שיעור מתאריך י＂ב באלול תשס＂ו
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- [0:00] תודעת החטא ותהליך התשובה
- [1:29] אינסטינקט מול ערך מוסרי
- [2:42] רמות ההנאה והסדר הערכי
- [10:51] חירות בחירה ומורכבות המודל
- [12:11] גישות פסיכולוגיות לתשובה והתנהגות
- [14:11] סתירה ערכית והיררכיה
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציג פרדוקס בתהליך התשובה: אם אדם כבר מכיר שהמעשה לא בסדר ורוצה להשתנות, נראה שהוא כבר “בנוי בסדר”, ואם הוא “מקולקל” לכאורה אין לו יכולת ליזום תשובה. הטענה המרכזית היא שכישלון מול יצר אינו רק תוצאה של אינסטינקטים או נסיבות, אלא תמיד בחירה שמגלה פגם בסולם הערכים, ולכן התשובה הגדולה היא שינוי יסודי של מערכת הערכים ולא רק פרוצדורה. הטקסט קובע שתשובה גדולה כרוכה במימד בלתי ניתן למידול של בחירה חופשית, ושורש המבוכה נובע מהדיכוטומיה החדה בין האדם לבין הקדוש ברוך הוא, בעוד שבפועל יש פעולה משותפת כלשהי שמאפשרת את התשובה. מתוך כך מתפרשים בקשות כמו “אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך” וסיפור רבי אלעזר בן דורדיא כביטוי לדילמה של מי מסוגל “להניע” תשובה שלמה, ומוסבר מיקום דיון הבחירה החופשית אצל הרמב"ם דווקא בהלכות תשובה, עד לשאלה על מחיקת זכויות של רשע והטענה שהחסד הוא עצם האפשרות להיות צדיק או רשע.
פרדוקס התודעה של החטא והיזימה של תשובה
השואל מציג קושי לוגי: אם אדם מחליט שמה שעשה לא בסדר ורוצה להיבנות יותר בסדר, עצם ההחלטה מעידה שהשקפותיו כבר טובות, ולכן הוא כבר “מתוקן” כביכול. הוא מוסיף שאם האדם מקולקל באמת, התהליך נראה כבלתי אפשרי ובוודאי לא יזום, אף שתשובה נתפסת כתהליך יזום ואף ממוסגר לעשרת ימי תשובה. הוא מצביע על הדוגמה של קצר טווח מול ארוך טווח כמו אוכל בריא מול אוכל טעים, ושואל מה פגום במערכת הפנימית שגורם לדחיית הארוך טווח מפני הקצר טווח ומה עושים עם הפגם הזה.
סולם ערכים, הנאה, והכרעה מול יצר
הטקסט מניח שאדם אינו פועל תמיד לפי ערך מוסרי אחד, אלא נגרר גם אחרי נוחות רגעית, כך שנוצרים ערכים שמתחרים בהיררכיה. הוא קובע שכישלון מעיד שבאותו רגע ערך הנוחות או ההנאה גובר על הערך המוסרי או הארוך טווח, ושיש “רמות שונות” של הנאה שבשבילן אדם מוכן “לזרוק את הכל לפח” או לא. הוא מדגים זאת באדם שמקפיד לא לאכול עוגות אך “מדי פעם הוא חוטה”, ומסביר שהשאלה אינה אם יש ערך בריאות אלא מה סף ההנאה שמספיק כדי לדחות את הארוך טווח, כך שההתגברות תלויה גם בעוצמת הפיתוי באותו רגע.
אינסטינקטים, אחריות, וגבול ה"אונס"
הטקסט מבדיל בין אינסטינקט כאוטומט ש“דוחף לבד” לבין ההחלטה להיענות לו, שנחשבת הכרעה של מערכת הערכים ולא פעולה של האינסטינקט. הוא טוען שהאינסטינקט הוא רק נתון בשיקול הדעת, והבחירה היא האם להילחם או לוותר, ולכן “משהו דפוק במערכת הערכים” הוא מה שעליו חוזרים בתשובה. הוא מציב כלל: אם “לא הצלחת” באופן כפוי אתה אנוס וזה לא חטא, אבל בפועל “אין לא יכול, יש רק לא רוצה”, ולכן כישלון הוא גילוי של “לא רצית” ושל פגם ערכי. הוא מוסיף שגם נסיבות ומצבים נפשיים הם נתונים שמשנים את עוצמת ההנאה הנתפסת, אך התשובה היא לא רק “לא להגיע למצב נפשי ירוד” אלא להיות גם שם ולא להיכשל, ולכן בסוף תמיד מדובר בשינוי ערכי.
תשובה קטנה לעומת תשובה גדולה והחסד שבהן
הטקסט מגדיר “תשובה קטנה” כפרוצדורה קלה יחסית, והחסד שבה הוא שהקדוש ברוך הוא מוכן לקבל אותה ולסלוח. הוא מגדיר “תשובה גדולה” כמהפך נפשי ושינוי של מערכת הערכים, וטוען שהיא כרוכה בפרדוקס עמוק של “מי הוא האני” שמשנה את עצמו ומה נשמר לאורך התהליך. הוא מצטט את רבנו יונה שהחסד בתשובה הגדולה הוא עצם האפשרות ש“חתרו לי מחתרת”, כלומר שהאפשרות לעשות תשובה קיימת בכלל, ולא רק הקבלה אחרי שעושים אותה. הוא מוסיף שזה “הדבר שנברא לפני בריאת העולם” מפני שהוא “משהו בלתי ניתן להבנה”.
