משיחיות שיעור 1

רוצה קצת לדבר על העניין הזה של המשיחיות. אני אדבר בכמה אספקטים של העניין הזה. א', אני אתחיל דווקא במשיחיות שקר. עם קצת הקדמות על משיח וזה, אבל דווקא משיחיות שקר. זאת עבודה מעניינת שעשתה הבת שלי. אני הבאתי אותה, אבל היא עשתה בתואר ראשון היא הייתה צריכה לגמור כזאת עבודה סמינריונית, אז הצעתי לה את הנושא הזה של משיחיות שקר והאם הציונות הדתית זאת משיחיות שקר? זאת שאלה לא פשוטה דרך אגב. משיחיות שקר הכוונה רק לעתיד, לא? לא, לא. זה אחת הטענות שלא. זה לא קשור לעתיד בכלל. השאלה של משיחיות שקר לא קשורה לזה העתיד, השאלה של העתיד, או לפחות לא קשורה בהכרח. נדבר על זה עוד. זה נקודה אחת. ומעבר לזה בכלל השאלה של אמונה במשיח וסוגי משיחיות שאנחנו רואים סביבנו, כן, חב"ד הזכרתי קודם. גם ברמב"ם מופיע הסיפור של המשיח בי"ג העיקרים? כן, מופיע. אז גם בהלכות, לא רק בעיקרים. בכל אופן, אז חשבתי קצת לעסוק בזה כשזה בעצם ממשיך את העניין שדיברנו בסדרה הקודמת על החשמונאים, גאולה, חזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה, הדברים, לא מחלוקת בהכרח, דברים של הרמב"ם והרמב"ן על העניין הזה והקבלות לזמננו, אז נדמה לי שזה מקום טוב לפתוח בו את הנושא הזה. אני אקדים אולי איזושהי הקדמה כללית לפני שאני אכנס לסוגיה הזאת. זאת הקדמה שנוגעת להרבה דברים, אבל אני חושב שטוב שהיא תהיה ברקע גם פה. כשעוסקים בעיקרי אמונה, גם לפני שהרמב"ם עשה איזושהי רשימה סגורה של אמונה, ברור שיש איזה שהן אמונות מקובלות גם בגמרא. זאת אומרת, הרמב"ם לא המציא את העניין הזה שיש איזושהי מסגרת אמונית, הוא רק קבע איזה שהם שלושה עשר יסודות שהוא קבע אותם בתור המסגרת הבסיסית המחייבת, אבל הוא ליקט, הוא לא המציא את הדברים האלה. נכון שההתייחסות כעיקרים ולא עיקרים עוררה כל מיני ויכוחים ואיך אתה מחליט מה כן עיקרי ומה לא עיקרי, היו עליו כל מיני ביקורות על הדברים האלה ועל המיון ולמה דווקא השלושה עשר האלה ולא אחרים. אפשר לדון. אבל בגדול ברור שיש גם עיקרים מהסוג הזה. הגמרא בסנהדרין מביאה, אמר רבי הלל: אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה. לא יבוא המשיח. אמרנו גמרנו, המשיח כבר היה. בימי חזקיה הוא עמד לבוא, זה מה שחזקיה חשב שהוא משיח וזהו, אבוד לנו, איבדנו אותו. אז הגמרא אומרת: שרא ליה מריה לרבי הלל. זאת אומרת, יסלח לו רבו, הקדוש ברוך הוא, לרבי הלל על מה שהוא אומר, שהוא כופר בביאת המשיח בעצם. במובן מסוים זה ממש כמו הנוצרים. גם הנוצרים בעצם אומרים שהמשיח כבר הגיע. הוא לא יגיע. הנוצרים אבל לא תפסו את זה כמשהו שהתבטל, כמשהו ש… לא, משהו שכבר הגיע. כן. הוא אמר היה אמור להגיע בימי חזקיה, פספסנו את זה אבל זהו, יותר כבר לא יגיע. אגב יש הרבה מאוד הקבלה, אולי גם על זה שווה לדבר, חלק מהעניין יכול להיות שנדבר גם על זה, על הקבלה מה בעצם שונה בנצרות. לא כל כך הרבה, בניגוד למה שאנשים חושבים. לא כל כך הרבה. בנושא של משיחיות? יש דמיון. בכלל, שמשיחיות היא דבר מאוד מרכזי פה. אבל במשפט, הנוצרים החליטו שהמשיח כבר הגיע. נכון? ואז הם מבטלים את המצוות. אין מצוות. כמעט אין מצוות מעשיות שם, חוץ מכמה דברים פרטיים מסוימים. אבל זה מבחינת תפיסה של חז"ל גם נכון. זאת אומרת, אחרי שהמשיח… מצוות בטלות לעתיד לבוא. כל השאלה היא רק מתי העתיד לבוא. אנחנו חושבים שהעתיד לבוא הוא עוד לא כאן, זאת אומרת הוא יהיה. והנוצרים כבר חושבים שכבר העתיד לבוא כבר הגיע. אבל בסך הכל מה תפיסה של חז"ל היא זהה? מה? הראשונים, יש הרבה ראשונים שחוזרים מזה, אז תפיסת חז"ל זה… לא, מצוות בטלות לעתיד לבוא. כתוב. עכשיו הראשונים מתלבטים אם כן או לא ואיך זה יכול להיות, יש נצחיות התורה. בסדר, מתלבטים. אבל זה אף אחד לא אומר שיש בזה מחלוקת. השאלה איך לפרש את האמירה הזאת של מצוות בטלות לעתיד לבוא. המועדין בטלים לעתיד לבוא חוץ ממגילת אסתר ופורים. כן, כל הספרים בטלים לעתיד לבוא. אז לכן הרבה פעמים כן, או אני יודע מה, השילוש? פסגת העבודה זרה. ומה זה קודשא בריך הוא ישראל ואורייתא חד הוא? זה לא בדיוק אותו דבר? זה בדיוק אותו דבר. זה האב והבן שהם דבר אחד, מה ההבדל? טיפה פחות ממומש בוא נגיד. הבן פה הוא בן קולקטיבי, עם ישראל, לא בן שהוא בן פרטי. בסדר. כן, דיברנו סתם פעם על הצמצום לא כפשוטו וכל מיני אמירות מהסוג הזה. רעיונות כאלה אפשר למצוא בכל מיני מקומות, אני חושב שאפשר למצוא, עוד דברים יש שם. בסדר, אבל אף אחד לא הגדיר אותם כנוצרים. מה? לא, זה דברים מבוססים לגמרי, הרבה אנשים יגידו לך את זה. לא אומר שכולם מסכימים לזה בהכרח, אבל מי שישמע את זה לא יגיד אתה נוצרי. לא, אבל אם תגיד את השילוש הקדוש כמו האינקרנציה, אז אתה נוצרי, אתה אפיקורוס, אתה כופר בעיקר. יש הרבה מאוד דמיון וזה מאוד שאלה של… פעם אני, נדמה לי שהזכרתי את זה פעם, היה בסתם אסוציאציות, באחד הגיליונות הראשונים של צהר, התפרסמו שם שני פרקים נדמה לי מתוך ספר שמלקט הערות של הרב צבי יהודה על הברית החדשה. אם אני קראתי את זה פעם, הברית החדשה עם ביאורי הרב צבי יהודה, זאת אומרת חידושי הגהות מהרב צבי יהודה. לא הבנתי איך זה שמותר ליהודים סתם לקרוא את זה בכלל. לא יודע, או שהוא חשב שרק הוא בתור מורם מעם יכול, לא יודע. מה זאת אומרת שרק הוא, אני מבין, אבל אז מה אתה מוציא את זה בספר? איך תקרא את הספר הערות בלי לקרוא את הטקסט? צריך לשאול אותו, אין לי מושג. בכל אופן זה ספר נורא מצחיק, אני אומר זה פשוט מצחיק, זאת אומרת הקושיות שלו שם, הוא מקשה עליהם מהכתובים. איך זה יכול להיות שהוא אומר ככה ויש גמרא מפורשת שאומרת, הזוי, פשוט הזוי. וחשבתי לעצמי איך אדם אינטליגנטי מגיע לכתוב שטויות כאלה. והבנתי בסוף, היו שני תלמידים שלי אחרי זה שכתבו איזה שהוא מאמר דומה לעניין הזה, אמרתי להם שאני לא מוכן לפרסם אותו בכלל, זה מה זה שטויות כאלה. אמרתי, מה שהבנתי שזה הכל תלוי באמפתיה. זאת אומרת את מי שאתה שונא אתה תתפוס אותו על כל שטות, גם אם זה שטות מה שאתה מוצא. אבל אם שואלים עליך את אותה שאלה אתה מוצא מאה אלף תירוצים למה זה לא קשה ולמה זה הכל מתיישב ויש לך המון הסברים. שום דבר שם לא יותר קשה ממה שאני יכול להקשות על עצמך, על התפיסה היהודית, לא עליך ספציפית אלא בכלל באופן כללי. אלא מה, פה אני בפנים ויש לי אמפתיה, אז אם יש סתירה אני אמצא יישוב, כי אני מאמין גם לזה וגם לזה אז אני אמצא יישוב. אנחנו מספיק מיומנים בחשיבה דיאלקטית כדי למצוא יישוב לכל דבר. אז אתה צריך להבין שאם מישהו אמפתי לנצרות הוא יישב את כל הקושיות שלך במאה צורות. הקושיות האלה לא שוות כלום. כל השאלה היא אם אתה מבפנים או מבחוץ, זה הכל. אני לא מוצא שום טעם לעסוק בכל הדברים המצחיקים האלה של העסק עם הנצרות או היהדות ולתקוף אותם בקושיות ובתירוצים וכל מיני ויכוחים כאלה שבמאה ה-12 ניהלו אותם, בסדר, נשמע לי משונה. בכל אופן נחזור לענייננו, אז הטענה, זאת אומרת מה שאני רוצה להקדים רק לעניין הזה, זה שאלה באמת איך להתייחס בכלל לסוג כזה של עיקרים, שהמשיח הוא אחד מהם, אבל בואו קודם כל ניתן איזה שהיא מסגרת. באופן בסיסי נדמה לי שצריך להבחין בין שני מושגים של סמכות, על זה אולי דיברנו פעם, אני כבר הכל מעורבב אצלי. אני צריך להסתכל במחשב שלי לראות על מה דיברתי ומה לא וגם שם אני לא בטוח, כי לא תמיד אני רושם. יש מושג של סמכות פורמלית ויש מושג של סמכות מהותית. סמכות פורמלית זה סמכות שאתה מקבל משהו בגלל שגורם מוסמך אמר אותו, על סמך גורם מוסמך, משהו כזה. נגיד הכנסת מחוקקת חוק, אז אתה מקבל את זה כי הכנסת זה המוסד המוסמך, לא בגלל שהיא צודקת תמיד ולא בגלל שום הנחה על גדולתה או גדולתם של חברי הכנסת, אלא פשוט בגלל שהיא המוסד המוסמך, זו הסמכות הפורמלית. הסמכות המהותית זו סמכות של רופא. נגיד שאתה הולך