פרדוקסים וסתירות בהלכה שיעור 3

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו בענייני חנוכה. כן, בענייני דיכוטומיות, לא בענייני חנוכה. בענייני דיכוטומיות והתרתן. היום אני מקווה שאני אסיים עם החלק הזה ואז אני אעבור, אמרתי שגם פרדוקסים ולולאות, אז זה יהיה הפעמים הבאות. דיברתי על כמה טכניקות בסיסיות שאיתן אפשר להתיר דיכוטומיות, והיום אני רוצה להוסיף עוד שתיים שלוש ואז לעבור לכמה דוגמאות כדי להדגים את זה. אחת מהן בעצם אפשר לדבר על מישורי הסבר מקבילים. הרבה פעמים אנחנו, זה קצת קשור לקורלציות מדומות שדיברתי עליהן, הרבה פעמים כשאנחנו מתייחסים לתופעה כלשהי ומנסים להסביר אותה, אז יש איזושהי הנחה שהסברים, הסבר יכול להיות רק אחד. הרמב"ם נגיד בשורש השני כותב תוך כדי דבריו שהדרש לא יכול להיות פירוש לפסוק כי פירוש יש רק אחד. פירוש לכל פסוק יש רק אחד, זה מה שנקרא הפשט. ולכן הדרש לא יכול להיות גם פירוש לפסוק אלא משהו אחר. והרמב"ן תמה עליו, הוא אומר מה הבעיה? למה אי אפשר שיהיו כמה פירושים לאותו פסוק? פרד"ס, שבעים פנים לתורה וכולי. אז בכלל באופן כללי, לא רק בפרשנות אלא בכלל בהסברים ישנה איזושהי נטייה לחשוב שהסבר אחד מוציא מהסבר אחר. אני אטען שזו לא נטייה כל כך שגויה, אבל בשלב זה אני מציג את זה כאיזו נטייה שטעונה בדיקה. סיפור ראשון שאני רוצה להביא איזה שתיים שלוש דוגמאות כדי להדגים את העניין הזה. יש סיפור של אוסקר ויילד על הנסיך המאושר, שמה סיפור ילדים מוכר אני מניח. זאת אומרת הנסיך שמת, אז הקימו איזה פסל גדול על כן גבוה, עמוד גבוה כזה לזכרו, שעשוי מזהב ואבנים טובות, ומשמה הוא השקיף מעבר לחומת הארמון וראה את כל העיר, שכמובן בעודו בחיים הוא לא ראה שום דבר כי הוא היה סגור בארמון והוא חי לו את חייו בעליזות ובשמחה בלי לשים לב לכל הסבל שמסביבו, אוסקר ויילד כמובן. אז הפסל מסתכל שמה מסביב ורואה את כל מה שקורה, סוף סוף הוא כבר גבוה, עובר את החומה. בשלב כלשהו מגיעה לשמה סנונית או סנוני, ככה זה התרגום שאני ראיתי, שחבריו כבר עפו לארצות החום, בחורף הרי הן עפות למצרים הסנוניות, והוא אחר קצת ובקור ככה הוא נתקע עדיין באירופה. ואז הוא נוחת לילה אחד על הפסל של הנסיך המאושר ומחליט לישון שמה ומחר להמשיך הלאה, ובלילה נופלות עליו כל מיני טיפות מים, הוא לא מבין מה קורה פה, עד שהוא רואה שהנסיך בוכה. ואז הוא שואל אותו מה קורה, אז הוא מספר לו תראה פה יש מסכנה כזאת ופה יש מסכן כזה ומתחיל לשלוח אותו לשליחויות לאט לאט. קח לי את כמה עלי הזהב שלי תיתן למסכנה ההיא, תוציא לי את העין שלי שזה אבן טובה כמובן ותיתן למסכן ההוא, והחרב שלי שמשובצת באבנים טובות וכל מיני, בקיצור הוא מקלף אותו לאט לאט ומחלק לכל האומללים שמסביב. ובשלב מסוים הקור מתגבר, זה כבר לוקח זמן וחודר יותר לתוך החורף, ואז הסנונית מרגיש שהוא עומד למות ויש שמה איזה סצנת פרידה קורעת לב מהנסיך והוא אומר לו שלום, אני עוד מעט אסיים את הקריירה, לא זוכר בדיוק את הציטוט, קרה, מסביר לו שהוא עומד למות וזהו, הוא מת. ואז כתוב שמה ואז נשמע קול נפץ עמום מתוך בטנו של הנסיך המאושר, לב העופרת שלו נבקע לשניים. הו, כמה נורא היה הקור. לב העופרת נבקע לשניים כי הוא לא עמד בחילופי הטמפרטורה, העופרת פשוט נסדקה כי הקור היה עז מדי, כשזה כמובן קורה בעיתוי מושלם כשהלב שלו נשבר על מות הסנונית. והשאלה מה בעצם גרם לשבירתו של הלב, חילופי הטמפרטורה או כאב הלב על מותו של הסנונית? אז בסיפור זה כמובן שניהם. זה המנגנון הפיזי הפיזיקלי וזה ההסבר הנפשי. שני מישורים מקבילים, לאו דווקא צריך לבחור את אחד מהם ולזנוח את השני.

[Speaker D] אבל או שאחד מהם היה מספיק או ששניהם ביחד?

[הרב מיכאל אברהם] כן, אמרתי שאני אסייג את זה בהמשך, עוד רגע. יש למשל את ניוטון והתפוח, שנפל לו תפוח על הראש לפי המיתוס הידוע, ואז הוא גילה את חוק הגרביטציה. והשאלה היא כמובן למה ניוטון כנוצרי מאמין היה צריך הסבר פיזיקלי? בעצם ברור שכנראה אתמול הוא עשה איזשהו חטא וכתוצאה מזה הורידו לו תפוח על הראש בתור עונש. למה מה היה טעון פה הסבר? למה צריך לחפש?

[Speaker E] יכול להיות

[הרב מיכאל אברהם] שזה ייסורים של אהבה? מה? ייסורים של אהבה. אולי הוא פוסק כמו הגמרא שם שיש ייסורים של אהבה גם, למרות שהרמב"ם לא פוסק ככה, אני מניח שגם הוא לא. מה כתוב שם? ייסורים של אהבה. ייסורים שבאים בלי חטא. הרמב"ם אומר שאין דבר כזה, פחות או יותר, הגמרא אומרת שיש ייסורים של אהבה והרמב"ם טוען שאין, זה נגד הגמרא, על זה יש הרבה. בכל אופן אז ברור שמה שהוא חשב במישור התיאולוגי לא הפריע לו לחפש את ההסבר הפיזיקלי. על אף שבמישור התיאולוגי הוא הסביר את נפילת התפוח באיזשהו חטא שהוא עשה אתמול, כן, שהוא לא הגיש את הלחי השנייה או משהו כזה, ובמקביל הוא צריך להציע גם הסבר פיזיקלי למה התפוח נופל. וזה שני מישורי הסבר שכל אחד מהם בעצם עומד לעצמו, כן, הפשט והדרש שהזכרתי קודם מהרמב"ם והרמב"ן. דוגמה שלישית זה סיפור על, זה כבר הזכרתי אני חושב בעבר, החוזר בתשובה שחבריו החילוניים לא מבינים מה קרה לו, איזה משבר עבר עליו שהוא החליט לעשות צעד כזה, והם מוצאים לזה כל מיני הסברים נפשיים, פסיכולוגיים, מה קרה למה הוא עשה את זה. החברים החדשים שלו הדתיים כמובן מסבירים את זה במישור הפילוסופי, הבחור גילה את האמת, סוף סוף הוא הבין שהוא חי בטעות עד היום וסוף סוף הוא הגיע לאמת. הם פילוסופים והחילונים הם פסיכולוגים. עכשיו כשאנחנו מסתכלים על מי שיוצא בשאלה מה שנקרא, אז שם הדתיים מסבירים שהוא רצה להתיר לעצמו את העריות, נכון? זאת אומרת הפוך, הם נהיים פסיכולוגים והחילונים אומרים סוף סוף הוא הבין את השטויות שהוא האמין בהן עד עכשיו והוא זנח אותן.

[Speaker E] היום נראה לי שכבר מקובל להציג את זה בגלוי בתור שני הצדדים בתור דברים שלא קשורים לטיעונים פילוסופיים.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, כן, אתה אומר יש הידרדרות עוד יותר גדולה, יכול להיות.

[Speaker E] לא תמיד אבל הרבה פעמים.

[הרב מיכאל אברהם] בכל אופן כן, לא, יש נטייה כזאת לתלות הכל בעניינים פסיכולוגיים ונפשיים, זה חלק מאותה תפיסה של דטרמיניזם ומדעי המוח וכל מיני דברים מן הסוג הזה שבעצם הכל תוצרים.

[Speaker E] לא נראה לי מהכיוון הזה אלא פשוט מהכיוון שכאילו יש פחות הערכה לזה שזה נעשה מתוך שיקולים פילוסופיים וכל זה.

[הרב מיכאל אברהם] זה אותו עניין, זה הכל מאותו מקום. אז היוצא בשאלה פתאום כולם מחליפים תפקידים, הדתיים נהיים פסיכולוגים והחילונים נהיים פילוסופים. עכשיו מה בעצם הדבר הזה אומר מעבר לחוסר יושר אינטלקטואלי? למה זה חוסר יושר?

[Speaker C] כי זה לא עקבי? למה זה חוסר יושר? כי זה לא עקבי.

