תשובה： משמעותה והלכותיה – הרב מיכאל אברהם – שיעור 1 חלק א

[Speaker A] רק

[Speaker B] מי שיושב בשורה הראשונה.

[Speaker A] אות

[הרב מיכאל אברהם] ב' של אדם עדות עולם.

[Speaker B] עוד פעם אחת. רגע, את התאורה הדלקתם? אה? זה… בסדר. נעשה תשובה.

[הרב מיכאל אברהם] לפני כמה שנים

[Speaker B] עסקנו בזה, אני

[הרב מיכאל אברהם] כבר לא זוכר מה בדיוק עשינו בזה. אז אם אתה לא זוכר, אנחנו בטח לא זוכרים. אז אפשר להגיד הכל מהתחלה, זה לא משנה. אני רוצה להתחיל עם איזשהו מבט על תהליך התשובה, ובתוך זה לנסות ולראות מה זה הלכות תשובה, מה המשמעות, מה מופיע ברמב"ם שמה, האם בכלל זה נקרא הלכות או לא נקרא הלכות, ולמה זה נקרא הלכות, הלכות תשובה, אבל השאלה היא מה הקשר בין מה שיש שם לבין הלכות. ונראה עוד כל מיני עניינים נוספים שאולי לקראת ראש השנה אז גם יתקשר קצת למשמעותו של היום הזה. טוב. יש ככה איזשהו מתח בין ההסתכלות על המושג תשובה בכלל בספרים של הגות או של מחשבה לבין הספרות ההלכתית. בספרות ההלכתית אז יש דיון, אמנם לא רחב מדי, אבל יש דיון על הלכות תשובה עם כל מיני פרטים: עזיבת החטא, חרטה, קבלה לעתיד, דינו של בעל תשובה, עשרת ימי תשובה, יש לזה היבטים הלכתיים מסוימים, לא רבים דרך אגב, אבל יש. אבל המושג תשובה בספרות המחשבתית מקבל איזושהי משמעות הרבה הרבה יותר רחבה, בפרט הדברים נכונים אצל אורות התשובה של הרב קוק, ששם זה בכלל הופך להיות איזשהו מושג שחובק, אני יודע מה, כמעט את כל התורה כולה ואולי אפילו יותר מאשר כל התורה. והשאלה איך, מה היחס בין שני הדברים האלה. בדרך כלל כשאנחנו מדברים על תיאור הלכתי ותיאור מחשבתי של נושא מסוים, אז זה אמור להיות לפחות לתקוף את הנושא הזה בשני רבדים. יש את הרובד ההלכתי, מה צריך לעשות, מה אסור לעשות, ויש את הרובד המחשבתי של למה זה ככה, למה אסור לעשות את זה או צריך לעשות את זה. בעולם התשובה נדמה לי שהרובד ההגותי מתערב ברובד המחשבתי. זאת אומרת, הם שייכים לאותו מישור, או לפחות אפשר לראות אותם כשייכים לאותו מישור ולא רק שני אספקטים שחיים במקביל. ואני אתחיל אולי עם הרמב"ם כנקודת מוצא. המטרה שלי לא לפרש את הרמב"ם, אבל זאת נקודת מוצא טובה כדי להציג את העניין הזה. הרמב"ם בפרק שלישי מהלכות תשובה כותב כך: כל אחד ואחד מבני אדם יש לו זכויות ועוונות, מי שזכויותיו יתירות על עוונותיו צדיק, ומי שעוונותיו יתירות על זכויותיו רשע, מחצה למחצה בינוני. וכן המדינה, אם היו זכויות כל יושביה מרובות על עוונותיהם, הרי זו צדקת, ואם היו עוונותיהם מרובים, הרי זו רשעה. וכן כל העולם כולו. זאת אומרת, יש דיון במעגלים הולכים ומתרחבים, כשכל מעגל כזה נכנס לתוך אחת משלוש קטגוריות: צדיק, רשע או בינוני, לפי כמות המצוות או העבירות. עכשיו הרמב"ם ממשיך, אומר: זו הלכה א'. בהלכה ב' הרמב"ם כותב: אדם שעוונותיו מרובים על זכויותיו מיד הוא מת ברשעו, שנאמר "על רוב עוונך". וכן מדינה שעוונותיה מרובים מיד היא אובדת, שנאמר "זעקת סדום ועמורה כי רבה". וכן כל העולם כולו, אם היו עוונותיהם מרובים מזכויותיהם, מיד הם נשחתים, שנאמר "וירא ה' כי רבה רעת האדם". אז כל מעגל כזה יש תוצאה לדיון. אחרי שממיינים כל מעגל כזה במיון של צדיק, רשע ובינוני, יש השלכה, הוא מיד מחוסל אם הוא רשע, ואם הוא צדיק אז לא. מעניין איך בנאדם יכול להיות מחוסל במעגל אחד ולהישאר קיים במעגל שני. נדבר על זה גם בהמשך, אבל זה לא כרגע. ושיקול זה אינו לפי מניין הזכויות והעוונות אלא לפי גודלם. זה לא מניין, לא ספירה אריתמטית כמה מצוות וכמה עוונות יש לך, אלא משהו מורכב יותר. אלא לפי גודלם, יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות, שנאמר יען נמצא בו דבר טוב, יש עוון שהוא כנגד כמה זכויות, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות והוא יודע היאך עורכים הזכויות כנגד העוונות. פרק הקדוש ברוך הוא יודע כמה שוקל כל דבר, איך למשקל את העניין הזה, איך הדין הזה בעצם נערך. מה שווה כל מצווה, כל דבר, כל זכות ועוון. מצווה ועבירה זה דבר ספציפי מדי. יש דברים שהם לא מצוות ועבירות אבל עדיין יש להם משמעות ערכית. ונראה שגם הם מוטלים שם על הכף. בקיצור, מסובך. הלכה ג'. כל מי שניחם על המצוות שעשה ותהה על הזכויות ואמר בליבו ומה הועלתי בעשייתן הלוואי לא עשיתי אותן הרי זה איבד את כולן ואין מזכירין לו שום זכות בעולם, שנאמר וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו. אין זה אלא בתוהה על הראשונות. על זה אני אגיע בהמשך, כן? מדובר במי שחוזר בשאלה, יוצא בשאלה, לא יודע איך לקרוא לזה, אז הוא איבד את זכויותיו. וזה כבר בקידושין. וכשם ששוקלים זכויות אדם ועוונותיו בשעת מיתתו, כך בכל שנה ושנה שוקלין עוונות כל אחד ואחד מבאיי עולם עם זכויותיו ביום טוב ראש השנה. מי שנמצא צדיק נחתם לחיים, ומי שנמצא רשע נחתם למיתה, והבינוני תולין אותו עד יום הכיפורים. תולין אותם מטאפורית. אם עשה תשובה נחתם לחיים, ואם לאו נחתם למיתה. אז הבינוני תלוי ועומד, כן, אם הוא עשה תשובה עד יום כיפור אז בסדר, ואם לא אז לא בסדר. מדברי הרמב"ם פה בסוף הלכה ג' משתמע שמי שלא עשה תשובה נחתם למיתה. בינוני שלא עשה תשובה בעשרת ימי תשובה נחתם למיתה. יותר מזה נראה גם מדבריו שלצאת מהסטטוס הזה של בינוני לא יעזור לעשות עוד מצוות. לכאורה בסדר, השקול כרגע, תעשה עוד כמה מצוות ותטה את הכף. אם זה מאוזן לגמרי אז אפילו לא צריך לדעת את שיקול אל דעות מה שאמר למעלה, ואם זה שקול אז כל זכות נוספת מטה את הכף. אבל הרמב"ם אומר לא, אם הוא עשה תשובה מוטב, ואם לא נחתם למיתה. ומירא, כך מדייקים כמה אחרונים בדבריו שרק תשובה יכולה להועיל, זאת אומרת לעשות עוד מצוות לא יעזור. הנחתם למיתה למרות שיש לך רוב זכויות ביום כיפור.

