גיור – שיעור 2

אנחנו בסוגיית הגיור. התחלנו לפני שבועות, זה היה עניין דיומא. נמשיך קצת. ראינו שם שפרוצדורת הגיור מורכבת מכמה שלבים: מילה, טבילה והרצאת דמים. הרצאת דמים זה קורבן. בזמן הזה אין קורבן, נגיע עוד מעט מה עומד מאחורי העניין הזה. מעבר לזה צריך עוד שני דברים שלא נמצאים ברשימה בגמרא ובפוסקים, וזה א' שזה צריך להיעשות בפני בית דין. אם הדברים לא נעשים בפני בית דין, אז חלק מהם לא מעכבים, אבל זה צריך להיעשות בפני בית דין. חלק כן מעכב. והדין השני זה שצריך קבלת מצוות. זה שזה צריך להיעשות בפני בית דין לא מופיע ברשימה, אמרתי בגלל שזה לא עוד שלב בגיור, אלא זה פרט באיך עושים את השלבים. זאת אומרת, השלבים הם שלושה: טבילה, מילה והרצאת דמים, ואיך עושים את זה? צריך לעשות את זה בפני בית דין. אבל זה שזה בפני בית דין זה לא עוד שלב, לכן כשמונים את שלושת השלבים, אז זה לא מובא. הקורבן לא היה בפני בית דין? נכון. אני אומר גם המילה והטבילה יש שם שאלות לא כל כך פשוטות. קבלת מצוות בכלל, על כל אחד מהם יש דיון אם זה מעכב או לא מעכב. באופן עקרוני גיור צריך להיעשות בפני בית דין, ואולי אפילו על ידי בית דין. יש כאלה שמגדירים שבית דין מטביל את הגר. זאת אומרת, נגיד גר קטן, הגמרא בכתובות מדברת על גר קטן, אז הוא טובל על דעת בית דין, מתגייר על דעת בית דין, ואז הטענה היא שהדעת של הבית דין בעצם מגיירת אותו כי הם כאילו טובלים אותו כמו כלי. זה לא בן אדם שטובל את עצמו. כך שאולי אפילו הגיור ממש פעולה של בית הדין, לא רק שהגר עושה משהו וזה נעשה בפני בית דין. בפרט בקטן. בקטן אתה רואה את זה דרך השאלה של הדעת, אבל יכול להיות שזה אומר בכלל על מה אומר, מה עושה, איך נעשה תהליך הגיור. הדבר השני שהוא היותר נוגע לענייננו זה קבלת מצוות, שזה מה שמעורר את כל הוויכוחים גם בימינו. וזה באמת יותר מפתיע למה זה לא מופיע ברשימה הזאת, בגלל שזה כן שלב. זאת אומרת יש מילה, טבילה, הרצאת דמים וקבלת מצוות. זאת אומרת גם קבלת מצוות צריכה להיות. עכשיו חילקתי בין שני דברים, אמרתי שיש קבלת מצוות כפרוצדורה בגיור, זאת אומרת שהגר אמור לעמוד ולהגיד אני מקבל על עצמי מצוות, וזה לא מופיע כנראה בגלל שזה לא מעכב. אבל זה לא אומר שקבלת המצוות שקורה אצלו בלב לא נצרכת. זאת אומרת, כאשר הגר אומר בפני בית דין אני מקבל על עצמי עול מצוות, ברור שלא מדובר בהנעת שפתיים. זאת אומרת כשהוא מבטא משהו, הוא מבטא משהו שהוא חושב, זאת אומרת הוא מקבל על עצמו עול מצוות והוא אומר את זה בפה. אז השלב הפורמלי ההלכתי של האמירה בפה בפני בית דין לא מעכבת, אבל זה לא אומר שום דבר על התהליך הפנימי, זאת אומרת שהבן אדם צריך לקבל על עצמו עול מצוות כבסיס לתהליך הגיור. אחרת מה הוא מתגייר? חברתית? כן. אז אולי הגיע הביטוח הלאומי. על זה יצאו כל הוויכוחים, כי באמת קבלת מצוות לא מופיעה, ובמקומות שהיא מופיעה אז כתוב שהיא לא מעכבת. אגב שולחן ערוך כותב שהיא כן מעכבת ואפילו שיהיה בפני בית דין, זאת אומרת אם זה לא נעשה בפני בית דין הוא לא גר, ככה כתוב בשולחן ערוך. הקבלה הפרוצדורלית? הפרוצדורלית, כן. הוא מדבר על הפרוצדורלי, כי הקבלה הפנימית אין דבר כזה בפני בית דין, הקבלה הפנימית נעשית בתוכי פנימה, זה לא עניין של בפני בית דין או לא בפני בית דין. בכל אופן על זה יש כל מיני ויכוחים בין הפוסקים, יש באמת גם תקדימים שרואים שקיבלו גרים גם בלי שהם עברו את השלב הזה של קבלת מצוות, עד כדי כך שיש כאלה שכתבו שקבלת מצוות זאת המצאה של המאה ה-19 ולכן בעצם זה בכלל מופרך. וזה לא יאומן כי יסופר. אני כתבתי על זה שזאת עם הארצות, אז הם נורא נעלבו. היה איזה ספר שיצא על גיור כזה משני מחברים חשובים, ואמרתי שהם פשוט עם הארצים. יש גמרות מפורשות, יש את כל הפוסקים, אין מה לדבר. הם פשוט עירבבו את הפרוצדורה עם המהות. בגמרא כתוב שם שמי שמקבל על עצמו את הכל למעט אות אחת הוא לא גר, כתוב בגמרא. אז מה זה המאה ה-19? עכשיו נכון שזה אגב לא מופיע ברמב"ם ובשולחן ערוך, זה לא מופיע. הגמרא הזו? או, עכשיו אמרתי את זה בשבוע שעבר, בפעם שעברה, פה באמת עולה השאלה, וזאת הטענה של אלה שרוצים לוותר על קבלת מצוות היום, שזה לא מופיע כדרישה בתהליך הגיור בפוסקים. מופיעים שלושת השלבים האלה, כתוב שזה צריך להיעשות בפני בית דין, אבל לא כתוב שצריך. קבלת המצוות מעכבת בתוכו. לא כתוב אפילו שצריך אותה, למעט השלב הפרוצדורלי. אז מה שטענתי זה שזה לא כתוב בגלל שזה מובן מאליו. לא רק שזה מובן מאליו אלא זה בעצם הגיור. זה כתוב בכותרת של הסימן שכתוב הלכות גרים. הלכות גרים פירושו הלכות אלה שרוצים לקבל על עצמם עול מצוות. זה נקרא הלכות גרים. מה צריך לכתוב בהלכות? הבאתי לזה דוגמה כמו שבשולחן ערוך לא תמצאו הלכה שאומרת שבשביל לקנות צריך להתכוון לקניין. אין, אין ת'הלכה הזאת. עכשיו זה ברור ומוסכם על כל הפוסקים שבלי זה אתה לא קונה. אתה לא מתכוון, אתה יכול להגביה חפץ, אתה יכול לעשות חזקה, אתה יכול לעשות את כל הפעולות שקונות, אבל אם לא התכוונת לקנות לא קנית. בגלל זה קטן לא קונה. מה? בגלל זה קטן לא קונה. כן, נכון. וגם גדול שלא מתכוון לא קונה. זה נפל על המציאה. יש כל מיני סוגיות בבבא מציעא ובעוד מקומות. זה ברור לגמרי. אז למה זה לא מופיע כדרישה, צריך להתכוון לקנות? כי, כי מה זאת אומרת? ההלכות פונות למי שרוצה לקנות. זאת אומרת, אם מישהו רוצה לקנות הוא פותח את השולחן ערוך, הוא מסתכל מה צריך לעשות כדי לקנות קרקע, כדי לקנות חפץ כזה, כדי לקנות בעל חיים, לא משנה כל דבר איך שקונים אותו. אבל מי שלא רוצה לקנות אז מה אתה רוצה ממני? אין דין שאתה צריך לרצות לקנות. אתה לא רוצה אל תקנה. אין בעיה. אם אתה רוצה תעשה כך וכך. מה שאתה צריך לעשות כדי לקנות. אז באנלוגיה אני אומר אותו דבר גם לגבי גיור. זאת אומרת, כיוון שהתפיסה הייתה שגיור פירושו כניסה לעול מצוות, קבלת עול, זה פירוש המושג גיור. אז כיוון שכך אין טעם לכתוב שצריך קבלת מצוות. מי שרוצה לקבל מצוות איך עושים את זה? מילה, טבילה והרצאת דמים בפני בית דין. זה, זה מה שצריך לעשות. אף אחד לא צריך לכתוב לך שאתה צריך לקבל עול מצוות. אתה לא צריך. אם אתה לא רוצה אל תקבל, רק תישאר גוי. זאת אומרת, אין בעיה, מה שאתה רוצה. זאת אומרת, זה לא צריך פה. ההלכות האלה פונות למי שרוצה לקבל עול מצוות. אם מישהו רוצה אז כך עושים את זה. כן, אבל זה מה ש, זה אף פעם לא היה. במאה שנים האחרונות יש לאום ויש דת ויש את כל ההפרדות האלה וזה מה שעושה… טוב, לזה אני מגיע, אני מגיע לזה. מכל מקום אז ה… אני מדבר כרגע על עיקר הדין. אני נגיע עוד לימינו, אני בשלב זה אני רק רוצה לבנות את התשתית היסודית. אז לכן נדמה לי שבאופן הפשוט ברור שצריך קבלת מצוות. ובשולחן