משיחיות שיעור 2
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- [0:00] סמכות בעובדות ובאמונה
- [1:50] זיהוי משיח – אינדיקציות בזמן
- [3:11] דוגמאות היסטוריות של משיחיות שקר
- [5:16] הבדל בין נביא למשיח
- [10:12] מקורות הרמב"ם על משיח
- [11:16] מתודולוגיה לזיהוי משיחיות שקר
- [18:36] מקור האמונה בביאת המשיח – מסורת או פסוק
- [21:31] הבדלים בין נבואה לדיאגנוזה
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציג את האמונה בביאת המשיח כעיקר אמונה שעוסק בעובדות ולא בנורמות הלכתיות, ולכן עולה השאלה עד כמה יש סמכות ביחס לעובדות שאינן נצפות אמפירית. הוא טוען שזיהוי משיח אמת או משיח שקר אינו יכול להישען על תוצאות עתידיות בלבד, משום שתמיד ניתן לטעון “לא זכינו”, וממילא צריך לחפש אינדיקציות בזמן אמת אף שאין לכך מסגרת הלכתית ברורה. הוא מציב את משיחיות השקר כתופעה מסוכנת בעיקר במובן סוציולוגי, מודה בקושי מתודולוגי לגזור קריטריונים ממקורות, ומכוון בהמשך לשאלה טעונה האם לציונות הדתית יש אלמנטים של “משיחיות” במירכאות. הוא מביא את הרמב"ם על עיקר ביאת המשיח ואת סוגיית רבי הלל בסנהדרין כדי לשאול אם העיקר מבוסס על מסורת מסיני או על פרשנות פסוקים, ומביא את ספר העיקרים כמי שמסיק מכך שביאת המשיח איננה עיקר במובן הרמב"מי.
סמכות ביחס לעובדות ועיקרי אמונה
האמונה בביאת המשיח מוצגת כעובדה: או שיבוא המשיח או שלא יבוא, כשם שאו שהקדוש ברוך הוא משגיח או שלא, או שהתורה ניתנה מסיני או שנוספו לה דברים בהמשך. העובדות הללו בדרך כלל אינן אמפיריות ולכן מתחדדת השאלה עד כמה שייכת סמכות ביחס לסוג כזה של עובדות. הדיון על משיחיות מופיע בהקשר הזה מפני שהטענה “פלוני הוא המשיח” מוגדרת כשאלה עובדתית של זיהוי מציאות גם כאשר אין אינדיקציות ברורות.
זיהוי משיח אמת ומשיח שקר בזמן אמת
הטקסט מתאר נטייה לזהות משיח מכאן ולהבא למפרע לפי התוצאות, כלומר שאם בנה את המקדש וקיבץ את ישראל אז התברר שהוא המשיח, ואם לא אז התברר שאינו. הוא דוחה זאת משתי סיבות: הוא מצביע על הטענה החב"דית שהרבי הוא המשיח “רק לא זכינו”, ועל תפיסות קדומות כגון חזקיהו ובר כוזיבא, שמאפשרות לומר שאדם יכול להיות משיח אמיתי אך הכישלון נובע מ“עוונותינו גרמו” או “לא זכינו”. הוא מוסיף שאי אפשר לבסס תביעה כלפי אדם בהווה שלא להצטרף לתנועה משיחית אם ההכרעה תלויה בעתיד שאינו ידוע, ולכן חייבות להיות אינדיקציות אחרות הקשורות למה שקורה באותו זמן. הוא מחדד שההצטרפות של אנשים יכולה עצמה להיות חלק ממה שמביא להצלחה, ולכן השאלה “איך אדע אם לתמוך בו או לא” אינה נפתרת באמצעות תוצאות עתידיות.
ההשוואה לנביא והיעדר מסגרת הלכתית למשיח שקר
הטקסט קובע שבניגוד לנביא שקר שהוא איסור, אין איסור מוגדר של “להיות משיח שקר”, ובמצב שבו אדם מאמין שהוא המשיח ייתכן שאינו משקר אלא טועה או חולה. הוא מסיק שמכיוון שאין איסור, אין קריטריונים הלכתיים שמגדירים מתי עוברים עליו, ולכן כל הסוגיה אינה ממש סוגיה הלכתית אלא סוגיה סוציולוגית. הוא מדגיש שלמרות ש“לכולם ברור שיש עם זה בעיה”, קשה להצביע על עבירה טכנית בעצם ההצטרפות לתנועת משיח שקר, מלבד איסור שקר במקרים מסוימים. הוא משווה לעבודה זרה שבה יש ציווי מפורש “אל תעשה”, וטוען שכאן התורה לא אומרת במפורש “אל תלך אחריו” ולכן העמימות נשארת.
שבתאי צבי, אינדיקציות מאוחרות, וציפייה מהאדם בתחילת הדרך
הטקסט טוען שבשבתי צבי ההתאסלמות מספקת בדיעבד אינדיקציה חזקה לקלקול רוחני, אך מי שהצטרף בתחילה לא ידע שזה יקרה. הוא מציב כשאלה את הציפייה מאדם בשלב הראשוני והאם יש אינדיקציות “בדרך ההתנהלות” שמרמזות בזמן אמת אם מדובר במשיח אמת או לא. הוא אומר שהתופעה מסוכנת ואנשים מזהירים מפניה, אך השאלה המרכזית היא כיצד שופטים אותה וכיצד עושים דיאגנוזה.
ציונות דתית כמשיחיות במירכאות
הטקסט מכוון לשאלה “יותר טעונה” הנוגעת להווה: האם ציונות דתית היא משיחיות שקר או “משיחיות” במירכאות. הוא קובע שבעיניו יש אלמנטים שכן, ושיש לדון מה כן ומה לא ועד כמה, בלי לקבוע שזה חד משמעי.
שאלת ההגדרה והקושי המתודולוגי בקביעת קריטריונים
הטקסט מעלה שאלה אם “משיחיות שקר” היא אדם או תנועה שטוענים שנבחרו על ידי אלוקים להיות המשיח וזה לא נכון, והוא משיב שהבעיה איננה רק טעות אלא טעות “בעייתית” שנלחמים נגדה אף שאין עבירה פורמלית. הוא מציין שהקושי הגדול בעבודה שעליה הוא נשען היה שאלת המתודולוגיה: על מה להסתמך כדי להגדיר קריטריונים כאשר אין פסוק, דרשה או בסיס מחייב. הוא מציע שיטה היסטורית של לקיחת תופעות שנשפטו כמשיחיות שקר וניסיון לזקק מתוכן קריטריונים, אך הוא מציג מיד את הביקורת האפשרית שמי אמר שהשיפוט ההיסטורי נכון. הוא מביא כדוגמה את מולכו שיש לגביו יחס אמביוולנטי בין אחרונים, ואת העובדה שגדולי ישראל נפלו בשבתי צבי, ואת החשד המאוחר ברבי יונתן אייבשיץ מצד רבי יעקב עמדין לגבי השפעות שבתאיות בכתיבתו הקבלית, תוך שאלה “מי אמר שזה פסול” אם מדובר בהשפעת צורת חשיבה ולא בהליכה אחרי שבתי צבי.
