך עושים את זה, זה צריך אולי לסגור את הטלפון עד אחרי הבחירות. באמת משהו אני מחפש איזה דרך איך

[Speaker A] לבטל

[Speaker D] סמסים, לא יודע בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] לעבור לטלפונים הישנים. לא לענות, אבל מבלבלים את המוח. יש לך כל מיני התרעות, הגיע סמס, אתה לא יודע, אתה מחפש כאילו מה.

[Speaker A] סגור את הטלפון, תדבר רק דרך הווטסאפ.

[הרב מיכאל אברהם] בווטסאפ אני מניח אי אפשר. למה לא? בווטסאפ אתה צריך קבוצה, אתה לא יכול לשלוח. לא, בווטסאפ אי אפשר לעשות את זה, לכן לא עושים את זה בווטסאפ, כי אתה צריך קבוצה מוגדרת. לא משנה.

[Speaker A] אם הם יודעים את המספר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אחד אחד זה מסובך, סמס אתה נותן לכולם.

[Speaker A] תוציא את הסים ותעבוד רק כשאתה מחובר לווייפיי עם הווטסאפ.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה מה שאני אומר, אבל זה בהנחה שבווטסאפ אי אפשר להציק לי.

[Speaker A] לא מציקים, אני יודע.

[הרב מיכאל אברהם] כן, זה נכון,

[Speaker A] צריך לבטל את הסמס פשוט.

[הרב מיכאל אברהם] תהיה בעיה עם הטלפונים הכשרים, כל מיני חבר'ה פונים אלי שאין להם ווטסאפ וזה, טלפונים כשרים, אז אלה תמיד באים עם סמס. גם סמס זה נדמה לי לא חוקי, אבל זה יש שם כאלה.

[Speaker D] שאלות של אורן, עלו לי השאלות של אורן. מה? ענית בשו"ת שפתיל תכלת שאורן שאל אותך, מי שקראו לו לעלות לבית כנסת ואין טלית של פתיל תכלת בבית כנסת, מה לעשות? אמרת לא לעלות.

[הרב מיכאל אברהם] אמרתי לא לעלות?

[Speaker E] אמרת לעלות אבל אמרת שבעיקרון לא לעלות.

[Speaker D] אמרת שיש חולקים עלי, הרב אריאל, בסדר.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל יש כאלה שטוענים שבגלל שזה לא מעכב אז זה כאילו

[Speaker D] מצווה קיומית, זאת אומרת וולונטרי.

[הרב מיכאל אברהם] אמרתי זה לא מעכב את הלבן אבל זה ביטול עשה של תכלת, זה שני דברים.

[Speaker D] עדיף עם חליפה כאילו.

[הרב מיכאל אברהם] היינו בענייני פוזיטיביזם, התחלתי לדבר קצת על הלוגיקה, המשמעות של לוגיקה, על הדרישה האולטימטיבית לוודאות לוגית, דרישה לוודאות לוגית כתנאי לקבל טענה כלשהי או טענה כלשהי כקבילה. דיברתי על התיאור התלת שלבי של ההתבגרות, דרך זה ניסיתי להציג את האפשרויות השונות, פונדמנטליזם או סינתטיות או ספקנות. אלה בעצם שלוש אפשרויות. בזה רק אני אעיר איזושהי הערה בהקדמה לספר אמת ולא יציב, דיברתי על זה. אני אנסה, לא נסגר, יש פה איזה רוח

[Speaker D] או משהו.

[Speaker A] אפשר לסגור את זה? פשוט זה יהרוס את הסאונד. רגע, אני עומד על כיסא אני אגיע לזה.

[Speaker F] את זה גם צריך לנעול, רגע

[Speaker A] תביא לי

[Speaker F] רגע.

[הרב מיכאל אברהם] אז דיברתי שם בהקדמה לספר אמת ולא יציב, זה רק הערה בסוגריים על מה שדיברתי פעם קודמת, זה לא קשור ישירות אלינו, אבל הטענה שלי הייתה שחלק מחוסר היכולת של המערב להתמודד מול פונדמנטליזם, דאעש ולא יודע מה, כל מיני פונדמנטליסטים בכל מיני מקומות, נובע מהעובדה שזה בעצם שני צדדים של אותה מטבע. פונדמנטליזם וספקנות זה שני צדדים של אותה מטבע, כיוון ששני הצדדים מסכימים שרק ודאות, זאת אומרת משפט שיש לך לגביו ודאות הוא קביל. הפונדמנטליסטים אומרים טוב, אז אם ככה אז צריך לעלות לאיזה שהם ממדים על-שכליים, לא יודע בדיוק מה, משהו מיסטי, כדי להגיע לוודאות הנכספת, והספקנים אומרים טוב, כיוון שאי אפשר להגיע לוודאות אז אנחנו נשארים ספקנים, אבל שניהם מניחים שרק ודאות נותנת לנו קבילות. אין הסביר הוא לא, הסביר זה משהו סובייקטיבי, כמין התפיסה הזאת. ואז מה שקורה כתוצאה מזה שבעצם אין דרך להתמודד, כי הם מקבלים את הנחת היסוד של הפונדמנטליסטים. אז הפונדמנטליסטים אומרים תראו לנו יש את האמת המוחלטת ואין בלתה, וכל האחרים צריך להרוג אותם כשהם קטנים, והאחרים שצריך להרוג אותם כשהם קטנים אין להם מה להגיד כנגד זה חוץ מאשר להתגונן. זאת אומרת אתה יכול לנסות להתגונן אבל אתה לא יכול להתמודד עם זה פילוסופית. אתה, כי הדרך היחידה להתמודד עם זה פילוסופית זה להגיד חברים יש גם אפשרות לאמץ דברים רק בגלל שהם סבירים גם אם הם לא ודאיים. זאת האלטרנטיבה האמיתית, אבל פוסט-מודרניות לא מקבלת את זה, כי פוסט-מודרניות טוענת שאין דבר כזה סביר, סביר זה סובייקטיבי, זאת אומרת או ודאי או כלום. וכיוון שאין ודאי, דיברנו על זה שבסוף הנאורות מגלים שהכל קביל באותה מידה. ואז מה שקורה זה שלמרבה האירוניה, אבל זה תמיד, זה הרבה פעמים ככה, שני ההפכים האלה של ספקנות מול פונדמנטליזם הם לכאורה הפכים אבל בעצם הם יושבים על תשתית משותפת. ובגלל זה אי אפשר, לא מצליחים להתמודד עם זה. זה בדיוק מזכיר לי, היום מישהו סיפר לי שהיה בגרמניה, יש בגרמניה איזה מישהו שהוא בן שישים והוא רצה שיכירו בו כבן ארבעים. הוא רואה את עצמו כבן ארבעים. לא שמעתי את זה, זה הבוקר

[Speaker D] מישהו סיפר לי.

[הרב מיכאל אברהם] בהולנד, זה בהולנד, נכון, בהולנד. זה היה מאוד משעשע מבחינתי.

[Speaker D] הוא עושה את זה כקונטרה. מה? הוא עושה את זה כקונטרה על המגדר שכל אחד מגדיר. באמת?

[הרב מיכאל אברהם] כי אני אמרתי לבן אדם שסיפר לי שלדעתי הוא עושה את זה כקונטרה למגדר. כקונטרה, חד משמעית כקונטרה. כי הוא אמר לי לא לא, זה היה לגמרי ברצינות, ואני אמרתי לו בדיוק את זה, אמרתי לו שאני חושד שהוא עושה את זה כקונטרה.

[Speaker A] אני קראתי שבאיזו אוניברסיטה בארצות הברית אתה צריך להגדיר בין היתר אם אתה לבן או שחור וזה, ואחד שהוא לבן הוא אמר אני מרגיש שחור, הגדיר את עצמו שחור כי שחורים מקבלים גם איזושהי העדפה מתקנת וזה. אני שחור וזהו, וקיבלו אותו.

[הרב מיכאל אברהם] וזהו, והוא בן שישים אומר תכירו בי בן ארבעים, זה גדול. הנקודה היא שאתה, זאת אומרת ברגע שאתה לא מוכן לקבל את הסביר כאמיתי, אם אתה לא פונדמנטליסט לא נשאר כלום, מה שתגדיר השני צריך לקבל.

[Speaker F] מה עם חיסון שפעת, יקבל על חשבון הציבור או לא? למה לא? מעל גיל שישים הוא מקבל את החיסון שפעת בחינם, ומתחת לזה לא. וקצבת זקנה? הוא מבחינתו

[הרב מיכאל אברהם] בן שישים, מי אתה שתגיד לו שהוא בן ארבעים? הוא לא יקבל קצבת זקנה.

[Speaker A] אבל אני יכול, אבל אפשר לעשות הפוך, בן ארבעים יגיד אני מרגיש בן שישים וחמש ולקבל קצבת זקנה.

[הרב מיכאל אברהם] אז הנקודה היא שזה, הניסויים האלה, באמת אני חשדתי שזה באמת איזה שהוא ניסוי קונטרה כזה וזה לא טענה אמיתית וזה מעמיד אותך בפני דילמה.

[Speaker G] זה קונטרה למה?

[הרב מיכאל אברהם] זה קונטרה לכל המגדריסטים האלה שמגדירים את עצמם איך שהם רוצים. הוא אישה והוא מגדיר את עצמו גבר, או כושי שמגדיר את עצמו לבן, וכל אחד בקיצור, כל אחד מגדיר את עצמו איך שהוא רוצה. כי מה עומד מאחורי התפיסה הזאת? מה שעומד מאחורי התפיסה הזאת זאת איזושהי אמירה שאין באמת הגדרה אמיתית. הגדרה זה מה שאתה מגדיר, אם אתה מגדיר אישה ככה זה מה שאישה, אם אתה מגדיר אישה אחרת אז זה מה שאישה. אתה לא יכול להגדיר. עכשיו הניסויים מהסוג הזה בעצם. מעמידים אותך בפני מראה שמאלצת אותך להחליט. כי אם אתה באמת עקבי עם זה, אז אתה חייב להכיר בי כבן ארבעים למרות שאני בן שישים כי זה מה שאני מחליט. מה? אתה, מי אתה שתגיד לי אחרת? ברגע שתתקומם כי הרי אתה מבין שזה שטות, אז בעצם אתה חייב להודות שיש כנראה דברים שהם לא רק סתם עניין של הגדרה אלא הם משהו אמיתי. ואז אתה תצטרך להגן גם על הטענה שלך שאתה גבר למרות שאתה נולדת אישה, זה לא עומד בסטנדרטים הרגילים. אז למה פה אתה כן דורש שנכיר בך רק בגלל שאתה מגדיר את זה? עכשיו, אפשר להתמודד עם זה, אתה יכול להגיד בסדר, פה זה כן נראה לי שרירותי וההוא לא נראה לי שרירותי. אפשר לטעון טענה כזאת, אבל אבל זה דרך לנסות להעמיד את האנשים על ה על הטעות שלהם כי כי ה כי באמת האנשים האלה עושים את זה בתמימות. אני חושב, הרבה מהאנשים. הם באמת אומרים תשמע, מי אתה שתגדיר הרי כל הגדרה אם תגדיר אותה זאת ההגדרה. זה אמיתית הפילוסופיה שלהם, זה לא זה לא טכניקה כדי לקדם, רק טכניקה כדי לקדם אג'נדות. אולי יש כאלה שעושים את זה צינית, אבל אבל בסופו של דבר אני חושב שהרבה מאוד אנשים באמת נכנסים ל לצורת המחשבה הזאת ואומרים שזה באמת ככה. מי אתה שתגיד מה זה נישואין ומי זה גבר ומי זה אישה ומה זה יהודי ומה זה מגדר ומה זה לא משנה מה שאתה רוצה. ואז הם לאט לאט מתבצרים בתוך תפיסה כזאת שבעצם הכל זה הגדרה, קונבנציונליזם מה שנקרא. זאת אומרת, כל מושג הוא קונבנציה. זאת אומרת, אם הגדרת אותו אז זה המושג. ואז בעצם זה אומר שאם אם אתה באמת קונבנציונליסט אמיתי, אז מה שאני רוצה אני יכול לעשות איתך. והרי לזה לא תסכים. ואם אתה לא תסכים לזה, זה מעמיד אותך בפני מראה שאומרת רגע, קונבנציונליזם זה לא דבר כל כך פשוט. זאת אומרת, גם אתה מבין שלא כל דבר אפשר להגדיר איך שרוצים. אז עכשיו תסביר לי למה מה שאתה טוען זה כן בתחום דרגות החופש. זאת אומרת, את זה כן אפשר להגדיר איך שרוצים. במובן הזה, זה ביטוי של אותו מתח שתיארתי קודם. זאת אומרת, המתח הזה שאומר שאם משהו הוא לא ודאי, אז הוא שרירותי. נכון? זאת אומרת יש דברים שהם ודאיים. זאת אומרת, אני רואה פה קיר אז זה קיר. כמובן אחרי זה יבוא מישהו ויגיד מי אמר שזה קיר, אולי נקרא לו כיסא. בסדר, אבל אבל בהנחה שאנחנו מסכימים על מה זה קיר, אני רואה פה קיר אז יש פה קיר. אי אפשר להתווכח. אבל כל דבר מופשט, הגדרה. מה זה דמוקרטיה? מה זה יהודי? מה זה גבר? מה זה אישה? עניין של הגדרה. כל דבר שהוא הגדרה, אז אנשים כיוון שאין פה איזשהו מדידה שיכולה להראות לך אם זה נכון או לא, אז זה שרירותי. הם לא מוכנים לקבל משהו שהוא לא ודאי אבל מצד שני הוא גם לא שרירותי. מה שלא ודאי הוא שרירותי. לכן קשה מאוד להתמודד עם תפיסה כזאת, אלא אם כן אתה תוקף אותה עצמה. אתה לא יכול לתקוף את הגדרת המגדר, אין לך סיכוי. מה שאתה צריך זה לתקוף את הפילוסופיה שעומדת בבסיס העניין. את הקונבנציונליזם אתה צריך לתקוף, לא את הגדרת המגדר. צריך להסביר לו תגיד איפה עובר הקו בין הדברים שאני יכול להגדיר איך שאני רוצה לבין הדברים שאתה לא תהיה מוכן לקבל כל הגדרה שרוצים. תן לי אתה הגדרה, גם אתה רוצה לתת הגדרות, בוא תן לי, תגדיר לי אתה. והרבה מאוד אנשים לא יצליחו לעשות את זה וזה אולי יכול לגרום להם לחשוב מחדש על התפיסה שלהם. זאת אומרת, אבל אם אתה תתחיל להתווכח איתו אז הוא תמיד יגיד לך מי שמך ואין לך מונופול על ה מלא את החסר וכל מיני דברים כאלה. זאת אומרת, טיעונים מצחיקים מן הסוג הזה. שלפעמים אולי הם גם נכונים, אבל הרבה פעמים זה טיעונים טיפשיים.

