2019-04-22 – בין מדרש ללוגיקה – שיעור 11

אז עכשיו מה אכפת לי מהאיקס וואי? איקס וואי התבררו כלא רלוונטיים. אז עכשיו מה שחשוב זה רק זה, נכון? אבל הזי מחייב, אתם רואים שהזי לא פוטר על כלים ועל אדם. הנה, פה יש זי ולא פטורים על כלים ועל אדם. אז אם בזה יש את זי והוא חייב, למה שיהיה לו פטור של כלים ואדם? הפטור של כלים ואדם כנראה נובע מהתכונה הזאת. התכונה הזאת לא קיימת פה. נכון? אז בעצם יוצאת המסקנה הפוכה ממה שחושבים, שבעצם את אף אחד מהפטורים לא יהיה. והרא"ש לעומת זאת זו שיטה שלישית. הרא"ש טוען שיש את הפטור של אחד המלמדים, של הדומיננטי. איך הוא הבין את העניין? הוא פשוט הבין את העניין כמו שאמרתי קודם, שזה בעצם המלמד האמיתי. אלא מה? יש לי פרכא. מה לזה שכן איקס. זה מוכיח שהאיקס לא רלוונטי, נכון? אחרי שהוכחתי שהאיקס לא רלוונטי חזרתי ללמוד מזה. בסך הכל אני לומד מזה. המלמד הדומיננטי הוא איקס? כי הוא העיקרי, לא כי הוא ראשון. הצד הדומה? זאת דעת הרא"ש? כן. הוא יותר דומה. הוא יותר דומה באיזשהו מובן פשוט. היה פחות טכנולוגי אם היינו מתחילים בוויז'ואל? לא קשר לוגי, זה קשר של דמיון. הוא יותר דומה לכן הוא העיקרי וממילא השני משמש אותי רק כדי לסלק פרכא אפשרית. אחרי שסילקתי אותה אז איקס לא רלוונטי, את זה אני מוכיח מכאן. אחרי שסילקתי אותה אני חוזר חזרה ללמוד מזי לזי. זה פשוט האנלוגיה הרגילה. יש כלים להחליט מה יותר דומה? כן. סברא. בדוגמה הזאת זה לא, אין, לא, זו סתם דוגמה. שמה מדובר על לימודים לא על אבות הנזיקין. פה שניהם דומים באותה מידה. נכון. אוקיי? אז יכול להיות בהחלט שזה גם יהיה שונה אגב. יכול להיות שיהיו מקומות שבהם צד שוה, שני המלמדים דומים באותה מידה ללמד ואז שמה הרא"ש לא יגיד את מה שהוא אומר. אפשר לפתור ככה אגב הרבה קושיות של האחרונים על הרא"ש. כי זה לא עיקרון כללי, זה תלוי. תלוי פשוט בסיטואציה שבה הרא"ש מדבר, היה ברור לו שאחד המלמדים יותר דומה. הוא הדומיננטי. ואז השני זה רק בשביל לסלק פרכא. אבל יכול להיות שיש עסקי צד שוה אחרים שבהם שני המלמדים יהיו דומים. ואז הוא יגיד אחרת. זה לא איזה שהוא עיקרון אוניברסלי. אוקיי? עכשיו למה, למה הדבר הזה הוא חשוב? כי פה במקרה גם בבבא קמא בכלל אתם רואים שאני משחק עם הפרמטרים המיקרוסקופיים. נכון, הפרמטרים האלה לא יופיעו בטבלה, שימו לב. איקס, וואי וזי לא יופיעו בטבלה. בטבלה יופיע קרן חייבת בתשלום ופה נגיד לא חייבת בתשלום, לא משנה כרגע. ואש חייבת בתשלום פה אז ודאי שהיא תהיה חייבת בתשלום פה. בסדר? אבל בטבלה מופיע רק חיובי תשלום. איפה מופיעות התכונות, כוונתו להזיק, תחילת עשייתו לנזק, דרכו לילך ולהזיק באש, כן, או כל מיני דברים מהסוג הזה. איפה יופיעו התכונות האלה? התכונות האלה אלה הפרמטרים המיקרוסקופיים שמתחבאים מאחורי הטבלה. הגמרא בבבא קמא זה מקרה חריג שהיא שמה את הפרמטרים המיקרוסקופיים על השולחן. היא מראה לנו אותם. ברוב הסוגיות בש"ס זה לא קורה. עושים פרכות, עושים עסקים, לא מדברים על מה הם בעצם הפרמטרים המיקרוסקופיים, אני אראה את זה. אוקיי? אבל זו דוגמה יפה כי פה אפשר לראות את צורת החשיבה. תמיד יהיו פרמטרים שמתחבאים? תמיד יש, תמיד יש, כי אם אין אז זה חוזר לג'אז ולספרות. אתה חייב להניח שאותו תבלין גורם לעדיפות באהבת ג'אז כמו לעדיפות באהבת ספרות יפה, אחרת אין מקום, אי אפשר לעשות קל וחומר, למרות שהטבלה נראית כך. הטבלה נראית כך. אתה עדיין צריך להניח על משהו שמתחבא מאחורי הטבלה, שמה שגורם לאפס ולאחד האלה זה אותו גורם כמו מה שגורם לאחד הזה. בסדר? אז יש פה משהו מאחורי הטבלה שהוא בעצם מחולל את העסק. וזו התובנה בעצם הכי חשובה, מכאן והלאה הכל מתגלגל. אוקיי? עכשיו נתחיל לגלגל את זה. אז נתחיל עם קל וחומר. נתחיל עם קל וחומר. אני עכשיו מחפש מה למלא כאן. לא יודע, יש לי שלושה נתונים ואני שואל את עצמי מה למלא כאן. ההנחה שלי שהמילוי כאן יהיה מה שעולה מההסבר לשלושת הנתונים האחרים. אם אתם זוכרים כשעשינו אנלוגיה, עשיתי אנלוגיה: הצפרדע ירוקה, היא גם צפרדע אז גם היא ירוקה. למה אני מדמה את שתיהן ואני אומר ששתיהן ירוקות? כי שתיהן צפרדעים. זאת אומרת התכונה של צפרדעיות היא רלוונטית לצבע הירוק. אם היא לא הייתה רלוונטית האנלוגיה באמת לא הייתה סבירה. נכון? הסבירות של האנלוגיה זה על בסיס שאנחנו מניחים מראש שהיותך צפרדע רלוונטי להיותך בעל צבע ירוק. יש קשר של רלוונטיות