שיעור מתאריך א' באייר תשע＂ז

יום חמישי, א' באייר תש"ע, 15 באפריל 2010, שיעור של הרב מיכאל אברהם, שיעור מספר 24. רק עוד פרמטרים שגם אני מקווה שנלמד היום, ואחר כך יש שאלות של למד מינא ללמד. זאת אומרת קל וחומר מקיש, קל וחומר מבניין אב, קל וחומר וכן הלאה. ובזה בעצם פחות או יותר אני אסיים את זה. אחר כך אנחנו נעשה איזה שיעור סיכום ואז עוד כמה עניינים אחרים של המבוא המשפטי. מה שאני רוצה לעשות היום, כפי שאמרתי, זה להתחיל בהבלעת פירכא, ואחר כך אני מקווה שנספיק עוד משהו. טוב, מה זה הבלעת פירכא? אז בשביל זה הבאתי את המקור אצלכם בדף, בתוספות בבבא קמא. זה מופיע בעוד כמה מקומות, אבל בראשונים, הדבר הזה לא מופיע בגמרא עצמה, המונח הבלעת פירכא זה דבר שבעצם חודש על ידי הראשונים, כמובן תמיד כדי להסביר את הגמרא. זאת אומרת, אם צודקים, אז זה כבר בעצם נמצא בגמרא, אבל המונח, ההמשגה, נעשתה אצל הראשונים. טוב, אז בעצם אני אזכיר לכם רק בקצרה, את המשנה עשינו בפעם הקודמת, אחרי המקור הראשון בדף, זאת המשנה שדיברנו שמה על הסיבוב של קל וחומר ועל דיו. איך הסיבוב מטפל או לא מטפל בדיו. וכרגע אני נכנס לתוספות שזה כבר באמת אספקט אחר של אותו קל וחומר. ואולי רק אני אזכיר על מה מדובר. יש לנו בעצם קל וחומר, נעשה את זה בצד, שורות ועמודות. שן ורגל, קרן, רשות הרבים, חצר הניזק. זה בעצם הקל וחומר שמופיע במשנה, כאשר פה רבי טרפון ממלא אחד, וחכמים ממלאים חצי. וחכמים מנמקים את זה בדיו, ורבי טרפון אין לו דיו בהקשר הזה, כלומר הגמרא אומרת שזה מקרה מיוחד שבו אין לרבי טרפון דיו. את העיקרון הבסיסי יש גם אצלו, אבל פה אין לו. בכל אופן אז יש פה מחלוקת איך למלא בטבלה כזאת, איך למלא? האם למלא פה חצי או למלא פה אחד? לכאורה הדבר הזה תלוי, ראינו שהדבר הזה תלוי בכיוון שבו עושים את הקל וחומר, לכאורה, היינו חושבים. שבעצם אם אנחנו, אמרנו שאפשר לעשות את הקל וחומר דרך השורות או דרך העמודות. קל וחומר דרך השורות זה קל וחומר שמתחיל מהעמודה הימנית. בעמודה הימנית אנחנו רואים שקרן יותר חמורה משן ורגל. עכשיו אנחנו עוברים לעמודה השמאלית, ואם ההנחה היא שקרן עדיין, גם פה, יותר חמורה משן ורגל, אז אם שן ורגל זה אחד, אז קרן גם היא לפחות אחד. בסדר? ואז התוצאה המתבקשת היא אחד. לעומת זאת אם אני עושה השוואה בין שורות, תלך מפה ילד, אם אני עושה השוואה בעצם בעמודות, סליחה, אם אני עושה בשורה העליונה, בשורה העליונה אני רואה שחצר הניזק יותר חמורה מרשות הרבים. עכשיו אני יורד לשורה התחתונה, אני מניח שגם פה חצר הניזק יותר חמורה מרשות הרבים. אז אם פה חצי, פה יהיה לפחות חצי. אבל כאן כמובן התוצאה היא חצי ולא אחד. כשאנחנו עושים השוואות בין עמודות אז התוצאה היא חצי. כשעושים השוואות בין שורות אז התוצאה היא אחד. וזה בעצם מאחורי הדברים מה מונח? ההשוואה בין עמודות, אני בעצם מניח שחצר הניזק יותר חמורה מרשות הרבים. זאת ההנחה הבסיסית של הקל וחומר. והקל וחומר שמתבסס על ההנחה הזאת התוצאה היא חצי. הקל וחומר שמשווה שורות זה קל וחומר שבעצם מניח שקרן יותר חמורה משן ורגל, לא שחצר הניזק יותר חמורה מרשות הרבים. שקרן יותר חמורה משן ורגל שאת זה אנחנו לומדים ככה. אז זה צריך להיות יותר מזה ולכן אנחנו מגיעים לאחד. זאת ההנחה שהיינו חושבים, בחשיבה אינטואיטיבית. אבל במשנה ראינו שזה לא עובד ככה. חכמים אומרים חצי, רבי טרפון אומר אחד. רבי טרפון בהתחלה מתחיל בקל וחומר שהולך ככה, זה מאוד מפתיע. שדווקא בקל וחומר הזה הוא רוצה להוכיח לחכמים שפה צריך להיות אחד ולא חצי, ואז חכמים אומרים מה פתאום? זה חצי, דיו לבא מן הדין להיות כנדונו. הרי אם זה חצי וזה יותר חמור מזה, שקל וחומר כזה זאת השוואה שעובדת ככה, אז בזה חצי. אז בא רבי טרפון עכשיו לסובב את הקל וחומר ובעצם לומד השוואה כזאת. הוא תפס את חכמים, ולכן בעצם בואו נשלים ככה, אם זה אחד, אז גם פה חייב להיות אחד. וחכמים בלי להניד עפעף אומרים לו שוב פעם: דיו לבא מן הדין להיות כנידון. וגם על הקל וחומר הזה. אז יוצא ראינו שמה שני דברים. א', שאצל רבי טרפון התוצאה אחד לא נובעת רק בגלל שהוא עושה קל וחומר ככה. גם בקל וחומר הזה לדעתו התוצאה היא אחד. וזה באמת תוספות אצלנו, זה שהבאתי לכם בדף, "לדבריהם קאמר להו", דלדידיה דלית ליה דיו בכלל בקל וחומר. הוא אין לו בכלל דיו, זאת אומרת שמבחינתו גם בקל וחומר כזה התוצאה היא אחד. אף כשהוא משנה את הקל וחומר זה כדי לשכנע אותם. בסדר? וחכמים כנגד זה מאה שמונים מעלות הפוך. זאת אומרת חכמים לא, הם טוענים דיו, והם אומרים שיש פה חצי גם בקל וחומר הזה. זאת אומרת רבי טרפון אומר אחד גם בקל וחומר הזה, חכמים אומרים חצי גם בקל וחומר הזה. שזה מאוד מפתיע בחשיבה האינטואיטיבית. אבל אחרי שעשינו את המודל, אז באמת יצא שזה באמת לא משנה גם בקל וחומר הזה, ומי שאומר חצי או אומר אחד, יגיד את זה לא משנה בכלל מאיזה צד מסתכלים על הקל וחומר. עכשיו זה היה המקרה של הדיו ושל החיבור. אבל אם זה כאילו בכל זאת, אז מה המחלוקת בנוסחאות בין רבי טרפון לחכמים? כי נראה לי שקצת התבלבלתי בזה מקודם. לפי חכמים אנחנו, ההנחה הפשוטה שהראיתי בחכמים בהתחלה זה שאם אתה עושה ניתוח של זה בהתעלם מההבדל בין חצי לאחד, חייב או לא חייב, אז יוצא שבעצם האפשרות למלא פה חצי, בדקנו שלוש אפשרויות, למלא אפס, למלא חצי ולמלא אחד. האפשרות למלא חצי ולמלא אחד שתיהן אותו דבר יוצאות לפי חכמים. ואז אנחנו לוקחים תמיד את המינימום? ואז אנחנו לוקחים תמיד את המינימום, בדיוק ההיגיון הפשוט של דיו. זאת אומרת אם שניהם שקולים, אז קח את המינימלי האפשרי. המוציא מחברו עליו הראיה. יותר מזה אתה צריך להביא לי ראיה. חצי הסכמתי, יותר מזה תביא ראיה. רבי טרפון אומר, כיוון שהוא לא מקבל את העיקרון של דיו, לפחות בהקשר הזה, אז מבחינתו כאשר יש חצי ואחד ששניהם שקולים, הבעיה עדיין פתוחה. בדיוק כי הוא לא מקבל את העיקרון של דיו, הבעיה עדיין פתוחה. אז בלית ברירה עברנו לשורות, הגדרנו מחדש איך מגיעים לתוצאה של חצי, וכן התייחסנו עכשיו להבדל בין חצי לבין אחד, ושם באמת יצא שהמילוי אחד הוא המילוי העדיף. ושם זה יצא קטגורי. אז לפי חכמים לעומת זה. זהו, עכשיו אמרתי שם, ואז השאלה שעלתה בסוף השיעור, אז מה חכמים אומרים? הרי מה חכמים צריכים להסביר, למה כתוב פה חצי ולא אחד, ולהתייחס להבדלים האלה שרואים בטבלה הזאת? אז אמרתי שפה זה פתוח, אני לא יודע. יש כמה אפשרויות, ואין לנו סוגיות נוספות לבדוק את זה עליהן. יש סוגיה אחת נוספת שהמבנה שלה הוא בדיוק כזה, כך שבוודאי שכל מה שנגיד פה יהיה גם שם. זאת אומרת המחלוקת בין רבי טרפון לחכמים זה כן האם עוברים לשורות או לא? ורבי טרפון אומר בוא ניקח ככה. לפי חכמים, לא, אני הייתי אומר אחרת. אני הייתי אומר לפי חכמים אתה צריך שבשני הכיוונים יצא אחד כדי שיהיה אחד. ולפי רבי טרפון מספיק שבכיוון אחד יצא אחד בשביל שאני אומר שהתוצאה היא אחד. מבינים? אני לא רוצה לעשות חלוקה בין שורות לבין עמודות, אבל כן יש איזושהי משמעות לכיוון שבו מסתכלים על הקל וחומר. וזה מאוד אינטואיטיבי כי המטריצה פה באמת לא סימטרית. אז היינו מצפים שאם בכלל יהיה הבדל בין קל וחומר כזה וכזה, זה יהיה פה. האם אפשר לומר שרבי טרפון רואה את המבנה של קל וחומר בתור משהו שהוא, שמה שאני לומד הוא יותר חמור ממה מהמקור שאני לומד ממנו? זה נכון לכולם. לא, שבחכמים, ההסתכלות שלהם זה שזה יהיה קל וחומר שיהיה לפחות אותו דבר. ולכן לפי חכמים זה יהיה חצי. אתה מתכוון לפי רבי טרפון שזה יהיה יותר חמור ממש? זאת אומרת לא אותו דבר אלא חייב להיות יותר? עצם הקל וחומר זה אומר שאם אני אומר שזה יותר חמור מזה, אז לא יכול להיות שזה תמיד יותר? לפי חכמים, המובן של קל וחומר זה שזה לפחות אותו דבר. אני לא הייתי מנסח את זה ככה. אני הייתי מנסח את זה שלרבי טרפון אין עדיפות לחצי על פני יותר. אני לא יודע אם רבי טרפון מכריח שזה יהיה חייב להיות יותר. כי