[Speaker C] זה הנושא של סביר, שכל ישר, זה לא מגיע לאיזושהי הגדרה אובייקטיבית בסופו של דבר? אי אפשר לבוא ולומר שיש איזה קונצנזוס מה זה סביר?

[הרב מיכאל אברהם] קונצנזוס זה קונצנזוס, זה אם הרבה אנשים מסכימים. בגרמניה הנאצית היה קונצנזוס שצריך להרוג יהודים.

[Speaker C] לא, בסדר.

[Speaker F] אבל אורי אבנרי אמר שדמגוגיה זה הטיעונים בהם משתמש מי שדעתו שונה מדעתי. כן, אז אוקיי, אז מה שסביר. אז זה,

[הרב מיכאל אברהם] אבל אתה מבין שהטיעונים האלה לקחו את אורי אבנרי או חברים שלו, לא משנה, למקומות שבהם באמת שום טיעון הוא לא מוכן לקבל. כל טיעון הוא נרטיב, הוא נרטיב אינטרסנטי שלוקח אותך לאיזה מקום שאתה רוצה להגיע. וזה הסכנה בדבר הזה כי לפעמים זה באמת נכון. אבל לראות בזה את חזות הכל זה מנטרל את אפשרות השיח. אתה לא יכול לדבר. זאת אומרת, כי כשאני אומר לך שאתה טוען טיעון דמגוגי, אז אתה אומר כי כי כי מה שאתה לא אומר זה מה שנקרא דמגוגיה. לא נכון, לפעמים אתה באמת דמגוג. אתה מבין? זאת אומרת, הרבה פעמים צריך להיזהר מ…

[Speaker F] אני חושב שהוא התכוון במובן הציני, אבל עכשיו אני חושב אולי לא הבנתי נכון.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא בטוח, אני לא יודע.

[Speaker G] לא, אבל מי יחליט?

[הרב מיכאל אברהם] מה? מי יחליט? וזה בדיוק הנקודה שהחברה האלה תמיד אומרים, מי יחליט? לא יודע מי יחליט, אין לי מדדים מדעיים שזה נכון או לא נכון. אבל יש איזה שהוא שכל ישר, איזה שהוא קומון סנס שאומר שזה נכון וזה לא נכון.

[Speaker C] הקומון סנס הוא מרחף איפה שהוא באוויר, הדבר הסביר והשכל הישר. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אני אומר, זה לא אובייקטיבי במובן המדעי. אין מכשיר שיגיד לך שתיים וחצי למשל. זה לא, כל אחד מבין שזה ככה. כל אחד מבין שזה, אתה לא יכול גבר שיגדיר את עצמו כאישה, זה דביל.

[Speaker A] אבל גם באופן מדעי, כל חוק מדעי הוא בדיוק כזה. מה? כל חוק מדעי הוא כזה, הוא לא עובדתי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, עובדה מדעית, לא חוק מדעי. עובדה זה מה שמדדת, מה שראית.

[Speaker A] בדיוק, אז בוא נדבר על זה.

[הרב מיכאל אברהם] וחוק, חוק הוא לא עובדתי?

[Speaker A] אותו דבר.

[Speaker G] אהרון ברק היה

[Speaker A] אומר, אני יודע, איינשטיין עד סוף ימיו אמר שתורת הקוונטים לא נראה לו שנכון, כן. אוקיי. אף על פי שהוא היה ממייסדיה, כן, המובילים האלה, כן.

[הרב מיכאל אברהם] בכל אופן, זאת רק הערה בסוגריים, זה לא קשור למהלך שלנו, אבל אני אומר שהתיאור שנתתי בפעם הקודמת של ההתבגרות, שלוש אפשרויות ההתבגרות, צריך לשים לב שמה שעומד מאחורי זה, זה משהו שהוא מאוד מעשי. זה משהו שמופיע בעולם שלנו יום יום. כפל הפנים הזה של ספקנות מול פונדמנטליזם שהם לא מצליחים לדבר אחד עם השני, אין דרך להתמודד באמת. עד שאתה מחליט לצאת למלחמה ולהרוג אותם. זאת אומרת, אתה לא יודע איך מתמודדים עם דבר כזה. זאת אומרת, אתה לא, אתה גם לא יכול להעביר חוקים שאוסרים את זה כי זה נגד הדמוקרטיה. הם משתמשים בכלים הליברליים כדי לקדם את האג'נדה הפונדמנטליסטית שלהם ואין לך כליברל מה להגיד להם. זאת אומרת, כי האמת שהם צודקים. עד שאתה מתחיל להמציא מושגים כמו דמוקרטיה מתגוננת ודברים מן הסוג הזה שבעצם מה שמחביאים מאחוריהם זה שיש גבול לליברליזם. זאת אומרת שגם ליברליזם אין פירושו אנרכיה מוחלטת. זאת אומרת, יש אמת ולא אמת, למרות שאני לא יודע להגיד לך למה אצלי התפיסה שלי היא ודאית. אתה חולק עלי וזה בסדר, אתה יכול לחלוק עלי, אבל גם אני יכול לחלוק עליך. זאת אומרת, אני לא טוען שאני בטוח צודק, אבל אני טוען שזה שאני לא בטוח זה לא אומר שאני לא צודק. וזו הנקודה. אני חושב שזו נקודה מאוד חשובה כי הרבה מאוד אנשים כשאתה דוחף אותם לפינה, הם לא מצליחים להסביר לעצמם את הנקודה הזאת, הם באמת נמצאים במצב מביך. אין להם מה לענות לטענות של הפונדמנטליסטים. אגב, גם הרבה פעמים מחזירים בתשובה משתמשים בטכניקות כאלה. כי הם באים מעולם פונדמנטליסטי באופן עקרוני, זאת אומרת עולם של אמיתות מוחלטות שבאות מלמעלה, לא מהשכל שלנו, ומולם כשעומד איזשהו ליברל נבוך, הוא לא יודע איך מתמודדים עם טיעונים מן הסוג הזה והרבה פעמים הוא לא יצליח להסביר להם, תראו, זה לא נראה לי סביר מה שאתם אומרים. זהו, לא נראה לי סביר. לכל היותר הוא יוכל להגיד להם, בסדר, אתם לגמרי צודקים, יש לכם הוכחות, אבל כל אחד והאמת שלו, מין טענות מן הסוג הזה. כי בסוף אתה מבין שזה נבוב. אתה לא באמת יכול להסתמך על דבר כזה, להתבצר באיזושהי פוסט מודרניות מוחלטת. בעוד שבעצם מה שאתה מתכוון לומר, רק אתה לא יודע לנסח את זה, זה לא נשמע לי סביר. אני לא חושב שזה נכון. וזה בסדר, יש נכון ולא נכון למרות שאני לא יודע להוכיח לך את מה שאני אומר. ואין לי איזה מקור טרנסצנדנטי שמעביר אלי את האמת הזאת ואין לי הוכחה ואין לי כלום, ועדיין זה מה שנראה לי נכון. כי זה נורא פונדמנטליסטי להגיד דבר כזה, לכן הרבה פעמים אתה יכול להשתמש בואקום הליברלי כדי לדחוק את הרגליים של הליברל. זאת אומרת, כי הליברל לא יודע לנסח לעצמו ליברליות שהיא לא פוסט מודרנית. זאת אומרת, ליברליות שלא מוכנה לקבל הכל. זה מתח כזה בתוך העולם הליברלי. איך תעשה דבר כזה? אז ממציאים כל מיני מושגים, דמוקרטיה מתגוננת וזה, אבל זה מושגים, השאלה איפה פילוסופית זה יושב. איפה הטענה הפילוסופית. לכן בעיני הניתוח הזה שעשיתי בפעם הקודמת הוא מאוד מאוד חשוב ליום יום שלנו. זו לא פילוסופיה מופשטת בלבד, יש פה משהו שיש לו נגיעות לממש כל רגע. טוב, זה רק הערה בסוגריים. עכשיו, אז דיברנו על המשמעות של הלוגיקה ועל זה שבסך הכל אי אפשר לצפות לזה שכל טענה שנקבל תהיה טענה שמוכרחת לוגית. זה מצד אחד. מצד שני, יש כאלה שלוקחים את זה רחוק מדי. ותמיד הטענה, כשאני נגיד יוצא לי להתווכח עם אנשים, גם באתר מדי פעם זה קורה אבל גם מעבר לזה, יוצא לי להתווכח עם אנשים, אז אומרים לי, תראה, לא הכל זה לוגיקה. אני מנסה להראות להם שיש סתירה במה שהם אומרים, או שזה לא משנה מה, איזה טיעון לוגי כנגד. אומרים לי, לא הכל זה לוגיקה. מה זאת אומרת לא הכל זה לוגיקה? גם אני מסכים שלא הכל זה לוגיקה. זאת אומרת, יש דברים שאליהם אתה מגיע לא באמצעים לוגיים, כמו שאמרתי עכשיו, אמצעים של סבירות, אני מסכים. אבל פה זה משהו אחר. כשאני מראה שיש בשיטתך סתירה, אז אתה לא יכול להגיד לי לא הכל זה לוגיקה. גם אני מסכים שלא הכל זה לוגיקה, אבל לוגיקה היא תנאי הכרחי. גם אם לא מספיק. זאת אומרת, עקביות לוגית חייבת להיות בתפיסה שלך. העובדה שעקביות לוגית לא נותנת לך את כל מה שאתה רוצה זה ברור. עקביות לוגית זה רק מסגרת, בתוכה אתה תמלא אותה עם שכל ישר, הכל נכון, אבל מה שלא עקבי לוגית הוא לא חוקי. אתה לא יכול, הרבה פעמים אנשים מוכנים לחיות עם סתירה, בשני עקרונות סותרים בתוך משנתם, ואומרים אוקיי, לוגיקה זה לא הכל. לא הכל לוגיקה, אני נתקל בזה כל הזמן, אני מקבל חום מהדברים האלה, ואני לא מצליח להסביר להם, טוב אתה מתמטיקאי כזה, פילוסוף כזה, בסדר, לא הכל לוגיקה. עכשיו, מה זאת אומרת לא הכל לוגיקה? אז מה שאתה אומר הוא גם נכון וגם לא נכון בו זמנית? זאת אומרת, אתה אומר לי שאתה יהודי מאמין אז בעצם אתה גם לא מאמין בו זמנית? מה אני אמור להבין ממה שאתה אומר? לא לא, גם זה טיעון לוגי. גם זה טיעון לוגי, גם זה לא חוקי. אתה לא יכול לדבר עם אחד כזה. צריך להבחין פה בין שתי משמעויות של הטענה הזאת שלא הכל לוגיקה. המשמעות הראשונה זה מה שדיברתי עד עכשיו, שאני לגמרי מסכים לה, שלא הכל לוגיקה. אני לא מסכים שרק טיעון לוגי יכול לאפשר לי לקבל טענות. מצד שני, הלוגיקה היא תנאי הכרחי גם אם לא מספיק בשביל שאני אקבל משהו. זאת אומרת, אם הוא לא עומד במבחן הלוגיקה אז הוא לא נכון. אם הוא עומד במבחן הלוגיקה עכשיו צריך לבדוק או שהוא נכון או שהוא לא נכון, כי הלוגיקה היא בדרך כלל דסטרוקטיבית, לוגיקה היא לא קונסטרוקטיבית. אתה לא יכול בכלים לוגיים להגיע למשהו, להגיע למשהו שהוא אמיתי. אתה יכול בכלים לוגיים לפרוך טענה, זאת אומרת להגיד הטענה הזאת לא נכונה.