הרמב"ם על העיקר השנים עשר ואזהרת מחשבי קיצין
הרמב"ם מובא כמי שמגדיר את היסוד השנים עשר כ“ימות המשיח” ומחייב “להאמין ולאמת שיבוא” בלי לומר “שנתאחר”, עם “אם יתמהמה חכה לו”. הרמב"ם אוסר לקבוע זמן ולפרש מקראות כדי להוציא מהן זמן בואו ומצטט את דברי חז"ל “תיפח דעתן של מחשבי קיצין”, ומחייב להאמין בו “מן הגדולה והאהבה” ולהתפלל לבואו לפי דברי הנביאים “ממשה ועד מלאכי”. הרמב"ם קובע שמי שמסתפק או מזלזל בעניינו מכחיש את התורה שהבטיחה בו בפירוש בפרשת בלעם ובפרשת אתם ניצבים. הרמב"ם מוסיף שמכלל היסוד הוא שאין מלך לישראל אלא מדוד ומזרע שלמה דווקא, ונאמר שכל החולק בעניין המשפחה הזאת הרי זה כפר בה' ובדברי נביאיו, תוך התלבטות בטקסט אם הכוונה לכפירה בביאת המשיח או להסרת המלוכה מבית דוד.
רבי הלל בסנהדרין והבסיס הפסוקי לאמונה במשיח
הטקסט מביא את רבי הלל שאומר “אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה”, ומציג זאת כדומה לטענה “לא זכינו”. הוא מביא את תגובת רב יוסף “שרא ליה מריה לרבי הלל” ואת הטענה שזכריה התנבא בבית שני אחרי חזקיה, עם הפסוק “גילי מאד בת ציון… הנה מלכך יבוא לך… עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות”, כדי להראות שהטענה שאין משיח אינה יכולה לעמוד. הוא מסיק מכאן שצצה שאלה כללית על העיקרים: האם האמונה מבוססת על מסורת מסיני או על נבואות ופסוקים, מפני שאם הבסיס הוא פרשנות פסוקים אפשר להתווכח ולהציע פירושים אחרים. הוא מדגיש שבגמרא התשובה לרבי הלל היא מכוח פסוק ולא מכוח “הלכה למשה מסיני”, ומציג זאת כהחלשת היסוד לעומת טענה של מסורת מחייבת.
נבואה כראוי שיהיה, בחירה חופשית, ונחמתי על אשר עשיתים
הטקסט מביא בשם ליבוביץ' תוספות שלפיהם “אין נביא מתנבא אלא על מה שראוי שיהיה”, ומקשר זאת לדוגמה של רש"י על “ויפן כה וכה וירא כי אין איש” כראייה להבנה שנבואה יכולה להיות דיאגנוזה של ההווה ולא צפיית עתיד בלתי תלוי. הוא מציג את השל"ה כמי שטוען שכל הנבואות הן הסתכלות על ההווה ועל מה שראוי שיהיה, ומכאן שנבואות יכולות להתבדות בגלל בחירה חופשית. הוא מעלה קושי של “נבואה לטובה” ומציע הבחנה בין נבואות שבהן הקדוש ברוך הוא “מכתיב את העתיד” לבין נבואות שתלויות בבחירת בני אדם ולכן אינן ידיעה הכרחית של מה שיקרה. הוא מפרש את “כי נחמתי על אשר עשיתים” כבראשית ו' כפשוטו כטענה שהקדוש ברוך הוא לא “צפה מראש” מה יקרה מפני שנתן בחירה חופשית, וטוען שדבר שאינו נקבע לפי ההווה “אף אחד לא יכול לדעת”, כולל הקדוש ברוך הוא, כל עוד הבחירה פתוחה.
בדיקת נביא שקר והצורך בהתממשות נבואות
הטקסט שואל כיצד נוצרת קטגוריה של נביא שקר אם המציאות משתנה בעקבות בחירה, ומביא את התשובה שנבואה לטובה אינה חוזרת ושיש “לנסות אותו כמה פעמים”. הוא מציע שכאשר ממנים נביא, הקדוש ברוך הוא נותן לו בתחילה כמה נבואות שידאג שיתגשמו כדי לאפשר בדיקה, ולאחר שהתבססה נבואתו כבר אין צורך לבדוק בכל פעם. הוא מציב את המתח מול האזהרה מן התורה מפני מי שעושה “אותות ומופתים” ומדגיש את השימוש בהתממשות כאופן בדיקה.