ערוך כמו שאמרתי אפילו קבלת המצוות כאקט בפה, אקט מילולי, מעכבת. ושזה יהיה בפני בית דין. אם זה נעשה בפני שני עדים אבל לא בפני בית דין הוא לא גר. כך כתוב בשולחן ערוך. זאת אומרת, יש פה דברים שאני לא חושב שאפשר להתכחש להם. ונדמה לי שגם אף אחד לא מתווכח עליהם, לעניות דעתי אף אחד לא מתווכח עליהם מעולם. עכשיו זה פה אני אעיר איזושהי הערה מתודולוגית מעניינת שהיא קשורה לנושאים קודמים שדיברתי עליהם. אחרי שכתבתי את המאמר, את המאמר הזה בהקדמות שכתבתי על הגיור, אז הייתה תגובה של איזה מרצה למשפטים שהוא הביא כל מיני… לא כל מיני, אחד או שניים נדמה לי, מקור או שניים. אני אמרתי שאין דבר כזה, אף אחד מעולם לא חשב שאפשר להתגייר בלי קבלת מצוות. אז הוא אמר: הנה ה"מלמד להועיל" נדמה לי, הרב הופמן, ואולי הרב עוזיאל גם הוא הביא. אלה בדרך כלל שני המקורות שמביאים, אני אזכיר אותם עוד מעט. כן, אז זה כבר לא התפרסמה התגובה שלי כי כבר לא היה להם כוח להמשיך את הוויכוח. אבל מה שכתבתי שם אמרתי שני דברים. א, אני לא חושב שזה מה שכתוב ב"מלמד להועיל" וברב עוזיאל, ועל זה אני אדבר עוד בהמשך, למרות שתמיד מביאים אותם בהקשר הזה. ודבר שני, אפילו אם זה כתוב אז הם טעו. אז מה? זאת אומרת, יש פה איזשהו הבדל, זה נקודה מתודולוגית חשובה. זאת אומרת, יש איזשהו הבדל בין נקודת המבט בין מי שכותב או מעיין בסוגיה כחוקר אקדמי, זאת אומרת נגיד איש משפט עברי במקרה הזה, לבין מישהו שעוסק בסוגיה כאיש הלכה. מה ההבדל? שההבדל האמיתי, זה לא ביקורת, זה באמת הבדל, כך צריך להיות. זאת אומרת שחוקר כשהוא רואה שכתוב ב"מלמד להועיל" שלא צריך קבלת מצוות, אז מבחינתו יש דעה הלכתית שלא צריך קבלת מצוות. הוא צודק. זאת אומרת, הוא צריך לסקור את אוסף הדעות. הוא חוקר, הוא לא אמור להביע עמדה משלו. וכיוון שכך אז הוא בעצם אומר: אז הנה יש ת'שיטה שלו ויש ת'שיטה שלו ויש שיטות שאומרות שלא צריך קבלת מצוות. לעומת זאת איש הלכה או מי שעוסק בדבר הזה עוד פעם כמי שעוסק בעניין הזה מתוכו כן, לא כחוקר, לא כמתאר את הדברים מבחוץ. אז מה אם יש "מלמד להועיל" שכתב? אני יכול גם כן לכתוב כמה ספרים ושמה יהיה כתוב הרים וגבעות, אז גם תהיה שיטה כזאת? מי שכותב שטויות אז הוא כתב שטויות, מה אני יכול לעשות? אז הוא טעה. עכשיו את זה יכול להגיד בעיקר מי ששותף לשיח, לא יכול להגיד מישהו שאמרתי עוד פעם, "מלמד להועיל" לדעתי לא כתב את זה, רק אני אומר ברמה העקרונית. עקרונית. אז גם אם הוא כתב טעות אז הוא כתב טעות. ואם זה מודפס בכתב רש"י עם אותיות זהב כזה ספר קודש אז זה אומר שיש שיטה הלכתית כזאת? אם היא לא מחזיקה מים זה תועבה. דבר משנה. יש הלכות על טעות בדבר משנה. רגע הגיור הראשון את קבלת מצוות היית עושה? מה זאת אומרת? בהר סיני. כי גוי? איזה קבלת מצוות הייתה בהר סיני? היה שם דיבור על המצוות. אז מה? אז מה? אז מה היה שם חוץ מקבלת מצוות? לא לא לא הדברים האחרים מילה טבילה והרצאת דמים זה היה כרעיון. הם כל האקט היה קבלת מצוות. לא לא זה הודעת מצוות. אתה אומר קבלת מצוות. נכון נעשה ונשמע זה קבלת מצוות. גם הגר בהתחלה נעשה ונשמע הגר לא צריך לדעת מה המצוות. אתה מקבל את זה בהמשך. לא צריך לדעת מה המצוות. אתה מדבר על קבלת מצוות בלב? הכוונה כתנאי מובן מאליו שבלעדיו אין גיור? האם אתה מדבר על זה בכוח או בפועל? הלא אם תיקח את הדוגמה של הר סיני דקה אחר כך הם עבדו עבודה זרה. אז אני אגיע לזה. רגע. אני אגיע לזה. אני אגיע לזה. מה קורה עם גר שהוא מקבל עליו עול מצוות ואחר כך זה לא שורד ואז השאלה היא האם זה גיור או לא אם הוא לא עושה כלום. בסדר עוד מעט עוד מעט אנחנו נגיע נגיע. לאט לאט. נמשיך. אני רוצה שנעשה שלב שלב חברים כי אחרת אנחנו כל הזמן קופצים אני בכוונה בונה את זה אני אגיע לכל השאלות האלה. בסדר? אפשר לבצע גיור אם הוא לא מקיים מצוות? כן אפשר אני אגיע לזה עוד מעט. אפשר רק אם הוא באמת בכוונה. אם הוא לא אני אגיע לזה עוד מעט. יש דין. אז זו התמונה באופן כללי. עכשיו התחלתי לדבר על זה שהמדיניות היסודית בגיור הייתה קשים גרים לישראל כספחת. אז זה המימרא של חז"ל שהיא הבסיס לגישתם היסודית של כל הפוסקים. זאת אומרת בתרגום מעשי מעבר לאמירות הכלליות בתרגום מעשי זה אומר שצריך להשתדל להקשות על הגר. לנסות לעכב אותו לא לתת לו להוריד לו את המוטיבציה. אמרתי שאני לא לגמרי בטוח שזה נכון לתאר את זה כך. יכול להיות שמה שאנחנו עושים שם זה רק ניסיון לברר האם הוא מתכוון ברצינות. וזה לא הכוונה אם מישהו באמת מתכוון ברצינות אין עניין לא לתת לו להתגייר. להיפך אם הוא רוצה אז למה לא לקבל אותו? אלא אתה רק צריך באמת לברר אמיתית האם הכוונה שלו היא באמת רצינית. איך עושים את זה? מקשים עליו אומרים לו מה ראית להתגייר הרי ישראל בזמן הזה שפופים ודחויים וכן כל מה שכתוב בפוסקים צריך להגיד לו וכו'. אבל כל זה עוד פעם אני לא חושב שהניסוח השני נכון אני לא חושב שהמטרה היא לעכב אותו או המטרה היא לא לתת לו להתגייר. המטרה היא לוודא שהוא באמת גר אמיתי. זאת אומרת שהוא גר אמת שהוא באמת רוצה להצטרף ולא מכל מיני סיבות אחרות. לכן בעניין הזה נכון שיש מדיניות להקשות אבל אני לא חושב שזאת מדיניות מהותית. זאת אומרת ברור שאם הוא רוצה להתגייר אז בהחלט צריך לפתוח בפניו את הדלת עוד מעט נראה את זה אפילו בצורה יותר מפורשת אבל צריך לוודא שהוא באמת ובתמים רוצה להתגייר שלא עושה את זה מסיבות אחרות מסיבות של אישות מכל מיני דברים אחרים שגם לזה נגיע בהמשך. עכשיו התחלתי לדבר על קפצתי למה שקורה היום אני אחזור חזרה עוד פעם לשלבים באמצע אבל קפצתי למה שקורה היום ואמרתי שמה שקורה היום זה שנוצרה איזושהי בעיה חברתית במדינה. ושכן יש הרבה אנשים שהם לא מוגדרים הלכתית כיהודים והגיעו לפה והם סך הכל חלק מהחברה שלנו חלקם מאבא יהודי יש כל מיני גוונים בעניין הזה. והתחושה היא שאין ברירה צריך פה לפתוח יותר את הדלת. זאת אומרת צריך להקל קצת יותר ולא להמשיך במדיניות הגיור המקובלת. בעניין הזה יש לי שתי הערות ואז אני אחזור חזרה לדיון השיטתי כי אני רוצה רק לשים את זה בקונטקסט כדי להבין לאן אני חותר. הערה אחת זה לגבי המוטיבציה. זאת אומרת עצם המוטיבציה להקל בגיור כדי לפתור בעיה חברתית אני לא בטוח שאני מסכים לה. לא בטוח שאני מסכים לה בגלל שאני לא חושב שההלכה אמורה להיות כלי שרת בידי החברה המדינה או משהו כזה בטח לא כשהחברה והמדינה לא מחויבות להלכה. זאת אומרת לא ייתכן שבעצם השלטונות או המוסדות יעשו פה מה שהם רוצים ואחר כך יבואו אנשי הלכה ויסדרו להם את כל העניין. הרי הייתה ביקורת מאוד גדולה אני עוד זוכר הרב פרץ כן הוא פה הרב בעיר הוא דיבר אז על העניין הזה שמביאים מאות אלפי גויים מברית המועצות