בין הפרמטר המיקרוסקופי, אתה צפרדע, לבין התכונה שאותה אנחנו רואים בעיניים, שאתה ירוק. בסדר? אני אומר אותו דבר פה. בוא ננסה לחפש הסבר, נקרא לזה בהמשך מודל, בסדר? מודל שמסביר את הטבלה הזאת. אני רוצה לחפש מודל. אז בוא נראה. נניח שיש פרמטר מיקרוסקופי שנקרא לו אלפא, בסדר? והאלפא הזה, בוא נראה, האם לאיי ולבי איזה ערכי אלפא יש? אז נגיד איי הרי הוא היותר חלש, נכון? בי הוא היותר חזק. נכון? אנחנו רואים את זה מפה, קל וחומר של העמודות. בי הוא היותר חזק. אז לאיי יש אלפא אפס ולבי אלפא, ערך האלפא שלו הוא אחד. בסדר? יש לו יותר מהפרמטר המיקרוסקופי אלפא, מהתבלין הזה שגורם לחיוב בתשלום. אז אם זה לא חייב בתשלום פה, וזה כן חייב בתשלום פה, זה אומר שהמשהו הזה שגורם לחיוב בתשלום, שאני לא יודע כרגע מהו, יש אותו יותר פה מאשר פה. הוא יותר ממונך ושמירתו עליך, אם ננסח את זה בשפה של המשנה, מאשר איי. בסדר? באיזשהו מובן. אוקיי, עכשיו בוא נמשיך לגלגל. אז אם איי זה אפס, והוא בכל זאת מצליח להכיל חיוב בבי, זה נגיד, נגיד שזה שן ורגל, זה קרן, זה רשות הרבים, וזה חצר הניזק. אוקיי? אז אם שן ורגל מצליח להכיל חיוב בחצר הניזק, מה זה אומר? שבשביל להכיל חיוב בחצר הניזק, לא צריך אלפא. אז גם בחצר הניזק אני אומר האלפא שלו זה אפס. אבל שימו לב במשמעות אחרת מאשר האפס שפה. האפס שפה זה מה הכוח שיש לך. האפס שפה זה מה הכוח הדרוש כדי להחיל את הדין עליך. עוד רגע אני אחדד את זה יותר. תראו, מה קורה ברשות הרבים? פה כמובן צריך ערך אחד של האלפא, ולכן אם יש לך אפס זה לא מספיק. אין לך מספיק עוצמת אלפא כדי להחיל פה חיוב. נכון? אני עוד לא שואל מה זה אלפא בזה, אני רק מניח שיש דבר כזה. ובחצר הניזק יש לך מספיק. עובדה שאתה מצליח לחייב שם. זה אומר שבשביל חצר הניזק מספיק אלפא שווה לאפס כדי לחייב. אבל בשביל רשות הרבים, חסר לי. כנראה שאלפא שווה אחד, ביחידת שרירותיות, לא חשוב כרגע. אוקיי? עכשיו אני אומר, בוא נעבור לקרן. קרן הרי מצליחה להחיל ברשות הרבים, נכון? אם היא מצליחה להחיל ברשות הרבים אז ברור שיש לה אלפא שווה אחד. זה כבר נגזר. אני מתחיל, זאת ההנחה, מכאן והלאה הכל מתגלגל. רק זה. עכשיו תראו, ברשות הרבים שזה אחד זאת תוצאה. בחצר הניזק שזה אפס זה גם תוצאה. פה שזה אחד זה גם תוצאה, נכון? כי הרי אם בי מצליח לחייב ברשות הרבים וברשות הרבים צריך אחד כדי לחייב, אז אם בי מצליח לעשות את העבודה אז זה אומר שלבי יש ערך אלפא שהוא אחד. עוצמת אלפא שהיא אחד, נכון? לכן הוא מצליח להכיל. ועכשיו אני שואל את עצמי, תגידו, האם קרן יהיה חייב בחצר הניזק או לא? ברור שכן. קל וחומר. למה קל וחומר? כיוון שבחצר הניזק הרי מספיק אפילו אפס כדי לחייב, ולהוא יש אפילו אחד, עוד יותר ממה שצריך. אז קל וחומר שיהיה חייב. לכן התשובה היא אחד. בסדר? אלא שיש פה איזה שהיא בעיה. מה הבעיה? יכול להיות שיש ביתא, אבל אני מניח את המודל הפשוט ביותר. זה עוד אני אגדיר בהמשך בצורה יותר מדויקת. אם יש לי מודל עם פרמטר אחד אז ודאי שאני לא אלך לשניים. הבעיה שאין לי באמת מודל של פרמטר אחד. זאת אשליה מה שכתוב פה. למה? בגלל שהרי לשן ורגל אין את אלפא. יש ערך אלפא שהוא אפס. אז ריבונו של עולם, אז מה מכיל את החיוב בחצר הניזק? אז זה לא אלפא כי הרי אין לו אלפא. אז מה מכיל את החיוב בחצר הניזק? מה, העדר אלפא מכיל את החיוב? העדר אלפא, יש לו גם העדר של עוד מיליוני פרמטרים אחרים. העדר לא מכיל חיוב. צריך איזה שהוא משהו שבגללו נוצר החיוב, נכון? שנייה, שנייה, שנייה. עוד רגע אני אגיע לזה. אתה צודק, אבל עוד רגע. אני רוצה ללכת פשוט דידקטי. אוקיי? אז אני אומר על כורחנו, פשוט זאת אשליה. יש עוד פרמטר, ביתא. והפרמטר ביתא יש אותו לשן ורגל ואין אותו לקרן. אוקיי? ועכשיו בוא נתקן. לשן ורגל יש אלפא ואין ביתא, לקרן יש אלפא ואין ביתא. אוקיי? ועכשיו נתחיל לגלגל. ברשות הרבים שן ורגל לא מצליחה להכיל. לא מצליחה להכיל אותם, למה? כי צריך אלפא שהוא אחד. נכון? פה יש אלפא שהוא אחד, ואם זה מצליח להכיל אותו אז מספיק בטא שהוא אפס. כי אחרת גם זה לא היה מצליח לחייב פה. נכון? אז מספיק בטא שהוא אפס. אוקיי. מה קורה פה בחצר הניזק? בחצר הניזק שן ורגל מצליח להכיל, זה אומר שמספיק לי בטא שווה אחד אפילו עם אלפא שווה אפס. אוקיי? לקרן יש אלפא שווה אחד אבל בטא שווה אפס, אבל פה צריך בטא שווה אחד בשביל להכיל אותו. אז התוצאה היא אפס. אז