שיעור מתאריך א' בניסן תשס＂ז
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- דת כחוק וגדורים בדרכי הדת
- המאירי: הפרדה בין עבודה זרה לשחיתות מוסרית
- הרמב"ם בבבא קמא: נזקין, שתי מערכות משפט, וקריטריון מוסרי
- מסקנת המאירי: יחס תלוי בחירה ולא מוצא
סיכום
סקירה כללית
דת מוגדרת כחוק, ולכן “גדורים בדרכי הדת” פירושו בני אדם השומרים על חוקים אנושיים ומוסריים. המאירי נתפס כאומר שגויים יכולים להיות אנשים טובים ומנומסים גם אם הם עובדי עבודה זרה, ולכן יש להפריד בין עבודה זרה לבין שחיתות מוסרית, ולהחיל יחס דוחה רק על גויים שאינם גדורים בנימוסי הדתות. הרמב"ם מובא כמקור שמפרש את ההבחנות ההלכתיות כלפי עכו"ם על בסיס מוסרי ולא גנטי, ומתאר שמי שחסר מידות אנושיות אינו בכלל האדם אלא נועד לתועלת האדם, והמאירי מסיק מכאן שאם גויים גדורים בדרכי הדתות אין ביניהם לבין ישראל הבדל ביחס.
דת כחוק וגדורים בדרכי הדת
דת היא חוק, ודת ניתנה כחוק ולכן דת זה חוק. גדורים בדרכי הדת פירושו שמירה על חוקים אנושיים, חוקים מוסריים, ונימוסיות ואנושיות. המאירי נאמר בצורה ברורה כמי שאומר ש“הם גדורים בדרכי הדתות” ולכן הם אנשים טובים, מנומסים, מוסריים ואנושיים.
המאירי: הפרדה בין עבודה זרה לשחיתות מוסרית
המאירי קובע שאף על פי שהם עובדים עבודה זרה, אי אפשר להתיר חפצי פולחן שלהם מפני שזאת עבודה זרה ואיסור הנאה. המדרש שלו אינו אומר שכל ההלכות האלו נוגעות רק לעובדי עבודה זרה, אלא שכל ההלכות האלו נוגעות רק למושחתים מוסריים. החידוש הגדול שלו מול חז"ל והמקרא הוא שיש מקום להפריד את ההתייחסות לעובדי עבודה זרה משחיתות מוסרית, כך שאפשר שאדם יעבור על איסור עבודה זרה ועדיין ברמה האנושית יהיה איש טוב, ומתוך זה נדרש שההלכות שמתייחסות בצורה דוחה כלפי הגויים נאמרו רק על אותם גויים שלא גדורים בנימוסי הדתות.
הרמב"ם בבבא קמא: נזקין, שתי מערכות משפט, וקריטריון מוסרי
ברמב"ם עצמו מובאת סוגיית מזיקים של שור של ישראל שנגח שור של עכו"ם או להיפך, והגמרא מספרת על שני רומאים שבאו ללמוד ושיבחו את התורה חוץ מההלכה הזאת, ושאלו מה יספרו לרומאים כשיחזרו. ההלכה מתוארת כך שאם השור שלהם נגח את השור שלנו דנים בדין המחמיר יותר מבין שלהם ומבין שלנו, ואם השור שלנו נגח את השור שלהם דנים בדין המקל יותר ובוחרים את הדין המקל יותר או שלנו או שלהם, כמשפט בינלאומי פרטי שבו יש שתי מערכות משפט ובוחרים את זאת שנוחה לך. הרמב"ם בפירוש המשנה אומר: “ואל תתמה על דבר זה ואל יקשה בעיניך, כמו שלא יקשה בעיניך שחיטת הבהמות אף על פי שלא חטאו”, ומסביר ש“מי שלא בו מידות האנושיות אינו בכלל האדם”, שהוא “לא באמת בן אדם”, ושתכלית מציאותו היא לצורך האדם כמו בהמות שנבראו לשימושו של האדם, ולכן היחס אליו הוא כמי שאין לו זכויות בדיוק כמו בהמות, בהמשך לדרשת חז"ל “אתם קרויים אדם ואין הם קרויים אדם”. הרמב"ם אינו מציג זאת כהבדל גנטי בין ישראל לעמים אלא כעניין מוסרי, והוא עקבי בכך גם במחיית עמלק שהופכת אצלו למשהו מוסרי ולא רק גנאלוגי.
מסקנת המאירי: יחס תלוי בחירה ולא מוצא
המאירי באותה סוגיה עצמה בדף ל"ז בבבא קמא אומר שכתוצאה מכך, אם יש גויים שכן גדורים בדרכי הדתות, היחס משתנה. ההתייחסות כמין “כמו בהמות” מתוארת כמזלזלת בבני אדם, אך היא נאמרת כמבוססת על הבחירות שלהם ולא על הגנטיקה או המוצא שלהם. בצד השני של אותה מטבע, אם הם יבחרו אחרת, היחס יהיה אחרת לגמרי, ועל כן המאירי אומר: “שום הבדל בין.”