וכולם צעקו עליו וכעסו עליו מה זאת אומרת איך זה יכול להיות. בסופו של דבר כמובן הוא אמר לחלוטין את האמת כולם הכחישו את זה בהתחלה אם אתם זוכרים פשוט הכחישו עובדתית וזה היה לגמרי נכון מה שהוא אמר. ואז אחרי שאנחנו כבר נמצאים כאן עכשיו אומרים תראו יש פה בעיה חברתית אין ברירה חייבים להקל וחייבים פה וחייבים שם. זה בדיוק אותו דבר כמו הבעיות שנוצרות בקידושין ובנישואין שמחכים שהאנשים יקלו. בין היתר המדינה יוצרת את הבעיות. אני בעניין הזה, בלי להיכנס לכל העניין כי זה נושא בפני עצמו, ובלי נדר נדבר גם עליו פעם, אני בעניין הזה ברמת המוטיבציות, עוד לפני השיקולים ההלכתיים, אני לא נוטה להסכים. זאת אומרת, אני לא חושב שצריך, להיפך, אפילו כמדיניות הייתי אומר לא להיענות לדרישות כאלה. לא להיענות לדרישות כאלה כי זה בעצם אומר שכל אחד עושה מה שהוא רוצה ואחרי זה כבר הוא בונה על זה שהמוסדות ההלכתיים או הפוסקים או הרבנות או לא משנה מי שלא יהיה יפתור לו כבר את הבעיות. אתם הרבנים הרי יכולים לעשות הכל, זאת אומרת אתם תמצאו את הדרך כבר לעשות את זה. אני חושב שזה חינוך ציבורי גרוע מאוד, גם ברמת המדיניות, עוד לפני השאלה אם זה מותר או אסור, לזה אני אגיע עוד רגע. זאת שאלה אחת, זאת אומרת אני לא חושב שההלכה, התורה או ההלכה צריכים להיות כלי שרת כדי לפתור בעיות חברתיות או בעיות של המדינה. זה קשור כמובן לשאלות של הפרדת דת ממדינה, שכבר אמרתי שאני לגמרי בעד. ולכן למעשה, אם הייתי צריך להציע הצעה מעשית בעניין הזה, הייתי בהחלט אומר שיעשו גיור אחר, שזה יהיה גיור אזרחי. זאת אומרת, זה לא יהיה גיור דתי, הוא לא יוכר כיהודי, הוא יוכר כישראלי. וזה בסדר גמור, אני לגמרי בעד, אני חושב שצריך להיות שותפים לעניין הזה כי יש פה איזשהו לאום ישראלי שלא מוגדר על בסיס המצוות וההלכה, ואין שום סיבה להמשיך ולכפות על אנשים שרוצים להצטרף ללאום, ללאום במובנו המודרני, כן, למדינת ישראל, למי שחי פה, את הסף או את הרף ההלכתי, זאת אומרת שהוא חייב לקבל מצוות. וזה יוצר המון בעיות, זה יוצר מה? בסדר, יש כבר שני עמים, אני לא רוצה ליצור אותם. יש הרב ברנדס כותב באיזה מאמר שעליו הגבתי במאמר שהזכרתי קודם, הוא כותב על גיורי הקריצה. גיורי… הוא בעד דרך אגב, הוא בא מהצד של הבעד, אני התנגדתי. אבל הוא אומר תפסיקו את גיורי הקריצה, תשימו את זה על השולחן. זאת אומרת, כולם יודעים שאתם קורצים, זאת אומרת הדיינים בעצם יודעים שהמתגייר לא באמת מקבל עול מצוות, אבל הם עושים כאילו את כל הפרוצדורה והוא מצהיר וזה… וכולם יודעים שאין בזה שום דבר. טוב, אז היו על זה גם היו כל מיני תגובות שזה לא נכון, זה לא גיורי קריצה, זה כן רציני, לא רציני, יש על זה כל מיני דיונים סביב זה. אבל מה זה אומר? זה בעצם אומר שבאמת התחושה הזאת אי אפשר להתעלם ממנה. התחושה הזאת שאומרת שבעצם בתי הדין עושים פה איזשהם פעולות שבעצם לא היינו עושים לולי הייתה נוצרת פה הבעיה הזאת שנוצרה לנו בגלל שלאנשים לא אכפת להם. עכשיו אני לא חושב שזאת מדיניות נכונה ללכת ולפתור כל הזמן בעיות שיוצרים אנשים שלא אכפת להם. שידעו שאם הם יוצרים בעיות אז הם יצטרכו להתמודד איתם, ולא שתמיד ימצאו איזשהו פתרון. עוד פעם, הגבול הוא דק וזה לא תמיד נכון ברור, אני אומר פה משהו מאוד מכליל, אבל אני עדיין חושב שהוא נכון. יש פה איזושהי מנטליות כזאת שאם יש בעיה אנחנו צריכים לפתור. לא, אם יש בעיה צריך לא ליצור אותה ולא כל הזמן לפתור אותה. אנחנו בסופו של דבר גם יכולים לשלם מחירים על הפתרון של הבעיה הזאת. קשים גרים לישראל כספחת מה שאומרים חז"ל. יש בזה משהו. עוד פעם, בלי להשמיץ ובלי להכליל כמובן, אבל אתה גם יכול להכניס כל מיני יסודות שיכולים להתברר כיסודות בעייתיים אם הם לא אנשים שבאמת רוצים להצטרף אלינו. ולכן צריך לקחת גם את זה בחשבון, גם לזה יש מחיר. זה לא שבצד אחד יש מחיר והצד השני רק מתעקש בגלל קיבעונות הלכתיים. במובן השני אני רוצה להעיר, זה במובן החברתי. במובן השני וזה באמת המובן ההלכתי, כי השאלה מה זה נקרא להקל בגיור? מה זאת אומרת להקל? נגיד שאני מקבל את זה, צריך להקל בגיור. ודאי אפשר להקל, אפשר להתווכח על המדיניות. אז יש כאלה שחושבים לא כמוני, הם כן חושבים שצריך כמדיניות להקל ובשיקול המדיני, כן, של המדיניות ההלכתית הזאת, כן מקובל. בסדר, ויכוח לגיטימי. אני חושב שלא, הוא חושב שכן. אבל עכשיו השאלה מה הוא עושה עם זה, זאת אומרת מה זה נקרא להקל? זה עוד דיון. השאלה אם אפשר לוותר על קבלת מצוות? אף אחד לא אומר את זה מבין הפוסקים אגב, כולל המהפך הגיור של הרב טוקמן, אף אחד לא אומר לוותר על דבר כזה. להיפך, זאת הייתה הקריאה של אותם מחברי ספר והרב ברנדס רצה לשים את זה על השולחן כי הוא בעצם חשב שזה מה שעושים בפועל, למרות שלא מצהירים על זה. אבל אף אחד, אף מי שעוסק בנושא הזה לא באמת תומך או סובר שאפשר לוותר על קבלת המצוות. אז מה זה נקרא קולות? פה זה באמת השאלה במובנה הפרקטי. מה זה נקרא קולות? איזה קולות אפשר לעשות? פה זה הקדמתי את ההקדמות כדי להבין על מה אי אפשר לוותר. אין קולות בנושא של מילה, טבילה וגם קבלת מצוות, קורבן כשהוא רלוונטי. בלי זה אתה לא גר, וזה לא שייך לקולות. זאת אומרת, אלא מה, איפה יש דרגת חופש? איפה אפשר לשחק עם רמת ההחמרה, נקרא לזה כך? במקומות… שבהם יש שתי אופציות, או שזה רק הידור, או שזה רק לכתחילה ובדיעבד. פה אפשר לדון אם בכל זאת לוותר או לא לוותר, כי גם דין לכתחילה הוא דין לכתחילה. כשאומרים לא לקבל למשל, כשאומרים לא לקבל גר שבא בשביל אישות, הוא התאהב במישהי ולכן הוא רוצה להתגייר, רוצה לשאת יהודייה. בסדר, אז כתוב בהלכה שלא לקבל, לא לקבל אותו. אבל במידה גם כתוב בהלכה שאם קיבלו אותו אז הוא גר. זאת אומרת, הגיור תקף, רק לכתחילה לא לקבל אותו. עכשיו, אין מה לזלזל בדין לכתחילה, גם דין לכתחילה הוא משמעותי. אנשים חושבים, טוב, אז זה לא מעכב, אז מה הבעיה? אז מה הבעיה? גם דין לכתחילה הוא דבר בעייתי. אבל נכון שאם כמדיניות הגעת למסקנה שצריך להקל, זה סוג הדברים שבהם אפשר להקל. כי בדיעבד זה חל, אין בעיה. אתה לא יכול להקל באותם דברים שגם בדיעבד לא חלים. מה זה להקל? אתה יכול להכיר בו בתור גוי, להכיר בו כיהודי וזהו. זה לא בדיעבד, בדיעבד בדרך כלל זה בשוגג, אבל אם אתה הופך את זה למזיד, זה הופך להיות לכתחילה. לא, אז אתה עברת עבירה בזה שעשית את זה, אבל הוא גר. שני דברים. אפילו אם היית מזיד, והמדיניות לא נכונה ועשית לא טעות אלא עבירה במזיד, אז אתה הדיין, אז אתה עבריין, בסדר, אבל הגר הוא גר. כי הדין עליך, זה לא דין עליו. לא, לא. זאת אומרת, היחס שבין שוגג למזיד זה כבר לא… לא, זה לא שוגג ומזיד, לכתחילה ובדיעבד. אתה מתרגם את זה