בחירה חופשית כחמקמקה ממודל
הטקסט קובע שאין מודל שמצליח לתאר בחירה חופשית, ושבחירה היא חופשית דווקא משום שאין נסיבות שמכתיבות את תוצאתה, אחרת העולם דטרמיניסטי. הוא אומר שהתשובה הגדולה אינה רק “תיאור פרדוקסלי” אלא תהליך פרדוקסלי ממש, ושברמה הפילוסופית אין יכולת לתאר אותו בלי פרדוקס. הוא חוזר ואומר שהבעיה המטופלת היא בעיית הבחירה עצמה: איך משנים מערכת ערכים בסיסית, ואפילו איך היא נוצרה, כי אם זה שרירותי זה חסר משמעות ואם יש לזה נימוקים זה כבר לא בחירה.
פסיכולוגיה: ביהביוריזם, פרויד, ושתי רמות תיאור מול שני תהליכים
הטקסט מציג שתי שיטות בפסיכולוגיה: ביהביוריסטית שמתרכזת בשינוי התנהגות חיצונית באמצעות תרגול, לעומת שיטה פרוידיאנית שמבקשת לשנות אישיות ולהבין את עומק המניעים. הוא טוען שבמובן אחד אלו שתי רמות תיאור של אותו דבר, כאשר הביהביוריזם עוסק ב“סינטקס ולא בסמנטיקה”, כלומר בקורלציות חיצוניות ולא במה שמוליך אותן. לצד זאת הוא מדגיש שהוא מדבר על שני תהליכים שונים בעצמם: תשובה קטנה כתיקון התנהגותי-פרוצדורלי מול תשובה גדולה כתהליך ערכי-זהותי שאינו ניתן להעמדה במודל.
ערכים “סותרים”, היררכיה, וניתוק מושג הסתירה
הטקסט טוען ש“סתירה בין הערכים” אינה קיימת במובן לוגי, כי אפשר לרצות גם בריאות וגם שוקולד, והקובע הוא רק “מי מעל מי” בהיררכיה. הוא מיישם זאת גם על קבלת תורה מול נהנתנות וטוען שאין סתירה אלא דירוג, ושינוי נדרש הוא שינוי הסולם עצמו. הוא מתאר שהסולם יכול להיות מורכב ולא בינארי, ושלעיתים אנשים מנסים “לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה” כמו גם לישון וגם להגיע למניין, אבל בקונפליקט בלתי אפשרי חייבים להכריע היררכית, והוא מביא את דברי ליבוביץ' על הרצון “גם לאכול צ'ולנט עם קישקע בעולם הזה וגם להיות עם שור הבר בעולם הבא”.
מה נפשך של שינוי עצמי והבעיה של “או הוא או אני”
הטקסט מציג דילמת מה נפשך: אם השינוי נעשה “מבחוץ” על ידי הקדוש ברוך הוא זה “חסר ערך” כתשובה של האדם, ואם האדם עצמו עושה זאת זה נראה בלתי אפשרי בגלל פרדוקס המשתנה והמשנה. הוא טוען ששורש הבעיה הוא ההבחנה החדה “אני פה והקדוש ברוך הוא שם”, שיוצרת דיכוטומיה של “או הוא או אני”. הוא מציע להקהות את העוקץ באמצעות תפיסה שאין גבול חד, תוך אזכור “ניצוץ אלוקי בכל יהודי, נפש אלוקה ממעל וכולי”, ותיאור קבלי של מטמורפוזה רציפה שבה יש באדם מימד שהוא גם “פנים” וגם “חוץ”. הוא קובע שוויתור על הנחת היסוד של גבול חד מעלים לפחות את ניסוח המה נפשך, ומאפשר לחשוב על פעולה משותפת כלשהי של האדם והקדוש ברוך הוא.
אבינו מלכנו, רבי אלעזר בן דורדיא, ו“אין הדבר תלוי אלא בי”
הטקסט מצביע על קושי בבקשה “אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך” שנשמעת כבקשה שהקדוש ברוך הוא “יעשה לי תשובה במקומי”, בניגוד לבקשות אחרות שנראות סבירות. הוא מביא את סיפור רבי אלעזר בן דורדיא שפונה לשמים, להרים וליסודות בבקשת רחמים עד שמגיע למסקנה “אין הדבר תלוי אלא בי”, ומסביר שזה מבטא את דילמת התשובה הגדולה: האדם מרגיש שאינו יכול להתניע את עצמו ומבקש שמישהו “יעשה את זה עבורי”, ואז מתרחש “קליק” של אחריות פנימית. הוא קובע ש“אי אפשר לעשות תשובה שלמה”, ולכן הבקשה היא חלק מתהליך התשובה עצמו, כתרומה אנושית בתוך פעולה משותפת שבה “הקדוש ברוך הוא ואני איכשהו עובדים ביחד” לפי סדר א-ב, אחרת הדבר “ממש לא מובן”. הוא מוסיף שהשותפות הזו אינה סותרת את הבחירה החופשית אלא “בדיוק להפך”, והיא מה שמאפשר אותה.
