פרדוקסים וסתירות בהלכה שיעור 7 חלק ב
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- גבולות היציאה מן המסגרת הלוגית ועקרון הסתירה
- טרסקי, אקסיומטיזציה של מדעים, והבדל בין מדע למתמטיקה
- פרדוקסים בלוגיקה טהורה כנונסנס והוכחה בדרך השלילה
- “פטומי מילי בעלמא” ושאלת יכולת ה' מול סתירה לוגית
- לולאות בהלכה: גירושין על תנאי ונישואין שמבטלים את עצמם
- שו"ת מנחם משיב (ר' חיים ברלין) ועצירת לולאה בפריסה ובאי אפשר לבטל ביטול
- תנאי לעולם וכריתות, וניסוח “מהיום ולאחר 30 יום”
- אנדו ורדו במחשב כדימוי, ו“רוורס” כפעולה פוזיטיבית
- המנחת חינוך: גט שלא לשמה, כתב על גבי כתב בשבת, ומומרות שמבטלת את עצמה
- כשרות עדים לעדות החודש ולולאה סביב עצם קביעת בית דין
- מעמד עקרונות ר' שמעון שקופ ומעמדו כראשון
- פרדוקס הדיין הגר, הרב שרמן, והבחנה בין פעולה משפטית לבין גילוי טעות
- סיפור “הבחור מפוניבז'” וגוי ששובת, ועירוב
- פרה אדומה, עגלה ערופה, “לרצונו,” ופסיק רישא דלא ניחא ליה כעקרונות אד הוק
- תוספות בבבא מציעא ל' והר"ן בשיטה מקובצת: “פסולה סיבת הכשרה”
סיכום
סקירה כללית
הטקסט קובע שאי אפשר לצאת מחוקי הלוגיקה הבסיסיים, ובפרט מעקרון הסתירה, ומבחין בין לוגיקה אמיתית לבין “לוגיקות” שהן רק שימוש מושאל בתוך מערכות שנבנו לצרכים. הוא טוען שפרדוקסים בלוגיקה טהורה אינם נפתרים באמצעות הוספת הנחות ממערכות כמו משפט, פיזיקה או הלכה, אלא נפתרים לכל היותר כהוכחה בדרך השלילה או כהכרזה שהביטוי הוא נונסנס וחסר פשר. בהמשך מובאות לולאות ופרדוקסים בהלכה ומוצגים עקרונות המיוחסים לר' שמעון שקופ, ובפרט ההנחה הסמויה של “פריסה” על ציר זמן של שלבים עוקבים, ולעיתים גם עקרון העקביות, כדי לעצור חלויות שעוקרות את עצמן. לבסוף מובאות דוגמאות שבהן פתרונות נראים כעקרונות אד הוק, ונידון כיצד ראשונים מתמודדים עם לולאה של “ניחא ליה” בפרה אדומה ובפסיק רישא.
גבולות היציאה מן המסגרת הלוגית ועקרון הסתירה
הטקסט טוען שאפשר לצאת מחוץ לכל מערכת פנימית כמו הלכה או פיזיקה ולהוסיף או לשנות כללים, אבל אי אפשר לצאת מחוץ למערכת הלוגית עצמה. הוא מגדיר את הלוגיקה כעקרונות שנכונים באמת ובראשם עקרון הסתירה, ולא כסט כללים שנבנה לצרכים מסוימים. הוא קובע שמערכת שבה דבר נכון והיפוכו נכון בו זמנית אינה אפשרית, כי אז כל משפט יהיה גם נכון וגם לא נכון בו זמנית. הוא אומר שמערכות שמגדירות “לוגיקה משלהן” עושות שימוש מושאל במושג לוגיקה, מפני שהלוגיקה שעליה הוא מדבר אינה תוצאה של הנחות יסוד אלא אמת שאי אפשר לסייג.
טרסקי, אקסיומטיזציה של מדעים, והבדל בין מדע למתמטיקה
הטקסט מתאר שטרסקי מציג בספר על לוגיקה תחומים מסוימים של ביולוגיה ופיזיקה כמערכת אקסיומטית בדומה למתמטיקה, ומכאן מתעוררת השאלה מה ההבדל בין מדע למתמטיקה אם אפשר להציג מדע כאקסיומות וכללי גזירה. הוא טוען שזה לא באמת מתמטיקה כי האקסיומות במדע נלקחות מתצפית, בעוד שכללי הגזירה הם מתמטיים רק משלב זה והלאה. הוא מדגיש שהשאלה המרכזית היא מאיפה באות הנחות היסוד, ומצהיר שבלוגיקה אין הנחות יסוד שמהן נובע עקרון הסתירה, כי העקרון פשוט נכון נקודה.
פרדוקסים בלוגיקה טהורה כנונסנס והוכחה בדרך השלילה
הטקסט טוען שבלוגיקה טהורה אי אפשר לפתור פרדוקסים בעזרת עקרונות שמייבאים ממערכות חיים כמו משפט או פיזיקה, מפני שבלוגיקה צרופה “או שזה נכון או שזה לא נכון.” הוא מציג את “פרדוקס הספר” כמבנה לוגי שאינו תלוי בספרים ואנשים אלא בצורה “איקס שעושה וואי לכל זד שלא עושה וואי לעצמו,” וקובע שאין דרך לפתור אותו בעזרת העיקרון של ר' שמעון שקופ על חלות לא עקבית, מפני שאין כאן תוספת הנחה מעולם משפטי אלא לוגיקה צרופה. הוא מציע שתי דרכי תגובה: לומר “אין ספר כזה” כהוכחה בדרך השלילה, או לומר שהמשפט הוא נונסנס, ביטוי ריק מתוכן שאינו מבטא רעיון, בדומה ל“משולש עגול.” הוא טוען ששאלות כמו “כדור שחודר כל קיר” מול “קיר שעוצר כל כדור” אינן נענות בכן או לא, מפני שאין להן משמעות ולכן “אין שאלה.”
“פטומי מילי בעלמא” ושאלת יכולת ה' מול סתירה לוגית
הטקסט מדגים נונסנס באמצעות השאלה “אם הקדוש ברוך הוא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים אותה,” ומכנה זאת “פטומי מילי בעלמא בלשון חז"ל.” הוא קובע שדיבור אמור לבטא תוכן, וכשאין תוכן מדובר בהנעת שפתיים בלבד ולא בדיבור. הוא טוען שמושגים סותרים אינם רק “לא קיימים בעולם” אלא חסרי פשר, ולכן אפילו האמירה “אין דבר כזה בעולם” היא שימוש מושאל כי לא ברור על מה מדברים. הוא מחבר זאת לדיון על חוקי הלוגיקה מול חוקי הפיזיקה ועל השאלה אם הקדוש ברוך הוא כפוף לחוקי הלוגיקה או רק לחוקי הפיזיקה.
לולאות בהלכה: גירושין על תנאי ונישואין שמבטלים את עצמם
הטקסט מביא בשם הרב יואב רוזנטל פרדוקס של גירושין על תנאי שמוביל ללולאה: קיום התנאי עושה את הגירושין תקפים ומאפשר נישואין, אך אותו תוקף מונע או מבטל שלב קודם, וחוסר קיום התנאי מחזיר את האישה למעמד אשת איש ומבטל נישואין אחרים, וחוזר חלילה. הוא קובע שהמהלך דומה לרעיונות אחרים של קידושין וגט על תנאי, ושאפשר לפתור אותו “בדיוק באותה צורה” באמצעות שני העקרונות של ר' שמעון שקופ: עקרון העקביות והפריסה על הציר הבדיוני של זמן. הוא מציין שיש כאן קושי מחמיר שבו קידושין ללוי “לא תופסים” ולכן נראה שכבר “ברגע הזה” לא יתקיים התנאי.
שו"ת מנחם משיב (ר' חיים ברלין) ועצירת לולאה בפריסה ובאי אפשר לבטל ביטול
הטקסט מביא מקרה משו"ת מנחם משיב בסימן א': אדם מגרש את אשתו על תנאי “מעכשיו ולאחר ל' יום” שבמשך ל' יום אם תיזהר מלאכול דבר איסור יהיה גט, והיא נדרה על כיכר בקונם, והבעל “הפר לה את הנדר ביום שומעו,” ואז נוצרת לולאה כי אם הגירושין קיימים הוא לא בעל ואינו יכול להפר, ואם אינו יכול להפר הכיכר אסורה והיא אוכלת איסור ומבטלת את הגירושין, ואם הגירושין בטלים הוא כן בעל וההפרה מועילה ואז לא היה איסור וחוזר חלילה. הוא טוען שכאן די בהנחת הפריסה על פני ציר הזמן כדי לפתור את הבעיה בלי להזדקק לעקרון העקביות, כי האכילה היא עובדה פיזית ולא חלות משפטית שאפשר לבלום באמצעות “חלות שאם היא חלה אז היא לא חלה.” הוא מסיק שהלולאה נעצרת מפני שאחרי שבטל הגט והיא אשתו “אי אפשר לבטל ביטול,” ומביא לכך דוגמה מתשובת הרא"ש על מי שביטל שליח ואינו יכול “לבטל את הביטול” אלא צריך למנות מחדש.