יותר בכמה? חצי פלוס אפסילון. זאת אומרת בסדר, אז יהיה חצי פלוס טיפה. לא חצי או שלם? המדרגה הבאה היא שלם. למה לא? למה לא? יש שני אנשים… כי הוא הזיק מישהו, מתחלקים בנזק, זה חצי. הוא הזיק מישהו, לא מתחלקים בנזק, זה שלם. דיינו. זה מתחלק בהפרש, כי לגביו אני מסופק. חצי זה כמו שניים אוחזים בטלית. אבל אז בגלל שאני לא יודע… לא, או שזה בדרגת ביניים. בגלל שאתה לא יודע. לא, יש דרגת ביניים, לא בגלל שאני לא יודע. אין דרגת ביניים. למה לא? בטח שיש המון דרגות ביניים, וזה בדיוק הנקודה. כל היתרון של הדיו מבוסס על זה שאני לא מוכן לקבל דרגות ביניים. אני על המינימום, ורבי טרפון שלא מקבל. אולי כן אולי לא. אני רק אומר שאני חושב שברבי טרפון הייתי מנסח את זה יותר חזק. זה מה שהוא אומר, לא? מה? הוא אומר את זה כשלם, לא? כן, כן, הוא יודע שהוא אומר את זה שלם, אבל השאלה איך הוא מגיע לזה. אבל אני אומר, אפשר היה לנסח את זה שרבי טרפון דורש שזה יהיה ממש יותר, כמו שאתה הצעת. לא מסתפק בשווה. אני רוצה לטעון הנחה חלשה יותר ברבי טרפון. אני רוצה לטעון שרבי טרפון לא מקבל את זה שיש עדיפות לחצי. הוא לא חייב להיות פי שתיים יותר, אבל אני לא מוכן לקבל. רבי טרפון אומר: לא נכון שיש עדיפות למינימום. הכל מבחינתי אותו דבר, ועכשיו מה שיקבע זה המודל. החצי זה בעייתי בכלל. מה? החצי, גבי פלגא דניזקא הוא בעייתי. גבי פלגא דניזקא? מה? גבי פלגא דניזקא? בסדר, זה סתם שאלה על הסוגיה פה. אני לא נכנס לזה. אבל הפשט זה צריך להיות אחד. אם בכלל, אז זה אחד. ברור, אבל יש פה חצי. אז אתה לא יכול להתעלם מזה שהגמרא פה כן משחקת עם החצי. בטח, בטח, השקלא וטריא, אבל החצי הזה, למה זה לא אפס? אם אתה באמת מתייחס לזה שזה מהחומר, אז המינימום פה היה צריך להיות אפס ולא אחד. אם אתה מתייחס לזה שהחצי הוא קנס, אז בעצם היית צריך להיות פה אפס. בטח, אם רבי טרפון לא תפס קנס. מה? אם רבי טרפון לא תפס קנס. החצי הזה הוא לא קנס. לא, אבל החצי הוא קנס. כן, אבל אם אתה אומר שלא לומדים מקנס שום דבר… לא אמרתי, לא אמרתי. זה הממון. לא מכיר את המושג של קנס. מה? סתם, יש פה קנס. התורה נתנה חצי, היא ויתרה לו חצי. למה היא ויתרה לו חצי? גם זה קנס. למה התורה ויתרה? התורה יצרה יצור. למה? למה? התורה לא אמרה כלום על זה. למה להניח שהיא דיברה דווקא ברשות הרבים? אז בכל מקום, גם זה קנס. הרי קרן תמה גם בחצר הניזק זה קנס. יותר קשה לי להבין את זה ככה ממה שרבי טרפון… אפשר להגיד כל אחד איך שהוא מבין, אבל אני לא יודע להכריע את כל השאלות האלה כי יש לנו שתי דוגמאות ששתיהן זהות. אין לנו על מה לבדוק את כל ההצעות. אין לנו עוד נתונים. מה הדוגמה השנייה? איזו? מה הדוגמה? סוגיה בנידה שנראית בדיוק אותו דבר. קל וחומר כזה, עושים דיו, מסובבים, מחלוקת רבי אליעזר וחכמים שמה, אבל זה מקביל לחלוטין לרבי טרפון וחכמים אצלנו. בדיוק אותו דבר. באנלוגיה לגרביטציה יש לנו רק כדור ושולחן. מה? באנלוגיה לגרביטציה יש לנו רק כדור ושולחן ואנחנו לא יודעים באמת מה קורה לעיפרון. כן, אז לפי המהלך הזה יוצא שבעצם הדו-שיח בין רבי טרפון וחכמים במשנה, עד עכשיו חשבתי שהסבר הזה זה סתם… עשו את זה בשביל ההדיוטות שיושבים ומסתכלים. ברור, זה הצגה פדגוגית. להם היה, להם היה במעבדה את כל הנוסחאות והגרפים והם הגיעו… המחלוקת האמיתית שלהם הייתה שם. זה סתם. זה הצגה פדגוגית של הדברים. אתה תוקף כדי לשלול את מה שיחשוב הלומד כשהוא יקרא את זה. זה הרי מה שאני חשבתי כשהתחלתי לקרוא את המשנה. שהמחלוקת היא אם ללמוד את הקל וחומר ככה או ככה. אז המשנה באה ללמד אותי שזה לא נכון. איך היא עושה את זה? אז רבי טרפון תוקף את חכמים. בואו תלמדו ככה, הרי ככה זה ודאי אחד. חכמים אומרים דיו לבא מן הדין להיות כנדון. הם מלמדים אותך אל תחשוב שזה תלוי בכיוון הקל וחומר. זה לא. אבל באמת זה כן תלוי. לא, לא תלוי. תלוי איזה ניתוח, לא בכיוון הקל וחומר. זה לא אותו דבר. זה לא אותו דבר. איזה מין תשובה זאת דיו לבא מן הדין? הרי אם אתה אומר לו ללמוד ככה, אז זה חייב להיות ככה. וזה מה שאני אומר, לא נכון. הככה והככה זה אותו דבר. זה בדיוק כל מה שלאורך כל הדרך ניסיתי להגיד. שהתשובה של חכמים לרבי טרפון הייתה דיו לבא מן הדין להיות כנדון, היא לא פותרת את ה… למה היא פותרת? כי חכמים בעצם אומרים לך, אם אני לומד מרשות הרבים… זה מה שהם אומרים, שאתה לא לומד. סליחה, מתי שהם אומרים את הדיו, הם אומרים שקל וחומר… אין דבר כזה קל וחומר ככה וקל וחומר ככה. קל וחומר יש רק אחד. אין קל וחומר… זה מה שהיינו לאורך כל הדרך. קל וחומר של שורות וקל וחומר של עמודות זה טיעון שקול. זה לא שני טיעונים שונים כמו שנראה ברמה האינטואיטיבית. זה אותו טיעון עצמו. זה אותו טיעון עצמו כי הכל מבוסס על המיקרוסקופיה, על האנליזה הכימית. ובאנליזה כימית זה בכלל לא משנה אם אתה מסתכל על השורות או על העמודות. וזה בדיוק מה שאומרים לך גם פה. גם פה אותו דבר. כמו שהרב אמר שאין אף מקרה בש"ס שבו ברגע שהפריכו את השורות, אז אומרים 'רגע, אבל יש לנו את העמודות'. זה המקום היחיד שבו מנסים. וגם פה בסופו של דבר דוחים את זה. חכמים… מה? חכמים דוחים. כן, זאת אומרת פה זה המקום היחיד שבכלל מנסים סיבוב וגם פה בסופו של דבר לא מקבלים את הניסיון הזה. זה אומר דרשני. ההסתכלות האינטואיטיבית ממש מיד קופצת לזה. טוב, אז זה הכל רק סיכום של פעם קודמת. עכשיו תראו את התוספות. אני לא אדון קרן מקרן, לדבריהם קאמר להו, ולדידי לית ליה דהיכא דאיכא קל וחומר, על זה דיברנו קודם. הפיתחון מדבר רק לשיטת חכמים, הוא עצמו לא פוסל קל וחומר כזה מובהק, לא קל וחומר כזה. זה בעצם מה שתוספות אומרים, וזה מה שאמרנו קודם. ואם תאמר מה לשן ורגל שכן היזיקן מצוי, תאמר בקרן שאין היזיקו מצוי כל כך, דבחזקת שימור קיימי למאן דאמר פלגא ניזקא קנסא. יש מחלוקת בגמרא לגבי קרן האם חצי נזק של קרן תמה זה קנס או ממון, לא חשוב כרגע הפרטים, בכל מקרה מי שאומר שזה קנס בעצם אומר שמן הדין לא היה צריך לשלם. התורה קנסה לשלם חצי, מן הדין לא היה צריך לשלם. למה לא היה צריך לשלם? כי סתם שוורים בחזקת שימור, בסדר? בן אדם לא צריך לחשוש שהשור שלו ייגח אלא אם כן הוא מועד. אם הוא מועד, אז הבן אדם צריך להבין שהשור שלו זקוק שמירה, אבל שור תם שלא נגח אף פעם, סתם שוורים הם בחזקת שימור. אם הוא אוכל רגל או שן, יש הנאה להיזקו או סתם תוך כדי הילוכו, בזה הוא מועד מלכתחילה, אלה נזקים ששור עושה. אבל ליגח זה נזק רק בשביל להזיק, לא בשביל ההנאה ולא בשביל שום דבר. אין לי סיבה להניח שהשור שלי יעשה את זה אלא אם כן הוא כבר עשה את זה בעבר. לכן ההנחה היא שסתם שוורים בחזקת שימור, לא צריך לשמור עליהם, לכן מעיקר הדין בעצם היית צריך להיות פטור כל עוד השור הוא תם, שלוש פעמים הראשונות. הוא קנס, כן, למאן דאמר שזה קנס. ולכן למאן דאמר שזה קנס בעצם אומר סתם שוורים בחזקת שימור ולכן אתה בעצם אמור להיות פטור, התורה קנסה כדי שבכל זאת לא תזלזל, אבל זה בעצם קנס. אבל לענייננו לא חשוב, ההנחה שמאחורי התפיסה שזה קנס שסתם שוורים בחזקת שימור, זאת אומרת זה דבר נדיר ששור נוגח. לעומת זאת שן ורגל, אמרנו קודם, בשן ורגל חייבים נזק שלם כבר מההיזק הראשון, אין שלב של תמות ואחר כך מעבר להיות מועד, כבר מההיזק הראשון חייבים נזק שלם. למה? כי שן ורגל זה נזק יותר מצוי מאשר קרן, בסדר? עכשיו אם באמת לא ברור לי כל כך המונח של קנס, אם מישהו עשה לי טוטאלוס על האוטו והלך לי האוטו לגמרי ואני מקבל חצי נזק, את מי קנסו? את מי קנסו? אני אכלתי אותה בגדול. אכלת אותה בגדול, אבל מה לעשות? בידי שמיים. אז אני ניזוקתי בטוטאלוס ונותנים לי חצי, אז אני חטפתי את הקנס למרות שהוא נכנס? רגע עכשיו רגע שנייה, אם מישהו הכניס את האוטו שלו באוטו שלך והוא נסע במאה ושם ברקס והכול והיה הוא ריקן והוא לקח את האוטו שלו ודפק אותו באוטו שלך, הוא חייב לשלם לך? לא, זה דוגמה טובה, זה