ספק והסתברות – בהלכה, במחשבה ובכלל – שיעור 41 – הרב מיכאל אברהם

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. אז אנחנו מתחילים את הפרק האחרון בסדרה הזאת ואני רוצה לדבר קצת על ספק ספיקא ותרי רובי, מכפלות הסתברותיות בעצם. קצת נגענו בדברים מסוימים לאורך הדרך אבל פה אני רוצה לתת איזשהו מבט קצת יותר שיטתי. אז אני אתחיל אולי עם הגדרה של ספק וספק ספיקא. אנחנו יודעים שהכלל בהלכה שספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא. לרוב השיטות ספיקא דאורייתא לחומרא זה בעצמו מדין תורה. לפי הרמב"ם זה דין דרבנן, זאת אומרת החובה להחמיר בספק דאורייתא היא עצמה חובה מדרבנן. אבל אני כרגע מתעלם מהעניין הזה. בשורה התחתונה בספק דאורייתא צריך להחמיר. מה קורה כשיש ספק ספיקא? ספק ספיקא פירושו יש לי ספק ועל גביו עוד ספק. במצב כזה אפילו בדאורייתא אנחנו מקילים. כן, אם יש לנו ספק ספיקא אז אפילו בדאורייתא אנחנו מקילים. עכשיו אני רוצה להבהיר קצת יותר את הסיטואציה. אז אני אתחיל אולי עם דוגמה. אני רגע אעשה פה שיתוף רגע. זה פשוט אבל אני בכל זאת הוויזואליזציה פה אני חושב תעזור לנו בהמשך. אז תסתכלו פה על הציור, על השרטוט שיש כאן. למעשה זה השרטוט, נגיד יש פה את הצומת הזאת, הצומת העליונה בעצם מתפצלת לשתי אפשרויות א' וב'. זה מצב של ספק. אם אפשרות ב' בעצמה מתפצלת לעוד שתי אפשרויות זה כבר ספק ספיקא. דוגמה, הבעל שהתחתן בא לאשתו והוא מוצא שהיא לא בתולה. ואז כן הבעל טוען פתח פתוח מצאתי. הסוגיות בתחילת כתובות. עכשיו יש לנו ספק מתי הבעילה הזאת קרתה. זאת אומרת בהנחה שזה באמת נכון שהפתח הוא פתוח אז יש לנו ספק אחד מתי קרתה הבעילה הזאת. אם היא קרתה לפני הקידושין אז האישה לא נאסרת. אז לכן זה לא מפריע לי. רק אם זה קרה אחרי הקידושין והאישה נבעלה למישהו אחר אז היא נאסרת. אז אם יש לי ספק אם זה קרה לפני או אחרי הנישואין אז מספק האישה נאסרת ספק דאורייתא לחומרא. אבל גם אם זה קרה אחרי הנישואין עדיין יש מקום להסתפק מה בדיוק הדבר שקרה. זאת אומרת העובדה שכרגע בתולים נקרעו היא יכולה לנבוע או מבעילה או ממוכת עץ. כן היא קיבלה איזה מכה כלשהי, נפלה, משהו כזה וזה מה שקרע את הבתולים. במצב כזה אנחנו בעצם נמצאים בספק ספיקא. ספק אם זה קרה לפני הקידושין או אחרי הקידושין, וגם אם זה קרה אחרי הקידושין ספק אם זה היה בעילה או שזו הייתה מוכת עץ. אז אתם רואים נחזור רגע לשרטוט. יש לנו בעצם ספק אם היא נבעלה לפני הקידושין שזה א' או אחרי הקידושין כן אז זה ב'. אם אנחנו נמצאים בצומת הזאת היא נאסרת. בצומת הזאת היא מותרת. אז אם היה לנו רק את החלק העליון ספק בין א' לב'. יש פה רעשים. ספק בין א' לב'. אני עושה מיוט לכולם אני מבקש לא להפעיל רק אם אתם רוצים לדבר. רגע. אוקיי. אז כן אז יש לנו בעצם ספק אם היא נבעלה לפני הקידושין או אחרי. עדיין יש לנו ספק האם זה היה בעילה או שהיא הייתה מוכת עץ. אז לכן זה ספק ספיקא. גם פה עקרונית אם זה קרה לפני הקידושין, יכול להיות לנו ספק אם זה היה מוכת עץ או שזאת הייתה בעילה, אבל הספק הזה לא רלוונטי כי בכל מקרה כך או כך היא לא נאסרת. זאת אומרת באופן עקרוני יכולתי לצייר גם כאן עוד שני ענפים. בדיוק אותם שני ענפים שיש פה, יכולתי לצייר אותם גם כאן. בסדר? אבל זה לא משנה כי בשניהם האישה יוצאת מותרת. אז בעצם יוצא שבסיטואציה מהסוג הזה, שימו לב, יש לנו למעשה שלוש שלושה מסלולים אפשריים. מסלול אחד זה זה, מסלול השני זה זה, והמסלול השלישי זה זה. המסלול הזה זה אומר שהיא נבעלה אחרי הנישואין וזאת הייתה בעילה. אז פה בעצם היא נאסרת לבעלה, נכון? אם אנחנו הלכנו על המסלול הזה אז היא נאסרת. אם זה היה אחרי הנישואין אבל זאת הייתה הכאת עץ ולא בעילה, אז היא מותרת. נכון? פה היא מותרת. אם זה היה לפני הקידושין, לא הנישואין, אם זה היה לפני הקידושין, אז היא גם מותרת. זאת אומרת, פה היא מותרת, פה היא מותרת ופה היא אסורה. יש לנו שלושה מסלולים שבאחד מהם היא אסורה ובשניים היא מותרת. אז נגיד אם כל התפצלות כזאת היא חמישים חמישים אחוז, אז מה הסיכוי שהיא אסורה?

[Speaker D] אפס שבעים וחמש? עשרים וחמש.

[Speaker E] עשרים וחמש.

[הרב מיכאל אברהם] הסיכוי שהיא אסורה, לא הסיכוי שהיא מותרת. הסיכוי שהיא אסורה זה רק המסלול הזה, שזה חצי, נכון? פה ירדנו לפה זה חצי, מכפילים את זה בעוד חצי, שזה אפס

[Speaker G] נקודה עשרים וחמש, רבע ממאה. כן.

[הרב מיכאל אברהם] אז רבע פה שהיא אסורה. מה קורה פה? יש רבע שהיא מותרת. מה קורה פה? פה זה חצי שהיא מותרת, נכון? לא רבע, כי הסיכוי שהיא נבעלה לפני הוא חצי. אז חצי ועוד רבע זה שלושה רבעים שהיא מותרת ורבע שהיא אסורה. אם הייתי עושה ציור שבו שני הענפים האלה היו מופיעים גם כאן, זאת אומרת כן, מוכת עץ או בעילה גם לפני הקידושין, אז היה יותר ברור ויזואלית, כי אז היה יוצא שיש לנו ארבע אפשרויות, כל אחת היא עשרים וחמישה אחוזים, בשלוש מהן היא מותרת ובאחת מהן היא אסורה. כן? לכן בעצם במצב של ספק ספיקא, ההתפלגות היא אחד לארבע, אחד לארבע לאיסור. אוקיי, זה בעצם ההנחה. אז אם מציירים או לא מציירים את ההתפצלות פה, זה לא ממש משנה. בסוף בסוף הסיכוי הוא עשרים וחמישה אחוזים, זאת אומרת אחד לארבע. עכשיו, אני רוצה להעיר הערה שתהיה מאוד חשובה גם להמשך. דיברתי על זה כבר, אבל אני רוצה להזכיר את זה שוב. הספקות שעליהם מדובר במקרה הזה, כן, ספק אם נבעלה לפני או אחרי וספק אם הוכתה עץ או נבעלה. אנחנו מניחים שמדובר בספק. ספק פירושו חמישים חמישים. זאת אומרת אם שתי האפשרויות זה שבעים שלושים או שישים ארבעים, אז זה לא ספק, אז זה רוב. נגיד אם יש רק ציור אחד, כן, נגיד שהיה רק הציור הזה, אני עולה רגע לציור למעלה, כן, נגיד שהיה רק הציור הזה, ורק הצומת העליונה שמתפצלת לשתיים, בסדר, אז היה ספק והיא הייתה אסורה. אבל מה קורה אם ההתפצלות היא לא חמישים חמישים? אלא נגיד שישים ארבעים. אז במצב כזה היא כמובן הייתה אסורה כי זה רוב, נכון? אם זה היה ארבעים שישים, אז היא הייתה מותרת. באופן עקרוני הולכים אחרי הרוב, נכון? מתי זה נחשב ספק ובספק הולכים לחומרא? כאשר הסיכויים ההדדיים זה חמישים חמישים. אוקיי. אותו דבר בחלק השני. גם פה זה חמישים חמישים. עכשיו, צריך להבין למה האפשרות שהיא נבעלה לפני הקידושין ואחרי הקידושין הן שוות משקל. למה אני מניח שזה חמישים חמישים? אני אפילו הייתי אומר יותר מזה, כן, הרי אם היא כבר נבעלה, רוב הסיכויים שזה קרה. לפני הקידושין, למה להניח שהיא מרשעת שעוברת את העבירה הזאת אחרי הקידושין? הרי יש אפילו היגיון מסוים לתת עדיפות לזה שהיא נבעלה לפני הקידושין. אבל נעזוב כרגע אפילו את הסברה הזאת, סתם, למה אני מחליט שזה חמישים חמישים? למה זה לא שבעים שלושים? אותו דבר ההתפלגות בין מוכת עץ לבין בעולה. גם בהתפלגות הזאת, למה אני מניח שזה חמישים חמישים? למה לא שמונים עשרים?

[Speaker D] אם אתה לא יודע כלום על המדגם, אז כאילו זה הנחה. אוקיי, למה להניח אחרת? לא יודע, כאילו אם אתה רוצה להניח אחרת, צריך להביא סיבה.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת שבעצם זה מה שאנחנו פוגשים כאן, וזה נקודה, הערה מאוד חשובה, שאני חומר שהרבה אנשים מפספסים אותה. מה שאנחנו פוגשים כאן זה מה שקראתי בעבר ספק נגטיבי. ספק נגטיבי פירוש הדבר שאין לי מידע. אם אין לי מידע ויש לי שתי אפשרויות, חמישים חמישים. אז זה לא חמישים חמישים באמת כי אני יודע שהסיכוי הוא שווה לשני הצדדים. זה חמישים חמישים מחמת בורות, לא מחמת ידע. אני יכול להגיע לחמישים חמישים כי אני פשוט יודע שאחוז הנשים שנבעלות לפני ואחרי הקידושין זה חמישים אחוז, נגיד, לצורך הדיון. אם הייתי יודע, זה היה ספק פוזיטיבי. אבל בדרך כלל זה לא המצב במקרים האלה, אלא הספק הוא ספק נגטיבי. כיוון שאין לי מידע, אני לא יודע כלום. יש פה שתי אפשרויות, אין לי שום סיבה להעדיף את האחת על השנייה, אז ההנחה היא שמבחינתי זה חמישים חמישים.

[Speaker G] למה אגב, למה אתה לא מכניס לכאן הסתברות של הדברים? הרי מוכת עץ זה מאוד מאוד נדיר. בהחלט משהו.

[הרב מיכאל אברהם] גם בעילה של אישה בעולה זה מאוד נדיר.

[Speaker G] בעילה של אישה בעולה, זה לא

[הרב מיכאל אברהם] שאישה נשואה, התכוונת, כן.

[Speaker G] זה נדיר? כן.

[הרב מיכאל אברהם] נו, אין דרך להכניס את זה. אני לא חושב שיש דרך להכניס את זה.

[Speaker G] כן, אבל מצד שני בהלכה למשל אנחנו אף פעם לא פוסקים…

[הרב מיכאל אברהם] רגע, אחד אחד. אני

[Speaker G] אומר שלמשל אם אני כרגע שם את זה בצד ואני מתייחס להלכה שנכתבה בזמן הנישואין וחופות וכולי, וזה אנחנו קוראים כל הזמן, אנחנו מתייחסים לספק כי ספק גמור גם אם היא בעולה וכולה, וטוענים שהבן אדם כביכול לא רוצה לתת כתובה, אז אנחנו פשוט שמים את זה בספקות. זה מה שנפסק. לא הבנתי. זאת אומרת, נכון להיום, כן, כשעושים חופה, בא בן אדם לרבנות, רוצה לעשות חופה עם בחורה וכולי, לא שואלים אותה היא בעולה או לא.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, זה

[Speaker G] לא עניין של רבנות וכולי. זה בכתובה יכתבו בכל אופן שהיא כלה מעולה לת וכולי וכל הסיפור וכולה. זאת אומרת, אנחנו מלכתחילה בכוונה, גם אם הם חיו כמה שנים לפני זה…

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל איך זה נוגע אלינו? מה השאלה?