[Speaker D] כי הנקודה שבה עושים את החשבון זה ראש השנה.

[הרב מיכאל אברהם] ראש השנה עושים את החשבון וזהו. זאת אומרת אחרי זה רק תשובה יכולה להועיל. ולכן אומר בהלכה ד', הוא אומר מעריך שמה ואומר, מפני עניין זה נהגו כל בית ישראל, סליחה, ועניין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ומעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכיפורים יתר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו להתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושים עד שיאור היום. אז כבר מעירים כאן, אז רואים כאן שכן נהגו לעשות מצוות, אמרנו קודם שרק תשובה מועילה ומצוות לא מועילות, הטענה היא שלא, אתה עושה מצוות כחלק מתהליך התשובה לא כדי להוסיף מצוות לכף שתכריע, את כף הזכויות שתכריע, אלא הדרך לעשות תשובה היא כרוכה גם בעשיית מצוות והימנעות מעבירות, לא כדי שהדברים האלה יספרו לעצמם. טוב. אז יש פה כמה וכמה קשיים בהלכות האלה שהלחם משנה מעיר שלפי הרמב"ם אין מצווה לעשות תשובה. זה נדבר גם בהמשך. אין מצווה לעשות תשובה, אין מצווה בנויה כזאת לפחות, כשישוב החוטא מחטאו שיתוודה, כך הוא מונה בספר המצוות, אבל זה לא מצווה לעשות תשובה. ולכן הוא אומר, אז למה אם מישהו עשה תשובה זה מועיל? מה זה עוזר שהוא עושה תשובה, זה לא מוסיף לו עוד מצווה? ולמה אם הוא לא עשה תשובה אז הוא נחתם למיתה? שני הצדדים של המטבע לא ברורים כאן.

[Speaker D] הוא משנה את העבירות. מה? הוא משנה את העבירות.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל עוד רגע נראה את ההסבר המקובל. דבר נוסף, למה דווקא תשובה מועילה ולא שאר מצוות? בצד מגיד… למה רק תשובה יכולה לחלץ בינוני ממצבו? יש קושי נוסף, איך בכלל ייתכן מצב של בינוני, כן, הקושי הידוע, מה הסיכוי שאני בינוני? הסיכוי הוא אפס, נכון? זאת אומרת, אי אפשר לצמצם. מה הסיכוי שבדיוק כל המצוות וכל הזכויות וכל החובות שלי לאורך השנה הם בדיוק מאוזנים?

[Speaker D] למי ששלו לא מאוזן הוא צדיק, אז הוא לא צריך לעשות תשובה. מי שצדיק לא צריך לעשות תשובה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא קשור, כי הוא כן צריך לעשות תשובה, אבל דינו על השנה הזאת לא תלוי בזה.

[Speaker D] לא, אם אין מצווה לעשות תשובה,

[הרב מיכאל אברהם] אז למה הוא צריך לעשות תשובה? הוא צדיק. סתם שאלה, מה הסטטוס של תשובה אם זה לא מצווה? נדבר, אבל זה שהוא צריך לעשות תשובה, ברור שהוא צריך לעשות תשובה, רק זה לא תנאי להחתמתו לחיים. טוב, הוא צדיק, אז בסדר. אז השאלה כן, איך בכלל ייתכן בינוני? הסיכוי שיהיה בינוני הוא אפס. הסיכוי שיהיה בינוני הוא אפס, אז למעשה, נכון שאנחנו לא יכולים לדעת, אבל אם צריך להמר, אין סיבה לעשות משהו בעשרת ימי תשובה מבחינה הזאת. זאת אומרת, או שאני צדיק או שאני רשע, ולהיות בדיוק שקול אין לזה שום סיכוי. יש כאלה שאומרים שהשיקול הוא לפי דעתו של קל דעות ולכן זה מסובך יותר, וזה לא חשבון אריתמטי. זה לא עוזר כלום כמובן, כי גם סכום משוקלל של שני הצדדים, הסיכוי שהוא יעצור בסופו של דבר באותה רמה בדיוק הוא עדיין אפס, בין אם זה סכום משוקלל או סכום רגיל. אין לזה שום משמעות. לכן, לכן, צריך להבין איך בכלל ייתכן בינוני. זאת אומרת, זה עוד קושי בעניין הזה. אז אני רוצה להתחיל מהנושא הזה. עוד פעם אני אומר, אני לא בא ליישב, לפחות לא בשלב הזה, לא בא ליישב את הרמב"ם. אני משתמש בו כקרש קפיצה להבחנה בין שני סוגים.