הכוונה אני חושב, כי זה טבע עולם ששור לא. אם הוא משלם חצי, תלוי איך אני מסתכל, או שהוא מקבל את הקנס, כי אדם מועד לעולם ובעוון הנאה. שניהם קיבלו קנס? לא, לא. בשניים אוחזין אין שום, איך שאני רואה אין שום קנס, למה? כי על חצי ההוא מודה לו, זה אומר כולה שלי וההוא אומר חצי שלי, אז חצי קודם כל תן לו כי שניהם מודים, יפה. ובחצי שנשאר הם עושים חצי חצי, לכן שמה יש שלושת רבעי. לא, לא משנה, כולה וכולה זה חצי חצי. אוקיי, עכשיו ברגע שהתורה מחייבת את אחד הצדדים לשלם חצי, תלוי מנקודת השקפה מי קיבל את הקנס. אבל זה יכול גם להסביר את זה גם למה ברשות הרבים קרן, אתה הולך בזה, אתה יודע שיש מכוניות, אתה יודע שיש שוורים, שים לב, שים לב על עצמך. זה ההסבר לשן ורגל למה שן ורגל פטור ברשות הרבים, הרי"ף אומר בתחילת בבא קמא שבני אדם הולכים שמה ואתה צריך לדעת ששוורים מסתובבים ברשות הרבים, שים לב. אבל אתה צריך להתייחס לנזקים סבירים של שוורים שמסתובבים ברשות הרבים, יכולים לאכול, יכולים לדרוך תוך כדי שהם הולכים. אתה לא צריך להתייחס לנזקים ששור פתאום מתחיל להשתולל. אם יש לך שור משתולל, תשמור עליו, על השור שלך, זה לא בעיה שלי, זה בעיה שלך. אל תיתן לו להסתובב לבד ברשות הרבים. זאת התפיסה הבסיסית למה רק לשן ורגל פטור ובקרן אין פטור. אבל למאן דאמר פלגא ניזקא קנסא בעצם אומר אתה יודע מה? גם בקרן בעצם מעיקר הדין אתה פטור. קנסו כדי שלא תזלזל, אבל פטור. עכשיו למה הקנס הוא קנס על המשלם? זה בדיוק מה שהוא הסביר לך קודם. בסופו של דבר השאלה היא תמיד מזלו של מי גבר. זאת אומרת, אם זה היה פגעי טבע, לא היית קורא לזה שקנסו אותך, נכון? עכשיו שור משתולל שנוגח, זה מבחינתנו פגע טבע, כי אין דרכו ליגוח, זה לא איזה רשלנות של הבעלים. הבעלים לא אמור לשמור עליו, הוא לא אמור לחשוש לדבר כזה. אם השור פתאום התחיל לעוף באוויר והוא יזיק לצפלין שמסתובב למעלה, אז אנחנו, בסדר, הבעלים לא עלה על דעתו שהשור שלו גם יודע לעוף. כמובן דוגמה מופרזת, אבל זאת התפיסה, ברגע שזה לא משהו סביר. טוב רבותיי, שלישי שלום, טוב טוב, את חברה. אז הם נחשבים כפגעי טבע. פגעי טבע קרו לך, אין מה לעשות, אתה זה לא קנס עליך, אתה סבלת, אבל מה לעשות, אף אחד לא אשם פה. אבל אני למרות שאני לא אשם, אמרו לי לשלם חצי, למה? אני לא סבלתי מכלום. מה קרה? לי לא קרה כלום. אותי בית דין מחייבים לשלם חצי, לא פגע טבע פגע בי. זאת אומרת שהקנס הוא עליי. אתה מבין? נכון שגם אתה מפסיד חצי, אבל זה לא, אי אפשר להתייחס לזה כקנס. קרה לך פגע טבע, אין מה לעשות. במקום לקבל מלא אני מקבל חצי, גם אני קיבלתי. אתה לא צריך לקבל מלא, זה פגע טבע. אם היה פוגע ברק בשור שלך, בסדר? יורד מהשמיים, אתה לא מקבל כלום, אתה רוצה שיקנסו אותך? מי ישלם לך? הקדוש ברוך הוא? מי? זה פגע טבע. אז זה לא שקנסו אותך. אם האחריות מתחלקת על שנינו חצי חצי, אז זה לא קנס. לא, זה בדיוק הנקודה, אין פה אחריות. שור בדרך כלל לא נוגח, זאת ההנחה של המן דאמר הזה. וברגע שהוא בדרך כלל לא נוגח, אין אחריות, אף אחד לא אחראי, לא אני ולא אתה. אז מה קרה? לך קרה נזק, מה היה צריך להיות מן הדין? לך קרה נזק, אני יכול להצטער אבל אין עליי אחריות. עכשיו ברגע שמחייבים אותי לשלם חצי, זה אומר שקונסים אותי. אתה קיבלת חצי פיצוי, תגיד תודה שזה לא היה אפס פיצוי, כי בעצם לא היה מגיע לך. אותי קנסו לשלם חצי. זאת הטענה של המן דאמר פלגא ניזקא קנסא. אולי זה רק סוג של סכסוך, סוג של מה? סולידריות חברתית? שזה השור שמשתולל זה לא משנה רשות הרבים רשות הניזק. לא, אבל פה ברגע שמשתולל זה אותו דבר, אבל אתה מסביר פה סברה שהיא תוכנית, ואני מסביר פה שתיקת חכמים, חכמים לא מגיבים לרבי עקיבא. לא, הם כן מגיבים, לא, זה בדיוק הנקודה. הם לא מגיבים, הם עונים כמו, כמו אוטיסטים, אותו דבר. נו בסדר, אבל אם הם עונים אותו דבר, זה אומר שיש להם פה סברה אחרת לגמרי. לא, בסדר, זה חופשי. חכמים משחקים פה בשדה של קל וחומר ודיו. אם אתה היית צודק, אז חכמים בעצם לא היו צריכים בכלל להיכנס איתו לדיונים לוגיים. חכמים היו צריכים להגיד לו תשמע, אתה לא צודק בסברה, אבל מה מאפיין לוגיקה? בשביל זה גם חלק מהסיבות שנתתי את כל ההקדמה, מה שמאפיין לוגיקה בכלל ובפרט במודלים האלה, זה שהמסקנה בכלל לא תלויה בתכנים שמעורבים פה. זה לא מעניין אם מדובר פה בשוורים, נזקים, רשות הרבים, חצי נזק, אתה יכול לשים פה טומאת זב, טומאת צרעת ושני אני לא יודע מה דברים אחרים, הכל יהיה אותו דבר, זה לא מעניין. לוגיקה זה עניינה. זאת אומרת שהתכנים לא משחקים פה תפקיד. אבל, אבל יש כאן משהו, ממש, אבל גבי, אם יכול להיות שמה שאנחנו במידות שהתורה נדרשת בהן או בדרשות חכמים, חכמים יש להם את ההלכה של חצי, מה שאתה מספר לי מידות, קל וחומר, זה הכל לא מעניין אותי. אני יודע את התוצאה. אתה בא ככה, אז אני אמצא לך סיבות לסתור את דבריך, כמו שתוספות אומרים, שזה לדבריו קאמר, גם הם אמרו לדבריו. נו בסדר, אבל פה בסדר גמור, אמרו לדבריו, ואני רוצה להבין מה הם אמרו. למה משלם חצי? גמרנו. אבל מה הם אמרו לדבריו? בסדר גמור, לדבריו. אבל מה הם אמרו לדבריו? שום דבר, על הכל. לא, מה זה שום דבר? לדבריו זה צריך להחזיק מים לפחות לדבריו. אחרת זה סתם, זה כמו רבי יוחנן, לאותביה בכס ולאנו מה אתה אומר. זאת אומרת שזה מה שהיה צריך לשאול פה. בסדר, אז הקשית אותו בכס, אבל מה הנימוק שלכם? תגידו, זה מקובלנו מרבותינו, גמרא גמירא לה, הלכה למשה מסיני, אף אחד לא אומר כלום, משחקים פה בשדה של קל וחומר ודיו. לא, זה שדה הדיון פה, זה לא איזה סברה ספציפית לתכנים האלה. העניין של המצוי ולא מצוי הוא כולו ברשות הרבים, והוא הפוך, הוא כן. שן ורגל ברשות הרבים זה קולא, וברשות הניזק זה חומרא. הפוך יוצא. זאת אומרת, ברשות הרבים שן ורגל זה אובביוס שיש שור אוכל וכל זה, ואז הבנאדם שקרה לו הנזק צריך להיזהר. לעומת זאת ברשות הניזק זה הפוך. אומר, הכנסתי את השור שלי לרשות שלך, אבל לא חלמתי שינגח. לעומת זאת שיאכל שם זה בטוח. זאת אומרת, השן ורגל ברשות הניזק הוא יותר חמור מקרן ברשות הניזק לעומת שן ורגל ברשות הרבים. כלפי המזיק זה מתהפך. לא, אז אתה אומר שהפרכה הזאת שתוספות אומר, מצוי ולא מצוי שקשורה לסוגיה פה, משחקת שונה בשתי המשבצות האלה? בטח. ההבחנה הזאת בעצם אומרת שמה? שזה עוד יותר חמור אפילו. בטח כי זה ברור שיאכל לו שם אם הוא מכניס אותו לרשות הניזק, אבל לנגוח הוא לא ינגח כי זה לא דבר מצוי. לעומת זאת ברשות הרבים למה? למה אפס הפיצוי אפס? כי הבנאדם לא היה צריך לשים עגבניות מול שור. שור אוכל. אז אם הוא שם עגבניות, הוא לא מקבל שום פיצוי. לעומת זאת ברשות הניזק מה הניזק יכול לעשות? יש לו שוורים אצלו ברפת, פתאום נכנס, לא, נכנס שור ונגח אותם, ההוא אומר בחיאתך, לא חלמתי שינגח. זה הערה מעניינת, תוספות והראשונים לא תפסו ככה. לא, כי הם הם מבינים שעוד מעט נראה מה הם עונים, הם מבינים שאיזהו מצוי משחק באותה צורה בשתי המשבצות האלה. משחק עם הקל וחומר. תכף תכף נראה מה הם עושים עם זה. אולי. אולי אתה יכול לומר שלפי הרי"ף, הרי הרי"ף בעצם הציע הסברים למה שן ורגל ברשות הרבים פטור. זה גם הרמב"ם הולך כך עם איזה שינוי ניסוח קטן ועוד. אבל יכול להיות שתוספות באמת לא למדו כך, ולכן הם באמת לא מקבלים את ההסבר הזה, כי לכאורה באמת יש בזה קצת מקום, ההסבר הזה. ואז אולי באמת הרי"ף לא ישאל את קושיית התוספות, כי להרי"ף זה ברור, ואולי יותר אפילו, הוא נמצא בסברה, אפשר גם להגיד אחרת. אפשר גם להגיד שמה זה קשור היזק מצוי? ברגע שעברת את הגדר של החצר שלי אתה אחראי לכל מה שקורה שם, נקודה. מה זה קשור אם זה היזק מצוי או לא היזק מצוי? עצם הכניסה שלך. מה זה יותר גרוע? היזק מצוי זה לפחות יותר חמור או שווה, זה ודאי לא מקל. אבל ברשות הרבים היזק מצוי אומר יוסי שזה דווקא מקל. כי אם הנזק הוא מצוי אז ברור שאני צריך להיזהר ממנו, אני