[Speaker G] לא, כי יש פה הסתברות של הדברים.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת, אנחנו לא נכנסים, לא שואלים את השאלה כדי לא לבייש אותה או מכל מיני סיבות, לא משנה כרגע, אבל זה לא סטטיסטי. אני מדבר כרגע על מקרה, עזוב את כל השיקולים האלה של לא לבייש או כן לבייש, אני מדבר על החשבון הסטטיסטי, בסדר? אז אני אומר כאן מדובר…

[Speaker H] הרב, אתה אומר שמאוד נדיר שאישה מקודשת תיבעל למישהו אחר, אוקיי, אבל למה לא להפעיל רובא דליתא קמן לפני הקידושין?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת?

[Speaker H] לא יודע. לא, זאת אומרת יש רוב, או נגיד שרוב הבחורות בעולות או שהם לא בעולות, ולפני הקידושין, ולכן לא נתחיל עם ספק שקול בהתחלה. זה לא יהיה ספק נגטיבי שלא יודעים שום דבר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה טעות, זה טעות סטטיסטית. ביחס להרי אני יודע שהיא בעולה.

[Speaker H] מה?

[הרב מיכאל אברהם] אני יודע שהיא בעולה!

[Speaker H] לא, יש פה ידיעה. לא, אני אומר לפני, לפני הקידושין, למה לא נפעיל רוב?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא משנה, אני יודע שהיא בעולה. הרי עכשיו כשהיא באה, עכשיו המצב כרגע הוא אני יודע שהיא נבעלה לפני הנישואין. נישואין, לא קידושין. עכשיו השאלה היא רק כמה לפני הנישואין. אז אתה לא יכול להשתמש בסטטיסטיקה של הנשים, הסטטיסטיקה הכללית של הנשים שלא נבעלות לפני הקידושין, כי מתוך הנשים שכן נבעלו לפני הנישואין, אתה לא יודע כמה מהן זה היה לפני הקידושין. אתה מבין מה אני אומר?

[Speaker H] בניתן, מה שכאילו בניתן.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, זה הסתברות מותנית. כמו שדיברנו, אם אתם זוכרים, דיברנו על הדוגמה של חזקה מה שתחת יד האדם הוא שלו. ולכאורה אנשים בדרך כלל מבינים שרוב החפצים נמצאים אצל הבעלים שלהם, אבל זה לא נכון, כיוון שזה, זה נכון לגבי… זאת אומרת האם הרוב באמת, מה, בדרך כלל דווקא התובע הוא השקרן? ברוב, במרבית המקרים התובע הוא השקרן ולא הנתבע? לא רואה סיבה להניח את זה. לכן זה תמיד צריך להיזהר מסטטיסטיקה שאנחנו עושים על קבוצה גדולה כשיש לנו בעצם כבר מידע שממקד אותנו בתת קבוצה. ולא ברור שתת הקבוצה הזאת ההתפלגות לגביה זה כמו ההתפלגות בקבוצה הגדולה, כי יכול להיות שהמדגם הזה הוא לא מדגם מייצג. אוקיי? ולכן גם במקרה הזה יש לנו פה מידע שהאישה הזאת נבעלה לפני הנישואים. זאת אומרת זה מידע נתון. עכשיו, אז אם ככה אנחנו כבר בתוך תת קבוצה של סך הנשים בעולם. בתוך תת הקבוצה הזאת אני כבר לא יודע אם רוב הנשים לא נבעלו לפני הקידושין. להיפך, כמו שאמרתי קודם, אני הייתי אומר להיפך. אם היא כבר נבעלה, למה להניח שהיא עשתה את זה באיסור אחרי הקידושין? יותר סביר שהיא עשתה את זה לפני הקידושין.

[Speaker G] אולי זה מה שצריך להגיד? מה? אולי זה מה שצריך להגיד?

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, יכול להיות. הגמרא לא אומרת את זה. יש מקום להתלבט באמת למה. אבל ודאי וודאי שאין את הרוב ההפוך. כן.

[Speaker D] הרב, אבל אם אתה אומר שאתה תמיד צריך חמישים חמישים, וברגע שאין לך מידע על המדגם או לא יודע על התוצאות, כאילו על מה שאתה מתעסק בו, אז אתה מניח שזה חמישים חמישים? אז יוצא שכאילו הספקות זה רק במצב שאין לך באמת מידע? כי להגיע לחמישים חמישים זה בלתי אפשרי כאילו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, בסדר, כי אי אפשר לצמצם אתה אומר. אי נמי. כן.

[Speaker D] כאילו אני שואל אם חמישים חמישים זה בדווקא חמישים חמישים או שזה…

[הרב מיכאל אברהם] תראה, יש מצבי ביניים שבהם יש לי איזשהו מידע די ברור אבל זה לא ממש אפשר לצמצם. זה בין 51-49 לבין 49-51. משהו בין לבין. נגיד אני רואה בן אדם מולי, השאלה היא אם הוא איש או אישה. אז אני יודע התפלגות הנשים והגברים בעולם זה חמישים חמישים פלוס קצת לטובת הנשים, אוקיי? אז זה לא, אז אי אפשר לצמצם, אבל כאן הייתי מוכן לשמוע מישהו יגיד לי שזה נחשב ספק שקול פוזיטיבית. אוקיי?

[Speaker I] כן, זאת אומרת זה לא באמת חמישים חמישים זה כאילו משהו…

[הרב מיכאל אברהם] כן, אף פעם אתה לא יכול לדעת בוודאות. אפילו אם היית יכול לצמצם ובמדגם היית מגלה שזה בדיוק חמישים חמישים, אבל בקבוצה הכללית מי אמר שהמדגם מייצג אותה בדיוק? בסדר? אז בקבוצה הכללית אתה אומר אז יכול להיות שזה 52-48. אז לכן כל מושג הצמצום לא רלוונטי בכלל לסוג כזה של חישובים, כי הוא לכל היותר יכול להופיע במדגם, אבל לא בקבוצה הכללית שאותה אני דוגם.

[Speaker D] הבנתי. אבל אין איזה רף מסוים שאתה אומר כאילו מפה אתה חייב לעצור? נגיד 48-52, תגיד לי שזה לא תופס?

[הרב מיכאל אברהם] אני לא חושב, תראה, אין רף כמותי כזה כללי. יש איזה הסתכלות של אדם סביר, לא יודע. אדם סביר רואה את ההסתברות של גבר מול אישה כחמישים חמישים, או עץ מול פלי נגיד במטבע, שגם שם זה לא חמישים חמישים, אז זה מקובל לחשוב שזה חמישים חמישים.

[Speaker D] למה לא? כאילו מטבע הוגן, למה לא חמישים חמישים?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא חמישים חמישים. לא, מה זה מטבע הוגן כן, רק אף מטבע הוא לא הוגן.

[Speaker D] אף מטבע לא הוגן? למה?

[הרב מיכאל אברהם] כאילו מה, למה אף מטבע לא הוגן? כי יש ציור שונה בעץ ובפלי. ויש, אני נדמה לי שהזכרתי את זה באחד המפגשים הקודמים, קראתי לפני לא יודע כמה חודשים או שנה, לא יודע כמה זמן, לפני לא כל כך הרבה זמן, קראתי איזה מאמר שמישהו בדק. אין אף מטבע בעולם שזה חמישים חמישים. איך אתה יכול לדעת?

[Speaker D] אבל אתה צריך לדגום את זה מיליארד פעם.

[הרב מיכאל אברהם] הוא עשה את זה על הרבה מאוד הטלות ואף אחד מהם לא יצא חמישים חמישים. וואלה? בסדר, תמיד יכול להיות כמובן שאם תמשיך לאינסוף זה כן יהיה חמישים חמישים, אבל הוא כנראה מצא התכנסות די עקבית. אפשר לבדוק את זה. אגב, כן.

[Speaker G] ולמה אתה מתייחס לספק דווקא כחמישים חמישים? אמרת לפני שאם זה רוב אז זה רוב אז אין פה ספק, אבל אני חושב שבכל שאלה שיש שם איזשהו ספק קטן זה תלוי בהתייחסות לספק. למשל, אני אביא דוגמה שיהיה יותר ברור, למשל אם אנחנו נמצאים במקום שנמצאים יהודים ומגישים אוכל, אז יש סיבה להקל בבדיקת הכשרות, ואם אתה נמצא במקום עם גויים גם אם אומרים לך כשרות יש סיבה להחמיר, למשל משום מה? משום הספק בהגשה של המאכלים. או שמא במקרה ואם כתיבות של ספר תורה וכולי, יש לנו הרבה ספיקות בבן אדם שכתב ויש לנו הרבה סיבות להקל. ומה השאלה? לא, הרב אמר שחמישים-חמישים תמיד צריך להיות בספק. אבל זה תלוי, זה לא באמת ככה. אם יש לך מאה אחוז של שאלה שיש בה עשרים וחמש שלושים אחוז ספק, זה תלוי בהתייחסות שלך אל הספק הזה בשביל לקבוע אם זה ספק או שזה רוב.

[הרב מיכאל אברהם] לא מבין, לא מבין את העניין. לא מבין מה אתה אומר.

[Speaker G] לא, אני שאלתי למה בספיקות זה תמיד חייב להיות חמישים-חמישים.

[הרב מיכאל אברהם] לא מחייב, ספק מוגדר כחמישים-חמישים. זה לא חמישים-חמישים, זה רוב.

[Speaker G] רוב קובע שזה לא ספק?

[הרב מיכאל אברהם] כן, הולכים אחר זיל בתר רובא, הולכים אחרי הרוב בהלכה מעיקר הדין. עוד פעם, יש חומרות בהרבה מקומות שלא סומכים על הרוב, אבל מעיקר הדין הולכים אחרי הרוב, כן.

[Speaker G] רגע, למשל, סתם שאלה כללית, במראות? נו. אז לא הולכים ככה.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, יש מקומות שבהם מחמירים לא ללכת אחרי הרוב. מעיקר הדין הולכים אחרי הרוב בהלכה. זה כן. אבל לא, רוב זה חמישים ואחד אחוז. חמישים וחמישים פלוס אפסילון, זה רוב. זו ההגדרה. הבנתי, כן.

