למהותן של הלכות תשובה ברמבם – שיעור 3 – הרב מיכאל אברהם

[הרב מיכאל אברהם] טוב, בשתי הפעמים הקודמות התחלתי עם דיון בשאלה אם יש מצווה לעשות תשובה. ראינו את שיטת הרמב\"ם, שכנראה אין מצווה אבל יש חובה. הסברתי מכמה זוויות מה יכול להיות ההיגיון שבעניין הזה, ואמרתי שבעצם במהותה לא שייכת, לא שייך, לא שייך לצוות אדם לעשות תשובה בגלל שבאופן עקרוני תשובה פירושו לחזור להיות בוחר, וכמו שאי אפשר לצוות על בן אדם להיות בוחר, אי אפשר לצוות על בן אדם להיות בעל תשובה. ראינו שלכן גם הסתירה שהמנחת חינוך מציע מציג בין הרמב\"ם בספר המצוות ליד החזקה לא קיימת. בספר המצוות הרמב\"ם מונה את המצוות שהתורה מצווה אותנו לעשות, ועל תשובה אין ציווי בתורה. \"ושבת עד ה' אלוהיך\" הרמב\"ם כותב בפרק ז' מהלכות תשובה שזה הבטחה או נבואה של התורה לעתיד, ולכן זה לא לא יכול להופיע במניין המצוות לשיטת הרמב\"ם. כי שיטתו שמה שלא מה שאין עליו פסוק מצווה לא נכלל במניין המצוות, אפילו דרשות, סברות, הלכה למשה מסיני, מה שאתם רוצים. אבל ביד החזקה אנחנו כוללים את כל מה שחייבים לעשות, ואם צריך לעשות תשובה אז ביד החזקה תופיע גם החובה לעשות תשובה. בגלל ש כמו שיש מצוות דרבנן או מצוות שיוצאות מדרשה או מה שלא יהיה, כל מה שאנחנו צריכים לעשות מופיע שם, לכן מופיע שמה גם החובה לעשות תשובה. למה באמת צריך לעשות תשובה? אז כמו שאמרתי קודם, כי קודם כול זה יוצא מסברה פשוטה, מעצם העובדה שיש לך אפשרות להתנקות אז מסתבר שמצופה ממך לעשות שימוש באפשרות הזאת. ולכן עד כדי כך שהמשך חכמה למשל טען, נדמה לי שהזכרתי את זה, שהוא אמר שזה גם ההסבר למה הרמב\"ם לא מונה את מצוות תשובה, כי כבר נכללת בתוך עצם הציוויים של התורה לעשות כך ולא לעשות אחרת. אז מי שעבר על העבירות האלה, מעצם העובדה שהם מוגדרות כעבירות, למה צריך להוסיף עכשיו עוד משהו שצריך לעזוב אותן או לא לעשות אותן? אוקיי? זה כנראה לא נכון לדעתי, אבל זה על זה אני אדבר עוד בהמשך. בכל מקרה, אבל לפחות במובן הזה שיש פה סברה פשוטה שצריך לעשות תשובה, זה אני כן מסכים. זה שזה לא זה לא מספיק בשביל שהציווי יהיה מיותר, וזה זה אני לא מקבל את מה שהוא אמר, ואני אסביר בהמשך למה. אז זה לגבי הסבר שיטת הרמב\"ם. הרמב\"ן אומר שיש מצווה לעשות תשובה, כן, פרשת השבוע, שיש מצווה לעשות תשובה כי \"המצווה הזאת לא נפלאת היא ולא רחוקה\", אז הרמב\"ן אומר שהמצווה הזאת זה בעצם מצוות תשובה. בהתחלה הוא אומר זה כל התורה, אחרי זה הוא אומר אבל יותר נכון שזה מצוות תשובה. ובשיעור הקודם דיברתי על ה הבאתי עוד דוגמאות בשיעור הראשון, כן? למה, על מצוות כאלה שאנחנו צריכים לעשות, אבל אין אין עליהם ציווי: תיקון המידות ו דיברנו על יישוב ארץ ישראל, למרות שזה לא שייך לפה, \"קדושים תהיו\", כל מיני דברים כאלה,

[Speaker B] תלמוד תורה, כן.

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו, בשיעור הקודם התחלתי לדבר על שתי דרכי תשובה, ואמרתי שבעצם הלכות תשובה לרמב\"ם הן הלכות מאוד חריגות בנוף הזה של קובצי ההלכה של הרמב\"ם. זה הרבה מאוד אגדות, מעט מאוד מזה עוסק בתשובה בכלל. יש שמה ארבעה פרקים ועוד פרק ז' עם כל מיני פסוקים ומדרשים בשבח התשובה, וזהו. פרק ה'-ו' זה על בחירה, פרק ח' הדיון זה כל מיני נושאים מחשבתיים, אבל זה לא קשור בכלל לא להלכה וגם לא להלכות תשובה. והשאלה מה מה פשרו של המבנה המוזר הזה של הלכות תשובה ברמב\"ם? אז אמרתי שאני חושב שבכל מצווה או בכל פרשה הלכתית בתורה אנחנו יכולים להבחין בין הממד ההלכתי הפורמלי, שבו מגדירים את המותר ואת האסור ואת החובה, לבין הממד המחשבתי שמנסה להסביר למה מותר, אסור וחובה לעשות כל מיני דברים. בהלכות תשובה אני חושב שיש יחס שונה בין הממד ההלכתי לממד המחשבתי. זה לא באמת שני צדדים של אותה מטבע כמו שאנחנו מכירים בהקשרים אחרים, אלא זה זה שני ערוצים מקבילים לעשיית תשובה. שתי צורות להסתכל על פעולת התשובה, אבל זה אבל זה פעולות תשובה שונות. זה לא שתי זוויות להסתכל על פעולת התשובה, מחשבתית והלכתית, לא. זה שתי זוויות שונות בגלל שיש פה שתי פעולות תשובה שונות. פעולת תשובה אחת, והבאתי כל מיני מקורות, אני לא אחזור עכשיו על כל המקורות האלה, פעולת תשובה אחת היא פעולה הלכתית, פורמלית, יש לה ארבעה שלבים: עזיבת החטא, חרטה, קבלה להבא ווידוי. וזה נידון כמו כל נושא הלכתי: מה מעכב, לפי איזה סדר, מה וכן הלאה. זה התשובה הקטנה אפשר לקרוא לה, התשובה הפורמלית, הטכנית. ויש את התשובה הגדולה שבה אדם פשוט הופך להיות מישהו אחר, מתהפך, משתנה. לכן בתשובה הגדולה, מה שקראתי, התשובה השנייה, שם אין כללים הלכתיים מה כן מעכב ומה לא מעכב ואיזה סדר, לא צריך בכלל את כל הפרטים האלה שמוזכרים בהקשר של התשובה הקטנה, הם יוצאים ממילא, אבל לא צריך אותם. כי ברגע שהשתנית אז אתה בעל תשובה, זה ברור. פרטים הלכתיים צריך רק בערוץ הזה שאתה הולך על המסלול הפורמלי ההלכתי, אז אומר לו: טוב, אם אתה הולך על המסלול הזה, זה מה שאתה צריך לעשות. אבל אם אתה בעל תשובה אמיתי לא צריך להגיד לך כלום, בעל תשובה אמיתי, אז אתה בעל תשובה, אין פה אין פה עם מה לשחק. ואמרתי שזה התחלתי את המהלך הזה בשתי פרשנויות למה זה צדיק, בינוני ורשע, אם זה ספירת מצוות ועבירות, כמו שסובר העמק ברכה, או שזה מה הכיוון הרוחני הבסיסי שלך: חיובי, כיוון שלילי, או ששני תאומים בבטנך, כן, פוסח על שתי הסעיפים, שזה הבינוני. ומזה יוצא בעצם כל הסיפור: לפי המהלך השני, התשובה זה להפוך את הכיוון הרוחני שלך לכיוון חיובי; לפי המהלך הראשון, תשובה פירושה למחוק חטאים, פשוט לסמן וי על כל מיני חטאים שמחקתי אותם, ולכן הסברתי למה רק תשובה מועילה בעשרת ימי תשובה ולא לעשות עוד מצוות וכן הלאה, ראינו כל מיני השלכות של העניין הזה. ראינו גם במהר\"ל שהוא כותב במפורש שיש שתי דרכי תשובה שנלמדות או מונהגות על ידי שני שמות שונים ברשימת מידותיו של הקדוש ברוך הוא: \"ה' ה'\", \"אני ה' לפני שיחטא ואחרי שיחטא וישוב\", זה התשובה הגדולה, ו\"ונקה\", כן, \"מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים\", זה התשובה הקטנה. אחרת, למה צריך שתי מידות שעוסקות בתשובה ברשימת מידותיו של הקדוש ברוך הוא? אמרתי שההבדל הוא לא, כן, המהר\"ל אומר שהתשובה הקטנה זה תשובה על חלק מהעבירות, והתשובה הגדולה זה התשובה על כל העבירות. אמרתי אם ההבדל היה רק כמותי, תעשה את התשובה הקטנה כמה פעמים וזה יכסה את כל העבירות, זה לא יכול להיות רק הבדל כמותי. אז אמרתי שההבדל הוא הבדל איכותי, זה לא הבדל כמותי. אם אתה מתחרט עד הסוף על עבירה מסוימת, החרטה הזאת לא יכולה להיות רק על העבירה הזאת. אם אתה מתחרט באמת, אז אתה מתחרט על עצם העובדה שעברת על הציווי האלוקי. זה לא משנה אם זה היה בורר או לא כיבדת הורים או חיללת שבת או, לא יודע מה, אכלת מאכלות אסורות. זה בכלל לא משנה מה המעשה שאותו עשית, חרטה עמוקה, חרטה אמיתית, זאת חרטה על עצם העובדה שפעלת נגד הציווי. לכן במהותה, חרטה כזאת היא חרטה על כל העבירות. אין חרטה אמיתית על חלק מהעבירות, פשוט לא מוגדר מושגית. אם זה על חלק מהעבירות זה לא חרטה אמיתית, אוקיי? ולכן החרטה על כל המצוות שהמהר\"ל מדבר עליה, זה בעצם התשובה הגדולה כפי שאני הזכרתי קודם. והתשובה הקטנה זה בעצם לעבור עבירה עבירה, לסמן וי, ויש, הקדוש ברוך הוא עשה איתנו חסד שגם זה מתקבל, וזה מצליח למחוק לנו עבירות. אבל אז כל עבירה שעברת עברת, \"מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים\", מה ששבת שבת, מה שלא לא. זה נאמר רק על ה\"ונקה\", לא על ה\"ה' ה'\". \"אני ה' לפני שיחטא ואחרי שיחטא וישוב\", אחרי שיחטא וישוב הכל נמחק, לא לאינם שבים ולא לאינם שבים, כי אם שבת באמת אז אין עבירות שעליהם שבת ועבירות שעליהם לא שבת. חרטה אמיתית זה חרטה על הכל. אז לכן אני חושב שהכוונה של המהר\"ל זה בעצם לשני המכניזמים האלה של התשובה. והבאתי לזה כל מיני ראיות לעניין הזה שהתשובה הגדולה לא צריכה את כל הפרטים, למשל מי שמקדש אישה \"על מנת שאני צדיק\", אז למרות שהוא לא ידוע כצדיק, היא ספק מקודשת. למה? שמא הרהר תשובה. ואם הוא הרהר תשובה אז מה? איפה חרטה, קבלה, וידוי בפה, עזיבת החטא וכולי, על כל העבירות שהוא עשה? על כל אחת לסמן וי עם כל ארבע? כל זה הוא אמר תוך כדי שהוא אמר \"הרי את מקודשת לי\"? את כל זה הוא עשה שמה? ברור שלא. ודוגמה אחרת זה, כן, רבי אלעזר בן דורדיא, שתוך שעה, \"יש קונה עולמו בשעה אחת\", שגם כן הוא עבר כל העבירות שבעולם, ופתאום בכה בכה ונתכפר, \"רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא\". איפה כל השלבים הפורמליים שנדרשים בתהליך התשובה? הוא לא עשה אותם. אז די ברור ששמה מדובר על מי שבאמת ובתמים שב. אם הוא באמת ובתמים שב, אז אנחנו לא מתחשבנים איתו האם היה את הווידוי בפה, לא היה וידוי בפה, האם עברת על כל העבירות, לא, זה לא רלוונטי. אתה התהפכת, אתה עכשיו בכיוון חיובי, אתה מתחרט לגמרי על זה שאתה פעלת נגד הציווי, אז הכל, אז אתה כבר משהו אחר. עכשיו, אני רוצה להמשיך, זה, עד כאן הגענו. עכשיו אני רוצה להמשיך ולעבור על החסד שיש בתשובה, ושוב פעם אני אבחין פה בין שני מנגנוני התשובה האלה. אני משתף פה. רגע. והרי הוא. אז ה\"מסילת ישרים\" בסוף פרק ד' כותב ככה: \"ואם תאמר, אם כן, מידת הרחמים למה היא עומדת, כיוון שעל כל פנים צריך לדקדק בדין על כל דבר? התשובה, ודאי מידת הרחמים היא קיומו של עולם, שלא היה עומד זולתו כלל וכלל\", כן, זה רש\"י בתחילת ה… בראשית שמה, שהקדוש ברוך הוא רצה לברוא את העולם במידת הדין וראה שזה לא עובד, אז שיתף איתה את מידת הרחמים, \"ואף על פי כן, אין מידת הדין לוקה. וזה, כי לפי שורת הדין ממש, היה ראוי שהחוטא ייענש מיד, תכף לחטאו, בלי המתנה כלל. וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף, כראוי למי שממרה פי הבורא יתברך שמו. ושלא יהיה תיקון לחטא כלל, כי הנה באמת, איך יתקן האדם את אשר עיוות, והחטא כבר נעשה? הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות?\", מה שקרה קרה, אתה לא יכול לשכתב את ההיסטוריה, \"אמנם, מידת הרחמים היא הנותנת הפך השלושה דברים שזכרנו, דהיינו, שייתן זמן לחוטא ולא ייכחד מן הארץ מיד כשחטא\", מחכים קצת, \"ושהעונש עצמו לא יהיה עד לכלה\", כאילו, לחסל אותו, אוקיי? \"ושהתשובה תינתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה\", למרות שהמעשה כבר נעשה, אבל עכשיו אתה מתחרט, הרצון שלך הופך להיות רצון חיובי, ואנחנו לפנים משורת הדין מחשיבים את זה כאילו שלא חטאת, לא אנחנו, הקדוש ברוך הוא, אוקיי? \"דהיינו, שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו, ומתבונן על רעתו, ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש, שהוא מתנחם לגמרי, והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא היה נעשה הדבר ההוא, ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר, ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה עקירת הדבר מרצונו יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב: 'וסר עוונך וחטאתך תכופר', שהעוון סר ממש מהמציאות ונאקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע. וזה חסד ודאי, שאינה משורת הדין\". משורת הדין לא היה אמור לוותר לבני אדם על מה שכבר קרה, אבל זה חסד מיוחד. הוא אמנם פותח בזה שהוא אומר שעל כל פנים, כן, הוא אומר ש\"ואף על פי כן אין מידת הדין לוקה\". זה לא ברור איך הוא הסביר, זאת אומרת, בסדר, יש פה חסד, למה אין מידת הדין לוקה? זה אומר כי כנראה, זאת אומרת, ברור שום חטא לא נשאר ללא תגובה. נכון, מאפשרים לך לשוב, אחרי ששבת הכל בסדר, אבל זה לא שמוותרים לך וזהו, לא מוותרים לך סתם, אז הוא אומר זה חסד, אבל מידת הדין לא לוקה. זאת אומרת, יש פה איזשהו שילוב בין המידת הדין לבין החסד. בכל מקרה, מה שהוא בעצם טוען זה שהתשובה זה חסד מיוחד שהקדוש ברוך הוא עושה איתנו, זה לא היה אמור לעבוד, כן, לא לא לא היה אמור להועיל לנו המנגנון של התשובה. עכשיו, כן.

