פרדוקסים וסתירות בהלכה שיעור 1

[הרב מיכאל אברהם] כן, הנושא הזה איך לטפל בסתירות, בפרדוקסים, באיך לנטרל דיכוטומיות. זאת אומרת, עכשיו זה יכול להתפרס כמובן להמון נושאים שכל אחד מהם בעצמו הוא נושא. אנחנו נפגוש כמה דוגמאות. אז אני לא יודע כמה להפליג עם הנושא הזה, אפשר לדבר עליו לא מעט חודשים. נראה, נראה איך זה מתפתח. אולי, אולי אני אתחיל עם איזה קטע מה שנקרא קואן. קואן, זה בזן זה יש סיפורים קצרים שנקראים קואנים. מה? ככה קוראים לזה שמה, קואנים. זה כאילו סיפורים כאלה שמעוררים למחשבה, סיפורונים שמעוררים למחשבה. אז סיפור אחד כזה מופיע בספר גדל, אשר, באך של הופשטטר. וזה לפני מאות שנים היה מורה זן בשם ג'ושו שהאריך ימים והגיע לגיל מאה ותשע עשרה. יום אחד כאשר ג'ושו ונזיר אחד עמדו יחד במנזר, עבר בקרבת מקום איכר. הנזיר שאל את ג'ושו, לאיכר הזה יש טבע בודהה או לא. ג'ושו השיב לו: מו. וכשהוא מנסה להסביר שמה בעצם, הופשטטר, שמו פירושו לא כן ולא לא. זאת אומרת שיש איזושהי תשובה שהיא שלישית, שהיא לא, אל תיכנס לדיכוטומיות של או שיש לו טבע בודהה או שלא, יש גם אופציה שלישית. אז זה ככה הקדמה טובה לעניין כי גם אני הרבה פעמים מרגיש, למרות שהלוגיקה חביבה עליי מאוד וסטיות מלוגיקה אני רודף עד חורמה בדרך כלל, אבל, אבל הרבה פעמים התחושה שאנשים עושים את הלוגיקה לא נכון. והרבה פעמים האמירות האלה כאילו שיש רק שתי אפשרויות כי הלוגיקה אוסרת חריגה, או כן או לא, חוק השלישי הנמנע מה שנקרא, הם יישום לא נכון של הלוגיקה. ולכן הלוגיקה יכולה הרבה פעמים, הרבה פעמים להטעות. מי שכבר פעם, יותר מפעם אחת כבר הזכרתי שהרבה מאוד ויכוחים שזה טוען בכה וזה טוען בכה, אני מהר מאוד מוצא את עצמי לא מסכים עם שני הצדדים. ואז אני שואל את עצמי איך אפשר שלא להסכים עם שני הצדדים? תמיד מציגים לפנינו תמונה, או שאתה חושב כך, ואם לא, אז כך. זאת אומרת מה עוד יכול להיות? חוק השלישי הנמנע. וכשהבנתי שזה קורה הרבה פעמים, אז ניסיתי ככה לבדוק לעצמי באמת איך זה עומד בכללי הלוגיקה, זאת אומרת איך, איך יוצאים מדיכוטומיות? איך מנסחים אפשרות שלישית כשמוצגות בפניך רק שתיים שלכאורה מכסות את כל, את כל מרחב האפשרויות? ואיכשהו התפתחה אצלי, התפתחו אצלי כמה דפוסים, הצלחתי לאתר כמה דפוסים שאפשר להשתמש בהם, זה דפוסי אב כאלה שאפשר להשתמש בהם בהרבה מאוד בעיות ולנסות לראות שיש אפשרות שלישית. זאת אומרת שהדיכוטומיה לא מכסה את כל האפשרויות. אז אני רוצה קצת קודם כל לדבר על המושג סתירה ועל החריגה ועל חוק השלישי הנמנע וכולי ואז להיכנס קצת לטכניקות האלה, לארגז הכלים הזה. יש בדרך כלל כשמציגים לפנינו סתירה בין שני דברים, אז הסתירה הזאת לכאורה מוצגת בתור איקס או לא איקס. זאת אומרת זה שתי האפשרויות, עכשיו מעבר לאיקס או לא איקס אין, אין אפשרות שלישית. גם איקס וגם לא איקס זאת סתירה, זאת אומרת זה לא אומר שום דבר. לא איקס ולא לא איקס, זה סותר את חוק הסתירה. לא איקס ולא לא איקס סותר את חוק השלישי הנמנע. זאת אומרת אין אפשרות שלישית, לכן זה נקרא חוק השלישי הנמנע. זאת אומרת האפשרות השלישית היא נמנעת. זאת אומרת יש או איקס או לא איקס, אין עוד משהו. אז לכן לכאורה נראה שאתה חייב למקם את עצמך או בצד אחד או בצד שני. וכשאתה חש ככה לא מזדהה עם כל אחד משני הצדדים אתה בעצם במצוקה לוגית. איך זה יכול להיות? מה, אתה חורג מחוק השלישי הנמנע או מחוק הסתירה? אז קודם כל יש נקודה שעליה גם המהר"ל בכמה, שבדרך כלל כשאנחנו מדברים על הפכים יש ביניהם משהו משותף. שני דברים שאין ביניהם משהו משותף הם אף פעם לא הפכים אחד של השני. שעון זה לא הפך מציפור, זה סתם שני דברים שונים. בשביל להיות הפך צריך להיות לכם משהו משותף ובתוך זה אתם איכשהו מחולקים או כן או לא. נגיד אתה יכול להיות בעל חיים שהוא ציפור או לא ציפור, אבל שניכם בעלי חיים. אבל ציפור ושולחן לא נתפס כשני הפכים. שולחן הוא לא ציפור, אבל זה לא בדרך כלל מה שנתפס כשני הפכים. זאת אומרת שתמיד כשאנחנו מדברים על שני הפכים אז יש משהו משותף שקושר ביניהם. וזה מה שהתחלתי קודם להגיד לפני שסיפרתי פעם שיש לי איזה חבר טוב שאיתו ככה תמיד הייתי אוהב לחשוב על כל מיני בעיות פילוסופיות מעניינות. ופעם אחת שאלתי אותו האם יש משהו שאין לו הפך? חשבתי על זה לא מעט זמן ולא מצאתי משהו שאין לו הפך. אז הוא אומר מה זאת אומרת? לענן אין הפך, לשולחן אין הפך, להמון דברים אין להם הפך.

[Speaker D] לא, זה עצמים, נכון? לעצמים אין הפך.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. התובנה בסופו של דבר הייתה שכל החומר ביקום שאיננו עצם…

[Speaker C] מה? כל החומר ביקום…

[הרב מיכאל אברהם] כן. לא, יש שלילה לוגית אבל לא הפך. זאת אומרת שלילה לוגית זה לא אותו דבר כמו הפך. להיות לא זה זה לא להיות זה לא, זאת אומרת ההפך ממנו. הפך זה משהו פוזיטיבי. דיברנו פעם על שני סוגי היפוך, יש היפוך מנגד והיפוך מאיין. זה כבר חלוקה אריסטוטלית. יש נגיד במונחים מספריים, נגיד בשפה של מספרים, אז אפס אפשר לראות אותו כהפך מאחד וגם את מינוס אחד אפשר לראות כהפך מאחד. מה ההבדל בין שני ההיפוכים האלה? האפס זה הפך מאיין באלף. אתה מאיין את האחד אתה נשאר עם אפס. מה?

[Speaker D] זה שלילה.

[הרב מיכאל אברהם] כן בדיוק, שזה שלילה שהיא לא בהכרח הפך. ומינוס אחד זה הפך פוזיטיבי. זאת אומרת זה לא רק לא אחד אלא זה משהו פוזיטיבי שיש לו תכונה הפוכה. זה בעצם ההפך המנגד. רק הבוקר למדנו לגבי ביטול ברוב. יש תשובת עונג יום טוב בסימן ד' שהוא מדבר שמה על השאלה האם המיעוט שמתבטל ברוב מקבל את שמו של הרוב או רק מאבד את שמו שלו. זה ממש אותו דבר. זאת אומרת אם נגיד הוא אומר שיש חוטי ציצית שנטוו לשמה. נטוו לשמה, צריך לטוות את החוט לשם מצוות ציצית או לשם ציצית, יש מקום לדון קצת אבל לא משנה, צריך לשמה. יש חוט אחד שלא נטווה לשמה. עכשיו הוא התערב בין החוטים האחרים, יש ביטול ברוב. אם ביטול ברוב אז זה אומר שלכאורה אפשר להשתמש בכולם, אומר שלא, דבר כזה לא מתבטל ברוב. למה? כי התפיסה הזאת כאילו שהרוב משנה את מהותו של המיעוט והופך אותו להיות כמוהו, כן, משתלט עליו, היא לא נכונה. הרוב מאבד מהמיעוט את שמו, המיעוט מאבד את שמו. אז עכשיו החוט הזה לא נכון לומר עליו שהוא לא נטווה לשמה, אבל זה עוד לא אומר שהוא נטווה לשמה. זאת אומרת הוא לא הופך למשהו שהוא פוזיטיבי כמו הרוב, הוא רק מאבד את השם של משהו שלא נטווה לשמה. אוקיי?

[Speaker D] יש איזשהו מצב ביניים, הינה אפשרות השלישית.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אז בשביל זה אני מביא את זה, נדבר על זה עוד.

[Speaker D] הנפקא מינא זה אם תערבב את זה עם שבעה שלא לשמה עכשיו אם זה יוצא שעכשיו זה נקרא שזה בטל ברוב או לא.

[הרב מיכאל אברהם] זה כן. הביטול ההפוך יהיה. למאן דאמר אם אנחנו מבטלים היתר באיסור, גם זאת שאלה אם היתר באיסור מתבטל, זה מחלוקת. אבל נגיד שהיתר באיסור מתבטל גם, אז יש לך שבעה חוטים שלא נטוו לשמה ואחד כן, אז האחד שנטווה לשמה מאבד את שמו. עכשיו לא נכון להגיד שהוא נטווה לשמה, זה מספיק בשביל לפסול אותו. לא צריך שהוא יטווה שלא לשמה, מספיק שהוא לא נטווה לשמה.

[Speaker D] שבע לשמה ועוד אחד לא לשמה יבטלו, יקבלו ברוב איתם עוד שבע לא לשמה עד למצב שבטוח יש שמונה לא לשמה עכשיו ושבע כן.

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו אם יש כמה כמה בטיל?

[Speaker D] מה? יש שבע לשמה ועוד אחד לא לשמה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז הוא התבטל.

[Speaker D] זאת אומרת כולם שמונה לשמה?

[הרב מיכאל אברהם] נכון, הוא התבטל. לא, לא בדיוק, כי זה בדיוק הנקודה כי החוט ההוא לא הפך להיות טווי לשמה, הרי זה מה שאמר רבנו יום טוב, אז אין שמונה חוטים שנטוו לשמה, יש שבעה חוטים שנטוו לשמה ואחד ניטרלי. עכשיו באים עוד שבעה, לכן אמרתי שלא השבעה אלא אחד אחד, באים עוד שבעה שלא נטוו לשמה, יש שבעה מול שבעה, אז זה לא מתבטל. אם אתה תתפוס שהחוט השמיני הופך להיות בעצמו טווי לשמה, וכך תופסים כמה אחרונים, זה מחלוקת. יש כאלה שתופסים שזה באמת הופך להיות טווי, אז זה יבטל את האחרים. יש עניין של כמה כמה בטיל, שאם אחד אחד הם נופלים, אז הם כולם יתבטלו, אז הם כן יתבטלו. אבל אם כל השבעה ביחד, אז לא.

[Speaker F] אינסוף של לא לשמה יתבטלו בתוך שבעה אם יחצו אחד אחד.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, כמו במקווה. מה?