תנאי לעולם וכריתות, וניסוח “מהיום ולאחר 30 יום”
הטקסט אומר שאם התנאי הוא “לעולם” הוא פוסל את התנאי מפני שזה “לא כריתות,” וכל תנאי שמגביל את האישה לעולם “פוגם בכריתות,” והגט צריך להביא למצב שבזמן סופי היא תהיה מותרת ללא מגבלות. הוא מעיר שהניסוח “מהיום ולאחר 30 יום” אינו מדויק ומעדיף “על מנת,” ומציג הבחנה שלפיה “מהיום ולאחר 30 יום” נתפס כחלות שנבנית בהדרגה לאורך הזמן במחלוקת אמוראים ולהלכה באופן מסוים. הוא מדגיש שהגט הוא חלות ודאי, בעוד האכילה היא פעולה עובדתית שאינה חלות.
אנדו ורדו במחשב כדימוי, ו“רוורס” כפעולה פוזיטיבית
הטקסט מבדיל בין “ביטול של ביטול” בהקשר מחשבי כמו רדו, לבין המציאות הפיזית והלוגית שבה “אין דבר כזה” ביטול של ביטול כפעולה נגטיבית. הוא טוען שבמחשב זה נראה כביטול של ביטול אבל בפועל זה בנייה מחדש, ומציע להבין זאת כ“רוורס” שהוא פעולה פוזיטיבית ולא ביטול נגטיבי.
המנחת חינוך: גט שלא לשמה, כתב על גבי כתב בשבת, ומומרות שמבטלת את עצמה
הטקסט מציג מקרה של גט שנכתב שלא לשמה ובשבת העביר עליו קולמוס לשמה במזיד, שבהלכות גיטין הדבר מכשיר את הגט כי הכתב השני לשמה מוסיף משמעות ביחס לכתב הראשון. הוא מסביר שבהלכות שבת כתב על גבי כתב בדרך כלל פטור, אך כשיש חידוש משמעותי כמו הכשרת גט לשמה זה נעשה כתיבה משמעותית וחייב, בדומה לאות אחת בסוף ספר שהופכת דבר ללא ספר לספר. הוא מביא את לשון המנחת חינוך: “והנה בכתב גט במזיד בשבת הווה מומר, ואינו גט,” ומציג את הלולאה שבה הכשרת הגט עושה אותו מומר, ומומר פוסל את הגט, ואם הגט פסול אז לא חילל שבת ולכן אינו מומר. הוא קובע שכאן אפשר ליישם את עקרון ר' שמעון שקופ כי מדובר בחלויות, גם כשרות הגט וגם היותו מומר, ולכן חלות שמבטלת את עצמה אינה חלה.
כשרות עדים לעדות החודש ולולאה סביב עצם קביעת בית דין
הטקסט מציג דוגמה של עדים ביום שלושים של אדר שבאים לקדש את החודש, ועדים שנולדו י"ג שנה קודם בראש חודש ניסן שמזימים אותם, ונוצרת לולאה כי אם ההזמה מתקבלת אז זה לא ראש חודש והם אינם בני י"ג, ואם הם אינם בני י"ג אין הזמה וחוזר חלילה. הוא טוען שזו לולאה של חלויות כי מדובר במה שבית הדין קובע ולא בעובדה טבעית.
מעמד עקרונות ר' שמעון שקופ ומעמדו כראשון
הטקסט מציג שאלה אם העקרונות של ר' שמעון שקופ הם פסיקה או סברה, ומשיב שזו “סברה שנפסק,” והוא טוען שזה עומד בבסיס תוספות בקידושין ובלעדיו אי אפשר להבין את התוספות. הוא קובע שאף אחד לפניו לא אמר זאת במפורש ושאחריו מצטטים אותו, ומוסיף ש“תמיד חייב להיות מישהו ראשון.”
פרדוקס הדיין הגר, הרב שרמן, והבחנה בין פעולה משפטית לבין גילוי טעות
הטקסט מתאר פרדוקס שבו גויה התגיירה, נולד לה ילד אחרי שהתגיירה והוא נהיה דיין, ולאחר שנהיה דיין הוא פסל את הגיור של אמו “או של קבוצה שאמא שלו בתוכה,” ומתקבלת לולאה כי אם פסל אז אינו דיין ואם אינו דיין אין פסילה. הוא טוען שזו שאלה עדינה מפני שביטול גיור אינו בהכרח “מעשה בית דין” אלא יכול להיות גילוי למפרע שהגיור לא חל מעולם, בדומה ל“מקח טעות.” הוא מבדיל בין אמירה לאישה “הא דעתא דהכי לא התקדשה” שאינה ביטול קידושין אלא גילוי שלא היו קידושין מלכתחילה ואינה דורשת בית דין, לבין “אפקעינו רבנן לקידושין מיניה” שהיא פעולה משפטית שמפקיעה קידושין שחלו ודורשת בית דין מוסמך ואפילו “בית דין הגדול שבדור.” הוא אומר שביטול גיור, כשמדברים עליו, הוא ביטול במובן של מקח טעות ולא כלל של “כל דמתגייר אדעתא דרבנן מתגייר,” ולכן גם מי שאינו דיין ואפילו גוי שמכיר את ההלכה יכול לומר שהגיור לא חל כי זו עובדה הלכתית ולא פעולה סמכותית.
סיפור “הבחור מפוניבז'” וגוי ששובת, ועירוב
הטקסט מביא סיפור על בחור מפוניבז' שלמד שנים, שמר שבת והתפלל, אך אמר לחברותא שהוא גוי, והחברותא הקשה ש“גוי ששבת חייב מיתה.” הוא מספר שהבחור השיב ששמר שבת אך עשה חילול קטן בכוונה, כמו טלטול, כדי שלא תהיה זו שביתה מלאה, וכשהחברותא אמר שיש עירוב הוא ענה “מה אתה גוי, אתה סומך על עירוב? לא סומך על עירוב.” הוא משתמש בסיפור כדי להמחיש את ההבחנה בין סמכות לפעולה לבין ידיעת הלכה כקביעת מצב.
פרה אדומה, עגלה ערופה, “לרצונו,” ופסיק רישא דלא ניחא ליה כעקרונות אד הוק
הטקסט אומר ששימוש בפרה אדומה או עגלה ערופה פוסל אותן, אך רק אם נעשה “לרצונו של הבעלים,” כי “אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.” הוא מציג קושי לוגי שלפיו בעלים לא ירצו לפסול פרה אדומה יקרה, ולכן לכאורה לעולם לא יהיה “לרצונו,” ומקביל זאת לבעל הערוך בהלכות שבת: “אינו מתכוון בשבת מותר,” פסיק רישא אסור, אך לדעת בעל הערוך פסיק רישא אסור רק כשזה “פסיק רישא דניחא ליה,” ונוצר קושי שאדם לא יכול לרצות תוצאה שתביא לסקילה ולכן לכאורה אין פסיק רישא. הוא טוען שפתרונות שמנסים להגדיר “ניחא ליה” בלי השיקול של העונש הם הכנסת עיקרון אד הוק מעבר ללוגיקה הצרופה, ומוסיף שעקרון העקביות של ר' שמעון שקופ לא יעבוד כאן כי רצון או אי רצון הוא עובדה ולא חלות.
תוספות בבבא מציעא ל' והר"ן בשיטה מקובצת: “פסולה סיבת הכשרה”
הטקסט מצטט תוספות בבבא מציעא בדף ל': “ואם תאמר עלה עליה זכר אמאי פסולה? והוא ודאי לא ניחא ליה להפסיל פרה שדמיה יקרים בשביל דבר מועט,” ומביא את תירוצם: “ויש לומר דאם הייתה כשירה הוי ניחא ליה.” הוא מביא את הר"ן בשיטה מקובצת שמוסיף: “דכיוון דמעשה מצד עצמו ניחא ליה אין לנו להכשירה מצד פסולה, שאם כן יהיה פסולה סיבת הכשרה ואי אפשר. ועוד שאם תכשירה ודאי ניחא ליה.” הוא מקשה למה לעצור אחרי צעד אחד, מפני שהתירוץ עצמו יוצר לולאה שבה אם תכשיר אז ניחא ליה ואז ייפסל, ומציין שהלשון “שאם כן יהא פסולה סיבת הכשרה ואי אפשר” כמעט מבטאת בפירוש עיקרון דומה לעקרון של ר' שמעון שקופ.
תמלול מלא
אתה יודע יש, את הלצאת מחוץ לזה להגיע למחוזות הנונסנס. כן, זה לואיס קרול. זה לא, אין דבר כזה לצאת מחוץ למסגרת הלוגיקה. עד הלוגיקה אפשר לצאת. כל מערכת פנימית, הלכה, פיזיקה, מה שאתם רוצים, אפשר לצאת החוצה ולהגיד אני לא מחויב לכללים האלה או אני אוסיף עוד כללים כאלה ואחרים. אבל לצאת מחוץ למערכת הלוגית זה לא ממש.