[Speaker B] הנה, במקרה של רצח, רוצח, הבן אדם שרצח, נו? מה התשובה שלו שווה?

[הרב מיכאל אברהם] מה, מה זאת אומרת מה היא שווה? למי היא… ואם הוא בירר בשבת, מה התשובה שלו שווה? מה? ואם הוא בירר בשבת?

[Speaker B] לא, זה כאילו היחסים שלו מול הקדוש ברוך הוא. בסדר.

[הרב מיכאל אברהם] פה אתה עושה

[Speaker B] משהו למישהו אחר, הרגת אותו.

[הרב מיכאל אברהם] מה בסדר, גם פה ביררת.

[Speaker B] אפילו לא מקרה שהוא יכול להתחרט.

[הרב מיכאל אברהם] גם פה ביררת, אז מה? ביררת. מה תעשה? זה כבר קרה.

[Speaker B] לא, לקיחת חיים זה כמו בורר?

[הרב מיכאל אברהם] לא אמרתי שזה כמו בורר, זה אותו רעיון. יותר חמור, אז מה? זה אותו רעיון. משהו קרה, ובכל זאת אתה יכול לעשות תשובה. נזק פה… גם פה יש נזק, אתה לא רואה אותו בעיניים, אז מה? ונזק של נפש של בן אדם. אז מה? מה מה מה ההבדל? זה נזק וזה נזק.

[Speaker D] אז זה יותר

[הרב מיכאל אברהם] חמור, פחות חמור, אז מה? מה זה משנה? ברמה העקרונית זה באמת לא היה אמור להתכפר, ויש חסד, לפנים משורת הדין, זה כן מתכפר. למה? הדין הוא עקר? גם הוא בירר, אז מה? מה זה משנה אם זה כלפי בני אדם או כלפי שמיים? זה שכלפי בני אדם צריך גם לפייס את חבירו, בסדר, אבל אם אתה רצחת, הוא כבר לא יוכל לפייס. אין פה אז אז אז לכן, הטענה שלו בעצם שזה חסד מיוחד, אז רב אלחנן בקובץ מאמרים, אלחנן וסרמן, כן? בקובץ מאמרים, מאמר התשובה, הוא מקשה על המסילת ישרים הזה מהגמרא בקידושין. רבי שמעון בן יוחאי אומר: אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה, איבד את הראשונות, שנאמר \"צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו\". ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו שוב רשעו, שנאמר \"ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו שובו מרשעו\". ונהוי כמחצה עוונות ומחצה זכויות? למה למה מוחקים לו את העבר? העבר יישאר במקומו, ומה שהוא עושה מכאן והלאה יישאר במקומו, שיהיה מחצה על מחצה? אמר רש לקיש: בתוהה על הראשונות. זאת אומרת, יש אחד שמשנה דרכו, לטוב או למוטב, משנה דרכו, אבל מה שהיה היה, ומכאן והלאה הוא משתנה. ויש מישהו שמתחרט על מה שהיה. עכשיו, אם מכאן והלאה הוא ממשיך, אבל הוא לא מתחרט על מה שהיה, זה באמת יישאר מחצה על מחצה. אבל אם הוא מתחרט על מה שהיה, אז הוא איבד את זכויותיו ואת או את חובותיו, אם הוא חזר בתשובה או חזר בשאלה, כן? אז הוא איבד את מה שהיה בעבר, לטוב או למוטב. אז זה הגמרא אומרת. שואל רב אלחנן: אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא מטה כלפי חסד. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא הולך לפנים משורת הדין להיטיב, לא הולך לפנים משורת הדין להרע, נכון? להרע זה על פי שורת הדין, אתה תחטוף מה שמגיע לך, אתה לא תחטוף מעבר למה שמגיע לך. שכר או הטבה, זה הקדוש ברוך הוא עושה גם לפנים משורת הדין. זה אומר עכשיו אם המסילת ישרים צודק, שבעצם החרטה לא הייתה אמורה להועיל מן הדין, וזה חסד מיוחד שהקדוש ברוך הוא עשה איתנו, שעקירת הרצון זה כעקירת המעשה, אנחנו מוחקים את ההיסטוריה, את מה שקרה, אז זה היה אמור להוביל רק לבעל תשובה, להועיל רק לבעל תשובה, אבל לא לבעל שאלה. אם אני עכשיו צדיק והתחרטתי על מה שעשיתי, אז אתה אומר מן הדין חרטה לא משנה את מה שהיה, נכון? אז מה רק לפנים משורת הדין? מבין, בבעל תשובה, לפנים משורת הדין מוחקים לי את ה את החטאים, אבל ב אבל בבעל בבעל עבירה, לא יודע איך לקרוא לזה, אם מישהו יוצא בשאלה, אז אם הוא מתחרט על מה שהוא עשה, למה שימחקו לו את הדברים הטובים שהוא עשה לפנים משורת הדין? זה לפנים משורת הדין להרע, מבין? אז איך אז הגמרא הזאתי נגד המסילת ישרים, ככה הוא טוען. נו, נראה אם אתם ישיבה בחורים או לא. מה אתם אומרים על השאלה הזאת? אני ישיבה בחור, אני נפלתי בשאלה הזאת. ישיבה בחורים נופלים פה, אבל בעלי בתים טובים מיד רואים שזה לא שאלה.

[Speaker D] לא, לא,

[הרב מיכאל אברהם] סייג טוב גם על מעשה הרשע הזה, למה שימחק מה שהיה? תחשבו רגע, אני מגיע, פעם ישבתי בשיעור, אני אמרתי את הדבר הזה, ישב איזה מישהו בשיעור, אמר לי: לא מבין. אמר לי: נגיד אני מגיע ל, אני כבר לא זוכר אם זה הדוגמה שלו או שאני הבאתי, אבל זה זה היה רוח דברים. אתה הולך למנהל הבנק, אתה אומר לו: תראה, הבנק הזה הוא בנק נהדר, באמת קאנטרי בנק, כמו שאומרים הגששים, אוקיי? אז אני, יש לי 10,000 שקל בחשבון, אני נותן אותו לעובדי הבנק, תקנו לכם מסטיק בזוקה לכולם, אוקיי? לטובת העובדים. טוב, מנהל הבנק לוחץ ידיים, אומר לו: שכוייח, תודה רבה, הכל בסדר, להתראות. פעם הבאה מגיע מישהו אחר, אומר למנהל הבנק: תשמע מנהל הבנק, החבר'ה שלך באמת נהדרים, יש לי מינוס 10,000 שקל בבנק, אני נותן לכם את זה, תקנו לכם עם זה מה שאתם רוצים, כאות הוקרה לפועלכם. גם שמה הוא ילחץ לו את הידיים, יגיד לו: שכוייח, וזהו, הכל בסדר? אתה יכול למחול על על על על יתרה חיובית שיש לך, נכון? אתה לא יכול למחול על יתרה שלילית, נכון?

[Speaker E] נכון? אז מה?

[הרב מיכאל אברהם] לכן הוא יכול למחול. זה לא לפנים משורת הדין, זה שורת הדין. מה רב אלחנן שאל? רב אלחנן שאל, אם החרטה על העבר היא לפנים משורת הדין, אז מה זה מועיל צדיק שמורד באחרונה ותוהה על הראשונות? מה זה מועיל לו לוותר על ה על מה שהוא עשה? כי לוותר על דברים חיוביים שעשית זה לא לפנים משורת הדין, זה שורת הדין. אתה יכול למחול על יתרת זכות שיש לך. לכן זה מועיל. אבל בעל תשובה, הוא רוצה למחול על המינוס שלו בבנק. זה לא עובד לפנים משורת הדין. זה סליחה, בשורת הדין. זה לפנים משורת הדין יכול לעבוד.

[Speaker E] שמנהל

[הרב מיכאל אברהם] הבנק מוכן לקבל ממך את המינוס, זה לפנים משורת הדין. הופה, אתם ישיבה בחורים קשים אפילו. קשה מאוד איתכם. כן, זהו. צריך להתאפס. חשבתי שפה כמה בעלי בתים למסעדה. בקיצור, מה שאני רוצה לומר זה ככה, אם אתה תגיד שאתה בעל תשובה, בסדר? אם אתה בעל תשובה, יש לך יתרת זכות, סליחה, יש לך יתרת חובה. אוקיי? עכשיו אתה מתחרט על יתרת החובה, אתה רוצה למחול למחוק את יתרת החובה, אתה יכול? אתה לא יכול למחוק יתרת חובה, נכון? לכן מן הדין זה לא יכול לעבוד. הקדוש ברוך הוא לפנים משורת הדין מאפשר לנו בכל זאת לעשות את זה, מוחק לנו את יתרת החובה, בסדר? עכשיו, עכשיו הפוך, צדיק שתוהה על הראשונות, שמורד באחרונה, אוקיי? הוא, יש לו יתרת זכות, נכון? עכשיו הוא רוצה למחול על יתרת הזכות, הוא מוותר, לא צדיק. צדיק רוצה ל…

[Speaker E] למחול על ה על המעשים הטובים? הוא חוזר בשאלה.

[הרב מיכאל אברהם] תוהה על הראשונות זה כן, חוזר בשאלה. עכשיו הוא רוצה למחוק את יתרת החובה, את יתרת הזכות שיש לו. אין בעיה, זה שלך. יתרת זכות שלך, אתה רוצה למחוק, שיהיה לך לבריאות. אז זה מועיל בשורת הדין, לא לפנים משורת הדין, זה ודאי מועיל. כמו שאני יכול לתת לך 100 שקל שיש לי בחשבון, לא יכול לתת לך מינוס 100 שקל שיש לי בחשבון, אלא אם כן אתה מוכן לקבל לפנים משורת הדין. ואני לא יכול לתת לך את זה ביוזמתי בגלל החלטה שלי, נכון? אז איזה מן קושיא זאת? עכשיו המסילת ישרים שהוא אומר על בעל תשובה שבעל תשובה לא יכול להועיל מן הדין אלא רק לפנים משורת הדין, אז תאמר לו, \"אז למה לכיוון השלילי זה כן עובד?\" לכיוון השלילי זה עובד בגלל שמחיקת יתרת זכות היא עובדת מן הדין, לא לפנים משורת הדין, לכן זה עובד.

[Speaker D] מה ההבדל? מה זה למחוק?

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו הנרצח חוזר לחיים?

[Speaker D] הנרצח חוזר לחיים?

[הרב מיכאל אברהם] נרצח חוזר לחיים? שואל. הוא מתחרט, בסדר גמור, אז זה אומר שהוא לא,

[Speaker D] מה זה קשור מתחרט על הזכויות?

[הרב מיכאל אברהם] הוא מתחרט על המעשים שהוא עשה. הוא לא יכול לשנות את המעשים שהוא עשה. כל מה שהוא יכול זה לוותר על הבונוס שנותנים לו. עכשיו, השאלה אם זה בונוס חיובי או בונוס שלילי. אוקיי?

[Speaker B] למה

[הרב מיכאל אברהם] הישיבה בחורים בכל זאת מתקשים בעניין הזה? טוב, אז צריך להגיד משהו בכיוון שלך. והטענה היא כנראה, שהבונוסים שאתה מקבל, אי אפשר לנתק אותם מה מה שקרה במציאות. ואם במציאות קרה משהו, התוצאה היא הבונוסים שקיבלת, ולכן אם אי אפשר לשנות את המציאות ולשכתב את ההיסטוריה, אז אי אפשר לשנות אותה לא לטובה ולא לשלילה. אם אנחנו מדברים רק על יתרה בבנק, אז בסדר, רק על הבונוסים, אז יש הבדל. אבל אם הבונוסים האלה רק משקפים דברים שקורים במציאות, הנזקים שעשיתי או תוצאות טובות שעשיתי במציאות, אז זה באמת אותו דבר. אם אי אפשר לשנות את מה שקרה במציאות, אז אי אפשר לשנות את זה לא לפה ולא לשם. טוב, אפשר לומר שיש להקשות בדוחק. בדרך כלל אומרים יש ליישב בדוחק, אין להקשות בדוחק. אבל בסדר, אז זה זאת השאלה.

[Speaker B] אין בעיה, זכותו. שוהק שהקדוש ברוך הוא, הוא לפנים משורת הדין, לא רוצה לקבל.

[הרב מיכאל אברהם] מוכן לקבל את הדברים החיוביים שלך, לפנים משורת הדין?

[Speaker B] כן. לא מוכן לקבל את ה-1,000 שקל שלך? אם המנהל הבנק היה מוכן לקבל את

[הרב מיכאל אברהם] ה-1,000 שקל שלך, היית אומר שהוא

[Speaker B] עושה את זה לפנים משורת הדין?

[הרב מיכאל אברהם] אם אם הייתה מדיניות שלא מקבלים מה זה מדיניות? הוא יכול לא לקבל. אבל הוא החליט כן לקבל את ה-1,000 שקל שנתת לו. זה לפנים משורת הדין? מה זה קשור עכשיו? הוא יכול לא לקבל, בסדר? הוא יכול. עכשיו אני שואל, הוא החליט כן לקבל את ה-1,000 שקל, אתה קורא לזה לפנים משורת הדין? תן לי עכשיו מכונית מרצדס חדשה מתנה, בסדר? אני מוכן לקבל את זה. עשיתי את זה לפנים משורת הדין? הייתי מוכן… הרי יכולתי לא לקבל, נכון? נו, אז זה לפנים משורת הדין? אפשר להגיד. אפשר להגיד הרבה דברים. אפשר להגיד, אבל לא נכון להגיד.

[Speaker B] אתה לא

[הרב מיכאל אברהם] חייב לקבל כלום.