[Speaker F] והדעה הזאת מסתדרת עם התפיסה שעם הפסיקה שחתיכה נעשית נבילה, ככה זה נקרא? שאם אני מערב בשר בחלב אז זה יכול,

[הרב מיכאל אברהם] כלומר זה בעצמו הופך להיות בשר בחלב, זאת אומרת המיעוט משנה את הכמות. אוקיי, בסדר, הוויכוח נוגע לחתיכה נעשית נבילה, כן, חננא. אוקיי, להפיל את זה כאילו? מה? הוא אומר שזה לכאורה כן, אבל יש דין חנן, כתוב בגמרא. אז השאלה איך הוא מסביר את דין חנן, זה סיפור אחר, זה לא נרצה להיכנס לזה עכשיו, אני גם לא נמצא בסוגיא. בכל אופן, אז זה בעצם ההבדל. זאת אומרת, אם או שאתה אומר שהוא מאבד את שמו, אז זה ניגוד מעיין, הוא לא הופך להיות ההפך אלא הוא רק מאבד את שמו, הוא הופך מאחד לאפס. זה לא אפס. מה?

[Speaker C] זה לא אפס.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אז אמרתי, זה מה שאמרתי קודם, זאת שלילה, זאת שלילה, זה לא אפס. אוקיי? ההפך מאפס במובן הזה יכול להיות או אחד או מינוס אחד, אתה לא חוזר לאחד, זה מספר אחר. כן, לא משנה, נגיד שיש רק שלושה בעולם בינארי, או טרנארי בעצם, אחד, מינוס אחד ואפס. אז זה שני סוגי הניגוד. זה סתם הערה מעניינת, אתם יודעים שזה נמצא אצל אריסטו, בגבעת המורה גם שלמה מימון מדבר על זה קצת. יש נגיד, יש יחס היפוך בין אור לחושך, ותמיד השאלה היא אם האור זה היעדר חושך או החושך זה היעדר אור. היום בתפיסה הפיזיקלית די ברור שהחושך הוא היעדר אור, אבל הפילוסופים תהו על העניין הזה. וגם לגבי קור וחום וכדומה, תמיד לגבי ההפכים האלה יש תהייה מי מהם זה הדבר האמיתי ומי מהם הוא רק היעדר. עכשיו כשחושבים על זה בשפה המתמטית הזאת שהצגתי קודם, אז רואים שזה פשוט תלוי על איזה שני הפכים מדברים. אם אנחנו מדברים על אור וחושך, אז די ברור שההיפוך שם הוא היפוך מעיין, לא מנגד. למה? כי אם מוסיפים את אור לחושך מקבלים אור, אין קיזוז ביניהם, זה לא אחד ומינוס אחד שמקזזים אחד את השני, זה אחד פלוס אפס. זאת אומרת אור פלוס חושך, כן, אין פנס שהוא מקור חושך, יש פנס שהוא מקור אור ואפשר לעצור אותו ואז נוצר חושך.

[Speaker G] יש אבל רמקולי שקט. מה? יש אבל רמקולי שקט על ידי כך שמשדרים בפאזה הפוכה שמאפסת, כן, שהתאבכות הורסת.

[הרב מיכאל אברהם] אם יש רמקולי שקט, אם זה

[Speaker D] סלייסים של זה, אז זה יהיה בכל אופן אור מופחת. לא הבנתי, אור וחושך, אור ולא אור.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא עירוב של אור וחושך, זה לעצור את האור. זה לא אותו דבר. זה לעצור את האור. לא, זה בדיוק הנקודה, אבל אין מקורות חושך.

[Speaker F] אז למה אם יש דבר כזה רמקול שיוצר שקט, אז למה אי אפשר לעצור?

[הרב מיכאל אברהם] הרמקול לא מייצר

[Speaker F] שקט, הוא מעיין את הקול.

[הרב מיכאל אברהם] כן, הוא מייצר קול שהתדירות שלו כזאת שהיא מאפסת את התדירות השנייה בהתאבכות הורסת. משדר קול הפוך, נכון, אמיתי. אז בעצם, בעצם, אז זה אור וחושך. לעומת זאת קור וחום, כשאתם רוצים אמבטיה פושרת אתם שמים מים חמים ומים קרים, נכון? הם מקזזים אחד את השני. אז ברור שקור וחום, ועוד פעם, קור וחום זה כמובן תחושות שלנו, זה לא טמפרטורה, הכל ביחס אלינו, אבל הקור והחום, מה שלא משנה כרגע ההגדרה הסובייקטיבית שלהם, הם מתערבבים באופן שהוא מקזז את השני. זאת אומרת שהיחס ביניהם זה היפוך מנגד ולא היפוך מעיין.

[Speaker F] למה זה לא קור וחום? זה עצם הקר ועצם החם.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בסדר, אז הקור שלו והחום שלו מתערבבים ביחד ונוצר עצם שהוא פושר. הדרך לערבב את הקור והחום זה כמובן דרך עצמים שנושאים את הקור והחום, אני לא יודע איך מערבבים קור וחום במנותק מעצמים. אבל עדיין, מה שמתערבב פה זה לא העצמים אלא הקור והחום גם, הקור והחום, לא רק העצמים. אז זה דוגמה להיפוך מנגד. אוקיי, בכל אופן אבל לענייננו, כשאני מדבר באמת על היפוך מנגד עכשיו. לא על היפוך מעין, אז בהיפוך מנגד חייב להיות מה שמשותף. האחד והמינוס אחד שניהם נמצאים על ציר המספרים, שניהם בעוצמה אחת, רק הסימן הוא הפוך. אז הנה הרמז הראשון. מה עם שניים? או אפס. גם אפס. הנה יש אופציה שלישית. זאת אומרת, או אחד או מינוס אחד. אתם מבינים שברגע שאני חורג מהדבר המשותף לשני ההפכים, הרי שני ההפכים מוגדרים בתוך איזשהו מסגרת שהיא משותפת לשניהם. אם אני אצליח לחרוג מחוץ למסגרת, יכולות להיפתח לי אפשרויות נוספות. זה דרך להגדיר אפשרויות נוספות, לצאת מהדיכוטומיה. אוקיי. כשאנחנו מדברים על דיכוטומיה, הכלי הראשון שאותו שווה לבדוק אם אנחנו מחפשים דרך להיחלץ ממנה, זה לחפש מה משותף לשני הצדדים ההפוכים שם ולנסות לחרוג ממנו. עכשיו אני אתן אולי כמה דוגמאות.

[Speaker H] אני סליחה, באחד ומינוס אחד ואפס, אז המעיין שלך זה השלילה של זה? עוד פעם? מה זה מעיין? זה שלילה של זה?

[הרב מיכאל אברהם] כן, שלילה לוגית זה איון בעצם, זה לא היפוך.

[Speaker H] בסדר, אז דווקא השלילה הופכת… זה או זה או השלילה שלו? זה לא או האחד או המינוס אחד אלא זה או אחד או אפס.

[הרב מיכאל אברהם] או אחד או לא אחד. השלילה הלוגית מעבירה אותי מאחד לאפס. ניגוד מעביר אותי מאחד למינוס אחד. אבל לא אחד אתה מתכוון זה אפס. כן, נכון, משהו שהוא לא אחד. זהו, מבחינה אני מסמן את זה בתור אפס, רק בתור סימון.

[Speaker D] זאת אומרת אני לא עומד ממולו, אני עומד יותר באמצע של ה…

[הרב מיכאל אברהם] הכוונה אני מעיין את האחד, אני לא הופך אותו למשהו אחר. שלילה לוגית מדויקת כמובן זה כל מה שלא אחד, זה לאו דווקא אפס. פשוט אם בעולם שבו יש רק אחד ואפס אין ניגוד, יש רק שלילה. ננסח את זה כך, בסדר? אין ניגוד. הניגוד של אחד הוא מינוס אחד. אם בעולם בינארי שיש רק אחד או אפס, יש בו שלילה אבל אין בו ניגוד. אולי זה ניסוח יותר מדויק. בכל אופן.

[Speaker H] ואולי בגלל זה אתה יכול לדבר על לא אחד גם לא בתוך תחום המספרים.

[הרב מיכאל אברהם] כן, ברור. ענן הוא גם כן לא אחד במובן הזה. זה בדיוק מה שאני אומר. השלילה לא מניחה משהו משותף בין הדבר הנשלל לבין התוצר של השלילה. הניגוד כן. זאת אומרת אחד ומינוס אחד יש ביניהם משהו משותף, שניהם בערך מוחלט אחד, שניהם מספרים, רק הסימן שלהם הפוך. אז יש להם הרבה מן המשותף ובתוך הסוג המשותף הזה יש שני מינים והמינים האלה יש להם תכונות הפוכות. אוקיי? אבל כשאני מדבר על שלילה, לא על ניגוד, לאו דווקא יש משהו משותף בין הדבר הנשלל לבין התוצר של השלילה. השלילה של אחד זה לא אחד. סימנתי אמרתי שזה אפס, אבל לא משנה, כל מה שהוא לא אחד, בסדר? זו שלילה. אולי זה קצת קשור גם למה שבפרדוקס השקרן. הניסוח הפופולרי של פרדוקס השקרן זה כשתושב כרתים אומר, כן זה מהברית החדשה זה המקור. תושב כרתים אומר שכל תושבי כרתים שקרנים. אז בדרך כלל רואים את זה כפרדוקס, אבל זה לא פרדוקס מפני שהשלילה של כל תושבי כרתים שקרנים היא לא כל תושבי כרתים לא שקרנים או כל תושבי כרתים דוברי אמת, אלא שישנו אחד לפחות שהוא לא שקרן. זאת השלילה. וזהו בעצמו?

[Speaker B] יכול להיות, לא, זה לא הוא בעצמו.

[הרב מיכאל אברהם] הוא בעצמו דובר אמת על מישהו אחר הוא השקרן, אבל זה מספיק בשביל שגם המשפט הזה יהיה שקרי. זאת אומרת הרבה פעמים כשאנחנו עושים שלילה שגויה אנחנו בעצם עושים ניגוד, לא שלילה. הניגוד של כל תושבי כרתים שקרנים זה כל תושבי כרתים דוברי אמת. השלילה של כל תושבי כרתים שקרנים זה כל מצב אחר. למשל שלפחות אחד לא שקרן, או שניים, או שלושה, או כולם. מה? שקיים לפחות אחד שהוא לא שקרן, כן, שלא כולם שקרנים. אולי זה ניסוח יותר מדויק. בכל אופן, אני אביא אולי דוגמה אחת שגם עליה דיברנו על הרבה דברים פה בכל מיני הקשרים, אז לכן אני בסך הכל עכשיו מחבר אותם. הדוגמה למשל לגבי תרומת איברים. כתבתי על זה פעם בתחומין, ובתרומת איברים בעצם איך הוויכוח מתנהל? הוויכוח מתנהל תחת שתי ההנחות הבאות, או לא שתי הנחות, הנחה אחת בעצם. אסור להרוג בן אדם כדי להציל בן אדם אחר. זאת ההנחה הבסיסית. עכשיו כשאנחנו נמצאים במצב שבו אדם נמצא בין מוות מוחי למוות לבבי, מדבר על השתלת איברים במצב המסוים הזה, לא כל השתלת איברים, או קצירת איברים בשביל השתלה. אז אני אומר, בן אדם נמצא בין מוות מוחי למוות לבבי, גזע המוח לא פועל כבר נגיד, אבל הלב עדיין מתפקד. בסדר? ביולוגית הוא עדיין, המשאבה עדיין עובדת. אני חושב שמשהו במוח גם עוד צריך להיות, לא יכול להיות שהמוח לגמרי נגמר, אחרת הלב אני לא חושב שיכול לעבוד בלי זה. אבל איזה משהו כנראה לא. אז עכשיו השאלה היא אם מותר נגיד מהחולה שנמצא בין מוות מוחי למוות לבבי, האם מותר לי לקחת ממנו איבר כגון את הלב למשל בשביל להשתיל את זה במישהו אחר. אחרי שהלב גומר אי אפשר כבר לקחת אותו ולהשתיל אותו במישהו אחר, ולפני שהבן אדם מת מוות מוחי אנחנו לא הורגים אותו לוקחים ממנו את הלב כדי להציל מישהו אחר. לכן הדילמה מתעוררת אך ורק בקטע המסוים הזה בין מוות מוחי למוות לבבי. השאלה אם אפשר לקחת את הלב של הבן אדם ובזה להרוג אותו בעצם כדי להשתיל את זה במישהו אחר שיכול להרוויח חיים, חיים שלמים. אז הוויכוח שמתנהל סביב העניין הזה בעצם נסוב סביב הנקודה מתי מגדירים את רגע המוות. האם רגע המוות זה המוות של המוח ואז מה, אז הבן אדם כבר במצב שתיארתי קודם הוא כבר נחשב מת כי אנחנו אחרי מות המוח. אם הבן אדם כבר נחשב מת אז זה לא להרוג אותו לקחת ממנו את האיבר, אז אפשר לקחת ממנו את האיבר כדי להשתיל במישהו אחר ולהציל אותו. אבל אם אנחנו מגדירים את רגע המוות בתור מות הלב ולא מות המוח, נדבר שנייה מה זה מות המוח, לא מספיק להגיד מות המוח, מה זה מות המוח. בסדר, יש איזושהי הגדרה רפואית שנקראת מוות מוחי, לא חשוב כרגע, אני בעצמי לא בקי בפרטים הרפואיים.