[Speaker B] אולי מערכת לוגית אחרת?
[הרב מיכאל אברהם] מה זה, שהאמיתי והשקרי בו זמנית גם בסדר?
[Speaker B] יהיו כללים אחרים.
[הרב מיכאל אברהם] לא, הכללים הם הכללים שעוד פעם, אתה מניח שמערכת לוגית זה משהו שהוא נמצא אצלי, שהוא לא משקף את
[Speaker C] המבנה שאני
[הרב מיכאל אברהם] בונה, שלא משקף את האמת. לא, אני מדבר על עקרון הסתירה, לא על כללי הסק. גם כללי הסק אגב זאת אותה שאלה, אבל עקרון הסתירה. שלא יכול להיות דבר נכון והיפוכו נכון בו זמנית. מה אני יכול לבנות מערכת שבה זה כן? אז אם ככה אז אני אבנה מערכת שבה זה כן, ואז כל משפט שתגיד במערכת הוא גם נכון וגם לא נכון בו זמנית. אין דבר כזה. אין מערכת שיכולה לחרוג מחוקי הלוגיקה הבסיסיים. יש לפעמים מערכות שמגדירות לעצמן לוגיקה משלהן, אבל זה שימוש מושאל במושג לוגיקה. כשאומרים יש מבנה לוגי שאני יכול להגדיר אותו כאיזשהי לוגיקה אחרת, אבל זה סתם שימוש מושאל. כשאני מדבר על לוגיקה אני מדבר על הכללים שנכונים באמת, לא על הכללים שאני בונה אותם לצרכים מסוימים, אוקיי? יש למשל טרסקי באחד הספרים שלו על לוגיקה, אז הוא מציג שם את הביולוגיה ואת הפיזיקה או תחומים מסוימים של הביולוגיה ושל הפיזיקה כמערכת אקסיומטית. כאילו זה המתמטיקה, שמעורר שאלות מאוד מעניינות. מה ההבדל בין מדע למתמטיקה אם אפשר להציג את זה כאיזושהי מערכת אקסיומטית. אבל ברור שזה לא באמת מתמטיקה, כיוון שאת האקסיומות הוצאת מתצפית. משם והלאה כללי הגזירה זאת מתמטיקה, אוקיי, אז מה? ברור, ככה אנחנו חושבים בכל תחום. אבל השאלה מאיפה באות הנחות היסוד. בלוגיקה אין הנחות יסוד. אין הנחות יסוד שמכוחן יוצא עקרון הסתירה. עקרון הסתירה הוא פשוט נכון נקודה. זה לא תוצאה של איזה שהן הנחות שהובאו מתצפית או מחקיקה בכנסת או מהלכה או מאיזשהו מקור שיכול גם להגיד לי אוקיי זה מסויג. זה פשוט נכון כי זה נכון, אי אפשר לסייג את זה. אוקיי? לכן לפתור בעיות לוגיות אמיתיות אי אפשר בצורה כזאת. זה רק בעיות מהחיים. או פיזיקה, או משפט, או משהו שקשור איכשהו לעולם, לא ליצירה מלאכותית כלשהי, לא ללוגיקה הטהורה עצמה. בלוגיקה הטהורה עצמה אי אפשר לפתור ככה את הפרדוקסים האלה. אותו דבר כמו למשל פרדוקס הספר, שכן, שמספר את כל האנשים שלא מספרים את עצמם. זה גם פרדוקס שהוא בעצם פרדוקס בלוגיקה. תחשבו עליו, הרי הספר פה לא חשוב. איקס שעושה וואי לכל זד שלא עושה וואי לעצמו. זה הרי לא משנה, לא מדובר פה על ספרים ואנשים, זה מבנה לוגי, אוקיי? המבנה הלוגי הזה הוא פרדוקסלי. אי אפשר לפתור את זה באמצעות העקרון של רב שמעון שקופ, כי אתה לא יכול להגדיר את החלות שאם היא לא עקבית אז היא לא חלה. אין פה שום הנחה שאתה מוסיף מעולם המשפט או מעולם הפיזיקה, זאת לוגיקה צרופה. בלוגיקה צרופה או שזה נכון או שזה לא נכון. אתה לא יכול לפתור את זה באופן הזה. אתה יכול להגיד המשמעות של המשפט ספר שמספר את כל האנשים שלא מספרים את עצמם, אין ספר כזה. זאת אומרת אין ספר כזה, כי אם היה ספר כזה הוא היה סותר את עצמו. בסדר? הוכחה בדרך השלילה שאין ספר כזה. או שהמשפט הזה הוא נונסנס, הוא לא אומר כלום, הוא לא מבטא רעיון, כי אין באמת ספר שיכול לספר את כל האנשים שלא מספרים את עצמם. אז הביטוי שאומר ספר שמספר את כל האנשים שלא מספרים את עצמם הוא ביטוי ריק מתוכן, אין ביטוי כזה. זה אפשר להגיד. הוכחה בדרך השלילה כי מהותו מוביל לסתירה.
[Speaker D] כמו משולש עגול.
[הרב מיכאל אברהם] כמו משולש עגול או כמו כן דיברנו על זה שמה קורה כשכדור שחודר כל קיר פוגש קיר שעוצר כל כדור. דיברנו על זה, לא? מה קורה אז? מה אתם אומרים? אין דבר כזה. אין דבר כזה. אם יש קיר שעוצר כל כדור אז אין כדור שחודר כל קיר ולהפך. לא יכול להיות שיש את שניהם. אוקיי. זה נשמע שאלה נורא אינטליגנטית. אפשר להגיד כן, אפשר להגיד לא. אבל פה לא התשובה כן נכונה ולא התשובה לא לא נכונה. זה נונסנס. אין משמעות לשאלה. התשובה היא לא כן ולא לא. התשובה היא שאין שאלה. תסביר לי את השאלה. מה פשר השאלה שלך? כשתסביר לי את השאלה אני אענה לך כן, לא, אני אנסה לענות לך. אוקיי? הרבה פעמים אנחנו אומרים דברים שנראים לנו בעלי משמעות אבל בעצם הם לא מחביאים אחריהם שום משמעות. זה הנעת שפתיים.
[Speaker C] כן, כמו אם הקדוש ברוך הוא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים אותה.
[הרב מיכאל אברהם] פטומי מילי בעלמא בלשון חז"ל. זאת אומרת זה רק פטומי דברים. הם לא מבטאים תוכן. דיבור בדרך כלל אמור לבטא תוכן. אם הדיבור הוא רק הנעת שפתיים או הוצאת רוח, זה לא דיבור.
[Speaker B] ומה זה שונה ממשולש עם ארבע צלעות? אותו דבר. אותו דבר. זה גם. אז אם
[הרב מיכאל אברהם] אני מבין כל מילה, אני אפילו מרגיש שאני מבין את החיבור ביניהם, אבל זאת אשליה. וזה רק מילים.
[Speaker D] אז למה משולש עגול זה משהו שפשוט אין בעולם?
[הרב מיכאל אברהם] לא, אין דבר כזה לא בעולם. המושג הוא סתירתי, אין לו משמעות. הוא חסר פשר, לכן ממילא גם כנראה אין בעולם. אבל הוא חסר פשר. אני אפילו לא יכול בעצם להגיד שאין דבר כזה בעולם, כי אני לא יודע על מה אני מדבר כשאני מדבר על זה, כן, אבל גם המשפט שהוא איננו בעולם, הדבר הזה, כן, מה
[Speaker C] זה "זה" הזה?
[הרב מיכאל אברהם] כן. משפט כזה גם מכיל איזשהו מושג שאין לו פשר, אז הוא גם לא אומר כלום. אוקיי, אני לא יכול להגיד על זה כלום. זה לא שאני אין את זה בעולם, זה איזשהו שימוש מושאל להגיד שאין את זה בעולם. הכוונה שאין דבר כזה, זה חסר פשר. זו הכוונה. דיברנו על זה, שחוקי הלוגיקה מול חוקי הפיזיקה, ואם הקדוש ברוך הוא כפוף לחוקי הלוגיקה או שרק לחוקי הפיזיקה, כן, אז זה… אוקיי. אז זה לגבי פרדוקסים לוגיים או מתמטיים. בוא נראה מקרים נוספים של לולאות. למשל, הזכרתי את זה אני חושב בסוף הפעם הקודמת. יש אחד בשם הרב יואב רוזנטל, הוא במאמר שלו זה מופיע הפרדוקס הזה. ראובן גירש את אשתו על מנת שהיא תינשא לשמעון. שכן תינשא לשמעון, אוקיי? והיא נישאה ללוי. ואז היא עזבה את לוי בלי גט, בסדר? ונישאה לשמעון. עזבה את לוי בלי גט ונישאה לשמעון.
[Speaker E] מה? אבל איך היא יכולה?