[Speaker B] אתה

[הרב מיכאל אברהם] לא חייב לקבל כלום, אבל

[Speaker B] זה לא לפנים משורת הדין.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אז אתה יכול לשחק עם המילים ולהגיד. אמרתי, להגיד אפשר מה שרוצים. זה לא נכון. זה לא בקיצור, הטענה היא ש אז זה זה מה שרב אלחנן וסרמן הקשה את זה לחפץ חיים. מה? הוא הקשה את זה לחפץ חיים, הרי הוא תלמיד של החפץ חיים. הוא הקשה את זה לחפץ חיים, הוא קיבל מהחפץ חיים זו תשובה מאהבה, זו תשובה מיראה, הוא עשה שם כל מיני חילוקים. הוא בעצמו משתמש בזה כיוון אחר. הוא רוצה לטעון שבכל, גם מביא מהרמח\"ל בדרך השם, שבכל מצווה ועבירה יש שני אספקטים. יש אספקט אחד זה התוצאה הבעייתית או החיובית של המצווה או של העבירה,

[Speaker D] והאספקט

[הרב מיכאל אברהם] השני זה אי-הציות או הציות. אוקיי? נגיד אם אני שומר שבת, אז קודם כל יש את התועלת שיש בזה שהאדם שומר שבת, תועלת רוחנית כזו או אחרת, וב' יש את ההיענות לציווי של הקדוש ברוך הוא. זה כשלעצמו דבר בעל ערך. אם אני מחלל שבת, אז יש פה את התוצאה הבעייתית של חילול שבת, ויש פה גם את המרידה כנגד הציווי של הקדוש ברוך הוא. זה שני דברים. אז הוא אומר שיש לו כל מיני נפקא מינות שם: חשב לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה. מי שחשב לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, אז מבחינת האי-ציות יש פה בעיה, הוא לא מציית לציווי של הקדוש ברוך הוא. בפועל התוצאות הרעות לא יהיו כי הוא אכל טלה, לא חזיר. אוקיי? אז יש פה רק את הממד הסובייקטיבי, אין פה את הממד האובייקטיבי. ומה זה ההפך מזה? חשב לאכול טלה ועלה בידו חזיר, שזה מה שנקרא שוגג. נכון? אז בשוגג מה קורה בשוגג? אין את המרידה כנגד הציווי, אבל יש את העבירה, את פעולת העבירה עצמה, אובייקטיבית יש. אז זה שני הצדדים של אותה מטבע. בכל אופן, אבל לענייננו, אז הוא בעצם רוצה לטעון שמשורת הדין זה שעקירת הרצון עוקרת את הממד הסובייקטיבי. זאת אומרת, אם אני פעם הייתי רשע, כן? אני לא שמעתי לציוויו של הקדוש ברוך הוא, ועכשיו חזרתי בתשובה ונהייתי צדיק, אין שום סיבה להתייחס לרשעות שלי מאז. זה כבר לא קיים, אני עכשיו צדיק. אז זה מן הדין. זאת אומרת, השיפוט של הגברא יכול להשתנות עם החרטה מן הדין, אבל למחוק את המעשה זה לפנים משורת הדין. זאת אומרת, כי המעשה הוא מעשה, אתה לא יכול למחוק אותו. אוקיי? זה הטענה שלו, ולכן הוא אומר שבבעל תשובה אז עקירת הרצון היא כעקירת המעשה, זאת אומרת עקירת הרצון כשלעצמה מבחינת הגברא זה מן הדין. מה שזה גם נחשב כעקירת המעשה זה לפנים משורת הדין. אבל בצד השלילי, עם הרשע הזה ש שטועה על, זאת אומרת הצדיק שתוהה על הראשונות, שמה באמת נעקר הרצון, המעשים נשארים. רק הרצון שלו נעקר, זאת אומרת, לכן גם שכר הוא לא יקבל כי זה לא, הוא כבר לא האדם שמגיע לו השכר על המעשים הטובים שנעשו שם, הוא כבר אדם אחר. אבל זה נשאר באמת, ככה הוא רוצה לטעון.

[Speaker B] אם בן אדם יש לו רצון לקיים, אומר חלק מהמצוות אני עושה, חלק לא, מבחירה שלי. אני אומר אני מקדש את השבת, אבל אני רואה כדורגל, לא יודע. נו? אז אתה יכול להגיד אוקיי, אבל ברצון הוא בסדר מבחינת שמירת שבת?

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא לא בסדר. מה זאת אומרת? הוא רצון חלקי, אז הוא בסדר חלקי.

[Speaker B] השאלה אם זה נחשב כאילו שמבטל את כל ה…

[הרב מיכאל אברהם] זה נחשב חלק כן וחלק לא. מקבל שכר על מה שמגיע לו, יקבל עונש על מה שמגיע לו. למה צריך להחליט שזה או הכל או כלום? למה אתה…

[Speaker B] לא, כי כאילו זה משחק צבוע כאילו.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה משחק? זה לא משחק צבוע. הוא חושב שזה הוא רוצה לעשות וזה הוא לא רוצה לעשות. ראית? מה זה צבוע? זאת ההחלטה שלו. דווקא מאוד ישר, תחת ההחלטה שלו זה מה שהוא עושה. אתה בסדר, הוא מה הוא יקבל?

[Speaker B] אתה לא תגיד אוקיי, אתה אם קיבלת, אז תקבל הכל.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, הוא לא בסדר, אוקיי, על זה הוא יקבל. אבל על זה שהוא כן מקבל את מה שהוא מקבל, למה שלא יקבל על זה שכר? מה הבעיה? בסדר מהבחינה הזאת, והוא לא בסדר מהבחינה הזאת. בסדר. טוב, בכל אופן הטענה זה ש זאת אומרת שמה, אולי שאלת את זה, אני חושב שבגברא אתה צודק. זאת אומרת, כי זה שהוא עושה משהו שהוא מצווה זה לא באמת היענות לציווי, כי אם זה היה היענות לציווי הוא היה עושה הכל, גם על זה הוא מצווה. אז למה הוא מחליט לעשות את זה ולא את זה? כנראה שאין לו באמת מחויבות לציווי. אבל את התועלת החיובית של המעשה, מה שהוא עשה הוא עשה, מה שהוא לא עשה הוא לא עשה. אז גם פה אני חושב שאתה יכול ליישם את זה על פי אותה אבחנה של רבי אלחנן. בכל אופן, אז אני רוצה לטעון שבעצם אפשר אפשר לחלק את זה ביחס לתשובה הגדולה ולתשובה הקטנה. בוא נחשוב רגע כשה כשהצדיק תוהה על הראשונות, יוצא בשאלה ותוהה על הראשונות, למה זה דומה? לתשובה גדולה או לתשובה קטנה? זה שאלה, זה לא תשובה, אבל לשאלה גדולה או לקטנה? גדולה, נכון?

[Speaker D] זה

[הרב מיכאל אברהם] ברור שהוא לא עשה פעולה פורמלית: חרטה, עזיבת המצוות, קבלה להבא לא לעשות יותר מצוות, ווידוי. הוא באמת ובתמים מתחרט על מה שהוא עשה, הוא השתנה. נכון? הרי ברור שזה התהליך הגדול, לא התהליך הפורמלי הקטן, נכון? התהליך הגדול מועיל מן הדין. אם אתה השתנית, אתה השתנית, מה יש לבוא אליך בטענות על דברים שהיו או לתת לך שכר על דברים שהיו? היום אתה מישהו אחר, אתה בן אדם אחר, השתנית, אוקיי? אז זה מן הדין, זה לא לפנים משורת הדין. ולכן התוהה על הראשונות באמת הופך להיות רשע, הוא איבד את הזכויות שמה, כי הוא מישהו אחר. הזכויות ההן שייכות למישהו שכבר לא קיים. נכון, את הזכויות שלו הוא לא יקבל עליהם, כי זה לא הוא. לא לו מגיעות הזכויות על זה. הוא לא יקבל את הזכויות על המעשים האלה, הם שם המעשים, אבל אבל הוא לא הבן אדם שמגיעות לו זכויות על המעשים האלה. הוא בן אדם אחר, הוא השתנה. מה יש לתת שכר על מצוות לבן אדם שהוא רשע? הוא עכשיו אומר לך: אני לא מעניין אותי כל המצוות האלה. הוא גם תוהה על הראשונות, הרי. אבל לא מעניין אותי, מה, תיתן לו שכר בכוח על המצוות שהוא עשה? לא, זה מן הדין. אוקיי? נכון, גם בבעל תשובה, בתשובה גדולה, זה מן הדין, זה לא לפנים משורת הדין. וכאן באמת אני שומר על הסימטריה בין רשע לבין צדיק. וזאת סימטריה אמיתית, כי אצל רשע אין דבר כזה תשובה קטנה. אצל צדיק שמרד ותוהה על הראשונות, זה תמיד ש… שאלה, כן? גדולה, ולא קטנה. רק בצד של התשובה יש תשובה גדולה ותשובה קטנה. בצד של שאלה אין דבר כזה שאלה קטנה, זה תמיד גדולה, אוקיי? לכן שם זה עובד מן הדין. בתשובה, תלוי על מה מדובר: בתשובה קטנה זה לפנים משורת הדין, זה לא היה אמור לעבוד, בתשובה גדולה זה מן הדין. נכון, אמרתי…

[Speaker E] נכון, אבל לא מגיע לו עליהם עונש.

[הרב מיכאל אברהם] הוא אדם אחר, עכשיו הוא צדיק. מה, תעניש צדיק על משהו שמישהו אחר בפאזה אחרת עשה? אני אני אשאל אותך שאלה: מישהו חטא כלפיך, בסדר? כאדם, לא הקדוש ברוך הוא.

[Speaker E] בדין, מציאות?

[הרב מיכאל אברהם] בוודאי, בוודאי, הנה, אני אשאל אותך…

[Speaker E] בוודאי, בוודאי.

[הרב מיכאל אברהם] אני אשאל אותך

[Speaker E] עכשיו

[הרב מיכאל אברהם] שאלה, אותך, לא בית דין, בסדר? מישהו חטא כלפיך, אוקיי? ועכשיו אתה נגיד שאתה יודע מה בליבו והכל שקוף, אליהו הנביא בא וסיפר לך, הבחור התהפך לחלוטין, הוא מתחרט על זה, הוא כבר אדם אחר לגמרי. שואל אותך עכשיו, אתה, האם אתה סולח לו?

[Speaker E] אתה

[הרב מיכאל אברהם] כאדם, לא הקדוש ברוך הוא, לא כלום. נראה לי ברור שכן.

[Speaker E] בסדר, אבל סתם להתעקש איתו?

[הרב מיכאל אברהם] מה אתה רוצה? הוא מה, תעניש אותו על דברים שהוא כבר עשה בכלל בפאזה… הכל בלתי הפיך. עוד פעם אתם חוזרים לרצח. כל דבר שבן אדם עושה הוא בלתי הפיך. כל דבר שבן אדם עושה הוא בלתי הפיך. רצח הוא נורא, חמור, לא חשוב, אבל מהותית זה אותו דבר, מה ההבדל? ברור, מה זאת אומרת? הרי בן אדם הוא בן אדם אחר, מה אתה רוצה ממנו? הוא באמת ובתמים השתנה. מה שקורה, אגב, בבית דין של מטה, אני כבר לא אספיק להגיע לזה, אבל בבית דין של מטה לדעתי זה גם מועיל, כמו שאמרתי לך קודם. שיטה מקובלת בעולמי שזה לא מועיל, אבל ההסבר המקובל לשיטה הזו זה בגלל שאנחנו לא יכולים לדעת מה בליבו, כי אנחנו בני אדם, לא הקדוש ברוך הוא.

[Speaker E] אבל

[הרב מיכאל אברהם] אם היינו יכולים לדעת, זה ההנחה פה, אם היינו יכולים לדעת, זה היה מועיל גם בבית דין של מטה. כל הנקודה זה שלא מועיל. אני טוען שזה מועיל בפועל, למעשה זה מועיל, לא רק שאנחנו לא יכולים לדעת, אלא למעשה זה מועיל. ויש לי ראיות לזה, אבל זה נושא לשיעורים בפני עצמם. הא? אתה יכול להגיד שזה לפנים משורת הדין באופן עקרוני, אבל אתה יכול להגיד שזה לפנים משורת הדין גם, לא יודע. אבל אני שואל אם היית סולח מן הדין, לא משורת הדין, לפנים משורת הדין. בסדר? השאלה אם אתה עשית את זה לפנים משורת הדין או משורת הדין. אפשר לסלוח גם לפנים משורת הדין. אני רק טוען שאם באמת אתה אתה יודע בוודאות שהבן אדם באמת השתנה, הגיע לך אליהו הנביא וסיפר לך, אתה הרי לא יכול לדעת, אוקיי? אתה באמת, זה באמת בן אדם אחר. אז למה שאני לא אסלח לו? מה זאת אומרת, מה יש לי להתעקש איתו על דברים שהוא עשה בפאזה אחרת לגמרי, זה כבר בכלל לא הוא. הא? לא, זה לדעתי לטענתי זאת שורת הדין. אתה רוצה נקמה, תתגבר. נקמה זה לא רגש חיובי, תתגבר. להתגבר על נקמה זה לא לפנים משורת הדין, יש איסור: \"לא תיקום ולא תיטור\". אז לכן אני טוען שהתשובה הגדולה והשאלה הגדולה, זה מועיל מעיקר הדין. מה שמועיל לפנים משורת הדין זו התשובה הקטנה, כי בתשובה קטנה זה לא השתנית, אתה אותו בן אדם, עשית איזשהו תהליך טכני, בסדר, אז הקדוש ברוך הוא מוכן לקבל את זה, וזה לפנים משורת הדין. בן אדם למשל לא בטוח שיקבל דבר כזה, סביר להניח שלא יקבל. אבל גם אם הוא יקבל, אנחנו נגיד: טוב, הוא באמת צדיק מיוחד אם הוא מקבל תשובה כזאת, כי זה לא משהו שאתה מצפה מכל אדם לקבל. עכשיו, ששם את התשובה הקודמת, כל אדם נורמלי הייתי מצפה ממנו לקבל את זה. נכון, ואם לא, אז זה סתם בעיה פסיכולוגית, זאת אומרת הוא לא יכול להתגבר, אבל ברמה הערכית ברור שכן, אתה צריך לסלוח. מה מה אתה רוצה, זה כבר בן אדם אחר. מה?

[Speaker D] אני לא חושב.

[הרב מיכאל אברהם] צריך להיות מלאך בגלל שאנחנו לא באמת רואים שהוא השתנה. אם היית רואה מול העיניים כמה הוא השתנה, אז שמע, סתם, אני נזכר עכשיו במשהו, ראיתי פעם סרט של איזה אם שכולה, הבן שלה נהרג באיזה פיגוע בגבעה הצרפתית נדמה לי, עכשיו… שם בטרמפיאדה. נהרג שם גם איזה קצין אחד שהכרתי אותו, חובב, משהו. והיא פעילת שלום כזאת ושמאלנית, ו… בקיצור, משא ומתן עם פלסטינים וכולי. היא עשתה סרט על ועדות הפיוס והאמת בדרום אפריקה. מכירים את הדבר הזה? תופעה מדהימה. חובה לדעתי לראות את הסרט הזה. אה? זה טוטו, דזמונד טוטו, יותר מאשר מנדלה. דזמונד טוטו. כן.