ספר העיקרים על הרמב"ם ורבי הלל
ספר העיקרים מוצג כמי שמתווכח עם הרמב"ם בעיקר על מיון וסיווג העיקרים וטוען לשלושה עיקרים ולא לשלושה עשר. הוא קובע שרבי הלל היה “חוטא” לפי שלא האמין בביאת הגואל, אבל “לא היה כופר בעיקר”, ומביא את עצם קיומו של אמורא שחשב כך כראיה לכך שביאת המשיח אינה יכולה להיות עיקר במובן המחייב שהרמב"ם מגדיר. הוא משתמש בכך כדי לחזק את הכיוון שהאמונה במשיח נשענת על פסוקים ופרשנות, שעליה אפשר לטעות ולהתווכח, ולא בהכרח על מסורת מסיני שמייתרת מחלוקת.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] היה משיחיות. אמרת שיש איזשהו קשר בין הדברים, אני לא יודע. אבל דיברנו קצת בפעם הקודמת על סמכות ביחס לעובדות וביחס לעיקרי אמונה. וזה היה ההקשר שבתוכו מופיע הדיון על משיחיות, כי האמונה בביאת המשיח, כמו אמונות אחרות, אלה אמונות, כמו שכל העיקרים של הרמב"ם, זה אמונות שעניינן זה עובדות. זאת אומרת, להבדיל מנורמות הלכתיות, פה מדובר על עובדות. עכשיו, לא תמיד העובדות האלה הן עובדות שניתן לצפות בהן בעיניים, בדרך כלל הן לא כאלה. אם הקדוש ברוך הוא משגיח, אם יבוא המשיח, אם התורה ניתנה מסיני או שנוספו לה דברים בהמשך. כל אלה זה שאלות עובדתיות. או שהקדוש ברוך הוא משגיח או שלא, או שיבוא המשיח או שלא יבוא המשיח, או שיבוא המשגיח או שלא יבוא המשגיח, כן? אז זה בסדר. כל אלה זה שאלות עובדתיות גם אם אנחנו לא יכולים לצפות בהן באופן אמפירי, ולכן בעצם עולה השאלה עד כמה שייכת סמכות בסוג כזה של דברים. זאת אומרת ביחס לעובדות. אוקיי, זה בעצם מה שדיברנו בפעם הקודמת. והתחלתי קצת לעסוק בעניין הזה של משיחיות ומשיחיות שקר בגלל שבאמת במובן מסוים הדיון הוא דיון עובדתי. כשאתה מדבר על אם מישהו הוא כן משיח או לא משיח, זו שאלה עובדתית, או שהוא משיח או שלא. אולי לא תמיד יש לך אינדיקציות ברורות כדי להחליט אם כן או לא, אבל בשורה התחתונה זאת שאלה עובדתית. ולכן גם השאלה של לזהות משיח אמת או משיח שקר זה בעצם שאלה של זיהוי מציאות. והזכרתי כבר שיש איזושהי נטייה לחשוב שהזיהוי בעצם נעשה מכאן ולהבא למפרע. זאת אומרת הזיהוי נעשה לאור התוצאות. זאת אומרת אם המשיח הזה באמת בנה את המקדש, אסף את ישראל, קיבץ את ישראל לארצו והביא את מה שכל מה שהמשיח צריך לעשות, אז התברר למפרע שהוא המשיח. אבל אם יש משיח שבסופו של דבר לא עשה את זה, אז התברר למפרע שהוא לא המשיח. ואמרתי שאני לא חושב שזה נכון.
[Speaker B] הרמב"ם לא כותב את זה?
[הרב מיכאל אברהם] רגע, תכף אני אגיע לרמב"ם. אני רק נותן קודם כל את הניתוח המושגי. אני לא חושב שזה נכון לפחות משתי סיבות. סיבה אחת היא כמו שאומרים, גם החב"דניקים, זה מה שהם אומרים שבעצם הרבי הוא המשיח רק לא זכינו.
[Speaker C] זה מה שאומרים אולי הקבוצה הכי קיצונית בחב"ד.
[הרב מיכאל אברהם] לא, לדעתי אומרים כולם, עד כמה שאני יודע.
[Speaker C] מי שאומר שהוא עדיין חי אז הוא אומר שהוא עדיין המשיח.
[הרב מיכאל אברהם] אה, בסדר, לא זכינו בינתיים, נזכה, אוקיי, בסדר. אבל כולם בעצם טוענים שבינתיים לא זכינו לפחות, ולכן הוא בעצם לא היה, אבל הוא המשיח. אז זה בעצם מרוקן מתוכן אמפירי את הטענה הזאת. זאת אומרת אתה לא יכול עכשיו לבדוק בעצם לאור התוצאות אם באמת זה משיח אמת או לא כי גם אם זה לא התממש יכול להיות שאנחנו פשוט לא זכינו. עכשיו זה כבר חז"ל, עוד פעם, זו התפיסה. חזקיהו כן שהיה צריך להיות המשיח ובסוף לא זכינו ולכן הוא לא הגיע, או בר כוזיבא, כן, בר כוכבא. יש אמירות כאלה כבר אמירות קדמוניות, זה לא התחיל עכשיו. שבן אדם שכן באמת מיועד להיות משיח וזה בהחלט אפשרי, אני לא חושב שאפשר לשלול דבר כזה, בן אדם באמת הוא משיח אמיתי, הוא לא משיח שקר. בזה שזה לא הצליח, זה עוונותינו גרמו או לא זכינו או משהו כזה. אז בעצם יוצא שלפי התוצאות אי אפשר לשפוט את זה. אז לפי מה כן? זאת אומרת הרי בסופו של דבר הטענה היא שאתה כן אמור לפעול אחרת אם זה משיח אמת או משיח שקר. משיחיות שקר זה תופעה בעייתית. אז איך אתה מזהה את הדבר הזה? כנראה שזה ניתן לזיהוי דרך אינדיקציות אחרות, לא דרך אינדיקציות ההתממשות העתידית, אלא דרך מה קורה באותו זמן. והטענה השנייה שהיא רק המשך של זאת, זה שברור שזה לא יכול להיות על סמך העתיד כי אז מה אתה רוצה מהבן אדם בהווה? זאת אומרת בן אדם מצטרף לתנועה המשיחית של שבתאי צבי. עכשיו הוא לא יודע שאחרי זה שבתאי צבי יתאסלם וכל העסק הזה ילך קפוט. אז מה אתה רוצה ממנו? איזה תביעה יכולה להיות כלפיו על זה שהוא משיחיסט? משיחיות במובן עם המרכאות, משיחיות שקר. כי יש היום איזושהי נטייה לחשוב שכל מי שפועל בשביל להביא את המשיח או מאמין בביאת המשיח הוא משיחיסט. אני מדבר על משיחיסט בגרשיים. אז הטענה בעצם זה שאם אתה בא בטענות לאנשים ואתה דורש מהם לא להצטרף למשיח שקר וכן להצטרף למשיח אמת, זה אומר שאמורה להיות להם איזושהי אינדיקציה. עכשיו השאלה היא מה הן האינדיקציות? אינדיקציות. עכשיו אם, כן, כמו שהרמב"ם אומר שיעמוד מלך שיאסוף את ישראל וכל מיני דברים כאלה, בסדר, זה אחרי שהוא מצליח, הכל טוב, אבל אני שואל עכשיו אם להצטרף. הרי ההצטרפות שלי גורמת להצלחה שלו. עכשיו איך אני אדע אם לתמוך בו או לא?
[Speaker D] זה לא אותה בעיה עם נביא? מה ההבדל? מה זאת אומרת עם נביא? איך משמיעים…
[הרב מיכאל אברהם] רגע, אני אעשה, אני אעשה את ההשוואה לנביא. אני אעשה את ההשוואה לנביא. אז לכן יש פה באמת שאלה דיאגנוסטית, איך עושים דיאגנוזה של דבר כזה? עכשיו אמרתי כבר שיש פה איזושהי בעיה כי בניגוד לנביא, וכאן נדמה לי שהזכרתי את זה בעצם בפעם הקודמת, שבנביא, אצל נביא, להיות נביא שקר זה איסור. להיות משיח שקר אין איסור. לא מכיר איסור להיות משיח שקר.
[Speaker E] להיות משיח שקר זה לא איסור?
