תינוק שנשבה

יש לי שאלה באמונה שמנסה לחדד את המושג “תינוק שנשבה”.

אנחנו אומרים בקצרה שתינוק שנשבה הוא אדם שלא ידע ולא הייתה לו באמת אפשרות להבין את חומרת העבירה, ולכן אי אפשר לדון אותו כאדם שבחר במודע למרוד בקב”ה.

אבל אני תוהה: האם במובן מסוים כמעט כל אדם שעובר עבירה הוא בעצם “תינוק שנשבה”?

הרי ברור שאם היינו מנטרלים לחלוטין את כל ההשפעות שהאדם חשוף אליהן, כמו היצר, החברה, החינוך, הסביבה והתאוות, ומעמידים אותו כביכול ישירות מול הקב”ה, עם הבנה מלאה וברורה של משמעות המעשה ושל ההשלכות שלו, קשה להניח שהוא היה בוחר לעבור על רצון ה’.

אז אם אדם כן עבר עבירה, אפשר לומר שהוא עשה זאת כתוצאה מכל אותן השפעות, ובמידה מסוימת הוא לא היה מודע באופן מלא לעומק הבחירה ולמשמעות שלה.

השאלה שלי היא איפה עובר הגבול: מה מבדיל בין אדם רגיל שעובר עבירה, שלכאורה גם הוא מושפע ולא פועל מתוך מודעות מוחלטת, לבין “תינוק שנשבה” שעליו אנחנו אומרים שאין לו את אותה מידת אחריות?

כלומר, האם עצם העובדה שהאדם מושפע מהסביבה ומהיצר אינה הופכת במידה מסוימת כל חוטא ל”תינוק שנשבה”, ואם לא, מהו בדיוק ההבדל?