[הרב מיכאל אברהם] היא עזבה את לוי פיזית, זאת אומרת הלכה מביתו של לוי. עזבה את שמעון והלכה לביתו של לוי. אבל היא עזבה את זה בלי גט. אוקיי, עכשיו מה קורה פה? אז אם היא… סליחה, התנאי הוא על לוי, לא על שמעון. התנאי שתהיה ברציפות ללוי, כן?
[Speaker B] לא,
[Speaker C] לא, התנאי שתהיה נישאה ללוי, כן. שתמיד יש את האופציה הזאת.
[הרב מיכאל אברהם] נכון. ולכן אני אומר, כשהוא גירש אותה בתנאי שתהיה…
[Speaker C] לא, פה זה תוך חמש שנים.
[הרב מיכאל אברהם] מה הפרדוקס? לא, לא משנה. תוך חמש שנים, לא חשוב. בתוך הזמן הזה. עכשיו היא נישאה ללוי. מה קורה שם? בסדר? אז אם היא נישאה ללוי, אז היא קיימה את התנאי, נכון? אם היא קיימה את התנאי, אז היא הייתה מגורשת, אז היא נשואה לשמעון, כי לא אשתו של ראובן כי הוא גירש אותה והגירושין בסדר. אז היא נשואה לשמעון. אבל אם היא עזבה את שמעון בלי גט והיא נשואה לשמעון, אז הקידושין שלה ללוי לא חלים. אבל אם היא לא נישאה ללוי אז היא לא קיימה את התנאי, אז היא לא מגורשת מראובן. אם היא לא מגורשת מראובן היא אשתו של ראובן, אז הנישואין לשמעון לא תקפים כי היא אשת איש. אבל אם הם לא תקפים, אז מה אכפת לי שהיא עזבה אותו? היא יכולה להתחתן עם לוי. מה הבעיה? וכן הלאה, כן, זה אותו מהלך רק הפעם קידושין על מנת שכן תינשא ולא על מנת שלא תינשא, זה רעיון דומה. גם פה כמובן זה הולך אותו דבר עם שני העקרונות של ר' שמעון, עקרון העקביות והפריסה על הציר הבדיוני הזה כאילו זמן, אפשר לפתור את זה בדיוק באותה צורה. כשהיא מגורשת בגירושין הראשונים אין שום בעיה.
[Speaker C] לא, אבל יש בעיה יותר קשה פה, כי הקידושין ללוי לא תופסים, לא יכולים לתפוס. נכון. זאת אומרת שעקרונית אנחנו עומדים כבר היום ברגע הזה שהוא לא יקיים את התנאי. נכון.
[הרב מיכאל אברהם] כמו, זה גם המצב במקרה של גיטה.
[Speaker C] באותו זמן לא קיים את התנאי ואז הגט לא גט, נכון? הגט לא גט. ואז הקידושין לשמעון לא חלו והרי שם אשת איש.
[הרב מיכאל אברהם] נכון. אז זה חלות שאם היא חלה היא עוקרת את עצמה, אז היא לא חלה. אוקיי, עכשיו מקרה שלישי זה מקרה מעניין. כי אחרי ששמתי לב לזה שאצל ר' שמעון שקופ צריך עוד הנחה שהוא לא אומר אותה, ההנחה הזאת של הפריסה של האירועים בזה אחר זה, פתאום נתקלתי במקרה שלמיטב הבנתי מספיק רק ההנחה הזאת. לא צריך את עקרון העקביות כדי לפתור אותו. עקרון העקביות לא יכול לפתור שום בעיה בלי להניח גם את הפריסה, כי על מה תיישם אותו? אתה צריך להניח שלב אחרי שלב. אבל פה מתברר שיש מקרה שהפריסה לבדה פותרת את הבעיה, לא צריך את עקרון העקביות. תראו את המקרה. כן זה בשו"ת מנחם משיב, ר' חיים ברלין. בשו"ת מנחם משיב בסימן א'. הוא כותב כך: מגרש את אשתו על תנאי מעכשיו ולאחר ל' יום, שבמשך ל' יום הללו אם תיזהר מלאכול דבר איסור יהיה גט. בסדר? הוא מגרש אותה בתנאי ששלושים יום היא לא תאכל דבר איסור. אם היא תאכל דבר איסור הגירושין בטלים. ואם תטעם שום דבר איסור לא יהיה גט. ובתוך ל' יום נדרה על כיכר בקונם. בתוך השלושים יום האלה אחרי הגירושין, נגיד אחרי שבוע, היא אמרה "קונם כיכר זו עליי". כיכר הלחם הזאת אסורה עליי כנדר. אוקיי, טוב. הבעל שגירש אותה קודם הפר לה את הנדר ביום שומעו. הבעל יכול להפר את נדרי אשתו ביום שומעו, נדרי עינוי נפש וכולי, אפשר להפר. ביום שומעו… אבל הוא לא בעל… אוקיי אז זו השאלה… הרי ברגע שהיא לא עמדה בדיבורה היא… והיא כמובן אכלה את זה. הוא הפר לה. הוא הפר לה, אז אין בעיה, היא יכולה לאכול. מה קרה עכשיו? אם היא אכלה, אם זה לא אסור, זה לא אסור כי הוא הפר לה. בסדר? אז היא לא אכלה דבר איסור. אם היא לא אכלה דבר איסור, אז הגירושין קיימים. ואם הגירושין קיימים אז הוא לא הבעל, הוא לא יכול להפר לה. כי היא לא אשתו. ואז היא אכלה דבר איסור. אבל אם הוא לא הפר לה, אז היא אכלה דבר איסור. אם היא אכלה דבר איסור, אז הוא כן הבעל בגלל שהגירושין בטלו. ואז הוא כן יכול להפר לה וכן הלאה. אוקיי? עכשיו כאן, לפי החשבון שלי, לא צריך אפילו את עקרון אי-הוודאות, את עקרון העקביות, סליחה, את עקרון העקביות, אלא מספיק העיקרון של הפריסה על פני ציר הזמן. למה? בוא נעשה, מתחיל לעשות את החשבון. הוא מגרש אותה בתנאי שלא תאכל איסור. זה אין בעיה בכלל, נכון? זה עומד בקריטריון העקביות, הכל בסדר. אחרי זה היא נודרת. הנדר הזה גם בסדר. היא יכולה לעמוד בנדר ולא לאכול, ואז לא תיווצר שום בעיה, נכון? זה לא נדר שעוקר את עצמו בהכרח. אז הנדר גם חל. עכשיו היא באה לאכול את ה, אז היא כבר גרושה. היא באה לאכול את הכיכר.
[Speaker C] אין פה בעיה של חלות בכלל.
[הרב מיכאל אברהם] זהו, זה לא חלות, זה הכנה. זה לא, זה לוגיקה, זה לא דין משפט. כן. או במובן מסוים, כן, זה עובדה. זה לא חלות. אז עכשיו היא באה לאכול את הכיכר, נכון?
[Speaker C] לפני שהוא
[Speaker B] התיר לה?
[הרב מיכאל אברהם] נו, הוא התיר לה ביום שומעו. הוא התיר לה ביום שומעו.
[Speaker B] מה שיוצר את כל הבלגן זה פעולת האכילה,
[הרב מיכאל אברהם] אבל הוא לא
[Speaker B] חלות של משהו.
[הרב מיכאל אברהם] אבל הוא לא בעלה. הוא לא בעלה, נכון? אז אם הוא לא בעלה, אז ההפרה הזאת לא שווה כלום. אוקיי? אז הכיכר אסורה. עכשיו היא אוכלת את זה. זה ודאי חל. פה אין מה שיחול, היא אכלה. זה לא, זה לא חלות, זה לא פעולה משפטית. זה פעולה פיזית, היא אכלה משהו. פה אתה לא יכול ליישם את מה שרב שמעון שקופ אומר מקודם. מה?
[Speaker E] כמו שתיית יין שאמרנו מקודם.
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. זה לא, זה לא פעולה משפטית שאתה יכול להחיל עליה אילוצים כאלה שכל חלות שאם היא חלה אז היא לא חלה אז היא לא חלה, כן? שאי אפשר להחיל את החלות הזאת. מה זה אי אפשר לאכול? היא אכלה. זאת העובדה. פשוט אכלה. אז היא אכלה איסור. ברגע שהיא אכלה איסור, מה קרה? היא עברה על התנאי. זה גירושין בטלים. בסדר? אם הגירושין בטלים, אז הוא היה בעלה כשהוא הפר לה, נכון? עכשיו הוא הפר לה, אז בעצם זה לא היה אסור עליה, נכון? עכשיו זה לא היה אסור עליה, אז כשהיא אכלה היא לא אכלה איסור. אם היא לא אכלה איסור, אז היא לא עברה על התנאי, נכון? ואז מה יקרה?
[Speaker B] היא כן מגורשת.
[הרב מיכאל אברהם] ואז היא לא עברה על התנאי ואז היא כן מגורשת, אז היא כן מגורשת. זאת אומרת, יש באיזשהו שלב מצב שבו היא נשארת מגורשת ואתה רוצה להחזיר אותה להיות אשת איש כי עברה על התנאי, נכון?