[Speaker J] אולי גזע המוח אני מניח שגם זה יש ויכוח.

[הרב מיכאל אברהם] לא, מה זה משנה, שיהיה ויכוח גם על זה, אבל אני לא עוסק בוויכוח ההוא אני עוסק בוויכוח הזה. אז הוויכוח הזה יש שתי אפשרויות או מות המוח או מות הלב, מה שלא משנה, ההגדרה הרפואית שנקראת מות המוח. בסדר? עכשיו אם אני נחשב מת אחרי שהמוח מת, אז אפשר לקחת את הלב שלי, זה לא נקרא לרצוח, ולהציל מישהו אחר, להפך מצווה רבה לעשות את זה. אבל אם מות המוח הוא לא רגע המוות אלא מות הלב, אז כשלוקחים ממני את הלב בעצם הורגים אותי, הייתי חי ועכשיו הורגים אותי. וכיוון שכך להעביר את זה לבן אדם השני זה בעצם להרוג אותי כדי להציל אותו וזה אסור. זה הוויכוח. ובאיזשהו שלב חשבתי על זה ומשהו פה היה נראה לי מאוד אבסורדי. לכאורה שתי אפשרויות או שזה המוות או שזה המוות. טוב, אז כמובן יש את הדרך תמיד להגיד טוב אולי רגע המוות הוא משהו באמצע. בסדר, זאת האפשרות הבנאלית אבל פה זה לא יעזור. אני מדבר כרגע על השאלה העקרונית, בסדר, אז אחרי הרגע האמצעי ההוא איך תקבע אותו.

[Speaker J] יש גם עוד שיקולים אבל מה? יש גם עוד שיקולים, אולי במקרה הזה אסור לי גם אם הוא באמת נחשב מת אבל אני לא רוצה לפתוח פתח ללא יודע מה.

[הרב מיכאל אברהם] למשל אני רוצה להעלות שיקול הפוך אפילו אם הוא נחשב חי אולי כן אפשר לקחת. אוקיי, אבל לאותה לוגיקה, אותה לוגיקה. זאת אומרת אני אומר שכשני רואה את שתי ההגדרות המנוגדות האלה מות הלב או מות המוח נגיד לצורך הדיון שיש רק שני שלבים נהפוך את זה לדיון בינארי. אוקיי, יש רק שני שלבים. אז אני שואל את עצמי האם אפשר לא להסכים עם שני הצדדים, לכאורה אתה חייב להיות או פה או שם. מתישהו הבן אדם מת, איפשהו בין השלב של מות המוח לבין השלב של מות הלב הבן אדם מת אז אתה צריך להחליט. ברגע שאני אומר עוד פעם המודל כרגע שנדון בו הוא בינארי, יש מות המוח מיד אחרי זה קורה מות הלב, אין שלבים אחרים רק בשביל הפשטות הלוגית, אוקיי? אז אתה צריך לבחור עמדה זאת אומרת או זה או זה, אתה לא יודע בסדר אז אתה לא יודע זה ספק אבל זה לא עמדה שלישית. השאלה אם יש אופציה שלישית. והתשובה שלי היא שכן יש אופציה שלישית. האופציה השלישית היא לצאת מחוץ לקופסה. אתה הכנסת אותי לתוך הקופסה, אתה בעצם אומר תראה ברגע שהבן אדם חי לקחת ממנו את הלב זה להרוג אותו בשביל להציל מישהו אחר, את זה אסור. זה מוסכם על שני הצדדים. כל השאלה היא אם הבן אדם נחשב חי או לא, אבל זה מוסכם על שני הצדדים שאם הוא חי אז אסור להרוג אותו כדי להציל מישהו אחר. זאת הנקודה המשותפת לשניהם. ועכשיו כשאני מחפש אופציה שלישית יכול להיות שאפשר לתקוף את זה, כי זאת האופציה שמגדירה את ההיפוך פה את הניגוד בין שתי האפשרויות. ובאמת מה שטענתי שם ואני באמת חושב שזה נכון גם להלכה שזה לא נכון שאסור להרוג את האחד כדי להציל את האחר. והגמרא כשהיא מדברת על זה שאסור להרוג את האחד כדי להציל את האחר היא מביאה את הסברה של מי יימר דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהאי גברא סומק טפי. כן הדם שלך לא יותר אדום מהדם שלו אז אתה לא יכול להרוג אותו כדי להינצל. אז אם אני מדבר על המקרה של תרומת האיברים אני אומר לחולה תשמע הדם שלך לא יותר אדום מהדם של הבן אדם המת המוחי הזה וכיוון שכך אתה לא יכול להרוג אותו כדי להינצל בעצמך או הרופא לא יכול להרוג אותו כדי להציל מישהו אחר כי אף אחד לא עדיף על השני. זאת בעצם ההנחה של הגמרא. עכשיו השאלה אם אני מוכן לקבל את זה לגבי מי שמת מוות מוחי מול אדם שיכול לחיות חיים מלאים. האם גם במצב כזה אני אומר שהדם של מי שיכול לחיות חיים מלאים לא יותר אדום מהדם של מישהו שבעצם כבר מת לא בהגדרה ההלכתית הפורמלית אלא הוא בעצם מת מבחינת התפקוד האישי.

[Speaker D] לא, אתה עכשיו

[הרב מיכאל אברהם] מעלה את הטיעונים של מדרון חלקלק. אתה עכשיו אומר אוקיי, איפה תעצור?

[Speaker D] שאלה טובה.

[הרב מיכאל אברהם] אני רק מדבר על הלוגיקה של דרך שלישית. אני אומר בלוגיקה אני יכול למצוא דרך שלישית. אתה יכול להגיד שאתה לא רוצה את הדרך השלישית הזאת בגלל שכולה מדרון חלקלק, אין לי בעיה, זה ויכוח אחר. אני גם לא חושב שאני מסכים פה, אבל לא משנה, אני מוכן לקבל את זה.

[Speaker H] בוא נציע הנחה אחרת.

[הרב מיכאל אברהם] מה? הוא לא מת?

[Speaker H] כן, הוא לא מת. אז למה להגיד כשהוא לא מת למה להגיד שהדם שלו לא אותו צבע?

[הרב מיכאל אברהם] בגלל שלא, זה לא הצבע. מדובר על הגדרת שווי החיים, ערך החיים. אני אומר שערך החיים…

[Speaker H] אם הוא לא מת כל עוד הוא לא מת אז יש לו חיים. למה? כי יכול להיות… למה הוא נחשב לא מת? כי יכול להיות שהוא יחיה ואז הוא יהיה במצב נהדר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא לא יכול לחזור לחיים. אין חזרה לחיים. זה לא יכול לחזור לחיים. זאת הסכמה רפואית מקיר לקיר. אף אחד לא מתווכח על זה.

[Speaker D] אולי המת יכול לחזור לחיים וזה יהיה תחום שגיאה של המחלקה.

[הרב מיכאל אברהם] אולי המת יכול לחזור לחיים? בסדר. אנחנו מעבר לתחום השגיאה, כל עוד הוא מת מוות מוחי, הרופאים אומרים אין, הבנאדם לא חוזר לחיים. אין דוגמה כזאת. היה פעם אחת, הבאתי את זה, היה בדנמרק, היה מקרה כזה שפורסם לפני שנה או משהו כזה וההנחה של כולם הייתה שפשוט הייתה טעות בקביעה הראשונה. עוד פעם, אבל בהנחה שהקביעה הראשונית נכונה אין חזרה. אין חזרה. זאת אומרת, עוד פעם, אני לא רופא, אני אומר זה מה שזה…

[Speaker D] האבחנה, בנאדם שמובילים אותו לקבורה קם.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא אומר כלום. יכול להיות שלא אבחנו נכון אז הוא לא מת מוות מוחי. בסדר.

[Speaker D] באותו רגע באמת חשבת שהוא מת.

[הרב מיכאל אברהם] אז טעות באבחנה זה עניין טכני.

[Speaker D] זה עניין

[הרב מיכאל אברהם] טכני הטעות באבחנה.

[Speaker D] גם כשיש

[Speaker B] מוות לבבי יכול להיות שטועים

[Speaker D] באבחנה.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. למה לא? מוות לבבי כן, יכול להיות פתאום אחרי זה יקפוץ לו עוד פעם איזה תעשה לו איזה אימפולס חשמלי, ויכול להיות שזה יחזיר, אני יודע מה?

[Speaker D] בהתחלה מחכים שעה במחלקה, הוא נשאר צמוד, ובכל

[הרב מיכאל אברהם] זאת אמרת שכאלה שמובילים אותם לקבורה חוזרים. אז זהו. אז זה אומר שאנחנו לא מדברים על בעיות טכניות, אני מדבר על השאלה הלוגית הבסיסית, עזוב רגע את הפרקטיקה. ובשאלה הלוגית הבסיסית אני אומר, יש לי מודל עכשיו אני מתאר עכשיו מצב אחר, בסדר? מצב שהרפואה לא מכירה. יש שני מצבים, שניהם אנחנו יודעים לנסח בדיוק. אין טעויות במדידה. שאלה היפותטית, בסדר? יש מוות מוחי ומוות לבבי, אנחנו יודעים להגדיר אותם היטב, אין טעויות, הכל בסדר ויש רק שתי אפשרויות, אין יותר. בסדר? בוא נדבר תחת ההנחות האלה כי מה שמעניין אותי פה זה הלוגיקה לא הפרקטיקה. אז בלוגיקה במצב כזה לכאורה יש פה דיכוטומיה מלאה, זאת אומרת או פה או שם. מה איזה עוד אפשרויות יכולות להיות? עכשיו זה נכון, במישור של רגע המוות אתה צריך לבחור או פה או שם. מה שאני רק טוען שכשאתה מדבר על השאלה האם לקחת איברים לא בטוח שזה נקבע אוטומטית על ידי הקביעה של רגע המוות. אני מערער על זה, לא על הדיכוטומיה בין האם המוות הוא מוות מוחי או מוות לבבי, שם יש רק שתי אפשרויות במודל שתיארתי כאן. אבל השאלה האם זה קובע את התוצאה בשאלה שבה אני מתלבט, זאת שאלה אחרת. כיוון שהדיכוטומיה הזאת מוצגת תחת ההנחה שמישהו שחי בכל מקרה אסור להרוג אותו כדי להציל מישהו אחר. זה עצמו שווה בדיקה. עכשיו אני עוד פעם, גם אם אני לא מסכים עם זה לא חשוב, אני מדבר על האופציה הלוגית הזאת, שצריך לבדוק את האופציה הלוגית הזאת. אחר כך אפשר להגיד שאנחנו לא מסכימים לאופציה הזאת, מדרון חלקלק או סתם לא מסכימים, לא משנה כרגע, אבל אני אומר ברמה העקרונית אני מראה לכם איך באופן לוגי אפשר לייצר אופציה שלישית במקום שנראה שהיא לא קיימת.

[Speaker H] לא, אבל זה לא משנה את זה… לא אופציה… לא באופן לוגי.