כניזק. הרי רשות הרבים רשות הרבים, זה דבר מאוד מצוי ששור אוכל בשן או דורס ברגל, אז ודאי ודאי שמוטלת עליי חובה להיזהר כי ההנחה הבסיסית היא שמה שהם עושים באופן נורמלי ברשות הרבים, על זה הם פטורים, כי על זה חובת הזהירות היא עליי. אז הוא מעיר בצדק שהמשחק של המצוי משחק הפוך במשבצת הזאת ובמשבצת הזאת, ואולי זאת באמת ראיה שתוספות לא מקבל את ההסברים האלה של הרי"ף. הוא רואה את זה כנראה כדבר פורמלי, לא בגלל שיש הסברים. כבר המהרש"ל מעיר על זה, הרי אנחנו לא דורשים טעמא דקרא, ופתאום פה הרי"ף מציע הסבר טעמא דקרא, המהרש"ל שואל את זה עליו. מה, התורה אומרת פטור, פטור, מה אתה נכנס פה לכל מיני הסברים? כי להסברים האלה יש השלכות הלכתיות. נגיד דף שמונח מרשות היחיד לרשות הרבים, שמה כבר מדברים על זה. אגב, גם בקשר לדף הזה עכשיו אני נזכר, תוספות מביא את הרי"ף על הדף הזה וחולק עליו. איזה דף? דף זה כבש. יש כבש שמונח, עובר מרשות היחיד לרשות הרבים, ושור עובר ברשות הרבים דורך על הכבש הזה, והכבש הזה הזיק ברשות היחיד. ואז השאלה היא אם זה נחשב נזק ברשות היחיד או נזק ברשות הרבים. אז אם מבינים את התפיסה של הרי"ף, אז השור עבר כדרכו ברשות הרבים, הוא… אבל אם מבינים שזה גזירת הכתוב פטור ברשות הרבים, הנזק היה ברשות היחיד, אתה לא פטור על זה. אז פה תיכנס, זאת תהיה ההשלכה. ואם אני זוכר נכון תוספות באמת חולקים על הרי"ף בעניין הזה. ואם זה ככה זה דווקא מסתדר טוב, ולכן פה תוספות כן מקשים את הקושיה. באמת לפי הרי"ף אתה צודק שלכאורה הקושיה לא קשה. טוב. התוספות אומר, כן, שן ורגל היזק מצוי. אז מה עם היזק מצוי? ההנחה של תוספות כמובן שהיזק מצוי זאת סיבה, זה מאפיין מקל או מחמיר? מצד המזיק זה מחמיר? כן, כן. יותר קל לחייב אם היזק מצוי או יותר קשה לחייב? יותר קל לחייב. כמה שהדבר, כמה שהנזק פחות סביר אנחנו לא מחייבים, הרי זה מה שראינו פלגא נזקא קנסא. נכון? אם זה לא סביר שיזיקו אז לא מחייבים. אמרנו ששן ורגל זה היזק מצוי, זאת סיבה לחייב, זאת לא סיבה לפטור. בסדר? תתעלם כרגע מההערה של יוסי שהיא נכונה לפי הרי"ף, אבל אנחנו נעזוב את זה כרגע, כנראה שתוספות לא למד את ההערה שלו. לא משנה כרגע. אני אומר, ההנחה היא שהיזק מצוי זאת סיבה מחמירה, זאת אומרת זה יותר מחייב אם הנזק מצוי. אז כך שואל התוספות, ואיך אתה יכול להגיד שקרן יותר חמורה משן ורגל, הרי לא מצאנו, בעצם קרן פחות מצוי. בדיוק, יש חומרא בשן ורגל שזה יותר חמור מקרן, אז למה אתה אומר לי בקל וחומר שקרן יותר חמורה משן ורגל? נכון? כמובן שמיד נשאל, אז אולי נעשה קל וחומר כזה, רשות הרבים לא כל שכן? התוספות עצמו מעלה את האפשרות הזאת. בסדר? תכף נראה. אז תוספות שואל כך, ואם היזק מצוי, אז יש לנו פירכא ששן ורגל היזק מצוי. בוא נראה מה אנחנו עושים במודל שלנו עם הפירכא הזאת. איך עובדים עם זה? אנחנו רגילים לפירכות מהטיפוס הזה או הזה, נכון? איזה סוג פירכה זאת? הוספת פרמטרים? אולי. נכון? אין פה הוספת עמודות. היזק מצוי זה מאפיין של המזיק שן ורגל ולא דין נוסף, שיש עוד רשות שבה שן ורגל נגיד חייבת וקרן פטורה, או שיש עוד מזיק שחייב ברשות הרבים ופטור בחצר הניזק, זה שתי פירכות קונבנציונליות. אבל כאן יש פירכה טיפה שונה. מה? כן, בדיוק, כמו המשחק של ההנאה שעשינו, אבל כאן זה על הישג יותר פשוט, על ההישג של קל וחומר פשוט. אז על ההישג של קל וחומר אנחנו פוגשים עכשיו לראשונה פירכה מסוג חדש. יש פירכת עמודה, יש פירכת שורה, את אלה כבר פגשנו, ראינו. הן בעצם שקולות מבחינת המודל שלנו. עכשיו פירכא חדשה. אנחנו יודעים שיש פרמטר שמאפיין צד שמופיע בשן וברגל בערך יותר גבוה מאשר בקרן. נגיד אחד בשן ורגל ואפס בקרן בשביל הסתם סכמטי. בסדר? זה אילוץ. בוא נראה מה זה עושה. אז בקל וחומר הרגיל, רק להזכיר, נתעלם רגע מהפירכא. מה קורה בקל וחומר הרגיל ואז נראה מה עושה הפירכא. בקל וחומר הרגיל מה קורה? נגיד במילוי אחד, אז יש לנו, נסמן את זה אולי, שן ורגל זה אס, קרן אר ואן. בסדר? אז אם אן במילוי אחד, אז הטבלה היא זאת. זה אלפא, זה שני אלפא. אס מכיל את אן אבל לא את אר. זאת אומרת לאס יש אלפא, וקרן מכיל את… אתם יודעים מה, בוא נתעלם רגע מהאס, לא חשוב האס. בקל וחומר הרגיל, נעזוב רגע את הבעיות, קרן מכיל את אר והשאלה מה… ואם הוא מכיל גם את זה, אז שני אלפא. נכון? זה במילוי אחד. מה קורה במילוי אפס? במילוי אפס אז יש פה התנתקות. שני אלה לא קשורים אחד בשני, נכון? אז אם זה אלפא, זה בטא. ושן ורגל, שן ורגל מכיל את אן, זאת אומרת יש לו אלפא, ולקיי יש בטא. בסדר? זה הקל וחומר הרגיל. אוקיי? מה אומר לנו עכשיו האילוץ? או הפירכא? הפירכא אומרת שיש תכונה לשן ורגל שאין אותה לקרן. תכונת חומרא כמובן. כן? זאת אומרת תמיד אמרנו כבר שהכיוון האינדקסים זה ערך יותר גבוה, זה חומרא. בסדר? אז זה אומר שבעצם יש לנו איזשהו פרמטר, נקרא לו בטא, שנמצא בשן ורגל ולא נמצא בקרן. מה? השתמשת בבטא באר. לא, באר השתמשת. אה, בבטא בקיי השתמשתי. אוקיי, אלפא תהיה פה. פה יש, תעזבו את זה רגע, אני מדבר כרגע על מילוי אחד, בסדר? את זה תעזבו, מדבר על מילוי אחד. אוקיי? יש פרמטר בטא שישנו באס ולא קיים בקיי. נכון? זה אנחנו יודעים, זה האילוץ. הפרמטר בטא אנחנו גם יודעים מה הוא, שזה כוח מצוי. איזה כוח ששן ורגל מצוי ושקרן לא. אלפא זה פרמטר אחר, והוא בעצם הפרמטר שקובע את חיובי הנזיקין. לבטא כנראה אין השפעה עד כה. שימו לב. זאת אומרת מבחינת אלה אין שום סיבה להכניס את בטא. נכון? תראו. אס מכיל את חצר הניזק, אן, זה אומר שיש לו אלפא. ואת רשות הרבים הוא לא… הוא לא מכיל, כי יש פה שני אלפא. אוקיי. בטא לא… אין סיבה להוסיף בטות גם פה לדיאגרמה. כנ"ל פה. קיי מכיל את אר אבל לא… וגם מכיל את אן. אז זה אומר שיש לו שני אלפא. לבטא אין פה בעצם תפקיד. נכון? אבל עדיין אנחנו יודעים שיש פה פרמטר בטא. אז אם אנחנו שואלים את עצמנו מה המימד של המודל למילוי אחד, הוא עדיין שניים. נכון? כי יש פה גם בטא. נכון שבפעולות, בתוצאות, אני לא צריך להכניס את בטא, אבל יש פה שני פרמטרים בשדה. אוקיי? מה קורה פה? למה בטא מורגש במקרה של מילוי אחד? לא מורגש. ההנחה של מילוי אחד בעצם מה היא אומרת? זה נקודה חשובה. צריך לשים לב. מילוי אחד לא נידון לחוד ממילוי אפס. מילוי אחד בעצם אומר יש פרמטר בטא אבל הוא לא משפיע, ולכן באמת המילוי אחד. המילוי אחד בעצם אומר קיומו של פרמטר בטא לא מפריע לי לקל וחומר. הקל וחומר נשאר, התוצאה היא עדיין אחד. העובדה שיש בטא לא צריכה להפריע לי. אבל למה דווקא בטא? יכול להיות שחוץ מבטא יש גם דלתא ועוד הרבה כאלה שלא משפיעים. לא, ברור, אבל יש לי אחרים, אני לוקח הרי את המינימום האפשרי. היה אפשר לעשות פה מודלים עם אינסוף פרמטרים שיסבירו את זה. אבל אני לוקח את המינימום. מה מכריח את קיומו של הבטא? הבטא הוא ההנחה של הקל וחומר היא… של הפירכא, זה שבטא הוא פרמטר רלוונטי. איזה כוח מצוי. אנחנו יודעים, לכן גם קרן חייב בחצי, כי זה פחות מצוי. זאת אומרת העובדה שהוא מצוי זה פרמטר רלוונטי. מתברר אם המילוי הוא אחד, מה זה בעצם משקף? זה בעצם משקף שאמנם זה רלוונטי, אבל בכל זאת זה לא משפיע על הדינים. אנחנו עוד נראה אם זה נכון שלא משפיע. אנחנו בודקים את האופציה הזאת מול האופציה השנייה. טוב, הוא מעניין מאוד, וההנחה היא שלמרות שהוא רלוונטי. הוא לא משפיע. ההנחה של מילוי אפס מה היא אומרת בעצם? מילוי אפס זה בדיוק מה שאומר שהפרמטר בטא, סליחה, הייתי צריך לסמן את זה הפוך, הפרמטר אלפא שפה הוא מילוי אפס. אפשר לעשות מילוי אפס וזהו. מה זה אומר? זה המילוי אפס. מה? מילוי אפס אומר שאר ואם מנותקים, אין קשר ביניהם. נכון? אני קורא לזה, בוא נקרא לזה בשביל העקביות, זה יהיה אלפא וזה יהיה בטא. בסדר? הסיגמא ריאקציה. שן ורגל זה בטא, נכון? שן ורגל מכיל את אם אבל לא מכיל את אר, וקיי מכיל את אר אבל לא מכיל את אם. בסדר? עכשיו, מה עושה הפירכא? היא בסך