זה לא נכון שהמסקנה היא אחד. התוצאה היא אפס. למה התוצאה היא אפס? בגלל שאני עושה את החשבון הרי זה אלפא שווה לאפס זה לא הסבר. אלפא שווה לאפס זה העדר הסבר. זאת אומרת שבשביל להכיל חיוב בחצר הניזק לא מספיק לי לכתוב שאלפא שווה אפס. חייב להיות איזשהו פרמטר אחר שהוא הגורם לחיוב בחצר הניזק. נקרא לו בטא. וצריך שערכו יהיה אחד. אבל אם צריך שערכו יהיה אחד ושן ורגל מצליח לעשות את החיוב, אז לשן ורגל ערך הבטא שלו הוא אחד. אחרת הוא לא היה מצליח לחייב. רגע, רגע. ערך הקרן של אלפא של הקרן הוא אחד, נכון? את זה אני רואה מפה, כי את רשות הרבים הוא מצליח להכיל. כן. אוקיי. ערך הבטא של הקרן אין לי מושג. אין לי שום, מפה אתה לא יכול לדעת כלום. נכון? אתה יכול לכאורה להגיד שאלפא גובר על בטא עם כלומר לעשות פשוט קל וחומר על אלפא ובטא וחוזר חלילה עד אינסוף. לא. אתה יכול אתה יכול להגיע גם לאחד אם תניח פה בטא שווה אחד שאתה לא צריך להניח ואתה יכול להגיע לתוצאה אפס. הרי אם אתה יכול להגיע לשתי התוצאות באותה מידה אז אין לך הוכחה. מה שאני מדבר פה זה אחרת, זה שאתה יכול להגיד שכמו שהנחנו שמה שעשינו עם אפס ואחד, כמו שעשינו את הקל וחומר הראשון בין איי לבי למעלה, אפשר לעשות אותו גם בין אלפא לבטא. אם אלפא אומר שברשות הרבים לא אבל בחצר הניזק כן, אפשר גם על בטא עם קל וחומר שבטא שהוא כן ברשות הרבים אז הוא יהיה אז הוא יותר חזק מאלפא. מי אמר לך? וחוזר חלילה. מי אמר לך? מה זה חוזר חלילה? אפשר ואפשר שלא. אפשר ואפשר שלא. אבל קל וחומר אמור להיות הוכחה, לא להציע אפשרות. זה שאתה מציע לי שיש אפשרות שאתה תהיה חייב פה זה לא מספיק. הקל וחומר צריך להראות לי אתה חייב להניח שיש פה אחד. אוקיי? אז שיש אפשרות של אחד ואפשרות של אפס זה המצב של פירכא, כמו שאני אגדיר עוד רגע. פירכא פירושו שהשאלה נשארת פתוחה. המילוי יכול להיות אחד, יכול להיות אפס, שתי האפשרויות פתוחות. זה נקרא פירכא. פירכא זה לא מצב שהוכחתי שפה יש אפס. כי אם הוכחתי שפה יש אפס זאת לא פירכא, זאת הוכחה נגדית. פירכא פירושו לא הוכחת שפה יש אחד. למה? כי יכול להיות או אחד או אפס, שתי האפשרויות פתוחות. זה נקרא פירכא. לכן בעצם מצב כזה הוא פירכא, זה לא קל וחומר. אי אפשר להוכיח שהמילוי שם הוא אחד. אז מה קורה? אנחנו בברוך. אבל זה לא נכון שאנחנו בברוך, לא לדאוג. אני עכשיו אציע אפשרות שלישית להסביר את זה. אולי בלי למחוק. האפשרות השלישית אומרת, יש רק פרמטר אחד אבל הערכים שלו הם אחד ושתיים ולא אפס ואחד. אנחנו עוברים למצב לא בוליאני? כן. שני ערכים שהם לא אפס של הפרמטר אלפא ותבינו ההיגיון של קל וחומר מחייב את זה. בהגדרה, ההיגיון של קל וחומר אומר שיש איזשהו ציר שעל פניו אחד יותר חזק מהשני. זאת אומרת שלזה יש שתיים ולזה יש אחד. ועכשיו נתחיל לגלגל. ואז זה לא מצב שיש או אין? בדיוק. זה מצב של יש ויש. כמה יש. בדיוק. אוקיי. עכשיו בואו נתחיל לגלגל עוד פעם. נתחיל לגלגל שוב. ואז אנחנו אומרים ככה, אם אלפא של שן ורגל הוא אחד, מה צריך בשביל להכיל חיוב ברשות הרבים? מה השאלה? מה השאלה? אני אומר, אני מניח עכשיו את התמונה הזאת. בסדר? עכשיו אני מתחיל להסיק מסקנות פה. צריך שתיים לרשות הרבים. לא שצריך הוכחה חותכת. חייב להיות פה שתיים. כי אם זה אחד, זה ברור, כי אם היה אחד אז היה צריך להיות גם פה אחד. יש לנו מספיק אלפא אם זה היה צריך להיות אחד. ברור שפה צריך אלפא בערך של שניים, ולשן ורגל אין מספיק אלפא בשביל זה, לכן הוא לא מצליח לחייב. נכון? מה קורה פה? פה הוא כן מצליח לחייב. מה זה אומר? שמספיק אחד. נכון? עכשיו נעבור הנה. ברשות הרבים קרן מצליח לחייב, מה זה אומר? עוד פעם אני מניח רק את זה, אני לא מניח את שתיים. אני מניח רק את זה, אז הוכחתי שלקרן יש שתיים. נכון? כי עובדה שהוא מצליח להחיל חיוב ברשות הרבים, וברשות הרבים צריך שניים כדי להחיל חיוב. אז זה אומר שיש לו שניים. עכשיו נחזור ונשאל את השאלה, האם קרן מצליחה לחייב בחצר הניזק? כל שכן, ודאי שכן. כי לחצר הניזק מספיק אחד כדי לחייב, ולקרן יש לה עוצמה יותר חזקה, אז ודאי שהיא מצליחה לחייב. עכשיו, יש לי בעצם, עד כאן הראיתי שלושה הסברים אפשריים לטבלה, נכון? הצגתי שלושה הסברים ששלושתם מסבירים את הטבלה, ואחד מהם מביא לתוצאה הפוכה. שניים מהם מביאים לתוצאה אחד, ואחד מהם מביא לתוצאה אפס. אוקיי, איזה הסבר אני לוקח? אז ברור שאני ארצה לקחת את ההסבר הזה