לרופא, הוא רושם לך תרופה. אם יש לך אמון שהוא איש מקצוע ואתה לא איש מקצוע, אז אתה מאמין לו, אז אתה לוקח את התרופה שהוא רשם לך. למה? כי הוא מבין יותר ממך. אתה לא חייב לשמוע בקולו, זה רק הגיוני לשמוע בקולו כי הוא פשוט מבין יותר. עכשיו גם בהקשר התורני צריך להבחין בין שני המושגים של הסמכות. והסמכות במובנה הפורמלי, הסמכות שיוצאת מלא תסור, נדמה לי שהיא נגמרה עם התלמוד. זאת אומרת אחרי התלמוד אין גורם שיש לו סמכות מכוח לא תסור. הכי נוח לומר שזה חכמי כל דור וזו שיטה יחידאית ומשונה, אני לא חושב שיש לה בסיס ממש. מה יש בגמרא תלמוד מה יש בגמרא תלמוד? קיבלו עליהם. קודם כל יש את הסנהדרין, זה בעצם הסמכות המקורית. חכמים, כלל החכמים קיבלו שהתלמוד יש לו מעמד של סנהדרין, כך כותבים הרבה פוסקים. על התלמוד לא חולקים. למה? כי קיבלנו על עצמנו. אז זה לא סמכות בעצם שמכוח לא תסור, זה סמכות מכוח זה שקיבלנו. אנחנו קיבלנו אותו על עצמנו כמו סנהדרין. אם אתה מקבל את הרמב"ם על חידוש הסמיכה, שאפשר לעשות סמיכה מלמטה ולא רק מלמעלה, אז אפשר לתלות את זה בזה ואז זה ממש מכוח לא תסור. אבל הרמב"ם הזה עורר מחלוקות כידוע הוא לא מוסכם. אבל זה עדיין סמכות. ואפשר לומר שאולי גם רוב עם קיבל עליו אני יודע מה את השולחן ערוך. אתה יכול להגיד ואפשר להתלבט ולכן אתה מבין שזה לא אותו דבר. זה לא בדיוק אותו דבר אבל זה קרוב. כלומר הגבול כאן הוא פחות חד אבל אני חושב שבאיזושהי רמה זה כן כמעט מוסכם. יש להם איזשהו משקל אני מוכן להסכים לניסוח הזה. לא סמכות, לא שיש משקל לדברי הראשונים אני מקבל את הטענה הזאת אבל סמכות במובן שאם הוא אמר אתה צריך לקבל זה נגמר עם התלמוד. כלומר אחרי זה בסדר יש אנשים שקיבלו מעמד, פוסקים שקיבלו מעמד, יש מקום לדון, בסדר, אבל אין סמכות במובן המלא במובן המחייב. אם אני אהיה מספיק משוכנע אני אחלוק על כל אחד מהראשונים. אבל בבבל אפילו שהיה תלמוד לא הייתה סמכות בגלל שלא הייתה סמיכה. לא, לכן אני אומר למרות שלא הייתה שם סמיכה וכבר לא היה סנהדרין אני לא מדבר בבבל אני מדבר על התלמוד כלפי הדורות שאחריו בכל מקום בעולם. עם ישראל קיבל על עצמו שהטקסט הזה מחייב למרות שהוא לא באמת נוצר בסנהדרין. חלק מהדברים שהוא מתעד כן נוצרו בסנהדרין. אבל עצם זה שכתוב בתלמוד לא אומר שזה עבר סטמפל של סנהדרין. אבל הציבור קיבל את זה על עצמו כדבר מחייב אין חולק על זה. במובן הזה זה מחייב לדורות עולם עד שיבוא אליהו. מה המשמעות? טוב זה אפשר לדון. יש מאמר של ר' שלמה פישר על זה שבמובן הכוח מהרב קוק הוא לא מזכיר אותו כדרכו, אבל בבית ישי סימן ט"ו נדמה לי בחלק השני בדרשות שם הוא מעריך מה המשמעות של קבלת הציבור. למה זה דאורייתא? מעמד הר סיני בנוי על זה. זה שבמעמד הר סיני קיבלו אז מה למה זה מחייב אותי? כנראה שיש איזושהי הנחה שאם הציבור מקבל את זה זה מחייב אותי. כמו פה, ציבור קיבל על עצמו את הכנסת. למה מכוח מה באים אליי בטענות? לא רוצה אני לא קיבלתי את הכנסת. לא יעזור יבואו אליי בטענות למה כי אני חלק מהציבור. אין מה לעשות. זאת אומרת יש מצב שאתה מתחיל מאיזושהי נקודה שאי אפשר לנמק לך אבל זה ככה. זאת אומרת תמיד כי אם אני אנמק לך תשאל גם על זה למה. טוב בכל אופן זה הסמכות הפורמלית. אבל הסמכות המהותית יכולה להמשיך. הסמכות המהותית במובן שיש מישהו שהוא תלמיד חכם מופלג אז כנראה שאם הוא אומר משהו ואני לא מסכים איתו כנראה שהוא צודק. זה שהוא צודק זה עוד לא אומר שאני חייב גם לשמוע בקולו. אבל קודם כל ההנחה היא שאם הוא תלמיד חכם מופלג הוא כנראה יותר צודק ממני. עכשיו יש לדון דיברנו על ערך האוטונומיה דיברנו על זה כבר שלא תמיד בטוח שגם אם הוא צודק אני צריך לשמוע בקולו כי יש איזשהו ערך שאדם מקבל החלטות לעצמו באופן אוטונומי. בסדר אבל סמכות המהותית לא הסמכות הפורמלית קיימת תמיד. בכל מקום שבו יש תלמיד חכם שאתה מעריך אותו שהוא כנראה קולע אל האמת יותר ממך. אז לכן הסמכות המהותית קיימת גם אחר כך. עכשיו השאלה היא כלפי מה נאמרים הדברים האלה? אז או נתחיל לפני כלפי מה נאמרים הדברים האלה למה באמת אנשים מערבבים בין שני סוגי הסמכות הזאת? כי כשאתה רוצה להסביר לאנשים למה הם צריכים לשמוע בקול הגמרא בקול הסנהדרין אז מה תגיד להם? כי הם היו סמכות פורמלית? אנשים לא זה לא מספיק להם. בסדר אבל הם יכולים להיות שהם טעו למה שאני אעשה את זה? אתה צריך להסביר להם לא הם לא טעו אף פעם הם צדיקים שרפי מעלה הם לא טועים אף פעם מלאכים. כל מי שמוזכר בגמרא יש לו רוח הקודש. אנחנו מכירים את האמירות המצחיקות האלה. אז בסדר אז מה זה אומר בעצם? שזה ענה על איזשהו צורך. זאת אומרת אנשים לא מבינים שיש איזושהי סמכות שאתה לא יכול להתווכח עליה למרות שיכול להיות שהיא טועה. זה דורש איזושהי הבשלה מסוימת איזושהי בגרות מסוימת לקבל דבר כזה. אני חושב שזה כן נכון. זאת אומרת אני לא מזלזל בסמכויות יש סמכויות פורמליות וחשוב שיהיו כאלה אין מה לעשות. ולכן הרבה פעמים נזקקים לסוג כזה של הסבר שנותן שמחליף את הסמכות הפורמלית בסמכות מהותית. זאת אומרת הוא מסביר תראה למה צריך לשמוע לגמרא כי שם היו כולם שרפי מעלה לא הייתה שם שום טעות לכן ברור שמה שהם אמרו זאת האמת הצרופה וכל אחד צריך לעשות את זה זה כל ילד מבין. זאת אומרת ברור אם הם כאלה שרפים אז מה שהם אומרים צריך לעשות. להגיד לילד תשמע יכול להיות שהם טעו אבל אין מה לעשות אנחנו צריכים לעשות את זה כי יש להם סמכות זה מרשם לבעיות. זאת אומרת אחרי זה הוא יגיד רגע מי אמר ולא אני. ההשערה שלי שבגלל זה נוצרו כל הסיפורים האלה המיתוסים האלה על הגדלות המופלגת של חכמי הגמרא והראשונים. אני לא נוטה לקבל את זה, חושב שהם היו בני אדם כמוני כמוכם, בסדר, הם חכמים, צדיקים, יכול להיות מי יותר, מי פחות, הכל בסדר, אבל אני לא חושב שהיה איזה מעבר פאזה עם חתימת התלמוד ולא במאה החמש עשרה כשנגמרה תקופת הראשונים. בסדר, היו יהודים, תלמידי חכמים, רואים בכתביהם שהם תלמידי חכמים, אני רחוק מלזלזל בהם, בטח, אבל ברור שהם יכולים לטעות. מה זאת אומרת? בגמרא רב אמי ורב אסי נשבעים על מה אמר רב. כל אחד, הם מתווכחים ביניהם מה אמר רב, שהוא היה הרב שלהם, ושניהם ארץ ישראלים, כי רב היה תקופה בארץ ישראל. וכל אחד נשבע על מה שהוא זוכר. ואז הם הולכים לרב בשבועות בדף כו, הולכים לרב אחרי זה ואומרים רגע, מה באמת אמרת? הגמרא לא מספרת מי ומי כי זה לשון הרע, הגמרא אומרת שאחד צדק ואחד טעה. רב אמר להם, אז השני אומר לו מה, נשבעתי שבועת שווא, איך זה יכול להיות? כאילו עשיתי את זה בתום לב, אמר לו אדם בשבועה פרט לאנוס. זאת אומרת, אל תדאג, אם אתה נשבעת בגלל שהיית אנוס, כי חשבת שזה באמת האמת, אז זה נקרא אדם בשבועה פרט לאנוס, שזה חידוש גדול. להגיד שמישהו ממש נשבע, מה יש לך להישבע שם? לא, אם הוא חשב שזאת האמת, אז הוא יכול להישבע, זו שבועת שווא, זה חידוש מעניין. בכל מקרה, רואים שרב אמי ורב אסי היו גדולי הדור בארץ ישראל, ואחד טעה, הוא לא זכר מה שהרב שלו אמר. לא רק טעה בשיקול הדעת, הוא לא זכר מה שהרב שלו אמר והוא נשבע על זה. אז מה, לא יכולות להיות טעויות? בני אדם כמוני כמוכם, הם יכולים לטעות, חכמים ככל שיהיו. לכן נדמה לי שהתפיסה היותר סבירה, כך כותב הכסף משנה בתחילת פרק שני מהלכות ממרים, שהוא אומר שהסמכות שלהם היא כי קיבלנו אותם עלינו, לא בגלל שהם היו שרפי מעלה או משהו כזה, אלא כי קיבלנו שזאת המסגרת. ודיברתי פעם על העניין הזה, אמרתי על המשמעות של ההחלטה הזאת, לתת סמכות לגמרא. בעיניי החלטה גאונית. אני משתאה מול ההחלטה הזאת, באמת, פשוט החלטה גאונית. כן, זאת אומרת, אני חושב שדיברנו על זה פעם, נכון? שהחליטו לתת איזושהי סמכות לטקסט שלא אומר כלום. זה לא ייאמן. זאת אומרת, אתה נותן סמכות לטקסט, מה שהוא אומר אנחנו לא חולקים עליו. אלא מה? הוא