[Speaker C] כי
[הרב מיכאל אברהם] אם הוא בעלה, אז היא אכלה ביום שומעו, אז הוא, אם הוא לא בעלה, אז הוא לא הפר, ואז היא אכלה איסור, ואז היא תחזור להיות אשתו כי לא מגורשת, נכון? אבל אין דבר, איך היא חוזרת להיות אשתו? הוא לא קידש אותה. לא
[Speaker C] חוזרת. היא לא חוזרת להיות אשתו. היא תמיד מגורשת. אלא, הגט לא…
[הרב מיכאל אברהם] זה בדיוק הנקודה. אם אני אומר שהאירועים קורים רגע אחרי רגע, ההנחה הראשונה של רב שמעון שקופ, אז עכשיו היא כבר מגורשת. אתה רוצה להגיד שאחרי שהיא מגורשת היא תחזור להיות נשואה? אי אפשר לחזור להיות נשואה.
[Speaker C] רגע, ומה קרה סתם תנאי? הוא אמר אני… זה בתנאי שלא תשתי יין שלושים יום. והיא אכלה, והיא שתתה יין אחרי עשרים יום. אין בעיה. אז מה היא חוזרת להיות אשתו?
[הרב מיכאל אברהם] ודאי. כי המעשה מראש מוגדר להיות מעשה בתנאי.
[Speaker C] אז אותו דבר גם פה.
[הרב מיכאל אברהם] שלא תאכל את זה באיסור. אותו דבר בדיוק. לא. פה היא חוזרת, פה היא חוזרת להיות אשתו, רגע, תן לי רגע לחשוב.
[Speaker C] היא אכלה דבר, היא עשתה, אכלה דבר איסור. זה בדיוק אותו דבר. רגע.
[הרב מיכאל אברהם] ושמה היא אכלה, היא אכלה דבר איסור, ואז היא עברה על התנאי. אם היא עברה על התנאי, אז הגירושין
[Speaker C] בטלו.
[הרב מיכאל אברהם] ואז הוא מפר לה ביום שומעו, אז היא אשתו, כן? מפר לה ביום שומעו, ואז היא בעצם לא, אה, לא, זה הולך הפוך. ואז הגירושין בטלו, אז היא אשתו, נכון? ועכשיו מה קרה? אם היא אשתו, אז הוא הפר לה, נכון? ואז היא אכלה. אוקיי. עכשיו ברגע שהיא אכלה, זה לא היה איסור, נכון? אז היא לא עברה על התנאי. אבל היא כבר אשתו, הגירושין כבר בטלו.
[Speaker B] זה
[הרב מיכאל אברהם] לא יחזור עכשיו, היא לא תחזור עכשיו להיות מגורשת. זה עובד על הצד ההפוך, לא על צד שהיא חוזרת להיות אשתו. הרי הגירושין כבר בטלו. הרי ההנחה של רב שמעון זה ששלב קורה אחרי שלב. אנחנו נמצאים כרגע בשלב שהגירושין בטלו. עכשיו מה אתה רוצה שיקרה? הגירושין בטלו זאת אומרת היא אשתו. הוא לא נתן עוד גט. אין, הגט בטל. זהו. עכשיו מה אתה רוצה שיקרה? שהיא תחזור להיות. איך? הוא צריך לתת לה עוד גט בשביל זה, היא כבר אשתו. בדין תנאי אתה צודק, תנאי יכול לבטל הכל כמו תנאי רגיל, אבל זה לבטל את הגירושין שתחזור להיות אשתו. אבל איך מבטלים את זה שהיא חזרה להיות אשתו? את זה אתה לא יכול לבטל.
[Speaker C] ואז ואז מה יקרה בפועל?
[הרב מיכאל אברהם] ואז מה שיקרה זה שהיא אשתו. שהיא אשתו. כן, היא אשתו והיא אכלה היתר.
[Speaker C] אכלה היתר והיא
[הרב מיכאל אברהם] אשתו, ולא ניצלנו את עקרון העקביות. זה בלי עקרון העקביות, כיוון שהאכילה זה לא חלות שאתה יכול להגיד שאם היא חלה היא לא חלה, אז אי אפשר להאכיל אותה.
[Speaker C] זאת אומרת, בפועל מה שיקרה שהיא אשתו, לא?
[הרב מיכאל אברהם] נכון, אשתו והיא לא אכלה איסור.
[Speaker C] אז בעצם זה לא לופ, הוא נעצר.
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה כן לופ. הוא נעצר? לא, תיאורטית זה כן לופ. מה יקרה? הרי אם היא אכלה דבר שהוא לא אסור, אז היא לא עברה על התנאי, אז היא לא אשתו, אז היא גרושה. הנקודה היא כזאת, אבל זה בדיוק הנקודה שברגע שכבר בטל הגט ועכשיו היא אשתו, אז אי אפשר לבטל ביטול. מה שיש תשובת הרא"ש, יש תשובת הרא"ש על מישהו ששלח שליח והוא ביטל אותו. ביטל את השליח. עכשיו הוא רצה לבטל את הביטול, להפוך אותו להיות שליח בחזרה. אפשר? הרא"ש אומר אי אפשר. למה? כי אחרי שביטלת את השליחות גמרנו, נגמר. אתה רוצה שיהיה שליח שלך, תמנה אותו מחדש. אי אפשר לבטל ביטול. ביטול זה לא יש. ביטול זה ביטול של משהו אחר, אתה לא יכול לבטל ביטולים. אתה יכול לבטל מעשים, אתה לא יכול לבטל ביטולים. אוקיי? אז גם פה אותו דבר. אז ביטלתי את הגט, מה אתה רוצה לבטל את הביטול של הגט? אי אפשר לבטל ביטולים. הביטול של הגט לא מותנה בתנאי שהיא תאכל.
[Speaker C] זהו, שאי אפשר לבטל
[הרב מיכאל אברהם] ביטול, אז זה
[Speaker C] למעשה הלופ נעצר בגלל שאי אפשר לבטל ביטול.
[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל זה רק בגלל העיקרון של ר' שמעון שקופ. כי בלי זה אני לא מבטל ביטול, זה קורה באותו רגע, זה לא קרה קודם היה ביטול ואחרי זה באתי לבטל אותו. אני צריך להתייחס לזה כאירועים עוקבים. לכן זה מקרה חריג היחיד שפגשתי, יכול להיות שיש עוד, אבל זה היחיד שאני פגשתי ויש פה כמה וכמה כאלה, לולאות כאלה.
[Speaker E] אבל המקרה שדיברת עליו לגבי האישה שאכלה היתר בסוף, הוא בעצם אמרת שזה מוגבל ל-30 יום. ואז בסדר, שמונה ימים, 30 יום האישה מגורשת, שלום בני ישראל. מה יקרה אם הוא לא מתנה ל-30 יום? אלא לעולם? אם את לא תאכלי איסור. לעולם? כן. אין, אתה לא יכול להתנות את זה.
[הרב מיכאל אברהם] זה לא כריתות.
[Speaker E] התנאי בטל. למה?
[Speaker D] כי
[הרב מיכאל אברהם] תנאי שמגביל את האישה לעולם, פוסל את התנאי. אי אפשר להתנות. זה דין.
[Speaker E] אבל זה לא הגבלה על מצווה, זה הגבלה על איסור, שלא תאכל איסור. כן, אבל זה לעולם.
[הרב מיכאל אברהם] זה לא משנה. כל תנאי, כל תנאי שמגביל את האישה, לא משנה על איסור או לא על איסור, אם התנאי הוא תנאי עולמי, זה פוגם בכריתות. והגט צריך להביא אותנו למצב שבזמן סופי היא תהיה מותרת ללא שום מגבלות. זה כלל כזה של כריתות.
[Speaker B] חלות הגירושין עצמה, הגט עצמו הרי הוא לא חל מיד. הוא יחול מהיום ולאחר 30 יום.
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא. חל מיד. ביטוי לא מדויק אגב, מהיום ולאחר 30 יום זה מנסח את זה לא מדויק. על מנת. על מנת שלא תאכלי 30 יום, זה לא מהיום. הוא באמת משתמש פה בביטוי לא מוצלח, כי מהיום ולאחר 30 יום זה דבניינה, זה משהו שנבנה אז. זה נבנה בהדרגה עד אז. חלות שנבנית בהדרגה עד אז. אבל פה החלות זה הדבר הראשון, האכילה היא לא חלות, היא פעולה.
[Speaker B] אכילה לא, אבל הגט…
[הרב מיכאל אברהם] אבל הגט אין בעיה, גט הוא מיידי.
[Speaker B] לא, אם במקרה שאומרים מהיום ולאחר 30 יום, זה נקרא חלות, לא?
[הרב מיכאל אברהם] כל גט הוא חלות. מה זאת אומרת? מהיום ולאחר 30 יום פירושו של דבר שהגירושין נבנים לאורך ה-30 יום להלכה. מחלוקת אמוראים, אבל להלכה הגירושין נבנים לאורך ה-30 יום האלה. הם כאילו מתחזקים עד שהם מגיעים לעוצמה מלאה בסוף ה-30 יום.