לשוגג ומזיד וזה תרגום לא נכון. לכתחילה ובדיעבד זה יכול להיות גם במזיד. מישהו עושה במזיד גיור שהוא לא ראוי לעשות אותו, גיור אישות. אין ספק שהגיור תקף, במזיד. אלא מה? גם אם הוא עשה במזיד אז הוא עבריין, הוא עשה משהו לא בסדר הדיין. אבל הגר הוא גר. עוד פעם, אסביר בהמשך למה. אתה כשאתה טוען שאפשר לנקוט במדיניות מקלה, מקלה זה לא לחקור את הטעם האמיתי של האישות או לדעת ולהתעלם? זה שונה. עכשיו אני עכשיו מדבר, עכשיו אני עכשיו מדבר. אז אני אומר קודם כל כעיקרון כללי, כשאני מדבר על הקלה בהלכות גיור זה תמיד צריך להיות במישור שבו מדובר בדברים לא מעכבים. של כמה להקשות, כמה לדרוש, כמה מצוות, כמה ללמד אותו, כמה לבדוק אותו, בסדר. כל זה אפשר לשחק. אבל לא בהקשר של נגיד אם לא הייתה קבלת מצוות. זה לא הקלה, זה פשוט לא גיור. לכן ההקדמה הזאת הייתה חשובה כדי להבין איפה דרגת החופש שלנו מבחינת מה שאפשר להקל, גם אם לא מקבלים את הדעה שלי, את המדיניות שאני חושב שהיא נכונה, שלא צריך להקל, אבל לפחות בחלק גדול מהמקרים. עוד פעם, להיזהר קצת עם ההכללה. אבל בסדר, אם מישהו חושב שכן צריך להקל, עדיין השאלה היא באיזה מקום. ועוד כתבתי שם במאמר שהרי הרב שרמן בבית הדין הגדול של הרבנות, זה התחיל כבר בבית הדין האזורי של אשדוד, ואחרי זה הגיע לבית הדין הגבוה של הרבנות, העליון הגבוה, איך שקוראים לזה, ששמה הם הודיעו שכל הגיורים של מערך הגיור, של הרב דרוקמן, המערך הממלכתי, בטלים, כי הדיינים הם רשעים. דיינים רשעים כי הם עושים פעולות שאסור לעשות אותם. עכשיו אני הסכמתי איתם שזאת פעולות שאסור לעשות אותם, לא הסכמתי לזה שהדיינים הם רשעים. למה? בגלל שזה בדיוק שאלה של מדיניות. בשאלה של מדיניות הם חושבים ככה, אתה חושב אחרת. זה שמישהו חושב לא כמוך זה לא הופך אותו לרשע. בסדר, אני מאמין בכנות כוונותיהם של אלו שעושים את זה למרות שאני לא מסכים איתם. לכן ברור שדל מהכא רשעות, זה לא קשור לרשעות בכלל, זה שטויות. וגם ביטלו את זה אחרי זה, הרב עמר ביטל את הפסק דין הזה נדמה לי עד כמה שאני זוכר. זה לא בתוקף. בכל אופן… אבל כן, אבל במקום שבו אנחנו מדברים על פגיעה בפרוצדורה עצמה, לא בשאלה של מדיניות, אלא אם באמת הם היו, מערך הגיור היה מוותר על קבלת מצוות. מוותר, זהו, על השולחן. אז היה מקום לטענה של הרב שרמן לדעתי. אז היה מקום לטענה של הרב שרמן, כי כל החבר'ה האלה הם גויים גמורים, ולא צריך להגיע לזה שהדיינים הם רשעים, הם לא עברו גיור פשוט. בלי קבלת מצוות זה לא גיור. ויכול להיות שגם אז גם הייתי מסכים שהדיינים הם רשעים, אם הם יודעים את זה והם עושים את זה, אז לכן זה לא נכון. אני במישור העקרוני. ולמה? כי לוותר על קבלת מצוות זה פשוט בדיוק כמו לוותר על מילה וטבילה. פשוט לוותר על שלב בגיור, אתה לא יכול להכריז על גוי שהוא יהודי עם כל הכוונות הטובות. אבל בהקשרים של הקלות כאלה או אחרות בתוך מתחם הקולה והחומרה, במה שלא מעכב, אז שמה זה כבר יותר עניין לוויכוח. עכשיו… קבלת מצוות היא באותה רמה של מילה וטבילה? באותה רמה, יותר. יותר. יותר חשוב, וודאי. זה מהות הגיור, בלי זה אין גיור. וגם המילה והטבילה. אני מוכן לוותר על מילה וטבילה במצבים מסוימים, עוד מעט אני אסביר, אבל לא על קבלת מצוות. כן, עכשיו… לא, לא, אני אגיע גם לזה. אני לא חושב שזה דורש ידע. טוב, אז אני רוצה קודם כל לראות מאיפה הדברים יוצאים. מאיפה מתחילה המדיניות הזאת של להקל על גרים. אם הגישה הבסיסית בהלכה זה דווקא להקשות עליהם, לנסות לעכב אותם – אמרתי לא להקשות דווקא אלא לברר שכוונתם רצינית – מאיפה בא העניין של להקל. הגמרא בכריתות, שהבאתי כבר חלק ממנה, שואלת: אלא מעתה האידנא דליכא קורבן לא נקבל גרים? חרב הבית, כן? עכשיו אין קורבן. יש מילה וטבילה ואין קורבן. אמר רב אחא, אז אי אפשר לקבל גרים? אז אין גרים יותר, זהו. כשאין בית מקדש אי אפשר לקבל גרים. אמר רב אחא בר יעקב: וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם וגומר. כתוב, צריך לראות את הפסוק במקורו. הפסוק במקורו במדבר: וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם ועשה אשה ריח ניחוח להשם כאשר תעשו כן יעשה. על פה מדובר על גר שעושה ריח ניחוח שזה בעצם הקורבן, נכון, הרצאת הדמים? וכתוב לדורותיכם. מה זה לדורותיכם? אז לומדת מכאן הגמרא, זה מה שאומר רב אחא בר יעקב, שהפסוק מלמד אותנו שגרות צריכה להיות לדורות. זאת אומרת, אם אתה לא יכול לקבל קורבן, אז יהיה בלי קורבן. זאת אומרת, לא ייתכן שאתה נועל דלת בפני גרים, זאת אומרת שאין בכלל פרוצדורה איך להתגייר. אתה יכול לבדוק את הגר אם הוא רציני או לא, אתה צריך לעשות את זה, אבל לא ייתכן שגר רציני, בדקת אותו, אין לו דרך להתגייר. רגע, זה דין שלו, לדורותיכם, הוא עושה אובר-רייד לקורבן. כי בפסוק שניהם מופיעים באותה רמה. באותה רמה, זה לא שתי דרישות, זה אחד מדבר על השני. לדורותיכם ועשה קורבן. הוא מתייחס לקורבן. כתחליף לקורבן. כתחליף לקורבן? כן. זה דין שלו, זה לימוד שלו. ברור שזה לא ככל שלא נמשך אחד מהשני. אה, בסדר, הוא בגמרא, הוא אמורא. לא מתווכחים עם אמוראים. אם אפשר? אולי אפשר. אפילו אחרי תחיית המתים, אני לא יודע, הרמב"ם כותב לעתיד לבוא שיביא קורבן. טוב, בכל אופן אז זה מה שכתוב בגמרא. בפשטות בגמרא שני דברים: א, הקורבן לרוב הדעות לא מעכב את הגיור גם כשאפשר להביא קורבן. או לא יודע לרוב הדעות, לחלק מהדעות יש בזה מחלוקות. ואז זה יותר קל להבין למה בעצם לדורותיכם אז גם לכתחילה אל תדרוש קורבן כי זה לא מעכב, אז זה אני יכול להבין. אבל השיטות שזה מעכב זה כבר יותר מרחיק לכת, ועדיין, טוב, אז יש פסוק. השאלה אם דברים אחרים אני יכול ליישם את זה – על מילה וטבילה למשל. נגיד שיהיה ציור שאין מקוואות טהורות יותר בעולם, לא יודע, כשרות בעולם, או אי אפשר לעשות מילה מאיזשהי סיבה, לא בדיוק יודע למה. מה לעשות שמה? האם גם שמה אני יכול לגייר בלי מילה וטבילה? לכאורה לדורותיכם? אז על פניו נראה שלא. על פניו נראה שזה מדבר רק על הקורבן וככה לפחות המפרשים על אתר מבינים. אבל יש מקור מאוד מעניין בגמרא בגיטין בדף פ"ח. הגמרא מביאה שאחד האמוראים כפה על גט בבבל, אמוראי בבל כפה על גט. עכשיו הכלל הוא שבית דין שאינו סמוך לא יכול לכפות. כוח לכפות יש רק לבית דין סמוך. בבבל לא היה בית דין סמוכים כי אין סמיכה בחוץ לארץ. באותו זמן אגב בארץ ישראל עוד היו סמוכים, אבל בבבל לא היו סמוכים. ולכן שואל אותו שם נדמה לי אביי, שואל אותו: את מעשית מר אגיטא בבבל? זאת אומרת, איך אתה כופה על גט בבבל? אז הוא אומר לו: כן, שליחותייהו דקמאי קא עבדינן או שליחותייהו דבני ארץ ישראל קא עבדינן. דקמאי זה כבר בהמשך. שליחותייהו דחכמי ארץ ישראל