[הרב מיכאל אברהם] כן, כי כשמשהו קורה שמתאים לשיטתך אז אתה מסביר אותו פילוסופי ואם זה לא מתאים לשיטתך אתה מסביר אותו פסיכולוגי. כל דבר שלא מתאים לשיטתך נעשה במישור הגבוה ומה

[Speaker D] שכן מתאים, פשוט זה לא בהכרח, הם מניחים בזכות הבן אדם, אז הם אומרים שכשהוא עשה אז הוא הפעיל את המוח.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, בהקשר הזה עוד שנייה אחת אני גם אסייג את זה, עוד רגע, זה לא אותו סייג כמו קודם, זה סייג ספציפי לפה, אני מקבל את ההערות האלה על הדוגמה הזאת אבל עוד שנייה אני אגיע לזה. אז מי צודק פה? שניהם כמובן. זאת אומרת ברור שכל בן אדם שעושה צעד כלשהו אפשר לנתח אותו במישור הפסיכולוגי ואפשר להציע לו הסברים במישור הפילוסופי, אף אחד מאיתנו לא משוחרר מהשפעות פסיכולוגיות אבל אני מניח שרובנו בטח בצעדים מאוד משמעותיים של החיים גם מפעילים שיקול דעת כלשהו, לא משנה כל אחד מה שנקרא. וגם לא, אבל אנחנו גם פועלים ברמה הקוגניטיבית הגבוהה יותר, לא רק במישורים הפסיכולוגיים הלא מודעים. ולכן בעצם שניהם צודקים. אז למה כל אחד בוחר מישור לפי הנוחיות שלו? לכאורה שני המישורים הם צודקים, או שני מישורי הסבר. טוב, אז כמו שאמרתי קודם, אולי זה חוסר יושר אינטלקטואלי. אתה בוחר את מה שנוח לך כדי לא להתמודד. כשאתה רואה מישהו יוצא בשאלה, נוח לך לתלות את זה בפסיכולוגיה כי אתה לא יכול להתמודד עם השאלות הפילוסופיות שהוא מעלה. ולהפך. עכשיו פה באמת בדוגמה הספציפית הזאת אני מקבל את ההערות שעלו כאן, כי באמת כאן זה לא מדויק. בגלל שאם אני באמת מניח שהמסקנה הנכונה ברמה הפילוסופית זה אמונה באלוקים, אז מי שמסיק מסקנה הפוכה, רק עקרון החסד בעצם אומר שאם כך אז כנראה הוא לא עשה את השיקול הפילוסופי, כי אחרת הוא לא היה מגיע למסקנה הזאת. הוא כנראה עשה את השיקול הפסיכולוגי. ולהפך מהמבט החילוני, זאת אומרת זה רק מסקנה עקבית של התפיסות שלי, אז זה בסדר. במובן הזה אין פה חוסר יושר אינטלקטואלי, לפחות לא בהכרח. אלא זה תוצאה של התפיסה שלי. אם האמת הפילוסופית מבחינתי זאת האמונה, אז מי שעוזב אותה, מי שהולך לכיוון ההפוך, כנראה זה השפעות פסיכולוגיות. ולהפך, אם האמת שלי זה שחוסר אמונה, שאין אלוקים, אז מי שמגיע למסקנה שיש, כנראה שהוא מונע על ידי פסיכולוגיה. כך שכאן זה לא בהכרח חוסר יושר אינטלקטואלי. קצת דומה לקורלציות עם רבין, בין לרבין מנדט להחזיר את הגולן, דיברנו על זה, הקורלציות המדומות.

[Speaker F] אבל הנימוק הפסיכולוגי הוא לא בקונוטציה שלילית?

[הרב מיכאל אברהם] לא בא להגיד שאין הסבר פילוסופי, זה רק פסיכולוגיה. זה בעצם הטענה.

[Speaker F] פסיכולוגיה שלילית, כי פסיכולוגיה…

[הרב מיכאל אברהם] לא, פסיכולוגיה זה בהגדרה שלילי. כשאתה מקבל החלטות ששייכות גם למישור של אמת ושקר או למישור של שיקול דעת, אז כשאומרים שקיבלת אותם במישור פסיכולוגי או תחת השפעות פסיכולוגיות, זה תמיד אמירה שלילית. זה דחפים? כן, זה דחפים ולא החלטות.

[Speaker B] וגם לא בשיקול דעתך.

[הרב מיכאל אברהם] זה נראה פשוט, אני לא יודע.

[Speaker G] זה חוסר דיפרנציאציה?

[הרב מיכאל אברהם] כן, אתה לא קיבלת החלטה בעצם, אתה פשוט הונעת לשם על ידי כל מיני גורמים שלא תלויים בך. שלא תלויים בשיקול הדעת שלך. בכל אופן, לא משנה כרגע אם זה חוסר יושר או לא חוסר יושר, אבל דבר אחד שלי הוא חשוב בדוגמה הזאת, זה ששני מישורי ההסבר נכונים. זאת אומרת, מה ששלושת הדוגמאות האלה בעצם מראות, שהרבה פעמים כשאנחנו מציעים הסבר במישור אחד, זה לא סותר את העובדה שבמישור התייחסות אחר אנחנו גם נציע הסבר. יש הסבר במישור הפסיכולוגי ויש הסבר במישור הפילוסופי. אצל ניוטון יש הסבר במישור התאולוגי למה התפוח נפל, ויש הסבר במישור הפיזיקלי למה הוא נפל. אצל הנסיך המאושר, הציפור ההיא, הסנונית, יש הסבר במישור הנפשי למה נשבר לו הלב, ויש הסבר במישור המטלורגי, החוזק חומרים, למה נשבר לו הלב. אז זה בעצם מישורי הסבר מקבילים, ובדרך כלל אנחנו משתמשים בהם באופן מקביל. זאת אומרת, אנחנו לא צריכים להניח שאחד מהם נכון ואם אחד מהם נכון צריך לזרוק את השני ולהפך.

[Speaker G] אצל ניוטון זה בטח בשביל לגלות את החוק, חוק המשיכה. או שזה חטא על…

[הרב מיכאל אברהם] או שאם זה בשביל לגלות את החוק אז זה באמת לא סותר. אבל זה עדיין סותר.

[Speaker D] למה בשביל לגלות את החוק? מישהו גרם לו ליפול? אז זה לא קרה בגלל שזה היה הסבר פיזיקלי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, מישהו גרם לו להיות שם תחת התפוח כדי שיגלה את החוק. אבל גם זה אירוע פיזיקלי ולכן זה לא באמת פותר את הבעיה.

[Speaker B] גם הרמב"ם שמה שיש רק הסבר אחד, מה הוא מקבל את המישור

[הרב מיכאל אברהם] המטאפורי, מה זה תפוחי זהב במשכיות כסף? הקדמה למורה נבוכים. אז הרמב"ם אומר, הרמב"ן מביא את התפוחי זהב במשכיות כסף, זו אחת הטענות של הרמב"ן, והרמב"ם כנראה מבין שזה רק דרש, זאת הרחבה של הפסוק, אבל זה לא פרשנות לפסוק עצמו. מבחינת איך שהרמב"ם כותב שם, אין יותר מפירוש אחד נכון לפסוק. זה מה שהוא אומר. וכל הדרשות האלה של תפוחי זהב במשכיות כסף, שיש ריבוי, יש דברים שמתחבאים מאחוריו, יש הרבה פרשנויות נסתרות יותר ואחרות, הרמב"ם יסביר את זה בתור לא פרשנות, אלא הרחבה, רוח הדברים, אבל לא פרשנות. פרשנות יש רק אחת. והרמב"ן תוקף אותו בדיוק מכוח…

[Speaker D] אבל אחת יכולה להיות מורכבת, זאת אומרת מה זה אחת?

[הרב מיכאל אברהם] מורכבת בסדר, אבל זה אומר דבר אחד.

[Speaker D] כמה דברים שהם הפרשנות.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, זה עדיין… לא, גם זה וגם זה זה לא פרשנות מורכבת. פרשנות מורכבת זה שאתה צריך שני אלמנטים שביחד יוצרים פרשנות. זה משהו אחר. פה אף אחד מהאלמנטים לא צריך את השני. לא זה שתי פרשנויות. פרשנות מורכבת זה פרשנות אחת שמורכבת מכמה דברים שכל אחד מהם נחוץ, בלעדיו לא יהיה פה פרשנות.

[Speaker D] למה לא? כי ככה הוא מנמק.

[הרב מיכאל אברהם] לא, ככה הוא טוען.

[Speaker H] אבל יש משהו שנורא מבלבל. פרשנות היא סובייקטיבית, לכל אחד יש את הפרשנות שלו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הרמב"ם טוען שלא.

[Speaker H] רגע, אז הרמב"ם אם הוא מדבר על פרשנות, אז לא, הוא צריך לדבר על עובדות. עובדה יש רק אחת.

[הרב מיכאל אברהם] פרשנות, מה זה עובדה? הפירוש של הפסוק. מה זה פרשנות? הפירוש של הפסוק יש רק פירוש אחד.

[Speaker H] פירוש זה משהו סובייקטיבי ולכן יש הרבה.

[הרב מיכאל אברהם] זה אתה אומר, הוא אומר שלא. מה? הוא אומר שלא.

[Speaker D] לא, פרשנויות יכול להיות אלף פרשנויות, מה הפרשנות הנכונה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, ברור, הפרשנות הנכונה אחת. עובדתית שיש כמה פרשנויות זה גם הרמב"ם מסכים.

[Speaker H] כן, אבל אין לדבר על פרשנות אחת כשמדובר על פרשנות. לא, למה? כשאתה מדבר על עובדות יש עובדה אחת. למה התכוון הכתוב? בעצם למה התכוון הפסוק? למה התכוון הפסוק? אתה לוקח טקסט ואתה אומר מה הפרשנות? מישהו כתב את הטקסט הזה, למה הוא התכוון? יש רק אחד, כוונה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, ברור, זה הרמב"ן טוען, אבל הרמב"ם אומר שלא, יש פה רק תשובה אחת.

[Speaker H] לא לא, הוא התכוון, שם בזה גם…

[הרב מיכאל אברהם] לא, הרמב"ן באמת טוען שהקדוש ברוך הוא התכוון לכולם. כן, זה ברור שאפשר להגיד את זה, אבל הרמב"ם טוען שלא, שעל מה כוונתו של הקדוש ברוך הוא יש על זה תשובה אחת. כל השאר זה הרחבות ועניינים אחרים, אבל זה לא אותה פרשנות.

[Speaker G] לפעמים כדאי

[הרב מיכאל אברהם] להעדיף את הרמב"ן על הרמב"ם.

[Speaker G] מה? זה מראה אולי. מה? שמה? שלפעמים כדאי להעדיף את הרמב"ן על הרמב"ם.

[הרב מיכאל אברהם] בהרבה פעמים אני חושב.

[Speaker H] בכל אופן, אבל יכול להיות כמה סיבות שמניעות את האדם לעשות משהו. עכשיו אני לא מדבר על פסוק, שאנחנו לא יודעים מה הקדוש ברוך הוא התכוון, אז זה קל להגיד יש רק פירוש אחד וזהו, למרות שאנחנו לא יודעים כלום. אוקיי. אבל נדבר על התנהגות של בני אדם, למה פלוני התחבא כשהוא שמע רעש? אוקיי. בסדר? אז יכול להיות לזה כמה פרשנויות למה הוא התחבא. אחד כשהוא היה בילדותו הוא עבר אירוע דומה ואני לא יודע מה.

[Speaker D] אבל למה באמת הוא התחבא? מה? למה באמת?

[Speaker H] אז זהו, יש כמה סיבות.

[Speaker D] השאלה אם הסיבות האלו ביחד הן גורמות את זה או

[Speaker H] שכל אחת בנפרד גם הייתה… יכול להיות שאחת מספיקה, אבל יכול להיות שכל אחת מהן היא נכונה כשלעצמה.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, אז על זה בדיוק אני מדבר.