לא אומר כלום, בכל שאלה שהוא אומר, אתה יכול למצוא סוגיות חולקות או מחלוקת בתוך הסוגיה עצמה. ברוב גדול של המקרים אין הכרעה בגמרא עצמה. אתה יכול להתווכח עכשיו כמו מי ההלכה. יש קצת כללים וגם מהכללים חורגים כידוע. זאת אומרת, אין, אתה בעצם משאיר, אתה עושה פה מין כאילו משהו דבר והיפוכו, אתה שופך את התינוק עם המים, מעין כזה, אתה קובע סמכות למשהו שלא אומר כלום. אבל זה לא נכון, בעיניי זה צעד מאוד אינטליגנטי, אני חושב, כי באמת לא רצו לקבוע שורות תחתונות. רצו לקבוע מסגרת לשיח. אז עכשיו כל מי שמתווכח יש איזשהו פריימוורק, איזשהו מצע משותף שבתוכו הדיון מתנהל. אז אני מביא ראיה מהסוגיה ההיא, והוא אומר לא, בסוגיה הזאת אפשר להבין ככה, ויש סוגיה אחרת שסותרת. יכולים לדון, להגיע למסקנות או להישאר חולקים, אבל אנחנו כולם שייכים, יושבים סביב אותו שולחן. וזה אני חושב שהיה רעיון גאוני. אם עוד פעם, לא יודע אם חשבו עליו מראש, אבל בבחינה בדיעבד, בבחינה אחורה, זה התברר כצעד גאוני. אם היו קובעים שולחן ערוך, לא היינו פה היום לדעתי. אם היו קובעים שולחן ערוך מחייב במקום הגמרא. זה מה שהרמב"ם השתדל לעשות? כן, נכון. ואני אומר שאם הוא היה מתקבל לא היינו פה היום. וזה לא הצליח לו. נכון, לא הצליח לו בגלל זה. יש יותר ספרים על הרמב"ם מאשר על הגמרא. כן, בגלל זה זה לא הצליח. על זה גם האשימו אותו אגב. לא קיבלו את מה שהוא ניסה לעשות בין היתר בגלל זה. לא היו מוכנים לקבל קודקס מחייב. ולמה? כי יש נסיבות ויש תפיסות ויש מקומות שונים ואתה לא יכול לקבוע לכולם להתנהג אותו דבר. הם לא חושבים אותו דבר, הם לא נמצאים בתוך אותה סביבה. אי אפשר ששולחן ערוך יחייב את כולם, זה לא יעבוד. גם בשולחן ערוך עצמו, הרי במאה השש עשרה, המאה השבע עשרה, ראשוני הפוסקים כותבים שאסור לפסוק על פי השולחן ערוך. אסור לפסוק על פי השולחן ערוך. אלא מה? יש פוסקים שאומרים, שמהרש"ל וב"ח ואחרים, שכיוון שיש כבר נושאי כלים סביב השולחן ערוך שמביאים את הסוגיות ודנים ולפעמים גם חולקים עליו, אז אתה יכול כבר כן להסתמך על השולחן ערוך אם אתה חייב, כי יש דעות ואתה יכול, זה לא באמת איזה קודקס קשיח. יש לך איזה דרגת חופש בתוכו. הדי-אן-איי ההלכתי מתנגד לשולחן ערוכים. וזה למרות שזה נראה לכאורה שכל הזמן אנחנו הולכים לכיוון הזה. ולכן היו שתי אפשרויות קיצוניות ששתיהן לא היו עובדות כנראה, אם אני יכול להסתכן בהשערה, או לקבוע קיצור שולחן ערוך. זה הופך ל-100,000 דתות שונות, גם לא היה אינטרנט, אז התפתחויות פנימיות שונות לחלוטין במהלך 2000 שנה, מה שאנחנו רואים עכשיו מגיעים האתיופים. בסדר? זה בדיוק דוגמה למה שהיה קורה אם כל קהילה זה היה קורה לה, מה היה קורה היום? זה היה פשוט קטסטרופה. עכשיו מצד שני, אם היה קיצור שולחן ערוך, אז לא היה אפילו את זה, זאת אומרת, פשוט היה נגמר וגמרנו, לא היה שם מזה כלום. הרעיון המדהים הזה שאומר אנחנו קובעים טקסט קנוני שלא אומר כלום, לא אומר כלום במובן שלא נותן שורות תחתונות, הוא כן אומר, אבל אין שורות תחתונות, הוא קובע מסגרת לשיח. יש דעות שונות, אתה יכול לשחק ביניהם, אתה יכול למצוא פרשנויות, אתה יכול לראות סוגיות חולקות, אבל יש מסגרת. הדיונים, פעם דיברנו על זה פעם ש… הייתי פעם במכון הישראלי לדמוקרטיה, שדיברתי על זה פעם גם, שהיה שם דיון בין רבנים למשפטנים של צוהר נדמה לי ארגנו את זה, הזמינו אותי גם, אני לא זוכר כבר בדיוק מה היה שם, ושם היו כל מיני האשמות כלפי בית המשפט העליון, זה היה תקופת האקטיביזם של אהרון ברק, היו שם כל מיני האשמות כלפי בית המשפט העליון שבעצם עושה מה שהוא רוצה, וזה הכל אג'נדות, אחרי שאהרון ברק הסביר שהוא לא רוצה את רות גביזון כי יש לה אג'נדה, אז הם אומרים רגע, הכל אג'נדות. עכשיו גם חיות הולכת באותה דרך, היא רוצה שופטים עם אג'נדה. היא רוצה שופטים עם אג'נדה על השולחן, עד עכשיו היו שופטים עם אג'נדה. ובכל אופן אז ישב שמה אנגלרד, שאז כיהן כשופט עליון דתי, שסך הכל היה בסיס משותף לשיח, הוא לא הבין מה אנחנו רוצים בכלל, כאילו הוא אומר מה זאת אומרת? זה הכל עבודה מקצועית נטו, אין שום קשר לאג'נדה. כמו מה שאני כתבתי שם אחרי זה שקלמן ליבסקינד, ממש אותו דבר, פסק דין המרכולים תפס לי את העין, זאת אומרת שחיות כותבת שם שאין לזה שום קשר לדתיים וחילונים, זה פסק דין מקצועי. עכשיו שבעה שופטים, חמישה חילונים אמרו לפתוח את המרכולים, שני הדתיים התנגדו, אבל זה לא קשור לחילונים ודתיים בכלל, באותו פסק דין הם כותבים את זה. בראש של הגברת הזאת, אני לא מבין את הדבר הזה, מה היא אידיוטית? אולי היא מסתכלת ספציפית… לא, זה יצא במקרה. את אומרת כן? הבנתי. זה יצא במקרה. היו המון מקרים כאלה. באופן מקרי ליבסקינד עושה עבודה יותר יסודית ממני, הוא הביא שם סדרה שלמה של דוגמאות שזה היה בדיוק ההתפלגות הצפויה מאוד, זה הכל מקרים כמובן, מדגמים לא מייצגים. טוב, בכל אופן אבל אז הדוגמה היא שאנגלרד כאילו אומר מה זאת אומרת? זה הכל עבודה מקצועית, יש חילוקי דעות מקצועיים, אבל זה לא קשור לאג'נדה בכלל, זה הכל מתמטיקה, אין שום… זה הזוי. היא פשוט מרטה את השערות, הם לא יודעים מה לעשות עם היצור התלוש הזה. איך אתה מתווכח עם מישהו שמדבר שטויות מוחלטות? אתה יכול להתווכח עם מישהו שלא מסכים איתך, אבל זה נראה הזוי. ובשלב מסוים אמרתי תשמעו האיש לא אידיוט, אני חושב, זאת אומרת לא הכרתי אותו אבל אני מניח שהוא לא אידיוט. אם הוא אומר משהו אז שווה לחשוב על זה עוד פעם, ואז חשבתי שבעצם כשפונים כלפי החלטות רבניות המבט הוא בדיוק אותו דבר. זאת אומרת אלה שמבחוץ בעצם אומרים אתם הרבנים הרי עושים מה שאתם רוצים, זה עניין של אג'נדה, רב ציוני דתי יגיד ככה, רב שמאלני יגיד ככה, רב ימני יגיד ככה, רב חרדי יגיד ככה, חסידי, ליטאי, אתה יודע מראש מה שהוא יגיד על השאלות המעניינות. יש הרבה שאלות שלא קשורות, גם בבית המשפט העליון יש שאלות שלא קשורות לאג'נדות, אבל במקומות שבהם זה קשור לאג'נדה אתה רואה שהאג'נדה קובעת מה שאתה אומר. ומי שנמצא בתוך השיח, וזה הנקודה החשובה שלי אם אתה בתוך או בחוץ, מי שנמצא בתוך השיח מבין שזה לא לגמרי נכון. ופה במקרה הזה אני נמצא בתוך השיח, בעולם המשפטי אני מבחוץ, אבל בעולם ההלכתי אני נמצא בתוך השיח. זה לא נכון, וזה לא לגמרי נכון. יש השפעה לאג'נדה זה ברור, אבל זה לא לגמרי נכון. יש כללי שיח ויש נכון ולא נכון, ואתה לפעמים יכול לשכנע ולא לשכנע, וגם אם מישהו לא משתכנע והוא יודע שהוא לא בסדר. כולנו בני אדם, אבל אתה יודע מתי, הרבה פעמים אני אומר לא תמיד מסכימים, הכל נכון, יש חילוקי דעות הכל בסדר, אבל יש משהו שהוא גם נכון ולא נכון, זה לא רק אג'נדות. ולכן אני אמרתי לעצמי יכול להיות שבעצם אנגלרד מה שהוא אומר לנו, אם הייתם בפנים הייתם מבינים שהתפתחו שם איזה שהם דרכי שיח שיש נכון ולא נכון למרות כל האג'נדות, ובסדר, ברור שיש השפעה לאג'נדות ובתוך הנכון ולא נכון אז אתה מתמרן עם הכלים המשפטיים באופן שמושפע. לא, אבל היא תיארה את זה ממש שאין בכלל השפעה. לא, בסדר הוא התכוון לומר זה עבודה משפטית, זה לא יכול להיות אפילו, לא, אז הוא ניסח את זה קיצונית, בסדר אני לא יודע מה הוא התכוון, אני אומר אני מבין שיש בזה בכל זאת משהו במה שהוא אמר, לא יודע אם זה בדיוק. אז הנקודה של אם אתה נמצא מבפנים או מבחוץ. אם אתה מבפנים ואתה מכיר את דרכי השיח אתה מבין שזה לא נכון. יש השפעה לאג'נדה אבל יש גם נכון ולא נכון. מי שמסתכל מבחוץ הוא לא מבין. אם המתמטיקה יכולה להסביר גם את זה וגם את זה, מתמטית אתה לא יכול למקם את זה. זאת אומרת זה נראה כאילו שבעצם שתי האפשרויות קיימות וכל אחד מלקט איזושהי אפשרות שהוא רוצה בגלל האג'נדה. זה לא ככה. יש הנמקות ויש צורות חשיבה ודברים מתפתחים, הדיסציפלינה מתפתחת. אה כן, אז למה הגעתי