הרמב"ם בהלכות תשובה, החסד של האפשרות, ומחיקת זכויות
הטקסט אומר שלא במקרה הרמב"ם ממקם את הדיון על בחירה חופשית בהלכות תשובה ולא בהלכות ברכת המזון, אף שבכל מצווה יש אלמנט של בחירה, מפני שבתשובה מופיעה הבעייתיות המזוקקת ביותר של הבחירה והיכולת להתניע שינוי ערכי. הוא מגדיר את החסד של תשובה כחסד מיוחד הקשור לעצם ההנעה והאפשרות, ולא רק לסליחה על העבר. הוא שואל למה לרשע “נמחקים לו זכויות” שעשה אם זה חסד, ומשיב שהחסד הוא שאתה יכול להיות “או רשע או צדיק”, וש“מעיקר הדין” אם תהיה צדיק ימחק לך הכל ואם תהיה רשע “מעיקר הדין גם ימחק לך הכל”, כך שאין סתירה למה שנאמר על עיקר הדין. הוא מסיים שהשאלה המכריעה היא איך להחליט להיות צדיק או רשע, ושהמלאכה הזו היא “מלאכה קשה שבמקדש.”
תמלול מלא
אבל איך התודעה של החטא איך נוצרת? האם באמת אני עכשיו חושב איך איך בנוי תהליך תשובה? כרגע אני החלטתי שמה שעשיתי הוא לא בסדר, ולכן אני בנוי לא בסדר, ואני מחליט להיבנות יותר בסדר. אבל אם אני מחליט שאני בנוי לא בסדר אז אני כבר בנוי בסדר, כי הרי הרי אם אני החלטתי שדבר כזה הוא לא בסדר סימן שהשקפותיי כבר טובות. אני כבר מתוקן, אז מה הבעיה? ולמה פתאום, זאת אומרת, ואם הוא מקולקל אז אין מה לדבר, זה תהליך שאי אפשר לעשות אותו וודאי לא באיזושהי צורה יזומה. זאת אומרת תהליך התשובה הרי אמור להיות משהו יזום, הוא אפילו תחום אתם יודעים לעשרת ימי תשובה כאלה. זאת אומרת אני צריך לשבת להחליט לבצע תהליך. מה זאת אומרת להחליט? אם אני באמת מאמין שזה נכון אז אני כבר בעל תשובה, אני גמרתי. אז מה? שוב, אנחנו הרי יודעים שלא גמרנו. שוב הדוגמה שהרב נתן של אולי קצר טווח וארוך טווח, ההבדל נגיד בין אוכל בריא לאוכל נניח שאוכל בריא ואוכל טעים סותר ואנחנו מכירים את הדילמה הזאת. אבל זה עדיין השלכות, השאלה היא מה אצלי פגום כרגע שבגללו הארוך טווח נדחה מפני הקצר טווח. משהו אצלי במערכת הפנימית כנראה לא בסדר. השאלה היא מה אני עושה איתו? הערכים שלנו לא… נקודת הנחה שבן אדם תמיד עובד רק לפי הערכים שלו. בן אדם הוא לא כזה מושלם. אלא במובן שהוא לא בגלל הערכים שלו, אלא בגלל מה? נוחות רגעית. מה? אתה יכול להגיד שיש לו… נוחות רגעית היא הערך שלו, זה לא משנה. אז הערך של הנוחות הרגעית גובר על הערך המוסרי. יש לו ערכים סותרים, ואז אתה צריך ללכת בחלק מההתמודדות שלך ולהתמודד בין שני ערכים. אבל מה זה להתמודד? אבל זה באמת נמצא אצלו מעל סולם הערכים, הוא גם חלק מהמבנה של מערכת הערכים הבסיסית. מי יותר חשוב ממי? אז אם נכשלתי סימן שהנוכחות הבסיסית גוברת על הערך של המוסר, הערך הארוך טווח. יש משהו בסיסי פה, שוב פעם זה כל העניין, העניין של הזמן פה לא נכנס. נניח תיקח את הדוגמה של אני יודע אוכל בריא. בן אדם יש לו ערך שהוא אוכל רק אוכל בריא, הוא לא אוכל עוגות, בסדר? והוא באמת לא אוכל עוגות, ומדי פעם הוא חוטה, לא עומד ביצרו ואוכל עוגה. וביום המחרת באותה סיטואציה הוא שוב פעם לא אוכל ועוד פעם לא אוכל ועוד פעם באיזשהו שלב… עכשיו מה הערך שלו באמת? איזה ערך גובר? הערך של ההנאה גובר. לא לא, הערך של ההנאה הרי יש לו רמות שונות, תלוי איזה הנאה. בשביל הנאה ברמה כזאת אני זורק את הכל לפח, בשביל הנאה ברמה כזאת לא. עכשיו תלוי כמה הנאה יש לי באותו רגע מלאכול את העוגה הזאת. היום אני נורא רעב בא לי מאוד לאכול עוגה טעימה, אז זאת הנאה גדולה. הנאה גדולה במערכת הערכים שלי גוברת על אותה סיטואציה באמת. בדיוק. זה רמות שונות של הנאה והאמת היא שבבסיס ערך ההנאה גובר. רק מה? רק צריך הנאה רבה בשביל שזה יהיה שווה לי לדחות את הארוך טווח. והנאה רבה לא תמיד יש, לפעמים אני נורא רוצה את העוגה הזאת ולפעמים פחות, אז כשזה פחות אני מתגבר. אבל זה חלק מהאימון שלך פה, זה אומר מה הרמה שבה אני מפעיל את הערך. אני יודע שאני רוצה להתגבר על היצר הזה. לא, מה זה להתגבר? זה