[Speaker H] מה? אז על זה בדיוק עכשיו אני

[הרב מיכאל אברהם] מדבר, שיכולות להיות כמה פרשנויות. לא, הרמב"ם אומר לגבי פירוש, הרמב"ם לגבי הפירושים אומר שיכול להיות רק פירוש אחד לפסוק. הרמב"ן גם בזה לא מסכים איתו. אבל אתה מדבר רק על פסוקים? לא לא, אני מדבר על מישורי התייחסות או מישורי הסבר מקבילים, ולהיפך, זו הטענה שלי, שיכולים להיות כמה הסברים מקבילים. אתה רוצה לסתור מה?

[Speaker H] אמרת מראש אתה רוצה לסתור את ה…

[הרב מיכאל אברהם] לא, עוד מעט אני אסייג את זה. אם תרצה להתווכח אז, אז בוא נתווכח, אבל קודם תן לי להגיד את מה שאתה רוצה להתווכח עליו. אוקיי, אתה רוצה לחסוך להם את הטעות הזאת. אוקיי. בכל אופן אז העובדה היא שהרבה פעמים אנחנו מתייחסים לאירועים או לדברים בכמה מישורים, כשבכל מישור אנחנו מציעים להם הסבר, סיבה, פרשנות, לא משנה כרגע, וזה לא בהכרח אמור לגרום לנו לזנוח את ההסברים המקבילים. יכול להיות שכולם נכונים בו זמנית. אבל האמת שזה קשה לקבל את זה, הגיונית. הגיונית? למה? כי בדרך כלל כשאנחנו מדברים על סיבה, נגיד נדבר על סיבה. אז סיבה אמורה להיות תנאי מספיק למסובב. יש כאלו שרוצים לטעון שזה הכרחי ומספיק למסובב, אבל לפחות תנאי מספיק זה צריך להיות, זה מוסכם על כולם. מה הכרחי הוא לא סיבה, זאת אומרת, הכרחי בלבד. או תנאי מספיק, או תנאי הכרחי ומספיק, אבל לא משנה, תנאי מספיק צריך להיות בשביל שזה יהיה תנאי מספיק, שבהינתן התנאי אז קורה המסובב. זה תנאי מספיק. בסדר? בהכרח קורה המסובב, זאת אומרת לא יכול להיות שיהיה התנאי ולא יהיה המסובב. תנאי הכרחי הוא לא כזה.

[Speaker H] יכול להיות כמה שצריך כמה דברים?

[הרב מיכאל אברהם] כן, או לא, לא כמה דברים, יכול להיות אחד מכמה.

[Speaker H] כל אחד…

[הרב מיכאל אברהם] תנאי הכרחי זה תנאי שהוא לא חייב להתקיים בשביל שיקרה המסובב… סליחה, בעצם אני צריך לנסח את זה אחרת. איזה בעיה. לא חייב לצאת ממנו המסובב. אם היה המסובב, אז ודאי שהיה התנאי הכרחי, אם הוא הכרחי למסובב הזה. אבל אם קורה התנאי, לא בהכרח יוצא המסובב. בסדר? זה נקרא תנאי הכרחי.

[Speaker E] זה נשמע קצת משונה, למה? אם אני שם כמה דברים על משקולת עד שהיא נקרעת, אז זה לא… אז הסיבה זה רק…

[הרב מיכאל אברהם] אז זה הצירוף של כולם?

[Speaker E] הצירוף של כולם. בסדר, אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] ואתה יכול גם לא לשים שום משקולת אלא עם מספריים לגזור אותה וגם אז היא נקרעת. אז זה אומר שהצירוף של כולם הוא אולי תנאי מספיק. איזה סוג של הכרח? מה זאת אומרת?

[Speaker G] מה לוגי או פיזיקלי מה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, הכרח פיזיקלי ודאי. סיבה שייכת לפיזיקה. בכל אופן אז ברגע שאנחנו תופסים את הסיבה כתנאי שצריך להיות מספיק, אז זה אומר שנגיד שניוטון ישב מתחת לעץ, והתנאים הפיזיקליים לנפילת התפוח התקיימו. עכשיו אם ניוטון לא היה חוטא ואני מקבל את ההסבר הפיזיקלי, אז עדיין התפוח היה נופל. כי ההסבר הפיזיקלי אומר שהתנאים הפיזיקליים הם מספיקים לנפילתו של התפוח. נכון? אחרת זה לא הסבר. זה חייב להיות מספיק. אז אם ככה, אז גם אם היה יושב שמה איש תם וישר ולא עשה שום חטאים, ברגע שהתנאים הפיזיקליים מתקיימים, חייב להתרחש המסובב. התפוח נופל. אם הכוח מספיק חזק לעומת עוצמת הקשר של התפוח לעץ או לענף, אז התפוח נופל, אם אני מקבל את הפיזיקה כהסבר. אבל אם זה כך, אז גם בלי שניוטון היה חוטא, התפוח היה נופל לו על הראש. ולהיפך, אם אני תופס את ההסבר התיאולוגי כהסבר, אז בעצם הוא אמור להיות מספיק.

[Speaker H] לא, אבל בלי שהוא חוטא לא היה נופל.

[הרב מיכאל אברהם] רגע שנייה רגע שנייה, אבל הוא צריך להיות מספיק. עכשיו ברגע שהוא צריך להיות מספיק, אז זה אומר שאם הוא היה חוטא, התפוח אמור ליפול לו על הראש לא משנה אם מתקיימים או לא מתקיימים התנאים הפיזיקליים. כי זה המשמעות של תנאי מספיק.

[Speaker E] וההסבר היה משתנה. אם הוא היה חוטא אז זה בגלל שהוא חטא, ואם הוא לא היה חוטא זה היה ייסורים של אהבה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל אז אתה מבין שהתפוח נופל עליו לראש בגלל הייסורים בגלל החטא.

[Speaker E] אני

[הרב מיכאל אברהם] אומר, אבל זה לא עובד. כי אם אתה אומר שתפוח נופל לו על הראש בגלל החטא למרות שלא התקיימו התנאים הפיזיקליים, אתה בעצם אומר שאתה לא מקבל את הפיזיקה. מי שמקבל את הפיזיקה אומר אין, נפילת תפוח דורשת תנאים מסוימים, יש חוקי פיזיקה.

[Speaker H] כשאתה מדבר על סיבה זה ברור לגמרי, זה ברור לוגית לגמרי. הפרשנות אבל… לא, רגע.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני מתחיל עם סיבה כי שם יותר קל. תכף נראה. שם יותר קל כי בסיבה למשל בהקשר של ניוטון והתפוח, אז שם אני יכול לדבר על סיבה כתנאי מספיק, ושני תנאים מספיקים זה לא ייתכן. שני תנאים מספיקים שהם שונים. אבל השילוב ביניהם.

[Speaker D] יכול להיות שרק השילוב ביניהם. כל אחד מהם הוא לא תנאי מספיק. נכון, כל אחד מהם לחוד הוא לא תנאי מספיק.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אז זה משהו אחר. אז אתה בעצם אומר שאין פה שני הסברים, פה חזרנו למורכבות. פה יש הסבר אחד מורכב. ודאי. אם אנחנו אומרים שבאמת התיאולוגיה פלוס הפיזיקה זה הסבר אחד מורכב, זה בסדר גמור. אבל אז צריך לשים לב טוב, שאם זה הסבר אחד מורכב, אז א' זה הסבר אחד. ב' אם לא מתקיימים התנאים והוא חוטא לא נופל לו תפוח על הראש. ואם מתקיימים התנאים והוא לא חוטא גם לא נופל לו תפוח על הראש. זה אומר שהפיזיקה בעצם לא נכונה.

[Speaker D] יכול להיות שבדרך כלל הוא היה יכול לעשות את שאם הוא יחטא אז ייפול לו על הראש, אבל בדרך כלל הוא מעדיף לשלב את זה עם חוקי הפיזיקה.

[הרב מיכאל אברהם] אז בדרך כלל. חוקי הפיזיקה נכונים או לא נכונים? אני שואל. חוקי הפיזיקה נכונים בדרך כלל?

[Speaker D] מה? חוקי הפיזיקה נכונים.

[הרב מיכאל אברהם] אבל תפוח לא נופל אם הכוח שמחזיק אותו לעץ לא יותר חזק מכוח הגרביטציה.

[Speaker D] אולי פה הוא לא היה אמור ליפול, הוא לא היה אמור ליפול כי לא היה את התנאי הפיזיקלי.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אם הוא לא היה אמור ליפול אז הפיזיקה אוסרת עליו ליפול. נכון. נו אז איך הוא נפל? הנס.

[Speaker D] אז אני

[הרב מיכאל אברהם] אומר, אז הפיזיקה לא נכונה. פיזיקה כמשהו עצמאי. חוקי הפיזיקה

[Speaker D] לא נכונים.

[הרב מיכאל אברהם] בשביל שזה יתרחש צריך עוד משהו שיקרה כדי שהדבר הזה יתרחש. אבל החוק השני של ניוטון אומר שזה יכול ללכת