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] מה זה דת? החוק. זאת אומרת, דת נתנה, זה חוק. דת זה חוק. אז גדורים בדרכי הדת, זאת הכוונה, שומרים על חוקים אנושיים, חוקים מוסריים. ומה שהמאירי בסך הכל אומר בצורה הכי ברורה שרק אפשר, אני לא יודע למה כולם מפרשים אותו אחרת, הוא אומר: הם גדורים בדרכי הדתות, הם אנשים טובים, מנומסים, מוסריים, אנושיים. נכון, הם עובדים עבודה זרה, אי אפשר להתיר חפצי פולחן שלהם וזאת עבודה זרה ואיסור הנאה, אבל עדיין המדרש שלו הוא מדרש יותר מתוחכם ממה שאמרנו קודם. המדרש הוא לא שכל ההלכות האלו נוגעות רק לעובדי עבודה זרה, המדרש שלו הוא שכל ההלכות האלו נוגעות רק למושחתים מוסריים. והחידוש הגדול שלו מול חז"ל והמקרא, זה חידוש אדיר, שאומר שיש מקום להפריד את ההתייחסות לעובדי עבודה זרה משחיתות מוסרית. זאת אומרת, זה לא חייב ללכת ביחד. יכול להיות מצב שבן אדם יעבור על איסור עבודה זרה, כמה חמור שזה לא יהיה, ועדיין ברמה האנושית הוא יהיה איש טוב. וכתוצאה מזה גם לדרוש הלאה שההלכות שאומרות לנו להתייחס בצורה דוחה כלפי הגויים, נאמרו רק על אותם גויים שלא גדורים בנימוסי הדתות. אני אביא רק דוגמה אחת שיותר מזה אני אראה לכם את זה ברמב"ם עצמו, לא צריך להגיע למאירי. הרמב"ם כותב את זה והמאירי בעקבותיו, בדיון על מזיקים, שור של ישראל שנגח שור של עכו"ם או להיפך, אז יש שמה איזה מימרה בעייתית. הגמרא עצמה מספרת שלימדו את זה איזה שני רומאים שבאו ללמוד, ואז הם שאלו, הם באו ללמוד תורה ולימדו אותם הכל, ואז הם אמרו: כל התורה היא נפלאה חוץ מההלכה הזאת שאנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה, מה נספר לרומאים כשנחזור? שכתוב שמה שאם השור שלהם נגח את השור שלנו אז דנים בדין המחמיר יותר מבין שלהם ומבין שלנו, ואם השור שלנו נגח את השור שלהם אז דנים בדין המקל יותר. בוחרים את הדין המקל יותר או שלנו או שלהם, מה שנקרא משפט בינלאומי פרטי. זאת אומרת שיש פה שתי מערכות משפט, אתה פשוט בוחר את זאת שנוחה לך, זה הקריטריון. וזה קצת נראה בעייתי כבר בגמרא עצמה. אז שם בהקשר הזה הרמב"ם מרגיש שבאמת יש צורך להסביר בפירוש המשנה, אז הוא אומר ככה: ואל תתמה על דבר זה ואל יקשה בעיניך, כמו שלא יקשה בעיניך שחיטת הבהמות אף על פי שלא חטאו. לפי שמי שלא בו מידות האנושיות אינו בכלל האדם אלא אמת על האמת, הוא לא באמת בן אדם, וכיוון שכך, אבל תכלית מציאותו הוא לצורך האדם. כמו בהמות בקיצור. בהמות מה? זה קשה לך למה שוחטים אותן? אומר הרמב"ם: לא, למה לא? הן לא חטאו. בסדר, אבל הן בהמות, בהמות נבראו לשימושו של האדם. אומר הרמב"ם: אלה שמושחתים מבחינה מוסרית הם לא ראויים להיקרא אדם. אתם קרויים אדם ואין הם קרויים אדם, זו הדרשה של חז"ל. וזה מה שהרמב"ם אומר פה בעצם. וכיוון שכך גם היחס אליהם אמור להיות בהתאם, הם בעצם נועדו כדי להשתמש בהם, אין להם זכויות בדיוק כמו בהמות.
[Speaker B] והרמב"ם אולי לא מקבל את השיטה הגנטית, ההבדל בין ישראל לעמים זה לא דבר…
[הרב מיכאל אברהם] לא לא, זה עניין מוסרי. הרמב"ם אגב עקבי בזה בהרבה מקומות, למשל את מחיית עמלק הוא גם הופך למשהו מוסרי ולא רק גנאלוגי. כן, בהרבה מקומות רואים את זה ברמב"ם וגם פה. ובאמת המסקנה שהמאירי עצמו מסיק מזה, אולי בעקבות הרמב"ם, הוא לא חולק על הרמב"ם לכן הוא לא צריך להזכיר שהוא חולק על הרמב"ם. פה המאירי באותה סוגיה עצמה בדף ל"ז בבבא קמא, המאירי אומר כתוצאה מכך: אז אם ככה, אם יש גויים שכן גדורים בדרכי הדתות, מצד אחד זאת התייחסות מאוד מזלזלת בבני אדם, כן? שכמו בהמות. מצד שני, אבל זה בדיוק הנקודה, זה מזלזל בהם בגלל הבחירות שלהם, לא בגלל הגנטיקה שלהם או המוצא שלהם. ובצד השני של אותה מטבע, שאם הם יבחרו אחרת, אז היחס יהיה אחרת לגמרי. וזה מה שאומר המאירי: שום הבדל בין.