שיעור מתאריך א' בחשוון תשס＂ז

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו ננסה לחבר פחות או יותר את הדברים הנוספים, זה אומר ההלכה והמציאות ושינויים בהלכה, משהו כזה, אני כבר לא זוכר אפילו בדיוק את ההגדרות, אז כיוון שהדברים האלה הם בני דודים, אז אני בסך הכל אעשה מזה איזשהו איזושהי סדרה אחת שבעצם באופן כללי עוסקת ביחס בין הלכה לבין המציאות והשתלשלות ההלכה לאור המציאות, כשבעצם יש פה שני סוגים של דברים, אחד מהם זה איך מתפתחות הלכות מסוימות לאור המציאות והשני זה הלכות בסוגיות שעולות אקטואליות שעולות בשנים האלה בדורות האלה. הדברים האלה נוגעים בטבורם לשאלה יותר כללית של שינויים בהלכה, איך בכלל ואם בכלל אפשר לעשות שינויים בהלכה, אילו שינויים הם לגיטימיים אילו שינויים הם לא לגיטימיים, איך בכלל ההלכה יכולה להגיב למציאות. אז כמובן הדברים האלה גם יעלו, רשימת הנושאים הייתה תלויה בחוץ, אני לא הבאתי פה דפים עם הרשימה אבל מי שירצה אולי בפעם הבאה אני אביא, הנושאים האלה לא שכל אחד מהם יהיה פגישה אחת אלא חלק מהם לפחות אני מניח שיהיו יותר מפגישה אחת. ואנחנו מתחילים מהנושא הראשון שהוא בעצם מבוא, הוא ייקח לנו יותר מפעם אחת, המבוא הזה נדרש לאיזושהי סדרת נושאי רוחב לקראת הדיונים היותר ספציפיים שיבואו אחר כך, כך שבתור הקדמה חשוב מאוד לעסוק בכמה נקודות שמהוות התשתית העקרונית להתייחסויות בין ההלכה לבין המציאות, אני אפרט קצת יותר את הנקודות האלה עוד מעט אחרי שאני אעשה איזושהי הקדמה כללית קצרה יותר לעניין. טוב למעשה הבסיס היסודי של ההלכה זאת התורה שניתנה בסיני, תורה שבכתב ובעל פה, אלה הנתונים, אנחנו לכל היותר בהקשר הזה יכולים להיות פרשנים, לא יכולים להוסיף משהו מעבר למה שיש בתורה, אנחנו יכולים לפרש את התורה בכלים חלקם ניתנו לנו גם בסיני, י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, חלק אחר אלה כלי סברה או הבנה שלנו שלא דווקא ניתנו בסיני, אבל זה באופן כללי בעצם זו באופן כללי בעצם פרשנות. תוספת למה שניתן לנו בסיני, נקרא לזה חקיקה אולי להבדיל מפרשנות, גם היא אפשרית, חכמים יכולים גם לחוקק אבל המעמד של ההלכות שהם מחוקקים הוא מעמד נמוך יותר וזה מה שנקרא הלכה דרבנן. זאת אומרת שחכמים משמשים כפרשנים, התוצר של הפרשנות הוא הלכה דאורייתא, הם מפרשים את מה שיש בתורה שבכתב ובעל פה והתוצר של הפרשנות הזאת הוא בעצם מבחינתנו מה שכתוב בתורה, זה איזשהו פענוח של מה שכתוב בתורה ולכן ההלכה הזאת שיוצאת מן הפרשנות היא הלכה דאורייתא. לעומת זאת הלכה שמתוספת מעבר למה שקיבלנו מסיני, איזושהי תקנה, גזירה, סייג, מה שחכמים מוצאים לנכון לתקן מעבר לזה, אז זאת הלכה דרבנן. זאת אומרת בעצם ישנה איזושהי אפשרות גם לחוקק, בניגוד למה שאמרתי קודם שהתורה ניתנה בסיני ובעצם אין לנו מה לעשות חוץ מאשר לפרש אותה, אז זה לא לגמרי מדויק, אין לנו מה לעשות במישור הדאורייתא, זאת אומרת במישור הדאורייתא מה שאנחנו יכולים זה רק לפרש את התורה שבכתב ובעל פה, אבל יש גם אפשרות להוסיף הלכות, להוסיף דינים, אלא שההלכות האלה יהיו במעמד נמוך יותר, במעמד של הלכות דרבנן, יש משפטנים יקראו לזה חקיקת משנה אולי, וזה האפשרות לחכמים לחוקק ולא רק לפרש. עוד הערה חשובה בהקשר הזה, אין קשר הכרחי בין החלוקה בין הלכות דאורייתא והלכות דרבנן לבין הכרונולוגיה, זאת אומרת אם הלכה מסוימת נוצרה היום ולא הייתה קיימת עד עצם היום הזה זה עוד לא אומר שהיא הלכה דרבנן, בהחלט יכול להיות שזאת תהיה הלכה דאורייתא, השאלה איך היא נוצרה, אם היא נוצרה בתהליכים של פרשנות אז זאת הלכה דאורייתא, אם היא נוצרה בתהליכים של חקיקה אז זאת הלכה דרבנן. לדוגמה לפני כמה שנים התחילו להתעורר לעניין הזה של פתיחת פקקי בקבוקים בשבת, יש קונטרסים שיצאו על זה ויש ויכוחים בין הפוסקים. אוסרים דאורייתא במילים אחרות. ההלכה הזאת למעשה נולדה לפני אני לא יודע כמה, 15 שנה, 20 שנה, לא יודע בדיוק מתי התחיל הדיון על העניין הזה. אני עוד זוכר איזה קונטרס של האדמו"ר מזוטשקא. היום הוא כבר אני מניח לא בחיים, יהודי מאוד מבוגר מבני ברק. קונטרס שלם על פתיחת פקקים של בקבוקים והוא טען שזה איסור דאורייתא וחייבים עליו חטאת וכולי, ומקורות והוא דן שמה ואני חושב שזה היה פחות או יותר התחלת הדיון. אני מניח שמדובר על משהו כמו 15 שנה או משהו בסדר גודל כזה. מה היא ההלכה הזאת? אז הטענות שהוא טען שם לא היו טענות של חקיקה, זאת אומרת לא ישב איזשהו הרכב מוסמך וקבע הלכה חדשה שמהיום והלאה אסור לפתוח פקקי בקבוקים בשבת. לא. בהנחה שהוא צודק, לא משנה כרגע, יש ויכוח בין הפוסקים, אבל לא משנה כרגע בשבילי הנושא הזה הוא רק דוגמה. הוא טען שם טענות שהן טענות פרשניות. זאת אומרת הוא הביא לזה ראיות מגמרות, מהתורה, מאבות מלאכה, תולדות וכולי, מראשונים ואחרונים והטענות ביסודן היו טענות פרשניות. עד ימיו של נגיד שהאדמו"ר מזוטשקא פתח את זה, אין לי מושג, אבל זה בערך באותה תקופה התחיל הדיון על העניין, עד ימיהם של אלה שעוררו את הדיון נגיד לפני 15 20 שנה כולם פתחו בקבוקים בשקט. אז מה זה אומר? זאת הלכה דרבנן? בהנחה שהם צודקים עוד פעם, זאת הלכה דרבנן? לא. הלכה דרבנן צריכה להיות תקנה. זאת אומרת, יושב בית דין ומתקן שמהיום והלאה אסור לפתוח בקבוקים בשבת, אז בסדר, אז אסור לפתוח בקבוקים בשבת ואז זאת תהיה הלכה דרבנן חדשה שהתחדשה באותו הרכב שתיקן תקנה שאסור לפתוח בקבוקים בשבת. אבל זה לא היה המצב שם. המצב שם היה שהטענה הייתה טענה פרשנית. זאת אומרת אנשים טענו שיש שמה לא יודע מה מכה בפטיש, בונה בכלים, לא משנה כרגע כל מיני שיקולים שהם שיקולים שגוזרים את האיסור של פתיחת בקבוקים בשבת מתוך אבות ותולדות של מלאכות שהן איסורי דאורייתא. בהנחה שזה באמת דומה לבונה בכלים או למכה בפטיש, בהנחה שהטיעון הזה הוא טיעון נכון, אז התורה כבר אוסרת מכה בפטיש, זה אחד מאבות המלאכה בשבת. אז אם הטיעון הזה הוא טיעון נכון, אז יש פה בעצם איסור דאורייתא למרות שהוא נולד רק היום. הוא לא היה לפני כן, אף אחד גם לא חשב שזה אסור לפני כן. זאת אומרת הכרונולוגיה לא היא זו שקובעת האם זאת הלכה דאורייתא או הלכה דרבנן. הרבה פעמים מתעוררות כל מיני תמיהות על הצטברויות החומרות לאורך הדורות. חלקן מוצדקות וחלקן פחות. לאורך השנים מצטברות המון המון המון הלכות וכולם שואלים את עצמם רגע ואיפה היו אבותינו בכל העניין הזה? למה הם לא חשבו על העסק הזה? אז תלוי. חלק מהדברים הם באמת תקנות, ותקנות אין לנו אלא משעה שתוקנו, לפני כן הם לא חייבו את אף אחד. חלק מהדברים הם פרשנות ופרשנות גם היא יכולה לחדש הלכות. אין שום בעיה, יש דוגמאות למכביר לכל אורך ההיסטוריה שפרשנות חידשה הלכות. למה דורות הקודמים לא חשבו על זה? כי הם לא חשבו שזה ככה או שלא חשבו על זה בכלל מכל מיני סיבות. זה לא חשוב. אני כן חושב שזה ככה או חכמי הדור המוסמכים כן חושבים שזה ככה, וכיוון שהם חושבים שזה ככה אז מבחינתי לפתוח בקבוק בשבת זה איסור מכה בפטיש וזה איסור דאורייתא למרות שהוא נולד רק במאה ה-20. אז זאת רק הערה בסוגריים שאני מניח שעוד נחזור אליה לא מעט, הקשר בין כרונולוגיה לבין המעמד ההלכתי הוא קשר די מפקפק, צריך להיזהר ממנו, למרות שלא מעט אנשים נכשלים בזיהוי הזה שכל דבר שנולד לכל אורך ההיסטוריה נראה כמו איזושהי הלכה דרבנן. המשמיצים יגידו המצאה או כל מיני דברים מן הסוג הזה. לא בהכרח. לפעמים זה תהליך פרשני ואז ההלכה תהיה הלכה דאורייתא. אז אנחנו בעצם כרגע אבחנו בין שני סוגי פעולה של חכמים, פרשנות וחקיקה. הפרשנות יוצרת הלכות דאורייתא כי היא בסך הכל מפענחת את מה שיש במקורות שקיבלנו מסיני והחקיקה יוצרת הלכות חדשות ואלה הלכות דרבנן. איפה תיתכן השפעה של המציאות בתמונה הזאת? אני מנסה לשרטט קווים לדמותה של הבעיה הזאת של היחס בין הלכה לבין מציאות לפני שאנחנו נכנסים יותר לפרטים. אז איפה בכלל תיתכן השפעה של המציאות על העניין הזה? לכאורה רק בחקיקה, נכון? הפרשנות אנחנו צריכים להבין מה כתוב במקורות שלנו. איך המציאות תשפיע? אם במקרה תיווצר איזושהי מציאות שתגרום לי מאוד מאוד לרצות אני לא יודע מה לאסור. פתיחת בקבוקים בשבת. אז מה? זה לא אמור להשפיע בשום צורה שהיא. אם אני פרשן ישר מבחינה אינטלקטואלית, אז אני צריך לשמור על יושר פרשני. אני צריך לראות, האם זה באמת יוצא ממלאכת מכה בפטיש או שזה לא יוצא ממלאכת מכה בפטיש. אם יש לי כל מיני מוטיבציות מסביב שזה יצא, זאת בעיה של המוטיבציות. אני אמור לשמור על יושר כשאני מפרש את המקורות, ולכן לכאורה הפרשנות לא אמורה להיות מושפעת מן המציאות. פרשנות זה אמורה להיות נאמנה למקורות המתפרשים וזה הכל.