[Speaker D] יש גם עוד קושי קטן, שבינינו ראינו המוני יהודים שלא עושים תשובה בכלל בין ראש השנה ליום כיפור.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא קושי, אנחנו כבר רגילים, לא מובלים על ידי עובדות. כן, הקושי הכי גדול בעניין הזה, אבל אולי אני אעיר גם עליו משהו. אז על זה קצת דיברתי בשנה שעברה, לפני שנתיים, אני כבר לא זוכר, דיברתי על זה אלול תשע"ט כזה חלף, זה היה פעם, לפני שנה או לפני שנתיים, אני כבר לא זוכר. דיברתי קצת על היחס בין מה שמלמדים אותנו, אומרים לנו כל הזמן לגבי המשמעות של הימים האלה, לבין מה שאנחנו באמת חושבים עליהם. יחס קלוש הייתי אומר. טוב, בכל אופן, אבל בינתיים בוא נישאר ברמת המה אומרים לנו, וזה אולי ניגע קצת גם במה זה באמת. יש שני הסברים לשאלה למה דווקא תשובה מועילה, למה לא יועיל לעשות עוד מצוות שיכריעו את הכף? למה דווקא תשובה? אז ההסבר המקובל, כן, בישיבות זה ההסבר המקובל, וראיתי את זה פעם בשם הרב אהרון קוטלר, לא יודע אם הוא המקור הראשון לזה, אבל זה ההסבר המקובל, הסבר למדני קצת. וההסבר הזה בעצם אומר שבראש השנה הקדוש ברוך הוא עושה את המאזן. ושם נקבע אם אני בינוני, צדיק או רשע. עשרת ימי תשובה בעצם במהותם כבר שייכים לשנה הבאה. הדין נעשה בראש השנה לשנה שהסתיימה בראש השנה. מה קורה בעשרת ימי תשובה? בעשרת ימי תשובה נותנים לי הזדמנות שנייה. אבל זה לא הזדמנות שנייה כדי להוסיף עוד מצוות או עבירות לכף. מצוות או עבירות שאני אעשה בעשרת הימים האלה יישבו על הכף של שנה הבאה, כי עשרת הימים האלה שייכים לשנה הבאה. מה כן אפשר לעשות בעשרת הימים האלה? כשמם, אפשר לעשות תשובה. מה זה עוזר התשובה? כי התשובה, כמו שהזכרתי גם קודם לפי הרמב"ם אין בכלל מצווה לעשות תשובה, אז מה זה העניין הזה של התשובה? העניין הזה הוא לתקן עבירות או מצב שנוצר בעקבות העבירות שאותן עשיתי. אם זה כך, אז ברור למה רק תשובה יכולה להועיל. בגלל שתשובה יכולה להוריד מהכף עוונות או כן חובות שיש לי כבר עליהם, שהיו משנה שעברה, כי זה מתקן את מה שהיה. התשובה לא נוספת פה בתור עוד זכות כי עשיתי תשובה זה מטה את הכף. אם זה היה כך, אז זה לא היה יכול לעבוד. זאת זכות שרלוונטית לדין של ראש השנה הבא, כמו כל מצווה אחרת שאני אעשה בימים האלה. כל מה שתשובה יכולה לעשות זה לתקן את אחת העבירות או עבירות מסוימות שמוטלות על הכף ובכך לשנות את המצב למפרע, כן משכתבת את ההיסטוריה.

[Speaker D] זאת אומרת, עשרת ימי תשובה הולכים בדרך כפולה, גם לשנה הבאה וגם לתקן.

[הרב מיכאל אברהם] כי תשובה, אם הם חלק מתהליך של תשובה. אבל אם לא אז לא. יכול להיות שאתה יכול לעשות תשובה, יכול לעשות מצוות בלי לעשות תשובה על שנה שעברה, זו לא תהיה דרך כפולה. לכן אומרים זה לא באמת דרך כפולה, אלא שאם אתה עושה מצוות זה עוזר לך גם לעשות תשובה, המצווה כשלעצמה. בכל אופן, אז זאת ההסתכלות הראשונה, זה ההסבר הראשון לעניין הזה. יש בשפתי חיים של הרב חיים פרידלנדר, אז הוא כותב אחרת. הוא טוען שבעצם תשובה, המיון הוא מתחיל בעצם מהשאלה של המיון לצדיק בינוני ורשע. ובעצם אומר שצדיק בינוני ורשע זה לא סכום רגיל וגם לא סכום משוקלל. זה איזושהי הסתכלות על מצבך הכללי. זאת אומרת אם אני צריך לאפיין בנאדם במילה אחת צדיק בינוני או רשע, ברור שכל אחד מאיתנו יש לו הרבה צדדים, הוא עשה המון דברים לפה ולשם, אבל בסופו של דבר צריך לאגם את הכל או לאסוף את הכל, לסכם את הכל ולהגיד מה הבנאדם, איפה הבנאדם עומד. אז אם הסך הכללי, ההסתכלות הכללית עליו היא חיובית אז הוא צדיק. אם ההסתכלות הכללית עליו היא שלילית אז הוא רשע. ואם הוא מן יושב על הגדר כזה, עדיין לא בחר באופן ברור כיוון, אז הוא בינוני. זה לא שאלה של ספירה של מצוות ועוונות וגם לא ספירה משוקללת, אלא זה איזושהי הסתכלות כללית על בנאדם.

[Speaker D] ולכן הוא אומר, וזה לא מה שהרמב"ם אומר.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, אמרתי אני כרגע עוד לא מסביר את הרמב"ם, נגיע לרמב"ם, בהמשך אני כן חושב שזה יכול גם להסביר את הרמב"ם אבל אני צריך בשביל זה עוד. בעצם אני אנסח את זה אחרת, אז אני אומר כך, המיון לצדיק בינוני ורשע הוא בעצם לפי הכיוון הבסיסי שלך. יכול להיות שיהיו לך יותר עוונות ממצוות, אפילו לא בחשבון האריתמטיקה, אלא אפילו בחשבון של כובד דעת, אוקיי? יהיה לך יותר עוונות ממצוות ועדיין תהיה צדיק. למה תהיה צדיק? כי בסופו של דבר הכיוון שלך הוא חיובי. נכשלת הרבה פעמים, היה לך יצר, היית חלש, אבל אתה רוצה את הדבר החיובי, אתה בכיוון החיובי באופן בסיסי, זה מה שאתה רוצה. אולי לא רוצה מספיק, לכן יש כישלון, אולי הדחפים גוברים.

[Speaker D] מה שקובע זה לא הערך אלא הנגזרת. מה? מה שקובע זה לא הערך אלא הנגזרת.