לכל זה? בגלל הגמרא. ובגמרא גם זה לא שהגמרא היא שהכל פתוח, זה טעות. מי שמסתכל מבחוץ חושב ככה. יש שיח, יש נכון ולא נכון, יש ראיות מהגמרא וצריך להתמודד עם הראיות. מי שאומר אחרת לא תמיד יצליח לעמוד על שלו, לפעמים הוא יצטרך להודות אם הוא מספיק ישר להודות שזה לא נכון. עם כל זה שהגמרא לא עושה שורות תחתונות, יש איזשהו סוג של שיח שהגמרא משרה בעולם ההלכתי. ובמובן הזה יש משמעות למסגרת הזאת שאומרת שהתלמוד מחייב, למרות שאין בו שורות תחתונות. וזה האומנות הזאת ללכת בין הטיפות בצורה כזאת זה באמת בעיניי מעורר השראה, באמת. אני עומד נפעם מול הדבר הזה. זה תופעה מדהימה בעיניי, יחידאית לגמרי אני חושב שאין לה אח ורע. עם מפוזר לחלוטין, חי במקומות אחרים לגמרי, חושב אחרת לחלוטין, עובד עם אותו טקסט עצמו, עם אותם ראיות. הם שולחים מכתבים מקצה אחד של העולם לקצה השני, אין שום מערכת עליונה כמו במדינה מסודרת שיש איזושהי היררכיה וחילופי דעות ושום דבר. זאת אומרת יש איזושהי תכתובת וכולם מדברים באותה שפה, ולומדים קצת אחרת, יש דרכי לימוד שונות אבל הם יכולים לדבר. אני מביא לך ראיות, אתה עונה לי, אתה לא עונה לי, אתה משתכנע, אתה לא משתכנע. אנחנו מדברים. זאת אומרת זה משאיר איזושהי קהילה שמדברת את אותה שפה. זה דבר גאוני. זה תופעה מדהימה בעיניי. אנשים לא מספיק מעריכים את העוצמה שיש בדבר הזה. זה מדהים בעיניי. טוב בכל אופן נחזור לענייננו. אז הנקודה היא שהסמכות הפורמלית נגמרה עם הגמרא, הסמכות המהותית יכולה להמשיך גם הלאה. הסמכות הפורמלית עד כמה שאפשר לדבר עליה בהקשר של הגמרא שזה טקסט פתוח. עכשיו השאלה היא על מה זה נאמר. כמו שאמרתי קודם, אם אתה מערבב את שני הדברים האלה אז אתה בעצם אומר שאם הם היו שרפי מעלה והם לא טעו ולכן צריך לשמוע בקולם, אבל זה לילדים. זאת אומרת בסופו של דבר ההסבר היותר סביר זה שאומר שאנחנו קיבלנו על עצמנו את המסגרת התלמודית כמסגרת מחייבת. לא בגלל שאין טעויות בתלמוד, יש בו לא מעט טעויות, אבל ברור שיש. יש טעויות שאני יכול להצביע עליהן, אבל אני מניח מתוך זה שגם יש טעויות שאני לא יכול להצביע עליהן, אבל זה כנראה סטטיסטית כנראה היו שם טעויות גם בהלכה. בני אדם תמיד יכולים לטעות. אבל אני מקבל את זה כי זה החוק. זאת אומרת כמו שאני מקבל את דבריו של המחוקק כי זה החוק. זה אמירה קצת יותר מורכבת אבל אני חושב שזאת האמירה הנכונה. והאמירה הזאת בעצם משאירה על כנה את ההבדל בין הסמכות הפורמלית לסמכות המהותית. למה זה חשוב? כי עיוכשיו אני רוצה לשאול מה באשר לסמכות לגבי עובדות ולא לגבי נורמות. הסמכות המשפטית, ההלכתית הרגילה עוסקת בנורמות. זאת אומרת מה מותר ומה אסור. התנהגות, מה מותר, מה אסור, על מה תקבל עונש, מה כן, זה הכללים ההלכתיים הרגילים. לגבי זה הגדרתי את שני סוגי הסמכות, סמכות פורמלית, סמכות מהותית, הכל בסדר. אבל ביחס לעובדות אי אפשר לדבר על סמכות פורמלית בכלל. על סמכות מהותית יש מקום לדון, אבל סמכות פורמלית אי אפשר לדבר על עובדות אפילו אם יעמוד פה משה רבנו זה לא יעזור. למה? כי אם הוא יכפה עליי את סמכותו הפורמלית בקשר לזה שיש סמכות פורמלית, אפילו אם משה רבנו יעמוד פה ויגיד לי יש סמכות פורמלית אני לא אקבל כי אין סמכות פורמלית אז אני לא אקבל. הסיבה לזה היא שמה פירושה של סמכות פורמלית? סמכות פורמלית פירושה תראה, אתה חושב שדבר כזה מותר לעשות בשבת? יכול להיות שאתה צודק, אבל אנחנו אמרנו שאסור אז זה מה שאתה צריך לעשות. אתה לא צריך לחשוב שאנחנו צודקים. זה החלטה שלך מה אתה חושב, אתה צריך לחשוב? זה לא יעזור. אם אתה חושב שאנחנו לא צודקים אנחנו לא צודקים, מה שאתה חושב זה שאיננו צודקים. אלא מה? אנחנו דורשים ממך לעשות את זה למרות שאתה חושב שזה לא הנכון. זה משמעות הסמכות פורמלית. אבל כשאנחנו מדברים על עובדות אנחנו לא מדברים על השאלה מה עלינו לעשות. אנחנו מדברים על השאלה מה אנחנו חושבים או מה עלינו לחשוב. אבל השאלה מה עלינו לחשוב, מה זה נקרא עלינו לחשוב? השאלה מה אני חושב, לא מה עליי לחשוב. נגיד שאני הגעתי. הגעתי למסקנה שמשיח זה בדיון, אין דבר כזה. בסדר? עכשיו אומרים לי: זה כפירה בעיקר. זאת אומרת, אתה כופר, יש י"ג עיקרים ואחד העיקרים זה אמונה במשיח. אוקיי, אז מה אני יכול לעשות שאני כופר? מה אתה רוצה שאני אעשה עכשיו? אז מה, אני עכשיו אגיד לך שיש משיח? אבל מה שאני חושב זה שאין. זאת המסקנה שלי. אז מה זה יעזור? סמכות פורמלית בקשר להלכות יכולה לדרוש ממני להתנהג באופן שאני חושב שהוא לא נכון. זאת דרישה שהיא אפשרית לוגית. אפשר לקבל את זה, אפשר לא לקבל, תלוי אם אתה מכיר בסמכות הפורמלית הזאת או לא. אבל זאת דרישה שיש לה עמידה לוגית, זאת אומרת, היא לא סתירתית. אבל דרישה לסמכות פורמלית בקשר לעובדות זו דרישה סתירתית. לכופר יש משמעות גם הלכתית. מה? לכופר יש משמעות גם הלכתית. נכון, אבל זה מתחיל מהשאלה העובדתית. אבל גם אם אנחנו לא מסכימים במישור העובדתי, אבל לא, אז תוריד אותי אחרי זה לבור ואל תעלה אותי. זה עוד דיון. אבל קודם כל השאלה מה אתה רוצה ממני. אתה אומר שאני כופר, אוקיי, יישר כוח, אז אני כופר. מה אני אמור לעשות? אבל זה מה שאני חושב. אז מה אתה אומר לי? כל מקובלנו שזה לא נכון. מקובלנו, אבל אני הגעתי למסקנה שמה שמקובלנו הוא לא נכון. מה אני יכול לעשות? זה המסקנה שלי, ומה אתה רוצה שאני אעשה? שאני לא אחשוב את זה? הרי זה מה שאני חושב, זאת עובדה. זה מה שאני חושב. ואם העובדה היא כזאת בעיניי, אז גם אם כולם יגידו לי אסור לך לחשוב ככה, בעיניי זאת העובדה. מה זה יעזור עכשיו? אתה יכול להגיד לי מאה אלף פעם, אני נורא רוצה לציית לך, אני רוצה לא להיות כופר, אני רק לא יכול. זאת לא דרישה שאני יכול לקיים. לכל היותר אני יכול להגיד לך מן השפה ולחוץ אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח. אני יכול להגיד את זה, להניע את שפתיי אני יכול, אבל אני לא יכול לחשוב את זה אם הגעתי למסקנה שזה לא נכון. אז מה זה יעזור? מה אתה כן יכול להגיד לי? אתה יכול לבוא מכוח סמכות מהותית ולא סמכות פורמלית. פה יש מקום לדון. אתה יכול להגיד יש אנשים נורא חכמים, יש אנשים שקיבלו מידע מהר סיני, לא יודע, יש להם איזה מקור מידע אחרים, ואז מה זה אומר? תאמין להם כי הם יודעים יותר טוב ממך. עכשיו פה גם זה טענה לא פשוטה, כי אם השתכנעתי שהם יודעים יותר טוב ממני, אז פשוט השתכנעתי שהם צודקים, אז לא צריך להגיד לי כלום. זה דרך לשכנע לחשוב אחרת. לא, ברור, לכן אני אומר, זה לא שאלה סמכותית אלא מה? אם אתה אומר לי שהם יודעים יותר טוב ממני ובאמת השתכנעתי שהם יודעים יותר טוב ממני, בסדר גמור, אז פשוט השתכנעתי שאני טועה, אין בעיה. אתה לא בא אליי מכוח דרישה סמכותית, אלא זה עוד נימוק שמשכנע אותי שאני טעיתי קודם ועיושיו הבנתי את הטעות שלי. לא, אבל לא השתכנעתי איך הם יודעים את זה. לא משנה לי, השתכנעתי שזה נכון, מה זה משנה? השתכנעתי שהם כנראה צודקים, זה כמו הרופא, אני לא יודע אנטומיה. נכון, נכון, אז מה הבעיה? אבל עדיין זה נכון מה שהוא אומר. ברגע שהשתכנעתי, אם הוא אומר לי לקחת את התרופה, אני באמת מאמין שהתרופה עובדת. אני באמת מאמין שהתרופה עובדת. אני לא יודע איך היא עובדת כי לא למדתי רפואה, אבל השתכנעתי שהתרופה עובדת. אז מה הבעיה? אני משוכנע שהתרופה עובדת בלי לדעת איך, אבל עדיין מסקנתי היא שהתרופה עובדת. אני לא לוקח את זה בגלל סמכות, אלא אני לוקח את זה כי השתכנעתי שזה נכון. לא השתכנעתי מתוך ידע ישיר, השתכנעתי באמצעים אחרים. בסדר, כל אחד ודרכי השכנוע שלו. בן אדם לא יכול להבין בהכל, אז הוא נעזר לפעמים במומחים. זה בסדר גמור. אז מי שחושב שיש מומחים בתחום המחשבתי, אגב אני לא בטוח בזה אבל יש כאלה שחושבים ככה, אז בסדר גמור, בעיניי זה לגיטימי אבל צריך להבין שזה לא מושגי