[Speaker D] גם על בסיס חוקי הפיזיקה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל פה לא היה את התנאי הפיזיקלי. אבל אם לא היה תנאי פיזיקלי איך הוא נפל? הנס. אבל הפיזיקה אומרת שבלי שהתנאי הפיזיקלי מתקיים תפוחים לא נופלים. אלא אם כן יש נס. לא, הפיזיקה לא אומרת את זה. אתה אומר את זה. הפיזיקה לא אומרת את זה. אתה מסביר את ניוטון. אין בעיה, לא, אבל אני אומר עוד פעם, אז זה בעצם אני מבין, אבל אז זה בעצם אומר שאתה לא מקבל את הפיזיקה. כי חוקי הפיזיקה כפי שתופסים אותם בדרך כלל הם תנאי בלעדי. אני מקבל את הפיזיקה. בסדר, אז אתה לא מקבל את הפיזיקה. אז אתה לא מקבל את הפיזיקה. למה לא מקבל את הפיזיקה? כי אתה אומר שאם הכוח שקושר את התפוח לעץ יותר חזק מהגרביטציה, בכל זאת יכול להיות שהתפוח ייפול. או להיפך, אם הכוח לא יותר חזק… הפיזיקה לא אומרת את זה. אני אומר שהפיזיקה אומרת שכן. טוב, אז זה משחקי מילים. אז אתה אומר שהפיזיקה כוללת גם את התיאולוגיה. בסדר, זה סתם מילים. היא מכירה בזה שיש עוד כוחות. היא לא מכירה בזה. ניוטון מכיר בזה, הפיזיקה לא מכירה בזה. רק ניוטון יכול להיות שלא קיבל רק את הפיזיקה. בסדר, זה מילים. מה שקורין פיזיקה בדרך כלל אתה לא מקבל, נו זה לא אין דרך אחרת. אבל האירוע, האירוע לא היה, האירוע לא היה שנפל תפוח, האירוע היה שנפל תפוח על הראש של ניוטון. נכון, פיזיקאי. נכון. אז זאת אומרת שאני יכול לקבל את הדינמיקה הפיזיקלית ולהסכים עם החוקים הפיזיקליים, אבל אז אני רק אומר, פשוט התפוח היה נופל, אבל הוא לא היה נופל על הראש. הקדוש ברוך הוא זימן את ניוטון לשם, לא גרם לתפוח ליפול, אלא זימן את ניוטון לשם. זה מה שהקדוש ברוך הוא עשה. כן, אבל התפוח נפל בגלל הפיזיקה, ואת ניוטון זימנו לשם בגלל החטא. בדיוק. אבל אז אני שואל, התנועה של ניוטון אל העץ גם היא אירוע פיזיקלי. סיבה מספקת, כמו שאמרת מקודם, סיבה מספקת כדי שהתפוח ייפול, אבל לא סיבה מספקת שזה ייפול. אבל זה גם לא עובד. בגלל שהתנועה של ניוטון אל העץ גם היא אירוע פיזיקלי. התנועה של ניוטון אל העץ גם היא אירוע פיזיקלי. לא השילוב, התנועה של ניוטון אל העץ עצמה. אתה אומר שזה לא תוצאה של הפיזיקה אלא של ההחלטה של הקדוש ברוך הוא. מה היה האירוע? אני אומר, האירוע היה שניוטון הגיע מתחת לעץ ונפל התפוח על הראש. עכשיו אני שואל איך ניוטון הגיע מתחת לעץ. כל אחד בפני עצמו. אז אני אומר, לזה יש הסבר פיזיקלי, רק הסינכרוניזציה של שני האירועים באותו רגע, באותה שנייה, זה יש פה משהו נוסף. מה? אבל הסינכרוניזציה היא גם פיזיקה. אם כל אחד לחוד הוא פיזיקה, אז גם הסינכרוניזציה היא שליטה של הפיזיקה. לא. מה זאת אומרת לא? אם הפיזיקה מכתיבה שניוטון יגיע לשם והפיזיקה מכתיבה שהתפוח ייפול שם, אז הפיזיקה מכתיבה שהתפוח ייפול לו על הראש. אבל הפיזיקה לא הכתיבה שניוטון יגיע באותה שנייה שהתפוח. לא, אבל הפיזיקה הכתיבה לניוטון להגיע. הפיזיקה מכתיבה את זה, ככה אתה טוען. נו, אז אם ככה אז הכל מוכתב על ידי הפיזיקה. אין צירוף. אם הפיזיקה מכתיבה שניוטון מגיע והפיזיקה מכתיבה שהתפוח נופל, אז היא מכתיבה את שניהם. לא הפיזיקה מכתיבה את שניהם, היא מכתיבה כל אירוע בנפרד. נו, אבל כל אירוע בנפרד. אבל המפגש הזה אין בו שום דבר מעבר לשתי ההתרחשויות של שני האירועים. אבל המפגש של שני האירועים באותו רגע, באותה שנייה, יש פה משהו נוסף. מה? אם הכל דטרמיניסטי אז אין שום דבר נוסף, לא יכול להיות שום דבר נוסף. לא, יכול להיות. מה? הסבר תיאולוגי. למה ניוטון הגיע לשם? אז חזרנו להסבר התיאולוגי, מאתי. הכל דטרמיניסטי? לא, הפיזיקה דטרמיניסטית. לא, רק פיזיקה. רק פיזיקה היא דטרמיניסטית. מה? לא הכל. אבל באמת, אבל אתה בהתחלה התחלת עם הסבר תיאולוגי, ואז עברת להסבר פיזיקלי, עכשיו אתה חוזר לתיאולוגי, אז באמת בתיאולוגי זה לא יעזור, כי אם אתה נותן הסבר תיאולוגי לאירוע שהוא אירוע פיזיקלי, ושוב פעם אז בעצם אתה אומר שהופרו חוקי הפיזיקה. האירוע הפיזיקלי זה הגעת ניוטון מתחת לעץ. כן, אני אומר לא הופרו פה חוקי פיזיקה. כן הופרו, כי הוא הגיע לשם למרות שחוקי הפיזיקה לא הכתיבו את זה. כולל את הזמן והכל. ברור. הוא הגיע מתחת לעץ למרות שחוקי הפיזיקה לא הכתיבו את זה, הקדוש ברוך הוא עשה את זה. ככה אתה אומר. אז הופרו חוקי הפיזיקה. לא אני אומר, אתה אומר. נו, אני לא. אז יוצא שלכל דבר יש לך הסבר פיזיקלי. כן. אז הקדוש ברוך הוא מיותר לכאורה. לא מיותר, הוא לא נותן חלק בעניין הזה. הוא לא מתערב, אין השגחה. אז סתם, זה אני אמרתי מזמן. כן, אני חושב שאתה צודק. אבל לא זה מה שאמרתי כאן. עוד רגע אולי אני אעיר על זה גם. אני חושבת שאפשר היה ליישב את ניוטון שזו בעצם בעלת גלגל בגלל גרירה מחשבתית, אני חושבת שאפשר לסדר את זה עם הסוגריים של ההכרחי. צריכים לכתוב את זה עם הכרחי והוכחי בכל הסוגריים ולא רק בסוף. הכרחי פיזיקלית? או לוגית? פיזיקלית אנחנו מדברים כאן. פיזיקלית. זה שזה חייב להיות, זה חייב להיות כי ככה וככה. אני כמעט בטוחה שאפשר לסדר את זה. כמו שעשית שם במאמר? אני כמעט בטוחה שאפשר. טוב, צריך לראות. אני לא יודע, אני לא חושב שאפשר, אבל אולי, אדרבה. לא, גם שם לא הסכמתי, אז אם זה אותו דבר זה לא ישכנע אותי. טוב, בכל אופן, אז לכן אני אומר שבעצם בסופו של דבר באיזשהו מקום הופרה התמונה הפיזיקלית. הפיזיקליסטית. זאת התמונה שאומרת שחוקי הפיזיקה קובעים את האירועים הפיזיים שמתרחשים בעולם. זה הופר בכל מקרה. אם אתה רואה את הפיזיקה כתנאי שקובע את ההתרחשות. אם אתה משאיר חור, מה? יש גם כאלה שרוצים להגן ולא דורשים להפר את התמונה הפיזיקליסטית. מה זאת אומרת? שאני אטען שמלכתחילה אלוקים ברא את העולם ככה שהתופעות יקרו מכיוון, רגע, עוד שנייה. לזה תכף אני אגיע, אני לא חושב שזה אפשרי, אבל עוד שנייה אני אגיע לזה. באופן עקרוני, כשאני מדבר על שני הסברים מקבילים או שתי סיבות מקבילות, בסופו של דבר למרות שאנחנו עושים את זה הרבה בחיים והבאתי כמה דוגמאות, זה בכל זאת דבר בעייתי. אבל שנייה, בפרשנות זה לא בעייתי, למה? לא, פרשנות פחות. לכן אני מתמקד בניהול. לא, בפרשנות זה משהו אחר. לא, הוא התכוון להעביר שני מסרים, שאת שניהם אתה יכול לראות בבת אחת. אז זה כבר שקול קצת למה שאריק רצה להגיד גם במישור הפיזיקלי. הוא בעצם מה שהוא רוצה בעצם לומר זה שגם במישור של האירועים הפיזיקליים, הקדוש ברוך הוא קבע את החוקים התיאולוגיים ואת החוקים הפיזיקליים באופן כזה שהם תמיד יניבו בדיוק את אותן תוצאות. יש פה איזשהו מתאם מושלם, הקדוש ברוך הוא כל יכול, הוא יכול לעשות הכל. אז הוא קבע את החוקים התיאולוגיים ששולטים על מה שקורה, במקביל לחוקים הפיזיקליים שכל אחד מהם שולט לגמרי על מה שקורה, אבל איכשהו זה תמיד יוצא מתאים. אז החוקים התיאולוגיים לא אומרים כלום, כי זה קורה בלאו הכי בגלל החוקים הפיזיקליים. לא לא, אבל אני אומר, זה תיאור אחר ומערכת חוקים ש… באותה מידה אתה יכול להגיד שגם הפיזיקליים לא אומרים כלום, כי זה בלאו הכי היה קורה משיקולים תיאולוגיים. שני המישורים נכונים, שני המישורים קיימים ויש מתאם מופלא ביניהם. זאת הטענה. אני אביא אולי דוגמה שתבהיר את זה קצת יותר, כשאנחנו עושים, שתבהיר יותר את הרעיון, אני לא מסכים לו דרך אגב, אבל רק בשביל להבהיר אותו. יש שתי אפשרויות לעשות מתאם בין מערכות חוקים. אפשר לעשות מתאם, זאת אומרת כשאני מדבר על מתאם אני מתכוון לזה ששתי מערכות החוקים יניבו בדיוק את אותן תופעות, זה נקרא אצלי מתאם. לא החוקים עצמם, התוצרים של החוקים. בסדר? אפשרות אחת שהיא הפשוטה יותר, זה בסך הכל לתרגם חוק לחוק. זאת אומרת החוק הזה עושה בעצם את אותו דבר כמו זה, רק הוא מנוסח בשפה אחרת. בעצם זה כמו להגיד את חוקי הפיזיקה בעברית ולהגיד את חוקי הפיזיקה באנגלית או בתיאולוגית. זה לא משנה. אתה בסך הכל מתרגם חוק איקס לחוק ריש, בסדר? מאנגלית