[Speaker G] פשוט לא הבנתי למה צריך להיות דווקא חמישים, כי יש הרבה פעמים שלא הולכים אחרי הרוב ומתייחסים לזה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אז יש הרבה מקומות שבהם אנחנו מחמירים, גם ביוחסין מחמירים, בסדר, מחמירים בהרבה מקומות, אבל זו חומרה מדרבנן. מדאורייתא הולכים אחרי רוב. אז בקיצור, אז אני חוזר לענייננו, אז בעצם הספיקות שמופיעים במקרה הזה, נבעלה לפני הקידושין אחרי הקידושין, או מוכת עץ או בעולה, אלה ספיקות נגטיביים. ספיקות נגטיביים מבחינתנו נחשבים כספקות שקולים. אני קורא לזה חמישים-חמישים למרות שזה לא באמת חמישים-חמישים, אבל אנחנו מתייחסים לזה כספק שקול, כיוון שאין לנו שום מידע אחר ואין לנו סיבה להעדיף את זה על זה. אם אתם זוכרים, הבאתי לזה כמה דוגמאות בעבר. דיברתי על מצב שבו נגיד אני מטיל מטבע ואני לא יודע אם המטבע הוגנת או לא. אוקיי? אם תגיד שאני יודע שהמטבע הוגנת, אז הסיכוי לעץ הוא חמישים, סיכוי לפלי הוא חמישים, ופה זה ספק אם זה יפול על עץ או על פלי, ספק פוזיטיבי, כי הוא נובע מידע. אני יודע שהמטבע היא שקולה, היא מאוזנת. אבל מה קורה במטבע שאין לי שום מושג לגביה? לא יודע אם היא הוגנת, לא יודע כלום, הכל יכול להיות. עכשיו שואלים אותי על מה להמר, על עץ או על פלי או בכמה אני מהמר על עץ. התשובה היא חמישים אחוז. למה? כי אין לי שום מידע אחר, אני לא יכול להעדיף את הפלי על העץ או להפך, ולכן באופן נגטיבי אני מתייחס לזה כספק שקול, חמישים-חמישים. אפשר לראות את זה מכיוון אחר בהלכה. עושים אבחנה בין ספק של חתיכה אחת וספק של חתיכה משתי חתיכות, דאיקבע איסורא. מה זאת אומרת? יש לי חתיכה אחת שהיא ספק חלב ספק שומן. חלב אסור לאכול, שומן מותר לאכול אם אתם לא בדיאטה. ויש פה, יש לכם ספק אם זה חלב או שומן. זה ספק של חתיכה אחת. עכשיו אתם לא יודעים, אין לכם מידע מה הסיכוי שזה חלב או שומן. זה ספק מחמת בורות. אתה לא יודע אם זה חלב או שומן, ולכן מבחינתך זה ספק שקול, או חלב או שומן. מה קורה במצב שיש לך חתיכה אחת משתי חתיכות? זאת אומרת, יש פה לפניך שתי חתיכות, אתה יודע שאחת חלב ואחת שומן, אתה רק לא יודע מי ממי. עכשיו אם לקחת אחת, ועכשיו אתה שואל את עצמך אם אתה יכול לאכול אותה, התשובה היא לא. למה לא? כי יש חמישים אחוז שהיא חלב. אבל זה חמישים אחוז פוזיטיבי, לא נגטיבי. כיוון שאתה הרי יודע שיש פה חתיכת חלב ויש פה חתיכת שומן, שאחת מהן היא חלב ואחת שומן, אתה רק לא יודע מי הוא מי. זה מקביל למטבע הוגנת. ההתפלגות של חמישים-חמישים פה היא התפלגות פוזיטיבית, לא נגטיבית. ספק של חתיכה אחת זה ספק נגטיבי, כמו מטבע שאתה לא יודע לגביה שום דבר. עדיין ההנחה היא שאני מתייחס לזה כספק שקול, כחמישים-חמישים, אבל זה ספק נגטיבי, לא ספק פוזיטיבי, ואנחנו נראה בהמשך, האבחנה הזאת מאוד חשובה, והרבה אנשים מתבלבלים בה, כולל פוסקים, מתבלבלים בה, זאת אומרת טועים לגביה. אז דיברנו על היחס בין ספק לבין ספק ספיקא, ואמרתי שיש ספק נגטיבי וספק פוזיטיבי. ברוב המקרים הספיקות שבהם אנחנו עוסקים זה ספיקות נגטיביים. ברוב המקרים. ספיקות נגטיביים כי אין לנו איזשהו מידע. מוצק שההתפלגות היא באמת חמישים-חמישים, להיפך, בדרך כלל אנחנו לא יודעים שום דבר, ממילא ההנחה היא שיש שתי אפשרויות שוות משקל, ולכן לדידנו ההתפלגות היא חמישים-חמישים. עכשיו, זה לגבי הספקות שראינו. עכשיו אני רוצה לדבר על רובא דרובא. מה קורה כשאנחנו נמצאים בסיטואציה כמו שראינו בשרטוט, נחזור אליו רגע, אבל הצמתים שבהם אנחנו מתעסקים לא מתפלגות חמישים-חמישים אלא יש פה רוב. אז תראו, נגיד שיש פה רוב הסיכויים שהיא נבעלה לפני הקידושין, מיעוט הסיכויים שהיא נבעלה אחרי הקידושין. וגם אם נבעלה אחרי הקידושין, שזה קרה אחרי הקידושין, רוב הסיכויים שזה מוכת עץ, מיעוט הסיכויים שזאת הייתה בעילה. זה נקרא רובא דרובא. מה זאת אומרת? יש פה רוב כפול להיתר, נכון? זאת אומרת, רוב אחד שהיא נבעלה לפני הקידושין, שמונים אחוז נגיד לצורך הדיון, השמונים אחוז שמותרת. מבין העשרים אחוז שאסורה, זה עדיין לא כל העשרים אחוז שאסורה, כי שש-עשרה אחוז מתוכם שזה היה מוכת עץ אחרי הקידושין, ורק ארבעה אחוז, עשרים אחוז מתוך עשרים, רק ארבעה אחוז זה שהיא נבעלה אחרי הקידושין. אז במצב כזה שימו לב, יש לי תשעים ושישה אחוז שהיא מותרת וארבעה אחוז שהיא אסורה. זאת אומרת הרוב הופך להיות רוב מאוד מוצק, מאוד משמעותי. נכון שגם ברוב בודד הולכים אחרי הרוב, ברובא דרובא זה כמובן עוד יותר חזק. יש מצבים שברוב אנחנו מחמירים, אבל ברובא דרובא אנחנו מקלים.

[Speaker G] זה לא סתירה לוגית פה? שומע?

[הרב מיכאל אברהם] זה לא

[Speaker G] סתירה לוגית?

[הרב מיכאל אברהם] למה?

[Speaker G] אני אסביר. זה שהיא נבעלה, רוב הסיכויים שהיא נבעלה לפני הקידושין, אז היא כבר מותרת מתוך זה שהיא נבעלה לפני הקידושין. עכשיו אנחנו אוספים לזה עוד איזשהו נתון, מוכת עץ, אבל לנתון הזה אין שום שום צורך בגלל שהיא

[הרב מיכאל אברהם] נבעלה, במקרה הזה היינו מתירים אותה גם על בסיס צומת בודדת, השמונים אחוז מספיק כדי להתיר אותה. זה לא מוסיף כלום. לא משנה. אבל אני אומר, עדיין יש בהלכה מקרה שקוראים לו רובא דרובא.

[Speaker G] לא, זה נכון, פשוט פה

[הרב מיכאל אברהם] בנושא, והמקרה הזה, זה המקרה שתיארתי כאן, זה נקרא רובא דרובא. עכשיו, בחלק גדול מהמקרים מספיק רוב בודד כדי להתיר, ולכן אין חשיבות לזה שאנחנו עוסקים פה ברובא דרובא כי גם רוב בודד לבד מתיר. אבל הרי אתה עצמך הערת קודם שיש מצבים בהלכה שרוב לבד לא מספיק, אנחנו מחמירים למרות שיש רוב להיתר. במצבים כאלה לפעמים בתרי רובי, ברובא דרובא אנחנו מקלים.

[Speaker G] מסכים, חד משמעי. רק שאמרתי שמוכת עץ בזמן שהיא נבעלה, זה כבר סותר את זה קצת לוגית. מה פתאום?

[Speaker E] לא הבנתי. אם

[Speaker G] הבחורה, אם היא נבעלה, ממש נבעלה, הייתה עם גבר, אז היא לא מוכת עץ.

[הרב מיכאל אברהם] אם היא נבעלה אז היא לא מוכת עץ.

[Speaker G] יפה, זהו זה מה שאמרתי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל זה לא הניסוח, הניסוח הוא בשאלה אם זה קרה לפני הקידושין או אחריהם, ועל צד שזה קרה אחרי הקידושין השאלה היא מה קרה, זה בעילה או הכאת עץ. בסדר? ברור שאם היא נבעלה אז היא לא מוכת עץ. זה לא ה…

[Speaker D] הרב, אבל ברובא דרובא, זאת אומרת אם יש לך צומת בודדת עם תשעים ושישה אחוזים וארבעה אחוזים, זה התייחסות שונה?

[הרב מיכאל אברהם] נגיע, נגיע עוד מעט, נגיע עוד מעט. בכל אופן, אני לא דוחה אותך בקש, אני בדיוק עומד להגיע לזה ואני רוצה לעשות את זה שלב-שלב. אז הנקודה היא שרובא דרובא, ושוב פעם אני מתייחס לכל הדברים האלה כמכפלות הסתברותיות. בהסתברות מציירים ממש עצים כאלה, והסתברות של כל מסלול זה מכפלת ההסתברויות. אז אם פה יש חמישים אחוז ופה חמישים אחוז, אז ההסתברות להיות פה היא עשרים וחמישה אחוז. פה זה עשרים אחוז ועוד עשרים אחוז, אז ההסתברות להיות פה היא ארבעה אחוז. אפס נקודה שתיים כפול אפס נקודה שתיים. אוקיי? זאת אומרת, בעץ הסתברותי אנחנו תמיד מכפילים את ההסתברויות. אם אנחנו עוברים את המסלול הזה למשל, אז פה הסיכוי להיות הוא שש עשרה אחוז. שמונים אחוז, ואת השמונים אחוז הזה אנחנו מכפילים בעשרים אחוז, אז זה שש עשרה אחוז. בסדר? פה זה רק צעד אחד, אז זה שמונים אחוז, לא מכפילים אותו בכלום. אוקיי? אז זה המכפלות, זה בעצם הדרך שלנו להתייחס לסיטואציות השונות. אנחנו נראה בהמשך שההכפלות האלה הם לא באמת עם משמעות הסתברותית, אבל נוח לחשוב על זה בצורה הסתברותית. אז זה לגבי רובא דרובא להיתר. אבל שימו לב, ברגע שנכנס פה עניין של רוב, אז זה יכול לעבוד גם הפוך. בוא נגיד שהסיכוי לא' הוא עשרים אחוז והסיכוי לב' הוא שמונים אחוז. אז פה, אם היה הספק הבודד רק הצומת הזאת הייתה, אז האישה הייתה אסורה, נכון?

[Speaker A] וכתובתה הייתה מאה.

[הרב מיכאל אברהם] אז היא בעצם לא, סליחה, לא כתובתה מאה, לא הייתה מקבלת כתובה בכלל. אז אם היא נבעלה, אם אם הסיכוי שהיא נבעלה שזה קרה אחרי הקידושין, אז זה שמונים אחוז, ועכשיו פה יש עוד פעם התפלגות, יכול להיות למשל ששמונים אחוז, שעשרים אחוז שזה בעילה ושמונים אחוז שזה מוכת עץ. בסדר? אז שמונים כפול עשרים זה שש עשרה אחוז שהיא אסורה ושמונים וארבעה אחוז שהיא מותרת, נכון? זה לא ארבעה אחוז, זה שש עשרה אחוז, אבל עדיין זה מיעוט, נכון? עדיין בסך הכל רוב הסיכויים שהיא בעצם אסורה, סליחה, שהיא מותרת. אוקיי, מה קורה אם זה היה שמונים אחוז וגם זה שמונים אחוז ופה זה עשרים אחוז? אז הסיכוי שהיא אסורה פתאום נהיה שישים וארבעה אחוז, זאת אומרת רוב הסיכויים שהיא אסורה. זאת אומרת שכאשר הצמתים האלה הם צמתים לא שקולים, זאת אומרת שיש פה רוב לאחד הצדדים, המצב מסתבך. זאת אומרת יכול להיות מצב שבו אנחנו נגיע, כשאני מדבר על תרי רובי זה תמיד כאשר הרוב הראשון הוא כבר רוב להיתר ועל גביו יש עוד רוב להיתר. זה נקרא רובא דרובא. זאת אומרת שתמיד האפשרות המותרת היא עם הסיכוי הגבוה יותר. אבל כל הסיטואציות האחרות בציור כזה שההתפלגויות הם רוב אבל רוב לא לאותו כיוון של היתר, זה כבר לא יהיה רובא דרובא. נכון? פה המצבים כבר יהיו הרבה יותר מסובכים. באופן הפשוט בעצם, אם אנחנו עושים פה חשבון הסתברותי, אז בסוף בסוף כשנעשה את ההכפלה מה שיצא לנו זה ההסתברות שיצא לנו. אם יצא לנו שש עשרה אחוז אז יש פה רוב, אם יצא שישים וארבעה אחוז אז אין פה רוב. לא אכפת לי שזה התקבל מהכפלות, בסוף בסוף יש לי רוב. אוקיי. עכשיו הנקודה החשובה שצריך להבין פה זה שיש הבדל בין רוב לבין ספק. מה ההבדל? שבספק עשיתי אבחנה בין ספק פוזיטיבי לספק נגטיבי. יש

[Speaker C] מצבים

[הרב מיכאל אברהם] שבהם אני לא יודע שום מידע אם היא נבעלה לפני או אחרי, אז אני מניח שזה שקול, חמישים חמישים. זה קראתי ספק נגטיבי. יש ספק שבו אני יודע שההתפלגות היא חמישים חמישים, זה ספק פוזיטיבי. ואמרתי קודם שהספקות שמדובר עליהם כאן הם ספקות נגטיביים. מה קורה ברוב? ברוב בדרך כלל אין דבר כזה רוב נגטיבי. אם אני יודע שזה שמונים אחוז, זאת אומרת אם אני לא יודע שום דבר אז זה לא רוב, זה ספק שקול נגטיבי, אבל ספק שקול. כשאני מניח שזה רוב זה אומר שאני כבר יודע, כי אם לא הייתי יודע זה היה ספק שקול. אז אני מניח שאני יודע. עכשיו אם אני יודע שיש פה רוב, אז הרוב פה הוא רוב פוזיטיבי. אין דבר כזה רוב נגטיבי כי כל דבר נגטיבי הוא לא רוב, הוא ספק. לכן כשאני מדבר על רוב אז בהגדרה זה רוב פוזיטיבי. ברוב אין דבר כזה רוב נגטיבי לכאורה. בסדר? מבינים מה שאני אומר?

[Speaker A] אבל זה כאילו לא יכול להסתדר ביחד?

[הרב מיכאל אברהם] מה? רוב בהגדרה הוא פוזיטיבי כי אם הוא היה נגטיבי הוא לא היה רוב. כי מה זה נגטיבי? נגטיבי זה שאין לי מידע. אם יש לי שתי אפשרויות ואין לי מידע, אז ההתייחסות שלי אליהם זה כאילו שהם שקולות. זה ספק.

[Speaker G] אז אם שתי

[הרב מיכאל אברהם] האפשרויות האלה לא שקולות, זאת אומרת שיש פה רוב ולא ספק, זה אומר שיש לי מידע, שזה לא נגטיבי.