הכל מזהה את בטא. זה לא משנה כלום, נכון? זה בסך הכל אומר הבטא הזה שמאפיין את שן ורגל ואין אותו בקרן, שזה קם מצוי, זה הכל. זה לא מוסיף שום אינדקס. פה הייתי חייב להוסיף אינדקס, למה? כי הייתי צריך למצוא אינדקס שיש אותו באס ואין אותו בקיי. את אלפא הרי יש בשניהם, אז חייב להיות פה אינדקס אחר, בטא. אבל כאן כבר יש לי אינדקס אחד שיש אותו באס ואין אותו בקיי, זה האינדקס בטא. אז מה שעשיתי בפירכא זה רק זיהיתי אותו. האינדקס בטא הזה זה בסך הכל שזה קם מצוי. ולמה זה פורך? מה? לא, לא אמרתי שזה פורך, אני עכשיו עושה ניתוח. אוקיי? אז בעצם מה שקיבלנו כאן זה ש, סליחה, יש לי שאלה. אמרת שאם אני עושה מילוי אחד אז האינדקס בטא הוא לא רלוונטי. למה? זו הייתה הביקורת. הסוגריים שלי מבחינה מתמטית. עכשיו אני הבנתי שכל המטרה של הפירכא זה לומר לך שחביבי יש פה בטא ולכן כל הקל וחומר הזה ממילא מילוי אחד וזה הופך אותו ללא רלוונטי בגלל שיש בטא. מילוי אחד הוא לא רלוונטי. מילויים זה לא עניין של רלוונטי או לא, אני בודק אותם זה מול זה ורואה אם זה נכון. המשמעות של מילוי אחד זה שיש קל וחומר. נכון. אז בטא אומר שאין קל וחומר. לא, בטא לא אומר שאין קל וחומר, אני עכשיו רוצה לבדוק, זה נקרא לפרוך קל וחומר. או, ואני עכשיו רוצה לבדוק האם אכן זה פורך במודל שלי. תוספות אומר שזה פורך, אני עכשיו עושה ניתוח, אני רוצה לראות האם באמת במודל זה נראה פירכא. אז בוא נבדוק. אם זה יוצא פירכא, מה זה בעצם אומר? שהמילוי אחד והמילוי אפס אמורים להיות שקולים. נכון? בוא נראה אם זה יוצא. אז במילוי אחד עשיתי את הניתוח פה, מילוי אפס עשיתי את הניתוח פה. אם זה היה שקול אז זה פירכא, נכון? יוצא שקול? לא יוצא שקול. לכאורה. לא יוצא שקול. למה? לא. זה דו-ממדי וזה דו-ממדי. זה גרף יותר טוב. בדיוק, זה גרף יותר טוב. וזה עדיין נשאר הדבר הזה ולכן מילוי אחד עדיין נכון. הדבר הזה, הפירכא הזאת לא פורכת את הקל וחומר. כל העסק הזה היה עובד רק אם באמת היה לך באמת עוצמה בטבלה הזאת שיכולה להוות פירכא שחסמה פה. אוקיי, זה בדיוק הטענה. שרק אם אנחנו רוצים פירכת עמודא אז ראינו כבר שנשנה את הגרפים וזאת באמת פירכא. אבל מתברר שהפירכא שתוספות מציע היא בכלל לא פירכא. זה התשובה של תוספות. אז הפירכא שתוספות מציע זה בכלל לא פירכא. אז ברגע שמסתכלים על זה, אנחנו אומרים טוב אז משהו במודל שלי כנראה מפספס משהו, כי זה באמת נראה פירכא, מה ששן ורגל זה קם מצוי. ואז מה בא תוספות ואומר? ואין לומר מרשות לרשות גמרינן, ומה רשות הרבים שהקל בהן שן ורגל החמיר בהן קרן, ואין לומר שאנחנו נלמד מרשות לרשות ולא ממזיק למזיק, שזה מה שדיברנו שמה שאז באמת הפירכא הזאת לא מעניינת. למה? כי אם אני לומד מרשות לרשות, מרשות לרשות, אז מה אכפת לי ששן ורגל זה קם מצוי. שן ורגל זה קם מצוי פורך את ההיררכיה הזאת, אבל כשאני לומד ככה אז אני מניח שחצר הניזק יותר חמורה מרשות הרבים, מה אכפת לי ששן ורגל זה קם מצוי? לא מעניין. נכון? אז תוספות לכאורה מציע טענה מתבקשת. מה הוא מנסה לעשות בעצם? לסובב את הקל וחומר. אבל כבר ראינו שלסובב את הקל וחומר לא מועיל אף פעם. אז אומר תוספות, ואין לומר מרשות לרשות גמרינן ומה רשות הרבים שהקל בהן שן ורגל החמיר בהן קרן, רשות הניזק לא כל שכן? אז אין לומר את זה. למה? ומכל מקום שייך למיפרך שפיר. אפילו אם תסובב את הקל וחומר, הפירכא תפיל אותו. הוא לא מסביר למה, אבל הוא מביא ראיה, והראיה היא איזשהו קל וחומר שיש בדף ו', לא חשוב כרגע, לא ניכנס לעניין הזה. לא מסובבת אותו כדי להציל אותו מפרכא. לא שאני מבין למה הוא מביא את הקל וחומר ההוא, כל הקל וחומרים בש"ס הם ככה. אבל לא משנה, זה מה שהוא מביא, ובעצם מה שהוא אומר כאן זה שסיבוב לא יכול להציל מפרכא. בכל קל וחומר בש"ס שאתה מעלה עליו פירכת המודא, אתה לא רואה שמסובבים אותו לשורות ומצילים אותו. אי אפשר להבין, תוספות, לא יודע מה קרה שם, אולי שם באמת הפירכא היא פירכא ישרה. לא, אם זו פירכא ישרה אז מה הוא אומר? הוא הרי מנסה לסובב את הקל וחומר כדי להינצל מהפירכא. ואז הוא אומר בוא אני אראה לך שסיבוב לא עוזר. הנה יש שמה קל וחומר שסיבוב לא עוזר. אני אומר זה נכון בכל מקום. בכל מקום ראינו כבר שסיבובים לא משנים כלום כי זה אותו טיעון, זה לא שני טיעונים שונים. האינטואיציה אומרת שסיבוב יוצר טיעון אחר, לא נכון. סיבוב משאיר אותנו באותו טיעון עצמו. אז זה רק בסוגריים. עכשיו בוא ננסה לראות את התירוץ. אבל לא, יש דמיון מסוים, כי אתה פה התעלמת מהחטי והחד, אני לא מסוגל להסביר את זה עד הסוף, אבל התעלמת מהחטי והחד, ועכשיו שהכנסת את החטי, הקל וחומר ההוא גם כן עם חטי וחד כמו חצי נזק מול שלם. זה הדמיון לקל וחומר ההוא. אולי, לא חשוב כרגע. בסדר, אבל אנחנו יודעים כבר שזה נכון בכל קל וחומר שהסיבוב לא משנה. תוספות חוזר על זה שעוד פעם אנחנו רואים עוד פעם ועוד פעם שסיבובים לא מצילים אותנו מכלום. ועוד פעם ועוד פעם אנחנו רואים למה, שקל וחומר מסובב זה לא טיעון שונה, זה אותו טיעון עצמו, בניגוד למה שהאינטואיציה אומרת. ועכשיו מגיע תוספות עם התירוץ שלו, ויש לומר, אז מה נשארנו? נשארנו עם זה שבאמת יש לנו פירכא, מה לשן ורגל שכן היזקן מצוי. ואנחנו עדיין בסוגריים נשארים עם קושיה שזה בכלל לא פורך למה, נכון? אומר תוספות, ויש לומר דלאו פירכא היא, דאין חומרא זו מועלת לחייבו ברשות הרבים, דהכי דיינינן קל וחומר. ומה שן ורגל שאין חומרות מועילות לחייבו ברשות הרבים נזק שלם, כן, בכל זאת חייב בהן חצי נזק, אז קרן שחומרותיה מחייבות אותו ברשות הרבים ודאי שיחייבו אותו חצי נזק. מה שתוספות אומר זה פשוט מאוד גם במובן האינטואיטיבי. במובן האינטואיטיבי נמצא מאפיין בשן ורגל, אולי על הערתך שהוציאו חצי נזק בהנחה של תוספות. אבל אותו בקשר למה שיוסי אמר וזה בדיוק כמו עם החצי נזק. מניין לי הביטחון שהשור במובן היזיקו מצוי הוא בהכרח לרעת בעל השור? מי אמר את זה? אם אני הולך, בשבילי היזיקו מצוי זה תמרור. אני נוהג ברכב ויש לי פתאום תמרור היזיקו מצוי, אל תיקח סיבוב על מאה עשרים. זה מה שיוסי אומר. אבל רגע, על החצי נזק? תרמו כלפי פה לא כלפי שם, רשות הרבים חובת הזהירות היא על הניזק. היזק מצוי זה קרן שלי, כשאתה נכנס תיזהר. מי אמר? לא נכון. רגע, לא, אז זה כמו התוספות שן ורגל בגלל שזה לא נחשב, זה בדיוק כמו עם הקנס חצי חצי, למה מי אמר שהקנס הוא על זה ולא על השני. בהיזיקו מצוי, דע לך שאתה יוצא לרשות הרבים יש שמה היזיקו מצוי, שים עין. זה מה שיוסי היה אומר. בדיוק זה. אז אתה לא יכול לעשות שום… תוספות אבל כן עושה, למה? כי תוספות כנראה לא מקבל את הסברא הזאת של הרי"ף. תוספות טוען שהפטור ברשות הרבים לא נובע מזה שכך דרכם של אנשים ללכת וחובת הזהירות היא על הניזק. זה פטור שהתורה חידשה אותו ואנחנו לא נכנסים לטעמא דקרא. אז ממילא אין טעם פה לשחק עכשיו עם הדברים האלה כי אתה לא יכול להגיד שהיזק מצוי מטיל עוד יותר חובה על הניזק כי מראש הפטור לא מבוסס על זה שיש חובת זהירות על הניזק. הוא פטור. אתה יכול להגיד שזה גזירת הכתוב. מה? אתה יכול להגיד שזה גזירת הכתוב. לא משנה, אבל לא מהטעם הזה שהוא רגיל ללכת ברשות הרבים. לא יודע מאיזה טעם כן, פטור שלא מטילים על המזיק חובת זהירות ברשות הרבים, כי קרן כן מטילים עליו, מה תוספות? אתה יוצא לרשות הרבים הוא כן חס עליך ברשות הרבים. זה לא מדויק. אתה בבית הדין לא מייחד של שן ורגל. זה מה שהרי"ף מציע להסביר. עכשיו, אז מה תוספות בעצם אומר? תראו, הרי שן ורגל נגיד שיש לו איזושהי חומרא מיוחדת. אומר תוספות למה זה פושט על הקל וחומר? קל וחומר נשאר בעינו. מה אתה בעצם אומר? נכון שן ורגל יש חומרא מיוחדת ולמרות החומרא המיוחדת הזאת הוכחת שזה עדיין יותר קל מקרן, זה אנחנו רואים פה, נכון? מה אכפת לי שיש חומרא מיוחדת, גם פה היא צריכה להיות יותר קלה מקרן. ואם פה זה אחד אז פה זה צריך להיות אחד. זאת אומרת