עבדינן. זאת אומרת, אנחנו שליחים של הסמוכים בארץ ישראל ומכוחם אנחנו יכולים לעשות את מה שעושה סמוך. ועל זה אומרת הגמרא שזה רק במילתא דשכיחא ושיש בה חסרון כיס, שיש בה פסידא. הגמרא גם בסניפים שונים גם בבבא קמא וגם בגיטין. כן, בדיוק. אז זה רק דברים שיש להם הפסד, קנס למשל אין הפסד, או דברים מילתא דלא שכיחא, מילתא דשכיחא. זאת אומרת דברים שכיחים. הדברים הלא שכיחים סך הכל הדין אומר שבלי סמוכים אי אפשר לפעול כבית דין, אבל לא רוצים לעקור דין התורה, אנחנו רק רוצים לתפקד. אז בדינים השכיחים ובמקום שיש חסרון כיס שזה חשוב לעשות את זה, אנחנו מוותרים על הדרישה לסמוכים ואנחנו רואים את החכמים הלא סמוכים כשלוחיהם של הסמוכים. על זה אומר תוספות שם בגיטין: כמו בהודאות והלוואות וכולי, כמו בהודאות והלוואות נקודה. ומה שאנו מקבלים גרים, אף על גב דגר צריך שלושה מומחים כי דאמרינן בהחולץ, זה גמרא ביבמות, משפט כתיב. בגר כתוב משפט, משם לומדים שזה צריך להיעשות בפני בית דין. זה פעולה משפטית. אוקיי? אז איך זה יכול להיות שאנחנו מקבלים גרים? הרי זה צריך להיות בפני בית דין, ובית דין שהם לא סמוכים הם לא בית דין. אז בעצם יוצא שהגירות בבבל או הגירות היום שבכלל אין סמוכים לא נעשית בפני בית דין. גירות שלא נעשית בפני בית דין היא לא גירות. מדין תורה לא גירות. אז אומר רי, שימו לב זה שאלה של תוספות, לא של הגמרא, זאת אומרת הגמרא לא מתייחסת לזה, אומר רי דעבדינן שליחותייהו דחשיב כשכיחא. זאת אומרת, הגיור, פעולת הגיור נכנסת לקטגוריה של הדברים השכיחים ושיש בהם חסרון כיס, ובפשטות אגב צריך את שתי הדרישות, לכן הוא מזכיר פה רק את השכיחא, אבל צריך שתי דרישות, שיהיה חסרון כיס ושיהיה שכיח. והוא אומר, אבל כיוון שאנחנו עושים השליחותייהו זה נחשב כדבר שכיח, אז זה בסדר. מה זאת אומרת? אנחנו דייני בבל, אנחנו לא סמוכים, אבל מותר לנו כשלוחי דייני ארץ ישראל הסמוכים, מותר לנו לדון בדברים שהם שכיחים ויש בהם הפסד. נכון? מדין שליחותייהו. אבל גיור הרי לכאורה הוא לא כזה, ועד כמה הוא שכיח אני לא יודע בדיוק. נראה מתוספות בעצמו שהוא אומר שזה לא שכיח. הוא לא מתכוון לזה שזה שכיח, זה כשכיח. כן? זה מה שהוא אומר, דחשיב כשכיחא. מה זאת אומרת? מה זה חשיב כשכיחא? כאילו. אבל זה לא. מה אתה משחק איתי משחקים? זה לא שכיח. מה זה דחשיב כשכיחא? בימינו כולם באים להתגייר בבת אחת. בימינו כן, אבל אצל תוספות זה לא היה. אלו דהשתא. למה? איך אתה יכול? מה אתה משחק משחקים? דבר לא שכיח אין דין שליחותייהו, הגיור לא חל. מן הסתם מדובר פה על מדיניות. אם אתה עשית את הגיור לא בפני בית דין סמוכים, הגר הוא גוי. הוא לא חל. הגיור לא חל. מה זאת אומרת חשיב כשכיחא? לא, לא, אולי להגיד שמשהו שכיח אתה צריך למדוד אותו כנגד משהו אחר. אוקיי. אז אם יש לך קנסות או משהו שיש בו עניין משפטי, אתה יכול למדוד כמה זה עולה. איך אתה מודד את השכיחות של גירות? אולי זה הכוונה של תוספות. אבל אז תוספות אומר שזה קטגוריה בפני עצמה. לא, אבל אז תוספות אומר שזה כן שכיח. כן. שוב, אתה צריך למדוד אותו כנגד משהו אחר. מה זה שכיח מול מה? אבל אתה טוען שבסופו של דבר אם ככה תוספות אומר זה פשוט שכיח, אבל תוספות לא מתבטא ככה. תוספות אומר דחשיב כשכיחא. זה נחשב גם כמקרה שכיח למרות שהוא לא. השאלה, זה משהו קצת שונה, וזה יהיה תלוי בכל מקום ובכל דור. ויכול שבאותו זמן של התוספות היה מאוד נפוץ. אוקיי. אבל גם קנסות, גם קנסות זה ככה. יכול להיות שיהיה דור שבו קנסות יהיה מאוד שכיח. אף אחד לא מעלה בדעתו לדון קנסות בלי סמוכים. אין, ברגע שנכנסו, יש רשימה מה נקרא פחות או יותר שכיח. קנסות זה לא שכיח. ולכן זה לא משנה שבזמן התוספות היה שכיח. גם לשון התוספות נראה מאוד, עוד פעם, אני לא מאה אחוז בזה, נראה מאוד שזה לא היה שכיח, דחשיב כשכיחא. אני אסביר עוד פעם, למה משהו שכיח הוא בעצם מתגבר על הסמוכים? כי יש עליו את תקנת שליחותייהו. עכשיו, אנחנו שליחים של הסמוכים לעניין דברים שכיחים. אז אם הדבר הזה שכיח והוא נכלל במנדט שלי של השליחות, אין בעיה, אני פועל בשם הסמוכים, לסמוכים מותר לעשות את זה. אולי ההיגיון שעומד מאחורי זה, זה שדבר שהוא שכיח שחל עליו שליחות, זה משהו שהבית דין גם אם הוא לא סמוך יודע איך לעשות. נכון, אבל חשיב. בית דין יודע איך לעשות הכל. בית דין של רבנים ידע גם לדון קנסות. זה אין בעיה, הם לא, זה לא בעיה של חוסר ידע, בעיה של חוסר סמכות. הם לא היו תלמידי חכמים פחות מתלמידי חכמי ארץ ישראל. יכול להיות שמשום שזו תבנית מובנית, זה לא מקרה שצריך לדון בו קייס סטאדי. זה תבנית. מה תבנית? רק אם הגר מגיע להתגייר, כמו שאם ההוא הזיק. זה הכוונה שכיח לא בפריקוונסי אלא המסגרת מאוד מובנית ובזה זה כמו כחשיב, הכוונה זה כמעט אוטומט אני עושה זה, זה, וזה וזהו. אבל למה בנזיקין זה לא ככה? אם קורה משהו שמישהו הזיק למישהו אני עושה זה, זה, וזה וזהו. הערכת שמאות, זה מורכב. הגיור תהליך לא פחות מורכב מלדון על שור של אישי שנגח את השור שלך. אני חושב שמה שעומד מאחורי התוספות הזה, עוד רגע אנחנו נראה, ואם תאמר היכי עבדינן שליחותייהו והשתא אין מומחים בארץ ישראל. תוספות כבר אנחנו מדברים על מאה 12, 13, 14. כן? אז עכשיו, בזמן הגמרא עוד היו סמוכים בארץ ישראל, אז הם היו, אנחנו חכמי בבל היינו שלוחים של חכמי ארץ ישראל. אבל בזמן התוספות כבר אין סמוכים. אז איך היום אנחנו מקבלים גרים? ואיך היום אנחנו בכלל דנים דיני ממונות השכיחים ורגילים, הרי צריך מדין שליחותייהו. מה, יש שליחות למתים? התשובה היא כן. יש שליחות למתים. ומי יתן לנו רשות? והשתא אין מומחים בארץ ישראל ומי יתן לנו רשות? ויש לומר דשליחות דקמאי עבדינן. אנחנו עושים את השליחות שלהם. אלה שמתו לפני 500, 600, 1000 שנה, אנחנו השלוחים שלהם. את זה לא שמעתי בחיים שלי בהלכה. זאת אומרת, העניין הזה שיש שליחות כשהמשלח מת. יש הצעה כזאת של הקצות החושן בדיני שליחות. יש הרי אתם יודעים שבדיני שליחות עושים הבחנה בין יד האריכתא לייפוי כוח. איך אנחנו תופסים את מנגנון השליחות? האם השליח הוא ידו הארוכה של המשלח, או שהשליח עומד לעצמו והוא עכשיו נכנס לנעליו של המשלח? מה שהוא עושה נזקף לזכותו של המשלח. איפה הנפקא מינה? נגיד שאני מיניתי שליח ואני השתטיתי. יש כאלה שאומרים שאני תמיד כזה. עכשיו השאלה היא האם השליח יכול לעשות את מה שמיניתי אותו לעשות? אם הוא ידא אריכתא, אז הוא לא יכול, כיוון שבעצם כרגע אני עושה את זה דרכו, אבל אני עכשיו לא שפוי. מי שלא שפוי לא יכול לעשות פעולות משפטיות. אוקיי? אבל אם זה ייפוי כוח, אז עכשיו הוא עומד בנעליי. מה שהוא עושה נזקף לזכותי. הוא בר דעת, אז הוא יכול לעשות את הפעולה הזאת. זו נפקא מינה