תמיד אם יש לך ערך אחד בלבד בעולם שלך הוא מונוכרומטי, כן. בדרך כלל לא קורה. ערך שהוא לא כזה אז יש לך תמיד… אבל לא, אני חושב שזה לא משנה. גם מערכת של עשרה ערכים שיש ביניהם איזשהו דירוג שהוא חלק מסולם הערכים. ערכים תמיד אמורים להיות מסודרים על סולם איכשהו, אחרת אנחנו בקונפליקטים בלתי אפשריים. טוב, אז יש סיטואציה של קונפליקט, בסדר, אז לפעמים אני לא יודע, אולי לא החלטתי או שהם כן באותה רמה ואז אני בדילמה שאני לא יודע לפתור אותה. אבל יש איזשהו סולם שבו אני מאמין, לפעמים סולם שהם שווים, לא משנה כרגע, יש איזושהי היררכיה בין הערכים מבחינתי היא חלק ממערכת הערכים הבסיסית. ואיך בעולם אתה רואה הקשר מוסרי? כן. אבל בן אדם הוא לא כזה. אוקיי, אז מה לא? זה השאלה, על זה אנחנו מדברים. כמו חיות? גם אינסטינקטים? אבל האינסטינקטים… אז התשובה זה אינסטינקט? לא, זה פסגת העבודה האנושית. לא, אינסטינקט הוא… אני מדבר עליו, זה היצר. יש אינסטינקט, למשל ההנאה הזאת. אבל למה אתה לא גובר על האינסטינקט לפני שעשית תשובה? כי הערך שלי לא מספיק חזק, לא הרמת את הערך לערך מספיק חזק שהוא ינצח את האינסטינקט. אתה נולד איתו. בוא אני אנסח את זה אחרת, נניח שמישהו נולד עם יצר שיהיה לו ברור. אינסטינקט זה לא ערך, אינסטינקט זה אוטומט. לא, זה כמו הנאה, אינסטינקט כשהוא מתעורר זה אוטומט, אבל להיענות להנאה זה ערך. לא, להיכנע. האינסטינקט דוחף לבד, האינסטינקט דוחף לבד, כמו חיה, האינסטינקט דוחף לבד. האינסטינקט הוא מבחוץ. אני שואל אבל למה אני התנהגתי? לא משנה איפה הוא ממוקם אבל זה לא אני. הערכים במאבק עם העצלות. סליחה, החלטתי לא להילחם באינסטינקט הזה. ההחלטה הזאת היא החלטה שלי, לא של האינסטינקט. למה החלטתי את זה? כי הערך, יש לי בעיה ערכית. אוי, זה לא הצלחתי! מה זה לא הצלחתי? אם לא הצלחת אתה אנוס. אנוס זה לא חטא. למה? אין לא יכול, יש רק לא רוצה. או, אז לא לא הצלחת, לא רצית. בדיוק זה הנקודה. לא רצית אז יש בך פגם, זה לא רק האינסטינקט. אז יש פגם בערכים. תמיד הבחירה שלך היא תמיד תוצאה של שיקול דעת שלך. האינסטינקט הוא רק אחד הנתונים שבו אתה מתחשב. מידת ההנאה היא אחד הנתונים, זה הכל נתונים שלא בשליטתי או לא בשליטתי הישירה לפחות. השאלה היא אבל מה אני עושה עם דחף נורא חזק לאכול משהו שאני לא צריך לאכול אותו. האם אני מחליט להילחם או שאני מחליט לוותר. ההחלטה הזאת היא לא תוצאה של האינסטינקט. ההחלטה הזאת היא תוצאה של מערכת ערכים. אז משהו דפוק במערכת הערכים, על זה אנחנו חוזרים בתשובה. כן, אבל ההחלטה הזאת היא תוצאה של מערכת ערכים, אז שוב חוזרת השאלה איך אני משנה את מערכת הערכים הזאת של ההיענות לאינסטינקט? מתרגל אותה כל פעם. לא, אני אומר לוגית! לא איך אני עושה את זה. לא משנה, זה לא משהו מהותי, זה משהו בעבודה, זה לא משהו אונטולוגי. אבל יש לזה ערך, זה ערך ככל ערך אחר. כמו שאני מאמין בציונות או בנאמנות או ב… לא, אבל זה לא נתפס אצל הבן אדם. מה? זה ערך נלמד, זה לא בא אצל הבן אדם. מה? הכל יכול להיות שהוא נלמד, אני לא… לא לא, האינסטינקט, האינסטינקט… אני לא מדבר על האינסטינקט, אני מדבר על ההיענות לאינסטינקט. זה משהו אחר לגמרי. תנסה לחשוב במקום עוגות על חזיר. היענות לאינסטינקט היא לא דורשת שום אנרגיה, היא רק דורשת הרפיה. הרפיה, אבל זאת החלטה לא להילחם. למה החלטת לא להילחם? האינסטינקט מספיק חזק. כן, למה? וזה גורם סבל. בסדר, אבל למה החלטת שאתה לא רוצה את הסבל הזה? לא יכולתי. לא יכולת זה אנוס. לא לא יכולת, לא רצית. לא רצית, אז משהו במערכת הערכית שלך פגום. לא תימלט מזה. זאת אומרת האינסטינקט הוא תמיד רק הגורם, בסופו של דבר זאת החלטה שלך מה אתה עושה עם האינסטינקט. אבל יש מימד, יש עוד מימדים נוספים. ניקח למשל בן אדם את המצב הנפשי שלו. אותו בן אדם באותה מידה נניח העוגה, אתמול הוא היה במצב נפשי יותר ירוד