[Speaker B] ובדאורייתא זה לא אומר שזה פרשנות של המקרא?

[הרב מיכאל אברהם] זה בעצם הרי הרי הלכות

[Speaker B] שבת זה ממש הרים תלויים בשערה.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, לא משנה, תורה שבעל פה, אני לא מבחין כרגע. גם ההבחנה בין תורה שבכתב ושבעל פה שיש הרבה שמחברים אותה עם דאורייתא ודרבנן וגם זאת שגיאה. תורה שבכתב ותורה שבעל פה שניהם זה תת סעיף של דאורייתא. ואני מדבר על שני הענפים האלה.

[Speaker B] אני רוצה רגע להגיד שאולי זה לא קשור לעצם העובדה שהמציאות בכלל מביאה דיון בדברים חדשים שלא היו קיימים.

[הרב מיכאל אברהם] זה יכול להיות, לזה אני אגיע עוד מעט.

[Speaker B] שהמציאות מעוררת בעיה שלא הייתה קיימת?

[הרב מיכאל אברהם] זה נכון, לזה אני אגיע עוד מעט, אני מתחיל רק לפרוס את המפה.

[Speaker B] לא היו בקבוקים עם פקק פלסטיק כזה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל היו בקבוקים. הדיון נוצר אחרי שהיו בקבוקים כאלה. הייתה תקופה שאנשים פתחו בלי להרהר בכלל.

[Speaker B] אז זה תורת מנהג לדעתך או שזה פרשנות או שזה ככל אשר יורוך? לא, לא.

[הרב מיכאל אברהם] ככל אשר יורוך זה מקור למה צריך לשמוע לתקנות. אבל המעמד ההלכתי של תקנות הוא הלכה דרבנן. יש רק מקור מן התורה מה פתאום למה בכלל יש מעמד כזה של הלכה דרבנן? אם חכמים אומרים משהו למה צריך לשמוע בקולם? בסדר, זה הלכה דרבנן, אבל גם הלכה דרבנן צריך לעשות. למה אני צריך לשמוע בקול חכמים? אז הרמב"ם אומר, וזה אנחנו נגיע בהמשך, הרמב"ם אומר שזה מהפסוק של לא תסור. בסדר, אבל הפסוק של לא תסור הוא רק מקור התוקף של חכמים לעשות את זה, אבל מה המעמד ההלכתי של ההלכה? הלכה דרבנן. בסדר? אז לכאורה, אם אני עכשיו בוחן את המפה המאוד סכמטית שציירתי עכשיו שמחלקת בין פרשנות לבין חקיקה, אז בתחום הפרשנות נראה שאין מקום להשפעה של המציאות על ההלכה. פרשנות אמורה להיות איכשהו נאמנה למקורות ומה שאני מבין מתוך המקורות זה מה שההלכה המחייבת. כל המציאות מסביב לא אמורה להשפיע כי להפך, לפעמים אם מישהו יכניס השפעה של המציאות בצורות כאלה או אחרות, אני חושב שנכון להתייחס לזה כחוסר יושר אינטלקטואלי. אתה בעצם מפרש באופן מגמתי. אתה רוצה להגיע לאיזושהי תוצאה שהיא חשובה לך או נוחה לך או אפילו מטעמים מאוד יפים וטובים, שאתה חושב שמאוד טוב יהיה אם יאסרו את זה היום או יתירו את זה היום, מסיבות מצוינות, לאו דווקא מסיבות אנוכיות כאלה ואחרות או של נוחיות, אלא גם מסיבות אידיאליות. זה לא חשוב. הפרשנות אמורה להיות פרשנות נאמנה ככל האפשר. מה שאתה רוצה זה דבר יפה. השאלה מה יש במקורות. האם המקורות אומרים את זה או לא אומרים את זה. זאת אומרת, אם אני עכשיו רואה שהעם פרוץ במלאכת מכה בפטיש ואני מאוד הייתי רוצה לאסור את פתיחת הבקבוקים בשבת כדי לגדור את הפרצה הזאת, אני לא יכול לעשות את הדבר הזה באמצעים פרשניים. אי אפשר. מה שאני יכול, אני יכול לעשות חקיקה. זאת אומרת, אם אני גוף מוסמך, אני יכול לקבוע תקנה דרבנן לא לפתוח בקבוקים. זה אני יכול. אבל אני לא יכול להחליט שמלאכת מכה בפטיש כוללת בתוכה פתיחת בקבוקים בשבת כשהאמת הפרשנית היא שהיא לא כוללת את זה, רק אני רוצה כדי לתקן את הדור אני רוצה שזה ייאסר. אז המטרה אולי מאוד ראויה, אבל זה לא חשוב. הפרשנות אמורה לעמוד בכלים במבחן של כלים פרשניים. ואם זה לא…

[Speaker B] הפרשנות שלך נובעת גם מתוך הקיים.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה עוד אני מצרף את זה למה שמיקי אמר קודם, אני אגיע לכל הדברים האלה בהמשך, אני כרגע רק מציב את החיילים על הלוח. אני מסכים. אז לכאורה הפרשנות לא אמורה להיות בכלל צינור שדרכו המציאות או ערוץ שדרכו המציאות משפיעה על ההלכה. החקיקה במהותה היא כזאת. החקיקה בדיוק בשביל זה היא נולדה. זאת אומרת, כל המשמעות של החקיקה של חכמים היא איזושהי תגובה למציאות. אם יש משהו שההלכה מעיקר הדין, הלכה דאורייתא לא מטפלת בו כמו שצריך, בדיוק בשביל זה לחכמים יש סמכות ליצור עוד חקיקה נוספת, חקיקת משנה או…

[Speaker B] לא מטפלת בו כמו שצריך? אתה מערער על דאורייתא?