[הרב מיכאל אברהם] לא, לשקר זה… אמרתי, לשקר כן, אבל להיות משיח שקר אין בזה איסור. אם הוא מאמין בזה שהוא באמת המשיח, זה אפילו לא משקר, הוא בן אדם חולה. הוא חושב שהוא נפוליאון. ובגלל שזה גם לא דיון הלכתי, אז גם אין כל כך קריטריונים הלכתיים. כי ברגע שאתה לא מגדיר את משיח שקר כאיסור, ממילא אין הגדרות הלכתיות מתי עוברים את האיסור ומתי לא. זאת אומרת, אז איך זה מחזק את השאלה. לגבי נביא, אומרים לנו נביא שאתה יכול לבדוק אותו. אם הנבואות שלו מתקיימות או משהו כזה, יש חזקה שהוא נביא אמת, והרמב"ם מדבר על זה איך בודקים נביא ויודעים אם הוא נביא אמת או לא נביא אמת. אבל לגבי משיח אין לך דרך לבדוק את זה, וזה גם לא איסור להיות משיח שקר. כל הסוגיה הזאת היא בעצם לא ממש סוגיה הלכתית. זו לא סוגיה הלכתית, משיחיות שקר או משיחיות אמת. זו סוגיה סוציולוגית. מה הבעיה עם משיח? בהסתכלות ההלכתית אין בעיה. לכולם ברור שיש עם זה בעיה, אבל זו לא בעיה הלכתית. לא בעיה שעוברים איסור. אתה לא יכול להצביע איזה איסור עברנו אם הצטרפנו לתנועה של משיח שקר או אפילו המשיח שקר עצמו, חוץ מאיסור שקר כמובן, שזה עניין אחר.
[Speaker D] מה זה אומר שהוא משיח שקר? הוא אומר אני המשיח, חברה לכו איתי, אני אגאל אתכם. אז הוא הוזה הזיות.
[הרב מיכאל אברהם] ואני אומר שאני נפוליאון. אז מה אם הוא אומר?
[Speaker D] לא, אבל ההמון… אתה אומר באמת שהוא… לא, אבל אני נפוליאון.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אני לא נפוליאון. לא, אני יודע, אבל אני מתוודה עכשיו, אני לא נפוליאון.
[Speaker D] אבל שמה אנשים לא יודעים. רבי עקיבא חשב שהוא המשיח בעצמו.
[הרב מיכאל אברהם] א', אז יכול להיות שהם אנוסים, אבל זה לא אומר שאין איסור.
[Speaker D] איזה עבירה הם עברו טכנית?
[הרב מיכאל אברהם] אין עבירה במשיח שקר בלי קשר לאונס, בלי קשר לאונס, אין עבירה כזאת.
[Speaker D] כי אין לזה משמעויות אפליקטיביות.
[הרב מיכאל אברהם] מה, יש לזה משמעות אפליקטיבית? אל תלך איתו.
[Speaker D] מה זאת אומרת אל תלך איתו?
[הרב מיכאל אברהם] אתה הולך אחריו, אתה שומע לו, מה שהוא אומר. מה הוא אומר? לא יודע, תלך לארץ ישראל, תמכור את הרכוש שלך, תעשה… מה הבעיה? כמו פולחן של עבודה זרה, פולחן של עבודה זרה מה אתה עושה? אתה זורק אבן למרקוליס. אז מה קרה? כי המרקוליס אמר לזרוק אבן.
[Speaker D] על זה איסור אני עובר? שמה התורה אומרת אל תעשה. זהו. פה מה התורה אומרת?
[הרב מיכאל אברהם] התורה לא אומרת, זה מה שאמרתי, שלכן אין פה איסור הלכתי כי התורה לא אומרת. והיא יכלה להגיד גם פה, והיא לא אומרת. אל תלך אחריו, אל תשמע לו. גם בנביא אתה שומע לו. מה יש בנביא? שהוא אומר לך ואתה שומע לו. זה האיסור בללכת אחרי נביא שקר.
[Speaker D] התורה מדברת שמה הרבה על המשיח?
[הרב מיכאל אברהם] הרמב"ם מביא שבפרשת בלעם מופיע ובניצבים שמה יש איזה רמז למשיח, אבל התורה לא אומרת בצורה מפורשת על המשיח וממילא גם אין איסור. אין איסור הלכתי, אין קריטריונים הלכתיים, ולכן זאת שאלה שהיא בעצם מאוד עמומה. קשה מאוד לדון לגביה, בטח בריל-טיים, אבל גם אני אומר כמו שאמרתי קודם, גם בדיעבד, גם אחרי שאני יודע מה התוצאות, גם אז בעצם אין לי שום אינדיקציות.
[Speaker F] בואו ננסה קצת, אני חושב שבמקרה כמו שבתי צבי, שהמשיח מתגלה בסוף לא שהוא נכשל, אם נגיד היו הורגים אותו היה אפשר לומר שלא זכינו. הוא מתאסלם. הוא מתאסלם וזה מראה שבסבירות גבוהה לפחות הוא מלכתחילה היה מקולקל רוחנית.
[הרב מיכאל אברהם] אני מסכים, אבל זה נכון. אני אגיע עוד לקריטריונים האלה, אני כן אגיע לקריטריונים בסוף, אבל אני אומר שיש בעיה להגדיר את הקריטריונים. וב', אלה שהצטרפו אליו בהתחלה לא ידעו שהוא יתאסלם. עכשיו השאלה היא מה הציפייה מבן אדם בשלב הראשוני, האם יש איזה שהם אינדיקציות בדרך ההתנהלות שנותנות לך רמז או אינדיקציה אם זה כן או לא. בסופו של דבר אם לא יכולת אז אולי היית אנוס, אולי זה בסדר. אבל התופעה היא תופעה מסוכנת שאנשים מזהירים מפניה, אבל השאלה איך שופטים אותה, איך עושים דיאגנוזה. וכמו שאמרתי בסופו של דבר אני רוצה להגיע לשאלה יותר טעונה שנוגעת בעצם אלינו, בחיים שלנו, האם ציונות דתית זאת משיחיות שקר או משיחיות במירכאות כמו שאמרתי קודם. אז כמו שכבר אמרתי, זה לא שאלה. פרובוקטיבית, בעיניי יש אלמנטים שכן. וצריך לדון מה כן ומה לא ועד כמה, זה לא חד משמעי, אבל יש אלמנטים מסוימים שכן. טוב, אז בואו נתחיל רגע מהתחלה. הרמב"ם בפרק חלק מביא את שלושה עשר העיקריים, בפירוש לפרק חלק.
