שאלה אישית שתעזור לי להבין את הרב

גמר חתימה טובה הרב מיכי היקר!

רציתי לשאול את הרב שאלה שמעסיקה אותי.

קודם כל רציתי לציין שאני נהנה בצורה יוצאת דופן מתורת הרב ויכול לשבת שעות ולקרוא את כתביו ולשמוע את שיעוריו. אבל לצד ההערכה האינטלקטואלית, אני מרגיש לפעמים שהרב כמעט אינו מבטא רגש כלפי חוץ. אני כמעט אף פעם לא שומע את הרב צוחק או מחמיא. אפילו כשהרב מספר בדיחה, הוא עצמו לא צוחק, ולכל היותר רואים עיוות קל בפניו שאולי יש שיקראו לו חיוך. זה גורם לי לפעמים להרגיש שהרב הוא מעין ישות מחשבתית ולא אדם כפי שאני רגיל להכיר.

השאלה המרכזית שלי היא: למה הרב בחר לחיות כך?

אני מבין שהרגש עלול להטעות, אבל הוא גם חלק מהאנושיות שלנו. למה לא לשלב בין שכל ורגש גם בדת, במקום להגיע למצב שנראה לי כמעט כמו ביטול מוחלט של הרגש בחיי היום יום? האם לדעת הרב יש בעיה בעצם החיבור לרגש, לחום, לצחוק ולהנאות האנושיות?

מה שמסקרן אותי במיוחד הוא שהרב גדל במשפחה ובסביבה דתית לאומית, ולפי ההתרשמות שלי, אורח החיים שם אינו מתאפיין בדרך כלל בריחוק רגשי כזה. מה גרם לרב לשנות את תפיסת העולם שאיתה גדל ולהגיע למקום שבו הרגש מקבל, כפי שזה נראה לי מבחוץ, כמעט אפס תשומת לב?

אני מגיע ממשפחה ספרדית חמה ומחבקת, ולכן הפער הזה מאוד בולט לי. אני באמת רוצה להבין אם זו בחירה מודעת, תהליך שהרב עבר, או שפשוט כך הרב בנוי מטבעו.

אשמח מאוד לשמוע את התייחסות הרב.

בברכה ובהערכה רבה.