[Speaker D] טוב, אז זה תלוי בשאלה שלך, נגיד אני לא יודע אם אתה רוצה נגיד תשעים אחוז ויש לך שמונים אחוז.

[הרב מיכאל אברהם] לא, בהלכה זה או חמישים אחוז או רוב. אוקיי.

[Speaker G] זה יוצא שנגטיב זה מינוס ופוזיטיב זה פלוס, כן?

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי.

[Speaker G] נגטיבי זה תמיד זה יורד למינוס לספק ופוזיטיב זה פלוס שזה…

[הרב מיכאל אברהם] ספק נגטיבי וספק פוזיטיבי שניהם ספקות. יש ספק בגלל העדר מידע ויש ספק בגלל מידע. אבל ברוב תמיד יש מידע, כי אם לא היה מידע זה לא היה רוב, זה היה ספק. אבל מתמטית,

[Speaker G] אם אני עושה את זה כאפס, אם אין לי, נגטיב אני יורד לכיוון המינוס, זה אומר שאין לי שום דבר, אני נשאר בספק. בפוזיטיב כשאני עולה עם איזשהו מידע זה הופך להיות רוב.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא. יש גם ספק פוזיטיבי. לא כל דבר פוזיטיבי הוא רוב. קח ספק שיכול להיות פוזיטיבי. ספק שהמטבע שאני יודע שהיא הוגנת, הספק אם יצא עץ או פאלי הוא ספק פוזיטיבי. יש לי מידע, אבל זה ספק.

[Speaker G] הווי אומר שכל מידע שאתה מקבל נוסף על אפס עושה את זה כפלוס. אם

[הרב מיכאל אברהם] יש לך מידע מעבר לשקול. כן. בסדר. אבל מידע כשאני דיברתי על פוזיטיבי דיברתי על מידע בכלל, למה דווקא מעבר לשקול? יש מידע שנותן לי את השקילות עצמה. זה ספק פוזיטיבי. בסדר? אבל זה לא מדויק מה שאמרתי עכשיו. זאת אומרת, כל הדברים האלה יהיו מאוד חשובים להמשך. לכן אני רוצה שתשימו לב טוב להבחנות האלה, הן מאוד פשוטות אבל צריך לתת עליהן את הדעת כי אחרי זה בגלל זה מתבלבלים מאוד בסוגיות האלה. ברוב יש מצב גם של רוב נגטיבי, בניגוד למה שאמרתי קודם. לכאורה תמיד ברוב יש מידע ולכן רוב במהותו הוא תמיד פוזיטיבי ולא נגטיבי. אבל זה לא נכון, לא מדויק. למה? כי הרבה פעמים יכול להיות מצב שיש לי הערכה ברורה שיש רוב הסיכויים לטובת אחת האפשרויות, אבל אין לי חישוב כמה רוב זה. שבעים אחוז, תשעים אחוז, שמונים וארבעה אחוז, לא יודע לחשב. אבל ברור לי שהרבה יותר סביר ש-א' מאשר ב'. לדוגמה, בן אדם נפל לתוך הים ולא ראיתי אותו יוצא, בסדר? אז רוב הסיכויים שהוא טבע, נכון? אבל יש איזשהו סיכוי שהוא יצא שמה ולא שמתי לב. במים שאין להם סוף למשל, נגיע לזה בהמשך. אוקיי? עכשיו אני לא יודע לכמת מה הסיכוי פה, אבל עדיין אני יודע לומר שרוב הסיכויים שהוא טבע. מה זה אומר? שיש לי רוב אבל עדיין נגטיבי. הוא נגטיבי במובן הזה שאין לי מספרים שמתארים כמה הרוב הזה. שמונים אחוז, שבעים אחוז, תשעים ושלושה אחוז, לא יודע לחשב.

[Speaker J] אבל הרב זה לא מחמת בורות?

[Speaker H] מה? אתה מחליף את ההגדרה של הנגטיבי עכשיו, כי בהתחלה… נכון, נכון, ברור.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה ברור. יש פה מידע מסוים אבל לא מידע מוחלט. למה זה חשוב? כי תראו, אם למשל אנחנו הולכים פה לעץ הזה, ויש לנו רוב, כמו שאמרתם קודם, מישהו שאל קודם למשל, יש לנו רוב נגיד שמונים עשרים. בסדר? עכשיו יש לי פה עוד פעם שמונים עשרים. אז עכשיו יש לי בעצם ארבע אחוז מול תשעים ושישה אחוז, נכון? זה החשבון שעשינו קודם. מה זה משנה? גם שמונים עשרים וגם תשעים ושש ארבע זה רוב וזה רוב ובהלכה הולכים אחרי הרוב. אז מה אכפת לי אם זה רוב או תרי רובי? אבל יש מצבים שבהם הסיטואציה לא כל כך פשוטה. כי אמנם יש רוב אבל אני לא יודע להכפיל את הסיכויים האלה. תראו למשל, תחשבו על מצב שבו נגיד שפה יש עשרים אחוז ופה יש שמונים אחוז, בסדר? אבל פה יש עשרים אחוז ופה יש שמונים אחוז.

[Speaker A] אוקיי,

[הרב מיכאל אברהם] אז שמונים כפול עשרים זה שש עשרה אחוז פה. אבל מה קורה אם הסיכוי פה הוא זה שמונים וזה עשרים, ופה זה ארבעים אחוז מול שישים? אז זה שלושים ושתיים אחוז יוצא, נכון? מה קורה אם פה יש שישים ארבעים, בסדר? ופה יש תשעים עשר? אז שישים כפול תשעים… חמישים וארבע אחוז, נכון?

[Speaker C] אבל

[הרב מיכאל אברהם] אם זה שישים כפול שמונים, אז זה ארבעים ושמונה אחוז, זה כבר פחות מחמישים אחוז. נכון? זאת אומרת, כאשר יש לי פה שני רובים, הסיטואציה בסוף היא לא ברורה. יכול להיות שיהיה רוב להיתר, יכול להיות שיהיה רוב לאיסור, תלוי מה היחס בין הרובים. האם רוב אחד מקזז את הרוב השני או לא מקזז את הרוב השני. אבל את זה הכל אני יכול להגיד אם אני יש לי נתונים מספריים כמה כל רוב כזה שווה. זה שישים-ארבעים וזה תשעים-עשר. אבל אם זה רובים נגטיביים, אם זה רוב נגטיבי שאני לא יודע להגיד מה הסיכוי של א' מול מה הסיכוי של ב', אבל אני יודע שיש יותר סיכוי לב'. כאן כבר אני לא יכול להכפיל מספרים באופן

[Speaker J] פשוט, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] אז זה לא מבוררות. לא

[Speaker J] הבנתי. אם יש רוב זה לא מבוררות.

[הרב מיכאל אברהם] זה מבוררות חלקית. זאת אומרת, אני יודע שזה לא ספק, את המידע הזה יש לי. אבל אין לי מידע כמה הרוב. אז זה בוררות מסוימת. ביחס לרוב זה אני קורא רוב נגטיבי. בסדר? אוקיי. עכשיו במצב כזה, במצב כזה לא נגיד אם הייתי אומר לכם תראו, יש פה רוב לב' מול א', בסדר? ויש רוב לב' אחד מול ב' שתיים. עכשיו אני שואל האם בסיטואציה כזאת זה מותר או אסור? מותר. לא. למה? לא נכון. בגלל שזה תלוי בשאלה מהו כל רוב. למשל, אם זה שמונים מול עשרים, בסדר? וזה שישים מול ארבעים. שמונים כפול שישים אחוז זה ארבעים ושמונה אחוז. יוצא פה שיש

[Speaker F] רוב להיתר. אני לא מתייחס עכשיו לרגע למתמטיקה. אני אומר ככה, מהרגע שיש בצומת השנייה רוב לאחד ב', דהיינו למוכת עץ, כל ה- לא לא לא, סליחה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אחד ב' זה מוכת עץ, אני מדבר כשיש רוב לטובת הביעילה.

[Speaker F] לא לא, זה ברור. אני מדבר אבל כשיש רוב לטובת מוכת עץ, מבחינתי אפילו אם יהיה מאה אחוז שזה היה לאחר הקידושין, היא צריכה להיות מותרת.

[הרב מיכאל אברהם] ברור, אבל זה מתמטיקה. למה אתה אומר שזה לא מתמטיקה? זה מאה אחוז כפול רוב, זה תמיד יצא פחות מחמישים אחוז לאיסור.

[Speaker F] לא, המאה אחוז, המאה אחוז הוא לרעתי, לרעת האישה.

[הרב מיכאל אברהם] ברור, אבל מתוכו יש מיעוט לאיסור. נכון. אז תכלס אחרי הכפלה יוצא שיש פה מיעוט לאיסור.

[Speaker G] רגע הרב,

[Speaker F] אבל אני רוצה להגדיר את זה אחרת. אני רוצה להגדיר שמהרגע שבצומת השנייה יש רוב למוכת עץ, לא מעניין אותי יותר הנתונים שלפני כן.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, בגלל שפה מספיק רוב אחד. אמרתי. אבל אם יש, אבל אם יש רוב לטובת הביעילה, למשל,

[Speaker H] אם

[הרב מיכאל אברהם] יש רוב לטובת הביעילה, אז לא ברור מה הדין. זה נכון, אם לב' מול א' יש שמונים אחוז, וב' שתיים הוא שישים אחוז מול ב' אחד, אז הסיכוי שהיא אסורה הוא ארבעים ושמונה אחוז. זאת אומרת שיש רוב להיתר. למרות שבשני הצמתים היה רוב לאיסור. בכל אחד מהצמתים היה רוב לאיסור.

[Speaker F] אז זה אני לא מבין איך אתה מגיע לזה.

[הרב מיכאל אברהם] הנה, אני מסביר עוד פעם. נגיד עשרים אחוז שנבעלה לפני הקידושין, שמונים אחוז שנבעלה אחרי.

[Speaker F] נכון. עכשיו יש ארבעים אחוז שהיא מוכת

[הרב מיכאל אברהם] עץ, שישים אחוז שהיא בעולה. אוקיי. בשניהם יש רוב לאיסור, נכון? שישים-ארבעים. נכון. אבל מה הסיכוי שהיא אסורה באמת? שמונים אחוז שזה קרה אחרי הקידושין, כפול ארבעים אחוז שהיא נבעלה והיא לא מוכת עץ, זה אומר שזה שלושים ושתיים. ארבעים ושמונה.

[Speaker H] או ארבעים ושמונה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, שלושים

[Speaker H] ושתיים.

[הרב מיכאל אברהם] שמונים כפול שישים זה ארבעים ושמונה.

[Speaker H] הרב, למה אתה מנסח את הקו הראשון ב' שהיא נבעלה? לא, שהיא לא בעולה. והשני קווים הבאים זה או מוכת עץ או בעילה. למה? כי ב' זה שהאירוע קרה אחרי הקידושין.

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע מה היה האירוע.

[Speaker H] אבל האירוע קרה אחרי הקידושין. כן. אז אבל אי אפשר להגיד אז שהיא אסורה. זה עדיין נחשב, זה יהיה תלוי בשתי הדרכים האלה.

[הרב מיכאל אברהם] בטח. אם זה היה ספק בודד, אם לא היה ספק בהמשך.

[Speaker F] נכון, אבל

[הרב מיכאל אברהם] כיוון שיש לנו ספק אם היא נבעלה או מוקת עץ, אז זה תלוי ביחסים. אז אני מסב את תשומת לבכם לזה, שגם אם בכל אחד מהצמתים יש רוב לאיסור, ברוב דרובא, רובי כזה, עדיין לא בטוח שיש רוב לאיסור. זה תלוי בשאלה כמה הרוב הזה וכמה הרוב הזה.

[Speaker F] תעשה עוד פעם את ה, תעשה רגע עוד פעם את החישוב המתמטי. אמרת שמונים שמונים.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. פה שמונים, בסדר? ופה יש ארבעים מול שישים. נכון. אז עכשיו עשרים אחוז שהיא נבעלה לפני הקידושין. כן. מה הסיכוי שהיא מוקת עץ אחרי? שמונים כפול ארבעים, שזה שלושים ושניים אחוז. אוקיי. נכון? שלושים ושניים ועוד עשרים זה חמישים ושניים. מה שנשאר זה ארבעים ושמונה אחוז.

[Speaker F] עכשיו בשביל לאסור, אבל אני חושב שיש פה איזושהי, לפחות מבחינה לוגית, לא נראה לי משהו הגיוני. אני נעצר קודם כל בצומת הראשונה ואומר לפי מה שעכשיו קורה כאן היא אסורה. לא. היא אסורה מפני שזה נעשה אחרי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, רק אם היא נבעלה היא אסורה, אבל יכול להיות שהיא מוקת עץ.