סמכות אלא זה מה? פשוט השתכנעתי שזה נכון. בסדר, מי שמשתכנע משתכנע, זאת אמירה טאוטולוגית. אבל אתה לא יכול לבוא בטענות למי שלא השתכנע, כי מי שלא השתכנע מה אתה יכול לבוא אליו בטענות? תגיד לו הם יודעים יותר טוב ממך? אם תצליח לשכנע אותי בזה אני אשתכנע, אבל אם לא אז מה אתה רוצה ממני? אני לא מקבל את זה. אגב יותר מזה, גם רופא שיודע יותר טוב ממני רפואה לכל הדעות, כן? אם אני לא אשתכנע, אני אגיע למסקנה בטוח שהוא טעה פה, זה לא יכול להיות, בדקתי באינטרנט, התייעצתי לא יודע מה, כל מיני סיבות, הלכתי לרופא אחר, לא משנה, כל הרופאים, הגעתי למסקנה שכולם טועים, אז אני לא אקבל את מה שהם אומרים. יכול להיות שזה שטות, יכול להיות שאני טועה, לא חשוב, אבל אף אחד לא יכול לבוא אליי בטענות, כיוון שכל מה שהרופאים אומרים לי זה לא מכוח סמכות אלא מה? כיוון שהם יודעים אני אמור לקבל את מה שהם אומרים כי הם יודעים יותר טוב ממני, אבל אם יש לי שיקולים שבעיניי הם מספיק טובים ואני לא מקבל את מה שהם אומרים אז לא, אף אחד לא יכול לבוא אליי בטענות. מה, יש איסור לא לקבל את מה שהרופא אומר? זה לא הגיוני, כי אתה לא מבין בזה, אבל אם החלטתי שאני לא מקבל אז אני לא מקבל. יש מצב שבשני המקרים, גם בסמכות הפורמלית וגם בסמכות הלא, אם אתה לא מקבל את זה, התוצאה היא שאתה פשוט לא שייך לקבוצה. בסדר, אז אני לא שייך. זה בסדר גמור. שיוכים כל אחד יקבע לעצמו. אני רק אומר, אבל במובן של הטענה כלפיי שבאה לשכנע אותי מכוח זה שזה כפירה מה שאתה אומר, זו לא טענה רלוונטית. זה מה שנתכוונתי לומר. אתה יכול להגיד אחרי זה תוריד אותי לבור ואל תעלה אותי, אחרי זה לא יודע מה, תגיד שאני לא עולה לתורה, אני לא מצטרף למניין, בסדר, זה הכל שיוכים. לא רק בגלל התנאי, אלא גם האדם בעצמו שככה חושב. הוא צריך לקפוץ לבור ולא לעלות, מה הוא צריך לעשות? לא להצטרף למניין. מה? למה? הוא חושב שהוא צודק. איפה? מה הסמכות הפורמלית? מזה שכל מי שלא מאמין… איפה? מאיפה באה הסמכות הפורמלית הזאת? אם אין סמכות, יש סמכות פורמלית של חז"ל להגיד כאלה דברים? איפה? מאיפה יש סמכות פורמלית? מי אמר שיש סמכות פורמלית כזאת? אין סמכות פורמלית ביחס לעובדות. אין, קטגורית. לא לגמרא, לא לסנהדרין, לא לאף אחד. זה יכול להיות על התנהגות, זה לא על העובדות. לא, אבל זה מתחיל בעובדות. מי שאומר אני לא חושב… אבל ההתנהגות היא תוצאה של ה… הנורמות ההלכתיות פה הן תוצאה של עובדות. אז קודם כל תדון בעובדות. שמבחינת העובדות אף אחד לא יכול לדרוש ממני לקבל שהמשיח יבוא כי הסנהדרין החליטה שהמשיח יבוא. אם העובדה לדעתי שהמשיח לא יבוא, אז הסנהדרין יכולה לרקוד הורה. מה אכפת לי מה הסנהדרין החליטה? נכון שאין סנהדרין, אבל יש עוד איזה סמכות פורמלית. איזו סמכות פורמלית? לחשוב שהמשיח יגיע? אבל אני משוכנע שהוא לא יגיע. מה אתה רוצה שאני אעשה? לא, אבל בסוף צריך… כל מי שחושב לא ככה… אין בעיה, שיורידו אותי לבור. זה בסדר, מה אתה רוצה ממני? יכול להיות שגם אתה… שגם לי… אני צריך לקפוץ לבור? זה אבסורד גמור. מה זאת אומרת לקפוץ לבור? אני חושב שהם טועים, הסנהדרין, שהם אומרים שטויות. אז מה זאת אומרת לקפוץ לבור? זה לא אחת האמונות בכלל. זה לא משנה אם הם טועים או לא טועים. ודאי שזה משנה. הרי שזה כופר זה מי שלא מקבל את מה שהקדוש ברוך הוא אמר, אבל הקדוש ברוך הוא לא אמר את זה כי זה שטות. הרי שזו ההגדרה של כופר. זהו, נכון, אז שיורידו אותי הם לבור, אני לא אקפוץ לבור. וגם יש פה סמכות פורמלית שדרשה ממך להקשיב. אה? יש גם סמכות פורמלית. לא, סמכות פורמלית רק בתחומים שלא נוגעים למעשה. בתחומים שנוגעים למעשה אין דבר כזה סמכות פורמלית. לעובדה. לעובדה. אין דבר כזה שנוגע ל… אין סמכות פורמלית, גם לסנהדרין, גם לאותם אלה שבהקשר ההלכתי יש סמכות פורמלית, זה הכל בהקשר ההלכתי. זה מה שאני אומר. בהקשר העובדתי אין סמכות פורמלית לא כי אין לנו סנהדרין היום. כי אם הייתה סנהדרין היום, הסנהדרין לא יכולה לקבוע עובדות. אם הסנהדרין תקבע שעכשיו יום, זה לא יעזור, עכשיו לילה. אני בוחר את הדוגמה הזאת לא בכדי, כן? שאומרים לך על יום שהוא לילה ועל שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל. וזה… לא, אין דבר כזה. עכשיו, עכשיו לילה. לא יעזור שום סנהדרין שתעמוד פה. אלא אם כן הם ישכנעו אותי שהם אנשים כל כך נבונים ומפוכחים שכתוב בהם… שאני יש לי איזה שיבוש בראייה, אני לא יודע מה… כן, אז אם ישכנעו אותי בזה אני אקבל, אין בעיה. אני אקבל לא כי הם סנהדרין. אני אקבל כי השתכנעתי. אז לכן אין פה אף פעם תביעה מכוח סמכות. לכל היותר אתה יכול להשתמש בזה כטיעון משכנע. ואז או שתצליח לשכנע או שלא תצליח לשכנע. אוקיי, ומה זה שונה מלצוות עליך לאהוב, לשנוא, לא לחמוד? כלומר, זה גם דברים שבעובדה. לא, עכשיו זה משהו קצת שונה, שיכול להיות שאני יכול לשלוט על האהבה שלי ולאהוב מישהו שבאופן טבעי אולי לא הייתי אוהב אותו. אבל אחרי שאני עובד על עצמי אני גם אוהב אותו באמת. לא שאני אעבוד… אעבוד במובן של אעבוד עליי… אעבוד במובן של… כן. אתה יכול גם לעשות אבל איזהשהו דיסוננס קוגניטיבי, להגיד לגרום לעצמך להאמין במשהו למרות שאתה לא נוטה להאמין. לא, ואת זה אני לא אעשה. אתה אומר מלכתחילה… לא, אני לא אעשה את זה, כי למה להאמין במשהו שאני חושב שהוא לא נכון? הממ… טוב, יש פה… הטענה של הרב היא טענה נורמטיבית שזה המצב או טענה פרקטית? כלומר הטענה היא שזה טענה לוגית. מה זה לוגית? לוגית זה לא… לוגית אי אפשר לדרוש ממני לחשוב את מה שאני לא חושב, כי אני לא חושב את זה. מה זה שייך ללוגיקה? אפשר לדרוש ממך לעבוד על עצמך, לגרום לעצמך, למה לא? לא, כיוון שלעבוד על עצמי אין פירושו שאני מאמין בזה. אחרי שתעבוד על עצמך… לא, גם אז אני לא אאמין בזה כי עבדתי על עצמי. אפשר לדרוש ממני שמישהו יהפנט אותי ויגרום לי להאמין בביאת המשיח. אחרי ההיפנוט הזה אני לא מאמין עדיין בביאת המשיח. זה לא נקרא שאני מאמין בביאת המשיח. מישהו יהפנט אותי. זה גמרא בברכות בדף ט'. הגמרא אומרת שמה… הגמרא אומרת וינצלו את מצרים. מאן דאמר בעל כורחן, בעל כורחן. תנא חדא בעל כורחם של ישראל, תנא אידך בעל כורחם של מצרים. בסדר? אז הגמרא אומרת מה זה… מה זה בעל כורחם של מצרים? אז הגמרא אומרת שמה… אני לא זוכר את הפרטים, כתוב שם בדף ט'. גמרא מעניינת. בוא נראה. אני אנסה לפתוח. ברכות. רגע אחד, פתחתי פה… מסכת סוכה. סליחה רגע. מחפש את ה… אה הנה ברכות. וישאילו כן ט' עמוד ב'. אמר רב עמי מלמד שהשאילום בעל כורחם. איכא דאמרי בעל כורחם דמצרים ואיכא דאמרי בעל כורחם דישראל. מי זה בעל כורחם? או מצרים או ישראל. מאן דאמר בעל כורחם דמצרים דכתיב ונוות בית תחלק שלל. מאן דאמר בעל כורחם דישראל משום אטויא. ישראל לא רצו לסחוב את זה על הגב אז נתנו להם את כל הציוד הזה בעל כורחם של ישראל. ובעל כורחם של המצרים זה דכתיב ונוות בית תחלק שלל זאת אומרת סובבו להם את הראש כדי שהם יתנו לעם ישראל כאילו מרצונם כן זה הקדוש ברוך הוא בעצם איכשהו שינה את יחסם היפנט את המצרים שכנע את המצרים בעצם שהם נורא אוהבים את ישראל ויתנו להם את כל הדברים האלה זה נקרא בעל כורחם של המצרים. ואז בעל כורחם הרי זה מה שהם רוצים אחרי ההיפנוזה זה מה שהם רוצים נכון? נו זה נקרא בעל כורחם. אז אחרי שתעשה לי היפנוזה ואני אאמין במשיח זה לא אומר שאני מאמין במשיח זה פשוט ההיפנוזה זה לא אני. ואם ככה אז אי הכי נמי גם לגבי מצוות אהבת הגר אז זה שצריך לומר לא כי שמה אני עצמי עושה את העבודה הזאת אני חושב שבאמת צריך לאהוב אותו אם הקדוש ברוך הוא אומר שצריך לאהוב את הגר אז באמת צריך לאהוב אותו זה שהנטייה האישית שלי זה לא לאהוב אותו אז אני צריך לעבוד על עצמי כדי כן לאהוב אותו כי אני באמת מאמין שצריך. זה לא אותו דבר אז לכן אני אעבוד