כדי שהתוצאה תהיה אחד. אבל זה לא חכמה, צריך להצדיק למה אני לוקח את ההסבר הזה, כי אחרת מי אמר לך שזה ההסבר הנכון? אולי ההסבר שמוביל לאפס? זה בדיוק מה לזה שכן, זה בדיוק כמו לסובב את המטריצה. אם לכל הסבר יש תוצאה אחרת, זה לא מסבר. לא, לא נכון, לא נכון. הטענה היא, הטענה היא שאני בעצם בוחר כמו בכל דבר את ההסבר הפשוט ביותר. ההסבר, שני ההסברים הקודמים הניחו מודל דו-פרמטרי, אלפא ובטא, נכון? אני מציע לכם הסבר פשוט יותר. עם פרמטר בודד אני מסביר את כל הטבלה. אז מיהו ההסבר הנכון? הפשוט יותר, נכון? אז עכשיו כשאני אקח את ההסבר הפשוט ביותר, זה ההסבר הפשוט ביותר, ועם ככה התוצאה חייבת להיות אחד. אבל זה לא בהכרח פשוט יותר, כי אמנם אתה משתמש בפחות פרמטרים, אבל אתה מניח עכשיו שהפרמטר, הגדלת הערכיות לא מסבכת את המודל כמו הוספת פרמטר. זה מה שאני מניח כאן, נכון? אני עכשיו הולך אחורה. אני עכשיו בעצם אומר, אוקיי, הנתון האמפירי הוא, אנחנו נלך תמיד הלוך ושוב, הנתון האמפירי הוא שקל וחומר עובד. הוא הגיוני, נכון? אז ממילא ברור שבתרגום לשפה המתמטית של המודל הזה, כנראה שהגדלת מספר הערכים של פרמטר היא פחות מסבכת את התיאוריה מאשר הוספת פרמטר נוסף. זאת אומרת, הסבר עם שני פרמטרים הוא יותר מסובך מאשר הסבר עם שני ערכים של פרמטר אחד. זו תוצאה. אני לא הנחתי את זה, אני אומר אם קל וחומר עובד, כנראה שהתרגום לפרמטרים הוא בכפוף לכלל הזה, שסיבוכיות של הוספת פרמטר היא יותר חזקה או יותר מסובכת מאשר סיבוכיות של הגדלת מספר הערכים של הפרמטר הבודד, ולכן התשובה הזאת היא התשובה העדיפה. עכשיו אני אעשה את זה בצורה יותר כללית, ואני אומר כך: יש לנו עכשיו טבלה כזאת. עכשיו אני מציע אלגוריתם, בסדר? האלגוריתם אומר כך: אני מתחיל לנתח טבלה כזאת, אחרי זה עושה עוד ניתוח לטבלה כזאת. אני מציע הסבר, שימו לב, אני עכשיו לא הולך כמו שהלכתי קודם, תראו שבהמשך שזה יותר פשוט. זה אותו דבר, אבל המתודה ככה היא יותר פשוטה ויותר בהירה. אני מניח שתי אפשרויות, או אחד או אפס. בוא נראה מי משתיהן נותנת לי הסבר פשוט יותר. זו צורה הפוכה להסתכל על מה שעשיתי קודם, אוקיי? מי משתיהן שתיתן לי הסבר פשוט יותר היא כנראה משקפת את המילוי הנכון. אני מניח מילוי אחד, פה אני מניח מילוי אפס, אני אחפש הסבר תחת ההנחה שהמילוי פה הוא אחד, אני אחפש הסבר תחת ההנחה שהמילוי פה הוא אפס, ובואו נראה מי הוא ההסבר הפשוט יותר. ההסבר הפשוט יותר הוא המנצח. אוקיי, אז בואו נראה. אז הסבר שהוא מגיע אליו יותר מהר? לא, הסבר שהוא פשוט יותר, זאת אומרת עם פחות פרמטרים או עם פחות ערכיות. אבל זה היה המודל של השניה פה, ואיך אני מודד פשוט יותר? אז עכשיו אני הולך הפוך, אמרתי. אני מחפש מהו ההסבר הפשוט ביותר, אוקיי? אבל אני הרי יודע שהמילוי הנכון פה הוא אחד. אז זה ייתן לי רמז שאני צריך להניח שכנראה המודל שמתקבל לטבלה העליונה הוא באיזשהו מובן פשוט יותר. עכשיו זו היפותזה. אני אבדוק האם היא עובדת בהמשך, וככה לאט לאט אני בונה את המודל. אוקיי? זה הרי מודל שנבנה לא אפריורי. אם הייתי יכול לבנות את זה אפריורי הכל היה נורא קל. אני בונה את זה מול ההשוואה לאינטואיציה שלי. אגב, כל פורמליזציה לוגית בנויה כך. איך אריסטו בנה את הפורמליזציה של הלוגיקה הרגילה? הוא הסתכל על איך אנחנו חושבים באופן טבעי. ומזה הוא פירמל את הלוגיקה, נכון? גם אני עושה אותו דבר. אני מסתכל איך אנחנו חושבים בחשיבה לא דדוקטיבית במקרה הזה, קל וחומר או אנלוגיה או משהו כזה. ואני עושה פורמליזציה לאיך שאנחנו חושבים. זאת אומרת, איך שאנחנו חושבים זה מבחינתי הנתון. אני לא הולך להתווכח על זה. זה הנתון הנכון. מה שאני מנסה זה למכן את זה. זאת אומרת, למצוא שפה פורמלית שמצליחה לבצע את מה שהחשיבה שלנו עושה באופן אינטואיטיבי. אוקיי? אז עכשיו אני אומר ככה, אני מחפש הסבר לדבר הזה. אז מהו ההסבר? פה אני מצליח למצוא הסבר של פרמטר אחד. נכון? פה אחד ופה שניים. נכון? זה מסביר את הטבלה, מסכימים? אם ל-A יש ערך של אחד ופה צריך ערך של שניים, אז הוא לא מצליח פה. אם פה מספיק ערך של אחד ויש לו אחד, אז הוא מצליח פה. נכון? ל-B יש ערך של שניים של הפרמטר, אז בשביל A שצריך ערך של שניים זה בסדר גמור, ובשביל B שמספיק ערך של אחד, אז אם יש לך שניים זה ודאי בסדר. נכון? אז זה ההסבר לטבלה במילוי אחד. זה הסבר עם פרמטר אחד שיכול לקבל שני ערכים – או אחד או שניים. אוקיי? זה