וביום אחר הוא במצב נפשי יותר טוב. פה הוא נכשל, פה הוא לא נכשל. אז אפשר להגיד זה שני בני אדם? פה בן אדם א' פה בן אדם ב'. איך מתייחסים? לא, לא חייב להיות שני בני אדם, זה שני מצבים שונים שזה בסך הכל מקביל למה שאמרתי קודם בתור רמת הנאה. כשהוא במצב נפשי ירוד, אז רמת ההנאה היא כאילו מהעוגה דה פקטו יותר גבוהה. זאת אומרת לכן הוא פחות יכול להתמודד עם זה, נקרא לזה רמת הנאה גבוהה יותר לצורך החשבון. לא רק רמת הנאה, מצב נפשי. לא, רמת הנאה. המצב הנפשי שלו ירוד, זה אומר שהוא יותר יאכל את העוגה ולא יילחם. אז דה פקטו מבחינתי זה שרמת ההנאה מהעוגה גבוהה ולכן הוא לא יכול להתמודד. הרי זה שקול לגמרי. אז זה עדיין בסופו של דבר במצב נפשי ירוד, למה אתה לא נלחם? הרי התשובה היא לא להגיע לא למצב נפשי ירוד, התשובה היא להיות באותו מצב נפשי ירוד ולא להיכשל. למה? אז מה כן השתנה? לא המצב הנפשי, הערכים שלך השתנו. תמיד בסופו של דבר זה משהו בערכים שלך, תמיד. כל הנתונים שמסביב זה נתונים שאתה צריך לקחת אותם בחשבון, בסוף אתה צריך להחליט מה אתה עושה עם כל הנתונים האלה. אתה יכול לקחת את אותו אדם שבמצב נפשי ירוד, הוא רואה את העוגה והוא רוצה אותה, ובמצב הנפשי הירוד הוא לא יוכל, מצד שני העוגה חלבית ואז זה ייתן לו כוח לא לאכול אותה הרבה יותר מאשר שאולי העובדה שזה משמין, אני לא יודע. יכול להיות, מה שאתה אומר שיש מימדים נוספים. כן, אבל כל המימדים האלה בסופו של דבר הם רק נתונים. מה אני עושה עם כל הנסיבות האלה, זה מה שקובע את המעשה. ואם זה לא קובע, אז זה לא בידי, אז אני אנוס. ממה נפשך, זאת אומרת אם זה באמת כפוי עליי, נסיבות הם מעבר לחלון שיש לי שליטה בו, אז אני אנוס, זה לא חטא, על זה לא צריך לעשות תשובה. תשובה היא תמיד באותם מצבים שאני יכול להתמודד איתם. אבל אם אני יכול להתמודד, למה לא התמודדתי? זה שיש אינסטינקטים זה ברור, אלה הנתונים, אני לא מדבר על זה. בהנחה שיש אינסטינקט, למה לא התמודדתי? משהו בערכים שלי לא טוב. אז זה אומר שאני צריך לשנות משהו מאוד יסודי ברובד הכי תשתיתי שלי. השאלה איך עושים דבר כזה? איך בכלל אפשר להגדיר דבר כזה? מה זה נקרא, סתם אני שואל את עצמי, בן אדם רוצה לשפר את מידותיו, לעבוד על מידותיו. גם זה כרוך באיזשהו פרדוקס. זאת אומרת מה זה נקרא לשפר, מי רוצה לשפר את מידותיו? אני. אני רוצה לשנות את עצמי. זאת אומרת אז מי זה האני? האני זה לפני השינוי, אחרי השינוי? האני זה משהו שנשמר לאורך כל התהליך? איך להגדיר דבר כזה? האני רוצה לשפר את מידותיי, כן, בדיוק, זה כבר מסובך, את כל הדברים האלה כרוכים בבעיה שהיא לא רק. יש פה משהו שהוא בלתי נתפס לחלוטין. ותשימו לב, זה הכל בתשובה הגדולה, לא בתשובה הקטנה. התשובה הגדולה זה מהפך נפשי, זה איזה שינוי של מערכת הערכים. התשובה הקטנה היא פרוצדורה, זה קל. זה קל ולכן יש חסד מיוחד במה? בזה שהקדוש ברוך הוא מוכן לקבל אותה. אבל בתשובה הגדולה החסד שבכלל אפשר לעשות דבר כזה. איך אפשר לעשות דבר כזה? איך בכלל דבר כזה מוגדר? איך יכול להיות עם כל הרבדים שכולנו מרגישים, כל מה שאמרתם הכל נכון. אבל כשמנסים לשים את זה על איזה שהוא מודל שניתן להבנה, לפני שאי אפשר להדביק בזה שום מודל. וזאת בדיוק הבעיה, יש פה משהו שלא עובד עם הכללים שלנו, לכן אנחנו לא נצליח לבנות מודל. אני לא מכיר מישהו שמצליח לבנות מודל לתהליך של בחירה חופשית. בחירה חופשית זה חופשית בדיוק בגלל זה שאין מודל שמתאר אותה. אין נסיבות שיגידו לך מה יקרה כתוצאה מהבחירה החופשית, אחרת אנחנו דטרמיניסטים. נכון? זאת אומרת הבחירה במהותה זה משהו שחומק מכל חוק שאנחנו מכירים מהעולם שלנו. ולכן בתשובה הגדולה החסד, כמו שאומר רבנו יונה, זה עצם העובדה שחתרו לי מחתרת. לא זה שמקבלים אותי כשיצאתי ממנה. עצם העובדה שבכלל אפשר לעשות תשובה זה החסד של התשובה הגדולה. בתשובה הקטנה החסד שמקבלים אותי. בתשובה