העובדה שהוספת חומרא מיוחדת לשן ורגל לא פורכת את הקל וחומר. זה מוהל… הקל וחומר בולע את הפירכא. זה נקרא הבלעת פירכא. זאת אומרת אתה מעלה פירכא. מה פתאום, הפירכא הזאת אולי אפילו מחזקת עוד יותר את הקל וחומר. כי הפירכא הזאת אומרת ששן ורגל כל כך חלש לעומת קרן, עד שאפילו התכונה המחמירה שיש לו שזה מצוי לא מועילה כדי לחייב אותו ברשות הרבים. צא ולמד עד כמה הוא חלש. ובכל זאת בחצר הניזק הוא חייב. זאת אומרת קרן שהוא כל כך הרבה יותר חזק חמור ודאי שיהיה חייב. וזה אולי אפילו מחזק את הקל וחומר לא רק שלא פורך אותו. זאת אומרת שבעצם המסקנה שהסקנו קודם מהמודל שפירכא כזאת לא פורכת את הטיעון, זה בסדר גמור כי באמת לא פורכת את הטיעון. נכון? ההבדל היחידי הוא שאם אני עובד עם המודל הזה לא הייתי שואל אפילו את השאלה של תוספות, כי ברור שזה לא נכון. התוספות חשב על זה אינטואיטיבית, אז אינטואיטיבית זה נראה נכון, ואז הוא היה צריך לעשות את התירוץ. אבל התירוץ הזה זה באמת מה שראינו פה כי הרי מה בעצם ראינו פה? מה שראינו פה למעשה זה שהפרמטר בטא לא מפריע לקל וחומר. אני יכול להשאיר את כל הקל וחומר כמו שהוא כי הוא לא משפיע. תוספות לא רשם את זה כתכונה, תוספות רק ניגן ניגון של קל וחומר ושם את זה בעמודה או שורה. כי זה נשמע כמו קל וחומר, לא בלי להסתכל? מה זה קל וחומר? כמו חומרא, לא? כמו פירכא? כן סליחה כמו פירכא. כן ניגן את הניגון של איך עושים קל וחומר והוא לא העמיד את זה. אבל אני אומר שדווקא הדבר שתקע אותי בהבנת הקושייה של תוספות הוא דווקא נקודה חזקה לטובת המודל הזה. כי הנה משהו שנראה כמו פירכא במבט ראשון המודל הזה מיד מראה לך שהוא לא פורך. וזה לא נהיה איזה עניין של, זאת אומרת זה שתוספות לא בהכרח ירד לסוף דעת איך עושים את המודל הזה, זה לא היה פורע במודל. לא, האם זה באמת אבל פורך? אם זה באמת פורך אז סימן שהמודל, הרי המודל הזה כולו מנסה להתחקות אחרי איך בני אדם חושבים. אז אם ההנחה שלי שתוספות חושב נכון, ככה אני בדרך כלל מניח, אז המודל אמור לעקוב אחרי השיקולים של תוספות ולהסביר אותם. או הגמרא לא משנה. יכול להיות שבמקרים קיצוניים אני אגיד שאני לא מסכים עם תוספות, אני לא נבהל גם מזה, אבל ההנחה הפשוטה שאני כן צריך לעקוב אחרי מה שהגמרא והראשונים אומרים והמודל אמור להתאים. אז כאן דווקא הקושיה ככה קצת הרתיעה אותנו כי בעצם ראינו שיש פה איזו פירכא שהמודל לא נתן אותה, אבל אז פתאום הבנו שלמעשה גם בחשיבה האנושית האינטואיטיבית אם חושבים במדויק אז רואים שזאת לא פירכא וזה בסדר גמור אם כך. אז להפך, זה נותן חיזוק מסוים למודל הזה. זה אומר שפירכא של פרמטר אתה חייב גם תוך כדי כשאתה נותן לה הצמדה לאיזושהי רלוונטיות קיימת. כלומר אתה חייב שתסביר איכשהו את התוצאה. בדיוק, במילוי אפס באמת הרי זה מה שיוצא. במילוי אפס הפירכא התכונה בטא אין לה השפעה על התוצאות, כי היא לא משנה את ההבדל. אם אתה רוצה באמת לתפוס אתה רוצה שזה יהיה בשני המילויים. בדיוק. אז במילוי אחד אתה רואה שזה לא משנה כלום אז מה אכפת לי? אז לכן בעצם מה שאתם שאלתם הרי אם באמת זה המודל אז זה שבטא היא לא פרמטר רלוונטי כי הוכחנו שהיא לא משפיעה. נכון זאת התשובה. זה בעצם הביטוי המיקרוסקופי לחשיבה האינטואיטיבית של תוספות במודל הזה. זה בעצם אומר שבטא הוא לא פרמטר רלוונטי. נכון שהוא קיים שם אז מה? הוכיחו מנתוני הטבלה שהוא לא רלוונטי. בסדר? עכשיו עוד פעם, צריך לשים לב טוב שכל ה… אז עשית את הבטא שם בהנחה הזאת ועשית את האילוץ שהוא יהיה כמו שצריך. וכאן לא הראית את האילוץ הזה. למה? איזה אילוץ? אני רציתי שהוא יהיה בשן ורגל ואני לא רואה הבדל בהכרח בדיוק. למה? בתוצאות באמ בתוצאות. באמ יש לך אחד נכון? באן היה צריך להיות שלא יהיה שם בטא? לא, אם מספיק אלפא ויש לו את אלפא אז הוא מכין אותו. למה צריך בטא? אבל מה זה האילוץ שיהיה שם בטא כמו שאלפא? לא, זה לא אילוץ שיהיה לו את בטא, האילוץ היחידי שיש זה ששן ורגל היה צריך לצאת שאני אצטרך להכניס את בטא גם פה ואז זה היה עובד בתור פירכא. כי זה אני לא באמת יודע ששכיח מצוי זה פרמטר חשוב כדי לחייב בחצר הניזק, את זה האינטואיציה שלי לא אומרת. מה שהיא אומרת זה שבשן ורגל יש את התכונה הזאת וזה שזה עובד זה מה שאני מכניס לתוך המודל. עכשיו אני בודק האם כתוצאה מזה אני אצטרך להכניס את זה גם באמ ואר. התשובה היא לא. אז אם לא אז זה לא פירכא. מה קרה בפירחת המודל? להזכירכם, בפירחת המודל היה לנו פה בעצם עוד רשות, נכון? שהיה פה אחד ואפס. אוקיי, מה זה בעצם עשה? הרי בסופו של דבר מה שהדבר הזה עושה זה גם כן מוסיף עוד פרמטר. נכון? זה הרי אילץ אותנו אם אתם זוכרים, זה אילץ אותנו גם במילוי אחד להעלות את המימד לשניים, לשני פרמטרים שצריכים לשחק תפקיד וזה אפילו במילוי אחד ולכן זה בעצם יוצא שקול. זה גם קשר את ה… את הנקודות זו לזו, זה הפך את זה לשקול, ולכן זה הפירכא. אבל מה עומד מאחורי זה? כשתעשו את הניתוח של פירכא, ועשינו אותה כבר, יש לכם בסיכומים, פירכא כזאת, פירכת עמודה, הפרמטר שנוסף, הבטא הזה, משחק גם בתוצאות. זאת אומרת יש לו השפעה על התוצאות, לכן הוא פירכא. וזה בדיוק ההבדל בין פירכא מיקרוסקופית לפירכא הלכתית. פירכא הלכתית בעצם מוסיפה לי פרמטר, אבל לא בולעת אותו פה, אלא שמה אותו פה. ואז זה אומר שזה פרמטר רלוונטי, הוא משפיע, ואז הוא יכול לפחות להוביל לפירכא. פרמטר כזה שלא משנה שום דבר, הקל וחומר נשאר בעינו, זה לא יהיה פירכא. פירכא, הסיבה שהפרמטר הזה משנה גם ב-M וגם ב-R כי אתה הוספת עוד עמודה? ברור, ברור. זאת אומרת פה אתה יכול להתעלם כי זה לא משנה? בדיוק, לכן אמרתי, זה בדיוק ההבדל. פירכא הלכתית זה הוספת עמודה. ברגע שאתה מוסיף עמודה, אז יתווסף לך פה עוד פרמטר בטא, אבל הפרמטר הזה גם יהפוך להיות רלוונטי, הוא מופיע גם בפעולות וגם בתוצאות. זה הופך להיות כמו עוד עיגול, נגיד R בתוך M? נכון, נכון. וזה אתה חייב? נכון, זה ההסבר הפורמלי למה שזה אומר. בעצם מה זה אומר? זה אומר שהפרמטר בטא הוא רלוונטי. לעומת זאת פה, הפרמטר בטא הזה הוא לא רלוונטי, אז לכן זה לא משנה כלום. לכן זו לא פירכא בעצם. אוקיי? זה רק הביטוי המתמטי למה שתוספות בעצם אומר. ותראו את הסיום של תוספות. תוספות בעצם אומר ככה. ובפרק כמה דזבחים דף י', גבי שוחט לשמה לזרוק דמה שלא לשמה, דפסול מקל וחומר דשוחט חוץ לזמנו דכשר. ופריך, מה לחוץ לזמנו שכן כרת, אף על פי שאין חומרא זו מועלת לחוץ לזמנו לפסול חומרה שהחמירה תורה, סליחה, לפסול. בקיצור, מביאים קל וחומר מזבחים, אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו כי אני רואה שהזמן שלנו כבר מתקצר. מביאים קל וחומר מזבחים, ובקל וחומר שמה עוד פעם מביאים איזושהי פירכא ולא בולעים אותה, אומר תוספות. למה לא בולעים את הפירכא הזאת? אז אומר תוספות, כמובן לא קושיה על מה שאנחנו עשינו פה, אומר תוספות, חומרא שהחמירה תורה שאני, דכיוון שהחמירה תורה חומרא זו, החמירה חומרא אחרת. מה בעצם אומר תוספות? שבפירכא הלכתית, פירכת עמודה, אין הבלעת פירכא. הבלעת פירכא זה מנגנון שקיים רק בפירכא מיקרוסקופית, מהטיפוס שראינו פה. אבל בפירכא כזאת שיש לנו עוד עמודה, אין הבלעת פירכא. כיוון שהתורה החמירה בחומרא הזאת בשן ורגל, אז אולי גם פה היא החמירה חומרא אחרת, ואולי גם פה זה יותר חמור ולכן המילוי הוא אפס. ובשפה שלנו זה כבר ראינו למה הדבר הזה באמת הוא פירכא ולא נכון שאפשר לבלוע פירכא כזאת. אז זה בסך הכל מה שתוספות אומר בסוף. זה התוצאה של מה שאמרנו קודם. שפירכא שמוסיפה עמודה היא ודאי לא פירכא שאפשר לבלוע אותה. זו פירכא רגילה, ראינו כבר שהיא פורכת. זה בהנחה שכרת זה תוצאה ולא פרמטר? נכון, נכון. כרת זה תוצאה כי התורה קבעה, זה אינדיקציה. למה חייבים על זה כרת? כי כנראה שיש פה משהו נורא חמור בעניין הזה. או שאתה יכול להגיד משהו חמור בגלל שזה חייב כרת? מה פתאום, איך זה יכול להיות חמור בגלל