[Speaker B] השאלה אם זה עובדה או שזה חלות?
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה חלות. הגירושין זה חלות, ודאי. גט הוא חלות, ודאי. לא, אבל המקרה פה הוא לא… כל גט, לא משנה אם מהיום ולאחר ל', או על מנת, כל גט זה חלות, ברור. זה לא עובדה. אוקיי, בעצם יש כאן מקרה שבו אנחנו עוצרים את הלולאה בלי להיזקק לעקרון העקביות, אלא רק עם העקרון הסמוי שר' שמעון שקופ מניח אותו אפילו בלי להגיד אותו. בעצם הוא מספיק לבד. עקרון העקביות לא יכול להופיע בלעדיו, אבל הוא יכול לעבוד גם בלי עקרון העקביות.
[Speaker C] וגם למעשה עוד עקרון שאי אפשר לבטל ביטול.
[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל זה אני חושב שזה דבר…
[Speaker D] כן, זה ברור. אוקיי, במדעי המחשב יש את זה.
[Speaker C] אנדו ורדו.
[הרב מיכאל אברהם] רדו זה…
[Speaker D] במחשב זה ביטול של ביטול. רדו, קונטרול Y. קונטרול Y.
[Speaker C] אתה יכול להגדיר את זה שאתה בונה מחדש.
[הרב מיכאל אברהם] לא מכיר, אבל אוקיי.
[Speaker C] אתה עושה מחדש.
[Speaker D] זה ביטול של ביטול.
[הרב מיכאל אברהם] כלפיך זה ביטול של ביטול, אבל אתה מבין שבמחשב זה לא עובד
[Speaker C] ככה.
[הרב מיכאל אברהם] כי במחשב, אם היית מיישם את זה בחומרה כביטול של ביטול, לא היה דבר כזה. זה בדיוק הנקודה. בפיזיקה או בדבר שמתרחש לא יכול להיות. בלוגיקה אתה יכול להגדיר מה שאתה רוצה. אתה קורא לזה ביטול של ביטול, אבל זה שום דבר. אם בחומרה היית עושה… אם בחומרה היית עושה מנגנון של ביטול של ביטול לא היה דבר כזה. אין דבר כזה. אתה יכול לעשות רוורס.
[Speaker B] אתה יכול לעשות רוורס.
[הרב מיכאל אברהם] רוורס זה פעולה פוזיטיבית, זה לא פעולה נגטיבית.
[Speaker C] אתה לא יכול לבטל הורדה של מפסק, אתה יכול להרים אותו מחדש. כן.
[הרב מיכאל אברהם] אז יש שאלה, שאלה נוספת. מה קורה? כן, נדמה לי שאולי גם הזכרתי את זה.
[Speaker C] גט שנכתב שלא לשמה, המנחת חינוך, כן?
[הרב מיכאל אברהם] גט שנכתב שלא לשמה ובשבת העביר עליו קולמוס לשמה במזיד. בסדר?
[Speaker C] הגט נכתב שלא לשמה, אז הגט פסול.
[הרב מיכאל אברהם] בשיעור הקודם אמרתי את זה בתור דוגמה, אמרתי שאני אפרט את זה. אז אני אומר, הגט נכתב שלא לשמה ובשבת הוא העביר על האותיות עוד פעם קולמוס, כתב אותם מחדש על האותיות, אבל הפעם לשמה. בהלכות גיטין זה מכשיר את הגט. למה? כתב על גבי כתב בדרך כלל הוא לא כתב, אבל כיוון שהכתב הראשון לא נכתב לשמה והכתב השני נכתב לשמה, אז זה כאילו יש בזה תוספת. זה חל על הכתב הראשון וזה הכתב הרלוונטי של הגט, ולכן עכשיו הגט כתוב לשמה והוא כשר. אלא מאי? אני עשיתי את זה במזיד בשבת, את הכתיבה השנייה. אז מה קורה?
[Speaker B] הוא לא גירש בשבת, הוא רק כתב.
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, כתב את הגט.
[Speaker B] לא מדובר על חלות הגירושין, מדובר על כשרות הגט. כשרות הגט. לא, על מה מזיד פה? הוא לא כתב בשבת, הוא רק כתב. כתב בשבת, כתב לשמה בשבת. לא, הוא העביר את הקולמוס, לקח קולמוס וכתב בשבת לשמה.
[הרב מיכאל אברהם] והוא כתב על גבי אותיות שכבר כתובות. בהלכות שבת כתיבה על גבי כתיבה אתה פטור. בסדר? גם במזיד, לא כתבת. איסור דרבנן. כן, איסור דרבנן, אבל אין איסור תורה, זה לא כותב כי לא עשית שום דבר, היו אותיות ונשארו אותיות. אוקיי? אתה פטור. אבל אם יש בכתב הזה חידוש נוסף, למשל פה שיש את החידוש של לשמה, שהוא מכשיר את הגט, אז זה כן איסור, גם בשבת, אתה חייב סקילה. חילול שבת? לא, אבל אם עשית כתיבה לשמה, אז הכתיבה הזאת היא משמעותית מבחינת הלכות גירושין. ברגע שהיא משמעותית מבחינת הלכות גירושין, אז גם בשבת זה נחשב כתיבה משמעותית.
[Speaker C] לקחת נייר ועשית ממנו גט.
[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק. ואז זאת כתיבה משמעותית, כמו אות אחת בסוף ספר. בדרך כלל בכותב צריך שתי אותיות כדי לעבור בשבת, אבל בסוף ספר אות אחת מספיקה. למה? כי אות אחת הופכת משהו שהוא לא ספר לכן ספר, זה משמעותי. אז אותו דבר, הכתיבה לשמה שהוא רלוונטי לגבי הלכות גיטין הופכת הכתיבה השנייה לכתיבה משמעותית, אז מבחינת הלכות שבת עכשיו אתה חייב סקילה. עשית את זה במזיד, עדים והתראה, הכל בסדר. אוקיי, אז אני חייב סקילה. אז אומר המנחת חינוך, והנה בכתב גט במזיד בשבת הווה מומר, ואינו גט. מומר שכותב גט, הגט לא גט.
[Speaker C] אם זה לא גט, אז הוא לא כתב.
[הרב מיכאל אברהם] אף כאן אם נאמר דאינו גט דהוא מומר, באמת אם אינו גט לא חילל שבת כתב כלל, דכתב על גבי כתב שרי בשבת. הרי כל מה שאני נהייתי מומר זה בגלל שהגט הזה הוא כשר. בזה שכתבתי אותו לשמה הפכתי את הגט לכשר, בזה עשיתי עבירה בשבת והפכתי למומר. ברגע שאני מומר אז הגט לא כשר. אם הגט לא כשר אז הכתיבה הזאת לא עשתה שום דבר על הדף הזה. אז אם ככה לא עשיתי חילול שבת אז אני לא מומר. אם אני לא מומר אז זה כן גט וכן הלאה. כן, זה עוד פעם אותו עיקרון. מה עושים במצב כזה? בואו נעשה עוד פעם את החשבון של רבי שמעון שקופ. בסדר? אז הוא כתב את הגט לשמה.
[Speaker C] ברגע שהוא כותב… כאן זה עצירה בחלות. מה? כאן זה עצירה בחלות. נכון. כאן אפשר לעשות מהלך ר' שמעון שקופ, חלות של
[הרב מיכאל אברהם] הגט וגם מומר, להפוך אותו למומר זה גם סוג של חלות. עובדה. לכן פה באמת אפשר ליישם את העיקרון של ר' שמעון שקופ ויגיד: הוא כתב על גבי הכתב שכתוב כבר, כתב לשמה, כרגע הגט הוא גט כשר, ואז כתוצאה מזה הוא בעצם עבר חילול שבת.
[Speaker C] הוא לא יכול להיות גט כשר כי זה יעשה אותו לא כשר.
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, והוא הפך למומר, ומומר מבטל את הגט.
[Speaker C] כמו הקידושין, אותו דבר.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי? לכן פה זה עוד דוגמה. יש דוגמאות נוספות אם אתם רוצים לא על גירושין, כן? אם הוא עובד…
[Speaker C] משהו בקידושין, אני יודע… מה?
[הרב מיכאל אברהם] כן, לא, יש דברים אחרים לגמרי. אתם רוצים דבר אחר לגמרי? כשרות עדים לעדות החודש. בסדר? ביום שלושים של אדר באו שני עדים כשרים שראו את החודש כדי לקדשו היום. בסדר? ובאו עדים שנולדו י"ג שנה קודם בראש חודש ניסן. העדים נולדו בראש חודש ניסן לפני שלוש עשרה שנה, הם בני שלוש עשרה בדיוק והוכשרו לעדות. אוקיי? עכשיו בראש חודש ניסן הם נהיו גדולים, ועכשיו הם מזימים את העדים הכשרים. העדים האלה שנולדו לפני שלוש עשרה שנה מזימים את העדים הכשרים, אומרים לא הייתם פה, הייתם איתנו.