[Speaker A] כמו אצל פופר, פופר של המדע, נכון.

[הרב מיכאל אברהם] אבל ניסוי

[Speaker A] יכול רק, זה

[הרב מיכאל אברהם] ניסוי, אבל אני אומר שגם לוגיקה היא כזאת.

[Speaker A] יכול רק להפריך, לא יכול,

[הרב מיכאל אברהם] זה ניסוי בשיטת ההפרכה, אבל אני מדבר על הלוגיקה. הלוגיקה בדרך כלל יש לה תפקיד דסטרוקטיבי, לא קונסטרוקטיבי. זאת אומרת כי להוכיח מסקנה מתוך סט של הנחות, בסדר, זה טיעון לוגי, אבל בסופו של דבר הכל מתחיל ונגמר בהנחות. לכן זה בדרך כלל לא דבר משמעותי. זאת אומרת מתוך ההנחות שאני מניח אני אגיע למסקנות שלי, זה לא מה שיחדש לי מישהו שמדבר איתי. בדרך כלל טיעון לוגי יראה לי, יביא אותי לסתירה. זאת אומרת הוא יראה לי שמשהו בהנחות שלי סותר את עצמו או המסקנה שלי לא באמת נובעת מהם. לכן זה תפקיד, הלוגיקה היא תפקיד הרסני, וזאת המשמעות, הרסני אני מתכוון תפקיד הורס, לא ארסני, תפקיד בונה. אבל התפקיד שלה הוא להרוס ולא לבנות. ולמה? בדיוק ממה שאמרתי קודם. כי הלוגיקה היא תנאי הכרחי אבל לא מספיק. זאת אומרת אם אני מראה לך שזה לא עומד במבחן הלוגי אז זה לא נכון, הרגתי אותך. אם אני מראה לך שזה עומד במבחן הלוגי זה עוד לא אומר שזה נכון, זה רק אומר שעכשיו אפשר להתחיל לדבר. לכן לוגיקה באופן טבעי בוויכוחים היא בדרך כלל מועלת בכיוון הנגטיבי, בכיוון ההורס ולא בכיוון הבונה. ואגב, מה שמשמש בכיוון הבונה זה מה שנקרא רטוריקה. יש לזה שם רע במחוזותינו לרטוריקה, כי אנשים רואים את זה כמילה נרדפת לדמגוגיה. אבל זה לא נכון. דמגוגיה זה באמת כינוי גנאי, זאת אומרת זה טיעון מטעה, זה מישהו שמנסה לבלבל אותך. רטוריקה זה לא זה, רטוריקה זה מי שיש לו כושר הסבר טוב. מותר שיהיה לך כושר הסבר טוב, זאת אומרת זה לא דבר שפוסל, להיפך, כושר הסבר טוב זה נהדר. החפץ חיים אמר שמי שחסר לו בהסברה חסר לו בהבנה. זאת אומרת מי שיש לו כושר הסבר טוב הוא כנראה גם מבין טוב, הוא כנראה גם יש לו עמדה טובה או נכונה או משכנעת. אוקיי, אז לכן ה, אז מה זה כושר הסבר טוב? מה זה אומר כושר הסבר טוב? זה נקודה מאוד מעניינת כי כושר הסבר טוב זה בעצם היכולת שלך לשכנע בן אדם במסקנה באופן פוזיטיבי, להבדיל מהכושר הלוגי שזה היכולת שלך למצוא סתירה במשנתו של בן אדם. זה כושר לוגי, אוקיי? היכולת הסבר טובה או יכולת רטורית זה בעצם משהו שהוא שילוב של לוגיקה וספרות. זאת אומרת אם אתה סופר טוב, אם אתה יודע לתאר דברים טוב, להסתכל עליהם ממבט מעניין, אז יש לך יכולת רטורית טובה. ומה זה אומר? זה אומר שבאמצעים האלה אתה יכול לקחת בן אדם ולשכנע אותו במשהו, לאמץ משהו באופן פוזיטיבי. זאת אומרת לשכנע אותו בטענה שהוא לא מסכים לה. לכן הכלים הפוזיטיביים זה רטוריקה, הכלים הנגטיביים זה לוגיקה. והלוגיקה היא תנאי הכרחי אבל לא מספיק. זאת אומרת העקביות הלוגית אומרת אוקיי זה על השולחן, על זה אפשר לדון, מה שלא עקבי לוגי הוא לא על השולחן בכלל. מבין הדברים שעל השולחן עכשיו איך אני אדע מה נכון? את זה אני עושה באמצעים רטוריים. זאת אומרת נגיד אם ננסח את זה בשפה של טיעון לוגי, טיעון לוגי בנוי על הנחות, אז את המסקנה אני יכול לגזור מתוך ההנחות בכלים לוגיים, אבל איך אני מאמץ את ההנחות עצמן? איך אני אדע שהנחות נכונות, על סמך מה אני מאמץ אותן? אלה שלא יודעים לנסח את זה לעצמם, הנחות זה דבר שרירותי. כי אין, וזה עוד פעם שיקוף של התפיסה שאומרת שמה שהוא לא מוכח אז הוא שרירותי. אלא שאם זה ככה אז כמובן הכל שרירותי. דיברנו על זה בפעם הקודמת, כי אם ההנחות שרירותיות אז מה שאתה גוזר מהן גם הוא שרירותי. אז מה אם גזרת את זה בכלים לוגיים? גזרת את זה ממשהו שרירותי. אז מה זה עוזר? אלא האופציה היחידה לא להיות ספקן וגם לא פונדמנטליסט זה להבין שיש לי איזושהי יכולת להכיר דברים באיזשהו סוג של תצפית. זאת אומרת אני פשוט רואה שזה נכון. מה שנקרא שכל הישר או אינטואיציה או איך שלא תקראו לזה, אבל זה איזושהי יכולת לראות שדבר מסוים הוא נכון. אין לי הוכחה ואין לי שום דבר, וזה נשמע לי נכון. לא כי הגיע ממרום ולא בגלל שיש לי הוכחה. אין לי שום דבר, להנחות יסוד אין הוכחה בהגדרה. אלא שזה נראה לי סביר. אוקיי? אז אני חושב שזה סוג של תצפית ולא של מחשבה, אבל זה עוד דיון, אני לא אכנס לזה כאן.

[Speaker G] זה כמו אקסיומה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, איך מגיעים לאקסיומות? כן, או להנחות היסוד. אבל אקסיומה לא במובן השרירותי, לפעמים אומרים אקסיומה הכוונה שרירותי, ככה. לא כי זה נכון אלא כי זה מה שאני מניח. אני רוצה לטעון שלאקסיומה יש מעמד, זה לא משהו שרירותי. נכון שאין לי הוכחה עבורה, אבל אני מבין באמצעות האינטואיציה שלי שהדבר הזה הוא סביר, שהדבר הזה הוא נכון. האינטואיציה הזאת זה בעצם היא משתמשת בכלים רטוריים. זאת אומרת אני רואה דברים מזווית מסוימת ואני מבין שזה נכון. עכשיו סופר טוב למשל מכניס אותך לתוך סיטואציה וגורם לך להסתכל על דברים מאיזשהי זווית שפתאום מכניסה אותך לתוך איזושהי תובנה שכך נכון או כך לא נכון. זה הכוח של סופר. עכשיו אם אני רוצה לשכנע מישהו, יש לנו איזה שהוא ויכוח על טענה כלשהי ואני רוצה לשכנע מישהו, אז אני יכול להראות לו שזה סותר טענה אחרת שלו. זה לשכנע אותו באמצעים נגטיביים, זאת אומרת להראות לו שהאמצעי שלך לא נכון. אני יכול לשכנע אותו באמצעי פוזיטיבי, אתה יכול להגיד תראה אני לא יודע לשכנע אותך במשהו שמה שאתה אומר לא נכון, אבל בוא אני אראה לך למה אני חושב שמה שאני אומר הוא כן נכון. איך? בוא תתאר לעצמך סיטואציה כזאת, אני מביא לו משל. משל זה כלי רטורי, לא כלי דמגוגי. זה כלי רטורי, זאת אומרת משל זה עוזר להבהיר דברים, משל טוב, כן? אז אני משתמש באיזה שהוא משל או אני כותב לו סיפור, ואני אומר לו בוא תקרא את הסיפור, תנסה להיכנס לתוך הסיטואציה ותנסה לראות את הדברים מהזווית שאני רואה אותם. זה לא משכנע אותך? ולפעמים אני אצליח, זאת אומרת לפעמים הוא פתאום יראה שזה משכנע אותו. זה כלים רטוריים וכאן אני מראה לו לא שיש סתירה במשנתו, הרסתי את מה שהוא חושב, אלא הבאתי אותו לראות את הדברים מהזווית שלי ובזה שכנעתי אותו שמה שאני חושב נכון, לא שמה שהוא חושב שגוי. בסדר? זה דרך רטורית להבדיל מדרך לוגית.

[Speaker D] אבל רטוריקה היא לשני הכיוונים, זאת אומרת גם לשלילה. בטח. גם לסתור משהו היא קיימת.

[הרב מיכאל אברהם] תראה, ברגע שהוא השתכנע שמה שאני אומר נכון ממילא יוצא שמה שהוא אמר לא נכון, אבל השאלה היא מה גורר מה. האם אתה משכנע אותו שמה שהוא אמר לא נכון וממילא יוצא שמה שאני אומר נכון, או שאתה משכנע אותו שמה שאני אומר נכון וממילא הוא מבין שמה שהוא חשב זה לא נכון. הראשון זה לוגיקה והשני זה רטוריקה.

[Speaker E] כן, כן, גם לגבי הלוגיקה שאנשים עונים לך לפעמים שלא הכל זה לוגיקה, הרי גם אתה לפעמים אומר שבפרדוקסים יש לך שתי הנחות יסוד שהן לכאורה סותרות לוגית אבל עדיין אתה לא מוותר על שתי ההנחות למרות שיש סתירה לוגית כי אתה מאוד משוכנע בהן.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, על זה אני הולך לדבר.

[Speaker E] דיברנו על זה בחולשת הרצון ובידיעה ובחירה של הקדוש ברוך הוא.