הגדולה החסד שבכלל אפשר לעשות אותה, שבכלל מוגדר דבר כזה. וזה באמת הדבר שנברא לפני בריאת העולם, כי זה באמת משהו בלתי ניתן להבנה. הדבר השני זה משהו שהוא אולי לא הייתי עושה אותו, הקדוש ברוך הוא לפנים משורת הדין כן עושה. אין פה משהו שאי אפשר להבין. בסדר, אולי זה חסד מיוחד, הקדוש ברוך הוא גומל איתי חסד לפנים משורת הדין, אבל זה לא משהו שלא ניתן להבנה. אפשר להבין, בסדר, עשיתי פרוצדורה והקדוש ברוך הוא מוכן לסלוח לי. אבל את התשובה הגדולה זה דבר שאי אפשר להבין אותו בכלל, זה משהו שאי אפשר להגדיר אותו, זה משהו שפרדוקס כרוך בעקבו. איך אנחנו חיים בפרדוקס? לא יודע, אבל אנחנו עובדה. עובדה היא שאנחנו חיים בפרדוקס הזה. אני חושב שאני אנסה אולי טיפה להכות את העוקץ של העניין ולהבהיר אולי טיפה להבהיר את העניין הזה. בפסיכולוגיה בעצם יש שתי השיטות, הביהביוריסטית, זאת אומרת שזה מערכת, אתה אם תעשה אותו דבר אבל כלפי חוץ אתה לא עושה עבירות, אתה מתרגל לא לעשות עבירות, יש לך דחף לא נורמלי אובססיבי אתה מתרגל איך לא להיות אובססיבי, לעומת השיטה הפרוידיאנית אני חושב, ישנו לך את האישיות עד למצב שתבין שזה טוב. הביהביוריסטים אומרים שזה לא יכול להיות, אין דבר כזה, אפשר רק לשנות לך את ההתנהגות. הביהביוריזם בפשטות הוא רק צורת תיאור שונה של אותו דבר, לא בהכרח הוא אומר שאין פסיכואנליזה, הוא רק אומר שאני לא מתעסק עם פסיכואנליזה, אני מתעסק עם הסינטקס ולא עם הסמנטיקה. זאת אומרת אני מתעסק עם הצורה החיצונית ולא עם מה שמוליך אותה, לא עם מה שפועל עליה. לא, פה אני מדבר על שני דברים שונים. שם זה לתאר את אותו דבר בשתי רמות. אני יכול לתאר את הדבר ברמה הטכנית של קורלציות חיצוניות, אם אתה עושה לו ככה הוא מגיב ככה. בא פרויד ועושה איזה פסיכואנליזה ואומר לא, הוא מגיב ככה כי יש לו הדחקות וזה טוטם וטאבו וכל מיני עולם הבסיס שלו הוא שונה. אבל זה לתאר את אותו דבר בשתי רמות. אחד מתאר אותו רק ברמה ההתנהגותית, ביהביוריזם זה ביהייב, כן, זה התנהגותי, היחס בין הגורם לבין התוצאה, והשני מנסה למצוא הסברי עומק, אבל זה לתאר את אותו דבר. אני מדבר על שני תהליכים שהם שונים בעצמם, זה לא שתי צורות תיאור לאותו דבר, זה שני תהליכים שונים בעצם. התהליך של התשובה הגדולה הוא תהליך פרדוקסלי, לא תיאור פרדוקסלי לאותו תהליך, זה תהליך שהוא פרדוקסלי, אני לא יודע לתאר אותו בלי פרדוקס. ברמה הפילוסופית אני לא יודע. אני חושב שאני אנסה בכל זאת קצת להכות את העוקץ של העניין ולהבהיר אולי טיפה להבהיר את העניין הזה. הרב מתאר כל הזמן מערכת ערכים שהרב כל הזמן אומר שאין ערכים סותרים אחד את השני, אבל אצל בן אדם יש ערכים סותרים אחד את השני. אם הערכים סותרים אחד את השני אז לא, סתירה בין הערכים זה בכלל משהו שלדעתי לא קיים. לא לדעתי, זה כבר כתבו פילוסופים לפני, כי מה זה סתירה בין הערכים? אני גם רוצה להיות בריא וגם רוצה לאכול שוקולד כי הוא טעים. זה סותר? זה לא סותר, אני באמת רוצה שניהם, מה הבעיה? אין שום סתירה. כל השאלה זה רק מי מעל מי, וזה מה שיקבע מה סולם הערכים, לא מה הערכים שבסולם. אין שום מניעה לוגית שערכים סותרים. בן אדם שמקבל על עצמו תורה כמערכת ערכים, אז אסור לו לעשות עבירות. מה זאת אומרת? אני גם מקבל על עצמי את התורה ואני גם מקבל על עצמי כביכול מקבל על עצמי את הנהנתנות. זה לא סותר כלום, כל השאלה היא מי מעל מי. כשיש סתירה ביניהם מה אתה עושה? לשנות את הסולם. בדיוק. בסדר גמור, אבל הסולם הוא גם חלק מהערכים, זה לא משנה כלום. אם הסולם שלי הוא כזה, אז עכשיו אני שואל אותך, אז איך לשנות את ההיררכיה? אם אתה משכנע לשנות את הסולם. אז זה אותו דבר. הסולם הוא לא חד משמעי. אצל אחד רמת העייפות שבגללה הוא מוותר על התפילה בציבור בבוקר, אצל אחד זה רמת העייפות, אצלו זה ככה. לא משנה, אצלו זה ככה. אוקיי, אז זה לא ממש סולם, זה ככה