על עצמי כדי לעבוד על עצמי עוד פעם לא במובן של ולא תצליח לשקר לעצמך לעבוד על עצמי במובן שאני אעבוד עבודת המידות אני אעבוד על עצמי כדי לעשות את מה שבאמת אני חושב שצריך לא כי אתה מאמין שאתה צריך כן בדיוק אני מאמין באמת עכשיו אז אני מנסה להטמיע בתוכי את מה שאני באמת חושב שצריך ולא באמת מאמין אתה מאמין באמת שחשוב להאמין במה שהסנהדרין אמרו אף על פי שזה לא נכון לא לא אני מאמין שחשוב להאמין לא מאמין בדבר עצמו זה לא מעניין אז אני מקיים מצוות האמונה במה שהסנהדרין אמרו אבל לא מקיים מצוות האמונה במשיח זה לא כי אני לא מאמין במשיח זאת אומרת אי הכי נמי גם פה אתה כשאתה אוהב את הגר אתה מקיים את האהבה להשם שציווה לא לא אני אוהב את הגר אני במצב שאתה באמת אוהב כן אני אחרי שעבדתי על עצמי אני מגיע למצב שאני באמת אוהב את הגר מה אתה אומר ואז אתה אוהב אותו באמת עוד פעם עבדתי על עצמי זה לא עבדתי על עצמי הכוונה בעבודת המידות כן לא ששיקרתי את עצמי בכל מקרה השאלה מתחילה גם כי כי גם אם דורשים ממך לעבוד על עצמך הדרישה הזאת אין לה סמכות פורמלית כי היא מבוססת על לא היא יונקת מעובדה כאילו שאתה צריך להאמין בעובדה מסוימת שהיא לא נכונה בעיניי כן אז הדרישה הזאת עצמה גופה היא אין לה שום תוקף זה מה שאמרתי זה מה שאמרתי זה מה שאני אומר לא אתה מסביר משהו אחר לא אתה אומר אם הבנתי אותך נכון אתה אומר שאתה לא יכול לעבוד על עצמך אני אומר לא רק שאתה לא יכול אתה גם לא צריך לא ברור לא ברור אני גם לא צריך זה אותו דבר זה שני צדדים של אותה מטבע זאת אומרת גם אם אני אעבוד על עצמי אני לא מאמין בזה זה לא עניין של אני לא יכול זה לא עניין של חוסר יכולת אלא ברור שאין מקום לדרישה כזאת בכלל זה לא רלוונטי זה לא מה שאני חושב זה מה שאני חושב יכול להיות שאתה יכול להגיד הוא טועה והוא אנוס בדעתו לכן אני גם אומר שלא צריך להוריד אותי לבור אבל זה עוד עוד שאלה אבל אולי אי הכי נמי הציווי אולי אולי הדרישה היא לא מתייחסת לזה שהאמונה תהיה באמת לעומק ולעקביות זה לא עניין של עומק ועקביות זה לא נקרא להאמין במשהו לא נקרא להאמין אוקיי בסדר אבל אולי כאילו מי שכתב מי שסבר שיש שייך לומר שיש חיוב כזה אז לזה הוא התכוון כאילו שבפועל תחשוב ככה אז אני בעניין אז אני בעניין הזה אז הוא צריך לשכנע אותי בעניין הזה כי אני לא מסכים עם ההגדרה הזאת זאת אומרת להאמין במשהו זה להאמין במשהו לא לשכן בראש משהו לשכן בראש אם דבר מסוים נקרא בורר בורר יש סמכות פורמלית כן לא סמכות פורמלית לחשוב שזה באמת בורר סמכות פורמלית לא לעשות את זה לא לעשות את זה להתנהג על פי זה כן כן ברור אבל אני לא מסכים עם הסנהדרין אפילו כשהם אמרו כי זה לא עובדה בורר זה לא עובדה מבחינת אתה שואל אותי מה אני חושב על בורר זה עובדה שמה אין סמכות אבל מה לעשות כן סמכות יכולה גם הכנסת לא אומרת לי מה לחשוב היא אומרת לי מה לעשות או מה לא לעשות ואתה חושב שזה חוק של הכנסת שהוא לא נכון זאת אומרת נכון מותר לך לחשוב שזה לא נכון אף אחד לא דורש ממך לחשוב שזה נכון אתה צריך לעשות אז זה פשוט זה לוגיקה זה לא קשור משפטי או מחשבתי הלכתי פשוט אני חושב שזה לא אפשרי לוגי הנושא של אמונה במשיח לא מחייבת אותך למשהו מעשי לא זה לא סביב זה לעשות משהו לא לא אפילו אם אתה צריך נגיד להאמין מי מאמין להגיד להגיד פירושו לחשוב זה לא עוד משהו לא אם היית מחויב לעשות לעשות תשובה. ואם היית מחויב לעשות איזו פעולה נניח ללכת לאיזה מקום פעם בשנה ולהתפלל שהוא יגיע גם זה אני חושב שלא היית צריך לעשות. למה? כי זה נשען על עובדה? כיוון שזה התחיל מוקדם. ברור זה לא זה לא נקרא להתפלל לביאת המשיח אם אני לא חושב שהוא יגיע. לא להתפלל להקריב קורבן. להקריב קורבן בשביל שהוא יבוא? זה לא נקרא להקריב קורבן בשביל שהוא יבוא מה זה יעזור? הוא לא יבוא. אני צריך לעשות פעולה פורמלית בסדר תעשה פעולה פורמלית אבל זה כבר לא קשור למשיח. תעשה מה שאתה רוצה וזה לא אם אתה אני אמור לעשות מעשים שיביאו את המשיח כשאני לא חושב שיש משיח אף אחד לא יכול לחייב אותי לעשות דבר כזה. יכולים כמובן פורמלית אבל אין בזה טעם. ואת הפעולות בסך הכל צריך לעשות את הפעולה הפורמלית הזאת? מה? את הפעולה הפורמלית הזאת? אני לא הייתי עושה. אתה שואל אם צריך אני לא הייתי עושה. לא גם לא צריך כי זה כפי שאתה אמרת מקודם שכל חיוב שנשען על עובדה. כן לא הייתי עושה. לא הייתי עושה. לא הייתי עושה. לא גם לא צריך אבל כי אתה אמרת מקודם שכל חיוב שנשען על עובדה אז גם אין לו תוקף פורמלי. זאת טענתי אבל יבוא הסנהדרין ויגיד לא אנחנו חושבים שהחיוב יש לו תוקף גם בלי קשר לעובדה. אפילו אם אתה לא מאמין בעובדה תעשה את מה שאנחנו אומרים למרות שזה קשור לעובדה. כן הריגת כינה בשבת למרות שאתה בטוח שהכינה כן פרה ורבה ובעצם זה בעל חיים רגיל אבל הסנהדרין אומר לך תהרוג את הכינה עכשיו בשבת רק כדי להוציא מליבם של המינים שחושבים שכינה פרה ורבה. בסדר? תהרוג עכשיו את הכינה בשבת. אז עכשיו השאלה אם יש תוקף להוראה הזאת. תבין? כי הם בטוחים שכינה לא פרה ורבה. שאלה טובה אני לא בטוח. אני חושב שלא. אה זה כבר שלב נוסף זה לא קשור למה שאמרת קודם שאי אפשר לעשות. נכון לכן אמרתי פה הם יכולים לדרוש את הדרישה הזאת אני לא חושב שיש נגיד תוקף להוראות של הגמרא כשברור לי שהם ניתנו על בסיס טעות עובדתית בעיניי אין להם תוקף. אין להם תוקף לא צריך גם בית דין שיבטל אותם. מה ההבדל בין טעות מה רב אמר לי לבין טעות מה? מה? מה ההבדל בין טעות מה שרב שנחלק לבין מה שרב סבר? אין הבדל. נכון גם שמה אין סמכות. ואז איזה טעויות כן מקבלים? מקבלים איזה טעויות כן מקבלים סמכות פורמלית? טעות הלכתית. מה זאת אומרת במחשבות בדרשה באלוהים מה שהם עשו שמה. טעות הלכתית אני חושב שדבר כזה מותר לעשות אותו בשבת אבל הם הוציאו מדרשה או מסברה שאסור. טוב אני חושב שזה מותר אבל אני לא אעשה את זה בשבת. יש להם סמכות. איפה ההבדל בין זה לבין טעות מציאותית? כי במציאות אי אפשר זו לוגיקה זו אני אין לי מקור הלכתי למה שאני אומר עכשיו זה פשוט הבדל לוגי. אי אפשר לדרוש ממני לחשוב את מה שאני לא חושב. לא לא לא לא לחשוב מה ההבדל בין לומר שאם הם נראה לי שהם טעו בדברי הפרשנות אז אני צריך לעשות את מה שהם אומרים למרות שאני חושב שהם טעו. כיוון שפרשנות זה נורמה זה נאמר. לבין האמירה שאם הם טעו במציאות. כן אני מבין אני אומר כיוון שהפרשנות הפרשנות מניבה נורמות. וכשבגמרא וכשבתורה יש מושג של סמכות לחכמים אז אני אומר אם יש מושג של סמכות שגם עליו יש מקום לדון אבל זה כתוב. אם יש מושג של סמכות לחכמים זה כנראה על נורמות בלבד אני לא רואה שום היגיון להרחיב את זה למקום אחר. ולכן אני אומר במקום שהנורמות באות על בסיס טעות עובדתית אם הם עצמם היו מבינים את העובדות לאשורן גם הם לא היו אומרים את זה אז לא אז לזה אין תוקף להוראה שלהם. למרות שמישהו יכול להגיד שיש רוב הפוסקים אומרים שיש כך שזה לא לא דבר מופרך להגיד את זה. אני לא חושב ככה. אמרתי אבל זה עוד צעד זה עוד פרשייה. בזה זה גם תלוי אם אני בעצמי מצטרף למניין אם אני בעצמי מצטרף למניין אני יורד לבור. מה? בזה זה גם תלוי אם אני בעצמי מצטרף למניין אני יורד לבור. לא אבל זה לא אותו דבר. כי להצטרף למניין הבעיה היא השייכות שבזה או היציאה מן הכלל של זה. לא מחויבות לכלל. יציאה מן הכלל יכולה להיות גם אם הם טעו. לא לא כי הכלל הזה הוא כלל שבטעות מה זאת אומרת הכלל הזה מבוסס על על מה שהקדוש ברוך הוא לא אמר. אז אם אני לא מאמין במה שהקדוש ברוך הוא במילא לא אמר אז אין בזה שום יציאה מהכלל. זה יציאה מכלל השוטים. מי שיצא מכלל השוטים כן מצטרף למניין להיפך אולי הם לא מצטרפים למניין. אתה לא יכול להצטרף איתם למניין. לא אני יכול להצטרף איתם למניין כי אני ליברל אני מוכן לקבל גם שוטים