ההסבר לטבלה העליונה. מה קורה בטבלה התחתונה? בטבלה התחתונה מה שלא תעשו, תעמדו על הראש, אין לכם הסבר עם פרמטר בודד. לא תמצאו. כמה ערכים שלא תשימו לו. לא תמצאו. אתם חייבים לעלות לשני פרמטרים והתשובה, הסיבה נורא פשוטה – יש פה אי תלות פשוט בין שתי העמודות האלה, נכון? העמודה הזאת יותר חמורה מזאת בפרמטר הזה, אבל יותר קלה מזאת בפרמטר הזה. נכון? אז זה אומר שיש פה שני פרמטרים שמבחינת האחד זה יותר טוב ומבחינת השני זה יותר טוב. נכון? זאת הצורה האינטואיטיבית לראות את זה. במתמטיקה קוראים לזה ששתי השורות האלה הן בלתי תלויות. אוקיי? נראים לי קצת בוהים. כן, כן. זה הסבר למה שאתה אומר? כל המשנה בשביעית פרק ט משנה ח, בית שמאי וחכמים? כן. שאתה רואה שבאמת למרות שכביכול הטבלה הראשונה היא יותר נכונה, היא לא עבדה. היא לא עבדה לפחות לא ב… לא לא, יש שם דעות. שם זה חצי ואחד בתוך הטבלה, אמרתי כבר בפעם הקודמת גם. זה משנה את התמונה לחלוטין. דע שזה חצי וכן, אז אנחנו נגיע לזה. אם זה אחד ואפס אז זה תמיד תמיד… אני לא הנחתי פה כלום, מה הנחתי פה? ציירתי את הטבלה, זה הפתרון. לא הנחתי משהו על מה זה A, מה זה B. לא הנחתי כלום. הרי כל קל וחומר בש"ס נראה ככה. נכון? אז ברור שזה אוניברסלי. אבל מופרך… בסדר, תכף נראה מה קורה כשמפריכים אותו. אל תדאג. בינתיים אני מדבר על קל וחומר, עוד אין פירכות. אוקיי? אני הולך שלב שלב. אחרי זה אני אראה מה עושה פירכה, אחרי זה אני אראה מה עושה צד שווה, אחרי זה נבדוק בניין אב, נבדוק פירכה על בניין אב. נתחיל לטפס לאט לאט. אני מתחיל עכשיו לבנות את המודל. אוקיי? אז עכשיו, במודל הזה תנסו, אתם יכולים לנסות על הדף, אפשר להוכיח את זה מתמטית בצורה נורא פשוטה, אבל אתם יכולים לנסות על הדף, לא תצליחו למצוא פה מודל עם פרמטר בודד שמסביר את הטבלה הזאת. אין. אתם תהיו חייבים שני פרמטרים. ואז בעצם יש פה מודל דו-פרמטרי, אלפא וביתא. ל-A נגיד יש אלפא ואין ביתא, ול-B אין אלפא ויש ביתא. ועכשיו בהתאמה, ל-A מצליח להכיל את B. נכון? אז זה אומר ש-B צריך את מה שיש ב-A. אוקיי? לעומת זאת את A הוא לא מצליח להכיל. למה? כי כנראה B כן מצליח להכיל אותו. אז זה אומר שזה אפס-אחד ולכן גם A לא מצליח להכיל אותו כי אין לו מספיק ביתא, הביתא שלו הוא אפס. אוקיי? אז זה ההסבר לטבלה התחתונה. זאת אומרת לזה יש אחד-אפס ולזה יש אפס-אחד. לזה נדרש אפס-אחד ולזה נדרש אחד-אפס. מה זה אומר? זה אומר שהמודל שמסביר את המילוי אפס הוא מודל מסובך יותר מאשר המודל שמסביר את המילוי אחד. אז זה אומר שהמילוי אחד הוא הנכון. זה אותו דבר כמו שאני הסברתי קודם רק כאן זה כבר סיסטמטי לחלוטין. אני כבר לא צריך את כל הניסיונות האלה שעשיתי קודם ולבדוק ומה זה יצא במשבצת הריקה. אני פשוט ממלא את המשבצת ומחפש אחרי זה הסבר. ההסבר היותר פשוט תוך התחשבות גם במילוי של המשבצת הוא ההסבר שאותו אני בוחר. ברגע שזה הסבר יותר פשוט מבחינתי ההיסק אומר שהמילוי הנכון פה הוא אחד. כי יש לזה הסבר יותר פשוט. אוקיי? אז זה פחות או יותר האלגוריתם. עכשיו רק כמה הערות. הערה ראשונה – המשמעות, מה שדיברתי קודם, המשמעות של הפרמטרים. תראו, כשאני אומר שלשן ורגל יש אלפא בעוצמה אחד. ולקרן יש אלפא בעוצמה שתיים. מה זה אומר? שקרן היא יותר חזקה משן ורגל. כן, אפילו במקום ששן ורגל לא יתחייב, קרן יותר חזקה. עליה אפשר להוציא חיובים אפילו במקום שאת זה לא מצליח להוציא חיובים. נכון? אז מבחינת הפעולות והרשויות, מבחינת הפעולות ככל שהאלפא עולה הפעולה היא חזקה יותר, במובן שהיא יותר יכולה לחייב. אוקיי? לעומת זאת פה ברשויות, ככל שהאלפא עולה יותר קשה לחייב. נכון? כי אתה צריך ערך יותר גבוה של אלפא כדי לחייב. מבינים? זאת אומרת הסיטואציה פה היא סיטואציה הפוכה וצריך להחזיק ראש עם זה. זאת אומרת בפעולות ערך יותר גבוה של אלפא אומר שמדובר בפעולה חזקה יותר, שרוב הסיכויים… בדיוק, שהיא יותר תצליח לחייב מאשר פעולה עם ערך נמוך. לעומת זאת בתוצאות או ברשויות, ככל שאלפא גדול יותר אתה פחות יכול לחייב שם, כי אתה צריך ערך אלפא יותר גדול. כמו יש למי שיש יותר כסף רוב הסיכויים שיצליח לרכוש יותר זה, וככל שהמחיר יותר גבוה רוב הסיכויים שפחות אנשים לא יצליחו לרכוש את זה. נכון? בדיוק אותו דבר. אוקיי? אז זה רק צריך לזכור בראש. אוקיי? עכשיו נעבור הלאה. השלב הבא זה לבדוק מה קורה כשיש פירכא. ניקח את הפירכא הזאת