[הרב מיכאל אברהם] עוד נדבר, יכול להיות, זה לא בדיוק אותו דבר. השאלה מה אתה רוצה למרות שאין לזה אפילו השלכה ממש על הנגזרת. בעלי תשובה מול צדיקים גמורים, דיברנו על זה פעם. בעל תשובה עדיף על צדיק גמור זה אומר שהנגזרת קובעת ולא הפונקציה. אבל הטענה שבעצם המיון של צדיק בינוני ורשע, כך אומר הרב חיים פרידלנדר, נקבע לפי הכיוון הבסיסי, מה הכיוון שלך. לא השאלה מה עשית בכמות. מה עשית זה גדול מחברו יצרו גדול ממנו. ויכול להיות שזה שאתה צדיק יותר גדול אז יש לך גם יצרים יותר קשים. זה לא דווקא מיסטיקה אגב, יש בזה גם דברים פשוטים אני חושב. ולכן אתה נכשל הרבה, יכול לקרות. אבל הכיוון שלך הוא חיובי, אתה רוצה את החיובי, אז אתה צדיק, אתה נכתב לחיים. למרות שיש לך הרבה עבירות. אם אתה יכול להיות גם המצב הפוך, יש לך יותר מצוות, אבל בסדר, כי נחמד לך לעשות את זה אבל זה לא באמת עבודת השם, זה לא באמת משהו של מחויבות למצוות ולהימנע מעבירות, אלא פשוט אין לך יצר גדול או לא בא לך או לא יודע לא משנה לא הזדמן לך. אבל תכלס יש לך יותר מצוות מעבירות ואתה רשע. זה לא משנה מה מספר המצוות והעבירות וגם לא המספר המשוקלל. ואם הכיוון שלך הוא כיוון שבו עוד לא בחרת, עוד לא החלטת על הכיוון שלך אז אתה בינוני. זה העיקרון. אם כך אומר הרב חיים פרידלנדר, אם זה המיון בין צדיק בינוני ורשע, אז ברור למה רק תשובה יכולה להועיל. הסבר שני. כיוון שרק תשובה, תשובה במובן הזה זה כמובן משהו אחר קצת ממה שדיברתי קודם, עוד מעט נחזור לזה. התשובה משנה את הכיוון הבסיסי שלך. לעשות עוד מצוות או עוד עבירות מה זה משנה? יהיה לך עוד מצוות אבל אתה באותו מקום במכלול הרוחני שמסתכלים עליך בסקירה אחת כבני מרון, על כל מעשיך כבני מרון. אז אתה נמצא באותו מקום, מה זה משנה אם עשית עוד כמה מצוות? או עבירות בכיוון ההפוך. זה לא משנה. מה שאתה צריך כדי לעבור מסטטוס של בינוני לסטטוס של צדיק זה לבחור. זה להחליט. זה לשנות את הכיוון הבסיסי שלך. לא לעשות עוד מצוות. את זה רק תשובה עושה. לכן רק תשובה יכולה להועיל ולא עשיית מצוות. זה הסבר שני. בואו נסתכל רגע על שני ה… אולי לא, לפני לפני שאני מסתכל על שניהם, אצל בעל התניא לוקח את התפיסה הזאת בצורה יותר, סליחה אני עובר פה לאיזה משהו כזה, בעל התניא לוקח את התפיסה הזאת. למקום יותר קיצוני, ידוע הדברים שלו, הוא רוצה לטעון שצדיק זה מי ששחט את היצר, שאין לו יצר הרע בכלל. לא רק שהוא לא נכשל, אין לו בכלל יצר הרע. הצדיק זה מי שיש לו רק יצר טוב, שחט כבר את היצר הרע. בינוני זה אחד שלא חוטא בכלל. בכלל. לא שיש לו רוב מצוות. לא חוטא בכלל, רק שיש לו את היצר הרע. מתגבר עליו כל הזמן ויש לו יצר הרע. זה בינוני. ומי שגם חוטא, אז זה לא יודע מה המעמד שלו, אני לא מספיק בקיא בכל העניינים של התניא. אבל המינוח שלו זה לקחת את זה רחוק מדי, נשמע לי בלתי סביר לחלוטין. אבל הכיוון הוא כיוון דומה למה שרבי חיים פרידלנדר אומר, אני חושב שהניסוח של רבי חיים פרידלנדר הרבה יותר סביר.

[Speaker D] התניא עצמו זה ספר של

[Speaker E] בינוניים.

[הרב מיכאל אברהם] מה? ספרן של בינוניים. כן. כשהוא מגדיר מה זה בינוני, אז זה מה שהוא עושה שם.

[Speaker D] וגם הדין בסוף החיים או דווקא בראש השנה? מה שרבי חיים פרידלנדר כותב זה הדין בראש השנה או גם הדין של האדם בסוף החיים?

[הרב מיכאל אברהם] אין לי מושג. הוא מסביר את הרמב"ם הזה, אני אפילו לא זוכר כי ראיתי אותו כבר לפני כל כך הרבה שנים, אולי הוא כותב שם משהו, אני לא יודע, צריך להסתכל שם. שפתי חיים. בכל אופן, אז שני הכיוונים האלה בעצם משקפים שני סוגי הסתכלות. כי למעשה, בהסתכלות הראשונה כשאני אומר שהתשובה מתקנת את העבירות אחורה, זה בעצם איזשהו סוג של הוקוס פוקוס מטאפיזי כזה. זאת אומרת עשית עבירות, אם תעשה אחר כך תשובה זה מתוקן למפרע. זה מתקן לך את שנה שעברה. אתה כבר נמצא בשנה הבאה, בעשרת ימי תשובה, תחילת שנה הבאה. אבל התשובה יש לה איזושהי סגולה כזאת שהיא מתקנת את ההיסטוריה. כמו החלום חייו של סטאלין אם היה לו דרך לשכתב את ההיסטוריה, אז הנה יש, אפשר לעשות תשובה. לא שזה הכיוון שהוא לא ניסה לשכתב את ההיסטוריה. בכל אופן יש פה איזשהו הוקוס פוקוס מטאפיזי או איך שתסתכלו. בהסתכלות השנייה לא צריך להגיע לזה בכלל, נכון? בהסתכלות השנייה תשובה זה לא דבר שעובד אחורה, דבר שמתקן עכשיו. זאת אומרת אתה עכשיו משנה כיוון. כשתגיע ליום כיפור אם הכיוון שלך הוא כיוון חיובי, לא הורגים בן אדם שהוא עכשיו צדיק. אז מה אם בראש השנה הוא היה רשע? או בינוני סליחה, לא רשע. היה בינוני. אבל ביום כיפור צדיק. מה? יהרגו צדיק? לא, לא הורגים צדיק. אז לכן לא צריך להניח שהתשובה עובדת אחורה.

[Speaker D] אז לפי הסבר על זה, אז למה רשע כן נחתם למיתה כבר בראש השנה והוא

[הרב מיכאל אברהם] נחתם למיתה והרגו אותו כבר? למה מחכים לו שיעשה תשובה? קודם כל תתעלם מהמציאות שרשעים לא מתים, אני

[Speaker E] מדבר רק ברמה הלוגית.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא מת כבר, זהו, אין מה להתחשב בו יותר, הרשע לא איתנו. אולי רשעים מתים זו צורה טובה לדון כל אחד לכף זכות? מי שאיתנו כנראה לא רשע, איך זה יכול להיות שהוא עוד חי. טוב, לא הייתי הולך עם זה רחוק.

[Speaker B] אפשר ללכת עם זה. אפשר ללכת עם זה.

[הרב מיכאל אברהם] אולי הסניגורם של ישראל.

[Speaker B] לא רק ישראל בכלל. יש בעולם לא רק ישראל, יש עוד דברים אחרים, אבל יש איזה חשבון כזה כללי.

[הרב מיכאל אברהם] הסניגורם, יכול

[Speaker B] להיות שהחשבון הכללי הוא כזה כי יש הרבה שעזבו אותנו.