לעברית, לא משנה. אבל זה אותו חוק עצמו, זה רק שתי צורות לנסח אותו. זה כמו בקוונטים, יש את התיאור של שרדינגר, יש את התיאור של… כן, בדיוק. זה תיאורים שונים של אותו דבר. אפשר בדיוק, אז אפשר לתרגם אותם אחד לשני. אבל יש מתאם פחות טריוויאלי וזה מה שאני קורא לו התאמה לוקאלית, כל חוק מתאים לחוק אחר. יש התאמה שהיא התאמה גלובלית. אני אתן לכם אולי דוגמה. יש בספר של גדל, אשר, באך של הופשטטר, אז הוא מביא שמה, הוא שואל חידה. הוא נותן אקסיומה, MI. זאת אומרת, בואו נקדים קודם כמה הקדמות. אם תרגמו את זה, שניים תרגמו את זה במשך 16 שנים. כן, אני יודע, ראיתי שזה יצא בעברית. בכל אופן, אז התחיל, העסק מתחיל, זאת אומרת המערכת עוסקת בשרשראות של אותיות. יש שרשראות של אותיות שהן מילים חוקיות בשפה, ויש שרשראות של אותיות שהן מילים לא חוקיות בשפה. אוקיי? כמו כל שפה בסך הכל. עכשיו אנחנו רוצים לייצר חוקי גנרציה, זאת אומרת חוקים שמחוללים את המילים החוקיות. אוקיי? אנחנו מתחילים משרשרת התחלתית, נגיד MI. בסדר? יש לי שלוש מילים, שלוש אותיות באלף-בית, M, I ו-U. עכשיו אני בונה מילה, MI. אני אומר האקסיומה הראשונה המילה הזאת היא חוקית. בסדר? עכשיו אני נותן כמה כללים איך אני עובר ממילה חוקית אחת למילים נוספות. למשל מילה שמסתיימת ב-I, אפשר להוסיף אחריה פעמיים U. או מילה שמתחילה ב-M, אפשר למחוק את ה-M ולכתוב במקומו עוד I. או משהו כזה. כל מיני כללים כאלה, קוראים לזה כללי היסק. אני מסיק מילה אחת מתוך מילה אחרת. בסדר? ואז אני יכול לתאר את כל השפה במונחים האלה. יש לי מילה התחלתית, אוסף של כללי היסק וזה נותן לי סט של מילים, אולי אינסוף מילים אפילו, לא משנה, זה יכול להיות אינסופי, זה יכול להיות סופי. סט של המון מילים שאני מתאר אותם באמצעות כמה כללים פשוטים. עכשיו, אין שום מניעה לזה שאת אותה שפה עצמה אני אתאר באמצעות סט אחר לחלוטין של כללים, שאי אפשר לתרגם את כלל א' במערכת הזאת ל… כלל אחד במערכת הזאת, כלל ב' פה לכלל שתיים פה וכן הלאה. לא, אין מתאם כזה. שוב, הכללים לא תואמים לוקאלית, כל כלל מתאים לכלל, אלא יש פה סט אחר של כללים ואולי גם מילה ראשונה אחרת. התוצר, אוסף המילים, הוא אותו מילים. המילים החוקיות בשפה הזאת הן אותן מילים כמו בשפה הזאת וכל השאר לא חוקי. זה מה שאני קורא מתאם גלובלי. זאת אומרת, אין מתאם בין החוקים, אחרת זה טריוויאלי, זה פשוט שפות שונות, אין בזה שום דבר מעבר לזה. אבל זה מחולל את אותן תוצאות. אז באנלוגיה עכשיו אני עושה את אותו דבר בהקשר שלנו, אז אני אומר, יש אוסף של חוקים בתיאולוגיה. מה צריך לקרות בכל מערכת נסיבות בעולם. שיקולים איך הקדוש ברוך הוא מגלגל את עולמו למטרות שהוא רוצה. בסדר? יש מערכת חוקים פיזיקליים. חוקי הפיזיקה. עכשיו בהנחה שאין שום מתאם בין אחד לשני מבחינת חוק פיזיקלי לחוק תיאולוגי אחד לאחד, עדיין יכול להיות שאוסף האירועים שיווצרו על ידי מערכת החוקים התיאולוגיים, או השתלשלות האירועים שתיצור על ידי מערכת החוקים התיאולוגיים, תהיה בדיוק אותה אותם אירועים כמו במערכת הפיזיקלית, ואירוע שלא חוקי מבחינה פיזיקלית, כמו המילה הלא חוקית בשפה הזאת, יהיה אירוע לא חוקי גם בשפה התיאולוגית. אוקיי? למרות שאין מתאם חד ערכי בין התיאולוגיה לפיזיקה. כאן כבר יותר להסביר מה ששמואל אמר קודם, שלא זה שני הסברים, זה לא שאחד מיותר. זה שני הסברים שונים ויש ביניהם מתאם מושלם, אבל אפשר להסביר את זה גם במישור הזה ואפשר להסביר את זה גם במישור הזה ושני ההסברים נכונים. שני ההסברים נכונים. אתה מדבר על הכללים הפיזיקליים כתת קבוצה בתוך הכללים התיאולוגיים. הכל זה כללים תיאולוגיים. חלק מהכללים התיאולוגיים… אבל זה סתם מילים, מה זה סמנטיקה. לא, זה לא סתם מילים. הרי זה מסביר לחוד, הפיזיקה מסבירה לחוד את הכל, היא לא צריכה את התוספת התיאולוגית כדי להסביר. לפי ההסבר הזה היא לא מסבירה לחוד. בטח שכן, היא מסבירה לחוד. מה שאני מציע עכשיו זה מודל איך יכול להיות שהפיזיקה תסביר לחוד את הכל, התיאולוגיה תסביר לחוד… אני חוזר לניוטון. אני חוזר לניוטון. כדי לתת מישורי הסבר מקבילים, אז אני חוזר להסבר המורכב, אבל בצורה… זאת אומרת, הכל כללים תיאולוגיים. כשאני אומר כללים תיאולוגיים אני מתכוון הכל מה שרצה השם שיקרה פה. בסדר, אז זה מילים. אבל זה רק מילים, הרי כשאני אומר שאני רוצה להאמין בפיזיקה, זאת אומרת מה שאתה קורא פיזיקה אני קורא תיאולוגיה ועכשיו הכל בסדר. לא, זה פיזיקה כמו שאתה קורא לה, רק תוריד את זה שזה רק פיזיקה, זה הכל. בסדר, להוריד את זה שזה רק פיזיקה, זה לא פיזיקה. למה לא? כיוון שפיזיקה אומרת מה יקרה בהינתן נסיבות נתונות. ואם אתה אומר שצריך עוד משהו להתרחש כדי שזה יקרה, אז זה לא פיזיקה. זה לא מה שאני אומר, זה מה שיקרה בנסיבות נתונות, זה חלק מהכללים שהקדוש ברוך הוא שבהינתן נסיבות נתונות זה מה שיקרה. אבל בהינתן שהתנאים התיאולוגיים לא מאפשרים, אז איך זה יקרה? לא, חוץ משיש התנגשות בכללים אחרים. אוקיי, אז כשיש התנגשות בכללים תיאולוגיים הפיזיקה לא עובדת. אז זה אומר שאתה לא מקבל את הפיזיקה. מה אכפת לי אם תקרא לזה תיאולוגיה, זה לא פותר שום בעיה אמיתית, זה מילים. למה? זה משאיר לך את האמון בפיזיקה, זה משאיר לך את הפיזיקה. לא, זה לא משאיר לי שום אמון בפיזיקה. למה לא? זה משאיר לי אמון בתיאולוגיה בלבד, זה הכל. שוב רק מילים. לא. אז אני קורא לזה פיזיקה. מה שאתה לומד במחלקה לפיזיקה אני קורא פיזיקה, בסדר? על זה אני קורא פיזיקה. בוא נדבר על זה, בוא לא נשנה את המילים. וזה לא יעבוד. לא, זה לא יעבוד. זה יעבוד. לא, כי הפיזיקה אומרת שהתפוח ייפול והוא לא ייפול. תיקח מקרה של תיאולוגיה שפיזיקה תעבוד. לא, אבל הפיזיקה אומרת שהתפוח ייפול. אם שקול הכוחות עליו הוא כלפי מטה הוא ייפול. וניוטון, למרות שניוטון לא חטא, בפיזיקה לא לומדים ניוטון חטא או לא חטא. זה יכול להיות מקרה ספציפי שבו או שבאמת הייתה פה חריגה מהכללים הפיזיקליים ו… זה חריגה. כשיש חריגה אז כללים הפיזיקליים לא עובדים. למה לא יכול להיות כללים עם חריגה? אני לא מבין מה זה. זה ממש משחק מילים. כשאני מדבר על אמון בפיזיקה פירושו של דבר שחוקי הפיזיקה עובדים תמיד. בלי יוצא מן הכלל, תמיד. וזהו. זה נקרא חוק בפיזיקה. אם אתה לא מקבל את זה תמיד, אז אתה לא מאמין בפיזיקה. זאת לא אשמה, זאת דעתי, סתם הגדרה שגויה. לא, זאת לא אשמה. מותר לו לא להאמין בפיזיקה, אני רק אומר שצריך לדעת על מה אנחנו מדברים. להגיד שיש חוקים, אתה יכול להגיד על כל חוק שיש לו חריג. אני יכול להגיד מה שאני רוצה, אבל מה שאתה לומד במחלקה לפיזיקה, מה אתה לומד, את מה שאתה אומר או את מה שאני אומר? אני לומד את מה שאתה אומר כי אנחנו מתעסקים בחוקים. לא כי אנחנו מתעסקים. כן אנחנו. במעבדה אם זה לא יעבוד אף אחד לא יקבל את זה שניוטון לא חטא ולכן זה לא עבד. נכון, כי בדרך כלל… לא כי בדרך כלל, אלא תמיד. כי בדרך כלל, אבל לפעמים… אז מה בדרך כלל, אבל לפעמים כן? אז מה הבעיה פה זה קרה, מה הבעיה? לא סביר. יכול להיות, לא סביר. לא מקבלים את זה, זה לא חוקי. לא מקבלים את זה ואומרים לא סביר. לא. זה ויכוח על מילים, לא. זה לא מה שנקרא פיזיקה. אתה יכול להגדיר אחרת את הפיזיקה, וזה לא פיזיקה. חוק פיזיקה, אם הוא לא עובד תמיד אז הוא לא חוק פיזיקלי. כן. טוב, לא, אני אומר, אני לא אומר שאתה לא צודק, אני רק אומר שזאת לא ההגדרה של פיזיקה. וההגדרה הזאת בסדר. אם הפיזיקה אומרת שזאת פיזיקה ולא טאוטולוגיה זה ברור, זאת אמירה פשוטה. לא, וזה מה שהפיזיקה אומרת בהגדרה המקובלת. אז אני אומר אחרת ממה שהפיזיקה אומרת. אין בעיה, בסדר. וגם נראה לי שהרבה אומרים את זה. אני גם יכול להגיד שיהדות זה נצרות ואין שום סתירה בין יהדות לנצרות, כי יהדות זה נצרות בעיניי. ככה אתה פותר את הבעיה, זה הפתרון שלי, כי מה שאני אומר הוא גם סביר וגם