"בחירה חופשית" האמנם?

הקב"ה במקרא מציג מודל של סמכות הנשענת בראש ובראשונה על איום וענישה, ולא על שכנוע מוסרי או "בחירה חופשית". הציות איננו נובע מהבנה או מהזדהות, אלא מהפחד מהשלכות הסירוב.
כבר בעשרת הדיברות האל מבהיר את מנגנון המשילות:
“אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ… פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים” (שמות כ, ה) – ענישה קולקטיבית, גם לחפים מפשע.
הברית עם העם מגובה באיומים קיומיים:
“וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי… וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם” (ויקרא כו, יח).
אין כאן טיעון מוסרי, אלא הסלמה עונשית.
במקום אחר נאמר בפשטות:
“רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמָּוֶת… וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים” (דברים ל, יט).
אך “בחירה” תחת איום מוות איננה חופש, אלא כפייה.
כאשר המוסר מוגדר כציות לצו, והציות נאכף באימה – האל מתפקד כשליט אבסולוטי:
כוחו הוא ההצדקה, והפחד הוא הכלי.