[Speaker B] מה

[הרב מיכאל אברהם] שקרה שם, הרי היה אפרטהייד ארוך שנים. התעללו בשחורים בצורה מטורפת ממש, אוקיי? באיזשהו שלב התהפך. נלסון מנדלה נהיה נשיא דרום אפריקה, התהפך. היה שם חשש מאוד כבד לנקמה, ונקמה שמאוד אפשר להבין אותה, אוקיי? דזמונד טוטו שהיה הבישוף הראשי של דרום אפריקה, גם מעמד מאוד חשוב כמו כמו מנדלה, הוא הכריז שלא מתנקמים, ועושים ועדות מקומיות שהוא קרא להם ועדת הפיוס ועדות הפיוס והאמת. וזה עובד ככה: אם הבן אדם, קצין משטרה לבן או לא יודע מה, פקיד לבן, כל מיני אנשים שעשו מעשים בעייתיים, באים לפני הוועדה ומביעים חרטה אמיתית מול הוועדה, הם יוצאים כפי שהם. אולי מקבלים קצת עבודות לתועלת הציבור או משהו כזה, אבל זהו, לא עושים להם שום דבר. ושוב עוד פעם, אין לי שום ראיה שהחרטה הזאת אמיתית, יכול להיות שהם עושים את זה כדי להימלט מעונש, לא משנה, אבל זאת המדיניות. עכשיו, זה לא ייאמן. ציפו שם למרחץ דמים. ציפו שם ממש לטבח אחרי שהדבר הזה קרה. אגב, דו-צדדי, כי ללבנים עדיין היה את ה יותר כוח, למרות שהשלטון עבר לשחורים. זאת אומרת, היה שם היה יכול להיות אסון מה שקרה שמה, ודזמונד טוטו הפך את כל הסיפור הזה לפרוצדורה של מחילה. זה רוח נוצרית מאוד. אצלנו זה לא יכול לעבוד. אצלנו זה יהודים מול מוסלמים. לא, אמיתי. ובתרבות של יהודים מול מוסלמים זה לא יכול לעבוד, זה יכול לעבוד רק אצל נוצרים, לדעתי. ולכן זה הטעות שלה בסרט, כי היא רצתה לייבא את זה לכאן. אה? יכול להיות, אני לא יודע. אני חושב שבכלל אצל נוצרים זה זה יותר זה חלק מהאתוס הנוצרי.

[Speaker B] לא, הם לא רוצים לשאת את הנטל של הכעס, הם

[הרב מיכאל אברהם] יורים לו בראש ופורקים את הכעס.

[Speaker B] לא, הוא מחכה לירות לו בראש.

[הרב מיכאל אברהם] אתה לא אומר, זה לא פגיעה שאדם, מישהו העליב אותך ברחוב. מדובר על רדיפות של חיים, הרגו אנשים, התעללו בהם עשרות שנים. זה לא זה לא איזה פגיעה כזאת… אוקיי, לרצות כאומה זה באמת צעד שאני חושב שראוי להרבה מאוד הרבה מאוד הערכה. כן, אוקיי. אוקיי, לא, גם דרום אפריקה היום לא נראית הרבה יותר טוב.

[Speaker E] אבל אבל אני אומר, אבל… על מה הוא נענש?

[הרב מיכאל אברהם] מה הוא נענש, דוד? אה? מה הוא נענש, דוד?

[Speaker E] אבשלום, אבל מה, אז?

[הרב מיכאל אברהם] מי אמר שזה חטא על מה שהוא עשה? מי אמר לך? לא יודע.

[Speaker E] לא יודע

[הרב מיכאל אברהם] פרשנים, אני לא אני לא רואה למה למה אתה מכריח…

[Speaker E] זה לא

[הרב מיכאל אברהם] עונש, זה מה שהיה שם.

[Speaker E] השאלה היא השאלה היא מה מה מה פשרה של אותה כניעה?

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, עד כמה היא הייתה…

[Speaker E] אין לי

[הרב מיכאל אברהם] מושג, תראה, אני לא מתעסק בתנ\"ך ולא בכדי, כי עם התנ\"ך אפשר לעשות כמעט מה שרוצים. אז אני לא לא חושב שאני יכול להביא ראיות משם למשהו. אבל אני אומר, באופן כללי אני חושב שזו סברה פשוטה, שמי שעושה תשובה אמיתית ואתה יודע שהוא עשה תשובה אמיתית, זה מן הדין מגיע לו מחילה. זה לא… והקב\"ה יכול לדעת מה בליבו של אדם. אנחנו לא יכולים לדעת, אז לכן אצלנו זה יותר יותר בעייתי. בכל מקרה, אז זאת זאת בעצם הטענה שלי. אלא מאי? שאם זה כך, אז בעצם יוצא שהחסד המיוחד שהקב\"ה עשה עם התשובה זה עם התשובה הקטנה. תשובה גדולה אין חסד, זה מן הדין מתקבל. אוקיי? ועכשיו, קודם כול, ה\"מסילת ישרים\" עצמו מדבר על התשובה הגדולה, לא הקטנה, כשהוא מדבר על זה שזה חסד. נכון, הוא אומר: \"עקירת הרצון היא כעקירת המעשה\", זה מישהו שהתחרט התחרט באמת. וגם הוא אומר: הרי הוא עשה את המעשה, איך אפשר לעקור אותו? הרי הוא לא אומר שבגלל שלא התחרטת באמת, לא, אפילו התחרטת באמת, המעשה הרי נעשה! נעשה. זאת אומרת, לא נראה שהוא מדבר על התשובה הקטנה. ובאופן כללי, גם בהרבה מקומות אנחנו רואים שתשובה זה איזשהו חסד מיוחד, בהרבה מקומות זה כתוב, תשובה זה חסד מיוחד, ולא סביר שהם מדברים רק על התשובה הקטנה. אז כנראה, גם בתשובה הגדולה יש משהו שהוא לפנים משורת הדין, והשאלה היא מה זה. כאן אני רוצה לטעון ככה, זה כן בשערי תשובה, מישהו הזכיר את זה בשיעור הקודם. אה?

[Speaker E] חזר בתשובה, יש שיר כזה של אריק איינשטיין.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, בכל אופן, אז בשערי תשובה הוא כותב ככה: \"ודע כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו, יכבד עליו מאד עונשו בכל יום, כי הוא יודע כי יצא הקצף עליו, ויש לו מנוס לנוס שמה, והמנוס הוא התשובה, והוא עומד במרדו, והינו ברעתו, ובידו לצאת מתוך ההפכה, ולא יגור מפני האף והחימה, על כן רעתו רבה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על הענין הזה\", קהלת רבה, \"משל לכת של ליסטים, שכבשם המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעבורו, ונשאר אחד מהם. בא שר בית הסוהר, וראה מחתרת חתורה, והאיש ההוא עודנו עצור, ויך אותו במטהו. אמר לו, קשה יום, הלא המחתרת חתורה לפניך, ואיך לא מיהרת הימלט על נפשך?\" כן? זה מזכיר לי שהיינו במדרשיה לפני איזה חודשיים וחצי, אז אז כל החבר'ה ברחו להתנחלויות, שנות ה-70 העליזות, אמצע שנות ה-70. כל החבר'ה ברחו להתנחלויות, והיה איזה אחד או שניים שנשארו, שלא ברחו עם עם המחזור שלהם, איזה שנה שנתיים מעלינו. הרב יוגל הגיע שמה לפנימיה, אומר להם: מה, כולם בורחים ואתם נשארים? מה מה זה? כלומניקים אתם. כן, למרות שהוא כאילו היה אמור לרדוף אחרינו ולא לאפשר לנו את זה. כן. אז אז גם פה, כן, בא אליו שר בית הסוהר, אומר: המחתרת חתורה לפניך, איך לא ברחת? כן? זאת אומרת, למרות ששר בית הסוהר אמור לדאוג לזה שלא יברחו. טוב, בכל אופן, אז מה זה זה איזשהו משל למושג התשובה. מה מה מה הרעיון בעצם במושג התשובה? אומר: יש לך מחתרת חתורה, איך אתה לא עושה בה שימוש? מה הנמשל? יש לך מושג של תשובה, נכון? החסד של, איך אתה לא עושה בזה שימוש? אבל החסד המיוחד של הקדוש ברוך הוא זה שהוא חתר את המחתרת הזאת שאנחנו יכולים לברוח. שימו לב, זה תפיסה אחרת ממה שאמרתי קודם. התפיסה שאמרתי קודם, זה מה החסד המיוחד בתשובה הקטנה שדיברנו עליה? שהיא מתקבלת, נכון? שהיא מתקבלת. החסד הגדול בתשובה הגדולה זה לא שהיא מתקבלת, זה שהיא מתקבלת זה מן הדין. אם עשית תשובה גדולה, מן הדין אתה מתקבל. החסד הוא שבכלל יש מכניזם כזה. אחרי שכבר יש מכניזם כזה, אם עשית בו שימוש, מן הדין מגיעה לך סליחה. אבל החסד שפה יש זה עצם העובדה שיש פה מחתרת חתורה. למה? מה מה הרעיון פה? אז בוא אני אנסה להסביר את זה קצת יותר. הרמב\"ם, בתחילת פרק שני, כותב ככה: \"איזו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה\". כן? הוא בעצם עבר על משהו, הגיע לסיטואציה חדשה, אותו אותה סיטואציה עצמה ולא נכשל, כן? בגלל התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח, לא מסיבות צדדיות, אלא מעצם העובדה שהוא חזר בתשובה. \"כיצד? הרי שבא על אשה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו, ובמדינה שעבר בה\", כן, כל הנסיבות אותו דבר, \"ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. והוא ששלמה אמר: וזכור את בוראיך בימי בחורותיך. ואם לא שב אלא בימי זקנותו, ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אף על פי שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו, ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו, ועשה תשובה ביום אחד, ביום מיתתו\", סליחה, \"ומת בתשובתו, כל עוונותיו נמחלים, שנאמר: עד אשר לא\". תחשך השמש והאור והירח וכולי. אתם שמים לב שפה כתוב \"זהו בעל תשובה גמורה\", רואים? ופה כתוב \"בעל תשובה הוא\". מה ההבדל? הראשון בעצם השתנה. נכון? הראשון נמצא באותה סיטואציה עצמה, הכול אותו דבר והוא מתנהג אחרת. בודדנו את המשתנה ששונה בין שתי הסיטואציות, כי כל השאר אותו דבר. מה שונה? ששם הוא היה רשע ועכשיו הוא הפך לצדיק. אם כל שאר הנסיבות הן אותו דבר, זה אומר שהוא בעל תשובה אמיתי. אז הוא בעל תשובה גמורה. בסדר? זה מן הדין שתשובתו מתקבלת. יש אחד שהוא עשה תשובה, כבר לא זה כבר לא בכוחו, זה כבר לא זה, זה כבר לא חוכמה גדולה, בסדר, אבל גם זה מתקבל. זה מקביל יותר לתשובה הקטנה. עשית פה את הפרוצדורה, אבל לא באמת השתנית מתי שיכולת להשתנות, ולכן זאת לא תשובה גמורה, אתה בעל תשובה, אבל לא תשובה גמורה. יש פחד יצחק, אז הוא על פורים, הוא מדבר שם, רבי יצחק הוטנר, כן? הוא מדבר שם על על \"עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי\". מה מה הרעיון להשתכר כדי לא להבדיל בין המן לבין מרדכי? כל עבודת היום זה כן לעשות את ההבחנה בין המן לבין מרדכי. מה מה מה פשר העניין הזה? אז הוא אומר: משל לדבר המשנה ביומא מדברת על שני השעירים. היא אומרת שהם צריכים להיות שווים בקומה, במשקל, בדמים, בהכול. זה לא מעכב, אבל אבל לכתחילה הם צריכים להיות שווים לגמרי. למה הם צריכים להיות שווים לגמרי? יש כעומק ההשוואה כן עומק ההבדלה. זאת אומרת, אם שני השעירים שווים לגמרי, אחד נכנס לפני ולפנים ואחד יוצא לעזאזל, אז אתה לא יכול לתלות את זה בשום פרמטר חיצוני שהוא יותר טוב, יותר משובח, יותר כזה, יותר גבוה, יותר נמוך, יותר שמן, שום דבר, הם בדיוק אותו דבר, הם עולים אותו דבר, הם נראים אותו דבר, הכול בדיוק אותו דבר. אז מה ההבדל? ההבדל הוא שבהגרלה זה עלה להשם וזה עלה לעזאזל, זה הכול. ואתה צריך לעשות השוואה מלאה של כל שאר הפרמטרים, כן? לבודד פרמטרים, כמו שעושים בניסוי מדעי. אתה צריך לעשות השוואה מלאה של שאר הפרמטרים כדי לחדד בקונטרסט, כן? את את ההבדל שנשאר. וההגרלה שם זה כמובן משל לבחירה שלהם. זה בוחר בטוב וזה בוחר ברע. כן? ולכן צריך להשוות את שני השעירים, ואותו דבר ארור המן וברוך מרדכי. כן? בספרי הילדים תמיד מציירים את המן בתור משהו כזה דוחה, מגעיל, כזה עם פרצוף מרושע, נכון? ומרדכי זה מלאך. זה טעות חינוכית! זה טעות חינוכית בגלל שאנשים חושבים שההבדל בין מרדכי לבין עשו זה בתכונות המולדות שלהם, הם פשוט כאלה. יעקב הוא נולד מלאך והוא נולד בהמה, אוקיי? לא! הם נולדו אותו דבר, הם בחרו אחרת. ולכן אתה צריך לצייר אותם אותו דבר בדיוק. שווים בקומה, במשקל, בדמים, אבל זה בחר ככה וזה בחר ככה, זה ההבדל ביניהם. יעקב ועשו, אגב, יש מהלך שלם עם יעקב ועשו, הם בעצם הם נולדו והתחלפו וכולי, וברחם כתוב במדרש חז\"ל, רש\"י מביא את זה, שברחם לא ידעו מי יהיה הצדיק ומי יהיה הרשע, זאת לא הוחלט. זה לא שעשו היה רשע מרחם ויעקב היה צדיק מרחם. יש מדרשים אחרים שהוא רצה לצאת בבתי עבודה זרה והוא לא, אבל אבל לא כתוב מי רצה לצאת, מי רצה לצאת פה ומי רצה לצאת פה. בכל מקרה, יש מדרש שאומר שלא יודעים מי הוא מי. יותר חזק, יותר יפה זה כבר שאלה איך אתה מצייר אותו, אבל הוא ג'ינג'י. אז בכל אופן, אז אבל אבל אבל בסופו של דבר ההבדל בין יעקב לבין עשו זה לא בתכונות המולדות שלהם, זה בשאלה במה הם בחרו. ולכן העיקרון אומר תצייר אותם אותו דבר בספרי הילדים, ותראה שזה בחר ברע וזה בחר בטוב. זה ההבדל ביניהם, לא זה שהוא היה מכוער ומגעיל ודוחה וההוא עם פרצוף מאיר ומלאך, אוקיי? זה פשוט… אז אומר: כעומק ההשוואה, כן עומק ההבדלה. אתה צריך להשוות שני דברים כדי לעשות את ההבדלה. גם פה, אומר הרמב\"ם, אותו דבר: איך אתה יודע שבן אדם הוא בעל תשובה? אם הוא נמצא באותה סיטואציה בדיוק, כל הנסיבות הן אותו דבר כמו הנסיבות הקודמות, מה נשאר? ששמה הוא היה רע ופה הוא בחר להיות טוב, זה הכול. הבחירה שלו זה ההבדל. אבל אם הנסיבות שונות, אז יכול להיות שההבדל הוא בגלל שינוי בנסיבות, לא בגלל שהוא עשה תשובה. ואז זה בסך הכול אינדיקציה לזה שהבן אדם באמת הפך למשהו אחר, שהוא בעל תשובה אמיתי. אז הנסיבות הן הדרך להבחין בדבר הזה, ליצור את הקונטרסט הזה. וזה מה שהרמב\"ם כותב בהלכה ד', שלוש הלכות אחר כך: \"מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כוחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו, ומשנה שמו, כלומר: אני אחר, ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים, ומשנה מעשיו כולם לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עוון, מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח\". זאת אומרת, אינני אותו האיש, אני אדם אחר.

