תפקיד התושב"ע והתושב"כ

עקרונית אין להבחנה הזאת שום חשיבות. אין הבדל הלכתי בין מה שמכונה תושב"כ למה שמכונה תושבע"פ. זה מתייחס רק למקור הדברים ולא לתוקפם. לכן זו שאלה מחשבתית-מושגית אבל אין לה משמעות הלכתית ולא נפ"מ. אמנם לשיטת הרמב"ם יש זיהוי בין ההבחנה דאורייתא-דרבנן להבחנה תושבכ"-תושבע"פ. עמדתי על כך בהרבה במאמר לשורש השני ובספרי רוח המשפט. לכן לפי הרמב"ם זו כן שאלה הלכתית. ההגדרה הפשוטה להבדל היא שמה שכתוב בתורה הוא תושב"כ ומה שלא – הוא תושבע"פ. כעת יש לדון מה נחשב דבר שכתוב בתורה? האם מה שעולה מפרשנות פשטית נחשב ככתוב בתורה? לא בהכרח. השאלה עד כמה הפרשנות היא מילולית, והאם אנחנו רואים את הפרשנות כחושפת רבדים שקיימים בתוך התורה או כמשהו מרחיב. מעבר לזה, גם אם זה חושף יש מקום לראות את זה כתושבע"פ, כי סו"ס זה לא כתוב שם וחכמים הם שחילצו את הזה משם. ומה לגבי הלכות שנדרשות באמצעות דרשות? האם הן כתובות בתורה? די ברור שלא. שיטת הרמב"ם (כפי שהראיתי שם ושם) היא שהדרשות הן הרחבות של התושב"כ ולא חשיפת רובדי עומק שקיימים בתוכה. אמנם ראשונים אחרים כנראה חולקים עליו בזה, אבל גם לשיטתם נדמה לי שדרשות הן תושבע"פ. אגב, הלכות דרבנן לסוגיהן לדעתי אינן חלק מתושבע"פ. ההבחנה בין תושב"כ לתושבע"פ כל כולה מצויה בתוך הספירה של הלכות דאורייתא. הלכות דרבנן אינן ממש תורה במובן המושגי הטהור של המילה. אבל כאמור זה דיון סמנטי וממש לא חשוב..