[הרב מיכאל אברהם] אולי, אני לא בטוח בזה, אבל אולי. טוב, בכל אופן, לא מכיר את הסטטיסטיקות לגבי התמותה, אבל בוא אני אהמר שהתמותה בעשרת ימי תשובה לא גבוהה יותר מאשר עשרה ימים אחרים בשנה. אני משער, לא בדקתי.

[Speaker B] לא, זה שהוא אומר שהוא נדון למיתה זה לא אומר שהוא מת באותו רגע. הוא מת בראש השנה.

[הרב מיכאל אברהם] מיד? מיד מת. לא רק זה, אם הוא לא מיד מת בראש השנה, אז למה שיחכה לסוכות? אז למה ביום כיפור לעשות תשובה? אם הרשע עושה תשובה אם הוא לא הולך להרוג אותו או בפסח להרוג אותו. הוא כבר צדיק כמו הבינוני. מה אכפת לי מה היה בעבר. טוב, זה עוד היחס בין הסיסמאות לבין מה שקורה בפועל, זה הטריד אותי אז, אבל אני אולי אני אחזור לזה קצת מתישהו. בכל אופן, שתי התפיסות האלה של מושג התשובה בעצם כל אחת מהן סובלת מקשיים מסוימים. בוא נתחיל עם ההסבר הראשון. ההסבר הראשון מה שרבי ברוך קוטלר והבית הלוי, יש בעמק ברכה מביא את זה, יש כמה אחרונים שמביאים את זה, זה בישיבות בדרך כלל. הקושי העיקרי שבעיניי מתעורר זה כמובן א', זה לא פתר את הקושי של מי זה בינוני. דבר שני זה הופך את התהליך למשהו קטן מדי. מין חשבונאות כזאת של מצוות ועבירות, נסגרה שעת הקבלה כי אתה רשע וזהו, בראש השנה נסגרה שעת הקבלה. תעשה תשובה זה מתקן אחורה, אז אין בעיה, הצלחת לחדור דרך הדלת לפני שהיא נסגרה ואז הכל בסדר. בסופו של דבר אם אתה מסתכל על מישהו שעושה יותר מצוות כצדיק באופן בסיסי, אז באמת קשה לקבל את זה שהקדוש ברוך הוא נגיד, נגיד הייתי בינוני, בסדר? ועכשיו עשיתי מצוות אבל לא עשיתי תשובה. ועכשיו בהסתכלות הכנה הקטנה החשבונאית, אז אני בינוני ועשיתי עוד כמה מצוות. עכשיו אני מגיע ליום כיפור הקדוש ברוך הוא מסתכל, מצווה ועוד מצווה רק תשובה אין פה. טוב, אני צדיק עכשיו. אבל אם הייתי במצב הזה בראש השנה הכל היה מצוין, נכון? אבל בראש השנה לא הייתי במצב הזה, עברו שעות הקבלה. אז עכשיו אני מגיע ליום כיפור הקדוש ברוך הוא מחליט להרוג אותי. למה? אבל הרי אם הייתי באותו מצב עצמו בראש השנה הייתי נכתב לחיים. עכשיו אני צדיק, אתה הורג צדיקים? האף תספה צדיק עם רשע? מה אכפת לך שעשיתי את זה עכשיו? תכלס ברגע שאתה הורג אותי, אם הרגת אותי כבר בראש השנה אז בסדר, אני כבר לא איתכם. אבל אני מדבר על הבינוני, הבינוני כן תלוי ועומד עד יום כיפור, נכון? אותו לא הרגו. נו, אז כשהוא מגיע ליום כיפור והוא עשה עוד מצוות והוא לא עשה תשובה, אז מה הבעיה עם זה? תכלס ביום כיפור הוא צדיק, למה להרוג אותו? משונה קצת, עוד פעם זה קטנוני נקרא לזה ככה. משונה, אתה מבין את הלוגיקה, אתה יכול להגדיר את זה והכל בסדר. אבל זה קטנוני, זה קטנוני. אם זה באמת ההגדרה של צדיק בינוני ורשע, אז יש פה עניין שבעיני הוא בעייתי.

[Speaker D] מה המשמעות בכלל של לדון אחרי שנה? מה יש אחרי שנה שבגלל זה צריכים לדון אותנו? מה? מה המשמעות של שנה? למה לדון אחרי שנה, כל ראש השנה למה לדון? למה לא לדון את האדם ביום הולדת שלו? אחרי שנה שהוא עבד.

[הרב מיכאל אברהם] למה אחרי שנה ולא אחרי שבועיים?

[Speaker D] יש פה משהו קבוע, מה שחנה אמרה, שנה, אני לא יודע.

[הרב מיכאל אברהם] אמרתי כבר שאני לא יודע מאיפה זה בא הקביעה הזאת, זה דיברתי אז בשיעור ההוא על הרמז לאלול. מאיפה הגיע בכלל העניין שראש השנה זה יום הדין? זה לא משהו שמופיע בתורה באמת. אולי יום הרת עולם בתפילה. יש איזה שהוא פסוק אני חושב, אבל באמת לא משהו שאפשר לתלות בו מקור של ממש. טוב, אולי אני עוד אדבר על זה בהמשך.

[Speaker E] אז לכן הקושי בהסבר הראשון הוא שיש תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו. כי חוק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב.

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות. בעצם התפיסה של העמק ברכה כאן של הרב קוטלר, זו תפיסה שרואה את התשובה כמשהו שכן, את כל התהליך לא רק את התשובה, כמשהו שהוא בסך הכל הנהלת חשבונות. סופרים מצוות, סופרים עבירות. מי שיותר צדיק, מי שפחות רשע, עשית תשובה מורידים לך את המצווה ההיא, את העבירה ההיא, סופרים מחדש והכל בסדר. בקיצור העסק הזה קצת ילדותי, משהו קטן מדי. מצד שני כמו ששמואל העיר בצדק, בפשט הרמב"ם זה לא נראה שהוא מתכוון ליותר מדי דברים אחרים. יש שם סכום משוקלל כלשהו, אבל זה עדיין סכום של מצוות ועבירות. לכן בעצם מה שאני רוצה לטעון היום זה שמדובר פה בשני מהלכים של תשובה ששניהם קיימים. זה לא שתי שיטות בהבנת המושג תשובה, אלא אלה שני מהלכים של תשובה, שני דינים ושניהם קיימים. אנחנו בוחרים באיזה מהם ללכת. ולמעשה ננסח את זה בצורה קצת יותר חדה, אז התשובה מהסוג החשבונאי, נקרא לה התשובה הקטנה, זאת באמת תשובה שעובדת עם חשבונאות. סופרים מצוות, עבירות, ואז תשובה מוחקת עבירה כזאת או עבירה אחרת ויורד מהמכסה ואז דנים אותך לפי מצבך העדכני ביום כיפור. אז זה פרוצדורה, והפרוצדורה הזאת עובדת באמת עם שעות קבלה וכל ה… מי שבוחר בערוץ של התשובה הגדולה, תשובה מהותית, השינוי הכיוון הרוחני, לא מחיקה של עבירה כזו או אחרת מהכף. אז לא עובדים איתו בצורה קטנונית. זה לא עובד עם מנהלת חשבון. זה עניין אחר. והכל תלוי בשאלה באיזה מסלול אנחנו בוחרים. בינתיים אני מציג את זה כשני קטבים קיצוניים, בהמשך אני אנסה להכניס את שניהם לתמונה אחת.