[Speaker E] רק שאלה קטנה בשביל ההגדרה והביון, שואלים משיחיות שקר זה זה אדם או זו תנועה שטוענת שהיא נבחרה על ידי אלוקים להיות המשיח וזה לא נכון?
[הרב מיכאל אברהם] טוב, זו בדיוק השאלה.
[Speaker E] לא, זה הגדרת משיח שקר?
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא הקריטריונים, ההגדרה? כן. אבל אני חושב שזה מעבר לזה, זה לא רק טעות. יש פה מימד של בעיה. טעות אפשר לטעות, כולם יכולים לטעות. לכן יש פה מימד בעייתי למרות שזה לא איסור. זה מין יושב באמצע, זה טעות אבל לא טעות תמימה. זאת אומרת, זו טעות שנלחמים נגדה, זו טעות בעייתית. מצד שני עבירה פורמלית אין פה. אז זה נופל בין הכיסאות העניין הזה של משיחיות שקר, ובאמת לכן אין כמעט דיון על זה, קשה במקורות. אמרתי לכם שזה מבוסס על איזושהי עבודה שעשתה הבת שלי, אני ליוויתי אותה קצת בעבודה הזו. והשאלה הקשה ביותר בעבודה הזאת הייתה שאלת המתודולוגיה. איך בכלל לעבוד? על מה להסתמך? זאת אומרת נגיד אתה מנסה לחפש קריטריונים, מה בגלל שמישהו כתב משהו לכן זה קריטריון? הרי אין לו בסיס לזה, אין לו פסוק, אין לו דרשה, אין לו… אז הוא כתב, אז מה אם הוא כתב? אז אני אכתוב הפוך ויהיה כתוב הפוך. מה, השיפוט ההיסטורי? גדולי ישראל? זה קונצנזוס שנוצר? איך להחליט בכלל? איך לחפש את הקריטריונים, לא מה הם הקריטריונים, אלא איך מחפשים. זאת אומרת, באיזה כלים אני יכול לזהות את הקריטריונים האלה? שאלה מאוד לא פשוטה, ואין לי עליה תשובה כל כך חד משמעית. אני אומר היסטורית, אני לוקח את התופעות שנשפטו כתופעות של משיחיות שקר ומנסה לזקק מתוכן קריטריונים. כמובן תמיד יכול לבוא מישהו ולומר, זה שאתה שפטת את התופעות האלה כמשיחיות שקר מי אמר זה נכון? יכול להיות שבאמת זה לא נכון, לא, אני לא מסכים, זו לא הייתה משיחיות שקר. אגב, על חלק ממשיחי השקר בעבר יש ויכוחים. על מולכו למשל יש התייחסויות מאוד אמביוולנטיות בין אחרונים. יש אחרונים שרואים אותו כמשיח שקר ויש אחרונים שרואים אותו כמקדש השם. זאת אומרת הוא מת על קידוש השם בסוף. זאת אומרת, זה בכלל לא דבר פשוט. שלא לדבר על שבתי צבי שבעצמו הרי כמה וכמה מגדולי ישראל נפלו ברשת שלו. אוקיי? בסוף נוצר קונצנזוס מלא, ואתם יודעים אפילו דורות אחר כך חשדו ברבי יונתן אייבשיץ, רבי יעקב עמדין חשד ברבי יונתן אייבשיץ שהוא היה שבתאי. לא יודע אם זה נכון כי אני לא מספיק מכיר את הדקויות הקבליות שעליהן שם הם מתווכחים, אבל עצם זה שבכלל אפשר היה לדבר על זה זה אומר שהנקודה הזאת לא חד משמעית. ואגב, אם רבי יונתן אייבשיץ פירש באמת ככה את השבתאות והוא הסכים איתה, מי אמר שזה פסול? הוא לא טען ששבתי צבי, זה ברור אני לא חושב שהטענה הייתה שהוא חושב ששבתי צבי הוא המשיח וצריך ללכת איתו ללא יודע מה לעשות, אלא המשנה הקבלית שלו הושפעה מהקבלה של שבתי צבי. שבתי צבי היו חידושים קצת בתחום הקבלה, ורבי יונתן אייבשיץ, רבי יעקב עמדין מצא אצלו השפעות שבתאיות על הקבלה שלו. אז מה קרה? מי אמר שזה לא נכון?
[Speaker G] הטענה הייתה רק שיש השפעות, לא מעבר? כלומר אולי ההנחה לא הייתה שהוא האמין שהוא, אולי לא צריך ללכת ולהתאסלם, אבל שהוא באמת המשיח ומי יודע מה יהיה אם תלך אחריו?
[הרב מיכאל אברהם] אני לא חושב, כי לא היו לזה שום אינדיקציות. יכול להיות שהיו לו טענות כאלה, אבל הן לא היו מבוססות. מה מה אתה יכול לדעת? אתה יכול לדעת רק מכתביו. הוא פשוט בדק את הקמעות שלו ואת כל מיני דברים שרבי יונתן אייבשיץ עשה, והוא אומר רואים שמה רעיונות קבליים של שבתי צבי. עכשיו יכול להיות שמזה הוא הסיק שאתה גם אוהד שבתי צבי, אולי כן אולי לא, אבל אם הוא הסיק את זה זה חסר בסיס. זאת אומרת, מה שאתה ראית זה רק את את צורת החשיבה. זה מה שיש לך, המסקנות זה על אחריותך. טוב, אז הרמב"ם, היסוד השנים עשר, ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבוא. ואין לומר שנתאחר, אם יתמהמה חכה לו. ואין לקבוע לו זמן, ולא לפרש את המקראות כדי להוציא מהן זמן בואו. כבר מתחילה חשש, שימו לב. יחד עם הכשהוא קובע את עיקר האמונה בביאת המשיח, כבר במקום הוא כותב, מתחיל עם כל מיני אזהרות. טיפה הוקעה של מחשבי קיצין, כן, וכל הדברים האלה שחלקם זה מחז"ל. והוא להאמין, אין לפרש את המקראות כדי להוציא מהן זמן בואו. ואתם יודעים שכמה וכמה ראשונים כן עשו את זה.
[Speaker B] גם הרמב"ם. וגם הרמב"ם עצמו, נכון.
[הרב מיכאל אברהם] וגם הרמב"ם עצמו. באיגרת תימן שם הוא, נכון. זה וגם הרמב"ם על השיבה למצרים, הרדב"ז כבר מעיר עליו. על האיסור לשוב למצרים, והוא עצמו גר במצרים.