[Speaker C] אם הם מזימים אז זה לא
[הרב מיכאל אברהם] ראש חודש, אז הם לא עדים. אם הם לא עדים אז הם עוד לא בני שלוש עשרה, אז הם לא עדים. אם הם לא עדים אז זה לא הוזם, אז הם כן עדים וכן הלאה. אוקיי? אז הנה למשל שוב לולאה. אבל שוב פעם פה מדובר על חלויות. אין בעיה ברמה העקרונית. מדובר על חלויות בגלל שפה שום דבר פה הוא לא עובדה. זו שאלה מה בית הדין קובע. זו לא שאלה של עובדה.
[Speaker E] כן, אבל מה שרבי שמעון שקופ קובע לגבי מה שאמרנו עם העניין שהפריסה סרת זמן והעניין השני, זה משהו שעקרונית הלכתית שנפסק או שזה רק סברה בעלמא?
[הרב מיכאל אברהם] סברה שנפסק. הוא טוען שזה מה שעומד בבסיס דברי התוספות בקידושין, בלי זה אתה לא יכול להבין את התוספות.
[Speaker E] התוספות פסק כך והוא מסביר אותו. יש עוד מישהו שסובר כמו רבי שמעון?
[הרב מיכאל אברהם] אף אחד לא אומר את זה במפורש חוץ מכל אלה שמצטטים אותו, אלה שהיו אחריו. אבל אף אחד לא אמר את זה לפניו. תמיד יש מישהו ראשון. גם לפני תוספות אף אחד לא אמר את מה שתוספות אמר. יש את הראשון, זה לא פוסל אותך. אז מותר להיות ראשון. תמיד חייב להיות מישהו ראשון, לא? אוקיי. יש עוד דוגמאות. בפרגלי דיבורא יש דוגמאות מסוימות שאני לא אכנס אליהן. יש, כן, הפרדוקס של הדיין הגר. בסדר? ביבמות בדף מ"ז, או לא ספציפית יבמות, זה גמרא שממנה אני יכול להוציא את הפרדוקס הזה. פרדוקס, זה פעם מישהו שאל אותי נדמה לי את הפרדוקס הזה. לא מצאתי את זה באיזשהו מקום. מישהו שאל אותי פעם את זה, אני לא זוכר כבר. גויה שהתגיירה, נולד לה ילד אחרי שהתגיירה והוא נהיה דיין. אחרי שהוא נהיה דיין הוא פסל את הגיור של אמא שלו. הרב שרמן. הוא נולד מ… פסל את הגיור של אמא שלו, או של קבוצה שאמא שלו בתוכה. מה עושים במצב כזה?
[Speaker C] אז הוא לא דיין. כן.
[הרב מיכאל אברהם] אם הוא פסל אותה אז הוא לא דיין. אם הוא לא דיין, אז הגיור שלה לא בטל. אבל פה זה שאלה קצת עדינה. כי פעם דיברנו על זה, היה סביב הפסק דין הזה שאני ביטלתי פעם קידושין, שישבתי שם באיזה בית דין שביטל קידושין. אז אני חושב שדיברתי על זה פעם, אני כבר לא זוכר מתי. ואמרתי שבעצם זה בכלל לא מעשה בית דין. זאת אומרת, אם נגיד שאישה התחתנה, ובסוף התברר שבבעל היה לא יודע איזה שהוא פגם או משהו כזה שהיא
[Speaker C] לא ידעה עליו, משהו
[הרב מיכאל אברהם] כזה, אז היא באה לבית דין, והבית דין אומר לה 'הא דעתא דהכי לא התקדשה'. זאת אומרת, אם היא הייתה יודעת את זה היא לא הייתה מתקדשת, כמו במקח טעות. אז מבטלים את הקידושין, בסדר? האם צריך בית דין בשביל לעשות את זה?
[Speaker C] לא, כי זה לא ביטול קידושין. נכון?
[הרב מיכאל אברהם] זה לא ביטול של קידושין. זה בסך הכל אני מגלה לה שהיא הייתה בטעות. היא חשבה שהיא מקודשת טעות. לא היו אף פעם קידושין. לא היו קידושין מלכתחילה.
[Speaker C] זה אפילו לא ביטול כמו תנאי.
[הרב מיכאל אברהם] בתנאי, התנאי מבטל את הקידושין. פה זה לא ביטול, זה אף פעם לא היה. את חשבת שאת מתקדשת טעית. חשבת שזה בעל אבל מתברר שזה לא הבעל שחשבת עליו, אז את לא מקודשת. מצב כזה מספיק שיש מישהו שיודע את החומר ואומר לאישה 'אישה יקרה, את לא מקודשת. חשבת שאת מקודשת טעית'. מספיק שיש מישהו כזה בשביל שהיא תוכל ללכת להתחתן עם מישהו אחר. לא צריך לבית דין בכלל ללכת. כאשר אנחנו אומרים אפקעינו רבנן לקידושין מיניה זה משהו אחר. כי פה רבנן עושים פעולה משפטית, הם מפקיעים קידושין שחלו. את זה יכול לעשות רק בית דין מוסמך. כן, הפקעת קידושין זה גם לא כל בית דין, רק בית דין הגדול שבדור או משהו כזה. להיות בית דין מוסמך כי זאת פעולה אקטיבית משפטית. את זה צריך לעשות בית דין. אבל להגיד לאישה שהיא חיה בטעות הלכתית, את זה יכול להגיד כל אחד שמכיר את ההלכה. עכשיו אותו דבר בביטול הגיור. אם אתה מבטל את הגיור כמעשה משפטי, לא מכיר דבר כזה. איפה כתוב 'כל דמתגייר אדעתא דרבנן מתגייר'? אין כלל כזה. ביטול גיור, כשמדברים על ביטול גיור מדברים על ביטול במובן של מקח טעות. חשבת שהגיור היה תקף ואז התברר שהיה שם משהו שלא ידעת. אז זה לא גיור, בכלל לא נעשה גיור. זה ביטול מהסוג שדיברתי עליו קודם. במצב כזה אתה לא באמת צריך להיות דיין כדי לבטל את הגיור. גם אם אתה גוי. אם אתה גוי שמכיר את ההלכה ואתה יודע שבמקרה כזה הגיור לא חל, אין שום בעיה.
[Speaker B] אבל מאיפה הסמכות ל…
[הרב מיכאל אברהם] אתה לא צריך סמכות. זאת עובדה. זה לא סמכות. לפעולה צריך סמכות. פה אתה לא צריך סמכות, אתה צריך את הידע. זה הכל.
[Speaker C] זה כמו ללכת לשאול הלכה מישהו שיודע מה ההלכה.
[הרב מיכאל אברהם] אתם מכירים את הסיפור על הבחור מפוניבז' שגילה ש… כן, שהחברותא שלו, החברותא שלו… הם היו חברותא שנים. אחד הולך להתחתן והוא אומר לחברותא שלו 'בוא תהיה עד אצלי בחתונה'. אמר, תשמע, אני אגיד לך את האמת, אני גוי. מה גוי? וכי חינם חנטו חנטייא, ספדו ספדניא? אתה כבר שנים לומד תורה בישיבה, מתפלל, שומר שבת. כן, אבל אני גוי. אבל מה זאת אומרת? הרי שמרת שבת? גוי ששבת חייב מיתה, אתה לא יכול להיות שאתה גוי. זאת אומרת, אתה הרי יודע הלכה, הוא למדן. בסדר? אתה יודע שאסור לך לשבות. אז הוא אמר, נכון, שמתי אבן בכיס כדי שאני אטלטל ככה, לא אבן, איזה חפץ בכיס שהוצאתי אותו מרשות היחיד לרשות הרבים, או טלטלתי ד' אמות ברשות הרבים, ואיזה חילול שבת אחד קטן. כן, עשיתי איזה חילול שבת אחד כדי שזאת תהיה שמירת שבת כמו שצריך. ככה הוא אומר לו. אז הוא אמר לו, מה זאת אומרת? אבל יש עירוב בעיר. אז הוא אמר לו, מה אתה גוי, אתה סומך על עירוב? לא סומך על עירוב. אוקיי, אז זה אותו עיקרון. או גוי מבטל את הגירושין. אמר, מה זאת אומרת? לא גירושין, זה הלכה פשוטה שזה לא מבטל. טוב, זה מעשה שיכול היה להיות, דרך אגב, לא שולל אותו בכלל. אוקיי, אני רוצה רק להביא עוד שתי דוגמאות שאני אם אני אספיק בשלוש דקות שנשארו, שתי דוגמאות שהן דומות מאוד אחת לשנייה. עוד פעם לולאה, אבל נדמה לי שבולולאה הזאת לא יעזור אני חושב רבי שמעון שקופ בלולאות האלה. כתוב שאם עושים שימוש בפרה אדומה, או בעגלה ערופה, אז זה פוסל אותם. אוקיי? עלה עליה עול, אמרנו שעשו בה שעבדו בה. אבל השימוש הזה צריך להיעשות לרצונו של הבעלים. אם זה לא לרצונו של הבעלים, זה לא פוסל את הבהמה. כן, אם מישהו אחר עשה שימוש בפרה אדומה שלי, אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. זאת אומרת, אתה לא יכול לאסור דבר שהוא שלי, רק אם זה לרצוני, אם אני מסכים. אוקיי? עכשיו, איך בכלל ייתכן מצב בהמה תיפסל לפרה אדומה? נגיד שאני עושה בה מלאכה. ברור שאני לא עושה מלאכה כדי לפסול אותה, מה אני משוגע? אני רוצה שתהיה לי פרה אדומה, זה דבר מאוד יקר, שווה הרבה כסף. אז ברור שאני לא רוצה שהפרה תיפסל. אם ככה, אז העבודה נעשתה לא לרצוני במובן הזה שלא לרצון שלי לפסול את הפרה. בסדר?