[הרב מיכאל אברהם] לא מערער שום דבר, אבל יש חורים. אם…

[Speaker B] אבל אם חורים אולי זאת הייתה הכוונה?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת הייתה הכוונה? למשל חכמים קבעו לא לאכול עוף בחלב. למה הם קבעו את זה? מבחינה דאורייתא אין בעיה לאכול עוף בחלב. למה חכמים קבעו את זה? מראית עין? הם ראו משהו שאם היינו משאירים את ההלכה דאורייתא על מכונה, הייתה נוצרת פה איזושהי פרצה. אנחנו חייבים להוסיף משהו כדי לגדור את הפרצה הזאת. או למה קבעו הלל בחנוכה וקריאת מגילה בפורים? מה, הלכות דאורייתא לא מספיקות, צריך גם תקנות דרבנן? כן. ישנם מצבים…

[Speaker B] אירועים שהיו אחרי התורה הזאת? מה? זה אירועים שהיו אחרי התורה.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל אם זה רק אירועים שהיו אחרי התורה, זה היה אמור להיות דין דאורייתא. נכון, לזה אולי עוד נגיע. יש דין דאורייתא שאומר להודות לקדוש ברוך הוא על נסים. הנס כמובן קורה מתי שהוא קורה, אבל אתה אמור ליישם בנסיבות האלה את הדין דאורייתא של הודות על נסים. אבל מי שאומר שההלכה הזאת היא הלכה דרבנן, זה כנראה לא יישום של עיקרון דאורייתא, זאת המצאה חדשה. אז אם זה ככה, אז איפה הדין דאורייתא? אם התורה לא מצווה, אז מה, אתה יותר צדיק מהקדוש ברוך הוא? כן. הקדוש ברוך הוא הוא כותב בתורה שאני צריך שחכמים צריכים לעשות את זה. זה לא שחכמים קופצים ונוטלים לעצמם איזושהי סמכות שלא ניתנה להם. התורה עצמה אומרת להם משמרת למשמרתי, לא תסור וכולי. אז תקנות או חקיקה דרבנן בעצם מהותה היא הכלי שנועד להתמודד עם המציאות. זאת אומרת, תמיד כשיש איזה שהן בעיות מציאותיות שההלכה דאורייתא לא מטפלת בהם בצורה כזו או אחרת, לפעמים ההלכה דאורייתא אפילו מעוררת אותם, אז באים חכמים ומתערבים. הם מתקנים, אבל הם מתקנים עוד פעם ממישור נמוך יותר, אלו תהיינה הלכות שהן הלכות דרבנן. כמובן עכשיו נכנסות כל ההסתייגויות. יש בכל זאת איזה שהן השפעות של המציאות גם על פעולת חכמים כפרשנים, לא רק כמחוקקים. אבל ההשפעות הן השפעות בדרך כלל עקיפות. השפעה אחת לדוגמה, אם המציאות היא זו שמעלה את השאלה. עד עכשיו השאלה לא הייתה ואני צריך לדון בה עכשיו. או למשל אם נוצר מצב, השאלה יכולה הייתה אולי לעלות קודם אבל היא לא עלתה מאיזה שהן סיבות. ופתאום קרה משהו, איזה שהן נסיבות שהתרחשו שגורמות לחכמים לשבת על המדוכה ולברר את השאלה הזאת, למרות שאולי היה אפשר לעשות את זה גם קודם. אבל המציאות היא זו שגרמה לחכמים לשבת על המדוכה ולברר את הסוגיה. הבירור כשלעצמו לא אמור להיות מושפע מן המציאות אם זאת פרשנות ולא חקיקה, אבל המציאות היא זו שגרמה לחכמים לשבת ולדון. אז זאת השפעה אחת, אמנם השפעה מתונה, רק השפעה שהיא קטליזטור לעסוק בסוגיה, היא לא מעצבת את המסקנות של העיסוק הזה. אבל אתם יודעים, כמו בפתיחת הבקבוקים, כל עוד לא עסקו בסוגיה אז היה מותר לפתוח בקבוקים. אז בסופו של דבר המציאות גם השפיעה על תוכן ההלכה. נכון שאם היו עוסקים בסוגיה גם קודם, יכול להיות שגם קודם היו כאלה שאוסרים את זה. זה פשוט לא חשבו על זה, אף אחד לא חשב שיש איזושהי בעיה בפתיחת פקק של בקבוק. ובאיזשהו שלב מישהו התעורר מסיבה כזו או אחרת ואז התחילו לדון בבעיה. אז לפני כן ההלכה הייתה אחת, אחרי כן יכול להיות שההלכה היא שונה. אז פה באיזשהו מובן המציאות כן נכנסה לתוך ההלכה, לא שהמציאות קבעה את צורת הפרשנות, המציאות גרמה לי לשבת על המדוכה וממילא גיליתי משהו שאולי הייתי יכול גם לגלות אותו קודם, אבל זה לא קרה. ישנה צורה אבל יותר ישירה שבה היא גם עקיפה אבל היא נוגעת כבר גם בתכנים שהמציאות מתערבת בתהליך הפרשני. זה לא רק להושיב את החכמים על המדוכה, אלא גם מה שמשה אמר קודם. אם באמת בן אדם חי בתוך סביבה, כן, האדם הוא תבנית נוף מולדתו, אז הוא מושפע כמובן מצורות החשיבה שיש בסביבתו. גם החכמים מושפעים, לעניות דעתי, מן הסביבה שבה הם פועלים, מכל מיני דברים שבסביבה. וכיוון שכך כאשר הם מגיעים עכשיו לפרש את המקורות, הפרשנות הזאת תעשה במשקפיים שלהם. עכשיו המשקפיים האלה בין היתר מעוצבים על ידי המציאות שסביבם, הערכים מסביב, המציאות מסביב, כל מיני דברים שקשורים לסביבה שבה הם חיים. וכיוון שכך באיזשהו אופן עקיף המציאות תיכנס ותשפיע גם על התוכן של הכרעה ההלכתית. חכם בדור מסוים הכרעה הלכתית מסוימת תיראה לו לא סבירה. למה? כי במשקפיים שלו זה נראה לא סביר. אבל במקום אחר או בזמן אחר יכול לבוא חכם אחר ובמשקפיים שלו זה ייראה מאוד סביר. למה ההבדל ביניהם? בהחלט ייתכן שההבדל ביניהם, לפחות רכיב מסוים של ההבדל ביניהם, הוא תוצר של הסביבה השונה שבה הם פעלו. אז מה יוצא בעצם? שבעקיפין הסביבה כן משפיעה על הכרעת ההלכה. ועדיין צריך לשים לב טוב, זה עדיין נדמה לי נשאר בתוקף. כאשר עושים את זה באופן מודע ומגמתי זה דבר שכנראה לא אפשרי. זאת אומרת ללכת להלכות מכה בפטיש ולהגיד תראו בפרשנות הישרה פתיחת בקבוקים לא יוצאת מהלכות מכה בפטיש, זה לא תולדה של מכה בפטיש. אבל אני יודע שהיום יש פרצה מאוד גדולה והייתי מאוד רוצה לסגור את הפרצה הזאת, אין לי סמכות לתקן תקנות אין היום מוסד רבני עליון שיכול לתקן וכיוון שכך אז אני אעשה את זה בצורה פרשנית, אז אני אחליט שזה תולדה של מכה בפטיש ואני אאסור את זה. אם האמת בכלים פרשניים נטו בלי כל המגמות והרעיונות היפים שמסביב שזה לא יוצא ממכה בפטיש אי אפשר לעשות דבר כזה, לא לקולא ולא לחומרא. מה שיוצא ממכה בפטיש יוצא מה שלא יוצא לא יוצא. יש הרבה דברים כאלה שנמצאים על גבול מאוד עדין, סוגיה כמו גניבה של זכויות יוצרים. אז זו סוגיה שבעצם הייתה קיימת מאז ומעולם אבל בהיקפים שיש אותה היום זה משהו חדש לגמרי, גם בעולם המשפט זו סוגיה יחסית חדשה, וודאי בעולמה של ההלכה זו סוגיה יחסית חדשה. ואחת הבעיות שהרבה מאוד פוסקים מתחבטים בהן זה שאין לנו היום סמכות מרכזית שיכולה לתקן תקנה שאסור לגנוב זכויות יוצרים, אין היום פשוט אין סנהדרין אין איזו סמכות שכולם מכירים בה כסמכות שיכולה לתקן תקנות. אז יכול להגיד פוסק כזה פוסק אחר לדעתי זה לא בסדר אבל סמכות שיושבת ומתקנת תקנה חדשה אין לנו היום, אף אחד כמעט לא מרגיש מוסמך לעשות את זה.