[Speaker E] זה גם בעל התניא באגרת התשובה מדבר על שני מסלולים כאלה, תשובה עילאה ותשובה תתאה. הוא אומר שם למשל עוד שאלה שיש, הוא אומר שיש בחז"ל עבירות שאין להם תשובה, ושהתשובה לא מכפרת. אז הוא אומר מי שבאמת עושה תשובה תחתונה, זאת אומרת עושה תשובה על כל עבירה ועבירה, זה באמת על זה חז"ל דיברו. מי שעושה תשובה מהשורש, תשובה עילאה, אז זה באמת גם זה באמת מכפר.

[הרב מיכאל אברהם] יש לו על זה לינק כזה?

[Speaker E] אגרת התשובה, זה של בעל התניא. אגרת התשובה?

[הרב מיכאל אברהם] אני אסרוק בבית נראה לי. טוב, אני אחפש שם, אני לא מכיר את זה. בכל אופן, אז זה יש את המסלול של תשובה הקטנה או החשבונית הלבלרית, ויש את התשובה המהותית. תשובה קטנה פירושו לתקן עבירה עבירה, זאת אומרת עזיבה, קבלה על העתיד, חרטה, וידוי דברים, הפרוצדורה של התשובה, ניקיתי, שמתי וי, עבירה מסוימת היא נמחקה. עוד עבירה, ככה אני מוריד עבירות מהכף, זה המהלך החשבוני. יש את המהלך המהותי, זה לשנות את הכיוון הבסיסי שלי בחיים, כמו שאמר חיים פרידמן, מה אני רוצה? לקבל החלטות על מה אני באמת רוצה. יש לדברים האלה נדמה לי מקור בדברי מהר"ל. המהר"ל כשהוא מפרש את י"ג מידות של רחמים, השם השם אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת וכולי, אז הגמרא בגמרא בראש השנה בדף י"ז הגמרא אומרת כך, השם השם כשהיא מפרשת את המידות האלה, אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. ושני שמות השם זה אחד לפני החטא ואחד הוא אחרי החטא, אחרי החטא והתשובה. והשם השם הוא בעצם המידה שאחראית על עשיית תשובה. בגמרא בשבועות בדף ל"ט הגמרא מבארת שם את מידת ונקה. השם השם זה פותח את י"ג המידות, וונקה מסיים, ונקה לא ינקה. אז הגמרא אומרת שם והכתיב ונקה לא ינקה, ההוא מיבעי ליה לכדרבי אלעזר, דתניא רבי אלעזר אומר אי אפשר לומר ונקה שכבר נאמר לא ינקה, אי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר ונקה, הא כיצד? מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים. טוב, אז זה נראה קצת בנאלי, בסדר, מנקה לשבים לא מנקה לשאינם שבים, מה אוקיי ברור, מה היית רוצה שינקה? מה החידוש פה בונקה לא ינקה? הווא אמינא שינקה את כולם אוטומטית, או הווא אמינא שלא ינקה לאף אחד כולל אפילו אם עשית תשובה. הווא אמינא יותר טובה. זה המדרש הידוע שבאה תשובה לפני הקדוש ברוך הוא אומר חוטא כן? אני לא זוכר בדיוק את הלשון שם, חוטא מה עונשו? לא זוכר, יש שם איזה מדרש בגמרא על העניין הזה. שאל את התורה שאל את החוכמה ואת הקדוש ברוך הוא.

[Speaker D] שהקדוש ברוך הוא בא לתשובה ולחוכמה?

[הרב מיכאל אברהם] כן, חוטא מה עונשו, לא זוכר בדיוק את הלשון של המדרש. רשעים תהיה להם…

[Speaker B] רשעים משהו רע… מהו חוטא יחזור בתשובה ויכופר לו, משהו כזה.

[הרב מיכאל אברהם] משהו רע משהו… הנה פה פתחו את הפסוק הזה. אז המהר"ל שואל שם למה צריך שתי מידות ברשימה הזאת ששתיהן אחראיות על התשובה? גם השם השם וגם ונקה. ואז הוא אומר שמידת השם השם עוסקת באדם ששב מכל חטאו, ומידת ונקה לא ינקה עוסקת באדם ששב מקצת מחטאו, לא צדיק גמור. על פניו זה לא מובן בגלל שלמה צריך לזה שתי מידות של הקדוש ברוך הוא? תפעיל כמה פעמים את מידת ונקה עד שתנקה את כל העבירות. מה זה עניין כמותי? מה זה משנה אם אתה עושה את כל התשובה על כל העבירות או עושה תשובה רק על כמה מהם?

[Speaker B] לא זוכר אותם. הא? לא זוכר אותם. עשית הרבה כאלה בכל זאת עברה שנה שלמה. נסעתי בטרמפ.

[הרב מיכאל אברהם] אז מה אם אתה לא זוכר? ולכן מה?

[Speaker B] קשה לנקות מולקולה מולקולה, מנקים את הכל. לא הבנתי, פיזית מה.

[הרב מיכאל אברהם] הוא אומר, הוא

[Speaker B] נותן לך אם יש

[הרב מיכאל אברהם] לך, אם

[Speaker B] אפשר לנקות את הכל ככה.