הכרת? למה נתנו לו כרת? נתנו לו כרת כנראה כי יש בו משהו מאוד חמור במאפיינים שלו. לכן בדיוק זה הלכתי ולא מיקרוסקופי. בסדר? אוקיי, אז זה לגבי הבלעת פירכא. ועוד פעם תשימו לב, כל הניתוח שעשינו כאן לא נזקק בכלל לתכנים שמעורבים בתהליך. זה לא עניין אותנו שיש פה מזיקים, שן ורגל, קרן, רשות הרבים, זה לא מעניין. הכל נובע מהמבנה הלוגי של העניין. ברגע שיש טבלה כזאת ויש לי אילוץ על פרמטר מיקרוסקופי, לא אכפת לי מה זה בטא, מה זה אלפא, מי אלה ומי אלה. המנגנון נותן את התוצאה. במובן הזה יש פה לוגיקה, זאת אומרת לוגיקה פורמלית. זה לא נכנס לתכנים. זה לא נכנס לתכנים, אבל כל שלב הוא בעצם תכנים, החל מרלוונטיות של דברים? לא, אז זה אמרנו בכל מקרה, בכל מקרה נכון. והעובדה הזאת שהוא אומר האין פה שום רלוונטיות והיה שאין את ה-כלום הזה, אז מה, למה זה קשור? הרי… לא, אז זה אותו דבר. הרלוונטיות של הדברים שאני מכניס לתוך התהליך זה ודאי החלטה שאני מחליט בעצמי לפי התכנים. זה ברור. אבל ברגע שיש לי את הנתונים שאיתם אני עובד, מכאן ואילך זה לא תלוי בכלל באופיים שלהם. אנחנו נראה בהמשך דברים שהם כן חורגים מהגבול הזה של הפורמליות. ומה שאני רוצה לעשות עכשיו זה לעבור לפרמטרים שפועלים במצטבר. פרמטרים שפועלים במצטבר זה למעשה סוף הסוגיה של חופה, קידושין. אם אתם זוכרים הסוגיה של חופה שם התחילה, שלמדנו קל וחומר. כסף שמכיל אירוסין שלא מכיל נישואין מצליח להחיל אירוסין, אז חופה שמכילה נישואין ודאי שתחיל אירוסין. ואז התחילו פירכות בביאה ויבמה ושנאה וכל הבלגן הגדול הזה. בסופו של דבר זה יצא טוב. בסדר? עכשיו הגמרא ממשיכה ואומרת אחרי שגומרים הכל וכבר סידרנו סגרנו את הכל אם אתם זוכרים הצד השווה הגדול, זה צד שווה שיש בו צד שווה מצד אחד קל וחומר מצד שני ועושים בין שניהם עוד צד שווה וחוזרים פורכים אותו ומתקפים אותו מחדש וזהו ושם זה נגמר ויצא שבאמת הקל וחומר מועיל. עכשיו אם ככה אנחנו בבעיה. לא יודע בעיה הלכתית, כי אז יוצא שחופה באמת צריכה להחיל גם אירוסין, לא רק נישואין. זה לא נכון להלכה. להלכה כסף שטר וביאה, לא חופה. אישה נקנית בשלושה דרכים, כסף שטר וביאה. בסדר? ואז באמת עולה השאלה, זה כתוב במשנה, זה לא שאלה שאפשר לדון עליה. ופתאום רב הונא אומר חופה קונה בקל וחומר. מה זה קונה בקל וחומר? זה נגד המשנה. אבל מצד שני אחרי כל התעלולים הלוגיים שעשינו שמה הוא צודק. נו אז מה לעשות? אז בא עכשיו רבא ואומר כך: ועוד, כלום חופה גומרת אלא על ידי קידושין? וכי גמרינן חופה שלא על ידי קידושין מחופה שעל ידי קידושין? מה הוא בעצם אומר? הוא בעצם אומר, אנחנו הרי בואו רגע נזכר עוד פעם בקל וחומר המקורי שלנו בסוגיית חופה. הוא אומר פה שאם אין חופה בלי קידושין אז אי אפשר לעשות פה את הקל וחומר. נכון? יש לנו פה כסף, חופה, נישואין, נישואין ואירוסין. זה התוצאה הסופית. כן, זה הקל וחומר. אוקיי, אז עוד פעם הקל וחומר עובד כך, אם כסף שלא מכיל נישואין מכיל אירוסין, אז חופה שמכילה נישואין ודאי שתחיל גם אירוסין. אוקיי, ולכן התוצאה אחת. אחרי כל הפטנטים התוצאה אחת. אבל לא נכון, הרי במשנה כתוב שאישה נקנית בשלוש דרכים או שלושה דרכים, כן? כסף שטר וביאה. וג' דרכים. מה? וג' דרכים, כן. במשנה סבורים וג', במשנה סבורים סומכים על המקרא. אז זה כסף שטר וביאה. בסדר? מה עם חופה? רב הונא הרי הוכיח שגם חופה קונה, הנה הקל וחומר. אז בא רבא עכשיו וטוען ככה, כלום חופה גומרת אלא על ידי קידושין? הרי חופה מגיעה בשלב שאחרי שכבר הקידושין או האירוסין קיימים. נכון? קודם מקדשים אישה ועכשיו היא מקודשת או מאורסת ואז נעשית חופה ומקיימים הנישואין. בסדר? זה שלב ב'. ואז אומר רבא, הרי כל החופה פועלת אחרי שכבר החלתי אירוסין. אז זה לא חכמה שהיא מצליחה להחיל נישואין, היא מסתייעת בכסף שניתן בהתחלה כדי להחיל את האירוסין. אז לכן אתה לא יכול ללמוד מזה שחופה מחילה נישואין וכסף לא, אתה לא יכול ללמוד שחופה יותר חמורה מכסף. למה? כי חופה עושה את זה בעזרתו האדיבה של הכסף. בגלל שהיה כסף בשלב האירוסין הוא החיל את האירוסין, אחרי זה יכולה החופה לבוא ולהחיל את הנישואין, כי כבר כסף ניתן, היא רק משלימה את העבודה. אז אתה לא יכול להניח שחופה יותר חמורה מכסף. בסדר? אני בינתיים מסביר את זה רק אינטואיטיבית. זה סוג של פירכה? כן. בעצם הפירכה על רב הונא וככה הוא מסביר את המשנה. ולכן זה לא נכון, חופה לא קונה באירוסין וכך גם ההלכה, ההלכה היא שחופה לא קונה באירוסין. בסדר? ופה בעצם נמחק, לא יודע אם נמחק אבל התוספות אומרים שכתוב שם חופה בצורה שנייה, צריכים למחוק לכתוב כסף פלוס חופה. זה לא כסף? נכון. זה לא חופה בכלל, חופה לא עושה פה שום דבר. אין חתונה בלי אירוסין כבר יש כסף. אם אין כסף מחיל אירוסין אבל חופה לבד לא יכולה. לא חופה באה ביחד עם הכסף, זה מה שאני שואל אותך. לא, השאלה אם חופה יכולה לעשות לבד את האירוסין? לא, חופה לבד ממש לא יעזור. רק לגבי זה. אנחנו צריכים לכתוב בקיצור יש תלות במשהו עוד. חופה ביחס לנישואין זה לא אותו דבר פה, כמו השאלה של יוסי בקל וחומר הקודם זה עכשיו פה באמת מתקיים. כי חופה כשהיא פועלת ביחס לנישואין היא באה אחרי הכסף של האירוסין, אבל חופה שפועלת על אירוסין היא פועלת לבד בלי כסף ולכן אי אפשר לכתוב פה כסף וחופה, הייתי צריך לכתוב פה כסף פלוס חופה אחד. זה רק חופה ופה סימן שאלה, אולי, או משהו כזה. בסדר? צריך לפצל את זה, כי בעצם חופה פועלת שונה על נישואין ועל אירוסין. עכשיו אפשר למחוק את האחד בנישואין ולכתוב שם זה בעצם מה ש… אולי איזה חצי אולי אפילו הייתי כותב, נכון? זאת אומרת ההצעה הראשונה שבאמת אני חשבתי עליה זה לכתוב פה חצי. כי בעצם מה עושה חופה? מכינה חצי נישואין. רק תמטית, לא אכפת לי אם זה שליש, חצי, חמישית או שלושת רבעי. אבל זה משהו שהוא בין אפס לאחד. זאת אומרת חופה מצליחה לעשות רק חלק מהעבודה. ועכשיו בוא נראה מה כתוב פה. זאת בעצם הפירכא. הפירכא בעצם אומרת לא צריך להיות כתוב פה אחד, צריך להיות כתוב פה חצי. עכשיו מה קורה אם למשל זה באמת כתוב חצי? אז על זה כבר היינו בשיעור הקודם, נכון? שמה שיוצא מחלוקת רבי טרפון וחכמים למעשה, נכון? רבי טרפון אומר אחד וחכמים אומרים חצי. הלכה כחכמים. אז יוצא חצי. מה יוצא? שחופה מכינה חצי אירוסין. וצריך גם כסף כדי להשלים את האירוסין. אבל כשיש כסף צריך גם את החופה. אז הכסף לא עושה את הכל. מה? כן. אז לכן בעצם כשכתוב פה חצי, זה בעצם אומר אין אירוסין, אין קידושין. נכון? עוד חצי לא נותן לנו פה, להבדיל מנזיקין, תשלומי נזיקין שכתוב שם חצי אתה משלם חצי נזק. אבל כאן אין דבר כזה חצי אירוסין. זאת אומרת או שהיא מאורסת או שלא. אם הצלחת לעשות רק חצי, זה אומר שלא הצלחת. אז זה הגישה של חכמים וזו הגישה של רבי טרפון. נכון. אבל אז באמת יוצא איזה דבר חד בעייתי משהו, שבאמת לפי רבי טרפון כן צריך להיות פה אחד. זאת אומרת איכשהו יוצא שהפירכא הזאת לא פורכת את שיטת רבי טרפון. עכשיו תשימו לב, ממש מיד אחרי זה מגיע אביי, זה היה דעת רבא. רבא מעלה את הפירכא הזאת. מיד אחרי זה בא אביי ואומר אמר ליה אביי, נישואין זה קצת… אמר ליה אביי דקאמרת "כלום חופה גומרת אלא על ידי קידושין?" מה זה מה שאתה אומר לי רבא? רב הונא נמי הכי קאמר. לא פרכת את רב הונא. אביי בא להגן על רב הונא. ומה כסף שאינו גומר אחר כסף קונה, חופה שגומרת אחר כסף אינו דין שתקנה? אומר איזה מין פירכא זאת אומר אביי לרבא? מה אתה בעצם אומר? בוא נבדוק מה קורה אחרי האירוסין. אירוסין כבר חלו, נתתי כסף יש אירוסין. בסדר? לא נדבר על זה שאירוסין אפשר להחיל גם בביאה ובשטר, אבל בוא נגיד שהחלנו אותם בכסף. אוקיי? עכשיו אחרי האירוסין חופה לבד עובדת, מחילה את הנישואין נכון? לבד. כסף לא מצליח לעשות את זה אפילו שכבר יש אירוסין. נו, אז עדיין זה נכון שחופה יותר חזקה מכסף. בתנאים מסוימים. מה זה בתנאים מסוימים? בתנאים שכבר היה כסף. למה? מי