[Speaker B] אבל לא תגנוב? מה? לגנוב לא תגנוב?

[הרב מיכאל אברהם] זה לא כל כך פשוט שזה יוצא מלא תגנוב, אני לא רוצה להיכנס לסוגיה הזאת אולי ניגע בה באחת הפעמים בהמשך, זה בעייתי מאוד להוציא את זה מלא תגנוב. אני חושב שזה יוצא מלא תגנוב, כתבתי על זה מאמר גם אבל זה דורש הנמקה זה לא פשוט.

[Speaker B] הורדת שירים באינטרנט? מה?

[הרב מיכאל אברהם] כן דברים מהסוג הזה, העתקה של דיסקים של דברים מהסוג הזה, זה דבר מאוד לא פשוט. עכשיו מהמניעים מניעים מאוד טהורים, זאת אומרת אנחנו בסך הכל ברור לכולנו שזה לא מוסרי להעתיק לפחות אני מקווה שגם לכם, ברור שזה לא מוסרי לעשות דבר כזה, לא נכון לעשות דבר כזה זה ברור שזה לא נכון. מה לעשות עם הלא נכון הזה עכשיו? אז אם היה לנו סמכות שיכולה לחוקק חוקים חדשים חקיקה דרבנן, בסדר היה יושב בית דין היה אומר יש תקנה מהיום והלאה אסור להעתיק דיסקים, איסור דרבנן בסדר גמור אין שום בעיה, למעשה בשביל זה בין היתר נמצאים חכמים, חכמים תפקידם לסתום פרצות מהסוג הזה. אין לנו היום סמכות כזאת, אז באים כל מיני אנשים ומנסים להוציא את זה באמצעים פרשניים, זאת אומרת הם מנסים לראות האם אני יכול לחלץ את האיסור של גניבת זכויות יוצרים מתוך הלכות דאורייתא או דרבנן שכבר תוקנו על ידי מוסדות מוסמכים. ואז יש המון הצעות, יש הצעות הצעות, הצעות, יש הרבה מאוד הצעות מכל מיני כיוונים איך לגזור את האיסור של גניבת זכויות יוצרים מתוך המקורות ההלכתיים בני תוקף, דרבנן או דאורייתא. עכשיו כאן הגבול הוא מאוד עדין, כי לפעמים הגזירה הזאת היא גזירה לא משכנעת, מלאכותית. עכשיו התחושה היא שזה כל כך חשוב שזה יהיה וכל כך נכון לאסור את זה שאנחנו מוכנים לקבל גם טיעונים שהם לא גלאט, זאת אומרת לא היו עומדים במבחן הביקורת הרגיל, אך כיוון שזה ערך שבאמת חשוב להגן עליו ואין לנו היום את האמצעים להתמודד איתו כי אין סמכות הלכתית שתתקן תקנה אז לפעמים ישנה איזושהי תחושה אוקיי אז בוא נקרא לזה לא תגזול למרות שזה לא בדיוק לא תגזול, נעשה מזה חצי תקנה חצי פרשנות ושיהיה ברור שזה אסור. זה דבר מאוד בעייתי כיוון שאני חושב שפרשן צריך להיות ישר. אם זה לא יוצא מלא תגזול אז אין פה לא תגזול, אתה רוצה לתקן תקנה אתה לא רוצה תגיד תכריז תחת כל עץ רענן שזה לא מוסרי, אבל אי אפשר להכניס לתוך לא תגזול את מה שאין בו. ואם זה לא נמצא שמה אז זה לא נמצא שמה. והכוונות הן מאוד טובות, בן אדם לא עושה את זה למרוח אותנו הוא לא עושה את זה מתוך פשיעה כלשהי ולהיפך הוא עושה את זה מסיבות מאוד טובות, ועדיין פרשנות צריכה להיות ישרה. זאת אומרת המציאות לא יכולה להשפיע על התכנים של הפרשנות באופן ישיר, זה מה שאני רוצה לומר. זה עדיין נשאר למרות ההסתייגויות שאמרתי. היא יכולה להשפיע על הפרשנות באופן עקיף. לדוגמה יבוא חכם ויגיד במשקפיים שיש לנו היום שאנחנו בסך הכל ניזונים מהסביבה מזה שמוצרים וירטואליים הם מוצרים כמו מוצרים בני קיימא כמעט היום, היום כבר אנחנו מאוד מאוד רגילים לדבר כזה, אז יבוא פוסק ויגיד רגע זה ממש לא תגזול זה אותו דבר. אז במשקפיים שלו זו נראית פרשנות אמינה, זו לא הכנסה מגמתית הוא באמת חושב ככה, אז אם ככה זה בסדר גמור. זאת אומרת אם הוא באמת חושב ככה אז מבחינתו זה באמת לא תגזול. אבל אם פוסק אומר תראו האמת אני יודע זה לא קשור ללא תגזול. אבל מאוד חשוב לי לתקן כדי לסתום את הפרצה הזאת, זה אי אפשר לעשות. זאת אומרת, זאת רפורמה למעשה. רפורמה, לפעמים הרפורמה היא גם לחומרה, לא רק לקולא. יש יש דברים שבהם הרפורמים מחמירים יותר מאשר האורתודוקסים, זה אולי נגד התדמית, אבל זה ככה. אנחנו מחדשים כל מיני דברים ממגמות מאוד טובות, אבל אין דבר כזה, זאת אומרת, מה שיוצא מתוך ההלכה צריך לצאת בכלים של יושר פרשני. או תקנות. תקנות אפשר לתקן מה שחכמים מוצאים לנכון. טוב, זה רק דוגמאות שאנחנו כמובן, זה רק מבוא לכל מה שנעשה בהמשך, אז אני רק אני אסתפק פה בעיון קצר בדוגמאות האלה. מנגנון אחרון שאני אזכיר בהקשר הזה זה משפט המלך, או בית דין שמכים ועונשים שלא מן הדין. יש לבית דין, וגם כן זאת שאלה של סמכות, לאיזה בית דין וכולי, אם יש מלך אז גם למלך או לראשי הקהל לפעמים, גם כן גוזרים מזה סמכותו של מלך, ישנה סמכות לענוש שלא על פי ההלכה. הוא לא יכול אולי לתקן תקנה באיזשהו מובן הלכתי מחייב, זה לא ייכנס לשולחן ערוך. אבל כל עוד הוא קיים, המלך או הבית דין שהחליט את זה, מבחינתנו זה כמו הלכה. יכול לבוא המלך או ראשי הקהל או בית דין מוסמך ולהגיד מי שיעתיק דיסק, אין איסור, לא דרבנן, לא דאורייתא, לא כלום, אבל מי שיעתיק דיסק אנחנו נקצוץ לו את שתי הידיים. אפשר לעשות דבר כזה. הם מתקנים תקנה, מכים ועונשים שלא מן הדין. גם המנגנון הזה לפעמים יכול לשמש לסתימת פרצות מן הסוג הזה, והמנגנון הזה יכול להיות קיים גם במקום אולי, גם במקום שבו אין בית דין שיכול לתקן תקנות. ועל זה אנחנו עוד נדבר בהמשך, הן בית דין והן ראשי הקהל, מלך וכל המושגים השלטוניים יותר ולא המשפטיים. יש פה מושגים שלטוניים ומושגים משפטיים שמתערבבים, בעצם ממלאים פונקציה מאוד דומה, וזו אחת הסוגיות שאנחנו נעסוק בהם בהמשך כשנדבר על מוסדות הקהילה ועל כל הדברים האלה, על מעמד של משפט המדינה וכולי. טוב, זאת ההקדמה של הצד התורני, מנגנונים התורניים השונים שבכלל יכולים להיות מושפעים או להיות ערוצי השפעה של המציאות על ההלכה. בואו נהפוך רגע את המשקפיים ונסתכל מהצד השני של המשוואה, ובואו נבחן את הצד המציאותי. כן, יש פה למשוואה בין ההלכה לבין המציאות שני צדדים. עד עכשיו ניסיתי לשרטט בגדול את הערוצים ההלכתיים הרלוונטיים. מהצד השני עומד הערוץ המציאותי. מה יכול להיות מה יכול להתחדש במציאות באופן שישפיע על ההלכה? לגיטימי או לא לגיטימי זה אחר כך נראה, אבל קודם כל מה בכלל מה בכלל יכול להיות? אז נדמה לי שיכולים להיות שלושה סוגי שינויים. שינוי אחד זה שינוי בנסיבות. זאת אומרת המציאות שונה ממה שהייתה פעם. זה מצב קל ברמה התיאולוגית, התיאורטית זה מצב קל. זה מצב קל כיוון שלא צריך פה שום סמכות. בסופו של דבר, אם אני מיישם את ההלכות המקוריות על נסיבות שונות, די ברור שהתוצאה ההלכתית תהיה שונה. כן, במקום שבו אני לא יודע מה, נגיד, נגיד אני לא יודע, שאלת מעמד של קטניות, אבל זאת דוגמה דוגמה רעה. אבל אבל קטניות היה מנהג או תקנה יש כאלה שאומרים, למרות שזה מוזר לקרוא לזה תקנה, אבל זה נבע מאיזשהן איזשהן חששות שהיו פעם. יבוא מישהו ויאמר, היום אין את החששות האלה, כיוון שכך אז אני לא מקפיד על קטניות. בטח מה שיוצא מקטניות, שמן קטניות וכל מיני דברים כאלה שזה חומרא יתירה. אז מה איך איך מתייחסים לסוג טיעון כזה? כאן אין באמת שינוי הלכתי. לא שיניתי אף אחד מהעקרונות ההלכתיים. כל העקרונות ההלכתיים בתוקף, לא נגעתי בשולחן ערוך כקליפת השום. אלא מה? בנסיבות שונות אותם אותם עקרונות עצמם מתיישמים אחרת. בנסיבות שבהן יש בעיה כזאת, אז העקרונות אומרים ההלכה היא כזאת, בנסיבות אחרות ההלכה היא שונה. זאת אומרת אם המציאות משתנה, ברור שהפסק ההלכה יהיה שונה, אבל הוא יהיה שונה לא בגלל שהשתנתה ההלכה, אלא בגלל שהשתנתה המציאות. זה לא נקרא שינוי. לפעמים יש אינסטינקט כזה שמתנגד לדברים האלה כאילו שהם היו שינוי, אבל ברמה התיאורטית דבר כזה הוא לא שינוי. למשל, דוגמה נוספת, אם יבוא בן אדם ויגיד הנשים של היום הן יותר משכילות מהנשים שהיו פעם, יותר מעורות בחיים, וכיוון שכך אז צריך לבטל את פסול הנשים להעיד ולדון. יכול להיות טיעון כזה, אנשים מעלים טיעון כזה. מה זה הטיעון הזה? זה טיעון שבא לשנות את ההלכה? לא, ממש לא. זה טיעון שאומר שכיוון שהנסיבות השתנו, אז אותם העקרונות עצמם, אני לא נוגע בעקרונות ההלכתיים, אבל בנסיבות החדשות שנוצרו המסקנה ההלכתית תהיה שונה. כי מה שקראו פעם אישה ומה שקורין היום אישה זה משהו אחר, אז שפסלו אישה לדון נכון גם היום אישה שלא משכילה ולא נמצאת ולא מכירה את החיים וכולי תהיה פסולה להעיד ולדון. אבל יש נשים שלא כאלה היום אז מה איתם? עליהם חכמים בכלל לא דיברו. אז דבר כזה הוא לא שינוי בהלכה. דבר כזה הוא יישום של עקרונות ההלכה הקיימים על מציאות שונה. אבל כאן ישנה אזהרה מאוד חשובה. לכאורה אין פה שום בעיה תיאולוגית. אבל ברמה הפרקטית יש פה בעיות קשות. מה הבעיה הפרקטית בסוג הראשון הזה? הבעיה הפרקטית היא לזהות את פרמטר השינוי. ניקח את הדוגמה של הנשים. כאשר מישהו אומר שאני רוצה להכשיר נשים להעיד ולדון כיוון שנשים היום הן משכילות, הוא מניח במובלע איזושהי הנחה שצריך להעלות אותה על השולחן לדיון.