[הרב מיכאל אברהם] כן? אפשר לנקות את הכל ככה. אז למה צריך את השני? כי אם אתה, תנקה את הכל. נדמה לי שהנקודה היא כזאת. בוא נסתכל רגע על תהליך תשובה. התהליך תשובה שבן אדם עושה תשובה על חטא, אז הראשונים כבר מהרס"ג נדמה לי זה מתחיל, אומרים שזה כרוך בארבעה חלקים, ארבעה שלבים. שלב ראשון זה עזיבת החטא, השלב השני זה החרטה, שלא לעזוב את החטא בלי להתחרט, לא לחטוא, החרטה, קבלה להבא, שלא להמשיך לחטוא, לא לחזור לחטא, ווידוי דברים, מה שנקרא להוציא את זה מהפה. אוקיי, זה ארבעה שלבים של תשובה. עכשיו השאלה מה פירוש להתחרט? בוא נדבר רגע, נתמקד רגע על החרטה. עזיבת החטא בסדר, ביררתי בשבת, הפסקתי לברור בשבת, אבל אני ממשיך לצוד בשבת. הפסקתי לברור. אוקיי, אז אפשר לעזוב את החטא, אפשר לעזוב רק עבירה אחת ולא לעזוב עבירה אחרת, אם כי את כל העבירות מהסוג הזה זה לעזוב אם עברתי כמה פעמים נגיד על בורר בשבת. זאת אומרת, אפשר לחלק את זה בין סוגי עבירות. אבל מה זה נקרא להתחרט על עבירה אחת? להתחרט על עבירה אחת לדעתי אי אפשר. לא קיים דבר כזה. זה לא שאי אפשר כי זה קשה, זה לא מוגדר. אתה מתחרט על זה שצדת בשבת, שביררת בשבת, אוקיי, אז מה אתה מתחרט? שצדת? התחרט על זה שעשית משהו שאסור, שהקדוש ברוך הוא אסר אותו, נכון? אז בזה התחרטת על כל העבירות. על מה אתה מתחרט רק על זה שעברת על רצון השם שלא לברור בשבת, אבל על זה שהוא רוצה שאני לא אצוד אין לי בעיה שצדתי. למה? מה? הרי אם הנקודה היא לא הצידה או הברירה בשבת, הנקודה היא שיש פה מעבר על רצון השם. אז אם באמת הבעיה היא שיש פה מעבר על רצון השם, אז איך אפשר בכלל להתחרט על עבירה אחת? אין דבר כזה להתחרט על עבירה אחת, זה שטות.

[Speaker E] כאילו בשביל ברירה לא היה שווה לי לעבור על רצון השם אבל בשביל צידה כן?

[הרב מיכאל אברהם] אז על מה אתה מתחרט? להתחרט פירושו שאני לא רוצה את זה, אני לא במצב שאני מוכן לעבור על רצון השם. טוב, נחזור לזה קצת נציג את זה בצורה קיצונית בכוונה. לכן כשאני מתחרט בעצם על עבירה מסוימת, שחושבים על זה זה ברור שזאת חרטה על כל העבירות. אין חרטה על מצווה אחת או על חטא אחד, על עבירה אחת או על חלק מהעבירות. חרטה במהותה היא על הכל. אין חרטה חלקית, אין דבר כזה. אם אתה מתחרט חלקית לא התחרטת. לכן התהליך הזה של התשובה של ארבעת השלבים שעושים אותו כאילו על כל תשובה, על כל עבירה סליחה, עושים את ארבעת השלבים, מסמנים וי ועוברים לעבירה הבאה. אין דבר כזה, ברגע שעשיתי אותו על אחת עשיתי אותו על כולן. אז מה כי אם לא עזבתי את שאר העבירות אז באיזה מובן התחרטתי עליהם? התחלתי מהחרטה אבל זה בעצם הכל. כי אם חרטה אמיתית היא חרטה על כל העבירות, אז ברור שאם התחרטתי חרטה אמיתית אז אני גם עוזב את כל העבירות ואני גם מחליט לא לעשות את זה להבא, הרי זה חלק מהחרטה, קשה לנתק את התהליכים האלה זה מזה אם אני עושה את זה אמיתי עד הסוף. אוקיי, לכן בעצם נדמה לי שאין מוצא אלא להגיד כך. למעשה גם כשאתה מסתכל על אדם שמתחרט על מעשה שהוא עשה אפשר להתחרט בהרבה רמות. האדם הוא יצור מורכב, זה לא שהתחרטת או שלא התחרטת. פתאום עובר לי הרהור מסוים, מחירים כמו שאמרת קודם, המחיר הזה באמת לא שווה לי לעשות עבירה. במחיר אחר, ההוא ממש טעים, החזיר ההוא וזה לא, את זה אני ממשיך. בסדר, בן אדם הוא יצור מורכב, זה לא הלוגיקה הפשוטה הזאת של או שהתחרטת ואז אתה עובד השם לגמרי או שלא לא. יש פה מימד מסוים של חרטה אבל הוא לא מלא. זה חייב להיות ככה אחרת אין דבר כזה על עבירה אחת. אם זה המצב אז באמת הרי אתה לא התחרטת באמת. למה הקדוש ברוך הוא בכל זאת מקבל דבר כזה שעשית את זה רק על עבירה אחת? יש פה איזשהו חסד לפנים משורת הדין שהקדוש ברוך הוא אומר אם תעשה את הפרוצדורה הזאת תימחק לך העבירה שעליה עשית את זה. אוקיי. עכשיו אם אתה תעשה שאר עבירות טוב תצטרך לעשות על כל אחת מהן את הפרוצדורה הזאת כדי למחוק אותה. למה? כי האמת היא שלא באמת נפטרת מהעבירה הזאת. בסדר, אבל את זה תעשו לפי הכללים. אתם רוצים לעבוד עם איזשהם כללים מחודשים? בסדר, אם עבדתם לפי הכללים אני מוכן לקבל את זה.

[Speaker A] יש סיפור בחז"ל על מישהו שהיה מקפיד רק על נטילת ידיים בעיקר. זאת אומרת שהוא יכול לחלק בין, למרות שהוא אומר אני לא עושה את כל המצוות אני כן עושה מצווה אחת, אז אני אומר אותו דבר רק בכיוון ההפוך, יכול גם להתחרט רק על מצווה אחת.

[הרב מיכאל אברהם] לא אמרתי, אבל זאת לא יכולה להיות חרטה אמיתית מלאה. זה אמרנו שאדם יצור מורכב, זה יכול לקרות אבל זאת בטוח לא חרטה מלאה. חרטה מלאה פירושו שאתה עוזב את הכל. מה זה חרטה מלאה כזאת שלא נטלתי ידיים? אני לא, אין דבר כזה, זה לא מוגדר בכלל.

[Speaker A] אם זה רק מה שהוא עושה והוא מכל השאר מתעלם אז מה, אם הוא רק עושה נטילת ידיים אז מה שייך להתחרט על שאר הדברים?

[הרב מיכאל אברהם] לא, בהנחה שיש לו עוד עבירות אבל הוא מתחרט רק על זאת.

[Speaker A] כי זה העבירה היחידה שהוא מקפיד עליה, והוא לא מקפיד לא שבת לא שום דבר. למה? לא יודע, זה מה שנכנס לו בראש.