לדוגמה. בסדר? זה על הירך. אוקיי? על הירך שן ורגל מחייב וקרן לא חייב. בסדר? עכשיו אני רוצה לדעת מה התוספת הזאת של הפירכא עושה לי לקל וחומר, איך היא שוברת לי את העסק? אני חוזר על אותו אלגוריתם בדיוק ואני עושה את הדבר הבא. לוקח טבלה ראשונה, פה אני ממלא באחד. אוקיי, זה בהנחה שהמילוי הוא אחד, נכון? וזה, עכשיו אני אעשה פה עוד טבלה בצד. זה במילוי אפס. אתם רואים? פה יש אפס ופה יש אחד. מה אני עושה עכשיו? אני מחפש הסברים לשתי הטבלאות ואני רוצה לבדוק מי הוא ההסבר הפשוט יותר כדי לדעת מי זה המילוי הנכון. למה אני מצפה? שיש פירכא שיהיה… לא… שיהיה פחות? שיש שני פרמטרים במקום שלוש? זאת אומרת שהאפס יהיה הסבר פשוט יותר. לא, שהאפס ייתן הסבר מורכב יותר, שלוש פרמטרים. יותר גרוע. אז מה, אחרי פירכא גם המילוי הוא אחד? כי יש פירכא אז אני אומר שהמילוי הוא לא אחד. אולי ששניהם יהיו אותו דבר? ברור. לא אני לא מחפש שההסבר של זה יהיה פשוט יותר, זה לא פירכא, זה הוכחה נגדית. נכון? פירכא זה לא הוכחה נגדית. פירכא לא אומרת שפה יש אפס. פירכא אומרת שהשאלה נשארת פתוחה, לא הצלחת להוכיח. או שזה אפס או שזה אחד, זה שני הסברים שקולים. זאת אומרת, שימו לב, אני כל הזמן הולך עם ההיגיון הפשוט ועם המודל ואני משווה ביניהם, ככה אני בונה את המודל. אז אני עכשיו רוצה לחפש הסברים ולראות ששני ההסברים האלה הם שקולים. ולכן אני לא יכול לבחור אף אחד. אז בואו נחפש. אז יש לי עכשיו, אולי אני אעשה את זה ככה, תראו. לפני שאני עושה אני פשוט אראה לכם כבר את הדרך איך בונים את המודלים האלה בלי להסתבך. נגיד שיש פה טבלת קל וחומר, נחזור רגע אחורה רגע. אוקיי? טבלת קל וחומר, מה קורה פה? שימו לב. מה שקורה פה זה A, B. אתם שמים לב ש-B לעולם יותר חזק מ-A בכל השורות, נכון? או חזק או שווה. אוקיי? אז בוא נקרא לזה יחס סדר בין שתי העמודות האלה. B גדול או שווה מ-A. אוקיי? אני מסמן את זה ככה. אוקיי? ככה אני עושה סימון. ככה אני מסמן. בסדר? לעומת זאת שפה יש אפס… מה קורה? שונה או שווה? לא. אין שום יחס ביניהם. אין שום יחס ביניהם, נכון? אף אחד לא גדול או שווה בכל השורות מהשני. אז לזה אני קורא שאין יחס סדר בין העמודות. אוקיי? זה ישמש אותנו בטבלאות יותר מסובכות, לכן כדאי לשים לב לזה פה, אז קל וחומר אפשר לעשות גם בלי זה, אבל בטבלאות יותר מסובכות כבר יהיה לכם הרבה יותר קשה. אוקיי? אז אמרנו שאין יחס בין שתי העמודות. עכשיו שימו לב, ברגע ש-B יותר חזקה, כבר ראינו מה יוצא, נכון? מה קורה כש-B יותר חזקה? זה אומר שאם זה אלפא, אז זה שני אלפא. נכון? הייתה שאלה, האם אין שום משמעות לזה שיש שם הפוך בין A ל-B? לא, אין יחס הפוך. יש יחס לכיוון אחד ולכיוון השני בשורה השנייה. אין גם יחס הפוך. אתה לא יכול לרשום A גדול או שווה מ-B, זה גם לא נכון. אין בכלל יחס ביניהם. במקום ש-A הוא אפס, B הוא אחד, ובמקום ש-B הוא אפס, A הוא אחד. נכון? אז אין יחס של היררכיה ביניהם, אף אחד לא יותר חמור מהשני. אז אני לא יכול לרשום, אני משאיר אותם ככה, שאין ביניהם יחס היררכיה. כאשר יש יחס כזה, שימו לב, איזה אופציות יש פה כשיש לנו יחס כזה? אז אם אני מניח, אני תמיד מתחיל מפה, מהחזק, ואני מניח שהחזק הוא אלפא. תמיד, זה כלל, תמיד אני אניח ככה, זו ההתחלה. אוקיי? מה יהיה זה? או שני אלפא או אלפא וגם בטא. נכון? שתי אפשרויות. זאת אומרת, או שזה צריך, הרי אלה תוצאות, נכון? וגם זה. B ו-A זה תוצאות, זה רשויות שבהם אני מחייב את הנזק, נכון? אז אם B בשביל להכיל אותו מספיק אלפא, לכן הוא יותר, הוא יותר קל לחייב אותו, נכון? שניהם אחד. אז את זה יותר קשה לחייב, למה? כי הוא צריך או שני אלפא או שהוא צריך אלפא וגם בטא, לא מספיק אלפא כדי לחייב אותו. אלה שתי אפשרויות. אם אין לי שום אילוץ אחר אני כמובן אבחר את הפתרון שני אלפא כי הוא הפשוט יותר. אוקיי? אבל למשל כשתהיה לי טבלה כזאת, A, B ו-C. A זה אלפא, פה זה יהיה שני אלפא, פה אני אצטרך לשים אלפא ובטא. אין שום פתרון אחר. חייב להיות שאני מוסיף פרמטר במקרה כזה, נכון? למה? כי מה תשים פה? רק במונחי אלפא מה תשים פה? שלוש אלפא? איך שלוש אלפא? אם זה שלוש אלפא צריך להיות גם יחס כזה. הפוך, כזה. אבל אין יחס כזה. אם אתה אומר לי שבטא זה שני אלפא ש-B, בטא הוא לא שני אלפא, בטא הוא בלתי תלוי, זה פרמטר אחר. כתוב, אבל B זה כן שני אלפא. B זה שני אלפא אבל C זה בטא. זה משהו אחר. בטא