[הרב מיכאל אברהם] אני אדבר על זה, אני אדבר על זה כי השאלה היא צריך להגדיר טוב את הסיטואציה. אז באמת הטענה שאני רוצה לומר זה שלמרות שהטענה שלי שהלוגיקה היא לא חזות הכל, אבל הלוגיקה היא תנאי הכרחי. זאת אומרת זאת מסגרת הדיון, בתוכה עוד מתנהלים עוד הרבה דברים, רטוריקה. אבל זאת מסגרת הדיון, מה שלא עומד בסטנדרטים הלוגיים אז הוא לא במשחק. ולכן בסופו של דבר יש דבר כזה שנקרא הוכחות בדרך השלילה. זאת אומרת אם אני אראה לך שמה שאתה אומר מוביל לסתירה אז פרכתי את מה שאתה טוען, נכון? בהנחה ש… עוד פעם, כשאני מראה לך שמה שאתה אומר מוביל לסתירה זה כמעט תמיד מערב בתוכו את מה שאתה אומר פלוס עוד כמה דברים כי זה אמור לסתור עוד משהו. אז אתה צריך לוותר על אחד מהם. זה לא תמיד לוותר על מה שאנחנו מתווכחים עליו, אבל אתה צריך לוותר על משהו במשנתך. ההוכחה בדרך השלילה היא תמיד בעייתית כי היא לא אומרת לך על איזה מההנחות שלך לוותר. אתה יודע שמכלול ההנחות הזה מוביל אותך לסתירה, לכן ברור שלפחות אחת מהן אתה צריך לוותר עליה, אבל זה לא נותן לך רמז על איזה מהן לוותר. אתה צריך להחליט על זה בעצמך ולפעמים אתה תוותר לא על ההנחה שעליה אנחנו מתווכחים אלא על הנחה אחרת. בסדר, אבל זה לפחות דרך שאפשר לנסות ולהשתמש. עכשיו באמת פה אני רוצה להיכנס למה שאורן דיבר עליו קודם, וזה השאלה מה זה מה פירוש לחיות עם סתירות או מה עושים עם סתירות שאין לנו פתרון עבורן. אז באופן עקרוני, כשאני מוצא סתירה בין שני עקרונות, אז זאת הוכחה בדרך השלילה לזה לטענה ששתיהן ששתיהן נכונות. זאת אומרת, ברור שלא נכון ששתיהן נכונות. אחת משתיהן לפחות אני אמור לוותר עליה, אוקיי? על זה בנויות הוכחות בדרך השלילה. זאת אומרת, הוכחות בדרך השלילה אומרות שאם אתה מניח את זה אתה מגיע לסתירה, ממילא אתה לא יכול להניח את המכלול שהנחת, משהו ממנו אתה צריך אתה צריך לוותר. אבל יש הרבה פעמים מצב, מה שאורן תיאר קודם אם הבנתי נכון, יש הרבה פעמים מצב שהתחושה שלי שאין פה באמת סתירה אמיתית, אבל אני לא מצליח להסביר למה. אוקיי? זאת אומרת, אני חושב ששני הצדדים נכונים למרות שמישהו הראה לי שיש סתירה ביניהם. לדעתי אין ביניהם סתירה אמיתית, אבל אני לא מצליח לנסח גם לעצמי, לא רק לאחרים, למה באמת אין סתירה, כי על פניו שכנעו אותי שזה כן סותר אחד את השני. פה זה מצב מאוד בעייתי, כי מצד אחד תמיד ייתכן שאני לא מספיק חכם ויבוא מישהו יותר חכם ויראה לי שאין סתירה בין שני הדברים, זאת אומרת זה בהחלט יכול להיות. מצד שני, כל עוד אני משוכנע שיש סתירה בין שני הדברים, אז אני לא יכול לחיות עם שניהם. זאת אומרת, כי אם אני לא יכול לקבל את איקס ולקבל את וואי כשמבחינתי וואי שקול ללא איקס, אוקיי? כי אז בעצם מה שאני אומר שגם איקס נכון וגם לא איקס נכון מבחינתי. עוד פעם, יכול להיות שאני טועה ואחרי שמישהו יסביר לי זה באמת לא נכון ו-וואי לא שקול ללא איקס, אבל כרגע כל עוד מבחינתי זה שקול, אני לא יכול להגיד שאני מקבל את שני הצדדים. כל מה שאני יכול זה רק להשהות את השיפוט. זאת אומרת, אני יכול להגיד אני לא יודע מה לעשות עם זה, שני הדברים נראים לי נכונים, אני לא מוכן לוותר על אף אחד מהם. חוש הריח שלי אומר שאין פה סתירה אמיתית, אבל אני לא יודע לנסח. אבל עדיין צריך להבין שאת המסקנות שאני מסיק מתוך ההנחות האלה אני צריך להעמיד בסימן שאלה. אני לא יכול להמשיך לחיות עם שניהם ולהגיד אוקיי אני לא מבין למה אבל אין פה, זה לא, אני לא חושב שזה דבר לא עקבי. כי כמו שאתה אומר שיכול להיות שיבוא מישהו ויגלה לך שאין סתירה, באותה מידה יכול להיות שלא יהיה מישהו כזה. זאת אומרת, אתה טועה ובאמת יש פה סתירה כמו שהראו לך, אתה בעצמך אין לך תשובה לזה. אז להגיד שנגיד קחו את הידיעה האלוקית וחופש הבחירה, כן, מה שבדרך כלל מקובל לחשוב שיש בזה סתירה לוגית, שהקדוש ברוך הוא יודע הכל מראש ולנו ביחד עם זה יש בחירה חופשית. אוקיי, אז הרבה אנשים בתחום הזה אומרים כן אנחנו חיים עם הסתירה הזאת, זאת אומרת שני הדברים נכונים כי שניהם נגיד זה נתון מהתורה, אז יש לי אמון במה שהתורה אומרת

[Speaker A] והידיעה של הקדוש ברוך הוא זה משהו אחר, יכול להיות שכן.

[הרב מיכאל אברהם] כן, לא משנה, כל מיני ניסוחים מהסוג הזה, אבל הטענה היא שכיוון שיש לי איזשהו מקור אמין שאומר לי את שני העקרונות אני נוטה לחשוב ששניהם נכונים. יש ביניהם סתירה, אז אולי אני לא מספיק חכם אבל יבוא מישהו יותר חכם והוא יסביר לי למה אין פה סתירה, אוקיי? אז מה עושים במצב כזה? אני אומר שאפילו במצב כזה שהוא יכול להיות, אני לא חושב שאפשר להכחיש את העובדה, לא כל אחד מאיתנו כזה חכם שתמיד עולה על כל סתירה. אפשר, בן אדם יכול לטעות או לא להבין או לא להיות עם יכולת להתיר סתירות, זאת אומרת זה דבר מורכב. אבל עדיין אני חושב שאתה חייב להשהות את השיפוט שלך ואתה לא יכול להמשיך עם זה פוזיטיבית. זה לא אותו דבר כמו משהו שאין לי הוכחה עבורו, מה שדיברתי קודם. אין לי הוכחה עבורו אבל זה נראה לי סביר, עם זה אני הולך ומזה אני גם מסיק מסקנות והכל בסדר. במקום שבו הראו לי שיש סתירה בין דברים, התחושה שלי היא שאני מפספס פה משהו ויכול להיות וזו התשובה, לא יכולה לאפשר לי לחיות עם שני הצדדים האלה עדיין. היא יכולה רק להגיד תראה אני בינתיים לא מחליט החלטה לוותר על אחד מהם, כי אני גם לא יודע להחליט איזה מהם, שניהם נראים לי משכנעים ובדיוק בגלל זה, זה שני צדדים של אותה מטבע. כיוון ששניהם נראים לי משכנעים ואני לא מוכן לוותר על אף אחד מהם, אז די ברור שהם גם לא סותרים אחד את השני, לי ברור, אבל אני לא יודע לענות על מה שהציגו בפניי, הטיעון שהציגו בפניי. ואז אני אומר טוב אז אני משהה את השיפוט. אבל את המסקנות אני באמת לא, אני לא אוכל להסיק מסקנה ממערכת שבתוכה יש שני עקרונות שסותרים אחד את השני, כי גם ברמה הלוגית אפשר להסיק מזה כל מסקנה שלא תהיה, מערכת שמכילה בתוכה סתירה. אז לכן נדמה לי שאפילו במצב כזה צריך להבין שאני לא יכול סתם להמשיך לחיות עם שני הצדדים, זאת אומרת זאת לא אופציה. אני יכול להגיד אני משהה את השיפוט, זה כן, אבל אני לא רואה בזה הוכחה בדרך השלילה שתאלץ אותי לוותר על אחת משתי ההנחות האלה. אני נשאר בדיני ספקות, אני לא יודע, אני לא יודע איך.

[Speaker E] למה שלא תהיה בחזקת קמייתא? על כל מסקנה שהייתה לך, גם אחרי שהתעורר הספק הזה, תישאר עליה.

[הרב מיכאל אברהם] כי אתה נשאר עם מסקנות סותרות כל הזמן. אתה לא יכול ברמה הלוגית, כל עוד זה סותר מבחינתך, אתה לא יכול להשתמש בכלים לוגיים כדי להשיג מזה מסקנות.

[Speaker E] כן, גם אחרי שאתה משהה את השיפוט, אבל אתה נשאר עם אותם דרכי התנהלות כאילו כי אין לך סיבה לשנות אותם.

[Speaker D] זה סתם שמרנות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא שמרנות, או כלל הנהגה מה שקוראים בהקשר ההלכתי. בסדר, אבל אם אני שואל אותך מה באמת, לא מה אתה תעשה, השאלה מה אתה תעשה זו שאלה שאני לא יודע איך לענות עליה. אבל השאלה מה באמת זה איך תשפוט אחרים שחושבים אחרת, אני יודע למשל, או משהו כזה. שמה אני חושב שאתה צריך להשהות את השיפוט. אתה לא יכול להמשיך עם שני הצדדים כל עוד לא ביררת שזה לא סותר. עכשיו, גם פה צריך לחלק בין שני דברים. יש הרבה פעמים מצב שאתה רואה שני דברים סותרים, אבל הסתירה היא לא סתירה לוגית, אלא זה נראה לך לא קומפטיבילי, כן, לא מתיישב אחד עם השני, אבל זו לא סתירה לוגית. למשל, אתן לכם דוגמה, שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים, אז חז"ל אומרים באחד מהם זו פרה אדומה, ששלמה המלך אמר. אחד מהם זה פרה אדומה, שמה? שהיא מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים. זה פרדוקס. אין בזה שום פרדוקס במובן הלוגי. מה הבעיה? הכהן שמתעסק באפר הפרה הוא נטמא, טימאה בגדיו, והאפר עצמו אחרי שהוא מוכן הוא מטהר את הטהורים. איפה יש פה סתירה לוגית? יש פה משהו שלא מובן אולי, ולפני שדיברתי על זה פעם, אני אפילו חושב שיש בזה אפילו משהו שאפשר להבין אותו, עד כמה שאפשר להבין טומאה וטהרה. הכהן שואב אליו את הטומאה וממילא נשאר באפר היכולת לטהר, כי הטומאה הלכה אל הכהן שהכין את האפר. אולי, אני לא יודע, זה סתם.

[Speaker F] כמו נטילת ידיים. אני אם אני מאכיל מישהו, הידיים שלו קשורות מאחורי הגב, הוא צריך ליטול ידיים, לא אני, לא הנגיעה בלחם היא זו שקשורה לטהרה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, למרות ששמה יכול להיות שזה באמת רק לא פלוג, כי בסופו של דבר ההנחה היא שכשאתה אוכל אתה אוכל בידיים שלך, אז גם כשאתה עושה את זה באיזשהו מקרה פתולוגי לא כך אומרים לך עדיין הידיים.

[Speaker F] אז יש אבל מי שמתעסק עם הלחם למה הוא לא צריך ליטול ידיים?

[הרב מיכאל אברהם] גם כן שיקול של לא פלוג.

[Speaker F] מי שמכין סנדוויץ' ונוגע בלחם הוא לא צריך ליטול ידיים.

[הרב מיכאל אברהם] ושוב פעם לא פלוג, כי בדרך כלל מי שמכין הוא מי שאוכל, זאת אומרת זו ההנחה. אולי, לא יודע, שאלה מעניינת.

[Speaker D] אגב, אפרופו זו סטייה קצת מהנושא, הידיעה ובחירה. בחירה כתובה בתורה, איפה הידיעה כתובה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה שהקב"ה כל יכול, היפלא מה' דבר או משהו כזה, אז ההנחה של אנשים שכאילו אמור לדעת הכל. אני מסכים, אני חושב שהוא לא יודע, בדעתי, אבל אני אומר כשאני מביא את זה רק כדוגמה, אז אנשים אומרים אני חי עם הסתירה הזאת. מה זאת אומרת אתה חי עם הסתירה הזאת? אם הדבר הזה אחד סותר את השני ואין לך תשובה, מה נקרא אתה חי עם הסתירה הזאת? אז בינתיים אחד משניהם לא נכון. זאת אומרת, אלא אם כן מישהו יסביר לך למה זה לא סותר.

[Speaker A] אמרת לו כן, גם הבחירה לא כתובה בתורה,

[Speaker D] אבל

[הרב מיכאל אברהם] אתה יכול להגיד אולי לוותר על הידיעה. לא, אני מסכים, אני באמת חושב שזה לא, אין

[Speaker A] משמעות לידיעה של משהו שאתה יכול לבחור.

[הרב מיכאל אברהם] אז אולי נדבר על זה בהמשך, דיברתי על זה בחברה. כן.

[Speaker E] גם הבחירה לא כתובה בתורה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, בחירה בחיים, ובחרת בחיים, הנני נותן לפניך את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע ובחרת בחיים.