[Speaker B] שסיבת

[הרב מיכאל אברהם] הפסול של נשים הייתה חוסר בהשכלה. מי אמר? צריך לבדוק את הסוגיות, המקורות, ולראות אם באמת אני אצליח להראות שהפסול של נשים להעיד ולדון נובע מזה שהן היו מחוסרות השכלה, אז היום שיש להן יותר השכלה, אין פה שום שינוי זה טיעון הלכתי לגיטימי לחלוטין מתחייב לא רק לגיטימי.

[Speaker B] יכול להיות שגם היחס מהצד השני.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל אם בגדול מדובר על הכללות. מה? זה לא גורף? יכול להיות אז זה אחד השיקולים שאולי באמת יגיד שזאת לא הסיבה כי אחרת לא היו צריכים לחלק בין נשים וגברים אלא בין משכילים ולא משכילים. בסדר אבל יכול להיות יבוא מישהו ויגיד בסדר אבל כהכללה זה עדיין היה נכון שהגברים היו יותר מעורים בחיים וכל כבודה בת מלך פנימה וכולי. לא משנה כרגע אני לא גם כאן זו דוגמה מבחינתי אני רק רוצה להמחיש את המנגנונים ואת המכניזמים היסודיים.

[Speaker B] הנקודה היית אומרת בגלל שנשים היו אימהות ורצו לתת להם איזה זכויות או חובות לא להעיד ואתה אומר היום הן אימהות אבל אימהות מסוג אחר. אימהות אחרות.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי בסדר אז זה גם אותו דבר זה

[Speaker B] סוג טיעון דומה.

[הרב מיכאל אברהם] אז הטיעון הזה גם יוביל אותנו למסקנה שהיום אפשר להכשיר נשים להעיד ולדון וזה לא יהיה שינוי הלכתי זה רק שינוי של הנסיבות בהנחה שבאמת הצלחנו להוכיח שהפסול של נשים להעיד ולדון אכן נבע מחוסר השכלה או מהפרמטר הרלוונטי של השינוי. לכן אני אומר מה שחשוב פה זה לאתר יש פה רובד הלכתי בטיעון הזה למרות שלכאורה זה רק שינוי נסיבות ואנחנו לא נוגעים בעקרונות ההלכה. אבל במובלע יש פה עיקרון הלכתי שאנחנו צריכים לברר אותו והעיקרון ההלכתי הוא שאלת סיבת הפסול של נשים. את זה צריך לבדוק לפני שאנחנו מעלים את הטיעון הזה והרבה פעמים בצורה לא זהירה טיעונים מן הסוג הזה עולים היום בעשרות ובמאות כשבאופן מובן מאליו נראה שאין פה בכלל אנשים לא מבינים מה פשר ההתנגדות הזאת לשינוי לפעמים גם אני לא מבין אבל זה לא אוטומטי. זאת אומרת צריך להיזהר מהאוטומטיות. יש מקרים שכן ויש מקרים שלא. הטענה שבגלל שנשים היום הן משהו אחר ממה שהן היו פעם ולכן צריך לשנות את הדינים האלה והאחרים של נשים היא לא אוטומטית זאת אומרת צריך לבדוק מה הסיבה שהייתה אז של פסול נשים ואז לראות אם זה באמת השתנה אין הכי נמי. לכן באמת ברמה התיאולוגית השינוי של הנסיבות הוא בכלל לא בעייתי. אין שום בעיה זה לא שינוי של ההלכה זה לא שום דבר מותר לעשות את זה צריך לעשות את זה לא רק מותר. כל פעם צריך ליישם את זה על המציאות הנכונה אין טעם ליישם את ההלכה על מציאות שלא קיימת כבר היום זה פשוט לא יישום נכון של ההלכה. זה פשע לעשות דבר כזה לא רק שזה מותר זה צריך לעשות דבר כזה. בהנחה שבאמת ביררנו את הדברים את האלמנטים הפרקטיים זאת אומרת איך האם באמת הפרמטר שהשתנה הוא הוא הפרמטר הרלוונטי של האיסור. זאת נקודה אחת. נקודה שנייה דווקא מתעוררת במישור דרבנן עדיין אני אומר בסעיף הראשון של שינוי נסיבות. אז בשינוי נסיבות אמרנו תיאולוגית אין בעיה אבל צריך לברר מה הפרמטר הרלוונטי. אולי אני אביא אולי עוד דוגמה או שתיים רק כדי לחדד את זה יותר לפני שאני אעבור הלאה. שינוי של יחס לגוי או יחס ליהודי שלא שומר מצוות. גם כאן עולים טיעונים מאוד דומים שסך הכול השתנו הנסיבות זה לא מה שהיה פעם וכיוון שכך היחס צריך להיות שונה. וגם כאן הטיעונים האלה הם בהחלט לגיטימיים אורתודוקסים כשרים למהדרין לא כשרים למהדרין אם הם צודקים אז חייבים לעשות כך לא רק שמותר לעשות כך. בהנחה אחת שבאמת אותן הלכות שאנחנו רוצים לשנות אכן נובעות מהשינוי המציאותי שקרה או מהמצב לפני השינוי. כן זאת אומרת שהשינוי באמת קרה בפרמטר הרלוונטי לאותה הלכה שנדונה. זאת אומרת אם אומרים לי תשמעו היום הגויים הם נאורים יותר הם לא עובדים עבודה זרה אז לכן אפשר לבטל הרבה מאוד מן ההלכות שנוגעות ליחס לגוי. טיעון לגיטימי לחלוטין ובלבד שנבדוק שבאמת. היחס שהיה לחז"ל כלפי גויים נבע מאותו דבר שהיום לא קיים, נגיד מזה שהם עבדו עבודה זרה. והיום רוב הגויים או חלק גדול מהם לפחות לא עובדים עבודה זרה. אז את זה צריך לבדוק, אבל בהנחה שזה נכון אין שום בעיה. המאירי עשה סוג כזה של מהפכה, זה דבר ידוע, וגם על זה עוד נדבר. מים אחרונים, כן, כמו דברים כאלו, כל מיני הסכנה שחז"ל, הם אומרים