[Speaker F] זאת אומרת, זה תלוי אחד בשני. אתה לא יכול לעצור בצומת הראשונה מפני שאתה בעצם לא יודע מה המהות.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, לכן יש את הצומת השנייה. הצומת הראשונה לא מובילה אותך לדד אנד. דד אנד זה סוף המסלול, אתה חייב ללכת עד סוף המסלול בשביל לקבוע דין.

[Speaker K] למה לא להכריע כל ספק בנפרד? מה? למה לא להכריע כל ספק בנפרד?

[הרב מיכאל אברהם] למה כן להכריע כל ספק בנפרד?

[Speaker K] כי כל ספק לגופו.

[הרב מיכאל אברהם] מה, אבל גם בספק ספקא הכל ספק לגופו. נכון? לא, אבל לא, בספק ספקא הולכים לכולא. לא, המהלך פה מאוד

[Speaker K] ברור, אם בשתיהם יש רוב, אם בשתיהם יש רוב להיתר.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה משנה?

[Speaker K] אם באחד יש רוב לאיסור אז לא נלך להיתר.

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי, אבל יש פה רוב לאיסור אבל זה איסור מותנה, תלוי אם זה מוקת עץ או בעולה.

[Speaker K] נכון. אין לך רוב אפילו, למה להגדיר את זה כרוב? מה? פשוט למה לא להכריע כל נקודה, כל דיון לגופו?

[Speaker F] אתה לא יכול להכריע בצומת הראשונה כי אתה לא יודע מה משמעותו של הפתח מצאתי כי אתה צריך קודם לברר מה המקור שלו, אז אתה לא יכול בכלל להגיע לשום,

[Speaker K] אחרי זמן, אחרי הזמן.

[הרב מיכאל אברהם] אתה יכול, אם שואלים מה הסיכוי שהוא היה אחרי הזמן, התשובה רוב הסיכויים שהוא היה אחרי הזמן.

[Speaker F] נכון, אבל מה

[הרב מיכאל אברהם] קרה, אבל מה קרה, אנחנו נשאלים מה קרה שם אחרי הזמן.

[Speaker G] לא, המהלך פה מאוד ברור, מאוד ברור, חד משמעי. אוקיי. כי הצומת הראשונה לא נותנת לנו שום דבר.

[הרב מיכאל אברהם] כן. קיצור, ההכרעה צריכה להיות על כל הסיפור הזה. אגב, נדמה לי שדיברנו על פרדוקס השפיטה, לא? חושב שהזכרתי אותו. מה, מפעלים? לא, פרדוקס השפיטה זה ששופטים פוסקים את הדין באופן שהולכים אחרי הרוב. מה?

[Speaker D] דיברנו על זה שיש מאה?

[הרב מיכאל אברהם] זה נכון, זה בדיוק המצב כאן בעצם. זאת אומרת, אם היית מכריע כל שאלה בנפרד היית מגיע לתשובה שונה מאשר כשאתה מכריע שתי השאלות יחד. כן, פרדוקס השפיטה זה נגיד שיש שני אנשים שחתמו חוזה ביניהם. עכשיו ראובן טוען ששמעון הפר את החוזה כי הוא עשה איקס. ושמעון טוען שתי טענות: א', לא עשיתי איקס, ב', גם אם עשיתי איקס, החוזה לא אוסר לעשות איקס. טענה ראשונה היא מעשית עובדתית והטענה השנייה היא טענה משפטית. אוקיי? הוא טוען את שתי הטענות לחילופין, בסדר? עכשיו בית המשפט צריך להחליט. עכשיו יש שופט אחד אומר שהוא לא עשה את המעשה איקס אבל החוזה באמת אוסר לעשות את זה. זאת אומרת הוא פוסק לטובתו עובדתית ונגדו משפטית. שופט שני פוסק נגדו משפטית ולטובתו עובדתית. ושופט שלישי פוסק נגדו גם עובדתית וגם משפטית.

[Speaker C] אז אם תלכו אחרי

[הרב מיכאל אברהם] השורות התחתונות של שלושת השופטים ייצא שהרוב אומר נגיד שהוא חייב, צריך לראות את הטבלה מול העיניים, אבל נגיד. אבל אם תכריעו את השאלה העובדתית על פי הרוב ואחרי זה תכריעו את השאלה המשפטית על פי הרוב ותסכמו את התשובה. תגיעו לתשובה הפוכה. זה פרדוקס השפיטה ואגב הבאתי לזה דוגמה ממעשה שהיה בבית המשפט העליון פה בישראל, מצאתי מקרה שהיה בדיוק כזה.

[Speaker C] מקרה שאיכשהו הייתי

[הרב מיכאל אברהם] מעורב בו בעקיפין בלי לדעת אפילו. איזה זוג שביטלתי להם את הקידושין ואז פתאום הבן שלי הראה לי שהחבר'ה האלה כבר עברו סאגה משפטית ארוכה כולל בית המשפט העליון, ואז פתאום גיליתי את הפסק דין המשעשע הזה בבית המשפט העליון שהוא ממש הטבלה של פרדוקס השפיטה.

[Speaker G] כן, כי כל פעם יש להם רוב אחר בשאלה.

[הרב מיכאל אברהם] כן.

[Speaker F] מה היה אבל בפועל?

[הרב מיכאל אברהם] בפועל הולכים אחרי שורות תחתונות, גם בהלכה וגם בחוק. לא, מה היה שם?

[Speaker F] אתה יודע מה היו העניינים?

[הרב מיכאל אברהם] כן כן, אני יכול לשלוח לינק אם אתה רוצה, יש לי טור על זה.

[Speaker F] כן, אני אשמח.

[הרב מיכאל אברהם] אני מתאר שם הכל עם מקורות, תוכל לראות גם במקורות. איזה מספר? אני אחפש אחרי זה, לא זוכר בדיוק. זה מעניין. בכל אופן אז הטענה מה שאני רוצה לומר זה שבסופו של דבר גם פה כמו בפרדוקס השפיטה אנחנו שופטים את כל המקרה, לא כל צומת לחוד. כי אנחנו בסוף בסוף רוצים לדעת אם היא אסורה או מותרת, לא מעניין אותנו אם היא נבעלה לפני או נבעלה אחרי, אין לזה שום נפקא מינה.

[Speaker A] אם זה קרה לפני או אם זה היה שתי עדויות בבית דין או משהו בסגנון הזה זה אופציה שהיו מחלקים את זה לשתיים? לא הבנתי. אם יש אופציה בעולם שהיינו מחשבים את זה כשתי ספקות?

[Speaker F] לא, אי אפשר.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא רואה איך, עדות זה לא ספק, עדות זה ודאות. אוקיי. אז בסופו של דבר אני אומר כדאי מאוד להסתכל על זה בצורה של מכפלות כי זה מבהיר את המבנים שיש לפנינו, אבל צריך לזכור טוב טוב שיש גם בספק יש מקרה של ספק נגטיבי ושם אנחנו עדיין עושים מכפלות כאילו שמדובר באמת ב-50 אחוז. אבל ברוב נגטיבי כבר אי אפשר לעשות מכפלות. כי ברוב נגטיבי אם אין לך את המספרים אתה לא יכול לעשות מכפלה. אם יש לך את המספרים אתה יכול לעשות את המכפלה ולא ברור מה יצא, תלוי במספרים. בסדר? עכשיו אבל

[Speaker L] גם בפרדוקס השפיטה הולכים אחרי שורה אחרונה?

[הרב מיכאל אברהם] זאת שאלה מעניינת, אני מדבר על זה שמה באמת, שאלה קשה. שאלה קשה. אבל זה ככה בכל העולם ככה הבנתי

[Speaker G] לפחות.

[Speaker K] יש מקרים ששופטים כן מחלקים כל מקרה לגופו כאילו, הם אומרים בנושא הזה והזה הסכמנו, הסכימה דעת

[הרב מיכאל אברהם] הרוב, ובנושא הזה והזה לא. לא, אתה יכול לכתוב בנושא הזה הסכמנו ובנושא הזה לא הסכמנו, אבל פסק הדין קובעים על פי רוב בשורות תחתונות. אני קראתי את פסק הדין של בית המשפט העליון, הם כתבו את הנימוקים, אני קראתי, אני יודע. הם כתבו שהיה רוב פה ככה והיה רוב פה ככה, אבל הפסק דין היה רוב של שורות תחתונות. טוב בכל אופן אז כמה זה רוב?

[Speaker K] מה? מכמה זה רוב? מ-51?

[הרב מיכאל אברהם] מה?

[Speaker G] משתיים נגד אחד.

[Speaker K] מכמה זה נחשב רוב?

[הרב מיכאל אברהם] כן, כל חמישים פלוס אפסילון.

[Speaker K] וכל הספק זה חייב להיות 50 אחוז מדויק?

[הרב מיכאל אברהם] כן. ולכן אני אומר שבדרך כלל כשאתה מדבר על ספק, אין

[Speaker K] אף פעם כזה מצב.

[הרב מיכאל אברהם] בדרך כלל כשאתה מדבר על ספק זה ספק נגטיבי, כי ספק פוזיטיבי זה כמעט לא קורה, למרות שכמו שהערתי למעלה, זה יכול לקרות כמו נשים מול גברים או מטבע הוגנת שזה לא בדיוק 50-50 עדיין אי אפשר לצמצם, אבל בהסתכלות הנורמלית שבן אדם סביר הוא רואה את זה כ-50-50. אבל בדרך כלל הספקות הם באמת ספקות נגטיביים, לא פוזיטיביים וגם ברוב.

[Speaker F] אבל במשפט פלילי יכול להיות שאתה לא תצטרך להגיע לשורות התחתונות שאתה תעצור עוד לפני כן אם יהיה לך עובדות שהמשמעות שלהן שהוא עשה את המעשה, אז אתה תצטרך ללכת הלאה רק כדי לראות אם הוא עשה את זה בכוונה או לא עשה את זה בכוונה כי הצומת השנייה היא כבר לא תשפיע על המעשה עצמו.

[הרב מיכאל אברהם] היא לא תשפיע על המעשה עצמו אבל נגיד אם הוא עשה את המעשה לא בכוונה נגיד שהוא יוצא זכאי. אז זה אותו דבר בדיוק, כי מה אכפת לי שהוא עשה את המעשה אם הוא עשה את זה בלי כוונה אז הוא זכאי. ומשהו דומה במשפט פלילי, גם על זה כתבתי פעם טור, אני לא חושב שזה אותו טור, זה משהו אחר קצת, על זדורוב. כי מה שקורה שם הרי במשפט פלילי צריך מעבר לספק סביר. נכון. עכשיו מה קורה במשפט זדורוב? היו שניים נגד אחד באחד הערעורים, אני כבר לא זוכר באיזה שלב, היו שניים נגד אחד להרשיע אותו. ואז כולם תהו אם יש שופט אחד שבעד לזכות אותו, למה זה עצמו לא מהווה ספק סביר? הרי אתה צריך כמעט ודאות, אתה צריך מעבר לכל ספק סביר בשביל להרשיע. עכשיו יש שופט, משפטן שראה את הדברים, מצוי בעובי הקורה, ואחד מתוך שלושה אמר שלדעתו האיש זכאי. אז איך זה יכול להיות שדבר כזה לא מספיק כדי להוות ספק סביר ובעצם לזכות אותו בדין למרות שיש שניים שמרשיעים אותו?

[Speaker D] אמרו שהוא זכאי?

[Speaker F] כי הספק הסביר, הספק הסביר הוא על המקרה עצמו ולא על הדעה על המקרה עצמו. מה זאת אומרת?

[הרב מיכאל אברהם] אבל אם שופט אחד לא השתכנע במקרה עצמו, זה אומר שבמקרה עצמו היה ספק סביר.

[Speaker F] לשופט הזה. נכון. בסדר, אבל זה שבן אדם מוסמך

[הרב מיכאל אברהם] אחד מתוך שלושה לא השתכנע מהעובדות, האם זה לא אומר שהעובדות הן לא מספיק חד משמעיות?

[Speaker F] אני לא חושב שאפשר לקחת לבחון ספק על פי חוות דעתו של שופט. הספק אתה בוחן בתוך ה, אחרת לא יהיה לך לעולם אפשרות להרשיע בשניים נגד אחד.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. בדיוק.

[Speaker F] בחיים לא תרשיע.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, במשפט פלילי אם אתה רוצה מעבר לספק סביר ההרשעה הייתה צריכה להיות פה אחד. נכון, זה בדיוק הטענה.

[Speaker F] לא לא, אבל עוד פעם אני אומר המעבר לכל ספק סביר זה ניתוח המקרה לגופו ולא ניתוח מה חושבים על המקרה.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת? זה סתם חילוק פורמלי. מה מה זה משנה? אם יש שופט אחד שלא השתכנע מהעובדות זה אומר שהעובדות לא חד משמעיות.

[Speaker D] לא, אבל לא יכול להיות שפשוט השופט האחד הזה הוא פשוט סובר שהעובדות הן כאילו הוא חושב שצריך תשעים אחוז והגעת לשמונים וחמישה אחוז?