במחלוקת הרמב"ם והטור, מי שמכיר, אם השתטה המשלח. הולך לכנסת גם הבנאדם מת לפעמים. כן. זה מדהים שבכל יום, חמישים דולר ואתה יכול אפילו אם אתה חי להצביע עם תעודת זהות של מישהו. בכל אופן, הקצות רוצה ליישם את זה על מקרה שבו מת המשלח. מחלוקת רש"י ורי"ף, כך הקצות רוצה להסביר את זה. הוא טוען שאם אנחנו אומרים שזה ייפוי כוח, אז אפילו אם מת המשלח, השליח יוכל לעשות את שליחותו. למשל, בנאדם שלח שליח לגרש את אשתו. בסדר? ועכשיו הוא מת לפני שהשליח גירש אותה. הוא מת. עכשיו, אם הוא מת בלי בנים, היא צריכה חליצה ויבום, זה בלאגן שלם. אז ברור שאנחנו, היא רוצה ואנחנו כולנו מעדיפים שהיא תקבל את הגט ותהיה גרושה. השאלה אם אפשר לעשות את זה, הבעל כבר מת. אז זה מחלוקת רש"י ורי"ף, אי אפשר לעשות את זה. מחלוקת רש"י ורי"ף למה אי אפשר? האם אי אפשר בגלל שהשליחות פוקעת, כך מסביר הרי"ף, כי ברגע שמת המשלח אז אין שליחות, או שזה אי אפשר בגלל שהאישה כבר אלמנה, אתה לא יכול לגרש אלמנה. ואז הקצות מדייק, אם רש"י כמדומני מסביר את זה, הרי"ף ורש"י, אז הרש"י מסביר שהיא פשוט אלמנה כבר, אתה לא יכול לעשות, משמע הוא אומר שאם היא עדיין הייתה נחשבת אשת איש באופן עקרוני היה אפשר לגרש אותה למרות שבעלה מת. זאת אומרת, לא מטריד את רש"י העובדה שהמשלח מת. הוא צריך כדי להסביר למה אי אפשר לעשות את זה, אז הוא אומר שזה בגלל שפשוט אין את מי לגרש, האישה היא אלמנה. טוב, דיוק אפשר להתווכח עליו, אבל כך אומר הקצות. כל האחרונים דוחים את דבריו, אין חיה כזאת. אין שליחות למת. זאת אומרת, זה לא, אף אחד לא מקבל. אבל מה עם רוחניות? מה זה רוחניות? זה שליחות, שליחות זה מעמד משפטי, מה זה רוחניות? אנחנו בהלכה, זה לא, הלכה זה לא רוחניות. לגבי קידוש החודש? כן, גם שם. מה זאת אומרת? הרי למשל הרמב"ם גם כן עושים את השליחות של בתי הדין אז, טוב, זה תלוי בהלל האחרון, מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן שמה אם הלל האחרון, לא הלל הזקן. הלל האחרון שתיקן את הלוח, לא ברור שמה באמת שמדובר בשליחות ממש. יכול להיות שהם כבר קידשו את זה ואנחנו רק עושים את החישוב מה נקודה שבו עומד, מה זה? חישוב אסטרונומי. אבל בואו לא ניכנס לסוגיה בפני עצמה. האם יש הבדל הלכתי אם המשלח קובע מראש שהשליחות לא פוקעת עם מותו? לא חושב. מה שלא בידו הוא לא יכול לקבוע. אין לו את הכוח לעשות, זה לא משנה גם אם הוא יגיד. אני יכול לשלוח שליח לגרש את אשתו של מישהו אחר כי אני החלטתי? מה זה החלטתי, אני לא יכול, זה לא בידיי. גם הוא, אחרי שהוא מת הוא לא יכול לגרש. מה שאתה לא יכול לעשות אתה לא יכול להאציל סמכות למשלח. ובין נושא רכושי למשל? גם נושא רכושי, אותו דבר. אין דבר כזה, אתה לא יכול להגיד כלום על הרכוש שלך אחרי מותך. אם מראש קבעתי צוואה? שום דבר אתה לא יכול לעשות, אין צוואות בחיים, אין דבר כזה. מה שאתה יכול לעשות זה לתת מתנה מחיים. זה הכל. אחרי שאתה מת אתה מת, הרכוש לא שלך ואתה לא יכול לעשות עם זה כלום. טוב, בכל אופן, אז המושג שליחותייהו הוא מושג מוזר. ברור שמדובר פה בפיקציה, לעניות דעתי, פיקציה. מה זאת אומרת? הסמוכים לא מינו את חכמי בבל להיות שליחים שלהם, ובטח שלא מינו את הדורות הבאים, הם לא חשבו גם שהסמיכה תסתיים, זאת אומרת נראה לי לפחות, בטח לא עד הסוף. אלא מה? ברור שאתה לא יכול לתפקד אחרת. ברגע שאתה לא יכול לתפקד אחרת, חכמים אומרים אוקיי, אנחנו נחשבים כשלוחיהם של הדיינים הקדמונים. אין ברירה. עכשיו, זה שאלה מעניינת בנושא הפיקציות, אולי נדבר עליו בפעם אחרת, בדיוק הזכרתי אתמול פיקציה אחרת. אבל אני חושב שעל זה מדובר. ולענייננו, יש ויכוח בשאלה אם דין שליחותייהו הוא דין דרבנן או דין דאורייתא. האם זאת תקנה, שליחותייהו, או שזה דין תורה? עצם המונח כבר אומר משהו, כי אם זה היה מושג שליחות רגיל, מה הבעיה, למה אני צריך להגיע לתקנות דרבנן? הם שליחים שלי. מה שאני יכול לעשות הם עושים בשמי, מה הבעיה? מעצם הוויכוח כבר אפשר לראות שזה לא מושג שליחות במובנו ההלכתי הרגיל. מכל מקום, יש ויכוח על זה. הנתיבות טוען, מכוח התוספות הזה שקראתי עכשיו, שחייב להיות שזה דין דאורייתא. למה? כי אם זה היה דין דרבנן, אז הדיינים של היום שמגיירים הם בעצם פועלים מדין שליחותייהו, הם לא סמוכים, כבר אין סמוכים גם בארץ, אין, זה כבר שום מנגנון רגיל לא יכול להצדיק את זה. אז מה זה אומר? לא היה בית דין. עכשיו אנחנו נעשה שליחותייהו, נורא חשוב שליחותייהו, זה מאוד נחוץ, הכל בסדר, אבל מה לעשות? אין לנו בית דין. אי אפשר לגייר בלי בית דין. לכן אומר הנתיבות, מכאן מוכרח שדין, לפחות איך שתוספות הבין ומעצם זה שאנחנו מגיירים, מוכרח שדין שליחותייהו הוא דין דאורייתא. אבל הוא עצמו מביא שהרשב"א והרמב"ן טוענים שזה דין דרבנן. מאיפה הם טוענים את זה? לא זוכר, תסתכל שם, אבל ככה הם אומרים. וזה לא נראה לך מוזר לגזור דין תורה בגלל הסטטוס קוו של מה שקורה? לא הבנתי. אתה אומר, אנחנו מגיירים סימן שזה דין דאורייתא? לא, זו אינדיקציה, זו לא סיבה. זו אינדיקציה לזה שכנראה יש פה דין דאורייתא. אתה לא יכול לקבוע משהו מתוך אינדיקציה. מה זאת אומרת? כל משנה שאתה מביא, אם כתוב שבת אז זה אומר ששבת דאורייתא? אני אומר, יש לנו ויכוח אם שליחות זה ייפוי כוח או ידא אריכתא. עכשיו אני מביא את אחד הראשונים שאומר שאם השתטה המשלח, השליח יכול לפעול. אז אני מביא ראיה לזה שכנראה שליחות היא ייפוי כוח. מה זאת אומרת? על סמך הדין אתה מביא לי ראיות לתפיסה? ברור שכן. הדין הוא ביטוי לתפיסה. כמו במדע, אתה עושה ניסוי ומזה אתה מבין מה תהיה התיאוריה. זה לא חד משמעי, זה לא וואן טו וואן. לא, זה כן. זה כן. כי בלי ששליחותייהו היה דין דאורייתא לא היה פה בית דין, אז איך מגיירים? אז אני אומר, עוד פעם, אני לא הופך את זה לדאורייתא כי מגיירים, אלא מזה שמגיירים זאת אינדיקציה לזה שכנראה כולם מבינים שזה דין דאורייתא, כי בלי זה לא היו מגיירים. אז איך הם אומרים שזה דרבנן? בדיוק, אז זאת השאלה. הרי הראשונים שאומרים שזה בכל זאת דין דרבנן, והרי גם הם לא מכחישים את זה שמגיירים, אין מי שמכחיש את זה. אנחנו מגיירים בכל מקום, בכל הדורות. אז איך הם אומרים? נדמה לי שמה שצריך לומר שם זה לחזור לגמרא בכריתות שראינו. הגמרא שם הרי לומדת מהפסוק "לדורותיכם" שאפילו כשאין קורבן אז אפשר לגייר. למה? כי הגיור צריך להיות לדורות. כמו שאמרתי, בדרך כלל מפרשים את זה על הקורבן. זאת אומרת, בגלל שהקורבן לא מעכב, וחוץ מזה הפסוק של "לדורותיכם" מדבר על אישי ריח ניחוח, זאת אומרת הוא מדבר על קורבן. אז מתבקש להגיד שהדין הזה הוא דין על קורבן. לפי הרמב"ן והרשב"א לדעתי זה דין כללי. זה דין כללי שאומר שלא ייתכן שלא