[Speaker B] שהטיעון שכתוב בגמרא הוא לא הטיעון היחיד, אז

[הרב מיכאל אברהם] לזה אני אגיע עוד מעט. פה זה עולה בעיקר במישורי דרבנן, למרות שזה נכון גם קצת למישורי דאורייתא.

[Speaker B] לגבי מלח סדומית וזה, אבל הם אומרים טוב זה לא היה הטיעון היחיד, היה להם עוד משהו.

[הרב מיכאל אברהם] וזו הגזרא טוענת טענות כאלו. יש עדיין בסעיף הזה של שינוי נסיבות, הבעיה הנוספת שעולה כאן היא דווקא בתקנות דרבנן. במישורי דאורייתא למעשה אין הרבה בעיה לשנות את זה. אם באמת אנחנו משתכנעים שסיבת הפסול של נשים הייתה חוסר השכלה, רק בשביל הדוגמה, והיום נשים יותר משכילות, אין שום בעיה היום להכשיר נשים לעדות ולדיינות. אין שום מניעה לעשות את זה, חוץ מהרתיעה האוטומטית הזאת מפני כל מה שריח חידוש נודף ממנו. אבל אם מדובר בתקנה דרבנן, דווקא שם שזה לכאורה זה אמור להיות יותר קל, זה יותר בעייתי. בגלל שהכלל בשינוי תקנות דרבנן זה שבטל טעם לא בטלה תקנה. זאת אומרת אפילו שהטעם התבטל, התקנה עדיין נשארת. למה זה? חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. לפעמים דווקא בגלל שהמעמד של הלכות דרבנן הוא מעמד נמוך יותר, חכמים מחזקים את זה בצורה יותר חזקה. ולכן לפעמים לשנות, לא לפעמים, לשנות הלכה דרבנן יותר קשה מאשר לשנות הלכה דאורייתא. ולכן בהלכה דרבנן, גם אם היה שינוי נסיבות, יכול להיות, לפחות בתקנה, יכול להיות שאת התקנה לא נוכל להזיז ממקומה. יש כמה וכמה דוגמאות שכן הזיזו אותן ממקומן.

[Speaker B] תקנת רבנו גרשום? כן, מה הייתה? הטענה שהם היו עשור שנים, זה הקצבה של עשר שנים.

[הרב מיכאל אברהם] כן, למרות שעכשיו השאלה היא זה שחידשו את זה עכשיו אחרי אלף שנה, האם חידשו את התקנה המקורית של רבנו גרשום או שאמרו בואו כבר נמשיך, אנחנו מתקנים את זה עכשיו הלאה מהסיבות האחרות. גם רבנו גרשום יש ויכוחים האם הוא עשה את זה כדי להשוות את מעמד האישה באמת או מסיבות כלכליות, אז זה ויכוחים, טוב, לא ניכנס לזה כאן, אולי גם בזה אני אעסוק באחת הפעמים הבאות. אז בתקנות יש באמת איזושהי בעיה דווקא בתקנות דרבנן שמעמדן ההלכתי נמוך יותר, הכוח לשנות אותם הוא… אפשרות לשנות אותן היא קשה יותר. הרמב"ם מביא להלכה, זה גמרות למעשה, שצריך בית דין גדול בחכמה ובמניין כדי להפר תקנה של בית דין קודם. צריך בית דין שיהיה גדול בחכמה ובמניין. ויש הגדרות מה זה נקרא גדול בחכמה ובמניין, אבל יש איזושהי דרישה שבית הדין יהיה גדול יותר. בהלכות דאורייתא אין שום דרישה כזאת. כתוב במפורש ברמבם בתחילת הלכות ממרים, אין שום הגדרה כזאת. בהלכות דאורייתא אם יבוא בית דין היום ויחליט שיש רק שני אבות מלאכה לא שלושים ותשעה בשבת, אז יש רק שני אבות מלאכה לא שלושים ותשעה. אין שום בעיה. בית דין מוסמך של היום יכול להחליט שלדעתו יש רק שני אבות מלאכה ולא שלושים ותשעה. אין שום מניעה, הוא לא צריך להיות גדול בחכמה ובמניין מבתי הדין שחשבו שזה שלושים ותשעה. אין שום מגבלה. יפתח בדורו כשמואל בדורו. לעומת זאת בתקנות דרבנן כדי לשנות אותם צריך בית דין גדול בחכמה ובמניין. בלי זה אי אפשר לשנות, לא רק שאי אפשר לשנות אלא אפילו אם בטל הטעם ויש סיבה טובה להגיד שאת זה בכלל לא תיקנו,

[Speaker B] יכול להיות שהתקנה לא תתבטל.

