פורמליות בהלכה

הרב כתב באחד ממאמריו הנשכנים (והמאוד יפים):
 
"אני מוכן לקבל את הטענה שלפעמים הופכים עיקרון שיסודו בהבנת המציאות לעיקרון פורמלי שהתנתק ממקורו, ולו רק כטקטיקה של מי שאין לו הכלים להתמודד עם הקשיים. אבל לדעתי דבר כזה יכול להיעשות במקרים מסוימים בלבד, וכשיש צורך והצדקה לכך, וכך אכן עשו תמיד. אבל בימינו זה  נראה ממש כגידול סרטני. חלקים ניכרים מההלכה מאבדים את משמעותם ונראים אבסורדיים על פניהם, ורבים, כולל תלמידי חכמים מובהקים, מאבדים בגלל זה את האמון בהלכה בכלל ובממסד הרבני בפרט. סהדי במרומים שאני פורמליסט לא קטן, ובכל זאת, דווקא בגלל שאיני מאמין בניתוק הלייבוביצ'י בין ההלכה לתכניה, איני מוכן לקבל פורמליזציות מקיפות כל כך"
הרב יכול להרחיב בכך מעט? מתי יש פורמליות מוצדקת ומתי לא? אם לא גבול ברור אז מתי אמרינן כך ומתי אחרת? אודה לרב אם יכול מעט להרחיב