למניין. אבל הם לא יכולים לא לקבל אותי. לשיטתי הם יכולים לזרוק אותי אבל אני אומר אני לא מרגיש שיש לי בעיה להצטרף למניין. בכל אופן הטענה היא שלגבי עובדות אין משמעות לסמכות פורמלית לגבי סמכות מהותית אז פה זה תלוי או שהשתכנענו או שלא השתכנענו. אם השתכנענו שהם באמת מבינים יותר מאיתנו ומה שהם אומרים זה כנראה נכון אז השתכנענו אז השאלה לא עולה. אבל בהנחה שלא השתכנעתי אז מה אתה רוצה שאני אעשה עם זה שהוא חכם גדול? יש חכמים גדולים מכל הכיוונים אומרים המון דברים כל מיני חכמים גדולים באמת חכמים גדולים לא בזלזול. מה אני אמור לעשות עם זה? כמו שאומרים תמיד הסטייפלר פעם נתנו לי ספר חיי עולם של הסטייפלר כן והייתי בשבוע ישיבה באיזו ישיבה בבני ברק הייתי עוד במדרשיה כד הוינא טליא שלחו אותנו לשבוע ישיבה באוהל יעקב בבני ברק והייתי שמה טיפל בנו איזה בחור נתן לי את הספר חיי עולם של הסטייפלר ושמה ראיתי שאם אתה שואל שאלות כאלה אז מה אתה חושב ש… אם להיתלות בחכמים לא תגיע לשום מקום. בסופו של דבר אתה צריך להחליט מה נראה לך סביר ולקבל את ההחלטות שלך. אין זה לא עוזר שום דבר. אז לא, אני אומר, יש משמעות למה שאדם חכם אומר, אבל אבל זו לא משמעות אבסולוטית. זאת אומרת בסדר, אוקיי, אני אשקול את זה עוד פעם אם בן אדם חכם אמר את זה. אני מסכים, אבל זה בטח לא שטות. אוקיי, אבל אחרי זה בסופו של דבר אני צריך לקבל החלטות. אז הטענה שבעצם יוצא שביחס לעובדות אי אפשר לדבר בכלל על סמכויות. אפשר לדבר לכל היותר על שכנוע. אפילו סמכות מהותית היא בעצם לא סמכות, היא רק שכנוע. השתכנעתי אז השתכנעתי, אבל לא שאני חייב לקבל את דבריהם כי הם חכמים. אלא הגיוני לקבל את דבריהם כי הם חכמים. זה לכל היותר מה שאפשר לטעון כלפיהם. ואז יוצא שבעצם כל… וזה המשמעות של סמכות מהותית. כן, כביכול תמיד. נכון, זו לא סמכות באמת. המושג סמכות שמה הוא בשימוש מושאל. נכון. זה בדיוק מה שאני אומר, נכון? אז לכן בעצם מה שיוצא זה שיש שאלה גדולה בכלל איך להתייחס לכל מיני עיקרים מן הסוג הזה. כי בעצם כשהרמב"ם קבע עיקרים, אנשים מבינים את זה כאיזושהי קביעה הלכתית. לא רק שהם מבינים קביעה הלכתית, באמת, הרי הרמב"ם כותב בשלושה מקומות בפירוש המשנה, שזה יקח לי הרבה זמן, אבל שלושה מקומות בפירוש המשנה הרמב"ם כותב שלא פוסקים הלכה בדבר שלא נוגע למעשה. בעניינים של פרשנות, של אמונות ודעות, של מחשבה, אין פסיקת הלכה בתחומים האלה. אבל הרמב"ם עצמו, זה יש מאמר של הנשקה, מאמר מעניין, שבשלושת המקומות שהרמב"ם מביא את זה בפירוש המשנה, שתבדקו את הסוגיות שבהן המשניות הללו עוסקות, תלכו ליד החזקה והוא פסק שמה הלכה. בשלושת המקומות שהרמב"ם אומר בפירוש המשנה שלא פוסקים הלכה בדבר שלא נוגע למעשה, בשלושת המקומות האלו הוא פסק את זה הלכה ביד החזקה. לא זוכר אפילו מה הוא מתרץ את זה. זה אחת הדעות כאילו? כן, זה לא נוגע למעשה וזה פוסק. זה איכשהו מצא לזה לא יודע, השלכה כנראה מעשית. לא זוכר כבר בדיוק את הדוגמאות, צריך לראות את הדוגמאות. אחד מהם זה בסוטה בפירוש המשנה, לא זוכר שיש עוד שניים. מה המאמר? איפה המאמר? לפני… יש כתב עת שיוצא בבר אילן, דעת זה נקרא נדמה לי, שבבר אילן לפני כמה שנים. לא זוכר אם זה היה ארבע חמש שנים או שש שבע משהו כזה. אבל זה לא זה דווקא מתאים למה שהרב אמר, כלומר לעניין הלכה, לעניין האמונה לא פוסקים הלכה למעשה, אבל למעשה אם יש בזה השלכה… לא, הרמב"ם קבע שזה דבר שלא נוגע למעשה. אז מה אתם רואים שזה כן נוגע למעשה? בכל אופן לענייננו אבל, יכול להיות שבאמת הוא פסק את המעשה שבזה, אבל לעניין מחשבה אתה יכול להישאר לחשוב מה שאתה רוצה, רק תעשה מה שצריך. כמו שדיברנו… בניגוד למה שאמרתי קודם. בסדר, אבל זה לא יודע, צריך להסתכל באמת עוד פעם על המקומות האלה כדי להיזכר. סתם נזכרתי עכשיו במאמר ההוא. בכל אופן אז הרמב"ם אומר שדבר שלא נוגע למעשה לא לא פוסקים הלכה לגביו. ומצד שני שלוש עשרה עיקרים הוא קבע וזה יש לזה השלכות, זאת אומרת מי שאפיקורוס שלא מאמין, כופר בעיקר, יש לזה כל מיני השלכות. אז כן הרמב"ם רואה את זה כאיזשהן אמיתות מחייבות. ואני מניח שמה שעומד מאחורי הדברים זה שהרמב"ם מבין את זה שזה איזשהו סוג של הלכה למשה מסיני. זאת אומרת זה פשוט מידע שקיבלנו מהקדוש ברוך הוא, אתה צריך לקבל את זה מכוח סמכות מהותית, לא מכוח סמכות פורמלית. שזה מה שהקדוש ברוך הוא אמר, וזה זה הכל. אם אתה לא… אתה לא יכול לא לקבל את זה כי הקדוש ברוך הוא אמר את זה. בסדר? עכשיו פה כמובן אפשר להתווכח עם הרמב"ם על זה גופא. נכון שאם הקדוש ברוך הוא אמר אני אקבל, רק השאלה אם הוא אמר. זאת אומרת שלוש עשרה העיקרים האלה לא לגמרי ברור לי מה מעמדם. זאת אומרת מה מהם הוא באמת מסיני ומסורת מסיני ומה מהם זה איזשהו פיתוח מאוחר יותר או בגמרא או אפילו אחרי הגמרא. הרי על הגשמות כבר העיר אפילו הראב"ד על הרמב"ם, כן, שרבים וטובים ממנו נכשלו בעניין הזה של הגשמת האלוקות, שהראב"ד גם מסכים עם הרמב"ם, אבל הוא רק אומר בסדר, אבל רבים וטובים ממך בדורות קודמים נכשלו בזה, זאת אומרת זה לא משהו שאפילו הגמרא קבעה אותו. ואצל הרמב"ם זה עיקר אמונה. זה נראה לי פעם שישראל לומן נראה לי כותב שזה המצאה של הרמב"ם. כן, שזה המצאה של הרמב"ם. זה ברור שזה הגזים, זה לא נכון שזה המצאה של הרמב"ם. אפשר להביא לזה ראיות מדורות קודמים. אבל נכון שאתה יכול להישאר בחיים גם אם אתה חושב אחרת, זאת אומרת אתה יכול להסתדר איכשהו עם המקורות או לפחות למצוא שיטות שזה מסתדר איתם או משהו כזה, גם אם אתה לא חושב כמו הרמב"ם. וזה הטענה של הראב"ד. אני לא חושב שזה זה ממש לא המצאה של הרמב"ם. זה זה מוגזם מה שהוא כתב שם. אז אני אומר שבמובן הזה למרות שאלו עובדות נגיד במובן ש… על המשיח. אז הטענה היא שאתה צריך לקבל את זה כי יש מסורת על זה. אז א', השאלה אם יש מסורת על זה, אולי כן אולי לא, אני לא בטוח, יש מקום לדון. מי אמר שזה באמת מסורת מסיני, שהקדוש ברוך הוא אמר שיהיה משיח, כבר חז"ל מדברים על זה שבתורה זה לא מופיע, אפילו למה בתורה זה לא מופיע. כך שאו שאני מקבל את זה, ועוד פעם, יכול להיות שזה באמת הלכה למשה מסיני, אבל נגיד שאני הגעתי למסקנה שאני לא, לא השתכנעתי שזה הלכה למשה מסיני, אני טועה בזה, אבל ככה אני חושב. ושוב פעם חזרנו לשאלה של עובדות, זאת אומרת או שכן או שלא, מה עכשיו יכולים לתבוע ממני? מעבר לזה, ככל שהדבר הזה יותר מתבקש גם הגיונית וגם, נקרא לזה אינטרסנטית, זאת אומרת יש עניין להגיד שיבוא המשיח בסוף, כן? זה ברור. כמו שליבוביץ' אמר המשיח תמיד צריך להגיע מתישהו, כי זה נותן לנו מוטיבציה להמשיך לעבוד, לא להתייאש. אוקיי? אז יש עניין גדול להמציא דבר כזה. זה כמובן בעצמו מעורר איזשהו סימן שאלה עד כמה המסורת הזאת היא באמת מסורת אותנטית. ואם היא לא מסורת אותנטית, אז מי אמר שאני צריך לקבל את זה? אם כן, גם אם כן, אני מקבל את זה כי השתכנעתי, כי אם הקדוש ברוך הוא אמר הוא כנראה יודע, אבל עוד פעם זה לא מכוח איזושהי סמכות. כך שבעצם בסופו של דבר אני בספק גדול לגבי מעמדם ההלכתי או הרעיוני, אני לא יודע, מעמדם של העיקרים בכלל באופן כללי. שאלה לא פשוטה כל כך בעיניי כל העיקרים, כי העיקרים, למרות שהם נוגעים בדברים שהם לכאורה לא אמפיריים, איך אתה יודע אם יבוא המשיח או לא? איך אתה מגבש עמדה לגבי זה שאם כן יבוא המשיח או לא יבוא המשיח? אין לנו כלים, אני לא רואה כלים למסורת ולפשוט את השאלה הזאת, נכון? אז לכאורה אתה אומר נו, אז זה מביא אותך לשתי מסקנות שאין לנו כלים. המסקנה הראשונה אומרת טוב, אז אם אין לך אז תקבל את מה שהמסורת אומרת, הרי אתה לא יכול להגיע למסקנה הפוכה, אז אין לך בסיס לא לקבל את מה שהמסורת אומרת. דבר שני, גם רבותינו שאומרים את זה הרי לא היו להם כלים להגיע לזה, אז איך הם הגיעו לזה? כנראה