[הרב מיכאל אברהם] ברור שכן, כי אם אני בודק מה זה לוגי,

[Speaker K] אני לא חולק…

[הרב מיכאל אברהם] מה זה חוק השלישי הנמנע? אני לא חולק על חוק השלישי הנמנע. זה לא טענה נגד חוק השלישי הנמנע, אלא כשאני עושה דיון פילוסופי ואני ממפה את זה על דיכוטומיה לוגית, אז פתאום כדאי לבדוק, יש פה עוד איזה שהן הנחות שהיו בדרך עד שהגעתי להצגה הדיכוטומית. אז מהדיכוטומיה אני לא יכול לחרוג, או שהמוות הוא מוחי או שהמוות הוא לבבי, אין אי אפשר לחרוג עוד פעם במודל הבינארי.

[Speaker L] אבל אתה מסדר רק צד אחד.

[Speaker E] אתה עושה פה תרגיל… מה זה תרגיל בפילוסופיה? מה זאת אומרת? אתה אומר לנו תשמע, יש לך או מות הגזע, גזע המוח, או מות הלב, אז יגיד לך מישהו תשמע יש גם מצב ביניים שהמוח עובד בחצי כוח נגיד. אתה אומר לו אני לא מדבר על זה. השאלה שאני מכריע כרגע זה… עכשיו באים אליך תשמע מה אתה פוסק זה או זה? אומר זה בכלל לא השאלה, השאלה שלי אחרת.

[הרב מיכאל אברהם] ברור, אני דיברתי על שאלה היפותטית, בסדר? דיברתי על שאלה היפותטית. יש לנו מצב בינארי, או מוות מוחי או מוות לבבי.

[Speaker E] אבל אתה לא… שואלים אותך את השאלה.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, ואני שואל את השאלה הזאת. מה אסור? אני רוצה לדון בשאלה היפותטית, מותר. אופן להראות איך ניתוח מסודר של הבעיה יכול להצמיח בעיות, אופציות נוספות חוץ מהשתיים, זה הכל. עכשיו אתם יכולים לא להסכים, אתם יכולים להגיד שזה לא מעשי, הכל בסדר. אני חושב שזה נכון וזה גם מעשי. אבל זה דיון אחר, זה על זה אנחנו נדבר כשנדבר על תרומת איברים. התרומת איברים פה משמשת אותי רק כדוגמה, כדי להראות איך אנחנו עושים ניתוח שמצמיח לנו אפשרות שלישית במקום שנראה אבוד. שנראה שאין אפשרות שלישית.

[Speaker L] כן, אבל אתה מסדר רק צד אחד של המשוואה. כי נכון שהשאלה ההיפותטית היא כזאת, אבל אז אי אפשר להשתמש בזה שאדם שלו פחות אדום מהאדם השני. כי מה שמדבר, מה שמדברת הגמרא לצורך העניין, שאדם שלו יותר אדום, בגלל זה אסור להרוג, מדברת על מציאות שהיא לא דיכוטומית. מדברת על המציאות הרגילה. אתה עושה פה איזה מין אוקימתא כזאת שמעמידה, מייצרת אופציה שלישית ביחס לדין.

[הרב מיכאל אברהם] גם במצב לא דיכוטומי, אם הדם שלי יהיה פחות אדום מהדם שלך מותר לך להרוג אותי כדי להינצל? לכאורה זה מה שכתוב בגמרא. לא מדויק, כל הפוסקים כמעט אומרים שלא, כי אנחנו בגלל מדרונות חלקלקים, לא חשוב. אבל ברמה העקרונית זה מה שכתוב בגמרא. לא, גם במצב הלא דיכוטומי. בגמרא כתוב רק במצב הלא דיכוטומי.

[Speaker L] בגלל שהגמרא מתחשבת בכל המציאות הזאת זה נכנס. לא הפוך, הפוך.

[הרב מיכאל אברהם] אם במצב לא דיכוטומי אומרים את זה, אז מצב דיכוטומי וודאי יגידו את זה. אם המצב שבו יש רצף, עדיין אתה אומר שאם ערך החיים של ראובן הוא קצת פחות מערך החיים של שמעון, אז מותר להרוג את ראובן כדי להציל את שמעון, אז במקום שבו זה מוגדר בינארי אז ברור שיהיה מותר.

[Speaker D] הפוך. אבל אין פה ערך חיים. הגמרא אמרה לך ערך הדם. היא אמרה דם בגלל שזה לא ערך. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] קודם כל

[Speaker D] זה מישהו קצת פחות מחומצן, שזה שטויות.

[הרב מיכאל אברהם] ערך, עזוב דם. הדם מייצג צבע אדם, אבל לא מייצג צבע אדם.

[Speaker D] כן, אני אומר, זה מטפורה. אבל המטפורה באה להגיד לא תמצא הבדל.

[הרב מיכאל אברהם] ומי אמר? יש פוסקים שאומרים להלכה גם. יש פוסקים שטוענים שמותר להרוג טרפה כדי להציל בן אדם חי. ויש דמו פחות אדום. הוא יגיע לזה.

[Speaker E] עצם העובדה שהגמרא, לא על כורחו אגב.

[הרב מיכאל אברהם] מדבר אם הוא מסכים. כי אדם חי גם אם הוא מסכים אסור לעשות את זה. אני לא מדבר על כורחו של מישהו, אני מדבר כשהוא הסכים. הוא חתם, אני מסכים. עדיין אסור לי לעשות את זה, אסור לי להרוג את האחד כדי להציל את השני.

[Speaker D] גם אם הוא חצי חצי, כמעט טרפה על מאה?

[הרב מיכאל אברהם] מה? לא הבנתי. אחד עם מוות מוחי, הוא יותר מטרפה. אני אומר, הטרפה עוד מתפקד לגמרי, רק תוך כמה חודשים הוא ימות. בסדר? זה מה שאני אומר. אז אדם שמת מוות מוחי, טוב פה אני כבר נכנס ממש להלכה, זה לא חשוב.

[Speaker D] הרי בוודאי שאין מאה אחוז. ברור שלא. ועדיין מגדירים בהסתברות.

[הרב מיכאל אברהם] אם הוא לא

[Speaker D] חי שנה בהסתברות, הוא טרפה.

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר יותר מזה, התפיסה ההלכתית היא שזה מאה אחוז, לא הסתברות. אבל עדיין הוא חי, ותוך כמה חודשים רק הוא ימות. זה הרבה יותר. הרי אדם שמת מוות מוחי בדרך כלל תוך כמה שעות מת, מת גם מוות לבבי. זה רק שאלה של כמה שעות. לכן זה גם לחוץ בדרך כלל הדילמות האלה, כי אתה תוך כמה שעות צריך לקבל החלטה מה משמרים ואיך לעשות את הניתוח וכל הסיפור מסובך. אז אני אומר, בדיוק בנקודה הזאת יש כאלה שאומרים את זה אפילו על טרפה. רוב הפוסקים לא נוטים להגיד את זה, אבל יש פוסקים שאומרים את זה על טרפה. אגב, מה עם גוי? יש פוסקים שרוצים להגיד שגם בגוי זה ככה, דמו גם כן פחות אדום מהדם של יהודי.

[Speaker J] גבר ואישה, למה ללכת?

[הרב מיכאל אברהם] או גבר ואישה זה אף פוסק לא אומר, זה קדימה בהוריות. נכון, גם על זה אף אחד לא אומר, שאני לפחות אף אחד שאני מכיר. זה קדימה, יש דיני קדימה בהוריות. דיני קדימה בהוריות זה שגבר קודם לאישה ותלמיד חכם קודם לעם הארץ וכל מיני דברים כאלה, כי הכל נקבע לפי השאלה בכמה מצוות אתה חייב. מי שחייב ביותר מצוות, דמו יותר אדום במובן הזה, אבל זה רק לגבי השבת אבדה, פרנסה בצדקה, כהן וישראל. וזה לא לגבי להציל?

[Speaker F] מה? זה לא לגבי להציל במקור את מי?

[הרב מיכאל אברהם] אם אתה צריך להציל, אבל לא להרוג את האחד כדי להציל את השני. אלא אם יש לי שניים שאותם אני צריך להציל, נגיד טובעים בנהר או בשבי או משהו כזה שיש עליהם סכנת מיתה, אז מי קודם למי? שם יש עדיפות על השני. לזה אני מביא את הסוגיה. ועדיין הפוסקים אומרים שלגבי הריגה, כל ההבחנות שעושים שם בסוגיית הוריות לא רלוונטיות. למה לא? ככה הם אומרים. כי לגבי לרצוח זה לא מצדיק. כי לרצוח זה לא מצדיק. אם יש לך שתי אופציות שקולות שאתה צריך לבחור, אז כל הטיה קטנה לטובת אחת האופציות, אז אתה צריך לבחור את האופציה הטובה. הרי בין כה וכה תוכל להציל רק אחד. אז אתה צריך להחליט אחד להציל ואחד לא, זה לא החלטה שלך. אחרת שניהם ימותו. אין היגיון להשאיר את שניהם למות. זה תאומי סיאם, על זה דיברנו בפעם הקודמת.

[Speaker L] למה אם יש שנים

[הרב מיכאל אברהם] בדרך וביד אחד קיתון מים ימותו שניהם? מה? כן, זה הקיתון מים, זה קשור לתאומי סיאם, אולי על זה נדבר פעם, זה לא אני לא חושב שזה נכון פה, אבל זה בסדר, זה דיון אחר.

[Speaker B] אבל אני לא מבין מה שאתה התחלת את הדיון. בהבחנה שאתה אומר, אני מבחינה תיאורטית יש דיכוטומיה ואנשים חושבים שאין מה לעשות. אני חושב שיש דרך שלישית. ואז כשאתה מביא את הדרך השלישית אתה לגמרי חורג מחשיבה תיאורטית, אתה מביא הלכה שמשנה את כל המצב. ברור. אז אתה אומר, כל הזמן אתה אומר "אני לא בצד המעשי, אני בצד התיאורטי", אבל זה בדיוק הפוך, זה הכי בצד המעשי!

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, אחד מוביל לשני. אני בצד התיאורטי במובן הזה שאני מדבר על תמונה בינארית של או מוות מוחי או מוות לבבי.

[Speaker B] אבל התיאוריה לא נשארת ככה.

[הרב מיכאל אברהם] ברור שזה נשאר ככה, אמרתי שזה נשאר ככה.

[Speaker B] לא, אתה מביא דבר שלישי.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, כיוון שבדרך כלל, וזה עוד רגע אני אגיע לזה, בדרך כלל כשאנחנו דנים דיון פילוסופי, גם אם לא מעשי, גם אם תיאורטי, גם דיון פילוסופי אי אפשר, על זה פעם אפילו התווכחנו קצת עם יהודית, גם דיון פילוסופי ברגע שעשינו לו הצרנה לוגית, שיקענו בהצרנה הזאת כל מיני הנחות. ולכן אחרי שעשינו לו הצרנה לוגית, ובדרך כלל זה נראה כאילו או איקס או לא איקס, אין אפשרות שלישית. וזה נכון בשלב הזה. אבל תבדוק טוב טוב האם הצגת הבעיה בתור איקס או לא איקס אכן מציגה את הבעיה הפילוסופית המקורית. בדרך, בהצרנה, כשאתה מעביר את זה לצורה של או איקס או לא איקס, משוקעות כל מיני הנחות. וכשתנסה לוותר על אחת מהן, אתה פתאום תגלה שצומחות עוד אפשרויות. אז ברור, ברגע שאני כבר שם, אין חריגה מאו איקס או לא איקס, אין. אני לא מתכוון לטעון שיש דרך שלישית שחוק השלישי הנמנע לא נכון. בטח שכן. אני לגמרי מאמין בו. אני גם לא, אני גם מתנגד לכל אלה שטענו שיש חריגות ממנו, יש כאלה שטענו את זה ואני לא מסכים איתם, אני חושב שזו טעות הטענה שלהם. להיפך, אני עם חוק השלישי הנמנע הולך עד הסוף. אני לא מתכוון לערער פה על חוק השלישי הנמנע במובן הלוגי. מה שאני מתכוון לומר זה שלא תמיד הלוגיקה משקפת בצורה מדויקת את הבעיה שבה אתה מתעניין. אנחנו כשאנחנו כבר מגיעים לשלב הלוגי זה אחרי תהליך שנקרא הצרנה. אנחנו בעצם מתרגמים את הבעיה הפילוסופית לאיזושהי סכמה לוגית. ועכשיו אני אומר, טוב בלוגיקה הזאת כן או לא החשבון הוא פשוט. אני אומר שבשלב התרגום תבדוק אותו טוב, כי בשלב התרגום יכול להיות שברחת מכמה אופציות נוספות שקיימות. לכן עוד פעם אני לא מנסה להציע אופציה שלישית לוגית. אני מנסה להציע היחלצות מהסד הלוגי, זאת אומרת שלא הלוגיקה בעצם לא מתארת באמת את הבעיה האמיתית.