נראה לי שהרבה יגידו את זה, שיש חוקים פיזיקליים. אף פיזיקאי לא יגיד את זה. פיזיקאי שמאמין בניסים יגיד את זה. לא, מה זה מאמין בניסים? התרחשויות רגילות, לא ניסים. התרחשויות רגילות, נכון, גם אני אומר שרוב ההתרחשויות הן התרחשויות רגילות. אבל התרחשויות הרגילות, לא קרה שום נס במעבדה. בסופו של דבר כשמשהו לא עובד הפיזיקאי זורק את המאמר לפח. נכון, בצדק, בצדק. למה? כי סביר להניח. מאיפה זה סביר? מאיפה? אתה יודע אם ניוטון חטא או לא חטא? מאיפה? מה סביר בזה? לא יודע, זה נראה לי שהעולם מתנהג בצורה. מה העולם מתנהג כך שבדרך כלל כולם צדיקים? מה, לא מבין מה ההנחה שלך. אבל איך? זה תלוי בתאולוגיה. כי התאולוגיה רצונו של השם. יש יותר רשעים, יותר צדיקים. מה, תמיד רצונו של השם שהדברים יישארו לפי החוקים הפיזיקליים אלא אם כן חריגים. מה זה רצונו של השם? אני שואל איך זה מתבצע, לא מה רצונו. אז חריגים זה סוג כמו נס. מה הבעיה? מדי פעם ניסים. מדי פעם ניסים כשאתה מגדיר נס. טוב, אז דיברנו לא שנה שעברה אולי אחת לפניה, לא זוכר כבר על המושג נס. אנחנו דיברנו על זה לא מעט. אני לא מדבר על זה, אני מדבר על התרחשות כדרכו של עולם כרגע. נו בסדר, זה ברור, אז אני אומר שיש חריגות, לקבל שהתאולוגיה אומרת שבמקרים מסוימים יש חריגות. אני אומר מה שאני לומד במחלקה לפיזיקה לא מתקיים. בסדר, בוא נסכים על זה. זה הכל, על זה אני מדבר. אתה לא מקבל את זה, בסדר, יכול להיות שאתה צודק, אין בעיה, אבל זה לא פיזיקה. זהו, חד משמעי. גם נס הוא לא פיזיקה במחלקה לפיזיקה. בכל אופן, אז המטעם הזה באופן עקרוני יכול אולי להסביר את קיומם של הסברים מקבילים. נכון? כי בעצם זה אומר שיש הסבר לגמרי מקביל, הוא קיים לעצמו, הם לא מצורפים ליצור הסבר מורכב, אלא הם שני הסברים פשוטים וכל אחד מהם נכון באופן שלם. אם יש התאמה מאחד לאחד, בשביל מה אני צריך את השני? לא צריך, לא שצריך, אבל זאת האמת. כן, אבל לא צריך, אבל זאת האמת שהשיקולים התאולוגיים תמיד מתקיימים וגם השיקולים הפיזיקליים תמיד מתקיימים. כן, אז במקרה הזה למי שרוצה בשביל תאולוגיה כדי להסביר את העולם, מספיקה לו הפיזיקה. לא נכון, הוא לא צריך. לא צריך, אני אומר, מי שרוצה להסביר תאולוגית צודק, מי שרוצה להסביר פיזיקלית הוא צודק, שניהם צודקים. אבל אתה לא רוצה אל תקבל או כן תקבל, אבל אתה יכול לחיות עם שני המישורים האלה במקביל. זאת אומרת זה מה שאני רוצה לטעון. עכשיו מה שהבעיה הגדולה פה זה כמובן שאם אנחנו מקבלים את זה שיש לאדם בחירה חופשית, אז זה יוצר בעיה מסוימת, כי אי אפשר היה לקבוע את חוקי הטבע מראש באופן שיתאים גם לבחירה בכיוון ימין וגם לבחירה בכיוון שמאל וחוקי הטבע יתאימו לגמרי למה שהאדם. אבל אפשר לומר שמלכתחילה השם מסתכל מה אדם יבחר ומתכנן בהתאם. זה מביא אותנו לסוגיה של ידיעה ובחירה. זה מביא אותנו לסוגיה אחרת שבה אתה יודע שאני לא מסכים, שהקדוש ברוך הוא לא יכול לדעת מראש מה שאנחנו בוחרים. אבל בסדר, זה כבר אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה, על זה כבר התווכחנו. בכל אופן במישור הזה העובדה, תראו, העובדה הפשוטה היא שגם באמונה המקובלת הקדוש ברוך הוא נזקק לניסים. נכון? זאת העובדה. על זה דיברנו כשדיברנו על נס. נזקק למה? הקדוש ברוך הוא נזקק לניסים, אני אומר את זה בכוונה במילה הזאת. נזקק לניסים. הוא לא הצליח לבצע את מה שהוא רצה לבצע באמצעות חוקי הטבע. הוא צריך לעשות בקיעת ים סוף, הוא צריך לעשות כל מיני דברים שהם נגד חוקי הטבע. הכוונה הייתה שיהיו גם ניסים, זה השיקול. בסדר, לא חשוב. אז עכשיו השאלה אם זה פוגע בכל יכולתו או לא, אפשר להגיד את מה שאתה אומר. היה שיקול משל עצמו כי זה היה פשוט מה שצריך. לא אכפת לי, לא אכפת לי, אבל בסופו של דבר אני אומר עצם העובדה שהקדוש ברוך הוא משתמש בניסים אומרת שהקדוש ברוך הוא לא רואה את חוקי הטבע כמהשהו שמבצע לגמרי את רצונו. אין מטעם מלא בין התאולוגיה לבין הפיזיקה, כי אם היה מטעם מלא לא היה שום צורך בניסים. אוקיי? אז אין מטעם מלא. עכשיו הוא רצה מראש, לא אכפת לי, לא ניכנס עכשיו לעניין הזה, אבל אין מטעם מלא, כי אחרת לא היה צורך בניסים. עכשיו מה זה אומר בעצם? זה אומר שיש דבר פשוט. הרבה פעמים כשאנחנו עושים מטעמים וזה דווקא על מטעמים גלובליים, לא על מטעמים לוקליים. אם יש התאמה, תחשבו עוד פעם על הדוגמה של השפה. אם יש התאמה לוקלית בין שתי מערכות החוקים לא תהיה שום חריגה. זה משפט מתמטי. אם כל חוק כזה מתאים לחוק כזה הם מחוללים בדיוק את אותו עולם, אז ברור שבעברית ובאנגלית יקרא אותו דבר, זה לא משנה כלום. אבל אם ההתאמה היא גלובלית, אז כאן היא כן יכולה להישבר. היא יכולה להישבר מדי פעם. זאת אומרת יכול להיות מצב שבו אין, אתה לא יכול לבצע עם סט החוקים הזה בדיוק את מה שמבצע סט החוקים הזה. יהיו מקרים מסוימים שבהם ההתאמה תישבר. דוגמה, עכשיו הם לא שקולים. כן. נכון. אז זה מה שאני אומר. כתוצאה מהעובדה שמדובר בהתאמה. יכול להיות שאתה עדיין בתהליך? לא, לבצע זאת אומרת אירוע מסוים לוקאלי, לא להגיע לתכלית גלובלית על זה שזה תוצאה ושניהם יביאו לתוצאה. לא, אני מדבר על אירוע לוקאלי. אני מסביר עכשיו את מה שקרה לפלוני בזמן מסוים בדרך למטרות הגדולות. אני לא מדבר על המטרות הגדולות. אני מדבר על ההתרחשות היומיומית שקורה בכל מקום בכל רגע. אוקיי? אז עכשיו אני אומר, אם באמת המתאם הגלובלי הזה לא עובד לגמרי, אלא צריך להיות איזשהו, איזושהי נקודה שבה הוא נשבר. והנקודה הזאת זה מה שנקרא דפקט טופולוגי במתמטיקה. זאת אומרת כשעושים נגיד תחשבו על תיאור במערכת פולארית של אוסף הנקודות במישור, ותיאור קרטזי. אוקיי? תיאור באיקס וואי ותיאור במרחק מהראשית וזווית מציר האיקס. אני מניח שזה מוכר, נכון? לכולם זה לא פולארי? מה? לא מוכר? אני לא יודע, בתיכון לומדים את זה אני חושב, לא? לא משנה. כל נקודה במישור אפשר לתאר אותה בצורה אחת שקוראים לה קרטזי, על שם דקארט, כן, מה הרכיב האיקס שלה ומה רכיב הוואי שלה. מה ההיטל שלה על ציר האיקס ומה ההיטל שלה על ציר הוואי. זה תיאור קרטזי נקרא. חוץ מזה, כל נקודה במישור אפשר לתאר אותה גם בתיאור אחר. מה המרחק שלה מראשית הצירים ומה הזווית של הקו שמחבר אותה לראשית הצירים עם ציר האיקס. זה נקרא תיאור פולארי. מרחק וזווית או שני רכיבים. אוקיי? עכשיו באופן עקרוני שני התיאורים האלה הם שקולים. כל נקודה במישור יכולה להיות מתוארת כך ויכולה להיות מתוארת כך. במקום אחד זה נשבר, בראשית הצירים. בראשית הצירים, כשהנקודה של ראשית הצירים עצמה המרחק הוא אפס. ברגע שהמרחק הוא אפס כל זווית שתשימו זה יהיה אותו דבר. זאת אומרת הנקודה היא מתאימה לקו פולארי שלם, קו של אר שווה לאפס עם כל זווית, כל תטא. זה לא משנה בכלל באיזה. אז כאן זה נשבר. הדבר הזה זה בעצם הבסיס למה שנקרא דפקטים טופולוגיים. דפקטים טופולוגיים זה תמיד שבירות או שברים בהתאמות גלובליות. זאת אומרת נקודות שבהן ההתאמה הגלובלית נשברת. זה עכשיו מה שקורה בהקשרים שלנו זה אותו דבר. נס. סליחה, אם המרחק הוא אפס ובכל זווית, אז למה זה לא טוב? למה זה. זה בסדר גמור, אין מתאם של נקודה לנקודה. זה לא נקודה לנקודה, זה נקודה לקו שלם. זה קו שלם של אר שווה אפס וכל התטאות. אוקיי? לא, זה מפסיק להיות חד-חד-ערכי ועל. הנה, אר שווה אפס וכל התטאות זה עדיין הנקודה, זה עדיין אותה נקודה, היא ממופה לנקודה ראשית הצירים. אז למה, אז זה נותן רק נקודה אחת? נכון. אז יש התאמה? לא, אבל אר שווה אפס וכל התטאות בתיאור הפולארי זה אינסוף נקודות. אר שווה אפס ותטא שווה לזה, אר שווה אפס ותטא שווה לזה זה שתי נקודות שונות, וכולן מתמפות לנקודה אחת בקרטזי. חשבתי נקודות שונות של התיאור הפולארי. בוודאי. לא חד-חד-ערכי ועל המיפוי. שתי קואורדינטות. אז בעצם מה שקורה בהתאמות גלובליות בדרך כלל אגב קורים דפקטים כאלה. זה כמעט בלתי אפשרי ששתי