[הרב מיכאל אברהם] או, התירוץ היחיד שמצאתי והוא לא מתאים לדעתי לכל המקרים, ברור שלא מתאים לכל המקרים, זה במצב שבו לפי שני השופטים המרשיעים זה מעבר לספק סביר, שזה ברור, זה תמיד אחרת הם לא היו מרשיעים, אבל השופט המזכה לא מזכה כי הוא השתכנע שהוא זכאי, אלא כי מבחינתו יש עדיין ספק סביר. הוא גם חושב שצריך להרשיע, אבל יש ספק סביר. במצב כזה אני יכול להבין שזה נקרא שאין ספק סביר, כי לרוב הדעות אין פה ספק סביר. אבל אם השופט השלישי מזכה ממש, לא בגלל שיש לו עדיין ספק סביר, הוא מזכה לא מחמת הספק, הוא מזכה לגמרי. שם לדעתי זה נקרא ספק סביר. לראות את זה לא כספק סביר אני לא כל כך מבין למה זה למה זה נכון, מה ההיגיון בזה? שזה קצת דומה למה שדיברנו קודם. בסדר, אבל זה דיון אחר. טוב.

[Speaker D] בכל אופן אז לענייננו, אבל שאלה רגע על הרוב, זאת אומרת אם בסוף אתה לא מתייחס, זאת אומרת אתה שואל אם היא נבעלה או לא נבעלה ובסוף זה לא השאלה, בסוף אתה מתייחס האם היא אסורה או לא אסורה, אז באיזה מובן זה רוב? אין לך באמת רוב. זאת אומרת זה לא נכון להגדיר את זה כרוב.

[הרב מיכאל אברהם] את מה? מה זה זה?

[Speaker D] את השאלה נגיד שעשית שם עם העץ של ההסתברויות. למעלה אתה אומר יש לי רוב בשאלה

[הרב מיכאל אברהם] אם זה קרה לפני הקידושין או אחרי הקידושין. נכון. ואם זה קרה אחרי הקידושין השאלה אם זה מוכת עץ או בעילה. נכון. ויש לי רוב גם בחלק הראשון וגם בחלק השני, מה הבעיה?

[Speaker D] כן, לא, אני אומר אבל יש לך רוב אבל לא על האיסור עצמו, זאת אומרת שאתה עושה איסור מה?

[הרב מיכאל אברהם] אבל השאלות שקובעות את האיסור, כל אחת מהן יש לי רוב לגביה.

[Speaker D] לא נכון, לא, אבל שאמרת נגיד שבספק שהוא נגטיבי רק אז אני אני כאילו הולך כאילו אני כן הולך לפי הספק, אני כן פוסק לפי הספק השלילי ולא פוסק לפי הרוב השלילי, זה פשוט בגלל

[הרב מיכאל אברהם] שלא אמרתי את זה, לא אמרתי את זה. מה שאמרתי זה שאני הרי גם במצבים נגטיביים אני עדיין מסתכל על זה בעין הסתברותית. זאת אומרת כשיש לי ספק נגטיבי אז אני בעצם לא יודע כלום, אבל אני מניח שיש פה חמישים חמישים והחשבונות הסטטיסטיים נעשים על ידי הכפלת הסתברויות. אז אם יש לי ספק ספיקא אז זה חצי כפול חצי זה רבע למרות שבעצם אין לי שום מידע. זה ספק נגטיבי, אבל למרות שהוא נגטיבי אני קובע הסתברות ואני מכפיל הסתברויות. ורוב נגטיבי מה שאני טוען זה שברוב נגטיבי אתה לא יכול להכפיל כי אין לך מספרים.

[Speaker D] כי יש לך כאילו טווח מחמישים ואחד עד תשעים וזה.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. והתוצאות הרי יכולות להשתנות כמו שהראיתי לכם בדוגמה שזה תלוי כמה הרוב הראשון וכמה השני זה יכול להפוך את התמונה. סגור. ולכן כשהרוב הוא רוב נגטיבי אתה לא יכול להכפיל.

[Speaker D] הבנתי, פשוט בגלל שאתה לא יודע.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. ולכן המושג של רובא דרובא צריך להיזהר כשמיישמים אותו במקרה של רוב נגטיבי. נגטיבי, וכמעט כל הרובבים הם נגטיביים. יש מעט מאוד מקרים שאני יודע את הסטטיסטיקה. היום אגב בדורנו, שאנחנו יותר רגילים לבדוק דברים בשטח ולעשות מדגמים ולהסיק מסקנות סטטיסטיות, יש לנו אולי גם מספרים על דברים מסוימים. אבל ודאי שאצל חז"ל זה לא היה ככה. הם לא ידעו כמה נשים הן איילוניות מתוך כלל הנשים בעולם. הם רק ידעו שזה מיעוט. אבל יכול להיות שאנחנו נעשה סטטיסטיקה ויהיה לנו אפילו מספר.

[Speaker D] כן, לא, אני אומר נגיד אם אתה יודע שזה שמונים שמונים, אז כאילו אם יש לך אינדיקציה לאיזה רוב מסוים אז כן אתה יכול לעשות את זה.

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר, אם זה רוב פוזיטיבי, אז בהחלט אפשר להכפיל.

[Speaker D] לא, אני אומר אפילו אם זה רוב נגטיבי, אבל נגטיבי שאתה יודע יותר מידע. זאת אומרת, אתה לא יודע חמישים ואחת תשעים ותשע, אתה יודע שזה משבעים וחמש עד תשעים.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז לא חשוב, אלו מקרים אפורים, ברור. זאת אומרת, אם אתה יכול ליצור חסמים והם עדיין נותנים לך תשובה חד-משמעית, אז בסדר גמור, אז תעשה את זה. בכל אופן, אז זה לגבי סוגי הספק וסוגי הרוב, נגטיבי ופוזיטיבי והכפלות שאנחנו עושים כתוצאה מזה. זה המבוא הכללי. עכשיו אני רוצה לעבור לדיון על עגונות. כי אנחנו נחזור לדברים האלה, אני ארצה ליישם את זה על עגונות ואני ארצה ליישם את זה על מקרים אחרים, ספק ספקא במקרים אחרים, תרי רובי. אז אני רוצה, גמרתי את המבוא הזה על ספק ספקא ועל תרי רובי ודברים כאלה. עכשיו מבוא על עגונות. יש הרבה קולות שאנחנו מכירים בהיתר עגונות. כן, אישה שבעלה נעלם, אנחנו לא יודעים מה קורה איתו, אז האישה נמצאת במצב קשה מאוד. כן, היא מצד אחד אשת איש, כי אנחנו לא יודעים מה קרה עם בעלה, אז בעלה עדיין ספק חי או בחזקת חי, ולכן אנחנו לא יכולים להתיר אותה להינשא. מצד שני, הבעל לא פה. זאת אומרת האישה בעצם יושבת בדד בביתה, לא יכולה להינשא ואין לה בעל. גם אין לה בעל וגם היא לא פנויה להינשא. זה מצב של עגינות. לכן גם היום בעידן שלנו גם לסרבנות גט קוראים עגינות. כי באמת המצב הוא מצב דומה. זאת אומרת הבעל פה, אבל אין לה בעצם זוגיות מהבעל והיא גם לא יכולה להינשא כי היא אשת איש, אז זה כמו עגינות. במצב כזה חכמים מקילים קולות מאוד גדולות. למשל, מתירים אישה להינשא על סמך עד אחד. למרות שזה דבר שבערווה, ובדבר שבערווה אין דבר שבערווה פחות משניים, אז מעיקר הדין היה צריך שני עדים, אבל חכמים קבעו שמספיק עד אחד. לא נכנס עכשיו, בפשטות זה דין דרבנן, אבל לא משנה כרגע, כי יש אישה דייקא ומינסבא וויכוחים בשיטת הרמב"ם וכולי. הדעה המקובלת היא שזו תקנה דרבנן. אבל מתירים אישה להינשא בעד אחד. עוד קולות, למשל מתירים אישה להינשא גם על סמך עד מפי עד. בעדויות רגילות עד מפי עד פסול, זה עדות שמועה. כן, אתה שמעת ממישהו אחר, זה לא עדות. בעדות אישה עד מפי עד זה כשר, מתירים אותה להינשא.

[Speaker F] העדויות הן לגבי מותו של הבעל? כן, כן.

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו עוד קולות, למשל עדות של אישה, של עבד, של קטן, של גוי, כל מיני דברים מהסוג הזה, לפחות גוי מסיח לפי תומו, אז גם כן מתירים את האישה להינשא. זאת אומרת כל עדויות פסולות וכל המגבלות על דיני עדות בעצם בטלות פה. חכמים הקלו הקלו על האישה בצורה מאוד מאוד קיצונית.

[Speaker E] אם אני זוכר נכון לעניין ירושה לא? לא

[הרב מיכאל אברהם] לא, לעניין היתר להינשא. זה פלגינן דיבורא.

[Speaker E] אז בממון לא?

[הרב מיכאל אברהם] כן, בממון זה משהו אחר. מתירים אותה להינשא ולא יורדים לנחלה, כמו שהגמרא ביבמות אומרת. בכל אופן, אז זה המקרה של פלגינן דיבורא בעצם. בכל אופן, אז הקולות האלה מצד אחד הן מאוד מרשימות. מצד שני אנחנו יודעים שחכמים מאוד מהססים מלהתיר עגונה להינשא. כן, המקרה של רון ארד למשל שמאוד ידוע, כאילו כל העולם כבר היה משוכנע שהאיש מת לגמרי, אין שום סיכוי שהוא חי, ובכל זאת הרבנות לא התירה את תמי ארד להינשא עד שלב מאוד מאוד מאוחר, אני לא יודע בדיוק מתי, אבל שנים שנים שנים כשכבר היה לגמרי ברור לכולם שהאיש מת, הרבנות לא התירה אותה להינשא. וככה זה בהרבה מאוד מקרים. זאת אומרת יש עקשנות מאוד גדולה של חכמים, של פוסקים, של דיינים, לא לתת לאישה עגונה להינשא. ותמיד עולה השאלה איך זה מתיישב עם הקולות המופלגות שאנחנו מוצאים בעדות אישה לגבי עגונה. שאלה שנייה שעולה כאן זה איך חכמים יכולים לעקור דבר מן התורה. להתיר אשת איש, אחד הדברים הכי חמורים שיש, חכמים עוקרים דבר מן התורה והם עוקרים אותו בקום עשה. הם מתירים את האישה להינשא למרות שמעיקר הדין היא אשת איש. איך איך אפשר לעשות דבר כזה? לעקור דבר מן התורה בקום עשה. שאלה שלישית, יש כל מיני חומרות מאוד ידועות בהיתר עגונות. לא רק קולות אלא גם חומרות. למשל מצריכים את ראיית הפרצוף החותם דווקא. אתה צריך לראות את הפרצוף שלו באופן ישיר עם האף, לא רק את החלק הזה או את החלק הזה, ורק אז מאמינים לך כשאתה אומר שהבעל מת. אם אתה אומר תשמעו אני מכיר אותו אני אומר לכם זה הוא, לא עוזר. רק אם אתה ראית בצורה מאוד חד משמעית וישירה. זאת אומרת בקיצור יש לא מעט חומרות מופלגות בהיתר של אישה להינשא. עכשיו מאוד ברור למה להקל כי האישה במצוקה קשה. מאוד ברור גם למה להחמיר בגלל שבסוף בסוף אתה מתיר אשת איש לשוק שזה אחד האיסורים החמורים ביותר. אבל אז תחליט זאת אומרת אז למה אז תלך עם עיקר הדין למה מה ההבדל מתי אתה מקל מתי אתה מחמיר? ובסוף כתוצאה מזה עוד שאלה איך חכמים בכלל יכולים לעקור דבר מן התורה בקום עשה. זאת השאלה אלו שלושת השאלות. ואני רוצה לומר באופן הפשוט ביותר, אולי עוד חומרה אחת שתהיה חשובה לנו להמשך, דין מים שאין להם סוף. מים שאין להם סוף, בן אדם שטבע באוקיינוס האטלנטי, בסדר? עכשיו אין, הייתי שמה האיש לא יצא משום מקום, אין הוא טבע חבל על הזמן. אני שם את הראש שלי על זה שהוא טבע, לא מתירים את אשתו. למה? במים שאין להם סוף הכוונה שאני לא רואה את הגבול של מאגר המים אז יכול להיות שהוא יצא באיזה מקום שלא ראיתי ולכן לא מתירים את אשתו להינשא. אגב לרוב הדעות זה דין דרבנן אבל לא מתירים את אשתו להינשא. אבל במים שיש להם סוף, כאילו בבריכה מישהו טבע בבריכה לא מוצאים את גופתו הגם לא משנה שאני רואה את הגבולות את כל הגבולות אגב צריך לראות אני רואה את כל הגבולות שם אני מתיר את אשתו. למה? כי אם הוא היה יוצא הייתי רואה אני רואה את כל הגדה, אוקיי? אבל במים שאין להם סוף ייתכן שהוא יצא בלי שראיתי לכן למרות שברור בעצם שהוא טבע אנחנו לא מתירים את אשתו להינשא. זה גם כן חומרה מאוד מופלגת בדיני עגינות.