[Speaker D] נכון, אבל באיגרת הזאת הרב אני חושב שהוא לא שהמטרה…
[הרב מיכאל אברהם] בכל מקרה אמרו חכמים תיפח דעתן של מחשבי קיצין ולהאמין בו מן הגדולה והאהבה ולהתפלל לבואו בהתאם למה שנאמר בו על ידי כל נביא, ממשה ועד מלאכי. ומי שנסתפק בו או זלזל בעניינו הרי זה מכחיש את התורה שהבטיחה בו בפירוש בפרשת בלעם ואתם ניצבים. ומכלל היסוד הזה שאין מלך לישראל אלא מדוד ומזרע שלמה דווקא, זה חלק מהאמונה בביאת המשיח שמלך לא יכול להיות מזרע דוד ומזרע שלמה. הוא תופס את זה כחלק מהעניין כי לא יסור שבט מיהודה, הרי משם לומדים את זה שמלך צריך להיות מבית דוד. שלא יסור שבט מיהודה בפשטות הכוונה למלך המשיח. אז הרמב"ם כנראה מבין שזה אותו יסוד, זאת אומרת שבסופו של דבר ההנהגה שלנו צריכה להיות מבית דוד וזה מסתיים בזה שהמשיח לעתיד לבוא גם הוא יהיה בעצם סוף השרשרת הזאת. בסדר, לא חשוב.
[Speaker D] ביבי לא מבית דוד.
[הרב מיכאל אברהם] ביבי לא מבית דוד כנראה, לא יודע. אני כן דרך אגב. אצלנו במשפחה יש מסורת, אני כבר יכול להיות משיח שקר. אצלנו במשפחה יש מסורת שזה דוד שלמה דוד שלמה דור אחרי דור. אז אנחנו מדוד המלך זה התחיל כבר ואצלנו אנחנו רק עם הדוד שלמה האחרונים. כן, זה אם אתם רוצים האתון שלי חבושה בחוץ.
[Speaker E] אז אתה אומר שכל מלך יש לו פוטנציאל להיות משיח? בגלל זה הרמב"ם אומר את זה? אולי. אולי המשיחיות הזאת בסופו של דבר תתגלם במשיח.
[הרב מיכאל אברהם] אולי, לא יודע. בכל החולק בעניין המשפחה הזאת הרי זה כפר בה' ובדברי נביאיו. זה נקודה מאוד מעניינת. כל החולק בעניין המשפחה הזאת, מה הוא מתכוון לומר?
[Speaker I] מישהו שלא אומר שהמשיח לא יהיה מזרע דוד.
[הרב מיכאל אברהם] זהו, מי שכופר בביאת המשיח או מי שלוקח את המלוכה מבית דוד? כמו חשמונאים שדיברנו בנושא הקודם. אז לא, כי הוא אומר את זה רק אחרי שהוא אומר שמכלל הדבר הזה זה שלא תסור המלוכה מבית דוד, ואז הוא אומר שמי שכופר בזה הרי זה כפר בה' במשפחה הזאת בעניין המשפחה הזאת הרי זה כפר בה' ובדברי נביאיו. לא יודע אם הוא מתכוון לכפירה בביאת המשיח או להסרת המלוכה מבית דוד. אולי שניהם. על רקע זה יש ת'מימרא המפורסמת שהזכרתי אותה נדמה לי גם. רבי הלל אומר בגמרא בסנהדרין: רבי הלל אומר אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה. זאת אומרת רבי הלל אחד האמוראים אמר שאין משיח, כבר אכלו אותו בימי חזקיה. אגב זאת אותה טענה כמו עם החבדניקים כן שבעצם לא זכינו. זאת אומרת חזקיה היה אמור להיות המשיח, לא זכינו, אכלנו אותו הוא אומר. זהו, יותר זה לא יבוא. זאת אומרת זה רק המשך של אותה צורת מחשבה. אמר רב יוסף שרא ליה מריה לרבי הלל. כן, ישלח לו הקדוש ברוך הוא לרבי הלל, איך אפשר להגיד דבר כזה? כפירה בעיקר. חזקיה אימת הוה? בבית ראשון. חזקיה הרי היה בבית ראשון. ואילו זכריה קמתנבי בבית שני, וזכריה התנבא על ביאת המשיח כבר בבית שני אחרי שבכלל היה חזקיה. איך אפשר להגיד שאין משיח? גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות. בסדר, אז יש בעצם נבואות על ביאת המשיח שמופיעות אחרי חזקיהו בכלל. אז בעצם רבי הלל טעה. אבל זה בעצמו כבר אומר נקודה מעניינת, כי השאלה וזאת שאלה ביחס לכל העיקרים, על מה בעצם מבוססת האמונה בעיקר הזה? האם האמונה בעיקר הזה מבוססת על מסורת מסיני? או שהאמונה בעיקר הזה מבוססת על נבואות או אפילו אולי פסוקים כן כמו שהרמב"ם מביא על בלעם ופרשת ניצבים? כי אם זה מסורת מסיני אז בקבלה נקבל. זאת אומרת זה מסורת מסיני. אם זה פרשנות לפסוקים, עם הפסוקים אפשר להתווכח. זאת אומרת רבי הלל אני מניח פירש ת'פסוק הזה אחרת. רק הם חשבו שהוא לא צדק בפירוש הפסוק הזה ושרא ליה מריה לרבי הלל. אני משער שגם הוא הכיר ת'פסוק הזה. בסדר, וזה אומר שהוא פירש את זה אחרת. גם עין תחת עין אנחנו אומרים שזה ממון. אז שיבוא לך מלכך כן מה שכתוב פה בפסוק שגילי בת ציון הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות, מי אמר שזה מדבר על המשיח? יכול להיות שזה מדבר אני לא יודע מה על תופעה אחרת או משהו ש או המלך בכלל זה משל, יבוא לך איזה תלמיד חכם שינהיג אתכם. לא יודע בדיוק מה. אני יכול להציע מיליון מיליון פרשנויות. עד כמה שאנחנו מוציאים פסוקים מפשוטם גם את אלה אפשר להוציא מפשוטם. זאת אומרת אם הנקודה היא יוצאת מהפסוקים בעיניי זה יותר חלש מאשר אם זה בא ממסורת מסיני ובהנמקה פה קצת נראה שבאים אליו בטענות לא מכוח מסורת אלא מכוח פסוק. זאת אומרת אם זה היה מסורת מסיני אז היית אומר שרא ליה מריה לרבי הלל הרי יש הלכה למשה מסיני או מסורת מסיני שמקובלנו שיש משיח. לא אומרים את זה אלא מביאים פסוק. מביאים ראיה מפסוק. בסדר, אז זה כבר הערה מעניינת על העניין הזה.
[Speaker H] יש ליבוביץ' שמזכיר תוספות שאומרים שאין נביא מתנבא אלא על מה שראוי שיהיה. כן.