ו-B זה שני דברים, אין קשר ביניהם. בטא ואלפא, כן. אוקיי, לאיזה טבלה זה מתייחס? לא זה לא מתייחס לשום טבלה, אני רק אומר אם אנחנו נקבל דיאגרמה כזאת, אני אומר פה כשיש לי חץ כזה זה הנתון, זה היחס הבסיסי. יש יחס סדר בין עמודות. כשיש יחס סדר בין עמודות, אז כשהעמודה שקל יותר להכיל אותה יושבת תמיד פה בראש החץ. אם היא אלפא, אז העמודה שקשה יותר להכיל חיוב בה צריכה להיות בה משהו יותר מאלפא. אז היא יכולה להיות או שני אלפא או אלפא ובטא. או אלפא בטא גמא גם, לא משנה, אבל משהו עוד משהו מעבר לאלפא, נכון? עכשיו אם יש לי רק זה, זה כל הדיאגרמה שלי, אז ברור שאני אבחר את הפתרון הזה כי הוא הפשוט יותר. פה יש כבר פרמטר נוסף ואני לא רוצה פרמטר נוסף. אני בוחר את הפשוט ביותר, נכון? אז אני בוחר את זה. אבל בדיאגרמה כזאת למשל, אז מפה לפה אני אשים שני אלפא, אבל פה כבר אין לי ברירה אני חייב להוסיף עוד פרמטר. תראה, זה לא בטא, זה אלפא ובטא. בסדר? כי כל אחד משני אלה צריך להיות יותר חזק מאשר ה-A. וביניהם אין יחס, כי אם ביניהם היה יחס אולי הייתי שם פה שלושה אלפא אם היה גם חץ כזה. אבל אין חץ כזה. למה זה לא יכול להיות פה? אלפא ושני אלפא? נכון, לשים שני אלפא וגם בטא. אתה יכול לשים כל דבר שהוא גדול, שני אלפא אתה לא יכול לשים כי אז יש יחס בין שני אלה גם. מה זה עוזר פה לפני זה לבחור בין שתי הטבלאות? רגע רגע רגע, אני רק מלמד כרגע איך בונים את המודל. עוד לא ניתחתי את הטבלאות. תכף נראה. אז אוקיי, אז ככה בונים את המודל. עכשיו, רגע פה פה, שימו לב. בקל וחומר, רק נתרגם את זה לשפה של הטבלאות. הטבלה במילוי אחד הייתה זאת, הטבלה במילוי אפס הייתה זאת. עכשיו שכחתי את הטבלאות, זה מה שיש לי. אז אם זה אלפא, אז זה שני אלפא, וכאן זה חייב להיות בטא, נכון? כי אם היה פה שני אלפא היה צריך להיות חץ. אין חץ. אז חייב להיות שזה פרמטר אחר. זה מבטא את אי התלות של העמודות. אז אתם רואים עכשיו שהמילוי אחד הוא יותר פשוט כי מספיק פרמטר. אלפא ושני אלפא עם שני ערכים. המילוי אפס הוא פחות פשוט כי צריך שני פרמטרים כדי להסביר את הטבלה. אז מתוך הדיאגרמה אפשר להוציא הכל. אוקיי, יפה. אז עכשיו מה זה, אולי עוד משהו, מה זה בעצם אומר שני הפרמטרים האלה? הפרמטר אלפא זה הפרמטר שמבחינתו, זה הפרמטר שיש ל-A, ומבחינתו B יותר מ-A. הפרמטר בטא זה הפרמטר שמבחינתו A הוא יותר מ-B. זה בדיוק כמו שני התבלינים שדיברנו של אהבת ג'אז ואהבת ספרות, שאין שום קשר ביניהם. זה שני דברים שונים. זה מה שמביעה דיאגרמה כזאת, אין קשר בין שני הדברים האלה. יש פה שני צירים שלא מדברים אחד עם השני. אוקיי? עכשיו נחזור חזרה לפירכא על קל וחומר. פירכא על קל וחומר, אנחנו עכשיו פותרים אותה באותה צורה. אז אנחנו מציירים טבלה A, B ו-C. מה היחס? A הולך ל-B, נכון? B יותר חזק מ-A. מסכימים? בדיוק כמו קל וחומר במילוי אחד, נכון? B יותר חזק מ-A, הוא יותר גדול ממנו בכל השורות. מה היחס בין B ל-C? אותו דבר, נכון? מה היחס בין A ל-C? הפוכים, נכון? אין יחס. אז זאת הדיאגרמה. לא כשהם שווים, הפוכים. כי בשורה הזאת זה יותר חמור מזה, בשורה הזאת זה יותר חמור מזה. אז הדיאגרמה היא זאת, נכון? מה קורה פה? בואו נראה. מה שקורה פה זה בעצם ש-B ו-C מזדהים, זו אותה נקודה. ככה אני מסמן את זה, נכון? ו-A הוא נקודה אחרת. אין יחס בינו לבין שני אלה. נכון? עכשיו אני צריך להחליט מי משתי הטבלאות יותר פשוטה. זה מה שיגיד לי מי הוא המילוי הנכון. אז אנחנו כבר יודעים איך עושים את זה: אלפא, שני אלפא, אלפא וגם בטא. אתם רואים למה עשיתי קודם את הטבלה הזאת, נכון? שיש טבלה כזאת אלו הפתרונות. או להיפך, יכול להיות כמובן פה שני אלפא ופה אלפא וגם בטא. זה לא חשוב. אוקיי? מה קורה פה? זה אלפא וזה בטא. לא, שני אלפא ואלפא צריך להיות חץ. אין חץ. זה אלפא וזה בטא, נכון? מה זה אומר? שהם באותה רמת מורכבות ולכן זאת פירכא. כי ההסבר לשני המילויים הוא הסבר דו-ממדי, הסבר עם שני פרמטרים, אלפא ובטא. הוא הסבר מורכב באותה רמה ולכן אי אפשר להעדיף את אחד המילויים על השני. זה מה שנקרא בעברית צחה פירכא. נכון? עכשיו תשימו לב, אפשר להפוך עכשיו את הקל וחומר? אמרנו שיש פירכא כזאת, אז בואו נסתכל על קל וחומר שבנוי ככה, לא קל וחומר שבנוי ככה. לא יעזור לכם כלום. תהפכו מה שאתם רוצים. קל וחומר הוא טיעון אחד, קל וחומר הוא לא שני טיעונים. כשאתם מסתכלים במישור של הפרמטרים