[Speaker E] בסדר, אבל יש גם ויחזק את לב פרעה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, ויחזק את לב פרעה זה הפוך, זה ההוכחה שיש בחירה, כי יודעים שנטלו ממנו את הבחירה, זה אומר שבדרך כלל יש את הבחירה ואצלו נטלו את זה ממנו. ואפילו שם יש מפרשים שאומרים שלא לגמרי נטלו, רק הכבידו. טוב, עוד פעם אני אומר, עם התורה הייתי מסתדר. זאת אומרת, אני חושב שיש בחירה כי אני חושב שיש בחירה. כמו שהרמב"ם אמר על הקדמות ועל הגשמיות. זאת אומרת, אם אני אשתכנע מדעית פילוסופית שאין לי בחירה, עם הפסוקים של התורה אני אסתדר. זאת אומרת זה חלק מטענתי שמהמקרא אי אפשר ללמוד שום דבר. פה אני רוצה להבחין בין שני סוגי סתירה. יש סתירה לוגית ויש סתירה מהסוג כמו עם הפרה אדומה. שם הסברה נראית קצת מוטרדת מאיך זה יכול להיות שזה עושה שתי פעולות הפוכות, אה? אבל אין פה שום סתירה לוגית. אין פה, מי שינסה להצרין פה משהו לא יצליח להצרין את זה כמשהו שהוא סותר לוגית אחד את השני כשתי טענות הפוכות ברמה הלוגית. לכן הרבה פעמים כשמדברים על סתירות, כמעט בכל הפעמים אגב כשמדברים על סתירות, מדברים על סתירות מהסוג הזה, לא סתירות מהסוג הלוגי. סתירות מהסוג הזה אין בעיה לחיות עם שני הצדדים. זאת אומרת, אם אני חושב ששני הצדדים נכונים, רק אני לא מבין איך הם מתיישבים אחד עם השני. אבל לא שהם סותרים לוגית אחד את השני, רק אני לא מבין איך הם מתיישבים. אז מה? אני גם לא מבין למה מניחים תפילין. אין בזה שום בעיה. הבעיה של חיים בסתירה היא רק במקום שבו הסתירה היא סתירה לוגית. ולמה? כי הבעיה של חיים בסתירה זה לא הדיסוננס הפסיכולוגי שאני מרגיש מתח איך אני אחיה עם זה, אני מדבר על בעיה פילוסופית, זאת אומרת של חיים עם סתירה. חיים עם סתירה פירושה אני חי עם טענה איקס וטענה לא איקס בו-זמנית. אז אתה מאמין באיקס או שאתה מאמין בלא איקס? זאת אומרת אתה צריך להחליט. פשוט המילים, המילה לחיות בסתירה כשאתה מדבר על סתירה לוגית זה פשוט ביטוי חסר מובן. אין דבר כזה לחיות בסתירה. או שאתה מאמין באיקס או שאתה מאמין בלא איקס. אתה לא יכול להאמין גם באיקס וגם בלא איקס בו-זמנית. פשוט בלתי אפשרי אפילו אם אתה רוצה. זה לא הבעיה של המתח הפסיכולוגי או איך תעשה את זה, זה פשוט לא מוגדר, אין דבר כזה. אם אתה מאמין באיקס אז זה אומר שאתה לא מאמין בלא איקס, ולהיפך. אז לכן הרבה פעמים ותראו את אחדות הניגודים וכל הבלבולי מוח האלה, הרבה פעמים זה פשוט מיושם על מקומות שהסתירה היא לא סתירה לוגית. פשוט הסתירה היא לא סתירה לוגית. ואז פשוט הדוגמה שהפילה לי את האסימון זה היה, אני לא זוכר אפילו ביחס למה הוא הביא את זה, בני שלום יש לו ספר על הרב קוק, בין רציונליזם למיסטיקה אם אני לא טועה זה נקרא. ושמה בשני מקומות הוא מדבר על אחדות הניגודים בהערות בספר. הוא מדבר על אחדות הניגודים והוא מביא את הלוגיקה התלת-ערכית של לוקשביץ', שלוקשביץ' היה לוגיקן פולני. פולין זה מעצמה לוגית. באמת, זאת אומרת יש אסכולה פולנית בלוגיקה, פולין זה מעצמה לוגית. אחד הלוגיקנים הידועים בפולין זה היה לוקשביץ', נראה לי איפה שהוא במחצית הראשונה של המאה העשרים. והוא ניסח לוגיקה תלת-ערכית שבעצם מדברת על לשפוט טענות בלוגיקה שיש לה שלושה ערכי אמת לא שניים. לא אמת או שקר אלא אמת או שקר או פי, טרו אור פולס אור פי. הפי זה פרדוקס, לא משנה, אבל עזוב כרגע את זה שזה פרדוקס, שלושה ערכי אמת. בסדר? ואז שמה כמובן אין את חוק השלישי הנמנע. זאת אומרת או שדבר הוא אמיתי או שדבר הוא שקרי, כי יש אופציה שלישית. הרי יכול להיות שמשהו הוא לא אמיתי ולא שקרי, הוא פי, אוקיי? משהו אחר. אז לא משנה, הוא בנה לוגיקה שלמה עם טבלאות אמת של לוגיקה תלת-ערכית. ובני שלום הביא שמה את הלוגיקה התלת-ערכית של לוקשביץ' כדי להסביר שכשהרב קוק דיבר על אחדות הניגודים באיזשהו הקשר אז זה בסדר גמור, יש לוגיקה שמתארת את זה והכל בסדר ואנחנו מסודרים. זה כמובן שטויות. זה שטויות בגלל שלוגיקה תלת-ערכית היא לא באמת לוגיקה אלטרנטיבית. היא בסך הכל כלי פורמלי כדי לתאר תחומי מחשבה מסוימים. יש מקומות שבהם אני יכול לתאר את זה כאילו שיש לי לוגיקה של שלושה ערכים, אין עם זה בעיה, לא נורא. אבל ברור שהלוגיקה שאיתה אני חושב היא תמיד הלוגיקה הבינארית. זאת אומרת כשאני בונה את הטבלאות של לוקשביץ' אני בונה אותם עם לוגיקה בינארית. ההוכחות שאני בונה למה כתוב פה פי, פה טי ופה אף זה הוכחות שבחלקן הן הוכחות בדרך השלילה. אחרי שהגדרת את הלוגיקה התלת-ערכית, בתוכה אתה משחק את המשחק התלת-ערכי וזה בסדר, יש תחומים שבהם המודל הזה יכול להיות מודל מועיל. זאת אומרת אם תתייחס לזה כאילו שיש פה לוגיקה וכאילו שיש פה שלושה ערכים ואתה יכול, כמו בתורת הקוונטים אגב, אותו עניין. גם בתורת הקוונטים יש אנשים שחושבים שאם הם מנסחים לוגיקה שהיא לא לוגיקה רגילה, שמה יש כאלה שמוותרים נגיד על טרנזיטיביות של לוגיקה, לא משנה, כל אחד מוותר על משהו אחר כדי להסביר את הלוגיקה המוזרה הזאת של תורת הקוונטים, אז הם חושבים שהם פתרו את הבעיה. הם לא פתרו שום בעיה. זאת אומרת אתה לא יכול לחרוג מהלוגיקה הבינארית הרגילה. זה סתם שטויות. זה שנתת לזה ניסוח פורמלי זה לא פותר כלום, אתה בסך הכל ניסחת פורמלית מה שאני אומר במילים. אז מה? הבעיה בעינה עומדת. הרי את ההוכחות שאתה עושה בתורת הקוונטים אתה גם עושה הוכחות בדרך השלילה. זאת אומרת אתה משתמש בלוגיקה רגילה בתורת הקוונטים כדי לנסח את התורה עצמה. תורת הקוונטים לא מערערת על הלוגיקה שלנו, כי אם כן אפשר לזרוק גם אותה עצמה לפח כי היא בנויה על הלוגיקה שלנו. אתה לא יכול להגיד שאתה מאמין בתורת הקוונטים וגם לא מאמין בתורת הקוונטים. זה שטויות. אוקיי? לכן גם שם אנשים לא מבינים שלוגיקה קוונטית היא לא פרשנות. אנשים מתייחסים ללוגיקה קוונטית כאחת מאפשרויות הפרשנות לתורת הקוונטים. אחד הפשרים שמציעים לתורת הקוונטים זה שבאמת הלוגיקה הבינארית היא לא נכונה. תורת הקוונטים לימדה אותנו שהלוגיקה בעצם צריכה להיות לוגיקה אחרת. זה שטויות. זה לא פשר, אלא זה בסך הכל מודל פורמלי שיכול לעזור. אתה יכול להשתמש במתמטיקה הזאת של לוגיקה תלת-ערכית כדי להראות את החישובים בתורת הקוונטים. אוקיי, אם זה מועיל לך בסדר גמור, כמודל זה בסדר. כל עוד אתה לא נותן לזה משמעות שמצאנו פה לוגיקה. לוגיקה לא מודדים במעבדה בקיצור. עם לוגיקה מגיעים אל המעבדה, לוגיקה לא יוצאת מהממצאים שאנחנו מודדים במעבדה. אז הטענה בעצם מה שאני רוצה לומר זה שהרבה פעמים כשמשתמשים במושג אחדות הניגודים, אז זה מה שרודולף אוטו כותב, זה פילוסוף נוצרי ידוע שכתב ספר, הספר הידוע שלו נקרא הקדושה. בהקדמה למהדורה האנגלית של הספר אז הוא כותב שאחדות הניגודים זה מפלצתו של העצל. זאת אומרת מי שמתעצל לחשוב אז אומר אני אחדות הניגודים, אני חי בסתירות, במקום להיכנס לעובי הקורה ולהסביר למה אין פה סתירה. לא לא, אני חי ב… אז לכן הנקודה היא שאני חושב שבמקום שבו הראו לך סתירה לוגית פורמלית חזיתית, בדרך כלל אתה צריך להבין שכנראה טעית. זאת אומרת לא יהיה לזה פתרון. התחושה הזאת שאני יכול לחיות עם הסתירה ורק אני לא מספיק חכם כדי להסביר למה זה לא סוטה, היא מופיעה במקומות שבהם הסתירה היא לא סתירה לוגית אלא סתירה מהסוג של מה שדיברתי קודם של

[Speaker F] הפרה אדומה.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת הסתירה הזאת של שני דברים שנראים לי לא מתאים אחד עם השני אבל כן יש לזה המון דוגמאות. רוב הסתירות, אני אתן לכם עוד דוגמה. זה גם אסימון שנפל לי פעם כשגליה נדל נפטר. אז קראתי מאמר הספד בהארץ שכתבה אני חושב שזה לא היה יהודית רותם, יש לה בת שלה אני חושב שגם כותבת שם, אני לא זוכר את השם שלה. היא כתבה הספד. זאת אומרת היא בעצם חרדית לשעבר, סופרת יהודית רותם מוכרת. גם הבת שלה אני חושב כותבת שם, שכחתי את השם. נדמה לי שזה הבת והיא כתבה קצת על הדמות הזאת, דמות מעניינת, והיא ניסתה לתאר לקוראי הארץ את הדמות הזאת, ובין היתר היא הופתעה מהשילוב המוזר שהיה באישיות של גליה נדל, שמצד אחד הוא היה מאוד פתוח ומצד שני הוא היה מאוד קיצוני. והיא אמרה שזה לא מתיישב, איך יכול להיות שבנאדם שהוא כל כך

[Speaker F] פתוח…

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, ממש לא. הרב שך לא היה פתוח בכלל. גליה נדל היה גם פתוח וגם קיצוני. זאת אומרת, והיא לא הבינה איך שני הדברים האלה מופיעים אצל אותו בנאדם. עכשיו כשקראתי את זה זה היה מאוד מעניין כי הרבה פעמים חשתי בתוך עצמי גם את העניין הזה, שאני חושב שיש תחומים מסוימים שבהם אני קיצוני אבל אני חושב שאני בסך הכל בנאדם פתוח. זאת אומרת אז השאלה היא למה זה לא סוטר. ואז התחלתי לחשוב ובעצם הגעתי למסקנה שזה בכלל לא סוטר. בסופו של דבר המסקנה שלי הייתה לא רק שזה לא סוטר, זה בדרך כלל בא ביחד. כי מתי אתה יכול להרשות לעצמך להיות קיצוני? מתי שאתה פתוח ואתה מכיר את האופציות האחרות והגעת למסקנה שזאת הנכונה והאחרות לא נכונות, ואז יש לך מספיק ביטחון כדי להגיד אוקיי, אני בדקתי את האופציות האחרות ואני אומר לכם שאתם מדברים שטויות, זה מה שנכון וזה הכל. לעומת זאת אם אני לא פתוח ולא מוכן לבדוק את הדרכים האחרות אני אף פעם לא יכול לדעת אולי זה נכון ואולי זה נכון.

[Speaker F] אבל פונדמנטליסטים הם גם כן קיצוניים. מה? פונדמנטליסטים הם גם כן קיצוניים למרות שהם לא בודקים כלום.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני לא טוען שזה חייב ללכת ביחד, אבל אני אומר שפתיחות בהחלט טבעי בעיניי שתוביל לקיצוניות.

[Speaker H] ולא כל כך טבעי, כי בדרך כלל אם מישהו… הרי אם מישהו יוצא לבדוק הוא מוכן לשמוע את הדעות האחרות, זה כנראה אומר… יכול להיות שזה כי הוא אומר מה אכפת לי לשמוע אותם, זה לא יזיק.

[הרב מיכאל אברהם] לא, כי הוא רוצה לדעת אולי הם צודקים.

[Speaker H] אז אני אומר, כנראה זה אומר שהוא מניח שהנחת המוצא שלו היא שזה לא ברור מאליו מה שהוא אומר.

[Speaker A] נכון. ואחרי שהוא בדק הוא עשוי להגיע למסקנה…

[Speaker H] שנייה, ולכן אני אומר, ומי שיוצא מתוך הנחה כזאת אז בדרך כלל כשיש ויכוחים שהם לא תלויים בעובדות ברורות, זאת אומרת אני לא מדבר על משהו שאתה באמת בודק מה נמצא ואז אתה רואה שזה ככה, אלא ויכוחים שברעיונות, ברוח, אז בדרך כלל גם אחרי שתבדוק אתה אולי תישאר באיזשהו ספק.