[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת ראוי? שזה מה שצריך להיות, אבל לא בטוח שיקרה בפועל. אז זה לא התרמת העתיד, דיברנו על זה פעם אני חושב, שהבאתי את הרש"י הזה על ויפן כה וכה וירא כי אין איש. אז רש"י אומר שהוא ראה שלא עתיד לצאת ממנו מי שיתגייר. מה שבוודאי הוא טעה כמובן, כי יצא ממנו מי שיתגייר. זה השלומית בת דברי שמה, נכון? היא הייתה מצאצאיו של ה…
[Speaker E] לא, ועוד איש. לא, וזה שיהרוג אותו לא יפגע בזרע העתידי, שלא ייוולד.
[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת, הרי למה הוא לא טעה משה? כי ברור, הוא הרג אותו, אז ברור שזה לא יצא ממנו אחרי זה. יצא ממנו לפני זה, זה כבר זרע שכבר היה קיים. השאלה היא מה יהיה הזרע העתידי. אבל אז, אם זה באמת כך, הנצי"ב מדבר על זה. אם זה באמת כך, אז למעשה לא מדובר פה בנבואה בכלל. בגלל שהרי צאצאים שכבר היו לו כן התגיירו. אז מה אתה אומר? רק צאצאים עתידיים שיהיו לו לא יתגיירו? ברור, כי אתה הורג אותו.
[Speaker B] לא, הכוונה היא שאם הוא לא יהרוג אותו…
[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת שבעצם אתה לא מדבר על התרמת העתיד, התרמה ב-ט', אלא אתה מדבר על הערכה. מה יקרה אם הייתי משאיר אותו בחיים. זאת הערכה של ההווה. זו לא הסתכלות על העתיד. אתה באמת מסתכל עליו בהווה, אתה אומר מאחד כזה לא יצא שום דבר טוב. זה מה שאתה בעצם אומר. זו לא נבואה. נבואה פירושו לראות משהו שיקרה בעתיד. כבר היום לראות עוד לפני שזה קרה. עכשיו פה, אתה לא רואה משהו שבעצם קרה בעתיד באופן בלתי תלוי, ואתה כבר רואה אותו מכאן. זה קרה בעתיד בגלל שאתה יצרת את זה במו ידיך.
[Speaker E] לא, הכוונה היא שכאילו הוא ראה שאין בו ניצוץ של קדושה שיכול להיכנס חזרה לעם ישראל.
[Speaker B] בסדר,
[הרב מיכאל אברהם] אז זו הערכה של ההווה. מה שלא… זו לא מדברת על עתיד בכלל.
[Speaker E] לא בגלל שהוא הרג אותו לא התגייר. הוא ראה שכמו שאמרת, אין סיכוי שיתגייר.
[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, העתיד העובדתי נוצר בגלל שהוא הרג אותו. לכן לא יצא ממנו אף אחד שיתגייר. ההערכה שלו, ההערכה של משה רבנו לא הייתה על העתיד העובדתי, אלא בעצם הייתה הערכה על ההווה. מהווה כזה לא אמור לצאת שום דבר מועיל. אז זו לא נבואה. זה דיאגנוזה טובה או עמוקה של ההווה. נבואה זה לראות מה יקרה בעתיד. שיקרה בפועל. כן, מה שיקרה בפועל, נכון. זה בעצם נבואה. אז אצל משה רבנו זאת הייתה דיאגנוזה של ההווה, שהעתיד הוא רק איזושהי אינדיקציה. אני אומר העווה… אני מתאר את המצב שלו בהווה באופן כזה שתדע לך שאפילו אם זה ימשיך וזה, שום דבר טוב לא יצא מזה. אבל זאת אמירה על ההווה, זו לא אמירה על העתיד.
[Speaker E] אתה מתאר את זה בתור משהו שהפוטנציאל שלו לא קיים עכשיו?
[הרב מיכאל אברהם] אה? לא, אני אומר ככה זאת התפיסה המקובלת של נבואה. תפיסה מקובלת של נבואה זה פשוט לראות משהו שיקרה בעתיד. זה לא קשור להווה בכלל. פשוט אנחנו בני אדם רגילים לא יכולים לראות משהו שעוד לא קרה. נביא יכול לראות גם מה שיקרה בעוד 10 שנים או מה שיקרה בעוד 100 שנה או משהו כזה. ככה בדרך כלל מבינים את המושג נבואה. עכשיו פה אצל משה רבנו רואים שלפחות יש סוג כזה של נבואה שהוא בכלל לא הסתכלות על העתיד, הוא הסתכלות על ההווה. אלא פשוט מההווה הזה אתה יכול להבין אם אתה פסיכולוג מצוין נגיד, מעולה, מושלם, אז אתה יכול לדעת מה בעצם אמור לצאת. ועל זה באמת אומר השל"ה שכל הנבואות הן כאלה. כל הנבואות זה הסתכלות בעצם על ההווה, על מה שראוי שיהיה. זה בדיוק התוספות הזה ביבמות. שהנבואות הן על מה שראוי שיהיה, וההשלכה של זה שבאמת נבואות יכולות להתבדות, כיוון שלבני אדם יש בחירה. ואם בן אדם יבחר בטוב למרות שהנביא חשב שלא יצא ממנו שום דבר טוב, לא ננעלו שערי הבחירה. אם הוא היה חוזר, אז הוא היה חוזר.
[Speaker E] אבל מה עם נבואה לטובה?