שהם קיבלו את זה מסיני, כי להמציא את זה לבד מאיפה להמציא את זה? אוקיי? אז אלו שתי מסקנות שיוצאות מזה שבאמת זו שאלה שקשה להכריע לגביה בכלים הגיוניים, תצפיתיים או אחרים. אבל בעיניי מצד שני זה גופא מעורר ספק, בגלל שזה שיש מוטיבציה גדולה להגיע לזה שיש משיח, עובדה שכל מיני דתות הגיעו למסקנות שכל מיני משיחים היו שמה, ואני מניח שרוב היהודים לא מקבלים את זה. אז איך הם המציאו את זה? היה להם מסורת מסיני? לא, הם המציאו את זה כי היה להם אינטרס ללכידות של הקבוצה להגיד שיש פה משיח, או שיהיה משיח, או כל מיני דברים מן הסוג הזה. וזה מביא אותנו ישר לתופעת משיחיות השקר. ותופעת משיחיות השקר זה בעצם מדגימה את התהליך הזה, איך קבוצה ממציאה לעצמה משיח לכל מיני צרכים. עכשיו, לפעמים זה ממציאה לעצמה משיח לכל מיני צרכים, לפעמים זה משיח שהוא באמת ובתמים מאמין על עצמו שהוא משיח, כן? זה לא משנה, אבל אנשים הולכים אחריו, למה? כי הם נוח להם או מתאים להם מאיזושהי סיבה להצטרף למהלך הזה. למה רק כי נוח להם? אולי כי הם באמת השתכנעו? יכול להיות, אבל בסופו של דבר הגעת למסקנה שמשיח שקר, אז איך הם השתכנעו? אז טוב, אולי הוא הצליח לבלבל אותם, ויכול להיות שזה גם נעזר בזה, כידוע תופעות משיחיות השקר פורחות בדרך כלל כשיש צרות. זה עובדה היסטורית ידועה. וכיוון שכך זה אומר שזה כנראה לא מקרה, כנראה, עוד פעם אתה יכול להגיד שזה מדגם לא מייצג. אבל כנראה שזה לא מקרה, אלא מה? כשאנשים בצרות הם יותר צריכים משיח, כשהם יותר צריכים משיח אז הם משתכנעים יותר בקלות שמישהו משיח. לך תשכנע היום שמישהו משיח כל מיני אנשים שחיים טוב, הכל בסדר אצלם, יותר קשה לשכנע אותם. אנשים שנרדפים וזה נותן להם את התקווה היחידה, אז קל להם להשתכנע שיש משיח. לכן אני אומר שכל הדברים האלה מעוררים ספק לגבי שני האספקטים שדיברתי עליהם קודם. כיוון שא', אתה רואה שכן אפשר להמציא משיח, ולא בהכרח זה בא מהר סיני, סליחה שאני פה מטיף לאפיקורסות, מטיף לפיקחון בעיניי. והדבר השני זה שזה גופא מעורר חשד בטענה שהמשיח הזה הוא מסורת, כי אם יש אינטרס אז מי אמר שזה נכון? כיוון שמי אמר שזה נכון, אז ברגע שאני כבר לא מקבל את המסורת שאומרת שיש משיח, אז למה להניח שיהיה? אומרים לי תמיד תראה, אין לך כלים להכריע שאין, בסדר, אבל מצד שני גם אין לי שום אינדיקציה שיש. במסורת מגיעה אליי ואומרת שיש. אוקיי? אז לכן שאלת משיחיות השקר היא שאלה מאוד משמעותית. זו לא שאלה, אני אומר את זה כי כמו שאני כבר רואה שאני לא מגיע לזה, אבל אנחנו נראה בהמשך שמשיח שקר זה מושג לא הלכתי. ולכן יש כאלה שיגידו שהוא לא מושג חשוב, למרות שלא הייתי, אין דיון מסודר בתופעת משיחיות השקר. זה גיליתי סביב העבודה של הבת שלי. אין דיון מסודר על זה. ולמה אין דיון מסודר על זה? כי זה לא שאלה הלכתית. אין שום איסור להאמין במישהו שהוא משיח אם הוא לא משיח. יש איסור נביא שקר, זה איסור מפורש, זה לאו מפורש. גם להיות נביא שקר וגם להאמין לנביא שהוא נביא שקר. אבל אין שום איסור להכריז על עצמך שאתה משיח למרות שאתה לא משיח, חוץ מהאיסור לשקר אולי, אבל לא אין איסור להכריז על דבר כזה משיח, ואין איסור לקבל את משיחיותו של מישהו שהוא משיח שקר. אם אתה חושב שאתה משיח אז אתה לא משקר. כן, בדיוק. זה בדימי מה שנקרא, זה לא שקר. אז אבל וגם אין איסור ללכת אחריו גם אם אני יודע שהוא משיח שקר, אבל אני רוצה ללכת אחריו, אין בזה איסור, לא עברתי איסור הלכתי. אז מה הבעיה עם כל תופעת משיחיות השקר? הבעיה היא לא האיסור שבזה. כן, הבעיה היא הנזקים שבזה. וזה מעורר שאלה, טוב, אז איך מגדירים מה זה משיחיות שקר? אם זו הייתה הגדרה הלכתית, אז היו קריטריונים הלכתיים שאומרים לי מה זה משיח שקר, מה זה לא משיח שקר. אבל איך אני יודע? אז טוב, אז מתבקש להגיד טוב, אני יודע לפי נידון על שם סופו. משיח שקר נידון על שם סופו, מה שאריק אמר קודם. בוא נראה אם הוא בסוף נהיה משיח או לא. אבל זה התירוצים של חבדניקים, אנחנו כבר מכירים אותם. או של רבי הלל שאין להם משיח לישראל. שמה? לא היינו ראויים, הוא היה משיח אמת, רק לא היינו ראויים, אז לכן הוא בסוף מת ולא בנה לנו את בית המקדש. הא לא מת, הנה נעלם, התנדף, ולא בנה לנו את בית המקדש. בסדר? אלה תירוצים שתמיד באים אחרי תופעת משיחיות השקר כי אתה צריך להגן על האג'נדה הזאת. לכל יש תירוצים. ואז זה אומר שבעצם אם אתה רוצה לטעון לקיומו של משיח שקר, אתה צריך איזשהו קריטריון שהוא קריטריון בריל טיים. כי אם אתה לא משתכנע בריל טיים שהוא משיח שקר, אז העתיד לא יעזור לך. כי העתיד תמיד יהיו תירוצים שאומרים טוב, לא זכינו ולכן זה לא התממש, אבל הוא בעצם היה משיח אמת. הבעיה אצלנו, לא אצלו. בסדר? ראויים היו ישראל שחזקיהו יהיה המשיח, אמרת? אבל לא זכו. חז"ל אומרים את זה כבר, לא, זה לא המצאה של דורות מאוחרים. זה בעצם הופך את השאלה לשאלה שלא ניתנת להפרכה. זאת אומרת, השאלה אם מישהו הוא משיח או לא. כי כל עובדה שתביא, אותו דבר. אבל הוא משיח שקר. איך אתה יודע שהוא משיח שקר? כי זה לא קרה? לא, לא זכינו. הוא התאשפז בסדר, כי לא זכינו. הוא השתגע בסדר, הוא היה משיח אמת. אני אומר את זה כי על הכל אתה יכול להגיד את זה, זאת אומרת, התירוצים, לא ננעלו שערי תירוצים. אנחנו חזקים בתירוצים. לא, אז אני אומר, בסופו של דבר קשה לקבוע קריטריון איך אתה קובע שמשהו הוא משיח שקר. בפרט שאלה הלכתית. אז מה, אז רק, זו מלחמה שהיא יותר סוציולוגית מאשר הלכתית. כי תופעת משיחיות השקר היא תופעה סופר מזיקה. אני לא כופר בחשיבות של המלחמה נגד משיחיות שקר, להפך, אני מאוד מאמין בזה. אבל מצד שני זו מלחמה שמאוד קשה לנהל אותה כי אין קריטריונים הלכתיים, אין קריטריונים היסטוריים, אז מה כן? אז יש פה שאלות, וזה כבר מתחיל להיכנס לנושא, יש פה שאלות מתודולוגיות שעולות בהקשר הזה. איך מבררים את המושג של משיחיות שקר? מה זה משיחיות שקר? איך להגדיר את המושג? עכשיו, לפני איך מגדירים את המושג, מה המתודה שבה נשתמש כדי להגדיר את המושג? לא מה היא ההגדרה. באיזו מתודה? במה אנחנו צריכים להסתכל? ברמב"ם? אין הגדרות כאלה. בהלכה? אין, ההלכה לא מגדירה מה זה משיח שקר ומה זה לא משיח שקר. כמעט ולא. אז מה כן? והתוצאה, כמו שאמרתי קודם, היא לא מספיקה. אז אין אפילו, שאלת המתודה היא שאלה בעייתית. כל מה שאני יכול זה לנסות להסתכל על ההיסטוריה, וזה מתודה מעגלית. להסתכל על ההיסטוריה, על מי החליטו בסופו של דבר בקונצנזוס רחב שהוא כן היה משיח שקר, ולנסות לזקק מתוך זה מאפיינים. ולא רק מאפיינים שהוא התבדה, כי אני אראה לכם שהיו משיחים שהתבדו ואמרו עליהם ולא אמרו עליהם שהם משיחי שקר. החל מחזקיהו, אבל לא רק עליו. זאת אומרת, זה שהוא התבדה בסוף זה לא אומר כלום. אתה צריך למצוא מאפיינים בריל טיים. לקחת את אותם שהכריזו עליהם שהם משיחי שקר ולנסות לראות איפה בריל טיים אפשר היה לראות את זה. מה בהתנהלות שלהם בעצם ביטא את משיחיות השקר. למצוא איזה מכנה משותף. כן, וגם אחרי שנעשה את כל זה עדיין יכול לבוא מישהו ולומר, אני לא מקבל את זה שהם היו משיחי שקר וממילא אל תוציא מפה קריטריונים. זה שהחליטו עליו שהוא משיח שקר, אז מה? מה זה הנח להם לישראל, אם לא נביאים הם, בני נביאים הם? אז לא, אני לא מקבל את זה. זאת אומרת, בכל מקרה אני פה באיזשהו מובן מניח את המבוקש. יש פה מתודה שהיא מתודה מאוד. כן. וגם אחרי שנעשה את כל זה, עדיין יכול לבוא מישהו ולומר: אני לא מקבל את זה שהם היו משיחי שקר, וממילא אל תוציא מפה קריטריונים. זה שהחליטו שהם משיחי שקר, אז מה? מה זה "הנח להם לישראל, אם לא נביאים הם בני נביאים הם"? אז לא, אני לא מקבל את זה. בכל מקרה אני פה באיזשהו מובן מניח את המבוקש. יש פה מתודה שהיא מתודה מאוד בעייתית בדיון הזה. אז זה רק הקדמה מתודולוגית. נעצור.