[הרב מיכאל אברהם] כלומר לא אולי, אני אומר, העובדה שגם הפונדמנטליסטים הם קיצוניים, אני לא טוען שהקשר הוא קשר הכרחי, אבל אני אומר…

[Speaker H] לא אני אומר שזה לא קשר הכרחי, הקשר הוא הפוך. לא, הקשר ההפוך הוא לא הכרחי,

[הרב מיכאל אברהם] הוא יכול להיות, את זה אני לא מסכים. בזה אני לא מסכים. אני כן חושב שלפחות כנטייה אני הייתי מצפה שמי שפתוח דווקא זה יוביל אותו ליותר קיצוניות באופן כללי. עם כל ה… אני מסכים שיש גם אפשרויות אחרות. כי זה אומר שהוא בדק ואם הוא הגיע למסקנה אז הוא הגיע למסקנה. זאת אומרת אז להיפך, אז הוא יכול הוא כבר לא מצפה לשום דבר מהצד השני והוא יכול לפסול אותו ולהגיד שהוא לא מסכים, שהוא לא רואה בו שום דבר, כי בדקתי. אבל אם לא בדקתי איך אני יכול להגיד שאני לא רואה בו שום דבר? רק אם אני סתם פונדמנטליסט פנאט שלא מוכן בכלל להאמין שיש אצל מישהו…

[Speaker H] אבל אז זה קיצוניות שבאה מכך שאתה פנאט.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה מה שאני אומר, יכולה להיות קיצוניות מזה שהגעתי. יכולה להיות קיצוניות מזה שהגעתי באמת למסקנה שאני צודק והאחרים אומרים שטויות. לא בגלל שאני פנאט באופי. וקיצוניות פילוסופית, לא קיצוניות פסיכולוגית. וקיצוניות פילוסופית זה אומר שאחרי שבדקתי הגעתי למסקנה שאני צודק והאחרים טועים. פנאטיות זה תכונת אופי. זה לא פילוסופיה. אני מדבר קיצוניות פילוסופית, לא קיצוניות פסיכולוגית.

[Speaker E] יש את הסיפור בשם ספרד באינקוויזיציה אז חכמים פחות מסרו נפש והעמי ארצות הם יותר החסיד

[הרב מיכאל אברהם] יעבץ.

[Speaker E] שאז אתה רואה מפה דווקא שככל שאתה נקרא לזה יותר קיצוני אז יש…

[הרב מיכאל אברהם] לא ושמה זה חוכמה, זה לא דווקא פתיחות. אינטליגנציה, השכלה או משהו כזה, לא חושב שזה פתיחות. שמה זה משהו שכתבתי על זה פעם באחד הטורים, שהאתוס הרי האתוס הבני ברקי הוא החסיד יעבץ, הוא הוא מאוד מרכזי שם. על האמונה התמימה והאנשים הפשוטים שהולכים עם האמת שלהם בלי כל ההתפלספויות של התלמידי חכמים. יש משהו בבעלי בתים שהוא הרבה יותר יציב, הרבה יותר חזק מאשר התלמידי חכמים. וזה מה שהחסיד יעבץ מספר שבגירוש ספרד מי שהיה מוכן ללכת עם האמת שלו עד הסוף זה בדרך כלל היו הבעלי בתים. תלמידי חכמים מצאו לעצמם כל מיני פתרונות. ולמה? זה מאוד הגיוני, כי הבעל הבית מבחינתו זה הכל ירד מהר סיני, הוא לא יודע חוכמות, אצלו זה מה שאסור אסור, מה שמותר מותר. הוא לא לא… אבל תלמיד חכם יודע, אוקיי, בעניין הזה יש מחלוקת ראשונים, אני יודע שאפשר פה לספק הרי זה ופיקוח נפש אז זה… ואני אעשה את זה בגרמא עם יד שמאל. אם אני תלמיד חכם אז אני יודע שאפשר לשחק עם

[Speaker A] המערכת, בדיוק, יש

[הרב מיכאל אברהם] אתה יכול לשחק עם המערכת הזאת. זה אני חושב שבהקשר הזה תמיד עולה לי, האנשים חושבים שבבני ברק יש דיכוי של נשים, שהגברים מדכאים את הנשים. הם לא מבינים שהמצב הוא הפוך. בדרך כלל הדוסיות האמיתיות בבני ברק זה הנשים. זאת אומרת אם הגבר ירצה לא ללכת לכולל הוא יחטוף בעיטות מאשתו שתזרוק אותו לכולל. זאת אומרת זה בדרך כלל כמובן יש תמיד דוגמאות אבל בדרך כלל. למה? כי האישה לא למדה. האישה לא למדה אז כל מה שהבעל עושה שלא מתאים למה שהיא לא יודע שמעה בסמינר או לא יודע אצל ההורים שלה, אז הוא כופר בעיקר. מה זאת אומרת הרי משה רבנו בהר סיני אמר שחייבים ללכת עם גרביים ארבעים דנייר, איך אתה קונה לי גרביים עשרים דנייר? אתה כופר, אתה אפיקורוס. עכשיו היא לא מעלה בדעתה שהגרביים זה איזשהו סוג של מנהג מפוקפק כזה או אחר שבכלל השאלה למה צריך ללכת איתו. אבל מי שלמד יודע. אז העם הארץ כשהוא מסתכל על התלמיד חכם הוא חושב שכל מה שהוא עושה זה פוילישטיקים. עכשיו זה אגב לפעמים זה נכון. לפעמים התלמיד חכם בגלל שיש לו עודף כלים ועודף אפשרויות ועודף זה הוא הרבה פעמים גם משתמש כשאתה נמצא במצוקה כמו בגירוש ספרד, אני יכול להבין שתלמיד חכם מוצא לעצמו איזשהו מסלול שאולי במבט קר הייתי אומר זה לא מחזיק מים. אבל הוא משכנע את עצמו כי אתה יודע, מחיר מאוד כבד להמשיך להיאבק כאן. והעם הארץ אין לו, הוא לא יודע כלום, הוא לא יודע חוכמות, זה אסור אז גמרנו, הקדוש ברוך הוא אמר זה הקדוש ברוך הוא אמר, מה אכפת לי שישרפו כולם. זאת אומרת הוא ירא שמיים אמיתי. אז במובן הזה יש משהו מאוד חזק בעם הארצות. זאת אומרת העם הארצות, אני רק לא חושב שבגלל זה אני אהפוך את העם הארצות לאתוס, זה מה שמנסים לעשות כתוצאה מזה. אני אומר אוקיי, צריך להיות חכם ולהשתדל לא ליפול במלכודות שחכם יכול ליפול אליהן, אבל אני לא מוכן להפוך את הטיפשות או את העם הארצות לאידיאל רק בגלל ששמה באמת הבן אדם ילך עם שלו עד הסוף. הוא ילך עם השקר שלו עד הסוף. אוקיי, אבל מי אמר שמה שהוא הולך עליו כלו עם הארץ חסיד? זאת אומרת, מי אמר שמה שהוא חושב זה באמת הדבר הנכון. אז זה ההבדל בין מה שהנקודה הזאת זה בדיוק העם הארץ הוא פנאט פסיכולוגי, הוא לא פנאט אידיאולוגי, כי אידיאולוגיה הוא לא מכיר אותה בכלל. הוא פנאט פסיכולוגי, הוא הבין שזה ככה והוא לא מוכן לשקול אפשרויות אחרות. התלמיד חכם הוא לא פנאט. למה הוא לא פנאט? כי הוא שוקל אפשרויות, הוא מבין שיש כיוונים שונים וכולי. הוא צריך להיזהר לא לעשות שיקולים כאלה שהם לא נכונים רק בגלל האילוצים. ובמובן הזה הוא צריך להיזהר להיות פנאט אידיאולוגי גם אם הוא לא פנאט פסיכולוגי, אבל שיהיה פנאט אידיאולוגי, שילך עם מה שהוא חושב עליו חושב אותו עד הסוף. אוקיי, אז עכשיו אני כבר רוצה לעבור לשלב הבא. אז עכשיו מה שאני בעצם רוצה לדבר קצת זה באמת על המושג של הסתירה הלוגית,

[Speaker A] זאת אומרת ש…

[הרב מיכאל אברהם] ופה פה אנחנו נכנסים לשאלות הפרדוקסליות, כי הרבה פעמים כשאנחנו, סליחה, לא גמרתי את הדוגמה, הדוגמה של הפתיחות והקיצוניות. ברגע שהבנתי שבעצם שני הדברים האלה לא סותרים, אז או לפחות לא בהכרח סותרים, אז פתאום הבנתי ש… שיש סוג מסוים של סתירות שהוא לא סתירות לוגיות, אלא הוא זה נראה לאנשים לא מתיישב. עכשיו אתה לא מבין אולי למה זה לא סותר אחד את השני, אבל יש לך תחושה חזקה שזה לא סותר. ואם יש דבר כזה יופיע בדרך כלל במקום שבו אתה לא יכול להצרין ולהראות שיש סתירה. אם אתה תצרין ותראה שיש סתירה, אז אתה מבין שפה לא יבוא אף אחד ויראה לך שזה לא נכון. אם כי, יכול להיות שגם בזה אתה טועה, אבל זה לא יופיע שם, התחושה הזאת לא תופיע שם. התחושה הזאת מופיעה באותם סתירות מהטיפוס הזה, של קיצוניות מול פתיחות, או של פרה אדומה שמטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים, או כל מיני דברים כאלה שהם נראים לנו על פניהם לא מובנים, אבל זה לא באמת סתירה לוגית. ושמה, זה הייתי אומר זה יותר שאלה מקושיה. זאת אומרת, אז יש לי שאלה איך זה מתיישב, לא קושיה. סתירה זה קושיה. בסדר? לכן אני חושב שבסופו של דבר לחיות עם סתירה לוגית זה כמעט, אם הסתירה היא סתירה לוגית, אני לא חושב שאני, כמעט לא מעלה בדעתי מצב שאני אמצא במצב שאני אומר אוקיי, אבל בכל זאת שני הצדדים נכונים, אולי יבוא מישהו חכם ויראה לי שאין סתירה. עקרונית זה יכול להיות גם בסתירה לוגית, יכול להיות שטעיתי בהצרנה, יכול להיות שטעיתי בחישוב הלוגי, וזה יכול להיות. אבל שמה זה כבר במובן מסוים רמייה עצמית. זאת אומרת, המקום שבו אני מוכן לחיות עם הסתירות זה כשהסתירות הם לא סותרות אחד את השני לוגית. ולכן למשל בידיעה של הקדוש ברוך הוא ובחירה חופשית, השאלה הגדולה שעומדת ביסוד העניין זה השאלה אם זאת סתירה לוגית או לא סתירה לוגית, או סתירה מהטיפוס הרך יותר כמו שדיברתי עליה קודם. כי אם זה סתירה לוגית, אז עזוב אותי מכל הניסוחים, צריך לוותר על אחת משתי האפשרויות. אם אתה יכול לטעון שאין פה סתירה לוגית ברמה המושגית, זה לא סותר אחד את השני, אז אפשר לדון. יכול להיות שאני לא מבין איך זה מתיישב, אבל יבוא מישהו חכם ויסביר לי. אני כן יכול להמשיך לחיות עם שני הצדדים של הסתירה. זה מוביל אותי בקיצור לנושא הפרדוקסי.