[Speaker D] אתה אומר ברור כאילו כי אתה אומר שזה הסיכוי שהוא באמת יצא ולא ראית הוא מאוד זניח.

[הרב מיכאל אברהם] כן מאוד קטן. אז עכשיו אני רוצה לומר באופן כללי ועל היישומים אפשר להתווכח אבל העיקרון באופן כללי הוא הבא לדעתי וזה יסוד גדול בהלכות היתר עגונות. כל הקולות בהיתר עגונות אף פעם לא עוסקות בסיכוי שהבעל מת. זאת אומרת אם יש איזה שהוא סיכוי שהבעל לא מת עובדתית אף אחד לא יתיר את האישה. כל הקולות האלה נאמרו במצב שבו עובדתית ברור לי שהבעל מת וכל מה שמעכב אותי זה רק מגבלות הלכתיות פורמליות כמו הצורך בשני עדים ולא באחד. זו גזרת הכתוב על פי שניים עדים יקום דבר. אבל יש הרבה מאוד מצבים שבהם בא בן אדם אמין אומר לי תשמעו ראיתי אותו הוא מת אין מה לעשות זה לא וברור שאין לו אינטרס ברור אז אין לי שום ספק ברמה העובדתית הבעל מת. אבל יש כלל בהלכה שבדבר שבערווה צריך שני עדים.

[Speaker J] הכלל הזה זה בגלל עובדה

[הרב מיכאל אברהם] רגע שנייה יש לי מגבלה פורמלית. כשיש מגבלה פורמלית חכמים מוותרים עליה. או כשהעד הוא עד פסול למשל אישה מעידה אז באישה אין בעיה באמינות של האישה באות שתי נשים ומעידות יהיו שני עדים אבל העדים הם פסולים זה נשים. עכשיו אין בעיה באמינות של העדות זה גזרת הכתוב לפסול עדות של אישה אז כיוון שכך אנחנו מקלים ומקבלים את העדות. למה? כי ברור לי שעובדתית הבעל מת. כל מה שמעכב פה זה מגבלה פורמלית. במגבלות פורמליות חכמים אומרים אל תתחשבו תקלו כל עוד השתכנעתם שעובדתית הבעל מת. מתי יש חומרה? חומרה ישנה באותו מקום שבו יש איזה שהוא סיכוי שבאמת הבעל לא מת. שם אפילו אם הסיכוי הוא קטן אני אחמיר ואני בשום אופן לא אתיר את האישה. ואני חושב שזה הקו שמפריד בין החומרות בעדות אישה לבין הקולות בעדות אישה. הקולות בעדות אישה זה ויתור על מגבלות פורמליות. החומרות בעדות אישה זה חשש מכל סיכוי קטן שהבעל עובדתית הבעל לא מת. עכשיו כמובן שהגבול הוא לא גבול חד. במים שאין להם סוף החמירו. למה? תגידו עובדתית דה פקטו הרי ברור שהוא טבע. אבל לא, כיוון שיש איזה שהוא סיכוי עובדתית שלא, שהוא יצא ואנחנו לא ראינו אותו, אז למרות שהסיכוי הוא קטן אנחנו לא לא מתירים את האישה. עכשיו מצד שני בא עד אחד והוא מעיד שהבעל מת והוא ראה את פרצוף החותם הכל ראה את הכל באופן ישיר וברור. אנחנו מתירים אותה להינשא. מה אין סיכוי שהעד טעה? גם פה יש איזה שהוא סיכוי קטן שעובדתית הבעל חי. אז אני אומר הגבול הוא לא חד, אבל עדיין ההתייחסות היא תמיד התייחסות בעל-בתית. ברמה הבעל-בתית אם בא בן אדם נאמן ואומר לי שהבעל מת, אז עובדתית הבעל מת. תמיד יש איזה שהוא סיכוי שלא, גם שני עדים כשרים שמגיעים יש עדיין סיכוי שלא, דיברנו על ראיות סטטיסטיות במשפט, שם דיברנו על זה בהרחבה. אז גם כשבאים שני עדים, אבל אנחנו מבחינת האדם הסביר רואים את זה כמאה אחוז. אם אנחנו רואים את זה כמאה אחוז עובדתית, אז מה שיש לי שצריך שני עדים או עדים כשרים זה מגבלה פורמלית. הטענה של חכמים שבמים שאין להם סוף אנחנו לא רואים את זה כמאה אחוז, נכון סיכוי מאוד גבוה אבל זה לא מאה אחוז. אנחנו לא רואים את זה כמאה אחוז. וזה שאלה של הסתכלות, זה בשום מקום זה לא מאה אחוז. אז השאלה איך מה רואים מה האדם הסביר רואה כמאה אחוז. ולכן במים שאין להם סוף כן מחמירים, אגב רק מדרבנן, זאת אומרת מדאורייתא באמת היא מותרת, אבל מדרבנן בכל זאת מחמירים. כן, מה היתה השאלה?

[Speaker D] אתה מניח פה נכון אני

[Speaker C] אומר עובדתית, סליחה, כן נו.

[Speaker D] אתה מניח שאין באמת סיכוי יותר שיהיה שני עדים כאילו ששני עדים דוברים אמת יותר מעד אחד, נכון? כאילו אתה אומר בגדול אותו דבר.

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות שיש סיכוי יותר אבל גם עד אחד זה מספיק טוב. עובדה שביסורים אנחנו מקבלים עד אחד. בשביל לאכול חזיר זה מספיק טוב.

[Speaker D] אז למה אתה לא מחמיר? טוב אתה אומר זה הגבול הדק כאילו?

[הרב מיכאל אברהם] כן, אני אומר אני לא יודע באמת איך חכמים קבעו את זה מתי זה סיכוי שהוא נקרא פורמלית הלכתית ומתי זה סיכוי שהוא סיכוי ברמה העובדתית. תשימו לב שאותה אבחנה עצמה עשינו בשיעור בשיעורים על על ראיות סטטיסטיות במשפט. גם שם הרי דיברנו על הכלא זוכרים מאה אסירים בכלא? יש אחד שלא השתתף, הסיכוי של אחוז אחד שהבן אדם שלפניי לא השתתף. תשעים ותשעה אחוז שהוא כן השתתף, ואז לא מרשיעים. ואם באים שני עדים ואומרים שהוא רצח, עדיין יש סיכוי שהם טעו. אפילו שני אחוז נגיד שהם טעו, ושם כן מרשיעים. אז דיברנו על זה שיש מצבים שבהם ההנחה היא שזאת האמת העובדתית. תמיד יש איזה שהוא סיכוי תיאורטי שהיתה פה טעות אבל האדם הסביר רואה את זה כאמת עובדתית. הבנתי.

[Speaker D] ויש

[הרב מיכאל אברהם] מצב שבו זה לא הבדל סטטיסטי, הסיכוי הוא לא סיכוי יותר קטן אבל האדם הסביר רואה את זה כמצב ודאי. הבנתי.

[Speaker D] אבל לגבי לעקור דבר מן התורה זה כאילו…

[הרב מיכאל אברהם] אז עכשיו אני אומר ההבחנה הזאת עונה על כל שלושת השאלות ששאלתם. היא מסבירה את הקולות המופלגות, היא מסבירה את החומרות המופלגות, נשארה לנו רק השאלה איך חכמים עוקרים דבר מן התורה.

[Speaker F] אין אין אני אין לי תמונה.

[הרב מיכאל אברהם] התשובה שלי זה שחכמים לא עוקרים דבר מן התורה פה, כי הם לא התירו אשת איש לשוק. הם התירו אישה פנויה לשוק. כי אנחנו יודעים שעובדתית הבעל שלה לא חי. אז היא לא אשת איש. למה זה עובדתית? כי עובדתית השתכנענו שהוא מת.

[Speaker A] אבל התורה אומרת שעובדתית זה רק שני עדים.

[הרב מיכאל אברהם] לא התורה לא אומרת שעובדתית, התורה אומרת שהלכתית. עובדתית התורה לא אומרת כלום, עובדות אני יודע לבד גם בלי התורה. את העובדות אני מחליט לא התורה. התורה מחליטה מה ההלכה דורשת. זאת הטענה. והטענה היא שבעצם אם מבחינתי עובדתית הוא מת אז אני לא מתיר אשת איש לשוק. אני רק מקל בהלכות ראיות, בהלכות עדות. זה כולה בשב ואל תעשה. אני בעצם אומר עזוב אז אני לא צריך את שני העדים. ההיתר של האישה הוא היתר של פנויה, אז זה לא היתר בקום ועשה של איסור ערווה. אני התרתי משהו בדיני ראיות לא התרתי ערווה לשוק, כי היא לא ערווה, כי עובדתית היא לא אשת איש בעלה מת. לכן זה לא נחשב שחכמים עוקרים. עוקרים דבר מן התורה בקום עשה.

[Speaker K] אולי נדייק את זה ונאמר, עובדתית אולי היא לא אשת איש, אבל הלכתית היא כן. זאת אומרת שחכמים התירו דבר מהתורה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אם עובדתית היא לא אשת איש אז מה זה הלכתית? הלכתית היא לא אשת איש כי הלכתית אני צריך לקבל את זה על סמך שני עדים, את זה חכמים ביטלו.

[Speaker K] אבל הלכתית כרגע כל עוד ואין שני עדים היא אשת איש, אז חכמים ביטלו?

[הרב מיכאל אברהם] לא, הלכתית כל עוד אין שני עדים אני לא יכול לטעון שהיא

[Speaker K] לא אשת איש.

[הרב מיכאל אברהם] זהו, אז זה אומר שהיא אשת איש.

[Speaker F] לא, זה לא אומר, זה

[Speaker K] אומר שאני לא יכול לטעון שהיא לא אשת איש. זה מן ספק. אולי זה נהיה ספק, אולי אפשר להסביר את זה פשוט, זה נהיה ספק ולפי הרמב"ם ספק דאורייתא לחומרא מדאורייתא. לא לא, זה ככה, גם למאן דאמר ספק דאורייתא לחומרא מדרבנן זה ככה. עד אחד נחשב כספק? מה זאת אומרת עד אחד נחשב כספק? האם עד אחד מהתורה יש לו משקל של לעשות את זה ספק? למה?

[הרב מיכאל אברהם] כי מה, הוא לא יוצא ממוחזק? מחייב אותו שבועה.

[Speaker K] אז הלכתית זה בעיה פה.

[הרב מיכאל אברהם] למה זה בעיה?

[Speaker K] כי הלכתית כל עוד ואין לך שני עדים.

[הרב מיכאל אברהם] לא, כל עוד אין לי שני עדים אני לא יכול להגיד שהיא לא אשת איש, זה לא נכון שהיא אשת איש, עובדתית היא לא אשת איש. אוקיי, אני לא יכול להתנהג ככה. בסדר, אז חכמים אומרים אתה כן יכול להתנהג ככה, אבל זה לא שהתרתי אשת איש לשוק.

[Speaker D] לעקור את המגבלה ההלכתית הזאת זה כביכול חכמים יש להם כוח.

[הרב מיכאל אברהם] כן, זו הטענה.

[Speaker A] אבל למה עובדתית עד אחד זה נקרא שאני יודע שזה אמיתי?

[הרב מיכאל אברהם] אז אמרתי, כי עד אחד גם מספיק בשביל לאכול על פיו חזיר, נכון?

[Speaker G] כי הוא נאמן באיסורין.

[הרב מיכאל אברהם] יפה, אז אתה רואה שזה מספיק טוב בשביל איסורים חמורים, איסורי דאורייתא חמורים.

[Speaker G] וזה דווקא שילוב טוב לגבי לעקור דבר מן התורה שכתוב על פי שניים עדים יקום דבר, באים חכמים אומרים עד אחד נאמן באיסורים.

[הרב מיכאל אברהם] השאלה למה לא נגיד שעד אחד נאמן באיסורים כי דבר זה רק ממונות ודבר שבערווה.

[Speaker G] נכון, אז

[הרב מיכאל אברהם] למה פה חכמים הקלו באיסורים? שמה? זה דין תורה שעד אחד נאמן באיסורים.

[Speaker H] אבל לגבי עיגון, לא כל האיסורים. לגבי עיגון חכמים אומרים שבאיגונא, לגבי עד אחד, הם לא אומרים הלכתית עובדתית, הם אומרים שלוותר על שני עדים זו קולא משום עיגון.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, בגלל העיגון הם מוותרים על דיני הראיות אבל לא שמתירים אשת איש לשוק. ברור שעושים פה קולא, הקולא היא בגלל העיגון, רק הקולא היא קולא הלכתית, מוותרים על מגבלות הלכתיות, אבל לא שמתירים אשת איש לשוק בגלל עיגון.