[הרב מיכאל אברהם] גם לכלל הזה יש סייגים ויש לזה דוגמאות לא מעטות לתקנות שבכל זאת ביטלו אותם כשבטל הטעם, על זה עוד נדבר גם. עד כאן זה שינוי הנסיבות. אנחנו עכשיו בסקירת האגף של המציאות במשוואה שלנו. יש הלכה מול מציאות, אז דיברנו על מנגנונים של שינוי מבחינת ההלכה, דיברנו על השינויים במציאות שגורמים לשינוי בהלכה. השינוי הראשון במציאות היה שינוי הנסיבות, עם הבעיות שמתלוות אליו, לא תיאולוגיות אלא פרקטיות ובהלכות דרבנן יש גם בעיות הלכתיות. השינוי השני הוא שינוי של ערכים, וזה בדרך כלל מה שאולי הכי טעון בדורות האחרונים. יש שינוי של ערכים בעולם. הערכים האלה גם חודרים לתוך בית המדרש, אין שום ספק בזה. אפשר לזהות בהיסטוריה בצורה די חזקה גישות שונות של חכמים, של ראשונים, של אחרונים, עם קורלציות לא רעות לסביבה שבתוכה הם פעלו. יש כל מיני כאלה שמנסים לדחות את הזיהויים האלה ועושים כל מיני אפולוגטיקות כאלו או אחרות, לא משכנע. אני חושב שהזיהויים האלה הם באמת… בהחלט מחזיקים מים. אז יש שינוי ערכים. האם שינוי ערכים כזה יכול להשפיע? לדוגמה, נחזור עוד פעם למעמד האישה, זה בסך הכל הביקורת של הדורות האחרונים, הרבה ממנה מתמקד בעניין הזה. יש בלי שום קשר כרגע לשינוי בנסיבות, שהנשים של היום הן יותר משכילות. נגיד שלא, נגיד שזה אותו דבר פחות או יותר, או שלא זה הפרמטר הרלוונטי כמו שאמרתי קודם. אפילו אם זה היה שינוי, אבל אם זה לא הפרמטר הרלוונטי אז זה עדיין לא בסיס לטענה. יבואו אחרים ויגידו אוקיי נכון, אבל עולמנו הערכי שונה מעולמם של חכמים. אנחנו חושבים שאישה צריכה להיות שווה לגבר, וחכמים לא חשבו כך, או שהם חשבו ששוויון זה משהו אחר ואנחנו היום חושבים ששוויון כולל גם את הרשות גם להחזיק במשרות, בשררות וכולי. מה אז? האם אנחנו יכולים כתוצאה מזה לשנות את ההלכה או לא? כאן זה דבר מאוד בעייתי, כי בדרך כלל נדמה לי שאי אפשר יהיה לעשות דבר כזה. יש מקרי גבול ולכן צריך פה, אני קובע רק סכמות תיאורטיות, שנגיע למקרים הקונקרטיים נצטרך לבחון אותם ונראה תמיד שזה קשה מאוד לראות איפה הם נופלים בדיוק. אבל באופן תיאורטי אני חושב שדבר כזה לא ניתן להיעשות. לא ניתן להיעשות, כי אם ההנחה היא שערכי התורה הם ערכים נצחיים, אז בסדר, העולם היום חושב אחרת, עם כל הכבוד, התורה חושבת אחרת. העולם היום יכול גם לחשוב שלא צריך לקיים את התורה. בסדר, אז העולם חושב כך, חלק גדול ממנו, חלק מהאנשים אנשים טובים מאוד שחושבים ככה, אז מה? אז זה אומר שעכשיו אנחנו יכולים גם להפסיק לקיים תורה כי היום יש ערכים אחרים? אז כמובן, זה כבר להביא את הדברים לקיצוניות, אבל רק כדי להראות לאיפה הדברים הולכים. לכן לשנות ערך שהוא ערך תורני מובהק רק בגלל שהנסיבות הערכיות השתנו, לא העובדות, לא עובדתיות אלא הערכיות, זה דבר בעייתי. אבל יש מקרי גבול כמו שאמרתי קודם, ובמקרי הגבול האלה מתחלקים אולי לשני סוגים. סוג אחד זה מה שאמרתי קודם, שיכול להיות מצב של השפעה עקיפה. זאת אומרת, אני למעשה קורא ככה את התורה, שזה מה שהתורה רוצה ממני, לא שאני באופן מודע מכניס ערך מבחוץ ומשנה את ההלכה. לא, אני היום קורא את הגמרא ואת התורה אחרת, כי אני בטוח שהרי לא יכול להיות שיפלו בין נשים וגברים. וכיוון שכך, ברור לי שזה מה שכתוב שם. אז אם זו פרשנות קבילה, אפשרית, וזאת המערכת, אלה המשקפיים שדרכם אני מסתכל, אמרנו קודם זאת פרשנות של חכמים של הדור הזה, אז אם זאת הפרשנות אז זאת הפרשנות. זה שהמשקפיים מעוצבים גם על ידי הסביבה זה ברור, אבל זה היה נכון גם לזמן הגמרא. זה נכון תמיד. אז לכן זה דרך אחת. דרך שנייה שהיא קרובה מאוד לזאת, אבל שבכל זאת ברמה התיאורטית שווה להבחין אותן. הדרך השנייה זה מצב שבו הפרשנות המקורית שאותה הם יכולים לשנות, הערכים המקוריים שאותם אני רוצה לשנות, בעצם לא היו בתורה, אלא הם ערכים של אותם חכמים שפירשו את התורה. לדוגמה, אם אני אשתכנע שבעצם התורה לא פסלה אישה לדון ולהעיד. אין לזה שום מקור בתורה, והאמת שאין לזה מקור משכנע בתורה. רק מה, יש גמרות שפוסלות. למה הגמרות פסלו? יכול לבוא מישהו ולומר חכמים של אז, במשקפיים שלהם, ראו את התורה באופן כזה, אבל ברור שפרשנות כרוכה גם בסברות, בערכים, בהמון דברים שנכנסים לתוך הפרשנות. בסדר, אבל אני היום רואה אחרת. ואני חושב שזה מה שכתוב בתורה, לא שאני בא לשנות, מה שאמרתי קודם, לשנות ערך תורני מפני ערך שבא מבחוץ. זה אי אפשר לעשות. אבל במקום שבו אני לא משוכנע שזה ערך תורני, יכול להיות שזה ערך של אותו פרשן או אותו מחוקק שקבע משהו, כאן זה כבר נהיה יותר עדין. כאן, אז מה הבעיה? יפתח בדורו כשמואל בדורו. אני קורא את התורה אחרת וזכותי לקרוא אותה באופן שונה, אם אני באמת ובתמים קורא אותה אחרת ואני באמת חושב שכתוב בה משהו אחר, אז הלכה כמותי בדור הזה, לא? כל אחד בדור שלו. איפה עובר הגבול בדיוק? אני לא יודע. איך מעבירים קו? אני גם לא יודע. אני רק מצביע על מנגנונים עקרוניים, שבשביל זה חשוב לדון בדוגמאות, כי הדוגמאות יראו לנו איפה הדברים נופלים, איפה הם לא נופלים, איפה אנחנו מסופקים וכולי. הנטייה המקובלת לפחות דה פקטו בין הפוסקים, זה שערכים שמופיעים בגמרא זה מבחינתנו כמו ערכים תורניים מובהקים. ההנחה היא שהאמוראים גם אם הביאו איתם איזשהו מטען ערכי מהסביבה זה לא חשוב, מבחינתנו אלה ערכי התורה. אני לא לגמרי בטוח מה תהיה ההצדקה ההלכתית לטענה הזאת, אבל אין ספק שכך הפוסקים נוהגים. אז אפשר נגיד את אותו טיעון, אם אני לא רוצה להיות אוונגרד מדי, אז את אותו טיעון אני אומר נגיד כלפי ראשונים או אחרונים ולא כלפי אמוראים. ואני אגיד שאם ראשונים או אחרונים קראו את הגמרא באופן מסוים, וזה היה במשקפיים של הערכים שלהם, ובמשקפיים הערכיים שלי אני קורא את הגמרא ואת התורה אחרת, אז יכול להיות שאני אוכל, אני אגיד, כתוב פה משהו אחר. וכיוון שבהלכות דאורייתא לפחות לא צריך להיות גדול בחכמה ובמניין, אלא כל דור, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כמו שאמרתי קודם מהרמב"ם הלכות ממרים, אז איך שאני קורא את התורה זה מה שמחייב אותי. טוב, אז זה סעיף שני. אז אמרנו שינוי נסיבות, זה שינוי ראשון במציאות. שינוי ערכים במציאות, זה שינוי שני. שינוי שלישי זה קשור קצת לשינוי ערכים, זה שינוי דעות. לא קרה שום דבר בסביבה. אין שום מערכת ערכית שונה בהקשר שבו אנחנו מדברים, אבל בכל זאת אני היום חושב אחרת ממה שחשב הרשב"א. זה לא נדון אחד על אחד עם זה. אני חושב היום אחרת מהרשב"א או מרבי עקיבא איגר. האם אני יכול לעשות משהו אחר? במילים אחרות, האם אני יכול לחלוק על דורות קודמים כי אני פשוט חושב אחרת מהם? לא בגלל משהו אחר שמשפיע עליי. מקרה אולי יכול להיראות לכם בנאלי, למרות שבעיני פוסקים הוא ממש לא בנאלי, שינוי בידע מדעי, לדוגמה. כאן זה לא שינוי בסברה. פעם לא הבינו משהו או חשבו הבינו משהו באופן מסוים, היום אנחנו מבינים אותו באופן אחר, ויש לנו אינדיקציות די טובות שאנחנו מבינים נכון. אז מה? אז אני חייב להיצמד להלכות שנפסקו על סמך הידע שהיה במאה ה-11 או במאה ה-5? למה? מה הרופאים של המאה ה-5 יותר קדושים מהרופאים של המאה ה-21? הרי גם אז התייעצו עם מומחים כמו שהיום מתייעצים עם מומחים. אז למה הפסק של הרופאים במאה ה-5 יותר קדוש מהפסק של הרופאים במאה ה, לא פסק של הרופאים אלא חוות הדעת הרפואית של רופאים במאה ה-21? אז לכאורה אם יש שינוי בידע, אין סיבה בעולם לא לשנות את ההלכה. לא בגלל שהשתנו הערכים ולא בגלל שהשתנו הנסיבות, אלא פשוט בגלל שאני יודע שחכמים טעו. קצת נשמע דוקר את האוזן להגיד דבר כזה.