אמר? לא. מי אמר שהיה כבר כסף? בשני המקומות היה כסף. לפני החופה זהו, אוקיי, וזאת הנקודה. אז אומר אביי בוא נשווה מצב שכבר היא ארוסה. כשהיא ארוסה ואני רוצה עכשיו לשאת אותה, לשאת אותה אני לא אוכל עם כסף אבל אני כן אוכל עם חופה. אז זה כן הוכחה שחופה יותר חזקה מכסף. אז זה מלמד אותי שהיא חזקה מכסף בסיטואציה הזאת, אבל זה לא הסיטואציה אותה אני בודק. אבל זה תמיד ככה. כל קל וחומר, תגיד לי חופה יותר חזקה מכסף בנישואין, אבל מי אמר שבאירוסין? זה תמיד נכון. אתה אומר שברגע שזה יותר חזק בסיטואציה אחת, ההנחה שלי שזה יותר חזק בכל הסיטואציות אלא אם כן תוכיח לי אחרת. אבל ההנחה הבסיסית תהיה שאם הוכחת עוצמה במקום אחד, העוצמה הזאת נכונה בכל מקום. אז אם ככה לכאורה אביי צודק. נכון? כי בעצם יוצא שאחרי רבא והאירוסין עדיין ההוכחה תישאר בעינה. זה סוג של הבלעה, ספירלה, פה מופיע הכל. פה מופיע חצי, שילובים, הבלעה, זאת אומרת הכל אפשר להכניס פה. אני לא יודע אפילו איזה מהמנגנונים באמת האמוראים התכוונו כי זה סתום. אבל הכל אפשר להכניס פה. החצי זאת הנחה. מה? החצי זאת הנחה, יכול להיות שאתה צריך לכתוב שם איקס כנעלם כי ידוע שבזה מחלוקת רבי טרפון. החצי זאת הנחה שהיא לאו דווקא קיימת. לא יודע. משהו בין אפס לאחד. זה לזה התכוונתי. אתה אומר שאם זה אפס אז אפילו רבי טרפון יסכים. פחות בסדר, זה לא חצי ולא אחד ולא אפס, נקודה שמונה משום שהם אומרים שזה בכלל מממד אחר. לא זה עניין אחר, תכף אני מגיע לזה, ואז זה באמת לא חצי אלא בטא. מין אינדקס אחר. ואז אנחנו שוב פעם מגיעים לפרק הקודם. אז כל המנגנונים שבדקנו עד עכשיו אפשר להכניס פה. הבלעה, סיבוב או אינדקס נוסף, אילוץ חיצוני מיקרוסקופי. למה הוא עושה את הקל וחומר מכסף? מה פתאום? למה הוא עושה את הקל וחומר מכסף? כסף הרי לא מפורש אוקיי. מכסף לומדים מ"כי יקח איש", משהו ספציפי. שהתחיל עם ביאה, ביאה הרי זו פירכא. וזו באמת פירכא, במובן של… טוב, בכל אופן, מה באמת יוצא כאן? לכן נדמה לי שמודל יותר ריאלי, אני אנסה לסיים את זה, מודל יותר ריאלי הוא הבא: בעצם אנחנו מוסיפים פה אחד, לא חצי כמו שאמרנו קודם, אלא יש פה עוד פרמטר אחר, זה לא חצי מעל, אלא יש פה איזשהו פרמטר אחר. ובעצם העיקרון הוא כזה: אנחנו בעצם אומרים, זה טבלת הנתונים שלנו. אנחנו כן זוכרים שנישואין מתבצעים אחרי אירוסין. את זה אנחנו זוכרים. אוקיי? עכשיו אנחנו אומרים בעצם כך: נניח שבוא נבדוק את המילוי אחד, בסדר? במילוי אחד, אז יש לי כך: אירוסין זה אלפא, נישואין זה שני אלפא. רגע, כסף זה אלפא, נכון? הוא מכיל את האירוסין אבל לא מכיל את הנישואין. וחופה, מה זה? שני אלפא, אלפא. נכון? כי חופה באה אחרי כסף. כשחופה באה אחרי כסף, אז הוא מצטרף לכסף ויש שני אלפא, לכן הוא מכיל את הנישואין. ועדיין לא הצלחת להוכיח שחופה יותר חזקה מכסף. לעומת זאת כשחופה עובדת לבד בלי הכסף, אז הוא רוצה להכיל את האירוסין, נכון? במילוי אחד הוא יצליח, כי זה אלפא וזה אלפא. אוקיי. אז מה קורה במילוי אפס? זה מילוי אחד. רגע, רגע, מה יש פה? אני עכשיו בודק את מילוי אחד. אירוסין נתת לו אלפא, למה זה לא עושה אירוסין? מה? כי מילוי אחד זה עושה. מילוי אחד זה עושה אירוסין. זה מילוי אחד, אני עכשיו בודק. אוקיי? עכשיו מה קורה במילוי אפס? במילוי אפס, יש לי אירוסין שני אלפא, נישואין שלושה אלפא, כסף שני אלפא וחופה אלפא. שימו לב, ממש בקצרה תראו: חופה פלוס כסף נותן לי שלושה אלפא, אז לכן הוא מצליח לעשות את הנישואין. נכון? זה עכשיו אני רוצה להסביר את מילוי אפס, לכן עליתי באר קיו. בסדר? חופה לבד לא מצליחה להכיל כלום. חופה לבד, את האירוסין לא מצליחה להכיל, את הנישואין היא מצליחה אבל רק בעזרתו האדיבה של כסף. אז לכן בעצם לבד היא לא מצליחה, נכון? זאת הטענה. בכסף לעומת זאת מצליח להכיל אירוסין גם לבדו. נישואין הוא לא מצליח להכיל, כסף לבדו. בסדר? אז זה בעצם ההסבר למילוי אפס. יש פה בעיה אבל, לפחות ממה שאני עד עכשיו הבנתי, תמיד כשהיו לך שניים נפרדים ולא תלויים אחד בשני כמו במילוי אפס פה, תמיד היה עוד פרמטר. יש עוד פרמטר. אוקיי. פה בכסף זה בדיוק הבעיה. אם אנחנו נלך פה, אי אפשר לעשות ניתוח שמתחיל בטבלה ולצאת לדיאגרמה. כי הטבלה היא לא נכונה. יש פה תלות בין השורות לעמודות. הערך של חופה ביחס לנישואין מצטרף אליו כסף. ביחס לאירוסין לא מצטרף אליו כסף. אז הטבלה היא רק ייצוג באופן שונה מהטבלאות הרגילות. אני צריך להתחיל מפה ומפה לחזור ולצייר את הדיאגרמה. לא לצאת הדיאגרמה מהטבלה. אתם מבינים? אני בעצם צריך להגיד לעשות את זה. זה מתאים לכל הנתונים כשאני גם לוקח בחשבון שחופה ביחס לנישואין זה כבר אחרי כסף. איזה מן פעילות עם נעלמים? הרב בעצם כתב משוואה: חופה פלוס כסף גדול מנישואין. בדיוק. ביחס לנישואין ולא ביחס לאירוסין. בדיוק. ואז התוצאה היא זאת, ועכשיו אני יכול לחזור ולצייר דיאגרמות. מה יוצא בדיאגרמות אגב? אתם כבר רואים מיד, יוצא אותו דבר. נכון? הכל זה עם פרמטר אחד. נכון? אירוסין ונישואין, אחד נכנס בתוך השני, רק האר קיו שונה אבל אמרנו אר קיו היא לא חשובה, נכון? כך שבעצם הכל יוצא אותו דבר. הדיאגרמות בשני המקרים יוצאות כאלה, והממד הוא אחד. נכון? לכן למעשה זאת כנראה הפסיקה של רבא. למה הדיאגרמות יוצאות כאלה? מה? למה הדיאגרמות יוצאות כאלה באפס וגם יש פה אירוסין ונישואין. אתה עושה בגלל תסתכל, אני לא יוצא מהטבלה. לא נכון לצאת מהטבלה כי החופה באה אחרי כסף. אני משתמש בטבלה הזאת כדי לבנות את המודל, ועיוכשיו אני בונה אחורה מה יהיה הדיאגרמה שזה המודל שלה. הטבלה היא רק כוח ביטוי הצהוב. בדיוק. הטבלה לא מבטאת נכון את הנתונים כי צריך לזכור שחופה באה אחרי כסף. מה הגרף, אני רוצה להשתמש גם בפרמטרים הטופולוגיים, אז אני לא יכול רק להשתמש בממד. מה עם כשירות, מספר נקודות? ולמה באפס זה גם גרף כזה? אותו דבר, תסתכל, אירוסין נכנס לתוך נישואין. זה הצהוב, אירוסין ונישואין. אירוסין נכנס לתוך נישואין. וגם פה אירוסין נכנס לתוך נישואין. הוא כלול בו. פה בבייסיס זה אירוסין כלול בנישואין? במידה מסוימת, אירוסין שם אפס. אז זה בדיוק הנקודה, אסור ללכת מהטבלה, לכן אני לא הולך מהטבלה, כי בטבלה החופה לבד לא מכילה אירוסין, אבל חופה לבד גם לא מכילה נישואין. אז בעצם היה צריך להיות כתוב פה אפס. גם מה מכילה אירוסין? נישואין. רק בעזרתו של כסף היא מכילה את נישואין, לכן לא, זה טעות להתבסס על הטבלה. צריך ללכת עם זה ואז לחזור לדיאגרמה. ואז באמת זה יוצא שקול, וכך כנראה למד את זה רבא, כי רבא פרך את הקל וחומר של רב הונא. איך לומד אביי? אביי לומד את מה שמישהו מכם אמר קודם, אני רק אעשה את זה בקצרה, בעצם הוא לומד את מילוי אפס אחר. הוא טוען שיש פה פרמטר אחר. אירוסין, זה אביי. אירוסין זה אלפא, זה אלפא וגם בטא. זה אלפא, אלפא וגם בטא. כסף זה אלפא, וחופה זה בטא. נכון? כי בעצם מה הוא אומר? הוא אומר, וכאן נכנסים כבר התכנים, לכן אמרתי שפה זה לא כל כך לוגיקה, כי פה אתה כבר צריך להזדקק לתכנים, מה הקשר בין כסף לבין חופה? זה כבר לא רק מתמטיקה של סט הנתונים, ואביי טוען שברגע שחופה פועלת אחרי כסף, ברור שזה לא אותו סוג של עוצמה כמו שיש לכסף. אם לכסף יש אלפא, לחופה צריך להיות בטא. לא יכול להיות שזה אותו דבר כמו כסף ופועל אחר כך, כי אחרת מה הוא טוען? אחרת גם כסף אחרי כסף היה עושה אותו דבר. אבל זה הרי מה שהוא אומר לו בגמרא, נכון? הרי גם בוא תעשה את הקל וחומר אחרי הכסף. אחרי כסף אני יכול להוכיח שחופה יותר חזקה מכסף? כי הוא מניח שכסף אחרי כסף זה גם בסדר. זה לא משנה כסף אחד או שני כסף, נכון? אז לכן הוא מבחינתו ברור שזה לא רק אלפא אלא יש פה גם בטא. ועכשיו אתם תראו שזה באמת שהקל וחומר משתבש עם זה, זאת אומרת המילוי אפס הזה יותר חלש כי הוא דו-משמעי. אז לכן אביי משאיר את הקל וחומר ורבא פורך אותו והלכה כרבא. יישר כוח. גמרנו סוף סוף את סוגיית קידושין.