[Speaker G] זה גם במעוכבת גט, מי שחותם הרשאה מטעם הרבנות יכול להיות גם בנאדם אחד למרות שבדרך כלל מחתימים עוד מישהו, אבל גם אחד יכול לחתום על זה.

[הרב מיכאל אברהם] לחתום על מה? לא הבנתי.

[Speaker G] הרשאה לגט.

[הרב מיכאל אברהם] נו, מה זאת אומרת, בפני אדם אחד? כן. אה, בסדר, אוקיי.

[Speaker G] כן, לא, זה אותו דבר, זה למעשה אותו דבר, זה פורמליות שחייבים להחזיק אותה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. כן, יש מי שמביא גט ממדינת הים גם כן זה עד אחד, בפני נכתב ובפני נחתם.

[Speaker A] וזה שחז"ל התירו על פי עד אחד באיסורים זה לא עובדתי.

[הרב מיכאל אברהם] חז"ל לא התירו, זה התורה התירה.

[Speaker A] התורה, סליחה. אז זה עוד פעם, זה לא עובדתי, זה הלכתי, אז מה הראיה ש…

[הרב מיכאל אברהם] בטח, אבל ברור שאם היה חשש עובדתי שאני אוכל חזיר התורה לא הייתה מתירה.

[Speaker A] אז הרב מערב בין עובדה להלכה?

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר, לכיוון ההיתר ברור, הרי אם אומרים לי שעל סמך עד אחד אני יכול לאכול את זה, אז ברור לתורה שעובדתית זה לא חזיר, אחרת היא לא הייתה מתירה את זה הלכתית.

[Speaker A] ואם התורה אומרת שצריך, עוד פעם, אם התורה אומרת שעל פי שניים עדים יקום דבר.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה לחומרא, זה לחומרא להיתר. התורה אומרת שגם אם ברור לך עובדתית שהאישה היא לא אשת איש, תתנהג כלפיה כאילו שהיא אשת איש אם לא היו שני עדים.

[Speaker G] כן, זה יוצא חומרא לגמרי, זאת אומרת שזה לא קולא, זה יוצא שגם אם אתה עובדתית יודע על דבר נכון אתה עדיין חייב לפורמליות מסוימת.

[הרב מיכאל אברהם] אתה יודע שבמה הפורמלית הרי זה דבר אבסורדי. נגיד שיבואו שני עדים ויעידו שפלוני מת, נתיר אותה להינשא ואז הוא יחזור, אז זה סיפור בתלמוד, ואם הוא יחזור היא אשתו, זה לא עוזר שבית דין אמר לה שאת יכולה להינשא כי עובדתית היא אשתו. זה שהיא אשתו זה תלוי בשאלה אם הוא חי עובדתית לא אם הוא חי הלכתית.

[Speaker D] אבל זאת אומרת שאם נגיד סתם עכשיו עד שהוא פסול מעיד לצורך העניין על נגיד אישה מסוימת שהיא אשת איש או לא אשת איש ולפי ההלכה נגיד זה לא תופס. הבעלה חי. אוקיי, אז אוקיי, אז נגיד אחד מעיד שבעלה חי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, סליחה, אני, לא בעלה חי.

[Speaker D] כן, אבל אני רוצה להבין נגיד מקרים בלי עגונה.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת נגיד מקרה של דבר שבערווה פחות משניים.

[Speaker D] לא, אבל אם בסוף אתה כן אומר שעד אחד תכלס הוא באמת כן מברר לי, אז אני צריך להתייחס לזה תמיד כאילו גם בלי עגונה, כי בסוף

[הרב מיכאל אברהם] אני יודע שהוא מוגבל הלכתית.

[Speaker D] אוקיי, אבל מה? אתה תרצח בן אדם המוגבל הלכתית למרות שתכלס בפועל אין שום דבר?

[הרב מיכאל אברהם] מה זה נקרא לרצוח?

[Speaker D] לא יודע, נגיד אתה תעניש אותו, לא יודע, נמצא איזה דוגמה

[הרב מיכאל אברהם] שמישהו בא על האישה הזאת ואז אני אומר אתה באת על אשת איש, למה? בגלל שהיא אשת איש הלכתית למרות שעובדתית אני חושב שהיא לא אשת איש.

[Speaker D] נגיד, כן.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אז יכול להיות שאני קודם כל יכול להיות שאני לא אהרוג אותו, וב', האיש לא הורגים אותו בלי שהוא קיבל התראה וקיבל על עצמו את ההתראה, ואז יכול להיות שמגיע לו למות. הבנתי. אוקיי, נעצור כאן, נמשיך בפעם הבאה.

[Speaker G] רגע, יש לנו, כמה שיעורים יש לנו עוד בספק והסתברות?

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע עוד, אולי שלושה, שניים, שלושה.

[Speaker G] אה, כי אמרתם בתחילת שיעור שזה פרק אחרון.

[הרב מיכאל אברהם] פרק אחרון, אבל פרק הוא יחידה של כמה שיעורים.

[Speaker L] הרב, פרדוקס השפיטה לא מוכיח או לפחות נגיד תומך בזה שכל השיקולים הרציונליים שאנחנו נותנים לעצמנו ולאחרים הם לא כל כך באמת בסוף אלה שקובעים ולא באמת אלה החשובים.

[הרב מיכאל אברהם] בסופו של

[Speaker L] דבר ההרגשה והתחושה הכללית של מה שקורה ומה שצריך לעשות הם הרבה יותר חשובים.

[הרב מיכאל אברהם] השיקול של למה הולכים אחרי רוב בשורה התחתונה הוא כנראה שיקול של פשטות משפטית, זה הכל. לא צריך ללכת עם זה רחוק מדי. כי תמיד אפשר לפרק את הדיון להמון המון תת שאלות ועל כל אחת מהן להתחיל לבדוק אם יש רוב בין השופטים או לא, ויכול להיות שיש פירוקים שונים של המקרה. זה יוצא מאוד מסובך אם נלך אחרי השיקולים האלה ולכן בהחלט יש היגיון לקבוע את זה באופן פשוט יותר שהרוב בשורה התחתונה הוא הקובע.

[Speaker L] אבל זה משהו בדיעבד, כביכול בעולם מושלם היינו כן צריכים להיכנס.

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות, כן.

[Speaker L] אבל אם זה לא, אז זה מאוד תומך בגישה קאוזלית בכל מה שהרב הציג פה פעם. טוב. הרב?

[הרב מיכאל אברהם] כן.

[Speaker G] במערכת המשפטית בארץ יש דבר כזה כמו חבר מושבעים?

[הרב מיכאל אברהם] לא חושב, לא שידוע לי.

[Speaker G] זאת אומרת כל קרימינל פה זה נקבע על פי שופטים בלבד. שופטים? כן. לא כמו באמריקה למשל.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אצלנו, ככל שעוד פעם, יש פה משפטנים יענו הם, אבל עד כמה שאני יודע אין מושבעים בישראל. הרב?

[Speaker A] כן. יש לרב איזה מייל שאני יכול לשלוח לרב שאלות סתם בכללי?

[הרב מיכאל אברהם] יש שו"ת באתר.

[Speaker A] באתר, אבל אני בנטפרי, לא יודע אם זה יעבוד לי.

[הרב מיכאל אברהם] אז יש מייל מיקי אב.

[Speaker A] איך, מיקי מה?

[הרב מיכאל אברהם] אם איי קיי וואי איי בי.

[Speaker G] זה רשום באתר. יש שם מייל.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל הוא לא יכול להיכנס לאתר. שטרודל ג'ימייל דוט קום. הגיע זמן להיפטר מהנטפרי שלך.

[Speaker A] למה?

[הרב מיכאל אברהם] כי זה סינון פוליטי, זה לא סינון,

[Speaker G] זה באמת לא

[Speaker A] מסנן

[הרב מיכאל אברהם] שום

[Speaker G] דבר.

[Speaker A] תכלס זה מגן, לא?

[הרב מיכאל אברהם] אז תיקח מגן אחר במקום המגן החרדי הפוליטי, תיקח מגן שמגן מפני דברים שצריך להגן עליהם. המגינים החרדיים הם מגינים בעיקר על החברות שמחזיקות את הסינונים.

[Speaker L] מה, האתר של הרב חסום בנטפרי?

[הרב מיכאל אברהם] אני כך שמעתי מהרבה אנשים, כן.

[Speaker G] לא רק זה, יש הרבה אתרים כשרים שהם חסומים, אין לזה שום הצדקה, כאילו כל ההגנה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה שאלה של איכות הסינון, אבל יש שמה סינון מגמתי, סינון נגד דעות, סינון נגד טיעונים, זה לא סינון רק נגד פורנוגרפיה, אלימות או דברים שהמסננים האחרים עושים. זה סינון חרדי. כן, זה מה שאמרתי, יש הרבה אתרים מאוד יפים, מאוד טובים שכל ילד אמור לשמוע את כל הטענות של כל דבר בעצמו. בהחלט. בטח לא אף אחד אחר צריך להחליט עבורו. אוקיי, זה דיון שאפשר לנהל לחוד.

[Speaker A] מקווה שלא יצא מזה מכשול.

[הרב מיכאל אברהם] ברור שיצא מכשול, יוצא מכשול מהכל, מהנטפרי יוצאים יותר מכשולים מאשר מהסינונים האחרים. מהנטפרי יוצאים אנשים טיפשים, לא משכילים, אנשים. אנשים ששבויים בדעתם, אנשים שלא מגבשים עמדה, זה לא מכשולות? בסדר הבנתי.

[Speaker K] בנושא של הפרדה של צירוף ספקות וכל הדבר הזה, אם יש בכל שאלה לגופה כן נפקא מינא מעשית אז מה אז כן נפריד את הספקות או שגם נחבר אותם בשורה התחתונה?

[הרב מיכאל אברהם] אם השאלות הן שאלות שונות אז יש מקום לדון בהפרדות כן.

[Speaker K] מה בדרך כלל עושים? זה נושא מאוד רחב.

[הרב מיכאל אברהם] כל שיטת הצירופים… לא יודע לענות תשובה כללית.

[Speaker K] שאלות מאוד סבוכות. לא יודע לענות תשובה כללית. שיטת הצירופים של המשנה ברורה, שהם מצרפים מהספק הזה את הרוב שיש פה ומהספק הזה…

[הרב מיכאל אברהם] כן, המושג הזה של צירוף של דעות זה משהו קצת שונה, זה לא בדיוק ספק ספיקא. זה סניפים להקל זה לא ספק ספיקא בדיוק. כן, אבל זה דווקא שאלה מעניינת אולי על זה גם צריך לדבר איזה שיעור.

[Speaker G] אולי אולי

[הרב מיכאל אברהם] באמת על הסניפים להקל האלה.

[Speaker K] זה נכון נכון.

[Speaker G] דווקא שאלה מאוד יפה לגבי ספק ספיקא ורוב דרובא למשל, אם יצא לדבר פעם בהלכות נידה זה דברים של יום יום, יש שם כל כך הרבה הצטברויות. אולי שווה לדבר על זה באמת. למה לא, גם זו תורה.

[Speaker K] אני אומר זה כמו שלפעמים המשנה ברורה לוקחת שני נושאים שלא קשורים ויש רוב, עכשיו ברגע שהנושא הזה הוכרע ברוב של דעות אז מה אתה עכשיו לוקח לי את המיעוט שמה שלא… רוב של דעות אני בכלל

[הרב מיכאל אברהם] לא רואה את זה כרוב, לכן את זה אני בכלל לא מקבל כרוב.

[Speaker K] כן, אבל נניח שהדבר הוכרע בגלל רוב בעקבות רוב או משהו כזה ואתה לוקח את המיעוט שיש שמה שלא נפסק כמותו ומצרף אותו לאיזשהו מיעוט אחר… אמרתי זה סניפים.

[הרב מיכאל אברהם] המושג של סניפים להקל זה שאלה מאוד מעניינת, אתה יכול להסתכל במאמר שלי באתר יש מאמר שנקרא מהי קולא.

[Speaker K] מהי קולא בה' או בא'?

[הרב מיכאל אברהם] מהי מהי בה', קולא קולא בא'. משהו כזה, תחפש את זה אתה תמצא, אם לא אז תשאל אותי אני אשלח לך. שמה אני קצת מדבר על הדברים האלה.

[Speaker K] תודה.

[Speaker G] לא לשכוח לשלוח את הטור של המשפט מה שדיברנו בשיעור.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי בלי נדר.

[Speaker G] טוב כן בקבוצה בווטסאפ אם אפשר אוקיי. סתם להתעניין. כן.

[הרב מיכאל אברהם] מאיזה קבוצה?

[Speaker A] סתם שאלה, הרב מכיר את הרב דובל'ה דוידוביץ'? את הרב דובל'ה דוידוביץ' מערכים? לא. אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי טוב חברים פורים

[Speaker G] שמח לילה טוב תודה

[Speaker C] רבה.