משהו, למה? עוד פעם, באנלוגיה של הבריאות הוא אומר, זה סיכון. אני אוכל היום את השוקולד, מחר אני אעשה ג'וגינג. אז בסוף יש איזשהו סולם, אולי מסובך, אולי הוא לא בינארי אלא טרנארי, זאת אומרת שלושה ערכים שיש שקלול בין שלושתם ולא בין שניים, אבל בסוף יש פה איזשהו סולם שהוא קובע מה אתה עושה. כן. כולנו מנסים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, גם לישון בבוקר וגם להגיע למניין, וזאת בדיוק הנקודה. אבל אנחנו מנסים, אנחנו מנסים לעשות את שניהם כי אנחנו באמת רוצים את שני הערכים האלה. אבל כשיש קונפליקט בלתי אפשרי, אנחנו נצטרך להחליט מי מעל מי. כמו שליבוביץ' אמר, אנחנו רוצים גם לאכול צ'ולנט עם קישקע בעולם הזה וגם להיות עם שור הבר בעולם הבא. בסדר, נכון, אפילו נצליח אולי. ואף על פי כן יש תשובה. אה? ואף על פי כן, כן, ואף על פי כן יש תשובה. אז אני רוצה רק באמת על קצה המזלג לנסות טיפה להקהות את העוקץ, לפתור את זה ממש אני לא יודע אם אני יכול. קצת להקהות את העוקץ. בעצם מה הבעיה? נחזור לאותו אחד שעובד שלא לשמה, ומנסים לשכנע אותו לעבוד לשמה. יש פה את אותה בעיה לוגית, זו הדוגמה הפשוטה שממחישה את הבעייתיות שיש פה. מה הבעיה בעצם? נציג אותה בצורה של מה נפשך, כן? יש שתי אפשרויות שאף אחת מהן לא הולכת. אפשרות אחת זה שהוא ישונה מבחוץ. אבל אז זה חסר ערך, מי שמשנה אותו זה לא תשובה שהוא עושה, אז זה פטיש ומברג מצליחים לתקן אותו, זה לא, זה לא באמת תהליך התשובה, נכון? שהקדוש ברוך הוא יעשה את זה עבורי. זה לא תהליך של תשובה. אני אמור לעשות את התשובה. מצד אחד, אז זה לא בא בחשבון. הצד השני, מה? אז מי יעשה את זה? אני עצמי. אבל זה שאני עצמי אעשה את זה זה גם לא אפשרי, בגלל כל הפרדוקסים שתיארתי קודם. כי אני משנה את עצמי זה מן משהו, מי זה המשתנה, מי זה המשנה, מה אחר כך ומה לפני. אז איך העסק הזה עובד? נדמה לי שהבעייתיות, אם אני מציג את הבעייתיות ככה, אז אולי אפשר להבין את השורש למה ישנה בעייתיות, אולי לא לפתור, אבל ההבחנה החדה ביני לבין הקדוש ברוך הוא היא שורש הבעיה. ברגע שאני מגדיר באופן ברור אני פה והקדוש ברוך הוא שם, או הוא או אני, אז נוצרת בעיה. כי אם זה הוא, אז זה חסר ערך. זה לא תשובה שלי, נכון? אם זה אני, זה בלתי אפשרי. אז הדיכוטומיה הזאת ביני לבינו היא זו שבעצם יוצרת את הבעייתיות הזאת, נכון? אם אני עכשיו אומר רגע, מי אמר באמת שההבחנה הזאת כל כך חדה? מדברים על ניצוץ אלוקי בכל יהודי, נפש אלוקה ממעל וכולי, כל מיני דברים מן הסוג הזה. בקבלה יש תיאורים קצת יותר מפורטים של אותם דברים בסך הכול, שבעצם אומרים שיש איזושהי מטמורפוזה רציפה ביני לבין הקדוש ברוך הוא שאין איזשהו גבול חד שמשם והלאה אני מתחיל, משם ולשם הקדוש ברוך הוא מתחיל. זה לא איזושהי הבחנה חדה. משהו בתוכי הוא כנראה חלק אלוקי. יש משהו בתוכי שהוא גם פנים, גם אני מבפנים, והוא גם חוץ, הוא גם מישהו מחוץ לי, וגם משהו מתוכי. אני יודע זה נשמע עמום, גם לי זה נשמע עמום. אבל נדמה לי שפה אולי אפשר להבין איפה יושבת הנחת יסוד שגורמת לכל המבוכה הזאת, לכל הבעייתיות הזאת. וכידוע, כשיש פרדוקס מנסים לבודד איזושהי הנחת יסוד שאם אני אוותר עליה הפרדוקס ייעלם. נדמה לי שאם אני אוותר על ההבחנה החדה הזאת בין האדם לבין הקדוש ברוך הוא, הניסוח של המה נפשך לפחות נעלם. זאת אומרת, אני לא יכול להגיד או אני או הוא. הוא לא יכול להיות, אני גם לא יכול להיות, אז אי אפשר לעשות תשובה. יש פה משהו משותף כזה, מן משהו שהגבול בינינו לא מוגדר בצורה חדה, זאת איזושהי פעולה של שנינו ביחד באיזשהו מובן. עד כאן אני לא יודע להגדיר את זה טוב יותר, אבל זה ה… זה נדמה לי אולי יכול קצת טיפה להקהות את העוקץ. וכאן נבין דבר מאוד מעניין. בכל האבינו מלכנו שאנחנו אומרים, כן, באבינו מלכנו, בכולם הבקשות נראות סבירות. שלח לנו פרנסה, רפואה, תעזור לנו