הרצאתו האחרונה של יעקב וינרוט

הוא מתחיל בהצגת הפילוסופיה של היאוש/אבסורד ומחדד את הנקודה שלא ניתן להגיע לוודאות מוחלטת בשום תחום בחיים ובעיקר בנוגע למשמעות/תכלית החיים.
בהמשך הוא טוען שלאדם הדתי ההתמודדות אף גדולה יותר בגלל הבעיה של הצמצום (הוויתו של אלוקים סותרת כל אפשרות לקיום כלשהו), וכלשונו שהאדם הדתי לא מתמודד רק עם אבסורד אלא עם פרדוקס.
את הפתרון לכך הוא מוצא בתורה סד בליקוטי מוהרן, קצת קשה לי להסביר, אבל הרעיון הוא שמשמעות החיים נגלית רק באמצעות חוויות כאלו ואחרות, כמו ניגון ריקוד התפעלות וכו. (משום שבכלים אמפירים רציונליים אין כל דרך לברר את הענין).

דעתי הידועה היא שאלו פטומי מילי בעלמא. קשקושי נונסנס חסידיים שנשמעים עמוקים ולא מכילים שום תוכן.

לבעיה אני מניח שאתה מסכים? (שאין אפשרות להגיע בכלים אמפריים / רציונליים לוודאות מוחלטת בנוגע למשמעות החיים) או שלא?
אם כן מה המוצא שלך ממנה?
האם הסתכלת פעם בתורה ס"ד הנ"ל?

זה סוג התעתועים שעליהם מתבסס הנונסנס החסידי ובכלל. אתה שואל האם אני לא מסכים שאין דרך להגיע לוודאות? אני בהחלט מסכים. אז מה? למה לחפש וודאות? לא תורה סד ולא שום קשקוש אחר מסוגה לא יתנו לך את הוודאות הנכספת. צריך פשוט להשלים עם עובדות החיים: לאדם אין דרך להגיע לוודאות. ןאין שום צורך וגם לא תועלת בפטומי מילי ש"מעל השכל".

אז באלו כלים אתה מציע לאדם לחפש משמעות בחייו? מה שמרגיש לו סביר? במה זה שונה מהצעות חסידיות כאלו ואחרות? או שאתה בכלל מעדיף לאמץ את התפיסה שאין כל משמעות לחיים (או לחילופין לראות בזה עוד ראיה למציאות ה' למחויבות לעבודתו).

אני לא יודע מה פירוש משמעות לחיים. בד"כ זה מושג מעולם הפסיכולוגיה (ראה טור 159). אני יודע שאת האמת מחפשים בכלי השכל וזהו. אם זה נותן לך משמעות או לא, תחליט לבד. מה שנראה לך סביר זה השכל הישר, וזה אכן הכלי יחיד שיש לנו. זה לא שונה מהצעות חסידיות, כי לדעתי אין דבר כזה הצעות חסידיות. אם הם מעלים נקודות שיש להן פשר והן נשמעות לך סבירות – בבקשה. אבל אם אומרים לך להתעלם מהשכל ולהשתמש במשהו אחר – אז שלא יבלבלו את המוח.

אני קורא את תגובתך פה, ואת ספריך בכלל. הם מעניינים ומרתקים ומלמדים, והרבה הרבה ניתן לקלבל מהם. אבל אני משתכנע יותר ויותר שהם מבטאים רק צד מאוד מסוים של הדברים. זה כמו להסתכל על בית רק מצד צפון שלו. "אני בצד צפון", צועק המתבונן, איך אראה את צד דרום? וזה נכון. אם הוא מתעקש לעמוד על עומדו ולהישאר רק בצד צפון, הוא לא יוכל לעולם לראות את צד דרום. כך גם אתה, ר' מיכי. אתה מסתכל על הדברים רק בעין השכל. אבל עובדה היא שלאדם עוד צדדים – עולם רגשי, עולם של מעש וכו'. האדם, בעיניי, יהיה נכה מוחלט אם חייו יהיו מבוססים רק על רגש, או רק על שכל, או רק על כוחות המעשה. האדם הוא מכלול. הוא חייב להרגיש ולחוות. ככל שתתכחש לזה, הרי ברור שגם אתה, בכל המאמץ שאתה משקיע להנחלת השקפתך, עושה את זה בסוף כי אתה רווה נחת ("מתמלא מבחינה רגשית") מן הפעולות הללו. לכן ההכחשה שלך את הצורך במשמעות, דומה להתקעשותו של הנטוע מול צד צפון שלא מוכן להתיק רגליו ולנוע לצד דרום.

אני רק חוזר ומזהיר שאמירות מהסוג הזה עשויות להחביא מאחוריהן עצלות מחשבתית וניסיון להתחמק מבעיות על ידי הצהרות שלא הכל שכל וכו'.
הסיסמאות שנאמרות כאן לא אומרות לי הרבה. אשמח אם תביא דוגמה ותראה היכן אני מפספס או מתבונן במבט חלקי. לדעתי לא תצליח להביא כזה, או שמה שתכנה שם רגש יהיה בעצם שכל (אינטואיציה). הסברתי לא פעם שלרגש אין שום משמעות בקבלת החלטות פרט לאספקת נתונים לשכל.

בדיוק להפך. לשכל אין שום משמעות בקבלת החלטות מלבד אספקת נתונים.
השכל לעולם לא יכול לומר לי אייך להתנהג, הוא כן יכול לומר לי שאם אני לא רוצה לפגוע באנשים אחרים אייך עלי להתנהג, או אם אני רוצה לנהוג על פי התורה – מהם דיני התורה.
או אם אני רוצה לחיות עלי לשתות מים.
אבל קבלת ההחלטות היא בידי הרצון. רצון מושפע גם מרגש, וגם משכל וגם מיצרים ודחפים. כדאי שיהיה מושפע יותר מהשכל, אבל בדרך כלל זה לא כך.

כשאדם שואל מהי משמעות החיים זה אומר שהוא לא דאג לעצמו, משהו חסר, חסכים, יצרים לא מסופקים, וכן על זו הדרך.

אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה.
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי-עָפָר אַתָּה וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב.

עונש לכל אלו שרוצים להידמות לאלוהים