[Speaker E] בכל זאת הרצון עשית ניתוח, השלכת שם איזה פרדוקס, בין היכולת של בן אדם,

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל ושם אני חושב שניסיתי להראות למה אני לא חושב שזה פרדוקס בסופו של דבר. מצאתי פתרון, כי באמת אם לא היה לי פתרון אז אתה צריך לוותר על אחת משתי האפשרויות. לכן זה הרבה פעמים ברור שככל שאתה מזדהה יותר עם שני הצדדים, אתה תחפור יותר עמוק כדי למצוא את הפתרון למה זה לא סתירה. אבל אם בסוף חפרתי ולא מצאתי, וזה נשאר סתירה ברמה הלוגית, אז מה שנקרא הוכחה בדרך השלילה. אחרת אתה לא אמור לקבל שום הוכחה בדרך השלילה. מישהו יראה לך שיש סתירה במשנתך, תגיד לו אוקיי, אבל יבוא מישהו יותר חכם ויראה, אי אפשר לדבר ככה. אז איך אנחנו מוכיחים אחד לשני דברים? עכשיו פירקת גם את הלוגיקה, לא רק את הרטוריקה, זאת אומרת פה לא נשאר כלום. זאת אומרת אתה כבר לא יכול להשתכנע בשום צורה, כי תמיד אתה יכול להגיד אוקיי, מה שזה כבר פונדמנטליזם. זה בעצם אומר שמה שאני חושב לא עומד לבדיקה, אפילו אם מישהו יוכיח לי שיש בזה סתירה לוגית אני לא מקבל את הטענה הזאת. וזה נראה לי בעייתי, התעקשות בעייתית. טוב, מה זה פרדוקס בעצם? פרדוקס זה מצב שבו שני דברים, או לא שני דברים, אלא מערכת הנחות מובילה אותי לשתי מסקנות סותרות, לדבר והיפוכו. ואז בעצם זה אומר שמשהו במערכת ההנחות שלי לא נכונה. והרבה פעמים פרדוקס אגב זה איזשהו סוג של ניסוי, פרדוקס זה הוכחה בדרך השלילה. שאם מערכת הנחות מובילה אותך לסתירה, זה הוכחה בדרך השלילה לזה שמשהו במערכת ההנחות שלך לא נכון. או בהקשרים מדעיים נגיד, לפעמים עושים מה שנקרא ניסוי מחשבתי. ניסוי מחשבתי זה לא ניסוי שעושים במעבדה. אומרים בוא ננסה לדמיין סיטואציה, ננתח אותה לפי הקריטריונים או לפי העקרונות שבהם אני מאמין, ואני אראה שאני מקבל תוצאה סתירתית. וזה אומר שבעצם במערכת העקרונות שבה אני מאמין יש איזושהי בעיה, אני צריך לשנות אותה, לוותר על משהו, או משהו כזה. זה תפקידו של ניסוי מחשבתי. הניסוי מחשבתי זה בסך הכל לייצר מתוך המערכת שאני מחזיק בה סוג של פרדוקס. כי בניסוי אמיתי, ניסוי אמיתי לא עובד ככה, ניסוי אמיתי פשוט מראה לך עובדתית שמה שאתה אומר לא נכון. זה הכל, פשוט זה סותר את העובדות. אתה צופה במשהו ואתה רואה שמה שאתה מנבא מהתיאוריה שלך לא עולה מהניסוי. ניסוי מחשבתי לא מביא לך שום עובדה חדשה. אז למה שאני אוותר על משהו בגלל ניסוי מחשבתי? כי הניסוי המחשבתי הוא לא ניסוי באמת. הוא בסך הכל אומר בוא ניישם את מה שאתה חושב על סיטואציה היפותטית ואני אראה לך שיוצאת שם סתירה. אז זה בסך הכל לנסח, ניסוי מחשבתי הוא פרדוקס. ניסוי מחשבתי זה לבנות פרדוקס מתוך מערכת עקרונות שאני מאמין בהם.

[Speaker E] לפעמים בחז"ל עולה קושיה והם נשארים בקשיא. לומר בסדר, לא נורא.

[הרב מיכאל אברהם] זהו, זה מה שנקרא לחיות עם זה, אבל זה רק במקום שהקושיה היא לא לוגית. אגב, זה מה שהראשונים אומרים, מה ההבדל בין קשיא לתיובתא. שתיובתא דוחה את את מה שהקשית עליו, קשיא לא. מה ההבדל? זה בדיוק ההבדל שאני מדבר עליו כאן. אם הסתירה היא סתירה לוגית, אז אני לא בונה על זה שיהיה מישהו חכם יותר שיפתור לי אותה, ולכן אני חייב, הוכיחו לי בדרך השלילה שאני טועה. קשיא זה בדיוק אומר שיש פה איזשהו משהו שאני לא מבין איך הוא מתיישב, אבל זה לא סתירה לוגית. אין לי הסבר למה זה לא מתיישב, יבוא מישהו יותר חכם ויסביר. כל עוד אני משוכנע במה שאני אומר, אני לא זורק אותו מכוח קשיא. זה בדיוק ההבדל. העובדה שיש תיובתא מראה שהקשיא זה לא זה, כי אחרת לא הייתה תיובתא. אחרת על כל דבר הייתי יכול להגיד אולי יבוא מישהו יותר חכם ויסביר לי. אז למה יש בעולם תיובתא? זה אומר שיש מצבים שזה תיובתא ויש מצבים שזה קשיא. וזה דווקא אילוסטרציה יפה למה שאני אומר כאן. אגב, יש מקומות שבאמת הראשונים פוסקים כמו הדעה שכנגדה נגמר בקשיא. הגמרא סותמת בקשיא על אחת הדעות והרמב"ם פוסק את זה להלכה. ועל זה מדברים בעלי הכללים שאומרים שקשיא זה לא בהכרח דוחה את העניין.

[Speaker F] בטח נכתבו ספרים שלמים של קשיות. בטח נכתבו ספרים עם…

[הרב מיכאל אברהם] וואו. יש ספר שנקרא חזות קשות. זה ספר, יש קושיות, רבי עקיבא איגר למשל זה אחד שנשאר תמיד בצריך עיון על הרבה מאוד מקומות. יש רבי עקיבא איגר על הגמרא, יש רבי עקיבא איגר על המשנה ועל השולחן ערוך נדמה לי. ויש ספר, שלושה ספרים בכרך אחד, שכל ספר מיישב את הקושיות של רבי עקיבא איגר, אחד על הגמרות, אחד על המשניות ואחד על השולחן ערוך. פשוט ספר שעובר צריך עיון צריך עיון של רבי עקיבא איגר ומיישב אותם. אחד אחרי השני. מי זה כתב? זה שלושה ספרים שונים. לא חושב שזה אותו בנאדם. אבל כרכו אותם ביחד, אספו אותם, אני חושב. זה חזות קשות זה נקרא. זה על הגמרא חזות קשות נדמה לי.

[Speaker D] יש כתוב ודוק, ודוק מה הכוונה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, דוק הכוונה שתדייק בזה ותראה שאני צודק. לא קשור לקושיה. כשאני אומר משהו שאני חושש שהקורא לא יבין, שיחשוב על זה עוד פעם כדי להבין שאני צודק, אני כותב

[Speaker A] לו ודוק, תעיין היטב.

[הרב מיכאל אברהם] אם תעיין היטב תראה שאני צודק. אולי במבט ראשון אתה לא רואה את זה, תחשוב שוב. דוק זה תדייק כלומר. בכל אופן לא יודע למה לפעמים כותבים דוק עם גרשיים.

[Speaker D] יש אומרים דוק ותמצא קשה ויש אומרים דוק ותמצא קשוט.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אני חושב שודוק במקור זה הכוונה תדייק, זה לא אולי גרשיים זה אפילו שני יו"דים של ותדייק, לך תדע. כל מיני שיבושים התגלגלו כאלה. בוא נחזור לענייננו. בכל אופן, אז הפרדוקס כמו שאמרתי קודם זה בעצם ניסיון להראות סתירה בתוך מערכת הנחות מסוימת וזה בעצמו מהווה הוכחה בדרך השלילה כנגד אותה מערכת הנחות. זאת אומרת, משהו מההנחות האלה אתה צריך לזרוק. זה המשמעות של פרדוקס. ולכן אני אומר, אם הפרדוקס הוא פרדוקס לוגי, אז אי אפשר להמשיך לחיות עם זה. זו הוכחה בדרך השלילה שאתה צריך לבחור צד.

[Speaker G] בצד של ההנחות או בצד של המסקנות?

[הרב מיכאל אברהם] המסקנות נגזרות מההנחות, אז אתה לא יכול להישאר במסקנות.

[Speaker G] אלא אם כן לא גזרת נכון.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה משהו אחר. לכן אני אומר, יבוא מישהו יותר חכם ויראה שטעיתי בגזירה, בסדר, זו טעות. אבל אני אומר, בדרך כלל אם גזרתי ואני יודע איך עושים את זה, אז זה לא יקרה. בדרך כלל. ולכן לזה לא הייתי חושש. צריך לוותר על אחת מההנחות. עכשיו מה זה הפרדוקס? אני אביא כמה דוגמאות כדי שהדברים יהיו יותר מוחשיים.

[Speaker A] יש איזה ניסוי מפורסם בפיזיקה, איינשטיין פודולסקי ורוזן.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה EPR.

[Speaker A] לא, זה הניסוי המחשבתי

[הרב מיכאל אברהם] שבסופו של דבר גם יומש. עשו את הניסוי הזה אחר כך.

[Speaker A] את רוזן הזה לא הספקתי ללמוד עד סוף התואר.

[הרב מיכאל אברהם] נתן רוזן. כן. עכשיו יש ג'ו רוזן זה הבן שלו, הוא גם כן פיזיקאי. בכל אופן, אז הפרדוקס, אני אביא כמה פרדוקסים רק כדי שהדברים יהיו יותר מוחשיים. יש את הפרדוקס של אכילס והצב, הפרדוקסים של זינון. זינון הציג כל מיני, זינון הפילוסוף האליאטי מאליאה ביוון העתיקה, שהציג כל מיני פרדוקסים שבעצם באו להראות שמושג התנועה הוא מושג שמוביל לפרדוקסים, או במילים אחרות הפרדוקס מוכיח בדרך השלילה שאין תנועה בעולם. בסדר? מה שאנחנו חושבים שדברים נעים זו אשליה. אין תנועה בעולם. לא יודע בדיוק מה אז מה כן, מה בדיוק הוא התכוון אין לי מושג. אבל הפרדוקסים שהוא ניסח הם פרדוקסים משעשעים וידועים, ואחד מהם נגיד זה הפרדוקס של אכילס והצב. אכילס והצב זה בעצם, הוא בעצם, כן, הוא אומר נגיד שאכילס רץ פי עשרה מהר מהצב, ועושים מרוץ. עכשיו אכילס נותן לצב פור של עשרה מטר. אוקיי? אז אכילס רץ עשרה מטר לשנייה והצב הולך מטר לשנייה לצורך הדיון. אוקיי? אז כשאכילס עובר את העשרה מטר הראשונים, אז הצב כבר התקדם עוד מטר, נכון? הוא נוסע במהירות עשירית מאכילס. כשהוא עבר את המטר הזה הצב התקדם כבר עשרה סנטימטר. כשהוא עובר את העשרה סנטימטר האלה לאיפה שהצב היה הצב כבר סנטימטר קדימה. וכן הלאה, זאת אומרת אכילס אף פעם לא ישיג את הצב.

[Speaker A] הוא לא ידע שיש טור אינסופי מתכנס.

[הרב מיכאל אברהם] כן. והטענה היא שאכילס אף פעם לא משיג את הצב. זה בעצם הטענה של זנון. זה אחד הפרדוקסים שלו. פרדוקס אחר זה פרדוקס החץ במעופו. כן הוא אומר שתסתכלו על חץ שעף. בכל רגע ורגע הוא עומד במקום אחר. אז מתי הוא עובר בין המקומות? באיזה רגע הוא משנה את המקום? הוא אומר בכל רגע הרי שתסתכלו עליו באותו רגע כמימרא, כן בנקודה מתמטית של זמן, אז הוא עומד פה. אחרי רגע הוא עומד פה. אז באיזה רגע הוא עובר? מתי הוא עושה את המעבר? אז זה גם פרדוקס, יותר עדין מהראשון. וכולי, יש לו כמה פרדוקסים שבאים לערער על מושג התנועה. הפרדוקסים האלה הם פרדוקסים מדומים, פרדוקסים מדומים כי היום אנחנו יודעים שיש להם פתרונות. זאת אומרת אפשר לפתור אותם. הפרדוקס של אכילס והצב זה כמו ששמואל אמר זה טור הנדסי.

[Speaker A] טור אינסופי מתכנס.