[Speaker K] לא, ובהיחלצות אתה מתכוון להגיע להיחלצות שגם לא סותרת את אחד משני הקצוות של הדיכוטומיה. בוודאי.

[הרב מיכאל אברהם] חוק השלישי הנמנע נשאר בעינו, אין אופציה שלישית, אני לא סותר את זה. אני אומר שאין אופציה שלישית וואנס נכנסת לתוך המסגרת הזאת, אבל מי אמר למה אני חייב להיכנס למסגרת הזאת?

[Speaker E] כי המציאות נותנת לך את הספציפי הזה ונכנסת למה ש… זה לא יכול להיות… זה פסיקה מדרגה ראשונה…

[Speaker L] יש לנו פה צד… בדרך כלל… דרך הכרח.

[Speaker E] אוקיי, זה קשור. זה העיקר פה.

[הרב מיכאל אברהם] כי אם אתה הולך ישר לגמרא, אבל אם כל הראשונים וכל הזה

[Speaker E] נניח לצורך העניין…

[הרב מיכאל אברהם] אבל לא, למה? אני טוען שזה לא רק הגמרא, אני אומר שמי אמר שמישהו חולק על זה בכלל? זה שחכמי זמננו החליטו את זה, אז מה? אני לא מסכים איתם. אבל זה לא… אני לא חושב שזה החזרה לגמרא, אני טוען שזה קומפטיבילי גם עם מה שהראשונים אומרים. לא חושב שפה חזרתי לגמרא, כן? הפסיקה הזאת היא לא נגד הראשונים, היא עם הראשונים לגמרי.

[Speaker K] טוב, אני תומך בעניין הזה, אז אני רק רוצה לומר עוד דבר. הרי לכל חקיקה או לכל פסק הלכה יש סיבות גם מאחוריה. נכון? אם אנחנו מדברים על משהו לוגי, אז יש סיבות מאחוריה. אם אתה מצליח להתמודד ולהראות שהדרך השלישית שלך עדיין תואמת את ההיגיון של שני הקצוות של הדיכוטומיה, אז אתה באמת יכול ללכת על הדרך השלישית.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, היא לא סותרת את הדיכוטומיה.

[Speaker L] כן, אבל אנחנו מדברים על השלב של התרגום, הרב, זה לבחור… אני אתן לך לבחור כל צבע העיקר שיהיה כחול. זה בדיוק!

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שאומר לי מי שמציג בפניי דיכוטומיה, ואני אומר לו "תודה רבה, אני בוחר ירוק".

[Speaker L] במאה אחוז, זה לא הכללים, ולכן אמרתי שזה…

[הרב מיכאל אברהם] לא, אתה חושב שזה הלא כללי. הרבה פעמים זה בדיוק הנקודה. הרבה פעמים, תבינו, השיעור הזה הוא לא שיעור בלוגיקה. זאת אומרת, בלוגיקה יש או איקס או לא איקס, זהו, נקודה, נגמר הסיפור. פשוט לגמרי, אין מה להוסיף מילה יותר, גמרנו את הפרק הלוגי. עכשיו אני עובר הלאה. אני מדבר על הלאה. הרבה פעמים הלוגיקה שובה אותנו, לוקחת אותנו בשבי.

[Speaker D] מה? שם חייבים לקחת את זה על שרידות. זאת אומרת, זה עם מוות מוחי, אין לו סיכוי לחיות יותר מחודש. ברור. ולכן הוא מועמד. כי אחרת לא תוכל לקבל השתלות מוח, למשל בפרקינסון וזה משתילים לפעמים חתיכות. יש אנשים שיש להם מוות לבבי ואין להם מוות מוחי. למשל מי שנמצא על בייפאס, על הלב-ריאה שמעבירים אותו, והלב בחוץ ולא מצליחים להחזיר אותו ללב, בשום אופן. מה שרוצים לא חוזר ללב, ובדרך כלל על בייפאס… והמוח עדיין עובד? המוח פיקס! כן? אפשר לקחת ממנו עוד שתי זכויות… זכויות אחרות גם. עכשיו הבנאדם הוא מת חי? הוא מת-מת? או הוא חי? עשר דקות אומרים לו תעשה עשר דקות בייפאס לא הולך תהרוג אותו? מה אתה יכול לעשות?

[הרב מיכאל אברהם] גם. לא, בסדר, אז זה…

[Speaker D] תשתילו את המוח, הבן אדם מדבר איתך.

[הרב מיכאל אברהם] אני מדבר, אני מדבר על המהלך. לא, למה?

[Speaker D] אתה יכול להשאיר אותו על המכונה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אם אין מי שישלם.

[Speaker D] מי ישלם את זה? אתה? אני?

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אז זה דיון אחר. עוד פעם, אז זה דיון אחר לגמרי.

[Speaker D] למה? לא הורגים אנשים ככה בגלל כסף.

[הרב מיכאל אברהם] לא, ברור, ברור, אבל להחזיק אותם… בסדר יוסי, אבל זו שאלת הפרקטיקה, אני לא מדבר על הפרקטיקה כרגע. זה שאלה אחרת, אז השאלה היא מה עושים עם הכסף, עם הזה. אבל כמהלך הרגיל כשבן אדם מת זה עובר מהמוח אל הלב. זה המהלך הרגיל. יכול להיות שיש מצבים הפוכים, אני לא יודע. אבל המצב הרגיל זה המצב הזה, ולכן תמיד שמתלבטים בקצירת איברים כמו לב או ריאות או משהו כזה, אז מתלבטים ברגעים האלה. וברגעים האלה זה שאלה של שעות בדרך כלל, לא של חודשים.

[Speaker D] כן, אבל פה היא חיה מאה אחוז כרגע, הכליה שאתה הולך לקחת…

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אז היא חיה מאה אחוז אבל הבן אדם מת, או מת או לא מת. אני אומר שזה בדיוק השאלה.

[Speaker D] אני אומר שההגדרה היהודית צריכה להיות כשהנשמה עוזבת אותו. עכשיו תגדיר לי מתי זה קורה ובאיזה חיישן? לא יודע. אין לך, אתה לא יכול להוציא שום…

[הרב מיכאל אברהם] לא, למה?

[Speaker D] אם הבן אדם מת והנשמה בתוכו…

[הרב מיכאל אברהם] מה פתאום? אין ספק מוציא מידי ודאי. אבל יוסי, אין ספק מוציא מידי ודאי. אתה מניח ספק לחומרא, ואני אומר אין ספק מוציא מידי ודאי. אתה בא להציל חי והוא ספק. נו? אז היש שהוא ספק אז מה? זה לא כל כך פשוט בכלל. עזבו, אני לא רוצה להיכנס לשאלה ההלכתית, אני משתמש בזה כדוגמה. הרבה פעמים אנחנו נמצאים מול בעיה כזאת שהתרגום שלה מוביל אותנו לתמונה דיכוטומית. וכדי לצאת מהתמונה אנחנו צריכים לחזור חזרה ולבדוק את התרגום ולהגיד אנחנו לא מוכנים לשחק על המגרש שאתם מציבים בפנינו. כן, זה פעם כתב מישהו באיזה מאמר, הוא סקר ספר שלי, ברוך כהנא הפסיכולוג, אז הוא הביא שם איזה סיפור על הברווז והנשר. ככה הוא כתב, זאת הייתה הכותרת גם של הסקירה. אז הוא אומר שהנשר מזמין את הברווז לתחרות, תחרות תעופה, מי עף מהר יותר? אז אומר הברווז אין בעיה, בוא תיכנס לבריכה ונעשה תחרות, בוא נראה מי שוחה מהר יותר. זאת אומרת, אתה החלטת שהמגרש שבו מתחרים זה האוויר, שמה אתה מנצח בטוח, אין חכמות. אבל למה שאני אקבל את המגרש ההוא? בוא תלך על המגרש שלי. זאת אומרת, הרבה פעמים מי שקובע את המגרש מגדיר את הדיכוטומיה. אבל אם אני אומר אני לא משחק על המגרש הזה, למה אני חייב לשחק על המגרש הזה?

[Speaker C] ואיך זה היה קשור לספר?

[הרב מיכאל אברהם] מה? ואיך זה היה קשור לספר? הוא טען שאני לא מוכן לשחק במגרש הרגיל ולכן אני מציע אופציה שלישית. זה ממש פשוט שם, עם האנליטי והסינתטי, לא משנה.

[Speaker C] ואתה הברווז?

[הרב מיכאל אברהם] מה? אני הברווז. כן, אני גאה להיות הברווז. בכל אופן, אתם יודעים, הנשר, יש לו שם טוב לנשר, אבל מה רע בברווז? אתם יודעים מה ההבדל? יש אוגר, זאת חיה נורא נחמדה, נכון? ועכבר, כשרואים אותו אז כולם ישר קופצים על הכיסאות וצועקים עכבר עכבר! מה ההבדל? זה כמעט אותו דבר. מה ההבדל? זה רק יחסי ציבור. זאת אומרת, אם היית מחליט שהעכבר הוא חיית מחמד, אז הוא היה הופך להיות אוגר והכל היה בסדר. אבל עכבר זה נורא מפחיד ואוגר זה נורא חמוד.

[Speaker N] החמור חיה יותר מועילה מאשר דוב או אריה…

[הרב מיכאל אברהם] והשם שלו פחות טוב, בדיוק, אין לו יחסי ציבור טובים. נכון. אוקיי, אז גם הנשר והברווז. אני ברווז, בסדר. לנשר יש יחסי ציבור טובים, אז לכן אני ברווז. אוקיי, בכל אופן, האופציה הזאת זאת אופציה אחת. זאת אומרת לבדוק את תהליך התרגום בדרך אל הדיכוטומיה, האם באמת אנחנו מסכימים איתו. דרך נוספת, ועוד פעם אני אומר, זה כמעט תמיד תהיה אופציה כזאת, זה הנקודה החשובה פה, לכן זה הנקודה החשובה, זה לא אנקדוטה. בכל דיכוטומיה שתציבו בפניי, כמעט, אני לא מצליח כמעט לדמיין משהו שלא.

[Speaker H] מה זה כמעט?

[הרב מיכאל אברהם] אולי כולם, אני אומר את זה רק בשביל הזהירות. אני לא יודע, כי לא עברתי על כולם. אני אומר בשביל הזהירות, כמעט כל מה שאני מצליח לחשוב עליו.

[Speaker J] כיוון שאין הנחות יסוד שהן מאה

[הרב מיכאל אברהם] אחוז, אז כל הנחת יסוד יכולה להיראות אחרת. ותמיד יש הנחת יסוד, לזה אני מתכוון. תמיד בבסיס הדיכוטומיה יושבת איזושהי מסגרת. זה לא טענה. לא, זה לא טענה, אני אומר דיכוטומיה, אתה מציג דיכוטומיה.

[Speaker J] שהיא מורכבת מטענות.

[הרב מיכאל אברהם] אם דבר מסוים קיים או לא קיים? סתם, עכשיו אני חושב. אוקיי, מה יש אפשרות שלישית?