[Speaker B] רגע הרב, בקשר לאישה, סתם ניקח את זה כדוגמה, אז אם הוא מחליט עכשיו שהוא פורש מהאישה הזו, לא יודע, עובר למדינה אחרת, חזר בתשובה?

[הרב מיכאל אברהם] כן, הוא חזר בתשובה. ותשובה אבל למה תשובה?

[Speaker B] כי הוא לא העמיד את עצמו עוד פעם ב… ברח מהניסוי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה בדיוק, רגע, זה שאלה מעניינת כשלעצמה, אולי אני אעיר עליה משהו אם כבר שאלת, באופן עקרוני, הוא בעל תשובה ברגע שהוא הפך לאדם אחר. עכשיו, הרמב\"ם בסעיף א' מציע ניסוי. איך תדע שאתה בן אדם אחר? בהלכה ד' הוא מתאר איך נהיים בן אדם אחר. לא איך אני מבחין האם נהיית או לא נהיית בן אדם אחר, אלא איך איך אתה עושה את העבודה הזאת. בסדר? זה לא אותו דבר.

[Speaker B] לא, בשביל עצמי, האם אני צריך לבחון את עצמי?

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, לא, זו שאלה אחרת. לכן אני אומר, לא, זו שאלה אחרת. בהלכה א' הוא מדבר על ניסוי של איך אני בוחן את היותי… רגע, את היותי בן אדם אחר. בהלכה ד' הוא מדבר על השאלה איך אתה צריך להפוך לבן אדם אחר. עכשיו, לגבי הניסוי עצמו, הנושאי כלים של הרמב\"ם, יש ב\"שפת אמת\" למשל ועוד, שואלים: הרי אדם לא אמור להכניס את עצמו לניסיון. מה, אתה צריך להיכנס לאיזשהו מקום ולהתגרות וזה, ולראות האם אתה… זה יכול להיות כרוך באיסורים, ההתגרות עצמה, ואולי תוכרע באיסורים. אז יש כאלה שרוצים לטעון שכן. שכחלק מתהליך התשובה מותר לך ואפילו ראוי להכניס את עצמך לניסיון כדי ש… שזה חלק מתהליך התשובה. אבל התפיסה המקובלת ברמב\"ם היא שלא, זה לא ככה. זה ניסוי היפותטי, זה לא שאתה באמת צריך לעשות את זה. אתה צריך להגיע למצב שגם אם תהיה באותן נסיבות ולא… ותעמוד בפני אותם פיתויים, לא תחטא. זה לא שאתה צריך עכשיו לעשות את הניסוי הזה בפועל. אוקיי? לכן הלכה ד' היא המעשית, הלכה א' זה רק אינדיקציה איך איך אנחנו יכולים להגדיר שהוא השתנה באופן כזה שגם אם תיאורטית הוא היה מגיע לאותו מקום, או מעשית, על כורחו, לא משנה מה, אבל הוא לא צריך להכניס את עצמו בכוונה לסיטואציה. אבל אם הוא יכנס לאותה סיטואציה, כן? מה ש… מה שכתוב \"עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם\". נכון? זה, איזו היא תשובה גמורה? ככה הרמב\"ם אומר, עוד פעם תשובה גמורה, שימו לב. \"עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם\". נו, אז מה, כולנו חוזרים לזה החטא אחרי שנה. כולנו נמצאים באותו מצב עוד שנה. מה? אז המפרשים כולם קופצים על הרמב\"ם. אומרים: עד שיעיד עליו יודע תעלומות באותו רגע. באותו רגע אני נמצא במצב שבמצב הזה אני לא אשוב לחטא. לא תמיד מחזיק מעמד להישאר במצב הזה, ואחרי זה יכול להיות שאני נופל. אז זה לא חשוב, זה עתידי. כששואלים אותי: אבל מה מצבך כרגע? מצבי כרגע הוא כזה שכרגע אני לא הייתי חוטא. זה נקרא \"שלא ישוב לזה החטא לעולם\". זה לא נבואה לעתיד מה יקרה בפועל, זה ניסוי מחשבתי. במצבך הנוכחי אתה לא תגיע לחטא, אז זה תשובה גמורה. זה מה שהרמב\"ם אומר, זה בעל תשובה גמור, זוכרים? זו התשובה הגדולה. באופן עקרוני ברמב\"ם, באופן אני חושב די עקבי, כשהוא מדבר על התשובה הגדולה הוא מדבר בעל תשובה גמור. כשהוא מדבר על תשובה קטנה, הוא אומר \"זה בעל תשובה\", \"איזהו בעל תשובה\". אז ב… יש פרקים שונים שמוקדשים לתשובה הגדולה ולתשובה הקטנה. איפה שהוא מגדיר את ה… את הפעולות שנדרשות זה התשובה הקטנה, איפה שהוא מדבר על התשובה במובן… כן? הנה פה, אתם רואים, הוא לא מדבר פה הלכתית. מה, גולה ומשנה את שמו ו… זה לא שיש חיוב הלכתי לשנות את שמו. הוא אומר לך איך להצליח לעשות תשובה גדולה, לא לא את הפרטים ההלכתיים הטכניים. עכשיו אני רוצה להבין, להשתמש בזה כדי להבין משהו יותר, יותר יסודי. דיברנו קודם שיש חסד בעצם קיומה של המחתרת, בעצם האפשרות לעשות תשובה. בתשובה הקטנה החסד הוא שהתשובה מתקבלת, כי הרי לא השתנית באמת. הקדוש ברוך הוא לפנים משורת הדין מקבל את תשובתך. בתשובה הגדולה, אם עשית אותה, מן הדין התשובה מתקבלת. אז מה החסד? זה שאתה בכלל יכול לעשות את זה. למה? מה מה הבעיה פה? אז בואו נראה רגע מה הבעיה פה. דיברנו על זה שהתשובה הגדולה זה להתהפך ובעצם לשנות כיוון רוחני, להפוך לאדם אחר, אני אינני אותו אדם. עכשיו, אתם צריכים להבין, הדבר הזה הוא פרדוקסלי ברמה הלוגית. לא שזה קשה פסיכולוגית, ברור שזה קשה פסיכולוגית, זה לא קושי פסיכולוגי, זה בלתי אפשרי לוגית. למה זה בלתי אפשרי לוגית? אז אם נניח שאתה, כן, ניקח כן, חמור נקודתי, כמו שאומרים הפיזיקאים, כן? שרוצים להבין איך פועל חמור, מתחילים עם חמור נקודתי, אוקיי? אז אז בוא נתחיל עם toy model, מה שנקרא, כן? מודל צעצוע. אז נגיד שיש בן אדם שיש לו עיקרון אחד בעולמו שמנחה אותו בהתנהגותו, והעיקרון הזה הוא מקסימום שכר, מינימום עונש. עין תחת עין? מינימום עונש. בסדר? זה זה הקריטריון, זהו. אין לו שום ערך אחר בעולמו חוץ מזה, אוקיי? הוא רוצה עולם הבאה עם מינימום עונש מקסימום שכר, צדיק יסוד עולם. אין סעיף במשנה ברורה שהוא לא מחמיר לפי כל השיטות ואין, האיש היסטרי, אוקיי? או סי די. אבל הכל בשביל מקסימום שכר מינימום עונש. אוקיי? עכשיו, אתם רוצים לשכנע אותו להתחיל לעבוד לשמה. הרמב\"ם בפרק י' בהלכות תשובה מדבר על זה שזה לא צריך לעשות את זה לתקוות השכר וליראת העונש, אלא לעשות את האמת מפני שהוא אמת. אוקיי? בוא ננסה לשכנע אותו לעבוד לשמה. איך אנחנו עושים את זה? שכר גבוה. כן. שאם תעבוד לשמה תקבל שכר גבוה, נכון? מה מה אתם יכולים? הרי אתם צריכים לדבר איתו לשיטתו, נכון? אם אנחנו באים לשכנע אותו, אני לא יכול לספר לו את שיטתי, זה לא עוזר. אני צריך להסביר לו למה לשיטתו הוא צריך להתנהל אחרת, נכון? אבל לשיטתו הוא לא צריך להתנהל אחרת. זו שיטתו! מה אתה רוצה שאני אעשה איתו? עכשיו תבינו, כן, זה מזכיר לי יש אה יש סיפור על אדם הכהן ש שהוא רצה לעשות תשובה על ערש דווי. אדם הכהן, כדי להפריך את מאמר חז\"ל שרשעים אפילו על פתחו של גיהנום לא עושים תשובה. ואתה אתה, עכשיו אתם מבינים, אי אפשר לעשות תשובה כזאת. זאת אומרת כי זה לא תשובה. זאת אומרת זה זה בדיוק הבעיה. אז יש פה איזה שהוא פלונטר, זאת אומרת אתה לא תחשבו עכשיו כשהבן אדם ינסה לשכנע את עצמו, לא אני אשכנע אותו, בן אדם ישכנע את, איך הוא אמור עכשיו לשנות את עצמו ולהפוך מעובד ללא לשמה, לשכר ועונש, לעובד לשמה? איך אפשר לעשות את זה? ממה נפשך? אני אתאר את זה בצורה יותר, ממה נפשך. אם הוא הגיע למסקנה שצריך לעבוד לשמה, אז הוא לא צריך לשנות את עצמו, הוא כבר השתנה, הוא כבר שם. נכון? אבל אם הוא נמצא עדיין בסיטואציה שבה האידיאולוגיה שלו זה מקסימום שכר מינימום עונש, אז אז מה פירוש ש הוא ישנה, מי ישנה את מי? זאת אומרת, הרי הוא מאמין בזה. למה שעכשיו יאמץ איזשהו ערך אחר אם הוא לא חושב שהוא נכון? ואם הוא כן חושב שהוא נכון, אז הוא כבר אימץ אותו. הוא לא צריך לשנות כלום, הוא כבר שם. אם

[Speaker B] אם פתאום הרב שלו בא ואומר לו \"מה? אתה צריך לשפר את זה, לעשות דברים לשמה.\" והוא מה הוא חושב?

[הרב מיכאל אברהם] שזה שיפור או לא שיפור?

[Speaker B] לא, חושב שזה לא נכון. אז רגע, אבל נניח בגלל שהוא מחזיק ברב שלו, הרב אומר לו \"עכשיו תעשה את כל המצוות שהשכר שלהם הכי נמוך.

[הרב מיכאל אברהם] אל תעשה מצוות\" זה לא זה לא משנה, כל עוד לא אז לא, אז הוא לא עשה תשובה.

[Speaker B] אז

[הרב מיכאל אברהם] זה כמו אדם הכהן, אז הוא לא עשה תשובה, כי הוא לא מאמין בזה.

[Speaker B] אבל הוא לאט לאט התאמן.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה לאט? זה לא להתאמן, זה בדיוק הנקודה. אני לא מדבר על הקושי הפסיכולוגי. אני מדבר פה על בעיה לוגית. כשאתה תחשבו, כשאני עושה שינוי כשאני עושה שינוי בעצ, הרי תהליך התשובה לא,

[Speaker B] אבל אבל אם מישהו יגיד לו

[הרב מיכאל אברהם] מישהו יגיד לו, אז מה? אבל הוא צריך להחליט בסוף לקבל את זה. עכשיו, אם הוא מקבל את זה, אז הוא כבר השתנה. אז הוא לא צריך להשתנות, הוא כבר הוא כבר השתנה.

[Speaker B] איך א אני אומר מה קשר אני אני אסביר.

[הרב מיכאל אברהם] כשאתה כשאתה רוצה לעשות כשאתה דורש מבן אדם לעשות, רגע רגע, כשאתה, לא, זה לא יכול להיות, כשאתה רוצה, כשאתה דורש מבן אדם לעשות תשובה, אתה דורש ממנו שני דברים: א. לעבור למצב אחר, כן? וב. לעשות את זה באופן יזום כדי להשתפר, נכון? זה לא שקרה לי, פתאום נהייתי אחר, זה לא תשובה. תשובה, רגע רגע רגע, תשובה פירושו שאני עושה תהליך יזום, נכון? שמטרתו להגיע למצב יותר טוב. עכשיו אני שואל, אותו אחד שעושה את התהליך היזום, הוא כבר חושב שהמצב ההוא יותר טוב, נכון? כי אחרת הוא לא היה עושה את התהליך. הרי אם הוא חושב שהמצב ההוא יותר טוב, אז הוא כבר שם, הוא לא צריך לעשות את התהליך. והשאלה איך זה קרה מראש? איך קרה המצב שבו פתאום הוא חושב שהמצב ההוא יותר טוב? זה כנראה קרה מעצמו, לא באופן יזום. אז זה לא, עזוב את הרב שלו עכשיו, אני מדבר עכשיו איך זה קרה לו? אם הדבר הזה קרה לו בגלל שהוא באמת עשה את זה באופן יזום, זה לא יכול להיות. כי למה שיעשה באופן יזום? אם הוא מאמין בזה, באופן יזום הוא יחליף את הערכים שלו לערכים אחרים? הוא יחליף אותם אם הוא חושב שהערכים האחרים יותר נכונים. אבל אם הוא חושב שהם יותר נכונים, אז הוא כבר שם, הוא לא צריך לעשות שום דבר. אז הוא כבר חושב שזה יותר נכון, גמרנו, הוא כבר עשה את התשובה. אז אין שום דרך לתאר תהליך יזום של עשיית תשובה. בן אדם כנראה

[Speaker D] לא הוא לא רק לוגיקה. מה? זה מילים.