[הרב מיכאל אברהם] כן. טור הנדסי, טור אינסופי מתכנס, כי בעצם כשתעשו את החשבון אז תראו, אחרי שנייה אכילס עבר את העשרה מטר והצב עבר מטר, נכון? כשאכילס עבר את המטר הבא הצב עבר עוד עשרה סנטימטר. כמה זמן לקח לו לעבור את המטר הבא? עשירית שנייה, נכון? בשנייה אחת עובר עשרה מטר. בינתיים עברה שנייה נקודה אחת. עכשיו הוא עובר את העשרה סנטימטר שהצב נמצא לפניו והצב התקדם עוד סנטימטר. כמה זמן לקח לו לעבור את העשרה סנטימטר האלה? מאית שנייה, נכון? אז כרגע עבר אחד נקודה אחד אחד שנייה מהמרוץ. הוא עבר את הסנטימטר הבא זה אלפית שנייה. זאת אומרת בסופו של דבר אחרי שתסכמו את כל הצעדים האלה, זה מתאר אחד נקודה אחד אחד אחד אחד אחד שנייה הראשונות של המרוץ, שנייה ותשיעית של המרוץ. אוקיי? וזה נכון. בשנייה ותשיעית הראשונות של המרוץ אכילס לא משיג את הצב. רק מה? רק אתה מתאר את השנייה ותשיעית הראשונות של המרוץ, אתה מפרק את זה לאינסוף שלבים. אבל אתה פירקת לאינסוף שלבים קטע שהוא בסך הכל שנייה ותשיעית. עכשיו כשתעשו את החשבון אז תראו שלוקח לאכילס להשיג את הצב בדיוק בזה,

[Speaker A] זה בא מאינטואיציה ראשונית כזאת פשוטה שכשאתה מחבר אינסוף

[הרב מיכאל אברהם] דברים, אינסוף דברים זה אינסוף זמן. כן, בדיוק. אבל בסופו של דבר מה שתיארת זה את השנייה ותשיעית הראשונות של המרוץ, וזה נכון, כשעושים את החשבון תראו שאכילס משיג את הצב אחרי שנייה ותשיעית. בדיוק אז הוא משיג את הצב. עכשיו בתיאור הזה אתם אף פעם לא תגיעו לשנייה ותשיעית, כי זה נקודה אחת ועוד אחת ועוד אחת, אף פעם לתשיעית אתם לא תגיעו, אחרי אינסוף צעדים אף פעם לא תגיעו. אז לכן בעצם אף פעם כאילו אכילס לא משיג את הצב. אף פעם בתהליך הלוגי לא תגיעו לתיאור שבו אכילס משיג את הצב. אבל במציאות שנייה ותשיעית עוברת מתישהו, וכשתעבור השנייה ותשיעית הוא ישיג

[Speaker A] אותו בדיוק אחרי שנייה ותשיעית.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק. אז הטענה היא שהפרדוקס של זנון הוא פרדוקס מדומה. הוא פשוט טעה. הנה זה דוגמה אגב למשהו שעל פניו נראה פרדוקסלי ברמה המתמטית, יש לי הוכחה מתמטית, נכון? והנה בא מישהו יותר חכם והראה שאין פה שום דבר. מישהו יותר חכם, קם מישהו שידע מתמטיקה שאז לא ידעו, בסדר? והראה שזה לא נכון. אז יש, זאת אומרת שיכולים להיות אפילו דוגמאות של סתירה ממש ברמה המתמטית לוגית שאני מפספס משהו. זה יכול להיות, אי אפשר לשלול את זה, אבל אני אומר צריך להיות זהיר וישר בהקשר הזה כי אחרת אתה יכול להתבצר בכל עמדה שלא תהיה. אותו דבר עם החץ במעופו, על זה כתבתי מאמר שהסברתי למה הדבר הזה הוא לא פרדוקס, אבל אני לא אכנס לזה כאן, אולי נדבר על זה מתישהו. מכל מקום גם לזה יש יישוב. גם את זה תולים אגב באינפי ולדעתי לא צריך להגיע לאינפי בשביל ליישב את זה. אז זה סוג אחד של פרדוקסים. סוג אחר של פרדוקסים זה למשל כמו פרדוקס השקרן. אוקיי? פרדוקס השקרן זה תושב כרתים אומר כל תושבי כרתים שקרנים. זה משפט בברית החדשה, שתושב כרתים אחד שטוען שם משהו, אמר כל תושבי כרתים שקרנים אל תאמין להם לשום דבר. אז משמה לקחו את העניין הזה וזה פרדוקס לולאתי. כן, זנון זה לא פרדוקס לולאתי. זנון זה פשוט אתה מגיע בשתי דרכים או במילים אחרות, זנון זה בעצם פלפול. במפה של פלפול מול דרוש. כי יש פה טיעון שהוא בנוי נכון למרות שהמסקנה שלו ברור לך שהיא לא נכונה, שאכילס לא משיג את הצב. ומה שאמרתי שפלפול זה אתגר אינטלקטואלי, זאת אומרת תמצא מה בטיעון לא נכון, כי ברור לך שהמסקנה לא נכונה. אבל יש פרדוקסים שהם פרדוקסים, לכן זה לא בדיוק פרדוקס זינון, זה פלפול. אבל פרדוקס השקרן הוא פרדוקס. למה הוא פרדוקס? כי זה בעצם טענה שאתה לא יכול לקבוע לגביה אם היא אמיתית או שקרית. אם היא אמיתית אז היא שקרית, אם היא שקרית אז היא אמיתית, ובעצם זה איזשהו גלגל. למה? כי אם הוא, אם כל תושבי כרתים שקרנים, אז גם הוא עצמו כתושב כרתים גם הוא שקרן. אבל אם הוא שקרן אז זה לא נכון שכל תושבי כרתים שקרנים, אז הוא דובר אמת, אז זה כן נכון וכן הלאה. זה לא מדויק כמובן, כבר דיברנו על זה פעם, כי הסתירה של כל תושבי כרתים שקרנים אם הטענה הזאת היא שקרית, זה אומר שיש תושב כרתים שהוא לא שקרן, אבל זה לא חייב להיות הדובר, זה יכול להיות מישהו אחר, ואז זה נעצר, זה לא גלגל. פרדוקס השקרן באמת זה במקום שבו אין כמת כולל, זאת אומרת כשאין כל במשפט. למשל, להגיד אני משקר עכשיו, או משפט זה הוא שקרי. בסדר? זה פרדוקס השקרן. כי אז אם המשפט הזה הוא שקרי באמת, אז הוא אמיתי, כי המשפט אומר שהמשפט הוא שקרי, אז אם הוא שקרי אז הוא אמיתי, ואם הוא אמיתי אז הוא שקרי. זאת אומרת זה פרדוקס של הוראה עצמית, זה פרדוקס לולאתי של הוראה עצמית. יש עוד פרדוקסים של הוראה עצמית כמו הספר מסביליה, כן? הספר שמספר את כל האנשים שלא מספרים את עצמם. אז השאלה אם הוא מספר את עצמו או לא. אם הוא מספר את עצמו, אז הוא שייך לקבוצת האנשים שאותה הוא לא מספר, כי הוא כן מספר את עצמו, אז הוא לא מספר את עצמו. ואם הוא לא מספר את עצמו, אז הוא שייך לאותה קבוצה שכן מסתפרת אצלו, אז הוא כן מספר את עצמו. ולכן בעצם זה עוד פעם איזושהי לולאה לוגית, שעוד פרדוקסים כאלה יש למשל כן את הפרדוקס של פרוטגורס, כן? המרצה למשפטים שקובע עם הסטודנט שלו שהוא ישלם לו שכר לימוד אם הוא יזכה במשפט הראשון שלו. הסטודנט, אם הוא יסיים את הלימודים, יזכה במשפט הראשון, אז יתברר שהוא למד טוב, אז שישלם את שכר הלימוד. ואם לא, זה מין לימוד באחריות, זאת אומרת אם לא תזכה במשפט הראשון אתה פטור מלשלם, אם תזכה במשפט הראשון אתה צריך לשלם. טוב, הסטודנט גמר את הלימודים והלך לו לדרכו, הלך להיות דייג. אז המרצה תובע אותו לדין שישלם לו שכר הלימוד. אז עכשיו השופט צריך להחליט האם הסטודנט צודק או השופט צודק. עכשיו אם השופט יחליט לטובת הסטודנט, אז הסטודנט זכה במשפט הראשון שלו, אז אם זה ככה הוא יצטרך לשלם שכר לימוד. ואם השופט יפטור אותו משכר הלימוד אז הוא חייב לשלם את שכר הלימוד, וכן הלאה. יש עוד כל מיני, תנין שעושה תנאים עם אישה, כן, האם הוא יטרוף אותה או לא יטרוף אותה, כל מיני יש כל מיני פרדוקסים משעשעים מהסוג הזה. זה פרדוקסים של הוראה עצמית. חביבים על רוני ארוני, כן. יש פרדוקסים אחרים שזה לא בדיוק הוראה עצמית, שזה נגיד יש את פרדוקס הערימה שכבר הזכרתי לא פעם, לא נייגע אתכם שוב איתו. יש פרדוקס הצבא השבדי למשל. פרדוקס הצבא, מוכר לכם? פרדוקס של הבוחן פתע או תרגיל פתע. זאת אומרת המפקד בא לחיילים ואומר תראו, יהיה תרגיל של 24 שעות מ-12 בלילה עד 12 בלילה למחרת השבוע, יהיה תרגיל פתע

[Speaker A] בכל אחד מימי השבוע.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר? עכשיו החיילים עושים חשבון ואומרים ככה: בשבת הסופית, נגיד הוא עכשיו נמצא בחצות של יום שישי בלילה. אומרים לעצמם האם התרגיל יתחיל בליל שבת הבא ביום שישי הבא? ברור שלא, למה? כי אז נדע, כי זה היום היחיד שנשאר, אז אם התרגיל לא היה עד עכשיו, אז הוא לא יהיה פתע, אנחנו נדע. נכון? אז הוא לא יכול להיות בשבת הקרובה. עכשיו ביום שישי הוא גם לא יכול להיות, כי אם בשבת הוא לא יכול להיות והגענו עד יום חמישי ולא היה תרגיל פתע, אז ברור שיהיה ביום שישי כי הרי בשבת הוא לא יכול להיות, עד עכשיו הוא לא היה, נשאר רק יום שישי, אז יום שישי הוא לא יכול להיות. וכן הלאה גם יום חמישי לא, ביום רביעי לא, אז הוא לא יכול להיות בשום יום. אין תרגילי פתע. זה בעצם הנקודה. אבל יש. זאת אומרת זה אגב פלפול, זה לא לולאה, זה פלפול. כי זה מוכיח לך בדרך לוגית ולכאורה זאת הוכחה טובה, מאוד קשה לשים את האצבע מה בעייתי בהוכחה הזאת. זה פרדוקס יפה. אבל ברור לך שזה לא נכון, יש תרגילי פתע, עובדה שאני מופתע, זאת אומרת שעושים תרגילי פתע אני מופתע. זאת אומרת אז זה גם סוג של פרדוקס פלפולי. זאת אומרת הטיעון הוא טיעון שמוביל לתוצאה אחת, לא לשתי תוצאות סותרות, רק התוצאה הזאת ברור לך שהיא לא נכונה, ברור לך בגלל שכל ישר, בגלל ניסיון, לא משנה, אז זה סתירה מול השכל הישר. זה לא שאתה מוכיח דבר והיפוכו מאותה מערכת כללים. אבל גם לזה כנראה אמור להיות איזשהו פתרון, כן? זה ברור לכולנו שאמור להיות. בטיעונים הלולאתיים או פרדוקס השקרן, שם זה לא סתירה מול הניסיון שלי, אלא שמה זה באמת משהו שהוא מוביל למסקנה והיפוכה מתוך אותה מערכת הנחות. ואז באמת השאלה הגדולה זה האם ייתכן פרדוקס כזה שאין לו פתרון? או שתמיד פרדוקס זה בסך הכל פספוס שלנו, אם היינו מספיק חכמים הוא תמיד יפתור אותו. במילים אחרות, בעצם, ננסח את זה אחרת, מה זה נקרא לפתור פרדוקס? עוד שאלה, מה זה נקרא לפתור פרדוקס? לפתור פרדוקס זה להראות איפה בחישוב או בתהליך הלוגי שלי נפלה טעות, ואז

[Speaker A] באמת אין פרדוקס.

[הרב מיכאל אברהם] כי לפתור פרדוקס, הרבה פעמים אתה עושה את החשבון של בוחן הפתע, או את החשבון של אכילס והצב, שמבנה לוגי דומה. יבוא מישהו יגיד, טוב, אבל הרי ברור שאכילס משיג את הצב, לכן זה שטויות, פתרתי את הפרדוקס. לא פתרת שום דבר, הראית למה זה פרדוקס. את החישוב אתה צריך להראות לי מה בחישוב לא נכון. אני יודע שזה פרדוקס בגלל שאנחנו יודעים שאכילס משיג את הצב. אבל פתרון לפרדוקס זה לא להראות שהמסקנה לא נכונה, אלא להצביע מה בטיעון שמוביל למסקנה הלא נכונה פגום, לגלות איפה הבעיה. לכן אמרתי שפלפול זה אתגר אינטלקטואלי, זאת חידה. אוקיי? זה נקרא לפתור את הפרדוקס. עכשיו השאלה המעניינת היא האם יש פרדוקס שאין לו פתרון? האם יכול להיות דבר כזה? כי לכאורה לא, אם זה דבר והיפוכו, אז אם זה נכון אז ההוא לא נכון. איך יכול להיות שגם דבר וגם היפוכו הם נכונים? ואם הם לא נכונים, אז ברור שמשהו בשיקול הלוגי שלי כנראה היה פגום, גם אם אני לא מגלה מה הוא, אבל חייב להיות פתרון לפרדוקס, הרי לא יכול להיות דבר והיפוכו. אלא אם כן מה שאני אומר הוא פשוט משולל משמעות, פשוט אשליה לשונית. אין פה באמת, מראית עין של פרדוקס, זה לא באמת פרדוקס, זה פשוט בעיה לשונית. מה שאתה אומר הוא חסר משמעות, זה מה שטענה אהרוני בעצם, שמה שאתה אומר הוא חסר משמעות, לכן הדבר הזה הוא לא פרדוקס. אז זה, טוב, אנחנו נמשיך בנושאים האלה ב-.