[Speaker J] אני מניח הנחת קיום, לא יודע.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה הנחת קיום? כן, או שהוא קיים או שהוא… לא מניח כלום. או שהוא קיים או שהוא לא קיים, זה אני שואל אותך עכשיו, האם יש אופציה שלישית? לא יודע, אני פה קצת קשה לי לחשוב, אולי, צריך לחשוב על זה קצת. אני לא חושב, לא הייתי אומר ישר שכל דבר אפשר לעשות, אבל נכון, רוב הדברים המעניינים, הרוב הגדול של הדברים המעניינים זה דיכוטומיות שהן נוצרות בגלל איזושהי מסגרת מחשבתית, בתוך איזושהי מסגרת מחשבתית, זה לא דיכוטומיות שנולדו מששת ימי בראשית. אז לכן אני אומר תמיד תשימו לב למסגרת המחשבתית. עכשיו, זה נשמע נורא פשוט אבל הרבה פעמים אנחנו נופלים בעניין הזה, הולכים שבי אחריו. מציגים לפנינו, אתה ציוני דתי או חרדי? אם אתה לא ציוני אז אתה חרדי, לא? איזה אופציה דתית אחרת יש? טוב, יש אופציה להיות חילוני, אבל נגיד בתוך האופציה הדתית, כן? יש עוד אופציה? אני אומר שיש, כן, יש עוד אופציה. עכשיו, הרבה פעמים בוויכוח אתה אומר, טוב אז אתה חרדי, אני חטפתי הרבה פעמים על הראש שאני חרדי כי אמרתי משהו שהוא נגד התפיסה המקובלת בציונות הדתית, אז סימן שאני חרדי. לא נכון, אני לא זה ולא זה.

[Speaker B] והפוך, כן,

[הרב מיכאל אברהם] והפוך, אותו דבר, לא משנה.

[Speaker B] אני אומר, יש אופציה שלישית.

[הרב מיכאל אברהם] אני בדרך כלל מוצא את עצמי על הכיוון השלישי, לא יודע למה, אבל בדרך כלל כשאני רואה ויכוח, יכול להיות יצר הרע, אני לא יודע, אבל תמיד כמעט תמיד כשאני

[Speaker B] רואה ויכוח אני לא מסכים עם שני הצדדים. אבל גידי, זה פה כנראה חשוב שרוב הדיכוטומיות הן קיימות, אין מה לעשות, אין דרך.

[הרב מיכאל אברהם] אז הניסיון שלי הוא אחר, יש הרבה מאוד דיכוטומיות שיש דרך. קשה מאוד לנמק את הטענה שלך או שלי, אני אומר מהניסיון שלי הרבה, בוא נגיד לא יודע רוב, הרבה מאוד מהדיכוטומיות זה דיכוטומיות שניתנות להפרה. בסדר? זו טענה מינימלית מספיקה, לא יודע אם זה הרוב או לא הרוב.

[Speaker B] אבל לכל דיכוטומיה יש צד מעשי, כמו שכרגע אמרת על, מה זה צד מעשי?

[הרב מיכאל אברהם] אם יש להם איזשהו רקע. אוקיי, ואני אומר שהרבה מאוד מהדיכוטומיות יש להן איזשהו רקע, זה מה שאני אומר. אז כיוון שכך, כדאי לבדוק אותו. ואני אומר עוד פעם, כל כך הרבה פעמים מעמידים אותנו בפני איזה בחירתה של סופי כזו, או שאתה הולך ימינה או שאתה הולך שמאלה. אני רוצה לעוף למעלה, מי אמר שאני צריך להישאר על הקרקע? עכשיו זה אתה הרבה פעמים לא חושב על זה, זאת אומרת, לכן אני אומר זה לא שיש פה חידוש לוגי מרעיש, אבל כדאי לשים לב לזה כי הרבה פעמים אתה לא חושב על זה. יש לי חבר שאותו חבר שאמרתי קודם שאנחנו אוהבים לחשוב על דברים פילוסופיים, הוא הקים איזושהי חברה שנקראת אס.איי.טי, סיסטמטיק אינבנטיב ת'ינקינג, זאת אומרת פתרון שיטתי, חשיבה המצאתית שיטתית. זאת אומרת שאיך באופן שיטתי אפשר לפתור בעיות שדורשות יצירתיות, בדרך כלל אנחנו מבינים ששיטתיות ויצירתיות זה הפכים. יש לזה עזרת כללים?

[Speaker J] משהו כזה.

[הרב מיכאל אברהם] היה איזה רוסי, יהודי רוסי אחד בשם אלטשולר שהוא בעצם חשב על העניין הזה לראשונה, ניסה להגדיר איזשהו ארגז כלים מסוים. למדו אצלו איזה שני ישראלים שהביאו את זה לארץ כשהם גמרו דוקטורט או התחילו בעצם דוקטורט, הביאו את זה לארץ ועשו על זה דוקטורט, אז אני נפגשתי עם אחד מהם כי רציתי גם להיכנס לעניין הזה, אבל לא משנה, בסוף לא נכנסתי לעניין והוא אחרי זה הקים חברה ועכשיו הוא נותן ייעוץ.

[Speaker B] אם היית נכנס לעניין היית מיליונר, היית מפסיד המון כסף.

[הרב מיכאל אברהם] לא בטוח, לא בטוח הוא לא מיליונר כזה גדול אבל כן, הוא הקים חברה והחברה הזאת מנסה להציע פתרונות, הוא מדבר עם חברות ענק, אי.בי.אם, פיליפס, זאת אומרת מזמינים אותו כל הבורד של המנהלים הוא יושב איתם לימי עיון ופותר להם בעיות בצורה שיטתית, זאת אומרת זה מעניין.

[Speaker D] ויש שיטה לדברים?

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, יש ממשלות שמזמינות אותו, יש כל מיני דברים, חברות ענק לא מתרשמות. אוקיי, יכול להיות, אבל אני אומר העובדה היא שכנראה אנשים, יכול

[Speaker J] להיות שהוא יצירתי, העובדה היא שהוא

[הרב מיכאל אברהם] פותר בעיות לאנשים, זאת אומרת אני יודע, הוא יצירתי כי הוא יצירתי. לא, לא, הוא מראה להם, לא, הוא מראה להם איך באופן שיטתי הוא לוקח אותם לפתור את הבעיה, הוא לא פותר.

[Speaker L] כן, אבל הוא בא ואתה יודע להביא אותם להמצאה.

[הרב מיכאל אברהם] ואז איך זה עובד, אגב איך זה עובד? זה עובד בצורה הזאת שאמרתי עכשיו. בדרך כלל זה עובד ככה, אומר הטכניקות שלו, רוב הטכניקות שלו, יש לו כמה טכניקות אבל רוב ה- זה אפילו לא שלו רק הוא אסף אותם, רוב הטכניקות שלו בעצם בנויות ככה, נגדיר את הבעיה, נרשום את סט הפרמטרים שעומדים בבסיס שמובילים אותנו לזה שאנחנו תקועים, ועכשיו ננסה לוותר על כל אחד מהם בלי היגיון, סתם נזרוק אחד נראה מה יוצא. יוצא משהו הגיוני? אז אוקיי זו אופציה, לא יוצא? אוקיי נזרוק ת'בא, יש פה עשרה דברים שמגדירים את מגרש המשחקים, נזרוק את אחד לא הולך, נזרוק את שניים, נזרוק את שלוש, נזרוק את אחד וארבע, לא משנה כל הקומבינציות האפשריות. ברגע שאתה עושה את זה ככה באופן שיטתי אתה מגיע לכל האופציות שיש, זאת אומרת אז בעצם אתה יכול באופן שיטתי להגיע לכל מה שיש. בסדר יש אופציות גם להוסיף, נכון, לאופציות האלו ש- שתלויות בהורדה. אז אני אומר, בדרך כלל אנשים מצפים שאתה תהיה יצירתי כדי להגיע לזה, אבל בעצם אתה יכול לעשות את זה באופן שיטתי. מה שאני מנסה לעשות פה זה בדיוק אותו דבר. והרבה פעמים פתרונות כאלה לדיכוטומיות נראות כמו איזשהו פרץ יצירתי, כשבעצם אפשר לעשות את זה בצורה די שיטתית. זאת אומרת, תנסו לבדוק איזה הנחות עומדות בבסיס הדיכוטומיה ולבטר לבדוק כל אחת מהן האם אפשר לוותר עליה, האם אפשר לחלוק עליה. במובן הזה זה ממש אותו דבר. אוקיי? רק בתחום ה… אני לא עושה מזה כסף פה כמו חברי, וזה בסדר, אבל זה עדיין בתחום הפילוסופי, זה מעניין.

[Speaker H] והאם המצב שאפשר להגיד שיש קיום בעמדות שונות, ואז אין כאוס?

[הרב מיכאל אברהם] לזה אני מגיע עכשיו.

[Speaker H] לא, כי אמרת שאתה לא יודע…

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, לזה אני מגיע עכשיו. אני אומר במובן הקודם אני לא לא מכיר פתרון, אבל יש עוד עוד טכניקות של חריגה מדיכוטומיה. הטכניקה הבאה, כאן דיברתי על תקיפת המסד המשותף, אוקיי? זה הטכניקה הראשונה. הטכניקה השנייה זה זה באמת לצאת מהלוגיקה הבינארית. וכאן זה כבר כמעט כן במישור הלוגי, כמעט, למרות שזה עדיין הלוגי. זאת אומרת, פרדוקס הערמה זה כמובן הדוגמה שכבר שמעתם ממני הרבה פעמים. הערמה של פעמים? הערמה של פעמים, כן, בדיוק. מה זה הרבה? זה השאלה הגדולה. והפרדוקס הזה בעצם אומר שכשאני שואל את השאלה האם הצבר הזה הוא ערמה או לא ערמה, אז אני מניח שהתשובה יכולה להיות או כן או לא. בעוד שבעצם יכול להיות שהלוגיקה המתאימה יותר לענות לסוג כזה של שאלות זה לוגיקה פאזי או לוגיקה עמומה ולא לוגיקה בינארית של כן או לא. איזשהו רצף כזה של משהו שהוא לא ערמה, משהו שהוא קצת ערמה, משהו שהוא די ערמה, משהו שהוא מאוד ערמה, משהו שהוא לגמרי ערמה וממש ערמה, לא יודע, אין מספיק מילים בעברית, אז תגידו בין אפס לאחד ערמה. מידת הערמתיות שלו היא אפס, היא אפס נקודה אחת, אפס נקודה שלושים וארבע, לא יודע מה, פאי חלקי ארבע ערמתיות, לא משנה מה שאתם רוצים, כן, בין אפס לאחד צריך להיות. אז יש רצף של רמות של ערמתיות. בסדר? עכשיו הרבה פעמים כאשר מציגים לפנינו משהו שהוא דיכוטומי, מניחים לוגיקה בינארית, וצריך לבדוק האם הלוגיקה הבינארית היא באמת הדרך הנכונה לטפל בסוג הזה של השאלה. עכשיו מתברר שבמושגים שהם לא מושגים מתמטיים מופשטים, כמעט אף פעם זה לא נכון לטפל בזה בלוגיקה בינארית. כמעט אף פעם. זאת אומרת יש כן, זה מתחיל בטיעוני דילמה, כן, אני יודע מה, אין טעם, זה הדוגמה, הבאתי את הדוגמה הזאת כבר, אין טעם לעשות מבחנים. למה? כי התלמידים העצלנים לא ילמדו גם כשיש מבחן, והתלמידים החרוצים לומדים גם בלי מבחן, אז בשביל מה לעשות מבחן? ממה נפשכם המבחן מיותר. מה לא נכון פה? יש כאלה שלומדים קצת. כן, שהחלוקה בין עצלנים לחרוצים היא לא דיכוטומית, לא עצלנים פתולוגיים מול חרוצים אולטימטיביים. יש פה רצף שלם של חריצות. אפס חריצות זה עצלן, אפס נקודה אחת זה קצת עצלן, אפס נקודה שלוש זה די עצלן, אפס נקודה חמש זה כבר ככה ככה, אפס נקודה שבע זה כבר די חרוץ, וכן הלאה. זה רצף בין העצלן לבין החרוץ. ולכן אתה צודק שלחרוצים הפתולוגיים ולעצלנים הפתולוגיים אין טעם לעשות מבחנים, אבל לכל המנעד שבאמצע, או לא לכל, אבל לחלק מהמנעד שבאמצע, יש כן טעם לעשות את זה. אז מה הייתה הטעות? הטעות הייתה שאנחנו מניחים שפה הלוגיקה הרלוונטית היא בינארית, וזה לא נכון, זאת לוגיקה עמומה, לוגיקה רציפה. אוקיי?