מערכות שאין ביניהן מתאם חוק לחוק, אלא הן שתי מערכות בלתי תלויות, מערכות החוקים האלה ייצרו בדיוק את אותן תופעות. תחשבו עוד פעם על המילים, זה כמעט בלתי אפשרי. זה מאוד נדיר שדבר כזה יקרה. אז לכן, אז בתוך ההגדרה הפולארית שם יש בעיה, לא בהקבלה לשני. למה? אין מתאם חד-חד-ערכי ועל. תציירי את אר ותטא במערכת קרטזית. אר פה ותטא פה. בסדר? אז הנקודה הקרטזית מקבילה לכל ציר האיקס בתיאור הפולארי. זה לא נקודה לנקודה. חד-חד-ערכי ועל זה שכל נקודה מתאימה לנקודה ונקודה פה מתאימה לנקודה שם. אבל זה לא. כשאני אומרת נקודה בפולארי, מרחק אפס וזווית נתונה. מרחק וזווית זה נקודה בתיאור הפולארי. מרחק מסוים וזווית מסוימת. זה נקודה. אז אם זה זווית אחרת? זה נקודה אחרת בפולארי, אבל בקרטזי זה מתאים לאותו מקום. זה אוסף של שתי, הסברת שזה המרחק מהנקודה הזאת. מרחק וזווית. מרחק וזווית. כשיש לי מרחק אפס אבל הזוויות הן כל הזוויות. ברור, זו אותה נקודה קרטזית שיש לה אינסוף תיאורים פולאריים. לא רק אותה נקודה, זו אותה נקודה קרטזית שיש לה אינסוף תיאורים פולאריים. תחשבי על זה שהקבוצה הזאת הרבה יותר גדולה נגיד מהזאת. לנקודה הקרטזית הזאת יש אינסוף תיאורים פולאריים, לא רק אחד. זה בזבוז של הרבה כללים על. בכל אופן, אז במקום שבו יש מתאם גלובלי הרבה פעמים יש נקודה אחת, יש הרבה נקודות שמתאימות לנקודה אחת בקרטזי. המיפוי… המיפוי הוא לא נקודה לנקודה, לא אחד לאחד. כן, אז בפולרי זה פשוט הגדרה לא מספקת, זה הכל. מה זה הגדרה לא מספקת? זאת ההגדרה של ה… יש הרבה נקודות שיש להן אותו… אין הגדרה פולרית אחרת, זאת ההגדרה הפולרית. זאת ההגדרה הפולרית, אין, כל אר וכל תטא. עכשיו נכון, ההגדרה, מותר שהיא תהיה לא חד חד ערכית ועל, רק צריך לדעת שזה יכול לייצר כל מיני בעיות. אין בעיה, מותר, זה בסדר גמור. יש תיאורים שהם לא חד חד ערכיים ועל, זה מה שיוצר את הבעיות. אז זה לא כמו שאמרת מקודם, ההתאמה ביניהם חד חד ערכית ועל, זה לא נקודה לנקודה. נכון, בשביל זה אני מביא את זה. אמרת ששתי מפות שקורות לנקודה, זה נותן את התוצאה שאמרת. נכון, כי כל נקודה במרחב הדו ממדי יש לה תיאור קרטזי ויש לה תיאור פולרי. נקודה שאין לה תיאור כזה, היא לא במרחב הדו ממדי. המילים פה זה נקודות במישור הדו ממדי. זה נקרא, זה המקבילה למילים. עכשיו יש לי שתי מערכות כללים שיכולות לתאר את אוסף כל המילים החוקיות. המילים הלא חוקיות זה מה שנמצא במרחב, לא במישור הדו ממדי. בסדר? אז המילים הלא חוקיות לא יקבלו לא פולרי ולא קרטזי. והמילים החוקיות, לכל אחת מהן יש תיאור קרטזי ויש תיאור פולרי. אז במובן הזה הן מערכות מקבילות בהגדרה שנתתי קודם. אבל ביניהן אין התאמה חד חד ערכית ועל, אין, לא כל נקודה מתאימה לנקודה. בחוקים שיהיו מקבילים, אז אני אומר, באנלוגיה לחוקים, אני אומר ככה, אם כל חוק מתאים לכל, נגיד אם הייתי מגדיר את אר כמשהו מסוים ואת תטא כמשהו מסוים חד חד ערכית, נגיד שאני מסובב את מערכת הצירים, זה כבר יותר מדי מתמטיקה, אבל כשאני מסובב את מערכת הצירים הקרטזית, זה כמובן לגמרי חד חד ערכי. כי כל איקס פריים מוגדר על ידי איקס ווואי ווואי פריים מוגדר על ידי איקס ווואי באופן ליניארי, אז זה חד חד ערכי באופן ברור. אוקיי? אז יש מעברים שהם כן ויש מעברים שהם לא. אבל לא משנה, בוא נחזור לענייננו, עזבו את המתמטיקה. לענייננו, אני מדבר על מתאם נגיד בין תיאולוגיה ופיזיקה. כשזה נשבר המתאם הזה, זה הדפקט הטופולוגי במתאם הגלובלי הזה, זה נס. אם היה מתאם לוקאלי, לא היה שום צורך בניסים. כי כל תופעה פיזיקלית הייתה מתאימה למטרות התיאולוגיות ולהיפך, נכון? זה אם ההתאמה היא לוקאלית, אז כל התופעות מתאימות לגמרי, אין שום צורך להיזקק לשבירה של חוקי הפיזיקה. אם יש צורך להיזקק לשבירה, זה אומר שהמתאם הוא גלובלי ולא לוקאלי. וזה מה שאמרתי קודם, שברגע שהקדוש ברוך הוא נזקק לניסים, זה אומר שיש איזושהי שבירה של ההתאמה בין הפיזיקה לבין התיאולוגיה. אגב בפרשנות, אם אני חוזר לפרשנות, מה ששמואל שאל קודם, יש מתאם לפי הרמב"ן נגיד בין מישורי הפרשנות, פשט, רמז, דרש וסוד, נגיד פשט ודרש לצורך הדיון. אוקיי? גם שם יש דפקטים טופולוגיים. או פשט וסוד אם תרצו, לא פשט ודרש, נדבר על פשט וסוד, שיש דפקטים טופולוגיים, קוראים להם גזירת הכתוב. גזירת הכתוב זה דפקט טופולוגי בהתאמה בין פשט וסוד. למה? כי ההנחה היא שמאחורי הדברים יושב הסבר בסוד, אבל כשזו גזירת הכתוב אני לא יודע להסביר את זה בנגלה. אז המתאם בין ההסבר הסודי להסבר הנגלה נשבר. ושוב פעם זה אומר שהמתאם בין הנגלה לסוד הוא מתאם גלובלי ולא לוקאלי, כי אחרת הוא לא יכול להישבר, זה חייב להיות אחד לאחד. אוקיי? אז אני מראה לכם שהרבה פעמים ההתאמות הגלובליות האלה שהיו יכולות להצדיק הסברים כפולים, הן בדרך כלל לא יכולות באמת לתת את ההסבר, לפחות לא באופן מלא, פרט ליוצאי דופן. כאן אנחנו מגיעים ליוצאי דופן. אם אני אגיד שאין ניסים ופתרת את כל הבעיה… אם אני אגיד שאין, אז אין, אבל התורה אומרת שהיו. אני לא יודע. אתה יכול להגיד שאין, אבל אז אתה לא מקבל את מה שהתורה אומרת. התורה אומרת שהיו ניסים. אתה יודע את התורה יותר טוב ממני? אתה יודע איפה אתה עומד? אבל אנחנו עכשיו במישור הפילוסופי. במישור הפילוסופי לכל דת יש את הניסים שלה ואת האמונות שלה וכולי וכולי. אל תיכנס למה שאתה, תהיה מבחוץ. רגע, מבחוץ הייתי מגיע למסקנה שאין ניסים, הכל בסדר. אבל גם בחירה יוצרת לך תהיה בלי ניסים. מה? מבחוץ אני לא נמצא בכלל בדילמה, אני לא צריך לחפש את הפתרון. הרי כל הדילמה היא שיש אי התאמה בין התיאולוגיה לפיזיקה. אם אני מבחוץ, אין תיאולוגיה, יש רק פיזיקה. אבל גם בחירה יוצרת לך את אותה בעיה בלי ניסים. אה? בסדר, אלה שנמצאים בחוץ יכול להיות שגם מוותרים על הבחירה מאותה סיבה, הם מוותרים גם על הבחירה. כן, אותו דבר, זה בדיוק. אבל הנושא שלנו זה לא יהדות, אתה עכשיו מדבר על דיכוטומיות ועל אפשרות לפתור אותן. הבאת דוגמה מתוך העולם היהודי, אמרת פרשנויות, פתאום אתה יורד לאמונות. ברגע שזה יורד לאמונות, אין לזה סוף. מה זה אין לזה סוף? אבל אני אומר, בתוך האמונה… תישאר במישור הפילוסופי. למה שאני אישאר? אני אבל רוצה להביא דוגמה מפה. למה ללכת לשמה כשזה לא מדגים? אני מחפש איפה זה כן מדגים. אז בתוך המישור של האמונות, שם אפשר לראות הדגמה לשתי מערכות הסבר מקבילות שהמתאם ביניהן נשבר. אם אתה לא… לא פתרתי שום דבר אני אומר שצריך להזדקק לניסים אם אתה מקבל שיש פה שתי מערכות מקבילות. בסדר זה פועל יוצא זה לא אין דרך אחרת. אתה יכול להגיד לא היו ניסים ולא לקבל מערכות מקבילות ולחיות עם הפיזיקה בשלום ושלווה אין לך בעיה אתה לא צריך לפתור שום דבר אז לא צריך לעשות התאמות. אוקיי אז הנה אני לא עושה. יופי אז אם ככה זה אומר משהו על המשנה של עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות. מה זאת אומרת? הם כנראה היו משהו קבוע אולי לא יודע או משהו לא יודע. הרמב"ם באמת מדבר על זה הוא מסביר את כל הניסים ככה. נכון ודיברנו על זה כשדיברנו השנה על ניסים. במקרה כזה אתה צריך לוותר על בחירה חופשית אם אתה הולך למקרה כזה. בקיצור ההסברים המקבילים ההסברים המקבילים היא תזה בעייתית. איפה תהיה הנקודה בין הפסיכולוגי? או. אז הפסיכולוגיה ושיקול הדעת מה שאמרתי קודם על החזרה בתשובה והחזרה בשאלה שם לדעתי אין מוצא אלא להבין שמדובר פה בהסברים מצורפים. הסבר מורכב שמורכב משני האלמנטים. בן אדם שעושה משהו כשבאה הפסיכולוגיה ומסבירה את מה שהוא עשה ההנחה שלי שההסבר הזה הוא לא שלם. זה נותן תנאי שהוא אולי הכרחי אבל לא מספיק. לפעמים זה יכול להיות גם וגם. וגם ההסבר הפילוסופי. לא יכול להיות אבל אז זה דחף לאו בר כבוש זה משהו שהוא לא שפיט. אני מדבר על הפעולות הרגילות של בני אדם כאשר זה גם שיקול דעת. אומרים נכון הרי יש גם השפעות פסיכולוגיות. בסופו