בזה, תעזור לנו שם. יש אבינו מלכנו אחד שהוא מאוד בעייתי, מה זה החזירנו בתשובה שלמה לפניך? אני צריך לעשות. תעשה לי את העבודה, אתה יודע מה, תשמור גם שבת בשבילי. בכל בוקר אנחנו אומרים והערב נא ה' אלוקינו דברי תורתך בפינו. לא, זה שאנחנו רוצים שזה יהיה טעים, בסדר, אבל אני… מה זה ותן בליבי? ותן בליבי, תעבוד, תן לי איזה שהן תחושות טובות כשאני עושה את רצונך, יהיה לי מאבק יותר קל. אני מבקש מהקדוש ברוך הוא לעזור. מה זה החזירנו בתשובה שלמה לפניך? תעשה לי תשובה בבקשה במקומי. רבי אלעזר בן דורדיא בגמרא שמה, אומר, יש עליו תיאור מדהים. הוא אומר שמיים בקשו רחמים עלי, הרים בקשו רחמים עלי, בתשובה של שם אמרנו, זה מה שהוא מלמד. מה זה, מה פשר התיאור הזה? ובסוף אחרי שהוא פונה לכל גרמי השמיים והארץ וכל צבאם, הוא מגיע למסקנה אין הדבר תלוי אלא בי. מה, מה זאת הדילמה הזאת? מה התהליך הזה אומר? כשאתה מתעסק בתשובה הגדולה זאת הדילמה. מי יעשה את זה? הרי אני לא יכול לעשות את זה, זה משהו שאני לא יכול להתניע את עצמי. שמיים, הרים, זה מטאפורות כמובן, אבל מישהו צריך לעשות את זה עבורי, אני לא יכול לעשות את זה. ואז הוא מגיע למסקנה אין הדבר תלוי אלא בי וזהו. וזה נגמר, זה מין איזה קליק כזה שמתהפך וזהו. אני לא יודע בדיוק איך איך דבר כזה קורה, אבל זה מה שזה מבטא. הוא פונה לכל מה שמסביב ואז הוא אומר אין הדבר תלוי אלא בי. מה זה אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך? אי אפשר לעשות תשובה שלמה. תשובה שלמה, אי אפשר לעשות תשובה שלמה. אי אפשר לעשות את זה. אבינו מלכנו, לא יודע, תעשה משהו, אני לא יכול לעשות. הבקשה הזאת היא חלק מתהליך התשובה עצמו. היא החלק שאני תורם לעניין, ויחד עם הקדוש ברוך הוא כנראה איכשהו משהו פה יכול לזוז. אבל זה אחרת אחרת זה ממש לא מובן. זאת אומרת יש פה איזושהי תפיסה שהקדוש ברוך הוא ואני איכשהו עובדים ביחד. הסדר לפי א-ב. עובדים עובדים ביחד כדי לעשות את העניין הזה. אחרת זה אחרת זה לא הולך. וזה לא סותר את הבחירה החופשית. וזה לא סותר, זה בדיוק להפך. וזה מה שמאפשר את הבחירה החופשית. כי בלי זה המושג בחירה חופשית הוא הרי בעצם הבעיה שבה אנחנו מטפלים. מה זה בחירה חופשית? לבחור ערך. איך נוצרים אנחנו שאלנו איך משנים את מערכת הערכים הבסיסית? איך היא נוצרת? למה איך משנים? איך היא נוצרה בכלל? איך בחרנו אותה? זה יש מאין כזה, מה זה סתם החלטה שרירותית? אז זה שטויות, זה חסר משמעות. מצד שני אם יש לזה נימוקים, אז זאת לא בחירה, אז יש לזה סיבות. אז משהו גרם לזה. אותו דבר בדיוק. כל המושג הבעיה שבה טיפלנו עכשיו זאת בעיית הבחירה, לא שום דבר אחר. זה לא בכדי שהרמב"ם את הדיון שלו על בחירה ממקם בהלכות תשובה. למה לא בהלכות ברכת המזון? בברכת המזון, תעשו בחירה חופשית לברך ברכת המזון ולא לא לברך ברכת המזון. בכל מצווה יש אלמנט של בחירה, נכון? למה דווקא בתשובה הרמב"ם ממקם את זה? כי בתשובה זה הביטוי הכי מזוקק של הבעייתיות של הבחירה ושל העובדה שבאמת יש לנו אותה. ושהקדוש ברוך הוא יחד איתו איכשהו אנחנו מצליחים להתניע את התהליך הזה. זאת אומרת אחרת זה לא וזה החסד של תשובה. וזה חסד מיוחד. עכשיו תשאלו אז למה הרשע, אנחנו כבר מאחרים לערבית. למה הרשע נמחקים לו זכויות שהוא עשה אם זה חסד? חסד אמרנו לא עושים להרע, רק לטוב. אבל מה זה החסד? החסד הוא שאתה יכול להיות או רשע או צדיק. זה החסד. החלטת להיות רשע, נמחקו לך זכויות. המחיקה הזאת החסד המיוחד הוא לא זה שמוחקים את העבר, זה בתשובה הקטנה. החסד המיוחד זה שאתה יכול להיות צדיק או רשע. אם אתה תהיה צדיק, מעיקר הדין ימחק לך הכל, אם אתה תהיה רשע, מעיקר הדין גם ימחק לך הכל. אין שום בעיה. זה לא סותר את מה שאמרנו שם שזה עיקר הדין. עיקר הדין הוא מה עושים עם התשובה שלך אבל איך לעשות את זה? האם להחליט להיות צדיק או רשע? זאת מלאכה קשה שבמקדש.