[Speaker L] זה ליבוביץ' אמר פעם על ספורט. הוא אמר שחולים לא יכולים לעשות ספורט כי אסור להם ובריאים לא צריכים את זה, אז…

[הרב מיכאל אברהם] כן, נכון.

[Speaker J] זה בעצם אותו סוג של פתרון של בעיה, כי אתה שינית את המרחב של האפשרויות, או טוב לא יודע בדיוק זה לא בדיוק לא בינארי, פשוט אמרת שיש עוד הרבה הרבה אפשרויות לא רק שתי האפשרויות האלה.

[הרב מיכאל אברהם] לא ברור, אבל אני אומר אבל פה לא הלכתי לאיזשהן הנחות אחרות, אלא תקפתי את זה במישור הלוגי עצמו. זאת אומרת אתה מניח שזה או אחד או אפס, לא נכון, זה כל האופציות בין האפס לאחד.

[Speaker J] ההנחה היא שזה או מישהו כזה או מישהו כזה, אז אתה

[הרב מיכאל אברהם] אומר לא ההנחה הזאת היא… בסדר, אוקיי, אבל זו לא הנחה שהיא חיצונית. זאת אומרת זה לא המסגרת שקבעה את הדיכוטומיה, אלא זו הדיכוטומיה עצמה. זאת אומרת אני אומר הלוגיקה עצמה היא לא דיכוטומית.

[Speaker H] זה אתה יכול לקרוא לזה דוגמה פרטית. המילה בינארית, תיאורטית בינארית בעצם, כי זה בי זה שניים. בינארית זה בדיוק בין.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, בינארית, נכון. הייתי צריך להגיד בינארית. כן, אבל למה תמיד אומרים בינארית?

[Speaker H] אבל עכשיו זה יוצא טוב, כי זה בין.

[הרב מיכאל אברהם] זה כמו שראיתי היום, מכירים את זה שיש אין ציקלופדיה? אין ציקלופדיה, יש באינטרנט ראיתי היום על אגנון, כן, ערך על אגנון באין ציקלופדיה. זה אנציקלופדיה הומוריסטית, הם עושים צחוק מכל העניין, אז זה חביב דווקא. היו שם כמה קטעים מאוד חביבים. כן, יכול להיות שאני כבר שבוי של זה. בכל אופן, אז זאת אופציה שנייה. זאת אומרת, יש עוד אופציה, האופציה הזאת שאומרת אתה מציב לפניי דיכוטומיה, אבל מי אמר שהלוגיקה הבינארית, הבינארית היא הלוגיקה הנכונה? אולי הלוגיקה הבינארית היא הנכונה? אוקיי? וזה אגב בהרבה מאוד שאלות, כמעט כל דבר שנוגע למושגי יומיום, בעצם נכון יותר לטפל בו בלוגיקה הזאת ולא בלוגיקה בינארית. למשל, כן, דוגמאות שכבר נתתי, מתי זה אחרי הצהריים? ילדים שואלים מתי אפשר לצאת לשחק בחצר? כן, אז שתים עשרה זה לא אחרי הצהריים. הוספת שנייה אחת לא משנה את הסטטוס מצהריים לאחרי הצהריים. כמו הערמה? כן, נכון, אבל חמש זה כן אחרי הצהריים. אז מה קורה פה?

[Speaker J] אתה בסוף בתור אדם, אתה חייב כן להתייחס, אתה חייב כן לחתוך, אתה חותך,

[הרב מיכאל אברהם] להפוך

[Speaker J] את הדברים לכאילו הם כן.

[הרב מיכאל אברהם] אבל החיתוך נעשה באופן מלאכותי. החיתוך בעצם אומר החוק קובע שמי ארבע זה אחרי הצהריים. אין בעיה, אין בעיה, אבל אני אומר, צריך להיזהר לא להיות שבויים של החוק במישור הפילוסופי. כי במישור הפילוסופי יש רצף בין צהריים לאחרי הצהריים. החוק צריך לחתוך, כי צריך להגיד לאנשים מתי מותר ומתי אסור. אין קצת מותר וקצת אסור. אוקיי, אגב בהלכה יש, אבל בחוק אין. אז כיוון שכך, אתה צריך להגיד אוקיי, בין שתיים לארבע זה נקרא צהריים. בסדר? לפני זה זה לא, ואחרי זה זה גם לא. אבל זה חיתוך מלאכותי. כשאתה שואל שאלה בפרדוקס, כשאתה שואל שאלה, כשאתה שואל שאלה לגבי פרדוקס מהסוג הזה, אז החיתוך המלאכותי לא יעזור. כי אני שואל באמת למה אני קורא אחרי הצהריים, לא איפה זה מוגדר בחוק. בשפה שלנו היום, מושג אחרי הצהריים הוא קוהרנטי. הוא מושג שלא עומד בביקורת. הנה, אני מראה לך ניתוח אונטולוגי, הוא לא עומד בביקורת. אז זה לא יעזור לחתוך את זה, מארבע זה אחרי הצהריים. אני שואל למה באמת אני מתכוון בשפת היומיום? כמו פרדוקס הערמה, פרדוקס הקירח, כל אלה זה כולם אותו דבר.

[Speaker B] למה אתה קורא לזה לוגיקה? זה נורא צורם לי. זה לא לוגיקה בינארית או לוגיקה רב, זה לא לוגיקה בכלל. יש פה מושגים עמומים.

[הרב מיכאל אברהם] מקובל, מקובל לקרוא לזה לוגיקה.

[Speaker B] למשל, למשל בסטטיסטיקה דרך אגב, חתכו את זה, אמרו תוצאה מובהקת זה ככה, תוצאה לא, וזה גם על רצף.

[Speaker D] נכון, זה על רצף, אבל בסטטיסטיקה… מה? לא הבנתי? ריסיבר אופרייטינג קראקטריסטיק. כלומר מה? אתה עושה קו, כאילו מה? למה אתה לא נותן להם לצאת אחרי הצהריים? כי עוד השכנים ישנים וכולי, ואז משעה מסוימת כבר התעוררו הרוב וכולי. ככה אתה שם את הקו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל עדיין אתה עושה קאט-אוף

[Speaker D] כלשהו, וככה קובעים קריטריון וככה קובעים את הקריטריון הזה. בסדר, אין בעיה. מה זה סיגנל ומה זה הרעש? מה זה סיגנל?

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל זה עוד פעם קביעה מלאכותית,

[Speaker D] וזה הולך לכל בדיקה כזאת. איך זה נקרא פתולוגי ומה זה…

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל זה נכון, אבל זאת החלטה מלאכותית. ממתי זה מהירות שהיא מסוכנת בכביש? גם שמה אתה חותך.

[Speaker D] לא, שזה הכי טוב, כאילו האופטימלי,

[הרב מיכאל אברהם] אבל זה עדיין חיתוך מלאכותי. כי אני שואל אותך ממתי זה אחרי הצהריים מושגית. לא השאלה מתי מותר לילדים לצאת לחצר, אלא מתי זה אחרי הצהריים. למה זה מעניין אותך? מעניין אותי, שאלה פילוסופית. שום דבר, שאלה פילוסופית. נפקא מינה, אגיד לך נפקא מינה. אני אומר לך שהיום…

[Speaker D] אתה רוצה להקריב קורבן מפלג המנחה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, שום דבר. אתה שואל אותי אם עכשיו אחרי הצהריים, התערבת עם חבר שלך אם עכשיו אחרי הצהריים או לא. אתה שואל אותי אם עכשיו אחרי הצהריים. נפקא מינה לקידושי אישה, כן בדיוק. אתה אומר שאלה, לא משנה. לא, בדיוק זאת הנקודה. אני מדבר שאלה פילוסופית. ברמה הפרקטית תמיד אנחנו חותכים איפשהו ובסדר, חיתוך מלאכותי פותר את הבעיה הפרקטית. אבל אני רוצה לפתור את הבעיה הפילוסופית, לא את הבעיה הפרקטית. את הבעיה הפילוסופית לא יעזור חיתוך מלאכותי. אני צריך להבין מה זה אחרי הצהריים באמת. עכשיו, אין מושג יומיומי שהוא לא חשוף למתקפה הזאת. אין מושג יומיומי. אם אתם לוקחים לא יודע מה את הסידור הזה ואת הטישיוז, חבילת הטישיוז האלה, בסדר? אז אני אומר, תשימו תוכנת מחשב הכי פשוטה בעולם, לוקחת פיקסל נגיד באותו גודל של תמונה, לוקחת את הפיקסל מפה והפיקסל המקביל מפה, אפס נקודה תשע כפול זה ועוד אפס נקודה אחת כפול זה, והיא מציירת את התמונה שמתקבלת. התמונה תהיה מאוד קרובה לזה אבל כבר לא לגממרי. קצת טישיו, אבל כבר פחות. נכון? ואפשר לעשות רצף כמו המטמורפוזה של אשר שמה. אתה יכול לעשות מחלקות של גרף. כן, בדיוק, בין דגים לציפורים אצל אשר או כל מיני דברים מטמורפוזות כאלה. כן, בדיוק. אז בעצם אתם רואים שגם המושג סידור הוא לא מוגדר עד הסוף. הוא יכול להפוך לטישיו בצורה רציפה. אז ממתי זה נקרא סידור? מאפס נקודה שמונה סידור אפס נקודה שתיים טישיו, מאפס נקודה תשע סידור אפס נקודה אחת טישיו? ממתי? אין מושג יומיומי שהוא לא כזה.

[Speaker D] אתה מדבר על התמונה של זה, לא זה עצמו.

[הרב מיכאל אברהם] כן, כן, התמונה. לא, אתה יכול לעשות גם עצמים כאלה. את התמונה הזאת תייצר עכשיו, תייצר את התמונה, תעשה אותה עצם אמיתי.

[Speaker D] תיקח את

[Speaker J] הסידור וחלקים

[הרב מיכאל אברהם] ממנו תתחיל להוריד ולהוסיף מהסידור לטישיו. תייצר, תיאורטית, כן, הדפסת תלת-ממדית. מדפסת תלת ממדית, בסדר? תן לה את האינפוט הזה ומדפסת תלת ממדית היא מייצרת לך את הדבר הזה, אוקיי? אז עכשיו מה זה? זה סידור או לא סידור? כן, בסדר, לא בטוח שכל דבר כזה אגב אפשר לייצר. מה?

[Speaker I] רציתי לעשות איזשהו סוג של שפה של אפור ביום יום. הוא מדבר על הרמה. בסדר, אני אומר אין שום דבר.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה אפור? אני גם לא, אף אחד לא מדבר על הדבר הזה. נכון, בדיוק, זה מה שאני אומר. מה זה אדום? זה רצף שלם של אורכי גל שאנחנו חותכים את זה, הישר שלנו בנוי באופן מסוים, אנחנו חותכים מפה עד פה זה נקרא אדום. ולמה קצת הלאה זה לא אדום או קצת קודם זה כן אדום? אתה יכול לחתוך גם קצת קודם. זה לא, אין פה קו חד. אנחנו מעבירים איכשהו את הקו החד בצורה כזו או אחרת, אבל זה בעצם רצף. עכשיו העולם שלנו הוא כולו בעצם מלא ברצפים, ואנחנו חותכים אותו בשביל הנוחיות, נוחיות השימוש ובשביל שנוכל איכשהו לתקשר ולקבל החלטות. אבל הרבה פעמים הבעיות הפילוסופיות מתעוררות, ולפעמים הן גם פרקטיות, כשמשתמשים בפילוסופיה כמשהו שהוא מודל של הפרקטיקה, אז יש לנו בעיה גם ברמה הפרקטית. מציגים את זה כנגיד, זה אדום או לא אדום? זה קצת אדום. ואנחנו לא חושבים לענות בצורה הזאת. זו גם אופציה, זה קצת אדום וקצת לא. בסדר.

[Speaker J] מתי עובר נהיה בן אדם?