[Speaker B] חכמה בגויים תאמין?

[הרב מיכאל אברהם] מה? כן, הרמב"ם מביא, בנו של הרמב"ם בעצם מביא גם בשמו. בתחילת עין יעקב יש איגרת של רבי אברהם בן הרמב"ם, שהוא מביא שמה גמרא בפסחים. הגמרא אומרת, יש שם מחלוקת בין חכמי ישראל לחכמי אומות העולם אם גלגל עומד ומזלות חוזרים או גלגל חוזר ומזלות עומדים. וחכמי ישראל אומרים כך, וחכמי אומות העולם אומרים כך, וחזרו חכמי ישראל להודות לחכמי אומות העולם, שחכמי אומות העולם צדקו. אומר הרמב"ם, בנו מביא את זה בשמו וישנו גם הוא כותב את זה במורה.

[Speaker B] קידוש החודש של הרמב"ם? מה? קידוש החודש של הרמב"ם?

[הרב מיכאל אברהם] כן, יכול להיות אני כבר לא זוכר, אבל בנו מביא את זה באיגרת שם שמודפסת בתחילת עין יעקב, רבי אברהם בן הרמב"ם, והוא אומר לא מעניין אותנו באמת אם מזלות חוזרים או מזלות עומדים, לא זו הנקודה. הסוגיה הזאת באה להגיד לנו קבל את האמת ממי שאמרה. זה מה שהסוגיה הזאת באה להגיד לנו. זאת אומרת אם חכמי אומות העולם מתווכחים בוויכוח מדעי עם חכמי ישראל, אז צריך לבדוק כל דבר לגופו, אם הם צודקים אז הם צודקים. ואומר רבי אברהם בן הרמב"ם שם יותר מזה, ואין שום סמכות לחכמי ישראל בתחום המדע. יש להם סמכות בתחום פרשנות התורה, לא בתחום המדע. עכשיו, לא כולם מסכימים לעניין הזה, ואולי עוד נדבר על הדברים האלה, אני רק מעלה פה את הסכמות היסודיות. ואז מה שזה אומר בעצם, שאם אני מבין היום משהו שפעם לא הבינו, או לפחות אני חושב שאני מבין אותו, אין מניעה עקרונית לשנות את ההלכה, לא בגלל שהשתנו ערכים, לא בגלל שהשתנו נסיבות, אלא בגלל שחכמים של פעם טעו ואני היום מבין שהם טעו. זה הכל. אז זה המנגנון השלישי ואני כבר עכשיו אומר, גם למנגנון הזה יש הרבה מאוד אנטגוניזם בין הפוסקים. רוב הפוסקים לא יאהבו את האמירות האלה. לא יודע, אני חושב שזה לגמרי טריוויאלי, אבל אם אני בא להציג את זה כדעת ההלכה אני לא יודע מה להגיד. יש את התשובה הנכונה ויש את התשובה שאומרים.

[Speaker B] השאלה על חז"ל שהיה… מה?

[הרב מיכאל אברהם] א', לא תמיד זה חז"ל, מדובר על ראשונים. לגבי חז"ל זה אולי יותר בעייתי אבל גם שם, זאת אומרת גם אצל חז"ל אנחנו כבר מוצאים, נשים דברים בעייתיים. מי שיסביר לי את הרמב"ן בכיסא ובסוכה, אפילו לא מדע, זה מתמטיקה פשוטה שהייתה ידועה בזמנה. הוליך את כליו לבי פתותא. יש אלה נגיד שלושה סוגי שינויי המציאות שבאים להוביל אותנו לשינויי הלכה. איך מתמודדים עם כל אחד מהשינויים האלה, צריך לקחת את אחד מהכלים בארגז הכלים שדיברתי עליו במחצית הראשונה ולטפל, או כלי פרשנות, או כלי חקיקה, או משפט המלך, או בית דין מכין ועונשין שלא מן הדין, ולטפל בכל השינויים האלה כדי להתאים אותם להלכה גם במקומות שבאמת יש מנגנון כזה, במקומות שאין אז אין. גם אם המטרות מאוד נעלות, אי אפשר להשתמש בכלים לא נכונים ולא ישרים. נקודה אחרונה אני אסיים באיזו דוגמה שהרבה פעמים מביאים אותה, חשבתי שאני אספיק להתחיל היום אבל זה היה רק המבוא. רבי עקיבא, הגמרא במסכת שבת אומרת שחכמים הדורות הראשונים היו אוסרים על אישה בימי נידתה לכחול ולפקוס, זאת אומרת להתקשט. ואז בא רבי עקיבא ואומר, יכול נמצאת מגנה אותה על בעלה? איך זה יכול להיות שאוסרים על אישה דבר כזה בימי נידתה, נמצאת מגנה על בעלה? לכן אומר רבי עקיבא תכחול ותפקוס, ודרש את זה מהפסוק "והדוה בנידתה", עשה איזה ריבוי מהפסוק. איך להתייחס לדבר כזה? א, זה שינוי על השולחן בהלכה, לכן זה כל כך חביב על כל מיני חוקרים של הדין. יש פה שינוי על השולחן. מעבר לזה, איזה סוג שינוי זה? לכאורה שינוי ערכי, נכון? לא קרה לא התחדש פה שום דבר, לא נראה שהיו שם נסיבות אחרות. רבי עקיבא פשוט חולק ערכית על החכמים הקודמים, חכמים הקודמים היה פחות חשוב להם שהאישה תתגנה על בעלה ולרבי עקיבא זה היה מאוד חשוב. אבל כאן צריך לשים לב טוב, רבי עקיבא מביא דרשה. זאת אומרת, שינוי ערכי כפשוטו אם היינו מיישמים אותו כפשוטו, אז הייתי אומר אני חושב שמאוד חשוב שהאישה לא תתגנה על בעלה כיוון שכך היא תכחול ותפקוס. רבי עקיבא לא אומר את זה, רבי עקיבא דורש את זה מהפסוק "והדוה בנידתה". מה שזה אומר בעצם שיש פה מצד אחד שינוי ערכי, אבל מצד שני רבי עקיבא לא באמת עשה אותו. זאת אומרת בלי דרשה יכול להיות שהוא לא היה עושה את זה, הוא כנראה הצליח גם לדרוש את זה איכשהו מהפסוק. מצד שני בלי הערכים, בלי שינוי ערכי, הוא כנראה גם לא היה דורש את הפסוק כך, הרי גם חכמים הראשונים קראו את הפסוק הזה. זאת אומרת יש פה איזשהו שילוב של פרשנות אחרת למקור שמוזנת משינוי ערכי. רק השילוב הזה כנראה ביחד אפשר לרבי עקיבא לשנות את ההלכה הזאת. שינוי ערכי כשלעצמו כנראה לא מספיק, דרשה לא מגיעה בלי שינוי ערכי, אין דרשות באוויר, בדרך כלל הדרשה מוזנת כתוצאה מתפיסות. ולכן השילוב של שניהם הוביל לשינוי הזה, ואולי עוד נגיע אליו באחת הפעמים בהמשך. מה שאני עוד רוצה, עוד לא גמרנו את המבוא, זה המבוא הכללי. מעכשיו והלאה בשיעור או שניים הבאים אני קצת אדבר על סניפים שונים, על חכמים וסמכותם, המקור, דאורייתא ודרבנן וכל מיני דברים כאלה. אחרי זה על ההבדל בין חקיקה לבין פרשנות, היחס ביניהם, מקרי ביניים, גם נוגע למשפט כללי לא רק להלכה. משפט המלך ובית דין מכין ועונשין שלא מן הדין, המעמד של סברא בהלכה, מאוד חשוב לענייננו. תקנות, מה המשמעות של תקנות, מי מתקן, שצריך להתפשט, שצריך להתקבל בציבור בשביל שזה יתפוס וכולי. שינוי הטבעים, עוד מנגנון מאוד משעשע לתאר שינויים בהלכה. בטל טעם בטלה תקנה, ובית דין גדול בחכמה ובמניין לגבי תקנות. כל הדברים האלה אני אשתדל בקצרה לעבור עליהם, אני מקווה שתוך נגיד איזה פעמיים אנחנו נכסה את זה ואז נוכל להיכנס לנושאים שבסילבוס שלכם. טוב.