תהיה אפשרות להתגייר. לא ייתכן. אז זה דאורייתא בכל מקרה? לא שליחותייהו דאורייתא, הגיור דאורייתא. זה בדיוק ההבדל. השליחותייהו דין דרבנן והדיינים הם לא דיינים סמוכים, אין להם את הסמכות לעשות את זה, אבל לא ייתכן שיהיה מצב שבכל העולם, כן נגיד בארץ ישראל יש מצב נניח, אבל בכל העולם אין אפשרות להתגייר גם מי שרוצה, אין דבר כזה. הרמב"ן והרשב"א מבינים את הפסוק של "לדורותיכם" שהוא לא מדבר רק על קורבן, הוא מדבר על הגיור בכלל, ולכן זה מה שאמרתי קודם שלדעתי גם מילה וטבילה, לפחות לשיטת הראשונים הזאת, אם יהיה איזה שהוא מצב שבו אי אפשר יהיה לעשות טבילה בכל העולם או אי אפשר יהיה לעשות מילה בכל העולם, לפחות לשיטת הראשונים הזאת אפשר לגייר בלי זה. אז לא צריך דיינים? אולי לא צריך בית דין בכלל? לא, אם אתה אומר "אז אין סמיכה", אז בוא נרד דרגה. אולי נרד בדרגה אם זה בדיעבד שבדיעבד. אולי יכלו לעשות את זה? חכמים הרי אמורים לקבוע איך עושים את זה, אז הם אומרים "אנחנו ניישם את דין שליחותייהו גם על זה". וזה מה שתוספות אומר, "חשיב כשכיחא". מה הכוונה חשיב כשכיחא? חשיב כשכיחא זה לא שזה שכיח. לא, הפוך, זה לא שזה שכיח, זה לא שכיח. אבל לא ייתכן שלא יהיה ערוץ גיור. מה זה צורך פחות מאשר דיני ממונות שכיחים בהלוואות? למה השכיח תקנו עליו? כי צריך, כי זה נחוץ, נכון? לא ייתכן, הגיור הוא לא נחוץ? בסדר, אז יש רק שניים בדור, אבל זה חשיב כשכיחא, לא כי זה שכיח, זה לא שכיח. ולכן לדעתי הוא לא צודק הנתיבות גם בתוספות. גם תוספות לא אומר ששליחותייהו דאורייתא. להיפך, תוספות אומר ששליחותייהו יכול להיות ששליחותייהו דרבנן, אבל זה חשיב כשכיחא בגלל ה"לדורותיכם", ברור לנו שאתה חייב לגייר, מה זאת אומרת אי אפשר לא לגייר? זה כמו מצב של השכיח ואנחנו עושים, וגם יותר מזה, מה שאומר שחשיב כשכיחא, נגיד מה שאתה אמרת קודם, באמת היה מקום נגיד אפשר לגייר אותם אפילו בלי בית דין בכלל. אז זה מה שהוא אומר, זה חשיב כשכיחא ונכנס לתוך תקנת שליחותייהו, ולכן צריך כן לעשות את זה בבית דין, אבל בבית דין שיש לנו היום. זה בדיוק מה שאתה אומר, לא בית דין סמוכים. בדיוק. בדיוק. בבית דין אתה לא יכול, אתה לא עושה. אבל לפחות את המינימום, למרות שהמינימום הזה לא עובד הלכתית, אבל עדיין, זה מבחינתנו הבית דין שיש היום, אז תעשה את זה. זה נכנס לתוך תקנת שליחותייהו, למרות שהמתקנים המקוריים כנראה לא חשבו על זה, זה לא כתוב בלשון התקנה. אבל תוספות אומר, זה ברור. מאיפה זה ברור? מהפסוק של לדורותיכם. ולדעתי עוד פעם, הפסוק של לדורותיכם גם הוא בסך הכל בא להצדיק אינטואיציה שהייתה לאמוראים כבר שמה. הם מצאו את זה בפסוק לדורותיכם, אבל בעצם הם תפסו, לא ייתכן דבר כזה. לא ייתכן שתהיה נעילת דלת בפני גרים. עכשיו, זה מקור מעניין לעניין הזה של הקלה בגיור, אבל תבינו שזה הקלה מסוג מאוד מסוים. מצד אחד היא מאוד מרחיקת לכת, וזה לא קולא בתחום הדינים של לא מעכבים. זה קולא שיכולה לוותר על דינים מעכבים, כמו בית דין, כמו קורבן וכחלק מהדעות וכן הלאה. אמרתי גם מילה וטבילה. אבל מצד שני, זו קולא שאפשר לעשות אותה לא כשצריכים, אלא רק כשצריכים, אלא כשאין דרך להתגייר בלי זה. זאת אומרת, אם אתה לא יכול לגייר אנשים בלי זה, לגייר אנשים שראויים להתגייר. אז נגיד אין בכלל גרים, רק גרי אישות, אז אנחנו, טוב, אז אי אפשר לגייר בלי זה, אז נגייר אותם? עוד פעם, זה לא נכון. אם אי אפשר לגייר את הגרים הרציניים, אז עוד בעיה. לא ייתכן דבר כזה. אבל אם אין גרים רציניים, זה לא בעיה, אל תגייר. זה לא, זאת לא הנקודה. לכן הקולא הזאת מצד אחד מאוד מרחיקת לכת, אבל מצד שני היא מצומצמת למקרים מאוד מסוימים. רק למקרים כאלה שבהם אין פתרון, זאת אומרת, אתה נועל דלת בפני גרים. מצד שני, לפי הפירוש שלך של השכיחא בתוספות, הרמב"ם אומר שהשכיחא זה משהו חיובי בתוך התהליך הזה. זאת אומרת, בניגוד לספחת, תוספות אומרים שהשכיחא זה משהו חיובי. תוספות רואים בשכיח משהו חיובי. אני מסכים, אני מסכים, אבל אני אומר יותר מזה שהגמרא כבר אמרה את זה, לא רק תוספות. הגמרא בלדורותיכם. אבל מחזיר אותך להערה שהערתי קודם, שגם עם הספחת, מה שאנחנו מקשים על הגרים, זה לא כדי להקשות עליהם וזהו. לא בשביל להקשות, אלא כדי לוודא שהוא רציני. אם הוא רציני, בהחלט צריך לאפשר לו להתגייר, להיפך, ועל זה תוספות מדבר. אגב הראשונים כבר כותבים, שקשים גרים לישראל כספחת הכוונה לאותם גרים שלא באו ברצינות. ברור שגרים שבאו ברצינות זה הכל בסדר. אבל בתוספות עושים את החילוק הזה. למה אי אפשר לנעול דלת מהותית אידיאולוגית? מה הייתה הבעיה לנעול את הדלת וזהו? התפיסה, עוד פעם, סברה כזאת שאומרת, מה זאת אומרת הבן אדם רוצה להיכנס לעול מצוות, לעבוד את השם, לקיים תרי"ג מצוות, איך ייתכן שאנחנו נמנע ממנו? זה פשוט לא ייתכן שהדלת תהיה נעולה. כן, לא, ברור. אבל אני אומר שהסברה שאומרת מה, לא, הפסוק יכול להתפרש רק על הקורבן. הרמב"ן והרשב"א אומרים לא, זה תפיסה כללית בגיור. ולכן גם על בית דין אנחנו מוותרים, ועל עוד וכנראה גם על דברים אחרים, מה שיצטרכו. מה הבסיס לסברה הזאת? אמרתי, הבסיס לסברה הזאת הוא הסברה שאומרת שאם בן אדם רוצה ברצינות להתגייר ולקיים מצוות, לא ייתכן שנמנע את זה ממנו. לא ייתכן שלא נאפשר לו לעשות את זה. בן אדם רוצה לעלות במעלות הרוחניות. אני רוצה להיות כהן מחר. אבל להיות כהן אתה לא יכול כי זה באמת סוג שונה. אבל אין גיור לכהונה. אבל יש גיור מגוי ליהדות. זה אומר שזה כן אותו סוג. זאת אומרת, כן אפשר להתקדם מפה לשם. אז אם אפשר להתקדם לא ייתכן שלא נאפשר את זה. הבדיחה המפורסמת על האיזה כהן, אגדה אורבנית על הכהן, שבסדר כולם מכירים. אוקיי. אז עכשיו אני עובר לשאלת ההקלות, ההקלות שבזה מדובר בפועל. אז אמרתי, המקור הזה אני לא חושב שהוא באמת מקור להקלות, אלא במקום שבאמת תהיה איזה שהיא בעיה שתנעל דלת בפני גרים רציניים. אבל הקולות הם כמובן באשר לרצינות הגיור. זה בעצם הקולות שעליהן מדובר. גר שבא לשם אישות. אבל פתאום מסיקים שהוא רציני, רציני לגמרי, הוא רוצה להתחתן, הוא רציני, הוא מוכן לקבל עליו… רגע, רגע, רגע, רגע, ברצינות הזאת אני אגיע עוד רגע, אתה מקדים אותי. קודם כל רצינות זה לא בגלל להתחתן. תכף נגיע לרצינות של הלהתחתן. רצינות זה לקבל עול מצוות. הוא קיבל הארה והוא החליט שהוא רוצה לקיים. לא טכנית. אני מדבר שם על מישהו שזה מה שהוא רוצה. אז הוא אומר שצריך לחפור על הדעת האמיתית שלו, צריך להעריך אם הבן אדם יכול, רוצה את זה או לא רוצה את זה. כן. הוא רוצה, הוא רוצה להתחתן. אם הוא רוצה להתחתן אז הוא לא רוצה. הוא מוכן לקיים מצוות, הוא מוכן, אז הוא לא רוצה. זה בדיוק ההבדל. אני אגיע עוד