[הרב מיכאל אברהם] כן, מתי עובר נהיה בן אדם? דיברנו פעם על הקבלת החלטות והרב והמציאות וכל מיני דברים כאלה, ושמה באמת אוסף שלם של שאלות שכולן בעצם הן שאלות שהתשובה עליהן היא תשובה רציפה. זה כמו בדוגמה הכי יפה במתמטיקה, אתם מכירים מה שנקרא פרקטלים, כן, ממדים שבורים. אנחנו רגילים לממד אחד, שניים, שלושה ממדים, מספר שלם של ממדים, לזה אנחנו רגילים. אז היה אחד בשם מנדלברוט, מתמטיקאי מאיי בי אם, כן, ממוסד מחקר של איי בי אם, פולני במקור נדמה לי, והוא המציא ממד שבור. יש צורות שהממד שלהן הוא אחד ושליש, או פאי. בסדר? לא אחד, לא שניים, לא שלושה, אלא לא מספר שלם, אלא מספר שבור.

[Speaker B] בטבע יש הרבה כאלה.

[הרב מיכאל אברהם] יותר מזה, הוא אומר בטבע יש רק כאלה, זאת הטענה שלו. אין בכלל ממדים שלמים, זאת הפשטה שלנו. בטבע אין ממדים שלמים, בטבע יש רק ממדים שבורים. זאת הטענה שלו. זה לא בדיוק אני חושב זה נכון, אבל לא חשוב, זאת הטענה. מה אתה אומר? אז הוא שובר משהו שנראה לנו על פניו ממש דיכוטומי, או שאתה ממד אחד, או שאתה ממד שניים, או שאתה ממד שלושה, ומי יכול בכלל לחשוב על אורך,

[Speaker D] רוחב, תלת ממד, דו ממד, חד ממדי.

[הרב מיכאל אברהם] כן, זה הממדים השלמים. אבל עכשיו למשל יש קו חוף, בסדר? זה אחת הדוגמאות המפורסמות של מנדלברוט. קו חוף. קח ציור של קו חוף, בסדר? מה מייחד ממד אחד? ממד אחד זה אם אתה מגדיל את הרזולוציה פי שתיים, האורך גדל פי שתיים, נכון? אם אתה מגדיל את הרזולוציה פי ארבע, הוא גדל פי ארבע, וכן הלאה. מה מאפיין שני ממדים? תסתכל על שטח. תגדיל את הרזולוציה פי שתיים, השטח הוא פי ארבע, לא פי שתיים, נכון? האינדקס, זאת אומרת החזקה פי כמה גדל הגודל שעליו אתה מדבר היא מגדירה מה הממד של הדבר הזה, נכון? עכשיו הוא אומר קו חוף כזה כשתגדיל את הרזולוציה פי שתיים, האורך לא גדל פי שתיים אלא פי שלוש. פי שלוש, או פי אחת נקודה שבע אם אתה רוצה, זה פחות משלוש. יותר מאחד.

[Speaker E] של העליות והירידות.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אני אומר זה יותר מאחד, אז זה גדל פי שלוש נגיד, בסדר? אז השלוש חלקי שתיים זה אחד וחצי, לוג שתיים משלוש זה בעצם הממד. אתה רואה שהדבר הזה הוא בעצם צורה שהממד שלה הוא לא שלם. הוא לא אחד, הוא לא שתיים, הוא אחד ומשהו. למה? יכול להיות גם אינסוף. לא, לא אינסוף. אינסוף זה פשוט נגיד אינסוף שלם נגיד, אינסוף זה גבול, אבל מספר שלם גדול כרצונך, זה בסדר, זאת הפשטה פשוטה, הכללה פשוטה. אני מדבר על ממד שבור, ממד של אחד ושליש. בסדר? מה עם ממד מורכב? אני לא יודע. ממד שלילי? לא יודע, יכול להיות שבטח יש גם כאלה, אני לא בקיא שמה במה עושים עם זה. אבל באופן עקרוני הכל יכול להיות. זאת אומרת, אתה מדבר על איזשהו גודל שאם תסתכל עליו במשקפת שמגדילה פי שתיים, אתה תראה אורך שהוא פי שלוש. אורך של קו החוף יהיה פי שלוש. למה? אתם מבינים למה? בגלל שאם אנחנו נחשוב על מפה, מפה בקנה מידה של אחד לחמישים אלף, תציירו את המפה עכשיו בקנה מידה של אחד לעשרת אלפים, אז זה לא מגדיל פי חמש, זה מגדיל יותר. למה? כי אתם תראו מפרצונים שבסקאלה הגדולה לא ראיתם אותם. יתווספו לכם עוד מפרצונים, אז זה יגדיל בעצם את אורך הקו שאתם רואים וזה יוסיף גודל, זה לא פי חמש, פי חמש זה הבסיסי, אלא פי שש נגיד, או פי שבע, או משהו כזה.

[Speaker D] אבל זה בתנאי שככל שתגדיל תמיד תמצא עוד מפרצונים.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, שיש לך עוד, אתה יכול להגדיל, כי אחרת הממד הוא שלם. אם תגדיל עכשיו פי עשרים וחמש, זה יגדל באותו פקטור. אוקיי, זאת ההנחה, והטענה היא שלפחות בחלק מהדרך זה קורה.

[Speaker D] לא, אפשר לצייר את זה, יש לו מודלים איך אתה מצייר כזה.

[הרב מיכאל אברהם] הרי

[Speaker C] ברור שכשתגיע לסקאלה של פחות ממטר אין בקו החוף שום דבר פרקטלי. זה הכל קורה בסקאלות של קילומטרים.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני לא בטוח. למה? יש מפרצונים של מילימטרים. מה זאת אומרת? מפרצונים של מילימטרים בסלעים שהחוף נוגע, מילימטרים.

[Speaker C] לא משנה, אבל לא חשוב.

[הרב מיכאל אברהם] קח, אני אומר ברמה העקרונית הטענה שם זה שיש לפחות באיזשהו טווח מסוים בין סקאלה אחד לבין הגדלה פי מאה נגיד יש איזשהו כל פעם אתם תקבלו ממד קבוע, זאת אומרת פי שתיים ייתן לכם את אותה הגדלה כמו פי ארבע כמו פי שמונה, זאת אומרת שזה ישמור כל פעם על אותו פקטור. אז אפשר להגדיר את זה כממד של קו החוף. זה יישבר אחרי זה, בפי מאה זה יישבר, בפי חצי זה גם יישבר, לא משנה.

[Speaker B] אבל ציור היא כן ממד שלם. זה שיש לנו מכשירי מדידה שעושים עיוותים זה למה זה ממד?

[הרב מיכאל אברהם] מי אמר שהמציאות היא ממד שלם? מה? כי במציאות אתה מסתכל עליה במשקפיים.

[Speaker B] המציאות היא אמת מסוימת. יכול להיות שאתה מעוות את ה…

[הרב מיכאל אברהם] אתה מסתכל על זה במשקפיים כאלה שלא חושפים בפניך עוד משהו כשאתה עושה הגדלה. אוקיי? אבל אם היית מסתכל במשקפיים שכן חושפות. לא, אז אני אומר, במציאות אתה לא יודע מה המציאות. אתה לא יודע מה המציאות, מה שאתה יודע זה מה שאתה רואה. לא, לא המציאות הקיימת, המציאות שאתה רואה. המציאות שאתה רואה, לא המציאות הקיימת.

[Speaker J] אבל עד זה לא משנה כמה תרד ברמה האטומית, לא יודע קוונטית, עדיין תהיה…

[הרב מיכאל אברהם] אמרתי, יש מרווח מסוים שבו מוגדר הממד, הוא לא מוגדר מאפס לאינסוף.

[Speaker J] זה מרווח, נכון.

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר זה מרווח בין הגדרה פי אחד נגיד זאת אומרת גודל רגיל לבין פי מאה. לא משנה. במרווח הזה תראו שכשאתם מגדילים פי שתיים זה יגדל פי שלוש, כשאתם מגדילים פי ארבע זה יגדל פי שש. לא צריך להגדיר. מה?

[Speaker M] לא צריך בכלל להגדיר. לא צריך בכלל להגדיר, תקרא לזה ממד? אני אקנה מגרש של דונם, אני אביא טרקטור, אני אעשה בורות והרים ועכשיו אני אמדוד את כל העליות והרים, יש לי פתאום שלוש דונם. הנה סטארט-אפ, נכון.

[הרב מיכאל אברהם] הנה סטארט-אפ יפה. סטארט-אפ יפה. סטארט-אפ נהדר. וואלה, זה לא חשבתי. זה סטארט-אפ יפה, לא? כל קבלן עושה את זה. כן. הוא לוקח שטח ובודק אותו לא גובה. לא, זה פשוט. לא, אבל הוא אומר זה יפה דווקא, להפוך את השדה שלך לשדה שאפשר לגדל עליו יותר גידולים. נכון. תחפור בור, תעשה אותו ככה, ואז אתה יכול יש לו שטח הרבה יותר גדול על פניו.

[Speaker L] כן. יש, רש"י אומר את זה, יש גמרא כזאת. רש"י אומר שכשבדקו את ארץ… אז הוא בדק בראש ההר יש יותר שטח שאתה יכול לגדל מהשטח על הדופן. אוקיי, אז הם כן הביאו את זה. אבל בכל מקרה צריך למכור ככה, לא נראה לי שעושים מזה כסף. מה?

[Speaker C] פילטר שמן במכונית, פילטרים במכונית. פילטר שמן. בנויים עם ממברנה עם נייר מקופל המון פעמים ועל ידי כך אתה יוצר שטח פנים מאוד גדול בנפח קטן.

[הרב מיכאל אברהם] ברור, אני יודע שמגדילים את שטח הפנים של דברים בצורות כאלה. אבל יפה להגדיר את השדה ככה, זה יפה.

[Speaker D] יש לומר פרקטל, בן אדם הזמין איקס כמות של דיו לצייר מפה בקנה מידה מסוים ופתאום הוא עושה קנה מידה יותר גדול, לא מספיק לו הדיו.

[הרב מיכאל אברהם] הוא צריך לדעת שפי שש דיו לא פי חמש. אם אתה עובר מחמישים אלף לעשרת אלפים, פי שש דיו ולא פי חמש דיו. כן. בדיוק. מפרצונים. אז אני אומר זה דוגמה לשבירת דיכוטומיה שהיא נראית לנו לגמרי בלתי שבירה, זאת אומרת או אחד או שתיים או שלוש. מי היה מעלה בדעתו שיש ממדים שבורים וגם את זה אפשר לשבור?

[Speaker L] מי שהזמין דיו ולא הספיק לו.

[הרב מיכאל אברהם] כן, מי שהזמין דיו ולא הספיק לו. או שהוא משועמם ויושב ב-IBM וצריך להמציא מודלים מתמטיים חדשים. אז זה לא משנה, אבל זה תן כבוד לאמביציה. כן, נכון. אז בסופו של דבר מה שאני רוצה לומר, בינתיים הצגנו שני כלים לשבירת דיכוטומיות. כלי אחד זה לנסות לבדוק את המסגרת שבתוכה מנוסחת הדיכוטומיה, האם אפשר להתווכח על משהו מתוך ההנחות של המסגרת הזאת, והכלי השני זה שהדיכוטומיה עצמה הרבה פעמים מציירת בשחור לבן דברים שבעצם יש הרבה גווני אפור באמצע. וצריך לשים לב שיש גם גווני אפור באמצע. אנחנו נראה דוגמאות לדברים האלה ואני אביא עוד כמה כלים כאלה, יש עוד כמה וכמה כלים כאלה של שבירת דיכוטומיה ואז נעבור לדוגמאות ונראה איך זה מתיישם ואז אולי אני אשכנע אתכם שזה לא לגמרי טריוויאלי הדברים האלה, זאת אומרת שיש מקומות שבהם אנחנו נראה לנו שאנחנו תקועים ואם יש לנו ארגז כלים מסודר פשוט אפשר לעבור עליו. זאת אומרת לראות אם אפשר להשתמש בכלי הזה, בכלי הזה, בכלי הזה, ובסוף זה נקבל תשובות. אוקיי.