[Speaker C] גם אם אני בעצמי עשיתי את העבודה.
[הרב מיכאל אברהם] העול עלה עליה לרצונו של הבעלים, היה ניחא לו בזה שזה ייפסל ואז זה בסדר. אמרתי מתי ניחא לו שזה ייפסל? אני לא רוצה שזה ייפסל. לרצונו זה שנוח לו שייפסל. אני מדלג פה על כל מיני ניואנסים, כי זה מזקיק אותי להיכנס, אתם יודעים מה, אני אקח דוגמה אחרת. הדוגמה הזאת דורשת עוד הנחות שזה גורם להיכנס לגמרא, כי יותן כי יותן וכל מיני דברים כאלה. אבל בואו ניקח דוגמה יותר פשוטה. יש את בעל הערוך. אומר, הכלל הוא שאינו מתכוון בשבת מותר. אוקיי? אבל אם זה פסיק רישא, אז אסור. נכון, מי שגורר ספסל ויוצר חריץ, אז חריצת החריץ היא אסורה וזה אינו מתכוון. אבל אם זה פסיק רישא, זה קרקע שבטוח שיווצר חריץ, אז אסור. מודה רבי שמעון בפסיק רישא ולא ימות. אבל, אומר בעל הערוך, זה רק בפסיק רישא דניחא ליה. אם זה פסיק רישא דלא ניחא ליה, אז לא. בסדר? עכשיו השאלה, איך יכול להיות שמישהו יעבור בפסיק רישא איסור? הרי ברור שלא ניחא ליה. לא ניחא ליה שיווצר פה חריץ, למה? כי יסקלו אותו. מה הוא משוגע? ברור שלא נוח לו. אז אם ככה, אז החריץ לא ניחא לו בזה שהוא נוצר. אז זה אומר שאין דבר כזה פסיק רישא לפי בעל הערוך.
[Speaker B] לא, הכוונה היא מה? הוא עומד בבית דין והוא לא… ולא תפסו אותו. אז כל דבר ביום שלישי…
[הרב מיכאל אברהם] זה כבר עיקרון אד הוק, תכף נראה. אבל קודם כל השאלה. הוא אומר, קודם כל השאלה עצמה. צריך להיות שזה ייחרץ לרצונו. זה לא לרצונו, הוא לא רוצה להיסקל. אז אם הוא לא רוצה להיסקל, אף פעם זה לא לרצונו, אבל זה יהיה המצב בכל פסיק רישא. כל פסיק רישא יהיה לא ניחא ליה. ואם פסיק רישא דלא ניחא ליה פוטר כמו שבעל הערוך סובר.
[Speaker E] גם מי שמדליק אור בשבת, אתה יכול להגיד את זה.
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה פסיק
[Speaker E] רישא, לא נוח לו.
[הרב מיכאל אברהם] זה לא משנה, אבל מתכוון אין כלל שיהיה ניחא לו. במתכוון אין כלל שיהיה ניחא לו, רק באינו מתכוון יש כלל שיהיה ניחא לו. כי באינו מתכוון אני גורר ספסל, אני לא עושה חריץ. אתה רוצה לשייך אליי את החריץ בגלל שזה פסיק רישא, רק אם נוח לי, אל תשייך אליי דברים שלא נוח לי בהם. אוקיי? אז זה בדיוק הנקודה. אז פה יש ראשונים שבאמת רוצים לומר, בעצם לא על הערוך, על הערוך אין ראשונים, אלא על העלה עליה עול לרצונו, שמה יש ראשונים שרוצים לומר שצריך להיות ניחא ליה בלי השיקול הזה של העונש על חילול שבת, אלא ניחא ליה במובן שהוא רוצה את החריץ סתם כי החריץ משמש אותו. כי נוח לו החריץ, לא בגלל שניחא ליה באמת. אבל עוד פעם, שימו לב, זה הכנסת עיקרון אד הוק מעבר ללוגיקה הצרופה. בלוגיקה הצרופה אין פתרון, ואתה יכול להכניס כמו שרבי שמעון עשה ללולאות שלו, אתה יכול להכניס פה איזשהו עיקרון אחר, שהעיקרון הזה יכול לפתור את הבעיה, וזה עיקרון שאתה מכניס אותו בידיים כדי לפתור את הבעיה. אגב, עיקרון העקביות של רבי שמעון שקופ פה לא יעבוד, כי לרצונו לא לרצונו עוד פעם זה לא חלות.
[Speaker B] מה שהוא רוצה או שהוא לא רוצה זאת עובדה. אי אפשר.
[הרב מיכאל אברהם] זה כמו המקור המקורי, אז הוא יכול להגיד שהיה מעדיף לחתוך את הראש של התרנגולת ולהמשיך לחיות. אוקיי, נכון. אותו דבר. נכון. ואז ה-זה זה לא לרצונו של ה… כן. למה בכלל זה נקרא לא מתכוון ופסיק רישא זאת שאלה גדולה, אבל ככה, ככה זה מוגדר בגמרא. אוקיי, אז אותו דבר גם בעלה עליה עול, שבעלה עליה עול הראשונים כותבים את זה במפורש. תוספות בבבא מציעא בדף ל', תוספות אומר כך: ואם תאמר עלה עליה זכר אמאי פסולה? והוא ודאי לא ניחא ליה להפסיל פרה שדמיה יקרים בשביל דבר מועט. עלה עליה זכר אז היא פסולה. מה אני רוצה? אני ודאי לא לרצוני כשעלה עליה זכר, אני לא רוצה להפסיל את… לפסול את הפרה, הרי דמיה יקרים. פרה אדומה זה המון כסף. אוקיי? אז ודאי שזה לא שווה לי העגלים שייצאו מפה להפסיד את כל הכסף הזה של הפרה האדומה. אז אם ככה בהגדרה תמיד עלה עליה זכר זה לא ניחא לי. אז איך יכול להיות מצב שכשעלה עליה זכר היא נפסלת? ויש לומר דאם הייתה כשירה הוי ניחא ליה. בדיוק העיקרון שלך. שאומר שהניחות נקבעת לולא השיקול הזה שהיא נפסלת. זה מה שאמרנו שמה. אז הר"ן בשיטה מקובצת אומר אחרת. הר"ן בשיטה מקובצת שואל: ויש לומר דכיוון דמעשה מצד עצמו ניחא ליה אין לנו להכשירה מצד פסולה, שאם כן יהיה פסולה סיבת הכשרה ואי אפשר. ועוד שאם תכשירה ודאי ניחא ליה. אז ה"ועוד" הזה, שאם תכשירה ודאי ניחא ליה. למה תוספות עוצר כאן? בוא תמשיך הלאה. אז מה אתה אומר, שזה לא נפסל? אה, אם זה לא נפסל אז כן נוח לו כי זה לא נפסל. אבל אם נוח לו אז זה נפסל. וכן הלאה, למה תוספות עוצר אחרי צעד אחד? תמשיך הלאה, זאת לולאה שממשיכה. הר"ן… הר"ן אומר את זה. כן? אבל הר"ן אומר… אבל גם בר"ן זה לא ברור. ככה הוא מסביר למה עלה עליה זכר פוסל, אבל אני לא מבין מה התירוץ פה. בסדר, עכשיו אני אמשיך גם את הר"ן הלאה. למה אתה עוצר בזה שהיא פסולה? אתה עכשיו תמשיך הלאה ותראה שהיא לא פסולה. הר"ן ממשיך את תוספות עוד צעד אחד הלאה, אבל בוא נמשיך עוד צעד אחד הלאה. למה אתה עוצר שם? בסדר, לא ברור למה הר"ן עוצר שמה, ולא ברור מה ההבדל בין שני התירוצים של הר"ן. בתירוץ הראשון שלו אגב, כתוב משהו שהוא כמעט… שאלתם קודם אם מישהו לפני רב שמעון שקופ אמר את זה, תראו איך הוא אומר: שאם כן יהא פסולה סיבת הכשרה ואי אפשר.
[Speaker C] אי אפשר. כמעט…
[הרב מיכאל אברהם] זה כמעט בפירוש העיקרון של רב שמעון שקופ.
[Speaker C] בסדר.