[הרב מיכאל אברהם] נבואה לטובה זאת שאלה מעניינת על שיטת השל"ה. מה… אני אומר השל"ה שבא להסביר ככה את הנבואה, למה נבואה לטובה לא חוזרת. וגם בה יכול להיות שצריך להבחין בין סוגי נבואות. יש נבואות מסוימות שהקדוש ברוך הוא מכתיב את העתיד, לא צופה בעתיד, אלא הוא פשוט לוקח את המושכות ליד ואומר אני אייצר את זה. אין בעיה, במצב כזה אתה יכול לראות את העתיד. אבל כל עוד דבר תלוי בבחירות של בני אדם, זה שאלת הידיעה והבחירה, אז אתה לא יכול לראות באמת מה יקרה. אתה יכול להעריך לפי ההווה מה צפוי שיקרה. אבל כיוון שלבני אדם יש בחירה, יכול להיות שאתה תצפה לא נכון. ואפילו הקדוש ברוך הוא, הרי כתוב בפרק ו' בבראשית, כתוב כי ניחמתי על אשר עשיתים. הקדוש ברוך הוא בעצמו לא צפה מראש מה יקרה עם בני האדם. הקדוש ברוך הוא לא נביא. לא צפה. ניחמתי על אשר עשיתים. עכשיו שם האור החיים מדבר על זה, וכולם מדברים על זה, שזה פסוק בעייתי. זה לא פסוק בעייתי בכלל. זה בדיוק מה שכתוב שמה, שהקדוש ברוך הוא לא צפה מה שיקרה, כי הוא נתן לנו בחירה חופשית. וברגע שיש לנו בחירה חופשית, אתה לא יכול לדעת מראש מה שיקרה. הוא נתן לנו את הבחירה, כמובן הוא יכול היה לקחת לנו את הבחירה ולהכתיב לנו מה שיקרה. הוא יכול לעשות הכל. אבל ברגע שהוא החליט לתת לנו את הבחירה, הוא השאיר לנו את שתי האופציות. היו פתוחות, איך הוא יכול לדעת מה נעשה? מה שנחליט זה מה שנעשה. זה בדיוק המשך של אותו תפיסה של השל"ה, שזה לא שזה לא חוסר בכל יכולת, זה שהקדוש ברוך הוא לא נביא, לא יכול לדעת מה יקרה אם זה תוצאה של בחירה. ופעולות שהן נטועות בהווה, אז הוא יכול לדעת מה יקרה. הוא פסיכולוג מושלם, פיזיקאי מושלם, הוא יעשה את החשבון עד הסוף, הוא יודע מה יקרה. אבל דבר שבכלל לא נקבע לפי ההווה, אף אחד לא יכול לדעת את זה. כולל הקדוש ברוך הוא בעצמו. וזה מה שכתוב כי נחמתי אשר עשיתי.
[Speaker D] אז איך נוצר נביא שקר? אה? נגיד שזה החשבון, אבל שיניתם את המציאות, אז קרה ככה.
[הרב מיכאל אברהם] לא הייתם צדיקים. זאת באמת שאלה שמתעוררת על איך בודקים נביא שקר. אז על זה מדברים שנבואה לטובה לא חוזרת, ואז אתה צריך לנסות אותו כמה פעמים. אחרי שניסית אותו כמה פעמים אתה כבר לא אמור לבדוק אותו יותר. אז יש כנראה את ההתחלה של הנבואות הקדוש ברוך הוא כנראה עושה באופן כזה שאתה מושך את הנביא, זאת אומרת לא מושך, אבל כשאתה ממנה אותו לנביא, אז אתה נותן לו כמה נבואות שאתה דואג לזה שהן תתגשמנה, כי אחרת אי אפשר יהיה לבדוק אותו. אחרי שזה התגשם ואתה יודע שהוא נביא, אז עכשיו, נגיד שלוש פעמים או משהו כזה.
[Speaker D] אז למה התורה אומרת שהוא יבחן אותך ותיזהר מזה ותיזהר מההוא אם עשה לך אותות ומופתים?
[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל אם הוא עושה לך וזה מתממש, אז אתה יודע שהוא נביא. זאת הטענה, כך בודקים נביא. בסדר, אבל זה אפרופו התוספות הזה ביבמות שהזכרתם, זה אותו, זה כתוב בתורה התוספות הזה ביבמות. נחמתי על אשר עשיתי, כך כתוב. זה מה שכתוב שם. טוב, בכל אופן, אז על זה כותב ספר העיקרים כשהוא מעיר על ספר העיקרים מדבר על העיקרים של הרמב"ם. הוא בא להתווכח עם הרמב"ם, בדרך כלל הוויכוח הוא יותר ויכוח על מיון וסיווג, לא ויכוח על מה נכון ומה לא נכון, אלא השאלה אם יש דבר כזה עיקרים בכלל ומה הם העיקרים. הוא טוען שיש שלושה ולא שלושה עשר, אבל לא שהוא מתווכח עם הרמב"ם אם זה נכון, אלא השאלה היא רק איך ממיינים. ולכן רבי הלל היה חוטא לפי שלא היה מאמין בביאת הגואל, אבל לא היה כופר בעיקר. מרבי הלל הוא מביא ראיה לזה שלא יכול להיות שביאת המשיח היא עיקר, כי עובדה שהיה פה אמורא שלא הסכים לזה. ועדיין קראו לו רבי הלל, שרא ליה מרא, הכל טוב. הוא היה אחד האמוראים ואף אחד לא חשב להוציא אותו מחוץ לגדר בגלל שהוא טעה בעניין הזה. הוא נזכר בעוד מקומות? מה?
[Speaker E] הוא נזכר בעוד מקומות בגמרא? רבי הלל?
[הרב מיכאל אברהם] אני לא זוכר. צריך לבדוק.
[Speaker E] מה? ממש כיוון שקראו לו רבי זו הוכחה שלא התייחסו אליו כ, כן, אבל אם הוא מוזכר בעוד מקומות אני לא יודע.
[הרב מיכאל אברהם] אפילו אלישע בן אבויה הרי מופיע עם דברי תורה בשמו, זאת אומרת בגמרא. מה?
[Speaker E] אלישע, הוא כפר בעיקר בשונה מהשני.
[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל עדיין לומדים ממנו תורה. לא רק רבי הלל, גם אנחנו לומדים ממנו תורה. לא רק רבי מאיר. אבל הכוונה היא שמה שהעיקרים אמר שרבי
[Speaker E] הלל הוא לא יצא מחוץ לגדר בגלל הדעה שלו, בניגוד לאלישע בן אבויה.
[הרב מיכאל אברהם] כן, אני אומר, הוא שאל אם יש עוד מימרות של רבי הלל, אז אמרתי מימרות יש גם לאלישע בן אבויה, לכן אני לא בטוח שזה יהיה אינדיקציה. אז העיקרים בעצם אומר שמכאן הוא מנסה לטעון שזה לא עיקר. אוקיי? ומה זה אומר שזה לא עיקר? עוד פעם, נדמה שזה נטוע בגמרא עצמה, כי הגמרא עצמה כשהיא טוענת כנגד רבי הלל, היא טוענת כנגדו מכוח פסוק, לא מכוח הלכה למשה מסיני. ועל פסוקים אפשר להתווכח. אתה מפרש את זה ככה, מישהו אחר מפרש את זה אחרת. אוקיי? אז אני חושב שזה המשך של אותו עניין, שלכן זה לא יכול להיות עיקר. על פרשנויות אפשר להתווכח, יכול להיות שאתה טועה ויכול להיות שלא, אבל אפשר להתווכח. אם יש מסורת שקיבלנו מהקדוש ברוך הוא, מה שמקבלים מהקדוש ברוך הוא זה כנראה נכון, על זה אנחנו לא אמורים להתווכח. עכשיו, יותר מאשר האמונה בביאת המשיח, אנחנו כבר בטוב.