[הרב מיכאל אברהם] מה? זה תמיד אומרים לי. כשאני מעלה תיאולוגיה, \"לא, טוב, החיים הם לא רק לוגיקה.\" זה מילים. החיים הם רק לוגיקה. מתאים?

[Speaker E] אולי הוא תפס את עצמו לא נכון. מה?

[הרב מיכאל אברהם] כן, זה משהו אחר, אבל זה לא תשובה, זה סתם גילוי טעות. זה לא תשובה, תשובה פירושו להשתפר, אתה מבין? ואני אומר, אין להשתפר זה אתה לא יכול להפוך את עצמך למישהו אחר. מה, אני אני אאחוז כמו הברון מינכהאוזן, כן, אני אאחוז את עצמי בציצת ראשי ואמשוך אותי מן הבור? אין דבר כזה, אם אני בבור אז אני בבור. אז יש פה יש פה איזושהי בעיה של ממה נפשך. אם אני כבר חושב שהמצב ההוא יותר טוב, אז כבר עשיתי תשובה. אז זה לא היה יזום, פשוט זה קרה לי. ואם אני לא חושב שהמצב ההוא יותר טוב, אז למה שאני אחתור להגיע למצב ההוא? הרי אני לא חושב שהוא יותר טוב. אין פה, אני מדבר על שאלת… פתאום אני חושב שזה יותר טוב.

[Speaker E] ומה קרה? איך איך התהפכת?

[הרב מיכאל אברהם] זה אתה, אה זהו! זה מה שאני קורא לא יזום, לא יודע, זה קרה לי. לא! זאת לא תשובה. תשובה זה תהליך שאתה אמור לעשות באופן יזום, לא משהו שיקרה לך. אם זה יקרה לך זה לא תהליך שמגיע לך עליו קרדיט, זה קרה לך. אז מה? מישהו נתן לי מכה בראש עם פטיש ופתאום שינה לי שמה כל מיני… נכון. אני אומר, ולכן אני טוען עכשיו שזה בלתי אפשרי. בדיוק על זה אני מדבר. שהתהליך הזה שקראתי לו תשובה גדולה הוא בלתי אפשרי ברמה הלוגית, לא הפסיכולוגית. הוא בלתי אפשרי, משום שתשובה זה תהליך שנדרש ממני לעשות, לא תהליך שקורה לי. אם הוא קורה לי לא מגיע לי על זה קרדיט. אני עושה תשובה, החרטה, זאת אומרת אני נכנס, אני מתחרט ואני מבין עד שאני מגיע להיות אדם יותר טוב, אדם אחר. אבל אז זה אומר שאני בעצם חותר למצב ההוא. אבל אם אני חותר למצב ההוא, אז אני כבר חושב שהמצב ההוא יותר טוב, לא? אז אני כבר שם! מה זה לוותר? למה שיוותר? אם אלה המושכלות שלו למה שיוותר? הוא לא צריך לוותר כלום, כי זה מה שהוא חושב באמת, מה זה לוותר? אתה מציג את זה כאילו זה יצר.

[Speaker G] הוא ידע, אבל הוא לא האמין בזה.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה ידע? זה לא משנה. אתה מציג את זה כאילו שהעבודה לשכר ולעונש הייתה יצר אצלו. ואז אתה אומר, אתה באמת הבנת שעבודה לשמה זה הדבר הכי הכי נכון, אבל היה לך יצר ולכן עבדת לטובת השכר ונגד העונש. ועל זה אז אני אומר, זה אני יכול להבין. שהבן אדם חוזר, מוותר על היצרים שלו וחוזר לעשות את מה שהוא באמת מאמין בו. אוקיי? לא, לא, מה זה משנה מה הוא הכיר? זה לא מעניין מה הוא הכיר.

[Speaker G] השאלה מה הוא חשב. אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] למה שיעבור? מה זה כדי לעבור? לא! הוא לא יכול לעשות שום דבר. הרי הוא מאמין בזה, למה שיהפוך את עצמו למשהו אחר? לא, זה לא יכול לקרות! לא יקרה.

[Speaker G] זה פשוט לא יקרה.

[הרב מיכאל אברהם] לא! זה לא יכול לקרות, זה מה שאני אומר. לא, זה לא יכול לקרות. תהליך בלתי אפשרי. האירוע הטראומטי קרה לו, עוד פעם, זה לא יזום, זה בדיוק הנקודה. אם מישהו דפק לי בראש עם פטיש ושינה אצלי כל מיני דברים ופתאום נהייתי צדיק יסוד עולם, אז אני בעל תשובה? מגיע לי קרדיט על זה שעשיתי תשובה? לא. תשובה זה תהליך שבו אתה מכיר בזה שאתה חוטא, אתה מכיר במצבך הבעייתי, ואתה חותר להגיע למצב יותר טוב.

[Speaker B] אז הוא

[הרב מיכאל אברהם] כבר מראש נמצא במצב של שמירת השבת, הייתה הערך שלו. אז הוא לא צריך לעשות תשובה, הוא כבר שם. עכשיו אני רוצה לחדד את זה קצת יותר, תראו. בשביל זה אני צריך את הבעיה שנקראת בפילוסופיה חולשת הרצון, וויקנס אוף דה וויל. יש, ננסח את זה כמו שדונלד דייווידסון, פילוסוף אנליטי אמריקאי, הוא מנסח את זה ככה, זה ספרות ענפה מאוד, זו בעיה שתופסת מדפים בספריות הפילוסופיה, אבל הוא מנסח את זה ככה. הוא אומר, יש לנו בעצם שלוש הנחות שכל אחת מהן נראית מאוד סבירה. הנחה אחת, זה מה שהאדם חושב שהוא הדבר הנכון, זה מה שהוא רוצה לעשות. הנכון, אני מתכוון בכל המובנים, זאת אומרת לא רק הנכון מוסרית, אלא אחרי שקלול כל ה כל האמנות שלו, אוקיי? מוסר, אינטרסים, יצר, הכל. זאת אומרת, אחרי שהוא משקלל הכל, זה מה שהוא חושב שנכון לעשות. אם זה מה שהוא חושב, כנראה שזה מה שהוא רוצה לעשות, נכון? הנחה שנייה, זה שאם הוא רוצה לעשות משהו, כנראה שזה מה שהוא יעשה, אלא אם כן יש משהו אחר שמונע ממנו, נגיד עוצר אותו, לא נותן לו, יצרים, לא יודע, כל מיני דברים כאלה. אבל עקרונית, כל עוד זה בידיו, זה מה שהוא רוצה, זה מה שהוא יעשה, נכון? זו הנחה שנייה, גם היא נשמעת סבירה. יש דבר שלישי, וזה מה שהוא קורא פעולות לא מבוקרות. מה זה פעולות לא מבוקרות? כשאנחנו מדברים על חטא, בדרך כלל אנחנו, כשאנחנו חושבים לעצמנו או בכלל על מושג החטא, חטא פירושו לעשות פעולה שאני בעצמי מבין שהיא לא בסדר. נכון? זה נקרא חטא. כי אם אני לא מבין שהיא לא בסדר, אז אני סתם אנוס, אז זה לא חטא. חטא שעליו אני צריך לעשות תשובה זה חטא כזה שאני מבין שהוא לא בסדר ובכל זאת עשיתי אותו. עכשיו, כדי להרחיק את עדותי, אני דיאטה, אוקיי? אם מישהו החליט לעשות דיאטה מסיבותיו שלו, רפואית, אסתטית, מה שלא יהיה, בסדר? עכשיו הוא רואה עוגת קצפת מנצנצת לו מהשולחן, אוקיי? והוא לא עומד, הוא אוכל, הוא אוכל את עוגת הקצפת הזאת. עכשיו אני שואל אותו: מה נפשך? בסדר? מה הוא אומר לעצמו? \"הייתי חלש\", נכון? \"הרצון שלי לא היה מספיק חזק\". זאת אומרת, במילים אחרות הוא אומר: בעצם הבנתי שאסור לי לאכול את זה, אבל לא עשיתי את מה שהבנתי, זאת אומרת הייתי חלש. זה נקרא פעולה לא מבוקרת בהגדרה של דונלד דייווידסון, אוקיי? עכשיו, טענתו של דונלד דייווידסון, בנוסף לשתי הנחות הקודמות, הנחה שלישית או טענה שלישית: יש לאדם לפעמים פעולות לא מבוקרות. לפעמים בן אדם חוטא. חוטא אני אומר במובן הכי רחב, לאו דווקא חוטא הלכתית או מוסרית. חוטא הכוונה עושה לא, מחטיא, כן? לא בכיוון שהוא עצמו מאמין שהוא צריך ללכת. עכשיו שימו לב: צריך ללכת אחרי שהוא מסכם את כל מכלול השיקולים שלו, לאו דווקא מוסרית. בסדר? נגיד רוצח שכיר, זה לא פעולה לא מבוקרת. הוא מבין שרציחה זה רע, בסדר? אבל הוא רוצה להרוויח כסף. אז הערך של הכסף או האינטרס של הכסף גובר על הערך המוסרי, ואכן הוא עושה בדיוק את מה שהוא החליט. זה לא פעולה לא מבוקרת. זה נכנס בהחלט לשתי ההנחות הראשונות. עכשיו הוא אומר ששלוש ההנחות האלה, שכל אחת מהן לחוד נשמעת מאוד מאוד סבירה והגיונית, לא מתיישבות זו עם זו. כי אם כל מה שאתה חושב לנכון זה מה שאתה רוצה, ומה שאתה רוצה זה מה שאתה עושה, אז איך זה יכול להיות שיש מצבים שבהם אתה עושה דברים שאתה לא חושב שזה מה שנכון לעשות? עכשיו בוא נחזור לעוגת הקצפת כדי לחדד קצת יותר, כי קצת קשה לתפוס את זה בהתחלה. זאת בעיה עצומה אגב בפילוסופיה, זה באמת, בעיה אמיתית. אני לא יודע אם בכלל יש לה תשובה. זה נשמע כזה נורא משחק כזה, זה לא משחק, זה בעיה, בעיה בעיה. תחשבו על עוגת הקצפת. הבן אדם אומר לי: תראה, אני בעצמי ידעתי שלא נכון מבחינתי לאכול עוגת קצפת, אבל בכל זאת עשיתי את זה. בכל זאת אכלתי, נפלתי, הייתי עם רצון חלש. אני שואל אותו: תגיד, היית אנוס? זאת אומרת, לא יכולת להתגבר, זה דחף לאו בר כיבוש? אין בעיה, אז זה לא חטא. אתה לא חייב על זה תשובה, נכון? זה לא חטא, היית אנוס. נכון? גם באחריות פלילית, אם זה דחף לאו בר כיבוש, אין עליך אחריות פלילית, אוקיי? לא היית אנוס, נכון? לא היית אנוס. אלא מה? הרצון ליהנות גבר על הרצון לעשות דיאטה, אוקיי? מה אתה מספר לי שעשית לא את מה שרצית? זה בדיוק מה שרצית. יותר רצית ליהנות מאשר רצית לעשות דיאטה, זה הכל. אתה מספר לעצמך סיפורים. אבל זה לא. אתה עשית את השיקול שלך, וזה גבר על זה, ולכן עשית את זה. אז אני אומר, הטענה בעצם, מה הוא אומר בעצם? תראו, \"תסלחו לי, הרי היצר שלי גבר עליי\". בסדר, היצר שלך גבר עליך, היית אנוס? אין בעיה, אבל אם היית אנוס אתה לא צריך סליחה, זה לא חטא בכלל, היית אנוס. לא היית אנוס, אז אם לא היית אנוס, אז למה עשית את זה? כי השיקול של ההנאה גבר על השיקול של הדיאטה. זאת אומרת, בסולם הערכים שלך ההנאה עמדה מעל הדיאטה, זה הכל. אז אם ככה, אתה עשית בדיוק את מה שחשבת לנכון לעשות! לנכון, עוד פעם, לאו דווקא נכון מוסרית, בריאותית, אסתטית. לנכון, אם לוקחים בחשבון את כל השיקולים, אוקיי? לכן לעולם לא יכול להיות מצב של חטא, אומר דונלד דייווידסון. לא יכול להיות מצב של חטא. מצב של חטא זה תמיד מצב שבו אני עושה משהו שלא חשבתי שנכון לעשות אותו. לא יודע מה זה חטאים, לא יודע מה זה קטנים וגדולים. תסביר לי אצל הבן אדם שאכל את העוגה הזאת. אני שואל עכשיו על חזרה בתשובה גדולה? עוד רגע, אני במהלך.

[Speaker B] הוא לא, אבל הוא גם רוצה ליהנות!

[הרב מיכאל אברהם] כמו שהוא רוצה לעשות דיאטה, והרצון ליהנות יותר חזק אצלו מאשר הרצון לעשות דיאטה. לכן הוא אכל, זה הכל! אז מה אתה מספר לי סיפורים על רצון חלש? אין לך שום רצון חלש! הרצון ההוא שלך היה יותר מאשר הרצון הזה, זה הכל. נכון, בוא לנקודה, בוא נדבר על הנקודה הזאת, אל תדבר על שום נקודה אחרת.

[Speaker E] זה מה שטוען דונלד דייווידסון, בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] זה בעיית חולשת הרצון. זה לא אינטואיטיבי כי אנחנו תמיד תופסים את עצמנו שכשנכשלנו, אנחנו אומרים: זה לא באמת מה שרצינו לעשות, נפלנו, לא החזקנו מעמד. אבל דונלד דייווידסון אומר לך: תחשוב טוב, מה זאת אומרת נפלנו? היית אנוס? משהו אחר, אבל אז אתה לא צריך לעשות תשובה. לא היית אנוס, אז למה עשית את זה? כי הרצון ההוא היה יותר חזק מהרצון, אז זה מה שרצית. מה שעשית זה מה שרצית, אין סיפורים. מצפון מצפון זה פסיכולוגיה.

[Speaker G] זה קצת לעצור, להגיד שיש פה איזה שהוא הוא מבין, מה זאת אומרת? להפסיק, לעצור, להגיד שיש לך שתי רצונות, ואתה צריך לבחור ביניהם.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, והוא בחר ביניהם, והוא בחר לאכול.

[Speaker G] לא, הוא לא בחר, הוא שוטף. למה הוא?

[הרב מיכאל אברהם] אה, הוא לא בחר?

[Speaker G] אז הוא אנוס. הוא פשוט שרת רצונות שלו. אז הוא אנוס.

[הרב מיכאל אברהם] לא אנוס, הוא אבל אז למה, אז למה הוא עשה את זה?

[Speaker G] הוא לא עשה את זה, אבל

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא הצליח לבחור. אז למה הוא עשה את זה? כוח כוח. כי הוא הוא לא

[Speaker G] הצליח לעשות את ה אה, שיקוף אז

[הרב מיכאל אברהם] תחליט אם זה אנוס או לא. אני אגיע עוד רגע לניסוח דומה, לזה, אני מבין, אני גם הולך להגיד משהו דומה, עוד רגע.