המיקרוסקופיים, יש פה מודל אחד שהוא יותר פשוט ופחות פשוט, וברגע שיש פירכא, שני המודלים הם באותה רמת פשטות. אין תלות בניסוח אם אתה הולך דרך העמודות או דרך השורות. הנה הרווח הראשון מהסתכלות דרך פרמטרים. אנחנו מבינים היטב למה אי אפשר לסובב קלים וחמורים. למה בכל הש"ס לא תמצאו שחז"ל מסובבים קל וחומר? אין, אי אפשר לסובב קל וחומר. מה זה עוזר לסובב? תבנו את הטבלה, תבנו את ההסבר שלה ותראו, זה לא עובד. זו עדיין תהיה פירכא. לסובב קל וחומר לא משנה את הטבלה, נכון? הטבלה עצמה נשארת ככה. רק איך אנחנו מדברים על הטבלה. מה זה בעצם אומר? תשימו לב, מה זה בעצם אומר? זה בעצם אומר שאני הרי מחפש מה הערך הזה של B. זה בעצם מה שאני מחפש. אז אני אומר, אני לא יודע במה תלוי הערך של B. תשימו לב, האם זה אלפא, רגע, זאת אומרת, האם זה אותו ערך כמו של A או שזה לא אותו ערך כמו של A? במילוי אחד אתם רואים זה אותו ערך כמו של A, נכון? רק B הוא אלפא, הוא יותר חזק מאשר A. פה כאילו מתקיים הקל וחומר כי המילוי הוא אחד. הפרמטר שחשוב בשביל לחייב ב-B הוא אותו פרמטר שחשוב בשביל לחייב ב-A. לכן זה מילוי שמייצג את זה שיש קל וחומר. אבל מצד שני יש לי הסבר לא פחות טוב למצב שבו יש אפס, שאין קל וחומר, שהוא נפל. ופה אתם רואים, הפרמטר שחשוב ל-B הוא בכלל לא הפרמטר שחשוב ל-A, זה פרמטר אחר. ואהבת ג'אז ואהבת ספרות יפה, הם לא משחקים עם אותו רכיב, עם אותו פרמטר, עם אותו תבלין, נכון? לכן זה מה שעושה הפירכא. הפירכא אומרת, יחס החומרא שלך אתה צודק, אבל הוא לא רלוונטי. יחס החומרא שלך לא רלוונטי, כי הוא בפרמטר אלפא. הפרמטר אלפא יש בבי ובאיי, אתה צודק. בי יש בו יותר אלפא מאשר איי. אבל לאיי יש בטא, ובזה הוא יותר מאשר בי. ועכשיו השאלה הגדולה זה מי משני הפרמטרים, אלפא או בטא, קובע את החיוב. בבי אתה לא יודע. אוקיי, כיוון שאתה לא יודע, אז זו פירכא. אז ההנחה שלנו בטא יותר גדול מאלפא? לא, מה? פרמטרים בלתי תלויים, אין גדול וקטן ביניהם. לזה יש אלפא ולזה יש בטא, אז מי אמר שבטא יותר גדול מאלפא? לא, אף אחד לא אמר, להיפך. זה בדיוק הנקודה שאתה לא יכול להחליט. לכן זו פירכא. הפרמטר שחשוב לגבי בי וסי הוא לא הפרמטר שחשוב לגבי איי. זו תכונה שונה. אז זה שלזה יש את התכונה אלפא ולזה אין את התכונה אלפא, על זה היה בנוי הקל וחומר. אבל מצד שני לזה אין את התכונה בטא ולזה יש. ומי אמר לך שמה שחשוב לעניינך זה הפרמטר אלפא? אולי זה הפרמטר בטא? זה הפירכא. אוקיי. אז בעצם הפירכא הזאת מראה לנו למה אי אפשר לסובב קל וחומר. עוד יתרון של פירכא. אז בואו נסכם, אולי עוד הערה אחת שאני חייב להגיד פה כדי להיות ישר. לפעמים צריך גם את זה. יש פה בכל זאת איזשהו יתרון לזה. למילוי אפס? מה? הפרמטרים הם פחות פי שלוש או שתיים. שניהם בוליאניים, נכון? אבל פה אני מגיע לאלפא ושני אלפא, זאת אומרת אלפא הוא פרמטר שמקבל שלושה ערכים, אפס, אחד ושתיים, נכון? פה שני הפרמטרים הם בוליאניים, זה או אפס או אחד. אוקיי, מפה יוצא שאני אומר עוד פעם, לכן אני הולך רצוא ושוב, מפה יוצא שכנראה מספר הפרמטרים לא רק שהוא לא חשוב, כמו שראינו קודם, זאת אומרת הוא לא מהווה משקל מורכבות כמו הוספת פרמטר, מכאן רואים שהוא לא משנה בכלל. לא רק שהוא לא חשוב, הוא לא מעניין. זאת אומרת אם יש לי שני הסברים דו פרמטריים, אם באחד מהם יש ערכיות גדולה יותר, זה לא הופך אותו לאטרקטיבי פחות. למה? סברה? יש פה סברה של הסברים פשוטים? לא. אני לפחות לא מוצא כרגע. זה גם לא יהיה הסבר סופי, אני ארד מזה אחר כך. עוד מעט… אבל אני מנסה לבנות יחד איתכם את המודל שלב שלב כדי שתראו איך זה נבנה. בסוף זה גם יהיה הגיוני אני חושב. אבל לפני שהכנסנו את הסי, אז כן התייחסנו לזה שזה אלפא וזה שני אלפא. מזה בנינו את הקל וחומר. לא, התייחסנו לזה שפה יש אלפא ושני אלפא והאלטרנטיבה היא אלפא ובטא. אז זה יותר פשוט מזה. לא, אני אומר לפני, בלי הפירכא. לא, בלי הפירכא היה אלפא ובטא. לא היה פה סי, היה רק בי ואיי וזה היה אלפא ובטא. ואני אומר שאלפא ושני אלפא זה הסבר פשוט יותר מאשר אלפא ובטא. פשוט יותר, הכוונה שערכיות זה גם מסובך, רק פחות מסובך מאשר שני פרמטרים. אז אני טוען לא, הערכיות לא משנה כלום. לא רק שהיא משנה פחות מאשר תוספת פרמטר, היא לא משנה כלום. בסדר? זה מה שיוצא מפה. אני אחרי זה אחזור בי קצת, אז לכן… אבל זה שלב שלב, אני רוצה ללכת איתכם צעד אחרי צעד.