מעט, אמרתי, אני אגיע לשאלת המדד. בשתי דקות, רק לבית דין יש מנדט, בין אם זה לא מדד… אין לו מדד? יש לו מדדים שהמדדים הם… מדד הוא לא מדד, אבל צריך להעריך. אנחנו בני אדם, מה לעשות? ובני אדם מעריכים. בית דין תפקידו להעריך מה בליבו של אדם בהרבה הקשרים. וזה שאי אפשר לעשות את זה זה לא נכון. זה נכון שאתה אף פעם לא יכול להיות בטוח שאתה צודק, אבל לא ניתנה תורה למלאכי השרת. בית דין עושה הערכה. מה שהוא מעריך זה מה שיש. עכשיו, לגבי הקולות, אז אני אתחיל עכשיו באמת נגיד בגיורי אישות, מה שעלה פה בהערות. בגיורי אישות כמו שאמרתי קודם מקובל שלא מקבלים את הגר לכתחילה, אבל אם קיבלו אותו, אז הגיור תקף. יש מקומות שבהם עשו את זה ממש לכתחילה, אפרופו מה ששאלת קודם, כי היה ברור שאחרת הם יחיו ביחד, ונוצרו בעיות קשות. בקיצור, ולכן הייתה איזה שהיא מדיניות לקבל גרים לשם אישות לכתחילה, זאת אומרת, לא לעכב אותם. עכשיו, וכאן מגיעה באמת הסברה שאתה העלית. כי צריך להבין, זה הרבה פעמים התקדימים שמביאים כדי להסביר שגם היום אפשר להקל אם בנאדם עושה את זה בשביל אישות, בשביל ביטוח לאומי, בשביל אני לא יודע כמה דברים כאלה. זה בעיניי חסר שחר, זאת אומרת, התקדימים שאין להם שום קשר לענייננו. ולמה? בדיוק בגלל מה שאתה אמרת קודם. בחברה שבה כאשר מישהו מתגייר ברור שהוא נכנס לקהל מקיימי המצוות. לא שכולם קיימו את כל התרי"ג עם כל ספחי הסעיפים, אבל המסגרת הייתה ברורה. זאת אומרת, אם אתה יהודי, אז אתה בא לבית כנסת, אתה פחות או יותר אתה מקיים מצוות באופן עקרוני, מי יותר ומי פחות. במקום כזה, גם אם בנאדם מתגייר בשביל אישות והוא לא רוצה לקיים מצוות בעצם, אבל ברור לו שגיור כרוך בזה. אז נכון שבעצם המוטיבציה הבסיסית שלו היא מוטיבציה בשביל אישות, אבל מצד שני גם ברור לו מראש שאם הוא עושה את זה, אז הוא מחויב לקיים מצוות, לא משנה אם הוא אוהב את זה או לא אוהב את זה. אז לכתחילה אנחנו לא אוהבים את זה. לכתחילה לא מקבלים. אבל הגיור הוא גיור טוב, הוא גיור תקף. בדיעבד אי אפשר לבטל אותו, כי הבנאדם קיבל מצוות. כל הבעיה פה הרי זה קבלת מצוות, זה כל הנקודה. כל הנקודה למה לא מקבלים גיור לשם אישות? כי יש לנו בעיה שלא הייתה פה קבלת מצוות. זאת בדיוק, זה הרי בא לסתור את הראיה הזאת מהקולות. למה לא מקבלים גרים לשם אישות? הרי לשם אישות אז הוא בא להצטרף ללאום היהודי, מה הבעיה? הוא רוצה להתחתן עם יהודיה, לחיות בינינו, מה הבעיה? נהדר. אז לכתחילה תקבל אותו. זה ההיפך. התקדימים האלה של גיורי אישות מוכיחים את מה שאני אומר. מה הם אומרים? שבעצם אני רוצה קבלת מצוות, בלי קבלת מצוות אין גיור. ולכן מי שבא לשם אישות אני לא מקבל אותו, כי הוא לא באמת רוצה לקיים מצוות. מצד שני קיבלתי אותו משיקול כזה או אחר. זה תקף. למה זה תקף? בגלל שברור שגם אם לא זאת הייתה המוטיבציה שלו, אבל בפועל הוא קיבל מצוות, כי הוא ידע שזה מה שנקרא להיות יהודי. הוא לא יכול לחיות בינינו בלי להיות מחויב למערכת המצוות. עוד פעם, ברמה כזו או אחרת, בלי אידיאליזציה. הוא מתגרש, אז הוא מתגרש גם מעול מצוות? לא. למה לא? הוא הופך ליהודי. יהודי זה יהודי, הופך ליהודי. הטענה שבגינה בדיעבד אני מקבל אותו בעצם קיום הגירושין או האלמנה… בדיעבד אני מכיר בו, לא מקבל אותו. הגיור חל לכתחילה, אני בדיעבד מכיר בו. הוא היה יהודי, הוא יהודי. אני לכתחילה לא עושה את זה כי אני לא רוצה יהודי כזה. אבל הוא יהודי, אין פקפוק בזה שהוא יהודי, כי הוא קיבל על עצמו עול מצוות. על זה אני שואל, הוא קיבל זמנית, כל עוד הוא לא התגרש. לא קיבל זמנית. הוא קיבל את המצוות, הוא גם לא התחתן בשביל להתגרש. הוא קיבל את המצוות ורצה להתחתן והוא החליט לגור פה. אחרי זה קרה משהו והוא התגרש. בסדר, אז יכול להיות שהוא לא רוצה עכשיו לקיים מצוות, אבל זה לא יעזור כי קבלת המצוות הייתה קבלה טובה. עכשיו הוא כמו יהודי. אגב, יש דעות אצל הגאונים, אבל זה נעלם איפה שהוא באמצע ימי הביניים, שגם יהודי שממיר את דתו הופך לגוי לגמרי. זאת אומרת, אפשר לעבור גם לצד ההפוך. אבל איכשהו זה לא התקבל, לפחות בתקופת האחרונים זה כבר בכלל אין איזה זכר לדעה הזאת. אז לכן הגיורי אישות, מה שקיבלו אותם בדיעבד, זה פשוט בגלל שהגיור הזה הוא גיור למהדרין. מה שלכתחילה אני לא מקבל אותו זה בגלל שהוא יהיה קשה כספחת, כי הוא לא רוצה באמת לקיים מצוות, הוא רוצה את זה בשביל האישות. אבל תכלס הוא קיבל מצוות, הוא יהודי כשר למהדרין ולכתחילה. אני רק לא מקבל אותו, אני לא ארצה לעשות את זה בגלל שאני חושש שהוא יהיה קשה כספחת, זה הכל. אבל אין פקפוק בתוקף הגיור. למה? בגלל שברור לו שכשהוא נכנס למערכת החברתית היהודית הוא נכנס למערכת המצוות. זה נקרא יהודי. מה קורה היום? היום זה ברור שזה לא ככה. אפילו יהודים מבטן ומלידה הם, דיברנו על זה פעם קודמת, הרבה מהם לא מקיימים מצוות, לא מחויבים למצוות. זה בכלל נראה להם שטות גמורה, זה אפילו לא חפיף. מילא אם הם היו מחפפים. הם לא מחפפים, זה נראה להם הזוי לקיים מצוות. עכשיו כשבנאדם מגיע היום והוא הולך לרבנות להתגייר או לבתי הדין לגיור להתגייר לשם אישות. שאם הוא מתגייר אז ברור לו הרי שאם הוא נכנס למסגרת יהודית אז הוא מקיים מצוות? שטויות. ברור לו שלא. נכון? אז היום כבר מתעורר ספק גדול בעצם קבלת המצוות שלו. ולכן זה לא שאלה של בדיעבד או לכתחילה. היום הוא גוי. מי שבא היום לשם אישות הוא גוי. גוי גמור. צריך לבטל את הגיור שלו. הוא גוי. זאת ההנחה הפשוטה. אתה תגיד שהסיבה, המקור של המקור של למה אני דורש קבלת עול מצוות, כי זה אז היה ביטוי להשתייכות לעם ישראל, והיום הביטוי להשתייכות, זה דיברתי פעם קודמת ואני אחזור על זה עוד גם בהמשך. ודיברתי על הטענה הזאת. גיור לאומי בעצם, שהמצוות זה רק אינדיקציה לרצון להשתייכות. אז לכן התקדימים האלה של גיור לשם אישות או גיור לשם מטרות אחרות הם פשוט לא רלוונטים. להביא אותם זה פשוט חוסר הבנה. זה תמיד כולם מביאים את זה, פשוט אני לא מבין את זה, זה כל כך טכני כאילו. טוב, כמו שם, כאילו תסתכל איזה הבדל במציאות יש, מה הקשר בכלל? הרי כל הרעיון שם הוא בדיוק הפוך ממה שאתה רוצה לעשות. כל הרעיון שם אומר שרק קבלת מצוות חשובה. זה מה שאתה לומד שם. לא שלא קבלת מצוות חשובה. הפוך, מה שאתה לומד שם זה שרק קבלת מצוות חשובה. וכיוון שכך אם הוא קיבל מצוות, מה אכפת לי שכוונתו לא טהורה? הוא יהודי, הוא קיבל מצוות. זאת אומרת רק קבלת מצוות היא החשובה. זה מה שרואים שם. נו, אז היום כשאין קבלת מצוות מה שייך ליישם את זה? זה תקדים שאומר את אותו דבר אבל בעצם פירושו הוא הפוך למה שקורה היום. זה מקרה קלאסי ליישום טכני פורמלי של תקדימים הלכתיים בלי להיכנס להבנה מה בעצם הם אומרים.