[Speaker D] זה

[הרב מיכאל אברהם] לא בהכרח פותר את הבעיה, אבל זה תכף נראה.

[Speaker D] בחיים של בן אדם, בחיים של בן אדם זה לא שחור

[הרב מיכאל אברהם] ולבן, כן ולא, הנה תהיה לא, זה לא עוזר. כל ה'כן ולא' זה זה מילים. בסוף בסוף, מה שהוא עשה, זה מה שהוא רצה לעשות.

[Speaker E] מה

[הרב מיכאל אברהם] זה לא כן ולא לא ו- זהו. מה שהוא רצה זה מה שהוא מה שהוא עשה. הבעיה היא שאין דבר כזה חטא.

[Speaker E] החטא היה כשהוא העדיף את השיקול הזה על

[הרב מיכאל אברהם] פני השיקול נו, אבל זה מה שהוא באמת מעדיף, מה זאת אומרת חטא? לא, הוא זה מה שהוא זה סולם הערכים שלו. עכשיו, מה אתה רוצה ממנו? הנה, אני חוזר לבעיה של התשובה הגדולה, אתה רוצה ממנו עכשיו לא לחזור לזה החטא לעולם, מה זאת אומרת? לשנות את סולם הערכים. אבל אמרתי, זה סולם הערכים שלו, אז מה מה זאת אומרת לשנות את סולם הערכים? הוא כבר כבר עכשיו הוא מבין שזה סולם לא נכון? אז זה לא באמת מה שהוא רוצה. אם זה באמת מה שהוא רוצה, אז אז זה סולם הערכים שלו, מה אתה רוצה? שהוא בעצמו ישנה את סולם הערכים? אתם מבינים? כי אם הוא לא משנה את סולם הערכים, זה לא ישתנה. כי מה שהוא רוצה זה מה שהוא עושה. עכשיו, להגיד לו שישנה את סולם הערכים, זה הבעיה הלוגית שעליה דיברתי קודם. אתה הולך לבן אדם שיש לו סולם ערכים נתון, אתה אומר לו: תשנה את סולם הערכים שלך. הוא אומר: למה שאני אעשה את זה? זה סולם הערכים שלי, מה, תסביר לי בסולם הערכים הזה למה הסולם הערכים ההוא יותר טוב, לא תצליח כמובן, כי זה סולם הערכים שלו, לא ההוא. אוקיי? אז אז מ- זה לא יכול לעבוד. אתם מבינים? זאת אומרת הבעיה של חולשת הרצון משמשת אותי פה כדי להסביר את הבעיה שיש בתשובה הגדולה. הבעיה שיש בתשובה הגדולה זה לא שמקבלים אותה, אם עשית אותה, אתה אדם אחר, הקדוש ברוך הוא יקבל את זה. הבעיה היא זה איך אפשר בכלל לעשות דבר כזה? אה אה אה איך איך זה לא מוגדר ברמה המושגית. איך בכלל יכול להיות שיש תהליך כזה שנקרא תשובה גדולה? זה בעצם משקף את הבעיה של חולשת הרצון.

[Speaker C] עכשיו שאלה על הבחור עם העוגה שקיבל על עצמו לעשות דיאטה, ברגע שהוא קיבל על עצמו לעשות דיאטה, אז הוא הוא ידע שהוא יבוא לידי ניסיון, נכון? הוא ידע שהוא, לא יודע, יתהפך לו סולם הערכים או משהו, אבל הוא הטעות חלה על באותו רגע שהוא קיבל

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל אחרי זה כשהוא הגיע לעוגה, פתאום סולם הערכים שלו השתנה.

[Speaker C] למרות שהוא ידע שזה יקרה.

[הרב מיכאל אברהם] כן. שזה מה שקורה בדרך כלל, לא? זה בדרך כלל, כשתשאל בן אדם מה קרה לו, זה יהיה התיאור. כשאני קיבלתי על עצמי דיאטה, ברור שאני ידעתי שיהיו ניסיונות, אבל אני החלטתי לעמוד כחומה בצורה. עד שהחומה הייתה פחות בצורה, אז ובסוף נפלתי. אה?

[Speaker G] למה אתה קורא לזה ערך? אולי זה הרצון שלו לאכול את העוגה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה אוסף השיקולים, לא אכפת לי, תקרא לזה ערך, תקרא לזה מה שאתה רוצה, אוסף הרצונות שלו, לא אכפת לי איך שתקרא לזה, ערכים זה רק חלק מהרצון. אז ה הנקודה היא כזאת, שיש פה איזה שהיא בעיה לוגית בדרישה או בהנחה שאפשר באופן יזום לעשות תשובה גדולה. זה פשוט לא לא מוגדר ברמה המושגית. כי מי שעושה את התשובה נמצא בסט ערכים נתון, אז למה שישאף מכוח הסט הזה לעבור לסט ערכים אחר? ואם הוא שואף לסט הערכים האחר, אז סט הערכים האחר הוא הסט שלו, לא הסט, אז הוא כבר שם, הוא לא צריך לעשות את הדרך, הוא כבר שם. איך יכול להיות שיש תהליך יזום שאני יוצא מסט ערכים A ועובר באופן יזום לסט ערכים B, אם אני כבר בשלב שבו הייתי ב-A לא האמנתי ש-B בעצם הוא הסט הנכון? אבל אם האמנתי, אז אני כבר שם, אז מה אז מה הבעיה? לא צריך לעשות שום צעד. אבל איך זה עצמו קרה לי? אז סתם קרה לי, לא באופן יזום, אז זה לא תשובה. יש פה יש פה איזשהו פלונטר, צריך להבין, זה לא פלפול, יש פה משהו שהוא בעיה אמיתית, בעיה. יש אולי אני אני אני אנסח אולי אה, או לפני כן.

[Speaker E] אולי מה שחשוב זה התוצאה? לא, לא. איך הוא הגיע, מעניינת רק התוצאה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא מעניין. סליחה, אם התוצאה קרתה לו, אז לא מגיע לו שום קרדיט על התוצאה. קרדיט מגיע לך על מה שאתה עשית, מה זאת אומרת? זה כשאתה agent, כשאתה פועל בתור agent, אז על זה מגיע לך קרדיט. אם משהו קורה לך, אז זה קורה לך. אני, יש לי משהו שאני כבר שנים רבות מתלבט אם הוא תשובה או לא, ברוח של מה שאתה אמרת קודם, עוד רגע אני אגיע אליו. אה אבל אני רוצה להבהיר רגע משהו: הבעיה היא בעצם איך אני יכול לקחת את עצמי מתוך מערכת ולמשוך את עצמי מהבור, כן, לעלות למערכת ערכים אחרת, או לעבור למערכת ערכים אחרת. איך הוא אומר? יש, נחזור לרבי אלעזר בן דורדיא. זוכרים את הסיפור של אלעזר בן דורדיא? דיברנו עליו בפעם הקודמת. אומר, שמים בקשו רחמים עלי, הרים בקשו רחמים עלי, ירח, כוכבים, לא יודע מה, כל מיני. מה מה זה הדבר הזה? מה מה הוא רוצה? נכון? יש פה איזשהו חוסר אונים, אני חושב שזה תיאור ספרותי נהדר של מה שתיארתי כאן. בסדר, אבל אלעזר בן דורדיא הרי הוא זה שלימד אותנו את נושא התשובה הגדולה, הרי שם ראינו שבתוך שעה אתה יכול להתהפך בלי כל הפרטים הטכניים. זה התשובה הגדולה. ומה שהסיפור אומר לך, אותה תחושת חוסר אונים שאומרת, רגע, אני רוצה להתהפך, מה זאת אומרת רוצה, אז איך עושים את זה? מה, אני אהפוך את עצמי? אז אני כבר שם בעצם? הוא מחפש איזושהי נקודה ארכימדית, כן, נקודת משען מחוצה לו שתעזור לו איכשהו להתהפך. זאת אומרת, יש פה משהו ש איזה פלונטר שאתה לא מצליח להבין: אז אני כבר שם? או אני עושה את זה באופן יזום? אבל איך אני יכול להפוך את עצמי? אני משנה את עצמי, מי זה המשנה ומי זה המשתנה? אם אני המשנה כבר מאמין במערכת ההיא, אז את מי אני משנה? אני כבר שם. אם המשתנה נמצא פה, אז מי זה המשנה? המשנה זה גם אני, אני משנה את עצמי. זה משהו שלא מוגדר ברמה המושגית. יש, אני חושב שהדרך להסתכל על זה זה אולי באמת בעצם יש פה שאלה כזאת: אם מישהו מבחוץ עושה לי, נגיד הקדוש ברוך הוא עושה לי את זה, כן? אז אז לא בר ערך, אז הוא עשה את זה, זה לא אני. אם אני עושה את זה, אז זה היה בר ערך, אבל איך זה קורה? זאת אומרת, אני לא יכול לעשות, להפוך את עצמי. אז יש פה משהו מה נפשך כזה, זה לא יכול לבוא מבחוץ וזה לא יכול להיעשות מבפנים, אז איך הדבר הזה קורה? עכשיו, יש יש איזה אבינו מלכנו אחד שהוא חריג בכל רשימת האבינו מלכנו: אבינו מלכנו, החזירנו בתשובה שלמה לפניך. מה מה זה? כן, אתה בעצם אומר, תראה, הדרך היחידה להיפטר מהפלונטר הזה זה להגיד, אני באיזשהו מובן אני לא, הדיכוטומיה הזאת, שאם הקדוש ברוך הוא עושה זה חסר ערך, אם אני עושה זה בלתי אפשרי, הדרך היחידה איכשהו לעקוף אותה זה להגיד שאין דיכוטומיה כל כך חדה בין אם הוא עושה את זה לבין אם אני עושה את זה. זאת אומרת, יש משהו, קוראים לזה המיסטיקנים, לא יודע, נקודה אלוקית בתוך האדם, אני לא אוהב את המושגים האלה, אבל על כל פנים אני אומר ברמה הלוגית, אין שום דרך אחרת להתייחס לסיטואציה כזאת, אלא אם כן אתה מוותר על על הדיכוטומיה הזאת. זאת אומרת, אם אתה מבין שאיזושהי פעולה שלא נעשית מבחוץ, אבל גם לא מבפנים, זה איזשהו משהו שקורה ביחד, אני לא יודע בדיוק, משהו כזה. עכשיו, זה סתם מילים, אני לא יודע לצקת בזה תוכן יותר קונקרטי, אבל זה לפחות כיוון שאומר שאם אני מוותר על הדיכוטומיה הזאת של הבחוץ והבפנים, אז יכול להיות שהבעיה נעלמת או מתכהה או לא יודע בדיוק מה. אבל פה אני אנסח את זה עכשיו בצורה יותר פילוסופית ופחות מיסטית. יש בעצם, אני רוצה לטעון את הטענה הבאה: כאשר בן אדם חוטא, תכף אני מגיע לניסוח שדומה למה שאתה אמרת קודם, כאשר בן אדם חוטא, הרי הבעיה שלי היא כזאת: אם הבן אדם חוטא כי זה באמת מה שהוא מאמין בו, אז אין לו אחריות על זה, זה באמת מה שהוא האמין, מה אתה רוצה? אם הבן אדם חוטא למרות שזה לא מה שהוא שהוא האמין בו, אז למה הוא עשה את זה? זאת אומרת, הרי אם הוא עשה את זה כנראה זה מה שהוא האמין בו, אוקיי? אחרת למה הוא עשה את זה? זה זה המה נפשך. הדרך היחידה לצאת מהפלונטר הזה, עכשיו עזבו את המיסטיקה כרגע, אני מדבר עכשיו באמת ברמה הנפשית, שלנו, עזבו את הקדוש ברוך הוא, זה שהבן אדם בעצם פועל לא מתוך בחירה. מה זאת אומרת? אני רוצה לטעון שהבן אדם, הנושא של הבחירה בא בשתי קומות: הקומה הראשונה זה להחליט להיות בוחר, זאת אומרת להחזיק את המושכות ביד ולא לתת לסוסים לקבוע לי את המסלול, אני קובע את המסלול, אוקיי? הקומה השנייה זה אחרי שאני בוחר, לבחור בטוב, אוקיי? עכשיו, יכול להיות מצב שבן אדם האם יכול להיות מצב שבן אדם בוחר, אבל ברע? קשה מאוד לדמיין מצב כזה. תיאורטית יכול להיות, מושגית יכול להיות, קשה מאוד לדמיין מצב כזה, כי אם באמת הוא הוא מבין שזה רע, למה הוא עושה את זה? זאת אומרת, למה הוא בוחר? אני לא מדבר שהוא, היצרים גברו עליו ואין לו בחירה, אני אומר, הוא בוחר באופן מפוכח, הכול בידיו, הוא בוחר לעשות רע, את מה שרע בעיניו. לא את הרע האובייקטיבי, מה שרע בעיניו. הכל לשיטתו, אני מדבר רק לשיטתו. אוקיי? אם זה לא לשיטתו אז הוא אנוס. אז לכן הטענה שלי, שבעצם מה שנדרש מבן אדם בראש ובראשונה זה פשוט להיות בוחר. אם הוא כבר יהיה בוחר, הוא יבחר בטוב, הוא לא יבחר ברע. כשבן אדם עושה משהו רע, זה פשוט בגלל שהוא שמט את המושכות מהידיים. נתן לסוסים לקחת אותו, והסוסים לקחו אותו למקום שהוא בעצם לא היה רוצה להיות, שהוא לא מאמין שהוא הדרך הנכונה. אבל הוא הגיע לשם לא מתוך בחירה מפוכחת, כי אם זה היה מתוך בחירה מפוכחת צודק דונלד דייווידסון, אז הוא לא היה מגיע לשם. מה זה, אם זה מה ש… אתה לא חושב שזה מה שצריך לעשות, לא היית עושה את זה! איך זה כן קורה? האדם הוא יצור מסובך. האדם אומר, אני שומט את המושכות מהידיים, והסוסים כבר לוקחים אותי, היצרים זה הסוסים, כן? הם לוקחים אותי כבר. אוקיי? אז זה לא שהחלטתי לעשות פעולה שאני עצמי חושב שהיא לא בסדר. לא, זה לא קורה. אבל מה? שמטתי רגע את המושכות, נרדמתי כאילו. נרדמתי באופן כזה שאני מבין שזה גם יכול להגיע לחטא, כן? אחרת אין עליי אחריות. אני רוצה הרי להרוויח פה שני דברים: איך החטא הזה קרה מצד אחד, ומצד שני עדיין אפשר להטיל עליי אחריות על זה שהוא קרה. כי אם זה אונס אז אין עליי אחריות. בסדר? אז אני רוצה לטעון שזה ששמטת את המושכות זה האשמה שלך. אבל לא קרה מצב שאתה בחרת לעשות משהו שאתה בעצמך חושב שהוא לא נכון. זה לא קורה! מה שכן קורה זה שאתה עובד על עצמך, עובד על הסביבה, לא יודע מה, אבל אתה אתה נרדם. כן? מי שיורד לספינה, הגמרא בשבת, כן? יורד לספינה שלושה ימים לפני שבת ונרדם. ועכשיו הספינה נוסעת והופ, הוא פתאום מוצא את עצמו בספינה והיא נוסעת בשבת, מה הוא יכול לעשות? עכשיו כשהוא נרדם הוא ידע שזה מה שיקרה. אוקיי? אז בבני אדם זה קורה בצורה קצת יותר מורכבת. אבל הרבה פעמים שיש אנחנו מכירים תופעה כזאת שהאדם עובד על עצמו. אתה בעצם אומר טוב, אני אעשה, מה יכול להיות, זה לא יקרה כנראה, וזה כן קרה לך כמובן. אני אלך שמה, יש שמה עוגות קצפת, נכון? בסדר, אבל אני הרי חזק, אני קיבלתי על עצמי לעשות דיאטה, אין בעיה. והוא בכל זאת הולך לשמה כי מאחורי התודעה כי אני בעצם רוצה לאכול. אבל לא, לא, אני הולך לשמה כי אני מאוד חזק. ואני בעצם מרדים את עצמי, שומט את המושכות מהידיים, ואני אוכל בסוף. עכשיו זה מצב שבו אני יכול לעשות משהו שהוא לא בידיי, ועדיין יש לי אבל אחריות על הדבר הזה, כי שמטתי את המושכות. לא כי החלטתי לאכול, לא החלטתי לאכול. היצרים שלי לקחו אותי, אבל זה לא היה אונס. זה היה אונס אחרי שהכנסתי את עצמי למצב האונס, שמטתי את המושכות. אז האחריות שלי על שמיטת המושכות, לא על ה לא לא על המעשה עצמו. עכשיו, למה אני מאוד מתלבט אם הדבר הזה הוא פתרון? מה? אוקיי, השאלה אם דבר כזה נקרא אונס, הכנסה לאונס. אם זה היה אונס אז לא הייתי