[הרב מיכאל אברהם] מה הוא חושב, שהשאר הקדוש ברוך הוא לא רוצה ממנו? אז אם ככה הוא סתם טועה. אלא מה הוא חושב שהקדוש ברוך הוא רוצה את הכל? אז על מה אתה מתחרט נטילת ידיים? על זה שעברת על רצון השם? אז מה ההבדל בין רצון השם הזה לרצון השם ההוא? אלא מה, זה שלא נטלת ידיים זאת לא החרטה, זה שעברת את רצון השם בזה שלא נטלת ידיים זאת החרטה. חרטה מלאה לא יכולה להיות עבירה אחת, לא יעזור, אין דבר כזה, זה פשוט לא מוגדר. עכשיו אם אני באמת עושה את החרטה עד הסוף, אז בהגדרה זאת חרטה על כל העבירות. תשובה על כל העבירות, נכון? זה ההבדל בין התשובה של המהר"ל, התשובה של השם השם והתשובה של ונקה. המהר"ל אומר שהתשובה של השם השם זאת התשובה על כל העבירות ביחד, וזו של הכמותי, אם התחרטת על העבירה הזאת ואת החרטה באופן לא מלא על עבירה א', ואחר כך על עבירה ב' ועל עבירה ג' עד שהגעת לעבירה שס"ה, כן, שס"ה, התחרטת על כל אחת מאלה את החרטה החלקית הזאת, אתה לא נקי. חרטה אמיתית עושה את הכל ביחד, אבל רק כי היא אמיתית. חרטות הקטנות הן חרטות קטנות שמתקבלות, אבל זה לא באמת ישתנה, אתה לא שינית כיוון בשפה של הרב חיים פרידלנדר. לכן נדמה לי שמה שהמהר"ל מתכוון זה בדיוק אותה חלוקה שראינו קודם. תשובה של השם השם זאת התשובה עליה מדבר הרב חיים פרידלנדר, זאת התשובה הגדולה. אם באמת עשית אותה, שינית כיוון, אתה עכשיו רוצה בטוב, אתה כבר לא יושב על הגדר. מצב כזה זה בהגדרה על כל העבירות. אי אפשר להגדיר את זה כשזה מדבר על עבירה אחת או על חלק מהעבירות, זה בהגדרה על כל העבירות. זה תשובה של השם השם. התשובה של ונקה זה חידוש מאוד גדול. אם אתה לא מצליח לעשות את המהפכה המהותית הזאת, אז התורה או הקדוש ברוך הוא מאפשר לך לעשות תהליך חשבונאי קטנוני יחסי, כל אחד לפי כמה שהוא מצליח לעשות את זה. חרטה טכנית כמעט מן השפה ולחוץ, לא לגמרי, חרטה מסוימת לא עמוקה, אבל אז תעשה עבודה מסודרת, עבירה עבירה. וזה מה שכתוב ונקה לא ינקה, מנקה למי ששב ולא מנקה למי שאינו שב. מה זאת אומרת? לא מי ששב ומי שלא שב אלא על מה ששבת אתה מנוקה, על מה שלא שבת אתה לא מנוקה. לכן לזה המהר"ל מתכוון שזה רק על כמה מהעבירות ולא על כולן. הוא לא מתכוון לבני אדם שעשו תשובה ובני אדם אחרים שלא עשו תשובה, הוא מתכוון על מה ששבת זה מנוקה לך, על מה שלא שבת לא מנוקה לך. בהשם השם לא שייך להגיד דבר כזה, כי בהשם השם אם שבת שבת על הכל, אין משהו שעליו הוא לא ינוקה לך. זאת התשובה הגדולה. לכן התשובה של השם השם והתשובה של ונקה לא ינקה זה אותם שני מנגנונים שעליהם דיברתי קודם, אלה שני סוגי התשובה האלה. ובעצם הנקודה היא אם אני עכשיו ואני אקדיש את זה קצת, בדרך כלל כשמתארים חקירה של הישיבות יש שתי אפשרויות, או שזה את זה או שזה את זה, אפשרות כזאת או אפשרות כזאת. בדרך כלל אחד הדברים שככה מאוד חזקים בדור שלנו זאת האכזבה מהאנליטיות הזאת הבריסקאית הנאיבית שחושבת שבאמת יש שתי אפשרויות, או שאתה פה או שאתה פה. בדרך כלל האמת היא איזשהו שילוב של שתי האפשרויות, בדרך כלל מה שהבריסקאים פחות מוכנים לקבל אבל אנחנו כבר אחרי. חקירה זו כבר דיברנו על זה פעם כשדיברתי על הלמדנות, סשן על הלמדנות אז אני חושב, אז למדתי שלא נכון לוותר על הניתוח הבריסקאי אבל גם לא נכון להיתקע אצלו. זאת אומרת צריך להתחיל ממנו ואז תזה אנטיתזה ואחר כך סינתזה. אז גם כאן נדמה לי שהחקירה הזאת היא חקירה טובה ובאמת אני אמשיך איתה, אבל אני כבר כאן אקדים שההסתכלות הדיכוטומית הזאת, לאור כל מה שהסברתי, שהיא לא נכונה. יש רצף. זאת אומרת, כעומק החרטה, כך רוחבה של התשובה. כמה שאתה מתחרט יותר עמוק, יותר אמיתי, אז הרוחב של התשובה, כן, מספר העבירות או מספר האספקטים בנפש שזה מכסה, יותר רחב. חרטה מלאה מכסה הכל. ואם התחרטת עמוק עד הסוף, אז אז לא צריך לעשות על כל עבירה ועבירה, אז מכסה את הכל. אם אתה עושה את זה חלקי, אז זה כבר חלקי. אז באמת, כעומק החרטה, כך רוחב היריעה של התשובה. וזה בעצם הנקודה. ולכן למעשה, שני הקטבים שאותם תיארתי הם שני הצדדים הקיצוניים של הסקאלה. ברור שבאמצע יש את כל הרצף, זאת אומרת, כעומק החרטה, החרטה זה הפרמטר שמעביר אותנו בין הקוטב של התשובה הגדולה לקוטב של התשובה הקטנה. תשובה קטנה לגמרי במובן הטהור, זה בעצם בלי חרטה בכלל במובן הנפשי. להגיד מילים שאני מתחרט, אבל זה כלום. אוקיי? ברגע שאני כבר מתחיל קצת יותר להיכנס באמת לנבכי הנפש, לנבכי החטא, ולהתחרט באמת נפשית, קצת מתחיל להיכנס, אני כבר באמצע הסקאלה, אני כבר מתחיל להתקדם. וכשאני מגיע לחרטה מלאה, אני כבר נמצא בתשובה הגדולה. אז זה הפרמטר שמזיז אותי על פני הסקאלה. ולכן בעצם יש רצף של תהליכים ולא שניים. אבל כרגע, אני זה אני אחזור בהמשך, אבל כרגע אני מניח שיש שניים. אוקיי? או הקטנה או הגדולה, ובוא ננסה לראות, וחשוב להבין את זה, הבריסקאיות הייתה מאוד חשובה לי.