של דבר מה שהבן אדם עושה זה סכום של השפעות פסיכולוגיות פלוס שיקול הדעת שלו השקלול של שניהם ביחד נותן לך את מה שהאדם עושה. שם למשל אני לא חושב שיש מקום לדפקטים טופולוגיים. שמה זה כן נדמה לי אמור להיות מצורף. זאת אומרת הוא הסכום של שניהם. מה עם פסיכולוגיה ופיזיקלית? סתם נקודה זאת הסברה. אז אם את רדוקציוניסטית אז זה מיפוי. אם את לא אז צריך לבחור או שהם מצטרפים או שצריך לבחור. או שיש את ההסבר הגלובלי הזה אולי הנקודה הרגישה? מתאם גלובלי. בסדר אבל אז עוד פעם זה שאלה איפה יהיו המקומות שבהם יש אי התאמה. בסדר אם פסיכולוגיה כיוון שהפסיכולוגיה למה הנחה שחייבים להיות מקומות של אי התאמה לכל. לא אני אומר יכול להיות שלא. אם תמיד זה מתאים אז בסדר. אבל אם תמיד זה מתאים אז זה גם מעלה חשד של רדוקציה. אם אנחנו לא רדוקציוניסטים בדרך כלל המוטיבציה לא להיות רדוקציוניסט זה לומר שיש משהו בפסיכולוגיה שאתה לא יכול לנבא באמצעות הפיזיקה. בסדר אחרת מה הטעם להיות רדוקציוניסט כשאתה בעצם אומר שבין כה וכה הם תואמים או להפך? קשה ביולוגיה ומכניקת קוונטים. אוקיי שמה? אפשר לתאר את התהליכים הביולוגיים את כל התהליכים הביולוגיים בעזרת מכניקה נכון? אבל עדיין. זאת האמונה הרווחת אני לא הייתי שם את הראש שלי על זה. אין תיאור כזה. בוודאי כי או שהוא קשה או שהוא חומק מאיתנו עדיין. התיאור מורכב התירוץ המקובל הוא שהתיאור מורכב מדי כי מערכות ביולוגיות הן מרובות חלקיקים ותתחיל עיוש לחשב את כל אוסף כל החלקיקים שמרכיבים מערכת ביולוגית. אבל ההנחה המקובלת אצל הרדוקציוניסטים היא שיש רדוקציה אלא שזה כל כך מורכב שאנחנו לא יכולים להציג אותה. נכון אבל גם בפיזיקה לפני הביולוגיה מכניקה סטטיסטית זה בדיוק זה. נו מכניקה סטטיסטית זה בדיוק זה. אתה לא מחשב את כל חלקיק בבור. אתה עושה סטטיסטיקה. טמפרטורה לא אבל הטמפרטורה זה בדיוק כל התרמודינמיקה כל התרמודינמיקה. ברור טמפרטורה זה גורם נוסף שאתה מכניס מבחוץ. לא אתה עושה אנסמבל קנוני מיקרו-קנוני אתה מחליט כל מיני החלטות על ההתפלגות שלך ואז אתה יכול להוציא מתוך המיקרו את המאקרו. ואתה לא מחשב כל חלקיק. אבל זה הנחות אתה לא יכול בלי ההנחות. רגע לא מדדו את ההנחות האלה בחלקיקים בודדים? אי אפשר לעשות לזה דגימה? אין טמפרטורה למערכת של חלקיק בודד לא מוגדרת טמפרטורה בכלל. אבל התפלגות של המהירות שלהם או מה שזה לא יהיה אי אפשר לעשות לזה מדגם כלשהו כדי לבדוק את ההנחות הללו? אני לא חושב. איך מודדים מהירות של חלקיק באופן ישיר? לא אתה יכול לראות איזשהם תכונות פיזיקליות שהם סכום כלשהו על כל הדברים האלה אבל אתה לא יכול למדוד מהירות של חלקיק זה בלתי אפשרי למדוד אפילו מבחינת תורת הקוונטים כי אתה צריך לדעת איפה הוא נמצא ולמדוד את המהירות. אתה עובד על התפלגות. אתה לא יודע איפה הוא נמצא כשמודד רק את המהירות. אז איך אתה יודע שזה החלקיק הזה? אתה לא יודע. אתה יכול בקירוב למדוד את המהירות. אני לא חושב זה לגז חלקיקים אין סיכוי איך למדוד עשר בחזקת עשרים ואחת חלקיקים. לא את כולם. למדוד מאה. מי אמר שהמאה האלה הם מדגם מייצג? המקומות זה לא התפלגות הרלוונטית. מי אמר שזה מדגם מייצג? אני יודע. וגם חלקיקים זה גז? מה? כמה חלקיקים זה גז? כן. אינסוף אתה יודע. תרמודינמיקה רק אינסוף. אבל אנחנו יודעים שמספרים גדולים זה דומה. אם אני רוצה טוב זה כבר לא קשור. טוב בכל אופן לענייננו אני אומר שמישורי הסבר מקבילים זה מאוד קוסם אבל זה עדיין דבר בעייתי. זאת אומרת הוא הסכום של שניהם. אלא אם כן רואים אותם כמסוכמים, כהסבר מורכב שהוא סכום של שניהם. אז כשמישהו ייתן הסבר פסיכולוגי ומישהו אחר ייתן הסבר פילוסופי אנחנו מתייחסים לזה כהסבר, אלו הסברים מקבילים. בדיוק, למרות שזה לא באמת הסברים. צריך להבין, זה לא באמת הסברים, כי הסבר אמור להיות מספיק. בדיוק. גם איך אתה מגיע בדרך כלל, אתה תצטרך להגיע לאיזשהו הסבר. למה הגעת להסבר הזה? אתה מנתח איזשהן תופעות, אז אם יכלת לא היית מגיע לשני הסברים שהם זהים סתם כתאוריה שאתה מפתח. למה שתגיע לשניהם? נגיד שהתאולוגיה נתונה לי מלמעלה, אני לא מגיע אליו אלא הקדוש ברוך הוא מסר לי את זה. נגיד, תאורטית זה יכול להיות. טוב, זה רק עניין תאורטי. אוקיי, זה אני ממש, זה לקח לי הרבה יותר זמן ממה שחשבתי. זה בגללנו, לא? בסדר. עוד שתי נקודות שאני אכניס בשתי דקות שנשארו. אחד מהם זה הרמוניזציה, וזה קצת דומה להסברים המצטברים. זאת אומרת לפעמים יש שני דברים שהם מתחרים אבל אתה יכול לעשות להם הרמוניזציה. הזכרתי נדמה לי לא מזמן את המאמר של הנשקה, נכון, על פשט ודרש? חשבתי שהזכרתי את זה, לא? השנה אני מקווה. זכור לי שממש לא מזמן. אז הוא למשל נותן, עושה איזושהי הרמוניזציה בין פשט ודרש בצורות מאוד יפות אני חושב, שהרבה פעמים אתה חושב נגיד עין תחת עין, אז הפשט אומר להוציא את העין, הדרש אומר ממון. בא הנשקה, אתה יכול לעשות הרמוניזציה של שניהם ובעצם להגיד שיוציאו ממנו את דמי העין שלו ולא את דמי העין של הניזק. מה זה? זה בעצם איזשהו סיכום של הפשט והדרש ביחד. כי הפשט אומר תוציא את העין שלו והדרש אומר לא לא, אל תוציא עין, במקום זה קח כסף. אם היה רק הדרש אז הייתי לוקח את דמי העין של הניזק. אם היה רק הפשט הייתי לוקח את העין של המזיק. אבל כשיש פשט ודרש אז אני לוקח את דמי עינו של המזיק. זה למשל שילוב, הוא עושה שם כמה שילובים, כמה דוגמאות לעניין הזה. אז זה עניין של הרמוניזציה אבל זה מקביל לגמרי לצירוף ההסברים שאמרתי קודם, או צירוף הפרשנויות במקרה הזה. פרשנויות והסברים זה לוגיקה די דומה, למרות שאתה צודק, כמו שהרמב"ן אומר ואין בזה שום מניעה שהקדוש ברוך הוא התכוון לכמה הסברים במקביל. והסיבה לזה היא שזה לא קורה לבד, זה הקדוש ברוך הוא עשה את זה. אז הוא יכול, אפילו בן אדם יכול לעשות משפט שיכול להתפרש לשני, כן, להעביר שני מסרים באותו משפט. מה הבעיה? עקרונית אפשר לעשות את זה. באירועים טבעיים שזה קורה כאילו בתהליך טבעי ולא סינכרוני או משהו אחר, אז זה סיפור שונה. זה נקודה אחת. נקודה שנייה זה הקשר הנטורליסטי, גם כן זה חשוב מאוד להבחין בין ערכים לבין עובדות. זאת אומרת שאנחנו גוזרים ערך או נורמה ממערכת עובדתית בדרך כלל זה נתפס ככשל. כי עובדות לבדן לא יכולות לתת הסבר לערך או לנורמה. אתן אולי רק דוגמה אחת כדי להבהיר את זה כי אני בכל זאת רוצה לגמור כבר את המתודות הפעם. נגיד יש טיעון לטובת שינויים בהלכה, טיעונים לטובת שינויים בהלכה הרבה פעמים נתלים בשינויים במציאות. למשל, יש אנשים שרוצים לטעון שהיום אישה צריכה להיות כשרה לעדות או לדון כיוון שנשים בימי חז"ל היו לא משכילות או לא מתמצאות בהוויות העולם, הן ישבו בבית, ואז חז"ל אמרו שהן פסולות, התורה, חז"ל, המדרש אמרו שהן פסולות. אבל היום שהמצב השתנה צריך להכשיר אותן. הטיעון הזה כשלעצמו הוא טיעון כושל. מה הלוגיקה עומדת פה? הוא טיעון כושל בגלל שהשינוי שאתה מצביע עליו הוא שינוי עובדתי ואתה רוצה להסיק ממנו שינוי נורמטיבי, במקרה הזה הלכתי, ושאישה פעם הייתה פסולה לעדות ועכשיו אישה צריכה להיות כשרה לעדות. בשביל שהטיעון יהפוך להיות תקף אתה צריך להוסיף פה עוד הנחה, שהפסול של האישה לעדות נבע מזה שהיא לא הייתה משכילה או שלא הייתה מעורה בחיי החברה. כן? אם אתה מוסיף את זה הטיעון הופך להיות תקף. אז גם פה הרבה פעמים יש מישורים מקבילים שאנשים מעלים אותם אבל צריך לדעת שהמישורים האלה הם לא מקבילים, הם שונים. זה לא מקביל. זאת אומרת העובדות לא קובעות את הנורמות או את השיפוטים. אוקיי? אז אנחנו צריכים עוד איזושהי הנחה שקושרת את המישורים כדי לגזור את השיפוטים או את הנורמות מהעובדות. אוקיי, אני בפעם הבאה אני אשתמש בכל הדברים שמניתי כאן על כמה דוגמאות מסוימות, את זה לא הספקתי עכשיו שגם את זה אני אעשה היום, ואז אנחנו נעבור קצת לפרדוקסים ולולאות וכל מיני דברים מהסוג הזה.