[Speaker G] אחראי על זה.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק! שזה לא אונס באמת. אז המכניס עצמו לאונס זה שאלות מעניינות בהלכה, בכל מיני מקומות. תשובת הריב\"ש ו… בכל אופן, אבל מה שאני רוצה לומר זה ש למה אני חושב אני מתלבט מאוד אם זה פתרון, כי אני שואל למה הוא שמט את המושכות? גם זאת החלטה. את ההחלטה הזאת הוא רצה לעשות? אז מה אתה מספר לי סיפורים? אז הוא בחר לשמוט את המושכות. הוא בחר לא להיות בוחר! זה גם החלטה, זה גם בחירה שהוא בחר. אז עכשיו אני חוזר על חולשת הרצון, על התרגיל של חולשת הרצון, על ההחלטה הזאת! לא על ההחלטה לאכול את העוגת קצפת, על ההחלטה לשמוט את המושכות. ועכשיו שם אני יכול לחזור אותו דבר: אם שמטת את המושכות כנראה שזה מה שרצית לעשות, אם לא רצית למה עשית? אה, היית אנוס? היית אנוס אז אתה לא אחראי לזה. כל התהליך יכול לחזור עכשיו על שמיטת המושכות. לכן למעשה בכלל לא ברור לי עד כמה זה באמת פותר את הבעיה. אבל שתגיד כן, היית צריך להיות קצת יותר

[Speaker G] חזק, להחזיק בכאב הזה, עוד פעם, אם הוא מה?

[הרב מיכאל אברהם] אני יודע, היית צריך, אבל למה הוא באמת לא היה יותר חזק? כי

[Speaker G] הוא בחר לא להיות חזק.

[הרב מיכאל אברהם] יפה! אז הוא בחר בזה. אז מה זה הוא שמט את המושכות? הוא בחר לא לבחור! זאת בחירה אקטיבית לא לבחור, למרות שהוא חשב שזה לא המעשה הנכון לעשות. אז מה הרווחת? אתה עדיין באותו פלונטר! שהבן אדם בחר באופן מפוכח במשהו שהוא חושב שלא נכון לעשות אותו. מה זה המשהו הזה? לא לאכול את העוגת קצפת, המשהו הזה זה פשוט לשמוט את המושכות. אז לכן בעיית חולשת הרצון נשארת בעינה. מה שאנחנו כן מרוויחים, למה אני כן אולי חושב שזה פתרון? כי הבן אדם לא החליט לעשות פעולה שהיא עצמה רעה בעיניו. הוא החליט לשמוט את המושכות. לשמוט את המושכות זאת לא פעולה, זה רק להיות במצב שלא בוחר, זה הכל. אז הוא לא עשה פה משהו שמבחינת תוכנו הוא רע בעיניו. אני לא לגמרי בטוח, אני שנים כבר מתלבט בעניין הזה. כי כי אתה מה זאת אומרת, אתה יכול, גם זאת החלטה, גם זה, אם אתה חושב שצריך להיות בוחר, למה החלטת לא להיות בוחר? אותה דילמה של חולשת הרצון אפשר לעשות גם על זה. רק פה איכשהו אני מרגיש שיותר קל לחשוב על מישהו שבאמת מחליט לשמוט את המושכות. מחליט, למרות שהוא חושב שזה לא נכון, הוא מחליט לשמוט את המושכות. כי זה לא לאכול את העוגה, אלא זה רק ה בגרמא לאכול את העוגה. הוא רק שומט את המושכות, אחרי זה כבר הסוסים לוקחים אותו לאכול את העוגה.

[Speaker B] אבל בדיעבד לפעמים הולכים פה אז…

[הרב מיכאל אברהם] אין שכר, אבל אני אגיד לך, לא דיברנו על שכר ועונש, דיברנו עכשיו על השאלה על מה אני צריך לעשות תשובה?

[Speaker B] לא, למה אתה רוצה לעשות למה בן אדם…

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, אני רוצה לעשות תשובה כי יש מצווה לעשות תשובה, אוקיי? מצווה לעשות תשובה, אני רוצה לעשות תשובה. לא, לא בגלל שכר ועונש! אני רוצה לעשות תשובה כדי להיות אדם יותר טוב.

[Speaker G] כלומר זה לא במישור של תשובה בסוף, להגיע לדעת נכונה? לתקן את הדעת? אז אני אומר, אבל זה…

[הרב מיכאל אברהם] כשאני שומט את המושכות, אני אני בעצם להגיע לדעת נכונה, זה בהנחה שאתה מבין שהדעת הנוכחית שלך היא לא נכונה. איך אתה

[Speaker G] יודע את זה? כשאני שומט את המושכות, אני שומט אותם בצורה נכונה. למה?

[הרב מיכאל אברהם] כי אין לי את הרצון אבל שמיטת המושכות עצמה היא לא נכונה, אז אותה בעיה קיימת לגביה. לא אכילת העוגה בסוף, עצם ההחלטה לשמוט את המושכות, אני יכול לנסח עליה את כל מה שאמרתי.

[Speaker G] למה שמטת?

[הרב מיכאל אברהם] כי חשבת שכך נכון לעשות, אחרת למה עשית את זה?

[Speaker G] אז למה עשית?

[הרב מיכאל אברהם] כי הייתי כי לא לא רציתי להילחם באותו רגע. אה, לא רצית להילחם באותו רגע, אבל מה אבל ידעת שזה לא בסדר? אבל ידעת שזה לא בסדר…

[Speaker G] אם אני מחזיק בחבל ויש ילד בן 10 שתלוי על החבל, אוקיי?

[הרב מיכאל אברהם] אם אני אשחרר את החבל הוא ימות, נכון, אבל נורא קשה לי עכשיו להחזיק את החבל. לא, עוד פעם, אם אתה אנוס, אז אתה אנוס, אין בעיה. לא, אם אתה לא אנוס, אז למה עשית? כי העדפת את הנוחיות של היד שלך על החיים של הילד, אז חזרתי לעוגה. זה הכל! אז חזרנו חזרה לזה שזה מה שרצית, אז אל תגיד לי שלא רצית. זה לא חולשת הרצון, עשית את מה שרצית. זהו, אותו דבר. מה ש… מה שאמרתי על המעשה עצמו, אני יכול להגיד גם על שמיטת המושכות.

[Speaker G] יכול להיות שהטענה כלפיי באותו רגע תהיה למה לא הכנסתי למה לא חידדתי וחיזקתי לא יודע מה זה חידדתי.

[הרב מיכאל אברהם] אם אם אם

[Speaker G] לא חידדתי אז הייתי אנוס?

[הרב מיכאל אברהם] הרי לא היה מחודד אצלי, אז הייתי אנוס? ההחלטה לא לחדד היא אותה אותה אני אתקוף באמצעות אותו טיעון. זה לא אתה רק תיסוג כל פעם צעד אחד אחורה.

[Speaker F] אז זה דטרמיניזם בכל תהליך הבחירה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון! בדיוק הטענה! נכון!

[Speaker F] ומה שאני רוצה

[הרב מיכאל אברהם] לטעון, זה לא סתם דטרמיניזם, אין לך תשובה לזה. זה לא סתם דטרמיניזם, אין תשובה לזה! מה שאתה רצית זה מה שאתה, עשית זה מה שרצית. זה לא דטרמיניזם, אתה יכולת לבחור בזה, אבל אתה בחרת בזה, זה הטענה. זה לא טענה דטרמיניסטית במובן הרגיל. אני לא שולל את האפשרות שלך לבחור, אני רק טוען שמה שעשית זה מה שבחרת לעשות.

[Speaker G] ואל תגיד לי שאתה לא בחרת ואתה בעצם חשבת משהו אחר. לא, זה מה שהחלטת שאתה רוצה, זה מה שנכון בעיניך, וזה מה שעשית. מתוך בחירה! לא בגלל דטרמיניזם. אני חושב שאתה לא מבין שיש פה כמה דרגות של הבנה באותו רגע.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אני אומר, הכמה דרגות האלה זה המילים האלה לא יעזרו. באותה דרגה שתרצה, על הדרגה ההיא שאתה מדבר, אני אשאל את כל מה ששאלתי עד עכשיו. בדרגה ההיא, מה שאתה החלטת לעשות, זה מה שחשבת שנכון לעשות, או לא? אם כן, אז מה אתה רוצה? אתה אנוס. אם לא, אז למה עשית את זה? זה זה לא יעזור כל ההתפתלויות האלה. בסוף בסוף יש איזושהי החלטה שקיבלת שעליה אתה אחראי. על ההחלטה הזאת אני שואל את השאלה. לכן, יש פה משהו שהוא הוא פלונטר, שאני לא יודע אם יש לו בכלל תשובה. מה זה… לא יודע אם יש תשובה, כן, לא רק אם יש לו תשובה.

[Speaker B] אולי שכר ועונש זה נספר באינטגרל, זאת אומרת, אם אכלת הרבה עוגות קצפת ויש לך כרס, אם לא, אז אתה הולך…

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, אני מדבר על החטא של עוגת הקצפת הבודדת, לא על הכרס.

[Speaker B] אבל בסוף מודדים לך כמה…

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני שואל על עוגת קצפת הזאת, לא מודד כלום. עכשיו אני שואל, איך קרה החטא הזה? החטא הזה הוא בלתי אפשרי. איך קרה החטא הזה? זה מה שאני שואל, עזוב אותי מהכרס. אבל עדיין

[Speaker D] לא, החבל עדיין, נשלטתי

[Speaker B] על ידי היצר, כאילו, אם היצר אמר… זה משהו אחר אם זה

[הרב מיכאל אברהם] היצר, אז אתה אנוס, זה בדיוק הנקודה! ממה נפשך? או שאתה החלטת לעשות את זה, או שלא החלטת. אם לא החלטת, אז אתה אנוס, אם החלטת, אז זה מה שרצית, מה אתה רוצה? מה מה מה רוצים ממך? אבל

[Speaker G] למה תובעים אותו? למה מה הבעיה פה? זה נידון על זה שבחרתי באותו…

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל אם אתה באמת חושב שזה מה שנכון לעשות, אז מה על מה רוצים על מה אתה רוצה על מה אתה רוצה שידונו אותך? כי זה מה ש… כי זה מה שאתה זה מה שחשבת, לא למה שתחשוב? עשית את זה, אז כנראה שזה מה שחשבת שהוא נכון.

[Speaker G] יכול להיות שבחירה לא

[הרב מיכאל אברהם] מוסרית לא מוסרית, לא אכפת לי, אבל סך הכל השיקולים שלך אומרים שההנאה גוברת על המוסר, אוקיי? בסדר, זה סולם הערכים שלך. מה מה מה רוצים ממך? בסדר, זה מה שחשבת שנכון. נכון עם כל השיקולים, לא רק מוסר.

[Speaker G] לא חיזקתי את ה את ה…

[הרב מיכאל אברהם] מה זה לא חיזקת? אבל זה מה שחשבת באמת, אז הרי זה מה שחשבת.

[Speaker G] חשבתי שזה לא בסדר, לחשוב יותר, אז

[הרב מיכאל אברהם] הייתי מחזק את הערך הראשון. אז עוד פעם, למה לא חשבת? למה לא חשבתי? כן. כי באותו רגע רציתי יותר ל… זאת אומרת, כי רצית. זהו, אז רצית. הייתי עצלן.

[Speaker G] היית

[הרב מיכאל אברהם] עצלן, אז רצית להיות עצלן, זה גם רצית, זה לא מעניין. לא תצליח לברוח מזה. בסוף, מה שאתה עשית, זה מה שרצית לעשות. זהו, זה הכל. לא משנה, השאלה מה השורה התחתונה מי גובר. שני רצונות תמיד, זה אין בעיה, אבל בסוף בסוף השאלה היא מי מי מי גובר. ברור שזאת נקודת הבחירה שלך, אבל אם בחרת בזה, אז זה מה שחשבת שכך צריך לפעול, נכון? אז מה רוצים ממך? זה באמת מה שרצית. אני לא מדבר על דטרמיניזם, אני מדבר על זה שאם בחרת, אז כנראה שזה באמת מה שחשבת שנכון לבחור. אתה חשבת ואתה בחרת, לא דטרמיניסטי. אבל מה רוצים ממך? אם זה מה שחשבת, אז אז זאת עמדתך. עכשיו מה, אתה עכשיו מתוך העמדה הזאת אמור להגיע למסקנה שיש עמדה אחרת שהיא יותר נכונה? למה? אם הגעת למסקנה הזאת, בסדר, אבל זה קרה לך, אתה לא יזמת את זה. אתה לא יכול לנסות באופן יזום להגיע לעמדה אחרת. זאת הבעיה שיש פה. טוב.

[Speaker D] לא לא, זהו, אנחנו גמרנו היום.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה הבעיה של חולשת הרצון. זאת אומרת, שבעצם התשובה הגדולה זה זה זה חסד מיוחד שבכלל אפשר לעשות אותה, לא זה שהיא מתקבלת, על זה שאיך איך בכלל יש מכניזם כזה. כן.